האם מותר לעשן ביום טוב? | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמר הכתוב כל מלאכת עבודה לא תעשו ביום טוב,

אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם.

אסור לעשות מלאכה ביום טוב,

אבל לצורך כל הלמ״ט מלאכות

של שבת.

אבל מה ש... אך אשר יאכל לכל נפש

הוא לבדו יעשה לכם.

אם למשל לבשל,

אז אתה צריך לעשות אש,

זה מלאכת מבעיר.

אתה מבשל,

מה זה בישול? שמרככים את האוכל על ידי האש.

זה מבשל.

אז זה מלאכת מבשל.

מלאכת האופה זה אותו דבר.

אז הפסוק אומר, מה אשר יאכל

לכל נפש

הוא לבדו יעשה לכם.

אז מותר לבשל, מותר להדליק אש בשביל לבשל.

זה נקרא מלאכת אוכל נפש, התורה התירה ביום טוב.

זה לא רק בישול והבערה.

למשל, אם אני צריך לברור קטניות,

אני רוצה לברור קטניות,

לבשל אותן בשביל לאכול ביום טוב,

לצורך יום טוב,

רק לצורך יום טוב.

לא שמותר לבשל, לצורך מהר.

אשר יאכל לכל נפש מה שייאכל ביום טוב.

מותר לבשל או לעשות אש

או לברור.

אני צריך לברור קטניות מאבנים ומתולעים.

זה מלאכת בורר.

אבל מלאכת בורר, אשר יעשה לכל נפש,

לאחל לאכול נפש ולבדע זאת בשביל אכילה מותר.

אני רוצה לטחון.

גם כן מותר. לצורך אכול נפש המלאכות מותרות.

יש מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

אם אדם לא רוצה לאכול ולשתות עכשיו,

לא, לא, לא, לצורך אכילה ושתייה, הוא רוצה לרחוץ רגליו במים חמים.

בית שמאי אומרים, לא יחם אדם מים ללחיצת רגליו,

ובית הלל מתירים.

הרי לרחוץ רגליים זה לא אוכל נפש,

הרגליים לא אוכלים,

אלא

בכל זאת בית הלל מתירים.

מהי המחלוקת שלהם?

הגמרא מסבירה

שבית הלל סוברים מתוך שאותרה מלאכת אוכל נפש,

אותרה מלאכה לצורך אוכל נפש,

אותרה נמל לצורך, היום אפילו לא אוכל נפש.

אני רוצה לרחוץ את הרגליים שלי במים אמינים.

זה צורך.

מותר לחמם מים, הרי אתה מבשל את המים, ואם אין לך אש ואתה מדליק את האש, גם כן

יש הבהרה ובישול. לצורך רגליים, ללחיצת רגליים מותר.

הרי זה לא אוכל נפש,

בגלל שיש כלל לבית הלל מתוך

שאותרה לצורך אוכל נפש,

אותרה נמל לצורך אחר, אבל צורך היום.

אני צריך את זה להיום.

אני רוצה לרחוץ רגליים.

להיום.

יש עוד במשנה או בברייתא לעשות מדורה, להתחמם.

אני רוצה רק להתחמם, לא אוכל ושותה.

ואני עושה אש, מדורה.

לפי בית שמאי אסור,

כי התיר לפי בית שמאי רק ממש אוכל נפש,

לצורך אוכל נפש.

אבל לפי בית הלל מותר.

מתוך שהותרה

מלאכה לצורך

אוכל נפש,

מבשל, מבעיר, הותרה לצורך אוכל נפש,

הותר נמל לצורך,

לצורך

מדורה, לעשות הבהרה בשביל להתחמם,

ולבשל מים בשביל לרחץ על גיים.

זה בדף כא עמוד ב',

ישנה משנה וגם בברייתא.

הנה, ושמאי אומרים,

לא יחם אדם חמין לרגליו,

אלא אם כן ראויים לשתייה.

אם ראויים לשתייה,

בכלל, זה גם בית שמאי מתירים, בכלל הועיל.

הועיל ואני אולי נצטרך לשתות אותם.

אז בית הלל, בית שמאי גם מתירים.

אבל לפי בית הלל, אפילו כשאינם ראויים לשתייה,

בית הלל מתירים,

ובית הלל מתירים.

עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. זה גם כן רק לפי בית הלל.

אז יש כאן קושייה.

קושייה טובה.

שתוספות מקשה את זה בשבת דף צדיקי.

שמה כתוב בגמרא,

מגבן משום מה חייב.

לעשות גבינה.

אומרת הגמרא, מגבן משום בונה.

כמו לגבינה, גבינה,

חלב שנשאר כמה ימים,

תשים אותו בשקית,

לאט לאט נופל הנוזל,

ואז הגבינה,

גבינה לבנה.

אחד נהיה דווקא עם השני.

אולי גבינה לבנה עדיין זה לא גבינה חזק, אבל רק גבינה צהובה.

לא ביררתי את זה.

על כל פנים הגמרא אומרת, מגבן חייב משום בונה, בשב״כ.

וביום טוב, מן התורה מותר לגבי לצורך היום. אם אני צריך לעשות גבינה להיום.

אבל מדרבנו נאסור שמא יעשה גבינה להרבה ימים.

הרי רק לצורך היום מותר.

אבל שמא יעשה גבינה להרבה ימים, וזה שהתורה רק לצורך יום טוב, לא לצורך מחר.

אם אחד יבשל לצורך מחר,

יש מאן דאמר בגמרא לוקה.

‫אז לכן אסרו רבנן לגביין ‫אפילו לצורך היום, ‫כי דרך לעשות גבינה להרבה ימים,

‫אז אסרו, אפילו אם הוא עושה קצת,

‫בשביל היום.

שואל התוספות, ‫אם מגביין איסורו משום בונה

בשבת,

‫ובכל זאת ביום טוב, מונטר מן התורה.

למה? ‫כי זה בניין לצורך אוכל נפש.

‫אני בונה, עושה גבינה זה בניין,

‫אבל זה לצורך אוכל נפש.

‫אז נגיד אם אחד, למשל,

‫הטוספות אומרים, ‫אם אחד נפל לו הבית ויום טוב,

‫רוצה לבנות עוד פעם בית ‫ולהיות בו ביום,

‫כדי להינצל מן השאר.

‫אני אמרתי את השאלה היותר פשוטה,

‫אם נשברה זכוכית בסוכות,

‫בצרפת,

‫בחוץ לארץ יש,

‫קר כבר בסוכות,

‫ונסברה הזכוכית של החלון.

‫לעשות זכוכית בשבת זה מלאכת בונה,

‫כמו להרכיב דלת בשבת זה בונה,

‫לפרק דלת זה סותר.

