התוכחה חביבה מכל המצוות | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 07.07.2013, שעה: 20:14
בס"ד - 07/07/2013 ספר דברים - פרשת דברים - התוכחה חביבה מכל המצוות
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב"
בילקוט כתוב ברמז תשצג': מה כתיב למעלה מן העניין הזה "אלה המצוות" ואחר כך כתוב: אלה הדברים", אמר הקב"ה
שימו לב! "חביבין עלי דברי משה שהוכיח את ישראל כנגד כל המצוות שנתתי לכם!".
ג'אמבורי בורנטו,
להוכיח את ישראל זה חביב לקב"ה יותר מכל המצוות שנתתי לכם. לכך נאמר "אלה המצוות אלה הדברים". אלה, אלה.
נמצאנו למדים מכאן גודל החיוב שלימוד מוסר להוכיח את עצמו כי חביבין דברי תוכחה כנגד כל המצוות, כי על ידיהן יבוא לידי כולם. שחביבין דברי תוכחה שהוכיחן כנגד כל המצוות שהם הן גופי תורה דברי שנאמרו מפי הקב"ה.
כששאלו את החפץ חיים: "אם יש שעה, מה ללמוד; מוסר או גמרא?"
אמר: "מוסר".
אמרו לו: "למה?"
אמר: "כי אז תמצא שיש לך עוד שעה שעתיים ללמוד".
אמרו חכמים זכרונם לברכה בברכות ז': טובה מלקות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקויות,
וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקויות, שנאמר במשלי יז': "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה".
הרי הורו לנו חכמים זכרונם לברכה את גודל התוכחה ועיקר התוכחה זה מה שהוא מתבונן ומוכיח לעצמו, כמאמרם "מרדות אחת בליבו של אדם", ושהתוכחה תכנס ללב וזה יכול לקיים האדם רק הוא בעצמו, וזה מדובר בכל השנה כולה, ומכל שכן שאנחנו נכנסים לחודש אב ואלול בדרך וימים נוראים ימי הדין והתשובה,
ומצינו בתוכחת משה שהאריך בחטא המרגלים, ובעונש הנורא של דור יוצאי מצרים שלא יראו את הארץ, וקבע זמן 40 שנה, וכשהוכיח אותם על כך הרי כבר נתקיים הכל, ונשארו מהמנין רק יהושע וכלב כמפורש בכמה מקומות בתורה, והנה בדור ההוא הרי היו הרבה שהיו פחות מגיל 20 או קרובים ל-20, שלא היו במנין אלא שימותו במדבר, וכן כל שבט לוי נשארו, ועל הנשים לא נגזרה הגזרה, הרי שהיו רבבות אנשים שהיו גדולים בשעת הגזרה, והדבר היה מפורסם מאוד אצל כולם כמפורש.
כל ערב תשעה באב היה מוציא משה כרוז בכל המחנה והיה אומר: "צאו לחפור!"
והיו יוצאים כולם וחופרים קברות וישנים בהם,
ואחר כך יצאה בת - קול "יבדלו החיים מן המתים",
והיה נחסר בכל תשעה באב 15 אלף ופרוטרוט לפי החשבון. זאת אומרת שכל תשעה באב ידעו שלמעלה מ-15 אלף איש לא יוצאים מהקברים וכל שנה ככה, הרי שהיו בזה מופתים כולם מתו בני 60, הרי היו בזה מופתים גדולים ומפורסמים ממש כיציאת מצרים, כי ראו את העונש של כל הדור ההוא, וראו שכולם מתו רק בתשעה באב, וכן שכולם מתו בני 60 לא פחות ולא יותר והאנשים משבת לוי שלא היתה עליהם הגזרה היתה הנהגה עימם כדרך כל הארץ והאריכו ימים, וכן ראו את המופת כי לא נותר איש כי אם יהושע וכלב כפי שהובטח מפי הקב"ה 40 שנה במדבר, וכל אלו היו אבותיהם של הדור ההוא, הרי אין לך פרסום גדול מזה וידיעה ברורה כזו, וראו בחוש את השגחת השם יתברך, ועונש החטא באופן מבהיל, וגם מופתים גדולים ונוראים בהשגחה, ובעונש מידה כנגד מידה, ובאמיתת הנבואה של משה רבינו.
אחרי כל הראיה החושית שראו בחוש והידיעה הברורה - עדיין הוצרך משה להוכיחם על הכל. "אלה הדברים אשר דיבר משה", והוא מפרט את הדברים שבהם הם חטאו.
ומפורש כאן מה שכתב "המסילת ישרים": כי לא תמצא ברוב דברי" ככה הוא אומר בהקדמתו "אלא דברים שבני אדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא כנגד כל פרסומם ונגד מה שאמיתתם גלויה לכל - כך העלם מצוי מאוד והשכחה רבה!",
והרי במה שראו בני ישראל 40 שנה במדבר לא היו רק דברים ידועים ומקובלים - אלא גם תופעות נוראות מאוד שרישומם היה כביר, ומכל מקום היה צריך משה להוכיחם על כך.
רואים מזה כמה יש בכח היצר ורצון האדם להתעלם מדברים ברורים מאוד, וגם כשרואה כי הדברים הם בנפשו ממש מכל מקום מתעלם מהם. העצה לזה כמו שכתב המסילת ישרים שם, "אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו והתמדה", לחזור ולהתמיד ולחזור ולהתמיד על הדברים הידועים וברורים שאין בהם שום חדש, כי זכרון הדברים האלה הנשכחים מבני אדם בטבע וישים בלבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. וביותר, כי חטאם הרי היה מחוסר באמונה ובביטחון בהשם יתברך, החטא שלהם היה מחוסר אמונה וביטחון בהשם יתברך, כמו שמפורש בפסוק: שהם ראו את כל האותות והמופתים במצרים ובמדבר ואמר להם על זה "ועל הדבר הזה אינכם מאמינים", דבר ברור מופת ברור, וגם פשוט כמבואר במפרשים שהסיבה היתה שלא החזיקו את עצמם לזכאים שהם יאבדו גויים רבים ועצומים מפניהם, אבל לא היה חטא במעשה, ואחרי שאמר להם משה את העונש התחרטו מיד כמו שכתוב: "הננו ועלינו למקום אשר אמר השם כי חטאנו" אבל על כל פנים האמינו תיכף, ומכל שכן אחרי כל העבר שנתקיים במלואו ובכל הפרטים מידה כנגד מידה, ואחר הרושם החזק כל כך הרי היתה אמונה ברורה, ומכל מקום הוצרך משה להוכיחם על כך שילמדו לעתיד את עניין האמונה והביטחון ולחזור ולשנן כמה גרם החטא.
יש בזה התעוררות רבה כי מלבד עונש הדור הרי סבלו כל הדורות מזה כמו שכתוב: "ויבכו העם בלילה ההוא"
אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו הלילה ליל תשעה באב היה
אמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכייה של חינם- ואני קובע לכם בכייה לדורות".
ובאמת גם אצלנו כך "כי מאסתים ולא געלתים לכלותם" אנחנו רואים בחוש כבר הרבה שנים שאנחנו רואים כבר אלפי שנים בגלות וכולם עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה הבטיח: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", זה גם כן נס גדול עצם קיום עם ישראל בעמים.
אמר אחד הפרופסורים הגרמנים אמר: שהמופת הכי גדול לקיום הקב"ה זה עם ישראל שהוא קיים. עצם זה שעם ישראל קיים זה מופת שיש לעולם. הוא הבטיח שהם יהיו קיימים כולם נגדם כולם רוצים להרוג אותם כולם באים עליהם בעלילות עושים הכל והעם הזה נשאר והעמים נכחדים, כי הרי זה כקריעת ים סוף עצם זה שעם ישראל נשאר, אנחנו יושבים לומדים תורה ומסביבנו הורגים האויבים אחד את השני: "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה", כל יום מהפכה אחרת.
והנה מצד הבירור גם אצלנו הדברים מבוררים בתכלית, אבל מכל מקום אין לנו התפעלות, אנחנו לא מתפעלים מראיית וגם מהרושם עז כפי שהוא, כאשר הדבר נוגע לעצמם ולבשרם ובכלל הלו ההשגות פעוטות, וכמה אנחנו צריכים לשנן את הדברים מעניין זה ומשאר העניינים להאיר קצת ולהעביר את ההשקפות שלנו, וכמה אלפים כפליים נחוצים הדברים עבורנו יותר,
והרי למדנו עכשיו שחביבין התוכחות כנגד כל המצוות, אז צריך ללמוד מוסר ולשנן ולראות להכיר ולהתבונן ולחיות את זה מחדש, ובפרט עכשיו חודש אב לפני חודש אלול הוכרח להתחיל להתחזק מבעוד מועד ובראש ובראשונה שלא נוותר אפילו משהו מהזמן היקר מאוד ולהתחזק בלימוד תורה כי בלי עליה בתורה אי אפשר שיהיה דעת נכונה בענייני היראה והמצוות, גם אי אפשר להשיג כלום בדרך העצבות ובפרט בדורות החלשים הללו,
ונחוץ מאוד לכל עליה שמחה דאורייתא, לעשות תורה ומצוות בשמחה, ויש להתחזק בלימוד המוסר ובתפילה, ואז יש לנו סיכוי בעזרת השם לעבור את הימים הנוראים להגיע לראש השנה ויום הכיפורים ולהיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום במהרה בימנו אמן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.