הלכות תשעה באב שנדחה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו בשיעור

לתשעה באב, כל ההלכות בעזרת השם החשובות.

כתב הרב פלאג'י,

מגרח פלאג'י, בספרו מועד לכל חי

בחודש הזה

יש לתקן את מידת ההוד

כפי שמובא בספר מעשה הצדקה

איך מתקנים את מידת ההוד?

אומר הרב

על ידי שיכבד את לומדי התורה וירוץ לדבר מצווה

ויחזיק לאותם ברכיים הכושלות

להיות אוהב שלום ורודף שלום יותר משאר החודשים.

פעם פגש יהודי את החבר שלו ואמר לו,

היי,

אסור לאכול בשר, מה אתה אוכל?

אני רואה אותך אוכל פיתה, מסתום איזה עם בשר, לא?

הוא אומר לו, זו חביתה, מה אתה רוצה? עכשיו לא אוכלים, זה אוכלים חביתה.

אה, חביתה.

אני באמת מבקש סליחה.

אמר לו, תדע לך שבימים הללו צריך להיזהר מאוד. מה להיזהר?

יותר ממה שאתה מכניס לפה, תיזהר ממה שאתה מוציא מהפה.

ובו הורה מפלאות תמים דעות.

דא אהרון כהנא,

שנפטר בחודש

אב

בחינתו בהוד.

דא הורה על גודל צדקותו שיורד על פי מידותיו, כפי שכתוב בדין עם זה כאן, אהרון שיורד על פי מידותיו,

מכסה את הפה שלו.

והמתענה תענית חלום בראש חודשיו, אין צריך תענית לתענית.

ועוד תשוב ותראה פלאות,

והוא חורבן בית ראשון היה על עוזבם את תורתי.

והעיקר הוא המחזיק, כמו שכתב בזוהר הקדוש, בסדר פרשת וישלח.

וחורבן בית שני היה על שנאת חינם.

ואם כן יבוא על נכון על אותם סדר התיקונים שנהגו בהם

בחודש הזה.

כי על ידי שישוב ויתקן,

בתיקון רחל, ולכן על זה הדרך,

חיש מהרה יבוא הגויין.

בי' בחודש, כותב הרב פלאג'י, מי נולד?

יששכר.

לכן בחודש הזה מצווה לחזק

ולכבד את לומדי התורה, כי החודש הזה הוא

יששכר. וכתוב, יששכר חמור גרם רובץ בין המשפטיים.

אז גם תחזק ברכיים כושלות

וגם תחזק את לומדי התורה.

לכן מי שנפלה בידו הזכות לתמוך

בלומדי תורה,

ובפרט באברכי הכולל

של קהילות פז,

לא צריך לחשוב פעמיים.

מייד לגשת

ולהרים תרומה בעין יפה.

כי בזכות התורה ייבנה בית המקדש.

אז כפי שפתחנו, אנחנו נמצאים בחודש אב.

אנחנו ימים ספורים לפני

תשעה באב.

אמנם השנה יש לנו בשורה טובה.

זה תשעה באב דחוי.

ולכן לא כל המנהגים הנהוגים בשנה רגילה פשוטה נוהגים בתשעה באב השנה.

ומצד שני, השנה ביום שבת,

שנפל בו התאריך ט' באב, מצווה עלינו לשמוח.

אם מצווה עלינו לשמוח,

בואו ונלמד כיצד אנחנו יכולים

להגיע לידי השמחה האמיתית.

אז כידוע, בשנה רגילה,

ואפילו בשנה הזאת, אנחנו מקפידים על כמה וכמה דברים.

האחד מהם זה על אכילת בשר ושתיית יין,

שמיעת מוזיקה.

אני לא מדבר על הלא כשרה, אני מדבר רק על הכשרה,

הזמרים,

כשרים והגונים,

כמו שצריך, שמקפידים על הכל קלה כבחמורה ולא חס ושלום להפך.

ובנוסף לזה, לא לשמוח שמחה

שהיא לא של מצווה, כגון ברית מילה בזמנה וכדומה.

לכן, בשבוע הזה,

שהוא לא נקרא אומנם שבוע שחל בו תשעה באב, אבל הוא קדם לתשעה באב,

אנחנו נוהגים בכל הדברים הללו.

כמובן גם תספורת, וכן על זה הדרך.

שאר הדברים כולם נוהגים

על פי הסדר הבא.

בשבת הקרובה, בעזרת השם,

בכל סעודות השבת,

כולל סעודה מפסקת,

שבדרך כלל אנחנו לא רגילים לאכול בה שני תבשילים,

השנה מותרים לאכול שני תבשילים.

זה דבר שכל שנה מעירים ואנשים כועסים. מה, אז לא,

התרגלנו לאכול איזה אוכל מסוים עם ביצה בפנים, זה לא נקרא שני תבשילים.

שני תבשילים זה דבר שאתה רגיל לאוכלו כל השנה כך.

אם אתה רגיל לאוכלו כל השנה כך,

הוא לא בגדר שני תבשילים. אם פעם בשנה אתה רגיל לאכול אותו כך, זה שני תבשילים לכל דבר.

אין שאלה בכלל.

אז השנה אפשר לאכול גם שני תבשילים ללא שום בעיה.

אנחנו צריכים לדעת שבשבת הקרובה

לא אומרים תחנון.

מה זה התחנון שלנו בשבת? הרי אנחנו לא אומרים וידוי ונפילת אפיים בשבת,

אלא התחנון שלנו מתבטא בתפילת מנחה.

בתפילת מנחה אנחנו בדרך כלל נוהגים לומר צדקתך,

אלא אם כן זה ערב יום טוב,

וכן על זה הדרך.

לכן, השבת הזאת אנחנו לא אומרים צדקתך,

אלא אומרים יהי שם.

ולמה? תשעה באב כתוב שהוא קרוי כמועד,

כיום טוב.

עתיד הקדוש ברוך הוא להפוך את הימים הללו ליום טוב,

כפי שמופיע בקינות, קרע עלי מועד,

פסיק

ההמשך לשבור בחוריי,

אבל זה נקרא מועד.

והיות ובעזרת השם יזכה אותנו הקדוש ברוך הוא,

מקווה בעזרת השם עוד השנה לגאולה שלמה,

היום הזה יהפך ליום של מועד. לכן אנחנו כבר מעכשיו מסמלים את היום הזה כיום מיוחד. לכן, בשבת הקרובה, בתפילת מנחה,

לא אומרים את נוסח של צדקתך.

מה שכן,

חכם עיניו וראשו, ובפרט הגבאים, צריכים להקדים את זמן תפילת מנחה.

היות וסעודה מפסקת ניתנת לאכילה עד לשעה שבע ושלושים,

לכן מאוד חשוב שיקדימו את תפילת מנחה,

שיתפללו אותה מעט מוקדם מהרגיל, כדי שכל אחד יוכל ללכת לביתו, לאכול את סעודה מפסקת בנחת,

מי שרוצה לאכול בשר ולשתות יין,

אפשר לאכול בשר ולשתות יין, מותר,

אין שום בעיה בכך,

יכול כהרגלו. ביום שבת נוהגים בכל הדברים כהרגלם, ללא שום שינוי.

לאחר מכן, צריכים לדעת, סיימת לאכול.

למי שאין לו בעיות חיניכיים ויכול לצחצח את

השיניים שלו ללא הוצאת דם, או יכול

להטיל לתוך פיו את אותו מי פה ולקנח את פיו מכל שיירי הלכלוך,

אז טוב שיעשה את זה, כדי שלא ייכנס לצום,

והוא עכשיו רוצה להתחיל עכשיו לחטט בתוך פיו, כדי להוציא שיירי אוכל,

או לפעמים גם מתוך הרגל,

הוא יכול לבוא ולאכול מאותם שיריים שנותרו לו בין השיניים.

דבר נוסף, בשבת הזאת צריך לעשות את זה,

לפני השעה שבע וחצי.

שעה שבע וחצי נכנס הצום, לא, אמנם,

נכנסים כל הדינים של העינוי.

אסור לאכול ולשתות.

זה נקרא שנכנס הצום, אבל זה לא נכנס במלואו, כי תשעה באב הוא רק יהא מצאת השבת והעל, אנחנו מציינים אותו יותר.

במה?

בעצם זה שנחליף את הלבוש שלנו,

כי הבגדים של שבת זה בגדים משמחים, ולא נמצאים ביום של יושבים בו על הארץ.

ומתאבלים ושמים עפר במקום הנחת הפטילין, במקום הנחת התפילין,

לא מתאים שנשב עם בגדי שבת על גבי הארץ.

בגדים שבת יקרים, חשובים ושמחים.

לכן מאוד חשוב שאדם יסיר את בגדי השבת שלו בצאת השבת הגמורה,

זה בשעה

שמונה

לערך פלוס מינוס, אולי טיפה אחרי,

יסיר את הבגדים שלו, יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול, סליחה,

יסיר את הבגדים,

ילבש בגדים סטנדרטיים שהוא לובש אותם ביום חול,

ומחליף את מנעליו מנעלי עור לנעלי גומי או נעלי בד,

ואז יכול לצעוד אל בית הכנסת. ברוב בתי הכנסת, כמו שאמרנו, מאחרים את תפילת ערבית של צאת השבת,

כדי שאותם אנשים הרחוקים והקרובים יוכלו להתארגן ולהגיע,

כמו שהם, אל בית הכנסת לאמירת הקינות.

אדם שרוצה להקפיד ולהיות מהמדקדקים יביא את ספר הקינות שלו בערב שבת,

וכן על זה הדרך,

או כגון שיש שיעור בבית הכנסת

והוא, לפני תפילת ערבית,

מנצלים כל דקה ודקה, יש שיעור בהלכות תשעה באב לצורך העניין.

אז הוא יכול להקדים ולהביא ביום שישי כבר את הבגדים שלו, וכן על זה הדרך, לבית הכנסת,

כדי שבמוצאי שבת, מיד לפני תפילת ערבית,

יוכל להחליף אותם.

לגבי לימוד תורה,

ביום תשעה באב אסור לעסוק בדברי תורה,

משום שנאמר, פיקודי השם ישרים סמכנה.

ומה שאנחנו אומרים, שאסור לעסוק בדברי תורה, זה לא שמצווה לא ללמוד.

להפך,

יש מצווה ללמוד, אבל בדברים המותרים.

בדרך כלל נהוג בעולם התורה לעסוק בדיני אבלות,

שכל השנה אדם לא עוסק בהלכות הללו, גמרא, מועד קטן, וכן על זה הדרך.

כל הגמרות המדברים בענייני החורבן,

קובעים עליהם סדר, קובעים עליהם שיעור, ויושבים ועוסקים בהם מדרשך וכדומה.

בשבת עצמה באמת מותר עד לשבע וחצי, כולל,

לשבת ולעסוק בתורה בכל הדברים שרוצים,

חוץ מן הדברים המותרים. הדברים המותרים ייכנס תשעה באב, תוכל,

אם תרצה ללמוד, לאחר הקינות, לאחר תפילה, תוכל לשבת וללמוד בדברים המותרים בלבד.

אבל בשבת עצמה אדם יכול ללמוד רגיל, אין בכך שום בעיה. כך כתב המשנה ברורה בסעיף קטן,

ט' הבן ישחי, פרשת דברים,

וכ' בסימן תקנג, סעיף קטן, יח'.

כל זה למה? משום כבודה של השבת.

היות והשבת היא מכובדת,

ומי שמכבד את השבת מתכבד,

לכן,

כדי שלא חס ושלום נזלזל בכבודה של השבת,

אנחנו יכולים לשבת ולעסוק בתורה.

