פרשת פנחס | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברוכים הבאים.

בעזרת השם יתברך.

נתחיל קודם כל ממה שסיימנו בפעם הקודמת, בשבוע שעבר,

סייעתא דשמיא.

הזכרתי את העניין

שעל העניין של חברים רעים.

יותר מכל דבר רע,

חברים רעים עושים, כך אומרים חכמים.

אז פעם כתבתי חידוש,

שחבר,

אם תיקח את האותיות חבר רע,

תהפוך את האותיות חבר, זה הופך להיות חרב.

תהפוך עוד פעם את האותיות, זה יוצא ברח.

זאת אומרת, חבר רע,

שכמו חרב, ברח ממנו.

אבל חבר טוב,

אם תהפוך את האותיות,

זה יוצא בחר,

בחר בו.

זה אותיות חבר.

אז בחר בו וחבר אותו אליך,

כי בו בחר השם.

אם הוא חבר טוב,

זו הבחירה הנכונה, ישתבח שמולדת.

דיברנו על העניין של כזב,

מה ההבדל בין כזב לבין שקר.

נזכרנו שכזב

זה עתיד ושקר על עבר.

צריך לדעת שכחש,

שאדם מכחיש,

זה כאשר הוא מכחיש לתועלת.

אז אומרים כחש,

להכחיש

זה לתועלת.

עכשיו, כזבן,

ראיתי שכתוב בחזל,

שזה אדם שמראה שלום לחברו אבל חותר תחתיו

או מלשין עליו.

אז זה העניין של כזבן.

עכשיו,

אמרנו חידוש לגבי

פרשת בלק,

שהשור,

כן,

הוא מלחך

עם הלשון,

מסביב,

ועוקר מן השורש.

ואמרנו שמזה חשש בלק.

ומואב, כתוב היה מואב את העם. מה זה את העם? אמרנו,

זה הערב רב.

כי הוא ראה שעם ישראל החזירו בתשובה הרבה מאוד אנשים שם במצרים.

והערב רב התגיירו,

אז הם חששו שמא הם יצטרכו להתגייר.

לכן כתוב, ויעקוץ

מפני בני ישראל.

מפני בני ישראל זה כבר לא העם.

ויעקוץ

אומר רשי הקדוש מלשון קצתי בחיי,

שהוא עדיף להתאבד והעיקר לא לחזור בתשובה.

כן?

ולכן כתוב שהוא אומר שבעתה יילחכו הקהל,

כשעם ישראל נקהלים ומתקדשים,

אז השם איתם,

ואז בעיה מבחינת מואב.

אז אל תהילחכו הקהל את כל סביבותינו, לא אותנו. הוא לא חשש לעצמו.

למה הוא לא חשש לעצמו?

כי כתוב, אל תעצור את מואב. הקב' ברוך הוא ביקש ממשה רבינו

שאת מואב לא לצור,

ואל תתגר במלחמה.

אז בלק ובלעם, שהיו מכשפים גדולים, ידעו את זה.

אז בלאו הכי יוצא שהם לא חששו מכך.

אז ממה כן הם חששו, אמרנו?

הם חששו שמא הם יצטרכו לחזור בתשובה.

ואז שבריא החתן שלי,

בשבת,

אמר לי, אבל מצד שני כתוב,

שלא יבוא עמוני מואבי וכולי, בקהל השם.

אז אם כתוב את זה גם, אז לא היה להם מה לחשוש.

זה היה קטע של חזרה בתשובה וכולי, כי לא יבואו בקהל השם.

אז איך זה מסתדר?

אז לאותו רגע נתתי לו תירוץ, אמרתי לו, לא, יכול להיות שהחשש שלהם היה שהם יצטרכו לקיים שבע מצוות בני נוח.

אבל זה גם לא הניח את דעתי, אמרתי לי, רגע, רגע, אני צריך לבדוק את זה.

הגעתי הביתה, ואז פתחנו את הספרים, ומצאנו השתבח שמולעד,

החידוש של הדוד יצחק ציון,

דווקא מתאים גם לזה.

למה?

כי איפה שכתוב את זה, זה כתוב בספר דברים.

אל תעצור את מואב, כתוב בתחילת ספר דברים, בפרק ב',

אבל לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל השם,

זה כתוב בפרק כג.

ושם זה בעצם תוצאה.

למה לא יבוא עמוני ומואבי?

בגלל מה שהם עשו.

ובגלל שהם לא קידמו אתכם בלחם ובמים,

ועל אשר שכר עליך את בלעם,

כן, לקלליך,

אז בלאו הכי הציווי

שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם זה תוצאה.

אז בעצם זה מתאים לחידוש שאמרנו,

כי הם עדיין לא ידעו שתבוא עליהם הגזרה שלא יבוא עמוני ומואבי

ברגע שעם ישראל יצאו ממצרים והגיעו אליהם.

אז שתבח שמו כפתור ופרח

זה מסתדר מצוין,

שתבח שמו.

דבר נוסף שנשאלתי בשבת,

שאלו אותי

למה לא זכתה מרים הנביאה להיכנס לארץ ישראל?

חיפשנו במפרשים

למה היא לא זכתה, הרי היא לא חטאה בעניין של הסלע.

היא לא הייתה בקטר של שמחון המורים,

אז למה היא לא נכנסה לארץ ישראל? היא נפטרה הרי לפניכם.

מה, לא הייתה לה זכות להיכנס לארץ ישראל? איך זה יכול להיות?

חיפשנו כל מיני מפרשים, לא מצאנו.

לא מצאנו התייחסות לשאלה הזאת.

מסתם מה יש באיזשהו מקום, אבל אני בכל אופן,

לא מצאנו.

ואז אמרתי סברה מדרך הדרש.

אמרתי שבפרשת בעלותך,

לאחר שנצטרעה,

אז כתוב שהיא הייתה צריכה להצטרע, ככה אומרים חכמים, היא הייתה צריכה להצטרע שבועיים.

שבוע בשבוע.

אבל, ברוך השם, היא קיבלה הנחה

רק שבוע.

אבל מאידך כתוב שם,

והעם לא נסע עד היאסף מרים.

ומה כוונת הפשט?

שהם חיכו לה

עד שנתרפאה מצרעתה,

ואז הם המשיכו במסע.

אז אמרתי שיכול להיות שכאן נרמז שהעם,

והעם לא נסע, העם לא נכנס לארץ ישראל,

עד היאסף מרים. היאסף זה מלשון ויאסף אל אבותיו, מלשון פטירה.

כן?

אז בעצם פה רמוז,

והעם לא נסע עד היאסף מרים. עד שמרים לא נפטרה,

עם ישראל לא נכנסו לארץ ישראל.

זה נגזר עליה מהעניין של מה שהיא דיברה על משה רבנו.

כך אמרתי בסברה.

אני מקווה שזה מכוון לאמת, אני לא יודע.

זה מה שחשבתי לומר.

טוב, אנחנו בעזרת השם נמצאים בפרשת פנחס.

אז נתחיל קודם כל בחידוש שוב שזכיתי לחדש.

השתבח שמו לעד,

לפני כמה שנים טובות.

נקריא את הגמרא.

ואז נגיד לכם

מה החידוש שזכיתי.

כתוב בגמרא במסכת סוטה בפרק מ״ג,

עמוד א',

כתוב שם

וישלח אותם משה אלף למטה לצבא,

אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן,

אוכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו וכו'.

אז אומרת שם הגמרא, אותם אלו סנהדרין.

פנחס זה כהן משוח מלחמה.

אוכלי הקודש זה ארון ולוחות שבו.

וחצוצרות התרועה אלו השופרות.

אז כתוב שם כך, תנא, לא לחינם הלך פנחס למלחמה.

שם מדובר במלחמת מדיין.

אלא להיפרע דין אבי אימו יוסף.

שנאמר, והמדנים מכרו אותו אל מצרים.

הרי במכירת יוסף,

המדיינים מכרו אותו,

אז לכן פנחס,

שהוא מצאצאיו של יוסף,

אז הוא היה צריך להיפרע מהם

על מה שעשו לזקנו ושועלים בגמרא.

לממרא שפנחס מזרעו של יוסף עטה מצד אמו,

והלא כתוב, ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לאישה ותלד לו את פנחס.

אז האם לא הכוונה דעתה שבאה מיתרו שפיתם עגלים לעבודה זרה?

ולכן נתקנה פוטיאל,

כמו שמובא אצלנו ברש״י, שהוא מביא בפרשה,

שהיו השבטים מצערים אותו.

אז מה עונה הגמרא?

משיבה הגמרא? לא.

הכוונה היא שבא מיוסף שפטפט ביצרו.

הכוונה שלגלג על יצרו,

ולא נכשל באשת פוטיפר.

ושואלים בגמרא פה, ולא ידוע המדרש ששבטים היו, מה שאמרנו, ששבטים היו מבזים אותו, את פנחס,

לאחר שהוא הרג את זמרי,

והיו אומרים, ראיתם בן פוטי זה בן שפיתם אבי אמו עגלים לעבודה זרה,

יהרוג נשיא מישראל?

אז יוצא שהוא מזרעו של יתרו.

אז מה התירוץ אומרת פה הגמרא בסוטה?

אלא

פנחס הוא גם מהזרע של יתרו

וגם מהזרע של יוסף.

איך יכול להיות?

אומרת הגמרא,

אי אבו דאימי, אם אבא של אימא שלו מיוסף,

אז אימא דאימי,

האימא של האימא שלו מיתרו.

ואם תגיד הפוך,

שאימא שלו,

האימא של האימא שלו, כן?

מיוסף,

אז האבא של אימא שלו מיתרו.

אומרת הגמרא, דאי כאן נאמה.

זה גם כן מדויק בכתוב.

למה?

כתוב מבנות פוטיאל.

אז היות וכתוב פוטיאל עם יוד,

לא פוטאל אלא פוטיאל,

כן?

אז לכאורה יש פה שתיים במשמע.

שהיו שני פוטיאל,

כן?

שני פוטיאל.

והגמרא מסכמת ואומרת,

שמע מן ה... זאת אומרת, ככה זה באמת היה.

תוצאה סופית,

הוא גם מיתרו וגם מיוסף.

שטבח שמו.

ואז

התעוררה לי יום אחד שאלה.

שאלתי,

מה זכה פנחס

שדווקא הוא זה שביצע את הקנאות הזו?

הרי היו שם עוד הרבה עובדי ה' צדיקים קדושי עליון.

היה שם את משה, אהרון, בני אהרון, הזקנים.

מי יודע עוד כמה צדיקים שהיו שם שלא מוזכרים.

למה דווקא הוא היה זה שקפץ ראשון?

אז אמרתי שבעצם התשובה נמצאת בגמרא שלנו פה, בסוטה.

למה?

אם הגמרא מעידה שפנחס הוא גם מיתרו וגם מיוסף,

אז עכשיו הכל ברור.

למה?

כי הרי יוסף תיקן את תיקון הברית.

אז הוא היה מתוקן.

ויתרו תיקן את העניין של העבודה הזרה.

כי הוא עבד את כל העבודות הזרות,

וברוך השם פרש,

התגייר,

השתבח שמו.

אז זה תיקן את גילוי העריות, זה תיקן את העבודה הזרה.

עכשיו, מה רואה פנחס?

פנחס רואה

את הקטע עם זמרי וקוזבי,

הוא רואה שיש פה גילוי עריות לשם עבודה זרה, לשם בעל פעור.

אז הוא הראשון שנשרפו לו הפיוזים.

למה? כי הוא היה מתוקן בזה.

