חיפזון

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

חיפזון

ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד מאמר זה בשיעור: מדוע יצאו בני ישראל ממצרים בחפזון 02.02.2025.

א] מדוע יצאו עם ישראל ממצרים בְּחִפָּזוֹן?

ב] כמה פעמים מוזכרות בתורה המילים 'יְצִיאַת מִצְרַיִם'?

ג] "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמות יב, יא) מפני מה נצטוו לאכול את קרבן הפסח בְּחִפָּזוֹן? ומדוע צְלִי אֵשׁ דווקא ולא מבושל (שמות יב, ט)?

ד] בהגדה של פסח נאמר: 'מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוֹ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מַה? עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ" (שמות יב, לט). ותמוה מדוע מדגישים כל כך פרט שולי שכזה? ויותר מכך בשעה כה גדולה של יציאה לחירות! איזו חשיבות יש לסוג האוכל שאכלו?

ה] למה נקראת המצה "לֶ֣חֶם עֹ֑נִי" (דברים טז, ג)? הרי עם ישראל שמחו כל כך כשאכלו מצה זו כי באותה שעה נגאלו!

ו] מדוע הכניס אברהם אבינו אורחים במהירות: "מַהֲרִי וכו' לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח, ו-ז)?

ז] מהו עומק המעשה של "אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת" (שמות יב, כב)?

ח] מדוע שינה משה רבנו מצווי ה'? שהקב"ה ציווה: 'ליתן את הדם קודם על המזוזות' (שמות יב, ז) ומשה ציווה: 'ליתן דם תחילה על המשקוף'?

ט] "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה'" (שמות יב, מב) איזה גאולות נוספות היו ביום הפסח בדיוק?

בני ישראל נגאלים בְּחִפָּזוֹן;

מצווים היו בני ישראל לאכול את הפסח באופן זה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'".

פירש רש"י: "בְּחִפָּזוֹן" – 'לשון בהלה ומהירות!'

לכן שמו של החג הוא פסח מלשון: דילוג וקפיצה שכן הליכה רגילה היא איטית אולם בשעה שהאדם פוסח וקופץ זוהי הליכה מהירה חיפזון!

ולפיכך גם במכת בכורות הקב"ה כביכול קיפץ ודילג מבית מצרי לבית מצרי אחר ודילג על בתי ישראל בְּחִפָּזוֹן במהירות פֶּסַח הוּא לה'!

ובמכילתא הקשו: 'מדוע היו צריכים לאכול את הפסח שהוא קרבן כל כך חשוב בְּחִפָּזוֹן?

ותירצו (במדרש וכן מובא במסכת ברכות דף ט): 'שיש מחלוקת תנאים על חיפזון זה לזכר מה הוא בא? שאמר רבי אבא: 'הכל מודים שבחצות הלילה נגאלו! שהרי כשמתו בכורי מצרים מיד נתן להם פרעה רשות לצאת אלא שהיציאה בפועל היתה ביום! "בְּיָד רָמָה" (שמות יד, ח) כבני חורין ולא כעבדים שבורחים שנאמר: "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה" (במדבר לג, ג) כלומר; יצאו בבוקר שלמחרת.

אלא שנחלקו חכמי ישראל: על מה בא החיפזון? דעת רבי אליעזר בן עזריה: שהוא לזכר חיפזון מצרים שמיהרו לְשַׁלְּחָם: "כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" (שמות יב, לג) ואילו רבי עקיבא לומד: שהוא לזכר חיפזון עם ישראל שהכינו במהירות את כליהם ובגדיהם באשמורת הבוקר בשעה שיצאו ממצרים.

אולם במכילתא אבא חנן משום רבי אליעזר אומר: 'זה חיפזון שכינה! שמיהר הקב"ה לשלחם להוציאם ממ"ט (49) שערי טומאה שלא ישקעו בשער החמישים (50) ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר מפסוק: "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים ב, ח) הקב"ה גאל את עם ישראל בְּחִפָּזוֹן!

בני ישראל נגאלו בזכות האבות;

ועל הפסוק הזה בדיוק דרש רבי יהודה (מדרש רבה טו, ד): 'אמר הקב"ה: 'אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל - אינם נגאלים לעולם!'

מבאר העץ יוסף: 'כיון ששקעו במ"ט שערי טומאה וההבטחה לגאולה היתה על תנאי: שלא ירשיעו! לכן מאחר שעבדו עבודה זרה - לא היה הדין לגאול אותם לעולם!

