באר יעקב - עם עובדות לא מתווכחים!

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמיו ירוויח.

הרצאה הזאת הוקדשה ואורגנה על ידי רוני בן לאה לקידוש שמו הגדול.

בפרשת השבוע למדנו דיני מצורע,

וכתוב כך,

אתם זזים שמיים, אז הם מזיזים את המצלמה, לא לזוז.

ועצרו אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים בראשו יהיה פרוע.

בואו נבין על מה האדם מצטרע ומה התיקון שלו ומהי שורש הבעיה שלו בעצם.

כתוב במשנה בעדויות

עקביה בן מהללאל העיד ארבעה דברים

ארבעה דברים שחלק עקביה בן מהללאל, שהיה מגדולי הדור,

חכם גדול, ענב גדול, יראת שמיים גדולה.

העיד ארבעה דברים

ואמרו לו חכמים,

עקביה, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשה אותך אב בדין לישראל.

זאת אומרת, אם תחזור בך בארבעה דברים שאמרת,

נשים אותך אב בדין לישראל.

כמובן שההשפעה של מי שהוא אב בדין לישראל הרבה יותר גדולה.

אמר להם, מוטב לי להיקרא שותה כל ימיי,

ולא להיעשות

שעה אחת רשע לפני המקום.

שלא היו אומרים בשביל שררה, חזר בו.

זאת אומרת, הוא אמר כך,

אנשים שמסתכלים על ההחלטה שלי,

שבעצם אני לא חוזר בי מארבעה דברים שאני עומד על דעתי שאכן ככה הם צריכים להישאר,

בדינים שהיה חלוק עם חכמים,

יכולים לקרוא לי שותה כל ימי חיי,

מהיום עד סוף ימיי,

אין לי בעיה עם זה, אבל שעה אחת אני לא מוכן להיות חוטא לפני הקדוש ברוך הוא.

אם אני חוזר בי מדבריי,

זאת אומרת, אני חוזר מהאמת הברורה לי.

ומה עוד?

יאמרו, הבריות בשביל שררה חזר בו.

מה קרה?

אתמול הוא אמר כך וכך,

והיום הוא אומר כך וכך, למה? נתנו לו תפקיד.

מה שהיום אנחנו רואים בממשלה כל הזמן,

אומרים משהו וחוזרים, למה? כי לא משתלם, הסקרים מראים אחרת,

אז משתנים מייד.

קונדוליסה מגיעה, אז משתנים מייד.

בוש אומר משהו, משתנים מייד.

אומרים לא עושים ככה עם ירושלים, ואחר כך מחליפים.

אומרים ככה לא עושים ביהודה ושומרון, ואחר כך מחליפים.

אומרים קצבאות כך, ואחר כך מחליפים.

אומרים כך בכל עניין.

עקביה בן מלאל מלמד מוטב לאדם להיקרא שותה כל ימיו ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ובפרט שיאמרו בשביל שררה חזר בו.

זאת אומרת כדאי לחיות חיי ביזיון תמידיים מאשר לחטוא

שעה אחת.

וגם אם הוא היה חוזר בו ממה הוא חזר?

הרי חכמים סוברים ההפך ממנו.

אז הוא לא חזר לגמרי שכאילו עכשיו

הוא שינה לחלוטין, הוא שינה ממה שהוא סובר.

אבל חכמים סוברים אחרת, אז אתה יכול לכפוף דעתך בפני החכמים ולהסכים איתם.

לא.

כיוון שזו האמת הברורה, לא.

הוא לא חוזר בו.

זאת אומרת,

מוטב לאדם לחיות חיי ביזיון תמידיים משעה אחת של חטא. איזה חטא?

חטא כזה, זה נקרא חטא.

נחזור בו מהאמת הברורה הצרופה לו,

זה חטא.

זאת אומרת,

חכמים, זיכרונם לברכה,

מגלים לנו עד כמה הדברים הם שאדם צריך למסור את נפשו בשביל האמת

ולעמוד עליה ולוותר על כל שררה וכל תפקיד וכל כבוד

וכל דבר שלא יהיה

בשביל האמת.

ומוטב שיקראו לו שוטה, שהוא איבד תפקיד רב ונכבד והכול, והיה שם יכול לפעול ודאי הרבה יותר ממה שהוא פועל כרגע בעקשנות לכאורה ובמירכאות.

אבל כך דרכה של התורה.

על האמת צריך להילחם, למסור את הנפש, להחזיק בה.

ולוותר עליה זה להיקרא שוטה כל ימיו.

כמה אנחנו חיים רחוק מההבנה הזאת.

ויכול להיות שאנשים חושבים שזו מין חסידות כזאת.

זאת אומרת, זה בכלל לא מחייב כל אחד.

מי יכול לחיות ברמה כזו של אמת כל הזמן?

אבל בפרשה של מצורע אנחנו רואים שזה לא כך.

זה שייך לכל אחד מאיתנו.

כל יהודי ויהודי התורה אומרת לו,

תתבונן בפרשת מצורע ותבין מה החטא של המצורע ומה העונש שלו,

ותראה שזה שווה לכל נפש,

וכך תבין בעצם מה אתה צריך לתקן.

נגע צרעת, על מה בא לאדם?

על חטא לשון הרע

ועל גסות הרוח.

שאדם חוטא בלשון הרע כשהוא מדבר על חברו,

וזה משום גסות הרוח שיש לו.

הוא בעל גאווה, הוא מרשה לעצמו לדבר על אחרים.

עונש שמיים על שעה אחת של חטא.

הצרוע הזה,

מסלקים אותו מחוץ לשלוש מחנות,

הוא לא יושב בקהל ישראל,

והוא שונה מכל המורחקים מן המחנה,

ואפילו עם טמאים אחרים הוא לא יכול לשבת.

אף אחד לא יושב איתו. בדד יושב מחוץ למחנה.

הוא צריך להיות עם בגדים פרומים,

על שפם יעטה.

טמא טמא הוא קורא על עצמו וקוראים לו.

לא יכול להיות בחברת הנשים כלל וכלל,

עד שירפא.

אם ירפא.

וכמובן שכשהקדוש ברוך הוא נותן עונשים לאדם,

אז הם לטובתו,

כי המטרה שלהם לתקן אותו, לתת לו מצב של התבוננות,

להוריד אותו קצת מהגאווה שלו,

להראות לו את אפסיותו. ברגע אחד פתאום אדם בריא, ברגע שני הוא כבר חולה,

ולפעמים חולה מסוכן,

שחייו תלויים על בלימה,

והוא כבר לא יודע מה יהיה עם הרגע הבא שלו.

אז כל מה שבא על המצורע, לטובתו.

עכשיו תחשבו רגע ציור.

אדם שהוא מכובד מאוד,

כל העיר, כל המדינה מכירים אותו,

והוא נכשל בעוון לשון הרע.

בחסדי שמיים מחליטים למרק לו את העוון הזה.

מביאים לו נגע הצרעת.

מה קורה עם הבן אדם? הוא נהיה מנותק עכשיו מהבית, מהילדים, מהחברה,

מבודד מחוץ למחנה,

יושב בדד בלי שהוא יוכל לפצות את פיו,

אין לו עם מי לדבר.

אחר כך יש לו עוד פרשה שנקראת

פריעת ראש וקריאות בוז,

פרשת ביזיון מיוחדת.

ומחכים עד שירפא ותעלה הרוחה למכתו.

ולפעמים נשארים במצב הזה עד יום המיתה.

וגם אם נרפאת הצרעת,

שוב מלווה הטהרה שלו.

המצב של הטהרה שלו בביזיון.

יש מצוות תגלחת.

הוא צריך לגלח את כל גופו,

את הזקן, את הגבות של העיניים,

את הריסים, הכול.

ובצורה כזאת הוא שב לחיי חברה.

ואיזה ביזיון וחרפה גדולים לראות בן אדם שכולו מגולח שיער,

אין לו שערה בכל פניו,

בכל גופו.

וכל זה בשביל לתקן אותו על חטא של שעה קלה של לשון הרע.

נו, אז תגידו לי, לא כדאי להיקרא שותה כל ימיו

מאשר לחתוך שעה אחת?

הייתי כרגע בחו״ל, חזרתי היום,

ושם דיברו אנשים, והיה מי שנכנס אצל

הרב שטיינמן, אחד מגדולי הדור,

שאל אותו איך זה שבציבור החרדי יש,

רחמנא ליצלן, ביחסים גדולים מאוד,

באחוזים גדולים מאוד,

חולי סרטן.

מה קרה?

לא היה כזה דבר לפני עשרים שנה.

מכה.

בכלל בכל העם היהודי יש

מכה נוראה.

המחלה הנוראה הזאת על כל גרורותיה,

מכה בכל מקום.

אבל הדבר ניכר מאוד מאוד,

אצל החרדים מרגישים כי אצלם כולם מחוברים.

כולם באותו בית כנסת, כמו שאומרים, באותה שכונה, אז אם אחד חולה, כולם יודעים, זה לא כמו בחברה חילונית.

כל אחד חי כמעט לבד, בקושי מכירים אותו עשרות אנשים.

הרב שטיינמן אמר לו, בעוון לשון הרע.

הצרעת של פעם

זה הסרטן של היום.

זאת אומרת, אדם לא שומר על פיו ולא שומר על לשונו, רחמנא נצלן,

יכול ללכוד במחלה הנוראה הזאת.

האדם הזה נהיה לאט לאט מרוחק מן החברה.

צריך להיות כל הזמן מטופל בטיפולים כאלה ואחרים,

וזה נמשך לפעמים הרבה זמן,

לפעמים מתרפאים,

לפעמים זה חוזר ולפעמים זה עד היום האחרון.

מה יותר טוב? להיות שותה כל ימיו

ולא להיות מעורב עם הבריות יותר מדי ולדבר איתן,

ועל ידי זה להיכשל בלשון הרע ובאיסורים חמורים.

זאת אומרת, התורה מדברת על כל אחד מאיתנו, ואין זו חסידות,

אלא זו מצווה מן התורה לשמור אדם על עצמו ועל פיו, כי מוות וחיים ביד הלשון.

אבל מה לעשות שאורח החיים של האדם מנוגד לתורה קצת,

והוא מחפש

לחיות הפוך

ממה שהתורה אומרת.

הוא מפקיר את חיי הרוח שלו,

ואני עוד פעם בצד,

הוא מפקיר את חיי הרוח שלו,

מישהו צריך לשבת שם, גל, תשב שם,

הוא מפקיר את חיי הרוח שלו,

והולך לחיים של גשמיות,

של הרחבה.

הוא רוצה להשיג הרבה בעולם הזה.

חשוב לו מה יאמרו עליו הבריות.

הנה עימות,

זה עוד פעם זזה, זזת את זה לבד.

עזיבת מקום,

נטישה של חיי רוח ושקיעה בחיי חומר,

מצב הפוך ממה שצריך להיות,

ובגלל שעה קלה נראים קישוטים ונכנסים למצב של רשעות לכל החיים.

זאת אומרת, אדם מוותר על חיי רוחניות ובוחר בחיי גשמיות,

ושוכח דבר אחד,

שאנחנו צריכים לעבור מהעולם הזה תוך פרק זמן קצוב,

לצאת מכאן,

ונגמר הסיפור.

הייתי בבית מלון,

היו שם מספר אנשים עשירים מאוד שמתעסקים בנדלן.

יש היום הרבה יהודים שמתעסקים בנדלן,

בחילונים, בחרדים,

באירופה זה הולך הרבה,

ברומניה, בגרמניה, בכל מיני מקומות,

ואנשים הולכים להתעסק בנדלן

ומרוויחים הרבה כסף,

המון כסף.

אז הסברתי להם

שמתעסקים בנדלן.

מה זה נדלן?

נדלן פירושו נכסה דלא ניידה.

נכסים

שלא זזים,

קבועים,

מחוברים לקרקע.

נכסה דלא ניידה.

אמרתי להם, תבינו במה אתם מתעסקים.

אתם אוספים נכסים

שהם לא ניידה, הם לא יעברו אתכם לעולם הבא, הם יישארו פה.

רק אתם תהיו ניידה.

רק אתם תעברו מפה,

ואת כל מה שאספתם תשאירו לאחרים.

אז אתם אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אבל יום אחד אתם נאספים.

ומה עם הניידה?

הניידה זה רק אתם,

מהנכסים, לא ניידה.

היו שם חסידים אשכנזים

שמתעסקים בנדלן.