בגנים שלו, שבאים מאתרו ויוסף,

הוא בעצם היה מתוקן.

אז אצלו לא היה שום חשש ושום ספק.

לכן הוא בעצם זה שקפץ ראשון וביצע את מצוות הקנאות.

השתבח שמו לעד.

טוב,

נאמר חידושים עכשיו, בעזרת השם,

של הגאון מווינלה.

כתוב, פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל.

אומר הגאון,

אמר רבי שמעון בן לקיש,

פנחס הוא אליהו.

כך מובא בילקוט.

נשאלת השאלה,

למה הוא נקרא אחר כך אליהו ולא בשמו הראשון?

אז העניין הוא,

כי כל שאדם מוסיף מעשים טובים,

מתחדש לו נשמה אחרת.

וכל הראשונים בטלים אליו.

שמעתם?

מה זה כל הראשונים?

כל הנשמות הראשונות שהיו לו מתבטלות כאילו לנשמה החדשה.

וזה הסוד שהראשונים,

היה להם שמות הרבה.

לדוגמה, משה היה לו שבע שמות,

יתרו שבע שמות,

כן?

יש בכמה וכמה מקומות שאתה רואה

שאנשים היו להם כמה וכמה שמות.

בכל פעם שם אחר.

למה?

כי כל נשמה יש לה שם אחר כידוע.

ופנחס, כשזכה לזו הנשמה שנתלבש בו,

שנקרא אליהו.

אז נקרא בשם אליהו.

זה הסוד שכתבו הספרים,

שאליהו לא היה לו אב ולא אם,

רק נחית משמיה ונתלבש בגוף.

זאת אומרת אליהו היה נטו נשמה שנכנסה בתוך פנחס.

ומאותו רגע פנחס נקרא אליהו.

שמעתם?

עכשיו זה קצת יותר ברור איך אליהו עלה בסערה השמיימה,

כן?

ואיך הוא בעצם נמצא בכל ברית מילה וכולי.

כי בעצם אומרים חז״ל שאליהו לא היה לו לא אב ולא אם,

אלא הוא נתלבש,

ירד מן השמיים והתלבש בגוף של פנחס.

טוב,

עוד על מה שכתוב,

השיב את חמתי מעל בני ישראל.

אז זה חידוש שכבר אמרנו בזמנו,

אבל נוסיף לזה כמה דיוקים ותוספות קטנות.

אומר הגאון מווילנה

שבמילה מחצית השקל,

האות האמצעית

היא צדיק.

והיא בעצם,

הראשי תיבות של המילה צדקה.

עכשיו, אותיות חי במילה מחצית סמוכות לה,

והאותיות מת רחוקות ממנה.

לומר לך שעל ידי הצדקה אדם יהיה קרוב לחיים ורחוק מהמוות.

כמו שאמר הכתוב, וצדקה תציל ממוות.

לכן, מה זה קשור אלינו לפנחס?

פנחס הצדיק

שהכניס את עצמו בסכנה לנקום נקמת השם,

את קנאת השם צבקות.

וכמו שאמרו במסכת סנהדרין,

שאם נספיק נקריא אותה,

שם כתוב במסכת סנהדרין,

ויפלל,

כתוב בפסוק ויפלל. אז אומרת הגמרא, מה זה ויפלל?

מלמד שעשה פלילות עם קונו.

מה זה פלילות?

אומרה שהיא דין.

כאילו הוא בא לעשות דין לכאורה עם בורא עולם.

מה הכוונה?

כתוב, אומרת שם הגמרא, בא וחוותן לפני המקום,

ואמר לפניו, ריבונו של עולם,

על אלו ייפלו 24,000 מישראל?

בגלל השניים האלה?

אבל האמת היא, כמו שאמרנו,

שאחת מהצדקות שהיה בעניין,

זה שבעצם כל ה-24,000 שנהרגו שם במגפה,

הם היו משבט שמעון בדווקא,

והם היו הגלגול, כמו שאמרנו, של

החבר'ה של שכם בן חמור מהכפר,

ואחר כך היו בעצם בגלגול העתידי תלמידיו של רבי עקיבא.

אז נחזור לענייננו.

ויפלל, מלמד שעשה פלילות עם קונו, כביכול,

כדי שלא יאבד חס ושלום כלל ישראל.

וגם, סיכן נפשו משבט שמעון.

עכשיו, מה היה קורה אם זמרי היה מטפח עליו, כמו שאומרים, והורג אותו, את פנחס?

מי היה מבקש, מי היה טובח את דמו?

שהרי פטור הוא.

כן?

אם זמרי היה עושה את זה, הוא היה פטור מן הדין.

כמו שמבואר שם בגמרא.

אז אם כן,

אתה רואה שלא הייתה לך פה דבר יותר גדול מההצדקה שהוא עשה פה.

ובזה שהוא עשה את מה שעשה,

השיב את חמתי, כתוב בפסוק.

מה זה חמתי?

אם תיקח את האותיות חמתי,

זה ההפך מהאותיות מחצית.

בחמתי,

המת באמצע והחי בחוץ.

במחצית,

אמרנו שהחי קרוב לצדיק או לצדקה,

והמת בחוץ.

אז הוא השיב את חמתי,

שאותיות מת קרובות זו לזו, ואותיות חי רחוקות.

ואלמלא שהוא השיב את חמתי,

לא הייתה תקומה חלילה לישראל,

אך השיב את חמתי למחצית והפך ממוות לחיים.

וכן, תשימו לב שבתהילים הפסוק אומר,

בהמשך הפסוק, ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה,

מה סוף הפסוק?

ותחשב לו לצדקה.

זאת אומרת, זה העניין של הצדיק,

בתוך המילה מחצית, כי בחמתי אין צדיק.

אבל, ותחשב לו לצדקה, כאילו הצדקה שהוא עשה נתקעה באמצע,

והפכה את המת והחי למה שזה צריך להיות, השתבח שמו.

ועוד הגאון מדייק,

שכתוב

את קנאתי בתוכם,

כביכול המילה בתוכם מיותרת.

היה צריך להגיד, את קנאתי.

מה זה בתוכם?

אז הוא אומר שהכוונה על הנשמה שבתוכם.

טוב,

עוד דברים בעניין.

כתוב שצדיקים במותם קרויים חיים.

ורשעים

אף בחייהם קרויים מתים.

מה הכוונה?

שהצדיקים במיתה שלהם,

הגוף שבחוץ

הוא מת.

אבל הנשמה בפנים חי.

אצל הרשעים הגוף בחוץ הוא חי,

והנשמה שבפנים מת.

אז זה נרמז בתיבה, במילה חמתי,

שאותיות חי הן בחוץ ואותיות מת הן בפנים.

אז פנחס כיפר על בני ישראל,

ונעשו בבחינת צדיקים.

ובזה השיב את תיבת חמתי.

יש לומר שהשיב את תיבת חמתי לתיבת מחיתה,

שחי בתוכו אף כשמת בחוץ.

וגם,

מחיתה זה,

כן,

זה משורש חי.

עוד דבר בנושא הזה,

אמרנו שהפסוק אומר, ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה.

כך נאמר בתהילים.

ולכאורה, אומר הגאון, זה לא מובן.

מפני מה דווקא לצדקה ייחשב

ולא לשאר מצוות?

ויש לומר

שיש להבין מפני מה ניתנו ישראל במדבר,

מפני מה הם נתנו, סליחה,

במדבר דווקא מחצית השקל,

ולא שקל שלם

או רבע שקל.

למה דווקא מחצית?

אלא

משום שאותיות מחצית,

הצדיק באמצע התיבה,

אמרנו וחי קרוב,

והמת מתפרד.

אז צדקה תציל ממוות שמקרב את החי ומפריד את המת,

כן?

וכולי, כמו שאמרנו.

ואז הוא אומר פה ככה

וזה סוד עשרים גרה

וזה סוד עשרים גרה השקל, מחצית השקל,

תרומה לאדוני.

זה אומר שזכר ונקבה הם שקל שלם,

ולכן, ואם מחצית השקל זה פלג גופה,

תרומה לשם.

אז בלאו הכי כל אחד היה צריך לצאת מחצית השקל.

טוב,

נאמר בפסוק,

חנוך משפחת החנוכי,

לפלו משפחת הפלואי.

עכשיו,

למה אנחנו נקראים יהודים,

יהודי?

אז הוא אומר, במגילת אסתר כתוב איש יהודי.

ופסוקים אחרים כמו...

‫יהודים, אוי יתור אורו ושמחו.

‫אז הוא אומר

שאם תיקח את כל העניין ‫של השמות שמופיעים כאן,

‫אז יש החנוכי הפלאי, ‫תמיד יש ה' בתחילה

וי' בסוף.

המילוי

אם תיקח

שם יוּדְקֶה,

מילוי של יוֹד וּהָ, מה יצא?

המילוי של יוֹד זה וָוּדָּת.

האות יוֹד,

מילוי יוֹד,

יוֹד וָוּדָּת. אז המילוי זה וָוּדָּת.

הָ, במילוי יוֹדין, הָ זה הָוּד.

יוצא שאם ניקח יוֹד וּהָ,

עם המילוי שלהם,

אז זה וָוּד,

דָּלֵד וְיּוּד.

מה יצא?

יהודי.

הבנתם?

אז שאל אותי מישהו, אבל אצל משפחת הימנה,

לא כתוב משפחת הימיני.

למה כתוב שם הימנה, אין ימיני?

אמרתי לו, כי שם יש כבר יוֹד וּהֶ, אז אין צורך לשנות.

טוב,

בהקשר לכך,

כתוב במסכת מגילה

איש יהודי היה בשושנה בירה, ושמו מרדכי, בן יאיר וכו',

איש ימיני.

אז אנחנו רואים שכתוב פה פעמיים איש ימיני,

איש יהודי,

איש ימיני,

פעמיים איש.

אומרת הגמרא שם במגילה, קרא ליהודי

עלמא מיהודה קאתה.

סימן שהוא בא משבט יהודה.

מצד שני, וקרא לימיני עלמא מבנימין קאתה.

אז מאיפה הוא בא? הוא בא מיהודה בגלל שקראו לו איש ימיני,

סליחה, איש יהודי,

או מזה שכתוב איש ימיני,

אז הוא בא מבנימין.

אז מאיפה הוא בא?

מרדכי הוא משבט יהודה או משבט בנימין?

אומרת הגמרא,

אמר הרב נחמן,

מרדכי, מוכתר בנימוסין היה.

נו, איך זה פותר לנו את הבעיה?

מה זה מוכתר בנימוסין?

אז בשביל זה צריך את הגאון מבין.

אז מסביר הגאון ככה.

אומר הגאון,

לכאורה הגמרא הזאת

לא מובנת.

והלא כולם נקראים יהודים,

כמו שכתוב במגילה הזאת כמה פעמים.

אז הוא אומר, ולכאורה הקושייה היא לא מהמילה יהודי,

אלא הקושייה היא מהמילה איש.

שזה לשון שר וחשוב.

כמו שאומר שמואל לשאול,

הלא איש אתה ומי כמוך וכו'.

אומר, אבל גם זאת אינה קושייה.

כי אפשר לומר שבאמת היה שר.

ונראה שקושייתם הוא מן איש,

מזה שכתוב איש, וזה נזכר שתי פעמים.

כי מה שהם נקראים יהודים,

היינו מפני שארץ ישראל נחלקה ליהודה וגליל.

וכיוון שאותם שחיו בגליל גלו בימי סנחריב,

אז לא נשארו אלא שבט יהודה,

אף שנשארו מבנימין ומשאר שבטים, מה שהחזיר ירמיה.

כיוון שכולם גלו, ולא נשארו אלא מעט,

אז נכללו גם הם בשבט יהודה.

וזהו שקשה להם.

קרא לאיש יהודי,

משמע שהוא עכשיו שר על כל יהודה,

שם כל ישראל שנקראו בשם יהודים.

ומצד שני קרא לאיש ימיני,

אז משמע שהיה מתחילה שר,

כשהיו על אדמתם,

והיה נקרא כל שבט בפני עצמו על שם שבטו.

ועל זה משנה, על זה הוא בעצם פותר את הבעיה,

מתרץ,

מוכתר בנימוסין היה.

הכוונה שהוא היה מוכתר בשני כתרים.

אחד, שהוא היה שר מתחילה על שבט בנימין,

ואחר כך, כשגלו,

נעשה גם שר על כל היהודים,

ושמו הראשון גם כן נשאר לו...

כך מסביר הגאון מרינה את הגמרא הזאת.

טוב,

עוד כתוב בפרשה,

לאלה תחלק הארץ.

אחר כך כתוב,

לרב תרבה נחלתו,

ולמחת תמחית נחלתו.

איש לפי פקודיו יותן נחלתו.

אחר כך כתוב בפסוק הבא,

אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבותם, ינחלו.

אחר כך כתוב,

על פי הגורל תחלק נחלתו, בין רב למעט.

אז מה הולך פה?

מחלקים לפי מה? לפי הריבוי, לפי המיעוט, לפי הגורל.

איך, איך הסדר?

מה הולך פה?

אז כתוב בספר יהושע,

וידברו בני יוסף את יהושע לאמור,

מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני חם רב.

ככה שבט יוסף באים בטענה ליהושע.

אז לא שהוציאו לעז על הגורל,

אלא אמרו שיהושע עשה שלא כדין.

למה?

כי אצלנו בפרשה מה כתוב?

לאלה תחלק הארץ,

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמחית נחלתו.

איש לפי פקודיו יותן נחלתו.

עכשיו, הם רבים.

אך בגורל יחלק את הארץ.

מה זה אומר?

כמו שאמרנו, על פי הגורל תחלק את הנחלה בין רב למעט.

אומר הגאון ככה

ונראה

שחתכו מתחילה לשבעה חלקים שווים.

ואחר כך, כשהפילו הגורל,

נטלו מן המועטים והוסיפו על המרובים.

ואחר כך

חילקו את הנוסף למשפחות והפילו גורל.

אחר כך חתכו מן המשפחה שיש בה מעט בתי אבות,

והוסיפו על המשפחה שיש בה הרבה.

וכשהוסיפו על השבט,

הוסיפו מן השבט הסמוך לו.

לכך לא היו הגבולים במישור שווים אחד עם השני,

אלא פעם התקצר ופעם התרחב.

אז זה מה שכתוב,

לאלה תחלק הארץ.

ואחר כך כתוב, אך בגורל.

מה הפירוש?

שתיתן לפי המרובים ולפי המועטים.

אך מתחילה תחלק הגורל.

וזהו שנאמר,

לרב תרבו את נחלתו,

ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל,

לא יהיה למטות וכו'.

מה הכוונה?

מה שאמרתי שלמרובים תוסיף על נחלתו,

לא תוסיף במקום אחר.

אל אשר יצא לו הגורל, יהיה נחלתו.

דהיינו, ממקום שסמוך לו, תיתן לו.

ועל זה עלתה צעקת בני יוסף. אנחנו רובים, צריך אתה להוסיף לנו עוד יותר.

אז החלוקה לא הייתה כמו שזה מתבאר מהפשט של הפסוקים,

אלא כמו שהוא מסביר פה, השתבח שמו.

דבר נוסף,

כתוב בפרשה, גם על זה דיברנו באחד הפעמים,

אבל היות ואנחנו נמצאים בפרשת פנחס,

אז נחזור על זה, מצווה בחזרת.

אז כתוב, ויקרב משה את משפטן לפני אדוני.

אומר הגאון מוויללה,

כתוב במסכת מגילה,

מנצפח צופים אמרום, האותיות הסופיות מנצפח,

צופים אמרום, אלא שכחום וחזרו וייסדום.

אומר,

הצופים אמרו שבאותיות האלה, מזך אותיות,

הרי יש כב אותיות התורה ועוד חמש סופיות, זה יוצא זך אותיות

שניתנה בהן התורה, ותולדותיה זך וברור.

אז נעלם ממשה רבנו חמש הלכות ממה שקיבל מסיני,

תרייג מצוות, חמש הלכות נעלם ממנו.

מה הסימן שנעלם ממנו?

האותיות מנצפח.

לכן כתוב, מנצפח צופים אמרום, צופים זה הנביאים,

אלא שכחום וחזרו וייסדום.

אז זה חמש הלכות שמשה נעלם ממנו.

אז מ של מנצפח זה בעצם המקושש.

כי הרי כתוב אצל המקושש, כי לא פורש מה יעשה לו.

נון,

זה נוקב שם השם.

שם כתוב,

ויניחהו במשמר לפרוש להם

על פי אדוני.

הצדיק

זה על עניין צלופחד.

שם כתוב,

ויקרב משה את משפטן לפני אדוני,

בפסח שני, שזה הפה של מנצפח,

מה אומר משה?

עמדו והשמעם, מה יצווה אדוני לכם?

וכף, כוזבי בצור, בפרשה שלנו,

כתוב ויקרב אל אחיו,

ומה כתוב שם? והמה בוכים.

זאת אומרת, אתה רואה שפה, בחמשת הדברים האלה, לפי הפסוקים,

שמשה בעצם נתעלמה ממנו ההלכה.

אז לסיכום,

האותיות האלה, מנצפח,

הן באמת האותיות הסופיות, אז הן כבר היו מלכתחילה.

כמו שאמרו חז״ל, חכמינו זיכרונם לברכה,

אלו המצוות שאין נביא רשאי לחדש.

והצופים,

שזה הנביאים,

ראו שבאותיות האלו,

כן?

שבאותיות האלה

חסרו למשה רבנו חמש הלכות.

נתעלם ממנו חמש הלכות מכפי שקיבלם בסביבה.

מסיני.

יותר נכון, מסיני.

ובאו הם הצופים, הנביאים,

והתקינו אותם בסוף התיבה לסימן.

דרך אגב, על מה שאמרנו מקודם,

על מה שבני יוסף תבעו מיהושע,

שבאו אליו בטענה,

אז הגאון מווילנא מוסיף ואומר,

נראה שהכוונה היא

שיש לתמוה על הגורל,

איך שמחו עליו מתחילה,

כביכול.

והלא היו צריכים ליתן ליהודה חלק גדול.

ואם חתכו בתחילה חלק גדול,

שמא ייפול, חלק זה לאחר.

לכן היה את העניין להסביר איך צורת החלוקה.

עוד נאמר בפרשה שלנו, איש כי ימות

ובן אין לו

ועברתם את נחלתו לביתו.

כתוב

במסכת שבת

על הפסוק

אצל יוסף ששמו אותו בבור,

כתוב והבור ריק,

אין בו מים.

אין בו

אם תיקח את האותיות, אין בו

אין אבל יש נחשים.

אין

אבל יש נחשים בו

בו ועקרבים.

אין בו נוטריקון אבל יש נחשים בו ועקרבים.

נכון?

אז חזל ככה אומרים גם במסכת שבת מים אין בו אבור ריק אין בו מים, אומר הפסוק.

אומרת הגמרא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.

כמו שרמוז בעצם בנוטריקון.

אז אומר הגאון מווילנה נראה לבאר על דרך רמז.

בידוע שהמים זה תורה.

כמו שנאמר אוי כל צמא

לחול המים.

ודרשו חכמינו זיכרונו לברכה

דקאי על התורה, שמדובר על המים,

מדובר על התורה.

זהו שאמרו מים אין בו פירוש.

אדם שאין בו תורה,

נחשים ועקרבים יש בו.

שעלול מאוד שיהיו בו כל המידות המגונות והנפסדות

שדומים לנחשים ועקרבים.

אבל מה כתוב בפרקי אבות?

התורה,

מכשרתו להיות צדיק וחסיד,

כן? ישר ונאמן וכולי.

אז מי האשם בכל זה?

אומר הגאון, האשמים בכל זה הם האבות

שלא חינכו את בניהם על דרך התורה.

ולכן מענישים אותם גם על עוונות זרעם.

על דרך זו פירש מה שמובא במסכת בבא בתרא.

שימו לב, דבר מדהים.

כתוב, כל שאינו מניח בן ליורשו,

הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה.

שמעתם?

מה, מסתדר לכם?

תשמעו מה כתוב.

כל שאינו מניח בן ליורשו,

הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה.

שואל הגאון,

וכי לא די שדנים אותו שאין לו בן,

עוד מתמלא עליו עברה?

הלא זה דבר שאינו ביד האדם שיהיה לו בן.

הוא רוצה להביא ילדים.

היה לו ילדים.

אז כתוב על זה, עוד מתמלא עליו עברה?

איך זה מסתדר?

אז הוא מסביר ככה.

יש שני מיני ירושות.

אחד,

שהאדם המת

מניח לבניו החיים ירושת הון ועושר.

זה פשוט דבר סטנדרטי.

אך יש ירושה גדולה מזו,

היינו,

שאם האדם המת

הניח בעולם הזה בנים זרע ברך אדוני,

עוסקים בתורה ובמצוות,

תקשיבו טוב,

זו הירושה שהבן החי מוריש לאב המת.

אנחנו רגילים בדרך כלל שמי מוריש למי?

אה?

המתים לחיים,

האבות לבנים.

פה אתה רואה שיש מציאות גם הפוכה,

שהבן החי מוריש לאב המת.

אז ככה מסביר את זה, הגאון מבינה את החזל הזה.

זהו שאמרו,

כל שאינו מניח בן ליורשו שהוא לא יניח בן צדיק שיזכה אותו לחיי הנצח,

שבכל עמלו שעמל בעולם הזה הייתה כוונתו רק להרבות הון עתק להוריש לבניו אחר מותו.

אבל על זאת לא השתדל בעולם הזה שיהיה לו בן עוסק בתורה ומצוות,

למען שגם הוא יוכל ליירש את הבן בעולם הבא,

שהרקע ידוע,

ברא מזכה הבא.

אז משום כך הקב' ברוך הוא מלא עליו עברא.

למה?

כי הוא עצמו גרם שלא יהיה לו בן טוב שיוכל ליורשו על ידי זה בעולם הבא.

זאת אומרת, הגאון מבין לה, מדבר על מציאות

שהאדם לא מחנך את בניו לתורה,

אז הוא גם מקבל על זה עונש,

חוץ מכל העניינים שהוא נידון בהם.

וכן, דרך אגב,

מצוין בגמרא, בבבא בתרא,

לגבי חלוקת ארץ ישראל.

אז שם מובא שהיו המתים יורשים את הבנים החיים.

אז משמע שגם שם שהמת יורש את הבן החי וזה נקרא ירושה.

אז אתה רואה שמופיע בחזל שיש את המציאות הזאת,

שירושה זה לא רק שהאב מוריש לבן ולא המת לחי, אלא גם החי למת.

לא שמעתי עד הסוף.

משמש תלמידים, לא תלמידים בתורה תלמידים עבניים,

לא בנה, אלא תלמידה,

תלמידים לא לבנים.

נכון.

התלמידים נחשבים בנים, וגם אלה שהאדם החזיר אותם בתשובה,

גם מעלה עליו כאילו ילדו.

הלאה.

כן?

נכון, נכון.

זה היה החשש שלהם.

למה?

כי לא יישאר אף אחד מסביבם,

אז לא יהיה להם גם עם מי להתחתן,

רק בינם לבין עצמם.

והם יישארו רק עם עם ישראל.

זה היה החשש שלהם.

כי הרי היהודים היה להם ציווי

להרוג את שבעת העמים בארץ ישראל.

האמורי והיבוסי וכו'.

טוב,

עוד נאמר בפרשה,

וראית אותה, ונאספת אל עמך.

שוב אנחנו רואים

מה שאמרנו,

ונאספת, זה לשון פטירה מן העולם.

מה שאמרנו על מרים, שנרמז,

כן?

ואחר תיאסף.

אז כתוב בספר דברים,

ויאמר אדוני אל משה,

הן קרבו ימיך למות,

קרא את יהושע.

מובא בילקוט,

שביום שמשה נפטר,

ביום מיתת משה,

נתייחד הדיבור ליהושע.

הקדוש ברוך הוא מדבר עם יהושע, משה עומד לידו, לא מבין מה הוא מדבר איתו.

ושאל לו משה, מה מלך השם?

אמר לו יהושע,

וכי כל ארבעים שנה שאלתי אותך מה דיבר השם?

זה נשמע כמו חלילה חוצפה, מה להגיד ככה למשה רבנו?

משה אומר לו, מה, ארבעים שנה אני צמוד אליך, אני פעם שאלתי אותך מה הקדוש ברוך הוא מדבר איתך?

שמעתם?

איך הוא אומר לו דבר כזה?

תמוה.

מיד אמר משה,

טוב, אלף מיתות מקנאה אחת.

אלא מה?

זה חידוש שאמרנו אותו כבר פעם,

אבל אנחנו אמרנו היום מצווה בחזרת.

הקדוש ברוך הוא

רצה שימות משה רבנו עליו השלום בנפש חפצה.

עכשיו, משה התפלל כמניין ואתחנן,

515 תפילות.

עכשיו,

הוא ביקש

שאם כבר הגיע זמנו של יהושע

ואין מלכות

אחת נוגעת בחברתה,

מכל מקום יהיה הוא כתלמיד לו.

ובלבד שיינתן לו לעבור לארץ הקדושה ולא ימות.

בשביל שיקיימת מצוות

שתלויות בארץ ישראל.

עכשיו, כתוב, רב לך, אל תוסף דבר אלייך עוד בדבר הזה.

רצה הקדוש ברוך הוא להראות לו שלא יהא זה לו לנחת

להיות תלמיד של יהושע.

שימו לב,

לכן ציווה ליהושע שאם, זה מה שהוא אמר לו, התייחד אליו הדיבור?

מה הוא אמר לו בהתייחדות?

ציווה ליהושע שאם ישאלו משה,

את השאלה שהוא שאל...

על מה אמר לך השם?

שישיב לו,

וכי כל ארבעים שנה שאלתי לך מה דיבר השם?

זאת אומרת שיהושע חלילה לא יתעצף, אלא זה מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו,

ככה תענה לו.

למה?

כדי שהוא יסבור שיהושע הוא המשיב לו כך

ויקבל עליו למות.

כאשר באמת אמר לבסוף, טוב, אלף מיתות מקנאה אחת.

ואפילו אם אחר כך יבין משה רבנו שכך אמר לו השם להגיד,

מכל מקום כבר ירגיש באותו רגע גודל כוח הגנוע,

ולא יחפוץ עוד להיות תלמיד ליהושע.

אז ככה הקדוש ברוך הוא שכנע אותו שייפטר מן העולם בנפש חפצה,

אפילו שהוא לא יזכה להיכנס לארץ ישראל.

חזק ביותר.

הלאה.

נאמר בפרשה,

ונתת מהודיך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל.

אומר הגאון,

חכם אחד אמר לי

ונתת מהודיך עליו למען ישמעו כל עדת ישראל.

אומר הגאון,

כתוב במסכת בבא בתרא,

כתוב ונתת מהודיך עליו.

לא כתוב כל הודיך עליו.

אומרים שם בבבא בתרא,

זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה,

פני יהושע כפני לבנה,

ואמרנו על זה כמה חידושים.

אבל פה יש חידוש אחר,

שכאשר אין לכוכבים הכר אור נגד החמה,

כמו שהכוכבים

בטלים בעוצמה שלהם לגבי השמש,

כך הזקנים לא היו ניכרים בימי משה.

מה שאין כן בימי יהושע,

ששם הם העירו.

אז זה העניין

של פני משה כפני חמה,

פני יהושע כפני לבנה.

כי הרי ידוע שהלבנה אין לה אור עצמי,

אלא היא מאירה מכוח החמה, מכוח האור של החמה.

נאמר עוד בפרשה, ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אל עזר הכהן ולפני כל העדה,

ויסמוך את ידיו עליו.

שאלו את הגאון,

באיזה דרך יבוא השפע

ובאיזה אופן משפיע הצדיק מיראתו גם לבני דורו?

אז אם אתם זוכרים,

אמרתי באחת השיחות כאן שהרב אמנון,

מור אחי,

הרב הגאון, הרב אמנון,

אמר לי בתחילת התשובה שלי

לא להיות משפך,

אלא להיות כוס מלאה.

כי המינוס במשפך, אמרנו, שדולה מכאן ושופך שם,

אבל בינתיים

הוא נהיה ריק, ואז שוב צריך למלות את עצמו.

לכן עדיף שהאדם יהיה,

ימלא את עצמו בתורה,

כוס מלאה,

ואז כשממשיכים לשפוך לתוך הכוס,

זה נשפך גם לאחרים.

כן? אז הוא אמר לי, תדאג קודם כל למלות את עצמך בתורה, אחר כך תזקק את הרבים.

לא להיות איסטראגינא קישקיש קריא.

כן? איסטראבלאגינא קישקיש קריא.

אלא

להיות מלא וגדוש, ואז בלאו הכי אתה יכול...

הקופה, חז״ל אומרים, הקופה הריקה שיש בה כמה מטבעות עושה הרבה רעש

לאיסטראבלאגינא קישקיש קריא.

אבל, קופה שמלאה כסף, לא עושה הרבה רעש. היא עושה את מה שצריך לעשות, אבל לא עושה רעש.

אז הוא אומר פה על ויסמוך את ידיו עליו,

אומר הגאון מווילנה,

משל לכלי גדול אשר כלים קטנים סובבים אותו מכל צד.

ואתה תעמוד ותשפוך אל הכלי הגדול בלי הפסק

על כורחך,

כאשר הכלי הגדול נתמלא על כל גדותיו,

אז כל מה שתשפוך עוד יגיע אל הקטנים אשר אצלו.

אבל כל עוד שהוא עצמו לא נתמלא,

כל שכן שלא יגיע אל הכלים הסמוכים מאומה.

אומר הגאון,

הרב חיים קניבסקי, שליטה,

בספר טעמא דקרא,

אז הוא מסביר את לשון ראשי הקדוש,

הוא אומר שזה מהספרי,

שויסמוך את ידיו,

אז כתוב ועשאו ככלים מלא וגדוש ומלאו חוכמתו בעין יפה.

השתבח שמו.

עוד נאמר בפרשה,

ושעיר עזים אחד לחטאת לאדוניי.

הגמרא במסכת

שבועות

שואלת

מה נשתנה שעיר של ראש חודש

שנאמר בו לשם

עונה הגמרא, אמר הקדוש ברוך הוא,

שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

במדרש בבראשית רבה כתוב

בגרסה דומה,

אמר הקדוש ברוך הוא,

הביאו כפרה עליי שמיעטתי את הירח.

וכך גם בפרשה שלנו, בפרשת פנחס, רשי הקדוש מביא,

שהקדוש ברוך הוא אמר שיש להביא עליו קורבן על שמיעט את הירח.

אז זה בעצם הקורבן שמביאים בראש חודש,

שזה קשור לירח.

ולכן נאמר בקורבן הזה, לשם,

כי בזה שהקדוש ברוך הוא מיעט את הירח,

אשר על ידי כן יצאו השמש והירח מגדר הריבוי שהיה להם ונכנסו בגדר האיחוד,

מה הכוונה?

שכל אחד מהם נעשה יחידי ואין דומה לו.

לפני כן הם היו דומים.

עכשיו, שניהם שונים.

זה מאיר וזה לא מאיר.

זה קטן, זה גדול.

אז הנה כביכול נתן מקום לטעות

שיש בהם עניין אלוהות

על דרך שאמר אליהו הנביא בספר מלכים

ואתה סיבות את ליבם אחורנית.

ורש״י שם כתב אתה נתת להם מקום לסור מאחוריך מה שלא היה אילו לא היה נטמעת הירח כי אז הירח היה שווה לשמש ואז היה בגדר של ריבוי

ובמשהו בגדר ריבוי לא ייתכן עניין של אלוהות.

על כן אמר הקדוש ברוך הוא שיביאו עליו כפרה על שמיעט את הירח.

למה?

כי מיעוט הירח הביא לידי טעות וגרם קלקול.

שמעתם איזה דברים?

מדהים.

נסיים עוד חידוש של הגאון מבינה. כשאני אומר נסיים אני מתכוון מהחידושים של הגאון, לא להתבלבל.

אני, אין לי לאן ללכת הערב.

אתם תקועים איתי פה.

כתוב בפרשה,

ובחמישה עשר יום לחודש השביעי וכולי,

ויקרתם עולה אישי ריח נוכח לה', פרים בני בקר שלושה עשר,

ואחר כך כתוב, ושעיר עזים אחד חטאת.

שואל הגאון,

תשמעו איזה דבר מדהים.

מדוע ביום הראשון, השני והרביעי

כתוב

ושעיר עזים?

ואילו ביום השלישי, החמישי, השישי והשביעי,

כתוב, ושעיר חטאת אחד.

לא מוזכר עזים.

עזים מוזכר רק בראשון, בשני וברביעי.

אז הוא אומר ככה,

כתוב במסכת סוכה

שהשבעים פרים שהיו בני ישראל מקריבים בסוכות זה כנגד שבעים אומות.

עכשיו מובא בזוהר הקדוש

שכל השבעים אומות הם כלולים בישמעאל ועשו.

כל השבעים אומות, כך אומר הזוהר הקדוש,

הם כלולים בישמעאל ועשו.

אשר מהם יונקים כל שאר האומות.

ועוד מובא בזוהר הקדוש,

ובספרי המקובלים,

שישמעאל נקרא שעיר עזים.

וככה אנחנו אומרים בסליחות,

אמרנו בי״ז בתמוז,

אלה שאומרים את הסליחות בי״ז בתמוז.

כתוב שם, והצפיר והשעיר.

אז עשו נקרא שעיר לבד.

למה?

כמו שנאמר עליו, איש שעיר.

אז לפי מה שאמרנו,

עכשיו זה מבואר

שתבח שמו.

למה?

הרי מתוך השבעים פרים היו צריכים להקריב שלושים וחמש,

כן? שלושים וחמישה פרים כנגד ישמעאל,

ושלושים וחמישה פרים בשביל עשו.

עכשיו, ביום הראשון כתוב שהקריבו שלושה עשר פרים.

וזה על שם ישמעאל,

שהוא הבן של אברהם,

עשו הוא הבן של יצחק,

אז מתחילים בעשו.

ביום השני יקריבו שניהם עשר,

שוב עבור ישמעאל.

כמה הגענו בינתיים?

עשרים וחמש, נכון?

אנחנו צריכים להגיע לישמעאל לשלושים וחמש.

אם ביום השלישי יקריבו,

יהיה לו שלושים ושש.