לגבי זימון בשלושה או בעשרה, מה שלא נוהגים לעשות כל שנה בסעודה מפסקת, השנה,

היות וזה יום שבת, סעודה שלישית, אם אדם

יושב ויש עשרה עמו בשולחן שאכלו לחם, יכול לזמן

בעשרה אלוהינו.

ואם בשלושה, בשלושה נברך שאכלנו משלו.

אפשר לזמן בשונה.

גם את סעודה השלישית לא אוכלים אותה על גבי הקרקע, כפי שנהוג בסעודה מפסקת של תשעה באב,

אלא אוכלים אותה כהרגלם על גבי השולחן, משום כבודה של השבת.

במוצאי שבת,

אחר שהחליף את הבגדים והגיע לבית הכנסת,

פותחים בתפילת ערבית.

תפילת ערבית של מוצאי שבת, אומרים את נוסח עתה חוננתנו.

בסיום תפילת שמונה עשרה,

אומרים יהי שם,

קדיש,

ואז מסמנים

לגביי הוא מביא את הנר הבדלה ועושים הבדלה. ההבדלה במוצאי שבת של ערב תשעה באב, השנה,

תעשה על הנר בלבד, מברכים ברכת בורא מורא אש.

השליח ציבור מברך בקול, מכוון,

והציבור מתכוונים לצאת ידי חובה.

צריכים לדעת שבהלכה מופיע שהמרחק שאפשר

לברך בורא מורא האש זה לא מרחק של לייזר.

אדם עושה לייזר, או אה, רואים אותו מהחוק, שם אפשר לברך בורא מורא אש. לא.

עד שיקיר בין מטבע למטבע.

יש מטבע והם מביאים לך עוד מטבע, נראים דומים, ואתה יודע להבדיל, זה המרחק שאתה יכול לברך בברכת בורא מורא האש. בדרך כלל נהוג כשמעבירים את הנר,

עושים סיבוב, או שהציבור מגיע אל בימת בית הכנסת,

ומברך,

או רק מעיר, אם מתכוון לצאת ידי חובה,

לציפורניו, ובכך נפטר מברכת בורא מורא האש.

לאחר מכן

ממשיכים באמירת הקינות עם ישיבתם על גבי הארץ, פותחים באמירת

הקינות כל עדה על פי מנהגיה.

אנחנו צריכים לדעת שמהשקיעה,

כפי שאמרנו,

פחות או יותר, באזור של השעה שבע ושלושים,

נכנסים לנו חמשת העינויים, אכילה, שתייה,

רחיצה,

זה בין לתענוג בין שלא לתענוג, סתם רחיצה,

תכף נדבר על זה, לימוד תורה,

נכנסים לתוקפם,

דברים שבין איש לאשתו.

בסדר, חמשת העינויים, אכילה ושתייה,

רחיצה, נעילת הסנדל,

זה רק במוצאי שבת,

דברים שבין איש לאשתו ושיחה.

בושם, קרם וכן על זה הדרך, הדברים הללו אסורים בתשעה באב.

כפי שאמרנו, לגבי החלפת הבגדים והנעליים,

רק במוצאי שבת, אחר אמירת ברוך המבדיל בין קודש לחול,

יכול להחליף את בגדיו.

עד אז,

עדיף שיפשוט

את

מנעליו, יכול ללבוש נעלי בית,

יכול לעשות את זה כבר בעיצומה של יום השבת,

כשהוא נמצא בביתו במהלך סעודה שלישית, אם לא רוצה,

יכול להישאר עד לזמן של צאת השבת ואז להחליף.

לגבי ברכת הלבנה יש בכך מחלוקת.

דעת הרב קנייבסקי

שלא לברך ברכת הלבנה

אחרי תשעה באב.

המשנה ברורה כותב

שנוהגים לברך אחר תשעה באב מהסיבה שברכת הלבנה צריכה להיעשות בשמחה.

לכן, במוצאי יום דב

אדם לא יכול לברך ברכת הלבנה מיד אחרי תפילת ערבית, כי הוא ממהר לבית לאכול.

אלא תנקה את הפה שלך, תשטוף אותו מכל הלכלוך, מכל הזוהמה של אותו יום שנותרה,

רירים וכו',

שהם מאוד מסוכנים לגופו של האדם.

תשטוף את הפה,

תתרענן, תשתה משהו חם,

ואז אתה יכול באמת לברך ברכת הלבנה בשמחה כמו שצריך.

אדם שלא הביא את ספר הקינות שלו לבית הכנסת ורוצה להביא אותו בשבת,

אז אם בבית הכנסת הזה היו חכמים ואיחרו את תפילת ערבית, אין בעיה, חצי את השבת.

אבל אם הוא רוצה לטלטל את זה במקום שהוא סומך על העירוב,

ואפשר לטלטל את זה,

אז יכול לטלטל את זה,

אבל

היות וזה לצורך מוצא שבת, הוא נכנס פה לבעיה של מכין משבת

ליום חול.

לכן היום בכל סידור יש איזה מקבץ הלכות או איזה

משהו אחר שהוא יכול לקרוא בו.

אז אם כבר הבאת את זה וטלטלת והבאת לבית הכנסת,

תפתח את הספר, תלמד בו.

כמובן, את הדברים שאתה יכול ללמוד, לא קינות וכדומה, כי בשבת צריך לשמוח,

ואז באמת אתה מצדיק את עצם ההבאה שלך בשימוש

של הספר לך. אבל חכם, כמו שאמרנו, עיניו בראשו מכין את הכול לפני השבת,

בית כנסת, שהוא עוד יותר חכם, הוא דואג לספרים הללו,

וככה פותרים את הבעיה.

אדם שפספס ולא אמר,

אתה חוננתנו,

צריכים לדעת שהוא לא יכול לחזור ולומר,

אתה חוננתנו שוב, אינו צריך לחזור.

לגבי ברכת בורא מורא האש, אדם שאיחר לבית הכנסת,

התחילו ערבית, בירכו כבר ברכת בורא מורא האש, תפס את הציבור שהם בעצם אמירת הקינות.

ברכת בורא מורא האש במוצאי שבת יכולה להיעשות עד יום

ראשון בעלות השחר,

עד עלות השחר של יום ראשון.

הגמרא בפסחים מביאה את המחלוקת עם רבי זרע,

עד מתי אפשר לומר

את ההבדלה, מחלוקת הגאונים.

לפי דעה אחת אפשר לומר עד יום שלישי, וכן על זה הדרך פה לגבי אמירת

ברכת

בורא מורא האש, תעשה דווקא עד עמוד השחר.

והיה ופספס,

או שכח, או נאנס, ולא,

עבר זמנו,

וכבר לא יברך ברכת בורא מורא האש.

חולה,

או חולה שאין בו סכנה,

או חולה ממש שיש בו סכנה,

וכן שאר האנשים המוכרחים לאכול

ואינם צמים בתשעה באב השנה,

צריכים להבדיל.

אם אדם שותה, לדוגמה, הרע כדור,

רופא אמרו, עם קצת מים, תשתות כדור.

אחד כזה,

לא צריך להבדיל, מספיק שישמע את ברכת בורא מאורא האש ויתכוון לצדק, או מה זה, מספיק לו.

אבל להבדיל על הכוס לא צריך.

ולמה?

כי גם לולא הבדלה, אדם שרוצה לשתות מים קודם ההבדלה, מותר.

אבל שאר משקים או אוכלים זה אסור.

לכן כל אותם האנשים והנשים המותרים,

הידועים, כן, כמובן שהם מותרים, חולש שיש בו סכנה, אין בו סכנה וכדומה,

שהם מחויבים לאכול או שאין ברירה והם צריכים לאכול כתוצאה מחולשה וכדומה,

חייבים להבדיל קודם אכילתם.

כיצד הם מבדילים?

לא אומרים את כל הפסוקים הנהוגים לומר אותם כל מוצאי שבת,

אלא השאר מתחילים את הברכה על הכוס,

בסדר?

סברי מרנם, אוכל את השם ואוכל את ה' בורא מורה האש, המבדיל בין קודש לאכול וכו'.