אותו דבר חלון בנוי, ‫כמו החלון שאני רואה,

‫לשים זכוכית או אפילו להרכיב חלון,

‫יש כבר זכוכית,

‫להרכיב זה בונה.

אז

אומר התוספות, ‫אם מותר,

אם מותר

לעשות גבינה ביום טוב,

‫בגלל שזה בונה לצורך אוכל נפש, ‫אם הוא צריך לגבינה להיום,

‫מותר לגוון מן התורה, ‫רק בדרבונו שמא יעשה הרבה, ‫לצורך מארגה,

‫אז אם ככה יהיה, מותר לבנות, נגיד,

‫אמרתי, לעשות זכוכית, ‫זה בונה בשבת.

‫יהיה מותר עם זה ביום טוב,

‫כדי, לצורך היום, ‫שלא יהיה לו רוח או קר.

‫אז נגיד, מתוק שהותרה מלאכת בונה ‫לצורך אוכל נפש במגוון,

‫נתיר גם כן לבנות ממש לצורך היום.

‫קר לי, ואני צריך זכוכית.

‫אומר התוספות, ‫הנה חינם,

‫רק בדרבונו נסור זה עובדן דחול.

‫לבוא לבנות יום טוב, זה עובדין דחול.

‫זה לא מלאכה, כי זה לצורך היום.

‫לפי בית שמאי,

‫שמתוק שהותרם לכת בונה לצורך אוכל נפש,

‫יהיה מותר בונה לצורך היום, ‫לא אוכל נפש.

‫אז זה אומר התוספות, ‫הנה חינם, מן התורה מותר.

‫אז אני שאלתי, לפי התוספות הזה... ‫-מה זה בית הלל או בית שמאי?

‫מה?

‫מי התיר, בית הלל או בית שמאי? ‫-רק תצעק, אבני, אני לא שומע. ‫מי התיר, בית הלל או בית שמאי?

‫לבית הלל אני מדבר.

‫בית שמאי נתלאו מתוך,

‫אז אסור לבנות. ‫אבל לפי בית שמאי שאומרים,

‫מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש,

מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, כמו מבעיר ומבשל,

הותר גם שלא לצורך אוכל נפש, למשל לחמם מדורה,

או לחמם מים ללחוץ רגליו,

ותלהל מתירים.

יש כאן מלאכת מבעיר שהיא הותרה בשביל לבשל, לאכול,

ובישול, בשביל לאכול,

אז נתיר גם לחמם מים על ידי אש, לעשות אש ולבשל.

הרי לחמם מים זה בישול.

אם המים מגיעים ליצור את זה, זה מבשל את המים.

אז נגיד מתוך שהותרה מלאכת מבעיר ומלאכת מבשל,

הותרה לצורך על נפש, אומרים בית הלל מותר גם מבעיר לצורך אחר, להתחמם,

או מבשל מים לרחוץ לדבר גם.

אז שואל הטוס, גם מלאכת בונה, אפשר למצוא בונה באוכל נפש.

למשל, מגבד.

אז נגיד מתוך שהותרה מלאכת בונה לצורך על נפש,

הותרה מלאכת מלבנות.

ואני שאלתי קושייה אם ככה יהיה מותר להסתפר ביום טוב.

למה? אני אגיד לכם.

מה האיסור להסתפר?

איזה מלאכה זאת?

זה מלאכת גוזז.

מלאכת גוזז.

כשאדם יש לו צאן,

גוזז את הצמר,

כך היה במשכן, עם הצמר הזה עשו

בגדים ועשו יריעות.

לגזוז צמר מן הצאן, מן הכבשים,

זה מלאכת גוזז.

ואמרו בגמר הבכורות, לא זוכר את הדף,

שלא רק מחיים יש איסור גוזז,

אם נשחטה בהמה

והורידו לה את העור

עם הצמר.

אסור לגזוז את הצמר.

גם לאחר מיטה יש איסור גוזז.

עכשיו, אם ככה, תראו איך מותר,

ביום טוב מותר לשחוט תרנגולת

ולהוריד לה את הנוצות.

אי אפשר לאכול תרנגולת עם נוצות.

והרי להוריד נוצות מתרנגולת זה מלאכת גוזז.

אפילו לאחר שחיטה יש איסור מלאכת גוזז.

אז אם כן,

נגיד, וזה מותר בכלל אוכל נפש.

מותר לשחוט תרנגולת או תרנגול בשביל אוכל נפש וגם לגזוז,

להוריד את הנוצות, זה גוזז.

אז מתוך שהותרה מלאכת גוזז לצורך אוכל נפש,

אדם שלא יסתפר,

לא יפה, רוצה להסתפר לעשות

זקן נאה

לצורך יום טוב.

אז נגיד, מתור שוט רמלאכת גוזל לצורך אוכל נפש,

יהיה מותר גם שלא יהיה צורך אנוש. אז לפי תוספות, נגיד, זה גם עובדה דחות.

אבל רק מדרנגולת,

יכול להיות.

תכף נראה.

באמת,

‫לא, אבל זה דומה אחד לשני.

‫מה? ‫-הרי מגבל

‫לתולדה דאבונו, לא?

‫לתולדה דאבונו. ‫אז זה נקרא בונה...

‫זה לא הרבה נכון. ‫-רגע, או, אז רגע אחד.

יש ברמב״ם, ברבא מגיד,

‫בפרק א' מלאכות יום טוב,

שאומר שמתי אומרים מתוך,

‫רק כשהמלאכה, עיקר המלאכה, אב מלאכה,

‫עיקר המלאכה הוא באוכל נפש. ‫למשל, לבשל.

מה מבשלים בדרך כלל?

בשביל אוכל נפש,

‫מבשלים לאכול.

או למשל

אש,

‫מבעירים אש בשביל לבשל.

‫עיקר המלאכה היא בשביל אוכל נפש. ‫אז אומרים מתוך.

אבל כשהמלאכה מלאכת בונה, מה עיקר מלאכת בונה? בבניין.

זה לא אוכל נפש.

אפילו שמשכחת לה תעודה של מגבן משום בונה,

אבל מתוך לא אומרים, מתוך אומרים רק שעיקר המלאכה היא במלאכת אוכל נפש,

כמו מבעיר ומבשל,

הוצאה.

למשל, מותר לי ביום טוב לעשות הוצאה.

יש לי איזה סבתא זקנה שאני צריך להביא לה אוכל ביום טוב.

מותר להביא לה מרשות הרבים.

למה? הרי זו הוצאה.

לצורך אוכל נפש שהיא תאכל.

למה דווקא אוכל נפש שלי?

אם מאשים את המלאכה בשביל אוכל נפש של בן ישראל, מותר.

לא בשביל גויים.

אסור לבשל בשביל גוי,

שנאמר, וגם בשביל בהמות תעצור לבשל,

שנאמר

הוא לבדו יעשה לכם,

לכם ולא לנוכרים,

לכם ולא לבהמות.

למשל,

היה איזה יהודי,

היה לו כלבה גדולה,

לא יודע מה איתו היום, איפה הוא, אני לא יודע.

אז הוא

היה נוסע לתל אביב,

הוא היה גר בבני ברק פעם.

היה נוסע לתל אביב לשוק, לשוק של עליית נחלת בנימין. השוק, איך קוראים לו לשוק הזה?

שוק הכרמל.

שוק הכרמל. הוא היה הולך שם למוכרי עופות,

קונה מהם את הרגליים.

ואת הרגליים הוא מבשל בשביל הכלב, הכלב גם לא יכול לאכול.

מבשל בשביל הכלב.

אז ביום תב

אסור לבשל בשביל כלב, אסור דאורייתא.

לכם ולא לנוכרים.

ובשביל גוי

גם אסור לבשל, ואסור להזמין גוי.

ביום תב שמא יבשל בשבילו.

גם לאכול מבישול מתבשיל שבישלת בערב יום תב,

אסור להזמין גוי לאשר יום תב.

סיפר לי הרבי, הרב שך,

סיפר לי סיפור.

‫אשתו הרבנית

הייתה רוקחת.

‫למדה מקצוע לעשות רפואות.

‫היא יודעת את החומרים,

והרופא אומר לה כמה, הרופא נותן מרשם.

‫כך וכך אחוז מהחומר הזה, ‫כך וכך אחוז מהחומר הזה, ‫כך וכך אחוז מהחומר הזה,

‫והיא עושה מערבבת.

‫הנה, מכינת תרופה.

‫היא הייתה עובדת אצל איזה רופא, ‫תמיד הוא שלח לה מרשמים שהיא תכין רפואות.

‫אז פעם יום טוב, ‫היה להם יום טוב ליהודים, בשבועות זה היה.

‫אז היא רצתה לכבד את הרופא הגוי.

‫עשתה עוגה

בשביל הגוי.

‫היא לא שאלה את הרבי.

‫עשתה לבד, היא הבינה.

‫ביום טוב מותר לבשל, ‫מותר לעשות עוגה ביום טוב.

‫אדוני, זה בשבילך, בשביל ישראל,

‫אבל לא לנוכרי.

‫אז בא הרבי, ראה שהיא עשתה עוגה ‫לצורך הגוי.

‫אז זה אסור.

‫אז הרבי הסתפק.

‫אם הוא יאכל עכשיו את העוגה,

‫האם

זה יתקן את האיסור?

‫הולכים בתר המעשה, בתר המחשבה.

‫ברגע שהיא עפתה את העוגה, ‫היא עפתה את זה בשביל הגוי.

‫לא יעזור מה שיאכל. ‫אז הוא דימה את זה קצת.

‫יש גם בבורר,

‫לצורך אוכל,

לצורך לאתר, מותר.

‫אז אחד בירר אוכל לצורך סעודה הבאה,

‫אז הוא עבר על איסור בורא, ‫אוכל מפסולת.

‫אבל הוא, אם הוא רוצה לתקן, ‫יאכל את זה מייד.

‫אז המשנברול מדבר על זה ‫שלכאורה הולכים אחרי המחשבה ‫בשעת המעשה, ‫אז עומדים מה זה לזה. ‫זה הסיפור שסיפר לי הרבי.

‫אסור... ‫-מה להנחה אמרת?

‫אסור לבשל לצורך עקום.

‫אבל אם בשביל...

‫אם בשל עבר, איסור.

‫-אבל למרות שהוא תיקן? ‫-לא, התיקון לא סווה כלום. ‫אני לא, לדעתנו, גם בבורר ‫זה לא עוזר, התיקון הזה.

‫כי בעיקר תלוי לשם מה עשית, ‫בשעת המלאכה.

‫לא משהו בסוף, אכלת מייד את האוכל ‫מתוך פסולת

‫ואכלת את זה מייד. ‫אם עשית בשביל לאכול לאתר,

‫אז זה לא בורר.

‫אבל אם כשעשית, עשית את זה ‫לא בשביל לאכול לאלתר,

‫בשביל לאכול לסעודה בארץ, ‫אחרי כן נמלכת, זה לא מתקן.

‫ככה...

‫אז גם פה, הכול פונים,

‫היה, היה יחד... ‫לדעת שאסור לתת... ‫לבשל גם בשביל כלבים

‫או בשביל פרות לבשל להם סובין.

‫אסור.

‫היה יחד שהתארח אצלנו,

‫עוד כשהיה עופות כשרים,

‫כאשר היה עופות,

‫אז לא ידענו שהוא לא אוכל עוף.

‫אז שמו לו בצנחת,

‫הוא הוציא את העוף, ‫אני חשבתי שהוא בא לאכול.

‫שמו את זה בצד.

‫-אז הוא עבר על איסור בורר, למה?

‫אמרתי לו, מה אתה עושה?

‫אומר, לא, אני לא אוכל עוף.

‫אבל טוב, איזה בורר.

‫ובלי לשאול הרבה, לקח ואמר, ‫בסדר, אני אוכל את זה.

‫אבל בורר לצורך אוכל נפש מותר.

‫מה נגיד?

‫הוא היה יכול לאכול בלי לברור.

‫עם מה היה העוף?

‫עם קושקוש.

‫הוא יאכל את הקושקוש ‫בלי להזיז את העוף.

‫אבל אם אי אפשר,

‫אז לקח פסולת מאוכל ‫לצורך אכילת האוכל.

‫זה גם מותר.

‫לצורך אכילת האוכל גם מותר. ‫-אני לא הדגשתי, זה היה בשבת.

‫אה,

זה היה בשבת.

בשבת אפילו לצורך אוכל אסור, ‫והוא לקח פסולת מאוכל.

‫בשבילו, בשבילו העוף הזה... ‫אבל מה בסוף?

‫הוא רצה לאכול את העוף, ‫על זה אמרתי, זה לא יעזור.

‫כי הוא לא הרים את זה ‫בשביל לאכול את העוף.

‫הוא הרים את זה בשביל שלא לאכול אותה.

‫בשביל לאכול את זה זה... ‫-אבל לא הולכים בזה אחרי ההנאה.

‫זאת אומרת, אם אדם

‫לא רוצה את הדוגמה אצלנו, את העוף,

‫הוא הוציא את זה.

‫זאת אומרת, עכשיו הוא נהנה, ‫איפה אתה האוכל? אתה האוכל בלי העוף.

