מי הם המקללים?
- - - לא מוגה! - - -
שנאת חינם, המשמעות שלה שהמטרה מקדשת את האמצעים, כל האמצעים כשרים והאדם מוכן להקריב ולהפסיד הרבה מאוד כדי לבוא על סיפוקו ולהתנקם ולעשות שפטים במי שהוא שמח. אני מאשים את אלי ישי בחורבן מאבו צפרד
אני מאשים את אלי ישי ברמיסת כבודו של אבי מורי זכר צדיק לברכה. אנשים פתאים,
שומעים הרצאות, יש מודעות בכל העיר, בכל המקומות שפלוני עומד לדבר ושם הוא שופך את כל הדברים הכי הכי גרועים על כל גדולי ישראל,
על השם ועל משכו.
האיש הזה נקרא מון ואפיקורוס.
כל מי שמסייע בידו הוא מסייע לא רק ביד עוברי עבירה,
הוא מסייע למין ואפיקורוס להפיץ רעל ודרך חסרת כל כבוד לתלמידי חכמים ולתורתנו הקדושה.
אחד שמו שטרמבוך, שמעתם עליו?
זה שטרמבוך הזה, חבר ספר נגד אלה שרוחות עם מטפחת.
איזה שוטה, איזה בהימן.
עכשיו באו להפריע, עם כל דרמבר.
רשעים ורשעים. שנה שלמה,
לא הביאו את השירות שלי, החרימו את השירות של שנה שלמה.
עכשיו מביאים, באים להפריע פה. איזה חוצפה, איזה חוצפה.
זה צביע עמאל, זה הרשע, זה מצווה.
השער גדול.
קרואו ואריאל אדריג, רשעים וגורמים לנו.
הם לא יכולים לקרוא לנו, לשמוע אותנו.
חותם חיים קניצקי, ופתים שלנו במליאה שיר, וואי, כמודם, מותרם אנחנו.
הכל מותרם אנחנו.
אבל הם לא יכולים, אם אתם רואים, לא יסלח להם.
לא יעשו כלום.
שאני אעמוס או יוסף שלום וישיר בן גלוני.
לא רע, לא לשכמל.
כלום, שום דבר.
תגידו, על הילד שאני בזרפת אם אני בזרפת.
תהיה לו עוד מעט, עוד חודש, חודשיים.
עד עשרה בטבת, קחו את זה בחשבון. עד עשרה בטבת, אחד לא יישאר.
יהיה דבר בעם, יהיה מכה מכה.
השם בעצמו, רש לה השקיעים. בעצמו, אבור בית ויקום מצרים.
פתק, תמכוויה, אין תיעד אצבעות, אין כלום. אין לו גוף, אל תמות הגוף.
אוי להם, אמר אנשים. אמר רבי מאיר,
המרמה בדרכה ומת בחצי ימיים.
והמרמה את הבריות,
מתעבל מסויף. נביא לבלים, איפה משורגעים, חבר'ה מטורפים,
איזה אברכים.
שפת נתונו עד לתקרן,
הדור הבא יקחס,
תשעים אחוזים מסויף לזרוק אותם לפח, שרוף אותם.
לומדים תורה על קמטור,
זו תורה מזויפת כאן כשאדם לומד ומושא שגיאה טעיתי.
איך טעיתי?
היו לא, ואז עור של פיל ועוד חוצפה.
אני צריך לענות להם על החוצפה שלהם.
אני לא אענה להם,
לא אסלח להם,
לא אבטל להם,
לא בעולם הזה ולא בעולם הדם,
לא הם ולא מי ששלח אותם.
הם יבחנו ויסחנו,
יעקורו אותם לשונש,
ייקחו אותם לצבא, ייקחו אותם לעזאזל.
מי שיוקח לי דברים שטעית, אני מודה.
אני אחיד בדור הזה,
לא בדור הזה, עשר הדורות לפניי.
לא הרב חידן מודה.
הוא אומר לי בחיים פדאג' מודי,
הוא אומר לי בחיים חיים מודי, רק אני.
אני אחיד ובחינכו להם מודי. עזרתי למעל אלף רבנים בארץ,
אף אחד לא העז להוציא מכתב עידוד אחד.
שמחים.
כולם עכשיו הגיע הזמן להתפטר מהצרעת הזאת.
נגמר רבותיי,
מה יום עד חינם תגידו לי?
ואני באתי לראות חזירים, ואני רואה זונות.
כל אחד בבית שלו, אחד בבית שלו, בבית שלו. בני גברים, בני אדם,
נדאג שכלב נובע, אנחנו נוקחים מקל ולא משתיקים אותו די גמרייה. אני שומע אחד מדבר, צריך לקום באותו הרגע ולהגיד, אני פינחס, לא צריך פירושים רבים.
שתי סטירות.
לפזר את הפנים שלו,
איש או אישה, קודם כל סטירה,
קודם כל סטירה, בלי שיניים.
יש לך סידור,
זרוק עליו.
כנער, זרוק עליו. יש לך אבן לזרוק עליו.
והוא עושה כזה צעק עם שמעז?
להשתין עלינו בצורה כזאת מאיימת?
נתן מקל ולחבוט עד שהבן אדם יגיע לטיפול נמרץ.
מי שיפגע בנו.
כי מולמות לא יודעת כלום, פטפט מי רשע.
הרמב״ם היה היום ושומע את המטורפים האלה,
את המשוגעים האלה, את חסרי הדעת האלה.
היה סורב אותם, העדן אותם לצריפה.
אין הקריש ברוחו גוף.
אלה דמות הגוף משוגעים,
מהובלים וטופשים,
חסרי דעת.
לכתחילה חייבים לאכול לפי דעתם המשובשת לפני התפילה.
אסור לאכול לפני התפילה.
לדעת פוסקים זה סודור איתה.
אסור לשמוע אותה.
אסור להסתכל עליהם.
יש להם חוברת, זה המשיחיסטים של חב״ד.
זה משוגעים מטורפים. מי הוא בכלל?
מי הוא בכלל?
הרס עולם בתורה?
הוריד את עצמיים של האנשים. מי זה הכבוד לתורה?
איך עכשיו מתו להסתפק?
רבותיי, אין לי ספק.
מי שהולך איתו ביחד בשביעה, ידונו אותו.
לא מספיק לו בחיתה.
והברכה הכי גדולה היא לעזור להרים שולה של תורה.
אתה הולך ועוד נותן... יס? אני מנדה אותו.
אני מחרים אותו. יהודה, עזרת בן ברסל, היא ארצות שלו בשביל לחזור.
הכל זוכוי ישמיד אותו. אשר מכניע אותו.
ונדוי חרב שמידה.
לא לקנת שערה על מותיו.
לא לקנות שערה על מותיו.
כמו גוי, לשם עליכם.
לשמוע קול אכזר
של האשמות של לשון הרע זה מותר.
נוח לו לאדם להפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל יבייש פני חברו ברבים.
דאלפנת פנים הוא אביזרעיהו דרציחה.
אביזרעיהו דרציחה.
וזה הרשעים לא מבינים.
כמו הרב הפלסטיני הזה, שהם יורים טילים.
ואתה, אחרי שיורים עליך טילים על מנת להרוג אותך,
אתה בא ונותן להם סתירה מדי פעם.
אחד קורא דודי,
שני קורא רובי.
סתירות קלות, לא טילים, לא יימח שמו וכלב בן כלב, ולא ייתכין תכריכים, ולא, ולא, ולא, ולא. בלי, רק סתירות קלות. דודי,
רובי, ואני צעקני.
דברים קלים.
והם נרעשים! איזו הפגזה!
הוא מפגיז! הוא מפגיז! מה עשיתי? סך הכול הזכרתי להם מי הם? שמתי אותם בגודל הטילים. למה אני קורא לו רובי?
כי אני לא כמוהו שמימות עולם.
הוא מדבר על ימות עולם.
הוא אמר
לישיבה שלו על אבנון יצחק יימח שמו.
נכנס לישיבה ואומר יימח שמו בדרשה.
אומר כלב מקולב,
רשע, מרושע.
ככה לפני כל התלמידים הוא אומר.
אז אני לא למדתי בבית לקלל כמו שהוא למד מאמא שלו ומאבא שלו.
אני רק הקטנתי אותו קצת למידה הטבעית כקל שבציבור.
רובי!
זה הכול!