אך בזכות מי נגאלו?

'בזכות אבותיהם אני גואלם! שנאמר: "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים" – ההורים!'

והוסיף העץ יוסף: "מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" - גבעות אילו האמהות!'

על כל פנים בילקוט שמעוני מבואר: 'שרק יְצִיאַת מִצְרַיִם היתה בְּחִפָּזוֹן - חיפזון שכינה!'.

מה שאין כן לעתיד לבוא לא יִגאלו בְּחִפָּזוֹן כמו שנאמר: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ" (ישעיה נב, יב).

בתורה מוזכר ארבעים ותשע (49) פעמים 'יְצִיאַת מִצְרַיִם'!

והוסיף השפתי כהן (תלמיד האר"י ז"ל): 'שפרעה הרשע הכניס את ישראל למ"ט שערי טומאה ואם היו נכנסים לשער החמישים - לא היו נגאלים לעולם.

ולכן כרמז לזה נכתב בתורה ארבעים ותשע פעמים 'יְצִיאַת מִצְרַיִם' להורות: שהוציאם הקב"ה ממ"ט שערי טומאה וזו הסיבה לחיפזון!

וזהו המבואר (תנחומא בשלח א): "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יג, יח) – 'אחד מחמישים!' (1/50)

רמז: על אותו שער שנשאר לפליטה אחד מחמישים!

ומעתה יאירו דברי האור החיים הקדוש זיע"א (שמות ג, ט) שהקשה פליאה עצומה!

מחד (1) גיסא: הקב"ה האריך את הזמן והפליא מכותיו במצרים במשך שנה שלימה! על אף שהדבר תמוה כי למה יאחר הקב"ה את הגאולה? הלא יכול היה להכותם בכל עשרת (10) המכות ברציפות בזו אחר זו?

ומאידך (2) גיסא: בזמן שיצאו ממצרים הוצרך למהר! "וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ" (שמות יב, לט) פן ילכדו בשער הטומאה החמישים! וממילא מפליא הדבר מדוע לא הוציאם קודם לכן בזמן מרווח?

אלא, שכדי ליישב את הדברים צריך לומר: שכל עיקר הגלות נועדה לבירור הניצוצות שנטמעו במ"ט שערי טומאה ולכן אי אפשר היה להוציאם מוקדם יותר כי אילו היו יוצאים מוקדם - היו מפסידים את בירור החלק ההוא! ועל כן מוכרחים היו להגיע אל הרגע האחרון ולרדת סמוך לשער הנ' (50) כיון שכך נתבררו בינתיים כל ניצוצות הקדושה!

ומשכך יובן היטב! שלאחר מ"ט ימים מיְצִיאַת מִצְרַיִם יכלו לקבל את התורה לפי שבכל יום ויום תוקן לגמרי אחד משערי הקדושה ומטעם זה זכה גואלם משה רבינו למ"ט (49) שערי בינה אולם לא זכה לשער החמישים (50) כיון שכלל עם ישראל לא היו מעולם בשער החמישים מצד הטומאה.

ומוסיף האור החיים לחדש פנינה יקרה! שלעתיד לבוא הגאולה תהיה באופן שונה וזאת משום שהחל ממתן תורה קיימת כבר האפשרות לברר את השער החמישים (50) של הטומאה ולכן הגאולה העתידית לא תהיה בְּחִפָּזוֹן כי לא יהיה בו צורך!

ומשכך הגם שיטמאו עם ישראל בשער החמישים (50) על ידי צער הגלות האחרון מכל מקום על ידי תורת חיים - יזכו להיכנס לשער החמישים של הקדושה בגאולה הקרובה במהרה בימינו - אמן!

'פסח' נעשה בדווקא צְלִי אֵשׁ;

ולפי זה עונה החזקוני באופן נפלא! על הקושיות הבאות: מדוע אוכלים את הפסח בְּחִפָּזוֹן? ולמה דווקא צְלִי אֵשׁ?

נצטווינו בתורה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'" (שמות יב, יא) מתבאר: שאת קרבן הפסח יאכלו דרך חול ולא כשאר קדשים שאוכלים דרך כבוד.

ולא יבשלוהו אלא יעשוהו צְלִי אֵשׁ (שמות יב, ט) כיון שכאשר אין מים הבשר נצלה ישירות מהאש בלי שום חציצה וכך נעשה מהר יותר!