אז לכן,

ביום השלישי הקריבו עבור עשו.

ביום הרביעי הקריבו את עשר הפרים, שוב, עבור ישמעאל.

כך שבסך הכל היו לו שלושים וחמש על חלקו.

ובימים לאחר מכן,

כן,

הקריבו תשעה פרים ביום החמישי,

ביום השישי שמונה,

וביום השביעי שבעה.

תחבר את כל זה,

שוב אתה מגיע לשלושים וחמש כנגד עשו.

אז יוצא שלושים וחמישה פרים כנגד ישמעאל,

ושלושים וחמישה פרים בדיוק

כנגד עשו.

לכן,

בפסוקים מופיע,

ביום הראשון השני והרביעי,

שהם כנגד ישמעאל,

כנגד הקורבנות שהוקרבו לישמעאל,

אז נאמר סער עזים.

ואילו בימים שלישי, חמישי, שישי ושביעי,

אז נאמר סער,

סער.

למה? כי עשיו הוא סער.

אז אצלו נאמר, סער חטאת אחד, ולא נזכר איזה משתבח שמו לענן.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

רוצים הפסקה?

כאילו שהייתי נותן לכם.

טוב,

נגיד עכשיו קצת חידושים מספר כיסא רחמים.

גימטריאות, עניינים, משתבח שמולה, דברים שאני אוהב, מה לעשות?

אז בואו תראו.

אמרנו,

פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאות קנאתי.

אומר, ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה.

כשבלעם ראה שאין הקדוש ברוך הוא זועם ואינו רוצה לקלל אותם,

אז אמר לבלק, לך איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך.

אז מה הוא אמר לו?

אמר לו, אלוהיהם של ישראל שונא זימה הוא.

תלך ותשלח בנות מואב

בעשרים וארבעה קישוטים

וייתנו יד לגדול שלהם, דהיינו משה.

ורואים אחרים ועושים מעשה זנות

ואז תמשול בהם.

זו הייתה עצתו

לאחר שהוא ראה שהוא לא הצליח

עם כל העצות הקודמות.

אני חושב שסיפרתי לכם את הבדיחה הזאת.

אתם זוכרים את הבדיחה עם אותו אחת שבא לבבא

ואמר לו שהלול של התרנגולים שלו,

יש בו מגפה?

אה? זוכרים או לא?

אם לא זוכרים אני אספר עוד פעם, אני אין לי בעיה.

איזה אחת בא לבבא,

אומר לו, וואו, וואו, וואו,

יש מגפה בלול של התרנגולים.

אמר, אה,

אם ככה,

אז תפריד את השחורים מהלבנים.

טוב, חזר אליו יום למחרת, אומר לו, בבא,

המגפה מתפשטת.

אמר לו, אם ככה,

תפריד את הקטנים מהגדולים.

חזר אליו יום למחרת, אומר, בבא, במגפה עוד יותר גרועה.

לא, זה, זה,

עוד מעט כל הלול של התרנגולים הולך להיגמר לי.

אומר לו, אם ככה, תפריד את האבות מהבנים.

בא אליו יום למחרת, אומר לו,

וואו,

לא נשאר אפילו תרנגול אחד.

אמר לו, חבל,

דווקא יש לי עוד כמה עצות לתת לך.

אז בלעם רצה לתת עצות לבלק,

אבל הקדוש ברוך הוא, השתבח שמו לעד, סיכל לו את כל העצות.

כמו שאמרנו בשבוע שעבר.

אבל בסוף הוא שחרר לו ואחד עצה, השם מרחם.

איי, איי, איי, הלך בלק ושילח את בנותיו וקישטן ב-24 קישוטים של הסיטרא אחרא.

והניח צלם של עבודה זרה בחיקן כדי שישראל ישתחוו לעבודה זרה ויעשו מעשה זנות.

עכשיו, מה קרה?

זה לא הלך לפי התוכנית.

הם תכננו על משה רבנו,

אבל

קדם לה לכוזבי שלומיאל בן צורישא די,

שהוא זמרי בן סלו.

וחשק בה,

ונתן ידו על צוואריו והוליכה לפני משה ואמר,

משה,

זאת אסורה או מותרת?

אם תאמר אסורה,

אז בת יתרו מי יתיר לך?

והוליכה לאוהלו.

ונתעלמה הלכה ממשה לומר,

בת יתרו, קודם מתן תורה איתה.

וגיירתי אותה.

ועכשיו ניתנה תורה,

ואסורה?

כמו שהגמרא אומרת,

שיש בזה ארבע דברים,

ארבע בעיות בזה.

כן? יש לזה סימן.

נשגז.

נשגז זה ראשי תיבות, נידה, שפחה, גויה, זונה.

ארבע עבירות.

עכשיו זה היה בדיוק זמן של קריאת שמע.

והם היו קוראים את קריאת שמע.

כמו שכותב תרגום יונתן.

וכשהם גמרו את קריאת שמע,

אז אמר פנחס,

אדוני משה,

למדתי ממך, בועל ארמית קנאים פוגעים בו.

אמר משה, קריאנה דאיגרתא איהו לבי סרוואנקה.

מי שקורא את האיגרת, הוא צריך להיות זה שמבצע, הוא צריך להיות השליח.

אתה הבאת את האיגרת, אתה צריך להיות השליח.

אם אתה נזכרת בהלכה לפניי,

אתה צריך לקיים את זה.

עכשיו שימו לב,

במקום שיש חילול השם,

אין חולקין כבוד לרב.

ופה הרבה אנשים טועים במאמר חזל הזה,

שחושבים בטעות

שאם עכשיו הרב עשה פדיחה, אז מותר לפדח אותה.

כי במקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב.

אבל זה לא המשמעות של חזל.

זה בדיוק הפוך.

בחזל כתוב,

במקום שיש חילול השם,

כמו בקטע הזה עם פנחס ומשה,

שבא זמרי בן סלו ועשה חילול השם,

והיות ומשה שכח את ההלכה, נתעלמם ממנו ההלכה,

אז פה לא צריך לחלוק כבוד לרב, דהיינו לחכות לרשות אפילו מהרב.

אלא צריך מיד לבצע את מה שצריך לבצע, זו הכוונה.

במקום שיש חילול השם,

אין חולקין כבוד לרב, הכוונה, אין מחכים לקבל ממנו היתר.

לא מחכים אפילו שיורה לנו מה לעשות במקום שיש חילול השם.

כמו בעניין הזה של בועל ארמית,

אז מיד, קנאים פוגעים בו, לא מחכים להוראות.

זו הכוונה בפשט של מה שאמרו חזל,

במקום שיש חילול השם,

אין חולקין כבוד לרב.

ולא כמו שהיום השם מרחם,

כל אחד שאיזה רב לא מתאים לו, יוצא עליו חופשי.

אתה עוד לא יצאת מהביצה,

הוא כבר מדבר על גדולי ישראל, מדבר פה, מדבר שם, מה הוא אומר לך?

במקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב.

תגיד, אתה בעקלק?

אתה חושב שאתה יכול לדבר על תלמידי חכמים?

הרי אם הוא תלמיד חכם,

הגמרא בברכות אומרת,

בוודאי עשה תשובה.

גם אם ראית שמשהו אצלו לא בסדר,

בוודאי עשה תשובה.

אז מה אתה מתעסק עם אש?

מי אתה?

אם היית בדרגה שלו, משהו אחר,

אבל אם אתה לא בדרגה שלו,

מי יתן לך לחלוק עליו

או לדבר עליו?

ואם לא עשה תשובה?

אומרת הגמרא, בוודאי עשה תשובה.

אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

הגמרא אומרת, בוודאי עשה תשובה.

אבל אם המשיך במרדו, אתה מדבר על תלמיד חכם?

אני שואל, אם לא עשה תשובה, אז כשהוא המשיך במרדו בלילה הבאה,

הוא יעשה תשובה.

כל אחד מבין על השם. זה הכוונה, בוודאי עשה תשובה. כשהגמרא אומרת בוודאי,

הרי בהתחלה אומרת הגמרא,

שמא עשה תשובה.

אבל במסקנת הגמרא מה היא אומרת?

בוודאי עשה תשובה.

מה זה אומר?

שהוא יכול גם ליפול כמה פעמים,

אבל גם על הכמה פעמים הוא בוודאי עשה תשובה.

מה יוצא?

שאתה הסתבכת עם התורה שבו,

גם אם הוא פשע במזיד,

אז הוא את עונשו יקבל, אבל אתה יש לך חשבון עם התורה שלו,

כי אתה לא בדרגה שלו.

זה לא פשוט.

זה אש.

הוא עדיין יקבל חכם?

מה? בוודאי.

למה ירבעם בן נבט לא היה תלמיד חכם? הגמרא אומרת, היה תלמיד חכם שכל חכמי ישראל כעשבי השדה לעומתו.

אבל הוא חוטא ומחטיא,

יצא רשע. יפה. אבל אתה יכול לעקור לו את התורה שיש לו?

לא. לא. עכשיו,

עכשיו,

אבל צריך להזהיר אחרים, כמו, כמו,

זה לא קשור. עוד פעם, אבל השאלה, מי יזהיר?

לא כל אחד רשאי לדבר,

במיוחד שלא למדת הלכות לשון רע,

לא בקיא בהלכות לשון רע, אתה יכול לדבר על כל מי שאתה רוצה?

זה לא פשוט, זה כל הדברים האלה צריך.

להודיע, להודיע מאסר אפשר, זה ודאי.

תש...

מאסר הם מפורסמים, אפשר להודיע, נכון?

תש... תשאיר את זה, תשאיר את זה לאנשים בדרגתו.

אתה תתעסק בתורה שלך, ביראת שמיים שלך,

תן לגדולים את חרקש עם הגדולים.

כל אחד בספירה שלו.

אבל ברגע שהקטנים מתערבבים איפה שהגדולים נמצאים,

זו צרה צרורה לקטנים.

וזה דברים ידועים שכתוב בחז״ל על כל המחלוקות שהיו בדורות הקודמים,

שאמרו אחר כך על כל אלה הקטנים שדנו ודיברו, שהם הסתבכו.

האם הגדולים ימשיכו להתווכח בעולמות העליונים והקטנים ישבו בג'אנם?

מה לכם להיכנס בתוך הדברים האלה, בין הערים הגדולים?

פעם המשלתי על זה משל,

זה כמו שאתה שומע את אלופי הפיקוד רבים ביניהם,

איך צריך לתקוף את סוריה, לדוגמה.

והנהגים, נהגי הבוס, יושבים בחדר השני ושומעים את הוויכוחים,

ואחד הנהגים אומר לשני, תשמע, בואנה,

המפקד שלך לא מדבר כמו שצריך, הוא לא, ששמור על הפה שלו.

למה הוא מתלכלך ככה על המפקד שלי?

והם עכשיו דנים ביניהם,

ושניהם מתלכלכים על המפקדים שם בפנים.

מה הם לא מבינים?

שהמפקדים שם בפנים דנים באמת בדיני נפשות.

הם באמת, כל אחד חושב,

שהוא עושה את הטוב ביותר כדי להציל את עם ישראל.

אז אחד אומר, לא, צריך לתקוף קודם מהאוויר, השני אומר...

השני אומר לא, צריך לזקוף,

אתה צריך קודם כל שריון, ואחר כך צריך חיל רגלים, ואחד אומר, רגע, רגע, אני באמצע המשפט, תן לי לסיים.

אז כל אחד בא מהכיוון שלו,

אבל אלה שדנים בחוץ, מה אתם מבינים בכלל במלחמות?

כולכם נהג בוס.

