מתיקות שמירת הלשון

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

מתיקות שמירת הלשון 

צריך לתת מתנה למי שמדבר עליך לשון הרע 

אחד מספרי היסוד של היהדות הוא ספר חובת הלבבות, שנתחבר על ידי רבינו בחיי לפני כאלף שנה, והוא "מסגולי סגולת" הראשונים. כל גדולי ישראל - הרמב״ם, רבינו תם, השולחן ערוך ועוד רבים - למדו ממנו פרקי יראה ומוסר בכל הדורות כמבואר בהקדמה לנושאי כלים שם. בספר זה שער הכניעה, ז׳, כתב על איסור לשון הרע גילוי פלאי: 

המדבר לשון הרע נותן חלק מזכויותיו לחבירו שדיבר עליו - ונוטל מחובותיו של הזולת לעצמו!!! 

ובספר מרפא לנפש הביא את דברי מרן הבית יוסף, ששמע מאותו המלאך המגיד שהיה לומד עימו בכל יום, שהעיד המלאך שאכן אמת ויציב הדבר, ובאמת מחליפים זכויות ועוונות בין המספר לשון הרע לבין זה שמספרים עליו. והוא עניין גדול המייחד ומבדיל את חטא לשון הרע משאר העבירות שבתורה. 

ואילו ידעו בני האדם דבר זה בבירור, הרי היו מודים מעומקא דליבא לזה שסיפר עליהם לשון הרע, ובוודאי היו שולחים לו תשורה גדולה ומתנות לרוב, בתודה והכרת הטוב על המתנה הגדולה שהעניק להם – חלק מזכויותיו. 

אומנם, מדגיש רבינו בחיי, דבר זה קורה דווקא אם מספר לשון הרע של שקר, שדינו כמוציא שם רע, ורק אז נותן לחבירו חלק מזכויותיו, ונוטל ׳בתמורה׳ חלק מחובותיו. וממילא בשעה שיעלו מספרי לשון הרע למרום לאחר מאה ועשרים שנה, לפתע יגלו לתדהמתם שחלק מזכויותיהם נעלמו כלא היו... ובזה אין די, כי גם מאשימים אותם בדברים שכלל לא עשו... 

ובוודאי באותה שעה יתקוממו וישאלו - הכיצד? 

הרי כאן הוא עולם האמת... כיצד אפשר לטעון כלפינו דברים ׳לא נכונים׳? כיצד אפשר להאשים אותנו במה שלא עשינו?! 

והמלאכים ישיבו להם: סיפרתם לשון הרע! ולשון הרע משנה את מאזן הזכויות והחובות... 

והדבר פלא פלאים!!! 

 כיצד ייתכן הדבר, שעבירה אחת תגרום לשינוי כה גדול במאזן העבירות והמצוות? 

וכי יעלה על הדעת שאדם שעבר על עבירה חמורה כגון חילול שבת יאבד בגללה את המצוות שקיים - את הציצית שלבש, את התפילין שהניח, את הצדקה שנתן... ואילו המספר לשון הרע מאבד הכול! 

וכיצד ייתכן שהמדובר הנפגע יקבל זכויות על מצוות שלא קיים? 

עוד יש לנסות להבין, כיוון שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא - מידה כנגד מידה, היכן אנו מוצאים בעונש הזה את החשבון של מידה כנגד מידה? 

לשון הרע שונה מכל העבירות שבתורה! 

המתבונן יראה כי איסור לשון הרע שונה בתכלית משאר העבירות שבתורה בארבעה דברים מהותיים וכבירים עד מאוד: 

המספר לשון הרע מנכים מזכויותיו - וחבירו נוטל אותם, ובנוסף אותו רשע גם מקבל לעצמו את החובות של החבר שסיפר עליו. ולא מצינו לזה אח וָרֵעַ בכל התורה כולה. 

העונש על לשון הרע מגיע מיידית - כהרף עין ללא שהות. וכפי שהתפרש בתורה פעמים רבות: כגון מה שאמר משה רבינו בפרשת שמות ד, א: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" ולרום מעלתו של משה רבינו הקב״ה דקדק עימו כחוט השערה, ולכן נתבע משה על אמירה זו כאילו סיפר לשון הרע על עם ישראל שלא יאמינו שנשלח מאת ה׳ לגאול אותם, ולכן נענש מיד בלי שום המתנה ואריכות אף - והפכה ידו מצורעת כשלג! 

וכן מרים שדיברה לשון הרע על משה, נצטרעה מיד, ועם ישראל המתינו לה שבעה ימים, וכך נודע לכולם מה אמרה ועל מי דיברה, ונתגלה קלונה ברבים. 

החוטא לוקה בעונש קבוע וידוע - הצרעת! וכך כל מי שמספר לשון הרע, כולם יודעים בדיוק איזה חטא עשה, ועל מה נענש. שלא כמו שאר העבירות שאין עליהן עונש קבוע, ואם אדם חלה והעני או התייסר בעניין אחר, הוא וכל הסובבים אינם יודעים על מה באה אותה צרה. 

נאמר בתורה (ויקרא יג, מה) על המצורע: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״! כלומר - "תתרחקו ממני, אני טמא"! אוי! איזו השפלה מזעזעת!!!! 

הבה נתאר לעצמנו מה אירע לו למספר לשון הרע במדבר: הוא הורחק משלושה מחנות, ועמד על אם הדרך כשצרעת גדולה ניכרת על ראשו ועל גופו. 

ולא זו בלבד, אלא היה עליו לעמוד ולצעוק בקולי קולות: "אני טמא!" 

אסור לו להתחבא במערות ובשדות עד שהצרעת תעבור. לא ולא! אלא הוטל עליו להראות לכולם את עונשו, כדי שכולם ירחמו עליו ויתפללו עליו. 

כשאנו נתקלים בהשפלה שכזו אנו נזכרים בהמן בן המדתא, שהלך ברחובה של עיר וצעק בקול גדול: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"... ובתו שפכה עליו קיתון של שופכין... 

ומדוע כל זה? למה מגיע לו למספר לשון הרע השפלות כה חמורות? מדוע יש צורך שבגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע וטמא טמא יקרא? 

אין הנאה מלשון הרע 

כדי להבין את עומק העניין של חטא לשון הרע, נתבונן בדברי הגמרא במסכת ערכין דף טו: ובמסכת תענית דף ח., שהביאו רבותינו את מאמר דוד המלך בתהילים קכ, ג: "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה", המטיף מוסר למדברי לשון הרע, שאין בדיבורם כל תועלת, ומה ייתן לו היצר ומה ירוויח ממנהגו הקלוקל? 

ועוד הוסיף שלמה בנו בקהלת י, יא: "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" וגם הוא מדבר על חוסר התועלת שבעוון לשון הרע. 

ולכאורה יש להבין, מה הקשר בין נשיכת הנחש לבין עוון לשון הרע? 

אלא אמרו רבותינו שלעתיד לבוא יבואו כל החיות אל הנחש, וישאלוהו שאלה גדולה: 

למה נשכת, ומדוע הכשת? 

ניחא האריה דורס והזאב טורף, ונהנים מכך כשאוכלים את הטרף. אבל אתה הנחש - מה יצא לך מכל זה? לשם מה נשכת? הלוא מאז ומעולם אתה אוכל עפר, וכל דבר שתכניס לפיך יהיה טעמו כטעם העפר, ומכיוון שעפר לחמך - למה תכיש? 

משיב הנחש: "מה יתרון לבעל הלשון?" מבאר העיון יעקב את עומק תשובתו, שטוען הנחש - מה תלינו עליי? הריני כמו מספרי לשון הרע. גם להם אין שום הנאה מהדיבור והבל הפה המחריב עולמות. 

ומעתה מתבאר שורש גדול בחטא לשון הרע - המספר לשון הרע גורם נזק לחבירו, בלי שיוצאת לו מזה שום תועלת. 

 זה לא נהנה, וזה חסר! 

ומעתה מקשה השפתי חיים מידות ועבודת ה׳, חלק א, כיצד אמרו רבותינו שאין הנאה בסיפור לשון הרע? והלוא אנו רואים כי יש לבני האדם תאווה עצומה ומשיכה גדולה לספר לשון הרע עסיסי על הזולת... צא וראה ברחובה של עיר כמה מדברים בלהט ובשקיקה עצומה מה עשה פלוני ומה אמר אלמוני, ובתנועות ידיים סוערות וקריצת שפתיים ועיניים הם משקרים ומתסיסים, מסכסכים ומעליבים... ונהנים מכל רגע. 

וכמה הודעות ומסרונים נשלחים בכל יום במכשירים הטמאים "לכל הקבוצה"... ובפרט בחורבן הגדול והרעל הארסי והזלזול בכבוד הזולת הצפון כמעט בכל תוכנית חדשות ואקטואליה לצופים במסך ולשומעים ברדיו... 

ורק יהודים העומדים איתן באמונתם ומלאים ביראת שמיים, רק הם מצליחים להתגבר ולהתנתק מהנגע הקרוי לשון הרע. ואם כך, לכאורה נראה שאין בעולם הנאה גדולה מזו! 

מתרץ רבי חיים פרידלנדר זצ״ל יסוד עצום: באמת, אין שום הנאה בעצם הדיבור של לשון הרע. אין זה כאכילת מעדני מלכים, כתענוגות הגוף והנפש או כטיול בנופים קסומים. לא ולא. 

בסך הכול נזרקו מהפה כמה מילים שהושלכו לחלל האוויר... 

אבל ההנאה היא אחרת: להשפיל את הזולת. להוריד אותו כדי להתרומם! 

המספר לשון הרע מרגיש לרגע קט כחכם ושופט, והוא היודע והמבין הגדול שמסוגל להטיח ביקורת ולחרוץ את משפטם של כל הסובבים אותו! 

אם כן מוכח בעליל שהעומק המסתתר בעוון לשון הרע הוא למעשה "מתכבד בקלון חבירו". ואין הנאה ישירה לא לגוף ולא לנפש מעצם המעשה של הלשון הרע, אלא כל ההנאה מגולמת בתוצאה הקשה והיא השפלת הזולת. ומהדריכה על השני - החוטא מרגיש שהתרומם קמעה על חשבונו... 

ו״הנאה" זו אינה הנאה גשמית, ואפילו לא הנאה רוחנית, אלא נדמה לאדם שיש לו הנאה, קצת כבוד מזוייף מהעובדה שחבירו הושפל, כשגילה את חסרונותיו וקלונו ברבים. 

השפלת המצורע – לתקן את מעשיו ועתה יאיר אור גדול - 

המספר לשון הרע נענש מידה כנגד מידה: הוא רצה להשפיל את חבירו - 

לכן יושפל עד לתהום, וייאלץ לעמוד באמצע הדרך כשבגדיו פרומים וראשו פרוע, ויקרא בגרון ניחר: אני טמא. 

הוא ביקש להתגדל על ידי החסרונות של חבירו - 

עתה בזמן התיקון, הוא זקוק דווקא לחבירו שיתפלל עליו, וירחם ויעתיר תחינה למענו. 

ולכן נבין היטב מדוע דווקא בעבירה הזאת יש עונש כה קשה, שהמספר לשון הרע מאבד את זכויותיו, ומקבל ל"חשבונו" את חובות השני. הרי לעתיד לבוא יזכה כל יהודי לחלק בגן עדן, וכל אחד יראה את חלק חבירו, ואמרו חז״ל במסכת בבא בתרא דף עה: שכל אחד ואחד נכווה מחופתו של חבירו, כווייה הצורבת ומכאיבה כאדם הנוגע באש. כי כל אחד יהרהר בליבו בצער: כיצד זה פלוני הגיע למדרגה כה גדולה, ומדוע אני לא הגעתי למדרגה שכזו... 

לכן המספר לשון הרע, שביקש להוריד את חבירו תחתיו, באופן זמני בעולם הזה - 

ייענש מידה כנגד מידה, שזכויותיו יעברו לשני, ובגן עדן בעולם האמת, חבירו יהיה מעליו, באופן קבוע! 

ובשל חומרת העוון והעונש הנורא המתלווה לו, שלא מצאנו כדוגמתו בשום מקום בתורה, מענישים את החוטא באופן מיידי כהרף עין וללא שהות. לומר ולרמוז לו: דע לך, הינך עומד כפסע לפני התהום ועלול אתה להפסיד הפסד אדיר ועצום שאין כדוגמתו. חזור בך, חזור בך! ולאלתר! 

ונוסיף ונאמר שגם הראשון בעולם שסיפר לשון הרע, נענש מיד ובחריפות יתֵרה: 

ומי היה? הנחש בגן עדן, שסיפר לשון הרע על הקב״ה... 

ובזוהר הקדוש בראשית תמן, תיקון מ״ח מבואר שנתקלל הנחש בעשר קללות ונענש לאלתר, והכול נעשה מידה כנגד מידה. אחד העונשים הוא: "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" כי סיפר לשון הרע שהוא חטא שאין בו הנאה, ולכן נענש שכל מה שיטעם בכל ימי חייו, יהיה כטעם העפר. 

טעם החיים ניטל ממנו לעולמי עד... 

ועוד מידה כנגד מידה - הוא סיפר לשון הרע כדי להגביה את עצמו, ולכן מיד נענש שקיצצו לו את רגליו, ומאז ועד היום הוא כורע ומשתחווה ומושפל כל ימי חייו. ואפילו כשהוא מזיק, אינו מזיק אלא מהמקום הנמוך ביותר שיש, מהעקב... 

השפלה תחת השפלה. 

להשלמת הענין ראה שיעור מכבוד הרב שליט"א: 'שמירת הלשון' ע"פ הספר 'להתעלות' לכתבה על הספר - לחץ כאן.

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת תזריע מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: פרשת שמיני, מאמר: נדב ואביהוא - לחץ כאן].