ההבדל בין סליחה מחילה וכפרה
1 במה שונה מצות תשובה של כיפור מתשובה שבכל השנה? 2 מה ההבדל בין סליחה ומחילה לבין כפרה? 3 מדוע בכל השנה אומרים 'סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו' ואין מזכירים גם כפרה? 4 חז"ל מבארים של3 מוחלים עֲוֹנוֹתֵיהֶם: לגר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, לנושא אשה ולעולה לגדולה. וכי יש קיצור דרך?!...
פורסם בתאריך: 28.09.2025, 19:20 • מערכת שופר
קרדיט: באדיבות הרב אליהו אילן חנן שליט"א מחבר הספר הנפלא 'תורת חסד' על התורה והמועדים 5 כרכים מאמר 'ההבדל בין סליחה מחילה וכפרה'
השאלות...
א. במה שונה מִצְוַת התשובה של יום הכיפורים מִמִּצְוַת התשובה של כל השנה? הלוא בכל יום ויום מְחֻיָּבִים לעשות תשובה?!
ב. מה ההבדל בין סליחה ומחילה לבין כפרה?
ג. מדוע בכל השנה אומרים: "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו" ואין מזכירים גם כפרה?
ד. חכמינו זיכרונם לברכה (ירושלמי ביכורים פרק ג' הלכה ג') מבארים שלשלושה אנשים מוחלים על כל עֲוֹנוֹתֵיהֶם: לגר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, לאדם שנושא אישה ולמי שעולה לגדולה. ותמוה: וכי יש "קיצורי דרך"?! כיצד יִתָּכֵן שימחלו לאדם על כל עֲוֹנֹתָיו רק מפני שהתחתן?
מעלת התשובה ביום הכיפורים
השבת הסמוכה ליום הכיפורים נקראת לעולם שבת שובה, על שם ההפטרה הידועה שאמר הנביא הושע: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד, ב) פעמים נקראת בפרשת וילך ופעמים אחרי פרשת האזינו.
ויש להבין: הלוא מצות התשובה היא תמידית, בכל יום ויום וכרוכה בארבעה שלבים הֶכְרֵחִיִּים: חרטה, עזיבת החטא וידוי וקבלה לעתיד שלא יחטא עוד. ואם כך, מהו ההבדל בין תשובה של כל השנה לבין זו של יום הכיפורים שנאמר בו: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל)?
והנה חכמינו זיכרונם לברכה אמרו (מסכת ראש השנה יח.) וכן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב' הלכה ו'): אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת ימי תשובה היא יפה ביותר ומיד מתקבלת, שנאמר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו).
לפי זה אפשר היה לטעון ולומר שכל המעלה של עֲשִׂיַּת תשובה בימים אלו על פני תשובה בשאר ימות השנה, מתבטאת רק באפשרות שהתשובה תתקבל לפני בורא העולם ביתר קלות, שכן אלו הם ימי רצון. אולם בעזרת ה' יוכח בהמשך המאמר שהתשובה ביום הכיפורים שונה לגמרי מהתשובה של כל השנה ויבואר יסוד עצום שֶׁחַיָּב כל יהודי לדעת קודם בואו ליום הגדול והנורא – היום האדיר בשנה.
הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל (בספרו 'ימים נוראים' עמוד ת"ו) מבאר את עומק התשובה ביום הכיפורים:
בתפילה של כל השנה מזכירים רק סליחה ומחילה: "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו" ואין אזכור של כפרה. ואילו ביום הכיפורים ישנה לשון כפרה: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" ואף שמו של היום הגדול הוא על שם הכפרה. אם כן, יש להבין: מדוע רק ביום הכיפורים מבקשים כפרה ומהו ההבדל בין סליחה ומחילה לבין כפרה?
מהות הסליחה, המחילה והכפרה
והביאור נפלא ביותר:
סליחה – היא כמו חוב שאין לבעליו אפשרות לשלמו ולכן הוא מבקש אשראי – שֶׁיִּתְּנוּ לו מעט זמן עד שיצליח לשלם את החוב. כך גם בבקשת הסליחה, החוב קַיָּם וְהַיִּסּוּרִים תְּלוּיִים ועומדים ורק מבקשים מהקדוש ברוך הוא: אנא, המתן מעט עד שנמצא פנאי לפתוח את הלב לעשות תשובה.
ובדיוק את הלשון הזאת – לשון סליחה, נקט הקדוש ברוך הוא בחטא העגל: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ) ואף על פי כן לא נמחק לגמרי, שהרי נאמר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב, לד) – כלומר הסליחה איננה מחיקת העבירה, אלא החטא עומד בעינו והעונש גם הוא תלוי בֵּינְתַיִם, אולם הקדוש ברוך הוא אינו תובע את חובו ולא נותן למלאכי החבלה שנבראו מהחטא להיפרע מהחוטא. מחילה – היא דרגה גבוהה ממש, כמו מחילת חוב. הַלּוֹוֶה התחנן על נפשו, עד שֶׁהַמַּלְוֶה הסכים למחול על חובו לגמרי. אין חוב! אין יִסּוּרִים! ואם כן יש להבין, מה יכול להיות יותר מזה?
כפרה – תיקון גמור וניקיון החטא!
לכן בכל השנה כולה אפשר רק לבקש סליחה או מחילה, כֵּיוָן שניתן רק לדחות את הַיִּסּוּרִים או לבטל אותם. אבל כפרה לא יִתָּכֵן לעשות, כי הנפש והרוח נשארות מלוכלכות ומטונפות מהחטא. וכפרה, שהיא ניקיון הנפש, אפשר לעשות אך ורק ביום אחד בשנה – ביום הכיפורים.
מחילת עֲוֹנוֹת לשלושה: גר, חתן ומלך
ומעתה יאיר האור: רש"י (בראשית לו, ג) מקשה על הפסוק המתאר כיצד עשיו הרשע נשא לאישה את "בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל" ומעלה תמיהה: הלוא להלן נקראת "מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל"? (בראשית כח, ט)
ומתרץ רבי שלמה יצחקי שבאגדה מופיעים שלושה (3) אנשים שמוחלים על עֲוֹנוֹתֵיהֶם: גר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, העולה לגדולה והנושא אישה. והמקור לזה בתורה הוא מנישואי עשיו שנשא את בשמת ונקראת בשם נוסף "מָחֲלַת" ללמדנו שמחלו על עֲוֹנֹתָיו.
ובירושלמי (ביכורים פרק ג', הלכה ג') הוסיפו ראיה מהנביא למחילת עֲוֹנֹתָיו של מלך, משאול המלך שנאמר עליו: "בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ" (שמואל-א יג, א) וכי "בֶּן שָׁנָה" היה?! אלא שנמחלו עֲוֹנֹתָיו והיה כמו "בֶּן שָׁנָה".
ברם, כל השומע ישתומם: וכי יש "קיצורי דרך"?! כיצד יכול אדם רשע כמו עשיו, להתחתן עם אישה ולזכות למחילת עֲוֹנוֹת גמורה?
ניקיון הנשמה: יִסּוּרִים או כפרה ביום הכיפורים
אלא, העומק נורא ונוקב עד התהום: חכמינו זיכרונם לברכה אמרו (מסכת ברכות ה.) שעל ידי גמילות חסדים ותלמוד תורה מוחלין לאדם על כל עֲוֹנֹתָיו, שנאמר: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֺן" (משלי טז, ו) וכן, מי שקובר את בנו ה' יצילנו, מוחלין אף לו על כל עֲוֹנֹתָיו.