אז היה שם יהודי בשם רב שייה

שאמר להם

שנדלן זה ראשי תיבות.

נישט דוונין ונישט לרנין.

לא לומדים ולא מתפללים.

לא מתפללים ולא לומדים. אין זמן, כל הזמן טיסות,

כל הזמן קופצים מאתר לאתר, מפרויקט לפרויקט, מנכס לנכס,

וככה מאבדים את הזמן.

נדלן,

הוא נד בכל העולם, ולאן פה, ולאן שם, נדלן.

אדם צריך להיות חכם.

צריך להתעסק בנכסי דניידה.

כל מה שאפשר להעביר למעלה, הרי לשם אתה עובר.

אז אם אתה עובר לשם, תעביר לשם.

כשתגיע, תמצא את מה שעברת.

אבל אם לא עברת כלום, בקושי תמצא את עצמך.

ומה שאספת ויגעת 70 שנה, השארת לאחרים.

אבל הוא לא רוצה רק את הנכסה דלא ניידה ואת הכסף, הוא רוצה את המעמד,

את החשיבות.

אין הרבה חכמים שמשקיעים ברוחניות.

לרוב האנשים יותר קל להם לעבוד, עבודה פיזית,

להרוויח קצת כסף, לקנות איזו מכונית.

בית יפה,

פה קרקע, שם זה, להחליף פלאפון כל פעם.

דור שלוש, דור ארבע,

חמש,

ככה.

להתקדם, להראות שאתה גם כן מהחבר'ה.

חידוש תורה להגיד, פרשת השבוע, עזוב, מי ישמע אותך? מי מבין בכלל על מה אתה מדבר?

אבל אם יש לך כרטיס אשראי,

כסף, זהב, פלטיניום, אוה.

שואו, שואו, להראות לאנשים שאתה

בעניינים.

האדם מאבד את החיים ובגלל זה הוא צריך להיות מעורב בחברה.

הוא צריך לדבר על ההוא ועל ההם ומה עשו ומה לא עשו. וככה האדם מאבד את זמנו לריק ואחר כך הוא יוצא מכאן בלא כלום.

צריך למצוא תגסיסים איך להתגבר על יצר רע שעובד על האדם.

אבל זה רק לאדם שיעיין,

וילמד מוסר,

יעשה חשבון נפש,

והוא ישאל את עצמו בסוף יום

מה עשית שאתה יכול לקחת לעולם הבא.

היה לך 24 שעות,

יממה שלמה.

מה עשית שאיתו אתה יכול להגיד, עם זה אני הולך לעולם הבא.

כל יום תחשבו,

תלכו לישון, תעשו חשבון. היום, מה עשיתי שאני לוקח לעולם הבא?

אתם תתפלאו.

אין הרבה ממה שאדם לוקח.

כמה אתה לומד?

שעה? שעתיים? הלוואי.

בשעה-שעתיים הן תמימות,

שלמות,

באיכות,

או בין לבין אתה גם מדבר פה ושם,

צוחק ומספר סיפורים.

כמה יש לך נטו מצוות ולימוד תורה אמיתיים,

שאתה יכול לבעול לפני הקדוש ברוך הוא ולגיד, ריבונו של עולם, הנה,

זה מה שעשיתי.

אז תעשו חשבון כמה יש לכם כל יום,

ותראו עם מה תצאו מפה.

מיממה תצאו עם חמש, עשר דקות, רבע שעה, שעה, שעתיים, כמה?

בואו נגיד

שאתה שעה, כל יום יש לך נטו שעה פיקס,

מלאה, משהו, יהלום.

שעה

שממש זה יהלום.

שעה מתוך 24 שעות,

זה אחד חלקי 24. אם תהיה 72 שנה,

תחלק ב-24,

תמצא

שאתה מתוך 72 שנה רק שלוש שנים ניצלת מהחיים שקיבלת

בשביל לקחת לעולם הבא.

כל שאר השנים זרקת בפח,

69 שנים זרקת לפח,

קשקשת, הייתה תוכנית פעם, קשקשת.

דיברת, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, ביר, גל וגלנט, גל וגלנט,

נגמרו החיים,

בשלום.

כל הכבוד לך.

אה,

שכחתי, אכלת טוב,

ישנת טוב, נסעת רחוק, חזרת מוקדם,

יופי, איזה חיים,

אכל פלאפון,

איזה חיים טובים, אבל מה אתה עושה?

אתה לוקח אותם?

לא, הם נשארים פה.

לך לא נשאר מכלום, רק מה כן?

יתבעו אותך על 69 שנים שבזבזת.

נותנים לך שום כסף, אומרים לך, לך תקנה.

אבל אומרים לך, מה לקנות?

ואתה קונה באחד חלקי עשרים וארבע מהסכום, את מה שביקשו, ואשר אתה מבזבז.

אמא, שלחת אותך לכבוד פסח לקנות

עשר קילו בשר.

תביא לה 200 גרם.

של כל המשפחה 200 גרם.

היא שואלת, איפה שר הבשר?

הוא אומר, לא, אני משאר הכסף, קניתי סיגריות, שתיתי בירות,

נסעתי במונית, פגשתי חבר, הזמנתי אותו למסעדה.

תגיד, אני הבאתי לך כסף בשביל שאתה תחלק את זה לאחרים?

מה אנחנו נאכל עכשיו?

בן אדם הגיע לעולם האמת,

שלוש שנים, 69 שנה הוא חילק לאחרים, חילק איתם,

העביר את הזמן.

מה יגיד?

בזה אנחנו מדברים רק על הנטו, אם יש לו באמת נטו שעה, אם יש לו בכלל נטו שעה.

ב-69 הרי זה לא רק שהוא בזבז,

הרי יכול להיות שהוא עשה עבירות איומות וחמורות,

צריך לתת דין וחשבון.

אז איך אדם יכול להיות שלו לחיות בעולם הזה,

כאילו לית דין ולית דיין, וכאילו אנחנו נשאר פה לעולם?

אנחנו בכלל לא יוצאים מפה, מה פתאום יוצאים מפה?

יש לנו תוכניות?

רק התחלנו את שנות האלפיים.

מה בוער?

אנחנו רק ב-2008.

עד שלושת אלפים מזמן, לא?

לפחות אלף שנה נחיה.

מה בוער?

איך אדם יכול לחיות בטעות כל ימי חייו?

זה לא יאומן לי סופר, בלי להתבונן בכלל.

יום עובר ועוד יום עובר ועוד יום עובר, ולא אכפת לו.

בכלל לא אכפת לו.

ובפרט שיש לו חברים כאלה

או חברות כאלה.

איך יהודים יקרים, חבל,

חבל.

הקב'ה נותן מתנה גדולה,

חיים.

אפשר להשיג איתם נצח נצחים.

אפשר להרוויח את העולם הזה ואת העולם הבא.

החור וקדם צרתני,

בטשת עליי כפיך.

החור וקדם צרתני.

אדם יכול לזכות ולקבל ולנחול שני עולמות,

עולם הזה ועולם הבא.

אפשר ליהנות בעולם הזה לאין שיעור

מעשיית מצוות,

מלימוד תורה,

מחסדים,

מחברה טובה,

חברה בריאה,

חברה אמיתית.

אפשר שמחות,

שמח, חתן וכלה,

שמחות של מצווה.

אפשר לשתות, אפשר לאכול, אפשר לרקוד, אפשר לנסוע,

אפשר הכול,

על פי התורה.

אבל זה חיים אדירים.

אם עושים את זה על פי תורה ועושים נחת רוח לאבא שבשמיים,

הקב'ה משלם על זה,

תבין ותקילין.

המון, המון, המון.

סייעתא דשמיא שהוא יכול לתת לבן אדם.

הצלחות לאין שיעור.

מה שאדם ינסה כל ימי חייו לא יוכל להגיע.

אם הקב'ה הוא מצא חן בעיניו,

יכול לקבל עולם ומלואו.

אבל צריך למצוא חן בעיני אבא שבשמיים.

אם אדם חכם,

הוא עובד על זה.

למה בן אדם מדבר לשון נורא?

אתם יודעים למה בן אדם מדבר לשון נורא על חברו?

תשמעו איך הטבע שלנו עובד.

התורה החמירה מאוד מאוד במצורע ומוציא שם רע

מבשאר טמאים

שהוא צריך לשבת בדד מחוץ למחנה.

למה זה?

כי טבע האדם לראות את החסרון

של החבר שלו,

אפילו אם יש לו 99 חלקים של טוב

והוא מוצא חלק אחד לא טוב,

הוא מדבר על הלא טוב.

כן, הוא בחור טוב, אבל, אבל, אבל,

אתה יודע, יש משהו שלא מוצא חן בעיניי אצלו שהוא כזה וכזה וכזה.

האבל הזה,

על זה הוא שם את הדגש.

אדם, נוח לו לראות,

הזזת אותי עוד פעם.

אדם

אוהב לראות את החסרון בחברו.

מאה אחוז הוא טוב, אבל יש שם נקודה אחת לא טובה, הוא יציין אותה. בעוד שהוא על עצמו בטלן לא עושה שום דבר, אבל אם הוא עושה איזה דבר אחר טוב,

מפרסם אותו בכל מקום, מספר על עצמו, משבח והכול.

כמובן, בצנעה,

אני לא אוהב לדבר על מה שאני עושה,

אבל אתה יודע מה,

זה אני עשיתי, כן? זה אני עשיתי, כן?

בצנעה הוא ענו, הוא לא רוצה לדבר על עצמו.

יש לו הרבה, הוא רק לא מגלה, כן? רק דבר אחד.

מאה חלקים אצלו לא טובים, רק אחד טוב,

פששש, מה הוא עושה מזה?

אז קח טבעו של האדם, לראות דופי בחברו ורק לראות שבח בעצמו.

ומה התורה אומרת?

התורה אומרת בדיוק הפוך.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

אפילו כל העולם אומר עליך שאתה צדיק,

כן?

לעולם אתה צריך לראות עצמך כאילו אתה רשע.

כל העולם אומרים עליך, איזה צדיק, איזה צדיק, איזה צדיק,

אתה יודע מה עושה האיש הזה, פשיעי, איזה צדיק.

אתה, אומרים לך, חכמים זיכרונם לברכה, צריך להחזיק מעצמך ולראות עצמך כרשע.

למה?

כי אדם רואה לה עיניים,

אבל השם רואה ללבב.

ולב יודע מרת נפשו,

וכל אחד יודע בעצמו כמה הוא לא שלם וכמה הוא יכול לעשות יותר אם היה רוצה,

וכמה הוא מקצר בעבודת השם וכמה הוא יכול לעשות יותר טוב.

היה מעשה ברבי עקיבא בתחילתו,

שהוא עבד

אצל אחד מהתנאים הקדושים

שלוש שנים,

אצל רבי אליעזר.

שלוש שנים.

אחרי שלוש שנים, לפני ראש השנה, הוא בא לבקש ממנו את השכר שמגיע לו.

שלוש שנים עבד, הוא רוצה כסף, שזה ללכת הביתה.

אמר לו שאין לו קרקעות ואין לו מטלטלין ואין לו כסף ואין לו מה לתת לו.

אין לו מה לתת לו.

והוא רואה שיש לו קרקעות,

שיש לו מטלטלין,

יש לו חיטים,

יש לו כסף,

והוא רואה בעיניים שיש לו, הוא אומר, אין לי.

והוא דן אותו לזכות,

בקצרה אנחנו אומרים,

שמא הוא הקדיש את כל נכסיו לשמיים.

לך תדע. אז מה אם יש לו את כל זה? הוא לא הקדיש את זה לשמיים.

אז זה לא שלו.

מה אף על פי שהוא ראה בעיניים שלו?

אתם מתארים לכם מצב כזה? אתה אומר למעלה בית,

תן לי משכורת.

הוא אומר, אין לי כסף.

פתאום הוא שולף את הארנק,

אלפי דולרים,

חבילות.

הוא אומר, אין לי כסף.

אתה יכול ללמד עליו זכות?

מה אתה פותח עליו? איזה מילים? מה אתה אומר לו?

רבי עקיבא לימד עליו זכות,

ובסוף הוא בא אליו עם חמורים טעונים של כל טוב,

ונתן לו, ואמר לו, חייך שהיית צודק,

וברך אותו בברכות גדולות ונפלאות,

וממנו יש ללמוד.

שאדם ילמד זכות. אפילו אתה רואה בן אדם עושה דברים כאלה ואחרים.

אם הוא לא מוחזק לרשע והוא מוחזק לאדם צדיק, ירא שמיים,

אפילו אם אתה רואה דברים מסוימים שנראים לך לא בסדר, אתה חייב,

חייב,

חייב ללמד עליו זכות.

אפילו שאתה רואה דברים, אז מה אם אתה רואה דברים? מי אמר לך מה הפשר הדברים? מאיזה סיבה? מאיזה?

אדם רואה, אדם חרדי נוסע בשבת.

אתה חייב להגיד, אולי יש לו יולדת בתוך הזה?

אולי סכנת נפשות?

אסור לך להגיד, היי היי היי, ראית, ראית דתי הזה נוסע?

אסור לך.

חייב ללמד זכות.

כי ברור שבן אדם, איך קוראים לו? לא נוסע בשבת אדם חרדי.

אבל אם אתה רואה אדם שהוא מחלל שבת ונוסע

ומעשן סיגריה

ופותח רדיו,

איך תלמד עליו זכות?

נגיד שפיקוח נפש,

אז הרדיו זה גם פיקוח נפש,

והסיגריה גם פיקוח נפש.

אבל אין לנו את המידה הזאת, צריכים לעבוד על זה. צריכים לעבוד על זה.

ומי שמלמד זכות על אחרים, מלמדים על הזכות בשמיים,

וזה הדבר הכי חשוב.

אם אתה מלמד זכות על אחרים,

בשמיים מלמדים עליך זכות.

אז כדאי להתרגל במידה זו,

וגם אז לא פותחים את הפה יותר מדי,

ולא מדברים לשון הרע.

למה שתדבר לראשון הרע אם אתה מלמד זכות?

זאת אומרת, טבע האדם לראות תמיד את החסרון של חברו, וזה גורר אחריו כמה קלקולים, ועכשיו לסיום בואו נלמד שלושה דברים.

מה ההבדל בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע?

תראו איזה קיצוניות,

ותבחנו למי אתם שייכים.

לתלמידים של אברהם אבינו או לתלמידים

של בלעם הרשע.

כל מי שיש בו שלושה דברים אלה,

מתלמידיו של בלעם הרשע, עין רעה,

רוח גבוהה

בנפש רחבה.

עין רעה, כולם מבינים. אדם שרואה חסרון באחרים, עינו רעה וצרה בשל אחרים.

רוח גבוהה, אדם בעל גאווה וגסות רוח.

ונפש רחבה, אדם שמתאווה להרבה דברים, לא מסתפק

בשום דבר.

זה מתלמידי בלעם.

עין רעה,

רוח גבוהה

ונפש רחבה.

מה זה העניין של עין רעה?

אחד רואה את החבר שלו מצליח.

מצליח בממון, מצליח בכבוד,

מצליח בעסקים, מצליח, מצליחן.

רואה את החבר שלו, מצליח.

רואה את השכן שלו,

מצליח. קנה רכב חדש,

שיפץ את הבית,

מצליח.

והוא דן את ההצלחה של החבר שלו בגדר, מה? בגדר מציאה. אה, הצליח, הלך לו, פוקס. מה אתה חושב, שהוא חכם כזה גדול?

הרוויח בפיס.

הוא לא רוצה לתלות את זה בכישרונו, בסגולותיו, במעלותיו,

או במסירות נפשו,

על זה שהוא עובד על עצמו,

על זיכוי הרבים שיש לו?

לא.

ככה, בהינף יד,

מקל ראש בכל ההצלחות שלו, חס ושלום, שלא יחשיבו.

שלא יחשיבו.

לפעמים הוא לא אומר אפילו שלום לחברו.

מה פתאום?

מה, הוא קיים?

אם אני אגיד לו שלום, אז אני מודה שהוא קיים.

ככה, אני מוריד את העיניים, לא ראיתי אותו.

עין רעה.

עין רעה.

אתם יודעים, יש בן אדם אחד,

פתח עכשיו עסק חדש,

משהו ששייך לדפוס.

בנה את העסק,

הביא מכונות חדשות, דנדש.

הכל חדש.

שיפץ את המקום, חבל על הזמן.

שם גרנית פורצלן על הרצפה.

מה זה עשה? מחסן

פרסט קלאסט.

רק דבר אחד הוא לא חשב,

על הגג.

נכנסו אנשים, פששש.

איזה מקום.

לא יאומן כי סופר. איך עשית את זה?

פששש. כל אחד, פששש.

פששש.

מהרוק שלהם,

נפלה תקרה

מהעין רעה של אנשים.

נפלה תקרה על כל המכונות,

תקרה נפלה, אם היו אנשים, היו מתים.

שבוע ימים בסך הכול זה עובד.

פשש, פשש, טראח, הפילו תקרה.

אולי כדאי לאמץ את זה בצהל.

במקום טילים, מטוסים, זה,

יעמידו כמה הם עין רעה מול החיזבאללה,

יעשו פשש, איזה טילים, פשש, איזה טילים, פשש.

יכול להיות שיחריבו להם את הכול.

עוד לא ניסו את הנשק הזה.

הרי איך הוא רצה להצליח, בלעם, להכות את עם ישראל ולחסל אותם? הוא היה שתום העין,

עם העין שלו.

עין רעה הייתה לו.

הוא היה עולה על ההר להסתכל על עם ישראל,

חונה לשבטיו ורוצה לתת בהם עין רעה לחסל אותם, עם עין.

הייתה לו עין אחת, עם עין אחת הוא היה יכול לחסל.

רק הקדוש ברוך הוא הפך הכול.

וואי וואי וואי.

זה עין רעה.

עכשיו כל אחד יבחן איך הוא רואה כל הצלחה של החבר שלו או של האחרים בסביבתו.

האם הוא משבח אותם? האם הוא מפרגן?

איזה מפרגן, איזה מפרגן. מי מפרגן למישהו?

מי מפרגן?

גם אם הוא רוצה להגיד מילה טובה מסחטן, הבאת אותה.

מה הוא אמר?

מציאה, יעני, בדרך מציאה. לא שאתה חכם כזה גדול, לא שאתה

מבין גדול.

סחטן, הלך לך, הבאת אותה.

היי, היי.

לא, עוד לא. ראיתי את היד שלך, עוד לא סיימתי.

תכף אני אתן לך.

אתן לך, למה לא? על העין אתן לך גם מיקרופון.

לא סתם.

אבל

בסדר?

אז זה עין רעה.

עין רעה.

אתם יודעים מה? נתנו עצי החכמים בזיכרונם למלאכה, שאם אדם מרוויח כסף,

תשמעו, הרוויח הרבה כסף, מה יעשה?

יקנה ספר תורה.

שהעין

לא תלך עליו על הממון,

שיקנה בזה מצווה.

אז

העין הולכת לכיוון אחר.

אתם יודעים, תינוקות שנולדים, שמים להם פה איזה שדב.

שדב, אתם מכירים את זה? כן, העלים הירוקים האלה?

יש חושבים שהשדב הזה

זה סגולה מיוחדת.

זה לא משנה מה אתה שים.

תשים לו פה אדום, תשים כחול, תשים תפוז אפילו.

כל הנקודה זה להעביר את העין של האנשים מהילד. איזה מותק!

לתפוז.

אולי אצלך שפריץ.

על אשתו של משה רבנו, שהייתה יפה מאוד, כתוב כי אישה כושית לקח.

למה כושית?

היא לא הייתה כושית.

למה כושית?

כמו ילד קטן.

נולד יפה, יפה, יפה.

שמים על קצת שחור פה ככה,

שאנשים לא התלהבו.

אז הם אומרים, איזה כושי זה, זה ככה.

העין של הנשים,

הגמרא אומרת, 99 בבית קברות,

מתוך 100 מתים מעין הרע.

רק אחוז אחד משאר מחלות.

אבל לא צריך להיכנס לפאניקה.

כתוב שמי שלא מאמין בעין הרע, לא פוגעת בו. מי שפוטח בשם

ואומר הנה מזרעה דיוסף כעתנה דלא שלטה בעינה בישה,

לא שולטת בו עין רעה.

אבל יש דבר כזה, עין רעה חזקה מאוד. אדם יכול להיכנס למקום, להסתכל על משהו, נשבר, נקרע, נחתך.

יש גם עין טובה.

יש אדם שמסתכל על דבר ונותן בו ברכה.

יש רגל טובה ורגל רעה, אתם יודעים?

אדם נכנס לבית, איך הוא נכנס?

קללה בבית הזה.

יש צדיק נכנס לבית מסוים,

ויברך אותך לרגלי.

נכנס ברגל, טרנג, ברכה.

מדהים.

כתוב, ויקנאו למשה במחנה.

אתם שומעים?

מה זה ויקנאו למשה במחנה?

היו כאלה שדיברו על משה שבח, והיו שדיברו עליו גנאי.

היו כאלה שראו את משה. משה היה חמש מטר פלוס גובה,

עשר אמות.

והיו רואים אותו כשהוא הולך.

אז חלק היו אומרים ורואים,

ויביטו אחרי משה.

חלק היו אומרים, אשרי אמו שילדה אותו, אשרי האביב. איזה זכות, איזה זכות, איזה... מדברים עליו שבחים.

היו כאלה שהיו מסתכלים עליו, אומרים, תראה, תראה איזה צוואר יש לו, תראה איזה רגליים, איזה שוקיים. הכול על חשבוננו.

הכול אוכל משלנו.

אתם מתארים לכם דבר כזה? הם מדברים על משה רבנו ככה?

מי שרץ לפני כולם, הוריד להם את התורה, נלחם בשבילם,

השם רצה לחלות אותם כמה פעמים,

התפלל עליהם, עשה הכול בשבילם,

ועוד מדברים עליו.

ולא עוד, כשהוא התחנן להיכנס לארץ, אחד לא התפלל בשבילו.

הוא התפלל על 600,000, ו-600,000 לא התפללו בשבילו.

שמעתם פעם דבר כזה?

הנה, עכשיו שמעתם.

זה עין רעה.

קורח,

רעה.

רעה.

קורח.

מה רעה? רק את ההצלחה של משה במחנה.

את השררה, את הכבוד, איך כולם קמים מפניו, מחשיבים אותו והכול.

אבל את המסירות נפש של משה רבנו באוהל שלו, זה הוא לא רע.

בשביל זה נפתחה האדמה והוא נבלע בפנים.

למי שיש את העין רעה,

מסתעף מזה עוד דבר רוח גבוהה.

כיוון שיש לו עין כל כך חריפה לחתור ולמצוא חסרונות אצל אנשים,

גם באנשים גדולים ובעלי מעלות גדולות

ומידות טובות,

והוא מוצא בהם פסול.

מחפש ומוצא,

לכן הוא נקרא מוציא שם רע, הוא מוציא, מחפש בתוך המאה אחוז,

איזה אחוז אחד מוציא שם רע.

עובד על זה.

מזה נהיה לו רוח גבוהה שהוא מרגיש את מעלתו יותר.

למה הוא מחפש אחרים מומיים?

בכל הפוסל, במומו פוסל.

אבל מזה נהיה לו רוח גבוהה וגסות הרוח, בעל גאווה.

וגם,

מזה באה לו נפש רחבה.

כי מתוך זה שהוא מתרחק מחברת החכמים כי הוא מוצא בהם פסול,

ככה הוא יכול להתרחק. אתם שומעים שהרבה אנשים מדברים על הדתיים. למה?

הוא לא רוצה להיות דתי.

אז הוא מחפש בהם מומיים.

לא, גם הם לא בסדר, גם הם ככה, גם הם ככה. מה אתה, ואצלם לא ככה, וככה, וככה, וככה.

בשביל מה הוא אומר את זה?

בשביל שעכשיו, אני לא צריך להיות כמוהם.

למה אנשים אמרו שבאנו מה קופים אתם חושבים?

בשביל לא לניע תפילין.

קוף, אף אחד לא אמר שהוא צריך לניע תפילין.

להתעטף בציצית, לשמור שבת.

קוף,

עף מעץ לעץ, חוזק בנדלן.

נד ולן, נד ולן.

אז זה לא מחייב אותו, שום דבר.

וכך הוא מתרחק מחברת החכמים,

ומתוך זה נעשה ליבו אטום ומכוסה, ומאבד את הרגשות למעלות של שכליות ולמדרגות של חסידות,

ומתוך זה הוא מתגבר בנפשו צמאה להנאות העולם הזה.

