סוד הויתור - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'שלום רב' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

פרק ו: סוֹד הַמְּחִילָה וְהַוִּתּוּר – סוֹד הַוִּתּוּר;

הִנֵּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַמִּבְחָן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הוּא, כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי אַחֵר הֵצִיק לוֹ אוֹ הֵרַע לוֹ חַס וְשָׁלוֹם. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַפֶּלֶא יוֹעֵץ (ערך שנאה), שֶׁבְּוַדַּאי כַּאֲשֶׁר כָּתְבָה הַתּוֹרָה (ויקרא יטיז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", הִיא לֹא הִתְכַּוְּנָה בִּדְבָרֶיהָ לְצַוּוֹת אֶת הָאָדָם שֶׁיֹּאהַב אֶת חֲבֵרָיו וִידִידָיו מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד אוֹהֵב אֶת חֲבֵרָיו וִידִידָיו וּמַדּוּעַ שֶׁיִּשְׂנָאֵם, אֶלָּא בְּוַדַּאי כָּל כַּוָּנַת הַתּוֹרָה בַּפָּסוּק זֶה הִיא לְצַוּוֹת אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִשְׂנָא כְּלָל אֶלָּא יֹאהַב אַהֲבָה רַבָּה אַף אֶת שׂוֹנְאָיו וּמְבַקְשֵׁי רָעָתוֹ, וְרַק בְּכָךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. 

הַמִּבְחָן לְמִדַּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל;

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְצָא עִם חֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו, קְרוֹבָיו וִידִידָיו אֲשֶׁר אִתָּם הוּא נִמְצָא בְּקִשְׁרֵי חִבָּה וִידִידוּת – וַדַּאי שֶׁאֵין זֶה הַמִּבְחָן וְהַמּוֹדֵד לְאַהֲבָתוֹ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְעָלוּל הוּא לַחֲשֹׁב שֶׁהִנּוֹ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל, מֵחֲמַת שֶׁהוּא אוֹהֵב מְאֹד אֶת כָּל חֲבֵרָיו וִידִידָיו. 

אָמְנָם הַמִּבְחָן וְהַמּוֹדֵד לָאָדָם, הֵיכָן הוּא אוֹחֵז בְּמִדַּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, הַאִם אָכֵן הוּא אוֹהֲבָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת אוֹ שֶׁמָּא לֹא חָלִילָה, זֶה דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר הוּא נִמְצָא בְּמַצָּב מֵבִיךְ, אֲשֶׁר בּוֹ הוּא נִקְלָע לִקְטָטָה אוֹ מְרִיבָה עִם יְהוּדִי אַחֵר, אוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא נִפְגָּע מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אֵיזֶה יְהוּדִי כְּלַפָּיו וְכַאֲשֶׁר גַּם בְּמִקְרֶה זֶה הוּא מִתְגַּבֵּר עַל הָרְגָשׁוֹת הַשְּׁלִילִיִּים הַמִּתְעוֹרְרִים בְּלִבּוֹ מִטֶּבַע הַדְּבָרִים כְּלַפֵּי אוֹתוֹ אָדָם, וּמַבְלִיג עַל עֶלְבּוֹנוֹ וּמוֹחֵל עַל בִּזְיוֹנוֹ, וּמְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ רִגְשֵׁי רַחְמָנוּת כְּלַפֵּי אוֹתוֹ יְהוּדִי - בְּכָךְ אָכֵן נִכָּר שֶׁזָּכָה וְהִגִּיעַ לְמִדַּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.

כִּי זֶה הַסִּימָן שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל יְהוּדִי מֵחֲמַת שֶׁהוּא יְהוּדִי, וְלֹא מִפְּנֵי כָּל מִינֵי סִבּוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ טוֹבוֹת הֲנָאָה כָּלְשֶׁהֵן, אוֹ מֵחֲמַת קִשְׁרֵי הַיְּדִידוּת הַקַּיָּמִים בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא רַק מִפְּנֵי שֶׁהַלָּה הוּא מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַף אִם הוּא הֵצִיק לוֹ אוֹ חָטָא כְּנֶגְדּוֹ אֵין זֶה סִבָּה לְשָׂנְאוֹ חַס וְשָׁלוֹם.

וְהִנֵּה אִם הַתּוֹרָה צִוְּתָה זֹאת בְּוַדַּאי שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת לְכָךְ, כִּי לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְקַיֵּם זֹאת לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ עַל כָּךְ, אֶלָּא בְּוַדַּאי שֶׁאִם יַעֲמִיק אָדָם בְּמַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וְיָשִׁית לְנַפְשׁוֹ עֵצוֹת נְכוֹנוֹת, יִזְכֶּה לְכָךְ.

וְעָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן מָה הֵן הַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת אֲשֶׁר עַל יָדָן יוּכַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" בִּשְׁלֵמוּת כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר עַל יָדָן יִזְכֶּה הָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד מֵעַם יִשְׂרָאֵל אַף אִם הוּא נִמְנֶה עַל שׂוֹנְאָיו וּמְבַקְשֵׁי רָעָתוֹ חָלִילָה. וְכֵיצַד יוּכַל הָאָדָם לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ וְאַף לֹא לִשְׁמֹר שִׂנְאָה כְּלָל בְּלִבּוֹ, לְמִי שֶׁהֵצֵר אוֹ הֵרַע לוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וְגַם לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (ויקרא י"ט): "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"?

וְיֶשְׁנָם בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כַּמָּה עֵצוֹת וּדְרָכִים נִפְלָאוֹת כֵּיצַד לִזְכּוֹת לְכָךְ.

יַד יָמִין שֶׁפָּגְעָה בְּיַד שְׂמֹאל;

עֵצָה רִאשׁוֹנָה: חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד], מְבָאֲרִים אֶת הַפָּסוּק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁעַל יָדָהּ יָכוֹל הָאָדָם שֶׁלֹּא לִנְטֹר וְלִשְׁמֹר שִׂנְאָה אַף בְּלִבּוֹ לְמִי שֶׁגָּמַל עִמּוֹ רָעָה הִיא, עַל יְדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְאָדָם אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַחְתֹּךְ בָּשָׂר, וּבְטָעוּת פָּגְעָה הַסַּכִּין בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה וּפָצְעָה אוֹתָהּ - הַאִם יַד שְׂמֹאל תִּקַּח אֶת הַסַּכִּין וְתִנְעַץ אוֹתָהּ בְּיַד יָמִין כִּנְקָמָה?! וּכְמוֹ שֶׁיָּד אַחַת לֹא נוֹקֶמֶת בַּשְּׁנִיָּה כִּי שְׁתֵּיהֶן אֵיבָרִים שֶׁל גּוּף אֶחָד, כָּךְ יְהוּדִי אֵינוֹ יָכוֹל לִנְטֹר שִׂנְאָה וּלְהַקְפִּיד עַל רֵעֵהוּ, כִּי גַּם כָּל יְהוּדִי הוּא כְּאֵבֶר מֵאֵיבְרֵי הָאֻמָּה כֻּלָּהּ וְכָל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הֵם כְּנֶפֶשׁ אַחַת, כִּי כֻּלָּם חֲצוּבִים מִשֹּׁרֶשׁ וּמָקוֹם אֶחָד מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְכֻלָּם הִנָּם חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמַּעַל. וְעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יִזְכֹּר זֹאת, לֹא יַקְפִּיד וְיִטֹּר שִׂנְאָה כְּלָל עַל חֲבֵרוֹ.

הַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן;

עֵצָה שְׁנִיָּה: כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם שֶׁשּׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּלוּם מִטּוֹב וְעַד רַע, אֶלָּאהַכֹּל נִגְזָר עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, כְּפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל הָאָדָם - עַל יְדֵי זֶה לֹא יִכְעַס וְלֹא יַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בַּעַל הַחִנּוּךְ (מצווה רמא) עַל הַפָּסוּק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", שֶׁשָּׁרְשָׁהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ הוּא שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיִתְבּוֹנֵן בְּלִבּוֹ שֶׁכָּל מָה שֶׁיִּקְרֶה לוֹ מִטּוֹב וְעַד רַע בָּעוֹלָם הַזֶּה, זֶה בָּא לוֹ רַק מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִיָּדָיו שֶׁל אֵיזֶה אָדָם לֹא יִקְרֶה לוֹ שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר יְצַעֵר אוֹתוֹ אוֹ יַכְאִיב לוֹ אֵיזֶה אָדָם, יֵדַע בְּעַצְמוֹ כִּי רַק עֲווֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לְכָךְ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עָלָיו כָּךְ, וְלֹא יַחֲשֹׁב מַחְשָׁבוֹת כֵּיצַד לִנְקֹם מֵאוֹתוֹ אָדָם, כִּי הוּא אֵינֶנּוּ הַסִּבָּה לָרָעָה שֶׁבָּאָה אֵלָיו, אֶלָּא הוּא רַק הַשָּׁלִיחַ. וּכְמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר בַּנָּבִיא (שמואל ב טז יא), שֶׁכַּאֲשֶׁר דָּוִד בָּרַח מֵאַבְשָׁלוֹם וְשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא יָרַד לִקְרָאתוֹ וְקִלֵּל אוֹתוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, וַאֲנָשָׁיו בִּקְּשׁוּ לִפְגֹּעַ בְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא - אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַאֲנָשָׁיו: "הַנִּחוּ לוֹ וַיְקַלֵּל כִּי הַשֵּׁם אָמַר לוֹ קַלֵּל". כְּלוֹמַר שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ תָּלָה אֶת הַבִּזָּיוֹן שֶׁקִּבֵּל רַק בַּחֲטָאִים שֶׁלּוֹ וְלֹא בְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא, כִּי יָדַע שֶׁהַכֹּל זֶה רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד.

אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי;

וּרְאֵה אֶת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַ'פֶּלֶא יוֹעֵץ' (ערך נקימה ונטירה) שֶׁכָּתַב עַל כָּךְ: 

"וְאִם יִשְׁאַל הָאָדָם כֵּיצַד יָכוֹל אֲנִי שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד עַל חֲבֵרִי שֶׁהֵרַע לִי וְשֶׁלֹּא לִנְטֹרבְּלִבִּי עָלָיו, וְאָמוֹר יֹאמַר שֶׁרְאוּיָה מִצְוָה זוֹ רַק לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת, עָלָיו לָדַעַת שֶׁמֵּאַחַר שֶׁצִּוָּנוּ עָלֶיהָ יוֹצְרֵנוּ, בְּוַדַּאי שֶׁנּוּכַל לְקַיְּמָהּ שֶׁהֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְלֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

וְהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְכָךְ הִיא, עַל יְדֵי שֶׁיַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהָרַע וְהַטּוֹב הַבָּאִים עַל הָאָדָם, בֵּין עַל יְדֵי בְּנֵי הָאָדָם בֵּין בִּידֵי שָׁמַיִם, הֵם רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לוֹ אֲפִלּוּ כְּדֵי שְׁוֵה פְּרוּטָה, אוֹ לְכַבְּדוֹ אוֹ לְזַלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ וְכַדּוֹמֶה, רַק אִם נִגְזַר עַל כָּךְ לְמַעְלָה, וְאֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ לְמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן גּוֹזְרִים עָלָיו לְמַעְלָה, וְהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם. 

נִמְצָא שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ רָעָה בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ, הוּא עוֹשֶׂה רַק אֶת שְׁלִיחוּתוֹ מִשָּׁמַיִם. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה דָּבָר זֶה קָבוּעַ בְּלִבּוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, יָבִין שֶׁאֵין לְהַאֲשִׁים אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי חֲבֵרוֹ הוּא כְּגַרְזֶן בְּיַד הַחוֹצֵב בּוֹ (ישעיה י טו), וְסוֹפוֹ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּד שׁוֹלְחוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה י ה), "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַנִּפְלָאָה שֶׁל הַ'פֶּלֶא יוֹעֵץ'.

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה;

עֵצָה שְׁלִישִׁית: הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זִיעָ"א בְּסִפְרוֹ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַל הַתּוֹרָה (פרשת קדושים), מְבָאֵר אֶת סְמִיכוּת הַפָּסוּק "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", לַפָּסוּק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ד'", שֶׁכַּוָּנַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ הִיא לוֹמַר לָאָדָם וּלְהַגִּיד לוֹ, שֶׁיֵּדַע נֶאֱמָנָה שֶׁאִם סִפְּרוּ לוֹ שֶׁפְּלוֹנִי דִּבֵּר עָלָיו רָעוֹת, אַל יַחְלִיט בְּלִבּוֹ לְחוֹבָתוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ בְּטֶרֶם יוֹכִיחַ אוֹתוֹ וִיבָרֵר זֹאת. וְגַם אַחֲרֵי שֶׁחָקַר אֶת רֵעֵהוּ וְהִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת פְּלוֹנִי דִּבֵּר בּוֹ סָרָה וּרְכִילוּת, גַּם אָז מְצַוָּה לָנוּ הַתּוֹרָה לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר לוֹ שִׂנְאָה.

וְכֵיצַד לֹא יַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ? כִּי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ – כָּמוֹךָ", שֶׁבְּכָךְ מְרֻמָּז לָאָדָם - תִּזְכֹּר וְאַל תִּשְׁכַּח שֶׁהוּא רֵעֲךָ וַעֲמִיתְךָ בָּזֶה וְהוּא הִתְנַהֵג בָּזֶה כָּמוֹךָ, כִּי אִם חֲבֵרְךָ דִּבֵּר עָלֶיךָ סָרָה, זֶה סִימָן שֶׁגַּם אַתָּה דִּבַּרְתָּ עַל אֲחֵרִים, כִּי אִם הָיִיתָ שׁוֹמֵר אֶת דִּבּוּרְךָ וְלֹא הָיִיתָ מְדַבֵּר עַל אַף אֶחָד בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה יָכוֹל גַּם חֲבֵרְךָ לְדַבֵּר עָלֶיךָ, וְרַק מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה דִּבַּרְתָּ עַל חֲבֵרְךָ סָרָה, נִתְּנָה לַחֲבֵרְךָ הָרְשׁוּת מִשָּׁמַיִם לְדַבֵּר אַף עָלֶיךָ, וּכְשֶׁיֵּדַע הָאָדָם שֶׁזֶּה אֵרַע לוֹ רַק בִּגְלַל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, בְּוַדַּאי לֹא יָבוֹא לְהַקְפִּיד עַל רֵעֵהוּ וְלִנְטֹר לוֹ שִׂנְאָה, אֶלָּא יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁגָּרְמוּ לוֹ כָּל זֹאת, וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.

הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת;

עֵצָה רְבִיעִית: הָעֵצָה הִיא לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְרַגֵּל לָדוּן לְכַף זְכוּת אֶת חֲבֵרוֹ, הוּא יָכוֹל לִמְחֹל לוֹ בְּקַלּוּת עַל מִקְרֶה שֶׁל פְּגִיעָה וְכַדּוֹמֶה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁמָּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה אוֹתוֹ אָדָם עָיֵף אוֹ רָעֵב וְכַדּוֹמֶה, אוֹ שֶׁהָיָה טָרוּד בִּטְרָדוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרוֹת מִטִּרְדוֹת הַחַיִּים הַשּׁוֹטְפִים, וְלָכֵן הוּא לֹא נִזְהַר כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא לְבַיְּשֵׁנִי אוֹ לִפְגֹּעַ בִּי וְכַדּוֹמֶה, וְעַל יְדֵי מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ יָסִיר הַכַּעַס מֵחֲבֵרוֹ. וְכָל הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, דָּנִים אַף אוֹתוֹ בַּשָּׁמַיִם לְכַף זְכוּת (שבת קנא).

יִתְבּוֹנֵן עַל סִבּוֹתָיו שֶׁל רֵעֵהוּ;

וְכֵן כָּתַב הַגָּאוֹן הָרַב אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֶר זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ 'מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ', שֶׁהָעֵצָה לְהַעֲבִיר אֶת הַשִּׂנְאָה וְהַקְּפֵדָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ לְבֵין רֵעֵהוּ הִיא, שֶׁתָּמִיד יִתְבּוֹנֵן וְיִסְתַּכֵּל מֵהַצַּד שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי רֹב הַקְּטָטוֹת וְהַקְּפֵדוֹת הֵם מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד חוֹשֵׁב רַק עַל הַצַּד שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל הַצַּד שֶׁל רֵעֵהוּ.