ומעתה תמוה מאוד: ניחא תורה וחסד, שהם שני (2) עמודי הַתָּוֶךְ של העולם, או לחלופין הקובר את בניו שהם יִסּוּרִים נוראים מהאיומים ביותר שיש, על ידי תורה וחסד או בגלל יִסּוּרִים עוד אפשר להבין כיצד זוכים למחילת עֲוֹנוֹת... אבל אדם שנשא אישה או קיבל משרה ציבורית רמה – על מה ולמה יזכה למחילת עֲוֹנוֹת?
אלא שלפי האמור יתבאר היטב:
ודאי שלא יִתָּכֵן כי רשע גמור יקבל שכר בגן עדן לאחר שהרשיע כל חַיָּיו בעולם הזה, רק מפני שהתחתן בסוף ימיו. זאת אין הדעת סובלת כלל וכלל! אלא שעל ידי סליחה ומחילה הוא יוכל רק להינצל מִיִּסּוּרִים בעולם הזה.
כי כמו שהקדוש ברוך הוא נתן לעמו מתנה, שעל ידי התפילה והתשובה הוא סולח או מוחל, כלומר דוחה את שעת הפירעון או מוחל על הָעֲוֹנוֹת כליל, כך גם ממש הוא נותן מתנה לחתן ביום חופתו – מחילת עֲוֹנוֹת.
וכן גר שֶׁנִּתְגַּיֵּר או אדם שעלה לגדולה – מקבלים מתנה מבורא העולם ואין להם לחשוש לעת עתה מִיִּסּוּרִים על מה שעוללו כאן בעולם הזה. אבל בעולם הבא, אוי לכל אלה ואוי לנפשם!
שכן נפשם מוכתמת בָּעֲוֹנוֹת ושחורה משחור ואין לתאר ואין לשער כמה יִסּוּרִים יסבלו, כֵּיוָן שלצחצח את נפשם הם יכולים רק על ידי אחד משני הדברים: או על ידי יִסּוּרִין – יִסּוּרִים ממרקין, כפי שהנביא ירמיה אומר: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי נְאֻם ה' אלקים" (ירמיה ב, כב) כלומר צריך יִסּוּרִים כדי לנקות את הנפשות, ממש כמו כביסה עם נתר ובורית. או על ידי כפרה – כפרת יום הכיפורים, היום היחיד בשנה שבו הקדוש ברוך הוא מנקה את הנפשות!
י"ג מידות של רחמים ונושא הֶעָוֹן
ורובד נוסף בָּעִנְיָן, מבאר המקובל רבי משה קורדבירו זצ"ל בספרו 'תומר דבורה' (פרק א', מידה ג' "נֹשֵׂא עָוֺן") שסובב והולך סביב ביאור שלוש עשרה (13) מידות של רחמים:
"מִי אֵל כָּמוֹךָ" (מיכה ז, יח) – מי סבלן כמו הקדוש ברוך הוא, שברוב רחמיו מחזיק את החוטא, בו בזמן שאותו אדם בעצם פוגע בו. והרי הוא כמו אבא שנושא את בנו על ידיו ואותו הבן מכה את אביו ה' יצילנו, בעודו נישא על כפיו.
"נֹשֵׂא עָוֺן" – כל יצור בעולם, מהחיוֹת, דרך האנשים ועד המלאכים – צריך פרנסה וחיות מאת ה' יתברך. וְכֵיוָן שכשאדם חוטא נברא מלאך משחית, מן הדין היה שהקדוש ברוך הוא יאמר למלאך הרע, שילך לבקש מזון ממי שברא אותו. אולם אם היה המלאך ניגש לאדם החוטא, הוא היה פוגע בו ומזיק לו, שכן זהו מזונו. מה עושה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו? זן ומפרנס את המלאך המשחית שנברא, כלומר "נֹשֵׂא עָוֺן" ובלבד שלא יפגע בחוטא באופן מִיָּדִי. ונותן הקדוש ברוך הוא לחוטא פרק זמן עד שישוב בתשובה שלמה.