‫אבל כשהוא יחזיר את זה, ‫הוא בעצם לא נהנה מהמלאכה.

‫טוב, זה בנוגע שלא לאסור את ה... ‫כי הרי יש בכל המלאכות,

‫אם אדם בישל בשבת, אפילו בשוגג,

‫אסור לו לאכול עד מוצאי שבת.

‫אבל אם אין הנאה,

‫אז יש לומר, אני לא נהנה ממעשה שבת.

‫אם בין כה,

זה לגבי יישום מעשה שבת,

‫לגבי בדיעבד, האיסור אכילה מקנסה,

‫קנס שכנסו חכמים, ‫שמי שעבר על בישול, למשל,

‫או זה, המשנברורה בסין יחד מבין,

‫וכל המלאכות.

בורר.

‫הרי יש במשניות,

‫שמי שנטע

בשביעית יעקור את האילנות,

‫שלא ליהנות מן המלאכה.

‫עכשיו תראו,

‫אז מה אמרנו?

‫לפי התוספות,

‫לפי הרב המגיד,

‫רק מלאכה, עיקר המלאכה, ‫היא באוכל נפש.

אז אנחנו אומרים,

‫מתוך שמלאכה זו הותרה לצורך אוכל נפש, ‫הותרה לנמל לצורך אחר.

אבל מלאכה שהיא בעיקרה, ‫לא אוכל נפש כמו בונה או גוזז.

‫לגזוז תמיד גוזזים צמר מן הרחלים.

‫זה לא לאוכל נפש.

‫רק משקאטלה גוזז גם באוכל נפש.

‫על זה לא אומרים מתוך.

‫אז אסור לי... ‫-להסתפר יהיה אסור. זה נגד התוספות.

‫להסתפר אסור מן התורה,

‫וגם לבנות זכוכית אם יש כבר... ‫אבל תוספות מתיר.

‫ובהלכות סוכה משנברורי בשם,

‫מביא בשם

‫ספר באר יצחק,

‫שרבי יצחק אלחנן

‫מביא משמו

‫שמי שלא בנה סוכה בערב יום טוב, ‫ויתר עוד לא בנה סוכה.

‫אומר, מותר לבנות סוכה ביום טוב?

‫כי זה בונה, לפי התוספות,

‫בבונה יש גם מתוך.

‫אז זה צורך היום כדי שיקיים ‫מצד סוכה.

‫אז הוא סומך על זה, ‫אבל לא על ידי ישראל,

‫כי הרב המגיד חולק על התוספות.

‫הרב המגיד אומר בשם הרמב״ם,

‫שרק מלאכה שעיקרה מלאכת אוכל נפש,

‫אבל מלאכה שעיקרה לא באוכל נפש, ‫לא אומרים מתוך, ‫אפי אם משקעת לה.

‫אם כן, לפי זה אסור לבנות מן התורה.

ביום טוב. אפילו שבניין, מצאנו בניין לצורך אוכל נפש, במגוון,

אבל אסור לבנות מן התורה. אז לא, אבל גם,

אבל לפי תוצאות מותר מן התורה כמדרבנון.

נו, אסור מדרבנון.

אבל אומר על ידי גוי.

על ידי גוי זה יהיה שבות דשבות במקום מצווה.

הרי אמירה לעקום שבות.

שבות דשבות

אומר לו לבנות סוכה. לבנות ביום טוב לצורך היום מותר.

וסוכה לא צריכה לשמה, הרי

סוכה ישנה כשרה.

אז אומרים לגוי, תבנה.

אז עוברים רק על איסור אמירה לעקום.

אבל לפי שיטת התוספות זה הרי רק איסור דרבנון בניין ביום טוב.

אז זה שבות דשבות.

זה אמירה לגוי לעשות איסור דרבנון.

אז שוט דשוט במקום מצווה מותר.

ככה משנה ברורה מביא שמי שלא בנה

סוכה מערב יום טוב, יוכל לבנות מיום טוב על ידי גוי.

לצורך מצווה.

הרי לפי הרב המגיד זה איסור דאורייתא לבנות

מיום טוב.

אז לא יעזור אמירה לעקום, לא מתירים אמירה לעקום במקום מצווה.

רק

אמירה לעקום לעשות איסור דרבנון.

שבות דשבות.

אבל לפי תוספות זה שבות דשבות.

אז מקילינן כמודעת התוספות. כך הוא אומר, ואומר שמותר לבנות.

על כל פנים...

מי אומר שניתן?

רבי יצחק אלחנון

אמר את הפסק הזה שמותר לבנות סוכה על ידי עקום על פי התוספות

בשבת צדיקי.

עכשיו תראו,

יש גמרא במסכת

כתובות דף זין.

הגמרא שם שואלת, לפי היבט הלל שאומרים מתוך,

יחי מוגמר, למה אסור?

מה זה מוגמר?

מוגמר

הוא בכור בערבית.

אני זוכר וראיתי הרבה ערבים היו

‫מטיפים מוסר, מטיפים

לערבים

כמו מגידים כאלה.

מה היו עושים? להבדיל, להבדיל. להבדיל.

היו באים

לשטח פתוח,

לרחבה,

שמים שם אש ולבכור.

מה זה לבכור?

זה היה

חוטים

לא חוט,

וזה נשרף

ועושה פסומים.

ואנשים אוהבים להריח ריח טוב,

אז מתחילים להתאסף,

ואז הוא מתחיל לדרוש עליהם.

ואחרי כן הוא מעביר את הקערה,

שייתנו לו צדקה.

זה היה בתור ילד.

הייתי רואה, ושמעתי אותם פעם אומר,

המטיף הזה היה אומר,

סידנא מוסב נעמרן.

זה משה רבנו.

הם היו אומרים, אדוננו משה בנעמרן.

המטיף היה אומר, סידנא מוסב נעמרן. אני לא יודע,

יכול להיות שגם בקוראן מובא מדברי משה רבנו.

היה אסור לקרוא את הקוראן,

כי זה ספרי מינים.

מה זה ספרי מינים?

אפילו שמוחמד היה מאמין באלוקים,

אבל הוא מזייף את התורה.

למשל, אמרו לי שכתוב שם

שהעקדה לא הייתה עם יצחק, העקדה הייתה עם ישמעאל.

אז זה נקרא ספרי מינות.

זיוף התורה זה נקרא ספרי מינים.

ואז על זה יש לה ולא תתורו אחרי לבבכם.

אני מאוד רציתי בצעירותי לקרוא את הקוראן,

כדי להכיר את האויב,

להכיר.

אחרים אומרים שהם אומרים מצווה להרוג יהודים,

ואחרים אומרים הם לא אומרים את זה.