אז נפשו נהיית רחבה.

זה מתלמידיו של בלעם.

אבל מי זה מתלמידי אברהם אבינו?

זה האדם ההפוך ממנו, שרואה בזולת רק מעלות.

שיר למעלות.

רואה יהודים?

מעלות.

יהודים?

שיר למעלות.

ועל עצמו רואה תמיד חסרון. כמה הוא צריך עוד לעבוד, כמה הוא צריך להשתדל.

כמה הוא יכול, הנה תראה כמה הוא הצליח, אז אני גם כן יכול להשתדל ולעשות וזה.

תראה איך הוא למד, תראה איך הוא יודע. אני גם כן אתאמץ, אני אלמד, אני אשקיע, אני אהיה כמוהו.

וכן אדרבא, הוא רואה את חסרון עצמו ומעלת זולתו ורוצה להשתפר.

טוב מאוד.

אז יש לו עין טובה, עין טובה, לא עין רעה, עין טובה, הוא רואה את האנשים בעין טובה.

ומזה הוא מרוויח שנייה לו רוח נמוכה.

לא רוח גבוהה, גס, רוח,

רוח נמוכה.

מה הוא אומר?

אני ודאי, אני לא עשיתי מסירות נפש כמו השני, לכן הוא הצליח. אני לא הצלחתי.

למה לא הצלחתי?

אז הרוח שלו לא גבוהה, הוא לא משוויץ.

בדיוק הפוך,

הוא נהיה רוח נמוכה.

וגם

נהיית לו נפש שפלה, כי הוא מסתפק במועט.

על מה הוא יקבל כל כך הרבה אם הוא יודע שהוא לא יתאמץ כל כך ולא יגיע למעלות?

אז הוא מסתפק,

מסתפק במועט. אז הנפש שלו לא רחבה,

אלא נפש שלו שפלה.

ואז לא תתגבר עליו החמדה מהקנאה,

כי הוא מחזיק את עצמו לאינו ראוי.

לא.

מי רואה את עצמו עכשיו מתלמידי אברהם?

ומי מתלמידי בלעם?

מי רואה את כולם בעין טובה,

והרוח שלו נמוכה,

והנפש שלו שפלה?

ומי זה שרואה מומים בעיקר בבני אדם?

העין שלו רעה,

והרוח שלו גבוהה,

הוא בא על גאווה ומדבר על כולם בלי שום בעיה.

וגם הנפש שלו רחבה,

טמא, רוצה עוד ועוד ועוד, ולא מסתפק.

איי, איי, איי, איי, אתם יודעים שמי שחושב על חברו טוב,

והיה יכול לחשוב עליו עוד יותר טוב, ולא חשב,

יש עליו טענה בשמיים?

ספדו את שאול המלך, דוד וכל ישראל,

ודיברו עליו,

ספדו אותו,

שאול המלך,

אבל לא ספדו אותו כראוי, והקדוש ברוך הוא הקפיד עליהם עד שהביא אותם למצב של רעב,

בצורת.

למה יכלו להגיד עוד דברים טובים עליו ולא אמרו?

למה אתה חוסך בתארים של השני, במעלות שלו? למה?

אין אומרים שפחו של אדם בפניו,

הוא משהו.

אבל אני לא יכול להגיד לך הכול, כי אין אומרים שפחו של אדם בפניו.

אנשים אוהבים את זה,

שאין אומרים שפחו של אדם בפניו.

אתה יכול להגיד קצת יותר, ולהגיד שאתה לא אומר הכול, גם טוב.

אתה לא חייב להגיד פיצי, ככה, משהו קטן.

שחרר עוד משהו, שחרר עוד כמה דברים טובים.

תרגיל את עצמך לדבר טוב על אנשים.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב

שלא נהיה מוציא שם רע. מוציא שם רע, זה במכלול הטוב של החבר,

אנחנו מחפשים להוציא

עליו

שם רע.

אה, יש לו מאה חלקים טובים.

למה אתה מוציא אחד ומדביק לו שם רע?

מה אומרת התורה? אתה כזה,

אתה יש לך בעיה.

חברת הנשים גורמת לך את זה.

אנחנו נרחיק אותך מהאנשים,

אתה תשב בדד,

גם טמאים לא יהיו איתך, אף אחד לא יהיה איתך,

כי זה רק מקלקל אותך שטעם אחרים.

לכן אנחנו נבודד אותך,

ובדד ישב מחוץ למחנה,

וזה התיקון שלו.

עכשיו תחשבו, בן אדם מצורע זה מחלה? מחלה קשה?

עכשיו אתם יודעים שמהליכות הרפואה,

זה שאדם חולה צריך חברה, צריך סעד,

צריך שידברו על ליבו,

צריך להרגיע אותו,

זה עוזר לו לרפואה.

ואם מרחיקים אותו בדידות, הורגת את הבן אדם.

אז איך רוצים שהבן אדם יתרפא אם מוציאים אותו החוצה?

אלא מכאן רואים שהמחלות אין שורשן בטבע.

זה לא וירוס,

זה לא וירוס.

אתה פשוט מדבר, מענישים אותך, שמים אותך בחוץ.

ואפילו שזה נגד הרפואה, הפוך, זו הרפואה.

כשתהיה בחוץ ותחשוב, למה אתה לבד?

למה אתה לא יכול לדבר עם אף אחד?

למה אף אחד לא מדבר איתך?

למה כולם קוראים לך טמא, טמא, טמא, טמא? למה? למה? למה? למה הגעת לזה? תחשוב, יש לך מספיק זמן. שב לבד, תחשוב.

או, אם את זה תבין,

תחזור בך,

תחזור בתשובה.

השם יראה שאתה באמת חזרת בתשובה,

הוא ירפא אותך.

הצרעת, תלך.

אז הרפואה האמיתית היא ברוחניות של הבן אדם, במידות שלו. אם המידות שלו רעות, הן מביאות עליו מחלות.

אם המידות שלו טובות,

אז הוא יכול לרפא.

הכל תלוי בזה.

שמעתם עכשיו? הבנתם?

זהו.

זה בפרשת השבוע ללמד אותנו

איך אנחנו צריכים להתנהג.

אדם, פתאום מרחיקים אותו לטיפולים לתקופה מסוימת,

יעשה חשבון נפש, מה אני צריך לתקן,

מה קלקלתי,

עם מי, עם מה, על מה.

יעשה את החשבון, יחזור בו, יקבל על עצמו דברים,

מצוות התורה,

ישתפר בדברים שהוא היה פרוץ בהם ולא עושה אותם כראוי,

והינה, הוא כבר התחיל את הרפואה שלו לבד.

לא צריך שום דבר, לבד אתה יכול לעשות את זה.

אם תכיר בחטא שלך,

ותאמר חטאתי,

ותתכוון לחזור ותחזור,

אתה כבר לבד מרפא את עצמך

מן השמיים,

לזה חיכו.

כל ההרחקה

הייתה בשביל להחזיר אותך

בחזרה לחברת הנשים,

אבל בתנאים

המתאימים לתורה, לא בתנאים שאתה רצית לחיות,

שאתה תדבר על כולם ותטחן אותם אצלך בפה,

ואתה חושב שאתה תמשיך ככה את החיים ותהרוס משפחות ותגיד על כולם מה שאתה רוצה, ואתה תשב פנן, לאחר לא יקרה שום דבר. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

לכן צריך לקחת בחשבון

שבשמיים מסתכלים, ממתינים,

יש סבלנות, לפעמים 10, 20, 30, 40, 50, 60 שנה,

וטינג, יום אחד זה בא.

אני מאחל לכולנו שנזכה לעבוד על הדברים האלה,

משום שחיינו תלויים בהם,

ובעיקר

שנתעסק בדברים חיוביים, לא שליליים.

אם אתה אומר שלילי על השני,

אם אתה אומר שהוא טיפש, אתה לא נהיה חכם.

אם אתה לא תלמד, אתה טיפש כמוהו.

זה שאתה מבטל את האחרים, אתה לא נהיה מאנדאום אמר, אתה לא נהיה יותר טוב, אתה לא נהיה משהו,

אתה כלום, בדיוק אותו דבר.

צריך עבודה אמיתית,

ולא להתעסק בנכסא דלא ניידא,

רק בניידא,

אלה שעוברים איתך.

חבל להשקיע זמן על דברים שלא עוברים איתך.

בתורה ומצוות,

רק זה עובר איתך.

שאין מלווין לאדם במיטתו,

לא זהב ולא כסף ולא אבנים טובות, אלא תורה ומעשים טובים.

זה מה שמלווה את הבן אדם, שום דבר אחר.

כלום.

לא מספיד עם בן אדם.

הוא היה שמן,

הוא אכל טוב,

הוא אכל יוגורט,

שמנת,

חמאה,

הוא היה בבתי מלון כל שנה,

הייתה לו בלורית יפה.

אתם זוכרים הספט כזה? הייתה לו בלורית יפה.

עזר ויצמן שהספיד את רבין, הייתה לו בלורית יפה.

הייתה לו בלורית יפה.

הוא לא אמר, הוא הלך לבית כנסת, השכים ועריב והתפלל. הוא אמר, הייתה לו בלורית יפה,

התנופפה ברוח.

ממש חוכמה.

עם מה באים למעלה?

עם בלורית?

אין בלוריות שם,

רק הנשמה עולה.

הבלורית למטה.

אז צריך להיות חכם.

צריך להיות חכם, לדעת במה להשקיע.

חיים קצרים,

אפילו שנראה שיש זמן,

אדם לא יודע מה ילד יום.

חיים קצרים.

אבל כל יום זה יום בפני עצמו.

כל יום זה יום בפני עצמו.

כל רגע זה רגע.

כל רגע זה רגע.

תזכרו.

יממה.

יש לכם זמן?

תנצלו.

מה שתנצלו מהיממה?

זה מה שיהיה לכם.

תצרפו את הכול ביחד ותראו כמה אתם שווים.

מחר כך תסבירו לקדוש ברוך הוא איפה נעלמו עשרות שנים.

לא פשוט.

אם אתה לוקח בן אדם לעבודה, שמונה שעות עבודה,

ואחר כך אתה שואל אותו, מה עשית היום?

והוא אומר לך, זה וזה וזה וזה עשיתי.

ואתה אומר לו, רגע, זה וזה וזה וזה, לוקח חמש דקות.

ומה עם השבע שעות, חמישים וחמש דקות?

לא, תראה, אני עליתי, ירדתי, הסתובבתי את זה.

הלו, אני לא משלם שמונה שעות על סיבובים.

חמש דקות, אבל תקע חמש דקות ותעוף מפה, לא רוצה שתעבוד אצלי יותר.

מה זה?

בן אדם בא לפה 70-80 שנה,

עשה רונדלים,

ובא בסוף עם שנה,

שנתיים, שלוש,

מיקס.

זה מה שנשאר לו.

תחשבו על זה.

כן, הוא רוצה מיקרופון?

שאלה.

חייבים.

בטח, אפשר גם להפסיק אחר כך.

להפסיק, אני אחליף מתי.

תהה, בטוח.

עכשיו, קודם כול, בראשית דבריי אני רוצה להגיד,

מה שנקרא להשכלה כללית,

אנחנו כרגע חיים בעולם מודרני.

זה עולם לא טבעי.

העולם המודרני שאנחנו חיים בו הוא שהביא את כל הפרובלמטיקה והבעיות והצרות בעולם, ודרך אגב, הוא גם שהביא את הדת והמיסטיקה לעולם,

וביניהם היהדות שהיא הייתה הדת הראשונה בעולם.

לפני המודרניזציה הזאת היה קיים טבע. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. היה יורד הגשם והכול היה בטבע. אוכל לכולם,

והיה בעלי חיים מכל הסוגים, והיה הכול מכול, ולא היה צריך לעבוד,

ולא היה צריך לשלם משכנתה,

ולא היה צריך ללכת לבנק. היה טבע.

הכול היה גודל לבד. אוכל, פירות, ירקות.

כאשר העולם נהיה מודרני, התחילו לבוא הצרות לעולם.

ודרך אגב,

גם בהלכה וגם במשנה יש הלכות במשנה שהיו חורשות את האדמה בשור וחמור.

זאת אומרת שגם תחילת העולם המודרני התחילה בשור וחמור. היום יש טרקטורים וקטרפילרים וקומביינים,

שזה מעיד על התפתחות האבולוציה שהביאה לעולם המודרני, שהביאה את כל הבעיות של העולם הזה.

זה מה שנקרא להשכלה כללית,

שאנחנו נדע ונהיה מודעים להיכן אנחנו חיים.

זה דבר ראשון.

דבר שני,

יש פתגם בעברית ישן מאוד שאומר על עובדות לא מתווכחים.

ההיסטוריה של העם היהודי רצופה צרות ובעיות שביניהן נאמר בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו,

והשאלה למה.

התשובה ידועה, לפחות לי, אולי לרבים לא ידועה,

בהיסטוריה של העם היהודי, מה שנקרא על עובדות לא מתווכחים,

תקשיב טוב,

היה חורבן בית ראשון,

חורבן בית שני,

והיום אנחנו מנסים לבנות את הבית השלישי של העם היהודי ולא מצליחים. סקדים בשדרות, ילדים צועקים,

ואין מושיע.

יש רעידת אדמה, והעם היהודי בצרה צורה.

הגיע הזמן לעשות חשבון נפש.

יש פתגם שאומר שבן-אדם צריך להודות גם בטעות שלו. אפילו אם אדם גדול עשה טעות,

הוא צריך לדעת וללמוד להודות בטעות ולהגיד, טעיתי, מודה ועוזב ירוחם.

זה לא גבורה להמשיך ולהגיד, אני ואני ואני ואני והצהרות באות בלי סוף.

זה מה שנקרא להשכלה כללית.

אז עם כל התמונה שאנחנו רואים של העם היהודי בתוכנו ודעת העולם עלינו,

הציון שלנו לעצמנו ולגבי העולם הוא לא טוב.

הגיע הזמן לעשות חשבון נפש,

וזו לא בושה, כמו שאמרתי, גדולתו של האדם להודות בטעות כשהוא טועה.

העם היהודי טעה בקיצוניות שלו הרבה,

והטעות הגדולה,

שלפחות לדעתי הביאה את הצרות לעולם,

זה נושא הברית המילה, שכרגע אני לא רוצה להיכנס לזה.

אבל למה נכנסתי לזה? כי יום אחד הייתי בשיעור תורה.

אני יותר מעשר שנים מעורב בעולם הדתי והזה. יש פה הרבה תלמידים שמכירים אותי,

והרבה תלמידים ששמעו אותי בשיעורים של רבנים,

והם כולם כרגע מסתכלים עלי.

יום אחד הייתי בשיעור של הרב שמואל בן-דוד,

זה היה בבית-הכנסת של העיראקים,

והוא אמר שהיום חזרתי מאסון.

חזרתי מאסון,

והיה ברית מילה, והמואל חתך בצורה לא נכונה ועשה את הילד נכה לכל ימי חייו.

כאשר אני שמעתי את זה, אני קיבלתי צמרמורת ושאלתי את עצמי לרגע, התנתקתי מהשיעור?

והתכנסתי בתוך עצמי, והתחלתי לחשוב מה מהות הברית מילה, למה עושים את זה ומה הסיבה גם בהלכה וגם בזה.

ואז שאלתי את הרב, הסברתי כמו ששאלתי את הרב,

האם כתוב בהלכה או בתורה באיזשהו מקום שכל דבר שהקדוש ברוך הוא ברא בגוף האדם, יש לו תפקיד,

כן, יש לו תפקיד, והוא ברא אותו, זאת אומרת, לא סתם.

אז הרב אומר לי שכתוב,

וגם לא במקום אחד, וכתוב בהרבה מקומות וגם בגמרא.

אז אמרתי לו, כבוד הרב, אם כתוב בהרבה מקומות שנושא הברית מילה, זאת אומרת שכל דבר שהקדוש ברוך הוא ברא בגוף האדם, יש לו תפקיד,

איך זה שהאדם שם את עצמו להיות בעל הבית, להוריד איבר, שזו העורלה,

להוריד אותה שהקדוש ברוך הוא ברא אותה, ואם הוא ברא אותה, כנראה יש לה תפקיד,

והוא לא ברא אותה כדי להוריד אותה,

אז מה הסיבה?

פה הרב, הוא לא אמר לי, אתה מדבר שטויות,

הוא בא והסתכל עלי בעיניים והוא אמר לי, יעקב, כי הוא מכיר אותי, הוא אמר לי, יעקב, אתה מציע לא לעשות? אמרתי לו, כבוד הרב, אני לא מציע לעשות

ואני לא מציע לא לעשות. אני כרגע מתייעץ איתך על האסון שסיפרת לי.

וזה רק ספקות שקיימות.

דרך אגב, מה שכרגע אמרתי, שאחת הסיבות הקיצוניות בהלכה שהביאה לאסונות של העם היהודי בדורותיו,

דרך אגב, בצבא, כאשר חייל מתגייס לצבא והוא בריא לחלוטין, הוא מקבל פרופיל 97. הפרופיל ה-97,

ה-3% האלה,

מורידים לו אותם בגלל ברית המילה.

כן?

עכשיו,

בעצם הדבר הזה, יש לו השלכות רבות לגבי האישיות של האדם והזוגיות וכן הלאה וכן הלאה.

אני אמרתי את הדברים האלה,

אני יהודי כאחד האדם, אני גם, יש לי את ברית המילה כמו כל היהודים.

לא משנה, הם גם שומעים אותי ככה.

אני כמו כולם יהודי. דרך אגב,

אני גם למדתי בבית ספר יסודי באגודות ישראל, ואני הייתי תלמיד מצטעל בגמרא ובמשנה, ויש לי פה חבר לכיתה שלי, מורדכה זייבתי,

שהוא היה עד לכך שאני, עם אברהם דרוס, הייתי אחד התלמידים המצטיינים.

ואני, כאשר אני במשך החיים עברתי דברים ולמדתי, ואני אבא לשלוש ילדים ואני אדם גרוש,

כאשר אני הייתי גרוש עם שלוש ילדים ומצאתי את עצמי בחדר חשוך,

אז התחלתי לשאול את עצמי מה מהות החיים,

וגם נכנסתי לדבר ולא התחלתי ללכת ולשמוע מה שאומרים לי, אלא חיפשתי לבד מה האמת של החיים.

ואז הגעתי לכך שהאמת של החיים היא הטבע שהיה פעם והעולם המודרני הזה הוא שהביא את כל הצרות לעולם.

ולסיום אני רוצה להגיד משפט אחד,

שאם אדם רוצה לסיים את חייו,

או מדינה רוצה להמשיך הלאה במנהיגותה בכבוד, ותמיד לעמוד על הרגליים ולהיות כאחד העמים,

אדם חייב להיות מודע לעצמו ומודע לסביבתו ומודע לחיים שלו ומודע למצבו,

ולדעת שאם בחיים הוא רוצה לשרוד ולעמוד על הרגליים, הוא צריך לעשות מה שטוב לו לפי שיקול דעתו.

ורק השכל הישר מנחה את האדם איך להתנהג.

כי אם אדם עובר את הכביש, מה שמכוון אותו זה השכל, ואם אדם רוצה להתחתן, מה שמכוון אותו זה השכל.

ואדם צריך להשתמש בשכלו, זאת אומרת, בעברית קלה,

אם אדם רוצה להמשיך.

להמשיך את חייו בצורה נכונה האדם צריך להיות הוא אתה נגיד אמנון יצחק אתה צריך להיות אמנון יצחק האמיתי כל אדם חייב להיות הוא בעצמו איכשהו ברעות זהו סיימתי את דבריי

זה היה דברים מהטבע

אתה יודע הפעם קראו לו השטן אחר כך הוא החליף את השם ליצר הרע והיום קוראים לו מודרני

תחשוב על זה בחושך עוד פעם

אולי תגיע לאיזה הבנה

בסדר

כל הכבוד, את זה שמענו כבר

זה ברור

ודאי, אין שום בעיה.

מאה אחוז.

מאה אחוז.

מאה אחוז. רק תגיד לי, הילדים שלך, אתה מלת אותם?

הילדים שלך מלת אותם?

הילדים שלך מלת אותם?

רגע, והנכדים שלך,

אתה תציע להם לימול?

למה לא נותנים לו לדבר עם מיקרופון? מה קרה פה?

דיון פתוח.

אני כרגע בדיון פתוח, אני לא מציע שום דבר. שואל שאלה. בבקשה. נו, תענה לי.

מה השאלה?

השאלה היא,

האם אתה תציע לילדים שלך שימולו את הנכדים?

אני עדיין לא בר סמכא כל כך גדול להחליט אם כן או לא,

כי מה שנקרא,

זה דבר חברתי,

ומה שנקרא מעוגן על ידי רבנות ודברים כאלה. איזה רבנות? אתה קראת פעם תורה, אמרת שהייתה בישיבה של אגודת ישראל, לא למדת. אני למדתי בבית ספר יסודי באגודת ישראל. אבל לא למדת ביום השמיני מול בשר עורלתו?

למדתי את זה. אז מה אתה אומר רבנות? מה שאיך רבנות? השם ציווה שצריך לימול. והוא אמר שהעורלה היא בשביל להוריד אותה.

יפה. אז כמו שאמרת, רגע, אני שואל אותך שאלה. אני שואל אותך שאלה. בבקשה. שואל שאלה? בבקשה.

אתה מסתפר?

מסתפר.

מסתפר.

כן.

למה אתה מוריד את השערות? אם נתנו לך שערות בטבע, תשאיר אותן. כי השיער גודל, אבל העורלה לא גודלת. שואל שאלה, אבל למה אתה מוריד? בבקשה. למה אתה מוריד?

אה, כי זה אסתטי.

אסתטי!

אז תדע לך שמילה חוץ מהמצווה זה גם אסתטי.

אבל העורלה לא גודלת. השיער צומח בחזרה. לא הבנת. העורלה לא גודלת.

אז מה? אתה הפכת את האדם לכל מום. אז מה? לא הבנתי. איזה מום? הפוך. הוא בעל מום אם הוא לא מוריד את זה.

טוב, אנחנו כרגע... אחד יש לו, אתה מבין, איזה פרונקל באף. טוב, אני סיימתי את דבריי. אבל לא, יש לו פרונקל.

לא צריך להוריד את הפרונקל?

טוב, עלי סיימתי את דבריי. אני, ברור לי שסיימת. למה אני דיברתי? כי הרב שמואל בן דוד אמר שחזרתי היום מאסון

שהמואל עשה טעות וחתך לא בסדר. אני בעברית קלה אוריד לו אותו.

והילד נשאר נכה לכל יום לחייו. בוא, בוא, תקשיב. אני אלמד אותך משהו.

היום היו שני אסונות.

שני נהגי משאיות נהרגו בדרכים. הילד נשאר נכה.

אתה שומע? אז הזמן ימר. רגע, אבל למה? כי הם השתמשו בשכל, לפי הצעתך.

אז לפי הצעתך אסור לנסוע במשאיות וגם אסור לנסוע בכבישים,

כי הם מתים.

הנה, הם מתו, הם השתמשו בשכל.

איך הם השתמשו בשכל ומתו? מה קרה?

אז אסור להשתמש בשכל, לפי מה שאתה אומר. לא, אז בוא נגיד על עובדות לא מתווכחים.

בדיוק. העובדות של העם היהודי בדורותיו הן לא משמחות,

והגיע הזמן לעשות חשבון נפש, לעשות תיקון. עשינו היום הערב. דיברנו. אבל תיקונים, לא לדבר לשון הרע, ובפרט לא על התורה. אוי ואבוי. אם מדברים לשון הרע על התורה ועל הרבנים,

וואי וואי וואו. זה לא לשון הרע. זה לשון טוב. מה זה? זה דיון פתוח.

דיון פתוח, אי ואבוי.

ויש פתגם שאומר, כמו שאומרים. אין שום בעיה. אני פוגש את החבר שלי, אומר לו, תשמע, אני מתחיל עכשיו דיון פתוח. אתה כזה, ואתה כזה, ואתה, תשמע, זה רק דיון פתוח. אנחנו לא מדברים משהו אחר.

תשמע, תשמעו, שימו לב.

דיון פתוח.

הוא גנב, נוכל. לא, זה דיון פתוח, זה כלום.

אנחנו רק, וואלכ, אתה מצאת פטנט?

דיון פתוח. זהו.

אני כרגע בתחילת דבריי אמרתי שיש פתגם ישן שאומר על עובדות לא מתווכחים. העובדות שלך, אתה חירבת אותנו. התחלת עם מודרני, הגעת לאבולוציה לאדם הראשון,

דילגת, עברת לבית ספר,

הגעת לחבר שלך,

היית מצטיין,

היה אסון, נהיה ככה, סיימתי.

