משה שקול כנגד כל ישראל | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, תהלה מרים, בת יוכבד, רפואה שלמה, אמן.

וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו.

שואלים חכמים זיכרונם לברכה מדוע כתוב למשה ולישראל,

הלוא משה רבנו הוא בכלל ישראל,

להודיע ששקול משה כנגד כל ישראל.

יש לשאול מה רוצים חכמים זיכרונם לברכה ללמד אותנו בזאת?

מה נפקא מינא שקול,

לא שקול,

כמה שקול?

הלוא הפסוק מתייחס בעיקר לשמיעת יתרו,

מה שמועה שמע ובא, מה גרם לו לבוא.

אז מה המקום למדידה זו מי שקול כנגד מי?

הרי הפסוק אומר, וישמע יתרו כהן מדיין

חותן משה את כל אשר עשה אלוהים

למשה ולישראל עמו, הוא יכול להגיד לישראל.

למה פה מלמדים אותנו שמשה שקול כנגד כל ישראל?

הרי עיקר הפסוק בא להגיד שהוא שמע

את מה שנעשה מלחמת עמלק,

ביציאת מצרים,

קריעת ים סוף וכו',

והוא בא.

אם נסתכל סביבנו,

אנחנו רואים שכל המדידות אצלנו,

בינינו לבין אחרים,

וכן בין אדם לחברו,

הן רק כשמדובר במעלות האדם החומריות,

דהיינו

בהישגים וההצלחות הגשמיות.

כל בן אדם

הוא מודד בכל רגע

מה מצבו לעומת אחרים.

גם כשהוא עומד לדבר עם מישהו, אני יותר גבוה ממנו, אני יותר נמוך, אני יותר רזר,

הוא יותר שמן, אני יש לי שער חלק,

או יש לו מסולסל,

הוא יש לו עיניים כאלה, אני יש לי כאלה.

הוא תפרן, אני עשיר, הוא ככה, אני ככה.

אדם כל הזמן מודד, זה עובר לו במחשבה בכל רגע, בכל רגע.

אבל מה חושבים תמיד על דברים חומריים?

מי מרוויח יותר?

מי מוצלח יותר?

מסתכלים איך הוא לבוש, במה הוא נוסע, באיזה בית הוא גר, עם מי הוא מתחבר.

וכך ידוע שבעולם

כל אחד שווה לפי מה שהוא מרוויח בכל חודש.

וזה המקור של כל המידות

וכל המצבים שמפריעים לאדם בעבודתו.

מה הדבר הכי מפריע לאדם? קנאת איש מרעו.

מה מפריע לו?

מה המידות שלו תוססות?

מפריעות לו, מה?

בכל המצבים, מה מפריע לו?

למה אני צריך לעשות תבלינים?

למה הוא לא עושה? למה לא כולם? למה אלה בקריית שמונה לא עושים?

למה אלה לא זה? למה לא זה? שאלות.

כל הזמן העיניים על אחרים מודדים, אבל לא ייתכן, אבל ככה. אז למה עושים, איך קוראים לו, קשיו,

וכולאים אותו לפני שבודקים את התולעים?

לא צריך, למה צריך לבדוק?

אחר כך בודקים דבר שניתן לבדיקה,

בודקים אותו לאחר מכן. דבר שלא ניתן, שתחנו אותו,

וכבר אתה אוכל אותו, תחול.

אז מבטלים מיסוי לכתחילה.

כל הזמן מדידות.

אבל כשמדובר על מעלות הנפש,

על הישגים ברוחניות,

על עמידה בניסיונות,

על תיקון המידות,

אה, פה אנחנו לא קנאים.

יש לנו עין טובה,

לא מתמודדים ולא מקנאים. מי שרוצה לעלות, שיעלה,

מי שרוצה לבדוק תבלינים, בכבוד.

מי שרוצה ללמוד, שילמד. למה לא? למה שיהיה גאון, שיהיה צדיק, מאחל לו.

מאחל לו.

אדרבה, לא מפריע לי בכלל. מה מפריע לי?

ועל כן,

גם מי שלומד מוסר ומתעלה,

אחד שהוא נמצא פה בקהילות פז והוא לומד מוסר ומתעלה,

אדם כזה עושה לשם שמיים מוחלט.

למה לשם שמיים מוחלט?

