מי הוא המלך האמיתי? | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך". המדרש אומר כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו, כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה, רעדה אחזתם שם - אלו השבטים. אמרו מלכים מתדיינים אלו עם אלו, אנו מאי קפת לן? יאה למלך מתדיין עם מלך. 

להבין דברי המדרש המתאר את גדולתם וגדלותם של יהודה ויוסף בזה שהיו מלכים, ולכן רעדה אחזה את השבטים, מלכים מתדיינים אלו עם אלו, אנו מאי קפת לן? איך זה אפשר ששבטי יה יתפעלו כל כך מזה שיהודה ויוסף מלכים הם. האפשר שאנשים כאלו היודעים בבהירות שכלם את תעודת האדם ותפקידו, מה היעוד שלו בעולם, יהיה חשוב אצלם כל כך ברק חיצוני של מלך, שבאמת אין לו ערך לגדלות האדם עד שרעדה תאחזם? מה הם מתפעלים מלכים, מה זה מלכים? אז מה אם מלכים? מי שיודע את תעודת האדם ואת תפקידו ואת תכליתו לא מתפעל מברק חיצוני. אז ממה הם רעדו? ומה שנפלא ביחוד הוא, כי ראינו שאצל השבטים תפס כל כך מקום חשוב ענין המלוכה, עד שכל חלומותיו של יוסף הצדיק היו בעניני שררה ומלוכה, וכשבא וסיפר להם בהתפעלות עצומה "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי" הם קנאו בו ואמרו לו, "המלוך תמלוך עלינו", מאיזה ענין התרגשו כאן יוסף ואחיו שבטי יה קדושי עליון, וגם אביהם יעקב בחיר שבאבות שמר את הדבר וציפה לראות את יוסף מושל בארץ, האם באמת יש איזו חשיבות לזה? ומה האושר בעד יוסף שהוא יהיה מושל? אדרבא, היה לו לחשוש ולירא פן ייגרע מערכו במעלות הרוחניות ובצדקת נפשו בהיותו מלך. וכמו שאמרו חכמים ז"ל על הפסוק "ויוסף היה במצרים", הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו בדיוק כמו שהוא היה רועה צאן אביו, הוא לא השתנה כהוא זה והמלכות והשררה לא העבירו אותו על דעתו כלל ולא המירו את כבודו הרוחני. 

הרי שחידוש הוא שלא נפל יוסף ממדרגתו בהיותו מלך, ועוד מלך בערוות הארץ במצרים. ולמה רצה יעקב אבינו כל כך שיהיה מלך ולא היה ירא פן יפול ממעלתו הגדולה? בנו היקר בן זקונים שמסר לו את תורתו, למה רצה יעקב אבינו כל כך שיהיה מלך? למה הוא לא פחד שיפול ממעלתו? הבן היקר שמסר לו את כל התורה. 

אולם ראוי להתבונן מהי מלוכה, רגילים אנו לקרוא בשם מלך לזה שיש לו מדינה ועם רב העומדים תחת ממשלתו, והוא מושל עליהם בעזרת עבדים ופקידים הסרים למשמעתו. ולמען החזק את ממשלתו עליהם שלא ימרדו בו, יש לו הרבה חיילים מזויינים השומרים לראשו ומטילים את אימתו על בני המדינה, מלך כזה אינו מלך מצד עצמו אלא מצד עבדיו והעובדים אותו. על מלך כזה אומרים אין מלך בלי עם, כי אם תמרוד בו מדינתו בטלה מלכותו ואיננה. מלך כזה הוא באמת עבד לעבדיו, עבדיו נותנים לו מלכותו וזקוק הוא להם ונצרך לבריות, עיין ערך מועמר קדאפי, סאדם חוסיין, מובארק, מורסי, אסאד וכו', כל אלה עבדים לעבדים שלהם. מוכרח הוא להשתדל ולמצוא חן בעיני מקורביו ובעלי השפעה למען לא יאבד חינו בעיניהם. נצרך הוא לבריות ופניו משתנות כמאמרם ז"ל, כל הנצרך לבריות פניו משתנות ככרום, ואין זה דוקא כשאחד נצרך לבריות לבקש נדבת כסף או פת לחם, כי יותר גרוע חלקו של זה הנצרך לבריות לבקש כבוד, שהרי המבקש לחם לפחות מעורר רחמים וירחמו, אבל המבקש כבוד - כל מה שירבה וישתדל בזה ימאנו ויסרבו לתת לו, וכל מה שירצה וישתדל לנחול כבוד מזולתו צריך לשנות פניו לכמה גוונים ככרום. כשדור רעי הרגיש שהוא הולך להפסיד את הכל, התחיל להתחנף לכולם ולחזר אחריהם, ולבוא אליהם ולפייס אותם וכו', למה? כי הוא תלוי בהם. 