בזה סיימו את ההבדלה ורשאים לאכול.

השאלה היא, במה יעשה את ההבדלה?

אז כידוע, ההבדלה,

כפי שפסק מרן על שולחן ערוך,

יכולה להיעשות או על יין או על משקה שהוא קרי שכר מדינה,

משקה החשוב באותה מדינה.

וודקה ברוך השם בקהילה, לוויסקי, לא שותים.

בירה כל שכן.

אז זה כבר לא שכר מדינה.

אז עם שכר מדינה אין לנו מה לעשות.

וקוקה קולה או זה, יש מן הפוסקים שכתבו שזה כן, יש מן הפוסקים שכתבו שזה ברכה לבטלה,

לכן שכר מדינה אין לנו.

מה כן יש לנו? יש לנו יין, מיץ ענבים,

יש לנו יין רגיל, אבל הוא רוצה לשתות עכשיו מיץ ענבים, פשוט שלא שותים כל השנה, כל שכן שלא מבדילים עליו, כי זה ברכה לבטלה.

יכול לברך שהכל נהיה בדברו למי ששותה.

לכן, אין ברירה מאשר לעשות יין. אה, אבל זה תשעה באב.

אבל כן, הבדלה נעשית על גבי כוס יין.

לכן,

בהבדלה יוצא ידי חובה, מספיק כדאי לו בטעימה.

לכן, ישתה מעט אחר הברכה שלו שהוא סיים,

ויכול לתת את זה לקטן,

מתחת לגיל חינוך, או בגיל חינוך,

לפני בר מצווה,

שהוא פטור מן התענית והוא יכול לשתות

את אותו המשך של הכוס.

כמובן, במקום שאין לו קטן,

רשאי לשתות

או מעט או לשתות את כל הכוס. כמובן, אחר כך הוא יצטרך לברך ברכת הגפן.

גם אותם אנשים הפטורים מן התענית

לא יכולים לאכול את השאיריים של שבת.

הוא הכין חמין טוב,

משובח, שם שם הצלעות של עגל,

כבש, והוא אומר, אני רוצה לאכול את השאיריות. בל תשחית, לא?

כן, כל מה שהתירו לך זה דווקא לאכול בשבת.

אתה רוצה, תשמור את זה למוצאי הצום. זה לא כל זה מומלץ, אבל תשמור את זה למוצאי הצום. במוצאי הצום תמשיך לאכול את החמין של שבת.

כי כל מה שהתירו,

במוצאי הצום השנה מותר.

זה אחרי יוד.

כי כל מה שהתירו לאכול, זה דווקא במה?

זה דווקא בדברים המינימליים, כגון לחם וממרח,

שם על גביו טחינה וכדומה.

אבל אם הוא רוצה לאכול עכשיו סטייקים, או לשתות כל מיני משקים יקרים,

או משקרים, וכדומה, ויין,

זה התירו לך רק ביום שבת,

אבל בתענית עצמה ודאי וודאי שאסור. אותו דבר לגבי אכילת כל מיני מעדנים וכדומה,

שבתענית זה אסור לאותם אלו שמותרים לאכול.

בסיום הקינות

נוהגים לומר את

המשך תפילת, נוסח תפילת ערבית,

כל עדה ונוסחה לפי מנהגה,

לאחר מכן מסיימים,

לא אומרים שלום,

מרכינים את הראש

בצורה שכזו ויוצאים מבית הכנסת.

לא אומרים שלום, לא בוקר טוב למחרת בבוקר, זה לא פשוט, זה לא בוקר טוב,

זה תשעה באב, אנחנו אבלים על חורבן בית המקדש,

לכן אדם צריך להימנע מאמירת שלום.

והיה והוא פגש באיזה שכן שהוא לא כזה בקיא בהלכה,

והוא אומר לו, שלום, מה למה אתה לא עונה לי שלום?

אז יכול ככה להרים ככה

מעט את ראשו, אבל צריך להסביר,

כמובן לאותם אלו שלא יודעים שבתשעה באב נמנעים מאמירת שלום משום הצער והאבלות

שיש לנו עם חורבן בית המקדש

עד שייבנה בית המקדש.

כן, לגבי פינוי השולחן, אנחנו צריכים לדעת,

אדם שרוצה לפנות את השולחן של סעודה שלישית, יום שבת, לא יכול לעשות זאת עד לאחר צאת השבת.

מה קורה לגבי שטיפת הכלים?

אז בית שברוך השם

יש בו מדיח כלים,

תכננו מראש במטבח מדיח כלים, אין בעיה.

ישימו בצאת השבת את המדיח כלים, אמירת ברוך המבדיל בין קודש לחול,

והאישה יכולה להפעיל את המדיח כלים, נגמר הסיפור.

גם לגבי לטטא את הבית, אין בעיה,

אבל לשטוף את הבית

זה כבר נותן הרגשה טובה ככה,

התרעננות מחודשת בתשעה באב,

לא מתאים הדבר הזה.

אותו דבר לגבי שטיפת הכלים בכיור,

יש ערימה של כלים, רוצה, אז אם הוא יכול לאכול בחד פעמי,

ובזה פתרו את הבעיה, אספו את הכול, שמו בפח,

נגמר הסיפור. אבל אדם שלא רגיל לאכול בחד פעמי, או שלא היה לו חד פעמי,

והוא צריך לאכול בצלחת,

וצריכים לאחר מכן לשטוף אותה,

היות ויש לנו את העינויים,

אחד מחמישה עינויים זה רחיצה, ורחיצה אפילו בסתם.

אדם יצא מבית הגיסי, אדם מלוכלכות, אין בעיה.

אז עוד צריך לרחוץ,

אחד לא יכול ללמוד תורה, לא יכול להתפלל וכו'.

אבל סתם רחיצה,

אפילו שאין בה כל כך לשם תענוג, אבל בעצם זה שאתה שם ומשפשף ומנקה, ואחר כך גם אחרי ששוטפים את הכלים אז משוטפים את הידיים טוב ושמים קצת סבון וכדומה,

יש פה קצת תענוג, לא הרבה,

קצת תענוג.

הזה זה אסור שיהיה בתשעה באב היות שאנחנו צריכים להתעמוד.

לכן הפתרון הטוב כמו שהבאנו בשיעורים הקודמים שאפשר להשתמש בכפפות

גם אם יש כפפות גומי עם אבקה בלי אבקה

עדיף את הבלי אבקה תשים אותם האישה על גבי ידיה ולאחר מכן

תוכל לשטוף את הכלים וכמובן להחזירם במקום. מי שרוצה להחמיר על עצמו ולעשות את זה במוצא תשעה באב

בתנאי שהבית לא יהיה מלא בכל מיני מזיקים וכדומה, אז באמת יוכל לעשות זאת עוד פתרון.

אפשר לעשות זאת

על ידי אינו יהודי.

כמו שיביא אינו יהודי לביתו,

איזה מנקה או מנקה וכדומה והיא תעשה לו את

אותה הדחה של הכלים.

אבל גם קטנים,

שהם פטורים מן התענית, בדברים הללו הם מחויבים. לכן אי אפשר לעשות את הדברים הללו של שטיפת הכלים על ידי קטן.

אנחנו לא מברכים על הבשמים, היות שבבשמים יש בהם משום תענוג, כי הערכתם יש בה ריח טוב.

לכן מי שרוצה כל כך וחשקה נפשו לברך על הבשמים יוכל במוצא תשעה באב או במהלך כל השבת,

כולל סעודה שלישית, לברך על כמה וכמה מינים,

ובכך להרבות בברכות.

יהי רצון בעזרת השם שיהפוך לנו הקדוש ברוך הוא את הימים הללו לימי ששון ושמחה,

ומי ייתן ונזכה בקרוב ממש לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

אמן ואמן.

רבי חנינה מרגשה אומר,

רצה את משפחו לזכות ישראל לפיקח בעלם תואר המצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל.