מסכת ברכות - ב. | הרב עמנואל טולדנו [005]
תאריך פרסום: 17.11.2016, שעה: 18:24
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nבלילות.
מתי קוראים את שמה בלילות?
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם.
שואלת הגמרא, מכדי כהנים, אימד כאכלה בתרומה?
מתי הם אוכלים? משעה צאת הכוכבי.
בעיני נערב שמש, כבול יום.
לא, הכהן טהור יכול לאכול גם בבוקר.
כל היום יכול לאכול, כל היום, כל הלילה.
אבל מדברים, כהן שהיה טמא,
טמא מת או טמא שרץ וטבל,
הוא נקרא טבול יום.
טבול יום לא אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו.
אותו יום שהוא טבל, הרי בבוקר הוא היה טמא.
לא יכול לאכול בתרומה עד שיטבול ויעריב שמשו.
אז שואלת הגמרא, מכדי כהנים, אימתי כאכלה בתרומה?
משעת צאת הכוכבי?
נתנה משעת צאת הכוכבי.
למה המשנה צריכה לומר לנו,
מתי כה נקרא, שמה, לך תראה מתי הכוהנים נכנסים לאכול.
מתי הם נכנסים באמת, מתי?
בצאת הכוכבי, תגיד, בצאת הכוכבי.
מה אתה צריך
לקשר אותי עם הכוהנים שאוכלים תרומה
עם טבולי יום.
אומרת הגמרא מילתא אגב אורחי כמה שמאלן.
הגמרא משמיענו דבר אגב הדין.
יכל היה לומר בצאת הכוכבים.
אבל דרך אגב השמיענו שכוהנים אוכלים בצאת הכוכבים.
ולא צריכים לחכות עד מחר בבוקר אפילו אם הם חייבים קורבן.
הרי כבר אמרתי בשם רבנו ניסים גאון בהתחלה של המסכת, רבנו ניסים גאון מביא את הגמרא ביבמות דף עד עמוד ב',
ששם כתוב שיש שלושה פסוקים.
פסוק אחד אומר שהוא אוכל את הקודש
כי אם רחץ במים ואוכל אז הוא יאכל.
תלוי בטבילה.
פסוק אחד אומר ובא שמש ויתאר ואחר יאכל מן הקודשים.
תלוי בערב שמש.
ופסוק אחד אומר יביא את הקורבן ואז יאכל.
אז הגמרא מתרצת שפה
יש שלוש קדושות.
יש קדושת מעשר שני
יש קדושת תרומה יותר חמורה
ויש קדושת הקודשים.
בשר קודשים או מנחות
של קודשים, של קורבנות,
הם יותר חמורים.
אז בשביל לאכול קודשים מי שחייב טמא,
שחייב קורבן להביא ביום השמיני כמו מצורע,
זב, יולדת,
אז היא לא יכולה לאכול קודשים רק ביום השמיני אחרי שהביאה את הקורבן.
הקורבן מעכב.
אבל את התרומה אפילו אם הוא היה מצורע
הוא טבל ביום השביעי.
תרומה יאכל בלילה אפילו שעוד לא הביא את הקורבן.
הכפרה לא מעכבת מתרומה.
זה מה שהמשנה, דרך אגב, השמעטנו
שהכפרה לא מעכבת.
דרך אגב, קדוש ברוך הוא, אומרת הגמרא,
דכפרנו מעכבה
כדתניא
ובא שמש וטהר
ביעת שמשו מעכבתו לאכול תרומה.
מה זה הוא בא? שמש שקיעה טעמה, תכף נראה.
ואין כפרתו, לא צריך להכות עד מחר
שיביא את הקורבן, אפילו אם הוא חייב קורבן.
אם הוא לא חייב קורבן, מה, איזה קורבן יביא?
אפילו אם הוא חייב קורבן כמו מצורע או זב
או יולדת,
שחייבת קורבן ביום השמיני.
זה מעכב אותה מלאכול בבשר קודשים,
במנחות,
אבל זה לא מעכב אותה לאכול תרומה. היא כהנת, מאשת כהן או כהנת.
או בעצמה כהנת.
לא, כמובן, אם היא יולדת,
אז אם היא הייתה נשואה עם ישראל היא לא אוכלת.
אבל מדובר על אשת כהן.
עכשיו אומרת הגמרא, וממה היא? כאן אנחנו ממשיכים לפי הסדר.
וממאי דהי ובא השמש ביאת השמש.
ומאי וטהר
טהר יומה.
מי אומר,
אז רשי מסביר,
וממאי דהי ובא השמש זה השקיעה.
והי וטהר
טהר יומה.
היום נהיה נקי מן האור. עוד מעט נסביר.
זה הפירוש מטהר יומה.
נהיה נקי מן האור.
אולי הכוונה,
ובא השמש,
דילמה ביאת אורו.
אולי ובא השמש זה ביום השמיני,
מתי שהחמה זורחת.
והוא בא השמש, הכוונה הגיעה השמש.
לא ובא השקע.
דילמה ביאת אורו.
ומאי וטהר?
טהר גברא.
ואיך הוא יטהר? שיביא הקורבנות שלו.
אז רשי מסביר,
דילמה ביאת אורו.שיאור השמש ביום השמיני.
ויטהר האיש עצמו בהבאת קורבנותיו.
ואחר יאכל.
עד שיביא את הקורבנות, ואז יחביא.
הגמרא מקשה, אולי בעינן כפרה, כפרה מעכבת בתרומה.
כי הפסוק מתכוון,
ובאה השמש, לא, השקעה חמה.
ובאה השמש וזרחה החמה.
הגיעה השמש.
ובאה השמש וטהר מה יש ביום השמיני.
מביא קורבן,
ואחרי הקורבן אז הוא יאכל בקושי.
ואז יהיה,
ואז יהיה,
ההפך מה שאמרנו.
צריך כפרה, כפרה מעכבת, גם בתרומה.
על זה אומרת הגמרא.
אמר רבב ברבשילה,
אם כן, היא מקרה ויתהר.
אם אתה אומר צריך להביא קורבן למחר בבוקר, אז זה ציווי.
לא ויתהר. יאמר ויתהר.
וילך ויביא קורבן, ואז הוא יתהר.
הוא צריך לעשות.
יאמר ויתהר.
אז, מזה שכתוב ותהר,
תהר יומה.
כדאמרי אנשי יערב שמישה ועד כיומה.
אז כאן אמרתי,
כבר אמרנו את זה,
הביאור של הרמב״ם.
הרמב״ם נמצא בפרק ז'
מהלכות תרומות.
אומר הרמב״ם,
שתמיד אחרי שקיעת החמה נשאר בשמיים, אתם תראו בשרתון.
אם הלכתם לים שמה,
בים, לא חשוב, או ים שרתון או ים הרצליה.
העיקר במערב, אתה רואה כשהשמש שוקעת,
אבל בשמיים יש עדיין אור אדום.
אדמומיות של אור.
אז הפסוק מתכוון, ובאה השמש, השמש שקעה,
ותהר יומה
ידכה יומה, נהיה טהור. זאת אומרת, לא נשאר שוב אדמומיות של אור.
אז יבוא, זה צאת הכוכבים.
כך הרמב״ם מסביר את הגמרא.