אם כן צְלִי אֵשׁ שהיא האפשרות המהירה ביותר לבישול בשר מתאימה באופן מושלם לצווי: לאכול את הפסח בְּחִפָּזוֹן! כזכר לצורת הגאולה!

ואם כן יאירו הדברים! שלזכר יְצִיאַת מִצְרַיִם שהיתה בְּחִפָּזוֹן - גם מצוות החג פסח ומצה יעשו בְּחִפָּזוֹן כי את קרבן הפסח אוכלים במהירות ולכן ניצלה באש ואף הכנת המצה נעשית במהירות יתירה בְּחִפָּזוֹן.

המצה נקראת: "לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז, ג) על עשרות שנים שאכלוהו מתוך שעבוד;

ומעתה יאירו דברי השל"ה הקדוש זיע"א (מסכת פסחים) שמעלה תמיהה עצומה! מפני מה יש ענין גדול כל כך להזכיר את המצה? כאשר לכאורה העובדה שבשעה שיצאו לא הספיק בצקם להחמיץ (שמות יב, לט) הִנַּה ענין שולי בלבד? איזו חשיבות קיימת בעצם הידיעה של מה שאכלו בזמן שיצאו לחירות?

ומבאר השל"ה באור מחודש להפליא!

כל אותן השנים שהמצרים שִעבדו את עם ישראל ומיררו "אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות א, יד) כל כך לחצו ודחקו בהם עד שלא היה להם זמן לאכול!

לכן כשאפו ישראל לחם לארוחת הצהרים - לא הספיק בצקם להחמיץ במשך עשרות שנים!

והרוויחו המצרים הרשעים בכפליים (2); האחד (1) שעם ישראל לא בזבזו את זמנם בהכנת האוכל. והשני (2) שמצה לא מתעכלת מהר וכך לא היו רעבים ויכלו לעבוד זמן רב בלי הפסקה!!

אם כן מצה זו בהחלט נקראת "לֶחֶם עֹנִי" כלומר; לא המצה של רגעי היציאה נקראת כך אלא המצה שאכלו עשרות שנים בסבל ובמרירות!!

ולכן בדרך פלא! בדיוק באופן זה נגאלו: "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות יח, יא) כשנאנקו עם ישראל תחת עול השעבוד ואכלו לחם שאינו מוכן דיו = מצה!

בדיוק בצורה זו יאכלו ברגע היציאה מצה בְּחִפָּזוֹן במהירות אבל לא של צער אלא של שמחה וגאולה! ולכן מצה זו היא זכרון; הן לשעבוד והן לגאולה על "לֶחֶם עֹנִי" שהפך מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה!

פסח כנגד אברהם; 

וכדי להעמיק יותר על שורש של גאולה מתוך חיפזון יש להתבונן עוד במדרשי חז"ל:

במדרש (רבה טו, י) מבואר: שעיקר הגאולה ממצרים היתה בזכות אברהם אבינו!

שנאמר: "כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ: וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן!" (תהלים קה, מב-מג).

ולכן את הפסח יאכלו צְלִי אֵשׁ - בזכות אברהם שניצל מכבשן האש! (שמות רבה טו, יג) ויאכלוהו "נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם" - בזכות אברהם! שאמר: "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" (בראשית יד, כג) (תנחומא לך לך יג).

וטובלים בַּדָּם ונותנים בסף הַמַּשְׁקוֹף (שמות יב, כב) לזכור את דם מילת אברהם.

והביא הרב ברוך רוזנבלום שליט"א פנינה נפלאה! בשם הטור (אורח חיים סימן תיז) וזה לשונו:

'שמעתי מאחי הרב יהודה; ששלושת (3) המועדים - נתקנו כנגד שלושת (3) האבות;

פסח - כנגד אברהם! דכתיב: "לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו) ובמדרש (רבה מח, יב) מבואר: 'שפסח היה!' ואברהם ציוה לשרה: 'ללוש מצות' ועל כן יצחק גם הוא נולד בפסח בשנה הבאה בדיוק ביום זה!

ושבועות - כנגד יצחק! שתקיעת שופר של מתן תורה היתה מאֵילו של יצחק.

וסוכות - כנגד יעקב! דכתיב: "וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת" (בראשית לג, יז).

אברהם הכניס אורחים במהירות;

והנה, מבואר בפסוקים: שגם אברהם אבינו עשה הכל במהירות!

"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו) [אולי כנגד המצה!].

"וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח, ז) [אולי כנגד קרבן פסח!].

מדוע אברהם אבינו מיהר כל כך? 

מבאר רבי ישראל מסלנט זצוק"ל (אבן ישראל) ביאור נפלא!

ישנם שני (2) סוגים של הכנסת אורחים; של עשיר ושל עני - ולא הרי זה כהרי זה;

כשמכניסים עשיר - יש להשתדל להכין תפריט מגוון ולהגישו בכלים נאים! ואין צורך למהר ולהכין את הארוחה שהרי בוודאי אינו רעב.

אולם בהכנסת אורחים של עני - יש גם גמילות חסדים! כי בוודאי רעב הוא!! על כן יש למהר שמא לא אכל זמן רב וצריך להכין מאכלו במהירות פן ימות מיד! כמו במעשה (מסכת תענית דף כא) בנחום איש גמזו.

לכן אברהם אבינו שחשב: 'כי אורחיו עניים ורעבים כל כך!' מיהר והאכיל אותם פן ימותו. ומבאר בספר 'עולת שבת בשבתו': שכך בדיוק גאל הקב"ה את עם ישראל כעניים - בלי שום מצוות נגאלו! שהרי היו על שפת שער החמישים (50) על סף מיתה רוחנית!

וכמו שאברהם אבינו נתן אש"ל (אכילה, שתיה, לינה / לוויה) בחינם! במהירות!!

כך הקב"ה גאל את בניו; בחינם! במהירות!!

והחתם סופר זיע"א הביא רמז לאש"ל בפסוק: "אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" (שמות יב, ג) פעמיים (2) ראשי תיבות אש"ל; כזכר לאש"ל של אברהם אבינו ע"ה.

וכשם שאברהם אבינו עשה חסד בגוף ונפש; האכיל את הגוף והכניסם תחת כנפי השכינה! כך בדיוק הקב"ה גאל את הגוף משעבוד ונטע בבניו אמונה!!

משקוף ומזוזות;

ולכן בהגדה של פסח מזכירים: 'בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם' בבהילות!

'כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל' להזכיר זכותו של אברהם שהאכיל 'כָּל דִכְפִין' במהירות - ובזכותו נגאלנו בְּחִפָּזוֹן!

ונפלאים לפי זה דברי המדרש (רבה יז, ג): "וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת" (שמות יב, כב);

הַמַּשְׁקוֹף - זה אברהם! ו: הַמְּזוּזֹת - יצחק ויעקב!

ובהתאם לדברים הללו יובן העומק בחידושו של הכלי יקר!

הכלי יקר הקשה: 'מדוע משה רבינו הִיפֵּך מצווי הקב"ה? הרי הקב"ה ציווה: "וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף" (שמות יב, ז) ואילו משה רבינו ציווה את ישראל להיפך! "אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת" (שמות יב, כב)?

ועוד, שהקב"ה לא ציווה לתת את הדם דווקא באמצעות אזוב ואילו משה רבינו הוסיף מדעתו: "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב" (שם)?

ומבאר על כך ביאור נפלא!

קיימת מחלוקת ישנה בין הקב"ה לעם ישראל; הקב"ה מבקש: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי ג, ז) - התחילו אתם! 'פתחו לי פתח כחודו של מחט!' ועם ישראל מבקשים להיפך! "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" (איכה ה, כא) – 'התחל אתה!'

והנה המדרש רבה מבאר את הַמַּשְׁקוֹף ו: הַמְּזוּזֹת בשני (2) אופנים;

האחד (1) הַמַּשְׁקוֹף - הוא אברהם ו: הַמְּזוּזֹת - הם יצחק ויעקב. והשני (2) הַמַּשְׁקוֹף - הוא הקב"ה ו: הַמְּזוּזֹת - האבות והאמהות!

ומעתה אור גדול! הקב"ה ציווה: לתת תחילה על הַמְּזוּזֹת - שיתחילו עם ישראל ורק אחר כך על הַמַּשְׁקוֹף - הקב"ה!

אמר משה רבינו להקב"ה: 'כאן זה בלתי אפשרי! לא יתכן כלל לחכות!! כי הרי עם ישראל מצויים במ"ט (49) שערי טומאה!!! על כן תתחיל אתה! קודם תתנו דם על הַמַּשְׁקוֹף - הקב"ה יפעל ראשון! ורק לבסוף עם ישראל ישובו בתשובה.

וזאת למה? כיון שעם ישראל במצב של אֲגֻדַּת אֵזוֹב! לכן הוסיף משה רבינו מדעתו את אֲגֻדַּת האזוב למען ידעו: שכיון שהם במצב כה שפל ואין כלל זכויות בידם - מוכרח הקב"ה לגאלם באופן של 'איתערותא דלעילא!' (התעוררות מלמעלה).

אין לדון שוגג כמזיד;

ומשום כך הקב"ה אכן לימד זכות על עם ישראל!

בילקוט (שמעוני בשלח רמז רלד) מבואר: 'שבשעה שרצה הקב"ה לקרוע את ים סוף - ירד סמא"ל וקטרג: 'ריבונו של עולם! הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה מה נשתנו אלו מאלו?!'

השיב לו הקב"ה: 'שוטה שבעולם! הרי המצרים עבדו עבודה זרה - מדעתם ומרצונם! ואילו עם ישראל עבדו עבודה זרה - מתוך שעבוד וטירוף הדעת!! ואיך תדון שוגג כמזיד ואונס כרצון?!'.

כלומר; הסכים הקב"ה לטענה שעם ישראל משולים לאזוב, שפלים בגשמיות מעונים שבורים ורצוצים ומתוך כך גם שפלים ברוחניות ועובדים עבודה זרה!

ולכן אף הסכים: שיתנו את הדם על הַמַּשְׁקוֹף תחילה ואחר כך על הַמְּזוּזֹת ומספיק היה שיעשו מעשה קל - על מנת שהקב"ה יגאלם!

כמו שמבאר רבנו בחיי זיע"א: 'שמי שהראה לכולם בפרהסיא שזבח את תועבת מצרים ונתן את הדם על הַמְּזוּזֹת והמשקוף לעיני כל - ראוי הוא שיגן עליו הקב"ה בשעה זו שמראה את אמונתו בה' יתברך ברבים!'

לֵיל שִׁמֻּרִים;

ולסיום יובאו דברי המדרש (רבה יח, ט): "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה'" (שמות יב, מב) "שִׁמֻּרִים" - מלשון רבים'.

שכן מאורעות רבים אירעו באותו הלילה;

בלילה הזה הכה אברהם אבינו את ארבעת (4) המלכים! שנאמר: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה" (בראשית יד, טו) ומפורש בפרקי דרבי אליעזר (כז): 'שחילק הקב"ה את הלילה; חציו (1/2) לאברהם לנצח במלחמה! וחציו (1/2) לגאולת בניו שנגאלו בזכותו והוא לֵיל שִׁמֻּרִים!'

ובפרקי דרבי אליעזר (כו) מתבאר: 'שבלילה הזה נושעה שרה מאבימלך ופרעה גם יחד! והביא הקב"ה על פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים (בראשית יב, יז) כאות וסימן: על הנגעים שיבואו עליו לאחר מאות שנים!

וכן מגלה בפרקי דרבי אליעזר (לג): 'שבלילה הזה בירך יצחק את יעקב! כי זהו הזמן המסוגל שבו אוצרות השפע יורדים לעולם!!'

ובזוהר הקדוש (תולדות) מחדש: שבאותו הלילה היה מראה הסולם ליעקב אבינו!

ובמדרש (רבה כא) מתבאר: שיוסף הצדיק יצא מבית האסורים והחל למלוך בדיוק בתאריך הזה!

ועוד מבואר במדרש (רבה יח, יא): שבאותו יום ירדו בני יעקב למצרים ובו ביום לאחר רד"ו (210) שנים – נגאלו!

ובאותו לילה אף הציל הקב"ה את חזקיהו! והרג גבריאל את צבא סנחריב!!

ובלילה הזה גם ניצלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש.

והוסיף האור החיים הקדוש זיע"א (שמות יב, מב): 'שגם בימי מרדכי ואסתר נושעו עם ישראל בדיוק בזמן הזה! "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א) - בליל הפסח!'

ובלילה הזה לֵיל שִׁמֻּרִים הזמן שבו נגאלו ממצרים ויצאו מאפילה לאורה באותה העת ובאותה השעה תבוא גם הגאולה השלמה במהרה בימינו - אמן!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת בא מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: "אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה" והמִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה שב-10 המכות - לחץ כאן].