מאה שקל לעני אחד או שקל למאה עניים?
- - - לא מוגה! - - -
אמרתי לה, גברתי, את טועה.
ואני אתן לך שתי ראיות שאת טועה.
אחת, אם תפתחי את העיתון היום,
תראי כמה מתו.
מתו הרבה.
תרשמי את השם שלהם, את הכתובת, את הטלפון.
עכשיו, תפתחי את העיתון בעוד יומיים, שלושה, ארבעה ימים,
תראי שאף אחד מהילדים שלהם לא מתו אחריהם.
אם ההורים היו מפרנסים את הילדים,
אז מתו ההורים, עוד יומיים הילדים ימותו אחריהם.
אבל אם הילדים לא מתו,
סימן שההורים לא פרנסו.
הרי את בטח חושבת שעיתונאית זה מקצוע מאוד מיוחד,
ואם הייתה עיתונאית, גם הילדים מתים בחייה.
אז אני אתן לך אפשרות לבדוק מהחיים, עוד בזמן שאתם מחיים,
שזה לא כך.
מה תעשי?
תלכי לאילת שבוע ימים.
אל תודיעי לאף אחד. תלכי, סעי, יאללה, סעי.
שבוע ימים.
טוב,
אני מבטיח לך שאם תחזרי בעוד שבוע ימים, תמצאי את הילדים שלך
עם לחיים אדומות, בריאים,
צוחקים, מאושרים,
רוקבים.
אמרה לי, למה?
אמרתי לה דבר פשוט.
ברגע שאת תסתלקי לאילת,
יחשבו השכנים שהילדים האלה נשארו יתומים.
ירחמו עליהם, ייצרו להם פירות, שוקולדים, סוכריות,
מבסוטים, צמחים, נוגדים.
האמת,
את רק מבריאה להם שאת בחיים.
אלא מה?
עד עכשיו אתה היית צדנור שדרכו בפרנסה,
וסתם הצדנור פותחו גם הצדנורות.
אין בעיה לקדוש ברוך הוא מאיפה זה אני עובד.
אלא מה? שוב פעם רבותי.