אז אני אקרא את הקוראן, אני אדע.

אבל אחרי כן נרתעתי, כי זה ספרי מינים.

ועשו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

אחרי עיניכם זו זנות

ואחרי לבבכם זו מינות.

‫לא להתעסק בדברים שעלולים להביא אותך למינות.

‫אסור לקרוא בקוראן.

‫אז, אבל אני שמעתי עוד... ‫-כל ספר שהוא לא של תורה אסור לקרוא.

‫לא, לא. לא כל ספר הוא מזייף תורה? מה יש?

‫יש ספרים שמותר לקרוא ספרי מדע למשל,

‫פיזיקה.

מה יש בזה?

‫-הם הכי מזייפים את התורה.

‫אתה יכול למצוא ספר כשר,

‫לדבר על פיזיקה בלי זיוף, ‫לדבר בחוקי הטבע, מה זה פיזיקה.

‫הקרשבורכות טבע בעולמו חוקות, חוקים, איך,

‫למשל, כוח המשיכה.

‫אז הקרשבורכות טבע ש... ‫-הם לא אומרים את זה, הרב.

‫מה? ‫הם לא אומרים שהקרש ברוך הוא טבע ‫את כוח המשיכה.

‫הם אומרים איך כוח קוראים לו בגלל זה, לא? ‫-אבל איך כוח מעצמו.

‫הם לא אומרים. ‫יש בורא עולם עשה את הכוחות האלה,

‫והוא,

והוא,

אדון הכול, הוא שעשה ועושה ‫ויעשה לכל המעשים.

‫-אבל מי שקורא בספרים שלהם,

‫זה לא נקרא ספרי מינים. ‫טוב, זו שאלה אחרת.

‫על זה צריך להביא כל ספר לראות.

‫אם זה ספר, למשל, הם אומרים,

‫בהרבה ספרים שלפני מיליונים שנה

‫נברא עולם.

‫זה גם ספר מינות, ‫כי זה נגד פסוקים בתורה.

‫אתה עושה חשבון מפרשת בראשית.

‫עד היום אתה יכול לעשות חשבון ‫ולהגיע למניין שלנו, 500,

5,797. ‫-כשהבריאה,

‫ממתי התחילה הבריאה, ‫אתה יכול לקרוא יפה בתורה,

‫לראות

מתי המבול היה,

‫מזמן הבריאה עד זמן המבול.

‫הכול אתה יכול...

‫אם יש דברים כאלה, זה גם ספרי מינות.

‫אבל אם יש מדע, מדע טהור,

‫לא בכל הספרים, למשל פיזיקה, כימיה,

‫לא כל דבר זה...

‫עכשיו נמשיך.

‫אז אני רק סיפרתי שהוא היה מתי ‫ואומר שאינה מושב נמרן.

‫בסדר, יפה מאוד.

‫בסדר.

‫יבוסו בגבות זוגים. ‫-הכול מומבט אצלהם.

‫מה? ‫-אחר יחד סיפר לי שאצלהם כתוב בקוראן,

‫שנכון, יוסף ירד למצרים ‫ובאה אשת פוטיפר,

‫אצלם כתוב שלא הולכים לומרים ‫שהוא כן עשה את המעשה.

‫כן? ‫-כן, ככה.

‫זה ספרי מינות?

‫זה ספרי מינות שמשקרים ‫את התור הזה, ספרי מינות?

‫אז יש קושייה במסכת כתובות דף זין.

‫אם נגיד שאומרים מתוך ‫שהותרה לצורך אוכל נפש,

‫הותרה נמר שלא לצורך אוכל נפש, ‫למה אסור לעשות מוגמר?

‫אבל בחור, אסור, ‫אין, עושים את המוגמר ביום טוב.

‫הרי זה צורך היום.

זה לא אוכל נפש?

‫אבל לבית הלל הרי מתירים ‫גם לצורך רחיצה, צורך להתחמם,

‫אז נתיר, נתיר,

‫-מוגמר.

‫נתיר מוגמר. אומרת הגמרא שהפסוק אומר, ‫אך אשר יאחל לכל נפש,

‫דבר השווה לכל נפש,

‫הוא לבדו יעשה לכם.

‫מה זה שווה לכל נפש?

‫מוגמר. מי צריך את המוגמר הזה?

‫רק המפונקים. ‫-איך העשירים היו? ‫-העשירים הגדולים.

‫המפונקים.

‫אז הם היו רגילים ‫לעשות בושם בצלחות,

‫אתה בא לאכול, אתה ‫מארח את האוזינה. ‫אם זה אצל מלך סעודיה, ‫בטח יש את זה.

‫אבל בני ישראל בני מלאכים, אה? ‫-מה?

‫בלי ישראל, מן מארחי, רבנן.

‫אבל הם לא עושים את הדברים האלה, ‫רק מפונקים עושים.

‫כי עם ישראל יודעים שהעולם הזה, ‫העולם עובר.

‫לא כדאי להתעסק הרבה בעולם הזה.

‫על כל פנים,

על כל פנים הגמרא מתרצת,

‫כתוב, אשר יאחל לכל נפש.

‫מה הגמרא מתכוונת? הפסוק מתכוון?

‫דבר שהוא נצרך לכל נפש.

‫אבל אם זה רק למפונקים,

‫כמו מוגמר, אסור לעשות ביום טוב.

‫ולכן אמרנו שאסור לבשל צמחי מרפא.

‫יש אנשים שיש להם כל מיני צמחים,

‫אז אם הוא חולה, למשל, ‫וזה טוב בשביל המעלה שלו,

‫אסור מנוטה רבי יום טוב ‫לעשות את זה, לבשל את זה. ‫למה?

זה מיועד רק לחולים, ‫זה לא לכל נפש.

‫ומצאנו במסכת סוכה דף מ',

‫גם לגבי שביעית,

‫כתוב,

‫לאוכלה ולא

להפסד.

‫לאוכלה ולא למלוגמה.

‫פירות שביעית,

‫אסור לעשות מהן רפואה.

‫למשל,

היו פעם, מי שיש לו פצע,

‫פצע,

‫שמים לו...

‫בצל טחון.

‫הבצל הטחון

‫הוא שורף את החיידקים,

‫וזה מגן שלא יזדהם.

‫ככה היו מרפאים לפני הרפואה הקלאסית,

‫הרפואה שלומדים בבית ספר.

‫ככה היו מרפאים. ‫אני בעצמי ראיתי.

פעם נפצעתי פה,

‫עשו לי בצל וגם שום.

‫אדם סובל מכאבי שיניים,

‫לוקח שום, פוצע אותו,

‫שם אותו תחת השן.