חכמים ז"ל אמרו, כל הרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו, והבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו. סוף דבר, לא מלכות כזאת תקרא מלכות. אם אדם צריך וזקוק לבריות כדי להגיע אל הכבוד והמלכות, לא מלכות היא אלא עבדות, לא כבוד אלא קלון. לזה ייקרא מלך, מתי? כשהאדם מתרומם במעלות נפשו על סביבתו בהיותו תקיף בדעתו, אמיץ בשכלו, מבלי שיונהג מן הסביבה, מבלי שינוע לכל רוח הבא מכל צד וישנה טעמו בכל הזדמנות. זוהי באמת עבודה קשה לאדם, כי טבע האדם להיות מושפע מן החברה, כל מה שמוסכם אצל ההמון לזה תכנע נפשו, ולא רק קטני השכל אנשי ההמון שאין להם שום יוזמה עצמית, אלא אפילו המשכילים בעם ואנשי הדעת קשה להם להשתחרר מן הדעות וההשקפות השוררות בעולם, מעמידים ובונים את השקפת עולמם ושכלם על יסודות ומונחים המקובלים בעולם. קשה לו לאדם מאד למצוא בו - בעצמו את דעתו והשקפתו הנכונה הבלתי משועבדת לחברה ולסביבה. 25 גדולי עולם חתמו נגד זמרים פסולים, וכל הרבנים הקטנים אמרו שזה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. גדולי עולם פסקו שכן, וזה הלכה בשו"ע, והם מחליטים שאי אפשר, למה? כי הם תלויים בציבור, אם לא לא יבואו לשיעורים שלהם, הם פוחדים, אם יגידו זה אסור וזה אסור וזה אסור - לא ישבו אצלם, יחפשו את הפרווה. איזה רבנים מחפשים? אלה שמקלים עליהם, מה מחפשים, להיות קנאים? אמיתיים? מוסרי נפש? מה מחפשים? מי יתיר להם ללכת בלי כיסוי ראש, מי יתיר להם פאה, מי יתיר להם מוזיקה, מי יתיר להם זה, מי יתיר להם זה, איך אמר הרב עובדיה יוסף, "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו", אלה המקלים מגידים להם הכל, אלה המקלות המקילים. 

שמעתי בשם הגאון הצדיק רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שביאר את מאמרם ז"ל על עקבתא דמשיחא, פני הדור כפני הכלב, כשרואים עגלה נוסעת וכלב רץ לפניה, אי אפשר לדעת מי המנהיג ומי המונהג, לכאורה, הכלב הוא המנהג כי הוא רץ לפנים והעגלה נוסעת אחריו, אולם כשמגיעים לפרשת דרכים רואים כי הכלב עומד, מחזיר פניו לראות לאן העגלה נוסעת, ומזה אנחנו יודעים כי לא הכלב מנהיג אלא הוא רץ לצד שתכוונו העגלה, רק הוא רץ לפניה, זה הכל. כך יהיה בעקבתא דמשיחא, אמר רבי ישראל סלנטר, פני הדור - מנהיגי האומה לא ינהיגו את דורם על פי דעתם ושכלם, אלא יסבו תמיד פניהם לראות לאן דעת הדור נוטה שינהיגוהו. הוא לא דיבר על ההנהגה החילונית. 

