אהבתו של הרב עובדיה שליט"א לרב אמנון יצחק שליט"א הינה ללא גבולות

- - - לא מוגה! - - - 

בבקשה

נתניהו

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אתה רואה מה שאומרים, אתה רואה מה שאומרים,

סליחה, אין שום דבר כזה.

תקשיבי להתחתן על מי הרעיון?

תודה רבה.

אני אבין שיהיה לו על ידך,

מה קורה?

תן לי כאן, גם ללבוש קדימון, לא ינחה.

לא מסתדר כאן.

אין לי כאן, גם ללבוש קדימון, לא מסתדר.

אבל הוא לא דיבר לי בעת אצלנו.

... ממנו יוכל זמן, ממנו ישקיע אחסם וכתוב לעם ולעם נגד עזרא. בעל הבית הזה ולסעדה הזאת, ושמעו בעיניים אשתו וחדש שלו. בנים שהם חסים שירבו, וברך אדמה חילו, ופועל לידת עושה. והוא חסם וחסם, מוצלחים וחורמים לעיר.

וכל הרב, אשתי, אשתי, עורה בת נעמי, רפואה שלאומי.

עורה בת נעמי, רפואה שלאומי. עורה בת נעמי, רפואה שלאומה וסבלנות.

זה נפש, זה גוף.

זה עבד, יפה.

עוד ברכה להורים שצריכים לעבור ניתוח בעיניים.

כמובן אבי, אזכריה בן.

עבד.

ואימו מורתי, תרומה ותרומה.

ואימו מורתי, תרומה ותרומה.

שיצניחו בניתוחים בעיניים.

שיצניחו בניתוחים בעיניים.

ואימו מורתי,

שיצניחו בניתוחים בעיניים.

שיצניחו בניתוחים בעיני ארץ האתי.

איי, איי, איי, איי, איי.

שיצניחו בניהולים.

שיצניחו בניתוחים בעיניים.

שיצניחו בניהולים.

תודה לארץ הקדום.

זה עולה הרבה כסף? זה לא עולה על מהם.

לא יודע, כשיצניחו בניתוחים.

שיצניחו בניהולים.

שיצניחו בניהולים.

שיצניחו בניהולים.

לילה מלארץ גורם, בסדר? בסדר. בסדר, בסדר.

תביאו לי את הספר הזה, תביאו לי את הספר.

יש מילים שבנים יחים,

אה?

אה, אתה מבין?

בסדר.

איפה אני יודע?

אני לא מבין שכבה פתוחה כזה.

רק אני יודע שואלים, קודש, קודש, אני עולה כדור.

מהתחלה אומרים, כל מיני מזמוני תהילים בערבים בפרט,

אני לא מבין מה אומרים, אבל אני אוהב מאוד את פניהם שלך.

סתם הלכתי בשער באב,

הייתי אני כאב ראש, אמרתי ללכת לתומנים, הם למטה מההורים שלי.

זה מחזה נפלא, ההורים יושבים, האבות יושבים מסביב, בבית כנסת, לצד הכותל,

וכל אחד הבנים שלו לפניו.

דבר נפלא.

כל אחד, הילדים שלו לפניו,

וכולם עטופים בתלת, כולם כל הזמן אוהב שבת תלת ארוכה גדולה,

והתפללו, יחשבתי, תרגמו את הפרשה, תרגמו את ההבדלה,

אבל עד שגמרו הנשמה יצאה, היה לי משער באב,

אמרתי, לא ידעתי. זה תשעה באב. כן, האריכו, האריכו, האריכו, האריכו.

אני מאוד מבין. כל הימים יושבים שם, נכון? כן.

קוראים איוב, כל הימים יושבים שם.

לא, אבל זה,

אלוהים, מנהגים ישנים וראיות. לא, זה ביחד, ביחד. כן. אבל מה, זה מזכיר את, זה מזכיר את מנהגי הגאונים,

זה משהו, לא יהיה פה תערובת.

זה נותן מסובבת, זה ישן כזה, מרגישים.

אפשר לקבל כמין דמיון איך היה בזמן האמוראים והתנאים.

אבל שירים אני לא יודע.

יש לתימנים שיר אחד שלקחו אותו מהבבלים בטוח.

השיר אלה אל משפחת סאלח.

הם בבלים.

משפחת סאלח וסאלח אל-דאווי,

פבלים הם היו.

תגיד.

השיר אלה אל אשר שבת

מילארדות איך שבת מילארדות איך שבת,

מילארדות עם קיימא באה אל-דאווי,

מילארדות עמקי מירארדות.

יא נסה רבו שאותו יורה אל שם, זה אין לכם פגחה.

מותו יפה, מותו יפה, מותו יפה, מותו יפה, פזמון אלה, פזמון אלה, פזמון אלה, את הפזמון אלה, חוזרים על ה...

יש לי מסתיים כאן,

חבר הכנסת,

שיש בישה, חסות אחת, אני אהיה כמיש שלך, איך נקרא,

בבקשה, תהופה,

ותראה לי שתיים.

מותו יחסי.

מותו יחסי.

המותו יחסינו.

הירדנו.

אמרו למחדה, אמרו למחדה ולבחין דרושי תורדו שמה

אין משקטם האחרון השני, דרושי שני אין משקטם

גם על התמילים זה היה ככה

חשבתי לפני שטרנות

יש נתק כדי להודיע,

הוא אומר לך תחניש והוא הגיעו לי והם עומדים על המסחר.

תראה, גדולות, וכי העלתי אותם.

אף אחד לא רוצה לשמור אלכוהית,

ואני עמדה בזה אחר כך זה.

ככה אתה לא עושה את הרבה איכשהו שלושים, שלושים, שלושים.

אבל זה עולה למעלה למעלה גם כן, זה עולה לא במקום.

זה כתחניש לי.

אבל בדבו גמלה את זה עשו לשאול את רבים לבנה ועדה מה בנושא אחר כך תעשי כמו שם.

ועדיין חדיף, וכאן יאמר וניח דעה על זה.

זה מקובל? אנשי מין, ואף אחד בלבים, את גם.

אבל זה בית ההבצע של הרב.

תכף תעשה כמו שאתה אומר לך,

ניקון יאמר וניחתי לאחר כך.

אחר אברהם. אחר אברהם, זה משנה.

היה עד ויתן, ושומע בקולי.

אבל בכל זאת זה עניין של קבלה,

כן. אפשר לשאול את מוחמד אלסארי.

אבל מה שאמרתי לך, חכנו לך, החטאתי.

מה?

מה נאמן?

היו... שאמת דבקים באמת. אמת לאמת ותודה של תורה. דבקים באמת.

גם על הבנית זה חייב לך. אה, אני אמשל. פעם יש מי יזמיע לכבוד העולם ש... ש... ש... ש... לא ישמע את השיעור שלך, שלא שמע לה נראות.

היא טעתה.

יומד רש אוהבי.

שכת זך, שאתה עושה.

ממש.

עבר דאזי ולא משתכנת.

פעם בא אליי יהודי גבוה,

עם שערות, ככה, כמו כבש.

הביא אותו איזה בחור ישיבה.

הוא אמר לו, יש לו שאלות.

אז הוא בא אצלי ואמר,

שמעתי שיש לך תשובות, אני רוצה לשאול אותך שאלות.

אמרתי לו, מי שאמר לך אולי יטעה אותך,

אני לא יודע את כל התשובות.

אבל גם דבר שני, אם אתה תישאר עם השערות ככה, אתה לא תבין שום תשובה שאני אגיד.

הוא שאל אותי, למה, למה אתה אומר ככה? מה, אתה קובע כמה יש לי אינטליגנציה?

אמרתי לו, לא, כתוב קודקוד שיער מתהלך בהאשמה,

ובזוהר כתוב ששערות מטולטלות, החיצונים נדבקים

וחייבים להוריד את זה, הם לא מורידים, לא קולטים.

אז הוא אמר, מה עושים?

אמרתי לו, תשמע, אני אשים אותך, כן,

אני אשים אותך על הכיסא,

אני אביא את ה...

מכונה, אני אין לי את המכונה,

אני אוריד לך את זה,

ואחרי זה אתה תראה, לא יהיה לך שום שאלות.

הוא אמר לי, מה, ככה אתה עושה לכל אחד? אמרתי לו, מי שיש לו שערות ככה?

התיישב על הכיסא,

אמרתי לו, תגיד, הרי אני מכוון לקיים מצוות ולא תקיפו פאת ראשכם.

הוא אומר לי, מה זה? אמרתי, תראה בסוף.

ישר חיברתי לחשמל,

לקחתי אבו ונער והתחלתי להוריד בגללו.

הורדתי לו הכל, והוא היה לו שיער ארוך,

נשאר לו ישר פאות, ישר, ישר, גמרתי הכל,

לקחתי אותו לאמבטיה, אמרתי לו, אני אשטוף לך, אחפוף לך את הנתנות.

חפפתי לו, סידרתי לו מהר, שיהיה צורה.

בקיצור, הוא בא, אמר, תראה לי איך אני נראה במראה.

הוא ראה את עצמו במראה,

אמר, קח אותי לישיבה.

הוא לא יכול לחזור בחזרה לשכונות, איך הוא יעזור פעם?

עכשיו, בראש שלו היה לו מילדות צלקות,

אז הוא ביקש כיפה הכי גדולה שלכם.

בקיצור, לקחתי אותו לישיבה.

בריאה חדשה נראה. תשמע, לקחתי אותו לישיבה, ישב שם, קוראים לו יובל מג'הז.

היהודי הזה ישב, הוא חשב, מג'הז, מג'הז.

תימני, תימני.

הוא חשב יישב, כן, הוא חשב יישב חודש,

חודש יישב,

ואחרי זה יגדל לו קצת, יחזור לשכונה, הוא בחור צעיר, בן 17, מטר 90, גומה.

בקיצור, נשאר, נתפס בתורה, והתחיל זה.

עכשיו, אמרתי לו, אבל הזהרתי אותו.

הוא אומר, טוב, תוריד לי את אלה.

מה ישבת לי?

אמרתי לו,

זה, תראה, אני לא יכול להוריד לך למה אתה אמרת, ולא תקיפו פה את ראשכם.

אני לא אחראי, אם אתה תעבור בכביש משהו,

זה, אני לא אחראי.

הוא נלמד, לא יודע.

אז הוא השאיר אותך, שיש לו פחד להוריד, הוא שמע כביש, זה, פה, שם.

נשאר שם כבוד הרב שנתיים אחרי שנתיים

יום אחד סיפרתי לו, היום כבוד הרב הוא ראש כולן

היום הוא ראש כולן, הוא לא עזב את הישיבה מעולם, פעם אחת אחרי שנתיים

הלילה הוא היה צרר רע, רצה לצאת

וחזר בחזרה בדרך. שאלתי אותו, תגיד לי את האמת, למה?

אחרי כמה שנים הוא צלצל אליי ואמר שראש הישיבה ביקש ממנו להוריד אותם,

כבר היה לו ארוך ובישיבה לא נוהגים ללכת

שלא יהיה שונה ומוזר, אמר לו להוריד, אז הוא התחיל לבכות, הוא מפחד,

הכביש, איך הוא יוצא?

אז הוא צלצל אליי כשאני אדבר עם הרב, הרב יפרח מבני ברק.

אז דיברתי, אמרתי לו, טוב, אני אדבר עם הרב, אמרתי לו, כבוד הרב,

זה מה שמחזיק אותו יהודי,

הוא לא יכול להוריד את זה, אל תבקש ממנו ותעזוב אותו.

אמר, טוב, אם אתה אומר, אני משאיר.

שאלתי אותו, תגיד לי את האמת, יובל,

הפאות האלה עזרו לך או לא עזרו לך?

הוא אומר לי, אני אספר לך סיפור.

שנתיים אחרי שהייתי בישיבה,

תקף אותי את שר הרעל לחזור בחזרה,

לזרוק הכול מעליי.

כאילו צעיר, הוא הפסיד את החיים.

הוא אומר, אני הולך בדרך,

ואלה עושים לי ככה.

הוא אומר, הוא אומר, אמרתי, מה אני הולך לעשות ככה ואני עוזר?

חזר בחזרה.

כמו הציציות שמובאות בגמיים.

וזה החזיק אותו, והיום הוא ברוך השם נושכים אותו. מזל שהוא תימני, שיכול לעשות פאות, כן.

דבר גדול. יש בניו יורק אנשים שגדלים, אפילו ספרדים.

אבל הסיפור של הסיפור, אנחנו לא נהגנו בפאות. זה משהו,

מופת, מופת מה שהיה בסיפור הזה. למה?

יום לפני כן אני חוזר לסמינר מערד.

מערד חזרתי בדרך, היה איזה מישהו שנסע איתי.

בדרך דיברנו על הוולדו. הוא שאל אותי, מה אתה אומר על אלה שפותחים בספרים,

מסתכלים וזה פה ושם? אמרתי לו, תשמע, כל זה קשקושים וזה פה ושם. אבל מה,

אני יודע מעשה מאימא שלי, שתחיה,

שפעם היה אחד בראש העין שהיה פותח ספר עוד מעט תימן, אבל לא מאלה שהיום מחרותים,

כמו שאומרים, אלא אחד שהיה יהודי ירא שמיים אמיתי והיה יודע בספר, יודע בספר.

כשאימא שלי הייתה בצעירותה, בקשיים כלשהם,

היא פנתה אליו.

ואז הוא אמר לה כמה דברים שהתעמתו אחר כך בחיים.

ביניהם, היא אמרה לו,

אני הייתי ילד שובה כשהייתי ילד קטן,

אז היא שאלה,

היא שאלה מה יהיה עם הבן הזה. אמר לה, זה יהיה אחד.

אל תדאגי עליו, עליו אל תדאגי.

ככה, אמר לה דברים ברורים.

‫בקיצור, הוא אמר לה מה שאמר, זהו.

‫יש עיר פסטול.

‫-כן.

‫-כן, לא, לא, לא, הוא שואף.

‫חמאקי.

‫סיבה של חוכמה, ודאי. ‫-בקיצור, שמעתי, אמרתי לו שהיהודי הזה, היהודי הזה,

יש לו משפחה, והמשפחה שלו, ‫לא כולם הולכים בדרכי התורה.

אמרתי שאני רוצה לגמול חסד, ‫הוא נפטר, הוא כבר נפטר מן העולם,

‫שאני רוצה לגמול חסד עם הנשמה שלו, ‫שבשעות הקשות של אימא שלי, ‫הוא סיעד אותה, עזר לה,

‫הדריך אותה.

‫ואמרתי שהקדוש ברוך הוא יעזור, ‫שאני אפגש עם מישהו מהמשפחה ‫בשביל לקרב אותו או משהו שזהו.

‫למחרת הגיע הילד הזה.

‫אה, זה מוג'הזאזאזאף. ‫ומי הוא? הנכד שלו. ‫-הנכד שלו, כן, הנכד שלו.

‫הנכד שלו, הוא בא אליי, דופק בדלת בבני ברק, ‫הוא בכלל לא גר שם,

‫הוא בכלל גר בעיר אחרת.

‫והוא בא במיוחד מן השמיים גלגלו, ‫מה שביקשתי אתמול, ‫לעשות חסד עם הסבא, ‫הגיע הנכד למחרה מהאדמות שלו.

‫זה היה מעשה אימא שלי.

‫-אמן. ‫-אמן. ‫-אמן. ‫-אמן.

‫הוא בניסן, בניסן. ‫כאן צילקתיו בפרשה, ‫מטפל את עוד הכוחות גדול. ‫בינו, אחרי כבוד ראשינו, ‫תבלגלו בסיעור באדמות. ‫עכשיו די, חושי, אמרו לו הרב. ‫אחרי שגמרו לאכול, ‫הוא סיפר לו את המעשה, ‫אמרו, עד משתדד לטרום, ‫כל החברים שלי עשירים, ‫היהיה תלום אותם.

‫עכשיו אני מבקש לך, ‫אצלי שאני חייבה להסתובב ‫היום חכים את המכרזים ‫כאילו שהם הליכות ועד שסרו. ‫אמן, חזרה, כל המכרזים, ‫הוא היה מצביע הצעה שלו. ‫כל השאלה נראית אותם. ‫זה כסף, חמישים אלף, חדיפות, חדיפות, חדיפות.

‫-כן, חדיפות, חדיפות.