כי אין לו מזה שום כבוד,

ואין לו גם מזה שום הסכמה,

וגם אף אחד לא מתעניין בו בסביבה.

שייתקע עליו עם המוסר, שילמד כמה שהוא רוצה.

זה לא מפרגנים לו, זה לא כמו אחד קנה אותו, יואו, איזה אוטו,

יואו, איזה חלום.

תפתח את הדלת ונראה, יואו, איזה דברים.

יש מישהו בא מקנא בכם, בא ואומר לכם, תראה לי איזה גמר אתה אומר,

מה אתה אומר, כבר גמרת את ה... יואו, איזה אשריך.

שמעת מישהו פעם מקנא בכם בזה? לא.

מי היום מקנא מתפקיד של רב?

עוד רב מוכיח.

מי מקנא בראש ישיבה?

מי מקנא במשגיח רוחני?

כל שכן מי שלומד מוסר בסתר ושואף לתיקון מידותיו.

אז מה קוראים לו? חניוק.

אומרים לו, זה קיצוני.

אומרים לו, זה קלונגורניזם, במקום שתהיה עם אמביציה,

תצא לעולם הרחב, תלמד במכללה או באוניברסיטה,

תהיה בן אדם, תרוויח משכורת שמנה

ותאכל אותה עם פחמים.

לזה כיוונה התורה,

לזה כיוונה התורה, בשאלה ששאלנו.

יש לך אדם ששקול כנגד כמה בני אדם

מצד מעלות נפשו.

הדברים מוסברים באריכות בספר חובת הלבבות, בשער חשבון הנפש,

חשבון תשעה ועשרים.

אומר לנו רבנו בחיה,

שיתבונן יתרון נפשו על גופו,

ויקיר

יתרון קצת בני אדם על קצתם,

עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם.

וידע

כי יתרונו אינו מכוחות גופו,

אך מצד מעלות נפשו.

מה שצריך להיות חשוב לאדם

אלו ההישגים הנפשיים ולא החומריים.

נחזור על דברי הקדוש

רבנו בחיה.

הוא אומר, אתה צריך להתבונן

מה יתרון הנפש שלך על הגוף שלך,

ומה יתרון נפשם של אנשים על גופם.

ואתה צריך להכיר שיש יתרון

של קצת בני אדם על קצתם.

ומה יתרון?

לא, מי הלך למכון והוא מנופח בשרירים עגלגל.

לא.

יש אדם שקול כנגד אלף בני אדם.

פעם הבאנו חשבון שכתוב בנביא

שהוא שבעת אלפים

כפול עשרת אלפים, שבע מאות מיליון.

דוד המלך שקול כנגד שבע מאות מיליון.

ויכיר יתרון קצת בני אדם על קצתם.

עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם.

משה רבנו שקול כנגד כל ישראל.

הנשמה של משה רבנו שקולה כנגד כל ישראל.

וידע

כי יתרונו אינו מכוחות גופו, זה לא יתרון,

אלא מצד מעלות נפשו.

יכול להיות אדם חלוש וקטן ובפינה,

הוא שקול כנגד אלפים ורבבות מישראל.

ויש אחד הולך עם ראש מעורב, עם חליפה זה,

עם מזוודה של עשירים,

ומפתחות של מרצדס,

ופשש פותח ככה ורנצ'רנטרן,

וכולם מקנאים בו, והוא סתום שאין כדוגמתו,

אין לו כלום,

מלא קש וגבבה,

אין בו שום דבר.

וכולם מקנאים בו. מה אתה מקנא בו?

איך אמר הרב שטיינמן לאותו אחת שהוא קנה אוטו ומקנים בו?

אומר לו, אתה גמרת מסכת? הוא אומר לו, לא.

אז אמרנו, מה יש לקנות בך?

מה יש לקנות בך? מה מקנים בך? אני לא מבין בכלל מה מקנים בו.

אלא מה מצד מעלות נפשו,

זה מה שצריך להיות חשוב לאדם.

בהישגים הנפשיים ולא החומריים,

זה מה שצריך להיות חשוב.

כזה אנחנו רואים במלחמת מדיאן.

פיניכס

היה שקול כנגד כל פקודי החיל.

למה?

בגלל פעולתו במסירות נפש.

הוא פעל במסירות נפש.

ויקום מתוך העדה

ויקח רומח בידו.

ועמד מול כולם.

בזה הראה שהוא שווה כנגד כולם.

מה שגם אפילו משה ואהרון

רפו ידיהם.

אתם שומעים מן עכשיו?

מי שפועל במסירות נפש

בשעה שאחרים לא עושים,

הוא עושה.

הוא שקול כנגד כל אלה שלא עושים.

אפילו נגד גדולי הדור, משה ואהרון.

כיוון שרפו ידיהם.

אז זאת אומרת,

אם אתה שומע אחת שנקרא רב,

והוא אומר, אני לא מתכוון להחזיר בתשובה.

אני לא מתכוון, אני מתכוון שיכירו את ריבונו של עולם, זה הכול.

שיישארו עם ג'ינסים, יבואו איך שהם רוצים והכל.

אני לא מתכוון לזה.

אומרים לו, לא, אבל אתה מחזיר בתשובה.

המטרה שלך להביא את האנשים שחזירו. לא, לא, אני לא מתכוון לחזיר בתשובה.

כי בהידרדרות אסור להגיד חזרה בתשובה. יסגרו להם את הטמבלוויזיה, הם לא יוכלו לשדר.

אסור להחזיר בתשובה.

התורו אומרת שמצווה להחזיר.

מוכיח

אדם אחריי, חן ימצא.

אבל לא, הטמבלוויזיה אמרה שאסור. אז מה, מה? אבל הטמבלוויזיה אמרה, אסור.

אם תגיד שאתה מחזיר בתשובה, לא נותן לכם יותר לשדר.

אז אנחנו לא מחזירים בתשובה, לא. שיבואו עם ג'ינסים שיישארו ככה, אין שום בעיה.

העיקר שייכירו שיש ריבונו של עולם.

צחוק מהעבודה.

ובא בן אדם ואומר את האמת בפרצוף,

גם להם, לאלה שהם ליצנים,

ואומר בפרצוף, נוטל שכר כנגד כולם,

ושקול כנגד כולם, תאסוף את כולם ביחד, שים בשקית,

ולא מגיעים אפילו למה שאומר בן אדם אחד, את האמת של הקדוש ברוך הוא בלבד,

ולא מעניין אותו מי אומר מה ומה אומרים.

מעניין אותו מה השם אמר לומר.

קרא בגרון.

אל תחסוך

בהגד לעמי פשעם.

זה ארגון שופר.

תוקע,

מה שנכנס מפה יוצא מכאן.

בלי שינויים, זה לא חצוצרה.

חצוצרה יוצא לך קולות אחרים.

חליל יוצא לך משהו אחר. שופר, מה שתקעת מפה יוצא מכאן. בלי שינוי.

אז כמו שרואים בהישגים הרוחניים החיוביים,

אותו דבר רואים בעבירות.

ישנן עבירות, כגון שנאת חינם,

לשון הרע

וכן המלבין מפני חברו,

שחכמים החמירו בהם כל כך

והעמידו אותם בשווה לכל שאר העבירות,

כאילו עובד עבודה זרה,

וזה נורא ואיום.

מה ההשוואה בין לשון הרע ועבודה זרה?

אבל כך קבעו חכמים זכרונם ברכה, שהמשקל שלהם הוא משקל מיוחד ומכוון היטב,

והמקור

שממנו מגיע האדם לדיבור לשון הרע הוא המקור לעבודה זרה.

תחשבו רגע,

רגע, אדם יכול להיות

עבודה זרה בעצמו.

כתוב, לא יהיה בך אל זר.

יהיה בך אל זר, זאת אומרת, אתה עבודה זרה.

מה זה האל זר הזה?

שבן אדם עובד את עצמו,

הוא בעל גאווה סרוחה,

הוא חושב את עצמו מאן דהוא,

והוא מרשה לעצמו לדבר על כל אחד, כאילו לא קיים אף אחד, אין איסורים, אין הקדוש ברוך הוא, אין כלום.

נשון מדברת גדולות,

אין אלוהים לנגד עיניו,

אין אלוהים כל מזימותיו.

הפה שלי ברשותי, אני אומר מה שאני רוצה,

הוא עבודה זרה ממש.

זה לא כי עובד עבודה זרה, הוא בעצמו עובד עבודה זרה.

אם משה רבנו זכה להנהיג דור דעה

בתנאים כאלו,

הרי הוא שקול כנגד כולם.

אז מי המנהיג של הדור הכי גדול שהיה בעם ישראל, דור דעה?