ובאמת כל זמן שמלובש אדם בחומר ויש לו מגע ומשא עם החברה, אי אפשר לו להשתחרר כליל מזה, אך אם האדם מתנשא במידה גדולה תקיף הוא בדעתו דעת תורה, דעת מקורית להשקיף מעל ראש ההמון, באותה מידה מולך הוא על החברה, משפיע ומושל בה, וסביבתו אומרת לו כבוד. אם רק יש בו כמובן יחד עם זה להיות משאו ומתנו בנחת עם הבריות, אז כל העולם יכיר גדלותו ויכנעו מפניו ויתנו לו כתר מלוכה. אולם למען יגיע האדם למדרגה זו להיות מלך על סביבתו, עליו להיות קודם מלך על העצמו, על כוחותיו, מושל ברוחו, זוהי באמת המלכות הכי גדולה והיותר מקפת, כי אם נצייר לנו את המלך היותר גדול כמולך בכיפה על כל העולם, עדיין אין לו כל כך הרבה עבדים וסרים למשמעתו כמו זה המושל על כוחותיו עצמו, כי לאדם יש רבוא רבבות רגשות וכוחות הנמצאים וחיים בלב האדם שדורשים תפקידם, כל כח לפי ענינו, כל רגש לפי תכנו, והוא יודע להשתמש עם כל כוחותיו לתכלית הרצויה לפי שכלו הזך ואינו מניח להם למשול בו, מושל הוא על כוחותיו ומעוטר בעטרה של יראת שמים. 

הכוזרי אומר, אם כן ספר לי מעשה החסיד שבכם היום, אמר החבר חסיד ומי שמושל, נשמר בחושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים ומנהיגם הנהגה גופיית, כמו שכתוב "ומושל ברוחו מלוכד עיר", מי שמושל ברוחו שלו - הוא יותר ממי שלכד עיר שלמה לבדו, והוא המוכן לממשלה, כי אילו משל במדינה היה נוהג בה בצדק כאשר נהג בגופו ובנפשו. אדם כזה שיודע למשול בעצמו, אם תנתן לו ממשלה על עם או על מדינה, הוא ימשול בהם בצדק, כמו שמשל בכוחותיו. וחוסם הכוחות המתאווים ומונע אותם מן הריבוי, אחר אשר נתן להם חלקם והספיק להם חסרונם, מה שצריך לכל מידה ומידה על פי התורה, וחסם הכוחות הכעסנים המבקשים ניצוח. זה קטע מתוך הכוזרי להסביר מי זה החסיד אצל עם ישראל. 

חכמים ז"ל אמרו בנדרים ל"ב. אברם בגימטריא רמ"ג, אברהם בגימטריא רמ"ח. מתחילה המליך אותו הקב"ה על 243 איברים - רמ"ג, לבסוף המליכו על 248 איברים, על כל איבריו. מלכות עצומה וגדולה היא זו למלוך על כל אבריו עם רבבות כוחותיו ועניניו. אברהם אבינו ברוב גדלותו וצדקתו הגיע לידי המלכות הזו. מה זה החמש שהיו חסרים לו וניתן לו? שליטה על שתי אזניים, שתי עיניים, וראש הגויה, שזה בלתי רצוני, והוא שלט גם בהם. 

אמרו חכמים ז"ל בגיטין ס"ב. רבנן איקרו מלכים, דכתיב "בי מלכים ימלוכו", כי הגיבורים המושלים ביצרם הם המלכים האמיתיים, לא לזה נקרא מלך היושב על כסא המלוכה ועבד נרצע הוא לכל כח המתעורר בו, עבד לכל אלה שהוא זקוק לעזרתם, אלא זהו מלך, המושל על עצמו ומתוך כך מלכותו בכל משלה. 

עוד מובא במדרש, אמר רבי שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה "ועל פיך ישק כל עמי" מידה כנגד מידה, אתם רואים מלך על הפה שלו, מלך על הפה שלו, אז על הפה שלו כל העם המצרי והעולם כולו ילך על פיו, כי הוא מלך על הפה, אם הוא מלך על הפה הוא ימלוך בפה על כולם. גופו שלא נגע בעבירה, "וילבש אותו בגדי שש" בגדי מלכות. צווארו שלא הרכין לעבירה - "וישם רביד הזהב על צווארו". ידיו שלא משמשו בעבירה "ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף", רגליו שלא פסעו בעבירה יבואו וירכבו על מרכבות, "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו". מחשבה אפילו שלא חשבה בעבירה, תבוא ותקרא חכמה, "ויקרא לפניו אברך" - אב בחכמה ורך בשנים. גבורת הדעת ואמיצות הלב שבהם משל יוסף בכל איבריו, אלה הם גווני ה מלוכה שהיו ניכרים בו. זו לא היתה מתנה מפרעה אלא מעלות נפשו הם שנתנו לו את הכבוד והמלוכה. כשראה אותו פרעה הוא נכנע בפניו, יש עוד חכם ונבון כמוך? אתם שומעים? מלך שולט בכיפת העולם, רואה אברך צעיר בחור צעיר שיצא מבית האסורים, הוא לא יודע אפילו על מה ישב, מה זה מתפעל ממנו, שהוא מבין שהוא אפס לידו, ונותן לו את המלכות, ככה היה המלכות ניכרת על יוסף הצדיק, כי לו נאה כי לו יאה, אבל לא לזאת חיכה יוסף, לא לזאת היתה מטרתו, לא לזה שמר אביו וציפה, ולא על זה קנאו בו אחיו. מלכותו היא מלכות נכונה, מלכות מקורית, מלכות על עצמו, התרוממות על סביבתו, "קדקד נזיר אחיו", הוא הקדקוד הוא הראש, הוא נזיר אלקים, והוא היה מעל אחיו, ומזה זכות למלכות העתידה, מלכותו של משיח בן יוסף. ולא על חינם סיפר יוסף הצדיק לאחיו את חלומותיו, לא בכדי אמר "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי", האם הוא התפאר לפניהם? לא לשם התפארות סיפר לפניהם את חלומותיו, אלא להיפך, מתוך ענווה, מתוך אהבה לאחיו, אמר להם "שמעו נא החלום אשר חלמתי, הטו אזנכם ושמעו כי לי ניתנה המלוכה, לי - הקטן שבכם, הרי שחסרה לכם מעלת המלוכה, תקנו נא עצמכם, קשטו מעשיכם, למען לא תרדו חס ושלום ממעלת המלוכה, לא צרה עינו בם מן ההתחרות כי אין מלכות נוגעת בחברתה, כי אין מלוכה זאת צריכה לנתינים ועבדים, הוא לא צריך שישרתו אותו, מלכות הזו היא גם בלי עם, ומי יתן והיה כך עם כל עם ה' שכולם מלכים. זה מה שהוא דאג, לכן הוא אמר עליהם שהם אוכלים אבר מן החי, באים על עריות, מזלזלים בבני השפחות, כל הנקודות האלה בין אם הם עשו על פי ספר יצירה בין ע לפי טעם אחר, כל הדברים האלה להראות למה אתם נזקקים לזה, למה אתם צריכים, משמע שיש פה חסרון במלוכה, במלכות על עצמכם, לכן היה אומר לאביו, אחריו שאומר להם ורואה שאין שימת לב לדבריו, אומר לאביו שישים לב עליהם בשביל שיגיעו למדרגות, חבל. 