רגע, ודבר נוסף,

מה אתם

משווים את עצמכם

לאכפתיות שיש להם?

הרי אותם אנשים שבאמת דנים איך לעשות רצונו יתברך,

זה לא הם הנגיעות שלכם, של עכשיו, זה נגיעות שנכנס לכם, של כבוד ופגיעה וכל מיני חרטות שנכנסים לכם.

הרי הקדוש ברוך הוא יבדוק כל אחד ואחד מאיתנו מאיפה באה הנקודה שלנו.

האם באמת זה היה מתוך הרצון של קנאת השם כמו אצל אליהו?

זה לא פשוט, אנחנו רואים שאפילו אליהו,

פנעס הוא אליהו, נענש

על זה שקטרק על עם ישראל.

אז מה תגיד?

שהוא עשה את זה לא בסדר? אליהו כאילו לא היה בסדר?

עובדה שהקדוש ברוך הוא הקפיד עליו.

ועובדה שאתה רואה שאליהו צריך להיות בכל ברית מילה.

למה? בגלל שאמר את מה שאמר על עם ישראל.

נו,

אז זה לא פשוט.

הקדוש ברוך הוא יבדוק כל אחד ואחד מאיתנו מה הנקודה הפנימית האמיתית בלב שלנו שמשם זה יצא.

אתם מוכנים לעמוד בניסיון הזה? במבחן הזה?

דברים לא פשוטים.

מי שבאמת דואג לעולם הבא שלו

לא נכנס למקומות שזה כביש ללא מוצא.

בשביל מה לך?

הגעת אותי, הרב, אני אגיד לך למה, כי אם אנחנו נקבור וודאי יבדוק באיזה נקיעה זו הייתה,

ידוע שהקדוש ברוך הוא מבקדק עם החזיקים,

נכון הסערה, נדליק בפיקור טם על כל עניין ועניין שאמרו ועשו,

ובמילא אין,

אחד כמוה צדקויות.

המסדר יעבור לנוח.

אם כן, נחזור לעניינינו.

אז מיד, מה עושה פנחס?

ויקח רומח בידו.

למה רומח ולא חרב?

אז אומר,

שזה, הוא נסמך בזכות אברהם.

אברהם, גימטריה רמח.

ורמח,

יש תיבות בקריאת שמע, שהן עמדו בדיוק בקריאת שמע.

ונאמר,

וברוגז רחם תזכור.

שימו לב, כל זה זה אותיות רמ״ח.

כן?

אז הוא הלך לפתח של אוהלו של שלומיאל.

מיד עמדו בני שבטו שלא להניחו להיכנס.

אמרו, מה אתה רוצה?

אמר להם, לבעול ארמית כמותכם.

וכי גדול אני מכם.

הניחו לא להיכנס.

עכשיו, בגמרא כתוב ששישה ניסים נעשו לו

בסנהדרין.

כאן, בספר כיסא רחמים, הוא מכפיל את זה.

הוא אומר, 12 ניסים נעשו לו לפנחס באותו יום.

אחד,

שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פרש.

למה?

נעשו ככלב וכלבתה וכלבה הקשורים זה עם זאת.

נס שני,

שהיה לו לזמרי לצעוק ולקרוא את בני שבטו שיסייעו,

ולא דיבר.

הנס השלישי,

שהוא כיוון, פנחס,

בזכרותו של איש ובנקבותה של אישה,

שיהיו הכל יודעים למה ארגם.

נס רביעי,

שלא נשמטו מן הרומח, לא נפלו.

נס חמישי,

שבא המלאך והגביה את המשקוף

כדי שהוא יוכל להוציא עם ולא להשתחוות לעבודה זרה שיש בכיס שלה,

בחיקה.

נס שישי,

בא המלאך והשחית בעם.

לא הכוונה בעם ישראל, אלא בשבט של שמעון.

למה?

כדי שיהיו טרודים במגפה.

נס שביעי,

שנערך הניצב של הרומח

עד שנעשה בשני גולמים ויצא למעלה.

עבר דרך שני הגופות ויצא מצד שני.

נס שמיני,

שנתחזק זרועו של פנחס,

נהיה לו כוח,

כדי שיוכל לסבול את שניהם.

שהיו בעלי בשר כבדים, כמו שהגמרא מספרת שמה עליהם.

נס תשיעי,

שלא נשבר הרומח.

נס עשירי,

שלא ירד מדמם על פנחס,

שלא יטמא.

רב כהן,

צריך להיות כהן.

אז זה הרומח נעשה כמו צינור וירד אדם מן הרומח,

דרך הרומח.

נס אחד עשר שלא מתו,

כשהם היו ביד של פנחס.

למה?

שהוא לא יטמא.

והנס האחרון,

שבדרך כלל דרך העליון להיות תחתון על הרומח.

כי הוא דקר והפך והרים כלפי מעלה.

יוצא שהתחתון צריך להיות עליון, והעליון צריך להיות תחתון.

ופה נעשה נס.

ונהפך זמרי על כוסבי כשעת מעשה.

ורעום כל ישראל וחייבום מיתה.

והוליך אותם לכל מחנה ישראל כדי שיראו וישמעו ולא יזידון עוד.

וכמו שאמרנו מקודם,

בא וחבטם לפני המקום ואמר לפניו,

ריבונו של עולם,

על אלו הכלבים יפלו עשרים וארבע אלף מישראל?

ואין הוא דכתיב, ויעמוד פנחס ויפלל.

כמו שאמרנו, שהוא כביכול עשה דין עם הקדוש ברוך הוא.

תשמעו מה כתוב.

מיד כעס הקדוש ברוך הוא על פנחס

ופרחה נשמתו.

עמדו מלאכי השרת ואמרו,

ריבונו של עולם,

מישהו קנאי,

בן קנאי,

ועשית כמה ניסים על ידו לישראל.

ימות בפתע פתאום?

הגמרא אומרת שגם יוסף היה קנאי,

אז לכן קנאי בן קנאי.

אז זו מצווה וזו זכרה?

באו נשמות נדב ואביהו

ואליהו המלאך

להמליץ טוב בעדו, בעד פנחס.

שמעתם?

ואמרו

אם לא יש לו חיים,

אם אין לו חיים,

תן מה שנשאר בחיינו בעולם הזה.

נדב ואביהו, מה שהיו צריכים להמשיך לחיות,

ואליהו הנביא,

שהוא היה מלאך עוד לפני כן,

אז הוא תרם את מה שהוא היה צריך להיות בן אדם אחר כך.

לפנחס.

זה מה שהם ביקשו מהקדוש ברוך הוא.

וזהו שנאמר, השיב את חמתי.

זה מה שאמרנו, אותיות

המת החי.

דהיינו שהוא כבר היה מת, פנחס,

והוא נתן לו חיים.

לכן כתוב,

השיב את חמתי,

כתוב מעל בני ישראל.

אומר, הכיסא רחמים,

מעל בני,

בני אות ראשונה של נדב,

אות שנייה אביהו,

אות שלישית אליהו.

זה הסימן בני.

שמעתם?

אם תיקח מהמילה נדב את האות הראשונה, זה נון.

אם תיקח

מאביהו את האות השנייה, זה בית.

אם תיקח את האות השלישית במילה אליהו, זה יוד.

יוצא,

אות ראשונה, שנייה, שלישית של נדב,

אביהו ואליהו, יוצא בני,

שהם בעצם אלה שתרמו לו את החיים בחזרה.

לכן, כתוב, ושיבת חמתי מעל בני.

עכשיו,

מעל בני ישראל,

ואז כתוב, בקנעו את קנאתי.

מה ראשי תיבות?

בקנעו את קנאתי,

זה אותיות א', ק', ב',

אקוב.

זה מה שאמר בעצם מלעם,

כן?

שאמר, מה אקוב לא כבואל.

ולכן כתוב שהוא רצה לכבות,

לקוב,

והקדוש ברוך הוא אמר,

ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אומר עוד,

מהיכן ידוע שנשמת אליהו המלאך באה בגופו

שקינא לאלוהיו?

זה אומר, זה הרמז שכתוב,

תחת אשר קינא לאלוהיו,

זו אותיות לאליהו.

לאלוהיו, אותיות לאליהו.

ויכפר על בני ישראל,

אז רשי הקדוש אומר שזה לשון עתיד.

כן?

זה נשמע כאילו עבר ויכפר.

זה נשמע עבר.

אבל הוא אומר שזה בעצם הווה מתמשך, זה עתיד.

שכל שעה ושעה,

עד זמן ביאת המשיח,

אליהו מתחנן ומבקש על בני ישראל.

אז כל שכן בשעת ברית מילה,

שאנחנו לא יכולים למול,

עד שאליהו מגיע.

לפעמים אתה רואה שיש עיכובים בברית מילה.

למה? מחכים לאליהו, זה אנשים לא יודעים.

הם חושבים בגלל שההוא התעכב, מחכים להוא, מחכים ל...

זה, הם מחכים שאליהו יגיע.

אז כל שכן בשעת ברית מילה, שאינם יכולים למול הבן עד שיבוא אליהו.

וזהו שנאמר, ברית כהונת עולם.

ולא נוטל ממנו כהונה.

עכשיו, מה שכתוב אחר כך בפנח,

שכשהוא קינא עוד פעם, שהוא אמר עברו בריתך בני ישראל,

אז ניתנה לו ברית

שיבוא ויימצא בכל מקום שיש שם ברית מילה,

ובזכותו של אליהו יימחה שמו של עמלק.

כמו שנאמר,

מחו אמחה את זכר עמלק.

אמחה, אומר ספר כיסא רחמים,

נוטריקון השיב את חמתי מעל,

כלשון הפסוק.

אז בזכות ששומרים

את ברית המאור,

וברית הלשון,

ברית המאור, הכוונה ברית

המילה, כששומרים

על תיקון הברית,

וברית הלשון והעיניים,

כן?

השתבח שמו לעד.

אז הקדוש ברוך הוא ימחה את זכר עמלק וישיב את חמתו מעלינו.

כל זה בזכות שמירת ברית,

ברית,

שמירת הברית, שמירת הלשון ושמירת העיניים.

והרמז,

כתוב, ומעלה בו מעל.

מעל,

ראשי תיבות, נוטריקון, מעור, עיניים, לשון.

לכן כתוב, מעל בני ישראל.

מעל, מעל.

זאת אותן אותיות.

שזה בעצם

על ידי שלושת הדברים האלה שאנחנו צריכים לשמור.

שמירת הברית,

שמירת הלשון ושמירת העיניים.

פעם שמירת העיניים

הייתה ברחוב.

היום, כידוע, שמירת העיניים זה בתוך הבית.

כי אם אתה מתייחד עם הפלאפון שלך,

אז יש בעיה של שמירת העיניים.

אז גם אלה שמשתמשים באינטרנט לצורך עבודה,

צריכים להיזהר מיחוד עם המחשב ועם הפלאפון.

צריכים לדאוג שיעמוד שם איזה כבוד הרב, ככה יושב לידם,

שיזכרו שהבאתי אדוני לנגדי תמיד,

לא להסתכל איפה שלא צריך להסתכל ולא להגיע, לבדוק מה פה ומה שם.

השם ירחם על עמו ישראל.

איי איי איי.

אז ייחוד זה לא רק

בפיזי, ייחוד היום

זה גם עם האינטרנט והמחשבים.

מחמונו לסלאם.

ובכן,

נאמר, לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום.

ידוע מה שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

אין לכן אלא שבועה.

כשאומרת התורה לכן,

זה שבועה.

כמו שנאמר, לכן לא תביאו את העם הזה.

או שכתוב,

לכן נשבעתי לבית חילי.

אז נשבע הקדוש ברוך הוא שתהיה לפנחס ברית כהונת עולם

ויהיו לו חיים עד זמן משיח שיבוא ויבשר בשורה טובה.

אם ניקח את האותיות פנחס,

זה אותיות פני חס.

אז יש לו פני חס, חס גימטרי החיים.

יש לו פני חיים.

כן?

עכשיו,

כשכתוב בתורה, ופסח השם,

אז שם התרגום אומר,

ופסח,

כותב תרגום חס.

חס

זה התרגום.

רצה לומר,

חמל עליו,

שנתן לו חיים,

אז זה פני חס.

חס,

זה במשמעות שחס עליו.

וגימטרייה, חיים.

וזהו שנאמר, לכן אמור הנני.

אם תיקח את המילים, לכן אמור הנני,

יוצא בגימטרייה מלך המשיח,

כשאתה מחבר לזה עם שתי התיבות והכולל.

שתי תיבות,

כן?

מלך המשיח.

זה שתי תיבות, אתה מוסיף את זה לחשבון, פלוס הכולל.

כמו שכתוב, ערכתי נר למשיחי.

עכשיו,

בפסוק כתוב,

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום.

אם תיקח את האותיות,

את המילים, לכן אמור,

אז סופי תיבות שלהם,

נר.

ערכתי נר למשיחי, כי הרי אליהו צריך לבוא עם המשיח.

אז נתן לו נר,

נשמה,

רוח.

עד זמן משיח שמאיר כנר לישראל.

עכשיו,

לכן אמור הנני נותן לו את.

מה זה את?

ראשי תיבות, נוטריקון,

אליהו תשבי,

שהוא עתיד לעשות גם כן נס לתשבי.

עכשיו, פנחס בגימטריה צדיק,

כשאתה מחבר את זה עם האותיות,

יוצא צדיק, פנחס.

והוא נותן שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים.

וזה שכתוב, את בריתי שלום,

מה ראשי תיבות?

את בריתי שלום, א',

ב', ש', א', ש', ב', שזה בעצם נוטריקון אלישע בן שפט.

אלישע בן שפט, מי היה?

היה התלמיד שלו,

של אליהו הנביא.

שמים לב, את בריתי שלום,

זה ראשי תיבות,

אלישע בן שפט, שהוא תלמידו של אליהו.

והוא נתן לו רוח נבואה

כפליים עליו.

פי שתיים ממנו.

מה?

פי שתיים.

אין דבר שלא רמוז בתורה.

וזה מה שכתוב.

כי אשב בחושך

אדוני אור לי.

אשב, אמרנו,

לראשי תיבות,

אלישע בן שפט,

וכן

את בריתי שלום.

ויש להקשות.

למה אמרו על הוו של שלום שהיא קטיעה?

ולא אמרו כרותה

או חתוכה.

למה היא נקראת וו קטיעה?

הם יכולים להגיד

וו חתוכה, וו כרותה. למה דווקא קטיעה? מה העניין?

אז הוא אומר,

ידוע מה שרמז על קטיעה בר שלום,

שמסר נפשו על ישראל והקדיש ממונו לרבי עקיבא ולתלמידיו.

ורבי עקיבא דורש עליו את הפסוק הזה,

כן?

אז לכן נקרא וו קטיעה.

עוד אומר,

למה קטיעה?

קטיעה זה בגימטרייה קץ,

מאה תשעים.

אז יש לו חיים ושלום, עד זמן שיבוא משיח וקץ לישראל.

עד בוא קץ.

עכשיו,

אם היה כתוב קרוטה,

קרוטה זה לשון כרת.

אבל קטיעה זה לא מלשון כרת.

והוא רמז על העניין של הקץ,

שאם יש שלום ואנחנו נמצאים באהבה ואחווה,

אז הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו,

מפני שאם יש שלום,

יש תוכחות, מוסרות ותשובה.

אחד מחפה על השני, כל ישראל ערבים זה לזה.

אחד מעורר את השני,

אחד מחזק את השני.

כמו שנאמר, איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק.

וזהו שנאמר,

והיית לו ולזרעו אחריו.

מה ראשי תיבות?

והיית לו ולזרעו אחריו.

ראשי תיבות אלול.

בחודש אלול אנחנו מתדפקים בתשובה השלמה.

ברית כהונת עולם,

הגימטריה של ברית כהונת עולם יוצא בראשי תיבות,

כן?

עשרים ושתיים.

בית,

של הבית והכף, ברית כהונת.

יוצא עשרים ושתיים.

והעולם קיים בזכות

עשרים ושתיים אותיות.

תחת אשר קנא ללא אב.

אם יש קנאה

אפילו לאחד,

הוא עושה שלום.

אשר, נוטריקון, אהבה, שלום, רעות.

אשר,

אהבה, שלום, רעות.

וזה בעצם מחליף במקום הקנאה.

לאלוהיו,

זה אותיות לאלול יודקה.

סליחה, אלול יודקה.

לאלוהיו,

אותיות אלול יודקה.

מה הכוונה?

שיחבר את היודקה בווקה

בחודש אלול,

כמו שעשה פנחס, ויכפר על בני ישראל,

ותהיה לו כפרת עוונות

ביום כיפור, שזה אותיות ויכפר.

על בני ישראל,

זה מה שכתוב,

כי ביום הזה יכפר עליכם לתאר אתכם,

בזכות רמח תיבות של קריאת שמע,

ועשרים ושתיים אותיות התורה.

כמו שנאמר, אמרנו, וייקח רומח בידו.

וגם רומח זה נוטריקון מלא רוח חוכמה.

אז מי שמכוון בקריאת שמע,

הקדוש ברוך הוא נותן לו חוכמה ודעת.

כמו שנתן לפנחס חוכמה ותבונה,

וכשם שעשה לפנחס ניסים ונפלאות,

כך יעשה לנו הקדוש ברוך הוא ניסים.

ונפלאות וזהו שנאמר לכן אמור הנני נותן לו

לשון הווה

כל דור ודור עושה לו השם יתברך ניסים ונפלאות בזכותו שימליץ עלינו טוב

אמן כן יהי רצון

יש לכם עוד קצת כוח?

עוד כמה דקות?

אה?

תחזיק את הסטנדר שלו יפול

בשם האישה המוכה המדיינית כוזבי בצור ראש אומות בית אב במדיין הוא

אומר ידוע מה שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה

שצור הוא בלק

שבסופו נהרג עם נסיכי מדיין

ובשביל שהפקיר את ביתו לזנות

אז הורידוהו מגדולתו

שהיה ראש לכולם

שהרי כתוב ראש אומות

בית אב במדיין הוא

עכשיו כשהתורה מנתה אותו היא מנתה אותו שלישי

כתוב ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אביו ואת רקם ואת צור, צור זה בלק

ובאמת

הוא היה מלך למואב

וכשזלזל בעצמו והפקיר את ביתו

גירשו אותו ממלכותו

וחזר למקומו במדיין

כמו שכתוב

ויקום בלעם וילך וישוב למקומו וגם בלק הלך לדרכו

ופרשו שחזר לעירו

והראיה שנהרג במדיין עם חמשת מלכי מדיין

כי הוא היה מלך למואב רק זמני, בעת ההיא

ולמה נקרא שמו צור?

שהיה קשה כצור

לא עשה להם שום תרופה ולא היה לו פה להשיב

וכל הדברים שהיה לו זה מציפור

בלק בן ציפור

אז הוא היה לו, כל מה שהוא קיבל זה מהכישופים שהיה חוזה מהציפור

שהוא היה מודיע לו משני המלאכים

מערי חושך

וכשראו שאין לו פה קראו שמו צור בלופה וזהו שנאמר

כוזבי בת צור ראש אומות בית אב במדיין הוא

עוד אמרנו שכתוב בפרשה צרור את המדיינים והקיתם אותם

הקשה בספר כלי יקר

למה צרור את המדיינים ולא המואבים?

כמו שכתוב

ויחל העם לזנות אל בנות מואב

אז למה צרור את המדיינים?

ותרצו ריבותינו זיכרונם לברכה

מפני שהמדיינים הם בעצמם הפקירו בנותיהם לזנות

עם ישראל וגרמו בנזיקין

ואם לא הפקירו בעצמם כיצד יכול שלומיאל בן צוריש עדיין ללכת ולשכב עם בנות מדיין בייחוד עם בת בלק מלך שלהם?

אלא שהקלקול היה מעצמם

אבל בנות מואב ישראל הלכו אחריהן

כמו שכתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב

אז הלכו בתחינה ובקשה

כן?

אז מה זה ויחל?

אל תקרא ויחל בקמץ וסגול אלא במקום ויחל ויחל

כמו להבדיל ויחל משה

שזה לשון תחינה ובקשה

אז הם היו מסיתים ומפתים אותן בני ישראל אותם, את בנות מדיין

את בנות מואב סליחה

ובשביל זה נפלו מישראל עשרים וארבע אלף

ומפני שהקלקול היה מהמדיינים

אמר הכתוב צרור את המדיינים

ואפילו שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה באופן אחר

מסיבה אחרת

שמה?

שהיו בהן שתי פרדות טובות רות המואבייה ונעמה עמונית

כן? כמו שפרש ראשי זיכרונו לברכה

אבל זה פירוש נוסף

והכל דברי אלוקים

אלוהים חיים

עוד נאמר

ראובן בכור ישראל

בני ראובן חנוך משפחת חנוכי

אז אמרנו שרבותינו זיכרונם לברכה אמרו

שכל המשפחות הנמנות בסדר זה הן 65 משפחות

כמספר שם אדנות

וגם כן שם יודקה

מעיד בראשי התיבות וסופי התיבות כמו שנאמר שבטי יא עדות לישראל

ואומות העולם הן 70 אומות

אז יוצא שישראל פחותים מהם בחמש משפחות

לכן כתוב

כי אתם המעט מכל העמים

מה זה המעט?

ה-מעט

אתם מעטים מהם ב-ה- אתם 65 משפחות

והן 70 אומות

אז יוצא הן מעט

הבנתם מה זה? כי אתם המעט?

למה ישראל יהיו מועטים מאומות?

וכתיב

ויהייתם לי סגולה מכל העמים

מפני שישראל יש להם חמישה חומשי תורה

אז תחבר את החמישה חומשי תורה

עם ה-65 משפחות

אז יהיו גם כן 70 כנגד 70 אומות

אז גם את זה לעומת זה עשה אלוקים

וזהו שנאמר ראובן בכור ישראל

הסתבח שמולד

אנחנו לקראת סיום

תחזיקו מעמד

תשמעו עכשיו חידוש מדהים

כתוב בפרשה וחיסרון חיסרון לכבש האחד

לארבעה עשר כבשים

הביא בספר תיבת משה

למה נקוד על וו של ועיסרון?

בתורה עושים נקודה מעל הוו של ועיסרון

ולא דווקא רק פה יש נקודה

יש עשרה מקומות בספר התורה

שיש נקודות עליהן

למה? למה עשרה מקומות שיש ניקוד?

כנגד עשרת הדיברות

ועשרה מאמרות

ועשר ספירות

אז כנגד שלושת הדברים האלה שהם עשרה

אז יש עשר-עשרה מקומות בכל התורה שנקוד מעל המילים.

אומר הרב תיבת משה

שהנשמה דנים אותה עם הגוף

כידוע

כמו שהבאנו בשיעורים הקודמים

זה אומר זך אנוכי בלי פשע,

הגוף

זאת אומרת אותו דבר

עד שהקדוש ברוך הוא מביא אותן לדין כמו שכתוב בגמרא,

משל פיסח ועיוור שהיו שומרים בגן וכולי

וזהו שנאמר

יקרא אל השמיים מעל ואל הארץ לדין עמו

מן השמיים מעל זה הנשמה

ואל הארץ זה מה שבא מהגוף, הגוף בא מהארץ

לדין עמו

כן?

זה מדובר על הנשמה בגוף, והגוף.

עכשיו ואילו, ואלו העשרה מקומות שכתובות נקודות עליהם בספר תורה,

תראה עכשיו מה הקשר ביניהם.

איפה כתוב הראשון?

בפרשת לך לך.

כתוב שמה ישפוט אדוני ביני וביניך.

איפה יש את הנקודה?

על היוד השנייה של המילה ובעיניך.

כן? אחרי הנון יש יוד,

יש יוד אחרי הבית ויש יוד אחרי הנון.

אז אחרי ה...

מעל היוד שבא אחרי הנון,

יש שמה נקודה בספר תורה.

המקום השני בפרשת

וירא,

מה כתוב שמה?

ויאמרו אליו,

איה שרה אשתך.

אז שמה נקוד

על האלף,

היוד והוו, מתוך,

כן? אליו,

במילה אליו,

לא על כל האותיות, רק על האלף, על היוד ועל הוו.

תכף תבינו מה הקשר.

המקום השלישי,

שיש ניקוד,

בפרשת חיי שרה.

כתוב שמה, ולא ידע בשכבה ובקומה.

בשוכבה ובקומה.

אז נקוד על הוו השנייה של ובקומה.

המקום הרביעי בפרשת וישלח,

כתוב, וירוץ עשיו לקראתו.

וישקהו,

ויבכו.

אז שמה נקוד על וישקהו.

מקום החמישי בפרשת וישב.

כתוב, לרעות עץ צאן

על העט

אלף ותיו, נקוד.

שישי, מקום שישי בפרשת במדבר.

אשר פקד משה ואהרון,

נקודות על ואהרון.

מקום שביעי בתורה, שמנוקד בפרשת בעלותך,

אז כתוב, בדרך רחוקה,

על ההאחרונה של רחוקה,

נקוד.

מקום שמיני בפרשת חוקת,

כתוב, אשר עד מי דבה אשר, נקוד על הרש של אשר.

מקום תשיעי בפרשת פנחס, בפרשה שלנו, כמו שהתחלנו,

ועיסרון עיסרון,

נקוד על הו השנייה של ועיסרון.

המקום העשירי בפרשת ניצבים,

שם כתוב, הנסתרות לאדוני אלוהינו והנגלות לנו ולבננו נקוד על לנו ולבננו.

סך הכל, הרי עשרה מקומות

שמנוקד מעל האותיות.

מה הרמז?

מה זה הרמז של כל הנקודות האלה?

הנשמה,

אחר פרידתה מהגוף,

כיוון שרואה שאין מכניסים אותה במחיצתה,

את צועקת ואומרת,

חמסי עליך,

ישפוט השם ביני וביניך. שימו לב, אנחנו מביאים עכשיו את כל הפסוקים שאמרנו שנקוד עליהם.

למה שלא עסקת בתורה ומצוות?

כלאני מראשי, כלאני מזרועי.

ואחר כך אומרת, איה שרה אשתך.

איפה שנקוד שם, כן?

רצה לומר, היכן תורה שנקראת אישה,

והיא בעלת שרה,

כמו שנאמר, בי שרים,

יסו, יסו, איך כתוב?

בי שרים,

יסורו.

יסורו, אני חושב.

למה הנחת אותה בקרן זווית של הבית ולא עסקת בה?

ואם תאמר שהייתי טרוד בפרנסה ובמזון,

הרי גם שעה שאין מלאכה ומשא ומתן,

היינו שלוש תפילות,

לא התפללת.

ולא ידע בשכבה ובקומה,

כמו שנאמר, ושוכבך ובקומיך.

והגוף משיב,

השטן לא הניח אותי,

ואנוס הייתי תחת רשותו.

כמו שנאמר,

וירוץ עשיו לקראתו, וישקהו ויבכו.

וכוונתו הייתה,

לאכול ולשתות בעולם הזה.

כמו שנאמר, וילכו אחיו לרעוט את צאן אביהם בשכם.

אז מה זה אחיו?

זה הרמח איברים והשסה גידים.

עוד הנשמה טוענת,

שכחת את כל מה שאמרו לך בתורת משה,

שתיזהר בהם.

וזהו שנאמר,

אשר פקד משה ואהרון.

אז אדרבא, רחקת מן הדרך, ודרך רחוקה.

בעשרים וארבע שעות של לילה ויום לא למדת אפילו אחד מעשרה.

דהיינו, אחד מעשר.

וזהו שנאמר, ועיסרון, עיסרון.

תרדמה ושינה נפלה עליך,

ולא ידעת שבאים ימי התשלום ודאבה ודאגה,

שנאמר,

אשר עד מי דבה.

למה לא עשית תשובה?

הנסתרות לאדוני אלוהינו והנגלות לנו ולבננו.

ואשרי מי שיזכור את בוראו כל יום בשלוש תפילות ובלימוד,

ולא יניח דבר זה עד יום הדין הגדול.

וזהו שנאמר בפרשה שלנו, בעיסרון עיסרון.

זאת אומרת, יש פה מהלך

של הדיון של הנשמה עם הגוף

לעניין הזה של להכין את עצמנו בעולם הזה, לעולם הבא.

כל זה בעצם רמוז במיקום של הנקודות

שיש בתורה בעשרת המקומות הללו.

אנחנו מסיימים.

משתבח שמו לעת.

ביום השמיני כתוב,

עצרת תהיה לכם,

כל מלאכת עבודה לא תעשו.

אומר ספר כיסא רחמים,

יובן לפי עניות דעתי שאלו שבעת ימי הסוכה

כנגד ימיו ושנותיו של אדם.

כמו שנאמר,

ימי שנותנו בהם שבעים שנה.

כמו שהעולם הזה ערעי,

והעיקר הוא עולם הבא,

כך אנחנו עושים סוכה שהוא מקום ערעי,

ויושבים בה שבעה ימים,

וכך עושים עולם הזה, ערעי,

אבל ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

רצה לומר,

כל מה שאספתם ממצוות ומעשים טובים,

תהיה לכם מנוחה.

כמו שנאמר,

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת,

ומי שלא טרח בערב שבת

יאכל אותה בשבת.

אוי, זה לא נאמר, זה אני אמרתי בצעוק.

אז

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אשתבע שמו.

ובמתים חופשי,

שם כבר אין עוד תורה ומעשים טובים.

לכן כתוב,

כל מלאכת עבודה לא תעשו.

אין עבודה אלא תפילה.

מלאכת עבודה לא תעשו, ראשי תיבות

מ״ע ל״ת״ו,

מצוות עשה ולא תעשה.

מלאכת עבודה לא תעשו,

זה נוטריקון, מצוות עשה ולא תעשה.

ובקורבנות שבעת הימים יש 98 פרים שמתמעטים והולכים.

רצה לומר,

98 קללות

יהיו מועטים בשנה הבאה לקראתנו.

לכן מקריבים 98 קורבנות.

וזהו שנאמר, דודי צח ואדום,

דגול מרבבה.

בזכות שעוסקים בתורה,

מ״ט פנים טהור ומ״ט פנים שאינו טהור,

כמה זה מ״ט?

49. 49. כפול שתיים.

נו, 98.

שזה כנגד

סך קללות,

שמהם ניצלים על ידי שעוסקים בתורה,

מ״ט פנים טהור, מ״ט פנים

שאינות טהור.

שלא ניתנו שבתות ומועדים לישראל,

אלא ללמוד בהם תורה.

שאז יש להם לישראל פנאי.

וזהו שאמר רשי הקדוש

על היום השמיני,

קשה עליי פרידתכם, תתעכבו אצלי עוד יום אחד.

למה?

כשיש לימוד תורה יש את הבחשמולד.

עוד יום.

כמו שאמרנו על רבי חניה בן הקשה.

יצא הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

תיקח להם תורה ומצוות.

אז הוא בא בסוף, מה בא להגיד?

אז תתעכבו עוד קצת.

עוד קצת תראה.

ובזמן שאין לימוד,

נאמר ויהי ביום השמיני.

למה ויהי?

כל וי,

שם צער.

וואי,

שלא למדתם ולא חסקתם,

ועברו ימיכם,

וימי הסוכות, בהבל וריק.

אנשים הולכים לעשות דורי דורי החממה, מסתובבים לי בכל הארץ, טיולים.

דווקא בסוכות, בפסח, בחול המועד.

איפה מה שאמר אותו צדיק בגמרא,

משבח אני את העצלנים,

אלה שמתעצלים לצאת לטיולים, יושבים בבית ולומדים תורה,

בסוכה,

בחול המועד של פסח.

זה ימים שניתנו לתורה.

תראה את האנשים,

לא, צריך להוציא את הילדים, תאמין.

צריך להוציא את הילדים. בסדר, תוציא את הילדים.

אבל לא כל היום דחילק בשמש,

מהבוקר עד הערב,

שורפים את הגוף, שורפים את העיניים, מה לא שורפים?

איי, איי, איי.

אז עוד המציאו המצאה בין הזמנים

בדיל ויחבור,

בדיל ויחבור.

אבל בחול המועד למה?

מה קרה?

זה הרי לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל

אלא בכדי ללמוד בהם תורה. מה זה אלא? אלא זה רק.

אז מה אתם מחפשים לכם כל מיני דברים אחרים?

אה?

איי, איי, איי. אז האישה היא פטורה מלימוד תורה.

אז מה הבעיה?

האישה פטורה מלימוד תורה? פטורה.

מגיע חול המועד, הילדים רוצים לטייל, מה הבעיה?

קח את אשתך עם הילדים לאיזה פארק צנוע.

שיתפרקו שם כל היום.

אה?

אתה תחזור ללמוד. מה יש לך לעשות שם?

בערב תבוא תאסוף אותם.

למה צריך להיות בעונש כל היום?

אללה, כשיותר טוב מזה היום. איפה היה פעם מזגן?

יושב עם מזגן,

נשקפה,

ספר.

וואי, איזה תענוג.

אנשים נצרפים אותם בשמש, נצרפים וזה.

ובסוף מגיעים הביתה, אין כמו הבית, אין כמו הבית.

איי, איי, איי, איי, איי.

אז הוא אומר,

אנחנו מסיימים.

הוא אומר,

כל מלאכת עבודה, מלאכת אותיות מלאך תורה, ראשי תיבות.

מלאך והתו תורה.

למה?

שיברעו מלאכים מלימודכם.

וכל כוונתכם תהיה לעסוק בעבודת השם יתברך.

בזכות שמירת שבתות וימים טובים ומועדים נזכה לביאת הגואל.

וזהו שנאמר במסכת שבת.

אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן,

מיד הם נגאלין.

ולכן רמוז במילה משיח,

שזה ראשי תיבות, מועדים, שבתות,

ימים טובים וחודשים.

וזהו שנאמר.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

נעצור,

נמשיך ללמוד.

ברוך אדוני לעולם.

אמן ואמן.

חזקים וברוכים, מגיע לכם יישר כוח.

כל מה שהחזקתם, מעמד.

האמת היא שרציתי להקריא לכם גם את הגמרא במסכת סנהדרין על העניין של פנחס,

אבל השעון עקף אותי בלי לנקר.

אז אנחנו נעצור כאן.

תזכו למצווה.

ברוכים תהיו.