כיבוד וקיום התורה | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבל, הרב רוצה להתחיל מעכשיו את הדרושת? הרב רוצה להתחיל את הדרושת.

מה?

כן, כן. הוא שואל אם סבא רוצה להתחיל את הדרשה עכשיו. כן, אני כבר מתחיל.

נו,

מה לימוד התורה זה עונג? נו, וייטר, נו, זה הופיע. זה למדנו הלימוד,

שהלימוד הוא עונג.

היום אני הולך לדבר שהקיום של התורה

בכללות האומה.

זה דבר גדול מאוד.

בואו תראו,

ובזה נסביר את חז״ל,

שצריכים ביאור.

חז״ל אומרים,

אמר רבי יוחנן,

מפני מה זכה אחאב למלוך 22 שנה?

מפני שהיה מכבד את התורה שניתנה,

כתוב שהיה או שכיבד.

איך כתוב?

שכיבד, שמכבד.

כתוב שהיה מכבד. היה מכבד? כתוב שהיה מכבד.

כי היה זה הרבה פעמים.

שמענו בסיפור אחד

עם בן אדד, אולי פעם כיבד את התורה.

על כל פנים הוא כיבד את התורה שניתנה.

ניתנה וכבד אותיות.

בשביל זה הוא זכה למלוך 22 שנה.

כיוון שהתורה יש בה 22 אותיות, חוץ ממונספח.

מנספח הם כפולים.

איך הוא יכול לכבד תורה?

מה? איך הוא כיבד את התורה? מה שייך לומר שהוא כיבד בכלל את התורה. איך?

כתוב בגמרא הסיפור.

לכבד את התורה זה לכבד את הרבנים,

לא?

לא, נחבק את התורה תכף נראה.

הנה הרב דוד הגיע.

ברוך השם, היום מאיר נמצא פה.

היה פה היום מאיר.

מה כתוב על החוק?

בוא,

אז מה כתוב על החוק?

מה הוא כיבד?

הוא כיבד את התורה שניתנה מחבקות הביטויות?

מה זכה האב

לנמלוך 22 שנה

מפני שכיבד את התורה שניתנה בכבית אותיות.

כך אמר רבי יוחנן,

איך כתוב? שהיה או שכיבד?

יש הבדל בלשון.

שכיבד?

שכיבד. לא שהיה.

אה. כיבד זה משמע פעם אחת הוא כיבד.

לא שהיה מכבד. שהיה. זאת אומרת...

אה. דיוק. פעם אחת כיבדתי במילה אחת.

זה הדיוק.

חיבד פעם. מה היה הכבוד שעשה?

היה שם בן הדד. אני אומר

איך שהבנתי את הנביא בספר מלכים.

שבן הדד הוא היה ממלך ארם.

והוא היה שולט בדמשק.

והוא בא עם... הוא היה על אורח צבא אדיר

עם שלושים ושתיים מלכים

ביחד איתו. ובאו על ישראל.

ובאו... אחרי כן הם רצו...

עשו מצור על... על... על... על... על... ירושלים.

על שומרון.

טוב, אז הם...

הם באו.

הוא בא.

כתוב בנביא שהוא שלח לו.

תדע לך,

האב,

כספך, זההבך, בן ניכר ונשיך הטובים.

כול עקור שני.

מה הכוונה שבא? מי שלח למי?

בן הדד. מלך ארם. שלח לו.

הפסט... כנראה זה הפירוש.

שהוא בא לומר לו,

תראה, למה עושים מלחמות?

רוצים לשלול, לשדוד בסיתונות,

לשדוד כל האויב,

כמו שהייטלרים, מה שמו.

הוא כבר שאת פוילין,

כל יום היו יוצאים משאיות מפולין לגרמניה.

כל מה שיש,

מקררים,

מכוניות, רהיטים,

הכול הם בזזו אותה.

ככה עיקר המלחמות זה בשביל לבזוז את האויב.

רק אם רוצים לקיים אותם ויעבדו וייתנו מיסים, זה,

אבל...

זה הבדל.

אה, זה כן. אבל לפעמים כשבאים,

כמו בהיטלר, רוצה לבזוז בהגנה.

זה הכול.

אז הרעם אמר לו,

תראה, למה נעשה מלחמה איתך?

תגיד לי רק דבר אחד,

שכספיך, וזהבך,

ונשיך, ואבניך הטועים שלי הם,

זהו, ונגמר. בלי מלחמות.

אפשר להגיד פשט קצת אחר?

כן.

הוא אומר לו, במקום כול אני אנצח אותך והכל יהיה שלי.

כן, אז מה הוא רוצה עכשיו?

חבל להילחם.

חבל להילחם. תביא הכול וזהו, ניגמר יפה. אז זה בדיוק מה שאמרתי.

זה מה שאמרתי.

אז הוא אמר לו,

כן, אדוני המלך,

כאשר אתה מדבר, אני, הכול כספי, דבי,

הכול שלך.

כמו שאמרת.

אחרי כן הוא שלח לו עוד שליחים,

שאמר לו,

תראה, אני כיוונתי גם,

שמחר אני אשלח

שליחים שלי והם יחפשו בכל בתיך ובתי עבדיך ויקחו כל מחמד עיניך.

איזה מחמד עיניך?

הרי הוא כבר נתתי לו כל הדברים החמודים, מה הוא רוצה.

בנים, נשים, כסף, זהב, הכול הוא נתן לו.

מה אתה רוצה עוד?

אבל הוא הבין מה הוא רוצה.

הוא ראה, הוא מבקש. הוא מבקש את התורה.

ספר תורה. הוא רצה לקחת ספר תורה.

הגוי הזה, בן הדד,

רצה שייתן לו ספר תורה.

אז אמר, האב זה לא שלי.

התורה היא של כל ישראל,

אז אני אתייעץ עם העם.

והוא יתייעץ עם העם והזקנים שכתוב בגמרא, בירושלמי כתוב שהם היו זקנים.

גם כן עובדי עובדה זרה.

והם אמרו לו, אל תשמע לו.

אז הוא אמר לו, כל מה שאמר אדוני שלשום,

אני מקבל עליי.

אבל מה שעכשיו אתה מבקש, אני לא יכול לעשות את זה.

אז בן הדד סלח לו בחזרה.

אמר לו,

אתה יודע שהעפר של שומרון

לא יספיק

לצעדים של החיילים שהייתי.

יש לו כל כך הרבה חיילים

רק להיכנס,

וכל חייל דורך

על העפר של שומרון, אז נדבק קצת עפר.

בסוף כל כך יהיו הרבה חיילים שלא יישאר עפר בשומרון.

אבל הרגועות לו, כמה רב כוחו.

זה לא שאין מקום בצעדים.

בצעדים.

לא, אין מקום לעמוד.

מרוב חיילים הם לא יכולים לעמוד.

זה יותר מאשר שטח שומרון.

יחסו את כל השומרון.

למה לא יכולים לעמוד?

כי אין מקום.

אם יש מיליון איש שצריכים לעמוד בעשר מטר, אין להם מקום על העלמה.