אני לפחות לא לעגתי לזולת ולא עשיתי יעני לצנות, עשיתי בצורה לאומית. בכלל לא.

מחקת את כל העם היהודי.

עשו טעויות, צריך לעשות חשבון נפש בחושך.

אחרת איך אנחנו נמשיך?

יש פתגם שאומר על עובדות לא מתווכחים, ועל עובדות של העולם הלאומי לא מגנבות כל כך. שם הקלטת שלי הזאת יהיה על עובדות לא מתווכחים. אתה יודע שבתשעה באב.

אני רוצה להגיד עוד משהו, שבתשעה באב, אתה כל הזמן אומר דיון פתוח.

בתשעה באב הייתי בבית הכנסת, בצום תשעה באב,

והרב התחיל לדבר על חורבן בית המקדש, וכמה חשוב להצטער ולצום ולהתאבל על חורבן בית המקדש.

אז אני אמרתי לכבוד הרב,

כמו שחשוב להתאבל ולצום על חורבן בית המקדש,

לא פחות חשוב ללמוד למה הוא נחרב ולתקן את הטעות, ועל זה באתי היום. תודה רבה. כל הכבוד, אשריחא.

כל הכבוד.

אני רוצה להגיד לך מסקנה,

על העובדות אי אפשר להתווכח.

כן, שאלה הבאה.

אתה רואה? שאלת בשביל כולם כבר.

אין שאלות.

כן, הינה, יש פה בחור.

הינה הוא נותן.

כן, הינה, פה יש חבר, כן.

תן לו לדבר, אבל דחילק.

נו, אפשר? מה?

זה כל פעם חוזר על עצמו, יש גבול, נתן.

נתן, זה שלך המיקרופונים, לא שלנו.

צריך לטפל בזה.

היי, היי, היי, יס, היי, היי.

שלום, שלום, כבר.

כן.

הנה, סגרו לו עוד פעם. מה אתה עושה לו, נתן?

בחייאת.

בקטנה אתה לוחץ לנו? נו.

שומעים? כן. שלום, כבוד הרב.

היי, היי.

היי, היי. יש לי כמה שאלות, אני בקורונה רוצה... מקדמיות לפני גזיזת ה...

זה כבר באתי מראש, אז זה בסדר.

בסדר. זה כבר דילגנו על כל השלב של ה... וזקן כבר גידלת, אני רואה. מתחיל, מתחיל.

יפה.

סתם, כאילו, בלי איזה

כוונה או משהו מיוחד.

תתכוון, תרוויח.

כן. זה יבוא על הדרך.

אז אני בימים אלה מתחיל להתחזק, רוצה לראות אם באמת

התורה זה דרך האמת,

ולמה נגיד צריך באמת לחיות דווקא לפי הדרך הזאת, ולא לפי הדרכים האחרות.

אני בעיקרון, כמו שאתה רואה, עדיין חילוני, אבל ככה לאט לאט,

מתחיל להתחזק.

פה ושם בישיבות, מבקר, מתחיל ללמוד קצת גמרא,

לראות את העולם הזה. את הטעם שבלימוד.

כן.

נקווה לאט לאט,

בעזרת השם, כמו שאומרים,

שנמשיך להתחזק גם באמונה והכול.

מה השאלות?

אוקיי, נגיד ממה שעולה לי בראש.

נגיד לגבי העולם הבא, איך באמת אפשר לדעת שכל זה באמת קיים, ונגיד סתם דוגמה, אוקיי, לצורך העניין, אם זה לא איזה, אתה יודע,

בלוף אחד גדול או משהו כזה.

יש קלטת מבראשית,

שלוש שעות ורבע,

עם הוכחות למציאות,

חיי העולם הבא,

שכר ועונש,

גן עדן וגיהינום.

תסתכל באתר האינטרנט www.fout.net

ותמצא את התשובה באריכות.

אני ראיתי את שני הדיסקים האלה, אז אם תוכל להזכיר לי איפה זה נמצא שם בדיוק.

מתים קליניים,

סיאנסים,

גלגולי נשמות,

היפנוזה,

מספיק דרכים בשביל להוכיח שיש חיים לאחר המוות.

שופר נקודה נט.

ונגיד סתם עניין אותי לדעת אם

בן אדם עושה איזה,

נגיד מעשה טוב או מעשה לא טוב, אז

איך שוקלים את זה בשמיים, או שזה דברים שאנחנו לא...

המשקל משתנה לפי הנסיבות,

המציאות, ועל עובדות אי אפשר להתווכח.

זאת אומרת, אצל כל...

המרכיב הערכי של כל מעשה ומעשה הוא שונה.

לדוגמה אמרו חכמים זיכרונם לברכה

שגדולה אחת בצער ממאה שלא בצער.

לדוגמה,

אם בשביל שאתה תניח תפילין,

יש לך קושי

יותר מאדם שאין לו את הקושי,

אתה מקבל פי מאה שכר על אותו מעשה בעצם.

אז זאת אומרת המשקל לא נובע רק

מהתוצאה

אלא מהדרך עד שאתה מגיע למעשה.

זה מורכב.

הקדוש ברוך הוא יודע את החשבון.

אבל על כל מצווה ומצווה יש את השכר שלה.

השאלה כמה אתה עשית אותה בשלמות,

באיזה מאמצים, באיזה מצב ולפי זה ימדידו לך.

ולא תקבל פחות, תקבל רק יותר.

טוב, לא עולה לי קריא עוד שאלה. תודה רבה.

אני אגיד לך מתי יהיו לך פחות שאלות, כשתוריד את הסערות,

יהיה לך פשוט.

אז אתה מוזמן.

אה, נזכרתי.

אתה סוחף זמן, אה?

מה בשיער ארוך? למה, נגיד, סתם דוגמה, האם בן אדם רוצה להיות רב ולהתקדם בתורה? סתם דוגמה, להיות רב גדול והכול?

למה שלא יהיה רב מגניב עם רסטות וזה?

זה באמת רב מגניב.

אבל צריך להיות רב, לא מגניב.

כי מגניב עם רב לא הולך ביחד.

לא, השאלה האם זה על פי ההלכה או מה? ודאי, ודאי, זה בספר. מה זה אומר על ארוך, כאילו? קודם כל זה בחוקות הגויים, ורסטות זה של הכושים.

ודבר נוסף, אתה צריך להבין שזה עושה בלבלה,

כי קודקוד שיער מתהלך בהאשמה,

והחיצונים,

כוחות הטומאה,

שולטים בשיער, ובפרט כמו שלך, מטולטל.

הם מסתבכים שם, קשה להם לצאת.

וצריך להוריד את זה. חוץ מזה, הסערות הן דינים קשים,

וצריך להוריד אותן. לכן יהודים בדרך כלל הולכים עם סער מינימלי.

יש כאלה, הם מורידים לגמרי.

והם גדלים זקן, כי זקן זה רחמים.

ושתי המידות האלה הן מנהיגות בעולם,

מידת הדין ומידת הרחמים, ואנחנו צריכים להתרחק ממידת הדין, שלא תפקוד אותנו,

ולהשפיע על עצמנו רחמים עד כמה שאפשר.

מה זה מידת הדין?

איך זה מתבטא או בא לידי ביטוי, למשל? מידת הדין, זאת אומרת שרודפים מאחורי אדם מכות, איסורים, בעיות, צרות, דכאונות וכו' וכו'.

ורחמים זה שפע וברכה וסייעתא דשמיא והצלחה וכו' וכו'.

אז אם אדם מחפש להזמין לעצמו את המין בעיות ודינים קשים,

אז הוא עושה דברים שהם גורמים לכך, ואם הוא חכם, אז הוא מתנתק מהם.

בעיקרון, אבל יש גם אנשים שיכולים להיות להם, למשל,

דינים כמו שיש לכאלה עם שער ארוך, שהם בלי שער ארוך, זה יכול להיות ככל מהכל. נכון, נכון, אבל אם הם יעשו עוד שער ארוך, אז הם יוסיפו לעצמם עוד בעיות.

אז אפשר להוריד מה שאפשר להוריד.

ולגבי הזקן, יש כאלה, גם רבנים,

גם גדולים עם זקן קצר, אז זה לא כל כך שהזקן יותר ארוך, אז יש יותר שפע?

לפי הזוהר הקדוש אסור לגעת בזקן בכלל,

אבל על פי ההלכה מותר להוריד במספריים,

במקום שאתה לא משחית את השורשים של הזקן.

אבל חכמים אמרו, הדרת פנים זקן,

ויש בזה יותר שפע, אם אדם מגדל את זקנו.

הבבא סאלי היה מקפיד מאוד אפילו על רבנים מובהקים שהיו נוגעים בשערם,

בזקן.

יש על זה ספר שלם, הדרת פנים זקן,

משקלו של קילו וחצי.

כדאי לך לעיין בו.

אני מאמין שתגדל מכל מקום שיש לך שערות אחרי זה.

בעזרת השם.

עוד שאלה לגבי הגיל של העולם.

הרבה אומרים, כל המדענים, מדע וזה,

שהוא מיליונים, מיליארדים של שנים,

ואתה יודע, על פי התורה זה פחות מ-6,000.

אז איך באמת אפשר להראות או להוכיח את זה?

קודם כל, אתה צריך להבין שאמרת נכון,

יש מדענים שאומרים מיליונים ויש שאומרים מיליארדים.

בטעות של מיליארדים זה כלום אצל המדענים, כי זה עדיין מדויק.

אצלנו אומרים בדיוק 5,700 פלוס התשסך בדיוק,

עם היום והשעה גם אם אתה רוצה,

כי אצלנו זה עבר במסורת איש מפי איש,

מהאדם הראשון עד עכשיו,

בעוד שהם עומדים פה ומספרים לנו סיפורים.

בובה מייסס קוראים לזה.

היה ככה, הוא מצא איזה אבן, ואומר לך, הנה האבן הזאת מספרת לי שזה היה ככה וככה וככה. בא אחר, בודק אותה, אומר, מרחק אחר בכלל,

מיליונים, מאות מיליונים, שנות אור, קשקושים.

אבל גם אם תרצה לומר, גם אם תרצה לומר

שמה שהם אומרים נכון,

נגיד,

ניקח אחד מהם, מכל אלה שאמרו, נגיד שהוא נכון,

אין סתירה

בין זה למה שאמרה התורה.

התורה היא אמת,

בעולם קיים,

חד תשסח שנים.

5,700,

כמה אתם יודעים?

68, נכון?

יופי.

עכשיו,

זה הגיל של העולם.

כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון.

ברגע שהוא ברא אותו, בן כמה הוא היה?

אם אני לא טועה, כבן 20, לא?

אה, אמרת טוב.

הוא נברא באותו רגע, כבן 20. כשהוא אכל מהעץ,

היה בו כבר פירות.

אבל העץ לא מביא פירות תוך שבוע,

תוך שישה ימים,

תוך שלושה ימים,

נכון?

עץ לוקח לו שנים להביא פירות.

והוא אכל כבר מהעץ.

בעלי החיים היו כבר בקומתם

וכולי וכולי, נכון?

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו באותו רגע,

כבן.

יכול היה הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם באותו רגע,

כבן. מיליארדים.

אז אין סתירה, נכון?

אם זה נכון מה שהם אומרים, אם.

זה לא נכון מה שהם אומרים.

הבנת?

עכשיו, גיל העולם, כידוע לך,

זה מה שאמרנו.

בכל העולם סופר לפי שבוע, נכון?

בכמה ימים ברקה זכות העולם? שישה.

בשביעיונה?

יש מחזור של שביעיות כל הזמן?

כל העולם סופר ככה.

איך זה?

גם על זה האמת יש לי עוד שאלה. למה הוא ברא את העולם בשישה ימים ולא הכל במכה אחת? כלומר. הוא ברא באמת במכה אחת. ביום הראשון הוא ברא את הכל והוציא כל דבר בזמנו.

אדם כבר לא עשה את הכול מסודר במקום לעשות את זה בשישה ימים.

אז אמרו החכמים, זכרו לברכה, בעשרה מאמרות נברא העולם.

שידעו הרשעים שאם הם מחריבים את העולם,

אז הם מחריבים אותו שנברא בעשרה מאמרות. ואם הצדיקים מקיימים אותו, מקיימים עולם שנברא בעשרה מאמרות.

כדי ליתן שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים.

דבר שלוקח הרבה זמן ואתה הולך להחריב אותו, מגיע לך עונש גדול.

כשאתה מקיים דבר שהוא לוקח הרבה זמן,

אתה מקבל שכר גדול.

תן לו מוזיקה

שומעים?

רציתי להוריד את השיער, רק כן כן לא לא.

רק בתנאי שהצלם גם הוריד.

איזה עסקת חבילה זה.

הוא לא יבוא אחר כך לצלם עוד פעם.

הוא שומע, הוא שומע.

כן, הוא לא יכול, זה שיווי משקל. יש פה אנשים אחרים שיכולים. שיווי משקל.

יאללה, נתחיל עכשיו.

נראה לי צריך גוזרת כזה, של הדשא.

זה עסקת.

מחרגה, חורגים את השיער.

מחרגה, חורגים את השיער.

יא חביבי, יא חביבי, יא חביבי.

לאט לאט.

אוי ואבוי, לך צריך מסוע.

אגב, אפשר ברכה? או שאחרי זה... עכשיו?

ומזמן מסתורי, ומזמן מסתורי, ומזמן מסתורי, וחטפת אותה פעם.

האמת היא ש... הרבה נאום, אבל זה רק ינוע.

בדרך כלל אפשר לך.

אהלו.

הבחור הרס את המספריים.

מה השם בשם האמא?

רות.

שמעה?

טל. טל בן רות יזכה לשוב בתשובה שלמה ואמיתית,

לבנות בית נאמן בישראל בהצלחה מרובה. אמן.

אמן.

תודה רבה.

עוד שאלה?

עוד שאלה?

שאלה למי שיש.

תן לו פה.

מה?

למי?

בבקשה.

ציצית בשבילו. קח, קח שמה.

כן.

שאלה למי יש.

תן לבחור פה.

טוב, אצלי זה עובד.

האמת שלא אני שואל, זה מישהו אחר ששואל בקרבתי ומתבייש לשאול איך למצות בדיוק את השעות של הלימוד. איך בדיוק לעשות את זה, איך שזה יסתדר עם עבודה ועם שעות של תפילה ושעות של אכילה ובאמת של...

אצל כל אדם זה שונה, אי אפשר לקבוע לכל אחד.

אבל אני ממליץ שלפחות שעתיים ביום יהיו בתענית דיבור לימוד רצוף.

זה דבר אדיר,

והמעלה שלו גדולה מאוד,

והסגוליות של הלימוד הזה מדהימה.

זה מינימום.

ואחרי זה כל מה שהוא יכול יסדר איך שהוא יכול.

תודה.

ואם אפשר לחזק את הבחור שפה, במקום לשלוח אותו לאינטרנט,

אני הייתי נוכח בסיאנס.

אני הייתי חילוני גמור.

עברתי סיאנס שלא האמנתי בכלל, לא הבנתי שום נשמות, לא האמנתי בשום דבר.

הוכיחו לי, ראיתי בעיניים שיש נשמות, שיש דברים,

אני לא ארחיב בדבר הזה, זה דבר שמעלה לי צמרמורות כל פעם מחדש,

אבל אני הייתי נוכח בסיאנס, וזה דבר אמיתי,

וזה דבר מפחיד, ולא לעשות אותו.

טוב, תודה.

ההודעה נתקבלה, ובמציאות אי אפשר להתווכח.

לא צריך, זה מבורך, כן.

האצבעות עוד כואבות לי עם הגז.

עבודה קשה.

כן.

עוד שאלה?

כן, הבחור פה עם החולצה הצהובה.

שלום, כבוד הרב.

שלום, בברכה.

קודם הרב דיבר על, כל הזמן אומרים על העולם הדתי, כאילו כמה לא טוב שם, כמה זה, כמה זה.

ובזמן האחרון אנחנו רואים שבאמת מתגלים הרבה דברים,

שיש אונס בעולם הדתי, שיש הרבה דברים.

מה פירוש מתגלים?

אני אגיד מה הפירוש. אל תגיד לי, אני יודע לבד. כתוב בתורה לא תרצח לחרדים.

כתוב, לא תגנוב לחרדים.

כתוב, לא תנאף לחרדים. לכולם כתוב. מה זה משנה למי?

מה חשבת, שהם מברזל?

רק מה, להם יש מחסומים יותר גדולים מאשר לאחרים.

אז מתברר שמדי פעם יש דברים כאלה. נכון, לצערנו הרב, הם יקבלו את העונש.

אם יחזרו בתשובה, יכפרו להם. אם לא, לא.

אבל האישה שם טענה שהיא עשתה את זה כאילו על פי רב. לא מעניין אותי בכלל המקרה הספציפי של זה או זה.

יש בכל מקום

מעשים שלא ייעשו. התורה מזהירה,

גם את משה רבנו היא מזהירה. לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, הכול. זה לכל יהודי.

אדם צריך לשמור על עצמו. מי שלא,

מי שעושה את זה, יקבל את המלוא העונש.

גם פה הוא גמר... אבל זה תורה וזה הדרך שלה? אז איך ככה אנשים לומדים תורה, עושים הכול?

מה, אתה לא שומע מה אני אומר?

שומע, שומע, כבוד הרב. למי נאמר לא תרצח?

לכולם.

לא.

למי?

למי?

ליהודים. למשה רבנו.

הוא קיבל את עשרת הדיברות. קיבל. קיבל את התורה.

היא מדברת אליו או לא?

מדברת.

נו, אז מה אתה שואל אותי על האנשים פה בעולם הזה עכשיו? מה אתה שואל? מה הם?

מה הם? יותר משה רבנו?

אם התורה מזהירה את משה רבנו, את אהרן הכהן, את דוד המלך,

ואת שלמה המלך, ואת כל התנאים והמלך, את כולם עם הזירה.

אז איך בכל זאת עושים את זה? איזה שאלה.

איך אנשים עושים עבירות בכלל?

עושים אבל לא מישהו שהוא דתי.

שהוא דתי? הוא לא דתי אם הוא עושה איכות דתית.

דתי זה מי ששומר על החוק.

זה לא אפילו לעשות את מה שאתה עושה, כבוד הרב מחילה,

עקבות תורתו, אבל זה כאילו מה אתה אומר?

כאילו בן אדם שהוא טוב, שהוא טהור,

שהוא הכול, הוא דתי.

בן אדם שהוא גונב, שהוא עושה דברים,

אז הוא לא דתי.

זה מה שכבוד אמר. אני שואל אותך שאלה. אם יתברר לך ששופט קיבל שוחד,

תפסו אותו על חם, קיבל שוחד.

הוא שופט או לא שופט?

זה שופט? שופט שקיבל שוחד.

זה שופט אבל?

כן, זה כמו דתי שגונב. דתי... שואל, הוא ראוי לשם שופט?

לא.

הוא דן בדיני שוחד עכשיו, ושולח אנשים לכלא על שוחד.

והוא בעצמו לוקח שוחד.

הוא ראוי להיקרא שופט?

לא. זה לא יפה מה שאתה עושה עכשיו.

הוא לא ראוי להיקרא שופט. זה לא יפה. הוא לא ראוי להיקרא שופט. זה מה שאמרתי. אבל הוא שופט. הוא לא שופט.

למה הוא לא? הוא מקבל שוחד. יש לו את האסמכתה שהוא שופט והוא שופט. הוא עבריין כמו אלה שנמצאים מעבר לדוכן.

הוא בדיוק כמוהם.

הוא לא שופט, הוא עבריין.

הבנת מה הוא?

כמו אלה שנשפטים אצלו.

הבנת?

התואר היה טוב עד שהוא קיבל שוחד.

הבנתיוך?

הבנתיוך. יופי.

עוד דבר, עוד אחת, למה? כאן חבר שלי שואל על האיגרות קודש, כולם יש להם פה חבר?

איגרות קודש של הרבי מלובביץ', כן, אם אפשר להאמין בדבר הזה?

לא.

ועוד דבר כבוד הרב, עוד דבר,

יש עכשיו אישור על מכירת חמץ של הבג״ץ, של ה... בג״ץ?

כן.

אז רציתי לדעת למה ש״ס לא קמים על דבר כזה.

למה הם לא פשוט יוצאים מהממשלה ועושים דבר כזה? כי אני אישית בוחר בש״ס,

והייתי רוצה שהם יקומו, שהם יעשו בעיות, כמו שלא קונים יותר משף השוק,

שיעשו אותו דבר, שיעשו אותו מחאה, אותו דבר. אם אני הייתי מש״ס, אז הייתי אומר לך תשובה, אבל אני לא משם.

אתה לא בוחר בש״ס, כבוד הרב? אני, יש לי ש״ס במזנון, ואני לומד מדי פעם.

אבל אם תרצה לשאול שאלות על ש״ס, אפשר לתת לי יש״י.

אבל כמו בכל השנה שיש בחירות,

אז הרב עובדיה נותן אישור.

אני לא בוחר.

אתה לא רוצה להגיד את זה ככה, חולק על הרב עובדיה? אם הרב עובדיה אומר לבחור בש״ס, אז כולם בוחרים בש״ס.

אני לא בוחר.

לא עושים מה שגדול הדור אומר?

אני לא בוחר.

טוב, תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא מותק.

כן.

שאלה?

איזה מוזיקה לבאר יעקב.

יא וואי וואי.

הנה,

נציגת הנשים.

כבוד הרב, אתה

אומר שחב״ד ואיגרות קודש זה לא משהו שצריך להאמין בו,

אבל שבעים פנים לתורה, לא?

אז זה גם דרך.

לא.

למה לא? אפשר לקחת כל ספר, אם ככה, ולעשות אותו דבר.

אבל עובדה שיש אנשים שקיבלו מזה תשובות שהם באמת התאימו לשאלות שלהם. אם היית פותחת ספר תנ״ך ועושה אותו דבר, היית מקבלת גם תשובות.

חלק נכונות, חלק לא. היית פותחת משנה, היית מקבלת גם תשובות. חלק נכונות וחלק לא.

זה לא תשובות. אבל למה לסתור אותם?

יש להם, אין דבר כזה. הם לא תורה שונה, זה אותה תורה. זה תורה חדשה, אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אז חב״ד זה לא ללכת לפי חב״ד? מה זה קשור לחב״ד עכשיו? הוא שאל שאלה על אגרות קודש, לקחת ספר. אגרות קודש זה לפי חב״ד, שאם יש לך שאלה... מה אכפת לי לפי מי?

אז זה הדבר אבל, שאתה כאילו מציג אותם שיש להם תורה משלהם. אני לא הצגתי, הוא שאל שאלה אם כן אמרתי לא, מילה אחת אמרתי לא.

והדרך של חב״ד היא דרך נכונה? מה הקשר עכשיו? שאלה שאלה. אה, את שואלת אותי? או, מה זה הדרך? תשאלי אותי מה הדרך ואני עונה לך.

נו, תגידי לי, מה הדרך ואני אענה?

הדרך שלהם זה, הם מקרבים לבבות. טוב מאוד, לקרב יהודים זה טוב מאוד.

נו, אז למה... כי אני שמעתי את הרב בהרצאות אחרות, וגם שמעתי אנשים שאמרו שהרב

נוגד את הרבי מילובביץ'. מי אומר?

שמעתי. שמע, טוב, את רואה לשון רע? אסור לשמוע סתם.

הנה, שאלת אותי שאלה ישירה האם זה שמקרבים יהודים זה טוב. אמרתי שלקרב יהודים זה טוב מאוד.

אז הדרך שלהם כעיקרון היא טובה בעיניך.

לא אמרתי על הדרך, אמרת על לקרב, אני לא יודע מה זה הדרך.

את אמרת עכשיו לקרב, לקרב זה טוב מאוד.

ושאר הדברים שאתה אצלי... אני לא יודע מה זה שאר. תגידי לי, כל דבר אני אענה לך.

לא יודעת בפרוטות. אז גם אני לא יודעת, ואת רוצה שאני אענה על מה שאת לא יודעת?

אם תדעי מה את שואלת, אני אדע על מה לענות, אבל את לא יודעת מה את שואלת.

אז מה אני אענה?

טוב, תודה רבה. תהיו בריאים.

איזה מוזיקה.

שאלה למי יש?

הנה, יש לה שאלה, מחב״ד.

רציתי לשאול אם הרב יכול להגיד משהו בקשר לפאות,

לחזק קצת בבאר ירקוב קצת. את הפאות או את הכיסוי ראש?

לא, על הפאות, עם כמה שזה אסור. מה יש לדבר על פאות? פאות זה פאות נוכריות.

פאה נוכרית.

היא אסורה.

הפאה היא נוכרית. לספרדים היא בכלל לא מותרת.

על פי הפוסקים הספרדים אין דבר כזה.

לאשכנזיות, אז יש להם היתר מסוים,

לא כל האשכנזיות, יש חלק כן וחלק לא.

יש להם על מה לסמוך,

וכל זה בתנאי כמובן שהפאה הזאת היא קצרה וצנועה

ובגדרי ההלכה.

אבל המטרה היא לכסות את הראש.

המטרה היא לכסות את הראש, נכון.

אז מה זה משנה עם מה?

בטח זה משנה.

אישה צריכה להיות צנועה, נכון?

ואם היא תלך עם בגדים זה בסדר?

ואם הבגדים יהיו עד כף היד זה בסדר?

ואם הבגד הדוק זה בסדר?

לא.

ואם הוא שקוף זה בסדר?

לא.

אז זאת אומרת, זה לא מספיק שמכסים את הראש. עם מה מכסים

ומה הכיסוי מבטא,

צניעות או הפוך?

כשאת צעירה ואת לא נשואה, את לא תמה ביה, נכון? אז מה, יש לך את התאר שלך? אז מה ההבדל?

ההבדל הוא שהתורה חייבה אישה משעה שהיא נישאת.

מאותו רגע חל הדין הזה, כמו מה ההבדל בין ילד

יום לפני בר מצווה שהוא פטור מכל המצוות

ויום אחרי בר מצווה הוא חייב מכל המצוות.

מה זה?

מה ההבדל? יום אחד בסך הכול,

דקה,

דקה.

לפני שנכנס הזמן שהוא בר מצווה,

דקה לפני הוא היה פטור, דקה אחרי זה הוא חייב.

מה זה?

תמיד יש איזה מצב שבו מתחיל האיסור

או המצווה או החובה

או ההיתר.

תמיד יש את הרגע. מהרגע הזה השאלה, מה זה אומר?

האם זה נחשב כיסוי טוב או לא כיסוי טוב? זו השאלה.

יש כאלה שאומרות שלפי

רבי ציון אבא שאול זה מותר.

זה לא פשוט הדבר הזה, יש אומרים,

ואני לא אכנס לנושא הזה משום כבודו של הרב.

כבודו של, אה.

כן.

איזה מוזיקה.

כן, עוד שאלה.

חבר'ה עם עובדות

לא מתווכחים.

יש לי פה כרוז שאומר, הטייפ עומד להיגמר. הקסטה של מישהו עומדת להיגמר. תשימו לב.

מה?

אה, אתם שומעים יהודים יקרים?

באר יעקב.

אני הבאתי לכם מתנה גדולה. אבל רגע, יש פה שאלה, אני אחזור למתנה.

כן.

הוא רוצה ציצית?

תכף עוד.

מי עוד רוצה ציצית?

הופה, יש הרבה חבר'ה שרוצים ציצית.

אז רגע, רגע, רגע. מה, מה, את לא אומרת שלא?

כן.

אוה,

זה יפה.

אבל מטפחת אני מוכן לתת לך.

נעשה עסקת חליפין.

אבל בוא נתן לך לסיבוב, אתם תראי עסקה. לא? אם יש לבן, היא חייבת.

מי שנשואה, גרושה או אלמנה, חייבת בכיסוי ראש.

אתה מה, במשפחה?

דוד. אה, דוד?

מה אתה דואג? שיהיה לה עוד בגד אחד בבית?

אתה דואג שיהיה לה עוד בגד אחד בבית?

מה הבעיה?

איפה את חבאת? לא רואים אותך.

מצווה גדולה.

מלכה,

בת מלך.

אני אתן לך את הכיסוי ראש גם עם ברכה.

שתתחתני בעזרת השם.

איזה מוזיקה!

די-ג'יי!

איזה מוזיקה!

‫שם יאוץ חדש מדואני,

‫שיש צד אשם עולם,

‫שם ויש צד אשם אומר,

‫שם ויש עולם,

‫שם ידעתי לכך בעבורי היתה, ‫שם ידעתי לעבר,

‫שמישהו ידוע כזה דואץ

אהלן אלן .

בקרבי ימין,

לפני אשר יהיו בסכמי הקיטון,

אישורו זכות נהיה בסכם, אישורו זכות נהיה בסכם.

אה, השפעת,

בשעה הגודולות.

כשבהם לא יתקרבו,

כשבאמת בית השפעת השפעת,

בשעה הגודולות.

שקר לפני כחורים,

זו השבת שמות עולות,

שקר לא מפתר,

שקר לא מפתר,

שקר לא מפתר,

שקר לא מפתר,

שקר לא מפתר,

אוליי, אוליי.

אוליי, אוליי.

לא, אני מתכוון.

אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך, אשר אל מלך

‫אז אין הלכה, אין הלכה.

‫תודה רבה.

‫חבר'ה,

חבר'ה,

‫שתיים עובדות לא מתווכחים.

‫בכבוד.

הופה.

‫כיפה יש לך.

‫ציצית, שים ציצית.

‫עובדות, עובדות, שים את העובדה.

‫אין לי כרגע. נשארה לו כיפה.

‫תסתכל, תחפש.

‫בבקשה, עוד שתיים נשארו?

‫שתיים?

‫רגע, אני רוצה לתת לכם מתנה.

תשמעו איזה מתנה אני נותן.

‫אלה שהלכו, הפסידו.

‫אני הבאתי לפה כמה אלפים של קלטות וידאו,

‫ואני נותן לכם אותן, אם אתם מבטיחים לי ‫שתחלקו אותן לחברים, למשפחה, לקרובים, לידידים,

‫אבל אתם מחלקים אותם.

תוך שלושה ימים אתם חייבים לחלק.

למה? את הקלטות וידאו.

אם אנחנו רוצים לגאל תוך שנה,

יש דרך.

אם כל אחד מאיתנו יחזיר יהודי אחד,

מיליון בעלי תשובה, כל אחד מחזיר אחד,

‫בשנה הבאה אנחנו, שתי מיליון.

אם מחזירים מיליון יהודים בשנה בתשובה,

באה גאולה לעולם.

שנה נביא לקדוש ברוך הוא מיליון יהודים, גאולה.

אז אני עובד על זה חזק עכשיו, תעזרו לי.

אני אביא לכם

קלטות וידאו, תחלקו בחינם לאנשים

ותזכו אותם,

ואם תצליחו כל אחד להחזיר אפילו רק אחד,

עשינו את זה.

מי רוצה לקבל קלטות וידאו? לחלק.

תמתינו.

שנייה.

איפה הארגזים?

יש?

רגע, רגע.

מי שרוצה גם להיות שותף איתנו בזיכוי הרבים,

ולתרום שקל וחצי ביום בהוראת קבע,

מי שיש לו אפשרות שקל וחצי ביום,

50 שקלים בחודש,

כפול 20 תשלומים,

גם 100 די ווידי הוא יקבל, 100 די ווידי לחלוקה בחינם.

אז בבקשה,

לחלק הוראות קבע גם לחבר'ה שרוצים, לתרום שקל וחצי ביום,

50 שקלים בחודש.

לא, אבל לקחת על מנת לחלק.

לא.

אז תיתן פה למי שרוצים, אבל רק אם אתם לא מחלקים,

אם אתם לא מחלקים, תקשיבו טוב, שלא יהיה גזל.

זה רכוש של הקדוש ברוך הוא.

טוב מאוד.

בסדר.

תיזהר מותק. לא פה, לא פה. למטה.

שמה.

תן להם שמה.

שמה.

שמה.

הוראות קבע. מי מחלק הוראות קבע?

גל יוסף.

גל יוסף.

תחלק הוראות קבע, רוצים? הינה, פה, פה.

היהודי פה רוצה.

תחלק.

איפה תחלקו?

בטוח.

רחל בן מרים ושמואל.

בריאות והצלחה.

תרשום על ההוראה, הנה, קח.

תן לו.

מי שרוצה הוראת קבע, שירים את היד.

מי שרוצה יכול לגשת לכאן.

כן.

הוראות קבע, אפשר לרשום את השם ושם האימא, ואני אתן ברכה.

יוסף.

יוסף.

מי שומע את השם השני?

מה זה השם השני?

יוסי בן ויטא, יצגי את ה?

מה שנביא?

אולי אפשר לקבל ברכה?

יפתר לגבי אורם, שומעים, צילום רבות, תשובה, תשובה שלמה.

תזכיר ילדה קלה, ילד פריא ושלם.

מי רוצה למלא הוראת קבע בזריזות?

מי רוצה למלא הוראת קבע בזריזות?

מרדכי בן שלה, זיווג הגון, מהירה.

כן, זריז, למלא הוראות קבע ולמסור.

נילך בציפורה, זרע חי וקיים.

מרב בת מרגלית

ואבי בן ציפורה, זיווג הגון, מהירה.

אמן.

לא הרבה זמן.

לא הרבה זמן.

אוריאל בן דיאנה, פרנסה טובה ושפע.

בנחת.

כן, אחרונים?

הם יקבלו מכה רצינית.

תרשום כשאתה רוצה את ה-DVD.

תרשום למעלה.

שם?

שם.

אשרית בת גולה, תצליח בלימודיה.

גל יוסף, תן לה הוראת קבע.

כנרת בת סילביה, רפואה שלמה מהרה.

תמעלי פה, תעזור לה. תעזור לה, גל.

זיווג הגון לשמעון בן גאולה,

מוטי בן,

מרדכי בן שאלה, גיל בן סיגלית. זיווגים הגונים מהרה.

נזכה להיות צדיק וירא שמיים.

יהיה מריא.

בריאות והצלחה לעבודתו. יתברך.

בריאות ופרנסה טובה ומהרה.

ימית בד מיני.

מיני בדברדה, בריאות, פרנסה ושפע בן זכר.

בריאות והצלחה למשפחת בלקי, דאוקר וג'ימה.

מה?

אתה רוצה לחלק?

נו, מה הבעיה? תיקח, הנה יש.

אחד כן, אתה יכול לקחת.

בן ציון בן לאה, ברכה והצלחה.

ויזכה לזרע חי וקיים, בנים צדיקים.

פעימה הבת,

עודדאוסד יצחק בן פעימה, רפואה שלמה והצלחה בכל מעשי ידיהם.

מרדכי בן צ'אלה, בריאות והצלחה במעשי ידיו.

שלום בן.

שלום חי בן.

גורג'י.

גורג'י. רפואה שלמה מהרה.

מה השם?

אושרית בת ריטה.

ריטה.

אושרית בת איטה, תזכה לזרע חי וקיים מהרה.

אירן, בת שאלה, פרנסה וזיווג הגון.

שולה בת אירן, בריאות ופרנסה. שלום אל-קוציק,

בריאות ופרנסה. מגי, בת

לרה,

זרע חיים קיים.

והרבנית שושנה בת מסעודה,

זרע חי וקיים מהרה.

אורדל בת בת שבע, תזכה ל...

הבטריה נגמרת.

עזבו גגון מהרה.

משה בן עליזה, רפואה שלמה מהרה.

רעות בת רבקה, זיווג הגון. בריאות ופרנסה. חזרה בתשובה.

נושא בן רבקה, זיווג הגון. בריאות ופרנסה.

מור מרים בת רבקה, בריאות ואריכות ימים.

רבקה בת חנה, בריאות פרנסה ואריכות ימים.

ראובן בן חביבה, בריאות פרנסה ואריכות ימים.

כן, אחרונים.

אמן.

עכשיו בריאות לאימא שלי, לאבא שלי,

לעלק,

פרנסה טובה ובריאות להורים ולכל המשפחה. תשובה שלמה. תזכה לבנות בית נאמן בישראל. בהצלחה.

אמן.

אחרונים?

מחר אתה הולך להסתפר, כן?

וואי וואי וואי.

עבודה, העבודה זה.

יאללה, גל. יאללה, גל.

ציון בן גאולה, זיווי גבול פרנסה. זוהר בן גאולה, שלום בית פרנסה.

גבול הבצרה, בריאות ופרנסה.

כנרת בת סילביה תזכה לבריאות והצלחה בכל מעשי ידיה.

ערב טוב לכולם.

ברוכים טיול השם

להתראות בגאולה.

תודה רבה.

תודה רבה.