נס כחוט השערה

- - - לא מוגה! - - - 

שלום לכולם, אני נתנאל חנוכה, מדור השרון.

אני בא לספר סיפור מצמרר שעברנו,

אני ואשתי הצדיקה מתר לחנוכה,

אז הכל התחיל ככה.

יש לנו ילד, יש לנו שתי ילדים.

הילד הקטן קוראים לו אליה.

אליה לא הרגיש כל כך טוב.

הסיפור התחיל ככה שביום שני אשתי הולכת לרופא ואומרת לו שאליה לא מרגיש טוב,

כי יש לו פצעים בלשון,

כמו שכל ילד כמעט בארץ ישראל עובר.

הרופא אמר לה, זה סתם שטויות,

את יכולה להחזיר הביתה והכל יהיה בסדר.

ביום רביעי המצב החמיר.

אשתי מתקשרת לרופא, אומרת לו שאני חייבת להגיע אליו, אני חייבת לקבוע טוב.

הרופא אומר לה להגיע.

אשתי מגיעה אליו,

הרופא בודק אותו ועדיין אומר לה, זה שום דבר,

אין צורך בכלל

להתרגש מזה. אז אשתי אומרת, תשמע, הילד לא מרגיש טוב, אני רואה איזה אלפי אינטואיציה של אמא,

שהוא צריך בית חולים.

הרופא אומר לה שממש הוא לא צריך בית חולים.

אחותי הגדולה,

שהיא לא גרה באזור שלנו,

באה לבקר,

ונכנסת אלינו הביתה,

הוא רואה את הילד, היא אומרת לי, אשתי הילד צריך בית חולים.

אשתי אומרת,

לא, הוא לא צריך בית חולים, הרופא אמר שהוא לא צריך בית חולים.

ואז אנחנו מתקשרים למוקד,

הרופא במוקד ביקש לשמוע בטלפון את הנשימות שלו,

ואמר,

קחו אותו לפי מה שאני רואה דחוף לבית חולים.

איך שאנחנו נכנסים למיון,

קופצים עלינו רופאים,

שמים לילד מסכות חמצן,

אינפוזיה, מזמינים רופא מטיפול נמרץ.

לא מבינים מה קורה.

רואים את הרופאים חושדים.

הילד פה כולו מתנפח.

פתאום סיטי. בכל זה אני לא מבין כלום.

כלום מה הרופאים חושדים, מה הם חושבים.

אמרתי לרופא, אני לא מבין בשום דבר.

מה שטוב לילד, תעשה,

כי אני לא מבין ברפואה. אני איתך.

תחליט, שילד יצא לי בחיים רק.

פה אני כבר מתחיל לפחד. הנשמה, אני לא מבין כל כך ברפואה.

אני לא ראיתי ילדים בבתי חולים עם הנשמות.

הרופא,

הסגן של המנהל מחלקה נשאר במיוחד בשבילו, ואיכשהוא בא לצאת הביתה,

הוא בודק אותו לראות שעבר את ההנשמה כמו שצריך,

והוא מתחיל למשש אותו,

לראות אותו נתקע על יד ימין.

אני אומר לו, הרופא, הכל בסדר?

הוא מתחיל לפחד, מה קורה?

הרופא אומר, אין דופק ביד.

העורק שעשו לו בגרון גרם לכריש דם שהגיע לו איפשהו ליד וחסם לו את הזרימת דם.

הייתי אמור לצאת הביתה, אני אומר לי, אשתי,

שישי שבת אני לא עוזב אותך, אשתי הצדיקה.

אני נשאר איתך שבת.

נהייתי עובד עצות.

אני עדיין לא מבין כלום מה קורה.

שלושה ימים אני לא מבין כלום, גם אין לנו שינה, אין כלום.

הצלחתי לשמור את השבת בבית החולים,

ואז אחי הגדול מגיע.

והוא אומר לי,

במוצאי שבת,

והוא אומר לי,

אנחנו הולכים לרב אמנון יצחק.

בכלל זה הרב אמנון יצחק, אני עכשיו בבית החולים,

הילד.

שואל לי,

בוא לרב אמנון יצחק.

יש לי חבר שלוקח אותו עד אליך,

אתה מדבר איתו והכל יהיה בסדר.

אני מגיע לרב אמנון יצחק הגדול,

שליח האמיתי של הקדוש ברוך הוא.

הרב אמנון יצחק לא מתרגש ואומר לי,

אשתי, צריכה לקבל על עצמה כיסוי ראש,

חצאית,

ולשמור על הציניות.

רוצים את הילד בחיים,

מה שהרב אמנון יצחק אומר, עושים.

אמרתי לו, הרב אמנון יצחק, הכל יהיה בסדר, אני מפחד, זה לא נראה טוב.

עושה לי הכל בסדר, אל תדאג. אמרתי לו, אי אפשר לא לדאוג.

מצב מדאיג.

הוא אומר לי, לך,

אשם איתך, ואל תדאג.

ישר מצה שבת, היא לוקחת מסביב ראש, חצאית.

והכל בסדר.

יום ראשון,

יום שאני לא ארצה לזכור אותו בחיים שלי,

לקראת הערב,

אני רואה את המנהל מחלקה מסתכל על הבן שלי, אליה.

משהו לא בסדר במבט שלו.

אני אומר לו,

דוקטור, הכל בסדר?

תספר לי משהו חדש.

בסדר, אני רוצה שתיגש אליי למשרד.

אני נכנס למשרד,

אמוני מחלקה אומר לי,

שאנחנו לא יודעים אם הילד ישרוד.

המצב לא יציב אצלו.

הוא מקבל 18 או 20 סוגי תרופות.

אמרתי לו, דוקטור, יש מקום לאופטימיות?

הוא עושה, יש מקום לאופטימיות, אבל גם צריך להיות ריאלי.

אם מנהל מחלקה עם כל הלמידה שלו אומר דברים כאלה,

מה נשאר?

שלום, עם מי הוא מדברת? יעקב.

יעקב, אתה קשור לרב המוניצחק?

כן.

יעקב, מדברת מזל חנוכה, אני מדברת מטיפול נמרץ. אני אימא של עליה חנוכה, אתמול בעלי היה אצלכם.

שהרב יברך את עליה חנוכה.

כן.

כרגע אני שקיפת שקרינה לחייו.

אני מתחננת שאני מוכנה לשלב את הערב ירום ולהתברך את הבן שלי.

אני מתחננת למפניך.

אני מתחננת לפניך בבקשה שהרב ירום שישלחו מי שיש להיוורף את הבן שלי.

הוא מוכנה כמצב הכי קצת במחלקה, אתה תתחנן לשלוח לפניך.

אני מתחננת ללכת לשלוח ממש שתשלח את הרב, בבקשה.

בבקשה.

היא מתחננת.

אנחנו בצום כבר כמה ימים, אך מצנד עבור. הייתי רוצה להפריע לך, הייתי חייבת להתקשר.

אני מתחננת לפניך בבקשה לשלוח את הרב.

אני מתחישה, תקשיבי, על זה שקנת חיים כרגע.

אני מתחננת ללכת לשלוח ממש את הדבר עם הרב. תגידו, זאת אומרת, יחייבת להתקשר.

אני אגש לרב עכשיו עוד פעם, אני אגש לרב עוד פעם. אני אשאל אותו מה ניתן לעשות, מה ניתן לעשות.

אני מתחננת לפניך תדבר עם הרב. אני מוכנה לציין מיליונים כדי להצטיין איזה בבקשה שיבוא מקרבי ויברך אותו בציבור נורא. אני מתחננת.

הרבנית, אני עכשיו נכנס לרב, ואני אשאל אותו מה ניתן לעשות, לייצר, ברגע זה,

ברגע זה ממש, כשאני מדבר איתך, אני עכשיו עשיתי פרצה, אני נכנס לרב עכשיו חזרה.

אני חושב שמה ניתן לעשות, ואני אתקשר אלייך בדקות הקרובות, כי אני אשאל אותך. תגיד לו, זה עוד פעם.

בסדר, אני אתקשר אלייך בחמש דקות הקרובות, תעני לי, בסדר?

אני בסדר, אני אענה לך, אין בעיה. אז אני עכשיו יורד ואני מתקשר אלייך.

בסדר גמור, תודה רבה לך, תודה. נורות טובות.

נורות טובות, אמת.

הלו.

הלו.

כן, יעקב.

שלום, מדבר אמנון יצחק.

שלום רבנו, אמנון יצחק.

מה המצב שאתה מדבר כרגע?

רבנו, אני מתחדרת לפני כן. מה המצב ביחד? כרגע.

כרגע נשכחת, סכנה לחייו הרבנו.

מה ההפרש בין אתמול להיום?

היום הוא צריך פשוט להיות גרוע, הדלקת

הדלקת כרגע מאוד מאוד קשה, שקשה לה לעמוד בה,

להשתלצה על הריאות בצורה חזקה ביותר,

ומגדל כי המצב הקשה ביותר הוא בקולקן. מה אם יש לו?

יש לו חיידק וזיהום הגבוה ביותר שהרופאים נתקלו בו כרגע בריאות.

שמעתי, מה הם עושים כנגד זה?

אתם מביאים לו מה לאנטיביוטיקה וכל מה שצריך, ואין לו דופק ביד ימין שלו, אין לו דופק כי יש שם כריס דם בעורק.

אבל כרגע חשוב יותר הריאות מאשר היה.

שמעתי, בין כמה הוא? ליד אני אשרוד, אבל תמיד אני לא אשרוד. שמעתי, בין כמה הוא?

שנה ושבעה חודשים, רבנו.

שנה ושבעה חודשים. את הולכת בצניעות גמורה או לא?

מה הוא רבנו?

תודה רבנו.

את הולכת בצניעות גמורה?

היא משתדלת. לא משתדלת.

מהרגע עד שמה כיסוי ראש מלא,

גרביים,

חצאיות ושמלות

אחרי המרפקים,

וזה התלבושת שלך מעתה ועד עולם. את הולכת בצניעות גמורה,

גמורה, גמורה. לא משאירה סחרה בחוץ, לא פאה,

כיסוי ראש או קובעים של חסין הכול.

כיסוי ראש חצאית ומעל?

שמלות חצאית, החצאית ושמלות עוברים את הברך ב-10 סנטיל.

השרוולים שבידיים עוברים את המרפקים, לא יהיו גלויים המרפקים.

הרגליים מכוסות בגרביים 40 דנייר,

והתלבושת מהיום,

כשאתה הולכת איתה, לא דברים צבועים באדום ולא כתום, אלא צבעים צנועים.

כן, זה המגנים שמהיום את הולכת,

שכל הגוף שלך מחוסה בשביל שהגוף של הבן שלך יחלים.

מקבלת את עצמך?

לקחתי על עצמי כיסוי ראש בשבת, זה מאוד קשה לי ואני קוראתי להתראיין אותך על מה בצד הזה.

שואלת אותך שאלה, מקבלת את עצמך מרגע זה ועד עולם את מה שאמרתי?

אני אשתדל רבנו. אשתדל, זה לא יעזור לילד.

רק בהתחייבות גמורה.

אשתדל לעשות הכל עם כל מה שאתה רוצה. לא יעזור, שום דבר. רק בהתחייבות גמורה.

נעשה הכל, הכל משתדל. נעשה הכל לשום דבר.

אין יותר בעולם מצב שאתה הולכת לא בצניעות גמורה. אין לך צניעות, את לא יוצאת לרחוב, לא יוצאת לשום מקום.

את הולכת רק בצניעות, כמו שאמרתי. כיסוי ראש מלא שמכסה את כל הסערות.

לא פח,

כיסוי ראש, מטפחת או כובע מלא שמכסה את כל זה.

בגדים לא שקופים, לא צמודים,

שמכסים את הידיים אחרי המרפקים.

הרגליים 10 סמטים אחרי הברכיים.

רגע, ארבעים, דניאל.

מקבלת או לא מקבלת, זה הכל.

מקבלת, אבל זה מקבלת בלי חרטה, בלי שום דבר, כי זה יהיה תלוי בזה.

היא מקבלת רק מיליארד שיעור.

כמו שאמרתי.

יש לה הכל בשביל זה. כמו שאמרתי או לא כמו שאמרתי?

אני כרגע בלי כל ה...

עכשיו בענך רץ. עכשיו בענך רץ, להבין.

אם צריך לקנות בבני ברק, פתוח בבני ברק.

אוקיי, דאגו לי לכך.

עכשיו, עכשיו הוא רץ להביא.

מה נורא? עכשיו להביא? עכשיו להביא על המקום.

רבנו, אני זה שאני אוהב אותך,

אתה יודע, שמעת אבל כל מה שאמרתי, לא?

שזאת ערוצים, כמו שאומרים.

אז מה יצטרכו לזה לעשות? שמעת כל מה שאמרתי לה.

פחות אה... פחות אה... עוד יותר. אמרת לי אה... צריך להבין, המטפחות עכשיו שחסו את כל הראש.

אוקיי. חוק כובע שחסר את כל הראש, היא לא הולכת למראה מהיום ועד עולם.

שמנות, שמנות או חציות ככה. עכשיו?

עכשיו, שמנות או חציות.

השמנות והחציות הן חסרות 10 סנטים

חרה בינתיים. רגע. תביא עכשיו כיסוי?

כן. אין בעיה. רגע.

החולצות או השמנות,

השרבולים אחרי המרפקים, אחרי המרפקים. שרבול, אוקיי. וגרביים לקנות לה מיד 40 דניאר. 40 דניאר.

גרביים נפירה, אוקיי. אין בעיה.

עכשיו לרוץ להווילה לקנות לה בני ברק פתוח, מלא חנויות.

יעזור ביניהו.

קדימה. יעזור ביניהו.

אני עכשיו מתפלל בזכות זה, שיתחסר גופה,

אמן. אמן. שיתפק גופו. אמן.

אמן, בעזרת השם, אמן. אין בעיה.

שאלתי אם היא מקבל עצמה לעולם. היא מקבלת, איפה היא?

אתם מקבלת עכשיו כיסוי?

כל מה שאמרתי שמעת. הכול. עכשיו, כן. עכשיו, קבוע. אין בעיה. לא, קבוע לעולם.

קבוע לעולם.

לעולם.

מקבלת? מקבלת לקרבנו.

טוב, מה השם של הילד? עוד פעם.

שם של הילד, אליה חנוכה בן מטל.

אליה חנוכה בן מטל, השם ירפא אותו ברפואה שלמה.

אמן. אמן. לפחות מכסה את גופך על פי ההלכה,

כל גופו יחלים נהרח. אמן. יאללה, תשמע, בריצה, מהירות.

להודיע ליעקב שהצוואר לבושה, שהצוואר לבושה עם הכול.

תשמעו לי על כל מיני סיעודים.

אני מקיים את מה שהרב ציווה.

שעתיים תענית דיבור.

לא משלישי שאני בתענית דיבור.

יושב בחוץ עם אימא שלי.

אשתי יוצאת בצהלה ובשמחה.

נתנאל. אמרתי לו, מה?

יש.

סוף-סוף. עכשיו יוכלו לטפל בחיידק. יודעים?

יודעים? מצאו מה החיידק.

מה הסוג שלו?

עכשיו אני בתענית.

אני עושה לה מה?

לא יודעת, קוראים לו אנדרווירוס, משהו כזה.

באותו רגע חשך עליי עולמי.

אנדרווירוס.

הוא וירוס מאוד אלים.

הוא, מבחינה עוצמתית, הוא כמו החיידק הטורף.

והעצוב בווירוס הזה,

בחיידק הזה, סליחה,

שאין לו תרופה.

התרופה היחידה שלו

זה רק כשהגוף יציב.

ילד עם 24 תרופות, 20 תרופות,

עם זריקה שהוא מקבל להזרמת הדם בשביל הכריש הזה,

בשלב הזה התייאשתי.

אני מתקשר לחבר יעקב,

שהוא האיש קשר שלי עם הרב.

יעקב, לך לרב אמנון יצחק שהתפלל עליו במצב שלו לא טוב, יעקב.

בסכנת חיים, בבקשה, תפללו עליו, בבקשה, זה היה נציב נפש מישראל.

בטסחים, אתה יכול ללכת אליו כמה שיותר מהר, בבקשה.

אני הולך אליו עכשיו, אחי. עכשיו אני אלך אליו. הוא בסכנת חיים.

אני עכשיו אני אלך אליו.

בבקשה, אחי, בבקשה, תפסיקו אותו, תתפללו עליו כמה שיותר, אליה בן מטל.

אני עכשיו הולך אליו, אחי, עכשיו. תודה, אחי, תודה.

ביי.

ביי.

הוא אומר לי, הכול בסדר.

הרב אומר שהכל בסדר. אני אומר לו, לא בסדר.

לא בסדר.

לא בסדר, אני בוכה לו, אין. לא בסדר.

המצב לא בסדר.

הכל לרעתנו.

עוד נהיה יותר גרוע מאז שדיברתי מאז עם הרב.

אומר לי, הרב אמר שהכל בסדר יהיה בסדר.

הלו.

שלום רבות. מה שלומך כבודו?

בסדר, תגידי, נו מה שלום הילד, מה קורה?

אומרים שכרגע המצב מתחיל להתייצב.

אוקיי.

ויהיה טוב, מחכים לניסים לנפלאות של בורא העולם.

תגידי, ויש לי שאלה אלייך, כל מה שהרב אמר לך עשית?

כן.

הכל? הכל? הכל? שערות לא רואים שערה אחת אפילו בחוץ?

אה... משתדלת, משתדלת. לא, לא, לא, לא, לא. את לא יכולה להשתדל, את חייבת

100%. את לא יכולה להשתדל, כמו שהרב אמר לך, 100%. הבנתי.

את מבינה? אני אומר לך את זה, וזה באמת לטובתך,

וחבל ש... שבאמת, חבל ש... שזה ככה, שזה לא 100%. כי

זה אך ורק לטובת גם הילד. את צריכה להבין את זה, וחשוב מאוד מאוד שתביני את זה.

הבנתי.

את רוצה שהברכה של הרב תועיל או לא?

כמובן, כמובן, בטח.

אז אם את רוצה שהברכה של הרב תועיל, את חייבת לעשות אחת לאחת מה שהוא אמר.

ותשמעי לי,

תעשי מה שהוא אמר לך ב-100%.

באמת, תעשי את זה ב...

וגם תעשי את זה בשמחה,

כי הרב יודע מה שהוא אומר.

ואם הרב הגיע למצב שהוא אומר לך לעשות את הדברים האלה,

וזה לפי הבנתו, אז זאת אומרת שהרב יודע מה הוא אומר.

הבנתי. וזה חשוב מאוד. באמת, אני מבקש ממך עכשיו, ואני ממש אבל מבקש מכל אלה שתעשי את זה.

שתעשי את זה, תכנסי את הראש במאה אחוז, שלא יראו אפילו צערה אחת.

כבר קיבלת על עצמך כספי ראש.

כן, כן.

כבר עשית את הצעד הזה, אז חבל, באמת.

אוקיי. אני, איך שאומרים עכשיו, אני אגיד לך יותר מזה, אני אפילו מתחנן בפנייך

שתעשי מה שהרב אמר, לטובת הילד, בעזרת השם,

שיקומי מצד חוליו ושיהיה בריא ושלם.

כי עכשיו זה כאילו שהרב לא בירך.

אני, את יודעת, אני נמצא כמעט יום יום עם הרב, ואני יודע מה אני אומר.

עכשיו, מבחינת הרב, הוא כאילו לא בירך, זה כלום.

הברכה עכשיו, מה שהוא אמר, זה שום דבר.

זה לא עלה לשום מקום ולא הגיע לשום מקום.

זה פשוט מאוד נשאר באותו מקום.

כי הרב התנה את זה, ואני שמעתי את השיחה, הרב אמר לך.

מקבלת על עצמך במאה אחוז כל מה שאמרתי, כן או לא?

בסופו של דבר אמרת כן, זאת אומרת שחבל,

יכול להיות שאת עכשיו עוצרת הכול.

הבנתי.

אני באמת רוצה שבעזרת השם, שבטלפון הבא תתקשרי ותבצרי,

ותגידי שיש תפירות אורות בזכות זה שעשית את זה במאה אחוז.

יום רביעי, אני לא נעול על היום.

קיבלנו איזו בשורה קטנטנה משמחת,

שהצליחו לסדר את הדופק ביד.

בסדר.

אבל מה, אנחנו רוצים את היריעה בחיים.

הגיעה השבת,

אשתי בבית חולים.

אמרתי לבורא עולם,

אני מקיים את השבת שלך,

אני שומר את השבת שלך.

הילד שלי והאדם שלך,

אין טלפונים, הילד בבית חולים,

נאבק על חייו.

בורא עולם.

אני עכשיו עם השבת.

אני עכשיו עם השבת.

מוצאי שבת.

הייתה השבת, שמרנו עליה, כהלכתה.

גם עשיתי בשבת תענית דיבור, שזה לא קל.

כל המשפחה, הדאגה.

הצדיקה מתקשרת אליי.

אני, סליחה, פעם ראשונה שאני נשאר להבדלה בבתי כנסת. בדרך כלל אני מתפלל ערבית בבית.

כך התחלתי להתפלל ערבית במוצאי שבת בבית כנסת.

תקפתי עוד קצת בהבדלה.

אמרתי, סליחה, אשתי התקשר למשפחה, ואני מגיע הביתה.

שמחה, צהלה, מה קרה?

מתחיל שיפור.

המדדי דלקת ירדו.

סיטורציה.

סיטורציה מתחילה להתייצב.

הגוף מתחיל להתייצב.

כנגד כל הסיכויים.

כנגד כל הסיכויים.

וואו, איפה מתחיל העגל הטוב.

ברוך השם, בזכות זה שיש לי כל הצעריים מתחיל להתפלל. יום ראשון עבר,

ביום שני עבר,

כל יום עוד טיפה, עוד טיפה, עוד טיפה.

ככה שבועיים עברו להם.

ואתמול באים אלינו הרופאים,

אומרים לנו,

הכול מתחיל להשתפר, אנחנו מורידים את ההנשמה.

עתו הוא אלוהינו. אתה יודע כיף, צועק, תודה לבורא עולם, תודה רבה.

אני לא מפסיק לקבל בשורות טובות, הן מתחילות לבוא לי בשניות,

משהו מפקש שבועיים, שלום, כל יום נשמע טיפה פתאום.

הרופא אומר, אנחנו מורידים לו את הנקז של הריאות.

אני חייב להיות אמיתי.

פחדתי מאוד לגורל של הילד שלי, אני חייב לספר את זה.

כמה שהורה רוצה להאמן,

כמה שאתה...

אני לא יכול לחשוב על דברים רעים.

קיבלנו את אליה במתנה, בנס,

בתור מה שאשתי לקחה על עצמה, על הצניעות.

כיסוי ראש מלא, גרביים, חצאית.

מהמוצאי שבת שאשתי הייתה אצל הרב.

אני רואה אותה עם כיסוי ראש.

זה השבועיים שאהבתי את אשתי הכי הרבה בחיים.

כמה חשבתי שאני אוהב אותה.

זה החלום,

אשת צדיקה, כיסוי ראש, זכית.

תודה לרב אמנון יצחק שתיבן אותנו.

תודה לבורא עולם.

קיבלנו את הנס הזה.

ורק תודה. הערב הזה שאמרתם לי להשיץ, להשימתי שעירות מהיום הזה.

ברוך השם, הילד רק עם השב הלך והתיישב. נזמין אתכם למסיבת הודיה הענקית, איך הולכים לעשות לו. רק אופציה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכון.