מושב נווה - להכיר את האמת בישיבה תיכונית

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הדרשה תהיה להצלחת משפחת בניטה בלימוד התורה, יראת שמיים, חוכמה, בריאות ופרנסה טובה ושפע רב.

הדרשה גם תהיה להצלחת כל תלמידי הישיבה כאן ובכלל בלימוד תורה ויראת שמיים אמיתית. יזכו לעשות נחת רוח לפני השם יתברך.

אנחנו נאמר כמה דברים בנוגע למידת האמת.

ואחר כך ניתן אפשרות לשאלות ותשובות למי שיהיה מעוניין.

ואתה תחזה מכל העם אנשי חי נראה אלוהים אנשי אמת.

האמת היא מיסודי הנפש והנפש היא מן העליונים.

כלשון רבנו יונה בשערי תשובה הקדוש ברוך הוא אמת

והנפש הבאה ממנו יסודה אמת

ובכל זאת

נקרא האדם כולו שקרים.

למה האדם כולו שקרים?

מצד הגוף וכוחותיו.

ורצה הקדוש ברוך הוא

שהאדם הזה שכולו שקרים

יהפך לאיש אמת.

הביא אומר,

האמת

היא באדם בכוח.

דהיינו בפוטנציאל

מצד נפשו הוא אמת.

אבל העבודה שלנו היא שנהיה אמת בפועל,

לא בכוח.

להוציא מן הכוח אל הפועל

עד שגם הגוף

וכל כוחותיו יהיו אמיתיים.

זאת אומרת,

שהפעולות שהגוף ישאף וירצה ויעשה ויבצע

יהיו פעולות אמיתיות על פי רצון הבורא יתברך.

רש״י כותב על הפסוק, ואתה תחזה מכל העם אנשי אמת.

אנשי אמת אלו בעלי הבטחה

שהם כדאי

לסמוך על דבריהם.

אדם שמבטיח משהו והוא מקיים הוא נקרא איש אמת.

מבטיח

ואפשר לסמוך עליו.

זה נקרא איש אמת.

אז האמת, אם כך, היא כדי לקיים הבטחה.

ודאי שמי שמתכוון

בהבטחתו לקיים,

הוא נקרא איש אמת.

לא.

עד שיקיים.

כשיקיים ייקרא איש אמת.

הבטחות אפשר לקבל

למשביר

אבל הקיום זה הקובע.

וכן כותב

רש״י

בפרשת בעירה, ושמי אדוני לא נודעתי להם

לא הודעתי, לא כתוב

אלא לא נודעתי.

הכוונה לא ניכרתי להם במידה אמיתית שלי שעליה נקרא שמי אדוני נאמן לאמת דבריי.

הקב'ה מדבר אל משה רבנו

ואומר לו

שהוא נגלה לאבות הקדושים באל שדי ושמי אדוני לא נודעתי להם. מה זה שם אדוני?

זה השם שנאמן לאמת את דבריי.

אז אומר לו לא נודעתי להם פירושו לא ניכרתי אומר.

הם לא הכירו אותי

במידה אמיתית שלי. למה?

כי הם לא זכו לראות את קיום ההבטחות שלי עליהם בחייהם.

הבטחתי את הארץ, הבטחתי כמה דברים להוות.

אבל רק זרעם זכו לראות.

הם לא זכו.

אז לא ניכרתי להם, לא נודעתי להם במידה זו של אדוניי,

שזה נאמן לאמת דבריי.

שרב תחתים ולא קיימתי.

והנה ודאי שהבטחתו של הקדוש ברוך הוא היא אמת.

אני השם לא שניתי.

בכל זאת,

מידת אמיתותו יתברך היא דווקא קיום הבטחתו.

כי מידת האמת היא דווקא בקיום של הבטחות.

נמצאנו למדים

כי ההבטחה עצמה,

אף על פי שהיא אמת,

אינה אלא אמת בכוח.

ורק כשהיא תבוא לידי קיום,

אז היא אמת בפועל.

הן אצל האדם

והן אצל הקדוש ברוך הוא.

הבטחה

רק כשהיא מקוימת, היא אמת.

מזה יוצא לנו עיון חדש בימות עולם

מהאדם הראשון עד המשיח.

גם על האדם הראשון קודם החטא

נאמר שהוא כולו שקרים.

והרי הוא המיוחד בכל הנבראים,

וניתנה בו דעה ותבונה,

אבל זוהי עלייה וקוץ בה.

לכל הנבראים נתן הקדוש ברוך הוא חוק וזמן

שלא ישנו את תפקידם.

ואדם,

מפני שיש לו דעת ותבונה ובחירה,

הוא יכול לשנות את תפקידו.

כל בעלי החיים,

גם לגופם ניתן חוק וזמן,

ואינם משנים את תפקידם.

הם אוכלים משהו קצב להם לשובעם?

תנסו להאכיל פרה וסוס מעדנים שלנו?

בוז יבוזו לכם.

רק עשב ותבן מאכלם.

אבל האדם, בהיותו בר דעת,

יצריו מופקעים

מקביעות חוק וזמן,

הוא יכול להשתמש בכל הכוחות בשרירות ליבו.

אפילו על מצווה אחת שנתן לו הבורא,

הוא עלול לעבור עליה, וגם עבר עליה.

מי לנו יותר מהאדם הראשון,

שכבר בשעה הראשונה

הוא חטא.

ואנחנו מדברים על האדם השלם,

יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא,

שהמלאכים קראו לו קדוש,

וחשבו שהוא-הוא האלוקים.

הוא היה בגן עדן,

וגופו היה בדרגה של בית המקדש ממש.

והמלאכי השרת ביקשו לומר לפניו קדוש.

אז הרי הוא היה אמת

בפועל אכלו לגמרי. למה?

כי הוא היה בעל בחירה.

הוא יכול לבחור בין טוב לרע,

ובין אמת לשקר.

וכל עוד שהוא לא הכריע את עצמו לצד הטוב והאמת,

אז עדיין האמת שלו היא בכוח.

אבל עדיין לא יצאה מהגדר של כולו שקרים.

כולו שקרים זה מצד הגוף,

ובגוף יש את הפוטנציאל של כולו שקרים.

בניסיון של הבחירה הוא לא עמד,

ומאז

עד סוף כל הדורות

יש משא ומתן

לבטל את השקר

ולהיות אנשי אמת בפועל.

לא אנשי אמת בחזון,

לא בדיבורים,

לא בהרהורים,

אלא במעשים.

כולם.

זה איש אמת.

הקדוש ברוך הוא ניסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות.

שואל הרמב״ן למה צריך לנסותו,

הרי הוא יודע מראש, הוא יעמוד בעקידה.

אז למה צריך לנסות?

מתרץ הרמב״ן

שהניסיון הוא לטובת המנוסה,

לא בשביל שהשם ידע,

אלא זה לטובתו של המנוסה.

כדי לתת לו שכר של מעשה טוב

ולא שכר של לב טוב.

יש הרבה אנשים, יש להם לב טוב,

אבל כשזה מגיע למעשה,

זה לא מתגשם

או לא מתגשם במלואו.

אז ממילא יש פער גדול בין הלב טוב לביצוע במעשה.

אז השכר ניתן לאדם במידה שהוציא את האמת שלו אל הפועל.

כל כלל ישראל הם זרע שכולו אמת.

המוצא שלנו זה מיעקב אבינו תיתן אמת ליעקב

והוא זכה למידת האמת בפועל.

במתן תורה עם ישראל זכה למדרגת אמת

בפועל

וזה נתקן על מעמד

הר סיני

שעם ישראל זכו שנתבטלה זוהמת הנחש

והיו אמורים לא למות יותר,

לא לשכוח תורה יותר,

לא שליטה של האומות על ישראל אלא הפוך

לומדים וזוכרים ולא שוכחים

מעלות כמו האדם הראשון לפני החטא.

אז הם הגיעו לאמת בפועל

נעשה ונשמע.

עדיין יש בזה מדרגות רבות

כי היו צריכים עדיין לבנות משכן,

אחר כך בית מקדש

כדי שתשרה השכינה בגלוי

וזאת עוד יותר מדרגה גדולה באמת בפועל.

זה כבר אמת בפועל חושית.

אבל מה לעשות שבית המקדש חרב וכל האמת של עם ישראל שווה להיות עוד פעם רק בכוח.

לגלות את האמת בפועל הגמור זה יהיה עוד מעט בגאולה האחרונה

שעל זה אנחנו מתפללים וכל החיים יודוך סלע

ויהללו את שמך באמת.

מתי שייחודו של הקדוש ברוך הוא יתגלה

כמו שאנחנו מבקשים בשמע ישראל

הזרה והבחירה יתבטלו

וזוהי התגלות האמת.

אחריה לא יהיה יותר הסתר

ולא נחזור יותר להיות בכוח אלא נהיה בפועל האמיתי.

ורצה הקדוש ברוך הוא

שלא יהיה די במה שנתן לאדם נפש

שיסודה הוא אמת

אלא שהאמת הזאת צריכה להגיע לכלל מעשה.

אנחנו חייבים להביא את הגוף

להיות אמיתי.

הבחירה האמיתית,

יצר יתבטל ולהתקן רק באור האמת.

לדוגמה הגוף של יעקב אבינו

היה כולו אמת.

לא רק

הנשמה שלו,

לא מדרגה גם הגוף שלו.

כתוב שהוא סיכל את ידיו.

אומרים חכמים מה זה סיכל?

הידיים שלו

זה כמו שכל.

הן אוטומט עובדות.

הוא יודע מה צריך לעשות אז הידיים עושות לבד.

לא צריך אפילו לחשוב.

זה כמו שרגליו של דוד המלך היו מוליכות אותו תמיד לבית המדרש. זאת אומרת, הגוף הפך להיות כבר

חלק מהנשמה.

לכן הוא זכה להיות גם רגל במרכבה.

זאת אומרת, כל-כולו, כל מהותו, כולל גופו,

הופך להיות רוחני,

כנוע לבורא,

לא בעל רצונות עצמיים.

זו אמת.

אנחנו אומרים, מתאר ליבנו לעובדך באמת.

אי אפשר לעבוד את השם באמת אם הלב לא טהור. לא טהור, מה הכוונה?

אם המידות שלנו שנמצאות בלב,

הרצונות, המאוויים,

התשוקות,

אם לא תיקנו את זה לפי רצון השם,

אז יש לנו נגיעות,

יש לנו רצונות, יש לנו פניות.

אנחנו לא יכולים לעבוד את הבורא כך.

זאת אומרת, יש לנו רצונות שלנו מול הרצון האלוקי.

זאת אומרת, היצר עדיין שוכן בלבנו.

הוא לא רק על מפתחי הלב, הוא כבר נכנס לבפנים,

והוא מנהל את העניינים.

ולכן אתם שומעים שאנשים אומרים, אני רוצה, בא לי, לא בא לי.

מאיפה זה בא?

יש שכל, צריך לפעול לפי השכל. אם השכל אומר אסור ומותר, אז צריך לפעול לפי זה.

לא, בא לי עכשיו.

מה זה בא לי?

זאת אומרת, אתה נשלט.

זה לא על פי שכל, זה לא רצון אלוקי,

זה לא אחרי חקירה.

ממילא,

רק כשנגיע למעלה כזאת,

אז נוכל להיות אנשי אמת בפועל.

והדברים הם מקיפים ועמוקים עוד יותר.

הקדוש ברוך הוא עצמו הוא אמת מוחלטת,

והוא רצה להתגלות פה

פה דווקא בעולם הגשמי בתפקיד שלנו להעלות את הגוף למדרגת הנשמה,

כמו אליהו הנביא שעלה עם גופו השמיימה

והפך להיות מלאך השם,

או כמו חנוך

שעלה עם גופו השמיימה.

זאת אומרת,

אם אדם מגיע למדרגות שדיברנו פה,

אכן הוא יגיע לבחינות האלה.

הפסוק אומר,

בתהילים שוקב,

סליחה בשיר השירים, שוקב עמוד אשש.

מה זה שוקב?

זה העולם, שהשתוקק הקדוש ברוך הוא לברותו,

כמו שכתוב, ועלי תשוקתו.

התשוקה, שוקב,

ההשתוקקות של הקדוש ברוך הוא,

זה היה העולם הזה.

ומנין שזה כך?

שנאמר, ויכולו השמיים והארץ.

מה זה ויכולו?

לשון תאווה,

כמו נחשפה וגם קלטה נפשי.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא התאווה, השתוקק

עמודי שש. מה זה עמודי שש?

שהוא העמיד את כל מעשה בראשית בשישה ימים.

השתוקק למה שהעמיד את העולם בשישה ימים.

שוקב,

עמודי שש.

לפי דרכנו נבין

מה התשוקה של הקדוש ברוך הוא לעולם הגשמי הזה.

רצה הקדוש ברוך הוא שאמיתתו תתגלה כאן

בפועל הגמור

עד שיהיה העיקר של השכינה בתחתונים.

הרי שכל הבריאה על כל הנבראים

זוהי התגלות אמיתית

של הבורא בפועל.

ואולי לזה מרמזים הספרים הקדושים

שכתוב בתחילת ספר בראשית. בראשית, ברא אלוהים את השמיים והארץ,

סופי תיבות,

ברא אלוהים את אמת.

בסוף הפרשה,

אשר ברא אלוהים לעשות,

סופי תיבות אמת.

מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה

חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת.

להראות כי מעשה בראשית, מראשית עד סוף,

זוהי התגלות של האמת.

עכשיו,

בהרצאות שואלים אותי,

היום כבר לא פחות,

פעם היו שואלים כל פעם

על הוכחות למציאות הבורא,

ודברים כאלה ואחרים.

אז קודם כל צריך לדעת את חולשת הטיעונים של המתברברים ושחושבים שהם מבינים.

אין להם התחלה.

הם לא יכולים להגיע להתחלה להסביר איך העולם התחיל.

אז אומרים, היה פיצוץ, היה גרגיר אפונה, היה ככה, כל מיני,

פסוליה,

כל מיני דברים.

אבל הם גם אומרים וחוזרים בהם.

רבנו בחייה מסביר את הדברים, ואני תמצתתי את הדברים להסבירם.

אז פעם באו אליי אנשים, ביניהם היה אחד שהיה קצין בכיר בחיל האוויר.

הוא אמר לי, תשמע, אני מכיר את הטיעונים שלכם.

אתם אומרים, איך ייתכן שאדם ילך ביער ופתאום ימצא שעון?

הייתכן ששעון נעשה מעצמו על ידי סחף ורוחות וכל מיני זה?

בסדר, נו זה בסדר, אבל זה לא...

אמרתי לו, אם אני אשכנע אותך תוך חמש דקות

שיש מציאות לבורא הכרח, לוגי,

אתה תשתנה,

אז הוא כבר פחד, נרתע.

מה, הוא לא יהיה כבר מפקד בחיל האוויר? מה הולך להיות פה?

טוב, בכל אופן הוא התבייש. אמר, טוב, תנסה.

אמרתי לו, תגיד לי, אתה בראת את עצמך?

אז הוא אומר לי, לא.

אמרתי לו,

למה לא?

לא, אני יודע שאבא שלי, אמא שלי, אתה היית נוחה?

הוא אומר לי, לא.

אמרתי, אז אתה מאמין להם שהם בראו אותך? אתה לא...

לא, נו, תהיה רציני, מה?

מה, ההורים שלי הולידו אותי?

יש הורים, מה פירוש? אני לא באתי לבד.

אמרתי, לא באת לבד?

לא.

אתה יכול להוכיח לי שלא באת לבד?

הוא התחיל להסתבך.

אמרתי לו, תשמע,

יש שתי אפשרויות.

או שאתה קדמת לעצמך,

או שאתה לא קדמת לעצמך.

אם קדמת לעצמך אז אתה לא צריך לברוא את עצמך כי אתה קדום

אם לא קדמת לעצמך לא יכולת לברוא את עצמך כי לא היית בשביל לברוא את עצמך

אז ממילא אתה לא בראת את עצמך

הנה עכשיו אתה יודע שאתה לא בראת את עצמך

אז מי ברא אותך?

מי שקדם לך

ומי שקדם לך מי ברא אותו?

מי ברא אותו?

אז נגיד אותו דבר, או שהוא היה קדום לעצמו או שהוא...

אז מוכרח שהיה מישהו שקדם לו.

זאת אומרת, הנבראים,

כל אחד מעיד

על מישהו שקדם לו.

זאת אומרת,

אז אם ככה אנחנו נלך אחורה אחורה אחורה, נגיע עד ראשון הנבראים.

ראשון הנבראים, מי ברא אותו?

האם נגיד עוד פעם שברא אותו מי שקדם לו, זה לא נגמר, לא מתחיל?

אלא מוכרח

שיהיה ראשון

שברא

את הנברא הראשון,

והוא אינו ממינו כלל.

הרמב״ם אומר, יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע,

שיש שם מצוי, ממציא לכל הנמצאים.

לפני שאתה יכול להתחיל, כל חוכמה, כל דבר,

אתה חייב לדעת את היסוד הזה, יסוד היסודות

בעמוד החוכמות,

לדע,

לא להאמין,

לדע שיש שם מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים.

אז אנחנו מעידים על ממציא ראשון.

והוא לא יכול להיות ממיננו,

כי אם כן תחול עליו השאלה עוד פעם ונעביר אותה אחורה עד שנגיע להם מי שצריך

להמציא את הראשון,

הרי הם בעצמם אומרים שהיה חייב להיות איזה פיצוץ, איזה חומר, איזה משהו אחר, טכנייה.

אמרתי לו עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים את זה,

אז אנחנו צריכים לדעת

האם הוא מוגבל או לא מוגבל.

אם הוא מוגבל,

אז מישהו הגביל אותו.

לדוגמה, זה מוגבל?

כן,

איך אני יודע שזה כוס?

בגלל שאני רואה את הגבולות שלו. אם אני רואה את הגבולות,

אני יודע לזהות מה זה.

זה מוגבל, זה מוגבל, שולחן מוגבל, אולם מוגבל,

כדור הארץ מוגבל, ירח מוגבל, שמש מוגבל.

אתה רואה שמישהו הגביל את זה. מי גבל את זה? פה אני יכול להגיד היצרן.

פה אני יכול להגיד זה.

פה אני יכול להגיד הקבלן.

פה אני יכול להגיד ככה.

מי הגביל את הכדור,

כדור הארץ?

מי הגביל את השמש והרח?

מי עשה את כל

המסלול

של הכוכבים שמחויבים להסתובב באותו מסלול כל הזמן?

מי קבע את עונות השנה?

איזה ידיים, איזה גודל הוא צריך להיות בשביל לבנות, להשאיר את זה פה באוויר?

עם מה הוא תופס את זה?

מי עשה את זה? מי הגביל?

ודאי שמי שעשה את הכל, הוא יותר גדול מכל מה שהוא עשה.

וכמה גבולות של העולם,

אומרים מיליארדים שנות אור ועוד לא הגענו לכלום,

ועם כל הטלסקופ האבל, האהבל הגדול,

הם רואים לכוכבים, ולא מתחיל,

אנחנו רק בסביבה,

מה שאומרים בשכונה,

אנחנו עוד רק בשכונה.

מי עשה את זה?

פיצוצים.

אז מי שברא את כל העולמות לא יכול להיות מוגבל,

כי אם הוא מוגבל והוא יותר גדול מכל העולמות כולם,

אז מי שעשה אותו הגביל אותו, אז הוא צריך להיות יותר מעליו,

והוא צריך להיות הנברא הגדול,

שמעליו יש מישהו שהגביל אותו.

אולי יש שניים?

אולי לא אחד.

אז אמרתי לו, זה לא ייתכן שיהיו שניים.

למה לא ייתכן שיהיו שניים?

אמרתי לו, אתה רואה, יש פה שניים.

עכשיו,

אם נאמר שזה

כל יכול,

כי אם הוא לא מוגבל,

אז הכל יכול.

אני מוגבל, אני לא יכול לעשות הכול.

אני לא יכול לחיות כל הזמן,

אני לא יכול להרים כל משקל,

אני לא יכול, אני מוגבל.

אבל מי שברט כל העולמות הוא לא יכול להיות מוגבל.

הוא הכל יכול.

אז אולי שניים הכל יכול.

אז הנה, נגיד ששניים.

אם זה הכל יכול וזה הכל יכול,

אז נשאל שאלה.

האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה, אז זה לא הכל יכול.

כי הוא יהיה מוגבל. כי אם הוא יוכל להגביל אותו,

הוא יהיה מוגבל.

אז הוא כבר לא יכול להיות.

ואם זה לא יכול להגביל אותו,

אז גם הוא מוגבל.

כי הוא לא יכול להגביל אותו, אז הוא מוגבל.

אז לא יכול להיות שניים,

חייב להיות אחד.

אז ממילא מצאנו את הקדוש ברוך הוא. לא, אל תקרא לו, לא, לא, לא הקדוש ברוך הוא, את ההוא,

את ההוא שברא.

קוראים לו הקדוש ברוך הוא.

ההוא, הקדוש ברוך הוא.

בסדר.

אז עכשיו שיש לנו כבר בורא בעולם,

עכשיו נשאל.

ולמה הוא ברא את העולם?

אחד עשה את ההיכל. למה הוא עשה ההיכל?

אחד עשה את העמודים.

צריך להיות סיבה.

למה עשו?

תינוק אפילו, רק מתחיל לגעת בצעצועים ודברים,

אז הוא מנסה לברר מה זה, איך זה פועל, למה זה פועל, מה עושים עם זה?

ישר, איך ש...

בא לעולם, סקרן, רוצה לדעת.

בכל דבר מחפשים סיבה.

מה הסיבה?

מה הגורם?

לאיזה מטרה?

נו, אז לברוא עולם כזה גדול, גדול, גדול, גדול,

ובסוף בכדור הארץ

לשים ככה נגיד שמונה מיליארד בני אדם שהסתובבו,

שאנחנו אם עולים למטוס לא רואים אותנו בכלל,

ומשמי השמיים שלא יכלכלוך,

אז איפה אנחנו ניכרים? זה כמו שאני מסתכל פה על החול, ואני לא מזהה גרגיר.

משמה בכלל, איפה אנחנו? אז מה התועלת?

מה המטרה? כאילו, מה עושים פה?

מה זה? אז למה הוא ברא ברואים?

אלא אומר הרמחל,

שהקדוש ברוך הוא טוב, שנאמר טוב השם לכל,

ורחמיו על כל מה שהוא עשה ומרחם בקדוש ברוך הוא,

והוא טוב לכל.

אומר הרמחל, ומדרך הטוב להיטיב.

מישהו טוב,

מטיב.

למי ייטיב הקדוש ברוך הוא אם הוא לבדו?

אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא,

לעד נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא.

אבל לפני שהוא ברא כל יציר הוא כבר היה מלך.

הוא לא מלך שצריך עם שימליך אותו.

הוא מלך ומושל בכל, הוא ריבונו של עוילום.

הוא הריבון, זה שלו.

אז מה הוא צריך?

אבל אם הוא רוצה להיטיב,

הוא בורא ברואים

כדי להיטיב להם.

עכשיו הוא ברא אותנו, הוא רוצה להיטיב לנו. מה ההטבה?

לתת לנו גן עדן, עולם הבא, מאיפה אני יודע?

את האדם הראשון שהוא ברא

הוא שם ישר בגן עדן.

הוא ברא אותו שלם בכל שלמות ונתן לו הכל בלי שום חסרון.

רק בקשר שמחץ אחד זה יתעשד איתו ולא לגעת.

זה הכול.

נו, זה מסובך.

אז הוא רוצה להיטיב, וכמה הוא ברא?

אדם אחד.

למה הוא לא ברא מיליארד על הפתיחה שלא יהיה משעמם?

למה לא 20 מיליארד?

להראות שאת כל הטובות של העולם כולו הוא רוצה להעניק

לאדם אחד.

שמעתם?

איפה ראיתם שמישהו מוכן להעניק כל כך הרבה? לאדם אחד.

לאדם אחד.

כל העולם הזה,

והעולם הזה זה משהו,

משהו, משהו. מי שהסתובב קצת וראה משהו, משהו.

מיליארדים ציפורים עם צבעים שונים, עם ציוצים שונים,

דגים, מיליארדים,

ביליונים, עשבים, פרחים.

מה זה?

כל היופי הזה, כל זה למי?

לאחד.

להיטיב?

לאחד.

לכן, כל אחד מאיתנו צריך להגיד, כל העולם כולו נברא בשבילי.

הוא לא מגזים.

כי העולם נברא לאחד.

אז זאת אומרת, השם רוצה להיטיב.

עכשיו,

הקדוש ברוך הוא מטובו לא רוצה לתת טובה

שיש בה עוגמת נפש.

נו, נו, נו, נו.

זה נקרא בזוהר הקדוש נהמה דחיסופה

לחם שיש בו בושה.

אני אומר לאחד מהתלמידים בוא תאכל אצלי תהיה על שולחני תמיד וזה.

לא נעים זה הרגשה לא טובה לחיות אצל מישהו על חשבונו.

אתה גם לא יכול לאכול מתי שאתה רוצה אומרים לך לא ארוחת צהריים בשעה כך וכך ארוחת ערב אתה לא יכול לפתוח את המקרר מתי שאתה רוצה זה לא נעים כאילו אתה אורח

זה לא הרגשה טובה אפילו שזה בחינם

זה לא הרגשה טובה.

טוב לאדם בקו אחד שלו מתשעה קבין של חברו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

אמר בשביל שאתם לא תרגישו בושה שאתם מקבלים ממני את כל הטובות שאני רוצה לתת לכם?

אז אני אגיד לכם

אני אגיד לכם כמה מצוות לעשות

כמה להימנע

ועל כל מה שתשמעו לי אתן שכר

לא תשמעו

אני אתן לכם תזכורת שאתם לא בכיוון ועומדים להפסיד את הטובות, חבל

אז אני אתן לכם ייסורים קלים, עונשים קלים, רמזים,

לא ישר,

לאט לאט

אז זאת אומרת מטרת הבורא שאנחנו נגיע לעונג האמיתי לנצח נצחים

כי הוא ברא לנו את הנשמה חלק אלוקה ממעל שהיא לא מתה לעולם לנצח

הגוף נגוף

אבל הנשמה

היא נצחית

והוא רוצה להעניק לנו עולם הבא שכולו נצח נצחים

באושר בלתי פוסק

אבל בזכות מעשינו שלא יהיה לכם בושה

טוב

אז איך אנחנו נדע מה הוא רוצה

אז הקדוש ברוך הוא המתין עד שהעולם היה מוכשר

וזה היה בשנת 2448 לבריאה

ואז הוא בחר את העם שהיה הכי ראוי

עמים אחרים לא הסכימו, לא קיבלו את התורה, לא רצו אותה

ואז

במעמד הר סיני הבורא התברך, התגלה,

דיבר,

השמיע את קולו

וכל העם רואים את הקולות

כולם שומעים עיניכם הרואות ולא זר, אוזניכם השומעות ולא אחר

והוא אומר לנו את עשרת הדיברות. מה זה עשרת הדיברות?

אתם יודעים בסין היה אחד שקראו לו מאו ציטום

היה מנהיג

עריץ

והיה לו ספר האדום להבדיל, כן?

וכולם היו במהפכה, צריכים להרים

את הספר האדום. כמו עכשיו בצפון קוריאה, שם אתם רואים

נותנים הוראה, כולם בוכים

אין אחד שלא בוכה, מי שלא בוכה, מי יודע מה יאסופו

עובר קין קונקון קונקן

כולם צריכים למחוא כפיים, אין דבר כזה. אם לא מוחאים כפיים בהתלהבות

הכל מושרד

יכולים לתרום את האיברים שלו אחר כך

קיצורו של דבר היה מאו ציטום

והוא מרים את הספר, כולם מרימים את הספר, הספר האדום שהוא כתב.

טוב,

אני שואל אתכם שאלה.

נגיד שבא מישהו ונתן לכם ספר.

אתם פותחים את הספר וכתוב,

אתם הישיבה נמצאים כאן,

הגעתם לפה מטורקיה,

ועל כן המצוות שאני מצווה אתכם הם א', ב', ג', ד',

ולא העונשים הם ד', ה', ואני נותן

תרי״ג מצוות.

הכל על בסיס שאתם הגעתם לפה מטורקיה,

ואני הבאתי אתכם מטורקיה במטוסים לפה,

ולכן אני האדון המצווה אתכם לעשות

ככל שאני אומר.

מישהו יקיים ויקבלו את הספר הזה,

את מה שאני חייבתי אותו?

למה לא?

אמרת לא, למה לא?

מה, לא בחור טוב?

למה להאמין לו?

מה, אתה לא זוכר שהוצאתי אותך מטורקיה?

לא הוצאתי אותך.

ואם הייתי מוציא אותך, היית שומע אני?

יופי.

זה בדיוק.

מה כתוב בעשרת הדיברות, ומה אמר ה' להזנק כולם?

אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

אם זה לא אני שהוצאתי אותך,

אז כל המצוות שאני מצווה, אל תקיים.

אתה לא הוצאת אותי, אני לא באתי ממצרים,

על מה אתה מדבר?

מה אתה מוכר לי?

אבל אם היית במצרים, היית עבר,

ואני עשיתי עשר מכות,

ואני קרעתי לך את הים,

ואני הוצאתי אותך.

ועכשיו אני מדבר אליך, ואומר לך שזה אני שהוצאתי אותך.

או, זה משהו אחר. אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מאר מצרים להיות לכם לאלוקים.

אני ה' אלוקיכם.

זה ברור היה לכולם, אין מי שיכול להכחיש,

כי כל אחד יודע איך הוא יצא.

כל אחד יודע מה משה הודיע בשם ה' ומה נעשה.

כל מה שהוא אמר יתקיים.

וידוע שמשה זה אדם, בשר ודם.

הוא לא יכול להניח את הגלגלים העליונים ולהוציא ברד עם אש ביחד מתלקחת ולעשות חושך בעולם.

הוא לא יכול לעשות את זה. שום בן אדם לא יכול לעשות, לא בכישופים, בשום דרך.

אז אם ה' אמר לו והתגלה אליו ואמר לו וכו',

ובסוף הוא בכבודו ובעצמו התגלה מעמד הר סיני,

עכשיו אנחנו יודעים שקיבלנו את התורה ממי שברא את העולם,

כי ביציאת מצרים

היה בריאת העולם מחדש.

מה ההבדל בין בריאת העולם הראשונה אצל אדם הראשון

ובריאת אדם הראשון עד שהוא נברא?

אף אחד לא היה נוכח

בתהליך הבריאה.

אדם הראשון נברא לתוך העולם.

אבל במצרים השם שינה את הטבע עשר פעמים

להראות שאין טבע.

אני בעל הבית

על הטבע ואני משנה אותו.

ואני מתחיל מהתהום,

ואני עושה דם,

אחר כך צפרדע,

ואחר כך אני עולה קינים,

ואחר כך דבר, ואחר כך ערוב וכולי וכולי,

ואני עולה עד חושך ועד השגחה פרטית,

שאני יודע מי זה כל בכור שנברא ואני הורג רק את הבכורות.

אז זה ברור שלא יכול לעשות אדם.

זה רק מי ששולט בכל הבריאה ויודע כל פרט ופרט בחדרי חדרים

ובמעקב תמידי על כולם,

ולא מתפקשש אצלו כלום.

והוא בוקע עליהם את הים ל-12 גזרים.

בדיוק לכל שבט.

אז זאת אומרת,

אחרי זה בא הגילוי של מעמד הר סיני, ברור לכל

שיש אלוקים חיים,

והוא מדבר עם בני אדם, הוא דיבר עם עם ישראל פנים בפנים.

ואז מתחזקת נבואתו

של משה רבנו,

כולם יודעים שהוא נביא אמת? הנה,

כולם עדים, כולם פוחדים, נשמתם כמעט פרחה,

אומרים דבר אתה עמנו.

אנחנו לא יכולים לסבול את הקול, לשמוע.

אנחנו לא יכולים.

ואחרי שזה ברור,

קיבלנו את ספר החוקים,

משה רבנו עלה להר,

השם לימד לו את התורה,

הואיל משה ביאר את התורה,

נתן לנו את התורה שבכתב, תורה שבעל פה.

במאה אז אנחנו נוסעים קדימה, יש לנו את זה בכתוב היום,

יש לנו את המשניות,

תורה שבעל פה, יש את הגמרא,

יש את הפוסקים,

יש את השולחן ערוך ואנחנו יודעים מה לעשות בדיוק על פי רצון הבורא יתברך

על פי הכללים שהוא הנחה את משה רבנו

אז עכשיו הכל ברור

להביא הוכחה הפוכה אף אחד לא יכול להביא

לסתור את מה שאמרתי אף אחד לא יכול לסתור

ורבנו סעדיה גאון אומר

שאומתנו

אומה בזכות תורותיה

והוא אומר שיש לנו מעלה על כל שאר האומות

אנחנו יכולים להוכיח את אמיתת תורתנו

אנחנו יכולים להכחיש את כל התורות הבדיות שלהם

ואנחנו העם היחידי

שהיה לנו ניסים ואותות ומופתים

שנאמרו מראש על ידי הנביאים

ונתקיימו כולם

בעצם זה שהשם הבטיח שלא ניכחד

למרות שבכל הדורות

עומדים עלינו לכלותינו כולל בדור הזה כידוע

לשמור עלינו במשך אלפי שנים כשאנחנו העם הכי קטנטן

ועד לפני כמה זמן בכלל גם לא היה צבא זאת אומרת זה היו רק

יהודים מאמינים

ונלחמו גם בלא תנאים, אברהם נלחם עם חול

דברים לא הגיוניים,

לא נתפסים.

אז אמר אחד מהחכמים של הגויים בגרמניה,

שהוא אומר אני לא צריך הוכחות שיש בורא לעולם,

זה שאני רואה שעם ישראל קיים אני יודע שיש בורא לעולם.

כן, למי שיש שאלות בבקשה.

כן, תן לבחור שם מיקרופון.

מי אמר, כאילו, מאיפה יודעים

שהאלוקים הוא רוחני?

אז אם הוא גשמי

אז הוא מוגבל.

כל דבר שהוא, תקשיב, או גשמי או מורכב

הוא מוגבל, ועל ידי אחרים.

כי הוא לא יכול לצאת מגבולותיו.

אם הוא יכול לצאת מגבולותיו אז הוא לא מוגבל.

כן.

הבנת?

כן.

ומאיפה יודעים שלכל אחד יש נשמה? איך? אני לא שומע.

מאיפה יודעים שלכל אחד יש נשמה?

מאיפה יודעים שלכל אחד יש נשמה?

ההגדרה של נשמה

זה חי,

יודע,

מרגיש.

זה לא חי,

הוא לא יודע מה עשיתי עכשיו,

הוא גם לא מרגיש.

מישהו חי,

יודע ומרגיש,

זה הגדרה של נשמה.

לדוגמה אם היא תצא ממך ונקבל את הגופה

ונדפוק לך פטיש חמש קילו בראש,

אתה לא תדע,

אתה לא תרגיש, כי אתה לא חי.

אז מה ההבדל בין חי למת?

הנשמה.

אתה רואה אותי עכשיו?

כן או לא?

רואה.

אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה?

בעיניים. בעיניים. אתה שומע אותי?

כן.

עם מה אתה שומע? מהאוזניים או הנשמה?

למה?

עם האוזניים.

לא עם העיניים, עם האוזניים.

כן. עם האוזניים.

אם אתה מת,

אני אפתח לך את העיניים, תראה אותי?

לא.

תשמע אותי?

צעק לך באוזן.

לא תשמע. למה? מה חסר לך?

יש עיניים.

יש אוזניים.

למה לא תשמע? למה לא תראה?

מה חסר?

חיות.

חיות. מה זה החיות?

חיות זה כאילו רוחני כאילו שבי אבידה. זה הנשמה.

כן,

תן למחור פה.

על פי ההגדרה של הרב, גם לגויים יש נשמה.

נכון, אבל לא נשמת ישראל.

זאת אומרת, היא ממקום נמוך, מעולם העשייה.

יש ארבע עולמות.

אביע,

אצילות, בריאה, יצירה, עשייה,

ונשמתם היא מהעשייה.

כן,

תן לבחור שם, שם, שם, שם, שם, שם.

אין שני מיקרופונים?

חיסכון?

תן למישהו.

כן?

כמה שאלות.

דבר ראשון, לגבי הנשמה.

ההבדל בין חי למת... תקרב את המיקרופון קצת.

ההבדל בין חי למת זה חיות שאפשר להסביר את זה גם באופן טבעי.

עכשיו הגוף שלו לא עובד, המערכת לא עובדת. מה זה לא עובד?

אין חיבוק כמו שצריך.

מה שצריך, נבון, נחבר אותו מחדש. מה שחסר, נחזיר לו.

מה חסר, אוויר? לפעמים זה... ניתן לו אוויר.

אבל לפעמים זה תקלה בלתי הפיכה.

מה זה התקלה? מה התקלה?

מה התקלה?

אלף לא, לא יכול לעבוד יותר. אי אפשר לעשות אותו מחדש עובד.

למה?

לא מצליחים. אתה מה זה? תסביר למה.

מה קרה?

מה לא מצליחים?

עכשיו יש לי אוטו.

האוטו דומם.

נשרף המנוע. מביא מנוע, מחליף מנוע.

הלך האגזוז, מחליף אגזוז.

הלך רדיאטור, מחליף רדיאטור.

נקרע ריפוד, מחליף ריפוד.

כל דבר גשמי

אני יכול להחליף, וזה לא תלוי מתי זה הפסיק

וכמה זמן זה עומד.

תמיד אני יכול להביא ולהחזיר ולסדר בלי שום בעיה, בעוד שנה, בעוד שנתיים.

למה בבן אדם זה גם גוף?

רק גוף. אז מה הבעיה? נעשה אלפים.

באמת לפעמים מצליחים. יש סינים מלא שם בבית סוהר, לוקחים אותם,

עושים להם ציר איברים

ומחליפים לאנשים. מה הבעיה?

מצוין. אז כשמצליחים לעשות את זה... זה לא יצליחו,

כי כשלוקח השם את הנשמה אז אי אפשר להחזיר אותה. זה לא תלוי באיברים.

בשביל שהאיברים יתקיימו צריך רוח חיים את הנשמה.

אין את הנשמה,

אין כלום.

יש שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא אבא ואמא. כל אחד נותן חלק.

את החלקים שההורים מביאים אתה יודע.

אבל זה לא מספיק.

השם נותן את הנשמה

במה שהם נותנים.

עכשיו הם שותפים. יום אחד הוא מחליט לקחת את חלקו, זו הנשמה, וחלקה מוטלת לפניהם, זו הגופה.

מה שאתם הבאתם, קחו,

נתראות.

מה שאני הבאתי, לקחתי, נתראות.

זהו.

אני אומר, אבל אפשר להסביר את זה גם באופן טבעי. אתה יכול להסביר מה שאתה רוצה, רק אתה צריך להסביר לי גם מה שאני שואל, לא רק מה שאתה שואל. לא, אני אומר, כשבאמת מצליחים לחבר את כל האיברים בחזרה במערכת, רואים מקרים של מוות קליני.

זאת אומרת,

מה אתה רוצה בעצם להגיד, שאתה מכחיש שיש מציאות נשמה?

אני אומר, אי אפשר להגיד שיש מציאות נשמה. לא, אתה רוצה להכחיש מציאות נשמה?

אני רוצה לנסות להכחיש, כן. כן, ומה תרוויה?

שלא תצטרך לעשות מצוות.

לא, אני רוצה... כן, כי לא תצטרך לעשות מצוות. אם אין נשמה, אתה גוף,

נגוף,

ויאכלו אותך תולעים, אז לא צריך מצוות, נכון? אין המשך.

אפשר לומר. או, זה מה שאתה רוצה.

אז אני יכול לאכזב אותך.

למה?

כי יש הוכחות

מדעיות אמפיריות שמוכיחות שיש מציאות נשמה, לדוגמה

אנשים שמתו

ובשעה שהם היו מתים לפי כל כללי הרפואה

הם בעצם ריחפו מעל הגופה

ראו את כל המתרחש למטה

ואחרי שעות או אפילו ימים

מקרים של שלושה ימים

הם חזרו בחזרה,

לא היה ניתוח, לא החלפת איברים, לא כלום,

פשוט התעוררו

וסיפרו מה היה, שהם שמעו וראו בדיוק מה היה,

איך.

עכשיו לדוגמה

הביאו בן אדם לבית חולים, הוא שוכב

על המיטה,

קבעו שהוא מת, עשו את כל הבדיקות, מת.

לב, מוח, הכל מת,

מת. שוכב עם העיניים למעלה, עצומות.

אנשים הלכו לפה, הלכו לשם, זה מסר לזה, זה מסר לזה, אפילו אם אתה תשכב בריא,

חי, נושם,

עם עיניים עצומות, לא ישן, לא תדע מה עשו, מי מסר למי.

והוא חוזר, או היא חוזרת, ומספרים

מה היה בדיוק בחדר,

איך זה.

אבל הם אומרים,

אני יצאתי מהגוף,

ריחבתי מעליו,

וראיתי הכל ושמעתי הכל ומתארים.

לא מקרה אחד,

מיליוני מקרים בעולם,

ייכנס לגוגל, חיים לאחר המוות.

זה אחד.

אפשר לעלות באוב,

או בעוד דרכים שאני לא רוצה לבאר,

לעלות נפטרים שנפטרו, לדבר איתם,

והם מספרים דברים שאף אחד מהנוכחים לא יודע עליהם,

ולאחר בירור שיעשה בעקבות מה שהם שמעו,

יתברר שהם דברי אמת.

איך זה?

מי דיבר איתם? מי אמר להם?

איך זה עובד?

אז בשביל לעזור לך, שתוכל לקיים מצוות,

ולא להסתמך על יצר הרע,

יש דיסק שלי שנקרא מבראשית,

ששם אני מוכיח את הכל, עם גלגולי נשמות,

עם חיים לאחר המוות,

עם הפנוזה.

גם בהפנוזה אפשר להחזיר אדם לגלגולים קודמים שלו.

נגיד היום איזה שפה אתה יודע? נגיד עברית, ואולי עוד משהו.

ופתאום מחזירים אותך

כמה דורות אחורה, ואתה יכול לדבר פתאום גרמנית

או תימנית.

אז זאת אומרת, מאיפה זה בא?

מאיפה זה בא? שפתאום אתה מדבר, ואתה מדבר על תקופה, ונותן כתובת, ותאריך, ואיפה היית?

כל זה נמצא בערב גוגל.

תודה. תן לבחור שם.

עוד שאלה? עוד שאלה? בבקשה.

הרב אמר קודם שאחד ההוכחות שהבורא הוא בלתי מוגבל,

שכל דבר אצלנו שאנחנו רואים אותו הוא מוגבל. בני אדם מוגבלים, עולמות מוגבלים.

אם נלך לדבר הכי גדול בעצם שקוראים לו היקום,

לא מצוי

גבול ליקום.

אם באמת מסתכלים על החלל, לא רואים גבולות.

אתה לא רואה, אבל יש גבול.

ממה שיש גבול? איפה הוא הגבול?

הקדוש ברוך הוא אומר,

יש שלוש כיוונים, חוץ מכיוון צפוני שהוא פתוח,

כל השאר מוגבל.

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא הגביל את עולמו ועל זה נאמר ששמו שדאי

שהוא אמר לעולם להתפשט מאבן שתייה שנמצאת בירושלים שממנה הושתת העולם

והעולם התחיל להתפשט

ועד שאמר לו דאי

לכן הוא נקרא שדאי שמשדד את המערכות

אז הוא מגביל את הכל בכוחו.

אבל אנחנו לא רואים את הגבולות האלה, זה לא הוכחה בשביל...

ואם אתה לא רואה את הגבולות אז זה לא נמצא

אתה רואה את הגבולות של האוויר עכשיו פה?

לא. אז הוא לא נמצא

כי אני לא רואה את הגבול.

אבל אם יהיה פה בועה

אז אני אדע, הנה הגבול.

אבל פה ראיתי אותה.

פה אני לא רואה.

זה אומר שאין?

לא כל דבר אתה יכול לתפוס בגבול. יש דברים שהם יותר גדולים מהמידה שאתה יכול.

אז לכן אתה לא יכול לראות את הגבול.

עכשיו אני אסביר לך עוד דבר.

בתוך זה

גם אם היינו אומרים שאין גבול כלום

גם החללים

של המוגבלים הם מוגבלים.

לדוגמה אתה רואה פה חלל?

את החלל עצמו אני רואה כאילו קירות, אני לא רואה את החלל.

אתה רואה את החלל, זה החלל.

איפה שאין חפץ או עצם זה נקרא חלל.

אבל החלל הזה גם מוגבל לא רק בגלל הגבולות האלה. עזוב,

בלי קירות, נגיד שלא היה קירות.

אבל אם שמתי פה רמקול זה הגביל את החלל.

כי החלל לא יכול להיות במקום שהרמקול נמצא.

כי זה בא על חשבונו.

אז אם כן הגבלתי גם את החלל אז גם הוא מוגבל.

אז גם אם תגיד שהחלל

הוא בלי גבול הוא מוגבל.

הוא מוגבל אבל הוא אינסופי.

ומה הרווחת נגיד שהוא אינסופי? לשיטתך מה הרווחת?

אז הוא אינסופי אז השם החליט לעשות אינסופי.

יאללה שיהיה אינסופי.

אז מה קרה?

עדיין זה מוגבל.

ומי הגביל? המגביל.

מה הראייה?

הוא תקע שמש פה, תקע ירח פה,

שם המאדים, כאן פה, פה, שם.

ושטייסט גוט.

כן,

שאלה בסוף שמה. בוא תתקרב, בוא, בוא.

הרב אמר שהבורא הוא בלתי מוגבל.

כן. ולכן גם לא יכולה להיות לנו תפיסה בו, כי אם יש לנו תפיסה אז אנחנו מגבילים אותה.

לא, תפיסה אני יכול לתפוס בלי לתפוס עצם, או בלי לתפוס תיאור.

אני יכול לתפוס, כמו שאני תופס את הנשמה שלי,

שאני יודע שהיא נמצאת. אני חש אותה אפילו יותר מזה, אני גם חש את הנשמה שלי.

אבל הנקודה היא שתפיסה חזותית

משקל, גובה, מסה, דברים כאלה.

אין דבר כזה.

ואני לא יכול להבין באמת מי זה לוקים בצורה הכי מלאה.

מה אתה צריך להבין?

מה השתמשת?

אתה מבין את הנשמה שלך?

לא. אז מה אתה הולך? מחפש אותו? אצלך קרוב אתה לא מכיר, אז אתה רוצה להגיע למעלה?

כן, ולכן אני שואל שאם בסוף אנחנו לא יכולים להגיע להכרה ברורה... בטח, אני מגיע. אני הגעתי להכרה ברורה, אני יודע את מי אני עובד, אצל מי אני עובד,

הכל, אני רואה את זה בחוש.

הקדוש ברוך הוא עוזר לי, נתן לי סייעתא דשמיא בהרבה דברים שהם לא טבעיים.

אני בקשר תמידי איתו.

הרב אומר שהוא רואה את זה בחוש.

ודאי. כי אני חושב, אני שואל אולי על ידי שכל... לא אותו!

איך? את מציאותו. אני יודע שהמציאות שלו קיימת.

זאת אומרת,

בוא אני אגיד ככה,

נותן לך ציוד. נגיד אני אומר, ריבונו של עולם,

אני צריך עכשיו עשרת אלפים שקל דחוף.

פתאום מישהו דופק בדלת, ואני עשרת אלפים שקל.

אחר כך אני אומר, ריבונו של עולם,

דוד שלי שנמצא בארצות הברית, הייתי רוצה לראות אותו בעוד חמש דקות פה. והוא הגיע.

מי עשה את זה?

אני עשיתי את זה? מי עשה את זה? נגיד שזה היה קורה. מי עשה את זה? אני?

מי עשה?

הוא שמע, הוא בארצות הברית?

זה שהביא את הכסף יודע שאני אמרתי את זה?

אני דיברתי עם אלוקים ברח, לא צעקתי ברחוב.

איך זה?

אז אם אני רואה דברים שמתגשמים לעיניי,

דברים שאני רוצה, פועל, מבקש וכו',

אני בקשר תמידי.

אבל זה לא בא מהוכחה שכלית, הקשר התמידי. איך?

הקשר התמידי לא בא מהוכחה שכלית.

אני שואל, איך יכול להיות? הפוך, זה יותר גבוה משכלי.

אם זה חושי,

זה הכי חזק.

נכון, אני שואל איך הרב יכול להוכיח מהוכחות שכליות משהו שהוא לא שכלי?

למה זה לא שכלי? לא הבנתי. אז מה, מי? כי להגיע בסוף למסקנה ש... אני שואל אותך שאלה עכשיו, תגיד לי אתה.

הבניין הזה היה יכול לעמוד לבד?

אם נחכה עכשיו,

50 מיליון שנה הוא יקום לבד עם כל התאורה והחשמל והאינסטלציה והכל, והבלטות והפאזות,

הכל בצבע והכל בספרינגים,

ספרינגלרים, וכל מה שיש פה, הכל

עמד לבד,

שכלית, תשכנע אותי שזה ייתכן.

שכלית רק.

אפשר להביא ראיה שכלית שזה ייעשה לבד?

לא, נראה לי. לא.

זאת אומרת, שכלית זה לא יכול להיעשות לבד.

שכלית.

אז אם בניין אחד לא יכול לעשות לבד, אז שכלית.

העולם מלא, ודאי שלא יכול להיעשות לבד.

אז מי עשה?

העולם לא יכול להמציא את עצמו.

כן, אבל הרב, איך אפשר להגיע משאלה שכלית,

שבסוף אני נתקע, כי אני לא מבין מה אני אמור לענות,

להגיע למסקנה שיש משהו שהוא... מה, לא דיברתי ברור. משהו לא היה שכלי, מה שאמרתי.

הכל שכלי, רק שהמסקנה בסוף היא לא שכלית. למה לא שכלי? מה?

כי אם היא שכלית, אז אנחנו מגבילים אותו.

אז מה?

אנחנו מגבילים אותו. מה פתאום?

אם אני תופס בשכל

דבר מופשט,

מה הבעיה?

בשביל זה הוא נתן לי שכל.

השם מבקש ממני להכיר אותו,

אבל לא להכיר אותו כמו בפגישה שנפגשים.

להכיר אותו מעצם מעשיו,

מעצם פעולותיו,

מעצם השגחתו.

והוא מבקש ממני, ואני חייב להכיר אותו.

כל המכות שקיבל פרעה זה בשבילנו.

למה התעללתי במצרים?

וידעתם כי אני אשם.

כל הסיבה של ההתעללות בפרעה במצרים,

בשביל שאנחנו נדע את השם,

שאני אשם בקרב הארץ?

מה, זה לא ניתן להשיג בשכל? בשביל זה ניתן שכל.

השכל ניתן בשביל שאתה תבין

מזה.

למה לתת לך שכל? להאמין.

אם אתה הולך עכשיו ליד גדר ופתאום קיבלת אבן בראש,

אז מה אתה תחשוב? שהיא קפצה לבד והחליטה לתת לך בראש?

או שתחשוב שמישהו זרק עליך.

מישהו זרק. למה, איך אתה בשכל מגיע למסקנה כזאת?

אני מכיר את המציאות שמישהו זרק עליך. אה, אתה מכיר, אז אני שואל אותך,

אם המציאות של בניין אחד לא יכול לעמוד לבד,

אז מציאות של עולם מלא, ודאי שלא.

ולברוא אותך עם העיניים

ועם האוזניים ועם השיניים המתחלפות

ועם אוזניים ועם כל המשאבות בגוף ועם הורידים והנימים.

מה זה? איך זה? מי עשה את זה? איך זה נרקם?

אתה יודע איך זה נרקם?

אפרוח. מי מאכיל אותו בפנים כשהוא יתפתח?

בק, בק, בק, בק, בק, בק,

יוצא לך אפרוח. איך זה?

איך זה? מישהו הכניס לו אוכל?

עשו לו זריקה, הכניסו לו? איך הוא יצא? פתאום אפרוח. מנקר ויוצא.

איך זה? מי עשה את זה?

פיצוצים?

מכון ויצמן?

מי עשה את זה?

כן, שאלה נוספת.

כן, הרב.

כבוד הרב.

תן לו רגע.

הרב בתחילת השיחה אמר שמה שמונע מאיתנו להיות אנשי אמת

זה מגיעות ויצר הרע. כולו שקרים. בפניות. אז אם אפשר לקבל כמה עצות איך להתגבר על הדברים האלה ולהפוך להיות אנשי אמת.

טוב, הנקודה היא פשוטה. יש שתי דרירות. או יוצר או יצר.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בעל בחירה. זאת אומרת, רק האדם מכל הברואים בעולם

זכה למעלה מהמלאכים להיות בחירי כמו הקדוש ברוך הוא.

כמו שהשם יכול לעשות מה שהוא רוצה,

השם ברא את האדם בצלמו כדמותו שהוא יהיה בצלם אלוקים, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

הוא יכול לשמוע בקולו, הוא יכול למרוד בו.

נתן לו את הכוח לבחור.

אבל השם אומר,

נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים.

אני נתתי לך את שתי האופציות, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אני לא מגביל אותך.

אתה לא רובוט.

אתה לא אנוס ואתה לא מוכרח.

אתה מצווה רק

תרצה לשמוע, תשמע, לא תרצה, אבל אני מציע לך לסיבות

שאני בראתי אותך זה יעלה טיב לך

אז שלא תפספס את זה, ובחרת בחיים.

עכשיו בשביל שאתה תוכל לבחור צריך להיות

מנגד

לרצון האלוקי

הרצון האלוקי זה המצוות

והמנגד זה היצר

יצר הרע שתפקידו לפתות אותך

לא לעשות, לא לא לעשות סתם.

לא בדיוק, לא חייבים זה, ואם לא תעשה לא נורא,

ומתוך כל כך הרבה מצוות לא עשית אחת אז זה כלום.

זה כמו מבחן, מה אתה יודע, יש מאה,

לא כולם שואפים למאה.

עבר.

אתה מעל שישים, עבר.

זהו, מספיק.

אל תגזים, תפסיד את העולם, בסוף לא תיענה, לא תאכל, לא תשתה, לא זה.

עזוב, עבר.

תגיע למעלה, יתנו לך מקום פחות טוב מאלה שהיו קיצוניים עד הסוף.

אבל העיקר גן עדן.

מה זה משנה?

וככה הוא מפתה את האדם

ונותן לו כל מיני דמיונות

שזה הכל כלום.

אז בשביל להרגיע אתכם שזה לא כלום,

אז בואו תראו,

חטא אחד קטן,

קטן.

האדם הראשון חטא חטא אחד קטן.

מה?

חווה

שמעה לה יצר רע, לא נחש, עליו רכב הסמ״ך מ״ם.

והוא פיתה אותה.

לא קורה כלום, תעזבי אותך, נו. דחף אותה לעץ. את רואה? לא מתי. אני אמרתי לך, זה כלום, זה שום דבר.

והכניס לה בראש כאילו נגיעה ואכילה זה אותו דבר. מי ציווה על הנגיעה? אף אחד לא ציווה על הנגיעה.

אבל הוא אומר לה, הנה נגעת, לא קרה כלום. אז גם אם תאכלי לא יקרה כלום. וזה נחמד ומשכיל, תראי איזה פירות, משהו.

ולא סתיו, למה השם לא רצה שתאכלי מזה?

הוא פוחת שאתם תהיו כמוהו.

ואחר כך אתם תבראו עולמות, כי הוא בעצמו אכל מהעץ הזה והוא בראת העולמות.

איזה כופר, איזה אפיקוירס, איזה שטויות.

וככה חטאו.

מה היה החטא? הם אכלו.

מה אכלו?

זה היה נביילס?

טרייבס? מה זה היה?

זה היה חזיר? לא.

זה עץ שרק אמרו לא לאכול. זה הכול.

מה זה גרם?

שכולנו מתים ששת אלפים שנה.

איזה כלום, רק עוון אחד.

אז הדם הראשון לא היה מאה.

הוא היה 99.999%. הוא פיקשש רק באחת. זה הכול.

אתם יודעים כמה שנים הוא עשה תשובה, אדם, על זה?

130 שנה.

הוא ישב בנהר גיחון

130 שנה.

ופרש מאשתו 130 שנה.

בשביל לעשות תשובה על חטא אחד קל,

שהוא הוטעה

למה אשתו אכלה ולא מתה.

וכתוב שביום אכולך ממנו אמות תמות.

אבל השם מתכוון ביום אכולך ממנו, ביומו של הקדוש ברוך הוא. כמה זה יומו של הקדוש ברוך הוא?

אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור.

לכן הוא חי 930 שנה.

הוא היה צריך להיות אלף ו-70 שנה הוא תרם לדוד המלך.

למה שיתרום לדוד המלך?

כי דוד המלך היה צריך להיות נפל.

למה הוא צריך להיות נפל?

כי הוא גרם מיתה לעולם.

אבל

הוא גרם

שכל העולם נפל.

והיה יכול, אם היה שומע בקול השם, עובר את השבת רק,

מגיע לעולם הבא והעולם היה מגיע לתיקונו.

אבל הוא נפל.

אז אדם

זה אדם דוד משיח.

מדוד יוצא המשיח,

זה התיקון של העולם שמחזיר את העולם לפני החטא.

אז לכן הוא היה צריך לתרום לו 70 שנה

בשביל שיוכל להתחיל את התיקון עד ביד גואל צדק.

אז זאת אומרת,

חטא זה לא דבר קל.

לא דבר קל.

ותסתכלו כל הגדולים

שאמרו דברים קלים. מה אמר אברהם אבינו?

במה אדע כי יירשנה.

שאלה לכאורה לגיטימית.

אמר לו הקדוש ברוך הוא ידוע תדע.

שאלת במה אדע? אני מודיע לך.

ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה.

על כל מילה מיותרת 100 שנה עבדות לצאצאיך.

שמעתם פעם דבר כזה?

אל תאמינו לייצר רע.

הוא אומר לכם זה בקטנה זה כלום.

אין כלום.

השם בא בחשבון עם כל בן אדם.

עם כל בן אדם בדקדוק.

לא על כל מצווה ומצווה.

הוא לוקח גם כל מצווה ומפרק אותה ומסתכל איך היא מורכבת. האם על כל צדדיה היא מושלמת?

כמו יהלומים.

לא בעיה לקנות יהלום. אבל מי שמבין ביהלומים לוקח את זה,

מסתכל בזכוכית מגדלת ואומר פה הפאזה לא טובה,

פה יש סדק לא רואים אותו,

פה זה קצת צהוב, הרמה של זה זה לא בדיוק וכן הלאה.

אין דבר כזה. יהלום, אם אתה רוצה עם קראת, שתיים, שלוש,

אז אתה צריך לדעת, חביבי,

שזה צריך להיות מלוטש.

לכן נאמר, אמרת השם צרופה.

זאת אומרת לא ניתנו מצוות, תורה ומצוות לעם ישראל, אלא לצרף בהם את הבריות. מה זה לצרף?

שאתה תהיה מצורף ומזוקק

כמו יהלום,

וייתן לי סגולה

מכל העמים. אני רוצה אתכם סגולה, לא אבן פשוטה.

סגולה.

סגולה צריכה להיות כמו שצריך.

אז לכן אין לסמוך, וצריך לדעת, רבותיי,

יש יצר ויש יוצר.

אוי לי מי יצרי ואוי לי מיוצרי,

אבל עדיפה אוי לי מיוצרי מאשר מייצרי.

עכשיו, אם אתה יודע שיצר זה בעצם האויב,

שכל תכליתו

זה להפיל אותך בגיהינום,

כי היצר הוא השטן והוא מלאך המוות.

בהתחלה הוא בא, מסית אותך.

איך שאתה מוסת ועושה עבירה, הוא עולה מיד למעלה והוא מסטין עליך, שטן,

ומבקש להמית אותך, ולפעמים הוא מקבל אישור,

והוא הופך להיות מלאך המוות להרוג אותך על העצה ששמעת לו?

אז הוא יכול להפתיע לכם גן עדן?

לא.

אבל מה הוא אומר? יהיה לכם פה, בעולם הזה.

בעולם הזה, הוא אומר,

אני אתן לכם פה, בעולם הזה, תיענה, תעשה עבירה, תיענה.

איזה עבירה, ומה אחרי חמש דקות? נגמרה העבירה. וואו, וואו, איזה חוב.

איזה חוב פתחת, נו, ואתה תגן עליי שמה, בעולם האמת.

אתה תגן עליי? לא, מה פתאום? אני היום קטרג שלך.

בשביל מה הכנסתי אותך לבוץ?

בשביל שאני אוכל להפיל אותך לגמרי.

התפתת, תשלם.

אז מי טיפש לשמוע על העצות שלו?

יש לי את הבורש, ברא אותי לטבעי,

ויש לי את מי שמתנגד לזה.

מה נשמע לו?

זה כמו שיבוא אליכם מישהו.

ברור לכם שאבא שלכם רוצה טובתכם.

ברור לכם שאמא שלכם רוצה טובתכם. ודאי יותר מהשכן,

ודאי יותר מהחברים.

וההורים אומרים לך, אל תעשה עליו ב', ג', ד'. ובא השכן או החבר ואומר לך, לא, עזוב, בוא, בוא, בוא איתי, בוא זה, זה, זה.

הוא מחפש טובתך?

הוא מחפש טובתך? הוא יעמוד לימינך? הוא יחתן אותך?

הוא ידאג לך שתהיה חולה? איפה?

הוא רוצה לפתות אותך להרגע, לעבירה שהוא עכשיו רוצה אותך שותף,

ואחרי זה הוא מפקיר אותך.

ואם נתפסתם בחברה

הוא יאשים אותך, הוא לא יגיד אני,

יגיד אתה.

יצר הרע הוא יותר גרוע מהחברים האלה,

הרבה יותר, הוא מלאך המוות.

אתם יודעים כמה הוא מסוכר?

הוא הצליח להשכיב את כולם בבית קברות.

אין אחד שהוא לא השכיב אותו.

בודדים הצליחו למלט מידו עשרה

ועוד משה רבנו,

וזהו.

כל השאר

יש לו חרב, השם ירחם עם שלוש טיפות

וזהו.

כן, תן למחור שם.

מה, מה, אני לא שומע אותך.

למה הוא לא מדבר?

למה זה לא כמו אבא שיש לבן שלו נטיות אובדניות והוא שולח אותו? לא, לא שמעתי. עוד פעם. למה זה לא כמו אבא שיש לו בן עם נטיות אובדניות והוא שולח אותו לדרך והוא מביא לו אקדח שהוא יוכל להגן עליו

מכל מיני אנשים שרוצים להרוג אותו? לא הבנתי.

למה יש אבא שיש לו ילד עם נטיות אובדניות אמרת?

אם אבא יש לו ילד עם נטיות אובדניות, הוא שולח אותו לדרך,

הוא מביא לו מתנה אקדח שהוא יוכל להגן עליו מכל מי שבא להרוג אותו,

אבל זה די מסוכן כי הילד יכול לראות בעצמו.

אז היצר הרע לרוב אנחנו,

כאילו, הרבה פעמים אנחנו נופלים בו.

אז זו מתנה מסוכנת, כאילו, אנחנו יכולים להרוויח על יד המצוות בעולם הבא.

אנחנו יכולים להפסיד על יד ההגנה. אז בוא, אני אספר לך סיפור ובזה נסיים.

היה אבא ששלח את הבן שלו לצבא,

ואחר כך, אחרי עוד יש, הזמינו אותם לטירונות להסתכל.

הוא ראה את הבן שלו לבוש 20-30 קילו על הגב,

והם מטפסים על איזה הר עם סלעים והכל שם זה,

והבן שלו בקושי נושם, וכולם, זה קשה להם, ולא כולם מצליחים להגיע במהירות הנדרשת וכולי וכולי. אז הוא פנה שם למחט ואמר לו, תשמע,

אני לא מבין אתכם.

למה אתם לא מדברים?

אני, יש לי כסף.

למה אתם צריכים לקחת את כל הילדים האלה הצעירים, ולהעמיס אותם שם על ההר, ולהרים אותם ככה גבוה, ולשגע אותם?

תגיד לי,

אני מביא כמה שופלים, אני מיישר לכם את הכול, עושה את זה מישור,

ואז הם יוכלו לעבר במהירות.

אמר לו, קוקו,

יש לנו מישור,

אנחנו רוצים שהם ילמדו לטפס,

שהם ייקחו מסעות, שהם יעמדו בניסיונות.

הם צריכים להיות מוכנים למלחמה.

איך מכינים חיה למלחמה?

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לעולם של ניסיונות.

מה זה ניסיון?

זה נס להתנוסס.

אני מתרומם, כמו מדרגות, עליתי פה במדרגות.

המדרגות העלו אותי לפה,

אבל כל מדרגה

זה קושי.

עוד אחת ועוד אחת. אם היו עוד הרבה, אני הייתי כבר מתנשף.

זה קשה, אבל הייתי עולה יותר גבוה,

הייתי רואה יותר נוף, הייתי רואה...

זאת אומרת, כל המטרה שאתה תבוא ותיקח את הגוף שלך ותהפוך אותו לרוחני. זאת אומרת, אתה תבטל את הגוף.

איך תבטל?

כשאתה מקיים תורה ומצוות, כמו שכתוב בספר,

ספר התורה,

אתה לאט לאט הופך את הגוף שלך לרוחני.

זו המטרה.

כשאתה מעלה את הדומם להיות צומח, אתה צומח להיות חי,

אתה חי להיות דרגת מדבר.

זה כל העניין.

ולכן,

צריך שיהיה את המתנגד,

אם זה מדרגות,

אם זה היצר,

אם זה ניסיונות וכולי, אם זה פיתויים.

אתה צריך להתגבר,

כמו שעושים לך מבחן.

עושים מבחן.

למה לא אומרים את התשובה?

בשביל מה, למה אתה בוחן אותי? מה אתה רוצה, שאני אצליח?

אז תכתוב לי ישר 100. תכתוב, הצלחת.

לא.

אומרים, אתה צריך ללמוד.

אתה בפועל צריך לדעת, אתה בעצמך.

לא שניתן לך תואר רמטכ״ל על המקום.

ארבעים שנה,

תעבור את כל המסלולים.

יכול להיות שאחד מ... תהיה.

אבל סתם?

איפה יש לך דבר סתם?

אז זאת אומרת, בשביל לזכות

אתה צריך להתמודד.

עכשיו,

אם אתה פוחד ואתה יודע שאתה אובדני

ואתה לא רוצה להתאבד ואבא נתן לך אקדח,

מה הבעיה?

אתה הולך לנהר

או לים,

לוקח סירה,

נכנס בפנים, משליך לבפנים ולהתראות, אין לי יותר, תהיה צררה, אני לא אירה בעצמי.

תשליך אותו.

לא מוכן לשמוע אותך, אל תיתן לי עצות, לא מעוניין.

לא שומע.

מה?

נתן, תזרוק.

אני יכול לזרוק את העץ הרערה.

לא שומע, אני לא שומע, חביבי.

כן.

נו, דבר.

יש שם אנחנו עוד פעם אחר כך, כמו כן.

נכון, כתוב במפורש שבית הלל ובית שמאי ישבו שלוש שנים ודנו האם נוח לאדם שנברא

או שנוח לו שלא נברא,

והכריעו שנוח לו שלא נברא.

למה?

כי אם הוא ילך אחרי תאוות ליבו ואחרי עיניו,

אז הוא יהיה קרוב להפסד ורחוק משכר, נכון?

אבל מה אמרו העצה?

יפשפש במעשיו

וימשמש במעשיו.

אז אם אתה תבדוק את עצמך לפני כל דבר,

האם זה מסוכן או לא מסוכן, כדאי או לא כדאי,

בהיותך חפץ חיים,

אז אתה תצליח.

אם תפקיר את עצמך ותתבכיין,

תגיד כן, אבל יצר הרע נתן לי,

אבא שלי נתן לי אקדח,

בטח הוא רוצה שאני אהרוג את עצמי.

לא!

אמר לך אבא, אני נותן לך אקדח, שתירה באחרים היא מתקפותך,

אבל לא שתירה בעצמך.

אה, אתה מרגיש שאתה אובדני?

אל תצא מבית המדרש.

עכשיו פה, יצר הרע לא נמצא פה כל כך,

הוא לא מסתובב,

אין לו חצאיות,

אין לו כלום,

אתה יכול להישאר פה שמור,

אבל אם תצא,

הוא אלוף העולם להציע הצעות.

אז אם אתה אובדני,

זרוק אותו.

מה?

אם לא אדם שלא יגנון,

אז השם עולה את עולם בשביל להטיל את הזאת.

אז הסברתי.

אז הסברתי.

אבל אם לא היית נברא,

אז לא הייתה הטבה,

אבל ההטבה היא כל כך גדולה לעומת הניסיון,

שזה כלום.

כמה אתה חי? 70 שנה.

עד 20 לא עונשין מן השמיים.

כמה אתה ישן?

חצי יממה. כמה נשאר לך בסך הכול? 12-18 שנים שאתה צריך לעמוד במבחן?

זה הכול. ואחרי זה מה אתה מקבל כנגד זה?

נצח. כמה זה נצח?

מיליארד שנה זה אפילו לא שנייה בנצח.

זה לא משתלם? עסקה טובה?

אז הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לך.

תודה.

אני מודה לכם, אבל כבוד הרב אמר לי שהזמן הגיע, אתם צריכים לאכול ולברך כמובן.

אז לכן אני מודה לכם על ההקשבה ומאחל לכם שבעזרת השם תהיו מחוברים ליוצר ותזרקו את היצר לאלף עזאזין.

יש פה ספרים למי שמעוניין מתנה, חלוקה, בואו תיקחו.

מי שרוצה להגיד קדיש, בכבוד.

רבי חנניה בן עקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעדיל.