10/07/2013 - ספר דברים – פרשת דברים - השרשה ראשונה

"אמר רבי חנינה אזהרה לבית דין: שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, ואזהרה לבעל דין: שלא יטעין דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו, קריא ביה "שמוע בין אחכם". סנהדרין ז'.

אז רבי חנינה אומר יש אזהרה לבית דין, יש שני בעלי דינים שצריכים לבוא לדיין, לא לשמוע בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, אלא ידברו אחד בפני השני.

ואזהרה לבעל דין: שלא יטעין דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו, קריא ביה "שמוע בין אחכם" דוקא כששניהם נמצאים.

"טוב אחרית דבר מראשיתו" אומר קהלת,

מובא בחכמים זכרונם לברכה שרבי עקיבא היה דורש: "טוב אחרית דבר", אמתי טובה אחרית? בעת שאף הראשית היתה טובה, "טוב אחרית דבר" מתי? "מראשיתו". וללא ראשית טובה אין אפשרות שהאחרית תהיה טובה,

כשנמצאים בתחילת זמן ומתחילים ללמוד בישיבות, ונראה לפעמים שההתחלה שמתחילים ללמוד הראשית טובה כי באים ללמוד מתוך חיזוק גדול בתורה ובתפילה, ואמנם בתחילת הזמן ניכר מאד ההתחלה הטובה, בהתחלה התחלה טובה, הסדרים מלאים מההתחלה יש אוירה והלימוד של המוסר מחוזקים כיאות, אבל לא עובר זמן מרובה וניכר רפיון בין כתלי בית המדרש, ההתמדה בלימוד אינה כראוי, חסרים רבים מבני הישיבה בתפילה ובלימוד המוסר,

ולכאורה יפלא הדבר מאד: והלא הראשית היתה טובה ומדוע אין האחרית דוגמת לראשית טובה? הרי אמרנו "טוב אחרית דבר מראשיתו", אם כן, אם הראשית טובה היא תתן אותותיה גם לגבי האחרית, מאצלנו אנו רואים חילוקים מהותיים מאד בין הראשית לבין אחרית.

ועוד יותר יש להתפלא: והלא הנה בני ישיבה שנמצאים בשחרית ימיהם ושקועים בעמלה של תורה ובחיזוק יראת שמים, וכשמביטים באחריתם של בני תורה לאחר הנישואין נראה כי רבים עוזבים לגמרי את היכלה של התורה, ואף אחרים שעדיין נמצאים בין כתלי בית המדרש ניכרת בהם החלישות והרפיון ולא נמצאים במצב של חיזוק רוחני כבהיותם בישיבה, וגם זה דבר טבע והלא ראשיתם היתה טובה ומדוע רחקה אחרית מראשיתם

אמנם זאת לדעת, נכון, ראשיתו של הזמן היתה טובה בחיזוק תורה ותפילה, אבל זו לא הראשית האמיתית, לראשית הזו של התחלת הזמן קדמה ראשית אחרית והיא הראשית דראשית, והראשית דראשית אינה ראויה ולכן האחרית בדומה לה. העיקר מה שהורונו חכמים זכרונם לברכה זה שאחרית טובה נקבעת לפי הראשית, הכוונה לפי הראשית דראשית, לנקודה הראשונה ממש, וחייבים לבדוק היטב טיבה של הראשית זו אם היא טובה אם לאו. .

הסבא מקלם זכרונו לחיי העולם הבא: היה מתעורר מהאי דקיימא לן שכאשר באים שניים לדון לפני בית דין, אסור לדיין לשמוע טענות בעל דין אחד, לפני שבא אפילו גם הבעל דין השני לפניו. ובבעת ששומע טענות הבעל דין ואינו שומע כנגדו טענות בעל דין אחר המכחישות דברי הראשון, מתקבל בדעת הדיין טענות הראשון. ואף שיבוא לאחר זמן חברו ויטען כנגדו, מכל מקום כיון שקיבל כבר את טענות הראשון קשה לו לעקור את האנחות הראשונות שקיבל,

ולזה קורא הסבא זכרונם לברכה השרשה ראשונה, והשרשה ראשונה זו קשה לאדם לעקור. אחרי שהשתרש אצלו משהו קשה לו מאוד לעקור את הדבר הזה. זאת אומרת בהפרש של זמן לא ארוך עד שיבוא בעל דין השני ויטען את טענו בינתיים התגבשה אצל הדיין הטענה של הראשון, ועכשיו הוא שומע את השני מתוך הטענות של הראשון שכבר שנשתרשו אצלו ונתקבלו. אבל אם הוא נמצא לידו וטוען כנגדו מיד על כל דבר - אז עדיין עוד לא גיבש איזה משהו עדיין לא נוטה לשום כיוון. אז השרשה ראשונה אפילו בהפרש זמן לא ארוך היא כבר קשה לעקור אותה.