אלא שסליחה ומחילה, כלומר הגנה מהמלאכים המשחיתים שברא החוטא, היא אליה וקוץ בה. כי מצד אחד, החוטא כמובן איננו חפץ בַּיִּסּוּרִים, אבל מצד שני, יִסּוּרִים ממרקין וללא יִסּוּרִים – הנפש נותרת מלוכלכת לגמרי. לכן, כדי לנקות את הנפש למען לא תיאלץ לעבור יִסּוּרֵי גהינום, שהם קשים פי כמה מִיִּסּוּרֵי העולם הזה, צריך "כפרה". וכיצד נעשית הכפרה? על ידי קורבן! בבית המקדש! אבל בַּעֲוֹנֹתֵינוּ שאין לנו בית המקדש, לא נותרה כפרה אלא ביום כיפור!
- - -
לצפיה בשיעור: הספר תומר דבורה 28.09.2019.
יום הכיפורים: כפרה וטהרה מוחלטת
וזהו עומק ההבדל בין ראש השנה ליום הכיפורים:
בראש השנה פותחים דרך חדשה וממליכים את הקדוש ברוך הוא. לא מביטים אל העבר, אלא נושאים פנים לעבר העתיד, שנאמר: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר" (תהילים פא, ד) – שיפור המעשים. אבל מאומה מהעבר לא משתנה, מה שהיה היה וכעת מתחילים דרך חדשה.
אולם ביום הכיפורים לעומת זאת, מנקים את העבר.
ומזה הטעם מבאר רבי יצחק הוטנר זצ"ל (בספרו 'פחד יצחק', ימים נוראים) שבכל השנה נאמר: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ל, ב) ותספיק אפילו תשובה מועטת כדי להגן עליו מן הַיִּסּוּרִים. הלוא גם מי ששב בתשובה ברובד נמוך, הרי הוא כבגד מלוכלך ששטפוֹ מעט במים וירדו חלק מהכתמים. גם לזה יקרא כיבוס. מה שאין כן ביום הכיפורים, שבו הָעִנְיָן שונה לחלוטין, משום שמצחצחים כליל את הנפש. וזהו שנאמר: "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל) כי הוא יום הכיפורים, יום טהרה.
ועל כן, מסכת יומא – מסכתא דיום הכיפורים, מִסְתַּיֶּמֶת במשנה (יומא פו.): 'אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל! לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין? וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם!'
וקשה על המשנה הזו: מהי כפילות הלשון 'לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין? וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם?'
הראשון: 'לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין?' – הקדוש ברוך הוא שמטהר את עם ישראל, שנאמר: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה) – זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הוא שֶׁמַּזֶּה את המים. אבל עֲדַיִן משמע שהמים עצמם הם שמטהרים! ולכן מוסיף רבי עקיבא חידוש יותר גדול:
והשני: 'וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם?' – הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא המטהר! 'מַה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל' (יומא ח, ט).
כלומר, הקדוש ברוך הוא, הוא הַמִּקְוֶה!
וזהו שאמר דוד המלך (תהילים קלט, טז): "יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם" הַיְנוּ שמכל ימות השנה הקדוש ברוך הוא בוחר לעצמו יום אחד, "[וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם" – יום הכיפורים. מכל ימות השבוע בחר הקדוש ברוך הוא לעצמו את יום השבת ומכל השנה בחר הקדוש ברוך הוא את יום הכיפורים – "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (ויקרא כג, לב).
- - -
לצפיה בדרשה מפי כבוד הרב שליט"א: קרית עקרון - סליחה מחילה וכפרה מה ההבדל אולמי אלגריה, 08.10.2024 לחץ כאן או בוידאו המצורף
ב"ה ניתן להשיג במשרדי שופר את הסט הנפלא תורת חסד 5 כרכים! רק ב-126 ש"ח בלבד!! במקום 263 ש"ח!!!


