מתוק לנפש פרק יא | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, השם ישמור את כל אלה שאוכלים מקפז, שלא יאונה להם כל רע, לא נגע ולא מחלה.

פרק 11, מתוק לנפש, רבי יצחק פרחי.

בפרק הזה הוא מדבר על הימים הקדושים,

ראש השנה ויום הכיפורים,

אבל יש לנו לקחת מזה גם בנוגע לבדואים שאנחנו עושים וכולי.

יתקדש האדם ויחרד

בהתקרב הימים הקדושים והנוראים, מיום ערב ראש השנה עד יום הכיפורים.

כשיחשוב האדם כל מעשיו אשר פעל ועשה כל ימות השנה,

אשר העמיס על נפשו כמה מיני עבירות, מינים ממינים שונים,

וכמה הכעיס את בוראו ברוע מפעליו.

חכמי המוסר אומרים שאדם יעשה חשבון כל יום,

לפני שהולך לישון,

לכתוב בספר,

להכין את עצמו למחר, איך הוא מתקן את הכול.

ועם כל זה יביט האדם ויראה גודל רחמנותו יתברך, אשר הכין והזמין לישראל עמו הימים הקדושים האלו,

מראש חודש אלול עד יום הכיפורים,

אשר בהם ישתדל האדם

להשגיח על כל פרטי עוונותיו, אשר עשה כל השנה,

ולבקש אופן לכבש

את בגדיו, את רוב הכתמים אשר עליו,

על ידי רוב דמעות,

מי בוכה בכלל,

אשר יזלו עיניו

מקור דמעה,

הואיל והכתמים הללו אינם יוצאים בשום אופן, כי אם על ידי דמעות ומרירות נפש,

בלב נשבר ונדקה,

על אשר עבר את פי השם,

בעלותו על לבבו,

איך מלאו ליבו ללכת אחרי יצרו,

לעשות ההפך

מרצון יוצרו,

אחרי שהשם היטיב עימו כמה טובות אין קץ.

והגמול הזה קיווה הקדוש ברוך הוא

להכעיסו ולהקניתו במה שהיטיב השם עימו, ככה עושים.

וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה,

להתבודד כל אחת מראש חודש אלול עד יום הכיפורים בכל יום,

בחדר, לפנים מחדר,

להתמרמר בבכי שיעור שעה או שתי שעות,

לחשב מחשבות קדושות,

כדי שיימצא נקי וזך

בבוא יום הדין,

וכן עושה בכל יום

להכניע עצמו בדברי תוכחות בינו לבין עצמו.

ואמור על ליבו, בן אדם, בן אדם,

טיפס רוחה,

מי אתה, מה אתה,

מאין באת,

לאן אתה הולך,

ולמה אין אתה מרגיש בעצמך שכל כוחך וגבורתך תלויים על שיעור קטן של פת לחם,

ואם יום או יומיים לא יזדמן לך לחם לאכול,

ויהיה ביום השלישי,

הרי הוא חשב כמת,

ויהיה כוחו, ויהיה גבורותיו, ויהיה חוכמתו.

בכל חיי אדם הם תלויים בחוץ של עכביש,

שרוח כמעה הוכרתו, ושינוי אוויר מעט,

ברגע קטון מאבד את בריאותו,

וצורת פניו מתהפך,

בכל מי שרואה אותו אינו מכירו.

ובפרט שעכשיו יש תוכנית

של הרשעים הארורים,

שאנחנו מדברים עליהם בימים האחרונים,

שהם רוצים להרוס את כל הפירות והירקות,

ולייצר פירות מהונדסים שאין בהם ויטמינים בכלל,

בשביל להחליש את האוכלוסייה,

שימותו מהרה,

ובמקום שמונה מיליארד יישארו רק בניירד.

עוד מעט נצטרך לגדל ירקות לבד בבית.

אם כן,

לאיש המעוטד לכל המקרים האלה,

איך לא אבוש?

איך לא ייכלם?

איך ימרא את פיו יתברך שמו ויעשה הפך רצונו?

פתח פיך ואמור נא לי.

על מי נשענת?

על מי בטחת?

לעשות ההפך מרצון השם יתברך.

הביטה ורואה את חרפתך, גוף, נק גוף,

מלא חלאה וזוהמה מבית ומחוץ.

איך לא ידעת כי כל מין פרי שברא קודשא בריך הוא בעולמו,

יש לו תואר,

יש לו הדר,

יש לו טעם מתוק מדבש ונוף הצופים. יש לו ריח, משיב נפש,

נחמד למראה, טוב למאכל.

וכשהוא בא אל תוך הגוף,

מה קורה איתו הפרי הזה,

עודו נהפך למשחית.

ואיך למה אין אתה מרגיש בשעת כניסת

בטח זה להכיר חסרונך,

אתה צריך להיכנס לשם, איזה ריחות אתה עושה,

גוף טמא,

עובד ונדמה,

דל ורזה,

לא כולם,

נמאס ונבזה.

ואיך נטית?

אחרי עצת יצר הרע והלכת אחרי ההבל

ועצת יצר הטוב

ונשלחת אחרי גבך להכניע את הנשמה הטהורה,

כבודה בת מלך,

שחייך תלויים בה.

בלעדה לא תוכל להרים יד,

אפילו אצבע קטנה.

אוי לגוף

אשר לא שמירה תשב נגד פניו.

באיזה פנים אתה עומד ביום הדין?

בראש השנה ויום הכיפורים,

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

לשאול מאיתו מחילה וסליחה וכפרה על כל עוונותיך.

ושואל ממנו חיים טובים,

פרנסה טובה,

ברכה והצלחה,

שלום ושלווה.

ואם ישאלו אותך מה הבאת עמך,

ומה המצווה שעשית והקדמת לפני,

כשאתה מגיע לבורש, יליץ טוב בעדך,

מה תענה ומה תאמר?

ודאי שלא יהיה לך פה להשיב.

באמת צריך להרים ראש.

כל אלה הדברים, יותר מהם מה,

עושים חסידים ואנשי מעשה,

להכניע את עצמם לפני בואי יום הדין.

זה אחד מהחשבונות שהם עושים.

ואם ככה עושים חסידים ואנשי מעשה,

שהם עוסקים תמיד בתורה, במצוות, במעשים טובים,

ואין בהם נפתל ועיקש,

אז מה אנחנו?

אזובי קיר,

חלושי, תשושי כוח, חסרי דעת,

חסרי תמונה,

חסרים מן המצוות, חסרים מן התורה.

כל גופנו מלא פגימות מבית ומחוץ.

כילינו ימינו ושנותינו בהבלי העולם.

ואפילו בשעה שהיינו עוסקים באיזה מצווה,

בעצבות, בעצלות,

על כורחנו, לא בטובתנו.

ואפילו מצווה קלה כמצע כבד עלינו.

בכל חפצנו וחשקנו.

לתת נחת רוח לגופנו.

לענג אותו באוכל, במשתה, באיסור ולא בהיתר.

מנשמה טהורה מונחת בקרן זווית.

ברעבה ללחם, צמאה למים.

כי לא היינו משגיחים לעשות קביחות.

חיתים לתורה.

לתת לה את הלחם שלה בחיטה. לכו לחמו בלחמי.

אשתו ביין מסך.

ואדרבה אסבענו אותה מרורים.

הרווינו אותה לעניו הראש.

ברוע מפעלינו, טומאת פשענו, חלאת עוונותינו,

זוהמת חטאותינו.

אשר הלכנו ימים ושנים באורחות עקלקלות, נתיבות לא סלולות.

לדכא

תחת רגלינו את הנפש היפה והיקרה וצעקה הנערה ואין מושיע לה.

וכפי זה,

כמה צריך ללבוש חרדה ופחד ורעדה

מאימת יום הדין

נשכבה בבושתנו

ותכסנו כלימתנו.

ועד מתי נהיינו דמים ותרדמת יצררה.

צריך לקום להתעורר משנת עוולתנו.

להסיר שינה מעינינו ותנומה מעפעפנו.

בימים כאלה שהם ימי רחמים,

ימים

שעלה משה למרום להתפלל מעד ישראל על עוון העגן.

וה' ברחמיו נתרצה ונתפייס ומחל להם.

והוקבעו הימים האלה סימן לדורות.

נתעורר בתשובה

ושם ורפא לו.

ועל כן מנהגן של ישראל בימים האלה מראש חודש אלול

עד יום הכיפורים.

לקום

באשמורת הבוקר, לומר סליחות ותחנונים,

בלב נשבר ונתקן.

וכזאת וכזאת צריכים אנו לעשות.

ולקום כגיבור באשמורת הבוקר לבית הכנסת.

לבוא אל המלך,

להתחנן לו כעני שואל על פתח,

נשפוך סליחה, נדרוש סליחה,

בתחנונים ידבר ראש.

ואם ישים האדם דעתו על כל אות ואות, תיבה ותיבה,

מסדר הסליחות

אשר תיכנו לנו קדמונים, זיכרונם רחב.

הרי ראוי להוריד כאן נחל דמעה במרירות לב.

בתחילה כשיאמר קמתי באשמורת

לבקש על עווני,

בנפשי שחרחורת

מפני רוב זדוני,

כל עצמותיו יאחזי מורעת וחלחלה,

בזכרו את אשר חטא על הנפש,

וכן בכל הסליחות.

הלא הם הדברים המשברים את הלב.

אבל אם יאמר אותם בדעתו, להבין מה מוציא מפיו.

לא כמו שעושים רבים מעמי הארץ,

נותנים בקולם קול גדול,

כאילו אומרים שירים המשמחים את הלב,

בלי להבין דבר מכל סדר סליחות.

בוודאי

שלא יוכל כך להתעורר אל ההכנעה.

ואיך יתעורר לשוב בתשובה,

אם הוא לא שם אל ליבו להתעורר בדברי הסליחות.

וחס ושלום,

לאנשים כאלה יותר טוב היה שימשיכו לישון על מיטתם,

ולא יבואו לבית הכנסת להכעיס את המקום בהבל פיהם.

ועליהם נאמר ויפתוהו בפיהם

כי על כן,

כמה צריך אדם לשים כל דעתו בכל אות ואות.

ובפרט כשאומר סדר הווידוי,

להרגיש על כל פרט ופרט.

אומרים וידוי,

יש לנו בגדנו ג'אנל,

מה זה?

מה זה?

להרגיש

על כל פרט ופרט

וימצא עצמו נגוע ומוכה בכל עוון ובכל חטאת,

להתמרמר בבכי גדול

כי זהו עיקר התיקון.

נשוב בתשובה שלמה ויעזוב רשעת דרכו וישאב אין מחשבותיו.

מאחר שהכיר חסרונו ומומיו,

וזה דומה לחולש ומסוכן,

ונכנס הרופא אצלו.

כל זמן שהרופא לא הכיר החולי, החולה ומסוכן.

ראיתי אתמול סרטון שאחד הרופאים שפתח

טיפול נמרץ בארצות הברית

תשעה ימים, הוא אומר,

אני במקצוע עשרות שנים לא ראיתי בחיים שלי מחלה כזאת כמו הקורונה.

הוא אומר,

בתי החולים וההוראות

שנותנים

מארגון הבריאות העולמי, הם הורגים את האנשים.

זאת אומרת, זו לא מחלת ריאות רגילה.

מחלת ריאות רגילה,

כשנותנים לחץ של חמצן תוך הריאות, לעזור להם,

אז זה מועיל.

אבל במחלה הזאת,

ככל שמכניסים את הלחץ,

כמו שרגילים במחלת ריאות,

זה גומר על הבן אדם.

אז הוא אומר שלא להפסיק עם הזה, אבל צריך לדעת בדיוק כמה המינון,

כמה להכניס לחץ,

כמה זה,

ולא אומרים שום דבר, ממשיכים להרוג את האנשים.

על ידי המכונות.

התוכנית שלהם יוצאת לפועל.

עכשיו יש הפגנות גדולות

נגד החיסונים בארצות הברית,

הפגנות גדולות מאוד. מבינים שהולכים לחסן את כולם,

שהתוכנית והמזימה

של ביל גייטס,

מהרוקפלרס,

מהרוטשילדס,

וכל המרעין בישין,

הולכים לזמום עליהם דברים.

אז זה דומה לחולש ומסוכן.

נכנס אצלו רופא,

כל זמן שהרופא לא הכיר את החולי,

אז החולה הוא מסוכן.

אבל אם הרופא יודע והכיר את החולי,

אז אפשר למצוא לו מזור או תרופה.

ככה הדבר בחולה הנפש,

כל זמן שהוא לא הכיר ולא יודע את חסרונו,

הוא מסוכן,

ומוכן לדינה של גיהינום.

אבל ביודעו כמה חבילות של עבירות שם על שכמו מנעוריו

בעד עתה

בוודאי כנע לבבו הערד

בראותו עצמו מסובב

מכל ילדי פשע

אשר פעל ועשה,

ומצדו

אלף ורבבה

בוודאי יצעק קול מר בלב חמרמר

ויישא אדם קל וחומר,

שאם יצא דינו לפני מלך בשר ודם על איזה עוון אשר עשה ועבר גזירת המלך,

מה דבר נודע למלך?

וקבע לו המלך זמן

ביום פלוני להעמיד אותו למשפט,

בוודאי שהוא לא ישקוט ולא ינוח,

לא יתאווה לאכול ולשתות,

ולא יטנשנה לעיניו

כל היום וכל הלילה,

לא יחשא,

בהנחה שובר את כל גופו,

הלוך ילך ובכו,

כי אינו יודע מה יהיה דינו ומה יצא במשפטו.

האם נייסרו במשפטים קשים בגופו,

או שייקחו לו כל רכושו וממונו

על בלתי ישאיר לו שריד?

ואולי חס ושלום גם יחייב ראשו למלך,

ועל זה הולך ובוכה

מעבר אל עבר ומפינה אל פינה.

ואם כל זה הוא עושה מפני יראת בשר ודם,

שעל הרוב יוכל להינצל מידו בכמה אופנים ותחבולות,

או יתנצל עצמו בטענות מזויפות,

עד שיאמין המלך דברי הבליו

ויפתור אותו לשלום,

או שירבה שוחד למלך

או לרועי פני המלך

שיעליצו טוב בעדו.

כמו רות דוד,

שעד היום לא שופטים אותה כראוי בגלל שלא תגלה את כל מה שנעשה

בדרגים הגבוהים ביותר.

ומה יעשה האדם בעומדו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

אשר אין לפניו עוולה ולא שכחה ולא מסופנים ולא מקח שוחד?

והנסתרות והנגלות לפניו הם גלויים,

ואליו נגלו כל תחלומות יצרי מעלילי איש,

מחשבות אדם ותחבולותיו, איך יישא פניו?

איך

ירים ראש ביום הדין,

יום ראש השנה,

שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון?

מי יענה? מי יאמר?

מי ידבר? ומי יצטדק?

אם לא יעורר את עצמו מקודם בתשובה ומעשים טובים,

לטור,

לפשפש

בכל פרטי מעשיו

אשר פעל ועשה כל השנה.

רבותיי,

אנחנו מדברים על ראש השנה כפורים,

אבל אנחנו איפה נמצאים עכשיו?

אנחנו נמצאים עכשיו בחודש אייר,

באמצע הזמן.

אבל עכשיו זה ממש ראש השנה ויום הכיפורים.

עכשיו זה הפסק דין.

עכשיו הקורונה קוצרת את כל מה שנאמר בראש השנה.

אז כל מה שנכתב בראש השנה נקצר עכשיו.

עדיין יכול אדם, לפני שיגיע אליו, חס ושלום,

לעשות את התשובה, כמו שאנחנו אומרים עכשיו.

והתמרמר בבכי על אשר היה עבד מורד בריבו.

והמליך עבד תחת ריבו את היצר הרע.

ושפחה תחת גבירתה, זאת הל״יו.

ומה שהכעיס את המקום

ומה שהיטיב הקדוש ברוך הוא עמו.

הקדוש ברוך הוא הבדיל אותך מן הבהמות.

עשה אותך בקומה,

בדיבור,

בדעת.

ובעוונות הרבים,

עשינו את כל אלה הטובות נגד רצון הבורא.

בגאווה,

בכעס,

טימאנו את פינו,

בלשוננו,

בלשון הרע, ברכילות, בליצנות,

בנבלות הפה.

כל אחד מאלה זה קוץ מכאיב לנשמה הטהורה.

ובפרט עוון ביטול תורה,

אשר בעוון זה חרבה עירנו ושמעה מקדשנו.

בעוון שנאת חינם,

שבעוון זה נחרב בית שני וגלה כבוד מישראל.

ובפשענו שולחה עימנו

נעה ונדה, גולה וסורה,

חוץ מפלטין שלה.

איפה השכינה?

והבנים גלו

מעל שולחן אביהם.

והאם צובחת ואומרת,

אויה,

כי בני יצאוני הן מנהל לה הן מחזיק בידה.

וכל אלה גרמו עווננו ופשענו

והאריכו את קצנו כמה אלפי שנים

רעים

רבים ומרים.

ובעלות הדם על ליבו כל זה ראוי לקרוע את סגור לבבו לשנים עשר קרעים.

נערים קול נהי וקול יללה ומספד קטנים ובנות יענה.

על כמה רעות אשר גרמנו ברוע מעשינו ועדיין לא שבנו מתחייתנו.

ואנחנו גורמים אורך גלותנו וגלות השכינה.

ובהיות המשא הכבד הזה על האדם,

איך יבוא ויתייצב לפני ה'

בראש השנה לשאול מאיתו מחילה,

בשניחה,

בכפרה,

בחיים טובים,

מזונות,

פרנסה טובה וגם עוד עושר וכבוד.

מבלי

שיקדים חרטה,

עזיבת החטא, תשובה שלמה מלב ומנפש

וקבלה בלב,

לא לחזור עוד לסוררה כל ימי עולם.

ומי גוי גדול

אשר לא אלוהים קרובים אליו כ' אלוהינו בכל קוראנו אליו.

שפותח ידו לקבל תשובת אשמים,

והזמין לנו ימי רחמים אלו

למען נתרצה אליו בדברי פיוסים,

בתחנונים,

לעשות קביעות עיתים,

לעסוק בתורה כל אחד,

מה שחננו ה'.

הואיל והשנה כולה הוא טרוד באבלי עולם,

ולא נותן לב לדעת את ה'.

וברקנו עול תורה, כי נמצאים בפייסבוק, באינסטגרם.

הימים האלה

השעה צריכה לכך להתעורר בתשובה שלמה,

וכל עיקר בקשתו מאת ה',

יהיה למען ייתן לו כוח לעמוד על המשמר,

לעשות רצונו יתברך תמיד,

ולא יעבור על דבריו,

לעשות הפך רצונו,

כמו שמצינו בדוד המלך עליו השלום,

שרוב תהילותיו היו על זה,

הט ליבי אל עדבותיך.

וכן מה שאמר, הורני ה' דרכך,

אהלך בעמיתך,

יחד לבבי

ליראה שמיך.

וכן, כמה כתובים כיוצא בזה.

עכשיו הוא עושה חקירה יפהפייה.

איך אמרו חכמים?

אילו באנו לעולם לשמוע זאת, היה מגיע וראוי ודי.

תשמעו, זה דבר מדהים.

והואיל ועתה לידן,

היי מילתא,

אכתוב

מה ששאל ממני

אחד המיוחד

הוא הרב המופלא,

כבוד השם מלא,

המקובל האלוהי,

חסידא קדישא,

כבוד מורנו שלמה הכהן,

זכר צדיק בקדוש לברכה.

מה שאל?

מה שאמרו ריבותינו זכרונם לברכה בעבודה זרה ההיא.

אין אדם עומד

על דעת ריבו

עד ארבעים שנה,

שנאמר,

ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

כי כשאמר הקדוש ברוך הוא, מי יתן

והיה לבבם זה להם, נראה אותי,

היה להם לומר

ריבון העולמים, תן לנו אתה.

הווה,

ולא נתן ה' לכם לב לדעת.

זה מה שאומר להם משה רבנו.

על זה חקר הרב, זכרונו לברכה. איך יכלו ישראל לומר לקדוש ברוך הוא,

תן לנו אתה.

מאחר והכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.

וצדיק ורשע לא כאמר.

זה תלוי בך אם אתה תהיה צדיק או אתה תהיה רשע.

הקדוש ברוך הוא לא קובע. יש לך בחירה?

כמו שאמר הכתוב.

מעתה ישראל מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?

כי אם נראה הוא שואל מעמך.

זה תלוי בבחירת האדם?

לא ביד השם יתברך.

אז איך הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר להם?

מי יתן ויהיה לבבם זה להם ליראה אותי?

אז היה להם לומר, ריבון העולמים, תן לנו אתה.

איך תן לנו אתה?

זה הבחירה שלך.

ועתה ישראל מה השם שואל מעמך?

הוא שואל מעמך

שאתה תבחר ותרצה

כי אם ליראה.

אז איך הוא אמר בעצמו?

מי יתן ויהיה זה לבבם להם ליראה אותי

כל הימים.

וגם אני,

אומר רבי יצחק פרחי,

הוגשה לי

על מה שאמר דוד המלך עליו השלום

הטליבי

אל עדבותיך

וכן אמר יחד לבבי

יראה שמיך

והלא אין הדבר תלוי אלא בוא.

מה הבעיה?

מה זה, הטליבי אל עדבותיך?

תטע אתה את הלב שלך.

מה זה יחד לבבי ליראה? תטע אתה את הלב שלך.

זה לא ביד הקדוש ברוך הוא, כי צדיק ורשע לא כאמר.

מי שיכול לענות על זה 500 שקלים?

תראו כמה אלפי שקלים אתם מפסידים כל פעם.

אמנם,

נראה לעניות דעתי.

אומר מי יצחק פרחל,

זכר צדיק וברכה,

שידוע טעם לדבר.

למה נתן הקדוש ברוך הוא בחירה בידי אדם

בעניין יראת שמיים, בקיום התורה והמצוות?

מפני שעל ידי זה יש שכר טוב לצדיקים, לעולם הבא,

כי הוא בוחר בעצמו,

אז מגיע לו שכר, אם השם יכפה אותו או ייתן לו,

בלי בחירה לא מגיע לך שכר.

אז כל זה בשביל לתת לו שכר.

ועונש רעב אמר לרשעים, אם הם לא בוחרים בטוב.

ואם זה היה על פי גזירת השם יתברך,

לא היה מקום לתת שכר לצדיקים ולא לפרע מהרשעים.

נמצא מזה,

כי אם האדם מתרצה לעבוד את השם

בלי קבלת שום שכר,

יכול לומר לקדוש ברוך הוא, תטה את ליבי אליך לעשות רצונך.

כמו שמצינו ביום הסמ״ט,

אנשי כנסת הגדולה,

כשנתוועדו לעקור יצר של עבודה זרה,

מה פירוש? אז הם שוללים מעצמם את הבחירה להילחם נגד יצר של עבודה זרה.

הם מבקשים לבטל את היצר של עבודה זרה.

אז מה הם אמרו לקדוש ברוך הוא?

ריבונו של עולם,

כלום נתת לנו יצר הרע?

אלא לתת לנו שכר, נכון?

אז לא יהיו בעינן ולא אגרה בעינן.

לא רוצים אותו ולא רוצים את השכר בזכותו.

לא רוצים.

נשמע עליהם הקדוש ברוך הוא,

השלים חפצם כרצונם.

פעם היו רצים לעבוד עבודה זרה, מרימים את השמלות ורצים לעבוד עבודה זרה.

היה יצר חזק מאוד לעבודה זרה,

כמו שיש אצל

האילומנטי.

הבונים החופשיים

שהם רצים

אחרי השטן.

והקדוש ברוך הוא שם עליהם, השלים חמצם מרצונם.

ועל זה דוד המלך עליו השלום אמר,

הט ליבי

אל עדב אותך,

מה ההמשך?

ואל אל בצע.

ואל אל בצע.

בצע כסף.

שכר.

אומר, אני מבקש

הט ליבי אל עדבותיך ואני מוותר על השכר.

העיקר שאני אהיה דבוק בך.

רוצה לומר, לא רוצה שום שכר.

לא בצע כסף ולא דברים אחרים, שום דבר.

אז מעתה יפה מאוד מה שאמר משה רבנו, אוהב שלום.

ולא נתן אדוני לכם לב לדעת.

כי כשאמר הקדוש ברוך הוא,

מי יתן, והיה לבבם זה להם, להיראה אותי כל הימים,

היה ראוי

שיאמרו ישראל, תן לנו אתה, ולא רוצים שום שכר.

כמו שאמרו אנשי הכנסת הגדולה.

וזה בדיוק מה שאמר הנטיגנוס איש סוחו במשנה באבות, א' ג'.

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס,

אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס.

מה ההמשך?

ויהי מורא שמיים עליכם. בזה אני מבטיח אתכם,

שיהיה מורא שמיים עליכם תמיד.

אם אתם מבטרים על השכר,

אז אני מבטיח לכם, ויהי מורא שמיים עליכם תמיד.

כשזה יתברך,

ישלח

מורה שתראו אותו לעולם ועד, הרי

שביד האדם לעשות את רצונו יתברך.

ותחילת כל עסק התורה,

התחילה לכל זה עסק התורה, כי על ידי עסק התורה,

מאז יצא מתוק

מייצר הרע

נעשה יצר טוב.

כמו שאמרו ריבותינו, זכרונו לברכה, בקידוש אינלאמן,

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל,

בניי,

בראתי יצר הרע,

בראתי לו תורת טבלים,

ובלבד

שיקבל האדם על עצמו לקיים כל מה שלומד.

כמו עכשיו, למדנו,

אפילו שעכשיו לא ימים נוראים ולא ראש השנה וכיפורים,

אבל כל יום,

כל יום צריך לעשות תשובה.

ובלבד

שיקבל אדם על עצמו לקיים מה שלומד,

ואז תבוא לפניו, יתברך התפילה שלו,

והוא לא יתעלם מהטחינה שלו,

כי כשאדם בא עם התשובה,

הקדוש ברוך הוא מוחל לו.

ובפרט בשעת תקיעת שופר,

שיהיה עת רצון לקבל את התשובה.

היי, כמה צריך להתמרמר אדם בבחייה.

כשישים על ליבו שפגם בגופו,

בנפשו, ברוחו, בנשמתו,

ברוע מעלליו,

וכן יעשה בין תשרת לתשת,

בין תשת לטרת,

כמו שכתוב בסידורים, אפרט חטותיו ועוונותיו

בינו לבין עצמו בהתעוררות בחייה.

ובזה משבר כוח של קול צר ומסטין ומקטרג,

אשר לא יוכלו להסטין עליו.

ואז יוכל לשאול,

באמת,

מאת השם יתברך, חיים טובים, מזונות, פרנסה טובה.

אבל עם כל זה צריך שיהיה בלב נשבר ונדקה, בוש ונחלם,

כי עני שואל על פתח,

בטח חנוני מדבר ראש.

ואז זוכה שימלא השם משאלותיו לטובה.

כי על כן עת לחננה שנקיץ מהשינה ונתעורר מהתרדמה

לדעת את השם.

כי הפלי חסדו עמנו מכמה צדדים.

מעל הכל,

מה שהוא מאריך אפו,

ומה שפתח לנו שערי תשובה.

ובמה נקדם פניו יתברך? אין מתנה, אין פרס, אין פיס.

יותר גדול מתשובה.

שאדם יכול בכל רגע לצאת מאפלה לאורה,

מצרה לשמחה.

ברגע אחד רק תעשה תשובה.

ברגע אחד תעמוד כמה דקות.

ועל הכל שהקדוש ברוך הוא עדיין מאריך לנו אף,

ופתח לנו שערי תשובה.

ובמה נקדם את פניו יתברך?

רק בתשובה שלמה, ולעסוק בתורה, במצוות ומעשים טובים.

לעשות רצונו תמיד כל הימים.

אנחנו זרענו וזרע זרענו לעד ולעולמים עד כל סוף הדורות.

אמן כן יהי רצון.