שאלו פעם את רבי יהונתן אייבישיץ: "איך אתה הצלחת להתגבר על היצר-הרע שלך עד גיל 13? הרי עד גיל 13 יש רק יצר הרע, ויצר הרע בא לילד כמו שאומרים ומטריד אותו והכל וכבר היה גאון מגיל קטן, והיצר לא יכול עליו בכלל, אז הוא אמר "איך התגברת עליו? הרי לא היה לך יצר טוב!"

אז הוא אמר: "כל פעם שהוא בא אלי וניסה לשכנע אותי בכל מיני דברים הייתי אומר: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", אני לא יכול לשמוע הטענה שלך בלי היצר הטוב, כשיבוא יצר הטוב ויטען לטענות שלך ואשמע את שניכם ואני אחליט! אמר: אתה בא וטוען וטוען וטוען ואני לא שומע מהצד השני אני לא יכול, ולכן עד גיל 13 הרחקתי אותו ולא הייתי מוכן לשמוע אותו",

יש כאלה בגיל תשעים! ולא יודעים לעשות את זה... אבל הוא כבר ידע את זה בגיל קטן.

מכל מקום רבותי! הנקודה היא ככה: שהראשית היא הקובעת, איזה ראשית? ראשית דראשית,

ומעתה אכן נכון שאנו באים בתחילת הזמן מתוך חיזוק ורצון נכון להתעלות בתורה ויראת שמים. באים ברצון באמת באים להתעלות ביראת שמים, אבל זה לא הראשית האמיתית, לזה יש השרשה ראשונה הטמונה בליבו של אדם מנערותו, שהיא מחשיבה את העולם הזה לעיקר, "אכול ושתה כי מחר נמות". והשרשה הראשונה הזו פועלת בקרבו, ואין לו כמעט אפשרות לעקרה.

וכן בעניין אמונה: אפילו שהוא מתחזק באמונה בקב"ה, קדמה לזה השרשה ראשונה שהיא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", כל זמן שלא ישקיע מאמצים ויגיעה מרובה לעקור את ההשרשה הראשונה מקרבו, כל מה שיקבל ידע יהיה מונח על גבי ההשרשה הקודמת והיא תפעל את פעולתה תמיד. אז מה זה מועיל שאתה התחלת התחלה טובה? אבל זה לא ראשית דראשית.

ובאמת בענין הזה יש לראות בההיא דחכמים זכרונם לברכה גופא "טוב אחרית דבר מראשיתו", ירושלמי תוספות חגיגה טו':

"אמר אחר: "ובי היה המעשה! אבויה אבי מגדולי הדור היה, וכשבא למולני עשה סעודה וקרא לכל גדולי ירושלים גדולי הדור, וקרא לרבי אליעזר ורבי יהושע עמהם, עד דאכלין ושתין שרין ומטפחין ומרקדין אמרי 'עד דאילן עסקין בדידהו נעסוק בדידן'. ישבו ונתעסקו בדברי תורה, ירדה אש מן השמים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, כמו שהתורה ניתנה באש גם הם כשלמדו תורה ירדה אש, אמר: "הואיל וכך גדול כוחה של התורה, אם יתקיים הבן הזה - לתורה אני מפרישו!", ולפי שלא היתה כוונתו לשמים לפיכך לא נתקיימו בי".

והוא יצא לתרבות רעה ואלישע בן אבויה נקרא אלישע אחר. 

באמת לפי הבנתנו הפשוטה, מוקשים הדברים של חכמים זכרונם לברכה, שהרי כיון שראה אביו כבוד שמים, ובמו עיניו ראה שהעוסקים בתורה זוכים שתרד אש מן השמים ושם יגיעו עד לנבואה ממש, ולכן הקדיש את בנו לתורה, איזה פגם יש במחשבה כעין זו?

אלא רואים מכאן שמחשבה לשם שמים צריכה להיות מחשבה טהורה ממש ללא כל תקוה לקבל שכר ולהשיג גדלות ומעלות, אלא עשייה פשוטה משום שכך הוא רצונו יתברך, ושעל ידי זה יתגדל כבוד השם יתברך ומחשבה אחרת זולתה אינה מחשבה רצויה, וזו היא הסיבה מדוע לא התקיימה התורה באחר.

והנה, הרי אחר לפני שיצא לתרבות רעה, הגיע למדרגות גבוהות, שהוא מארבעה שנכנסו לפרדס וזכה להיות רבו של רבי מאיר, נמצא שכל מעשיו מינקותו היו מעשים טובים, ואם כן לכאורה התקיים בו ראשית טובה?

מגלים לנו חכמים זכרונם לברכה שעדיין אין זו הראשית הנכונה, קדמו לכל מעשיו הטובים נקודה ראשונה שהיתה בשעת המילה שלא היתה ראויה, ולכך לא הועילו כל מעשיו ותורתו שנקודה ראשונה זו פעלה בעמקי נפשו, וכל תורתו היתה לאחר ההשרשה הראשונה, ונקודה הראשונה לעולם אינה מתבטלת.

ובאמת אפשר לראות את זה לפי המעשים שמתוארים שהוא ראה את לשונו של חוצפיתה תורגמן ואמר: "זה תורה וזה שכרה?"

אז הוא שמע שהוא ראה: אה... אין פה שכר,

או זה שראה אותו שעלה לשלח קן ציפור וראה שנפל ומת ואמר: "זה תורה וזה שכרה?"

אה... מה קשור להגיד "שכרה?" מה אתה בודק מה בודקים כל דבר אם יש פה שכר ואם אין שכר אז משהו לא מסתדר? זאת אומרת ההשרשה זאת היתה בו, ההשרשה זאת היתה בו.

מעתה אין לנו להתפלא כלל, מדוע אינה מועלת אצלנו ההתחלה הטובה בראשית הזמן ליתן פירותיה אפילו לאחר זמן, כי קדמו אצלנו מחשבות כזב ושקר של תאוות ורדיפת כבוד, וכל רצוננו בתורה אין לזה שייכות כלל לשם שמים, אלא להיפוך, עשיית התורה היא 'קרדום לחפור בה', ובודאי שהשקפה זו פועלת אותותיה, ולאחר זמן בעת שעוזב את כתלי הישיבה מאבד את כל תורתו ויראתו שרכש במשך שנות לימודו בישיבה, כי לעולם לא עקר מקרבו את ההשרשה הראשונה ועוד להיפך, הוסיף לחזק את מחשבותיו הפסולות.

הרי רוב האנשים רוצים ללכת לישיבה שיש לה שם ורוצים פה ורוצים שם ורוצים ורוצים ככה, מה זה משנה אתה צריך לשבת ללמוד ללא הפוגה וללא הפסקה, איפה שלא תלמד אתה תתעלה, ובפרט אם לא תתייחס למי שנמצא סביבך - אלא רק לטובים ביותר, אם תתייחס לטובים ביותר תוכל להתעלות, אבל אם תיתפש לכל מיני שטויות של אחרים אז אתה לא תתעלה, אז זאת אומרת אדם יכול להתעלות בכל מקום. פעם לא היה ישיבות, אנשים למדו בבתים למדו בכל מקום כל אחד תפס ספר ולמד, אנשים למדו בעסק, ישיבות זה היה פעם, פעם ישיבות כאלה אבל יחידות לא היה סיפור כזה של ישיבות כמו היום שיש סדר שכולם הולכים לישיבה וכו' וכו' ויש את האפשרות, לא היה דברים כאלה פעם. אבל היות שיש כזה דבר עכשיו אך צריכים לראות שאדם באמת ילך לשם שמים על מנת ללמוד ולהתעלות.

"אל תאמין בעצמך עד יום מותך", שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי,

ובגמרא איכא מאן דאמר: שיוחנן כהן גדול היינו ינאי המלך שיוחנן כהן גדול היה המלך שהיה בנערותו צדוקי, אז ההשרשה הראשונה שלו היה צדוקי, ומשום כן לא הועיל לו שימושו בכהונה גדולה שמונים שנה,

אתם שומעים?

ושכיון שהשרשתו הראשונה היתה פסולה, פעלה שורש הרע את פעולתה אפילו לאחר שמונים שנה.

לעומת זאת אמו של יהושע ששמה אותו בבתי מדרש כדי שישמע תורה, יצא בנה גדול בתורה כי ההשרשה הראשונה היתה טובה מאוד. אז הכל הולך אחרי ההתחלה. זאת אומרת אם בהתחלה בראשית דראשית היא היתה הכי טובה - אז לכן יוצא מזה תוצאה טובה גם באחרית.