איך זה כתוב בפסוק?

איך זה כבודו תיאר?

שלא יהיה, שהעפר של שומרון יהיה מספיק לכל החיילים שלי, לעמוד על זה.

לא שזה הם לוקחים עפר בנעליים.

אהה, זאת אומרת שהוא לא יוכל

שהחיילים... יש כל כך הרבה חיילים שאפילו היה להם מקום לעמוד בממלכה. בשומרון. בשומרון.

טוב.

אז טוב, אז עונה לו

האב

עונה לו

תגידו לו, אל יתעלל חוגר כמפרטח.

יש חוגר, זה לפני המלחמה

מכניסים את החרב

בנדם שלה

ואחרי המלחמה מתפשטים.

כן, ככה אפשר...

אבל אתה עוד לא התחלת את המלחמה, עוד לא הכנסת את החרב

ואתה כבר מרגיש כאילו כבר עשית מלחמה וכבר ניצחת.

הוא אמר לו,

זאת אומרת, אל תחשוב שיהיה לך קל.

אתה...

לא יהיה לך קל. אני אלחם איתך.

והוא אז התרגז.

הוא היה שיכור.

הוא אמר לצור על שומרון.

הוא נתן הוראה לחיילים לצור על שומרון.

אז בגלל... אבל הוא,

בשביל לא לתת לו את הספר תורה,

זה נקרא, הוא כיבד את התורה.

ולכן הוא זכה למלכות ה-22 שנה.

איך להבין את זה?

הוא הראה לי שהמרשה שואל את השאלה.

איך להבין אדם שעובד עבודה זרה,

אבל הוא כיבד את התורה.

אם הוא עובד עבודה זרה,

אז הוא כופר בעיקר.

מה פירוש מכבד את התורה? איך הפשט הוא מכבד את התורה?

הוא לא מקיים את התורה, עבודה זרה הוא עובד.

אבל הוא מכבד את התורה.

וזה כמו הגמרא על מנשה.

מה? כמו הגמרא על מנשה שהוא...

הגמרא אומרת שהוא היה נקרא גברי רבי שם הרב אשי,

שרב אשי בהתחלה אמר שהוא חברי.

מה? רב אשי אמר בואו נפתח בחברי.

אז מנשה הגיע אליו בחלום.

אמר לו אתה קורא לי חברים. אני לא חבר שלך.

אז הוא אמר לו אתה יודע מאיפה בוצאים את הפת?

אז הוא אמר לו אז בבוקר רביישי אמר בואו נפתח ברבוסי

ברבה שגנון.

ברבה? כן ככה רביישי אמר בבוקר.

אז מה רואים? אפילו שהוא עבד דוד איזורי אבל כיוון שהיה צרור מאוד גדול

אז היה שייך כאילו גם לחבב את התורה וגם לעבוד דוד איזורי. הוא לא מכבד הוא למד את התורה מנשה

הרי אביו היה נעת חרב בבית המדרש שילמדו

מנשה למד אבל מה זה לכבד?

הרב גם במכת בכורות היה קטרוק על בני ישראל אמרו אין לעבודה זרה, אין לעבודה זרה,

עבידת הלימודים קטרגה

ככה מביא הזרע שמשון

מה הוא אומר?

אני לא שומע טוב

אתה בוא תתקרב נו

אני לא שמעתי. תגיד נו, נביא לך תרם קול

אולי נביא לך תרם קול

הרב במכת בכורות היה גם קטרוק של מידת הדין

של אלה עובדי עבודה זרה ואלה עובדי עבודה זרה והם קיבלו את התורה

והם קיבלו אחר כך את התורה

אבל כבר

אבל כבר חזרו בתשובה התנתקו כנראה כבר אין להם מעבודה זרה מיד שיצאו הם התנתקו כבר מעבודה זרה הם התנתקו כבר מעבודה זרה

אבל זה כל הזמן איך כתוב בפסוק

לא היה אחד שהתמכר להכעיס את השם אלוקי ישראל כמו האב

לא היה מלך לפניו

שהכעיס את השם

הוא אמר שהוא עשה פסל בכל גבעה

פסל של הבעל

נו מה שייך לומר הוא מכבד את התורה הוא שורק את התורה

אתה רוצה תוקעת אני אתן לך את הכסף אתה בוא תדרוש למקומו תשובה קטנה רעיון

אולי כמו אחד נגיד שהיה בחור ישיב אפילו היה נגיד אילוי קישרן

והוא נגיד יצא נגיד באסכולה מה שהיה פעם

אם היה רואה את רב חיים וולוז'ינר הוא היה מחביא את הסיגריה

הוא לא היה מעשן מולו

אז להבדיל, להבדיל, כי הוא רואה את האמס

הוא רואה את התלמיד חוכם, הוא רואה את התויר ורואה את ההמס אז הוא מתבייש

אני רוצה לומר בתור המשך לשיעור שעבר

שדיברנו שללמוד התורה זה עונה גדול

זה אחד העונגים.

היום אני אומר, הקיום של התורה,

התרבות

שהתורה נותנת,

התרבות היהודית

שיש לנו מן התורה,

זה דבר נפלא בשביל האומה כולה, בשביל...

תראו,

לדוגמה, למה התעברתי השבוע?

הרופא משפחה שלנו אמר לי,

אני רוצה שתגיד לנו שיעור

איך מהנכים ילדים, שיעור בחינוך.

אתה מבין?

הוא רואה, אז מה פשוט? הוא רואה איך שהילדים מכבדים את האבא,

ואיך הם דואגים לו.

אפילו ילד יש לו כבר חמישה ילדים,

ואצלם, אצל החילונים,

הם כל הזמן בועטים בהורים.

הם כל הזמן שמקווים לקבל מההורים.

אחרי כן הם מחכים מתי שימות

בשביל לקבל את הירושה, אם יש לו ירושה.

אז אני אומר,

מה אני אומר, מה עונה לעצמם?

לא אני חינכתי את הילדים.

הילד התחנך מן התורה.

הוא למד בתולמות תורה,

ובתורה כתוב, כבד את אביך ואת אמך בפרשת יתרו

בעשרת הדברות, וכתוב,

בפרשת הקדושים איש עימו ואביב תיראו,

חייו במורא,

וחייו בכבוד.

הגמרא הרי אומרת איזהו כבוד מאכילו,

מנעילו,

מלבישו,

מה עוזר לו בגוף, לכל הצורכי הגוף.

זה בגדר כבוד.

אבל בגדר מורא,

לא אסתור את דבריו,

לא אשב במקומו.

באמת היום הסתפקתי.

כתוב, הרב שמעלה,

אב שמעלה, כבודו קודם אחוז.

אבל אם הוא זה על הכבוד,

ורצונו של אדם זה כבודו,

אבל על המורא אפשר גם כן למחוז.

למשל, הכיסא הזה מיוחד בשבילי,

כי אני צריך לתמוך את הידיים.

ועכשיו, איזה בת רצתה לשבת,

ואני מוחל לה, שתשב.

אה, אם מותר, אפשר,

אם מוחלים על המורא,

אפשר למחור על היראה.

על הכבוד,

אם אני לא רוצה,

אם אני רוצה ככה, זה בשביל זה,

רצונו של אדם זה כבודו.

אם זה היה רק מורא. מה ההבדל בין מורא לכבוד?

הכבוד.

בגלל שרצונו של אדם זה כבודו?

כן, אם אני רוצה... אבל זה לא חבר שלך.

אבל אם אני רוצה שישבת,

או שיסתור את גבריי,

זה אני נדע נוצר.

אבל אב שמוחל על כבודו, כבודוי מוכול, זה לא בגלל שרצונו של אדם זה כבודוי.

הרי רואים שמלך שמוחל על כבודוי, אין כבודוי מוכול.

אם רצונו זה כבודוי, אז גם שם יהיה כבודו מוכול.

לא, באמת מלך שמעלה קודם כל ומעלה, זה מצד היראה.

לאין, אין כ...

תראה מוכול.

לא, אני הבנתי, אני הבנתי שאב שמוחל כבודוי, כי כמו כשהגמור אומר, תראו, זה דיליי. תגיד לי, זה מלך, באמת. כיוון שהכבוד הוא אליו,

למחול על זה.

אבל לא בגלל שכשהוא מוחל זה הכבוד.

אלא יש לו זכות למחול על הכבוד.

אבל עלי ראוי איך יש לו זכות. לכאורה גם, כי כיוון שזה עניין אותו,

יש לו זכות למחול על זה.

אבל אז איפה... זה רואים הרי בגמורי לגבי התמיד חוכם שמוח על גבוידו, הגמור רצתה להגיד שהוא לא יכול למחול.

כי על כבודו יכול למחול, אבל לא על כבודו תירא.

אבל על כבודו תירא אי אפשר למחול ככה, הגמור רצתה להגיד.

אז מה הגמור אומרת לא, אבל אחרי שהוא לומד זה נהיה טרירוס או דיליי

שאז זה נהיה שלא ולכן הוא יכול למכון. אומרים בגמור יש לזה זכות למכון.

זה בגלל שזה זכותו.

אז הכבוד באמת זה זכותו,

אבל היראה,

צריך לומר זכותי שיפחדו ממני.

לא, זה נצרך, זה נצרך שהילד יבין שזה אבא זה לא חבר.

הוא יבין שאבא זה לא חבר.

שיש

על כל פנים.

אני לא יודע, אז במלך יש חיוב לכבד ולפחד ממנו,

שם תשים עליך מלך. שתהיה, מה עושה עליך?

שתהיה מתו עליך. מה זה שם תשים עליך מלך?

תשים מתו על הראש.

מה זה שם תשים עליך מלך?

תקבל את ההורות שלו. שתפחד ממנו,

זה נקרא לקבל את ההור שלו.

אבל אני שואל, אבל לכבד?

בטח,

אבל איפה זה גם מונח במילים סונטסים?

גם כבוד?

הרי ראינו... למה זה כבוד?

הנה ראינו... מה זה כבוד? מה הכוונה כבוד? מה הכילוי? ראינו את אליהו הנביא עליו השלום, זה אותו טרן עלינו.

אחרי שבאותו יום הוא רב עם אחיו

והוא קרא לו שהוא עוכר ישראל שאין גשם,

בכלל לא אין גשם,

אז השיב לו אליהו אתה הוא עוכר ישראל.

כשאתה

עוכר ישראל,

כשאתה עזבת את התורה וככה אין לכם גשם,

אז הם רבו, אבל אחרי זה כשקיבל אחאב על עצמו

לעשות את ערות אחאב, היה פטריוט גדול,

אין מה לדבר.

הוא היה

דואג לאומה.

מאחיו?

כן.

אז הוא... אין גשם.

בלי גשם,

הרי הוא יודע

שאחרי כן הוא הסכים לו לאסוף את כל נביא הבעל

ואליהו על ראש שעום.

לוקח כל נביא הבעל ושוחט אותם בנחל קישון.

ואהב?

לא מדבר.

לא, ככה. הסכם?

אתה רוצה גשם?

נבטל את העבודה הזרה מן העם,

ואז יהיה גשם, כי כמו שכתב הפסוק,

יישמר לכם,

יישמרו לכם פן יבטא לבבכם

ושרתם ועבדתם אלוהים אחרים

והשתעבדתם להם, וחרה אף השם בכם ולא יהיה מטר.

זה אי אפשר למחוק את התורה.

אם יש עבודה זרה אין מטר.

אז הוא הסכים.

והוא... והיה גשם.

ואומר לו אליהו לאחאב,

תיסע מהר הביתה לפני שהגשם יתפוס אותך, יהיה גשם גדול, תיזהר

תיסע כבר במרכבה שלך

לעמק יזרעה.

אז, אז, אה, אה,

טוב, כתוב, יד השם הייתה על אליהו

וישנס את מותניו

וישנס את מותניו, אתה שומע? נו.

וירוץ לפני אהאב

מן הכרמל עד עמק יזרעה.

אהאב יושב במרכבה,

אבל בשביל לכבד את אהאב,

את המלך,

הוא רץ לפניו,

וכשהוא רץ, כולם שואלים מה הוא רץ.

המלך עובר.

המלך עובר.

זה כבוד למלך.

כך כתוב.

ואני כבר אמרתי, פנחה זה אליהו.

אז בין כמה היה אליהו הנביא אז?

לפחות 650 שנה.

כזה גיל. סבא אמר את זה אז.

הרי הוא...

זה לכל החזיר.

זה מסכם של פנחס אליהו? פנחס היה מיוצאי מצרים.

פנחס בן אלעזר.

והוא,

פנחס בן אלעזר, והוא עד בניין בית המקדש,

כתוב בפירוש בפסוק בספר מלכים,

ב-480 שנה מיציאת מצרים נבנה המקדש, בנה שלמה את המקדש.

ומשלמה עד אחאב

עוד איזה 150 שנה לפחות. לא היה לי אפשרות לבנות באמת.

אז בין כמה היה רב אליהו

אדוננו אליהו הנביא?

היה זקן

ויש גשם

והוא נוסע על סוסים, מרכבה על סוסים.

הוא רץ לפניו.

למה?

שום תשים עליך מלך.

שום תשים עליך מלך. לקיים המצווה שהקדוש ברוך הוא אמר, שום תשים עליך מלך.

לפחד ממנו, לירא אותו, לכבד אותו.

אולי הכוונה לקבל הוראותיו.

מה? הוא מקבל, שום תשים עליך מלך. הוא מקבל את ההוראות שלו.

הוא שואל איך חז״ל ידעו לפרש

ששום תוסי מלך הוא מלך. שתי אימתו עליך.

לא, אולי הכוונה לקבל את החוקים שלו.

לקבל.

חז״ל יודעים.

הפירוש

העול הוא רק שאני מפחד ממנו.

הנה אתה רואה.

זה האח של מלך ירדן.

כמעט

הוא התקומם נגד אחיו.

הם אחים משתי נשים.

המלך של היום הוא מאנגליה.

אנגלית.

אישה מאנגליה.

אבל עלייך עונו מנשים של ה...

אז הבוסה הזאת המלך רצה שהבן הזה,

לא יודע איך קוראים לו, מלך ירדן איך קוראים לו.

אז

המלך

המלך ירדן אחיו מהאישה ש...

‫התקומם נגדו כמעט,

‫עשה הפיכה.

‫אבל תפסו אותו ועצרו אותו.

‫אבל איך, אם היה לו אימת מלכות,

‫אולי היה...

הרי זה,

‫אני אמרתי פשוט דבר ראשון,

‫על אהל.

איך, במה הוא כיבד את התורה?

‫יש לו תועלת עם הפירה.

‫התועלת שיש לו,

‫שהעם לא מתקומם נגדו. ‫יש להם צו דתי, צו אלקי,

‫סום תשים עליך מלך.

‫אז זה, הצו הזה, כמו שאמר אדוננו דוד,

‫הרודד עמי תחתיי.

‫מה זה הרודד עמי תחתיי? ‫במכתב, הוא אומר,

‫הוא עושה שהעם רגוע,

‫לא מתקומם עליי.

‫למה, מי עשה את זה?

‫דוד המלך ייחס כל הצלחותיו ‫אל הקדוש ברוך הוא.

‫גם זה,

‫גם זה שהעם לא מתקומם נגד דוד,

‫הוא הרגיש שזה הקדוש ברוך הוא עושה,

‫הרודד עמי תחתיי.

‫גם אהב היה נהנה מן התורה.

‫כי הקדוש ברוך הוא ציווה וציווי, ‫אלא כי לכל ישראל לא להתמרד,

‫המורה במלכותך עמיתה.

‫לא למרוד במלך.

‫אבל נוסף לזה כל התרבות

של העם היהודי,

‫על פי התורה, אם מקיימים את התורה, ‫זו התרבות של העם היהודי.

‫למשל, אני ממש סיפרתי ‫על כיבוד אבו ואם.

‫בלי תורה,

‫הנה מה שעושים הבנים החילונים לאביהם.

‫באים לתורה, ילדים מכבדים את ההורים.

‫אני לא חינכתי את הילדים. ‫הילדים התחנכו בתלמוד תורה.

‫הם מקיימים את התורה, ‫וככה הם מכבדים.

‫אני אגיד עוד משהו.

‫יש לנו הכרשבוח, ‫הוא לימד אותנו להכיר טובה.

‫אני, לפי ידיעותיי,

‫יש שתי מצוות

על הכרת הטוב.

‫ברכת המזון וביכורים.

‫ומעניין בביכורים,

‫יש שם מקרא ביכורים.

‫זה בפרשת כי תבוא.

‫מקרא ש... וענית ואמרת,

‫תגיד את הטקסט הזה,

‫תגיד אותו לפני הקדוש ברוך הוא.

‫וענית ואמרת לפני השם אלוקיך,

‫ואז הוא מצטט כל הטובות שעשה כרחוב,

‫ארמי עובד אבי,

‫וירד מצרימה,

‫ואחרי כן הקרשבוח הוציא אותנו ממצרים,

‫וידך זה גוזה המטויה,

‫ואחרי כן הביא אותנו לארץ ישראל ‫וכבש את המלכים הגדולים. ‫וכבשנו את כל ל' אלף מלכים, ‫יהושע כבש.

‫עכשיו הבאת אותנו לארץ,

‫ואני זרעתי,

‫זו חיטה, חייבת בביכורים,

‫ופירות, ענבים,

זיתים.

‫חייבים בביכורים.

‫שבעת המינים חייבים בביכורים.

‫ואני הבאתי ראשית

‫ראשית ביקורי אדמה,

‫של נתת טל יאסם,

‫להכיר טובה.

‫אתה יודע מה זה? ‫התפעלתי מעוד פעם, הייתי הולך למנחה,

‫להתפלל בבית הכנסת בסבת.

‫שומע פרשת כי תבוא.

‫ואני מתפלא, הקדוש ברוך הוא בעצמו,

‫הוא מלמד אותנו להכיר טובה,

‫והוא מנסח טקסט,

‫ככה תגיד.

‫תלמד להכיר טובה.

‫הוא המחבר של הטקסט הזה, ‫הוא המחבר,

‫הוא ניסח אותו ואומר לנו, ‫תכירו טובה,

‫שהבאתי אתכם לארץ ישראל,

‫וקיבלת חלקת אדמה,

‫וברוך השם, יש לך פירות.

‫הביכורים הראשונים תביא לשם אלוהיך.

‫וככה הוא מביא את הטנא לבית המקדש ‫ונותן לכהן.

זה לא מקריבים, פירות לא מקריבים, ‫זה כל שאור וכל דבש לא תקריבו ממי של השם.

‫מיץ ענבים פסול לנסחים.

‫צריך יין,

כבר לא מתוק,

‫אבל דבר מתוק אסור להקריב לשם.

‫אז גם הביכורים זה רק להביא לכהן, ‫על יד המזבח להביא לו.

‫אבל הוא לוקח אותם ואוכל אותם כמו תרומה.

‫הביכורים דינם כמו תרומה שהכהן אוכל. ‫בטהרה, כמובן, הוא טהור,

‫והביכורים תורים.

‫אותו דין של תרומה.

‫אז זה הכרת הטוב. ‫יש גם כן נותת את האב מצרי ‫כי גר היית בארצו.

‫על האדומי כתוב גם כן נותת את האב אדומי.

‫על האדומי,

‫כי אחיך הוא. ‫-ניצרי וידועים מי?

‫כי אחיך הוא. ‫אה, כי אחיך הוא, כן. ‫כי אחיך הוא. ‫-ושתיהם דור שלישי יבוא להם.

‫אבל הרי

‫היה צמם עמלק מהאדום הזה.

‫מצד אחד צריך לשנוא את העמלקים.

‫מחות תמחה את זכר העמלק.

‫אבל על שער האדומים.

‫והכול, למה לא תטע עם מצרי?

‫נכון שיעבדו אתכם,

‫אבל קיבלת טובה ממנו. ‫-מה? איזה טובה? ‫גר הייתם. ‫-הם היו שם. הרי באו בהתחלה, היה רעב. ‫-בגלל ההתחלה או בגלל השנים של העבודה? ‫לא, השנים של העבודה, ‫אין פה שום טובה. ‫אז על השנים הראשונות.

‫השנים הראשונות,

‫הם היו והיוגור שם ממתי מעט. ‫-אה, על השנים הראשונות.

‫אז...

‫לא, כי אחד פעם שאל אותי ‫אם זה שהיה באושוויץ

‫צריך להכיר טובה כי נתנו לו אוכל,

‫כמו במצרי.

‫אבל אתה ישבת לי עכשיו, ‫שפה זה על השנים הראשונות, ‫לא על השנים של העבודה.

‫אז שמה גם לא הייתה טובה בשבילו.

‫הייתה טובה שיהיה לו כוח כדי שיעבוד.

‫הם היו צריכים לעבודה?

‫-אלה, זה חברים שלך, זה לא חשוב לנו.

‫ועכשיו נמשיך.

‫למשל,

‫הקרש-ברוך-הוא יזהיר אותנו

‫לא להוציא קללה מן הפה.

‫לא תקלל חרש,

‫יש לא תקלל אלוהים, לא תקלל. ‫הגמרא לומדת

צריכותו עוד תלמה,

‫כתוב כמה פעמים לא תקלל.

‫יש אנשים שהקללות שגורים בפיהם.

‫אני אומר לך, בעירנו היו אנשים ונשים. ‫אני שומע,

הייתי באיזה בית,

‫הגברת אומרת לי על ההוא,

‫ימות מולה, ימוץ מולה.

‫מי זה מולה? הבעלים שלו.

‫אני לא יודע על מה הכוונה, ‫אימוץ מולה.

כך היו, הקללות

היו שגורות בפה.

‫אבל אצל הבתים הטובים,

‫אבא שלי גער מאוד מילד שיוציא קללה מן הפה. ‫אני לא זוכר אם הוא נתן מכות,

‫אבל גער מאוד.

‫לא תשמע מילה מגונה בבית.

‫וסבת עליה השלום עם ארחל החכמה.

‫פעם אחת הוצאתי קללה מן הפה, ‫כשאני גדלתי אצלה,

‫בתור ילד, יתום.

‫כשאימא נפטרה,

‫אז הייתי בן שנתיים וחצי,

‫ודודה מריה, זיכרונה לברכה,

‫קיבלה אותי... ‫-שלוש וחצי הייתה.

‫לא, אמרו לי שתיים וחצי. ‫-לא, זה היה שלוש וחצי.

‫מאיפה אתה יודע?

‫אני גם מבין, לא הבנתי. ‫-ובצלאל באיזה גיל היה?

‫כן, לא, לא, לא. חצי שנה. שנה.

‫אבל

אז היא לקחה עם ארחל עליה סלום,

‫לקחה פלפל חריף,

‫ושמע לי פה בצפתיים,

‫וצפתה אותי

כמו צבת.

‫ככה,

‫והכאב של הצביתה ‫והכאב של החריפות יותר גדול.

‫בשביל ללמוד לא לקלל.

‫לא לקלל.

‫תגידו, זה לא חינוך שהתורה נותנת, ‫זה התרבות היהודית.

‫עכשיו נמשיך.

‫בתורה עזרה לנו לגנוב.

‫תראו, המוסלמים, שאין להם תורה,

‫כמה הם גנבים. כולם גנבים.

‫ולרמות,

לרמות,

כמה הם רמאים.

‫אתה יודע, הגעתי למרסי,

‫במרסי היו ערבי ערבים... ‫-ערבים לא הולכים בלי נטילת ידיים.

‫ארבע ימות, בלי נטילת ידיים.

‫הערבים היו שם ממרוקאים במרסי,

‫והייתה שביתה

של המוניות,

‫והגעתי ברכבת,

‫אני יורד מן הרכבת עם מזוודה.

‫ומייד ערבים באים, מביאים לי עגלה להוביל.

אז אחד מדבר איתי,

‫מעסיק אותי והוא גונב אותי.

‫זה המקצוע שלהם.

‫למה אנחנו לא גנבים?

‫למה אצל עם ישראל אין גנבות? ‫כי כתוב בתורה, לא תגנובו

בפרשת הקדושים, ‫לא תגנוב שאפשר את הדברות.

‫זה לא לגנוב נפש מישראל,

גנפשות,

‫אבל לא תגנובו בפרשת הקדושים,

‫זה לא לגנוב ממון.

‫או, למשל,

‫לרמות

את השני.

‫יש לו תונו אשתעמיתו,

‫יש לו תונו בדברים, לא לצער אדם

את השני. ‫וגם זה דבר נפלא.

‫קיום של התורה זה התרבות של היהודי.

‫לא לצער את השני,

‫לא לרמות אותו בממון.

‫אם תלתן, לא תונו כי מיד עמיתך, ‫לא תונו אשתעמיתו, כי תקנו,

‫תקנה מיד עמיתך, לא תונו אשתעמיתו.

‫ויש עוד,

‫במידות,

‫מידות זה המדידות והמשקלות.

‫לא יהיה לך אבן ואבן,

‫אבן לקנייה ואבן למכירה.

כשאתה רוצה לקנות ממישהו,

‫אתה שם לו אבן גדולה.

‫כשאתה רוצה למכור לו, ‫אתה שם לו אבן קטנה.

‫או למשל במשקלות,

‫ובלי תורת תגיד לי מה קורה.

‫הייתי פעם בתחנה מרכזית, לפני 40 שנה,

‫והייתה לי משפחה גדולה,

‫בלי עין הוראה.

‫ועברתי שמה,

היה דוכן של פירות,

‫דוכנים.

‫כל אחד מוכר.

‫יש אחד, היו מוכרים תפוחים דלישטס,

‫בזול.

‫התפתיתי לקנות כמה קילו, שלוש קילו,

‫להביא הביתה.

‫אז הוא נותן לי שלוש קילו,

‫אני אומר, זה לא שלוש קילו, אדוני.

‫אז הוא מוסיף

‫עוד שני תפוחים,

‫ועדיין זה לא שלוש קילו.

‫מה הם עושים?

‫הם פשוט עוד לוקחים את העופרת ‫מן המשקל,

‫או חותכים מן העופרת חתיכה.

‫העופרת היא כבדה מאוד,

‫יותר מברזל,

‫אבל בכל זאת היא נאמצה מהר,

‫לא כמו

קצת תרתי דה סתרי, אבל לא נדבר.

‫על כל פנים,

‫זה לגנוב. ‫ואני כל כך התרתחתי, ‫לא התרתחתי על הכסף שיש בין בני ישראל, ‫גנבים כאלה בסיטונות.

‫אתה יודע, היו גומרים.

‫כל עשר דקות שופכים עוד ארגז תפוחים.

‫יעני, כולם קונים, כולם קונים.

תעמולה.

‫היו מוכרים, מוכרים לך בזול, ‫אבל זה יהיה יותר יקר ‫מאשר שתקנה מחנות אחרת.

‫כי נותנים לך שלושת רבעי קילו ‫במקום קילו.

‫וזה כתוב בפסוק,

‫שזה מסלק את השכינה

‫ומפיל את ישראל בידי אויביהם.

‫אני מאוד הצטערתי שיש יהודים כאלה ‫גונבים בסיטונות.

‫הרי הם לא יוכלו לעשות שוב,

‫כי בטענה המרכזית עוברים אנשים ‫מכל הארץ.

‫מאיפה הם יודעים מי קנה, מי לא קנה?

‫הם לא יודעים לאיפה, ‫וככה גונבים, וזה החינוך החילוני.

‫החינוך החילוני

‫איש הישר בעיניו יעשה.

‫מאוד היה לי צער על זה,

‫לראות

יהודים גנבים. ‫זה היה לי צער גדול.

‫מידות ומשכנות.

‫-מה?

‫תגידו לי, אם היו בסדר ולא היו גונבים, ‫איזה חברה יפה.

‫החברה היא טובה.

‫וככה אחד גונב מן השני.

‫כך משפילים את האומה.

‫החילונים משפילים את האומה.

‫-כן. עכשיו אני אגיד עוד משהו. ‫-גרמנה זה לא יהיה.

‫בגרמניה,

‫לפני כבר מאה שנה, שבעונים שנה,

‫היו הרבה יהודים, אני מדבר על יהודים,

רווקים,

‫לא נדבר על הגויים, רווקים,

‫רווקים זקנים,

‫בסוף מתים לובנים.

‫למה?

‫היו דואגים.

‫איך אני אביא ילדים, ‫עד שאני אתבסס טוב בכסף,

‫ואז אני אביא ילדים.

‫אז היו, לא היה להם,

‫כמו שאמרה תרנגולת,

‫שאלו את התרנגולת,

‫למה? את מולידה כל כך הרבה ביצים, ‫את יכולה?

‫יהיו לך כל כך הרבה ילדים.

‫בחודש אחד היא לה 30 ילד,

‫אם היא תדגור על כולם.

‫הרי היא, הכוונה שלה היא ‫לדגור על הביצים, ‫לא שיגנבו לה את הביצים,

‫בעלי בתים.

‫אז שאלו אותה, איך תפרנסי את כולם?

‫אז מה עונת תרנגולת? ‫השיר שלו תרנגולת?

‫נותן לחם לכל בשר, כי לעולם עזדו. ‫את הדברים האלה ראיתי בספר כנף רננים,

‫שהוא דרס את זה בשביל היהודים הגרמנים,

‫שדואגים על הפרנסה ולכן לא מתחתנים.

‫איך נביא ילדים, ופה,

ופה את הילדים החילונים,

‫שאישה מטפלת באימא,

‫והיא מפז.

‫אז הם מדברים ביניהם בצרפתית.

‫טוב,

‫היא מספרת לה למה הואי עוד לא התחתמה.

‫בחורה מבוגרת.

‫היא אומרת,

‫אצל החילונים לא הולכת.

‫החתן אומר, בתנאי שלא נביא ילדים.

‫מוכן להתחתן איתה,

‫אבל בלי ילדים. ‫שלא יהיו ילדים.

‫והאישה לא רוצה.

‫איך הגמרא אומרת?

‫שהאישה רוצה שיהיה לה מי שיתמוך בה בזקנותה.

‫אם לא יהיו לה ילדים,

‫היא רוצה בנים שיתמכו בה, ‫שיהיו משענת

בזקנה.

‫חוטרי.

‫מה? ‫-חוטרי.

‫כן.

איפה הגמרא הזאת? ‫-גומס.

‫איזה דלביב אמרת? ‫-סמיכי היא שמה.

‫מה? ‫-סמיכי.

‫סמיכי המודבייס שמה. ‫-אה,

שמע נכון הסוגיה על העקרות,

‫אם מותר לשתור כוס עקרין.

‫אשתו שרבחיה התחפשה,

‫ורבחיה הורה לה ‫שיכולה לשתור כוס עקרין,

‫כי אישה לא מוצלת... ‫-סוגשת בריב ריבי.

‫שמה באותה סוגיה.

‫כן.

‫בקיצור, רוצה ילדים,

‫והיום תראה מה קורה.

‫הם דואגים על איך אני אפרנס את הילדים,

‫וככה הם מתחתנים בלי ילדים.

‫ואם עושים...

‫לפעמים האישה רוצה ילד

‫והוא לא רוצה,

‫אז היא עושה הפריה,

‫וזה ממזרים ושתוקים.

‫לא יודעים מי האבא.

‫אולי איזה ממזר? ‫-שם מלאכי.

‫ממש. בלי חינוך התורה,

‫האומה מתקלקלת.

‫אני למדתי את זה,

‫הייתי פעם באלפים,

‫בנופש, לפני ארבעים שנה.

‫כמה?

‫מהחתונה של מאיר. ‫-החתונה של מאיר, נו.

‫כמה זה עשרים וחמש שנה? ‫-לא.

‫הייתי באלפים. ‫-שלושים שנה כבר.

‫הייתי באלפים.

‫-לא תקום פעמיים בצרה. ‫-לא. קיבלתי מהירות דופק,

‫כי לא היה אוויר.

‫במלון,

מלון חורף

הרמטי סגור,

‫לא היה אוויר, לא היה חמצן.

‫וגם עשיתי קצת מאמץ, עליתי להר,

‫והיא בתיר קרה.

‫ואז אשפזו אותי בבית החולים.

‫באחד העיירות שהיא נמוכות, ‫הן לא גבוהות כמו אלפין.

‫שם היה אוויר נורמלי.

‫אז זה היה ביולי, אבל היה שלג.

‫גם שם, בעיר הזאת, היה שלג.

‫טוב,

‫אז נכנסתי, היה אצלי בחדר, ‫איפה שאשפזו אותי.

‫היה עוד אדם אחד, גוי אחד,

‫היה חולה, הוא ישב בפיניים, ‫ואני רואה הבן אדם הזה בודד,

‫אף אחד לא מבקר אותו.

‫אין לו לא בנים, לא אחים, לא אחיות.

‫יש לו רק אמא, ‫הוא ודאי נולד מאמא.

‫בלי אמא הוא לא היה נולד.

‫היה לו איזו אמא שהיא באה

‫פעם בשבועיים לבקר אותו.

ואין להם...

‫אז אין להם כלום, אבל אני ממשיך.

‫כל האחיות,

‫האחיות

והרופאים והאחים,

‫כולם רווקים.

‫לא התחתנו.

‫רווקים זקנים.

‫הייתה אחת,

‫עדית טטנית קוראים לה.

‫היא הייתה כבר בת 55-60.

‫היא דיברה איתי שאני אתפלל עליה. ‫היא נוצרייה, אבל כשאני אתפלל עליה, ‫היא אמרה לה, תתפללי, ליאת.

‫אמרה לי, אני מתפללת ולא מעיינית.

‫אמרתי לה, ‫אז את לא מדברת לכתובת הנכונה?

‫אה, טוב,

אז...

אבל מה חסר לך? ‫בשעת מה אתה רוצה שאני אתן?

‫היא מצאה איזה מישהו חתן,

‫והיא הייתה כבר בת 55-60. ‫והוא מצא חן בעינייה,

‫אבל הוא רוצה שיגורו לא בעיר הזאת,

‫ואני אפסיד את המשרה?

‫מי לא יכולה להפסיד משרה בכלל החתונה.

‫בקיצור,

ראיתי דבר אחד,

‫הם נשארים רווקים,

‫זקנים,

‫בסוף מתים בלבנים,

‫ואין להם חיי משפחה כלל סמכות.

‫אמרתי לאחד מהם, אמרתי לו,

‫תראה, אנחנו,

‫אני התחתנתי בגיל עשרים וארבע,

עשרים ושלוש,

‫אבל יש לי כבר בנים, נכדים,

‫ויש לי ואני שמחות,

‫פה בר מצווה, פה ברית,

‫פה חתונה,

‫וזה מלכד את המשפחה ושמחות.

‫מה לכם יש? אין לכם חיים בכלל.

‫אבל אתה יודע למה.

‫אמשיך לספר עוד משהו,

‫כי הנוער כל כך מקולקל,

‫הם לא רוצים להתחתן, לא חסר להם.

‫אבא!

‫למלא תאוותם לא חסר להם.

‫לא צריכים להתחתן.

‫בשביל מה להתחתן?

‫רק לצאת בעול של הילדים.

ראיתי מבס, ההפקרות שלהם

הורצת את החברה.

בגלל שהם מופקרים, לא צריכים,

לא מרגישים צורך להתעתק.

לא, זה לא מתעניין, גם הפרנסה וכל הסיבות, אבל אצלנו,

כשאין הפקרות,

מגיע הזמן שבחור צריך להתחתן,

הטבע מחייב אותו להתחתן,

ואז ברוועים המקומיים. סיפרת לי איזה אחרת, אתה זוכר? מה?

לפני 20-25 שנה סיפרת לי את זה עם עוד קצת תוספת. איך? כשהיית שוכב בחדר,

אז היית רואה מהחלון, היה שם בית ספר מתחת.

מאוד. היו הולכים כל יום הבנים והבנות ביחד.

בחברות, בידידות.

ואז אמרת, ריבונו של עולם,

למה מנעת את הדבר היפה הזה מהבנים שלך?

למה יפה? ככה אמרתי לה, קדוש ברוך הוא.

ואחרי הסיפור הזה של אותה אחות,

שלא התחתנה,

את כל המצב הזה שם, שלא מתחתנים, אז ראיתי את הקלקול שיש.

בגלל שהם ככה לא שמורים ולא גדורים בכזה גיל,

אז אחר כך הם כבר לא יכולים להקים משפחה.

הם לא מתחתנים.

אין להם לא משפחה,

לא חיי משפחה, לא שמחות.

הנה ההוא היה חולה.

אף אחד לא מבקר אותו, כי אין לו לא בנים,

לא אחים, לא אחיות.

יש לו אמא.

הוא נולד באמא.

וזה הרס את כל החברה.

אני אספר עוד סיפור.

דודי, עליו השלום, רבי יעקב ואשתו תחיה,

שמרחמיה הקימו שני בתי ספר,

יהודים,

רק יהודים,

בית ספר לבנים ובית ספר לבנות.

וברוך השם,

הם מלמדים תורה חצי יום לבנים,

ולומדים לימודי חול.

בחוץ לארץ אי אפשר בלי לימודי חול.

אז לומדים חצי יום לימודי חול וחצי יום תורה.

והרבה בני ישיבות באים משם,

הולכים לישיבות, הרי הם מכוונים אותם.

והבנות, אני אין לי מושג מה הן שם, אבל גם בנות,

אנחנו נכנסים אותן להיות יהודיות.

וזה הפך את כל פריז. למה? כי הם באים מכל פריז.

באים, יש שם רכבת תחתית.

כל אזור מפריז באים ללמוד בבית ספר שלנו.

משרד החינוך,

אחרי שעוברים המבחנים,

מבחני גמר

אחרי שעוברים מבחני גמר,

משרד החינוך מפרסם

איזה בית ספר היה מצוין.

תמיד הבית ספר של רבי יעקב הכי טוב מכל האזור של פריז.

בפריז יש חמישה-שישה מיליון.

זו עיר ענקית, למה זה ערים-ערים.

יש כל אזור, יש לו שלטון נפרד,

אבל יש דברים כמו ארצות הברית.

יש ממשלה פדרלית ויש

השלטון המקומי של המדינה הזאת,

וגם שם של הערים.

והם הכי טובים.

אמרתי לעצמי,

וכי בגלל שיהודים בעלי כישרונות יותר מן הגויים,

מה, בגויים אין כישרונות?

זה לא ברור.

בפשטות גם בהם יש כישרונות.

אולי, אולי אצל היהודים יש יותר כישרונות.

יכול להיות.

אבל

את יודעת מה הסיבה?

כי היהודים החרדים,

אין להם,

רק הם לומדים,

ובאמת לומדים ומצליחים.

אבל הגויים, ובתי ספר שיש בהם גם הרבה יהודים,

שמה הם בכלל,

לא מעניין, לא, לא, הראש שלהם זה באייפונים ובטלוויזיה ובשטויות,

בתועבות,

בכל התועבות.

אין להם ראש ללמוד.

אין להם ראש ללמוד.

לא בגלל שהיהודים יותר כישרונים,

בגלל שבית ספר חרדי,

הם שומרים על עצמם מהאייפונים,

מהטלוויזיה, מחנכים אותם.

אז נותנים את הראש ללימודים.

אבל הגויים,

וגם פה בארץ ישראל.

הממלכתי,

מה הם מחנכים אותם שם?

מורים מחנכים אותם בלי שמע ישראל,

לא יודעים כלום,

מה הם האבות הקדושים, האימהות.

כל ההיסטוריה של העם היהודי,

אתה לא מוצא אותו שם.

ואז סיפר לי רבי יעקב סודרי,

הוא היה רב במרטיניק.

אתה יודע מה זה מרטיניק?

זה אי-אי

על יד ארצות הברית.

אבל זה אי של צרפת.

זה יש להם שמה

זכויות של צרפתים,

וחובות,

הם הולכים לצבא הצרפתי,

והם זכויות בוחרים,

יש להם זכות בחירה.

אז שמה זה אי של צרפתים.

ויש שם יהודים.

אז הוא הלך לשם, הוא ואשתו הקימו בית ספר,

והוא אמר לי,

הקמתי בית ספר לילדים,

אבל לא הצלחתי בכלל.

לא הצלחתי כלום. למה?

הראש שלהם לא בלימודים, הראש שלהם בסטויות.

זה מה שקורה אצל האומות היום,

בצרפת, למשל.

זה מה שקורה.

יש עוד סיפורים, אני לא אוהב לדבר,

אבל זה בלי חינוך של תורה.

בלי חינוך של תורה,

וחוץ מזה יש.

אתה ראית פעם איך הרב שך

הוציאו פעם תמונה איך הוא היה צועק.

היה צועק

שהצהרה היא, עם ישראל כמעט

הפרו את הברית עם הקדוש ברוך הוא.

לגדל,

לחנך אלפים של ילדים

בלי תורה,

הם לא עושים להם טובה.

הם עושים להם, לוקחים מהם את האושר.

אצלנו יש האוסר, יש החינוך, התרבות.

זה מסע אב.

האב היה עובד עוד עזרה,

אבל הוא ידע להעריך את התורה, התרבות של העם היהודי.

איך התורה,

כמה תורה מנעה ממנו כל התועבות.

כל התועבות

בפרס הקדושים, בפרסות אחרימות.

ועזרה את זה התורה בכרת

או במיטת בית דין.

קרוב הלכו בכוח, הוא אומר לך, בכוח אתה צריך להיות בן אדם.

אתה צריך להיות בן אדם.

לדעת לשלוט על עצמך.

הקנאה והטייבה והכובד מוצאים את העולם דמנעולם.

שליטה.

מה? לדעת לשלוט.

לדעת לשלוט בעצמו.

החינוך של התורה הוא מקים אומה, אומה

לשם ולתפארת ולתהילה.

עם ישראל זה עם סגולה והוא

אומה נבחרה

לשם ולתפארת ולתהילה.

אבל אם עוזבים את התורה אז אין לנו...

זה מה שאחאב היה עובד דעות הזר, אבל ידע, התרבות היהודית,

לא רק בכלל שהוא מלך,

גם הייתה לו הנאה שלא יתקוממו נגדו,

כי התורה מלמדת אותם סומתוסים עליך מלך.

אבל גם מצד לא גונבים וכל התועבות האלה, רק מנתקת

האדם מהחוכמה ומעבודת השם.

מה השעה?

עשרה ל-11.

מה?

עשרה ל-11.

אז דיברתי כבר שעה?

שעה וחמישה, אני אבדוק כמה דיברת, רשום.

שעה ושלוש דקות.

אז אני אגמור.

בסדר. זה רגע, אולי איזה קאדיש?

שמעת מה שאמרתי?

התרבות היהודית

זה העושר של העם היהודי.

הגמרא הזאת, הנה,

ברוך השם,

פה לא היינו צריכים משטרה

בעיר הזאת, לא היינו צריכים משטרה.

אין גנבים, אין גנבות, רק באים מבחוץ, אבל

הילדים מחונכים.

אני מתפלא שהשוטרים לא מספרים

את היופי של היהודים, את היופי של הדת,

כמה שהיא מרסנת, כמה שבני אדם מחונכים.

תראה, אנשים לא אוהבים להודות באמת.

זהו.

הוא אומר תירוץ.

מה?

יש עוד מה לספר עוד

על התרבות היהודית,

גומלי חסדים,

רחמנים וכל מיני חסדים.

זה שבוע הבא, המשך?

אני לא יודע מי המשך על זה. על התרבות היהודית?

אתה שומע, התרבות היהודית

זה כדי לבאר את החז״ל,

שאפילו שאחאב

היה עובד עבודת זרה, הוא היה יודע,

התורה זה חשוב מאוד.

זה מחנך את העם

למידות טובות.

לא לגנוב, לא להונות, לא לרמות,

ולהתרחק מן התועבות.

זה תרבות.

זה תרבות.

פעם טענתי על

רובינשטיין,

אליקים רובינשטיין, מה הוא היום?

הוא שופט, מה הוא?

הוא היה שר חינוך.

הוא לא התפגע.

הוא היה שר חינוך מטעם מרץ.

הוא היה שר חינוך מטעם המרץ.

אמרתי, איך יכול להיות שמעמידים אדם

בלי שידע תרבות של העם,

ממנים אותו להיות שר החינוך?

שיחנך את עצמו מקודם.

אין, אני כתבתי את זה בעיתון.

אין

אף

מדינה מטורבתת

שתמנה... שר חינוך שלא יודע... שר חינוך שלא ידע את התרבות של העם.

אין לו מושג. הוא אז טען

שלא מתחתנים עם גויות, עם ערביות.

שר אבא כתב בדס גמונה.

נו, שר אבא כתב. מה הוא טען? הוא טען שזה גזענות.

גזענות.

אמרתי לו למה זה גזענות?

אנחנו לא גזענים.

הם לא מאמינים, הם כופרים ואנחנו מאמינים בשם.

זה לא מתאים בכלל להתחתן איתם.

אדרבה שיתגייר והוא נקבל אותה.

אבל כשאנחנו נהיה חתונה בין יהודי חרדי לגויה,

איזה חיים יהיה להם?

הם לא מתאימים בכלל.

זאת אוכלת נבלות וטרפות?

הוא לא.

אלא מה?

או יקלקל איתה,

זה לא גזענות.

גזענות זה כמו שהלבנים באמריקה שונאים את השעורים.

זה נקרא גזענות.

אבל פה?

אבל פה זה פשוט לא מתאים. תאר לך שכולם היהודים.

הנה אנחנו מתחתנים עם חילונים?

לא מתחתנים עם חילונים.

מה תגיד, גזענות?

לא בכלל גזענות. זה לא מתאים.

לא מתאים.

אז מה פה?

שיהודים גוי זה לא מתאים. למה?

כי זה תרבות אחרת, כל אחד.

הרי זה קטן. זה לא את המנטליות.

מאמין ולא מאמין, זה לא אותה מנטליות.

תרבות אחרת, הם רק יריבו.

מה אכפת לך שאנחנו גזענים?

מה? מה אכפת לך שהיהודים גזענים?

מה אכפת לי? שהיהודים גזענים, היהודים גזענים גדולים.

מה אכפת לי? זה ככה, זה אמת.

למה?

אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו, רצית בנו,

רוממתנו. אתם לא, אנחנו ככה גזענות.

מה יש? אנחנו יהודים גזענים גדולים. אבל זה לא נקרא גזענות.

אנחנו לא אומרים שהם לא מגיע להם משהו, שהם חסרי זכויות בגלל זה.

אבל אנחנו העם הנבחר, לא הם, מה נעשה?

הוא אמר כתוב שהוא אמר את זה, זה לא הגיע. זה הם, אמרתי להם.

אמרתי להם, הוא לא יודע שהיה פעם מעמד הר סיני.

הוא לא יודע כלום.

כשהקדוש ברוך הוא פנה לכולם והם לא רצו. מעמד הר סיני לא היה.

איך הוא?

הוא שר החינוך.

בכלל הפוליטיקה שלה, של אריה דרעי.

ככה אני... הוא כבר עשה תשובה מאז.

מה? עשה תשובה. מי אומר את זה?

יכול להיות. יכול להיות? כן.

אבל אין על זה ודאי יפה תשובה.

אתה מתחול גם כתוב שיש ודאי יפה תשובה.

יכול להיות?

מי יכול להיות?

זו תשובה.

מי עשה תשובה?

חזרים?

כי זה סותר.

עושה רק אחד בשביל לומר קדיש.

עושה רק אחד, והשאלה מה אפשר לעשות.

זה דברים שהם עכשיו, ולא רק שזה לא מתאים, זה סותר.

זה מאמין ולא מאמין. זה הרי, וכתב את זה בדס לנוני.

שזה מאמין ולא מאמין זה סותר. זה לא עובד ביחד, זה לא יכול להיות.

אבי חנניה בן עקר, שאומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לחזקות את ישראל.

לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר

אדוני חפץ למען צדקו, יגדיר תורה ויעדיר.