נפלאים דברי המדרש ומובנים הם לפי דברינו, וזה לשונם: "ויחלום יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא החלום אשר חלמתי", אמר הקב"ה, כך יהיו הנביאים מוכיחים אתכם, "שמעו נא דבר ה'", כמו שהוא אמר להם "שמעו נא החלום אשר חלמתי, זה הלשון שישתמשו בו הנביאים: "שמעו נא דבר ה'". "ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו", אמר הקב"ה כך תהיו גוערים בנביאכם, מי שיבוא ויוכיח אתכם את עם ישראל, תגערו בו ולא תסכימו לקבל את תוכחתו. הנביאים באים ומוכיחים את ישראל לטובתם, ומה העם אומר, מה זה אתם מטילים עלינו כל מיני דברים אי אפשר לעמוד בזה, אתם נביאים, אתם בדרגה כזאת שנביאים יכולים, אנחנו עם פשוט, מה אנחנו יכולים, אנחנו דלת העם, מה זה הגזרות האלה לא יכולים לעמוד בהם, וגוערים בנביאים. מאיפה לומדים? באיזה לשון הוא דיבר עם האחים ככה ידברו הנביאים, באיזה לשון ענה לו אביו ככה יענו לנביאים. 

הרי שהקב"ה כביכול מעיד על יוסף הצדיק, שלא מתוך התפארות דיבר אליהם אלא בלשון של נביאים הוא הוכיח אותם. צר היה לו מדוע לא יגיעו גם הם למדרגה זו שהוא הגיע אליה, לכן הוא דורש מהם לפי מדרגתו, לא לפי מדרגתם, למה לא תעלו יותר? למה להתקע במדרגה בינונית ופחות, אפשר לעלות לשיא המדרגה. וכן יהיו הנביאים מוכיחים את ישראל, ויעקב אבינו בראותו כי דבריו לא יועילו ואין כדאי שיוכיחם, גער בו, אבל לא שבאמת דבריו היו ראויים לגערה, הקב"ה מעיד שכך תהיו גוערים בנביאיכם, גערה בנביא המוכיח בלב מלא אהבה היא זאת. כך ביארנו לנו חז"ל וכך האירו את עינינו לדעת את מעשה יוסף ואחיו. 

עולם הישיבות. ישיבה תעודתה להוציא מקרבה מנהיגי הדור, מעטים הם בדורנו הראויים להיות מושלים בעצמם, נעלים על סביבתם, תקיפים בדעתם, שאלה גווני המלוכה, ומאין יבואו אלו המושלים ביצרם ובסביבתם אם לא ממקום התורה והדעת, וכל אחד אם רק ירצה יכול להשתלם ולהתעלות למדרגה זאת, אם ירצה רק. אבל זה אפשר רק בהיותו בישיבה, שהוא יושב ומתמיד ללמוד תורה ללא הפוגה, ובפרט מוסר שילמד אותו איך לנווט את כוחותיו ולשלוט בהם שלא ישלטו בו, ואז ישתדל למשול בעצמו ולמלא את החובות המוטלות עליו. ואם חס ושלום יחסר מזה, אות היא כי אין בכוחו למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו וחובתו. אות היא, כי אין בכוחו למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו וחובתו, הכרתו וחובתו אומרים שצריך להשתלם להיות מושלם, אבל אין בכוחו למשול ולמלא, אז אם אין בכוחו איך יוכל להיות מנהיג את האחרים? אם אתה לא שולט בעצמך, איך תשלוט על האחרים? יוסף ששלט בכל איבריו ממילא שלט על כל העולם כולו, זה רק הביטוי החיצוני למלכות האמיתית הפנימית שהוא שולט בעצמו. 

אמרו חכמים שחזרו פעם ממלחמה וניצחו, עמד שמה חסיד וחכם, אמר להם את המלחמה הקטנה נצחתם, המלחמה הגדולה עוד לפניכם, אמרו לו איזה מלחמה, נצחנו עם ואויב צר גדול, מה זה, איזה עוד מלחמה יש? אמר להם מלחמת היצר, נראה שתנצחו אותו, לנצח עם שלם לא בעיה, להפציץ מדינות לא בעיה, נראה תשלוט רק על המידות שלך, זה הכל, שלא תכעס, שתהיה סבלן, שתהיה מאופק, שתהיה ענו, שתהיה נדיב, נראה נראה שתשלוט בכל אלה, נראה. 

אז לכן אדם כזה שלא יכול למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו וחובתו לא יוכל להנהיג את האחרים. לכן פרנס שהוא מטיל אימתו על הציבור כמו דורעי יורש גיהינום, כי אין לו מלכות, הוא לא שולט על עצמו, הוא עושה טעויות ועבירות גדולות וכו', אבל זה בכח, זה לא מלכות, לכן הוא מחליף עכשיו כי הוא עומד לאבד הכל. אז ז"א מלכות, פירושו של דבר שאדם שולט בעצמו ולא זקוק לאף אחד, לא זקוק לאף אחד. כל העבודה שלו היא כלפי עצמו, לא כלפי אחרים. העבודה היא קודם קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, אבל אם אתה לא מקושט במה שאתה אומר לאחרים לעשות, איזה מין דבר זה? אמנם אפשר לשמוע גם ממי שלא מקושט אם הוא אומר דברי אמת אע"פ שהוא עדיין לא מקושט, כי אם אדם לא מתמצא נגיד בכל הרחובות ואתה שואל אותו כתובת במקרה הוא יודע, מה אסור לשמוע לו? אתה מכיר את כל המפה של העיר? אתה לא מכיר? אז אני לא הולך, אל תגיד לי לאן ללכת. מה זה השטויות? הוא יודע הרחוב הזה פה זה סמוך לו, הוא גר פה הוא יודע שזה הרחוב פה, הוא צריך להכיר את כל העיר? אז אם הוא מעיר לך איזה דבר שהוא כן יודע, אפילו שהשאר הוא לא יודע, אם זה נכון למה לא תקבל? קבל את האמת ממי שאמרה, אפילו תינוק אפילו גוי, אבל האמת האמיתית היא - קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, גם כך יישמעו דבריך, כי ממי שומעים? ממי שהוא ירא שמים, חוץ מהליצנים שהם לא יכולים לסבול יראת שמים, כי זה נוגד, זה מזכיר להם שהם רחוקים, לכן הם צריכים להכחיש את כל העבודה האמיתית, כי מה, זה תמרור מולם, אתם לא בסדר, ברגע שרואים אדם אמיתי משתדלים לזלזל בו, למה? כי אם יחשיבו אותו מיד יהיה ניכר במראה שלו איפה אתה נמצא, אז לכן אנשים משתדלים לזלזל, אבל זה הריקים והפוחזים, אלה שלא מתכוונים לעבוד על עצמם. מכל מקום, אי לזאת משלו על כוחותיכם, אנחנו צריכים למשול על הכוחות המפריעים אותנו מעבודת ה', ואז משתלמים להיות מנהיגי הדור מאן מלכי רבנן. 

עכשיו אנחנו מבינים מה זה שהם רעדה אחזתם בשעה שהם ראו את יהודה ויוסף מתמלאים עברה זה על זה, כל אחד אומר מעומק ליבו את הטענות שיש לו, זה מלכים ששולטים בעצמם, זה אנשים הכי מפחידים שיש בעולם, זה לא להתעסק איתם, כי איתם זה בעיה, רבי שמעון בר יוחאי יוצא מן המערה, רבי אלעזר יוצא מן המערה, איפה שמביטים חביבי אנשים מתים, המבט שלהם הוא מבט נוקב אמיתי, הם מסתכלים על פי מבט האמת ומבט האמת שורף את השקר. ז"א הכח של האנשים האמיתיים הוא כח אדיר, שליטה בכל העולם. למה? כי הם שולטים בעצמם, ומי ששולט בעצמו שולט על כל הברואים, בין ברצונם בין שלא ברצונם. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה ....