תשלום שכר שכיר בזמנו

מצוה בתורה שלא הרבה מודעים לה וממילא, למרות שמקיימים אותה, לא מקיימים לשם מצוה ואז מפסידים את המצוה. והיא: המצוה לשלם שכר שכיר בזמנו. נבאר ענינה ובאיזה אופנים ניתן לקיים המצוה, נראה גם חשיבות המצוה ועד כמה צריכים להתחכם ע"מ לקיימה. עוד נראה הזהירות הנדרש כדי שלא לעבור עליה וחומרת הדבר של העובר עליה.

תשלום שכר שכיר בזמנו

פתח דבר:

נדבר בעזהי"ת על מצוה בתורה שלא הרבה מודעים לה וממילא, למרות שמקיימים אותה, אינם מקיימים אותה לשם מצוה וממילא מפסידים בזה את המצוה. והיא - המצוה לשלם שכר שכיר בזמנו. נבאר ענינה ובאיזה אופנים ניתן לקיים מצוה זו, נראה גם חשיבות המצוה ועד כמה שצריכים להתחכם על מנת לקיים אותה. עוד נראה הזהירות הנדרש כדי שלא לעבור עליה ומהי חומרת הדבר של מי שעובר על מצוה זו.

המצוה

כתוב בתורה (ויקרא יט, יג): "לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר" ובפרשת כי תצא (דברים כד, טו) כתוב "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".

מכאן למדו חז"ל במסכת בבא מציעא (דף קי:) שאסור להלין שכר הפועל אצלו וכמו כן שיש לשלם לו באותו יום שגמר מלאכתו.

ולמרות שמצוה זו כתובה בשתי מקומות, יש לדעת מה שכותב הרמב"ם זצ"ל בספר המצוות (לא תעשה רלח) וכללן כמצוה אחת. וכמו שכתב גם בהלכות שכירות (פי"א ה"ב) וז"ל: "כל הכובש שכר שכר כאילו נטל נפשו ממנו" ועבר בארבע אזהרות ועשה, עובר משום "בל תעשוק" ומשום "בל תגזול" ומשום "לא תלין" ומשום "לא תבוא עליו שמש" ומשום "ביומו תתן שכרו".

והנה בספר החינוך (מצוה רל) כתב כעין זה ואומרו שאף על פי שבאו במצוה זו שני כתובים אינם אלא מצוה אחת וענינה, שלא לאחר לשכיר פרעונו אלא נפרעה, תוך זמן קצוב.

דין תשלומי שכר שכיר, מפני שהוא דבר העומד ברומו של עולם

ולפני שנבוא לבאר ענינה כדאי מאוד להעתיק את לשון החפץ חיים זצ"ל בספרו אהבת חסד (חלק א' פרק ח) אמנם הרוצה לדעת כל פרטי המצוה יעיין שם. ואנו נביא רק מה שנוגע לעניננו וזה לשונו:

"עוד ראיתי לחבר אל ההלכות דין תשלומי שכר שכיר, מפני שהוא דבר העומד ברומו של עולם, שיש על זה כמה וכמה לאוין מפורשין בתורה ויש בני אדם מזלזלין בהם בעוונותינו הרבים ונקל להם לאחר את התשלומין בשביל איזה סיבה קלה, כגון שמתעצל לילך וליקח את ממונו שהניח ביד אחרים, או לילך ולפרוט את המטבע הגדולה שיש לו, בשביל לשלם להשכיר בזמנו ומן הדין מחוייב בכל זה אפילו אם הפועל עשיר וכל שכן אם הפועל עני.

ממשיך החפץ חיים זצ"ל ואומר: והרבה מהם, שהם אנשים ישרים ובעלי מידות טובות ומקיימים שארי מצוות התורה כדת וכהלכה והמצוה הזאת של תשלומי שכיר בזמנו רפויה בידם בעוונותינו הרבים, אפילו במקום שנוגע לטרחא בעלמא.

והתבוננתי שכל זה בא להם מצד מיעוט חסרון ידיעה בהלכה זו, שאילו ידעו מזה - בודאי היו מזרזין לשלם בזמנם, כדי לקיים בזה המצוות עשה של "ביומו תתן שכרו", כמו שכל אחד מישראל מזדרז לקיים שארי מצוות התורה התלויים בזמן, כשופר וסוכה ולולב וכיוצא בזה. 

