דרשת שבת הגדול והלכות בדיקת חמץ וערב פסח | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד הלכות פסח.

בעזרת השם בשבת הקרובה

זה נקרא שבת הגדול, השבת המיוחדת

שנעשו בה ניסים ונפלאות לעם ישראל בספר שלנו, משה אמת,

על הלכות חג הפסח.

הלכות חג הפסח, הבאנו שמה כמה וכמה סיבות, כפי שכתבו רבותינו,

למה השבת הזאת נקראת שבת הגדול.

ונמנה אותם. הסיבה הראשונה,

היות ועם ישראל נצטווה על ידי הקדוש ברוך הוא, משכו וקחו לכם שא לבית אבות שא לבית,

וכידוע השא היה העבודה זרה העיקרית.

היו גם משניות,

עבודות זרה משניות, אבל העבודה הזרה העיקרית של המצרים היה הכבש.

ונצטוו למשוך את השא הזה, כדי שהוא ירעיש, יעשה מה,

ואת השא הזה קושרים אותו בקרעי המיטה.

והמצרים רואים את זה שמושכים את האלוהים שלהם, אומרים מה זה זה, מה אתם מושכים את האלוהים שלנו?

ואנחנו הולכים לשחוט אותו, מה?

וככה הם רואים עד שהם מסתעבים ולא יכולים לעשות שום דבר לעם ישראל, וזה היה עצמותו של הנס שנעשה לעם ישראל בשבת הזאת שנצטווה על ידי קודשא בריכו.

דבר נוסף, כל הבכורות כולם התקבצו

אצל עם ישראל ושאלו אותם בעניין הפסח.

ומה זה הפסח על זה שהקדוש ברוך הוא עתיד

לתת לכם שאתם תעשו?

אומרים להם עם ישראל,

עתיד הקדוש ברוך הוא לפסוח על בתינו ולהציל את בכורותינו,

ואתכם יהרוג הקדוש ברוך הוא.

ואז הם הלכו לפרעה,

אותם הבכורים, וביקשו מפרעה, שחרר את עם ישראל. למה?

כי אם לא תשחרר את עם ישראל, כולנו נמות. ואם תשרר אותנו לגוש ברוך הוא,

יסיר את הגזירה מעלינו.

אבל משלא נענה פרעה ואמר להם, לכו לסבלותיכם, אל תשגעו אותי, לכו מפה, מה אתם מפריעים לי עכשיו?

אמרו לי, יש לי הרבה עבודה איך לשעבד ולהעניש את עם ישראל.

מה קרה? התחילו להרוג אחד את השני.

וזה מה שאנחנו אומרים,

בקיא לעולם חסדו למכה מצרים בבחוריהם.

מה זה למכה מצרים בבחוריהם? שהבחורות עצמן הן אלו שהרגו את בני ביתם. למה?

כי הם לא הלכו ועשו הפגנות, כמו שעושה השמאל עכשיו,

כנגד הממשלה. הם לא עשו הפגנות כנגד פרעה.

אז הנה אנחנו רואים שהדברים חוזרים על עצמם

כמו שהיו אז הפגנות במצרים. גם עכשיו בימינו חוזרים כל הדברים כולם נפלא ביותר.

הסיבה השלישית,

הקדוש ברוך הוא נתן חולאים רעים ורבים במצרים,

בבכורים שלהם,

וכל אלו שקמו על עם ישראל נענשו בכל מיני מחלות.

ולכן הכתוב אומר, כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא מפורטת איזה מחלה,

אלא ה', יש שם ה', כל המחלה.

הרבה מחלות היו.

הקדוש ברוך הוא נתן עליהם, וכל זה כדי שלא יוכלו לקום על עם ישראל,

ועם ישראל יוכלו לעשות את רצון השם יתברך כדת וכדין, ולכן

השבת הזאת נקראת שבת הגדול.

סיבה רביעית למה נקראת השבת הזאת שבת הגדול,

כתוב בפסוק, וירא אז ישיר,

פרשת בשלח, וירא ישראל את היד הגדולה

אשר עשה אדוני במצרים.

מהי היד הגדולה?

הנס הגדול, הקדוש ברוך הוא, שהכה,

קדוש ברוך הוא, את בכורות המצרים, את העם המצרי,

ולכן בעצם הגדולה הזאת שהקדוש ברוך הוא עשה בנס כזה גדול,

נמנו וגמרו חזל לקרוא את השבת הזאת

בשם שבת הגדול.

סיבה חמישית,

כיוון שבשבת הזאת כולם מתקבצים להם ובאים כל עם ישראל

לשמוע את דרשת שבת הגדול שמתקיימת בכל מקום ומקום, כל אחד אצל רבו.

אמנם השנה זה קצת בעיה בגלל המצב עם הקורונה,

אבל לכן חכם עיניו בראשו, אנחנו מקדימים את המאוחר,

ושולחים בסייעתא דשמיא את השיעור הזה מוקלט ומוסרט כדת וכדין, כדי שיוכלו כל העם לדעת את המעשה אשר יעשה בחג הפסח, שיעבור עלינו לטובה ולברכה. ולכן,

היות והשיעור הזה הוא שיעור גדול,

והדרשה הזאת נקראת דרשה ארוכה מהרגיל,

לכן היא קרויה בשם שבת הגדול, כי בה עושים כל חכמי ישראל דרשה גדולה וארוכה.

סיבה שישית,

שבת הזאת היא השבת הראשונה שעם ישראל קיימו את כל מצוות השם כהלכה. עד אז היו משועבדים,

היה להם קשה, לא יכלו, היה להם טרדות,

אבל באותה שבת הם נשתחררו כבר,

היו מוכנים לקראת הגאולה העתידית, והיות והתכוננו לקראת הגאולה העתידית,

לכן השבת הזאת נקראת שבת הגדול, כי קיימו בה את הכול כדת וכדין.

הסיבה השביעית, בשבת הזו אנחנו נקרא את ההפטרה שכתובה בדברי הנביא מלאכי.

בספר מלאכי, שהוא היה אחרון הנביאים,

ושם כתוב,

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.

לא אליהו, אלא את אליה.

אליהו חסר ו'.

רשום שהו' עברה ליעקב אבינו, כפי שאמרנו פעם,

שיש שישה מקומות בתורה שמוזכר יעקב עם ו',

וכנגדם שישה מקומות שמוזכר בכתובים, בנביאים,

מוזכר אליה ולא אליהו.

ולמה?

כי יעקב אבינו לקח את אביו כערבון מאליהו הנביא, שעתיד לבוא ולבשר לבניו את הגאולה העתידה.

וזה תפקידו של אליה.

ולכן אנחנו מזכירים השבת הזו באי רצון שנגאל, גאולת עולם.

הנה אנוכי, דברי הכתוב במלאכי, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בו יום השם הגדול והנורא. מהו בו יום השם הגדול והנורא?

יום הגאולה עתידה. ומתי הגאולה? כפי שאמרו חז״ל, בניסן נגאלו.

וניסן עתידים נהיג האלה. והיות

ובדברים הללו ישנו רמז מפורש

לביאת המשיח,

שולח לכם את אלפני בו יום השם הגדול והנורא,

ולגאולה שעתידה להתחדש על עם ישראל בחודש ניסן, לכן אנחנו קוראים לשבת הזאת שבת הגדול.

הסיבה השמינית והאחרונה,

היות ואפיקורסים

תמיד שנמצאים בכל דור ודור,

וגם בזמן שבית המקדש היה קיים,

היו מביאים את העומר בפסח עצמו.

סליחה, היות ואפיקורסים יבואו ויתענו שצריך להביא את העומר בפסח עצמו.

למה? משום שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת באו חז״ל ודרשו לנו דרשה.

מהי הדרשה? ממחרת השבת?

אל תקריא בשבת עצמה, אחר השבת, אלא ממחרתו של יום טוב ראשון.

ומהו יום טוב ראשון שבשנה?

החודש הזה לכם ראש חודשים,

הכוונה לחג הפסח,

ולכן השבת הזאת היא כביכול השבת האחרונה

לפני היום טוב,

לכן היא נקראת בשם שבת הגדול,

בשם שונה משאר השבתות השנה.

נכון שישנן עוד שבתות שנקראו בשמות מיוחדים,

כמו שבת שובה,

כמו שאר השבתות הנוספות שנמנות.

שבת שקלים, שבת פרה, שבת החודש וכו'. אבל השבת הזו יש בה מיוחדות מה שאין בשאר שבתות השנה,

כדי להבדיל אותה בין שאר שבתות השנה לבין יום טוב ראשון של פסח, שבו בסייעתא דשמיא יספרו את העומר כפי שהתורה מצווה.

ספרתם לכם ממחרת השבת מיום אביאכם את עומר התנופה,

שבע שבתות וממות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה להשם.

אז זה השמות

והסיבות למה נקראת השבת הזאת שבת הגדול מפני כל הניסים,

שמונת הניסים הללו שמנינו שנעשו לאבותינו, ויהי רצון גם שיעשה עמנו הקדוש ברוך הוא ניסים ונפלאות כשם שעשה עם אבותינו.

בשבת הזאת,

אמנם ללחוץ ידיים אי אפשר בגלל הבעיות

של כל החיידקים והזיהומים, הזיהומים לא החיידקים, כן, שנמצאים, אבל אמירה כן מותרת.

ולכן,

השבת הזאת אנחנו נוסיף ונאמר, במקום רק שבת שלום, כפי שאנחנו רגילים, אנחנו אומרים שבת הגדול שלום, או שבת הגדול שלום הוא מבורך.

וכך כל אחד ואחד נפרד לביתו בצאתו מבית הכנסת, אחר התפילה.

בשבת הזאת, כפי שאמרנו, מפטירים את הפטרת וערבה לאדוני מנחת יהודה וירושלים,

כי מעולם הוכשנים קדמוניות וכו'.

נהגו בקהילות ישראל שהשבת הזאת יש את הדרשה המיוחדת, כולם נאספים לשמוע במקומות שצריך לשמור,

וחובה לשמור על כל ההוראות כדת וכדין.

מתאספים להם קומץ של עשרה אנשים,

ושמה ישמעו את דרשת שבת הגדול.

למי שלא יצפה בשיעור

שבשידור חוזר,

אז יוכל לשמוע בסייעתא דשמיא בשבת מפי רבו.

חובה על כל יהודי ויהודי

לשמוע וללמוד היטב את כל ההלכות של פסח, כי הן רבות,

וגם שאר העניינים.

השנה הרבה הרבה הרבה משפחות התפצלו להם.

אם היו נוהגים כל שנה כולם להתאסף,

בהתאסף ראשי עם יחד,

היו נוהגים להתאסף בבית האבות שלהם,

בבית ההורים שלהם. השנה אין את הדבר הזה,

והרבה יצטרכו לדעת את ליל הסדר כהלכתו, כיצד נעשה ליל הסדר.

לכן בסייעתא דשמיא, גם על זה הכנו שיעור,

ונפרסם אותו בסייעתא דשמיא, כדי שיוכלו כולם לדעת בדיוק מה עושים וכיצד עושים

את ליל הסדר על בוריו, ובכך לא ייארע שום תקלה ומכשול.

במנחה של שבת, וכפי שהתחלנו החל מראש חודש ניסן ועד א' באייר,

נוהגים לומר יהי שם.

וכן בשבת,

בתפילת מנחה, אין אומרים צדקתך,

אלא כל החודש כולו בשמחה ובימים טובים,

ולכן כל החודש כולו אין אמירת

תחנון ואין אמירת

זיכרון של אותם הגדולים שנפטרו בשבת,

כפי שאנחנו נוהגים בשאר שבתות השנה.

אחינו בני אשכנז נוהגים בשבת הזאת,

קודם תפילת מנחה

של שבת הגדול, ללמוד יחד אבות ובנים את ההגדה.

הם לומדים את ההגדה מעבדים היינו לפרעה במצרים עד לכפר על עוונותינו. זה הנוסח אצלהם.

אנחנו, בני עדות המזרח,

נוהגים להתפלפל וללמוד ולמסור את דרשת השבת הגדול בכל העניינים הקשורים לחג הפסח שיעבור עלינו לטובה ולברכה.

עד כאן בסייעתא דשמיא, דיני שבת הגדול,

וכעת נעבור בעזרת השם לדיני בדיקת חמץ.

ביום שלישי בלילה,

בעזרת השם, בשבוע הבא,

אנחנו נהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד בבית,

וראש המשפחה

צריך

לקיים את המצווה החשובה הנקראת בפי כל בדיקת חמץ.

את הבדיקה הזאת אנחנו עושים בליל יג' בניסן,

בייג' סליחה, בניסן, שהוא ליל יד' בניסן.

לאחר צאת הכוכבים,

אנחנו בודקים את החמץ בבית לאחר שניקינו את הבית במהלך כל החודש,

השבועות האחרונים,

והנהגנו את בני הבית שלא לפזר חמץ בחורים ובסדקים ובכל המקומות שבדרך כלל רגילים להיכנס שמה ולאכול שמה.

אנחנו נוהגים לעשות

את הבדיקה כדת.

כיצד עושים את הבדיקה?

אז יש סדר מסוים.

התהליך הראשון, השלב הראשון בבדיקה,

יבוצע כך.

בראש ובראשונה ניגשים ליטול את הידיים.

נוטלים את הידיים לסירוגין, כמו נטילה של בוקר, שעושים

על כל יד

פעם אחת,

ויש שמהדרים, אמנם בימינו זה קצת קשה,

בגלל המצב, בגלל התופעה

של הנגיף.

מי שמדקדק, מקפיד היה לעשות מקווה טהרה, אבל היות ובזמן הזה אי אפשר לגברים ללכת למקווה טהרה,

לכן מאוד מאוד חשוב, למי שמדקדק ומהדר יעשה את נטילת הידיים של המקובלים,

כפי שנוהגים לעשות, ובכך יעלה לו מקווה,

או לחלופין יעמוד תחת

האמבטיה,

ברז של האמבטיה, בזרם שוטף, מעל 4-6 דקות,

ולאחר מכן יעלה לו בכוונתו למקווה.

למי שלא עושה ולא מדקדק בכך,

יכול ליטול את ידיו,

קודם כל מצווה, כפי שנהוג,

ליטול את הידיים,

ולאחר מכן,

בסייעתא דשמיא, יכין את כל הדברים הנצרכים לבדיקת החמץ.

זמן בדיקת חמץ, כפי שאמרנו, 20 דקות אחר השקיעה.

זה, בדרך כלל, מיד אחר צאת הכוכבים, מתפללים ערבית,

ולאחר מכן באים הביתה כדי לבדוק את החמץ.

מי שהקדים, בדיעבד,

והתחיל לבדוק את החמץ, יצא ידי חובה.

כמובן שהבדיקה ממושכת, היא לא לכמה רגעים,

ולכן יצא ידי חובה גם שעשה מעט קודם צאת הכוכבים.

את מה בודקים?

בודקים את כל חדרי הבית,

בודקים את הרכב, בודקים את החצר,

בודקים את כל המקומות שדרך להכניס שם חמץ בכל ימות השנה כולה, ואפילו שברור לו ששם ודאי לא יכניס חמץ,

אבל הוא עצמו לא הכניס. יכול להיות אחד מילדיו הכניס,

יכול להיות אחד מהעוזרים שלו הכניס.

תמיד

יכול להימצא שם גרגיר חמץ כלשהו, ולכן,

חובה על כל אחד ואחד מאיתנו להיכנס לכל אותם המקומות ולבדוק כדת וכדין.

אמנם, אני לא יודע אם המקומות של שטיפת הרכבים פתוחים,

מסתום שכן, ואם כן זה יהיה אחד-אחד או רק עשרה,

תלוי באיזה מקומות, אבל חכם עיניו בראשו, אני כבר לפני מספר שבועות

התארגנתי, שטפתי את הרכב, הכול נקי, הכול מסודר,

וככה לא מכניסים ונכנסים לספקות.

ולכן, אף על פי שהרכב נקי ומסודר,

עדיין חובה על האדם לבדוק

את הרכב שלו,

אם חס ושלום יישארו שם שאריות חמץ, לא יוכל לנסוע איתו במהלך חג הפסח.

בית שיש בו ילדים קטנים, ובפרט בימים הללו שכולם בבית,

כל המשפחה כולה,

צריך לבדוק, להשתדל לבדוק יתר על המידה,

ואפילו בחורים ובסדקים, סיפרתי לכם בשנים עברו,

שעוד היה מותר לאכול,

כן? את כל הדברים שאנחנו היום לא נוהגים לאכול אותם.

מצאנו בחור של המנעול, שבע, שמונה שנים אחורה,

בחור של המנעול מצאנו שם חתיכות של עוגיות.

איך הגיע לשם חתיכות של עוגיות לחור של המנעול, של המפתח אפס?

איך הגיעה לשם התשובה? ילדים קטנים כל הזמן מחפשים תעסוקה.

ולמקומות שאתה לא חולם,

לשם הם מכניסים את החמץ, או דוחפים לשם את החמץ,

ובן אדם ניקה את כל הבית, והכל בסוף, בתוך המנעול עצמו, הוא יבוא לנעול את החדר בפסח,

ולא ננעל, מה קרה? מסתכל בפנים, רואה חתיכות של עוגיות,

וביסקיוויטים נכנסו שם. לכן צריך מאוד מאוד להיזהר ולהדר בבדיקה בחורים ובסדקים. תדעו לכם, מרן החזון איש,

זכר צדיק וקדוש לברכה, זכותו תגן עלינו, אמן.

הוא היה מדקדק ומהדר בבדיקה הזו כמו שצריך, היה בודק בקושי רב, ועולה, ובודק, ובארונות, ופותח.

מה שהיום עושים ככה כלאחר יד, הוא היה משקיע כל כך הרבה.

וזה לא ביטול תורה.

אז סוגרים את הספר כדי לבדוק בדיקת חמץ. ולמה?

כי גזירת חזל היא עומדת כדת וכדין,

שאדם צריך לבער ולסלק ולבדוק את החמץ שלו.

ולכן, אם אני עכשיו עוסק בדבר מצווה,

אין בכך ביטול תורה.

וכל צער שיש לך, שנגרם לך, שאתה עולה ואתה טורח,

כך נהג מראן החזון איש.

יש על זה שכר מן השמיים.

לכן, חבל לפספס שכר מן השמיים בקלי קלות של בדיקה.

לכן, כל אחד ואחד ישתדל.

וכבר אמרו חזל, לפום צערה אגרה,

כי גודל הצער כך גודלו של השכר.

אנחנו, שנוהגים בחלק מהדברים על פי הסוד,

אז נוהגים לשייר עשרה פתיתים של פחות מכזית,

נוהגים לשייר אותם ולעטוף אותם. במה אנחנו עוטפים אותם? בחתיכות של בד או בחתיכות של נייר.

לא לעטוף את זה נורא. אנשים עוטפים בנייר,

נו, של נייר כסף.

עוטפים את הפתיתים של החמץ. זה יהיה צנימים.

בשריפת חמץ זה לא יישרף. זה לא טוב, הדבר הזה.

לכן, אתה צריך לעטוף את זה בנייר,

שמצד אחד שלא יתפורר לך, מצד שני שמה?

שיוכלו, נו, לאחר מכן גם לשרוף את זה.

אנחנו שמים שם בחתיכות הללו, בעשרה פתיתים הללו,

יש בהם עניין, כי יש מי שחושש

שאם והיה ובאמת הבית נקי לחלוטין ואין שום חמץ,

ובירכת, אה, כיצד בירכת?

הרי לא מצאת שום חמץ.

אז יכול להיות שיש פה אולי צד של ברכה לבטלה.

לכן, מהסיבה הזו חוששים. שמים עשרה פתיתים, זה על פי הסוד.

מניחים את הפתיתים במקומות

לא קשים. לא לשים את זה. פעם אחת,

אחותי הייתה קטנה, הלכה לשמור ביביסיטר אצל אחותי הגדולה,

שמה את הפתית של החמץ במסילה של החלון,

וגיסי בא להוציא את זה עם הסכין,

וזה נשאר לו בפנים. היה צריך לפרק את כל התריסים,

לפרק את כל המסילות והכל כדי להוציא את הפתית של החמץ.

לכן, לא לעשות מזה אטרקציה לאבא שבודק את החמץ או לבודק החמץ,

אלא לעשות את זה באופן קליל, באופן ברור, ודרך אגב,

הוא יבדוק גם את שאר המקומות ולא ידלג רק לפתיתים ויגיד, הנה פה, הנה פה, הנה פה.

דבר נוסף, היות ויש טרדה

וטרחה גדולה בלילות הללו שקודם חג הפסח, ולמה? כי חכם עיניו בראשו.

גם אלו שהשנה לא יושבים בבית של האבא שלהם,

מה צריכים לעשות? צריכים לשקול.

איך ידעו כמה זה כזית?

איך ידעו כמה זה כרפס? ואיך יבדקו?

ואיך יעשו את החרוס? את הכול, חכם עיניו בראשו מכין את הכול מראש.

לכן, כל הדברים הללו צריכים בדיקה, צריכים שקילה, צריכים עבודה לפני.

מתי יעשו את העבודה הזאת? בליל הסדר?

ואז כולם נרדמים, והליל הסדר עובר, חס ושלום, חס ושלום, בצורה הכי גרועה שיש.

לכן, חכם עיניו בראשו מכין את הכול מראש בצורה ברורה ובדוקה, ובכך

פותר את הבעיה.

לכן, לא להמתין בזמן הזה, יש לך עשרה פתיתים,

תכין אותם, שהכול מוכן, יחד עם הנר. אני כבר קניתי בשבוע שעבר, יום רביעי,

קניתי שם בוויז'ניץ בבני ברק,

את הנר שלא מטפטף, הכול מסודר כמו שצריך.

ככה

אני מוכן ליל בדיקת חמץ,

וכל שכן, וכל שכן בהכנה,

לקראת ליל הסדר.

לכן, את אותם עשרה פתיתים,

אנחנו שמים אותם, ולכן מאוד חשוב גם לרשום איפה שם אותם. למה?

כי לפעמים מתוקף הטרדות והדברים שצריך להשלים לליל הסדר, אדם שורה, אוי, איפה שמתי את זה? שכחתי.

מה יעשה עכשיו?

צריך לנקות את כל הבית שלו, למרות שמבטל את זה.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שמה?

שירשמו להם בדף, נתן איפה הניחו את זה, וככה לא תהיה שום בעיה.

את בקעת החמץ נוהגים לעשות בנר של שעווה.

למה? היות והוא לא מטפטף, ומצד שני,

האור שלו, של הלהבה, דולק בצורה יפה.

לא עושים את זה בנר של חששא.

מה זה חששא? ראשי תיבות.

חטא זה חלב.

למה? אם יפול על כלי

חלב, אסר את הכלי.

שמן, אותו דבר, כי אדם מפחד שלא יפגע בבגדים, בספות וכו'.

שומן, כנל, אותו דבר.

ודבר נוסף זה, האחרון, זה א', זה אבוקה,

שהעור שלו יותר מדי גדול.

נכון שמצד אחד זה טוב, אבל הוא יבוא לפחד לבדוק בחורים בצדקים. למה?

מחשש לדלקה.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

כל הדברים הללו שהזכרנו, החששא,

חלב, שמן,

שומן ואבוקה, פסולים לבדיקת חמץ. הנר היחיד זה נר של שעווה,

כמו שצריך, עולה 2 שקלים, 3 שקלים,

שקל,

ואתה יכול לבדוק כדת וכדין את החמץ.

עדיין,

למרות שהנר לא מטפטף, אנחנו נוהגים לקחת איתנו צלחת.

בצלחת הזאת אנחנו שמים שם,

על פי הסוד, מעט מלח וסכין.

ועם זה אנחנו הולכים ואוספים את מה?

עם הנר יחד, הולכים ואוספים. וגם אם יטפטף, אז יטפטף לתוך הצלחת עצמה.

אבל אחינו אשכנזים נוהגים להשתמש במה?

בכף כזו מעץ.

כמו שמשתמשים איתה להוציא את התבשיל מהאוכל.

אז יש כף כזו מעץ,

לבוכרית זה נקרא כף קיר,

הכף הזאת.

והם לוקחים נוצה,

ועם זה יחד הם אוספים את הפתית של החמץ עם הנר,

ועם זה הם אוספים.

יפה מאוד. אז כל עדה ועדה תנהג

כפי מנהגה.

אדם ששכח ואין לו נר של בדיקת חמץ,

ולשכן שלו בדיוק הסתיים הנר, הוא רצה לבקש מהשכן יסתיים,

והשכנים האלה בכלל, מנדכר שמה,

לא יודעים מה זה בדיקת חמץ,

יכול לעשות עם פנס.

היום יש פנסי לד, מעיר טוב,

לוקח את זה,

והוא מתחיל לבדוק עם זה את החמץ, כדת וכדין.

יש הרבה אנשים חושבים שבדיקת חמץ זה חוויה לילדים.

מה הם עושים? בואו נכבה את האורות,

עכשיו אבא מדליק את הנר לבדיקת חמץ. זה שטויות.

מה פתאום? להפך, צריך ריבוי של אורות, תדליק את כל האורות בבית.

למה? ככל שיהיה לך אור, ככה תוכל לבדוק יותר טוב,

אולי גם למקומות שבני הבית עצמם לא הגיעו ולא חשבו בכלל.

שיש שמה חמץ.

כחצי שעה קודם הבדיקה אסור לאדם לעשות שום מלאכה עד שיבדוק,

וכן לא יקבע סעודה.

אבל אם אוכל פחות משיעור של מה של...

בקביעות סעודה דהיינו 54 גרם,

מינוס 54 גרם, כן? פחות מ-54 גרם.

אז

הדין הוא שמה שיכול לבדוק לאחר מכן את החמץ. וכל זה מהסיבה שמא יימשך

אחר הסעודה.

בימינו, כשאנשים לא הולכים לעבודה,

רובם ככולם בבית,

לכן אין את הבעיה הזאת. כל שנה בדרך כלל שהבעל עובד,

הוא הולך לקניות וכולי, עובר רעב הביתה, הוא רוצה לאכול משהו ואז לבדוק בצורה יפה ולא לבדוק בצורה מהירה.

לכן הזהירו אותו, אל תקבע סעודה, כי שמא תימשך אחר סעודתך.

אבל אדם שרוצה לאכול פירות או ירקות,

בזה אין להם שיעור,

כן? וזה יכול לאכול כמה שליבו חפץ. כנל לגבי שתייה, אני לא מדבר עכשיו על אלכוהול,

כן? מדבר על שתייה רגילה של מים או כוס תה או קפה,

וכך אין שום בעיה ורשאי לבדוק לאחר מכן את החמץ.

מה הדין אדם שהתחיל את הסעודה כשעה קודם בדיקת החמץ?

והנה הגיע הזמן של בדיקת חמץ.

הדין הוא שמה שטוב שיפסיק את הסעודה,

ילך לבדוק את החמץ,

ולאחר מכן ימשיך את הסעודה בזמן הראוי.

כל זה בתנאי שהבדיקה נעשית דווקא במקום מושבו.

אבל מה קורה עם אדם שיש לו כמה וכמה בתים,

והוא צריך לבדוק שם, וכעת, בגלל המצב, הבתים הללו לא מושכרים,

כי אין לאנשים מסכנים כסף לשלם, מה יעשה?

ההוא צריך להפסיק, לכן יהיה מהר ויסיים סעודתו,

לאחר מכן יבדוק כדת וכדין, ואם רוצה אחר כך, שוב פעם

יוכל ליטול את ידיו ולשוב בחזרה לסעודתו.

יפה.

מקומות שנוהגים לעשות בהם שיעור באופן קבוע,

והשיעור הזה יושבים ועוסקים שם בתורה באופן קבוע, כל ערב בשעה שבע.

שיעור דף היומי.

עכשיו, אם יפסיקו את השיעור של הדף היומי, עכשיו פעם אחת, אם תעזבני, אומר דוד המלך,

מה אם מעזבכה?

נגמר הסיפור,

אז הוא יעזוב.

עכשיו הוא ירד מהרצף שלו,

והוא יפסיד את הרצף של הלימוד, בפרט שהלימוד הזה הוא לימוד חשוב.

שאדם קובע עיתים לתורה.

לאו דווקא זה, גם אם יש לו שיעור אחר.

לכן, מקומות כאלו שיש בהם שיעור קבוע, יכולים

או להקדים או לאחר את השיעור. ואם לא יכולים, לא כך ולא כך,

אלא רק בזמן הקבוע להם,

אזי יעשו את השיעור כדת, ולאחר מכן יעשו תזכורת. חבר'ה, עכשיו אתם הולכים מיד הביתה,

נוטלים את הידיים ועושים מיד בדיקת חמץ, חדד וחדים.

אם יעשו כך, באמת יכולים

להמשיך כהרגלה.

אבל אדם שלומד באופן עצמאי,

זה לא מספיק שמא יימשך אחר הסוגיה,

יימשך אחר הפלפול, יימשך אחר מתיקות התורה ואהבת התורה שלו.

אתם יודעים, מספרים על איזה בחור שהגיע לרב אליושיב.

הוא אמר לו, כבוד הרב,

אני לא מרגיש טעם בלימוד. אה, לא מרגיש טעם בלימוד?

הוא אמר, כן, מה, מה אתה עושה? הוא אמר, אני רוצה ללכת לעבוד קצת, לעשות מסחר,

לעשות פה, שם, וכו' וככה וככה. אמר לו הרב אליושיב, ומי אמר שבמסחר שלך אתה תצליח?

כמו שהמסחר בתחילה מר,

אולי גם בתחילה הלימוד שלך מר.

הוא אמר, מה פתאום, ניסיתי כל כך מתוק והכול, אבל

לא מרגיש בזה סיפוק, לא רואה שום דבר.

אומר לו הרב אליושיב, אתה יודע למה אתה לא מרגיש סיפוק? בוא, אני אגיד לך.

הוא אומר, כי את הפה שלך, במקום לנצל לתורה ויראת שמיים, לדברי תורה, ללימוד מוסר,

לברכות, אתה מנצל אותו לדברי לשון הרע, נבלות פה, רכילות,

דברים לא טובים.

אז הפה הזה לא יכול לשאת,

הגוף הזה לא יכול להכניס לבפנים דברי קדושה.

ולכן אתה רוצה לעקור את עצמך מהתורה לגמרי,

וללכת לעבוד.

וזה ייקח אותך מדחי אל דחי, כי הכל מתחיל, מה?

בפה של האדם.

אם אתה תשמור את הפה שלך, ולא תכניס

דברים שלא צריך, ולא תוציא דברים שלא צריך, ממילא אתה תראה שיהיה לך טעם בלימוד.

כי עכשיו הטעם שלך נפגם, בעקבות מה? בעקבות הדברים הלא טובים.

היי,

גדול הדור,

הרב אליושיב,

תראו מה זה, איך הוא שינה מקצה לקצה, בחור, את המחשבה שלו,

שינה מקצה לקצה,

כדי להכניס בו טעם,

אמיתי של תורה. לכן, אדם

שיושב ולומד תורה בבית, עכשיו אין כהלל,

והוא מראה דוגמה אישית לילדים שלו,

לבית שלו, קירות הבית מעידים על האדם, יושב ועוסק בתורה ולומד ולומד.

הגיע הזמן של בדיקת חמץ, צריך להפסיק מהלימוד שלו,

ללכת מיד לבדוק את החמץ,

ולאחר מכן ישוב בחזרה ללמוד, ולא יגיד, אני אבדוק לאחר מכן,

שמא אשכח משום הטרדות,

משום הלימוד,

שהוא לומד שמא יימשך אחר לימודו.

כל מה שאמרנו שמותר לשבת בשיעור הזה, בתנאי שהם לא לומדים שם בפלפול,

שמא יימשכו, אבל אם הם נמשכים אחר הפלפול,

בוודאי ובוודאי שמה,

שיפסיקו את לימודם וישבו וילכו לבדוק חמץ, לאחר מכן יוכלו להמשיך בלימודם כרגיל.

כמו כן, הדין הוא גם למה שאמרנו מקודם, עם היחיד.

אחי, יש להתפלל תפילת ערבית קודם בדיקת חמץ,

ולאחר מכן לבדוק את החמץ משום תדיר ושאינו תדיר,

תדיר קודם.

רבנו

יוסף חיים מבגדד,

המכונה מרן הבן אישך, היא זכותו תגן עלינו, אמן,

וגם רבי בנימין הלוי, מחבר ספר חמדת ימים,

הם כתבו נוסח מיוחד לשם ייחוד. בלשון חכמים זה מופיע,

את הנוסח של הבן אישך הקדוש,

בחמדת ימים, מופיע את הנוסח של רבי בנימין הלוי,

שם מופיע הנוסח הזה,

יאמר אותו בסידורים,

בדרך כלל ידפיסו את זה, סידורי הבן אישך או שאר סידורים ידפיסו גם נוסח

של לשם ייחוד, אחר שנטל את הידיים אומר את הנוסח הזה,

ולאחר מכן מתחיל את הבדיקה. במהלך כל הבדיקה

אנחנו לא מדברים בכלל,

ולכן יש לנו, לאשכנזים, את הכף מעץ, הוא יכול לדפוק איתה,

ולספרדים יש את הסכין.

איתו עושה טינג, טינג, טינג, כזה על צלחת שלו, עושה גלינג, והילד מבין שמשהו צריך לאסוף את הבתים של החמץ. אפשר להגיד

לפני הבדיקה, לפני הלשם ייחוד לילדים, לפני הברכה,

הנה אני הולך איתכם ואתם תאספו לא לגלות לאבא,

זה הפתעה,

אבא יחפש, יבדוק כמו שצריך, כדרך הדין, ואתם לא תפריעו

כדי שהכול יהיה כמו שצריך.

כל האיסור של הדיבור הזה הוא עד סיום אמירת כל חמירה דעיקה ברשותי,

דלה חזיתהו ודלה ביארתה, לבטיל ולהיבא כעפרה דערה,

כך אומרים במשך

שלושה פעמים, חוזרים על עצמם עם הנוסח הזה,

ולאחר מכן יכול להמשיך את שאר עיסוקיו. כמובן שעל הצלחת הזאת, שאסף בה את הפתיתים הללו,

צריך לכפות כלי,

בזמן הגמרא היה סכנה שמא יבוא החולדה, עכבר,

ויוכל את מה? יפזר את הפירורים של החמץ הללו.

בזמננו שיש את המדביר,

והוא מדביר, ואין חשש לחולדות ועכברים,

כן? יש מקומות מועדים,

כן? ששם יש כל הזמן,

ולא יעזור ההדברה.

אבל במקומות סטנדרטיים,

אז בזה עדיין צריך לחשוש ולכסות שמא יבוא התינוק,

ייקח את החתיכה הזאת, יש את הרמז הזה,

יפזר את זה, יקח במגירה וכל מיני מקומות, ישים מזכרת פה, מזכרת שם,

לכן כופה עליו כלי, ולאחר מכן בבוקר,

אחר סעודת שחרית, צורף יחד עם שאר הדברים שנאמר אותם מיד.

אדם שיש לו כמה וכמה מקומות,

או אדם מבוגר, או זקן, שקשה לו לבדוק את כל הווילה שלו, יש לו וילה בראשון לציון,

בהרצליה, אני יודע מה,

וילה גדולה בירושלים, עיר הקודש,

והוא, קשה לו לבדוק את הכול, לעלות, לרדת.

טורח גדול בשבילו, והוא עסוק בשאר העניינים,

אז יכול לברך ולמנות כמה וכמה שליחים, והם הולכים ממקום למקום,

ויעשו לו את שאר הדברים, אבל כל זה בתנאי שישמעו את הברכה ממנו,

ויצאו ידי חובה,

והוא יכוון אף להוציאה מידי חובה, כמובן שצריך בן אדם שלא אוכל חן שלי,

ואם הוא אוכל, השם ישמור ויציב,

את האחרים מידי חובה,

כדי שהם יבדקו לו, הוא יצטרך לבדוק בעצמו.

וכמובן, גם אם לא שמעו את הברכה,

הם לא יוכלו לבדוק עבורו, כי הם נחשבים שליחים שלו.

ושלוחו, אומרת הגמרא, של אדם כמותו,

ואם הם לא שמעו ממנו את הברכה, אז איזה כמותו זה?

לכן צריכים לשמוע את הברכה, ולאחר מכן יוכלו לבדוק.

אבל היות וחז״ל כבר כתבו לנו שמצוות חמץ,

בדיקת חמץ היא מצווה גדולה מאוד.

לכן,

טוב שהאדם יעשה אותה בעצמו,

ולא ייתן אותה לשליח.

וכפי שהגמרא אומרת, מצווה בו יותר מבשלוחו.

ולכן, אדם צריך להאריך בבדיקה הזו ביותר,

ואין בזה שיעור. כמה זמן להאריך? עשר דקות, עשרים דקות, חצי שעה, שעה,

כל המרבה,

הרי זה משובח.

מנהג חסידים ואנשי מעשה, אני יודע שגם

הרבה בעדה הבוכרי התנהגו את הדבר הזה, רוצים לברך שהחיינו, אם זו בדיקה פעם בשנה, מצווה פעם בשנה,

בדיקת חמץ, רוצים לברך שהחיינו.

מן הדין אין לברך ברכת שהחיינו.

אז מה יעשה? הוא רוצה עדיין לברך שהחיינו,

זה יהיה הפסק עכשיו, אם הוא יברך שהחיינו.

לכן, מה שיעשה זה אחרי שהוא סיים אמירת כל חמירה,

בדיקה ברשותי,

ייקח פרי חדש או בגד חדש

שלבש אותו, ואז יברך שהחיינו, ובכך פתרנו את הבעיה.

אבל סטנדרט של האנשים לא עושים את העניין הזה של בדיקת שהחיינו על הדבר הזה.

יפה מאוד.

אדם שלא יודע לקרוא,

או שלא יודע לומר כהוגן את נוסח אמירת כל חמירה,

יכול לומר אותו בכל לשון

שהוא מבין.

שכח את יודעת אנגלית, אנגלית, צרפתית, צרפתי, וכן על זה הדרך.

גם בעברית פשוטה יכול לומר את הנוסח, ובכך

יוצא שאמר את הנוסח כמו שצריך.

אותו דבר, גם אדם שאומר את הנוסח או יודע לקרוא את הנוסח ולא מבין מה הוא אומר,

זה גם לא טוב.

לכן, צריך לדעת, ללמוד לפני כן,

להבין מהו הנוסח,

כדי שיאמר אותו כדת

וכדין ויבין,

ולטובת העניין, בסייעתא דשמיא.

הבאנו,

שנים עברו, אני לא יודע אם זה נמצא פה.

נראה עוד רגע.

לא, לא הבאנו את זה.

כן, תביאו בעזרת השם בספר החדש, יראה אור

בסייעתא דשמיא.

במהרה בימינו.

כן,

דבר נוסף.

באמירה השלישית של כל חמירה דעיקה ברשותי מוסיפים שם בסוף

ולהווה הפקר כעפרה דערעה.

בפעמים הראשונות אנחנו אומרים כל חמירה דעיקה ברשותי דלה חזית ודלה ביארטל לבטיל ולהווה כעפרה דערע.

עוד פעם, כל חמירה דעיקה ברשותי דלה חזית ודלה ביארטל לבטיל ולהווה כעפרה דערע.

בפעם השלישית אומרים כל חמירה דעיקה ברשותי דלה חזית ודלה ביארטל לבטיל ולהווה הפקר כעפרה דערע.

יפה מאוד. הנוסח הזה שאנחנו אומרים אותו בארמית, יש לו סיבה.

ולמה? היות שהמלאכים הממונים

על המזון

יכולים לבוא ולקטרק כלפי קודש הבריאות, ולהגיד לו, תראה מה, זה כל השנה,

אותו בן אדם מברך ברכת המזון בכוונה, מבקש,

איזהנו, מפרנס אותנו, את העולם כולו בטובו, בחן ובחן, והנה, עכשיו תראה מה זה, הוא לוקח את הלחם שלך,

שנתת לו את הברכה שלך, והכול,

והפקר כעפרה דהרה.

כל חמץ וכל שעור שנמצא ברשותי,

שלא ראיתי אותו ושלא ביערתי אותו,

להבדיל ויהיה מבוטל כעפר הארץ, ככה? לא מתבייש?

הוא מבקש כל השנה ממך, ועכשיו הוא ככה מזלזל בזה?

היות והמלאך הזה יכול לקטרק על הבשל, ולכן באו חזל וגזרו גזירה,

ואמרו שיאמר את זה בנוסח של לשון ארמית.

לכן, אדם שלא מבין את הנוסח הזה, או לא יודע לקרוא את הנוסח של לשון ארמית, יכול להגיד את זה בעברית,

אין מה לעשות, הסתבך עם המלאך.

זה כבר אחר כך יסתדר איתו, ייתן לו אולי איזה מצות חצות,

ויצא ממנו, יעזוב אותו בשקט.

יפה מאוד. לאחר

הבדיקה

שעשו כל אותם השליחים של האדם, חוזרים בחזרה,

ואז עושה בעל הבית את הנוסח של הביטול של כל חמירה,

דעיקה ברשותי,

ולאחר מכן כל אחד שב לביתו בשלום.

במצווה הזו של השבתת החמץ חייבים גם הגברים וגם הנשים, ולכן אלמנה

או גרושה שחיה לבד, או אישה שבעלה עכשיו נמצא במשרד

של אנשי חירום והצלה או ביטחון, ולא נמצא בבדיקת חמץ,

או שתקוע, אני יודע מה, בארצות הברית עכשיו,

היה בסבב שם של תרומות, ונתקע שם בגלל הנגיף,

ולא יכול להגיע לארץ. מה, לא תעשה בדיקת חמץ? התשובה היא,

תעשה בדיקת חמץ כדת וכדין,

כפי שביארנו.

בהלכה מופיע חמץ משש שעות ומעלה ביום י'ד בניסן, שזה למחרת בבוקר, אסור מדאורייתא באכילה ובהנאה.

נידי רבנן, ברוך חזל וגזרור, שהוא אסור כשעתיים קודם לכן.

ולכן, איסור אכילת חמץ ביום י'ד בניסן, ומסוף ארבע שעות ומעלה, דהיינו שליש היום,

החישוב הוא על פי שעות זמניות,

מעמוד השחר ועד צאת הכוכבים.

ומסוף ארבע שעות, דהיינו סוף

עד סוף חמש שעות, מותר בהנאה, ורשאי למחרו לגוי,

או להאכילו לבהמה חיה ועוף,

ובלבד שיעמוד עליהם בשעת אכילתם, לראות שלא יצניעו את החמץ הזה במקומות אחרים הנמצאים ברשותו.

ואת שאר החמץ המיותר מבער אותו ושורף אותו,

או נותן אותו לבעלי חיים שלא יישאר ממנו שום דבר,

ומתחילת שעה שישית כבר אסור החמץ הזה בהנאה מדברי סופרים, ולכן צריך אדם להזדרז

במצוות היום, לבטל את החמץ קודם לכן,

שמעת שנאסר החמץ, אין כבר הביטול מועיל עבורו.

ולכן

התרענו ואמרנו והזהרנו

והודענו ושוב פעם אני מודיע, כל אלו שעדיין לא מכרו חמץ,

להזדרז, למכור את החמץ ולא לחכות לדקה ה-90,

ואחר כך להתקשר,

כי בערב פסח לא נענה לטלפון ולא יוכלו למכור בעבורכם את החמץ בדקה ה-90.

חכם,

מזדרז.

בנוסף לזה, כל אדם צריך לנקות היטב את הפה שלו

ביום י״ד בבוקר ואת השיניים שלו.

זה נקרא להדיח אותם עם מברשת שיניים כמו שצריך,

אחר שהוא אוכל את שעודת שחרית,

וכל זה בגלל שמא

יארע התקלה ומאותו מסתור של מה?

של שן

שיש בפיו, יישאר שם פתית של חמץ,

ויתערב חס ושלום, חס וחלילה, עימה, עם המצה בלילה,

ואז נמצא שקיים את דברי הכתוב,

חמץ ומצה,

שאכל גם מהחמץ וגם מהמצה יחד, בר מינן.

וכידוע, המעשה עם אותו חסיד שחלם בלילה שאכל את החמץ יחד עם המצה, וכל זה בגלל שלא דקדק

היטב וניקה את שיניו.

גם אלו שאין להם שיניים ויש להם ככה, מה שנקרא,

תותבות,

שיניים נשלפות, צריכים להדיח אותן ולשטוף אותן ולנקות אותן היטב, כדת וכדין.

מערים עליהם מים רותחים מכלי ראשון,

וזה מספיק אחר שצחצחו וניקו אותן.

את המברשות שיניים זורקים,

ולוקחים מברשות שיניים חדשות, משכה

שיניים כשרה, נוזלית או מוצקת, כל אחד לפי מנהגו הטוב ביותר, שיהיה גם זה וגם זה.

בשבת יש בעיה של משחת שיניים שמיכה,

ולכן יצחצח את השיניים שלו,

במברשת הישנה זורק, ומשתמש מעתה ואילך עד לשנה הבאה במברשת שיניים חדשה.

המשהה את החמץ שלו בפסח בביתו,

הרי הוא מבטל מצוות עשה דאורייתא, שנאמר, תשביתו שעור מבתיכם,

ועובר גם על איסור שלא תעשה,

שנאמר, ולא ייראה לך חמץ,

ולא ייראה לך שעור בכל גבוליך,

וקנס עשו איתו חזל,

שהחמץ שלו יהיה אסור בהנאה לו וגם לאחרים.

ואם האחרים הללו לא ידעו, הם נכשלים, וצריך להודיע להם,

להפריש אותם ולהציל אותם ממכשול שכזה.

ולכן,

כל אלו שמטיילים להם בשנים אחרות, לא בשנה הזו, אי אפשר לטייל.

אבל כל אלו שמטיילים להם בספארי וקונים משם כל מיני ממתקים והכול,

עזבו את זה שזה בעייתי כל השנה מבחינת הכשרות. אני מדבר, נגיד שזה בסדר, נגיד,

שזה ממתקי קפאז וזה בסדר.

אבל בדקת שהקיוסק הזה מכר חמץ?

בדקת שבתחנת דלק הקיוסק הזה מכר חמץ? לא מכר חמץ. איך אתה קונה ממנו?

אתה צריך להמתין שהסחורה אחר תיגמר,

אחרי חצי שנה לפחות, ואז אולי תוכל.

ומה עם החילול שבת שהוא עושה שהוא פתוח בשבת?

איך אתה שותף נעשה לדבר הזה?

ולכן חכם עיניו בראשו לא נכנס למקומות

שאחרים לא יכולים לצאת משם.

עד כאן בסייעתא דשמיא, כל הנושא, בעזרת השם, של מכירת החמץ

שעסקנו בו ובדיקת החמץ שעסקנו בו,

וכעת נעבור בסייעתא דשמיא לערב פסח.

בערב פסח, ביום י״ד בניסן,

אנחנו, אחרי שסידרנו והכשרנו את כל הכלים,

כפי שכבר אנחנו יודעים מה דיני ההכשרה,

ומי שלא יודע, גם בסייעתא דשמיא יוכל ליצור קשר, אנחנו נדריך אותו כדת וכדין,

ואחר שניקינו וסילקנו את כל הכלים של החמץ,

והוצאנו את הכלים של פסח, והכשרנו את שאר הדברים, שזה הפלטה, הגז,

הכיור,

המיחם, וכל שאר הדברים כולם שנצרכים עבורנו לחג הפסח,

אנחנו צריכים להשתדל להתחיל בהכנות של הפסח.

ביום י״ד בניסן בבוקר,

אז אנחנו צריכים

להכין את עצמנו.

במה אנחנו מכינים את עצמנו? אנחנו מכינים את עצמנו קודם כול, בראש ובראשונה,

לדברים הנצרכים לליל הסדר.

אם זה בשקילה של המצות, של הכזיתות,

אדם יהיה חכם, יכין את הכל מראש, ככה אנחנו עושים.

לוקחים שקית, שוקלים כזית, ככה ארבע כזיתות,

מחמיר חמישה כזיתות, מכינים את הכל בשקית, זה לאברהם, זה ליצחק, זה ליעקב, זה למוישה,

זה לרוחל, זה לחנה, זה ללאה,

זה אבא וזה אימא, נגמר הסיפור, קח אותו דבר עם הכרפס.

ולבדוק את הכל, קנת וחדין.

והכול, שיהיה כמו שצריך בדוק,

מסודר, גם החרוסת, מה שצריך להכין בפנים. מה מכינים חרוסת?

אני יודע מה שמים בפנים, שמים זנג'וויל, שמים נוטמרים, שמים שקדים, שמים אגוזים, שמים צימוקים.

כל הדברים הללו, להכין אותם מראש, לא לחכות לדקה ה-90,

ואז הוא מגיע עם לשון בחוץ לתפילת ערבית של פסח,

ואז במקום לעשות את ליל הסדר בשמחה ובהנאה,

הוא בליל הסדר, בשולחן של הסדר, יושב ומעלה רעשים של קיטור.

מהנחרות שלו הוא יושב,

ככה נוחר. זה לא מתאים הדבר הזה, ככה זה לא דוגמה,

בפרט שהשנה זה הכי טוב,

אדם יכול לקיים את העניין של והיגדת לבנך כדת וכדין וכראוי. לכן חכם עיניו בראשו,

מסדר ומכין את הכל כהוגן.

אז בבוקר, אחר שהתפלל עם

נצח המה,

מיד לאחר מכן מגיע הביתה, עושה סעודה, ויש עניין לעשות סעודת המוצי

ביום י״ד, מצחצח את שיניו,

לאחר מכן מכין את כל הדברים שצריך לשרפת חמץ, ולא שוכח

להוציא מהבוידם או מהמקלט או מהמחסן שלו או מעל דלת ביתו, את מה? את הלולב, ההדס והערבה, שהם כבר נראים ככה כבושים.

לוקח אותם יחד איתו,

לוקח גם את הפתילים, למי ששמר את הפתילים של הנרות של שבת,

או פתילים של חנוכה, למי שלא שורף כמו אשכנזים ואדמו״רים בזאת חנוכה,

אז שורף את כל הדברים הללו שהם נקראים תשמישי מצווה,

וישתמש בהם במהלך כל השנה, שורף אותם במדורה.

זה לא מדורת ל״ג בעומר, זה מדורת

שריפת חמץ.

שם את זה, שם על זה קצת חומר,

בעירה, ומדליק את זה כדת וכדין, ולא לתת לילדים להתעסק, עושים מזה ככה מדורת ל״ג בעומר.

מדליקים את זה ומתחילים לרקוד, ואמרתם כל אחר, רבי שמעון בר יוחאי, זה לא התאריך,

זה לא הזמן,

זה ערב פסח, זה סכנת נפשות.

לאחר מכן

הוא מתחיל לומר את, בינתיים האש דולגת, הוא מתחיל לומר את הנוסח של מה?

של הלשם ייחוד, שתיקן הבן איש חי, בלשון חכמים, חמדת ימין, רבי בנימין הלוי,

אומר את הנוסח הזה, ומתחיל,

האש מתחילה להיאחז בכל. אם אדם יש לו לחם או חלה שהוא עפה בבית,

צריך לפרק אותה לחלקים, למה? זה נכרע חיצונית, ובפנים זה נהיה צנימים, זה לא נשרף.

אותו דבר, הפתיתים ישים את הכול בפנים,

ומתחיל להישרף. כשהוא רואה שזה כבר מתחיל להישרף ולהתפורר,

אז הוא מברך את מה?

אז הוא אומר, סליחה, את נוסח של הברכה,

שצריך לומר, כל חמירה וחמירי הדייקה ברשותי,

דחזיתא ודלה חזיתא, דביארתא ודלה ביארתא,

לבדיל וכהפרעה דערה. עוד פעם, ככה, במשך שלושה פעמים,

בפעם השלישית מוסיף את אמירת לבדיל ולהווה הפקר כהפרעה דערה, לאחר מכן אומרת האי רצון,

שיסלק הקדוש ברוך הוא ממנו ומעל עמו ישראל את כל החמץ והשעור וכולי, חמץ שבלב וכולי.

לאחר מכן דואג לכבות את זה, שימו לב,

דואג לכבות את האש הזאת.

עבודה על, איך קוראים לו מכפז?

הוא מכבה אש.

ישי אהרוני, שהצלחו לקרוא לישי אהרוני,

אם הוא מכבה אש, לכבות את מה, את הזה, לא להטריח את כוחות הביטחון וההצלה. מכבה את הכל כדת וכדין, להיות אחראי. קח איתך בקבוק מים,

מכבה את הכל אחרי שזה נשרף,

ולאחר מכן גם דואג שישאר שם איזה מבוגר, שילד לא ידליק שם ויעשה.

ולאחר מכן ניגש, מה לעשות? להמשיך בהכנות לקראת ליל הסדר.

ליל הסדר ארוך.

להכין בו דברי תורה, לא להעביר אותו כלאחר יד.

להכין בו חידושים. לקנות מתנות עכשיו, יש זמן לקנות מתנות לילדים.

לא גם פיצוחים,

גם אגוזים, מה שנוהגים, כליות ואגוזים לקנות להם, אבל גם תקנה להם גם מתנות, משהו יותר מודרני.

לא מתנות שהן מוקציה, חס ושלום, אלא מתנות קלות,

וככה הם התעוררו. זה אמר תשובה יפה, זה שאל מה נשתנה, אתה נותן לו פרס.

ההוא אמר איזה אבורד יפה, חידוש יפה, ככה עכשיו יש הרבה זמן לאנשים.

אין תירוצים.

יש גם שוקולד, נכון,

אבל זו בעיה שלא יאכלו את זה במהלך הסעודה,

רק אחרי הסעודה.

אבל כל זה במה?

אדם יש לו עכשיו זמן, יכול לשבת עם הילדים שלו,

ממש להכין את הילדים שלו, כמו שנוהגים אחינו אשכנזים בשבת הגדול,

ככה הכין את הילדים שלו קודם ליל הסדר, כדי שיהיה הכל ערוך ומוכן. כנל לגבי הכנת השולחן.

הכנת השולחן חייבת להיות מוכנה מבעוד יום, לא להגיע למצב שהוא לא הכין את השולחן והוא בא הביתה. נו, זה קדש, גברת? מה זה לא הכנתו את השולחן?

הלו?

מה זה?

אם מסכנה נקטע כל כך הרבה, הכינה, דאגה, בישלה הכל,

בפרט במצב הזה שכל הזמן אנשים רוצים לאכול ורעבים והכול, כי משעמום אין להם מה לעשות שום דבר.

להפך, אתה תיתן יד, תעזור לאשתך.

תדאג שהכל יהיה כמו שצריך, תדאג שהילדים יאכלו בזמן, ישנו בזמן,

נעשו הכל כמו שצריך כדי שהכול

יבוא על מקומו בשלום.

למי שהוא בכור צריך לשמוע את סיום מסכת כדי להיות פטור מן התענית.

זה נקרא תענית בכורות,

שנהגו בהם הבכורים שניצלו מהנגף שהיה במצרים.

זכר לכך, הם מתענים תענית בכורות, לכן פוטרים את זה היום בסיום מסכת.

עושים סיום מסכת בבלי,

ירושלמי וכולי,

לא יודע אם השנה רב חיים קנייבסקי כל שנה עושה בלדרמן סיום של בבלי, ירושלמי וכולי, השנה מה יהיה? אני לא יודע, מסתום אם זה רק יהיה עם עשרה בבית אצלו.

אבל נוהגים להשתתף ולשמוע את הסיום. לא שהוא ישן בבית ואז אבא שלו קם לבית הכנסת, הוא מביא לו את מה?

את הכוסית עם קצת יין ואיזה עוגיה של פסח, והוא אומר לו, הנה זה של הסיום, תאכל ותשתה את זה. ודאי שלא.

זה ודאי שלא. זה חייב להתענות,

אחד כזה. לכן, חכם עיניו בראשו, מתעורר בבוקר השכם,

הולך, כל היום כולו ישנם הכנות ומצוות כדי שייכנס כדת וכדין וכפי שצריך. ולא לשכוח,

על אף שסגורים רוב החנויות,

לתת לאישה מתנה לכבוד פסח.

היא תערכה עמלה, קנה לה איזה מתנה,

הערכה,

להגיד לה מילה יפה, מכתב חם,

טוב, לעודד אותה, אתה לא רוצה, תקנה לה איזה זר פרחים,

שאין בו חשש לנגיפים וכל מיני מרעין בישין,

אלא מילה טובה, אבל הכול כדי שבעזרת השם, הלאה, תמשיך

לעודד את הבית ולהנהיג את הבית בחוכמה, ועליה יאמר חוכמת נשים בנתה ביתה.

כן.

גם אותם אנשים שהן לא בכורות,

והם נמצאים אחרי תפילת שחרית, עושים בדרך כלל את הסיום.

יכולים גם הם להשתתף, זה מעלה גדולה, כתוב שאדם שמשתתף בסיום מסכת,

סליחה,

זה אמרו בשם רבותינו, שאדם שמשתתף בסיום מסכת,

אף על פי שלא למד מן המסכת הזאת, אבל שמע את סופה, כאילו,

מעלה עליו וכתוב, כאילו שלמד את כולה, ואם למד על אחת כמה וכמה, שמעלתו גדולה ומכופלת.

ערב פסח מעלות השחר כבר אסור לאכול מצות.

למה כל זה כדי שיאכל את המצה בלילה לתיאבון?

ואם טעה ואכל בשוגג את המצה אחר זמן ביעור חמץ,

חייב לברך ברכת המזון, היות וזה כבר נחשב הלחם של כלל עם ישראל.

יש לבדוק היטב,

אנחנו מקפידים על זה מאוד בקהילות פז,

לבדוק היטב היטב את המצות שהאדם רכש. אנשים רוכשים מצות מכל

מיני מקומות,

אומרים להם שזה בסדר, שהכול טוב,

אצלנו מקפידים, אתם רואים, הנה יש פה מסכה,

אצלנו מקפידים כל השנה שאופים את המצות להשתמש במסכה הזאת, לא רק בגלל הנגיף,

אלא כל השנה עובדים שמים את המסכה ככה על הפנים,

ושמים להם גם כובע סטרילי, כמו של חדר ניתוח,

ושמים להם חלוק,

ואפילו הגדילו לעשות, שמים כפפות מיוחדות,

ועושים את המצות כדת וכדין, בלי רוק,

בלי קשקשים,

בלי לכלוך, בלי שום דבר, כל 18 דקות ככה מחליפים את הכול,

והכול נקי וסטרילי לחלוטין.

אבל נוסף לזה שזה נקי ומסודר והכול טוב,

צריך לבדוק את המצות שאין בהם כפילות.

מה זה כפילות? כגון שעולה חתיכה מן המצה על גבי חתיכה נוספת.

פעמים שזה קורה כתוצאה מהכנסה של המצות לתנור במהירות,

כדי שלא יחמיצו, אז קורה מהמהירות הזאת

שאחד על גבי השני,

או כתוצאה מההוצאה, או כתוצאה מפתיחת הבצק.

לכן, כל הדברים הללו צריכים להיבדק. מתי תבדוק את זה?

בפסח עצמו? יכול להיות שזה קטע שמשהו כפול אחד על גבי השני.

ובן אדם יבוא ויגיד, בסיום של האכילה, של מה? של ה...

נו, עד השולחן עורך.

ועכשיו אני רוצה להרטיב את המצה במרק.

אשתי הכינה מרק לפסח, אני רוצה להרטיב את המצה בפנים. וזה, יש שם

כפילות כזאת.

ייתכן ונשאר שם הבצק,

שלא נאפה כמו שצריך, וחי הרגעים הללו.

וחס שלום, חס וחלילה, זה עכשיו אתה עובר על מה?

על איסור של חמץ ופסח. לכן חכם עיניו בראשו,

רוכש מצות ממקום מטופטפ ומדוקדק ונקי ומסודר,

ולא נכנס ולא מכניס את עצמו לכל מיני בעיות וספקות. ואם חס ושלום,

מצה במצות שלו, מיד את המקום הזה צריך לשבור ולהסיר,

כדי שלא ייכשלו ולא יעברו על איסור חמץ אחר זמן הביעור.

יש מן הספרדים שמקלים, לא כולם, כן?

לאכול מצה עשירה. אני לא מדבר על כל המרעין בישין שמסתובבים בחנויות.

זה ודאי וודאי שלא נוגעים ולא מכניסים כזה דבר לפסח,

הביתה.

פסח אנחנו צריכים לדעת, השנה ברוך השם, אה,

השתבח שמו.

ברוך השם, השנה זה מצוין. אף אחד לא הולך לבית מלון,

אף אחד לא הולך להתארח, לא בחוץ לארץ ולא בארץ.

כולם עושים השנה כדת וכדין פסח,

נקי ומצוחצח בבית.

אבל אנחנו צריכים לדעת, כל המרעין בישין שמוכרים בחוץ,

אטריות לפסח, עוגיות לפסח, כל הדברים הללו לא מתאימים לבתים

של אנשים ששומרים תורה ומצוות, ואפילו פשוטי העם זה לא מתאים.

אם פסח, הייתם רואים מה היה בזמן אבותינו,

ואל תגיד לי, עכשיו נהיינו מודרניים, אנחנו 2020,

עכשיו אנחנו צריכים להתקדם. לא, לא, לא, לא.

אתה צריך להישאר עבד השם, צריך להישאר מדקדק בתורה ומצוות,

צריך להמשיך לדקדק בתורה ומצוות.

ואם את פסח לא תשמור כדת וכדין, איך תיראה השנה שלך?

הרי פסח זה ראשון הולכים לחודשי השנה, זה הראש השנה של עם ישראל, זה היה חג הפסח.

איך אנחנו אז נדקדק במה בכל הדברים הללו?

איך אנחנו נקיים את סדר הפסח?

איך אנחנו נבקש מהקדוש ברוך הוא שאנחנו רוצים גאולה?

לכן כל הדברים הללו, אף על פי שיש בהם כשרויות שנראות הכי מהודרות,

לא מכניסים את הדברים הללו הביתה.

היום ברוך השם יש הכל,

אפשר ללמוד את כל המתכונים, הכל להכין בבית,

כמו שצריך, באפייה בדוקה, ברורה ומדוקדקת ביותר.

ולכן אדם יעשה את הכל בביתו, יש לו מספיק זמן,

ברוך השם הבוס שחרר אותו, נתן לו חלת,

שחרר אותו, שיעשה לו חלות לפסח ועוגיות לפסח,

כדת וכדין, הכל בכשרות המדוקדקת ביותר,

ומקמח כמובן של פסח,

שלא יחשבו שאמרנו לאכול חלות של חמץ, לא, מדובר פה בזה של פסח,

יכול לעשות הכל מקמח של פסח,

וקמח מצה עושה את הכל כדת וכדין.

לכן, אותם הספרדים שמקלים לאכול מצה עשירה עד שעה עשירית, דהיינו,

ג' שעות זמניות קודם צאת הכוכבים,

רשאים לאכול,

אבל מי שמדקדק שלא לאכול, יאכל דברים אחרים,

ובכך ישאיר את מה? את התאבון, את התאווה לדבר מצווה,

לאכילת המצה בליל הסדר.

יפה מאוד.

כן,

היות

והרבה יהודים יש להם לב חם,

ויש להם סביבותיהם הרבה שכנים שהם עובדי כוכבים ומזלות גויים,

והוא יודע שמה שהגוי הזה יכול להיות עכשיו בגלל הנגיף, אין לו מה לאכול.

הוא אומר ליהודי, כפרה עליך, תביא לי איזה מצה, משהו, אני רוצה לאכול משהו, לא הכנסתי כמה עם אוכל לפה שלי.

ויהודים רחמנים בני רחמנים, הוא רוצה להביא לו דבר מאכל.

אז הוא אומר, אני אביא לו מצות.

המצות, אנחנו צריכים לדעת שזה נקרא לחם עוני.

ולא לחינם,

תכף נגיד לכם חידוש יפה בשם המערי אסעד.

לא לחינם המצות הללו הן עגולות, והן לא כמו בורקס גבינה משולשות,

וגם לא מרובעות.

וזה אסמכתה חזקה וברורה למה לא אוכלים בכפז מצות מרובעות.

וואי וואי, אם אתם תשמעו מה שכתב המערי אסעד,

עוד רגע אנחנו נפתח את זה בתוך הספר,

אוצר פלאות התורה,

פרשת בוא,

ונקריא את זה מבפנים. לכן,

היות והמצות הללו הן ניתנו אך ורק לעם ישראל,

והקדוש ברוך הוא ציווה רק את עם ישראל לאכול את המצות, ואכלו

את המצות בלילה הזה, צלי אש על מצות ומרורים, ואכלו את הבשר בלילה הזה, סליחה, צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו,

אל תאכלו ממנו נבחו. לכל הדבר הזה אנחנו צריכים לדעת להקפיד מאוד שלא נותנים לגוי

לאכול מן המצות, כי זה נקרא לחם של עם ישראל,

וניתן אך ורק לעם ישראל, ולא ניתן לאומות העולם.

ועכשיו,

בסייעתא דשמיא נגיד לכם את החידוש

שאמרנו מתוך הספר, אוצר פלאות התורה.

זה משהו מתוק מדבש, חבל על הזמן.

זה על דברי הפסוק.

וגם קשור אלינו לפרשה.

כיצד קשור אלינו לפרשה העניין הזה של מה של אכילת מצה?

כתוב על חלות מצות בלולות בשמן,

רוגגי מצות משוחים בשמן.

ודרשו חז״ל, מה זה חלות? חלות מלשון חלולות.

חלולות, הכוונה לעגולות,

זה רמז למה לעניין של המצות,

כי לא חייב שייכתב במפורש מצות

דווקא כדי להבין שצריך לאכול מצות.

אבל, וראה זה פלא, בערב שבת ראיתי את זה, וכל כך,

אה,

נהניתי מהחידוש הזה שכתב פה הרב.

אז הנה,

בסייעתא דשמיא נמצא את זה עוד רגע.

ככה דרכו של היצר הרע,

שכשרוצים למצוא משהו,

אז הוא מעכב

את הכול.

זליג, כן.

בשו״ת יהודה יעלה חלק א', אורחיים, סימן קנז',

להגאון רבי יהודה אסד, זכר צדיק לברכה.

כתוב טעם נפלא למנהג כשנוהגים לעשות מצות עגולות לחג הפסח.

והכתיב בתורה, ויופו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות,

כי לא חמץ,

כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה,

וגם צדה לא עשו להם.

ודרשו רבותינו,

עוגות מלשון עגולות.

כלומר, שעשו בני ישראל במצרים מצות שהיו עגולות.

לא היה מצות מכונה.

בהשגחת זה, בהשגחת זה, ושום דבר.

ומבאר רבי יהודה אסד התעם שסיפרה לנו התורה שעשו בני ישראל את המצות במצרים עגולות,

מפני שהמצות נקראות בשם לחם עוני.

מה הפירוש לחם עוני? יש מספר פירושים.

אחד מהפירושים לחם שעונים עליו דברים הרבה.

שואלים עליו הרבה קושיות.

דבר נוסף, לחם עוני מלשון עניות,

כי עיגול מרמז לעוני, כפי שאומרת הגמרא בשבת קנא עמוד ב',

עניות היא גלגל חוזר בעולם,

ולכך צריך לעשות את המצות שהם לחם עוני בצורת עיגול שמורה על העניות.

וטעם נוסף כתב אמרי אסד,

על פי מה שכתוב במדרש איכה

בפתיחה אות יח,

שבאותו יום בשבוע שבו חל פסח

יחול גם ליל תשעה באב.

והשולחן ערוך, באורח חיים,

סימן תכח,

סעיף ג',

כתב רמז לדבר, סימן לדבר, על מצות ומרורים יאכלו,

ומהי טעמה גם, על מצות, כן, ליל הסדר, ומרורים, הכוונה לתשעה באב, יאכלו.

שניהם באותו יום כביכול נאכלים.

ומהי טעמה גם כן נוהגים לאכול ביצים בליל הסדר.

מה הקשר של הביצים, כבוד הרב, בליל הסדר? התשובה היא, אנחנו רואים זכר לקורבן חגיגה.

אבל קורבן חגיגה לא היו מביאים ביצים בבית המקדש.

היו מביאים כבש, אה?

כמו שצריך. אז מה זה זכר לקורבן חגיגה?

התשובה היא, היות ופסח,

היות וביצה זה סימן של מאכל אבלים,

אבל פסח הוא יום טוב.

וביום טוב מה?

אנחנו לא יכולים לעשות אבלות בפרהסיה,

לכן נאכל איזה סימן לדבר.

ולמה אבלות תכף נראה?

ולכן אוכלים את הביצים הללו בליל הסדר,

שהוא מאכל אבלים.

על מה? זכר לאבלות החורבן, כי קשר בין ליל הסדר לבין תשעה באב ישנו, כפי שכתב הרמ״ה בסימן אור החיים תע״ו סעיף ב׳.

וברש״י בפרשת תולדות

כתוב

שעדשים וביצים זה מאכל של אבלים.

למה? לפי שהם עגולים ואין להם פה.

וכן אבלות זה דבר שהוא גלגל וחוזר בעולם.

מה כתוב שם?

על המעשה שמה שהיה עם עשה ויעקב.

יעקב נתן,

עשה תבשיל של נזיד עדשים. בשביל מי? בשביל אביו יצחק. למה?

כי סבו אברהם נפטר.

ומתי הפטירה שלו? שימו לב,

אומר הפרי מגדים, זכותו דגן עלינו אמן.

ואורחיים סימן תע״ו.

סעיף קטן,

טוב, בלי סעיף. כתב, משום

דמשום הכי אוכלים ביצים בליל הסדר.

למה? זכר לעוולות על אברהם אבינו שמת מתי? בערב פסח.

ולכן בישל יעקב נזיד עדשים.

משום אבלות.

כי היה קושייה. היום אומר לי מישהו, רגע, כבוד הרב, איך הוא נתן בנזיד עדשים בליל הסדר?

מה, יעקב לא היה אשכנזי? זה לא היה קטניות?

מכאן ראיה שיעקב היה ספרדי.

וגם אבא שלו היה ספרדי, וגם אברהם אבינו ספרדי.

למה? הנה, הוא אכל קטניות, הכל בסדר. הוא אכל נזיד עדשים.

אז הוא אמר, כי אם אתה אומר שמה שזה היה בפסח,

כתוב, ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים, מאיפה היה לו לחם?

אז שתי תירוצים.

לפי מה שכתוב פה, זה היה ערב פסח, ובערב פסח עדיין אוכלים לחם, או לחלופין, מצה.

אבל זה מקשה על מה שאמרנו מקודם, שלאדם שמה, שדינו כגוי או שהוא גוי,

לא נותנים לו מצה.

כי מצה נועדה אך ורק לעם ישראל.

ואיך אתה נותן לו אחד כזה, כמו עשיו, שדינו כגוי?

ומהי טעמה אנחנו אוכלים, אומר הפרי מגדים, מצות עגולות.

למה? כי יעקב אבינו נפטר, כי אברהם אבינו, הסבא הגדול שלנו, מתי נפטר?

בערב פסח.

ואם הוא נפטר בערב פסח, צריך לאכול סימן של אבלות.

איך אנחנו נזכור את אברהם אבינו בערב פסח? יש לנו הרבה טרדה וזמן.

איך נזכור אותו? על ידי האכילה של הביצה,

ועל ידי הסימן שאנחנו עושים את מה? את המצות בצורה עגולה.

למה? כי דבר עגול מרמז לנו למה?

לזכר, לאבלות של החורבן,

וזכר לאבלות של מה?

של מיטת אברהם, פטירתו של אברהם אבינו.

אבל עכשיו זה הפצצה.

אומר המארי אסד, רגע, זה לא נגמר בזה, אבל שים לב למה, מה הסיבה שעושים דווקא מצות עגולות?

ומה הסיבה שכל גדולי העולם הנהיגו אך ורק לאכול מצות עגולות כל הפסח?

ואנשים מזלזלים בזה, קונים מצות מכונה, ופה זה ככה, זה שמורה,

זה חבורה, מה החרטות האלה?

כל הזמן אכלו אבותינו מצות עגולות, נגמר הסיפור, לא אכלו את כל ה... בדיעבדים האלה. למה להיכנס לכל מיני מקומות של ספק,

למקומות של איסור? בשביל מה להיכנס?

אך ורק למקומות טובים צריך אדם לדרוך שם.

אומר המארי אסד, ולפי שאפשר שהיה בזמן ההוא חוק במצרים,

לעשות את הלחמים שלהם מרובעות או משולשות.

למה?

לפי ריבוי האלוהויות שהאמינו בהם.

איי, איי, איי.

וכדי להרחיק את עם ישראל מחוקות התועבות של מצרים,

עשו עם ישראל את ההפך הגמור מהם,

ועשו את לחמיהם עגולות דווקא.

שהעיגול מורה על האחדות, הוא כמו שהעיגול אין לו סוף ואין לו תחילה,

להורות שהאמינו בני ישראל בהשם אחד ואין סוף לאחדותו.

ואף על כך אחר כך שנשתכח החוק הזה מהגויים,

והם לא עושים את זה ככה משולש או עגול, כי כבר אין להם אלוקים, זה נקרא,

לעבודה זרה שלהם.

מכל מקום רצתה התורה שנעשה כן תמיד את המצות עגולות,

דוגמת אותן מצות בעצם ארץ מצרים.

איי, איי, איי.

ומסיים אמרי אסד,

שמחמת כל אלו הטעמים סיפרה לנו התורה שעם ישראל במצרים עפו את המצות באופן שהייתה צורתם עוגות,

מלשון עגולות.

למה? כדי שנלמד מזה לעשותם גם כן לעתיד בדורות הבאים. איי, איי, איי.

ואיך אדם יכול עכשיו לזלזל ולהגיד לו, אני אוכל מצות מרובעות,

זה יותר נקי, זה יותר סטרילי, על מי אתה בא לעבוד?

על מי אתה בא לעבוד אם אבותיך מסרו נפש עוד במצרים עד היום הזה?

איך אתה רוצה לזלזל במצות הללו?

אתה לא אוהב?

דרך אגב, המצות מכונה יותר עבות,

אומנם יותר נקססות,

הן יותר קלות לאכילה, אבל הן יותר עבות.

וקח את המצות הדקות-הדקות, ציטרין מה שנקרא,

או המצות דקות שאנחנו עושים בכפז, מצוין, אין יותר טעים מזה.

לכן חכם עיניו בראשו מתארגן כהוגן,

רוכש את המצות ולא עושה שום דבר שהוא דיעבד.

והאיי בן עזרא

הביא את דברו ספר הדרש והעיון,

מאמר כט עוד ב',

על הפסוק בפרשת ויקרא,

וכי תקריב וכולי, וסולת חלות.

אומר האי בן עזרא, מהו חלות? פירוש עגולות, מלשון חלילה, כפי שאומרת הגמרא בסוכה פה, משנה ו'.

חלילה מלשון מה?

חלה מלשון עגולה,

והוסיף האי בן עזרא ואמר,

מכאן יש סמך למה שנהגו לעשות אבותינו את המצות עגולות דווקא,

ולא מרובעות, כי כך נעשו גם במקדש.

אז אתה רוצה להכניס לבית שלך את השכינה,

ואתה רוצה שייבנה בית המקדש, תקפיד כדת וכדין על העניין של המצות עגולות. ובשו״ת

אבני חפץ, סימן ל״ד או ד״ת, כתב טעם אחר לעשיית מצות עגולות,

משום שימו לב שהצורה העגולה היא חשובה ביותר אצל קודשא בריחו.

ולכן ברא הקדוש ברוך הוא את השמש, באיזה צורה?

עגולה,

ואת הירח בצורה עגולה, ואת כל צבא השמיים בצורה עגולה.

וכן גם ברא הקדוש ברוך הוא את כדור הארץ, באיזה צורה?

בצורת עיגול.

ומשום כך, כדי להודות להשם,

כדי להתחבר למעשיו של בורא עולם,

כדי להיות נעשה שותף עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,

איך אני אהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,

חוץ מאמירת ויחולו השמיים והארץ?

התשובה היא טמונה פה בעצם זה שאני מקיים את חג הפסח,

את מצוות אכילת המצות במצות עגולות דווקא,

אז אני שותף לקדוש ברוך הוא,

אז אני חשוב אצל הקדוש ברוך הוא,

אז אני מחובר אצל הקדוש ברוך הוא, כפי שהעיגול הזה של המצה הוא כולו מושלם,

ואין בו שום התחלה ושום סוף.

עד כאן הדברים המופלאים מתוך הספר אוצר פלאות התורה על העניין של אכילת

המצה בליל הסדר, ודווקא מצה עגולה.

בשאר ימות החג אין חובה לאכול מצות.

אין חובה, מלבד שבת, שעושה בה המוצי,

אבל בשאר ימות החג לא חובה לאכול מצות, אוכל שאר דברים.

אבל בליל הסדר חובה,

בפרט מי שמדקדק עוד יותר,

אז הוא משתדל לעשות מצות חצות, דהיינו מצות שהאפייה שלהם נעשית בחצות היום ואילך,

עד קודם כניסת ליל הסדר,

ואותם דווקא הוא שם בקערה של ליל הסדר ואוכלם עם הכזיתות כדת וכדי.

ולכן,

היות וזה חביב כל כך כלפי קודש הברית,

וחביב אצל עם ישראל, כיצד אדם יכול לתת חתיכה מהמצה לשכין שלו הגוי.

לכן מאוד צריך להקפיד בדבר הזה,

שלא לתת לאומות העולם. זו באמת שאלה גדולה מה קורה עם בן אדם שיש לו פיליפיני בבית,

או איזה גוי, אני יודע מה,

שמטפל באבא שלו, או באימא שלו, או באדם שחולה,

שנמצא עצמו בבית ויש לו איזה עוזר. זו בעיה באמת מאוד גדולה לתת את המצה הזו. אולי יקנה להם מצות מכונה, אני יודע מה, ייתן להם ככה מצות מכונה.

אז זה גם בעיה של זה,

שם ישמור ויציל, לכן נשתדל לתת להם איזה חתיכת פולקה של בשר,

משהו בכך יוציא אותם כדי חובה,

או שייתן להם בזמן הזה, כשהם אוכלים את המצות, לשטוף כלים.

וככה יפתור את הבעיה הזאת, כדי שלא יהיו שותפים באכילת הלחם המיוחד ששייך לעם ישראל הקרוי מצה.

יפה מאוד.

יפה מאוד.

בערב פסח

מקדימים להתפלל תפילת מנחה.

לאחר מכן יש נוסח סדר קורבן הפסח.

היות ואין בית המקדש קיים, לצערנו,

ולדאבוננו,

אנחנו אומרים את נוסח סדר הקרבת קורבן פסח, כמובן במחזורי חג הפסח, ולאחר מכן יש שם סגולה,

דרך אגב,

עכשיו אמרו הרבה רבנים שהסגולה הזאת גם היא להינצל ממגפה.

ויאמר אותה אדם, סגולה שכתב אותה רבי שמשון מאוסטרופולי.

זכותו תגן עלינו, אמן.

סגולה זאת וסדר מ״ב מסעות, כל הדברים הללו אומרים אותם בערב פסח, לאחר

תפילת מנחה שעה זמן קורבן הקרבת קורבן פסח וכולי.

מנהג חסידות להסתפר ביום י״ג בניסן. עכשיו עשו גזרה על הספרים, אסור להם ללכת אפילו לבתים, מס הכנסה עוקב אחריהם,

אסור להם להסתפר, אבל חכם עיניו בראשו,

מוצא את הספר הנייד, המתאים,

כן, שלא יישמע שאני מתיר, כן?

אבל מוצא את הספר הזה, או שקונה לעצמו, רוכש לעצמו מכונת תספורת,

ועושה לעצמו ככה תספורת יפה לכבוד חג הפסח, כדי שלא ייכנס מנוול כשהוא בשערות ראש,

ראשו, כן, לחג הפסח. אבל כמובן, מקום הפאות והזקן צריך מאוד מאוד להקפיד ולשמור עליהם כדת,

וכייעל ליהודי עבד השם אמיתי.

כל התספורת הזאת צריכה להיעשות עד קודם חצות היום.

לאחר חצות היום, אם לא הספיק וכולי,

בשנה רגילה שהמספרות עמוסות ופתוחות בימים הללו,

כן, בשבועות הללו שקודם הפסח,

אז

יכול להסתפר על ידי עצמו, או על ידי ספר עני יהודי,

או על ידי גוי, אבל שיהיה נוכחות של מה של חבר יהודי. למה?

היות והם מצויים אצל שפיכות דמים,

שמא יבוא ויעשה לו עם הסכין שם, השם ישמור של הטער,

רוצה לנקות לו, ופשוט יכול להזיק אותו עם המכונת תספורת או המספריים,

יכול להזיק אותו. לכן,

מאוד חשוב שיהיה יהודי נוכח על גביו, שהוא ירא ממנו,

וכך לא יזיק אותו.

וכל זה למה? כדי שלא ייכנס שהוא מנוול בשערות ראשו לרגל, ובפרט שמה שלאחר מכן אי אפשר להסתפר לספרדים עד למד ד' לעומר,

ולאשכנזים עד למד ג' לעומר.

לכן, מאוד חשוב להקפיד על הדבר הזה להסתפר כמו שצריך כדי שיהיה מוכן לקראת חג הפסח.

אותו דבר,

צריך להכין לו מלבושים מיוחדים,

לכבוד יום טוב לו ולמשפחה שלו,

לילדים שלו, לאשתו וכולי, בנים, בנות.

וכן, ייטול את ציפורני ידיו, את ציפורני רגליו,

וכך,

לאחר מכן,

מכין את עצמו, מתקלח, מים חמים,

והוא מוכן ויכול להיכנס לחג מתוך לימוד תורה, עסק התורה,

והשפע הזה, בעזרת השם של חג המצות,

ילווה את כולנו בסייעתא דשמיא לכל ימות השנה כולה,

כדת וכדין,

ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה, ויקוים בנו, בניסן נגאלו,

ובניסן עתידים להיגאל במהרה בימינו אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשייה אומר,

הצעה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיקר בעליהם דרום מצוות, שנאמר ה' חפץ למען זדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.