צום עשרה בטבת ענייני החורבן אבלות ודרכים לתקן | הרב אמנון יצחק

צום עשירי בטבת. הצום הזה דומה שהיה צריך להיות הקל ביותר מארבע צמות של החורבן. לא זו בלבד שאין לדמותו לצום תשעה באב, שתעשה באב זה יום חורבן בית אלוקינו. שהקב"ה יבנהו מהרה ויחדש כבודו. הוא נקבע, צום תשעה באב, מערב עד ערב. על חמשת העינויים. כמו יום כיפור. אבל אפילו לשאר הצומות אינו דומה עשירי בטבת. ודאי שהוא לא דומה לתשעה באב, אבל גם לשאר הצומות הוא אינו דומה. צום י"ז בתמוז בו הובקעה העיר, וכמה מתו בפריצת הקלגסים, כמה התקרבו בכך למצור על הר הבית גופו ולנפילת המקדש לידיהם. אז עשירי בטבת גם לא דומה לשבע עשרה בתמוז, שבו נבקעה העיר ומתו כל כך הרבה ובמצור על הר הבית עד שנחרב הבית לאחר מכן בתשעה באב. גם לא דומה לצום גדליה. שהפיץ את שארית הפליטה וגרע, וגדע את קרן מישראל, ונחבאת גחלת ישראל משארה, וסיבב לאטם גלותם, שאחרי רציחתו של גדליה בן אחיקם, נתפזרו כל שארית הפליטה שהיו בירושלים והארץ נשארה שוממה. וידוע ששכולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. עצם זה שנרצח גדליה בן אחיקם, שעל זה אנחנו עושים צום גדליה, זה שכול כמו שריפת בית המקדש. אבל עשירי בטבת לא אירע בו מאומה. על מה צמים? מה קרה בכלל? מלך בבל שמח על ירושלים, המצור החל וטו לו. שהמצור החל, הייתה בעיר, בירושלים הנצורה, תבואה לרוב, מצב הרוח היה מרומם, התקווה פיעמה שהגורל של המצור הזה יהיה כמו המצור שהיה של סנחריב, שבא מלאך ה' ונגף 185 אלף ראשי גייסות בשעיר ירושלים בלילה אחד. 370 מיליון מתו. פגרים מתים. אז כולם ציפו שזה יחזור עוד פעם.

המצור הזה שעשה נובכדנצר החזיק שלוש שנים מעמד. והמצור הלך ונהיה קשה יותר עד שנתקיים הפסוקים הבאים: "כל אמה נאנחים מבקשים לחם בהיעטף עולל ויונק ברחובות קריה. לאימותם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחובות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אימותם". כל זה נאמר במגילת איכה, שנאמר להם מראש מה יהיה. שלוש שנים עברו מאז ששמח נובכדנצר על ירושלים וצר עליה בעשירי בטבת שזה התחיל, "שלוש שנים עברו עד אשר אכלו נשים פריים עוללי טיפוחים. עד אשר דבק לשון יונק אל חיקו בצמה. עוללי שאלו לחם פורס אין להם". זאת אומרת קטסטרופה שלא הייתה כדוגמתה. זה אבל קרה אחרי שלוש שנים מאז שצר נובכדנצר על ירושלים. אבל  ביום הראשון למצור, לא אירע מאומה. שערי העיר נסגרו, חיילי האויב צרו עליהם מבחוץ, החלו בבניית דייג, חומה, אבל איש לא רעב ללחם, איש לא נפגע, איש לא מת. מבחינה זו הרי אמור להיות הצום הזה הקל מארבעת הצמות. אבל אנחנו מוצאים שהצום הזה  הוא חמור יותר מהצמות האחרים. במה? בשלוחן ערוך נפסק: כל ארבעת הצמות הללו, אם חלו להיות בשבת, נדחין לאחר השבת. גם תשעה באב. אם צריך לחול בשבת, נדחה. וכבר העירו המפרשים שמה שכתוב "כל" כל ארבעת הצמות הללו אם חלו בשבת, התחיל לאחר שבת, זה לא דווקא, כי צום עשירי בטבת לא יחול לעולם בשבת.  הוא יכול לחול בשישי וצמים יום שישי. אפילו שלא צמים בדר"כ ביום שישי, מפני כבוד השבת. אבל הוא לא נדחה. וכתב רבנו דוד אבודרהם, זצ"ל: שונה עשרה בטבת משאר תעניות, שאילו היה חל בשבת, לא היו יכולים לדחותו ליום אחר. מפני שנאמר בו:"בעצם היום הזה", כמו שנאמר ביום הכיפורים. ומהבחינה הזאת הוא חמור יותר מתשעה באב, שתשעה באב נדחה מפני שבת. מה כל כך חמור שצריך לצום דווקא בעצם היום הזה שלא קרה בו כלום? שמח עליו. כל האירוע קרה אחרי שלוש שנים.

במה הוא שונה משאר הצמות? התשובה לכך... תקשיבו זה יסוד גדול מאוד על מה שקרה ומה שקורה בחיינו. תקשיבו טוב מאוד. יהיה לנו כמה תשובות גם עם מה שקורה איתנו. התשובה לכך היא יסוד בעיקר בהנהגת האדם, בהכרתו את עצמו ואת עולמו. הגאון הצדיק רבי ירוחם ממיר זצ"ל, בספרו "דעת תורה", על ספר בראשית, אומר כך: הפסוק אומר "והנחש היה ערום". וברש"י: מה עניין הזה לכאן? אלא ללמדך. מאיזה סיבה קצף הנחש עליהם? הם גירו בהם את הנחש שהתקנא בהם. הם היו הגורם. וכך הוא כותב: מורגל בפי אנשים לאמר: על כותל חלק אין מטפסים. מישהו ינסה לטפס על כותל חלק? אי אפשר. אין לך בית אחיזה, אין לך במה להיאחז. על כותל חלק אין מטפסים. אז רש"י לימד לנו יסוד גדול: שהיצר הרע צריך פתח. בלי פתח פתוח אין לו אפשרות להיכנס לאדם לפתותו, להטעותו. אין לו! אדם שיש לו יכולת לשמור את עצמו מלהיות אצלו איזה פתח, הוא ינצל מחטא. אתה רוצה להינצל מחטאים? אל תיתן פתח ליצר הרע. וזה העניין שכתוב בפסוק "לפתח חטאת רובץ". החטאת הוא היצר הרע, והוא רובץ וממתין ומצפה מתי תפתח את הפתח. כשאין פתח אין לו כניסה. אז אנחנו צריכים שיהיה לנו כלל בלי פתח פתוח אין מקום ליצר לבוא אלינו. אם הוא בא, אתה אשם. השארת לו פתח להיכנס. ועכשיו נראה דוגמאות מחרידות שיסבירו לנו עד כמה הכלל הזה הוא אמיתי ומפחיד:

בית שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, שהיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בית ראשון חרב, אחרי 70 שנה חזרו ובנו בית שני. בנו בית שני התקיים 420 שנה וחרב, ועד עכשיו למעלה מאלפיים שנה עוד לא בנינו אותו. למה עוד לא בנינו אותו? שנאת חינם. שהיא שקולה כנגד שלוש עבירות החמורות ביותר: שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. נו? בכל זאת? כתוב בגמרא: שעל קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. יש כמה סיבות שכתוב למה נחרב הבית. אז כתוב שקמצא ובר קמצא חרב הבית. לא הבנתי. הרי כתוב עכשיו למדנו שכתוב בגלל שנאת חינם. אז מה זה שכתוב שעל קמצא ובר קמצא חרב הבית? המעשה הידוע, ואני לא אאריך, שהיה אחד שונא שהוזמן לסעודה, הוא לא היה אמור להיות מוזמן, התבלבלו בשם שלו והביאו אותו כי שמו דומה לשם האהוב, ובא השונא, ואז הקים אותו בעל הסעודה, הוא לא רצה לקום, אמר אני אשלם לך הכל ואני אתן לך את כל הסעודה. קיצורו של דבר, בסוף כמו שאומרים משך אותו באוזניים והוציא אותו לעיני כולם. והוא התבייש, שפך את דמו, אמר: אם ישבו שמה חכמים וכולם שתקו ולא מחו ולא אמרו מילה, הלך והלשין אותם לקיסר ואמר שעם ישראל מורדים ואז נחרב הבית. אז בגלל המעשה של קמצא ובר קמצא חרוב בית מקדשא, חרוב ירושלים. ואיך זה מסתדר אמרנו? אז תדעו לכם: לולא הפתח של בר קמצא בר קמצא לא הייתה כל הרעה באה ולא היה עוון נפקד. זאת אומרת, עם ישראל במעשיהם עם שנאת חינם היו ראויים שיחרב הבית. אבל היה צריך להיות איזה מעשה אחד שייתן את הפתח ליצר הרע, שממנו הוא יכול לפקוד עליהם את העוון, והפתח נתפח אל קמצא בר קמצא. יש כמה מעשים קטנים כאלה שהם היו הגורם, והם הם הפתח. בלי הפתח, בלי הסיבה, בלי המלשינות הזאת בסוף שהוא הלך ועשה ואמר ככה, לא היה קם הקיסר ועושה את מה שהוא עושה. זאת אומרת היה צריך להיות פתח בשביל שיתקיים העונש שהיה ראוי עליהם.

דוגמה נוספת: חכמים קבעו "לעולם לא ישנה אדם בינו בין הבנים". מאיפה לומדים שלא ישנה לא לעדות הפלייה בין הבנים? מאצל יוסף ויעקב והאחים. שבשביל משקל שני סלעים מלט, מלט זה משי. אבא יעקב נתן ליוסף יותר מאחיו שני סלעים משי יותר. יותר משאר בניו. הכותונת פסים. נתקנאו בו אחיו ובגלל זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. אתם שומעים? בגלל שני סלעים, בגלל כמה גרושים כמו שאומרים, אבותינו ירדו למצרים לגלות ארוכה של מאות שנים. מי גרם? הקנאה. מה אמרו חכמים למסקנה: שלא ישנה אדם בינו בין הבנים. ונשאלת שאלה מדהימה: הרי הגלות של מצרים כבר נקבעה דורותיים מראש. בברית בין הבתרים הקב"ה שאל את אברהם אבינו: מה אתה רוצה לבנייך אם יחטאו? אתה רוצה גלויות או גיהנום. אמר לו אברהם: גלויות. אז אמר לו הקב"ה הם ירדו לגלות. "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינום אותם ארבע מאות שנה". אז זאת אומרת זה כבר נקבע מראש. מה זה קשור עכשיו לשני סלעים שנתן יעקב יותר משי לבן שלו על הבנים האחרים? אין אדרבא כתוב ראוי היה יעקב אבינו לרד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו. דכתיב: "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה". פה כתוב דבר מדהים. ראיתי בספר מדרש תימני של הרב ג'יספן, זצ"ל, שהוא מביא: ראוי היה יעקב אבינו לרד למצרים בשלשלאות של ברזל. למה הוא היה צריך לרדת בשלשלאות של ברזל? למה? מה עשה? מה הוא אשם? הגלות כבר נאמרה לאברהם, מה זה קשור ליעקב אבינו? אלא כיוון שיעקב אבינו נשא אחיות שעתידה תורה לאסור אותן. איזה אחיות? רחל ולאה, בלהה וזלפה. מה רשאי תיבות שלהן? ברזל. בלהה, רחל, זלפה, לאה. ראוי היה לרדת בשלשלאות של ברזל, דהיינו לרדת בשלשלאות בגלל ברזל, בגלל אלה האחיות שעתידה תורה לאסור אותן. מה עשה הקב"ה? דחה לו את זה. למתי זחה לו את זה? לרבי עקיבא. רבי עקיבא הוא תיקן את יעקב אבינו. עקיבא זה אותיות יעקב. וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אז המתין הקב"ה ובינתיים הוריד אותו לצרים בעבותות של אהבה. אבל נשאר החוב. החוב נשאר עד רבי עקיבא. מכל מקום, אנחנו רואים שמילדת יצחק במשך 190 שנה קיימו אבותינו את גזרת הגרות הזו במקומם. בארץ כנען שלווים ושאננים. מה הייתה הגזרה? 400 שנה. כמה הם היו במצרים? 210. איפה 190? נחשב להם מלידת יצחק. מלידת יצחק כבר החלה הגלות, אפילו שהם יושבים במקומם, בשלווה, במנוחה. 190 שנה. לא קרה כלום. אז התחילה הגלות. אבל מה היה צריך? הגזרה ציפתה לפתח. בשביל להוריד אותם פיזית לתוך מצרים, צריך פתח. מה היה הפתח? קנאת האחים. וזה התעורר בשביל המשי. פיסת בגד יתרה. זה מה שגרם לירידה. בלי הפתח יכלו להישאר עוד.אבל היצר צריך פתח וככה זה מתגלגל. זאת אומרת יכול להיות שעל אדם יש כבר גזרה מוטלת, יש גזר. כמו כל החומרים שאספו על ביבי. כבר היה את החומרים לפני, אבל צריך פתח, שיבוא איזה מישהו ייתן איזה.. ואז תתחיל החקירה ומתחיל הפתח ומפה זה מתחיל להסתבך. זאת אומרת יש כבר גזרות.  מונחות. גם טובות, גם לא טובות, אבל צריך פתח. אז רואים ש- 190 שנה לא ניתן פתח לגזרה, עד שבא... תראו מה זה דבר קטנצ'יק, קטנצ'יק. קצת יותר, העדפה, אפליה. וזה הגורם. אז זאת אומרת הכל תלוי בפתח.

אין לנו מושג בגדולות של אדם הראשון. אדם הראשון קומתו הייתה מן הארץ ועד לרקיע. המלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש. אין לנו מושג גם בעץ הדעת. וגם לא בחטא של אדם שהיה מושלם. כי לא היה בו יצר הרע בכלל. אבל נוראות התוצאות. מה התוצאות? תוצאות חטאו של אדם הראשון מה הם? מוות גורף לכל האנושות כולה. כולם מאז מתים, חייבים למות. גירוש שלו מגן עדן, קומתו התמעטה למאה אמה. ירד רק לגובה של 50 מטר בערך. דרך אגב, אנחנו מובטחים שתבוא הגאולה כתוב "ואולך אתכם קוממיות", יש מחלוקת בין חכמים אם נחזור להיות מאה אמה או מאתיים אמה. תכינו דירות רחבות, כנראה שכל בניין את כל הקומות יפרצו, וכל אחד יהיה לו, לא יישארו הרבה, אז כל אחד יהיה לו בניין שלם. מכל מקום, קומתו התמעטה וזיו פניו הועם. חורבן נורא! איך זה קרה אתם יודעים? היה פה פתח. לא היה מחטף של היצר. לא היה פה דחף רגעי. היה כאן תהליך. היה סחף. מה הסחף? התחיל ככה: תחילת מפלה שינה: "ויפל ה' על האדם תרדמה". תחילת מפלה שינה. אתה רוצה ליפול? ההתחלה מתחילה בשינה. שינה זה תחילת מפלה. אז מה קרה? "ותאמר האישה אל הנחש...", פטפטנית מתחילה לדבר. יש נחש שהוא היה דומה לאדם. הוא היה הולך על שתיים בהתחלה. הוא לא היה כמו שהיום "על גחונך תלך". תראו יש לו סימנים של הרגלים שהיו לו פעם. אז הוא היה הולך על שתיים, הוא היה הכי דומה לאדם. כל הבהמות הולכות על ארבע, הוא היה הולך זקוף. הוא היה נראה כמו האדם. והיא התחילה לדבר איתו: "ותאמר האשיה לנחש", ונשאלת השאלה: ואיפה היה אדם הראשון באותה שעה? ישן לו. רגע של הסחת הדעת וכבר רוקמים מזימות, האשיה נכנסת עם הנחש בויכוח, והסוף ידוע. היא אוכלת  ממה שאסור וכל העולם נענש. פתח.

עוד דוגמה: לפני שעם ישראל יוצאים למלחמה מאפשרים לכל מי שאירס אישה, כל מי שבנה בית, כל מי שנטע כרם, וכל הירא ורך הלבב, מי שירא מעבירות שבידו, לשוב משדה המערכה. הדרך פתוחה בפני כולם. כל הרוצה לחזור, חוזר. למה? "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". מי שמת במלחמה זה מת בלא עיתו. זאת אומרת אם יש לו עוונות זה הזמן לפקוד את העוונות שלו ושהוא ייהרג. אז מי שירא ורך הלבב, הוא יודע שיש לו עבירות בידו, אז הוא מפחד לצאת למלחמה, שמא יפקדו עליו עכשיו את העוונות והוא ימות. אז מה יכול להיות? שהוא יפחד באמצע המלחמה והוא יברח, ינוס. ואז הוא ימס את לבב אחיו, כולם יפחדו. כי הטיל מורך בליבם. אז לכן אומרים: "כל איש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו שלא ימס לבב אחיו כלבבו". החוזרים חזרו. איש לא עצר בעדם. אבל אחרי זה מה כתב? "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם". ואמרו חכמים כך: בראש העם הוא בעקבו של העם. זאת אומרת בתחילת העם היוצא למלחמה ובקצה, מעמידים זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם. וכשילין של ברזל בידיהם. זאת אומרת הם מחזיקים דקרים, כידונים, חרבות בידיהם, וכל המבקש לחזור הרשות בידו, לקפח את שוקיו. כל מי שהחיילים שנותרו רוצה לחזור באמצע המלחמה, לברוח, מותר להם לקפח את שוקם, לשבור לו את הרגליים, לקטוע לו אותם. למה? ש"תחילת נפילה נישא". אם אתה רוצה להפסיד במלחמה אז צריך לראות רק חייל שתיים נסים, זה תחילת הנפילה. מאיפה לומדים? הנה שני פסוקים שנוצחו ישראל בגלל הפחד. שנאמר: "נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה הייתה בעם". זה בשמואל א', פרק ד', פסוק י"ז. אז רואים שנס ישראל לפני פלשתים, מה זה גרם? שגם מגפה גדולה הייתה בעם. עוד יותר גרוע נהיה. עוד פסוק שבמופיע שם בפרק ל"א, פסוק א': "וינסו אנשים ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים". אחד שינוס, יפנה עורף, כל המערך יקרוס. פתח שנוצר. סדק שיבקע. כמוש אומרת הגמרא על סכר מים: אם ייפרץ בו סדק ילך ויתרחב והכל יישטף בשטף המים הרבים מבלי יכולת לעצור. זאת אומרת צריך רק פתח. פתח.

עכשיו אני עושה הפסקה בגלל המצב הקשה שהיה היום. בדריסתם של ארבעה חיילים שנהרגו, נרצחו ע"י אדם שזיהה את הפתח במשפטו של אלאור אזריה. שבו נתנו לגיטימציה שאדם שבא להרוג על מנת לרצוח וכל זמן שהוא חי הוא ירצח וגם אם יחזור בחזרה, אז הוא יחזור לרצוח כמו המקרים הידועים ששוחררו חזרו שוב פעם לרצוח, כי זו מטרתם, וגם הרוצח של היום שרצח זה היה אחד ששוחרר ממעצר וחזר לרצוח. אז שנותנים לגיטימציה ששומרים עליהם יותר מחיילי צה"ל אז התוצאה ברורה. כולם הבינו את המסר של בית המשפט. אדוני אם אתה הולך לנטרל מחבל לא בטוח שתצא נקי מזה, ייתכן שתהיה או הורג או רוצח או כל דבר אחד. אז מי רוצה להסתבך? מה יותר קל מאשר לברוח? את זה אמרו עוד לפני שנגמר המשפט שייקחו בחשבון שכך יהיה , וכל בר דעת מבין את זה. הנה למדנו עכשיו מקורות, "תחילת נפילה נישא". אני לא נכנס לעניין המשפט ולעניין מה דנו ומה הראיות. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי מה המסר שמקבלים האויבים. אז מה קרה? אנחנו נראה את הסרטון, חלק ראו בטח, חלק לא ראו עדיין, אבל רואים איך המשאית נוסעת על מנת לדרוס חבילה של חיילים שעומדים צפופים, דורסת אותם, והחיילים לא אלה שנדרסו, לא אלו שהיו קרובים לדריסה, גם אלה שהיו רחוקים במרחק עשרות מטרים עם נשק, כולם ברחו! מה אתה בורח? זה בכלל לא אצלך! זה לא פיגוע, זה דריסה! יש מישהו עם משאית והוא משיך לדורס, הוא חוזר רוורס ועובר על החיילים בחזרה, ואף אחד לא עושה כלום! למה? פוחדים. אזרח עם אקדח הוא שעצר אותו. והוא לקח בחשבון שיכולים להאשים אותו גם. אבל הוא לא יכול היה לעמוד, כי ההוא ממשיך. וכל החיילים שהם מסיימי קורס קצינים, אלה הקצינים שיהיו אח"כ, כולם עם הנשק בורחים. איזו תמונה זאת לאויבי ישראל. מה יהיה? אז בואו נראה את הקטע ונראה מה זה "תחילת נפילה נישא"

הקרנת סרטון הדריסה של החיילים.

אז זו דוגמה. גם האויב מחפש את הפתח אצלנו, לראות איפה אנחנו חלשים ושמה , שמה הוא יעבוד, שמה הוא ינצח. למה? כי אתה נותן לו מסר אבל מה לעשות ככה זה. שלא הולכים על פי תורה, "הבא להורגך השכם להורגו", פירושו עצם זה שהוא בא להורגך, אתה גם לא צריך לחכות עד שהוא ירה עלייך. "השכם להורגו", זה או אתה או הוא. ככה התורה אומרת. אז יש הוראות פתיחה בנשק, הבאנו על זה סרטונים בזמנו על איציק... וגם את הסרטון שעשו על איציק... אז עד שהוא יכין את איציק את תראו כבר. אמרתי את זה לפני שנים רבות שההתנהלות פה במדינה איך שמסתכלים על המצב אומרים שהאמריקאים והאירופיים לא מבינים מה זה לחיות בטרור. לא הם לא מבינים, אנחנו לא מבינים! אנחנו חיים בטרור ולא מבינים! ואנחנו חומלים עליהם יותר מאירופיים. אז זאת אומרת זאת תהיה המגמה. אף אחד לא יתעסק עם מחבלים, כולם יברחו, אף אחד לא ירצה להיות זה שיעמוד מחר למשפט לפני כולם, במשך 8 חודשים יעשו אותו בכותרות, ואת משפחתו, ויאמללו אותו ואת חייו, והכל והעיקר יגידו שהוא לא בסדר, עוד לפני שבדקו, עוד לפני ועדת חקירה, כבר יצאו ואמרו זה לא חייל שלנו, זה לא דבר כזה, לא עושים דבר כזה, וכו'. מי עושה כזה דבר? יש מצ"ח שתחקור קודם, יבדקו אם זה פלילי, לא פלילי, מה היה, מי נתן הוראה? לא נתן, מה עשו, מה העיר לו מג"ד, המח"ט, מה עשו... שום דבר! ישר יצאו עם מודעות, גזרו את דינו עוד לפני. ויעלון ואיזנקוט אומרים יום לפני שהבית משפט כבר יודע את כל העובדות והולך להגיד אותם, נותנים כאילו הנחיות מה צריך להיות. אלה פקודים שלכם. בית הדין הצבאי הוא פקוד של הרמטכ"ל. אז מה פתאום אתה מתערב? מה אתה אומר? מה יש לך להגיד? הפוך תשתוק! מחר נשמע מה יגיד בית הדין. אבל ככה זה עובד. רבותיי, השמאל שולט פה. השמאל הוא מחליט, הוא כופה את כולם להביע דעות שיהיו לפי האג'נדה שלו וכולם רועדים. כולל ביבי, כולל כולם. אין פה ימין ואין פה בטיח ואין פה כלום! השמאל קובע בדיוק איך צריך להראות. ואנחנו יודעים איך השמאל מוסר את חיילי צה"ל בהאג, באנגליה, בכל מקום, מודיע מי הקצינים שישתתפו במבצע כזה וזה, בשביל להפליל אותם. זה המצב. מי שנעים לי ינעם לו. מי שלא, יש לו ברירות. הברירות עוד פעם יהיו בחירות, ועוד פעם יהיה בחירות ועוד פעם יהיו בחירות ועוד פעם יעשו אותה טעות, ועוד פעם אותה טעות. אחד שמבטיח כבר ארבע פעמי שהוא ייתן לאירן בראש, והוא יעשה ככה והוא יעשה ככה, לא עשה גורנישט. ליברמן אמר אני אעשה ככה וככה, ואתם תראו שאני ככה, והוא נהיה יותר חתול מ... וכל אחד, אתה מבין חנג'ורי בסטרי, מבטיח, מבטיח ושום דבר, רק להשאיר על הכיסא ועל הכיסא ועל הכיסא, והכל נשאר אותו דבר. עכשיו, אולי ביבי אם הוא ישתחרר מכל החקירות וכל הדברים, אם הוא יישאר, אז הוא מתכוון עכשיו לתת הצעה של רבין, של חודש לפני, שהוא נרצח, ששמה הוא אמר שיצרפו את מעלה אדומים ואת ביתר ואת זה וישעו אותם חלק מירושלים, ויתנו בתמורה חנג'ורי בסטרי, ויעשו ככה, וזה בגלל שהוא מקבל אומץ שטראמפ עכשיו יבוא ובטח יעביר את השגרירות וכו' לשם. ושמעתי שאחד הבחירים של הצבא שאמר היום, שזה בהשפעת טראמפ, למה היה פיגוע דריסה בגלל שטראמפ אמר שיעבירו את השגרירות לירושלים, אז הערבים מראים שאם יעבירו ככה יהיה. זאת אומרת, רוצה כבר לנטרל את טראמפ שלא יעשה את המבצע... איך מחרבשים את הכל! איך מסכלים אפילו תוכנית טובים שתהיה בעד ישראל להראות שירושלים של עם ישראל וכו', גם את זה רוצים לתלות שזה הסיבה בשביל שהוא יבין שלא כדאי, כי תגרום לנו צרות ואח"כ יהיו פה הרוגים ויהיו פה כל מיני קשקושים. מי שלא מבין את הראש המועבת שלהם לא יכול להבין, לא יודע כבר מה כן מה לא, אבל צריך לדעת מי המדבר ומה האג'נדה שלו. אם יודעים אז מבינים בדיוק למה הוא אמר, מה הוא אמר.

הסרטון מבוסס על סיפור שסיפרתי, רק עשו אותו עם דמויות.

הקרנת סרטון "איציק שלי".

בצה"ל אומרים שצריך חתירה למגע. איפה חתירה למגע? רואים שכולם בורחים. איפה חתירה למגע? רק מילים! זה עולה לנו בחיים. וראיתי מישהו כתב סביב פישמן, חייל על הכוונת, דברים שהתפרסמו בעיתון השבוע בצופה. מדהים!

איציק עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו. לפתע פגעה אבן במגדל, הוא הסתכל החוצה, החשכה הקשתה על הראות. ליתר בטחון הידק את רצועות הקסדה שלו. אלה הכללים, ולכללי הבטיחות בצבע נודעת חשיבות עליונה. "בום", "בום", "בום", פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות. איציק הסתכל שוב החוצה, וראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה, שרבב את קנה הרובה שלו מבעד החלון בתקווה שמראהו ירתיע על מידיי האבנים. לפתע נפצה אבן גדולה את שימשת הפלסטיק העבה של החלון, איציק התכופף אינסטינקטיבית, לאחר מכן התרומם במקומו בזהירות, וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע מתקדם לעברו. צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול שהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל. למרבה המזל, המתנחל הבודד שהתגורר שם, היה בחתונה באותו ערב והצריף היה ריק מדם. נבהל מהכלב שנבח אל הלילה, איציק היה מגן היחידי על הגבעה המבודדת. היה לו ברור שהוא יזדקק לעזרה ומהר. הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ, התשובה שקיבל הייתה שגם הם נתונים תחת מטר אבנים. בכל אופן אמרו אנחנו בדרך חזרה אלייך. מטר האבנים הלך וגבר. הם ניקו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ. איציק ירה באוויר יריות אחדות, לא ממוקדות, כדי לאיים את תוקפיו. אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו. הוא היה חייל טוב וממושמע. בכהיא זה מעולם לא חשב לירות על התוקפים מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך. הרבנים שלו לימדו שאותו שממשלת ישראל המייצגת את מלכות ישראל היא ממשלת קודש וצבא ישראל הוא צבא קודש, מתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכת הפיקוד ולציית להם. איציק התקשר למ"כ. תיאר את המצב וביקש רשות לירות לעבר התוקפים. "המתן", השיב לו הקול הצעיר, "אבדוק עם המ"מ". המ"מ היסס. למען האמת, הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו, והוראות הפתיחה באש לא היו בררות וחד משמעיות. בעיצומן של שיחות שלום רגישות, הוא לא רצה להיות זה שיצית את מזרח התיכון. "תגיד לו שיחכה עד שאשמע מהמ"פ מה הוא אומר", שמע את המ"מ משיב למ"כ. המ"פ אמר שיתקשר למג"ד. אחרי 10 דקות של קווים תפוסים, עלה מג"ד על הקו. למה לקחת סיכון שאל המג"ד את עצמו. זו בעיה של המח"ט, לא הבעיה שלי. הבנתי את הבעיה השיב המח"ט, העסוק לשאלתו של המג"ד. "אדבר עם האוגדונר ואשוב אלייך". "כן, כן, אני שומע", נפלטה אנחה עמוקה מחזהו של האגדונר כאשר שמע את הדיווח מהמח"ט. לדעתו הצבע אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה. אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מידי שובע מחדש, בהתאם להתקדמות או לנסיגה משא ומתן, הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד. לאלוף לא הייתה תשובה. הוא לא השתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו. אם יקרה משהו, כל האשמה תיפול על כתפיו. חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי. לפי כך, החליט להתקשר לרמטכ"ל. שיחת טלפון למטה הרמטכ"ל הבהירה שגם הרמטכ"ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו ע"י מיקוד מצלמות התקשורת עולמית על צה"ל ועליו. אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית, הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון. "חייל נמצא תחת מטר אבנים על גבעה ליד שכם, האם אפשר לתת לו אורי ירוק לירות?". "מדוע אתה שואל אותי?" שאל שר הביטחון. "תתקשר לראש הממשלה". "אני? תתקשר אתה! זה התפקיד שלך". ראש הממשלה שקל את העניין בכובד ראש לא היה לו הזמן התאים לתגובות ספונטניות, צריך להביא בחשבון את כל הגורמים, את כל הנסיבות, את כל התמונה המורכבת. צריך ראייה כוללת. "תשיג לי את הנשיא", אמר לעוזרו. "הנשיא שלנו אדוני?",שאל העוזר. "לא! לא את שלנו! את נשיא ארה"ב". נשיא ארה"ב לא היה במשרדו הוא בכלל לא היה בבית הלבן. הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים, במשחק גולף. שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק. "תגיד לו שימתין", אמר לעוזרו, שעיניו אינם משהות מן הכדור. הנשיא נשך את שפתיו, ריכז את מבטו, לאחר תנופות ניסיון אחדות באוויר, הוא הניף את המחבט והעיף את הכדור. הכדור טס מעל המדשאה הירוקה, לעברה הגומה. שהנשיא עוקב אחריו במתח, מבלי להסיר מבטו לשנייה. "נו", צעק הנשיא ,"ישר לגומה!". אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעלייה. "לעזאזל", לחש הנשיא מחמת זעם. העוזר מזכיר לו "ראש ממשלת ישראל על הקו", ומושיט לו את הטלפון הסלולרי. "כן, כן, עוד רגע", מלמל הנשיא, מחה בכובע את הזיעה מעל מצחו, אחרי כמה לגימות מים קרים, פנה לעוזר שעדיין המתין על הטלפון ביד. "הלו, אדונה השניא שלום", אמר ראש הממשלה". "כן, שלום". השיב הנישא. "מה שלומך אדוני", התעניין ראש הממשלה. "אני בחופשה", אמר הנשיא קצרות. "כן, אדוני, אני יודע אדוני, ואני מצטער על כך שאני מפריע לך אדוני. אבל חייל שלנו נמצא בסכנה, ואני רוצה לדעת אם מותר לפתוח באש". "לפתוח באש, באמצע השיחות השלום, מה אתם מטורפים?". "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני נשיא", אמר לו ראש הממשלה. "מה עם גז מדמיע?", שאל הנשיא. "הרוח מפזרת אותו". "אז תשמשו בכדורי גומי". "הם כבר לא מפחדים אף אחד. אז תתחילו לעשות וויתורים, בשני הצדדים, עם קצת גמישות אפשר להסתדר". "עם עזרתך האדיבה אדוני הנשיא, אני בטוח שנסתדר אדוני". אדוני, אדוני. אדוני. ראש הממשלה שטוף זיעה, הניח את השפופרת במקומה. מיד התקשר לשר הבטחון והודיע לו: "אותן ההוראות נשארות". "אותו דבר?", שאל שר הבטחון בטון מהוסס משהו. "נכון. אותו דבר". צעק ראש הממשלה. "סליחה על השאלה, אבל למה בדיוק הכוונה, אדוני ראש הממשלה. הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות". "הן אינן משתנות כל שבוע", זעם המנהיג הישראלי. "מדיניות הממשלה ברורה, ההוראות ברורות, ופקודה זו פקודה, "אסור לחייל לפתוח באש, אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו". "כן אדוני", השיב שר הבטחון. ועוד בטרם הוריד את השפופרת הורה להשיג לו מיד את הרמטכ"ל, הרמטכ"ל התקשר לאלוף הפיקוד, אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדן, מפקד האוגדן התקשר למח"ט, המח"ט התקשר למג"ד, המג"ד התקשר למ"פ. המ"פ התקשר למ"מ, המ"מ התקשר למ"כ, המ"כ התקשר מיד למגדל השמירה. "איציק אתה שומע", צעק המ"כ ממכשיר. "איציק, איציק, אתה שם? אתה שומע אותי ? איציק! איציק! אתה שם? איציק...".

ככה זה פחות או יותר נראה. זה גזרה משמים. זה גזרה משמיים. אנחנו במצב שכמה פלסטינים וערפאת עם השפתיים שלו, עובד עלינו ועל כל העולם כולו, משקר 100 פעם ביום. לבן הארמי סוכר לידו. עובד על כולם, מה מבטיח לא מקיים. הוא רלוונטי, לא רלוונטי, הוא בן לאדן או פרטנר, אף אחד לא... פה לא יודעים מה להחליט. נו? אז זה ייגמר אתם חושבים או לא ייגמר?

 לא ייגמר! והנה עברו 20 שנה ועוד לא נגמר ולא ייגמר, כי לא מבינים את העניין. לתת פתח, אם נותנים פתח, זה המצב. סיפרתי בעבר מעשה שהיה עם ערבי שבא לבנק וביקש 5,000 שקל מחשבונו, והפקידה אמרה לו אין בעיה, תחתום. אמר לה אני לא חותם. הכסף שלי. תביאי לי 5,000 שקל. אמר לו: אבל בלי חתימה אני לא רשאית. אמר לה: לא מוכן לחתום, התחיל לעורר מהומה, נהיה בלאגן. הכניסו אותו למנהל, אמר לו: "אדוני, אתה רוצה 5,000 אין בעיה, רק תחתום". "הלו! אתה לא שומע?! אני לא חותם וזהו! אני רוצה את החמשת אלפים שקל". המנהל קם, נתן לו כף, השכיב אותו על הרצפה, הערבי קם, חתם. הלך לפקידה הביא לה את הטופס חתום. אמרה לו: "מה קרה? למה חתמה?". הוא אמר: "הוא הסביר לי". אז צריך להבין. אדם שבא בכח, אי אפשר להשתמש איתו בכפפות של משי. "הבא להורגך השכם להורגו". הוא יודע, הוא בעל דעת זה. חוץ מזה, אתה גם מונע ממנו טובה לשיטתו, הרי למה הוא הלך? שמחכים לו 72. ואמא שלו מבסוטית, פותחת סוכת אוהלים, ומחלקים סוכריות. טוב לכם! אז מה הבעיה בכלל? הם מבסוטים ואתה לא מסתכן, אז מה הבעיה? אבל ככה זה. זה עולם של חארטות. עולם שמתחשב באחרים ולא מתחשב בסכנה של עצמו.

נחזור לעניינו. עשירי בטבת היה היום. זה לא בכדי, היה פתח.

דוגמה נוספת: יוסף סלסל בשערו, וגירה בעצמו את הדוב. מי זה הדוב? אשת פוטיפר. הסלסול בשיער זה היה פתח לגירוי הדוב. יוסף היה דואג לחיצוניות שלו. וכתוב שהיצר הרע רואה אדם שמתקשט בשערו, אומר "הדן דלי". זה, זה שלי, זה אני כבר יודע מה לעשות איתו, אני אוציא אותו לרחוב, מסדר לו את הכל, איך להחטיא אותו. צריך פתח. את העומד מול המראה, תדע שאתה מכשיר את עצמך ליצר הרע שיפיל אותך ויחטיא אותך בעריות, בכל הדברים הכי קשים שלא תוכל לצאת מהם. והוא אלוף העולם. אלוף העולם. קוראים לזה "להראות טוב".  

עוד דוגמה: "הבה נתחכמה לו". פירש המקובל האלוקי הרב עלי ברית אברהם, זצ"ל, ש"הבה נתחכמה לו", זה ליצר הרע. פרעה רצה להתחכם ליצר הרע. בוא נסתום לו את הפרצה הקטנה מבעוד מועד פן ירבה. אם ניתן לעם ישראל להתרבות, אז ונוסף גם הוא למלחמה עלינו. יבואו אויבים והם העבדים מבפנים, אז בוא, פן ירבה, בוא נסתום את הפרצה. אז "הבה נתחכמה לו", ליצר הרע, אומר המקובל. לו לא היו ישראל מתפתים לפה הרך של פרעה, לא היו יוצאים ליום עבוד הראשון. מה עשה פרעה? אמר ייאלה יוצאים לעבודה, כולם! גם אני! גם אני! אם המלך יוצא כולם יוצאים. המלך עושה עבודה, כולם עושים, כל אחד רוצה להראות לו איך הוא אלוף, איך עושים בזריזות. התפתו. זה התחיל ככה, התחיל בחומר ובלבנים, אח"כ זה המשיך בכל עבודה בשדה.עינו אותם לכו תביאו גם תבן אתה בעצמכם. וזה הסתיים בכל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, עינו אותם עינוי על עינוי. הכל התחיל בפה רך. בפרך, "בפה רך". בואו כדאי להם! יהיה מלגות. מלגות יהיה. שבט לוי לא התפתו, נשארו בגושן, למדו תורה, אמרו עזוב אותי! לא רוצה מדובשיך ולא מעוקצך. ולא התענו במשך כל ה-210 שנה. אבל אלו שהתפתו, נתנו פתח, מהפתח נהיה להם עינוי ושעבוד שאין כדוגמתו.

כותב רבנו האלשיך הקדוש, זצ"ל: בביאור הפסוק "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות". פותח להגיד לנו ככה: "יש דרך", לשון יחיד. "ואחריתה דרכי", לשון רבים. מתחיל ביחיד מסיים ברבים. דרך אחת נהיו דרכים. פתח בלשון זכר וסיים בנקבה. לומר לך: אדם פותח בצעד אחד ונקלע לסבך של דרכים מסתעפות שמהן יולדו דרכים רבות נוספות. אתה דרכת את הדריכה הראשונה, אתה עשית את הפתח הראשון, חשבת שזה רק דרך אחת, ואתה יודע לקראת מה אתה הולך, אבל תדע לך שיצפו לך עוד דרכים אח"כ. יש דרך ישר. בעינייך זה ישר. יש דרך ישר לפני איש, אבל תדע שאחריתה דרכי מוות. מה זה "דרכי מות"? על פי קבלה מסובר: אדם בא בשביל לעבור את העולם פעם אחת. יש דרך ישר. האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים. מי זה? אדם וחוה. "המה". הוא ברא את אדם ראשון ישר. בלי יצר הרע. אבל המה ביקשו חשבונות רבים ומזה יצא כל ה-6,000 שנה האלה, של הצרות, מחלות, מלחמות, הכל. אבל מה זה גורם? גורם שאדם לא גמר את התיקון שלו בדרך אחת. הוא צריך להתגלגל עוד פעם לתקן. לכן כיוון שהדרך ישר, לפני איש, אחריתה דרכי מוות. הוא יצטרך למות פעם ופעמיים ושלוש ולחזור. כל פעם למות מחדש בשביל לתקן ולהשלים את התיקון. אבל הכל מתחיל בפתח הלא נכון. אז לכן, צריך לשים לב כל הזמן על ההתחלות. על הפתח. על קיר חלק לא מטפים אם אין אחיזה. אבל אם נתת בית אחיזה, יטפסו עלייך. אם תפתח פתח הוא ייכנס. "לפתח חטאת רובץ". לכן עשרה בטבת הוא היה הפתח, הוא יום המצור הראשון. מאז זה רק לספור שלוש שנים עד שכולם מתים שמה ומחריבים את העיר ואת הכל. אבל זה התחיל באותו יום. באותו יום לא הורגש כלום. לא הורגש כלום! אבל זה האסון. האסון זה שנפתח הפתח באותו היום! לכן בעצם היום הזה, אפילו אם היה חל בשבת, לא מאחרים אותו. כי היום הזה היה הפתח. וזה מלמדת אותנו התורה להיזהר לפתוח פתח, כי לפתח חטאת רובץ.

אמר רבי יוחנן: "קלות שעשו אחאב, העבירות הקלות של אחאב, כחמורות שעשה ירבעם.זאת אומרת מי היה חוטא יותר גדול? החוטא היותר הגדול היה אחאב. כי הקלות שלו זה כמו החמורות של ירבעם. ירבעם העמיד עגלים, עבודה זרה, הכל. כתוב שלא היה כחטאות ירבעם בן נבט אשר חטא והחטיא את ישראל. אבל אחאב חטא יותר ממנו. אז למה תלו? למה תלו בירבעם ולא באחאב? כי הוא היה ראשון, הוא היה הפתח! וכיוון שהוא היה ממציא השיטה והדרך, ממלא תלו את זה בו. משל למה הדבר דומה? אדם היה חולה במחלה ממארת, לא עלינו. מחלה ידועה. עובר טיפול, הקרנות, ניתוחים, עליות, מורדות, תקוות, אכזבות. בסוף מת. יושבים בני המשפחה שבעה, והם מסיחים ביקירם. אחד מזכיר את השעות הארונות, השני מזכיר את הניתוח שכשל, השלישית מזכירה את הידרדרות שבעקבותיה. יש מישהו שמזכיר את ההקרנות המתישים שסבל, מסכן. וכולם מעלים ציוני דרך מדכדכים.  רופא המשפחה היה נוכח ואמר: יש תאריך אחד, אותו אנחנו לא יודעים, והוא הקובע מכולם. אותו יום עלוב, לפני חודשים רבים, שהתפתח התא הראשון הממאיר והפושע. זה היום שהכריע אותו. היום שנפתח הפתח לתא הראשון. איש לא ידע, חולה עצמו לא הרגיש, אבל באותו יום נחרץ גורלו. כל השאר, זה רק התפתחות. הידרדרות צפויה מתרחבת עד לסוף הנורא. הכל תלוי בהתחלה. בפתח. זה היום הקריטי. נכון בעשרה בטבת לא חשו בני ירושלים מאומה, רק הגבלות של יציאה מן בעיר, היה אוכל, היה שתייה, הייתה זחיחות דעת, אבל כל מאורעות הרעב שאח"כ קרו, ממה שכתוב בפסוקים: "הטובים היו טובים היו חללי חרב מחללי רעב". עד שכילה ה' את חמתו. שפך חרון אפו: "ויצא את אש בציון ותאכל יסודותיה", הכל היה תוצאה של עשרה בטבת. שם התחיל המצור. ונמצא שהוא התאריך הקובע ביותר. זאת אומרץ זה היום שהופיע התא הממאיר הראשון.

את הלקח הזה בחיי העם שלמדנו עכשיו, כל אחד מאיתנו צריך גם  לאמץ אותו לחייו שלו. על הפסוק "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", כתב רבנו הספורנו, זצ"ל: "ויחל נח", מה זה "ויחל"?. התחיל בפעולה לא טובה. ולכן, נמשכו מזה מעשים  אשר לא יעשו. כי מעט מן הקלקול בהתחלה, יסב הרבה ממנו בסוף. כמו שקורה שאדם טועה בתחילת חשבון. אם עשית טעות בהתחלת החשבון, כל החשבון אח"כ יהיה מדויק בשאר החלקים, ייתן תוצאה שקרית. כי כבר בהתחלה טעית, אז מה זה מועיל כל מה שאתה ממשיך הלאה?! והוא מביא ראייה גם. מעוד פסוק: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראנה לעם לזבחי אלוהיהם, ויצמד ישראל לבעל פוער, ויחר אף ה' בישראל". רואים "ויחל", מה גרם? מפריצות, הגיעו לעבודה זרה, ומעבודה זרה מתו במגפה 24 אלף. הכל מב"ויחל". מההתחלה זה הכל. הייתה התחלה. אחד הלך, בא שני, הלכו זוגות אחר כך. וככה עד שמתו 24 אלף. היו צריכים למות 197 אלף בערך, ורק אהרון עצר את המגפה ומתו רק 24 אלף. כל זה מב"ויחל", הכל זה מתחיל רק עם ההתחלה. זהו. טעות בהתחלה משלמים עלייה בגדול., והיא מסתבכת חבל על הזמן. בתי סוהר מלאים, לדאבון הלב. מלאים בחורים יהודים, נשמות זכות, טהורות. הידרדרו לשפך המדרגה. איך זה קרה? כל אחד מהם יוכל להיזכר בנקודה שבה כשל.  איפה הייתה תחילת הנפילה, איפה היה נקודת המפנה. נקודה קטנה שנראתה פעוטה ושולית והוליכה להרס מוחלט. כל אחד יש לו את העשרה בטבת שלו. את נקודת ההתחלה שלו, שידע. אחד אמר לך מילה לא יפה, החלטת אני לא שותק, ומזה אני לא שותק, ומזה הידרדר לאן שהידרדר. שניים נסעו מאלעד החליטו לעשות כנראה תחרות עם אופנוע, הגיעו לסיבוב, נתקלו בגדר, ועפו למטה ונהרגו. הכל התחיל בשוויץ, התחיל בלהוכיח, בלהראות, בלהיות אמיץ, וכל מיני דברים. ההתחלה זה הכל. התחלה לא הייתה נכונה, טעות אחת בהתחלה יכולה לעלות בחיים, במאסר, במה לא! בהתחלה ביבי קיבל סיגרים, אח"כ הוא קיבל עוד סיגרים, ואח"כ נהיה במאות אלפים סיגרים. וככה כל דבר התחלה. ועובר, ועובר, עובר, ונהיה עוד, ונהיה עוד, עד שזה מתאסף, ואז בא חורבן.

הכל התחיל, כן, בעשירי בטבת של כל אחד. אז כמה עלינו להיזהר מנפילה וממעידה. זה למדנו לעצמנו. עכשיו חלק מאיתנו הורים, חלק מאיתנו מחנכים. צריכים להיות ערים לכל פתח אצל הצעירים. כל סדק שנפער, שמזמין רוח פרצים, עלינו לדעת אין חלל ריק, אין ואקום. בור שאין בו מים, מתמלא בנחשים ועקרבים. אין מים אלא תורה. אין תורה יש שטות. אם הראש תפוס בחוכמה, אין מקום לשטות. אם הוא ריק מחוכמה, הוא מלא בשטות. הראש תמיד מלא. אין מצב שלא. או מחשבות טובות או מחשבות רעות. אין מצב של ואקום. אם יש חור, יהיה עכבר שינצל אותו. העכבר עומד ומצפה להיכנס, הנחש מצפה לפתח. כתוב: "ואך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו". זה יוצא, זה נכנס. ככה זה הולך. איפה שיעקב איננו, מופיע עשו. ותמיד תמיד זה יתחיל באיתותים רפים. סדק צר. קל לסתום בהתחלה. ותראו מה אמרו חכמים ותזכרו את זה, זה חשוב: "תאטום ולא תצטרך לשפץ. תשפץ, ולא תצטרך לבנות בית מחדש".  מה זה "תאטום"? תאטום פירושו דבר שאתה רואה סדק קטן, עכשיו, מיד תאטום. מיד! מיד לאטום. למה? אם תניח את זה, כבר תצטרך לשפץ.כבר תצטרך לסתור כמה אבנים, לעושת שיפוץ. ואם גם את זה לא שעית ולא שיפצת בזמן, תצטרך לבנות כבר את הבית מחדש. הכל יתמוטט. אותו הדבר בשינים. יש לך נקודה שחורה קטנה, קטנה, ישר תרוץ לרופא. ישר! אל תחכה. תדאג לטפל בהתחלה. שיניים זה דבר מאוד חשוב ויקר גם. יקר מאוד! להחליף את כל השיניים זה סיפור של 100, 200, 300 אלף, תלוי אצל מי. יש לכם בפה, מלא כסף. מלא, מלא כסף! אבל אנשים לא מבינים, אז הוא ממתין, אח"כ צריך טיפול שורש. טיפול שורש כבר נחלשת השן, אחרי זה צריך כתר, אחר כך צריך השתלות, אחר כך בטיח. איזה סיפור אח"כ! וזה מדביק, דלקות. לא כדאי. בהתחלה לשים לב על דבר בהתחלה. אם בניין קרס, חפש את הסדק הראשון. שאתה רואה את הסדק, אתה רואה למעשה את החורבן שבעקבותיו. אם לא תמהר לאטום, אז אתה תצטרך לשפץ, ואם לא, תצטרך לבנות הכל מחדש. זה הלקח של עשירי בטבת למי שצם היום, והיום הזה שמח מלך בבל על ירושלים, הוא היום הקובע בעצם היום הזה, לכן הוא חמור יותר, כי פה לומדים את היסוד מה גרם לשבעה עשר בתמוז ומה גרם לתשעה באב וכל הצרות שעד היום אנחנו סובלים, כל המלחמות, הכל התחיל מאותו יום, עשירי בטבת, שבא נבוכדנצר ושמח על ירושלים. סוף סוף אנחנו מבינים מה רצו חכמים להגיד לנו. לכן זה יום של התעוררות, להתבונן, לא על העבר כמו על העתיד, לחפש דרכי התשובה, להתבונן בעצמנו איפה אנחנו נותנים פתח ליצר הרע שיפיל אותנו ויהיה לנו חורבן בחיינו. אח"כ מתלוננים למה לא טוב לי, למה לא הולך לי, למה לא מצליח, למה לא זה... תבדוק איפה לא אטמת והוא נכנס ומשם סיכל את כוונותייך הטובות.

עד כאן רבותי, למי שיש שאלות בבקשה.

 שאלה:

שואל: תודה רבה כבוד הרב. נורא התרגשתי ששמעתי שאתה מגיע