‫זה משפיע להרגיע את הכאבים.

‫אבל בשביעית אסור

‫לעשות מפירות שביעית,

‫כי לאוכלה ולא למלוגמה.

‫מאיפה לומדים את זה? ‫מלאוכלה שדבר השווה לכל נפש.

‫כל אחד צריך לאכול,

צריך אוכל,

‫אבל רפואה, רק החולים צריכים.

‫אז זה לא שווה לכל נפש.

‫אז דבר שלא שווה לכל נפש,

‫אסור לעשות רפואה בפירות שביעית, ‫וגם פירות העומדים רק למנוגמה,

‫אין בהם קדושת שביעית.

‫לפי שהתורה מדברת, ‫זה נדרש בגמרא המבואר שם, ‫שמן הפסוק לאוכלה דורשים תרתי,

‫במה יהיה קדושת שביעית?

‫בפירות שעומדים לאוכלה ולא למנוגמה.

‫ומה תעשה מפירות שביעית?

‫אוכלה ולא למנוגמה.

‫שני דברים דורשים מן הפסוק, ‫שמבואר בסוגיה בדף מ',

‫במסכת סוכר.

‫אז משם רואים

שמלוגמה זה נקרא דבר ‫שאינו שווה לכל נפש.

‫לכן אסור...

‫אני הרי שאלתי פעם שאלה.

‫הפוסקים הביאו

שאסור לקחת תרופות בשבת, ‫אם לא נפל למשכב,

‫רק יש לו מחושים,

‫בשבת אסור לקחת תרופה.

‫למה? גזירה שמה יטחון סממנים.

‫וגם ביום טוב אסור לקחת תרופה,

‫משום שמה יטחון סממנים.

‫לכאורה ביום טוב, מה יש לטחון?

‫אני טוחן לצורך שאני חולה, ‫ואז אני צריך את זה.

‫התירוץ הוא שזה לא שובר לכל נפש, ‫זה רק לחולים.

‫לכן אסור לעשות תרופה גם ביום טוב.

‫גזירה שמה יטחן לצורך המחלה.

‫אבל ביום טוב מותר לקחת מוכן.

‫מה?

‫הבדל בין שבת ליום טוב,

‫שאני שואל...

‫לא, מה זה מוכם?

‫מחם.

‫לא, לא. אני שואל,

‫האם יש הבדל

‫בין שבת ליום טוב בעניין התרופה,

‫שביום טוב,

אם יש לי כבר תרופה שהיא מוכנה,

‫גם בשבת, אם היא מוכנה, אסורה. ‫-לא, שבת, שבת.

‫אז גם ביום טוב אסור. ‫כך פוסקים שיש דיני רפואה ביום טוב, ‫כמו דיני רפואה בשבת.

‫אבל זה לא יהיה גזירה שמה יטחן.

‫מה יש אם יטחן?

‫ביום טוב הרי הוא טוחן לצורך, ‫התירוצות זה לא שווה לכל נפש.

‫כמו שאסור מוגמר,

‫למה? בכלל שלא שווה לכל נפש.

‫לכן אסור לטחון בשביל רפואות. ‫-אבל זה גזירה לגזירה, רב.

‫ביום טוב זה יהיה גזירה לגזירה. ‫-למה גזירה לגזירה?

‫אם אומרים לי שאסור לי... ‫אסור לטחון מן התורה לצורך רפואה,

‫בגלל מוגמר. ‫-למה? מגמר. ‫-מוגמר. אסור לצרוף מוגמר מן התורה. ‫-אני מדבר על מילוגמא.

‫אותו דבר. למה מוגמר אסור? ‫כי זה לא שווה לכל נפש, ‫זה רק למפורנקים.

‫גם רפואה זה רק לחולים.

‫אז לעשות רפואה, לטחון לצורך רפואה ‫ביום טוב,

‫איסור דאורייתא,

‫כי זה לא שווה לכל נפש.

‫והתורה אוסרת לעשות דבר ‫שאינו שווה לכל נפש.

‫אז לכן יש איסורי רפואה גם ביום טוב.

‫לכן אמרתי תמיד שאסור

‫לבשל צמחי מרפא ביום טוב.

‫למה?

‫זה לא שווה לכל נפש.

‫עכשיו, תראו...

‫-מה עם סיגריות, אבל? ‫-או, רגע, אני מגיע עכשיו ‫להגיד על סיגריות.

‫הגמרה בכתובות שואלת קושיה.

‫יא אחי, מי שידמן לו צבי ביום טוב,

‫יהיה אסור לשחוט אותו, לאכול אותו.

‫למה?

מי אוכל צבי?

‫צבי, רק העשירים הגדולים, ‫הם המלך סעודיה. למה?

‫הבשר של הצבי הוא מאוד בריא.

‫וגם אולי גם טעם, ‫אני לא טעמתי את זה.

‫אבל טעמת את זה? ‫-לא ידעתי מי עליה השלום.

‫גם מכורדיסטן.

‫מכורדיסטן. ‫-כן, שם הם היו אוכלים צבעים.

‫ופה הם באו לארץ,

‫אסרו עליהם לאכול צבעים,

‫מטעם הגנת הטבע. ‫-אה, שמורת הטבע. ‫-אמור אבי, הרב השלום,

‫סיפר לי שזה הבשר השיא טעים.

‫כך אין לו ניכור.

‫כי הוא גודל בצורה טבעית.

‫הוא לא מאכילים אותו,

‫לא מפטמים אותו.

‫הוא ביער,

במדבר, צבעים גודלים.

‫גם אין לו ניכור, הרב. ‫-אה? אין לו ניכור.

‫מה זה אין לו?

‫אה, ניכור, כי חלף חיה מותר. ‫-כן.

בסדר?

‫חלף חיה מותר.

‫אתה אומר, בגלל זה הכול פנים. ‫-גם בגלל זה.

‫הערבים או העשירים אוכלים צבי,

‫כי זה בשרתיים.

‫אז אם יזדמן ליהודי צבי ביום טוב,

‫תגיד לו, אסור לשחוט את זה. למה?

‫זה אוכל נפש.

‫אבל אתה אומר לו, ‫זה לא שווה לאכול נפש.

‫אתה... מי אוכל צבי? ‫רק העשירים.

‫מתרץ את הגמרא כך. ‫תראו את הלומניש,

‫תראו את ההבנה של הגמרא.

‫אומרת הגמרא, צבי,

‫זה צורך של כולם.

‫מה הצורך שלו? לאכול.

‫לאכול, כל אחד צריך לאכול.

‫אז זה צורך כולם לאכול.

‫אבל...

‫אבל מוגמר זה רק צורך למפונקים.

‫לא אכפת לי שהצבי, המאכל של הצבי, ‫לא כולם אוכלים אותו.

‫אבל הצורך הוא... זה אכילה.

‫ולאכול, כולם אוכלים.

‫אז יש אוכלים דברים פשוטים. ‫יש אוכלים דברים...

כמו שאני אמרתי, למשל,

‫תגיד, למשל,

‫לא יהיה אסור לעשות

‫שחוש של התימנים,

‫כי זה חריף.

‫מישהו לא רגיל לזה,

‫אולי לא ראוי לו.

‫אבל נכון שהמאכל, ‫לא כולם אוכלים אותו.

‫בכל עדה יש מאכל ‫שאלה אוהבים ואלה לא אוהבים.

‫אחרים לא אוהבים את זה.

‫אבל זה לא נקרא ‫שאיננו שווה לאכול נפש.

‫למה אוכלים את זה בשביל הצורך לאכול?

‫צורך לאכול, כולם צריכים לאכול. ‫השאלה מה?

אבל זה הצורך לאכול, ‫כולם צריכים.

‫זה נקרא שווה לאכול נפש. ‫הצורך שווה לאכול נפש.

‫לא צריך שהמאכל יהיה צורך לאכול נפש. ‫-אנחנו נחשב על האדם, ולא על ה... ‫-על הצורך.

זה הגמרא.

‫אז עכשיו יש תוספות.

‫בשבת דף ל״ט עמוד ב׳,

‫שאומר התוספות

‫שמותר להיכנס לסאונה, ‫לא רק להיכנס לסאונה, ‫מן התורה מותר

לעשות סאונה ביום טוב.

‫השואל תוספות, הרי לא כולם מזיעים, ‫זה לא שווה לאכול נפש.

‫בשביל זיעה.

‫הרי לא כולם מזיעים.

‫אומר על זה התוספות,

נכון, לא כולם מזיעים,

‫אבל זיעה זה צורך בריאות,

‫וכולם צריכים בריאות.

‫הצורך הוא בשביל בריאות,

‫רק לא כולם, לא כולם נכנסים לזיעה.

‫-ביום תום מותר בריאות? ‫הותר לי לרוץ ביום תום.

‫בשביל בריאות. כן, מה יש?

זה רק משום מזעבונן אולי.

‫נראה כי הולך לעסקאו.

‫למה אסור לרוץ ביום תום?

‫בגלל זה כאילו הולך לעסקאו.

‫לצורך בריאות, הצורך של הבריאות ‫הוא שווה לכל נפש.

‫כל אדם צריך בריאות.

‫יש אנשים שהם גורמים לעשות בריאות ‫על ידי דיאטה כזאת,

‫על ידי דיאטה כזאת.

‫אז יש על ידי זיעה. ‫זה בריאות, אומר הטוסות.

‫לעומת זה, אומר הטוסות, ‫לרחוץ כל הגוף במים חמים,

‫זה לא צורך בריאות.

‫זה פינוק.

‫לרחוץ ידיו ורגליו בחמין,

‫אמרנו, בתהילן מתירים,

‫אבל לרחוץ כל הגוף, ‫איסור מן התורה שיטת הטוסות. למה?

‫כי זה לא צורך בריאות, זה פינוק.

‫ואמרנו, רק צורך בריאות.

‫אומר הפניהושע,

‫הפניהושע אומר,

‫לפי הטוסות הזה, בסבת ל״ט עמוד ב',

‫אפשר ללמוד שמותר להיעשן ביום טוב.

‫למה?

‫אומר, נכון שלא כולם מעשנים.

‫רוב העולם לא מעשנים כך שמה, בסדר.

‫אבל למה מעשנים?

‫זה טוב לעיכול.

‫אז זה צורך בריאות.

הצורך של בריאות, ‫כל אדם רוצה שהעיכול ילך טוב, ‫שלא תהיה עצירות.

‫יש מי שלוקח מאכל כזה, ‫יש מי שאוכל תמרים או שזיפים מיובשים,

‫ויש מי שמעשן,

‫הצורך של הבריאות לכולם, ‫אפילו שלא כולם מעשנים.

‫כך אומר הפניהושע, ‫הוא הראשון שדיבר

‫על העישון שמותר ביום טוב,

‫בכלל הטוסות הוא צורך בריאות.

‫הוא אומר שזה טוב לעיכול. ‫הרבה היהודים אמרו לי,

‫היו מעשנים בבית שימוש, ‫זה היה עוזר להם.

‫-אבל היום זה נהיה... ‫-היום כבר אי אפשר לומר ‫שאני מעשן לא צריך בריאות, ‫כי הנזק לבריאות

‫שהסיגריות עושות,

‫אי אפשר לבוא, אתה משוגע אתה.

‫איזה בריאות אתה עושה פה?

‫הרי זה סרטן, נחממון יצלן. ‫-מזיק, מזיק.

‫וזה מביא מוות,

‫וזה סרטן.

‫-על פי זה...

‫היום מוכח שהעישון גורם סרטן.

‫אז לכן היום אין לנו ‫את ההיתר של הפני יהושע,

‫לצורך בריאות.

‫אז יהיה אסור.

‫אה? ‫-אז יהיה אסור ביום טוב לאחשי. ‫למה?

‫בכלל שלא הרבה מעשנים.

‫לא כולם מעשנים, בפרט בבני ברק, ‫ברוך השם,

‫התמעטו המעשנים.

‫זה אלה, ברוך השם. ‫-לגבר מבחינת ההזק.

‫כיוון שזה מזיק, ‫הבני אדם לא מעשנים.

‫אז מילא, רגע,

‫אבל סוף סוף זה לא שווה לכל נפש.

‫רגע, רגע אחד, לאט לאט.

‫הפני יהושע אומר, ‫אפילו שלא כולם מעשנים,

‫אבל זה נקרא שווה לכל נפש, ‫כי זה לצורך בריאות.

‫אבל אנחנו הרי אומרים ‫שזה לא צורך בריאות היום.

‫אז לכאורה צריך לעשות.

‫זה לא צורך בריאות. ‫והאמת, הסברתי,

‫העישון

זה סם, זה ניקוטין.

‫אדם שמרגיל עצמו

לסם מסוים, הוא מתמכר לו.

‫הגוף שלו יתרגל שהוא צריך מנת סם.

‫תראו אותם שמעשני סמים,

‫מעשני סמים, למה אסור ‫לעשן סמים היום בחוק?

‫בגלל שהם

‫הם מתרגלים לסמים, ‫וסמים זה הרי מזיק

ועולה הרבה כסף.

‫אז מה הם עושים? גונבים.

‫מלסתמים את הביאות בשביל לעשן.

‫-הם יוצאים גם מהמציאות של העולם הזה. ‫הם יוצאים מהמציאות.

‫כן?

‫-מה?

‫הם יוצאים מהמציאות של העולם הזה, ‫הם מרחפים.

‫טוב, זו הנאה שיש להם.

‫זו הנאה שיש להם, שירחפו ושוחחים.

זה פה מוכר שזה מזיק

אבל כן, הם אומרים שמאבדים את הנוגדנים

על ידי העישון,

הסמים,

מאבדים את הנוגדנים של הגוף ועלולים להיות חולים

וכל דבר קטן יכול להעריך אותם

כי זה אין נוגדנים, אז מתרבים מהעידקים

הכל פונים,

לכאורה אין את היתר

אלא מה נגיד

אולי אפשר לומר

מה שביררתי

שהעישון זה צורך

של המעשנים בלבד

למה אדם

צריך לעשן?

הוא הרגיל את עצמו

ואז הוא מכור לצם הזה, לניקוטין

ואז

ולכן

הוא מוכרח לעשן, זה צורך רק של מי שהרגיל עצמו

אדם אחר

העישון מגעיל אותו

אדם שלא עישן

אדם שמעשן ומשועבד, זה נקרא אינו שווה לכל נפש

מה זה נקרא שווה לכל נפש?

אינו שווה לכל נפש

אינו שווה לכל נפש

לכן כבר פרסמנו פעם

בספר עוטי אור על תרומות ומעשרות מלפני משנת תושין מימי

הוצאתי וכתבתי שאסור לעשן ביום טוב

אחרי זה

כמו שאסור לעשות מוגמר ביום טוב

זו משנה, אינו עושים מוגמר ביום טוב, אומרת הגמרא

כי המוגמר הוא רק צורך של המפונקים

אז זה לא שווה לכל נפש

זה לא שווה לכל נפש

אז כך צריך להיות שאסור לעשן

אחרי זה פרסמו

מישהו, לא מכיר אותו

פרסם את הדברים והביא שגם הרב אלישיב אמר שאסור לעשן ביום טוב

וגם זה כי היום זה מוכה

הרי אין היתר של הפני ישועה, זה לא צורך בריאות

אז ממילא נשאר זה לא שווה לכל נפש, מה?

הרצון לעשן זה רק אצל המעשנים

אז זה לא צורך

זה לא צורך של כל נפש.

אולי אמרנו אולי אפשר לחלק

שמי שמעשן סיגריה פעם באמת בשביל העיכול

אולי כן יותר לו

אני שומע

ואני אמרתי

אני אגיד לך, אני כתבתי גם משהו

אני זוכר

כשהייתי צעיר

לא עכשיו

לפני ארבעים שנה

כשהייתי או חמישים שנה

הייתי עייף וצריך לומר שיעור

בבוקר בישיבה והייתי חוסר שינה

אתה לא מרגיש טוב

אני מעשן קצת

זה היה מיישב לי את הדעת

האם

אבל רוב המעשנים לא עשנים בשביל זה

רוב המעשנים, המעשנים

בעיקר מעשנים בשביל ההתמכרות שהתמכרו לאישו

וזה אינו שווה לכל נפש כי הם

כי הם פשוט זקוקים למנת הניקוטין

כמו בעלי סמים

כמו הסמים,

אתם יודעים, כל כך הם מכורים לזה,

לא יכולים לחיות בלי זה.

פעם הייתי בצפת

היה שם יהודי

שהיה

בחור אחד צעיר

והיה מעשן סמים

והיה מבזבז המון כסף.

האבא שלו היה עשיר

אבל לא היה מבזבז, לפעמים הוא גונב את התכשיטים של האימא שלו ומוכר אותם בשביל לקנות לו

והוא היה מפחד עליו

כי סמים יכולים למוטט את הבן אדם

מעצבים

אז הוא נתן לאברך הזה שיטפל בו

העורך הזה,

העורך הזה הכניס אותו לדירה בצפת במאגור החיים

וסגר את הדלת

עם ברזנים, דלת מברזל, הכניס לקיר

ככה הוא לא יכול

והוא היה נותן לו, כל יום הפחית לו מן המנה

כי להרגיל את הגוף שלו

לא להזדקק למנה גדולה, לאט לאט

הוא אמר שפעם אמר לו

אם אתה

לא נותן לי

אני מפרק את הדלת של הברזל ואני אהרוג אותך

טוב הוא לא נבהל ממנו

והוא באמת התחיל ממש זעזע את הקיר

הרצון החזק

לקבל את הסם

נתן לו כוחות אדירים

הרצון אדם עם כוח הרצון

כמו שמספרים על רבי שלמה זלמן

האח של רבי חיימי וולוז'י

זה שהיה בריאה מיוחדת

בקיא בכל הטרע כולו

ופעם היה צריך ספר

הספר היה נמצא בתוך ארגז

היה צריך להרים את הארגז, אני יודע מה היה

בארגז כבד

אז הוא התחיל

לשנן את הפסוק

לא בשמיים היא

שאפילו, החז״ל אומרים, אפילו אם היה בשמיים הייתה צריך לעלות לשמיים לקבל את זה

כל כך

אז האהבה שלו לתורה

ואחרי כן

ויגאל את העבד

קיבל כוחות

והזיז את הארגז

הרצון החזק

זה נותן כוח, הרצון החזק

זה על כל פנים מה שאמרנו כאן

הרבה

פוסקים מזמננו

שאמרו שביום טוב ודאי אסור לעשן

וזה שאלה דאורייתא,

זה לא שאלה דרבנון

זה כמו מוגמר

והם עושים את המוגמר ביום טבע

אז

היו באמת שלא לעשן

ביום טבע

אולי אפשר לדון על זה אולי מעוד צד?

אולי אפשר לדון לגבי העישון

מצד שאולי

זה אין שווה לכל נפש

כי רוב דעלמא משתמשים לזה

אפילו שרובה דעלמא משתמשים

אבל הצורך

לא, מספיק רוב, אני לא יודע, מספיק רוב, כתוב אשר יאכל

לכל נפש

ולבדי עשה לכם

הפסוק אומר אך אשר יאכל

לכל נפש

אבל אפילו אם נגיד שרוב מספיק אתה חושב שהיום יש רוב

לא בארץ ישראל

לא פה, אולי אצל הגויים

כי שם הגויים הם טיפשים

אבל היהודים הם חכמים במדעים זה מזיק

ואיזה חכם הרואה את המל״ג

רבי חנניה בן הקשה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל

לפיכך חירבה להם

תורה ומצוות שנאמר

אדוני חפץ

למען צדקו

יגדיל תורה וידיר

יש מניין