שהם חטאו בארבעים שנה רק עשרה חטאים,

אשרי הדור שעוונותיו מועטים.

אנחנו חוטאים כל יום עשרות,

מאות ואלפים של עבירות.

כל אחד.

אז הוא היה בדור שרק עשרה,

ולא כולם של רבים,

חלק של יחידים.

והוא הנהיג אותם

בתנאים כאלו,

כשהם דיברו עליו דיבורים כאלה,

ולמה לקחתנו למות במדבר?

והוא אומר, עוד מעט הוסכלוני.

דרך אגב, גם בזה השם החשיב לו שהוא כאילו דיבר לשון הרע על ישראל כשהוא אמר עוד מעט הוסכלוני.

אבל מכל מקום,

בתנאים כאלה הוא שקול כנגד כולם.

הסבא זכר צדיק ברכה היה מעריך את הישיבה לפי התלמידים המובחרים שבה.

הכיתה והחברה נמדדים לפי ההישגים

המובחרים שבהם ולא לפי הפחותים.

זאת אומרת, כל ארץ ישראל נידונה כארץ שיש בה עץ, לא תכרות.

אסור לכרות עץ שמביא פירות. מי זה היה עץ?

איוב.

אחד היה.

ודיברה עליו התורה.

זאת אומרת,

שם מקום על שם מי שנמצא בו.

מקום שהיה נמצא רבי שמעון בר יוחאי,

כל המקום קבל את השם. דור שהיה בו רבי יהודה בר אלעאי,

כל הדור מקבל את השם.

דורו של רבי יהודה בר אלעאי.

זאת אומרת,

הסבא היום אומר, איך בודקים את הישיבה? לפי המובחרים, התלמידים שבה.

לפי ההישגים המובחרים, לא לפי המובחתים,

לא לפי הפחותים.

כי קנה המידה לבדוק כל דבר זה מעלות הנפש.

איך אתה בודק קהילה? מה יש שם?

כולם רקדנים,

רוקדים על מכוניות, גם אצל ערבים וכו'.

זה נקרא, מה?

מה זה נקרא? זה קהילת מה?

אני לא רוצה להגיד איזה קהילה.

מה זה?

אבל קהילה שנקראת, צריך לבדוק מה אופייה.

מה הדרישות שם? מה מבקשים מהם? מה הם עושים?

אוה,

בזה נבחנים.

במעלות הנפשיות

ובמעלות הנפש

משה רבנו היה שקול כנגד כל ישראל.

וזה רצתה התורה להדגיש,

שזו הייתה הסיבה לביאת יתרו למדבר.

אז לכן,

כתוב שהוא בא ושמע מה שעשה השם למשה ולישראל.

למשה בפרט,

שהוא שקול כנגד כל ישראל.

משה,

דבר כזה,

איי-איי-איי, אדם ששקול כנגד כל ישראל,

זה שמיעה מיוחדת.

תקראו את המפרשים במקראות גדולות על למשה ולבני ישראל, תראו כמה פירושים נפלאים יש שם.

אבל צריך להבין,

באה התורה לומר וישמע יתרו. מה שמע?

מה שמע?

את כל אשר עשה השם

למשה ולישראל.

זו סיבת ביאתו, וזה התורה רצתה להדגיש.

למה היא אמרה שהוא שקול כנגד כל ישראל?

נו, כשאתה

זוכה להכיר שיש אדם כזה

ששקול כנגד,

חייבים להיות בקרבתו,

חייבים לרוץ אליו,

להיות בסביבתו, להסתופף בצילו.

הוא עוזב

את כל מעשיו ואת כל התהילה והכבוד שהיה לו שם והכול בשביל להשיג את האמת. הוא עדיין לא הגיע לאמת,

עדיין לא.

עדיין הוא הבין, הוא היה רק בהכרה,

אבל לא במעשים.

אבל אחרי שהוא שמע מה שעשה השם,

מחר נלמד

מה שהוא עשה ומה השפיע על המלחמת עמלק,

אז הוא בא ורץ עם משה רבנו כזה,

ששקול כנגד ישראל,

אני הולך.

אני חותנך יתרו, בא אליך!

רבי חנניה אומר כמו שאומר.

עושה הקודש בו, חושב הקודש בו, אלפי כוך.

ירבו לנו טרו ומסמול שנה, אמרו לנו עושה מה שקול ביותרו ויהאדיר.