לְמָשָׁל, לִפְעָמִים הֶעָנִי מְבַקֵּשׁ סִיּוּעַ כַּסְפִּי גָּדוֹל מֵהֶעָשִׁיר, וְהֶעָשִׁיר נוֹתֵן לוֹ רַק תְּרוּמָה מוּעֶטֶת, וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵיהֶם מַקְפִּידִים אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, כִּי הֶעָשִׁיר רוֹאֶה בָּזֶה חֻצְפָּה וְכוֹעֵס עַל הֶעָנִי שֶׁבִּקֵּשׁ סְכוּם כֹּה גָּדוֹל, וְהֶעָנִי נֶעֱלָב וְחוֹשֵׁב, הֲרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לֶעָשִׁיר מָמוֹן וְכֶסֶף רַב בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתֵּן מִמֶּנּוּ לָעֲנִיִּים, וּמַדּוּעַ הֶעָשִׁיר נָתַן לִי סְכוּם כֹּה מוּעָט, וְכָךְ הֵם נִפְרָדִים אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי בִּקְטָטָה וּבַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת.

אֲבָל אִם כָּל אֶחָד הָיָה חוֹשֵׁב כֵּיצַד לְהָבִין אֶת חֲבֵרוֹ, הָיוּ נִמְנָעִים רֹב הַקְּטָטוֹת וְהַסִּכְסוּכִים שֶׁיֶּשְׁנָם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

כְּגוֹן שֶׁהֶעָנִי יַחֲשֹׁב, שֶׁבְּוַדַּאי בָּאִים הַרְבֵּה עֲנִיִּים לְבַקֵּשׁ מֵהֶעָשִׁיר שֶׁיַּעֲזֹר לָהֶם, וְהוּא מְחַלֵּק אֶת כַּסְפּוֹ בֵּין כֻּלָּם, וְאִלּוּ הֶעָשִׁיר יַחֲשֹׁב, שֶׁמָּא הֶעָנִי מְנַסֶּה אֶת מַזָּלוֹ לְבַקֵּשׁ סְכוּם גָּדוֹל, כִּי לִפְעָמִים יֶשְׁנָם הַנּוֹתְנִים אַף סְכוּמִים גְּדוֹלִים לְמִי שֶׁמְּפָרֵט בַּקָּשׁוֹתָיו וְכַדּוֹמֶה, וְעַל יְדֵי כָּךְ לֹא יַקְפִּידוּ וְלֹא יִכְעֲסוּ אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ.

הַדֶּרֶךְ לָדוּן לְכַף זְכוּת;

וְהִנֵּה לִפְעָמִים קָשֶׁה מְאֹד לָאָדָם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם רֵעֵהוּ ולָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ נַהָג עִמּוֹ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן וְהֵצַר לוֹ מְאֹד בְּמַעֲשָׂיו, וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד לִמְחֹל עַל כָּךְ וּלְהַעֲבִיר זֹאת מִלִּבּוֹ.

וְהָעֵצָה בְּמִקְרִים אֵלּוּ הִיא, לָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת דִּבְרֵי הַחֲזוֹן אִישׁ זִיעָ"א (חזו"אאו"ח שבת סימן נו אות ב), שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין רָאוּי לִכְעֹס וְלִנְקֹם בְּמִי שֶׁהֵרַע לוֹ מֵחֲמַת חֹסֶר דַּעַת וּתְבוּנָה וּמֵחֲמַת חֳלִי הַנֶּפֶשׁ, כָּךְ אֵין רָאוּי לָאָדָם לִכְעֹס וְלִשְׂנֹא אֶת מִי שֶׁהֵרַע לוֹ מִתּוֹךְ חֳלִי הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר נָפַל בָּהֶם, אֲשֶׁר אַף זֶה חֳלִי הַנֶּפֶשׁ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וּמִמֵּילָא אֵין רָאוּי לָאָדָם לִכְעֹס עַל חֲבֵרוֹ שֶׁגָּרַם לוֹ רָעָה כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּלְּטוּ עָלָיו הָרוּחַ שְׁטוּת וְחֹלִי הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וּבִלְבְּלוּ אֶת דַּעְתּוֹ מִלְּהִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה וּבְדַעַת שְׁלֵמָה.

שְׂכָרוֹ רַב וְעָצוּם;

עֵצָה חֲמִישִׁית: הָעֵצָה לִמְחֹל לַחֲבֵרוֹ שֶׁגָּמַל לוֹ רָעָה, וְלֹא לִנְטֹר לוֹ שִׂנְאָה וּלְהַקְפִּיד עָלָיו בְּלִבּוֹ, הוּא עַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בִּשְׂכָרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַמּוֹחֵל וּמְוַתֵּר לַחֲבֵרוֹ, בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל וּבְדִבְרֵיהֶם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים. וְכַאֲשֶׁר יֵדַע הָאָדָם אֶת גֹּדֶל מַעֲלָתָהּ שֶׁל הַמְּחִילָה לְרֵעֵהוּ שֶׁפָּגַע בּוֹ וְהֵרַע לוֹ, בְּוַדַּאי יִמְחַל לוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יַקְפִּיד עָלָיו כְּלָל, וּלְהֵפֶךְ יְבַקֵּשׁ אַךְ אֶת טוֹבָתוֹ וּשְׁלוֹמוֹ כָּל הַיָּמִים.

וְכָךְ אוֹמְרִים חֲזַ"ל [ראש השנה יז]: "כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו", וּמַסְבִּיר רַשִּׁ"י, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵק לִמְדֹּד בְּאוֹתָהּ מִדָּה לַמְצַעֲרִים אוֹתוֹ אֶלָּא מַנִּיחַ אֶת מִדּוֹתָיו וְהוֹלֵךְ לוֹ, גַּם מִדַּת הַדִּין אֵינָהּ מְדַקְדֶּקֶת אַחֲרָיו, אֶלָּא מַנִּיחָה אוֹתוֹ וְהוֹלֶכֶת לָהּ. וְכֵן זוֹכֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ בִּזְכוּת כָּךְ אַהֲבָה מְיֻחֶדֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (פסחים קיג), שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן וְאֵלּוּ הֵן: מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו.

וּבִזְכוּת שֶׁהָאָדָם מוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ, הוּא זוֹכֶה שֶׁתְּפִלּוֹתָיו נִשְׁמָעוֹת תָּמִיד בַּמָּרוֹם, כְּמוֹ שֶׁחֲזַ"ל (תענית כה) מְסַפְּרִים שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיְתָה עֲצִירַת גְּשָׁמִים הִתְפַּלֵּל רַבִּי עֲקִיבָא וּמִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים, וְכָתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁתְּפִלָּתוֹ הִתְקַבְּלָה מִיָּד בַּמָּרוֹם מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה מַעֲבִיר תָּמִיד עַל מִדּוֹתָיו. וְכֵן כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זִיעָ"א (ספר המידות): "מִי שֶׁמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת".

וְאִם בִּזּוּ אוֹתוֹ וְהוּא שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִמְחָרְפָיו דָּבָר, מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (סנהדרין ז), כָּל הַשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק, מִתְבַּטְּלוֹת מֵעָלָיו הַרְבֵּה רָעוֹת שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לָבוֹא עָלָיו. - וּבִזְכוּת כָּךְ הוּא נִקְרָא חָסִיד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ שׁוֹמֵר אֶת נַפְשׁוֹ מִכָּל רַע (ספר המידות מריבה כ"ט).

וְאִם הוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֶרְפָּה וְהַבִּזָּיוֹן שֶׁחֵרְפוּהוּ בְּשִׂמְחָה לְכַפָּרַת עֲווֹנֹתָיו, יִזְכֶּה עֲבוּר כָּךְ לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (התנשאות י): "מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, יִזְכֶּה לְכָבוֹד וְהִתְנַשְּׂאוּת בְּשִׂמְחָה".

וּמִכָּל זֹאת אָנוּ לוֹמְדִים, עַד הֵיכָן גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלַת הַמְקַבֵּל אֶת הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, שֶׁבַּעֲבוּר כָּךְ מוֹחֲלִים לוֹ אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָיו וּמִתְבַּטְּלוֹת מֵעָלָיו כָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וּתְפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת בַּמְּרוֹמִים וְזוֹכֶה לִשְׁמִירָה מְיֻחֶדֶת לְנַפְשׁוֹ וְנִקְרָא בַּשָּׁמַיִם חָסִיד וְצַדִּיק וְכֵן יִזְכֶּה בִּשְׂכַר זֹאת לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה וְכָבוֹד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב.

וְהִנֵּה יֶשְׁנָם סִפּוּרִים רַבִּים עַל אֲנָשִׁים בְּיָמֵינוּ שֶׁהָיוּ זְקוּקִים לִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, כְּגוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהִתְעַכְּבוּ בִּמְצִיאַת זִוּוּגָם אוֹ שֶׁלֹּא נִפְקְדוּ בְּבָנִים וְכַדּוֹמֶה, וּבִקְּשׁוּ בְּרָכָה מֵאָדָם שֶׁקִּבֵּל בִּזְיוֹנוֹת וְשָׁתַק, וְהוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם בְּשָׁעָה זוֹ - וְהֵם נוֹשְׁעוּ מִיָּד בִּישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר לָהֶן הָיוּ זְקוּקִים. כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם מוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ, נִהְיֶה לוֹ עֵת רָצוֹן גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא יָכוֹל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִפְעֹל אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו, הֵן שֶׁלּוֹ וְהֵן שֶׁל כָּל מִי שֶׁהוּא יִתְפַּלֵּל וְיַעְתִּיר עָלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

וּבִשְׂכַר זֹאת הוּא יָכוֹל לִפְעֹל יְשׁוּעוֹת תָּמִיד בִּתְפִלָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הָרה"ק רַבִּי מֹשֶׁה מֵאוֹזְ'רוֹב זַצַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם נִקְלָע לְוִכּוּחַ אוֹ לַסִּכְסוּךְ קָשֶׁה עִם חֲבֵרוֹ וְהוּא מִתְגַּבֵּר עַל מִדּוֹתָיו וּמְוַתֵּר לוֹ, רַשַּׁאי הוּא לָבוֹא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּטַעֲנַת וִתּוּר זוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיָּחוּס עָלָיו וִיכַפֵּר עַל חֲטָאָיו וְיוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא צָרִיךְ. 

וְכֵן לְהֶפֶךְ, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ וְנוֹטֵר לוֹ שִׂנְאָה עַל מָה שֶׁגָּמַל עִמּוֹ רָעָה וְעַל מָה שֶׁעָשָׂה לוֹ, בְּכָךְ הוּא גּוֹרֵם שֶׁגַּם עָלָיו יַקְפִּידוּ וִידַקְדְּקוּ בַּשָּׁמַיִם אַחֲרָיו עַל כָּל פְּעֻלּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו, כְּפִי שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ'פֶּלֶא יוֹעֵץ' (אות הקפדה) עַל דִּבְרֵי חֲזַ"ל "מָאן דְּקָפִידקָפְדִינַן בַּהֲדֵהּ", שֶׁבְּדִבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ רָמוּז שֶׁהַמַּקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ עַל כָּל דָּבָר קָטָן, גַּם בַּשָּׁמַיִם מַקְפִּידִים וּמְדַקְדְּקִים אַחֲרָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו וּפְעֻלּוֹתָיו.

וְיֶשְׁנָם מַעֲשִׂים רַבִּים הַמַּרְאִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ, הִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל בְּכָךְ לִמְנֹעַ מֵחֲבֵרוֹ כָּל מִינֵי בְּרָכוֹת וִישׁוּעוֹת לָהֶם הוּא זָקוּק, אָמְנָם בַּד בְּבַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גַּם לָאָדָם שֶׁמַּקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מַסְכִּים לִמְחֹל לוֹ, נִסְגָּרִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וְאֵינוֹ מֵבִין מָה הַסִּבָּה לְכָךְ.

וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ, בְּכָךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַיְשׁוּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת, הֵן לְרֵעֵהוּ וְהֵן לוֹ בְּעַצְמוֹ. וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ, גַּם בַּשָּׁמַיִם אֵין מַקְפִּידִים אַחֲרָיו. וַאֲפִלּוּ אִם מִצַּד מַעֲשָׂיו אֵינוֹ רָאוּי וְזַכַּאי לַיְשׁוּעָה לָהּ הוּא זָקוּק, הוּא מְקַבֵּל זֹאת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא מוֹחֵל לַחֲבֵרוֹ וְלֹא מַקְפִּיד עָלָיו, גַּם בַּשָּׁמַיִם מוֹחֲלִים לוֹ וּפוֹתְחִים לוֹ אֶת כָּל מַעְיְנוֹת הַיְשׁוּעָה, וְהוּא זוֹכֶה לְכָל מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת.

רֶוַח מִיָּדִי;

וְהִנֵּה עַל מִצְוָה זֹאת שֶׁל הַמְּחִילָה לַחֲבֵרוֹ שֶׁהִיא מֵעֲנָפֶיהָ שֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם מִיָּד שָׂכָר עָצוּם מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'", שֶׁהַטַּעַם שֶׁכָּתוּב בְּפָסוּק זֶה "אֲנִי ה'", לְלַמְּדֵנוּ שֶׁעַל כָּךְ מְשַׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד אֶת הַשָּׂכָר לָאָדָם.

וִתֵּר לַחֲבֵרוֹ וְנִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה;

וְסִפֵּר לִי יָדִיד יָקָר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם חֲבֵרוֹ שֶׁהָיָה שֻׁתָּף בְּעֵסֶק גָּדוֹל עִם יְהוּדִי אַחֵר, וְאוֹתוֹ שֻׁתָּף רִמָּה אוֹתוֹ עַד שֶׁהִפִּיל אוֹתוֹ בְּפַח יָקוּשׁ וְיָרַד מִכָּל נְכָסָיו. לְאַחַר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה הִתְאוֹשֵׁשׁ אוֹתוֹ חָבֵר וְחָזַר לַעֲשִׁירוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה. 

וְהִנֵּה בְּאַחַד הַיָּמִים בָּאוּ אֵלָיו הָעַסְקָנִים וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִתְמֹךְ בִּיהוּדִי שֶׁנָּפַל מִנְּכָסָיו, בְּהַלְוָאָה גְּדוֹלָה וְכֵן בִּנְתִינָה הֲגוּנָה עַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְאוֹשֵׁשׁ מִנְּפִילָתוֹ. כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתָם לִשְׁמוֹ נוֹדַע לוֹ שֶׁזֶּה שֻׁתָּפוֹ אֲשֶׁר הִפִּיל אוֹתוֹ בֶּעָבָר בְּפַח יָקוּשׁ וְרוֹשֵׁשׁ אוֹתוֹ מִכָּל נְכָסָיו, וְהָיְתָה לוֹ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה עִם יִצְרוֹ שֶׁאָמַר לוֹ 'כֵּיצַד תַּעֲזֹר לִיהוּדִי זֶה שֶׁהִפִּיל אוֹתְךָ מִכָּל נְכָסֶיךָ, וְעַכְשָׁו הוּא צָרִיךְ אֶת עֶזְרָתְךָ?' וְאַף עַל פִּי כֵן, הוּא הִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ עָזַר לַחֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ בִּסְכוּמֵי עָתֵק עַד שֶׁהוּא הִתְאוֹשֵׁשׁ. 

וּלְאַחַר מִכֵּן סִפֵּר אוֹתוֹ יְהוּדִי, שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁהֶחְלִיט לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלִתְמֹךְ בַּחֲבֵרוֹ, נִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַהַצְלָחָה וְקִבֵּל חֵשֶׁק עָצוּם לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהִתְחִיל לְהַתְמִיד מְאֹד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהִרְגִּישׁ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא עֲצוּמָה בְּלִמּוּדוֹ, עַד שֶׁחִבֵּר כְּבָר כַּמָּה סְפָרִים מֻפְלָאִים.

כְּמוֹ כֵן הוּא סִפֵּר שֶׁמֵּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַמְּתִיקוּת שֶׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, וְהֵחֵל לְהַרְגִּישׁ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וּמְתִיקוּת נִפְלָאָה מְאֹד. וְאָמַרְתִּי לִידִידִי, שֶׁזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת שָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַתַּן תּוֹרָה, "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם", "וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם", וְכֵן הַשַּׁבָּת נִקְרֵאת שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (קורח קעו), וְלָכֵן הֵם תְּלוּיִים בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם שֶׁל הָאָדָם, וְזֶה הַטַּעַם שֶׁלְּאַחַר שֶׁחֲבֵרוֹ עָמַד בַּנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל הַשָּׁלוֹם עִם שֻׁתָּפוֹ, נִפְתְּחוּ לוֹ שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלּוּ הַתְּלוּיִים וְעוֹמְדִים בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם עִם כָּל יִשְׂרָאֵל.