הרמב״ם מסביר,
רבי גמריאל, אמרתי פה חידוש גדול,
זה יעניין אותך.
הרמב״ם מסביר, מה זה ב...
הוא בא השמש ותהר יומה?
פירוש המילים.
בהתחלה שוקעת החמה,
אבל נשאר הדמימות של אור בשמיים.
והפסוק אומר, זה לא מספיק מה שבא השמש,
עד שידכה יומה.
לא נשאר שום הדמימות.
זה הפירוש של תהר יומה.
אני עכשיו בערבית הם קוראים לתפסום נאום.
לא כך.
שלא נשאר שום הדמימות אור.
ואז זה צאת הכוכבים.
כל זמן שעוד לא יושבים כוכבים עדיין יש קצת אור.
ואז יאכל מן הכוכבים.
בעינן צאת הכוכבים.
לא מספיק שקיעת ההמה,
צריך וטהר יומה,
ואחר יאכל מן הכוכבים.
מהתרומה.
אז אני רציתי, החידוש שרציתי לחדש,
שזה
שלא מטע... בבין השמשות,
זה לא יהיה ספק.
טבול יום יכול... אם אכל בין השמשות.
הוא עבר על איסור ודאי או איסור ספק?
אני אומר שהוא עובר על איסור ודאי. כי כאן התורה רוצה וטהר יומה.
שיהיא לא יישאר אור יצאת הכוכבים.
התורה לא מסכימה בשקיעת המער, משקיעת ההמה זה כבר בין השמשות,
לפי הגאונים.
אז הפסוק אומר, לא מספיק הוא בא שמש.
וטהר יומה שהאור בסמיים,
הסמיים נהיים טהורים. אין אור, אין אדמומיות של אור.
ואז זה צאת הכוכבים.
אומר הרמב״ם, זה צאת הכוכבים. ולכן...
ואז
אז נהיה מותר. אז זה לא מספק, זה בתורת ודאי.
והביא את הרמב״ם בפרק ז',
שכמעט מבואר ברמב״ם שיש מלכות.
על ספק אין מלכות.
תבול יום שיאכל בין השמשות,
ברמב״ם אשמע לוקה.
למה לוקה? זה בתורת ודאי אסור, זה לא מספק.
אנחנו עושים אותו מספק, אולי לילה.
אפילו אם זה כבר לילה מן השקיעה,
התורה רוצה ותאר יומה.
אז מלכ... ויהיה מלכות.
זה הבאנו מן הרמב״ם, ועל זה תירצנו קושייה גדולה.
היום
זה היורצייץ של הרב שך,
זכר צדיק לברכה.
אז הבאנו קושייה מהרב שך.
הוא שואל, הרב שך, שיטת הרמב״ם,
שתרומה אפילו בזמן בית שני היה מדראבונות.
לפי שלא הייתה ביעד כולכם. במעזרה לא באו כולם, עשרת השבטים לא עלו איתו,
וגם מכל השבטים לא כולם עלו.
אז אומר הרמב״ם שתרומה בזמן בית שני היה דראבונות.
אז אם כן, טבול יום.
אסור לאכול בתרומה.
עד שיהיה לילה.
אבל בין השמשות יאכל מספק
ספקת רבונן לכולה.
הרי זה תרומה בזמן הזה דראבונן.
אז בין השמשות יאכל מטעם ספקת רבונן לכולה.
אז איך המשנה אומרת
שתאמר קריאת שמע מתי שהכוהנים אוכלים?
הכוהנים יכולים לאכול כבר מיד אחרי השקיעה.
בגלל ספקת רבונן לכולה.
אבל קריאת שמע הדה אור הייתה?
צריך לחכות עד הערב.
זה הקשה לי מורי ורבי הרב שך
בראש השנה.
באתי לבקר אצלו אחרי הצהריים.
בראש השנה.
והוא הקשה את הקושייה.
והוא התפלפל אם זה דבר שיש לו מתירין. לא אומרים ספקת רבונן לכולה.
אבל הוא אמר שזה הרי
בין אסמסות זה לא ספק למציאות זה ספקה דה דינא.
הרי הפסוק אומר שעד צאת כוכבים אבל לילה. מה זה בין אסמסות?
זה קושיית הטוסות לבצחים ת״ב.
אומר הטוסות שיש כוכבים גם בזמן השקיעה.
רק לא יודעים על איזה כוכבים הפסוק מדבר.
אנחנו לומדים בעמוד ב',
יש מביאן פסוק בספר נחמיה שהיום מסתיים בצאת הכוכבים.
שכתוב שם שהם היו עובדים
היו בונים את החומה
והיו עובדים מעמוד השהר
עד צאת הכוכבים.
אחרי כן כתוב וילאנו הלילה משמר
והיום למלאכה.
הלילה היו שומרים מן האויבים הכותים והרדכור הגויים
שהיו מפריעים להם בבניין החומה.
וביום היו עובדים
וכתוב שם שהם היו עובדים מעמוד השהר
עד צאת הכוכבים.
והפסוק קורא לזה והיה לנו היום למלאכה.
רואים שעד צאת כוכבים זה יום.
אז מה הספק
בין השמשות? אולי זה כבר לילה.
הפסוק אומר בפירוש עד צאת הכוכבים.
וקושיית התוספות היא פסחה עם דף בית.
והתוספות שם מתרץ
שגם בשקיעת ההמה יש כבר כוכבים.
הם קטנים.
אבל הספק של בין השמשות הוא על איזה כוכבים כיוון הפסוק.
אז לומדים האחרונים שזה ספקא דדינא. זה ספק בפסט הפסוק. איזה כוכבים מכיוון הפסוק?
אז אם זה ספקא דדינא אפילו יש לו מתירין הולכים אחר המקדה. הרי הגמרא בביצת דף ג' לעמוד ב' אומרת
ביצה שהיא ספק נולדה
בערב יום טוב
או נולדה ביום טוב.
ביצה שנולדה ביום טוב אסורה אבל זה רק ייסוד רבונן לאכול אותה.
ואם יש ספק אם נולדה מערב יום טוב
נגיד מותר בגלל ספקא דרבונן לכולה.
אולי היא לא בצה שנולדה מיום טוב אבל הגמרא אומרת כיוון שיש לו מתירין
למה תאכל מספק איסוף? תחכה עד הערב
ותאכל בערב אתה יכול לאכול בהיתר גמור במוצא יום טוב.
אז לא אומרים ספקא דרבונן לכולה כשיש לו מתירין.
אבל אומרים האחרונים שבספקא דדינא אומרים ספקא דרבונן לכולה אפילו יש לו מתירין.
בשיעור הקודם הסברתי את הסברות.
אז אומר הרבי אם כן ספק של בין מהשמשות
זה ספקא דרבונן.
כך אומר הטוסות בפסחים דרבין. אז אם זה ספקא דרבונן אפילו שיש לו מתירין תחכה
עד שאת הכוכבים ודאי ותאכל בהיתר גמור למה לך להיכנס לאכול בספק?
לא אומר שלא בספקא דרבונן אפשר להקל אפילו יש לו מתירין.
אם כן הקושייה היפה לפתוח את השש עם קושייה יפה כזאת
המשנה לא בסדר.
מתי קוראים קריאת שמע בערבינה וקריאת שמע דאורייתא?
לא קוראים מבין הסמסות משקי אדמה, קוראים אצל טכוכבי.
ואילו לגבי תרומה
בזמן בית שני אפילו
טבול יום היה יכול לאכול בין הסמסות כי התרומה היא דרבונן.
ואם התרומה היא רק דרבונן, והוא טמא,
הוא טמא ודאי, והתרומה תרומה מדרבנון.
והוא טבל
ואוכל בין הסמסות זה ספק אם הוא עובר איסור או לא.
ספק הדרבנון לכולנו.
אפילו יש לו מתירין.
ועל זה אני עכשיו אמרתי תירוץ.
זה אמרתי תירוץ על הקושייה של הרבי זכר צדיק לאורך.
אמרתי תירוץ
שמה שטבול יום
לא אוכל בין השמשות
זה לא מטען ספק.
אולי זה עוד לא כוכבים. זה תורת ודאי, זה לא הזמן.
הזמן הוא עד שאת הכוכבים ממש,
לפי שכתוב, ותאר יומה,
שהשמיים יטהרו מן האור,
מאד מומימות.
אז ומי שיאכל
תרומה, טבול יום שיאכל תרומה
בין השמשות יקבל מלכות, כי הוא עבר על איסור ודאי, לא ספק.
ואם כן לא קשה כלום.
זה החידוש שאמרתי אחרי שנפטר הרבי.
לא זכיתי להגיד לא.
אחרי שנפטר הרבי רק התחדש לי,
אבל הדברים ברורים.
באמת יש איזה ספר,
קוראים לו ספר שערי ציון,
של רבי בן ציון שטנרפלד שהיה רב בבילסק,
בליטא.
הוא נתן הסכמה למשנה ברורה.
על המשנה ברורה יש הסכמה מרב בן ציון הזה.
ורב בן ציון הזה
מקשה את הקושייה של הרצח בסימן א' של ספרו,
שער יציון,
ואומר התירוץ שלי גם.
אני ראיתי אחרי שאמרתי אני, לא גנבתי ממנו,
אחרי שאני אמרתי שבגמרא רואים שיש כאן דין מיוחד,
ובא השמש וטהר יומה.
לא מספיק שקיעת החמה,
אפילו זה כבר בין אשמשות ואולי זה כבר לילה,
אבל לא מספיק בשביל לאכול ותרומה, עד שהשמים יטהרו מן האור.
ואז בתורת ודאי
שיהיה לעילו נשמע את הרבי
אדוארטרה הזה,
כמה הוא היה שמח אם היה,
הייתי אומר לו, לא זכינו, אבל
שיהיה לעילוי נשמתו.
ורב גבריאל נפטר ביום של היוצאייה אצל הרב שח,
והרב שח מאוד מכבד אותו,
אתה יודע?
הוא למד חברותה עם הרב שח ביום שישי אחרי הצהריים.
לא יודע כמה תקופה אני אמר, אמנם לא ראיתי,
אבל כך שמעתי.
לא יודע מה היו לומדים תור, לא ידע מה היו לומדים תור.
על כל פנים למדנו את הגמרא,
שהגמרא מוכיחה
שלא צריכה פרה בשביל לאכול ותרומה.
אפילו מצורע.
או יולדת,
אוכלת אחרי הטבילה במעצר שני.
לא צריך ערב שמש למעצר שני.
ובשביל תרומה צריך ערב שמש,
ולא צריך להביא את הקורבן.
את הקורבן צריכים בשביל לאכול בקודשים.
אז צריך לבוא קורבן ביום השמיני,
טבילה ביום השביעי,
וגם תממת אותו דבר.
תממת צריך הזעה במי חטאת.
מה זה מי חטאת?
לוקחים אפר של פרה אדומה,
שרפו את הפרה האדומה בזמן משה רבנו,
ומן האפר היו שמים בתוך מים של מעיין, מים חיים,
ומן המים האלה היו מזים בשלישי ובשביעי
על ההתממת.
ואחרי כן הוא טובל ביום השביעי,
ובערב אוכל בתרומה.
ואחרי הטבילה אוכל מעצר שני,
בערב אוכל בתרומה, ואין שום קורבן, אתה באמת לא חייב להביא קורבן.
אבל אפילו יולדת שחייבת להביא קורבן בשמיני,
אוכלת בתרומה בערב שמש.
זה מה שהמשנה באה להשמיענו דרך אגב,
שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומה גם בלי כפרה.
אף נהיהם חייבים כפרה.
הכפרה לא מעכבת.
ואנחנו לומדים, הגמרא שואלת,
נגיד
ויתהר עד מחר בבוקר? לא.
מה אמר הבבא רבשילה?
אם כן, למה קרא ייתהר?
מאי ותהר?
תהר יומה כדאמרי אינשי,
יערב שימשה
ויתכה יומה.
היום הוא היה טהור פיר.
כי הוא על לא שיאל קלר.
אתה רואה את השמיים בהירים.
היה איזה שבוע,
לא ידעתי.
היה שבוע
שהגודל של הירח הכי גדול שהיה.
וחוץ מזה, הבהירות
של ה...
זה היה בעיתון למחרת, אבל אני לא ידעתי מזה, הייתי הולך לראות.
היה בהירות בירח, בהירות עצומה.
כך הם אומרים, היה בעיתון.
עכשיו נמשיך.
במערבה, בארץ ישראל,
א'דה רבבא רבשילה לא תמיה עליהו.
בארץ ישראל לא שמעו מה שאמר רבא רבשילה, שכתוב, וטהר יומה.
והם הסתפקו
ובאו לה מביה.
הי ובה השמש ביעת שמשו, זאת אומרת, השקיעה, ומאי וטהר יומה,
או דילמה ביעת אורו. אולי ובה השמש, זה בבוקר, מתי שה...
מה זורעת?
אז אתה עושה שואל על רש״י, איך יכול להיות ספק כזה? הרי זו משנה מפורשת
ביבמות שהכוהנים אוכלים בערב שמש.
לכן הם מפרשים פירוש אחר,
אבל לא נאריך.
וּמָי וְאַדָר פַשְטּוּלָה מבּרָיְיְתָה,
מִיְדֵיְקָטָּנֶה בְּבְרָיְתָה,
סימן לדבר צאת הכוכבים.
שְׁמָה מִנָה בְּאַד שִמְשְׁוּוּוּה אַשְׁקִּיעָה וְמָי וְתָהֵרְתָהֵר יֹמָה.
נִיָה טָהֹר הָשָׁמָה, הם נִמְתּוּרִי מִנָה עַד מִמּוּשְׁ.
זה הפירוש וְבָה שֶׁמֶשֶׁת הֵירָה.
אמר מָר,
משעה שהכוהנים נכנסים לאכול ביתרו מתן ורמינו,
שואלת הגמרא הקושייה...
מברייתא על המשנה ממתי קוראים את שמה בערבין
משעני נכנס לאכול פיתו במלח
עד שעה שעומד להיפטר מתוך סעודתו.
אומר רשי העני אין לו כסף לקנות נר
אז הוא לא אוכל בלילה בחושך
אז הוא אוכל מייד וצאת קרע קצת וצאת הכוכבים מייד הוא אוכל.
שעדיין קצת אור.
מאז אפשר לקרוא קריאת שמה.
אז עד מתי?
עד שעה שעומד להיפטר מתוך סעודתו.
הוא גומר את הסעודה נגמר הזמן.
כמה זמן הבן אדם יכול לאכול?
אז הרי במשנה כתוב
או עד סוף השבורה הראשונה זה שליש לילה.
לפי שלוש משמרות תבוא הלילה.
או עד חצות או עד עמוד השער.
אבל כאן הוא אומר,
הוא אומר, הסעודה נגמר הזמן.
אז רשי ראשית מסביר לנו,
הרי כבר הסברנו במשנה מה המחלוקת
בשיעור
של עד מתי.
לא מאה מתי, עד מתי.
המחלוקת כתוב ובשוח בך.
אז תנא קמא אומר, בזמן שהולכים לשכב.
אנשים הולכים לשכב מתחילת הלילה,
ושעה אחרי זה, שעתיים,
עד שליש הלילה כבר כולם רדומים.
כולם שכבים.
אז התחילה של הלילה, השליש של הלילה,
זה זמן שהולכים לשכב.
וחכמים אומרים, כל הלילה,
כל זמן שוכבים, לא מתי שהולכים לשכב.
וכאן אנחנו פוגשים תנא שאומר,
שזה קצת זמן.
כמה שעורכת סעודה של עני,
כמה, כמה הוא... חצי שעה.
ניתן לו חצי שעה.
כמה זמן אורכת סעודה של עני.
מה יש לו כבר לאכול?
אז מה זה, איך זה, הרי הפסוק אומר, ובשוח בך.
אומר רשי, הוא סובר
תחילת זמן שכיבה.
לא כל הזמן שהולכים לשכב.
התחלה של
תחילת זמן השכיבה.
יש שלוש, אם כן, שלוש פירושים.
או בתחילת זמן שכיבה,
או כל זמן שהולכים לשכב, הולכים לשכב.
או כל זמן שוכבים.
חכמים אומרים, עד עמוד השחר.
אז העני,
כתוב כאן, משעה שנכנס לאכול פיתו במלח,
עד שעה שעומד לי פטמטוס עודדו.
אומרת הגמרא, סיפה, ודאי פליגה המתניתי.
הסיפה של הברייתא שאומרת חצי שעה.
עד סוף הסודה קמה, הסודה שלה, אני חצי שעה, ניתן לו חצי שעה, ארבעים דקות.
אז זה נגד המשנה, והמשנה כתוב, עד סוף השמורה הראשונה,
או עד חצות, או כל הלילה.
זה ודאי חולק על המשנה, הסיפה.
אבל רישא,
מי לימה פליגה מפניתין.
ברישא הרי כתוב, משעה שהקונים נכנסים לאכול פיתו.
וכאן כתוב, משעה שאני נכנס לאכול פיתו.
האם זה שני זמנים?
אז אם כן יש מחלוקת, גם בהתחלה.
לפי המשנה, מזמן שצאת הכוכבים,
מה שהכוהנים נכנסים לאכול,
ולפי הבורייתא,
מזמן שהעני נכנס, זה גם כן, העני נכנס
אולי קצת לפני צאת הכוכבים.
אם כבר יצא קו, מה זה כבר? הרי אין לו נר, אין לו נר.
הוא נכנס בתחילת, שיהיה עדיין קצת אור.
אז האם זה אותו זמן,
אז הגמרא עונה, לא, לא חולק.
לא,
עני וכהן חד שיעור ההוא.
זה אותו הזמן, צאת הכוכבים.
והזמן שהעני נכנס לאכול,
זה גם צאת הכוכבים.
אז אין מחלוקת על ההתחלה.
שואלת הגמרא,
ורמינו, יש ברירה איתה אחרת.
ממתי מתחילים לקרוא קריאת שמע בערבית?
משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.
מתי ש...
בערב שבת הולכים לאכול מהר.
למה? הכול כבר מוכן.
אז אנשים נכנסים לאכול מיד, כך רשי אומר.
אולי בכלל זריזים מקדימים למצווה.
זו מצווה לאכול בשבת, עומק שבת.
זה מה שיגמר למרק.
מה?
שלא ייגמר הנר.
שיראו מה אוכלים, שלא ייגמר הנר.
הוא אומר שיראו מה אוכלים, שלא ייגמר הנר.
הוא שואל.
הוא ממהר שלא ייגמר... אה, הם ממהרים שלא ייגמר הנר.
שיראו מה אוכלים!
מכבוד הרב,
הוא אומר שלא ייגמר הנר, שיראו מה אוכלים. כשהם אוכלים, שיראו מה אוכלים בזמן שהנר דולק.
אולי נגיד ככה
כתוב משעש בני אדם נכנסים לכל פיתן בערבי שבתות.
מה הזמן הזה?
רשי אומר זה זמן מוקדם.
למה? כי הם ממהרים.
למה ממהרים לך?
כי האוכל מוכן, רשי.
שהכל מוכן, אומר רשי.
אולי היה יכול רשי לומר, מכיוון שמצווה לאכול,
עשו איזה מגדיל למצוות.
למה לחכות? למה לאחר?
באמת.
אולי יש משארות?
בליל פסח.
לא התגמרנו. כתוב, מהר לעשות קידוש ומהר להתחיל,
כדי שלא יישנו הילדים.
אבל גם זה, למה לאחר?
על כל פנים.
כתוב בברייתא הזאת,
משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות,
דברר במאיר.
והחמים אומרים,
משעה שהכהנים זכאים לאכול בתרומתה.
סימן לדבר צאת הכוכבים.
ואף על פי שאין ראיה לדבר,
זכר לדבר שנאמר,
ואנחנו עושים במלאכה,
וחצי המחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
ואומר,
והיה לנו הלילה משמר ויום מלאכה.
הגמורה שואלת, מה היא ואומר?
לפי שאתה יכול לומר שבאמת מקשה שמש שוקעת זה כבר לילה.
אבל הם היו עובדים, היו מחשיכים יותר.
היו מקדימים. הם רצו לבנות מהר את החומה ואת בית המקדש.
הם היו בהתלהבות גדולה.
ישראל רצו לבנות.
אז הם היו
קמים מוקדם
ועובדים יותר מאוחר מן ה...
יכול להיות שהשקיעה זה כבר לילה.
אומרת הגמר לכן, מביא פסוק.
ויהיה לנו הלילה משמר
ויום נמלאכה.
משמע, שכל זמן שהם עבדו
זה היה יום.
היום נמלאכה.
וכבר אמרנו מקודם שהם היו עובדים
מן הבוקר, מעמוד השער, עד שאתה כוכבים.
וזה נקרא יום.
עד שאתה כוכבים זה יום.
משמה רואים זה יום.
ומה הגמרא אמרה מקודם?
אף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר.
מה זה זכר לדבר?
שמע הרי בפסוקים האלה לא מדובר על קריאת שמע.
אבל בפסוקים ההם יש ראייה מה נקרא יום.
יום עד צאת הכוכב.
כי הרי כתוב,
ויהיה לנו הלילה משמר ויום למלאכה.
ומתי הם עשו מלאכה? מעמוד השער עד צאת הכוכבים.
וזה נקרא יום.
היום למלאכה.
לפני צאת הכוכבים עוד עבדו, זה יום.
אז רואים שהיום נגמר בצאת הכוכבים.
ומזה מקשה התוספות בפסחים דף בית.
תביא גמרא פסחים דף פסחים.
הגמרא קטנה, גמרא קטנה מספיק.
כשהתוספות שואל,
מה הספק של בין השמשות?
כולם יודעים בין השמשות, ספק יום, ספק לילה.
למה זה ספק לילה?
זה ודאי יום, כל זמן שאין צאת הכוכב.
התוספות שואל את זה.
ולא קשה מה הוקרא,
הפסוק אומר, שעצת הכוכבים זה יום.
ולא קשה מה הוקרא לתנאי דפרק בממדליקים.
דקאמר רבי יהודה,
תשכע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימים
זה כבר לילה.
ואיכא למאן דה אמרתם שני חלקי מילה.
שהוא לפי הנראה,
שני הדעות האלה
זה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים.
אומרת הגמרא, דין אנו בקיאים בצאת הכוכבים.
אנחנו,
כדאמרתם לא כוכבים גדולים הנראים ביום,
ולא כוכבים קטנים הנראים בלילה, אלא בינונים.
אנחנו לא יודעים איזה,
לא קיאים בכוכבים.
לא יודעים איזה כוכבים
כיוון הפסוק.
אולי כוכבים שהיו בשעת שקיעה.
וזה התוספות חשוב מאוד בלומדות,
שזה ספיקא דה דינא.
על זה אמרתי חידוס,
חידוס סבל לרקוד בשביל החידוס הזה.
לרקוד.
הרי אמרנו שבצע שהיא ספק אם נולדה מערב יום טוב
או נולדה ביום טוב,
מספק
אסור לאכול בכלל דבר שיש לו מתירים.
ביום טוב אסור לאכול, כי את לא מתאכלת בלילה בלי ספקות.
מה הדין בצעש שנולדה בין השמשות
של ערב יום טוב?
בערב יום טוב,
בין השמשות הלכתי להתפלל מנחה.
בדיוק הלכתי להתפלל מנחה לפני השקיעה.
או הלכתי להתפלל מארים לפני השקיעה.
והיא נולדה בין השמשות, אחרי השקיעה היא נולדה.
הייתי שם וראיתי שהיא נולדה בן אשמשות.
הילדים ראו,
בן אשמשות היא נולדה.
אז יש ספק אם נולדה, אם זה מערב טוב או מיום טוב?
אז אמרנו שמותר לאכולה ביום טוב.
הרי אמרנו, דבר שיש לו מתירין,
לא אומרים ספקא דרבנן לקולא ודבר שיש לו מתירין.
אבל אם היא נולדה בן אשמשות זה ספקא דדינא וספקא דדינא אפילו יש לו מתירין מקילין.
אומרים ספקא דרבנן לקולא.
אתה שומע למה צריך לבכות?
אם כשיש לך ספק אם נולד מערב יום טוב או נולד יום טוב,
אסור לאכול את הביצה הזאת יום טוב.
תחכה עד הערב.
ואם נולדה בן אשמשות,
תוכל לאכול אותה.
מה ההבדל? הרי בין אשמשות זה ספק אם זה מערב יום טוב או זה מיום טוב.
אבל כאן זה ספקא דדינא.
ובספקא דדינא
אומרים להקל אפילו ביש לו מתירין.
אבל זה חידוש נפלא.
אם נולדה,
ספק במציאות אם נולדה מערב יום טוב או נולדה ביום טוב, אסור לך,
כי יש לו מתירין.
אבל אם נולדה בין אשמשות, אז זה גם אותו ספק.
האם זה היה יום חול
או זה היה שבת, יום טוב כבר.
אז מספק ובכל זאת אנחנו פוסקים שמותר לאוכלה ביום טוב.
למה? כי זה ספקא דדינא,
כמו שלומד הטוסות,
שאנחנו בקיאים
איזה כוכבים.
אז יש כוכבים בשקיעה.
רק לא יודעים על איזה כוכבים כיוון הפסוק.
אז זה ספק בהלכה.
לכן זה ספק יום, ספק לילה.
נכון, כתוב בתורה שעד שאת הכוכבים זה יום.
אבל אולי איזה כוכבים? אולי הכוכבים
שבשקיעה,
ואז זה כבר לילה.
אז מכיוון שזה ספקא דדינא,
בספקא דדינא מקילין אפילו
יש לו מתירים.
אפילו יש לו מתירים.
זה מה שאומר.
חילוט שזה זה רק ייאמר.
מה? חילוט שזה זה רק בזמננו,
שיש חשמל.
בזמן הגמרא אין את השאלה,
כי הגמרא אומרת מי שתשמישו ביום נולד ביום.
אז תרנגולת לא יכולה להוליד בלילה.
אין דבר כזה במציאות שתרנגולת תולד בלילה. זאת אומרת, אם ראינו בבין השמשות, ודאי שזה היה ביום.
אבל היום שיש חשמל, אז אולי בפרק הזמן הזה היה אור או משהו, אז כן אפשר.
אה,
אני כבר צריך ללמוד טוב את הגמרא בביצה.
ואיזה דף הגמרא בביצה אומרת?
כוש תשמישו ביום,
מוליד ביום.
כוש תשמישו בלילה, מוליד בלילה.
עכשיו, תרנגול,
תרנגול משמש ביום, אתה אומר. מי אומר?
הגמרא אומרת.
אז הוא צריך להוליד רק ביום.
אז זה ודאי לא היה בלילה.
ומה הפסד בגמרא?
ספק מערב יום טוב, ספק ביום טוב.
ספק אתמול. או, אתמול או היום בבוקר.
ספק אתמול, ספק בבוקר. אתמול או היום בבוקר. הספק נולד להם בבוקר.
אלא אם כן יש תאורה.
אם יש תאורה,
זה מבלבל את האחיות.
האור מבלבל את האחיות. אז זה צריך לדעת.
עולים פעמיים, כי אחר כך באמצע הלילה עושים מהם אור ומכבים ועוד פעם.
היום זה הבלטיב של חברת חשמל.
טוב.
אז הגמרא כאן מביאה
שרב מאיר אומר,
משעה שבני אדם נכנסים לאכול בערב שבת.
זה קצר כדעתין.
בני אדם נכנסים לאכול בערב שבת.
ומקודם דיברנו על העני.
סתם אז זה אותו זמן.
למה בני אדם נכנסים לאכול בערב שבת?
לא, כי הכול מוכן.
ולמה עני נכנס לאכול מוקדם?
כי אין לו נר.
הגמרא הבינה, אולי זה אותו זמן.
אם זה אותו זמן,
אז אי אפשר לומר שזמן של עני זה כמו צאת הכוכבים.
כי כאן כתוב, רב מאיר אומר,
משעה שבני אדם נכנסים לאכול מערב שבת.
החכמים אומרים, וצאת הכוכבים.
וסלקא דעתין,
שבני אדם נכנסים זה אותו דבר כמו עני.
אז יוצא,
אם תגיד זה צאת הכוכבים, עני וכהן אותו זמן,
יוצא שאין מחלוקת בין חכמים לרב מאיר.
גם רב מאיר מתכוון שאת הכוכבים.
אלא על כורח,
שעני וכהן
זה שני זמנים.
על כורח, שעני וכהן זה שני זמנים.
מה השעה כעת?
שש וחמישה.
שש וחמישה?
יש.
זה רק שש וחמישה.
אז נמשיך.
נמשיך עוד קצת.
קצר קדעתך דעני ובני אדם, חד שיעוריו.
והיא אמרת, עני וכהן, חד שיעוריו.
חכמים היינו רבי.
הרי אתה אומר, עני וכהן, עני זה צאת הכוכבים.
זה חד שיעוריו. אז מה חכמים אומרים?
אצל את הכוכבים. גם רב מאיר אומר צאת הכוכבים.
אלא שמעמינה.
עני שיעוריו לחוד וכהן שיעוריו לחוד.
אז רב מאיר לא אומר צאת הכוכבים. הוא אומר עני. ועני יכול להיות
קצת יותר מאוחר או קצת יותר מוקדם.
אלא שמעמינה. עני שיעוריו לחוד וכהן שיעוריו לחוד.
אומרת הגמרא לא.
עני וכהן
חד שיעור ההוא.
אבל עני ובני אדם לא חד שיעור ההוא.
מה שכתוב, בני אדם נכנסים לחול בהרבה שבתות, זה לא אותו זמן.
אותו זמן של עני נכנס לחול.
ועני וכהן חד שיעור ההוא, ממשיכה הגמרא להתווכח על זה, על התירוץ שאמרנו קודם,
שעני וכהן,
זאת אומרת, גם עני זה בצאת הכוחוי.
ורמינו,
ממתי מתחילים לקרוא שמה בערבים?
משעש קידש היום בערבי שבתות.
וקידש היום זה בשקיעת עמה,
מזמן בנשמשות.
דברי רב אליעזר.
רבי יהושע אומר, משעה שהכוהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
ויותר מאוחר.
הרב מאיר אומר, משעה שהכוהנים טוב ליד.
רב גמוריאל,
בוא, בוא מכאן, נשאר, מה זה הנה?
בוא מכאן, אתה רוצה לצאת?
בוא, בוא מכאן, תצא ברחבה,
בכביש הרחב.
שמה שביל קשה.
איפה אתה יגיד?
אה? שירותים. שירותים זה שם למעלה. אתה עולה
המדרגות פעמיים.
או,
אומרת הגמרא, רב מאיר אומר,
משעה שהכוהנים טובלים לאכול בתרומתן.
אמר לו רבי יהודה,
וואלה, הכוהנים טובלים מבעוד יום.
איפה הערב שמש?
רב חנינא אומר, משעה שעני נכנס לאכול פיתו במלח.
ואמרי לה רב אחא,
אומר, משעה שרוב בני אדם נכנסים לעצים.
והיא אמרת, אני וכוהנים, עד שיעור ההוא רב חנינא, שאומר,
משעה שעני נכנס לאכול,
במלח זה אותו דבר כמו מה שאמר
רב חנינא, אינו רבי יהושע.
קודם כתוב, רבי יהושע אומר,
משעה שהכוהנים מתוארים לאכול בתרומתן,
ואתה אומר, עני וכוהן, עד שיעור ההוא, אז מה המחלוקת
בין רבי חנינא לרבי יהושע?
אלא לב שמעמינא,
שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכוהן לחוד.
שמעמינא.
הם אינא יום מאוחר.
יש כאן קושייה טובה של התוספות
בברייתא הקודמת.
הברייתא אומרת, משעה שהעני נכנס לאכול,
סולדתו במלח,
פיתו במלח.
אז זה זמן כעשמה.
הוא שואל את אותו זאת איך הוא יכול לאכול. זה ממש עכשיו זמן כעשמה.
אסור לאכול לפני מעריב,
לפני קריאת שמע.
אז הוא נכנס לאכול.
הנה התוספות שואל. תמה, עני גופה, מתי יתפלל?
דאמרת זמן אכילתו, אין לו זמן קריאת שמע.
וכיוון שזמן קריאת שמע,
אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל.
מקודם צריך להתפלל כי דתניאל לקמן וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פיתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
מי שעובר על דברי חכמים רחמם הליצלן חייב מיתה.
כל דברי חכמים
חייב מיתה.
אז הגמרא אומרת, על מי שאוכל לפני התפילה בערבית כל לילה.
ויש לומר, אומר התוספות, שהכוונה קצת לפני זה.
לזמן תפילה הווה קודם לזמן סעודה.
זה לאו דווקא משעני נכנס,
אלא קצת לפני זה,
שעד שיכינו לו סעודתו הוא יקרא ויתפלל.
עכשיו אגיד לכם,
קושייה טובה, תשמעו.
אגוטה קשה.
מה פירוש?
שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
הרי אם זה רק דברי חכמים,
אז זה מן התורה מותר.
כל העובר על דברי חכמים, זה נאמר גם בסוטה דף דלת,
על המזלזל בנטילת ידיים.
כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
או בר מינן בר מינן עובר על איסור איחוד עם פנויה.
אפילו אם היא טהורה,
אם היא נידה שיש איחוד טהורייתא,
אפילו אם היא פנויה טהורה אסור להתאחד איתה.
אפילו זה רק איסור דרבנון,
אבל כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
אבל אני קשה לי מאוד,
מזמן היה לה קשה
מה זה כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
הרי מן התורה מותר.
אז אם מן התורה מותר, הקדוש ברוך הוא לא מחייב מיתה על זה. הוא מתיר, תעשה.
באו רבנן ועזרו כי יש להם רשות.
עשו משמרת למשמרתי.
הקדוש ברוך הוא נתן להם רשות לחכמים לעשות גדרים.
עשו משמרת למשמרתי.
כדי שלא יבואו להיכשל באיסור תורה.
אבל לחייב מיתה,
מי מחייב פה מיתה?
הקדוש ברוך הוא ממית ומחיה.
נכון, השם ממית ומחיה.
הקדוש ברוך הוא התיר את זה.
הוא ודאי לא מחייב מיתה על זה.
אלא מה? הרבנן הרי עצרו.
הרבנן יש שם כוח לעשות איסורים, זה נכון.
אבל איך יש להם כוח לחייב מיתות?
מה הם...
אז הם קובעים לקדוש ברוך הוא
שיחייב מיתה?
כבר שתי צדיקה ש...
אתה שומע, אני מבין. כל העולם הקדוש ברוך הוא ברא בשביל התורה.
ואת התורה הוא נתן לארץ, לא בשמיים.
נו, אבל... אז את התורה של התורה הוא נתן לחכמים... אבל תגיד לי, דבר שהוא רק אסור מדרבנו.
רק מדרבנו הוא אסור.
אז התורה לא אסרה.
אז תשאל את הקדוש ברוך הוא חייבים מיתה על זה, יגיד לך, לא אוהב לי, מותר לך.
הקדוש ברוך הוא לא חייב מיתה,
רק נתן רשות לחכמים לעשות משמרת למשמרתי. מה זה משמרת?
משמרת זה סייגים.
אסור לאכול לפני ערבית,
שמה ישכח ולא יתפלל?
בסדר, רבנן אסרו.
אבל לחייב מיתה, איפה מצאנו שחזא? יש להם כוח לחייב מיתה.
מה הם... האלוקים, האלוקים זה הקדוש ברוך הוא.
אז מה הם קובעים לו?
תחייב מיתה?
זה אין להם, אין להם. לא מצאתי שהקדוש ברוך הוא נתן כוח לחכמים ככה.
כל איסור של התורן.
מה? כל איסור דה-הבנה זה איסור תורן.
זאת אסור.
איי,
אבל אני אומר לך, אין חיוב מיתה על יסוד רבונן.
הקדוש ברוך הוא מחייב מיתה?
אל חדד,
לא שמעת את הקושייה.
איי,
אנחנו למדנו כאן,
כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
מה זה עובר על דברי חכמים?
למעשה המזוזל בנטילת ידיים זה בסוטה דף דלת. או פה, בדף דלת, בברכות.
גם כן יש חיוב מיתה למי שאוכל לפני ערבית,
לפני קריאת שמם.
בסדר. מן התורה זה מותר.
אז נשאל הקדוש ברוך הוא מחייב מיתה על מי?
הקדוש ברוך הוא מתיר,
רק נתן רשות לחכמים לעשות.
אז יש להם רשות לעשות איסורים,
אבל יש להם רשות להגיד לקדוש ברוך הוא, תמית אותו?
איפה יש לחזל כזה,
איך אפשר, כל העובר דברי חכמים חייב מיתה.
אלא שמזלזלים בחכמים, תודה אם דברי חכמים.
אז צריך יותר שמירה. גם כן, אתה צריך למצוא מקור שמי
שזלזל בערבים במזוקן ממריא מצאנו אז, אבל גם כשיש היום מיתה, אז טוב, מה זה כן ממריא? זה מה שאומרים עכשיו.
הם אומרים את זה בעיד הסנהדרין,
ומורה הוראות נגדם,
אבל כאן זה לא מורה הוראות נגדם.
כתוב בגידוש החודש, בגידוש החודש,
מה שהם פסקו זה מה שיהיה.
הם משנים את הטבע, זאת אומרת, הטבע לא יעשו את זה. בכל זאת, בכל זאת, תגיד לי,
כאן מצינו שחזל יכולים
לקבוע שהיהודי הזה חייב מיתה.
מפסיק.
נו, כמה אתה משלם, יונתן?
אני אגיד לך, תירוץ. זה מחר בקורח. אבל צריך לשלם.
זה עולה כסף.
תשמע,
אני אומר לכם, תירוץ.
שמעת, רב גבריאל?
מה זה כל העברה דברי חכמים חייבים מיתה?
אם, זה רק דברי חכמים. אז מנטורה מותר.
אם מנטורה מותר,
הקרש ברוך הוא לא מעניש על זה. להפך, הוא אומר מותר.
רק נתן רשות לחכמים לעשור.
עשו משמרת למשמרתי.
אבל חיוב מיתה?
מאיפה יש להם כוח לחזל לקבוע לקרש ברוך הוא שהוא חייב מיתה?
תמית אותו?
מה הפשוט?
מה הפשוט הזה כל העברה דברי חכמים חייב מיתה?
כל לא בתורה.
אז אתם יודעים,
הקושייה הזאת
הייתה לו לרבנו רשי.
בסוטה דף דלת
הייתה לו הקושייה הזאת לרשי.
רשי אומר, על מה שכתוב כל העובר על דברי החכמים היום איתה,
אומר רשי משום דכתיו ופורש גדר ישכנו נחש.
מה זה? איפה זה כתוב?
הפסוק הוא פורש גדר.
אולי בקהלת, נכון?
או בקהלת או במשלה.
קהלת, הוא פורש גדר ישכנו נחש.
מה זה הוא פורש גדר?
לא הגדר של גדר.
וכי בגדר תמיד יש נחשים.
מי שפורש גדר מיד יוצא נחש.
הכוונה, גדר יש גדרו חכמים.
אז מי אמר את זה?
ישכנו נחש.
זה היה שלמה המלך.
שלמה המלך קילל.
קילל משפורש גדר.
לכן חייבים מיתה.
כי יש קללה עליך.
אם אתה עובר על דברי חכמים,
יש קללה של שלמה המלך עליך.
ופורש גדר ישכנו נחש.
ורשי שם אומר כלומר,
לא זוכר את הלשון.
היה משהו מאמין, רשי שזה כאב לו, לרשי.
מה זה היה מלך על מיתה? מה זה?
מה זה? מי נתן להם כוח לחכמים לחייב מיתה?
יש להם כוח לגדור דגדרים.
אבל לחייב מיתה?
מי נתן להם את הכוח הזה?
התשובה היא, אומר רשי, שיש קללה של חכם.
וקללת חכם מתקיימת.
הרי ראיתם
אצל יהושע
אצל יהושע קילל מי שיבנה את יריחו.
בבכורו יייסדה
ובצעירו יציב דלתותיה.
אתם יודעים את הסיפור של חיאל בן האלי,
שבנה את יריחו?
מתי שהוא התחיל לבנות, להצים יסודות?
הבכור שלו מת.
ובמשך הבנייה כל פעם עוד ילד מת.
עוד ילד מת.
שבעה בנים.
מתי שהוא שם את הדלתות,
הבן השביעי הכי קטן, קוראים לו צגוב,
מת.
שבעה בנים,
ובאו, יש בירושלמי בפרק חלק,
באו
לנחם אבלים.
והיו שם, גם אליהו הנביא היה וגם אחאב.
גם הוא היה.
היו כולם מדברים,
רואים שהכללה של יהושע התקיימה?
הרי כך קילל יהושע ארור האיש,
אשר
יבנה את יריחו,
בבכורו יזדנה ובצעירו יציב דלתותיה.
והנה התקיימה הקללה.
כולם היו מדברים בניחום אבלים.
היו אומרים, הנה התקיימה הקללה של יהושע.
אמר להם, אחאב, טוב אני לא אכנס, אבל אחאב, אמר להם, אחאב הרשע,
כופר בעיקר.
הוא אמר, איך זה יכול להיות?
הרי משה רבנו אמר שאם יעבדו עבודה זרה,
ועצרת שומעים להם עטר,
ואנחנו עובדים עבודה זרה, יש לנו כל טוב,
לא חסר כל טוב.
אז אם דברי משה לא יתקיימו,
דברי יהושע יתקיימו,
אז התרגז אליהו ואמר לו, יהיה מטר.
טוב, אבל מה כתוב שם?
קללה של חכם מתקיימת.
קללה של חכם מתקיימת.
מה הקללה של
שלמה המלך
ופורץ גדר ישכנו נחש.
מי שעובר על דברי חכמים,
יבוא נחש ויישך אותו.
זה מוות.
אז כך רשי מסביר, רב סרקול, עובר על דברים, זה לא,
רבנן לא עשו כלום.
לא קבעו לה קדוש ברוך הוא מיתה.
אבל יש כלל קללת חכם,
קדוש ברוך הוא, והיו אומרים שם בירושלמי
בריך אלוה דצדיקאיה דיקאיה מילה דצדיקאיה.
כך כתוב בירושלמי, שהיו אומרים
ברוך אלוהי הצדיקים
שמקיימים
אלוהי
קללת הצדיקים.
ולכן
זה הפסק.
אלוה אומר, אני ברכה ממך ימיתה, לא שחזר קובעים לה כתבו.
אבל יש כלל אצל חכם,
זה הקרש בחור נתן את הכוח לחכם.
אם הוא מקלל, הקללה שלו מתקיימת.
ולכן כל העובר על דברי חכם, אם הוא פורץ גדר,
פורץ גדר, אישה חן או נחש.
רבי חנניה בן עקשה אומר. רבנו יונה גם כותב סיבה. מה? רבנו יונה כותב גם סיבה.
הבהרה קטנטנה, תודה על הזכות להאזין לנציב יום של היום בשופר קול, בשידור החוזר. ערב טוב אנו מבקשים למסור תודות מעומק הלב בראש ובראשונה - לכבוד הרב, על הזכות להאזין לנציב היום של היום 🙂. אשמח להעביר תודותינו לכל העוסקים במלאכת הקודש... על ההענות, היחס, המסירות והסבלנות... לא ברור מאליו. תהיה משכורתכם שלימה מן השמים. אמן. תודה ושבת שלום💐 משפחת ...
רבנו הטהור והקדוש! אני בהלם. ב"ה בהריון חודש 9 ואחרי 3 חודשים רצופים שבהם השתעלתי ללא הפסקה (ל"ע) עם שיעולים שההרגשה שנקרע הבטן בכל שיעול. לא היה לי יום ולא לילה. יום רביעי ביקשתי מרבנו שיברך: שיעלמו לי השיעולים והכאבים. ותודה רבה לבורא עולם שהעתיר לברכת הצדיק וגם עשיתי כעצת רבנו ושתיתי תה עם דבש והשיעולים פחתו באופן פלאי ממש!!! וגם אם יש שיעול אחת ל... זה לא כואב כפי שכאב. - אין מילים בפי. לא ברור לי איך לא פניתי לפני לרבנו שיברך. אני מודה לבורא עולם ולך רבנו היקר!! תודה על הברכה היקרה מפז! שתהיה שבת שלום ומבורכת לרבנו ולכל משפחתו💐💐 (אמן).
כבוד הרב היקר ב"ה אני באמצע בישולים לשבת קודש שומעת שו״ת ביוטיוב ועצרתי להקליט את הקטע הזה שריגש עד דמעות, כמה הרב איש חסד ועזרה לזולת, איך אכפת לו מכל יהודי. ושמחת את הבחור שלא היתה ידו משגת לתפילין והוא ממש הודה שמעו את השמחה שלו! איך הרב מתקתק את הענינים בכיתי מהשמחה של הבחור, והנדיבות של הרב והאכפתיות שיהודי יניח תפילין וגם הגדיל ודאג לו לתיק!! יה"ר שנזכה לדבוק בך ובאורחותיך תמיד לנצח! ישר כוח לרבנו הצדיק והיקר שהשי"ת ישמרהו אמן התרגשתי ממש!! זכינו בזכות גדולה שקשורים לכבוד הרב!!🌹
כבוד הרב היקר שליט"א שלום וברכה! רציתי לשתף לתועלת הציבור, היה לנו מקרה שהבת שלנו בכיתה ב' חזרה מצוברחת ושיתפה אותנו שיש ילדה שמציקה לה ואף שוברת לה את חפציה האישיים ועוד... (ל"ע) ב"ה בזכות כבוד הרב היקר שליט"א שלימד אותנו 'וקנה לך חבר...' - החלטנו לקנות מתנה קטנה בצירוף שוקולד קטן עטוף יפה באריזת מתנה עם פתק שהבת כתבה: "לחברה הכי טובה שלי" והיום מסרה את המתנה לילדה ה "מציקה"... - הילדה הייתה בהלם מוחלט וב"ה מאותו רגע השתנה בהתנהגות כלפי הבת שלי 360°, במקום שנאה מצאנו דרך להרבות אהבה! תודה רבה לכבוד הרב היקר שליט"א שמלמד אותנו חכמת התורה, הדבר הכי יקר בעולם!!!!!
כבוד הרב, יישר כוח על המסירות וההשקעה בהדרכת הציבור. כל מי שמבין את הדרך האמיתית של התורה והערכים שלה, יודע שכבוד הרב הוא חלק בלתי נפרד מכבוד התורה וזיכוי הרבים. לעיתים מופיעים כותבים או פעולות מתוך עין צרה, אך המסר החשוב נשאר – ב"ה הרב מוביל בדרך נכונה, חכמה ומחנכת, ומאיר את הדרך לכלל הציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
פששש, רבנו הטהור והקדוש! ב"ה מהרגע הראשון הרב ידע כיצד להתמודד עם השאלה המאתגרת מצד הבחורים, ומצליח להאיר את החכמה הגדולה שלו לכל הנוכחים. בזכות הרב, גם כאשר מופיעה עזות פנים או חוסר הבנה, ניתן ללמוד כיצד להבחין ולכוון את הלבבות בדרך התורה. גאווה גדולה להיות חלק מהדרך שהרב מתווה לנו, וללכת בעקבות חכמתו והדרכתו (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו היקר על מסירותו הבלתי נלאית למען הציבור ולמען התורה. ב"ה הרב מקדיש מזמנו הפרטי והאישי כדי ללמד, לעודד, לחלק ספרי קודש ולחנך – לעיתים כמעט 20 שעות ביממה למען כולם. הסיפור עם הבחורים שמתקשים להבין את המסירות הגדולה שלו ממחיש עד כמה רב ההבדל בין העשייה הגדולה של הרב לבין התנהגות חסרת ניסיון או חוסר הבנה של צעירים. הרב ממשיך להוות דוגמה חיה של מסירות, השקעה ונחישות למען התורה והציבור (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה, יישר כוח לכבוד הרב על המסירות וההשקעה בהדרכת תלמידי הדור. גם כאשר מופיעות שאלות או התנהגויות לא מכבדות מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך להאיר את הדרך בחכמה ובסבלנות. מי ייתן ונראה עוד רבים לומדים להעריך את כבוד הרב ולשאוף בעקבותיו בדרך התורה והיראת שמים (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א, תודה על ההדרכה וההרצאה המרתקת (פתח תקוה 8.12.25) גם כאשר הופיעה קנאה או חוסר הבנה מצד צעירים, ב"ה הרב ממשיך במסירות ובחכמה לקרב יהודים רחוקים לאביהם שבשמים. נאחל לרב שכל מה שעבר יהיה לתועלת ולכפרה. ויה"ר שימשיך בכל הכוח ובבריאות איתנה, ושהקב"ה ישפיע עליו שפע וברכה, כפי שהיה לרבי יהודה הנשיא זצוק"ל ואף יותר (אמן) תודה על המסירות, החכמה וההשקעה בחינוך ובהדרכה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).
תודה לרבנו על ההדרכה הנבונה ועל היכולת לענות גם לשאלות שמקורן בחוסר בשלות ובהשפעות חיצוניות. במקום שבו צעירים מושפעים ממראית העין ומתפיסות חיצוניות, ב"ה הרב מצליח להאיר את הדרך ולהעמיד את הדברים על דיוקם. אשרינו שזכינו לרב שמכוון, מחנך ומיישר את הלבבות בדרך טובה ובהירה (ילד של 20 אלף shofar.tv/videos/18475).