האם ראית לאחד מישראל שיניח מלברך על השופר והלולב עד הלילה?! אדרבה, כל אחד מישראל מקדים את עצמו לקיים המצוה בבוקר, ושמח על זה על שזכה לקיים מצוות הבורא יתברך כדין, ואילו במצוה זו, שהיא גם כן מצות עשה דאורייתא, והוסיפה התורה גם כמה לאוין בענין זה, כמה מתגבר היצר בזה...

ומבואר מדבריו שמצוה זו לא הרבה מודעים וערניים לקיים אותה. והאמת היא שגם לא שמים לב לחפש דרכים לקיים אותה ועל כן התעוררתי להביא כמה מצבים אשר רגילים להמצא ולקרוא אצל בני אדם אשר אם ננצל אותם נוכל לקיים בם מצוה יקרה זו.

מצוה יכולה לקיימה גם מי שאין לו פועלים ובית מפעל

בהקדמה לספר המצוות הקצר מובא כהאי לישנא: למשל, מצוות "ביומו תתן שכרו" שציותה לנו התורה הקדושה לשלם לפועל בזמן. הנה במושכל ראשון אפשר לחשוב שמי שאין לו מפעל וכדומה ואינו שוכר פועלים, אין לו אף פעם הזדמנות לקיים מצוה זו. אבל מי שישים לב לפעולותיו היום יומיות, יופתע לראות כמה פעמים מזדמנת מצוה זו לידו, כאשר מביא אדם פועל לסייד את ביתו או לתקן משהו שהתקלקל, הרי העובד הזה הוא שכיר יום, ובתום עבודתו חייב בעל הבית מן התורה לשלם לו בזמנו. הנוסע במונית, הרי שכר את הנהג להסיע אותו למקום מסויים, וממילא חייב הוא לדאוג ששכיר זה יקבל את תשלומו בזמן הנכון.

מעשה עם החפץ חיים זצ"ל

אחד ממקורבי החפץ חיים זצ"ל סיפר מעשה שהיה איתו בענין זה וכה סיפר:

פעם נסעתי עמו בעגלה וכשבאנו למחוז חפצנו שלמתי לבעל העגלה וכבר נחפזתי להכנס עמו לבית, אמנם ראיתי שהחפץ חיים זצ"ל לא היה שבע רצון מהאופן ששלמתי לבעל העגלה. שאלתי אותו: מדוע הבעתם הסתייגות מכך ששלמתי?

ענה החפץ חיים זצ"ל בשאלה: "על מה חשבתם כששלמתם"?

האם ידעתם כמה מצוות קיימתם במה ששלמתם בזמנו?

הרי מקיימים בזה מצות של "ביומו תתן שכרו" ומצות לא תעשה של "לא תבוא עליו שמש" ו"לא תעשוק את רעך" ו"לא תגזול" ו"לא תלין פעולת שכיר עד בוקר", ואם הוא עני הרי קיימתם "וחי אחיך עמך", "והחזקת בו", ואתם שילמתם לו כלאחר יד ולא חשבתם כמה מצוות קיימתם בזה הרגע?!

הרי לנו כמה מצוות דאורייתא ניתן לקיים עם מעשה פשוט של תשלום לבעל עגלה!

הרב של "ביומו תתן שכרו" נפטר...

ומן הענין להביא עוד מעשה בענין זה.

מידי בוקר וערב כשהיה מסיים הגאון רבי משה קופשיץ זצ"ל את הנסיעה במונית, לפני שהיה משלם היה מקדים ואומר בקול בהברה ספרדית שתובן גם לנהג - "ביומו תתן שכרו", ואז היה נותן הכסף לנהג.

כשרבי משה זצ"ל היה מתקשר לתחנת המוניות, הסדרן היה מכריז "מי רוצה לקחת את הרב של ביומו תתן שכרו", ואכן כשנפטר רבי משה קופשיץ זצ"ל הנהגי מוניות העבירו ידיעה מכאיבה במכשירי הקשר "הרב של ביומו תתן שכרו נפטר"...

הרי לנו דוגמא איך שאם נזהרים בזה בידינו לקיים כל פעם ופעם המצוה דאורייתא של "ביומו תתן שכרו".

המסתפר אצל הספר עליו לכוין לקיים מצוה זו של "ביומו תתן שכרו"

עוד יש להביא מדברי הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שכתב בספרו אור לציון (ח"ב פמ"ה הערה ד') וז"ל: ולכן יש להזהר כאשר מזמין פועל שיעשה לו איזה עבודה, או שמזמין מונית, או שמסתפר אצל ספר וכדומה, שבשעה שמשלם לו יכוין לשם מצות עשה מן התורה לתשלום שכר שכיר, כיון שמצוות צריכות כוונה, וכל שכן באופנים אלו שאין עשיית המעשה בסתם נעשית לשם המצוה, שודאי שצריך כונה.

זהירות גם כשמבטיחים לילד לתת לו סוכריה...

ואשר על כן משנת זהירות נצרכת כדי להכיר ולהבחין איזה מעשה כרוך במצוה זו של "ביומו תתן שכרו". וכבר העיר החזון איש זצ"ל והביא את דברי החפץ חיים זצ"ל האומר (אהבת חסד פ"ט ה"ה) שאם האדם מבקש מקטן להביא לו חפץ, והבטיח לו סוכריה, חל עליו החיוב ככל פועל ואם אינו נותן לו, עובר על לאו מפורש בתורה של "לא תעשוק", ואם מעכב זאת למחר עובר משום "לא תלין פעולת שכיר", מאידך גיסא אם נותנים לו מיד, מקיימים בזה המצוה של "ביומו תתן שכרו".

דוגמאות שכיחות

וכמו כן מצוי הדבר בשמר-טף שלוקחים ילדה לשמור על תינוק, ומבטיחים לה שכרה, דיש מאוד ליזהר בזה ולשלם לה מה שהובטח כדי שלא לעבור על "לא תלין".

וכבר העיר בזה הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל (לב שלום פר' קדושים) שפעמים קורא שאנו אומרים: "כל כך הרבה כסף הוא הרוויח פה "מותר לו" להמתין קצת עם סוף התשלום... ולא יודעים שבזה עוברים על לאו מפורש מן התורה!

לא לשלם עם ש'ק דחוי

והרי לפעמים נכשלים בזה בדבר המצוי בזמננו מאוד (ע' ספר טעם ודעת פ' קדושים) וכגון שנותנין לאומן לתקן נעלים, לתפור בגד וכדומה, וכשבאים ליטול שכרם בגמר המלאכה משלמים להם בש'ק עם תאריך מאוחר ועוברים בלאו חמור זה.

ולפעמים שואלים את השכיר או האומן אם אפשר לדחות את התשלום והוא שותק מפני הבושה, ואף שצריך הפועל לתבוע, היינו מפני שאם לא תבע מחל, אבל במקום שלא תובע מפני הבושה לא מועילה שתיקתו להתיר, ועוברים ב"בל תלין".

מעשה שהיה עם הגאון רבי זושא זצ"ל

ומן הענין לספר מעשה שהיה עם הגאון רבי זושא זצ"ל אחיו של הגאון בעל הנועם אלימלך זצ"ל שנזדמן לידו סכום כסף ומסרו לרבנית כדי שתתפור לה שמלה אצל חייט. משסיים הלה לתפור את השמלה ובאה הרבנית לקחתה, סיפר לה החייט שהוא אירס את בתו, וחתנו שראה את השמלה שמח שמחה רבה שחשב שנועדה עבור בתו הכלה, וצער רב נגרם לו כשהתברר לו שהשמלה לא היתה עבור בתו אלא עבור אשה אחרת.

הרבנית ששמעה את המקרה מיד נאותה להחזיר השמלה לחייט ובקשה ממנו שידאג לתקנה ולהתאימה לבתו הכלה.

מששבה הרבנית לביתה וספרה המעשה לבעלה, ציוה עליה לשוב לחייט לשלם לו שכרו. הרבנית תמהה: "הלא נתתי לו במתנה את כל הבגד"!

השיב לה רבי זושא זצ"ל שמרגע שקבלה השמלה נתחייבה לשלם לו שכרו ביומו וחייבת לשלם לפני שקיעת החמה, ובמה שנתנה השמלה במתנה לבתו של החייט, לא פטרה עצמה מאיסור בל תלין!

זהירות כשמשלמים עם כסף גדול ואין לשוכר עודף

עוד נביא מקרה אחר הנוגע מאוד גם הוא, ולא תמיד מבחינים שיש בזה בעיה.

מסופר על הגאון רבי חיים חזקיה מדיני זצ"ל בעל ה"שדה חמד", שפעם אירע והסנדלר הביא לו את נעליו המתוקנות, וכשראה שבידי הרב שטר בן רובל אחד, ושכר עבודתו הגיע לחמש אגורות, אמר כי יחזור למחרת לגבות טרחתו.

השדי חמד זצ"ל לא הסכים לכך ואמר: התורה אומרת "לא תלין פעולת שכיר "אתך" עד בוקר", ואם יש לי יותר מכדי שכרו, אלא שאין מי שיפרוט את השטר בשעה כה מאוחרת, אין השכיר חייב לסבול אלא הוא צריך לקבל את השכר היום. וכשנכנס אחד מבני הקהילה לביתו, לוה ממנו חמש אגורות ומסרם לסנדלר...

ולומדים אנו מזה, שאין המעביד יכול לפטור את עצמו מלשלם שכר שכיר בטענה שהכסף מצוי איתו אך אין לו עודף לפורטו, ואף אם ינסה להרגיעו ולפייסו באומרו שאין לו לדאוג כי תיכף כשימצא מי שיפרוט לו את שטרו, אז יקבל את שכרו מושלם דהכסף כבר מצוי אצלו ואינו מחוסר רק פריטה, אינו רשאי, אלא עליו לפרוט תיכף ומיד ויתן לו שכרו בזמנו.

וזהו שרמזה לנו התורה במה שאמרה "אתך" - דהיינו שגם בטענה שהכסף כבר נמצא "אתך" אלא שמחוסר פריטה, חייב אתה לפורטו מיד על מנת לשלם לו, ולא מספיק שהכסף כבר נמצא איתך אלא שמחוסר פריטה.

הרי שביארנו כמה אופנים היכן ששייך לקיים מצוה זו ומאידך גיסא אם לא שמים לב אליהם עוברים על לאו מהתורה, והם דברים שלא הרבה אנשים שמים לב אליהם.

יש לחפש אופן איך להתחייב במצוה זו על מנת שיוכל לקיימה

ואם נרצה להזכיר מהי חשיבות מצוה זו, יש להביא מה שכתב בספר פלא יועץ (ערך שכר שכיר) בשם המקובלים שאמרו שסגולת מצוה זו שבקיימו אותה בימי השבוע, יזכה באותה שבת לתוספת נפש רוח ונשמה, ולפי התועלת הזה כי רב הוא, ראוי למי שחננו ה' יכולת, שיבקש ליתן לעשות מלאכה בתוך השבוע כדי לקיים מצוה זו.

זהירות האריז"ל זצ"ל במצוה זו

וידוע מה שהעיד הגאון רבי חיים ויטאל זצ"ל על רבו האריז"ל זצ"ל שהיה נזהר לקיים מצוה זו בתכלית וכאשר לא היה בידו מעות לפרוע היה מתעכב מלהתפלל תפילת המנחה עד שקיעת החמה כדי לבקש מעות לפרוע אל השכיר ההוא והיה לוקח בהלואה ופורע ואחר כך היה מתפלל, והיה אומר "איך אתפלל להשי"ת תפילת מנחה ובאה לידי מצוה גדולה כזאת ולא קיימתיה".

והרי לנו בזה קל וחומר, ומה רבינו האר"י זצ"ל שידע את חשיבותה של תפילת המנחה, ובכל זאת כשהיה מגיע לידו לקיים מצוה זו של "ביומו תתן שכרו" היה מקיים המצוה והיה מאחר קצת מלהתפלל!

שמחתו הגדולה של החפץ חיים בקיום מצוה זו

ולכן מובן גם מה שסיפר אחד מתלמידי החפץ חיים זצ"ל ואמר שפעם אחת היה נוכח בביתו של החפץ חיים זצ"ל בעת ששב מן הדרך.

נכנס החפץ חיים זצ"ל אל הבית בשמחה עצומה ניגש אל השולחן דפק עליו והכריז: ברוך ה'! זכיתי עכשיו לשלם לעגלון את שכרו ובכך לקיים מצוות "ביומו תתן שכרו"!

ואחרי ביארנו כל זאת, ונקל נוכל להבין מדוע טרחו גדולי ישראל "לחפש" דרכים ועצות כדי לקיים מצוה נפלאה זו. נביא כמה עובדות מגדולי ישראל, כדי שישמשו לנו לדוגמא ועל דרך "כזה ראה וקדש".

להקפיד לשלם לנהג מונית דוקא בסוף הנסיעה

רבינו החפץ חיים זצ"ל היה נוהג שלא שילם לבעל עגלה אלא בסוף הנסיעה, כשהגיע כבר למחוז חפצו, שאז נתחייב ומקיים בזה המצות עשה של "ביומו תתן שכרו", אבל בעודו נוסע לא נתחייב, ולא מקיים בתשלומין המצות עשה, והוא הדין לדידן כשנוסעים במונית עם נהג יהודי, אם משלמים בסוף מקיימים בזה המצוה דאורייתא, מה שאין כן אם משלמים באמצע הנסיעה שעוד לא התחייב לשלם, שאז לא מקיים המצוה בתשלום ההוא.

לעשות תחבולות כדי לקיים מצוה יקרה זו

והאמת היא שיראי ה' היו נוהגים לשכור פועל לעשות מלאכתם אף על פי שהיה בידם לעשות המלאכה בעצמם, כדי שיזכו לקיים המצוה של "ביומו תתן שכרו", וכמו שמובא בספר מידות והנהגות טובות על הגאון רבי אברהם יעקב מרכוס זצ"ל שהיה מיראי ה' של אנשי ירושלים, שהיה נוהג מדי פעם ללכת למצחצח נעליים שיצחצח נעליו - בכדי לקיים מצות "ביומו תתן שכרו".

לשלם יום ביומו ולא מחיר כולל עבור כל העבודה...

ועל דרך זה מסופר על הגאון רבי שאול בראך זצ"ל אב"ד קאשוי שהיו לו מספר ספרי תורה, פעם אחת מסר את ספרי התורה שלו למגיה מומחה כדי שיגיה את הספרים ויתקנם במידת הצורך. נקב המגיה בסכום ורב שאול בראך זצ"ל הסכים למחיר.

כעבור כמה שעות בא רבי שאול בראך זצ"ל אל ביתו של המגיה ואמר לו כי הוא מבקש לחזור בו מן ההסכם שסיכמו ביניהם והוא מבקש לשלם לו בכל יום על מספר השעות שעבד, במקום לשלם לו תשלום כולל עבור כל העבודה, וזאת כדי שבכך יוכל לקיים מידי יום ביומו המצוה של "ביומו תתן שכרו".

הסכים ועשה, ובמשך קרוב לשנתיים, בכל יום לפני תפילת מנחה היה משלם לסופר שכר פעולתו לפי חשבון השעות שעבד בו ביום. חישבו תלמידיו ומצאו כי שיטת התשלום לפי שעות, עלתה לו ביוקר פי ארבע מהסכום שביקש הסופר תחילה על פי קבלנות!

אשרי העם שכך לו!

וחידוש מצינו בדברי בעל הטורים זצ"ל (דברים כ"ד יד) על הפסוק "לא תעשוק שכיר עני ואביון" וכתב, סמוך לכי תשה (פסוק י') לומר אפילו אם הוא חייב, אל תאמר אעכבנו בחובי אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך.

לבקש הלוואה כדי לשלם ביומו...

ונביא עוד עובדא נפלאה בזה המאלפינו בינה איך לחפש דרכים כדי לקיים מצוה זו.

בעל תורת זרעים, הגאון רבי אריה פומרנצ'יק זצ"ל מסר עצמו לתורת ה' בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ולמד בהתמדה גדולה.

היתה לו פעם בעיה בשיניים והלך אל רופא שיניים, וקבע עמו הרופא שיתן לו אלף לירות בעד הטיפול. אחרי שגמר את הטיפול רצה רבי אריה זצ"ל לקיים המצוה דאורייתא של "ביומו תתן שכרו", הוא בדק בכיסים שלו ולא מצא פרוטה, הרופא שיניים אמר לו שהוא אכן מוכן לוותר ושיביא מתי שיהיה לו, אבל רבי אריה זצ"ל לא רצה לוותר על המצוה, שאף על פי שלא יעבור על לאו כיון שמחל לו, אבל את המצות עשה מקיימים רק בזמן שמשלמים עבור הפעולה, ולכן חשב על פתרון אחר...

הוא ניגש אל הרופא ואמר לו: נקלעתי למצוקה כספית אולי תוכל להלוות לי אלף לירות? הסכים הרופא והלוה לו, ואז מיד אמר: הנה הכסף שאני חייב לך עבור הטיפול, ואמר הנני מקיים בזה מצות "ביומו תתן שכרו", וההלואה שילם לו אחרי זמן...

נפלא!

הנהגתו של הגאון רבי חיים ברים זצ"ל

ודוגמא אחרונה לענין זה, הפעם מעשה עם הגאון רבי חיים ברים זצ"ל.

סיפר בעל חנות לפחחות בשכונת מאה שערים: הגאון רבי חיים ברים זצ"ל ביקש ממני פעם להתקין לו חבית מים חדשה על גג ביתו והתקנתיו בשעות אחרי הצהרים, בגמר עבודתי חזרתי לביתי שבשכונת פסגת זאב וידעתי שעל רבי חיים ברים זצ"ל אין לי מה לחשוש ומחר בבוקר אעלה לביתו וישלם לי. אולם בשעות אחרי צהרים המאוחרות דפק על דלת ביתי אברך מבית הרב זצ"ל ומסר לי את סכום הכסף במלואו.

ההוא סיפר לי שהרב זצ"ל ביקשו שיקח מונית על חשבונו וישלם לי עוד היום, משום מצות "ביומו תתן שכרו", וגם לאברך שילם שכר טירחה. (בירור קצר העלה שיתכן ושכר השליח ועלות הנסיעה במונית לשכונה הירושלמית המרוחקת הגיעו לכדי מחצית עלות החבית!).

ראינו אם כן איך שגדולי ישראל חיפשו עצות ודרכים כדי לקיים מצוה זו על כל מחיר, גם כשהדבר גרם שיעלה להם הפסד ממוני גדול.

זהירותם של גדולי ישראל מלהכשל באיסור זה

כעת, מאידך גיסא כדאי לראות גם הזהירות הגדולה שהיה להם לגדולי ישראל כדי לא לעבור על מצוה זו. והרי זה שגדולי עולם היו מחפשים כל מיני דרכים איך לא להכשל חלילה באיסור חמור זה, רואים כבר בגמרא במסכת בבא מציעא (דף קיא) איך שרבי יהודה בר מרימר אמר לשמשו "לך שכור לי פועלים" ופירשו בתוס' שם שחשש שמא לא יהיה פנוי לתת להם ויבוא לאיסור בל תלין (שבשכירות על ידי שליח לא עוברים בבל תלין).

מדוע רץ החפץ חיים זצ"ל בערב שבת?...

כמו כן ידוע עד כמה היה נזהר בזה רבינו החפץ חיים זצ"ל ולא פעם השתרך בלילה אפל, צונן, סוער או שטוף גשם, כדי לשלם לחייט, סנדלר וכדומה את שכרו בזמנו.

בספר מכתבי הח"ח קיצור תולדות חייו (עמ' לג) כותב בזה: סיפרו לי העובדים בבתי הדפוס בווארשא, סיפורים רבים ומפליאים, ביחוד בעיניהם, שלא הורגלו לקבל שכירותם ביומם, ולפעמים אחרי כמה וכמה ימים.

סיפר לי אחד, איך שראו פעם בערב שבת, בזמן הדלקת הנרות, איך שבעל החפץ חיים זצ"ל רץ במהירות לאחד הסמטאות והיה בעיניהם לפלא, איש כמוהו רץ סמוך לחשיכה באחד המבואות הצרות.

אחרי זמן נודע הדבר, כי הפועל שעסק בעבודתו בדפוס בערב שבת, נשמט מתחת ידו והלך לו, וכאשר הביט אבא זצ"ל אחריו ולא מצאו, שאל את חבריו על מקום מגוריו, ורץ אל ביתו עם זמן הדלקת הנרות, לפרוע חובו, שלא לעבור על "בל תלין".

זהירותו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

וכעין זה מסופר גם על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אשר היה נוהג להקפיד על תשלום בגמר העבודה, ופעם לא שילם לנערה שניקתה לו הבית, היה נסער מאוד ולא ידע כתובתה. טרח ללכת למנהל בית הספר כדי שיברר את כתובתה, והלך לביתה לשלם לה הכסף לפני שקיעת החמה...

דאגתו של הפרי מגדים זצ"ל מלהכשל באיסור זה

ועוד יש בזה מעשה מענין עם הגאון בעל הפרי מגדים זצ"ל. 

הפרי מגדים זצ"ל נתקבל אחרי שבע שנות ישיבה בלבוב כאב"ד ור"מ בפרנקפורט, לכבוד המאורע הוא הזמין לעצמו קפוטה חדשה. מכיון שהיה יושב על התורה בבית המדרש עד שעה מאוחרת בלילה וכל רגע היה יקר בעיניו מפז, השאיר ביד אשתו הרבנית סכום כסף לצורך תשלום שכר העבודה לחייט, ברגע שהלה יביא את הבגד המוכן.

בבואו הביתה באישון לילה, הרבנית כבר עלתה על יצועה לישון, הבחין בקפוטה החדשה שהיתה מונחת על השולחן. הפרי מגדים זצ"ל חשש שמא היא עדיין לא שלמה לחייט את שכרו ויש בזה משום הלאו דאורייתא של "לא תלין פעולת שכיר", אך את זוגתו הרבנית לא רצה להעיר משנתה כדי לשאלה. סגר, איפוא, את הדלת אחריו ויצא בחשכת לילה לחפש את החייט, שבודאי ער הוא.

כשמצא את בית החייט, רעד הלה בכל אבריו מרוב התרגשות, וכי מה עושה רבינו בביתי בשעה כה מאוחרת?... הרגיעו בעל הפרי מגדים זצ"ל והסביר לו את החשש שכרסם בלבו, ופניו אורו בשמעו מפי החייט שהרבנית פרעה לו כבר את שכרו.

הגר"א דושניצר זצ"ל לא ישן כל הלילה ובלבד שיוכל לשלם בזמן

ורואים ממעשים אלו איך שגדולי ישראל דאגו שלא להכשל חלילה בלאו זה, עד שהרבה פעמים יצאו לרחובות על מנת למצוא את הפועל כדי לשלם לו.

אמנם יש לפעמים לא רק שנאלצו לצאת בלילה כדי לחפש את הפועל, אלא שהיו מקרים שלא ישנו כל הלילה כדי לא לעבור על איסור של "בל תלין".

וכמו שמסופר על משגיח דישיבת לומז'ה הגאון רבי אליהו דושניצר זצ"ל שיום אחד מסר מנורת לילה לחשמלאי כדי לתקנה תיקון קל וכשהגיע האומן לתפילת ערבית בישיבה הביא עמו את המנורה כשהיא מתוקנת וגמר בלבו לא לקבל תשלום עבור תיקון פעוט כזה.

רבי אליהו זצ"ל האריך בתפילה ולכן סר האיש אל דירתו הסמוכה לישיבה והעמיד את המנורה על גבי השולחן.

באשמורת השלישית של הלילה כשבא האומן אל הישיבה ללמוד את שיעוריו בהיותו ממשכימי קום, מצא להפתעתו את רבי אליהו זצ"ל עומד ומצפה לו עם הארנק ביד. 

מאי כולי האי? - שאל בעיניים תמוהות.

רבי אליהו דושניצר זצ"ל השיב לו בענווה: וכי זוטרתא ואיסור בל תלין להיכן פרח?!...

הרי לנו עד כמה שנזהרו מלעבור על איסור זה של "בל תלין".

חומרת הדבר של מי שעובר על מצוה זו

לסיום, נביא קצת ממה שמובא בספרים הקדושים על חומרת הדבר של מי שעובר על מצוה זו.

והא לך את לשונו של הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (ח"א סי' תתצט) שכתב בענין זה אריכות דברים ובין השאר הוא כותב: אעתיק בענין הלנת שכר שכיר מה שכתוב בספרי "מצוות היום", והדברים נחוצים ונוגעים לכל אחד יום יום למעשה, שהאיסור להלין שכר לשכיר ולא לשלם באותו יום ממש חמור מאוד, שבעונש הלנת שכיר לא רק בפועל עני אלא אפילו בפועל עשיר הקב"ה ממעט ימים וממעט נפשו מעולם הבא, ואפילו השכיר אומר לבעל הבית "ישאר שכרי בידך", רב המנונא מיאן לקבל שזהו כאילו מפקיר נפשו, ורק לאחר שהפועל קיבל בידו שכרו הפקידו ביד בעלים.

ובסוף דבריו שם כתב עוד: ויש להאריך ולבאר בענינים אלו, אבל העיקר באתי לרמז שאיסור בל תלין חמור מאוד, ומצוה לפרסם דברים אלו, והקדוש האריז"ל זצ"ל נהג שלא להתפלל מנחה לפני שמשלם לפועל או קבלן שגמר עבודתו, ואפילו לא תבעו הפועל כלל, ואם ח"ו הפועל מצטער שחסר לו כסף, החטא והפגם נורא מאוד רח"ל, ושמענו מגאוני ישראל זצ"ל שנהגו להקפיד מאוד באיסור זה.

דברים נוראים המובאים בזוהר הקדוש

ועל מנת להשלים את היריעה נביא את לשון הזוהר הקדוש (פר' קדושים דף פה. אות פ"ה) שכתב זה דברים נוראים מאוד וז"ל: 

בוא וראה, מי שלוקח שכרו של העני, הוא כאילו לוקח את נפשו ונפש אנשי ביתו, הוא המעיט את נפשם, הקב"ה ממעט ימיו וממעט נפשו מעולם ההוא. כי כל אלו דיבורים שיצאו מפיו של העני כל אותו היום, כולם עולים לפני הקב"ה ועומדים לפניו, ואחר כך עולה נפשו ונפשם של אנשי ביתו ועומדים באלו דיבורים של פיו (דהיינו שתובעים דין לפני הקב"ה) ואז אפילו נגזר על אותו האדם כמה ימים וכמה טובות, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו.

בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמון...

ובמסכת סוכה (דף כט:) מובא שבשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמון (שכלין מאליהם - רש"י זצ"ל) על כובשי שכר שכיר (שמדחהו בלך ושוב - רש"י זצ"ל), ועל עושקי שכר שכיר וכו'.

וכן במסכת בבא מציעא (דף קיב.) מובא שכל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו.

הרי שביארנו מהות המצוה של "בל תלין" ו"ביומו תתן שכרו" והבאנו גם כמה אופנים שנוגע מצוה זו, חשיבות המצוה ואיך שגדולי ישראל יתחכמו כדי לקיים מצוה זו, ומאידך גיסא עד כמה שנזהרו מלעבור עליה.

קרדיט: המאמר מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מתוך הספר 'מצוות דיליה' לכתבה על הספר לחץ כאן.

למאמר הקודם: גזל, גניבת דעת ועוד... [לחץ כאן] 2 לאווין בתורה שענינם דומה, לאו לא לגזול ולאו שלא לגנוב. נבאר המצוה וגדרה, נראה הסוגים השונים של גזל כגון; גונב דעת הבריות, שואל שלא מדעת, גזל עכו"ם וכדומה. נבאר חומר איסורם. ומעשים מגדולי ישראל שרואים מהם עד כמה נזהרו והתרחקו מכל חשש של גזל, אפילו הרחוק ביותר.

.