חוקה או טעם

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום נציב 59 לזכות קבוצת שערי תשובה אביב בת אברש תזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף בריאות אתה ריכות ימים אמן נציב 64 לזכות קבוצת שערי תשובה לעילוי נשמת הרב הצדיק מורי שלום לוי חמדי בן מסעוד וזוהרה זכר צדיק לברכה תהן נפשות צרורה בצרור החיים אמן לעילוי נשמת אורבטרדהסע עיד ישעיהו בן יעקב מנוחתם עדן יזכו לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו וגם בבית גנזיו ויזכו שכל צאצאיהם ישובו בתשובה שלמה ויהיו עבדי השם אמיתיים אמן

פרשת חוקת חוקה או טעם

הפרשה פותחת זאת חוקת התורה מסמל את המצוות של התורה שלא נודע תעמן כזוהי מצוות פרה אדומה האפר מטהר טמאים ומטמא את ה אתהורים ונותרה המצווה הזו הטומה וסתומה. המדרש אומר, אמר רבי יוסף בר חיננה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחרה. מצד אחד המדרש אומר במפורש כי למצוות פרה אדומה יש טעם נפלא שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה רבנו. מצד שני לבד ממשה אין אדם יודע טעמה. אפילו שלמה המלך חכם מכל אדם. אמרתי החקמה והיא רחוקה ממני. מדוע נסתר טעם מצווה זו? ואם החליט הקדוש ברוך הוא לכסותו, מדוע גילה למשה רבנו? ומדוע לעתיד לבוא נדע כולנו את טעם המצווה? מדוע לעתיד לבוא נהיה ראויים לדעת את טעם המצווה ועתה איננו רשעים. הקושיה מתעצמת פי כמה שאנחנו מתוודעים לדברי המדרש על מאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. רש"י מביא את דברי המכילתא אשר תשים לפניהם אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא תעלה על דעתך לומר שנה להם הפרק בהלכה שתיים או שלוש פעמים עד שתהה סדורה בפהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי דבר ופרירושו. לכך נאמר אשר תשים לפניהם כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם. מגלים חכמים שהקדוש ברוך הוא הזהיר את משה רבנו ללמד את התורה ולהסבירה לעם עד שיבינו בכל עניין ועניין טעמיו ופרירושיו. ולמה סבר משה רבנו מתחילה לא לגלות לבני ישראל לטעמי המצוות כי הקדוש ברוך הוא אומר לו לא תעלה על דעתך אשנה להם עד שתי סדורה ואיני מטריח להבינם טעמי הדבר אלא כמו שולחן ערוך תסביר להם הכל כולל טעמים אז למה משה סבר מתחילה לא לגלות? לא יעלה על הדעת שמשה רבנו היה עצלן והוא חס על כוחותיו ומאמיו. הרי מסירות נפש כזו גדולה עם ישראל, טרחנים, שרבנים וכולי. בכל רמה חברה ושעשה גידיו הוא היה מסור לעם ישראל. נקרא הרועה הנאמן. עד שהסכים אפילו ואם עין מחן אינה מספר אשר כתבת אז למה סבר הקדוש ברוך הוא שהוא לא יגיד להם את הטעמים קושיות יפות והעמוד עליהם מה המהות של טעמי המצוות מול המקום של חוקה בתורת השם. חוקים ללא טעמים. כדי לרדת לעומקו של עניין, עלינו להקדים ולחקור את הגישה של ריבותינו בעניין לימוד טעמי המצוות. האם עלינו לחקור כל מצווה ומצווה לדעת עמיה ורמזיה? האם צריך לקיים רק מתוך הבנה מופלאה או לקיים מתוך תמימות ראויה לשמה? לא לחקור אחר הטעמים והסודות ולעשות את אשר ציווה השם. מצד אחד, תועלת גדולה יכולים למצוא בעיסוק בטעמי המצוות. דבר ראשון, מי שמבין מצווה בטעמיה, מקיים אותה בהתעוררות יתרה ובכוונה נעלה. והוא קרוב יותר אל הבורא. כמו שאמרו חכמים, רחמנא ליבה בעין. הקדוש ברוך הוא חפץ בליבו של האדם. ואם בן אדם מבין דבר בשעה שהוא עושה, אז ודאי שהוא שמח לעשות את רצון הבורא וליבו קרוב לשם. וגם על ידי ידיעת טעמי המצוות מקבל האדם השקפה תורנית נצחית עליונה ונסגבה שתקרין על אישיותו דרכיו והנהגותיו גם במה שלא נכתב במפורש בתורה לדוגמה טעם איסור שבירת עצם בקורבן הפסח אומר ספר החינוך במצוות טוז, אין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגר עצמות ולשברם ככלבים. לא יעות לעשות ככה כי אם לעניה העם הרעבים ועל כן בתחילת בונו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים וגוי קדוש בכל שנה ושנה באותו הזמן שנבחרנו להיות עם סגולה ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו את המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושים נקבע בנפשותנו הדבר לעולם הרי לנו כי על ידי ידיעת הטעם של אכילת קורבן הפסח שלא לגרר ולא תשברו עצם בו יכול אדם מסגל לעצמו הנהגה מופלאה של גינוני מלכות ונימוסי רוזנים לכל אכילותיו וסעודותיו כל ימות השנה. נקה לטאר. מי שלא התוודע לטעם המופלא המובא בחינוך, גם אם ידקדק בכל כוחו שלא לשבור ולו עצם קטנה מקורבן הפסח. לא יוכל להפיק ממנה את הרווח העצום האמור. זאת אומרת, בפסח הוא יקיים את מה שכתוב, אבל לא י לא יהיה לזה השלכות למשך השנה. הוא יודע שלא לשבור, לא שבור שלום, ממשיכים את החיים רגיל. אחר כך כל השבוע אוכל עופות וחבי לא משאיר שום דבר. כן. יש מאמר כזה שאומרים על תימנים מאזור מסוים בתימן שמאוד היו אוכלים אוהבים מאוד לאכול כבשים בשבילהם לכבש לחג או לשבת פשי זה ממש להתענג, אבל יש חלק אחד אומרים שהם לא אוכלים חלק אחד בכל הכבש את כל הכבש הם אוכלים רק דבר אחד הם לא אוכלים את החבל. אז זאת אומרת, אם לא הי אומר החינוך את הדבר הזה, לא היינו יודעים שמצפים מאיתנו כעם סגולה להיות כמו מלכים ולא לגרור עצמות וכולי. וזה למשך כל השנה. ממילא אתה מסתכל על עצמך לא כאדם פשוט או כמו אלה שאוכלים פלאפל באמצע הרחוב או אכילת הכלב קראו לזה חכמים אז זאת אומרת נימוסים והליכות בסעודה אתה אדם סגולה אתה סגולה מכל העמים עוד דוגמה נוספת במצוות איסור כלאי שור וחמור התורה אוסרת לחרוש ושור ובוחמור יחדיו וגם פה החינוך מבאר כדרכו את שורשי המצווה מהוא הסדר הטוב שהנחיל לבורא בעולמו לאחר זאת הוא כותב כך במצווה תקן ואחר רשות וכולי העיני אף פני חלקי ואומר כי מטעמי מצווה זו עניין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה כמו שאנו רואים בעינינו באותן שאינם תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכון וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן לכן אנחנו רואים ערים עדרים של סוגים שונים ולהכות להקות של עופות ואינם מתערבים זה בזה ובפרט לעשות בהם מלאכה אלא הקצב של השור והחמור לא אותו דבר זה לא אחד מושך פחות אחד יותר אחד נגרר אחד זה זה לא ומוסיף החינוך מסקנה וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם כמו צדיק ורשע נקלה בנכבד שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים שאינם בני שכל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרה. רק בש"ס ידעו יותר מהחינוך ויותר מהתורה ומינו שלושה ראשים לא מאותו סוג וכמובן שהם מתפרדו לגמרי אחר כך בשנאה גדולה. דבריו של החינוך מופלאים ומעוררים, שהרי איש מאיתנו לא היה מרחיק עד כדי כך מעצמו ללמוד מאיסור חרישה בשור ובחמור יחדיו. ללמוד מזה שיש חיסרון למנות פרנסים המנוגדים באישיותם. זה מזה. איך הוא היה לומד מהשור והחמור את זה? לא היה מפליג עד כדי כך. היה חושב זה צער בעלי חיים ונגמר. ושוב אנחנו נוכחים לראות כמה רבה מעלת העמקה וההתבוננות בטעמי המצוות. יש בה מעלה ותועלת לכל אורחות חיינו. כותב הפלא יועץ בערך טעם לפעמים שהמצווה בלי ידיעת טעם היא כגוף בלי נשמה כגון מצווה ציצית שציונו יוצרנו בגילה טעמו ואמר הוראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות אדוני למען תזכרו ואם לא יתן לב לזכור נמצא שלא קיים כוונת יוצרנו אז מה בעצחה ציצית שלו וכן על זה הדרך בהנחת תפילין ובשאר מצוות דוק ועמק בזה ותראה איך מי שאינו יודע טעם המצוות כמעט ערום מן המצוות ומי שאין לו לב לדעת שאול ישאל והתאבק בעפר רגליהם של חכמים למען ילמד בשביל זה יש לנו את הכוונות המקדימות לפני ציצית ולפני תפילין וכן השר ולא זו בלבד כותב הפלא יועץ אלא שידיעת טעמי המצוות מועילה לזכרון המצוות. שכן כאשר אדם יודע את טעמו של הדבר הוא זוכר אותו יותר. המובהק בין הראשונים שעסקו בטעמי המצוות הוא רבנו הרמבם. לבד מספר מורה נבוכים שבו נתן טעם למצוות רבות כתב על כך בכמה מקומות נוספים ראוי לו לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולדע סוף עניינם כפי כוחו ככה כותב בסוף אלקות מעילה אף על פי שכל חוקי התורה גזרות ראוי להתבונן בהם וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם בסוף לקות תמורה גם רבנו סעדי הגאון ורבי אברהם בן עזרא בראשונים רבים נוספים עסקו בלימוד טעמי המצוות יש ספר שלם והחידה בספרו שם הגדולים מונה לפחות 14 ספרים קדמונים שעסקו בבאור טעמי המצוות. רבותינו הראשונים המצדדים באופן מוחלט בעיסוק בטעמי המצוות מביאים לדבריהם סימוכין רבים ממאמרי חכמים זכרונם לברכה וכך אומר הכתוב בספר דברים לב ויאמר עליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום אשר אשר תצוו את ביניכם לשמור, לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה. ברבותינו בירושלמי פאה א' אמידו על הגרסה הנכונה במאמר הכתוב כי לא דבר ריק הוא מכם העמידו את הדבר כך כי לא דבר ריק הוא מכם ואם ריק הוא מכם הוא ריקומר התורה מלאה וקדושה ברעיונות נפלאים בטעמים נסגבים ומרוממים ואם חלילה מרגישים רקנות במצווה מסוימת זה נובע מאיתנו ריקו מכם ועלינו מותר לחקור ולדעת עד שנבין טעמי מצוות התורה בכל דבר ועניין הוא פרש הגאון הצדיק רבי יהודה לבחסמן זכר צדיק וקדוש לברכה בספרו אור יהל פרשת ויגש את מאמר ריבותינו ביבמות כת כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו מי שאינו טורח לדלות מן התורה את אורחות החיים התמונים בה אור החיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה מבאר הרב חסמן הרי שאפילו אם יעסוק בתורה כל ימיו לא ישיג בידו כלום כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו משום שהתורה נועדה להשפיע על כל חיינו ואוי לו למי שלומד תורה ועיניו כעיני עיבר. כיוצא בזה כתב הפלא יועץ בערך טעם. כי התועלת הנמשכת מדיעת המצוות היא שיבוא האדם להתקדש במותר לו. לדוגמה, מידיעת טעם איסור ריבית שרצה הקדוש ברוך הוא שבניו יעשו חסד חינם זה עם זה. יבוא האדם להתקדש בשאר אורחותיו ולהימנע מלהבות בריבית אפילו בהיתר עסקה ברצותו ללכת בדרכי הבורא ולגמול חסד חינם עם רעיהו כמו כן כשיעמוד האדם על טעם הקורבנות שהוא כדי שהאדם יתן אלבו שהיה ראוי לעשות בו מה שנעשה בקורבן ויקנע לבבו כי אז יוכל גם אתה לעשות כן להכניע לבבו לשבור את רוחו ולהטהר לפני בוראו מכאן שידיעת טעמי המצוות מוסיפה נופך של קדושה בכל אורחותיו של היהודי פוקחת עיניו ומיישרת את מעשיו לא רק במאמרי חכמים אפילו עיון קל בפסוקים שבתורה מעלה כי טעמים רבים נלוו למצוות התורה ואולי יש בזה רמז לכך שעל האדם להבין ולדרוש בטעמי המצוות הפסוק בשמות כ ששת ימים עשה אדוני את שמיים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי ויקרא כג מג למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציא אותם מארץ מצרים ובמדבר ג יגיל כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ ארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל. זאת אומרת שומעים פה טעמים כן למה הקדוש ברוך הוא עשה כך ולמה הוציא כך ולמה היקה כך אז רואים גם בלי מאמרי חכמים בתוך הפסוקים עצמם שיש טעמים אבל לעומת הדעה שהזכרנו שמצדדת בעיסוק בטעמי המצוות ונתמכת במאמרי חכמים וגם בלשונות הכתובים יש דעה אחרת ששוללת זאת מכל בחוד. כותב רבי יהודה לוי בספר הכוזרי בכו אומר אני תורת אלוהים היא ומי שקיבלה בתמימות בלי התפלפלות ובלי התחקמויות מעולה הוא מן החכם והחוקר גם הטור יורה דעה סימן כ א' צועד בשיטה הזו מבאר מדוע וזה לשונו ואין אנו צריכים לבקש טעם למצוות כי מצוות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן אז אז לדעת הראשונים האלה מוטב לקיים את המצוות בתמימות בלי לדעת והמניע היחיד לקיון היותנו עבדים לבורא יתברך המקיימים את מצוות האדון בלי לחקור אחר הטעם בלי הסברים ונימוקים אותם ראשונים לא מתעלמים מטעמי המצוות המופיעים בתורה ואפילו מסתייעים בהם לשיטתם. שהרי דווקא מכתורה נתנה טעם למצוות מסוימות מוכח שלגבי שאר המצוות אין לנו לחקור ולחפש טעמים ונימוקים. את כל יתר המצוות רצתה התורה שנקיים ולא שנחקור אחר טעמיה. ועוד כתבו אותם ראשונים. כמצוות שכליות רבות שלכאורה קיימת אפשרות לתת להן טעם נחתמו בתורה במילים אני אדוני. למה? ללמד אותנו שהנימוק העיקרי לקיום המצוות זה אני אדוני. לא מפני שהשכל מחייב ולא מפני שההיגיון מנחה ומנתב. מצוות שכליות בתכלית כגון לא תלך רחיל בעמך אז אנחנו מבינים אם הולכים רחיל זה יהיה סכסוכים יהיה מחלוקת יהיה ריב יכול לבוא לקטתה ומי יודע עד איפה זה יכול להגיע זה דברים פשוטים לא תלך רחיל בעמך נכון זה הגיוני לא תקלל חרש ולפני חבר לא תיתן מכשון דבר שכלי ברור איך נחתמות המצוות האלה? אני אדוני. מדוע? האם הייסורים האלה אין בהם טעם והגיון? למצוות האלה יש טועמים מופלאים, אבל אנחנו אלינו צריכים למלא אחר המצוות מחמת הטעמים, אלא אך ורק מחמת היותנו עבדים של הבורא יתברך. אני אדוני. למה אתה לא תלך לכיל? בגלל שאני אדוני. אני המצווה וזהו. בלי הסברים, בלי כלום. לשיטתם סכנה גדולה בעיסוק בטעמי המצוות כי זה עלול להטעות את שכלו ולמצוא פתחים והתרים כוזבים מכוח הטעמים. ויש לנו את המוזק זיל בתר טעמה וכך כותב החינוך על איסור אכילת טריפות במצווה עג ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סיבתן ונזכן מי שאכל טריפות לא נתגלה לנו סיבה בתן מה הסיבה ומה הנזק פן יקומו אנשים מחזיקים עצמם כחכמים גדולים והתחקמו לומר אה נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כאים במקום פלוני שטבעו חן או באיש פלוני שטבעו חן וכן אופן התפטא לדבריהם אחד מן הפתאים על כן לא נתגלה טעמם להועיל לנו מן המכשול הזה. אז מה יאמרו אלה שאומרים שכן צריך לדעת הטעמים? מה הם יגידו על אני השם? מה הם יגידו? הראשונים הסוברים שיש לעסוק בטעמי המצוות מבארים שהתורה חותמת אני השם ומצוות ששייכות יותר בליבו של אדם כי יכול לטעון לתום לבבו ולניקיון כפיו השם מזהיר אותו שגם אם איש לא יודע מה אתה מתכוון אבל תדע אני השם אני רואה את הלב בות אני השם לא תלך רחיל כן אל תגיד שאתה התכוונת ככה ואתה זה ככה ולטובה וקטת אני אני הלו אני השם תדע אני רואה הכל הרעיון של החינוך מוזכר גם בדברי הגמרא מסכת סנהדרין כאומרת אמר רבי יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי התורה שהרי שני מקומות נתגלו טעמן ונכשל בהם גדול העולם הגמרא מפרטת כתוב לא ירבל לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה ולא ירבל לו נשים ולא ישור לבבו אמר אמר שלמה, אני הרבה ולא אשיב, אני הרבה ולא אסור. ומה כתוב במלכים א' יכט? ותצא מרכבה ממצרים. שלח להביא הרבה סוסים ממצרים. הייתה משובחת בהם. וכן כתוב וילי לעת זקנת שלומ נשב הטו את לבבו אתה אמרת שאתה לא תסור אתה אמרת שאתה לא תרבה נזק עצום נגרם ממעשיו של שלמה המלך במדרש מסופר כי האות י המופיע פיעה במילה לא ירבה יות של ירבה לא ירבה לו נשים עלתה לפני הקדוש ברוך הוא וטבעה אתבונה וטענה מה יהיה עליי אתה הוא הסיר את היות בריבה וכתוב לא ירבה אז כאילו אם יותרת עכשיו שאלה למה באיסור הזה דווקא תרעומת מצד אות מן האיסור כאשר הוא הפר אותו. חפץ חיים פנה בשאלה לאדמור מיגור לב שמחה שבא לבקר אותו והשיב בעצמו כל מצווה מופרת על ידי אדם אחד יכולה היא שתתקיים על ידי אדם אחר אך המצווה הזו ששייכת רק במלך ישראל. אם הוא לא מקיים אותה, כי היא תלויה בו, מי יקיים אותה? זאת השאלה ששאל החפץ חיים. אז זה קשה, יש טרעומת כאילו מתבטל האיסור. בפתח עיניים מרן החידה שואל למה דווקא אות י באיסור שלא ירבה התרעמה למה לא הרש הב או הה מתרץ בכמה פנים אבל יש תירוץ נחמד ששמע המחבר רק בכוח של האות י רק בכוח האות י נתמנה שלמה למלך רק בזכות האות י שלמה הבן של דוד המלך משורש רות שהיא אמא של המלכות והיא לא הותרה לבוא בקהל רק מכוח הדרשה של ריבותינו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אם היה כתוב שעמון ומואב לא יבואו בקהל אז היה כולל את הנשים אבל שכתוב עמוני בפסוק לא יבוא בקל השם עמוני זה זכר עמוני ולא עמונית עמונית כן יכולה לבוא מואבי לא יבוא אבל מואבית כן תבוא יוצא שהי הזאת שכתוב עמוני ומבי גרמה שבכלל אתה שלמה המלך מלך אחרת לא היה מותר דוד לבוא בקהל אז לכן הוד אומר תזכור בזכותי אתה אתה מבטל אותי אתה מבטל את היות שלא ירבה איי איי איי שלמה שלמה איך התעלמת ממני בנביא מסופר מלכים א' יאכז כי ירבעם בן נבת הרים יד במלך שלומרותינו בסנהדרין קא מברים שהכוונה היא לחליצת תפילין של ראש הוא חלץ את התפילין של ראש בפניו של המלך הוא הרים ידו בפני המלך על מנת לחלוץ את התפילין המונחות על ראשו בכך זלזל בכבודה של מלכותו אולם מכל מקום איך רצה לרמוז ירובע שלמה במעשה הוא זה שהוא לא ראוי למלוכה האדמור מאוסטרובצה מובא במרגליות הים סנהדרין שם באר ביאור נפלא והוא קשור קשר אמיץ בהנהגתו של שלמה באשר לשני הייסורים שדיברנו שהוא ריבה סוסים ורבה נשים שלמה המלך רצה לקיים ולשמור את הטעם של המצווה בלי לקיים את המצווה. כתוב לא יהיה הרבה זה הטעם בן ישוב מצרים זה הטעם אז הוא אמר אני הרבה ולא אשיב לא ישוב מצרים עליו לי סוסים אז הוא רצה לקיים את הטעם כי כתוב מה הטעם אה זה הטעם אני אשמור על טעם אין בעיה נשמר על טעם אבל את המצווה הוא לא קיים כי אין צורך. אם המצווה זה מהטעם הזה שלא אסור אז אני לא אסור. מה הבעיה? אני הרבה ולא אסור. וואי וואי וואי שלמה רצה לקיים ולשמר את הטעם של המצווה בלי לקיים את המצווה בפועל. אני ארבה ולא אשיב. אני ארבה ולא אסור. על זה רצה ירובעם להוכיח אותו ולרמוז לו אי אפשר לנהוג כך לכן חלץ תפילין של ראש בפניו שכן את התפילין של ראש מניחים רק אחרי תפילין של יד וחולצים קודם של יד ואחר כך של ראש. למה? כדי לרמז לו לאדם שלא ייתכן שום קיום של מצווה ממצוות התורה על פי השכל בלי ללוות קיום מצווה בפועל. תפילין של ראש הם כנגד המחשבות ותפילין של יד הם כנגד המעשה. ובכך שתפילין של ראש מונחות על האדם לאחר הנחת תפילין של יד ומוסרות קודם להן יש רמז לאדם כי אין קיום למחשבה טובה אפילו בלי מעשה של מצווה זה מה שהוא רצה לרמוז לו אומרת הגמרא במסכת שבת יב לא יקרא לאור הנר שמה יתה הנר זה הכלי שיש בו את השמן ויש פתילה ואם הולך לגמר השמן ומתחילה פתילה ככה להבהבב והוא לא יכול לקרוא אז הוא עלול להתות הנר שמה יתהא ואז הוא יעבור על איסור בערה אז לא יקרא לאור הנר שמה יתא מדובר לא יקרא בשבת לאור הנר שמה יתא את הנר להטיב את השלהבת אמר רבי ישמעאל הה אני אקרא ולא אתה אם זה אתה טעם מה הבעיה אני זוכה אני לא אתן פעם אחת קרה והטה אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים שימו לב שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר חכמים אמרו לא יקרא לאור הנר הגאון מבין מובא באל יעקב למגיד מדובנה בעלותך דקדק דקדוק נפלא בלשון של רבי ישמעאל ובאר רבי ישמעאל עמד על גדלותם של רבותינו שביקשו להצילנו מן החטא והם אמרו את זה במאמר קודשם מה אמר רבי ישמעאל? כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר. במשנה לא צינו חכמים את הטעם שמה אלא עצרו בלשונם ואמרו לא יקרא לאור הנר. ואת זה שבח רבי ישמעאל שהם העלימו את הטעם שם מה יתה כי כשאדם יודע את הטעם עלול למצוא פתחי התרמר אני אקרא ולא אתה בסופו של דבר עלול לחט כמותו ולהטות את הנר אז כמה גדולים דברי חכמים שלא התעימו את ההלכה, אלא קבעו בלא טעם ובלא סיבה. אז זאת אומרת, כשנותנים טעם זה מסכן לפעמים כי אדם הולך אחרי הטעם, הוא אומר, אם הטעם לא שייך בי אז אני יכול לעשות וזה בעיה. אז מצינו מצדדים בנתינת העמים ומצינו שאומרים שלא לאור קור האמור לעל אז מה בסוף האם עלינו ללמוד טעמי המצוות ולחקור אחרן או עלינו להתעלם מכך לחלוטין ולקיים את המצוות רק מתוך אמונה תמימה בשם הגאון רבי חיים מבריסק, זכר צדיק מקדוש לברכה, מקובלת הגדרה יפה למושג טעמי המצוות. פירושי המצוות לא מכונים לחינם בשם הזה טעמי המצוות. זו הגדרה מדויקת. כשם שאנחנו זקוקים לאכול ולסבוע כדי להות את גופנו ולהחיות את נפשנו וההנאה הבאה לידי ביטוי בטעם של המזון זה החלק השולי ואינו משכף את מהות המאכלים כך עלינו לראות את הפירושים וה הטעמים של המצוות הם לא העיקר. הם לא העיקר. זה רק טעם. מה שמבריד את הגוף לא הטעם אלא מהותו של המאכל. מה שעושה אותך, מה שאתה צריך להיות זה המצוות עצמם, לא התעמי. המצוות פועלות, פעולות, נסגבות ועצומות בעולמות העליונים והתחתונים. ועינינו טחו מראות זאת. מה שאנחנו כביכול רואים ומרגישים זה את הפירושים של המצוות. אבל זה רק בגדר טעם בטולו. לא קשה להבחין באמיתות הרעיון של הגאון מבריסק. מצוות התפילין לשם דוגמה. התעימה התורה בטעם מופלא והיה לך לאות על ידך ובזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת אדוני בפיך כי ביד חזקה הוציאך אדוני ממצרים מבואר שטעם המצווה הוא זיכרון של יציאת מצרים וזכרון היד החזקה והאות והמופתים. האם הטעם הזה מספק באשר לכל פרטי דיני המצווה? האם זה מסביר לנו למה התפילין צריכות להיות שחורות? האם זה מסביר לנו למה צריך לשים אותם דווקא? ביד ובראש במקומות המצוינים בהלכה ולמה עליהם להיות מרובעות ולמה הם מכוסות ולא גלויות האם טילי טילים שלקות תפילין באות ליישב או לכלל ישוב מחמת הטעם שנותן הכתוב ודאי שלא ברור ופשוט אם כן שלמרות הטעם למען תהיה תורת אדוני בפיך כי ביד חזקה הוציאך אדוני ממצרים עדיין רבא נסתר על הגלוי גם במצווה ציצית למרות הטעם הוראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות אדוני עדיין יש לחקור ולשאול למה צריך לעבד את החוטים לשם מצווה, למה צריך לקשור את הציצית דווקא בבגד שיש בו ארבע כנפות ועוד ועוד ועוד ועוד. אז למרות הטעמים הנראים לעינינו, עלינו לדעת בכל ליבנו, כי מצוות התורה הן נסגבות וצפונות מאיתנו ולא יעלה בידינו לעמוד על המיטות שורשם. אז איפה הדרך הנאותה כשלומדים טעמי מצוות? לומדים ומתבוננים, אבל זה רק בהקדמת ידיעה תמימה ואמונה פשוטה. צריך להקדים קודם כל ידיעה תמימה, דהיינו שלמה ואמונה פשוטה. כי ככל שנלמד ונדע, לא ניגע אפילו באפס קצה העומק האמיתי של מצוות התורה. אם ניגש תמיד ללמוד בחרדת קודש כזו ולא נתנה את קיום המצוות עלילה בהבנת הטעמים יותר לנו ואף יוטל עלינו לעסוק בלימוד טעמי המצוות אם אתה יודע שזה זה העיקר לקיים את המצוות בתמימות ובשלמות כעבדי השם. גם אם לא נדע את הטעמים, אם אתה מוגן מזה, אז אתה יכול וגם מוטל עליך לברר כמה שיותר, להרחיב, כי בכל אופן הטעם גם נותן חשק לעשות את המצוות, כמו שאמרנו בהתחלה. עכשיו נתבונן במצוות שבת. לכאורה מהות השבת היא לא בגדר סוד כמוס כי התורה מתעימה במפורש את מצוות השבת ואומרת ביני ובין בני ישראל אותי לעולם כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש לכאורה יכול אדם לומר אה בן הכל השגתי את שורש טעמה של קדושת השבת הנה הטעם אמור בתורה כיוון שהבורא קילה מלאכתו בששת ימים וביום השביעי שבת ונפש נצטוינו גם אנו לנוח ביום השביעי ולשבות מכל המלאכות אבל בדיוק כנגד מחשבה פשטנית זו כותב אור החיים הקדוש את הדברים העמוקים הבאים על דרך הדרש. מה שנאמר אות היא לעולם כי ששת ימים? הכוונה היא שהטעם המובא בכתוב לשבות ביום השביעי ביום השבת משום שהבורא נח ביום השביעי אינו אלא כנגד המון העולם כנגד מי שאינם מסוגלים לרד לעומק מהותה של השבת ולהשיג את נפלאותיה עבורם נתן הכתוב את הטעם הפשוט שיום יום השבת נקבע כי יום מנוחה ושביטה כנגד שביטת הבורא ממלאכה ביום השביעי לבריאת העולם ובזה אנחנו מעידים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם שישה ימים בשביעי שבת אך בעומק מהותה של השבת יש סודות עצומים כמוסים ונפלאים נסגבים ונהדרים אם נעמול כל חיינו להשיגם לא נוכל להתברך בלבבנו שהבנו את התכלית האמיתית. כמובן שדבריו על דרך הדרש ואין להוציא דברי הכתוב מן הפשט כי השבת היא אות עולם. אולם מכל מקום אנחנו לומדים מהם שיעור מופלא שאל לנו להתבונן בפשט טעמי המצוות. כאילו זה התכלית בעיקר ובוודאי על לנו לראות עצמנו כי מבינים ויודעים בשורשי השבת העמוקים או של התורה הקדושה הארוכה מארץ מידה מורחבה מניין וכך כותב החינוך סוף ספר ויקרא הנני עודני בא להזכירך במה שת התנצלתי הרבה פעמים על השורשים אשר מלאני ליבי לכתוב במצוות שאין הכוונה רק לחנך את הנערים ולתת את ליבם כי יש במצוות תועליות רבות וגלויות לכל אדם כאשר יוכלו להבין בילדותם ולכן קראתי את שם הספר חינוך ולעומק חוכמתם ורוב תועלתם אם יזכו דהיינו לעומק חוכמתם ורוב תועלתם של המצוות אם יזכו ישיגו בם בימי זקנותם הלא ידעת כי יש פרי נמצא אשר יש בו כמה תרופות בסגולה וגם טוב לאוכל כלה ואיש חכם יודע לספר בשבחי תרופותיו של הפרי ואשר לא ידע בכל אלה יאמר שהוא טוב לאכליו זאת אומרת יש אדם שיודע שיש בזה ויטמין זה ויש בזה זה ויש בזה זה וזה בריא ותאכל וזה טוב וזה חשוב יש מי שיודע גם איזה סגולות תמונות בפרי שזה יכול להועיל לזה ולהציל מזה ולרפא מזה וזה אז לכן מה שאני פירשתי אומר בספר החינוך זה בשביל הנוער כמו שאומרים שידעו שיש תועלויות מענייני המצוות אבל חס ושלום שלא תחשוב שזה סוף הטעם וזה אלא אם תסכים תחכים ותבין יותר. אז החינוך מבאר באופן נפלא שכל שורשי המצוות שהטעמו בספרו לא נועדו אלא לעורר את לב הנערים שמצוות התורה קדושות בטעמים נפלאים. אך בוודאי שבמי זקנותם יהיה עליהם לדע ולחקים עוד יותר ולדעת כי המצוות מכילות טעמים רבים ומופלאים עוד יותר ואין בכוחנו להשיג את כולם על פי זה נבין כי הקדוש ברוך הוא העניק לנו את המבט האמיתי על טעמי התורה מכוחה של מצוות בת פרה אדומה זאת חוקת התורה מכריזה התורה כל התורה זה חוקה לא זאת חוקת פרה אדומה זאת חוקת התורה כל התורה זה בגדר חוקה ואין להשיג את טעמה ואין לרד לסוף דעתה כל אשר נראה לנו כהשגה בטעמי המצוות ובסודותיהן אינו בגדר השגת התכלית ממש זו הסיבה מבאר רבי שלמה גנספריד זכר צדיק לברכה בספרו הפריון לכך שהכתוב אינו נוקט בלשון זאת חוקת הפרה אלא זאת חוקת התורה משום שמחוקת הפרה אנחנו למדים לכל התורה. גם למצוות שבא להן טעם בכתוב דע לך שגם הן חוקה. וכל הבנתנו בתעמי המצוות חלקית למדאי? ווודאי שאין לראות בזה חזות הכל. וכך כותב בית הלוי, שמות לא יג. ונמצא היוצא מדברינו דפרה אדומה הוא סייג וגדר גדול לאדם המתבונן בשכלו לחקור בטעמי המצוות. לבשל בהם לדון אחר שכלו ולהרוס ולומר אנוכי הרואה לדעת עמם ועל ידי זה יוכל להכשלוסיף או לגרוע רק צריך לעשות הכל בכל הפרטים מה שקיבלנו מריבותנו על פי כללי התורה והלכה הקבוע בלי לי נטות מאומה מדברי השולחן ערוך כיוון שהוא יודע בעצמו שאינו יודע עומק הדברים מבהיל על הרעיון עכשיו נשוב למאמר שלמה המלך בנוגע למצוות פרה אדומה אמרתי החקמה והיא רחוקה ממני רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו ונמצא כי הוא מכוון כלפי כל מצוות התורה מבאר בית הלוי. אמרתי החקמה בכל מצוות התורה והיא פרה אדומה רחוקה ממני עד מאוד. רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנה בכל מצוות התורה. ככל שאני מבין ויודע אני איני יודע על ידי עומקה של מצוות פרה אדומה הבינו אותי כי רחוק אני עד מאוד מהבנת כל מצוות התורה וואי וואי וואי התולדות יעקב יוסף פרשת קדושים אות יא מוסיף ומבאר גם כי זו הסיבה שנקרא שלמה ה חכם מכל אדם. משום שחכם הוא מי שמכיר את מקומו. ושלמה המלך שהסכיל יותר מכולם בטעמי התורה והמצווה הוא ידע יותר טוב מכולם עד כמה תורה רחוקה ממנו. לכן הוא החכם. מכל האדם שחושב שהוא חכם. שלמה המלך שהכיר יותר מכל את מקומו בריחוקו מחוכמת התורה, למרות חוכמתו אדירה, הוא שנחשב בגלל זאת חכם מכל האדם. זה טועם למה שאמרו חכמים. איזה הוא חכם הלומד מכל אדם אפילו מקטן זאת אומרת מה שיש ביד זה אין ביד זה אמרו חכמים מה יש לך ללמוד מקטן אתה כבר גדול אתה חכם איזה הוא חכם הלומד מכל אדם כולל קטן אז איזה חכם אתה אז במה אתה חכם אם יש לך עוד ללמוד מילדים קטנים איזה חכם אתה אומר לא זה החכם שהוא יודע יודע שהוא עוד לא יודע כלום וגם קטן יכול עוד ללמד אותו זה החכם בדיוק מה שמסביר פה לפי זה יובן היטב מדוע לעתיד לבוא תגלה לכולם טעם מצוות פרה אדומה שכן העלם הטעם של המצווה הזו לא נועד אלא ללמד אותנו על כלל המצוות שאין לנו הבנה בהן ולעתיד לבוא שיתקיים ומלאה הארץ דעה את אדוני כמים לים מכסים אז נשכיל ונבין בטעמי המצוות כולן לעומק לרוחב ולא נצטרך לתזכור את זו על הגילוי שהתרחש לעתיד לבוא בידיעת טעמי המצוות מביא מרן החפץ חיים זכר צדיק קדוש ברכה בפרשת תאזינו בשם התנא דבי אליהו כי בעולם הזה נתגלה רק המאור שבתורה שבעל פה אבל המאור שבתורה שבכתב לא נתגלה עוד ובעולם הזה אנו מגששים בתורה שבכתב כעיוור באפלה והתגלה מעורה לתורה שבכתב בהופעת אליהו הנביא לבשר את ביד משיח צדקנו במהרה בימינו אמן עכשיו נבין מדוע חשש משה לגלות את טעמי המצוות בפני ישראל עד שהקדוש ברוך הוא הורה לו לעשות כן אל תחשוב שתלמד אותם פעמיים ושלוש וזהו אלא כמו שולחן ערוך כל הפירושים תעמים משה רבנו חשש ויו אנשים מישראל שיכירו בטעמי המצוות ימצאו פתחים והיתרים לפי הטעמים ויבואו חלילה להקל או לבטל מצוות מסוימות לכן סבר מלכתחילה שלא לבאר לישראל את טעמי המצוות אלא רק לסדר בפניהם את דברי התורה שיהיה שגורים בפיהם. אתם זוכרים שסיפרנו מעשה בחסיד אחד שנותר אורח והרבי שלו אמר לו ש כן אמר לו הרב לחסיד האיש הזה מוטל על כתפיך לשבת אז הוא לקח את האיש, שם אותו על הכתפיים, הלך איתו הביתה. אמרו לו, "מה אתה עושה? תגיד, מה אתה עושה?" הוא אמר, "ככה, אמר הר לי הרב." אמר, "הכוונה שתיקח אותו שאתה אחראי, שהוא יהיה לו מקום לסעוד והכל". אומר, "לא, הרב אמר לי שהוא מוטל על כתפך, לקח אותו על הכתפיים. אז משה רבנו חשש שאנשים שהכירו טעמי המצוות ימצאו פתחים והתרים יבואו חלילה להקל או לבטל מצוות מסוימות. לכן סבר לא לבאר לישראל טעמי המצוות אלא לסדר את הדברים דברי התורה שיהיו שבורים על פיהם. אבל הקדוש ברוך הוא הורה לו להתעים בפני ישראל את המצוות. עם כל החששות האמורים עדיין יש תועלת רבה ועצומה בלימוד טעמי המצוות. כשאדם לומד טעמי מצוות מתוך ידיעה ברורה והכרה פנימית שהוא לא יכול להשיג את אמיתות המצווה כולה אלא רק אפס קציה. הרי שיוכל להסתייע בטעמי המצוות להגיע אל התכלית המבוקשת. אמנם עבודה רבה היא זו ללמוד טעמי מצוות ולזכור תמיד שלא מבינים כלום. אבל זה נדרש מאיתנו על ידי הבורא יתברך. זה מה שהוא רוצה. ככה הוא רוצה. כמו שהוא אמר תעשה את המצווה ככה הוא אומר תדע שאתה ככה. אל תתייחס לטעם כדי לבטל את המצווה. כי אתה חושב שככה וככה וזה התפקיד שלנו. עלינו ללמוד את הטעמים אבל לחוש חרדת קודש ולברך אשר קידשנו במצוותיו וציונו. אנחנו עושים מחמת הציווי מתוך הכנאה מוחלטת. לא בגלל טעם ולא זה הציווי. עכשיו נבין בעמקות נפלאה מה היה הסוד שהקדימו ישראל ואמרו נעשה לפני נשמע. קודם כל קיבלו על עצמם לעשות את המצוות בלי להרהר, בלי לחקור, לא טעם ולא דבר אחר. אחרי שקיבלו קבלה כזו באמונה תמימה, בציתנות, המשיכו ואמרו ונשמע. אנחנו מוכנים ושמחים לשמוע טעמי התורה, פירושים וסודות, שמחה גדולה, אבל אנחנו עושים כי אנחנו מצווים לעשות. בספר בינה לעתים חלק ב דרוש שני לשבועות הוא מבאר כי יסוד זה יסוד האמונה תמימה והבלתי מעורערת על ידי חקירות השכל הוא העומד בבסיסה של קבלת התורה הקדושה על הר סיני אנחנו קיבלנו את התורה בלי שום התנא ניה בתמימות בלי חקירות שכליות קבלת התורה כמו תשי חקירות השכל והגיוני אינן נצחיות ואפשר שישתנו בזמן מן הזמנים וכיוון שרצה הקדוש ברוך הוא להנציח אצלנו את דברי התורה באופן בלתי מעורער עד סוף כל העולם עולמות גזרה חוכמתו יתברך שהתורה תינתן לנו לא בהשגת חוכמה בעיון ומחקר אלא בדברים מוחשיים ומורגשים על ידי ראיית קולות ושמיעת ברקים ענן כבד על ההר וכל שופר חזק מאוד שמיעת עשרת הדיברות בראייה של אש שחורה על גבי אש לבנה. עושים המורגשים לא ניתנים לשינוי. וכך שהתורה ניתנה לנו באמצעותם ניתן לנו רמז עצום. תתרחקו כל ימסך מכשול של ערעור האמונה תמימה בחקירות שכליות למיניהן. אתם ראיתם. זה היה בחוש. זה לא השגה שכלית שאתה יכול להגיד כן, אולי ככה, אולי התבלבלתי, אולי זה. אתם ראיתם בחוש כל הדיברות ראיתם שמעתם ולכן מתרחם הנביא ישעיה למה תאמר יעקב ותדבר ישראל ותדבר ישראל נסתרה דרכי מאדוני ומאלוהי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת אלוהי עולם אדוני בורא קצות הארץ לא יעף ולא יגע אין חקר לתבונתו רשעי הדור ההוא טענו כי נסתרה מהם דרכו של השם ושהם לא מסוגלים ללך בדרך התורה מצווה כיוון שהבורא לא חנן אותם הרבה שכל ודעת להבין את טעמי כל דבר ועניין נגד טענה הבילית זאת הוכיח אותם נביא נאמנה והזכיר להם שהתורה ניתנה בחושים מורגשים בראייה ובשמיעה הלא ידעת אם לא שמעת לא ידעת שום דבר מן התורה מצד ידיעתך אם לא מה ששמעת מפי יתברך שקר הוא לומר שהבורא הניח לך להשיג את ידיעת התורה בחקירות צריך לך ואין לך שכל כי אין חקר לתבונתו אין תבונת התורה הנתונה מהשם יתברך מוסגת על ידי חקירה וזה מה שבהרצאות הראשונות היו שואלים אותי היום כבר לא שואלים כולם מבינים היו אומרים כן פעם התורה היא אמרה שלא תבערו אשמחו שכתכם היו מודליקים עש יש שם אבנים זה עבודה וזה מלאכה וזה היום יש מצת ויש זה ויש פה ויש שם זה זה זה בטל ומטל אז כל החרטות האלה כי הם מבינים שזה ככה וככה וככה לה לה לה יש מצווה וזה לא מעניין אותך מה מי למה איך מה ואתה צריך לעשות את המצווה כמו שהשם אמר זהו סטו אדם שאינו נוהג כך אלא מחשב חשבונות הוא משנה משהו מציווי של המקום ול משום שהוא סבור שכך רצונו יתברך לפי הבנתו שלא את העמה של המצווה עשוי למצוא את עצמו כמי שגרם זקים עצומים ביותר מה לנו יותר משאול המלך שלא השמיד את הגת עמלק לגמרי כמו שנצטו כי הוא עשה קל וחומר מי אמר לך לעשות אמרו לך להשמיד אותם כולם בלי יוצא מן הכלל לא אמרו לך לעשות לומדס רגלה ערופה אם יש חלל נמצא וזה אז זה תורה מקפידה על נפש אחת כל שכן על נפשות אחרות ורבות וזה מי בא לך לעשות את זה למה לא שמעת בכל השם וואי וואי וואי הנה מבואר כי לא לחינם נשא שלמה המלך נשים רבות הוא סבר בחוכמתו הרבה כי אם ישא בנות מלכים רבות יהיו אותם מלכים שרוויים עם ישראל בשלום ובאחווה ולא כשרו עליהם מלחמה. אם אתה נסעת את בת עמון ובת מואהב ובת של המלכים אז מה אבא שלה יצא לילחם בישראל כשהבת שלו שמה שאשתו של המלך שלמה אז היה לו מחשבות למה צריך להרבות לא בשביל תאווה בשביל הגנה על העם שישום וגם לעשות סמינר גדול בכל העולם הם יבואו בחתונה וזה וישמעו את הדברי תורה שאומר ואת החוכמה ואז יכולים להתגייר כמו הכוזרי וכולי וכולי וככה הוא יכול להחזיר את כל העולם בתשובה וכולם יחזרו הרבה מחשבות טובות וזה לא תאווה סתם אלא האם הוא הצליח עם כל התוכנית ועם כל המחשבות? לא ולא. ונאמר שבשעה שהוא נשא שלמה את בת פרעה, נעץ המלאך גבריאל קנה בים. על אותו קנה נבנה קרח של רומי שעלתה לימים והחריבה את ישראל. בזה שהוא נסע עם כוונות טובות את בת פרעה והרבה נשים הוא גרם שתיובלד מלכות רומי והיא תחריב את הבית שהוא הקים. אחד מחסידיו של האמרי אמת, האדמור מיגור, זכר צדיק ברכה, עלה לחדרו עם בקשה מיוחדת. נוהג אני להתכונן לקראת התפילה במשך שעות רבות. וכיוון שכך מתאחר תפילתי מאוד. האם יותר לי לנהוג כך שאם לא עשה כן לא אוכל להתפלל כראוי? זה אחד מהחסידים פנה לבעל העמרי אמס. הרבי שמע והשיב לו בפסקה מתוך פיתום הקטורת. אילו היה נותן ב קורטוב של לדבש, אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה. ולמה אין מערבין בדבש? מפני שהתורה אמרה וואי וואי וואי וואי כשהתורה אומרת פסק הרבי אין מקום לשום חשבון שהוא כשם שאנחנו לא עורכים חשבונות שניתן לשבח את הריח של הקטורת אם נערב קורטוב של דבש כיוון שהתורה עשרה זאת כך אל לך לערוך חשבונות מעולים ככל שיהיה נגד הזמן של תפילה צריך לעמוד בזמן התפילה בזמן שקבעו חכמים הוא רוצה שעות לפני ו ואחר כך התפילה תגיע להם מנחה ומנחה תהיה בשחרית כבר. אמר לו, ולמה אין מערבין בדבש? מפני שהתורה אמרה. זהו מה שהתורה אמרה זה מה שצריך לעשות בלי חשבונות. מבאר בית הלוי. על כל אחד מוטל את החובה ללמוד ולהגות בטעמי התורה. אבל מתוך השקפה הנכונה והראויה, כמו שלמדנו עד העתה ועצה מופלאה ונכונה. איך חוגים בדחמי המצוות מבלי לבוא לידי סכנה? מלמד אותנו דוד מלכנו בשמיכות הפסוקים בתהילים קיט א' עד אשרי תמי מדרך ההולכים בתורת אדוני ממשיך אתה ציווית פיקודיך לשמור מאוד החלי יקון דרכי לשמור חוקך אז לא אבוש והבתי אל כל מצוותך. מי שרוצה לשמור נפשו בשעה שהוא לומד טעמי המצוות, יקדים לעשות מתוך אמונה תמימה בפשוטה. אתה ציווית פיקודיך לשמור מאוד ואז לא אבוש והבתי אל כל מצוותך. אז בהתחלה אשרי תמימ דרך ההולכים בתורת אדוני קודם כל שמירת החוקים בתמימות ביושר מתוך הכרה ידיעה אין בידינו לרד לעומק השגת טעמי המצוות אתה ציווית פיקודיך לשמור מאוד לא לנטות ימין ושמאל על פי חקירת השכל ורק אז אז החליקנו דרכי לשמור חוקך אז לא אבוש בביתי על כל מצוותך אחרי שיהיה הלב שלם בשמירת החוקים לא אבוש לא אבוא לידי חטא חלילה והבתי אל כל מצוותיך בעת שאני דורש את הטעמים והסודות לטעום ממתק צוף דובשן. הנהגה מופלאה זו מבאר הבית הלוי ברמוזה גם במאמר דוד מלכנו במקום אחר בתהילים. מ יא שמעי בת אוראי והתי אוזניך. הכתוב פותח בשמיעה שמעי בת אחר כך ממשיך בראייה הוא ראי ומסיים בשמיעה ואתי אוזנך למה מתחיל בשמיעה ממשיך בראייה מסיים בשמיעה למה בתחילה צריך אדם לקיים את כל התורה והמצוות באמונה רק בשמיעה מה שהוא שמע שההלכה אומרת בלי לחקור להתבונן בטעמים ובשורשים זה נקרא שמעי בת אחרי כן שהתחזק ליבו באמונת דברי התורה ולשון חכמים רשאי להעמיק בטעמי המצוות ונתבונן באור הגנוז הצפון בהן זה נקרא הוראי אך בכל מצב, בכל זמן, גם שעמיק בטעמי התורה והמצווה, מוטל על האדם לזכור, כי לעולם לא יוכל להגיע לידיעת התכלית ובשום פנים ואופן לא יוכל לשנות ולו מאומה מקבלת חכמים במצוות התורה ובדרכי הלימוד. ועל כך שב כתוב ומטריע ואתי אוזנך לעולם תהיה במצב של הטיית אוזן לא רק כלפי קיום המצוות אמורים הדברים אלא גם כלפי דרכי לימוד התורה כותב בית הלוי כשאדם יושב ללמוד צריך לחזק ליבו באמונה להאמין בכל מה שכתוב בה בלי נטיית שום דבר אחרי השכל לא לומר שמועה זו נאה או לא נעה גם אם לפעמים נדמה בדעתו להקשות על הקשים בגמרא ואיך דורשת הגמרא ר מפסוק זה ולפי שכלו ידמה לו לא כמו חכמים זכרונם לברכה כמו כמה ליצנים בדור שכבר חולקים על רבותינו ועל כל זה צריך לחזק את ליבו באמונה כישארים דרכי התורה ומה שאין הדבר מתקבל בליבו ושכלו אין חיסרון אלא בו. כמו שדרשו על הפסוק, כי המצווה הזאת לא נפלת היא ממך. ואם נפלת ממך. בהמשך הדברים יעשה אוזנו כפר כסת הן בתורה והן במצוות ולקבל רק כפי שאומרים לו. ואחר כך הרשות בידו להתבונן בעמקי הדברים ובסודותיהם. הן בטעמי מצוות העשייה והן בדרכי הלימוד להבין. מכל מקום ממשיך בית הלוי ואומר גם אחר ההתבוננות צריך שוב לחזור לאמונה הפשוטה שהרי לא יוכל להשיג כל עומק הדברים עד תכליתם. וכמה אמר הכתוב אמרתי החקמה והיא רחוקה ממני עמוק עמוק מי ימצאנו ותכלית הידיעה הוא שלא נדע התכלית של הידיעה כמה שתלמד תלמד תלמד תלמד שלא נדע תמיד תדע שלא תדע עד תכלית דברים וגם צריך לחזק ליבו באמונה שלא יקשל אחר שכלו לשנות אפילו קצת בדברים. אבל אם לא התחזק ליבו באמונה והוא עלול למשך אחרי שכלו אז אין להתבונן בטעמים כי קשה להרבה אחר שכלו. כמו שקרה עם אחד הליצנים בדור שחולק על חכמים בגלל שהוא חושב ששכלו כשכל את הנאים הקדושים יש להם שכל וגם לא יש שכל רק שכל מעובד על כך בדיוק כיוון דוד מלכנו שאמר טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי שבאים לבקש מהקדוש ברוך הוא שיחון אותנו בדעת ובבינה שנוכל להשכיל ולהבין בתחמן של מצוות אנחנו לא יכולים לדרוס זאת אלא אם כן הקדמנו אמונה תמימה ופשוטה רק אם קיבלנו על עצמנו כעבדים ממש את עול המצוות. יש לנו רשות לבקש טוב טעם בדעת. טוב טעם בדעת למדני. למה? כי במצוותיך האמנתי. אני יכול לבקש שאתה תפתח את ליבי ושכלי להבין טעמי המצוות, כי אני מאמין במצוותיך. זה לא יזיז אותי מהאמונה במצוותך. אני לא אגלוש. בזה מבואר מאמר שלמה המלך, מושכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, בהתחלה מושכני אחריך נרוצה ורק אחרי זה הביא אני המלך חדריו. אנחנו רצים בהתחלה לקיים את דברי השם בפשטות ובתמימות אחרי זה מבקשים להיכנס לתוך החדרים פנימה לזכות להשיג כמה סודות מן התורה אי אפשר לגשת ללמוד טעמי מצוות בלי להקדים ידיעה ברורה שככל שנשיג ונדע לא נצליח לרד לסוף עומק רצונו יתברך ובשום פנים ואופן לא נדמה בעצמנו הנה הצלחנו להבין טעם המצוות ועתר רשאים לחשב חשבונות בכל הנוגע לקיונן אסור לנו בשום פנים ואופן לקשור בין ההבנה הידיעה וההשגה לבין קיום פשוט ומעשי של המצווה את המצוות צריך לקיים בכל מצב ואופן ולא משנה אם זה תואם את ההשגות שלנו באותו עניין או לא. הנהגה זו גם רמוזה במאמר דוד מלכנו בתילים לזן לזן שמור תם וראה ישר מבאר בית הלוי בהתחלה עלינו לשמור את הדברים בתמימות בלי לשאול בלי לחקור על מה ולמה אחר כך הוראה ישר אחרי שמקיימים את הכל בתמימות שמור תם מסייע הבורא בידך להבחין עד כמה מיושרים דרכי הבורא ומוטעמים בטעמה ודרשו ריבותינו במדרש את מאמר הכתוב ולקחתם אגודת אזוב זה שנאמר בשיר השירים כתפוח בעצה היער כן דודי בן הבנים בצילו לא חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחיקי. מה התפוח זה? נראה לעין כלאום ויש בו טעם בריח. כך הקדוש ברוך הוא חיכום ממתקים בכולו מחמדים ונראה ונראה לאומות העולם עובדי אלילים לא ונראה הקדוש ברוך הוא לאומות העולם עובדי אלילים ולא רצו לקבל את התורה והייתה התורה בעיניהם דבר שאין בו ממש ויש בו טעם בריח טעם מנין שנאמר תעמור הוא כי טוב אדוני וריח מנין שנאמר וריח סלמותייך כריח לבנון אמרו ישראל אנו יודעין כוחש לתורה לפי כך אין אנו זזין מן הקדוש ברוך הוא ותורתו שנאמר בצילו חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחיקי. אז דברי המדרש טעונים ביאור שכן אם אומות העולם ידעו שיש בתורה טעם וריח מדוע נמשלה בעיניהם כדבר שאין בו ממש? ומה זה שאמרו ישראל? אנו יודעים כוח של התורה ויש בה טעם ורע. לפי כך אין אנו זזין מן הקדוש ברוך הוא. תשובה נפלאה מביא הצלח הקדוש על פי היסוד האמורק. וזה לשונו. המדרש הזה בא להורות וללמד שאין לאדם ילוד אישה. קצר המדע וחסר תבונה להתבונן במצוות השם ובדברי תורתו הקדושה. ולא להמציא טעמי מצוות. למה ציוה השם לעשות מצווה זו ושלא לעשות דבר זה? ואף שגדולי חכמי ישראל כתבו טעמי מצוות, הרמב"ם בספר המורה והראו בספר החינוך שחקרו למצוא טעם למה ציווה השם כן? לא הייתה כוונתם להעמיד יסוד המצווה על הטעם. לומר שהטעם למצווה הוא הסיבה לא והצלח מעריך ומטריע מפני הסכנה התמונה בתלית קיום המצוות בהבנת עמן ובן דבריו כותב ולא די שאין בכוח השגתנו למצוא טעם ברור על כל מצווה ומצווה אף גם זאת יש עוד כמה טעמים הנעלמים מאיתנו שאין לנו יכולים לדעת תכלית שום דבר ופעול לא טוב. לפי זה הוא מיישב מדרש באופן נפלא. בני אומות העולם שאינם רואים את מצוות התורה אלא מתוך המבט השכלי, מתוך הטעם והריח, מדמים שבתורה אין ממש. כיוון שכאשר הם מתקלים בדבר שאין בו טעם כביכול כמו חוקה וגזרה אין הדבר עולם את השגת שכלם והם מועסים בתורה זאת אומרת אם אני לא מבין אני לא עושה אף בני ישראל יודעים את כוחל של התורה ומבינים בכל נימי נפשם כי דברי התורה עמוקים מאיתנו עד מאוד ויש בהם ממש גם לא מבינים מאומה. ועל כן אינם זזים מן הקדוש ברוך הוא מתורתו ואינם מתנים בשום פנים ואופן את קיום המצוות בהבנת טעמיה ושורשיהם. בוויכוחים הראשונים שלי עם חילונים היו טוענים זה זה לא מובן למה זה ולמה זה ולמה זה? כל מיני שאלות בין התשובות שהייתי אומר. כל פעם הייתי אומר תשובה. אומר לו שאתה בא לרופא ואתה אומר שיש לך כך וכך אומר לך קח את הרצפט הזה ויש בו כדורים כאלה וכאלה. אתה הולך לבית מרכחת מקבל את הכדורים חוזר לרופא. למה נתת לי כדורים חומים? לחבר שלי נתת עצובים. מה זה? מה זה הולך לפי ספרדים אשכנזים? איך זה הולך? תסביר לי בבקשה למה נתת לו ככה? למה לי ככה? אם לא אני לא בולע את הכדור. זה גוי טמבל. הגוי אומר, אם אני לא מבין, אני לא מקיים. מישהו שואל איזה רופא, מה תכולת הכדור? למה בחרת כדור זה? למה זה? תסביר לי מה מכיל הכדור. שום דבר מאמינים. באים לקדוש ברוך הוא. ה תסביר מה אתה בום טרח. תעשה תעשה מה זה תסביר מה אתה חושב שאני פטי? אאמין לכל דבר. תשובה אחרת שנתתי כל פעם לפי הפרצוף אני נותן אדם מגיע לא ארצות הברית ויש שמה מוניות צהובות כשיוצאים משדה התערופה מלא מלא ויש שמה כל מיני נהגים נראים מפוקפקים לא נטאר אותם אתה נכנס לתוך המונית, הוא שואל אותך מה הכתובת ואתה אומר לו. שואל אותו כמה זמן זה יקח? אומר שלוש שעה. שם את הראש מאחורה, נרדם סומך עליו שהוא יביא אותך לכתובת וזה. אולי יקח אותך לסוהו, אולי יקח אותך לאיזה מקום, ישדוד אותך, יורד לך את האצבע עם הטבעת. אולי מה? איך אתה סומך? אתה מכיר אותו? אתה מכיר אותו? תהיה עירני לפחות פקוח. תהיה עם הידית על הדלת שלא יסגור עליך, שתוכל לצאת. מה אתה יודע מה קורה שמה? יש שמועות שמה לא כל כך טובות. על נהג מונית הוא סומך, על הקדוש ברוך הוא שברא אותו הוא לא סומך. תסביר לי למה לא נראה לי איך מה יש מישהו נוסע עם נהג מונית כזה ברצ? למה פנית שמאלה? למה פנית שמאלה? יש דרך ישרה. למה אתה פונה שמאלה? זה נקרא מג'נון. אחד ששואל שאלות כלך אתה נהג או אתה מה אתה נוסע או נהג אם אתה נהג תזכור רכב שעל לבד אם אתה נכנס לפה אני הנהג אני יודע מה אני עושה נכנסת לעולם סמוך על הנהג הנהג יוביל אותך בדיוק לאן שצריך להגיע אם אתה רוצה לקפוץ באמצע הנסיעה איך אומרים ביידיש עומרק אז על פי היסוד הזה נבין היטב את ההבדל בדברי בעל האגדה. מה ההבדל בין השאלה של החכם לשאלה של הרשע? החכם שואל, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם? מה הרשע שואל? מה העבודה הזאת לכם? על הרשע החליטו רבותינו בפשטות הכה את שיניו לענות לו נחרצות ולומר לו כאילו היה שם במצרים לא היה נגעל אתה עם השטויות שלך והשאלות שלך לא היית יוצא ממצרים וכלפי הבן החכם קבעו אצלו צריך לנהוג לגמרי אחרת להשיב לו בעלות הפסח עד טומן עד הסוף. למה זה ככה? הרשע אמר מה העבודה הזאת לכם לכם הוא הוציא את עצמו מן הכלל לכן הוא כופר בעיקר ככה אנחנו אומרים בהגדה האמנם אם נדקדק נמצא שגם הבן החכם מוציא עצמו מן הכלל הוא אמר אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם כן. למה הוא זוכה ליחס שונה? על פי מה שלמדנו, אין קושי בכלל. נכון. על פניו נראה ששניהם הוציאו את עצמם מן הכלל. אבל האמיתו של דבר כל אחד שואל את השאלה בגישה שונה בתכלית. הבן הרשע חסר אמונה תמימה. שהוא שואל מה העבודה הזאת לכם? הוא כאילו אומר אם לא תסבירו לי מה פשר העבודה אני לא עושה. מה העבודה הזאת לכם? זה לא בשבילי. אם אני לא מבין אני לא עושה. הרשע מתמקד בלשון מה העבודה הכוונה מה העשייה הזאת שאתם עושים הוא טמא על עצם המעשה ומסתתרת כוונה ברורה אם אני לא מבין אני לא עושה אדם חסר אמונה תמימה ושאינו מקבל עול מצוות ללא עוררין לא רק שאינו ראוי לתשובה נאה אלא גם ראוי שיק יקחו את שיניו ויענו לו קשות. אבל הבן החכם לא ככה. הוא חוקר, הוא דן מה הטעמים של המצוות והשורשים אחרי הקדמת אמונה תמימה ופשוטה. והוא רוצה להבין משמעות העמוקה במעשה המצוות. מה העדות, החוקים, המשפטים. הוא לא הולך על העבודה, על העשייה עצמה. זה לא נתון לדיון בכלל. זה ברור צריך לעשות אבל הוא רוצה בטור חכם להחקים ולהבין מה הטעמים. לא כתנאי. הרשע מדבר ישר על העשייה. מה העבודה? לא מעניין אותו בכלל. יש טעם, אין טעם. מה זה? מה? הבן החכם לא מתנה את קיום המצוות בהבנת השכל. הוא מציר כביכול בכל מצב, בכל אופן, המשיך לקיים את המצוות גם אם לא הזכה להבין. אלא מאחר שהבורא התיר לחקור ולדרוש בטעמי המצוות, הוא ניגש בחרדת קודש ושואל מה העדות והחוקים והמשפטים. וכיוון שכך ראוי הבן החכם שישיבו לו על כל השאלות ויתעימו לו אלקות הפסח. וזה בא לידי ביטוי מה מסתתר אצל כל אחד משני השואלים בלשון הכתוב. השאלה שהבן החכם איך כתובה בתורה? כי ישאלך בנך מחר לאמור. מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם? הבן החכם שואל מחר הוא לא מתנה את קיום המצוות בהבנת הטעמים אלא תחילה הראש הוא מקיים ורק מחר הוא שואל על שאלה כזאת אפשר להשאיר כיך בנך מחר למה מחר השאלות באות אחרי שעושה עושים את המצוות. היום עושים את המצוות, מחר שואלים שאלות. הבן הרשע שואל בו ביום, מה העבודה זאת הזאת עכשיו? מה העבודה הזאת כשזה לפניו? מה העבודה זאת לכם? אם לא תשיבו לי, אני לא עובד. לכן מקים לו את השיניים. אז רואים שמרומז גם בפסוקים עצמם מה מסתתר הרי כל אחד מהם. אמנם לא נקה לאדם משכיל ופיקח המורגל להפעיל את שכלו ואת דעתו בנוגע לכל דבר ועניין. לנהוג ההפך גמור ובד בבד עם לימוד הטעמים של המצוות להמשיך לעשות מתוך אמונה תמימה ושלמה כאילו לא מוטל עליו כלל להבין זה ממש נגד הטבע של האדם קשה לאדם לעשות הפך מהבנתו כאילו נראה לו שמה שהוא הולך לעשות זה לא לא מסתדר עם מה שהוא חושב מה שהוא מבין מה ש קשה קשה קשה לבן אדם אבל עלינו לדעת כי הנוהג כך זוכה לטובה עצומה בשעה שהוא הולך נגד טבעו השם הולך גם נגד הטבע ומזכה אותו בישועות וניסים אתה הולך על פי הטבע ורק מה שאתה מבין וזה גם אני אלך איתך לפי הטבע ולא תזכה אף פעם לשום דבר חוץ לטבע אבל אם אתה משבר את טבעך בגלל שאני ציוויתי כך וכך, אני גם הולך איתך בדיוק אותו דבר. גם כן. אין טבע בשבילך. כל זמן שאדם קיים מצוות שהן אצלו בגדר חוקים מבלי להער אחריהם ומבלי לנסות לחקור תעמן למרות שזה מנוגד לטבעו האנושי שהוא רגיל לחקור כל דבר ולהבין אז הקדוש ברוך הוא ינהג עמו במידה כזו ויושיעו בדרכים מעל הטבע ואם לא הוא נהג אתה כפי הטעות וניתן לבאר בזה את הכתוב בתהילים קיט רחוק מרשעים ישועה כי חוקך לא דרשו איי איי איי ישועה זה ביטוי לחסד שמיים מעל דרך הטבע למה רחוקה ישועה מן הרשעים משום שהם לא דורשים בחוקיו של הקדוש ברוך הוא. חוקיך לא דרשו. לא היו נכונים להכניע את עצמם ולקבל ללא עוררין את החוקים של הבורא. הם לא יזכו לישועה. אמנם כן את המצוות השכליות הם מקבלים על עצמם ברצון אבל לכל זה אין ערך. כאשר אדם אינו נוהג כעבד הוא מקבל על עצמו הכל בכל קול, גם מובן וגם לא מובן, גם מצווה שכלית וגם חוק סתום כעבד שנכנע לפני ריבו. אז כשהרשעים לא מקיימים חוקים ואינם מוכנים לקיים מצוות שאינן נדפסות בטבעם ובהגיונם לא יזכו לישועות מעל דרך הטבע רחוק מרשעים ישועה כי חוקך לא דרשו אדם המקיים את המצוות כעבד המקיים רצון אדונו מבלי לערער בלי התניות בלי קבלת הסברים וביאורים הוא מתעלה למעלה עצומה וכך מבאר הבני סוכור על אברהם אבינו נאמר בברית בין הבטרים והאמין באדוני ויחשבה הלא צדקה האמונה של אברהם אבינו בדבר השם מבלי להבין ולחקור נחשבה לו לצדקה למה? השכל הוא פיקדון אצל האדם מהשם יתברך. כאשר אדם קיים מצווה, משום שהוא משכיל בחוכמתו, הוא מבין את טעמי המצוות, הרי הוא משול למי שמחזיר פיקדון לחברו. הקדוש ברוך הוא הפקיד אצלו את החוכמה. כמו שאנחנו אומרים אשר יצר את האדם בחוכמה והוא מחזיר כביכול הקדוש ברוך הוא את פיקדון החוכמה בכך שהוא פועל ומקיים מצוות על פי השגת החוכמה אבל לא כן כאשר אדם עובד את הבורא מתוך אמונה תמימה ודבר שהחוכמה לא יכולה להשיג בפעולה כזו נותן אדם צדקה לקדוש ברוך הוא שהרי הוא עובד את הבורא בדבר שלא הופקד בידו ובכך מעלתו עצומה ונוראה. אם אתה כל דבר מקיים בחוכמה שהשם נתן לך אז אתה מחזיר לו. נתת לי חוכמה בשביל שאני אבין. הבנתי אז כאילו אני מחזיר לך מה שרצית. הבנתי בחוכמה שנתת לי. אבל אם בן אדם בלי להשתמש בחוכמה שקיבל מהשם והוא עושה את המצווה בלי החוכמה שהוא נתן לו להבין אז כאילו הוא נותן צדקה הוא לא מחזיר לו את מה שהוא השתמש בו שנתן לו לכן ויחשבה לו צדקה בלשון הכתוב חוקת התורה רמז נפלא הנצחיות של התורה והדבקות של עם ישראל אלה המקיימים אותה מתוך אמונה תמימה ופשוטה מבלי להבין את הטעמים אומר השפת אמת כי חוקה הוא מלשון רישום וחקיקה חוקה זה כמו לחקוק לחקוק באבן בסלע חקיקה כאשר אדם מקיים את המצוות משום טעמן [מוזיקה] הרי שאין לו חלק באמת בתורה ובמצוותיה שהרי טעם זה לא דבר קבוע לגמרי וטעם עלול להשתנות רק כאשר אדם מקיים מצוות כאילו מקיים חוקים המצוות חקוקות ורשומות בנפשו והוא דבק באמת בנחלתו אותו יתברך זה החוקהוק אצלו הכל לא משתנה טעמים יכולים להשתנות בזמנים בעניינים באנשים במקומות אבל מצווה לא יכולה להשתנות בשום זמן מן הזמנים זה נקרא כמו חקוק בסלע אז כל המצוות אצלו זה חקיקה ארבעה יסודות בעולם העפר מחוסר תנועה ועומד במקומו. מצד שני הוא חביב מכולם, הוא ניצחי מכולם. עליו נאמר והארץ לעולם עומדת. באותה מידה בדיוק ממבאר השפת אמת את החביבות של מי שמקיים את מצוות התורה כחוקים ללא שינוי. נכון? הוא לא מתעלה, מתפלפל בטעמים גבוהים ונסגבים. הוא אינו מתנוע בחקירות ודרישות אבל הוא נצחי מכולם. הקשר שלו עם המצוות ועם הבורא הוא נצח ותמיד. הגאון מוילנה בסוף ימיו אמר שהוא עובד עכשיו להשיג את האמונה תמימה פשוטה כמו שיש לסבתות שלנו שהיו מאמינות ב100 לא מכוח החקירה והפלפול והידיעות העצומות והמקיפות בנגלה ובנסתר האמונה תמימה בזמן גרוס ספרד באינקוזיציה מי שעלו על המוקד היו אנשים הפשוטים המאמינים התמימים והפקחים והלמדנים והזה עסוק כל מיני חשבונות וזה ונקראו אנוסים אחרים וכולי וכולי כדי להימלט מהמוות. מי שחקוק אצלו המצוות הוא לא הוא מחובר לקדוש ברוך הוא. הוא לא זה לא משנה תאים עליו תמיט אותו לא מעניין אותו בכלל הוא דומה לעפר דומם שפל חסר תנועה וחיוניות כביכול אבל זו מעלתו וחביבותו לא משתנה לא משתנה לכן הצטוינו לשרוף את הפרה עד שתעשה אפר ועל ידי האפר אפר מטהרים מטומעת מת. האפר דומה לעפר מסמל את ביטול הדעת כביכול וגם את ניצחיותה של התורה שהיא מתקיימת כחוקה כמו שעפר ואדמה וארץ וכל אלה קיימים לעולם. ולסיום מבאר השפת אמת איך היות מצוות הפרה חוקה ללא טעם וסיבה כביכול איך היא משמשת כסיבה לכך שהאפר של הפרה מטהר מטובעת מת שכן המיטה לא נגרמה לעולם אלא משום חטא של אדם הראשון שהוא אכל מעץ הדעת וכביכול הכניס את דעות שלו ושיקול שכלו לתחום קיום רצונו יתברך. האלוהים עשה את האדם ישר והם מה ביקשו חשבונות רבים. הם מה זה אדם וחבה. האלוהים עשה את האדם אדם שנברא בצלם אלוקים עשה אותו ישר. אבל כשמתחילים חשבונות זה התוצאה. המיטה נגרמה לעולם בחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת והכניס דעות שלו ושיקול שכלו לתחום קיום רצונו יתברך. וממילא דווקא המצווה זו שהיא חוקה גמורה בלא טעם בלא סיבה כביכול היא מובילה לטהרה מהטומאה הזאת. זה מטהר מטומעת מתר. האמונה התמימה והפשוטה המתגלת במלאו העוצמה בקיום מצווה זו היא תיקון מופלא לחטא הקדמון שערב את דעתו במצוות של השם יתברך. על מלחמת האדם ביצרו אמרו לי בותנו בקידושין ל אם פגע בך מנובל זה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר כפתי שפוצץ עליו הסיום של המאמר שמדמה את יצר הרע לברזל נוקשה נגד אלה המתחכמים למצוא התרים שונים ומשונים במצוות התורה ומדמים בנפשם שהשיגו בדעתם את טעמי התורה ושורשיה. אז על זה מבאר הצלח הקדוש. יצר הרע המסית קח את האדם הוא דומה לברזל. משום שהוא קשה עד מאוד עבור האדם והבלבול שהוא יוצר אצל האדם רב יותר מסתם תאווה. מה התרופה ליצר הרע כזה? לחזק את הידיעה והכרה ברורה שלעולם לא נוכל לגמור בדעתנו את כל טעמי התורה ומצוות. דברי התורה אם כפטיש יפוצץ סלע. כשם שסלע המתפוצץ תחת הפטיש, מתרסק ונית לכל עבר. כך דברי התורה יש בה טעמים רבים לאלפים. חלקם גלויים וידועים ברובם סמוים ונסתרים וככל שנעמיק ונבין רק נדע כמה אנחנו רחוקים ואם תגיע להכרה כזו כפטיש יפוצץ סלע אם אתה לוקח אותו לבית המדרש שמה מה? אם הוא עשוי מאבן הוא יהיה נמוח. ואם הוא ברזל הוא התפוצץ. כי התורה עם כל טעמיה וסודותיה זה כפטיש יפוצץ סלע. אלפים אלפים של טעמים. הרמב"ם אומר שכל פירוש בתורה מתפרש לתרייג. טעמים ופירושים. הוא אומר זה רק הראשים. זה כמו האבות ויש לזה עוד תולדות לאינסוף. אור החיים הקדוש היה יודע 84 פד פירושים על כל פסוק. כל פסוק בתורה. כל פסוק. פעם בא אצלו מישהו שמע שהוא אומרים שזה אז הוא שאל אותו איזה פסוק. אמר לו 84. אנחנו יכולים לזכור חמישה חמישה טעמים לפסוק. זה שכל מבעית. מי שיכול לאגור כל כך כל כך זה לא יאומן כיסופר. אז אם בן אדם יודע שהתורה היא רחבה מנייר ארוכה מארץ מידה מידה מידה עם דגש בה מפיק ה מה פירוש את השולחן הזה אפשר למדוד עם מטר כבישים מודדים עם קילומטרים לא עם מטרים ומה המידה שאפשר למדות את התורה אז כתוב ארוכה מארץ מידה. זאת אומרת קח את כל כדור הארץ ו האם אפשר להשתמש עם כדור הארץ כמידה כדי למדוד את עורכה של התורה? כתוב שהרוכה מארץ מידה. המידה שאפשר למדוד איתה היא יותר ארוכה מכדור הארץ ולא אומר בכמה ואז אתה רק מתחיל למדוד כאילו עם כביש אתה מודד ויכול להיות כביש אלפי קילומטרים במדינות מסוימות אז אה לך תמצא עכשיו אז זאת אומרת ליצר הרע אם הוא בא ואומר לך מה אתה עושה? איפה זה כתוב? מי אמר לך? למה אתה זה כך אמרה התורה זהו? השם ציווה ואני עושה מה שהשם ציווה ויש מצווה לקבל את השבת בשמחה נכון? ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראה עונג שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראה עונג שבת עם מקדש מקדש מקדשי שביעי שבת מקדש מקדש מקדש שביעי שבת אנחנו אומרים כל יום לפי כך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפערך ולרוממך וליתן שיר שבח בהודעה לשמך גדול וחייבים אנחנו לומר לפניך שירה בכל יום תמיד צריך לשורר לשם כל יום תמיד לכן אנחנו משתדלים לשורר בכל יום אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו אשרנו כשאנחנו משקימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אה אתם רואים כתוב שצריך להשאיר כל יום להודות וללל ולשבח לקדוש ברוך הוא עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו ברננה בואו לפניו ברננה י עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמ את השם בשמחה בואו לפניו לפניוננה בואו לפני ברננה בואו לפניו לפניו ברננה בוא לפניו ברננה ה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בוא לפניו לפניו ברננה בואו לפניו ברננה בואו לפניו לפניו בואו לפניו ברננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו ברננה בואו לפניו לפניו בואו לפניו ברנ עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בוא לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו ברננה very much שבת שלום.