הלכות ראש השנה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח.

השיעור בעזרת השם יהיה לעילוי נשמת אהרון בן זולאי,

לעילול נשמת כל הנפטרים בתוך שנה זו,

להצלחת קהילות פז בארץ ובעולם ובכל אשר להם,

לרפואת כל חולי עמו ישראל וכן לרפואת מרת אימי, קטיה בת זולאי.

כן,

היום אנחנו בשיעור נעסוק בעזרת השם בהלכות ראש השנה,

בעזרת השם,

שיבוא עלינו לטובה, שנת תשעז.

כן, בערב ראש השנה שולחן ערוך פוסק בסימן תקפא סעיף ב', בערב ראש השנה אדם

השתדל להתענות,

זה מנהג סך הכל,

אין חובה להתענות, כל אחד כפי שהוא מרגיש

את כוחותיו,

ויכול בעזרת השם להתענות, זה דבר טוב, סגולה.

תוספת

לעניין של כפרת עוונות,

יש כאלו שהם כבר קיבלו עליהם ארבעים יום,

שלושה ימים רצופים,

וכן על זה הדרך, כמובן שהם ממשיכים בתעניתם חוץ מן הימים הטובים.

בבוקר של יום שלפני ראש השנה, דהיינו השנה זה יום ראשון,

אז בתפילה, בסליחות, אנחנו עם סליחות כרגיל, לא תוקעים בשופר,

לא תוקעים בסליחות הללו בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות רשות לתקיעות חובה,

ובנוסף לזה יש לנו את אמירת הסליחות שאנחנו אומרים אותן כרגיל. אבל בתפילה עצמה לא אומרים תחנון ונפילת אפיים, למה זה נקרא ערב יום טוב?

ערב יום טוב,

אין נופלים על פניהם ואין אומרים תחנון.

יפה.

לאחר הסליחות או לאחר התפילה, יש כאלו שנהגו במקומות מסוימים לעשות אחרי התפילה ויש כאלו לפני התפילה.

נוהגים לעשות התרת נדרים.

ולמה דווקא התרת נדרים?

התרת נדרים כי אדם שהוא נדר נדר ולא קיים את הנדר הזה, הוא מנודה לשמיים במשך ארבעים יום.

כדי שהתפילות שלנו יתקבלו בעזרת השם בראש שנה,

כל אחד מה שמבקש וכולי, בשמחה, לא בבכי, כי בראש שנה לא בוכים,

אז צריך לעשות התרת נדרים.

אז מה יעשו באמת הבנות שהן לא יכולות לבוא לבית הכנסת

להתרת נדרים?

הם יכולים למנות שליח.

הבת יכולה למנות את האבא של השליח, את האח של השליח,

כדי שהוא יהיה שלוחה.

כך כתב הרב בן ציון אבא שאול, זכר צדיק קדוש לברכה, בספרו רבי ציון חלק ד'.

יפה.

יש עוד עניין טוב להסתפר,

לקנות בגדים, מגבעות חדשות,

כן, בערב ראש השנה,

גם כדי שאדם יכין את עצמו כמו שצריך לקראת ראש השנה,

יבוא לקראת יום הדין בבגדים,

שהוא שמח, אף על פי שביום הזה זה יום דין,

כבר עם תחילת השבוע כבר אנשים רואים אותי ברחוב ואומרים לי, כבוד הרב, חג שמח, חג שמח.

כל פעם שיש לי זמן אני ככה, זה לא חג, אני מסביר, זה יום הדין.

חג זה בשביל הסופר, בשביל החמקול, בשביל למכור סלסילאות עם שוקולדים וממתקים.

זה נכון, הם צודקים, זה בשבילהם חג.

יש להם יום-יום חג.

אה, איך השיר הזה של המשורר?

יש לי יום-יום חג, יש לי חג יום-יום.

זה כדי למכור, אז כדי למכור תמיד תהיה להם סיבה לעשות חג.

אבל לנו יש רק שלושה חגים בשנה, שלושה מועדים בשנה. מהם שלושת המועדים?

הם רשומים במפרש בתורה, פסח, שבועות וסוכות.

שאר הימים שרמוזים או רשומים או שנוהגים בהם נקראים ימים טובים.

ראש שנה זה נקרא יום טוב.

לכן גם נוהגים בו דיני יום טוב.

בסדר?

גם המועדים עצמם, שלושת המועדים עצמם גם נקראים ימים טובים.

אבל הם גם מוגדרים כחג.

גם תשעה באב מוגדר כמועד.

קרא עליי מועד, אנחנו במגילת החג. קרא עליי מועד, ישבור ברוך הוא רעי.

אז לא לעשות מזה חג, לא להגיד חג שמח, אלא להגיד שנה טובה, קטיעה וחתימה טובה,

אגיד מועד.

כן, כל אחד בשפה שלו.

יפה.

אז לכן נוהגים באמת להסתפר בערב ראש השנה, לקנות בגדים חדשים,

כמו שאמרנו וכולי.

למה זה?

כדי להראות לקב' ברוך הוא שאנחנו בטוחים. היות שאנחנו בניו,

רבוה אבינו, אנחנו בטוחים שהוא יכתוב אותנו השנה הבאה, גם בעזרת השם שנת תשעז לחיים טובים ולשלום.

לכן, היות שאנחנו כל כך בטוחים בכתיבה

שהקב' ברוך הוא יכתוב אותנו בעזרת השם, אנחנו צריכים לשמוח.

ואין שמחה

מלבד בשר ועופות, בעזרת השם כדת וכדין,

כן, שיש ברוך השם,

אלא גם ביין, כמו שצריך, וגם בבגדים נעים.

ואיך אדם משמח?

לא רק את עצמו, אלא גם את בני ביתו, שקונה להם בגדים חדשים.

לא לילדים, לאשתו,

לא לשכוח מתנה לאישה,

בסדר?

כל הדברים הללו הם נקראים דברים המשמחים.

יפה.

כן, יש סגולה, היא בגדר של סגולה, הבאנו את זה בספר,

לקנות סכין חדש. אני מוהל, קניתי סכין חדשה.

כל אחד בתחום שלו.

כן, סכין חדשה זה סגולה לפרנסה, הבאנו כזה נוסח כזה שאפשר לומר אותו, מכל מיני ספרים שהובאו לומר סגולה לפרנסה וכולי. כמובן שפרנסה תלוי בכמה וכמה דברים, ברכת המזון ותפילה כמו שצריך.

זה פרנסתו של אדם תלויה בשני הדברים הללו.

אבל בנוסף לזה, סגולה, ואפשר לעשות סגולה.

כן, לא לרדוף כל היום אחרי סגולות, שאנשים כל היום סגולות, סגולות, סגולות.

גם לא טוב לרדוף אחרי סגולות, טוב לרדוף אחרי התורה והמצוות.

אם אתה על הדרך גם מוסיף עוד סגולה, זה לא מזיק.

זה כמו ככה, ויטמין.

יפה.

איך החד שלח היום?

הוא אמר, יש שלושה ויטמינים. A, B, C, נכון?

הוא אומר, A, מה זה?

אמונה.

B, מה זה?

ביטחון, ברכה.

ו-C, מה זה? שמחה.

אם יהודי ייקח את שלושת הכדורים האלה,

כל יום של אמונה, ביטחון בהשם וברכה,

ברוך השם, הכל יהיה בסדר.

יפה. מה יש בוויטמין D?

לא ראיתי את ההמשך.

דיכאון.

אם אתה לוקח את הכדור הרביעי, זה לא טוב.

זה טוב.

לא, דיכאון לא טוב.

למה זה מדכא את האדם? חס ושלום, כולו בדאגות, מחשבות זה לא טוב. יפה.

יפה. אז יש אנשים שהסתפרו קודם ראשונה, זה גם בסדר. אין בעיה.

השנה הספרים עמוסים.

ללכת מוקדם, ללכת מוקדם, לפני דארגנתי הכל, מוכן, לערבות שנה,

יש עומס.

אותו דבר ללכת למקווה.

לא לזלזל בדבר הזה. ללכת למקווה הגברים, ללכת למקווה, לטבול.

כמו שצריך, יש

כמה דעות, כמה לטבול. יש שלוש טבילות, יש חמש טבילות, יש שבע טבילות, תשע טבילות. כל אחד כמנהגו.

אתה מקובל, תעשה שבע, תשע,

אתה פשט, תעשה חמישה טבילות.

אתה לא זה ולא זה, אז זה אחד מספיק.

אבל לכך שאדם ילך לטבול במקווה, יכין את

עצמו לקראת ראש השנה.

יפה.

הבאנו כולה למי שלא יכול לטבול במקווה,

יעמוד תחת הטוש

של המקלחת, איזה שאומרים בבת אחת, איזה שאומרים שיעמוד תחת בזמן משוער של בין שלוש לשש דקות,

שאז יורד כמדומני 12 ליטר ו-600 גרם, יורד עליו,

זה השיעור, וזה עולה לו כביכול, כן? כמקווה יש נטילת ידיים של המקובלים, למי שגם להתקלח לא יכול,

אבל יש כנטילת ידיים של המקובלים עם כוונות שעושים, וזה, הבן איש שלכם מביא את זה.

כן, יפה.

יש עניין ללכת בערב ראש השנה לקברות צדיקים,

אז לא צריך לנסוע לצפון במיוחד,

כדי ללכת לקברות צדיקים, יש בית העלמין בבני ברק,

שם קבוע חזון איש, הרב שך,

הרב משה לוי, וכן על זה, דרך שמה אפשר בעזרת השם ללכת,

להתיר בתפילה וכולי.

אנחנו לא מבקשים מהצדיק עצמו שיתפלל בעדנו, אלא שזכות הצדיק

תעמוד בעזרת השם לא רק לנו, כי המתפלל על חברו נענה תחילה.

אז זה רק מנהג.

בערב יום כיפור אין שום עניין ללכת לבית העלמין.

בסדר, יש הרבה שהולכים לבית העלמין ואחרי כך בכיפור לא צמים.

אין שום עניין ללכת בערב יום הכיפורים.

אתה רוצה לבקש מהם מחילה, תבקש מהם כל השנה.

בסדר? מחילה, סליחה וכפרה, מבקשים שבן אדם נפטר.

לא מבקשים בערב כיפור. פעם אחת ביקשת, זה מספיק.

לא צריך להטריד את הנפטרים, להוריד אותם עוד פעם.

כי כל פעם שאדם מגיע לקבר, הנפטר יורד במיוחד מלמעלה בשבילו.

בסדר?

לכן, ערב יום כיפור אין שום עניין ללכת. ערב יום כיפור יש עניין לאכול.

חמש סעודות,

שב, תאכל,

תכין את עצמך,

יש לך מקווה,

תאר, תספלל, תעבור על התפילה. גם פה ערב ראש שנה יש עניין שאדם יעבור על התפילה, יראה מה מתפללים,

מתפללים מהפיוטים שיש, מה העליות, כמה עליות,

רוצה לקנות עלייה, רוצה לקנות פתיחת ההיכל, תפיעה לפרנסה, כל הדברים האלו, אדם יכין את עצמו.

ולא שהוא מופתע, ככה בא, איפה עכשיו אנחנו, באיזה פיוט החזן, ופה, שם וזה.

יפה.

כמו שאמרנו, גם ערב ראש שנה, כניסת אחת לקבל את היום טוב,

קצת מוקדם מהרגיל.

יש עניין של תוספת, לא רק בשבת, אלא גם ביום טוב.

הימים הללו זה ימים מאוד מאוד מאוד מיוחדים, ואדם צריך להקפיד בהם על תפילות.

כמו שצריך, גם אלו שמפספסים במשך כל השנה תפילות. בימים הללו זה ימים מאוד מסוגלים לתיקון לתפילות של כל השנה כולה.

מיום כ' באלול, שזה יום בריאת העולם, זה היום הראשון של בריאת העולם,

כ' ו'-כ' ז' עד א' דראש השנה.

א' ראש השנה זה שיא השיאים שבו נברא האדם הראשון באותו יום אכל מעץ הדעת, באותו יום חטא ואותו יום גורש מגן עדן.

אז לכן בימים הללו, האדם יכול לתקן את כל התפילות.

דוגמא, כה באלול היה יום רביעי,

מתקן את כל היום הרביעי של כל התפילות של כל השנה.

חמישי, חווה ביום.

אותו דבר, ככה.

וכן על זה הדרך.

נמשיך.

ובפרט כותב הבן איש חי שאדם צריך להיזהר בתפילת מנחה של ערב ראש השנה.

ששם זה לעילא מן העיל.

לעילא ולעילא. שם צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר. לכן,

אדם צריך להתפעל בכוונה כמו שצריך מילה במילה.

יש שמקפידים על הדבר הזה גם בעשרת ימי תשובה עצמם.

אומרים שזה גם ימים שהם מסוגלים לתקן לכל ימות השנה כולה.

לכן,

כבר מתחילת הארבעים יום אתה צריך להקפיד, לא רק עכשיו.

כן, אבל מי שהתחיל כבר, ברוך השם, ומי שלא התחיל מעכשיו, הלאה,

ימשיך הלאה כל השנה כולה, ולא רק בימים הנוראים.

סליחה.

כן, מדליקים נרות לכבוד ראש השנה, גם מי שנוהג.

יש אצל הבוכרים היה מנהג, כך מובא בליקוטי דינים.

ספר פסיקה של העדה הבוכרית,

שם מובא שנוהגים כמנהג ארמו.

שם בארצות בוכרה לא היו שם רבנים, הרבה רבנים ספרדים.

גם אם היו רבנים ספרדים, הרבה הם נהגו כמנהג ארמו.

והיו מקפידים להדליק, מנהג ארמה, מה זה להדליק נרות שבת,

קודם מדליקה ואחר כך מברכת.

אבל מנהג השולחן העוך, מנהג מרן זצל,

מברך ועובר לעשייתן.

החידוש הוא שגם ביום טוב,

גם לאלו שנוהגים כמנהג ארמה כל השנה כולה, ביום טוב עצמו נוהגים כמו מנהג השולחן ערוך.

לכן, צריך להגיד את זה בבית לגברת,

ביום טוב עצמו את משנה את הרגלך אם את מדליקה ואחר כך מברכת.

ביום טוב עצמו את מברכת ואחר כך מדליקה.

היום אישה שאלה בטלפון מה קורה לגבי נרות לכבוד הצדיקים.

מתי אני מדליקה את זה?

אחרי נרות החג או לפני נרות החג?

מה אתם אומרים?

פשוט שלפני.

אין שאלה בכלל.

בסדר? מדליקה את הנרות של הצדיקים,

בבות כל מיני מה שהיא רוצה, תדליק,

תגמור את הכול, ואחר כך תדליק, תברך ותדליק.

מה הברכה שמברכים? אשר גידשנו תו ציוונו להדליק נר של יום.

טוב, יפה.

לגבי ברכת שהחיינו, נשים לאו ברות כוונה הנה.

הן לא יכולות לכוון להוציא ידי חוב.

ולכן באמת הן לא מברכות שהחיינו בהדלקה.

מתי הן ישמעו את הברכת שהחיינו?

הן ישמעו את הברכת שהחיינו בקידוש.

יפה.

כן.

אז ככה, גם לגבי הכנה של הנרות עצמם

אנחנו צריכים לדעת,

הבעל צריך להכין לאשתו כמספר הנרות שהיא מדליקה. לדוגמה,

אישה ששכחה להדליק פעם אחת כבר,

למעור אותה שבת היא קיבלה קנס

להדליק

שלוש נרות.

מאותו זמן, כל ימי חייה יש לה קנס הזה של שלוש נרות.

בסדר?

למה?

למה בכלל היא מדליקה נרות?

אז היא כיבתה אורו של עולם על ידי החטא שהיא עשתה באכילת עץ הדעת ונתנה גם לבעלה,

היא כיבתה אור של עולם, היה אור מיוחד.

שהיה משפיע על בני האדם, והיא כיבתה את האור הזה, כך כותב הטור.

היא כיבתה אורו של עולם, לכן מאותו זמן

תיקנו חכמים שהיא תדליק את הנרות, היא תדליק אורו של עולם.

עכשיו שהיא שכחה לתקן את אורו של עולם

במה שהיא רגילה בו,

כן?

אז היא צריכה לתקן את זה. איך היא תתקן את זה? על-דיי שתדליק נר נוסף, תאיר עוד יותר.

התיקון הוא על ידי הערה עוד יותר גדולה.

לכן אם היא שכחה,

מוסיפה נר אחד.

ולכן הבעל צריך להכין לאישה בדיוק את מספר הנרות שהיא צריכה להדליק. היא צריכה להדליק שלוש נרות,

יום טוב זה שש סך הכל, כפול שתיים, כן? תכין לה שש נרות.

אין לך פמודים, יש פתרון? יש כזה, אתם מכירים את

הלפתניות מזכוכית?

כן, מכירים את זה.

את הלפתניות מזכוכית, שם אתה ממלא את זה גובה מים,

אחר כך אתה שם שמן זית,

שם את הפתיל צף על זה, מכין את זה, זה מוכן לה כבר לחד.

שלוש לזה, יש לה את הפמוטים מכסף,

או נחושת, או ברזל, או זכוכית, לא משנה מה.

על זה היא מדליקה את השתיים ותוספת של הנר הקטן,

ויש לה עוד שלוש למחרת לחד.

אותו דבר אישה שמדליקה נרות לכבוד הצדיקים, הכל, צריכים להכין את הכל מראש.

הבעיה היא פה שאסור להכין

בין משבת ליום טוב, כן?

בין מיום טוב לשבת, וכן על זה הדרך.

הכל צריך להכין בערב יום טוב, בערב שבת הכל, כדי שיהיה מוכן.

וזה שני ימים טובים השנה, כן? יום א' דראש שנה ויום ב' דראש שנה.

לכן היא צריכה להכין, הבעל צריך להכין את הכל מראש. מי שמכין לה את הנרות זה הבעל או האישה.

לכן מה הוא עושה? אם מדליקים בשעוונית,

זה העיגול הזה עם החתיכת קש אדום כזה,

צריכים להכין את זה לפני כן. למה? יש איזה איסור של גמר מלאכה, מכה בפטיש.

בסדר, זה נקרא גמר מלאכה. ברגע שאני מכניס את השעוונית הזאת לתוך המצוף הזה,

שם, כן?

אז זה כבר נקרא גמר מלאכה. עכשיו הכלי הזה הוא מוכן, הוא ראוי לשימוש.

לכן כל הדבר הזה צריך להיות מוכן מראש. אותו דבר לגבי הכנת השמן עצמו.

לא, סליחה, עם השמן עצמו אין בעיה להכין,

אבל עם הפטילים עצמם אני רוצה להניח אותם בפנים, לכן צריך שיהיה הכל מוכן,

כדי לפתור את הבעיה הזאת בחג עצמו.

יש, ראיתי שיש

מי שכותב להקל בדבר הזה וכולי, אנחנו לא נוהגים כך.

בסדר?

יפה.

נרות ראש השנה של היום הראשון, דהיינו ערב ראש שנה, מדליקים אותם קודם כניסת החג.

ביום השני יש מי שכתב שכשבעלה יגיע הביתה קודם הקידוש, אז היא תדליק אותם, כדי שיענה אמן

על הברכות שלה.

יש שנוהגים כך, יש שלא נוהגים כך.

מה? היא יכולה להדליק לפני.

מה שהיא רוצה, היא יכולה לעשות. כמובן...

כן, זה ביום השני, אבל מדובר.

מה קורה ביום השני? האם יחכה לו או לא? כי הבעל הרי הלך לפני כן, מנחה, שיעור, ואז תפילת ערבית.

אז מתי היא תדליק? היא רוצה שבעלה יענה אמן.

אז היא יכולה להתעכב כשהוא יחזור הביתה וכו' ולהדליק,

ויש מי שכתב לו שתדליק בלי שהוא ישמע את הברכה שלה.

בסדר? אז זה לגבי ברכת להדליק נר של יום טוב.

בשכיינו דיברנו.

יפה.

יש מי שכתב שבאמת הנרות של היום השני צריכה להדליק אחר צאת הכוכבים, לא יכולה להדליק קודם לכן.

בסדר? כמו שאת ההכנות

אסור לעשות ליום טוב,

מיום טוב ראשון ליום טוב שני,

קודם כניסת יום טוב השני, אותו דבר גם לגבי הדלקה. למה ההדלקה הזאת עכשיו? ליום טוב שני כן יהיה אסור לעשות.

לכן באמת כך צריך לנהוג.

צאת הכוכבים הגיע,

הגיע כבר, נכנס כבר זמן יום טוב שני, אז באמת היא תדליק

את הנרות. למה זה נקרא מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני?

בסדר?

יפה.

כמו שאמרנו, צריך שיהיה נר מוכן, 48 שעות, 72 שעות, כל אחד מסתם,

כן?

נר שיהיה מוכן כדי שאיתו יוכלו לבשל.

לגבי העניינים של בישול, זו באמת בעיה מאוד מאוד מאוד גדולה

לגבי מי שמשתמש לא בחגז.

אם יש לך חגז את השעון הזה, הכי טוב

למי שרוצה לבשל טרי.

אנחנו מקפידים בבית אצלנו,

בבית של ההורים וכולי, מקפידים לבשל את הכול מראש.

אתה צריך להרגיש חג כמו שצריך.

האישה גם צריכה להרגיש. לא רק אתה, גם האישה צריכה להרגיש. לך יש חופש?

גם לה צריך להיות חופש. למה היא צריכה כל היום לעמוד במטבח ולבשל?

גם ככה יש לה לשטוף כלים, להכין, לסדר שולחן והכול, וזה מאוד עם הילדים וכולי.

לכן עדיף

שהבעל יעזור לאשתו, יכינו את הכול מראש לשני הימים טובים משם

מי שנוסע חמשוש, שזה נקרא,

לשופר, שיחק אותה.

הכי טוב שבעולם.

שם הכול מכינים לו, הוא לא מכין שום דבר.

יושב בעלמי מלוחות ינעלני.

איש אחד יתקשר אליי ואומר, אשתי לא רוצה ללכת.

אבל תגיד, למה זה מתנה? היא בחג לא עובדת?

איזה אישה לא רוצה לא לעבוד בחג?

מה זה? הכל בסדר איתה?

היא צריכה להגיד לך תודה.

לכן אם אדם הולך, פתר את הבעיה הזאת, הכל בסדר, מניין קשה,

דרשות כמו שצריך עם הרע, הכל פתר את הבעיה.

מי שלא זכר, יש בורים בעזרה לשם יזכה אותו בשנים הבאות.

יפה.

אז באמת מי שמשתמש עם החגז,

זה פתרון. הבעיה שמי שלא משתמש עם החגז, יש בעיה.

אז אחת מהאופציות

שעושים זה,

לוקחים פינג'ן של מים, מרתיחים את המים הללו. המים הללו לא ראויים לשפיכה, אלא הם חייבים

להיות שמישים. דהיינו, הוא חייב לשתות אותם עכשיו.

דהיינו שהוא עושה פה גילוי דעת שמשהו כביכול גרם לכיבוי האש עצמה ביום טוב,

אבל יש לו צורך בדבר הזה.

כי כל הפעולה שמותר זה דווקא לצורך אוכל נפש.

לבשל ביום טוב לעמותה, כדי שאני אוכל ביום טוב.

בשבת זה אסור.

כן?

לכן, ברגע שאני השתמשתי עם המים הללו, והמים הללו רתחו ונשפכו החוצה,

אני חייב לשתות מהם.

לכן, מה יעשו? אשתה לו כוס תה, כוס קפה וכולי, כן?

עם המים הללו. כמובן, לפי האופנים המותרים,

לפי הגדרים שצריך לנהוג בהם.

כן, מנהגי ליל ויום של ראש השנה.

עם צאת כניסת החג או צאת היציאה מבית הכנסת, סיום התפילה,

נוהגים כל אחד לברך את חברו,

תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, שנה טובה תקטעו ותחתמו,

וכולי, אגיד מועד וכולי, כן? כל אחד.

חג שמח לא שייך לפה,

כן? תוציאו את זה מהלקסיקון של המילים.

חג שמח לא שייך.

שנה טובה, כתיבה וחתימה תורה, כן?

זה מה שצריך להדגיש.

שנה טובה. תדגישו את זה לאנשים, כי אנשים נמצאים בתוך טעות, מסכנים, חג, חג, חג, חג.

הגן-אלן מספרת להם חג.

ההוא מספר חג. בוס מביא להם חג.

כולם אומרים להם חג, חג, חג. זה לא חג!

מה קורה פה? יש חג העצמאות, אמרתי להם.

זה יש.

מה אתם רוצים? גם את זה אתם רוצים להפוך לחג?

זה נקרא יום הדין. לכן מברכים זה את זה,

שנה טובה, קטיעה וחתימה תורה, או לשנה טובה, תקטעו ותחתנו.

גם אדם שמברך את אשתו, או את הילדים שלו, וכולי, כמובן בנוסח שלהם. לאשתו, לשנה טובה, תכתבי ותחתמי.

לבניו, לשנה טובה, תכתבי ותתחתנו, וכולי.

יפה.

בקידוש של ליל ראש השנה אנחנו נוהגים כך,

לא מניחים את הסימנים על השולחן.

ואם כבר הניחו, מכסים אותם.

זה דומה לזה שאנחנו מכסים את החלות.

כן,

שלא יתביישו, כביכול,

מזה שאנחנו מקדשים על היין.

אותו דבר פה, אנחנו לא מביאים את הסימנים על השולחן קודם לכן.

אבל זה יפה, זה מוסיף ליופי של השולחן. בסדר, עוד דקה זה יוסיף.

בוא נעשה קידוש, יש את ה-יהי רצון, יש את התפילות,

יש את הכול,

שקוראים שם את כל ה...

ויזרע יצחק וכולי וכולי וכולי, שמה שזה לסימנת אהבה לשנה החדשה.

תקרא אותם כמו שצריך, יביא על בן אישך את זה בלשון חכמים.

תקרא אותם כמו שצריך, מילה במילה, פתח את הקידוש מוקדם, אל תאחר את הקידוש, להכין את השולחן מוקדם,

לפני החג, לא לרחוק אותם לזה לדקה התשעים, שאנשים באים מבית הכנסת ומכינים את השולחן.

זה לא מתאים, ככה לא מקבלים את היום טוב.

חובה, חובה, חובה לתת הרגשה לילדים, הרגשה לעצמו, הרגשה לבית,

שקירות הבית יעידו אחרי מעשרים של האדם, האדם הזה הכניס את המועד כמו שצריך, בזמן.

לא היה שום בעיות, הכול בסדר.

המלאכים יבואו, יברכו אותו, חסר שלום, לא, להפך.

לכן

אנחנו לא מביאים את הסימנים על השולחן, גם לא את הפירות שאנחנו נברך עליהם שהחיינו, כגון מי שלא אכל את התמרים הצהובים,

אז צריך לברך עליהם שהחיינו, הם בשבילו חדשים.

אחד לא אכל רימונים, בשבילם חדשים זה שהחיינו,

גויאבה, קלמנטינה, כן, כל מה שיש חדש.

לכן את כל הדברים החדשים הללו או את הסימנים לא מביאים לשולחן, ממתינים איתם,

עושים את הקידוש, מסיימים את הקידוש, ברכת הבנים, ברכת הבנות,

הולכים ליטול את הידיים. הולכים ליטול את הידיים, לאחר מכן הם מוציאים לכם מן הארץ,

טובלים את החתיכת לחם, יש בזה כמה שיטות. שיטה ראשונה, על פי הבן איש שלך היא טובלים את זה בסוכר,

כן? סוכר זה חסד, לבן,

דבש זה דינים.

אחרי הבן איש שלך אומר בסוכר ולא,

גם את התפוח, בסוכר ולא בדבש.

מי שנוהגים לטבול בדבש.

אמר לשבוע מישהו חידוש יפה.

הוא אמר, למה אנחנו טובלים בדבש? מה העניין בדבש?

הוא אומר, אפילו זה שעובד בזה של הדבורים, איך קוראים לו?

כברן, כברן.

הכברן, לא של בית העלמין.

זה שעובר, כן, הכברן בזה של הדבורים בכוורת,

אז הוא אומר,

הוא מוכן לקבל את כל העקיצות, עקיצה פה, עקיצה שם, הכל בשביל הכללת דבש, בשביל הדבש יצא בסוף.

הוא מסור לעבודה שלו. אותו דבר אנחנו רומזים לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם.

קיבלנו את הצ'פחות, קיבלנו את המכות, קיבלנו את הקשיים, קיבלנו את הכל,

אבל כל זה היה שווה לנו,

בשביל שתכתוב אותנו לשנה טובה ומתוקה, שתהיה לנו עוד שנה טובה. אנחנו מוכנים לקבל את העקיצות כל השנה,

אבל לכך שהיה לנו עוד שנה טובה,

כמו שם עם השנה שהיא עוד יותר שנה טובה, ככה אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא.

לכן הוא אומר, זה אחד הסימנים שאנחנו כל דבר טובלים בדבש, מתוק, מתוק, מתוק.

בסדר? אבל כמובן, מי שהוא חולה סכרת וכולי, אין עניין שהוא עכשיו איזה...

או אדם שאוכל רוביה וזה עושה לו, אני יודע, כאבי בטן, גזים, אין עניין שהוא עכשיו

יצייר את האחרים במועד,

כן?

לכן מאוד חשוב הדבר הזה,

שהאדם יודע שזה מזיק לו, מפריע לו, מציק לו, וכן הלאה, זה הדרך לא איתנו להתפעל,

אעשה לו חס ושלום, סליחה מכבודכם,

כאבי בטן ושלשולים.

להגיד יהי רצון גם בלי לגעת בזה.

תצביע על זה ככה, תגיד יהי רצון, הכל בסדר, תאמין לי, זה עולה אותו דבר לשמיים. אחד לא אוהב,

לא לדחוף לו בכוח את הקרטי,

הוא לא רוצה לאכול את זה, אז אל תתן לו בכוח.

לא בא לו, לא בא לו.

בסדר? כמובן שכל הסימנים חייבים בדיקה מלאה, מדוקדקת כמו שצריך.

בשולחן שיקוף, אם זה התמרים, אם זה הקרטי,

למי שאוכל את העלים הירוקים, למי שאוכל את הכרוב,

דלעת,

כן?

כל הסימנים, רובי, החייבים בדיקה מדוקדקת. אי אפשר ככה לקנות ולשים על השולחן והכול בסדר.

הייתה אחת שאלה שאלה יפה השבוע.

היא אומרת, רגע, יש פה בשר ראש של מחפודלה.

אפשר? אפשר?

אפשר? רק אני שמה את זה על השולחן.

אמרתי, לא חבל על הכלי שלך שהוא יהיה עכשיו מטרף.

לא אכפת לי על הזה.

על זה שאת קונה ואת מבזבזת כסף, אבל את שמה על הכלי שלך עכשיו.

מה את שמה פה?

בשר פיגולים.

מה את שמה פה?

את לא חייבת. אין לך ראש של זה? שימי ראש של דג.

קחי מהשכנה את הראש של הדג שהיא קנתה. היא קנתה הרבה דגים, לא?

קחי את הראש ותגידי רק, לא אוכלים את זה.

הנה, יהי רצון מפניה שנהיה לראש ולא לזנב, הכל יהיה בסדר.

אין לך ראש של דג, לא קרה כלום.

לא, לא, אין, אין. מה לעשות?

יש מחסור בדגים?

אז לא.

כל החיים אכלתי ראש של דג. בגלל זה נהיית ראש ולא זנב. ברוך השם.

הלאה.

נמשיך, לכן בקידוש שאנחנו עושים ברכת שהחיינו אנחנו מברכים גם ביום הראשון גם ביום השני

על מה אנחנו מברכים שהחיינו? אין לנו פרי חדש על השולחן

התשובה היא אנחנו מברכים על עצמותו של יום

ברכת שהחיינו נתקנה על עצמותו של יום גם אם אין לי פרי חדש

גם אם אני לא ילבש חליפה וחולצה ונעליים חדשות ומגבעת חדשה

אני מברך שהחיינו עדיין

כי עצמותו של יום

כל יום של ראש השנה הוא בפני עצמו יום הראשון של ראש השנה בפני עצמו

ביום שני של ראש הממשלה הם בפני עצמם.

לכן אנחנו לא נברך רק בים הראשון שהחיינו ובים השני לא.

על שני הימים אנחנו נברך ברכת שהחיינו.

אם ראש המשפחה נוהג לברך שהחיינו,

הכל טוב ויפה.

מוציא את האחרים ידי חובה, עולים אמן, בלי ברכו וברוך שמו, הכל בסדר.

יש כאלו

שאוכלים במשותף, מה שנקרא, והם רוצים להגיד את השיחיינו,

עוד יותר טוב.

יקחו גם הם את הכוס והכל, ויקדשו והכל, התחמנו לו לצאת ידי חובה,

וגם יברכו את השיחיינו. שהחיינו, ממש חשוב, מעלתו מאוד מאוד גדול, יפה.

לאחר מכן אנחנו, כמו שאמרנו, נוטלים ידיים ברכת הבנים,

אנחנו מביאים את הסימנים.

הסימן הראשון שאיתו אנחנו מתחילים,

מהו?

התמרים.

יש לנו סדר.

כמובן, כדי להכיל פרס, נכון.

פשוט של כזית של הלחם.

תאמין לי, כולם אוכלים את זה עם הדבש.

זה טעים, אז מרביצים עוד אפילו.

יותר מכזה.

אשכנזים, באמת לא ראיתי טעם לזה, אבל הם,

אתם תראו רק בוויז'ניץ חלות עגולות.

לא תראו חלות שמונה ועשר.

אין, יש רק עגול. לא יודע, יש להם עניין בעגול דווקא.

מישהו האיר את עיניי השבוע על זה, לא מצאתי לאיזה מקום, אבל הם אוכלים רק את העגול.

אז אם תלכו לקנות חלות, או אם האישה תהפך, חלות, פתרנו את הבעיה.

אבל אם תלכו לקנות, אתם תראו רק חלות עגולות.

בבני ברק, כן?

לא באיזה.

יפה.

אז לגבי שיחיינו, פתרנו את הבעיה. לגבי ברכת המוציא, אמרנו, יש כאלו שנוהגים לטבול בדבש,

כאלו בסוכר,

יש כאלו שנוהגים לטבול בשלוש טעם.

מלח. מלח, סוכר ודבש.

כן?

את הדבש הזה, עד מתי אנחנו משאירים על השולחן, וראה זה פלא, עד

מוצאי שמחת תורה הוא על השולחן.

וזה רמז לדברי הפסוק שלו. במזמור, ויאכילו מחלב חיטה,

זה הלחם, ומיצור דבש אסביעי ככה.

בסדר?

זה המזמור של החג.

אנחנו משאירים את הדבש הזה עד הושענא,

עד מוצאי שמחת תורה על השולחן.

תמיד אנחנו כל שבת וזה, אנחנו נטבול בדבש או בסוכר, וכן, אז זה הדרך.

בסדר?

הלאה.

יפה. הסימן הראשון שאנחנו אוכלים, לסימנת הבל, לוקחים את התמר.

התמר הראשון זה התמר הצהוב למי שלא אכל. לוקח אותו, בודק אותו כמו שצריך, חיצונית.

פנימית הוא פחות בעייתי,

מוציא את העזה שלו, חותך אותו, כן, מברך עליו ברכת בורא פרי העץ, ולאחר מכן

ברכת שהחיינו, ואוכל אותו לשובע.

סיימת לאכול,

לוקח את התמר הנוסף, בדרך כלל אוכלים את המעג'ול,

לא לסמוך על זה שזה מעג'ול, אז זה נקי מתולעים.

מתוך 100% של הקופסה,

אולי 30% נקי.

כל השאר בעייתי, אפילו שאתה רואה מבחוץ שזה נראה מיליון דולר התמרים.

מה? הצהובים הכי טוב שבעולם.

אין יותר טוב מהצהוב. אני אוהב את הצהוב, ואורך השם זה הכי טוב.

אבל כמובן גם צריך לבדוק אותם חיצונית, כי לפעמים הם פגומים וכו' וכו'.

אבל לתחום, אם אתה בדקת, לבדוק את זה לפני כן.

להכין את זה מוכן, כבר להוציא, לגלעין אותו,

לבדוק אותו בשולחן שיקוף או לאור הפלורוסן,

כמו שצריך,

בדיקה חיצונית ופנימית.

תכין אותו שיהיה לכל המשפחה, שלא יצטרכו לבדוק, גם מלכלכים את הידיים,

מלכלכים את השולחן, מלכלכים את הכלים,

כן, שיהיה הכל, מה שנקרא, זורם בסעודה,

ולא יהיה עיכובים.

סיימו את התמרים, עוברים למה?

לדבר שברכתו בורא פרי האדמה.

בדרך כלל אנחנו נוהגים לקחת מלפפון, משהו שלא קשור לסימנים.

מלפפון, גמבה, אני יודע מה שהוא אוהב,

מלפפון זה יותר נקי, אין פה בעיות של תולעים וכו'.

מקולף, וערך עליו בורא פרי האדמה,

מכוון לפתור את כל מה שקשור לאדמה עצמה שנכנס פה.

וראה איזה פלא, עדיין אנחנו כן בתוך הסעודה, כן?

נפקא מינא לאלו שעושים את זה לפני כן.

שלא בתוך הסעודה,

אז את הסימנים, אז באמת הוא עושה את הדבר הזה.

כן, לקחת תמר, אומר עליו, יהי רצון, ממשיך הלאה.

אשלה כותב, כתבתי את זה גם בספר שלי,

כל דבר ודבר, מה לכוון עליו.

על פי הפשט,

אשלה הקדוש כותב,

התעורר האדם בתשובה כשאומר את האי רצון,

והתפלל על זה בלב שלם.

לדוגמה, ביתם אויבינו ושונאו וכל מבקשי רעתינו,

הוא לא יכול לכוון על האויבים של היהודים,

כי זה יכול לפגוע בו חס שלו.

לכן נבקש על שונאי ישראל,

כן?

על היהודים אתה לא מכוון שום דבר, אתה מכוון שיחזרו בתשובה שלמה בעזרת השם.

יפה.

יש כאלו שנהגו לא לאכול דברים חמוצים בראש שנה,

זה רק מנהג, יכול לאכול הכל, הכל בסדר.

בסדר?

פרצוף חמוץ להיות בראש שנה זה לא טוב.

צריך להיות בשמחה,

צריך

לזמר ולשור על הקדוש ברוך הוא,

לשבת ולעסוק בתורה, לא לנצל את הימים הללו לאכילה ושתייה ושינה.

זה לא חופש מעבודה.

להפך, יש לנו עבודה כפולה ומכופלת בימים הללו.

עוד תורה ועוד מצוות ועוד מעשים טובים,

וזה רק

הכנה לקראת היום הנשגב והנורא, שזה יום הכיפורים,

שם מודדים את האדם.

יש לך שבוע להראות לקדוש ברוך הוא מי אתה באמת ואיזה כוחות יש בך.

ולא שגם מוצא כיפור זהו, אפשר כבר לא לקום לתפילה.

לא טוב הדבר הזה.

אדם משתדל לעשרת ימי תשובה, כולו יש יום מוצא כיפור, אני עייף, עייף, הכל כיפור על ידי בית הכנסת, בורא עולם, תשחרר אותי.

תן לי איזה יום מנוחה.

זה פתח לעץ הרע.

העץ הרע רוצה,

אותך בשיא, הוא לוקח אותך, והוא חס ושלום ישבר אותך. לכן לא לתת לו, להמשיך עוד ועוד ועוד ולהשתבח שם.

יפה.

יש אמרנו שכתבו שלא לאכול אגוזים משתי סיבות. סיבה ראשונה, כתבנו את זה בטעמים בספר,

סיבה ראשונה, אגוז וגימטריה זה חטא,

כן?

ויש כאלו גם, בגלל שזה מפריע לתפילה, כי אגוזים, כל הפיצוחים וכל הזה, זה עושה הרבה ליכה.

ולך זה לפעמים מפריע לאדם בתפילה.

לא לך, דודי.

לך, כן? כי חוו וניאו זה נקרא בגמרא.

לכן הדברים האלו מפריעים לאדם בתפילה, לכן באמת יש כאלו שנהגו לא לאכול.

בסדר?

אין איסור, מנהג סך הכל.

מנהג זה גם דבר טוב וגם זה אותיות גיהנם.

אז תלוי לאיזה כיוון אתה מכוון ומה אתה בוחר.

יפה.

יש שנהגו, יש ירושלמי שכותב

מאן דה דמיך.

טוב, אדם שיושן, אני לא זוכר את ההמשך,

אדם שיושן בראש השנה, אז מזלו יישן כל השנה.

למרות שהאריז על הקדוש, במשטרה ברורה מובאה את זה,

האריז על הקדוש כותב שבאמת אין שום בעיה לישון מאחר חצות היום בראש השנה. לא צריך אדם לייסר את עצמו כל היום ללישון והכול.

אתה רוצה ללמוד, יש בך כוח ומחר אתה תתפלל כמו שצריך.

הכול טוב יפה.

אבל אדם מטבעו הוא חלוש, הוא עייף,

במיוחד שרצים קודם החג ומנעייפים והכול וכל ההכנות והכול וזה.

אדם מטבעו עייף, הוא רוצה לנוח, לכן עבר חצות היום,

סיימת לקרוא כמניין כפר את התהילים,

יש לי עניין לקרוא בשני הימים את התהילים כמניין כפר, פעמיים.

גמרת לקרוא את התהילים, נלך לנוח קצת.

חצי שעה, עשרים דקות, שעה,

ואז יישב ותעסוק בתורה כדי שיהיה לך כוח הלאה ליום השני של ראש שנה.

אבל אין לי להתיישר לא לישון בראש שנה. זה לא נכון הדבר הזה.

הוא נשאר עד חצות היום.

וחצות היום כבר, הכול בסדר.

אפשר כבר לישון.

וגם אם הוא יחזיק את עצמו והכול, אבל הוא לא יישב ויעסוק בתורה, ישב בטל כי ישן דמך.

והשעה אם זה נחשב לך כאילו שישנת.

לכן עדיף שיישן מאשר שיישב בטל וידבר שטויות.

פשוט הדבר...

שאסור לדבר דברים בטלים על השולחן, מלבד דברי תורה.

כן, אנשים מדברים פוליטיקה, פה, שם, כל מיני דברים וזה. פשוט הדבר שאסור.

אין מקום לזה. לא, איך היה ההלוויה של פרס,

ואיזה זר הניח אובמבה,

ומה אם, האם קלינטון תיבחר, או שדונלד, איך קוראים לו? דולנדק?

איך קוראים לו שמה?

האם טראמפ יתפוס טראמפ

על קלינטון או לא?

זה לא מעניין אותנו. אנחנו, מעניין אותנו ראש השנה, יום הדין, מעניין אותנו. זה מה שמעניין אותנו.

איך היום איזה אחד שלח

הודעה ככה?

מצחיקה, הוא אומר, יש הרבה עכשיו שנסעו לאומן, אז מי שרוצה שאני אתפעל בקבר של פרס עליו, שישלח לי שמות, לאלה שנסעו באומן.

למה? כל אלה שנסעו, אמרו, מי שרוצה שמות, שיתפעל בזה לרבי נחמן,

ישלח שמות. אז מישהו כתב הפוך.

מאלה שנשאו לאומן ורוצים שאני אתפעל עליהם בקבר של פרס, אני עולה לקבר שלו,

אז שישלחו שמות.

יפה.

כשאנחנו רואים את הנוסח של יהי רצון שבתהילים,

אז שמה אנחנו צריכים לדלג על מה שכתוב ולתארנו מעווננו ולסלוח חטאותינו.

למה שלא מזכירים מחילת

חטאים ועוונות בראש השנה?

לכן צריך לקרוא את היהי רצון בדילוג.

יפה.

זה מובא בנביא ישעיה.

אנחנו רואים גם את הפסוק הזה במוצאי כיפור.

לך אכול בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב את יניך וכולי. ויש עוד פסוק שכותב שם בספר נחמיה חטא.

לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לעין נכון לו, כי קדוש הים לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות אדוני ומעו זיכם.

לכן אדם צריך ביום הזה, יש אנשים שתופסים ראש בשתייה חריפה.

לתפוס ראש בדברי תורה, בתפילה, ברצינות.

כי זה יום הדין, דנים את האדם.

אבל מצד שני גם יהיה שמח בשמחה של מצווה וכולי. יאכל טוב, יישן טוב, יישתה טוב.

לכן על זה הדרך כדי שבאמת יקדש

את היום הזה.

יש מי שכתב שבאמת היום הזה זה ראש לכל השנה כולה.

לכן קרוי בשם ראש השנה.

באמת, אומנם ראש השנה שלנו, מתי זה?

בניסן. החודש הזה לכם ראש חודשים. ראשון לכם לחודשי השנה.

אבל רשי הקדוש כבר בתחילת ספר בראשית כותב,

הקדוש ברוך הוא היה אמור לפתוח בחודש הזה לכם.

אז למה פתח בבראשית, מרא אלוקים?

כרח נעשה והגיד לעמו לתת לעם נחלת גויים, שלא יאמרו אומות העולם, ניסטים אתם שכבשתם וכולי.

יפה.

טוב, לגבי תקיעת שופר, מאוד חשוב, כמו שאמרנו, אדם במכירות עצמם,

אם הוא לא קונה,

מה לו לדבר כל מיני דברים בטילים?

יישב, יקראת הטילים, ילמד עוד מוסר, עוד

הלכות תשובה לרמב״ם,

מתחילים אותם בעזרת השם מראש השנה ומסיימים אותם בעזרת השם

בערב יום הכיפורים.

כל הדברים האלו, יש מספיק מה ללמוד, מספיק מה להתכונן,

מספיק מה להכין את עצמו, עוד דברי תורה, עוד מוסר,

עוד הלכות.

כאן זה הדרך כדי שאדם,

בעזרת השם,

יהיה מה שנקרא מיוחד ומושלם בהכנה שלו לקראת יום הדין.

יש כאלה שאמרו לי, כבוד הרב, אני יכול לעשות מנגל ביום טוב?

פשוט הדבר שלא ממנגלים בראש השנה,

גם לא ביום טוב.

כן, זה זילות עד יום טוב. מה זה זמן גל? את כל לך מסריח והכל, בגדי שבת והכל אתה מנפנף.

זה לא מתאים הדבר הזה.

אתה רוצה, אין בעיה, תקנה.

כן, נכון, נכון.

זה לא מתאים.

גדולי ישראל לא ראינו אותם מנפנפים.

לא ביום טוב ולא בסוכות ולא בשבועות ולא בפסח.

כן?

אתה רוצה, תעשה צלב, קידר, בסיר, הכל בסדר.

אבל לנפנף במנגל זה בכלל לא מתאים.

לא, אבל מותר להעביר מאש לאש.

אף אחד לא אמר שזה אסור.

אבל זה לא מנהג גדולי ישראל, לא מנהג עם ישראל. קדושים וטהורים ביום הדין לא עושים על האש.

בסדר, לכן להוציא את הדבר הזה מאלקסיקו.

יפה.

יש לנו את

תפילת מוסף.

את התפילה שחיבר רבי אמנון ממגנצא.

רבי אמנון ממגנצא, הוא תיאר לנו מה נעשה בשמיים. הלכים יחפזון, חילו רעדיי יאחזון, יאמרו הנה יום הדין וכולי וכולי.

מי במים, מי באש.

זה לא פשוט, אה?

כל המאורעות הללו לאנשי זקא צפים בכל אמירה של

ונתנה תוקף של רבי אמנון צף בראש. מי במים, מי באש, מי בקיצו, מי לא בקיצו, מי בחניון.

כל אחד וזה, מה שהוא זוכר ומה שהוא ראו, הוא ככה מעלה לעצמו את הדברים הללו.

אז התפילה הזו היא נוגעת לכל יהודי ויהודי, לכל לב של אדם ואדם באשר הוא.

לכן האדם לא יכול, אני פטור מזה, אני מדלג על זה, זה לא קשור אליי, זה כן קשור אליי, בזמן הזה הוא יוצא וכולי.

יכין את עצמו שיהיה כמו שצריך.

עמות או בגנים זה תפוח בדבש.

ההזמנות עליהם, השנה טובה, התפוח בדבש. מה הסוד בתפוח בדבש הזה?

מה קורה עם התפוח? למה בחרו את הגויאבה? מה רבה גויאבה?

דומה לאתרוג.

ריח טוב יש לו, לא כולם אוהבים את הריח? לא כולם אוהבים אותו?

לא יודע, חסר פירות אחרים? מה מיוחד בתפוח?

אז הגמרא במסכת שבת פח, עמוד א', כותבת, למה נמשלו? עם ישראל נמשל לתפוח, למה נמשלו לתפוח?

כמו שעץ התפוח, הפרי, קודם לעלים,

ככה עם ישראל הקדימו נעשה לנשמע.

זה דבר אחד. דבר נוסף,

שעל ידי אכילת נפוח אנחנו מזכירים לקדוש ברוך הוא, ריבונו שלנו, כמו שקיבלנו את התורה ואת המצוות ממך בלי התחכמות, אמרנו נעשה ונשמע,

כך אנחנו מבקשים לך שתחדש עלינו שנה טובה בלי התחכמויות.

אל תעניש אותנו כמידתנו.

למרות שהיינו לא בסדר, אל תעניש אותנו כמידתנו.

תן לנו שנה טובה.

כמו שהקדמנו ככה, מידה כדי מידה. דבר נוסף,

באותו היום

שבירך יעקב אבינו,

שבירך יצחק את יעקב אבינו, מה הוא אמר לו שם בברכה?

ראה ריח ביני כריח השדה.

איזה שדה?

איזה ריח?

ריח של תפוחים.

ככה מובא.

ככה כותב רשי הקדוש.

ראה ריח ביני כריח שדה, בית אורח של שדה תפוחים.

גם לפי הזוהר, חכה תפוחים קדישין. יש בזה עניין לא רק בראש שנה, אלא גם כל שבת

אחרי הסעודה האדם יאכל שני תפוחים, כך כתב רבי סלמאן מוצפי.

אבא של הרב מוצפי, בספר שלו בהלכות שבת, ככה מובא שם

שיש עניין לאכול שני תפוחים. לפי המקובלים, כן.

דבר נוסף,

כדי שהשטן, הוא בא לקטרגל. אנחנו מזכירים את הברכות שכבר קיבלנו.

זה מובטח לנו כבר ממי? מיצחק אבינו.

אז לכן פה כבר הקטרוג שלו מתבטל.

ברגע שהוא בא לקטרג, אנחנו מזכירים לו את הריח הזה, לכן אנחנו מביאים תפוחים לשולחן.

כדי להגיד, היה צער ריח, אמרו, בלתי תלהב.

יש לנו כבר את הברכה שהיא מובטחת.

ראה ריח בני כרח השדה אשר ברכו השם. אתה לא יכול לקחת את הברכה הזו מאיתנו.

זה תזכורת שלו. כך כותב הבן ישראלי.

דבר נוסף, טבעו של התפוח, שאם מקלפים אותו, מתחיל הצבע שלו להשחיר.

שלא ישחיר, מה תעשה? תמרח דבש על הפרי.

תמרח על התפוח דבש, לא יקרה לו כלום.

כי טבע הדבש לשמור ולהגן על דבר שלא ישחיר.

ולכן כשאנחנו לוקחים את התפוח, אנחנו טובלים אותו בדבש.

אנחנו אומרים, בראש העולם, כמו שאמרנו בשיר השירים, כי התפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים, בצילה חימדתי וישבתי, ולפרעו מתר כנחקי, ויעני לבית היין וכולי.

אבל בי שמטבענו אנחנו משחירים במעשינו כמו התפוח,

אם ראש המדם תעשה תורה, תטבול לנו את המעשים שלנו בדבש.

שגם זה יהיה ערב בשבילנו, וגם שזה לא יהיה שחיר כלפיך.

אם זה לא שחיר כלפיך, ממילא הכל יהיה בסדר. מה זה הדבש? זה המתוק, זה הדברים הטובים. תציף אותנו בברכות, בפרנוסיה וכולי וכולי. יפה.

כן,

עוד נקודה.

יש תוספת בברכת המזון וכולי, בתפילות של יעלה ויבוא. אמנם אנחנו השבת,

שזו שבת שלפני א' בתשרי,

שזה היה אמור להיות שבת מברכין, הכרזת ראש חודש.

אבל היות וכבר מובא בפסוק, בתהילים, בכסה ליום חגנו,

איזה חג הוא המתכסה, זה הכוונה על חודש תשרי,

שהוא מכוסה, למה? כדי שהשטן לא יקטרג עלינו.

לכן אנחנו לא מכריזים השבת על ראש חודש, אבל כולם יודעים, וזה דבר ידוע, שא' בתשרי זה ראש השנה, זה נפל בכזה יום שאף אחד לא שוכח

שזה חודש חדש, חודש תשרי.

לכן אנחנו מוסיפים בברכת המזון יעלה ויבוא, וגם הרחמנו יחדש עלינו

את

החודש הזה,

וגם את השנה הזאת,

לטובה ולברכה, אם זה חל בשבת, גם מוסיפים מרצה ואכל יצאנו.

יש גם תוספת, נכון, יום הזיכרון הזה וכו' וכו'.

לגבי אכילת אתרוג,

יש הרבה שנהגו לאכול את האתרוג כשהוא מרוכך בסוכר או בדבש,

ואומרים עליו יהי רצון מיוחד, יהי רצון בפניך השם אלוקינו לאבותינו,

שנהיה מהודרים במצוות ונזכה לדור בעולם משנה לשנה.

כן, זה לא חובה. עכשיו, למה אוכלים את רוב?

יש מחלוקת מה האכילה חווה

את הדם הראשון.

מאן דאמר הכילה אותו חיטה, לכן אנחנו לוקחים ידיים, עושים ומוציא.

מאן דאמר גפן, לכן אנחנו מברכים על היין.

מתקנים, זה כנגד זה.

מאן דאמר תאנים.

כן?

כשנאמר ויתפרו אלי תאנה, אנחנו לא אוכלים תאנים אמנם, זה בטו בשבט.

רק תאנים טריות, אבל אדם יכול להביא לשולחן תאנים טריות, כי א' דראש שנה זה היום שהאדם הראשון חטא.

אז תקנה אם יש תאנים טריות בשוק,

תבדוק אותם כמו שצריך, נכון?

לברך עליהם בורא פרי עץ ולאכול אותם. סוף הסעודה.

ומאן דאמר שזה היה אתרוג.

שמעתם?

מאן דאמר שזה היה אתרוג.

לכן, נהגו באמת לקחת את האתרוג ולומר עליו את נוסח היהיר עצמו.

יפה. אדם שעולה לישון בלילה הזה, יש סגולה להינצל מטומאת קרי.

ושיהיה לו בשורות טובות, מה יאמר את הפסוק? והיה

פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו, סביב מעשה רורה, כפי תחרי יהיה לו, לא יקרע.

אחרי שהוא קריאת שמע,

אומר את הפסוק הזה, מובטח לו שישן טוב והכל יהיה בסדר.

יש עניין ללמוד את ארבע הפרקים של מסכת ראש השנה גם ביום הראשון בסעודה וגם ביום השני, משניות.

דרך אגב, שתדעו, משניות זה תיקון גדול לנשמה.

לא רק לנפטרים, גם לחיים.

תיקון מאוד גדול לדבר הזה. כל גדולי העולם כתבו על הדבר הזה שאדם ישתדל ללמוד משניות.

ולא לחינם יש לנו משניות מסכת שבת,

משניות מסכת ראש שנה,

משניות פסוקות.

כן?

משניות. כל מועד יש לו את המשניות שלו.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה שבסעודה עצמה אדם לא יפספס את זה. אדם יושב ואוכל בסוכה, עונות סוכות.

אדם יושב ואוכל בסוכה, הכל דור יפה, שער, ומשניות לא לומד.

זה לא זה.

אם כבר אתה נמצא בסוכה, זה לא משניות סוכה.

לכן,

אפילו יום כיפור.

משניות יום הכיפורים לומדים.

סיום התפילה בערב כיפור, אומרים משניות יום הכיפורים. מה אתה אומר?

בדפנות של?

בדפנות של הרב.

אה,

הלאה.

יפה.

יש מאמר של הזוהר הקדוש, הבאנו את זה בספר, את כל המשניות, את הלימוד.

אדם ישקיע עוד רגע

תשומה קלה וילמד את זה.

כן.

לגבי דברים שבין איש לאשתו,

אם האישה הלכה, זה עונתה זמן,

מצוותה באמת, אין לבעל מנוס מהדבר הזה, הוא חייב.

כן.

ולכן בבוקר הוא יצטרך לטפול במקווה.

אבל,

אם אדם,

זה לא זמן טבילת אשתו,

כן, לא זמן עונתה, באמת

העדיפות היא שלא לשהות יחד בדברים שבינו לבינה.

כן.

יפה מאוד.

לגבי תפילה, אדם צריך להשכים בבוקר, להתפלל,

להשתדל להתעורר קודם הנץ, כדי שיתפלל בנץ, כמו שצריך תפילה.

יש את הנוסח של הזוהר הקדוש, שאנחנו ראינו אותו קודם בתפילה.

וזה מעלה ונותן לו הלאה הלאה, לתפילה, כך כותב הבן איש חי בשנה א', פרשת מקץ יב.

וכן את נוסח ריבון עלמן יאיר אהבה קמך למהב לנחילה.

ואמר רבי שמעון הרמית ידי בית סלוטין.

וקריאה זו תעלה לו כאילו כיוון מכל הכוונות הראויות לכוון, ויועיל לו מאוד לקבלת תפילתו בשמיים.

כן, כך כותבים הבן איש חי והזוהר.

לכן אדם ישתדל לומר את זה. מה שאדם יכול לתפוס בקלות לא יפספס בקלות.

לגבי תקיעות השופר,

יש עניין, סליחה, לקנות

את העלייה בראש השנה. מאוד חשוב הדבר הזה.

לא רק התוקע והשליח ציבור מקבלים עלייה, אלא גם אדם משתדל לקנות.

אותו דבר אמרנו לגבי קניית כיסא.

גם יש עניין

לקנות כיסא. אדם קונה כיסא בבית מקדש מעט של מ...

ואתה יזכה בעזרת השם למקום מכובד למעלה.

אין צורך לריב במכירות, אחד קנאי, אין צורך לעשות לו פשש פשש פשש.

לא צריך לעשות את זה, יש לך תהילים, תשב, תקרא, תלמד, תתפלל.

תבקש מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא ייתן לך בעזרת השם שנה הבאה, זה לא שנה פשוטה.

תבקש מהקדוש ברוך הוא שהכל יהיה כמו שצריך, שיעבור חלק, מה שנקרא, שנה הבאה שנת תשעז.

השופר, מעלתו שהוא משפר את האדם.

לא סתם תוקעים בשופר, לא רק כדי לבלבל את השטן ולא רק מה שנקרא לתת

חיות לנשמה, אלא גם כדי להביא את האדם אל המותר.

השופר הוא זה שמדריך את האדם, משפר את מעשיו.

לא לחינם הארגון נקרא ארגון שופר.

שפרו מעשיכם, שהוא משפר את המעשים של האדם, כל הרצאה, כל יום, כל זה.

הוא משפר את המעשים.

גם אם הגיעו ולא הייתה הרצאה, זה נקרא שיפור המעשים, כי הגיעו.

עשו השתדלות.

לכן יש עניין לשמוע את כל השופר כמו שצריך.

לא מדברים,

השליח ציבור, בדרך כלל הוא מדריך את זה לפני רן, הרב וכולי, אומרים איזה שיחת חיזוק,

ואז

בעזרת השם אומרים, תכוונו לצאת ידי חובה, השליח ציבור יכוון אתכם לצאת ידי חובה.

מתחילת התקיעות ועד סוף התקיעות האחרונות,

כן? בקדיש תתקבל של מוסף לא מדברים.

כשאנשים מדברים, מה אתה מדבר?

יש מי שכתב שלא יצא ידי חובה בכלל

אם הוא דיבר. לכן מאוד חשוב שישמע את כל ה-101 קולות כמו שצריך

כדבר ולא ידבר בין התקיעות.

כמובן שהתוקע צריך שיהיה ירא שמיים וכולי וכולי וכולי.

יפה מאוד.

טוב, לגבי כוונת התקיעות,

הבאנו על פי הפשט ועל פי הסוד.

למי שיודעים ומכוונים, תבוא עליהם בעזרת השם ברכת תום. אין עניין לעשות מאות עליות ולמכור כדי לעשות הכנסות לבית הכנסת בראש שנה. אין עניין.

צריכים לאכול לעשות את הקידוש קודם, חצות היום, תראה שלא יתעכבו והכל וזה.

בסדר, אותו דבר לגבי ברית, אם נפל בראש שנה,

השם יעזור,

שהכל יעשה לי.

השתדל לעשות אותה

לפני התקיעות.

למה יש עניין אם התוקע הוא המועל בכלל?

באיזשהו עושה את מצוות המציצה,

ואם הדם הזה הוא תוקע, זה מזכיר עקדתו של יצחק ממש.

כן? גם הוא לקח את הדם וגם את הקרן של העיל.

זה לפני הקדוש ברוך הוא נחת רוח, אין גדול מזה.

לכן, אם התוקע הוא גם מועל, הרוויח את הדבר הזה.

אבל לא כולם זכו לברית. דווקא אני חילקתי כל כך הרבה בריתות.

כפר יונה ורחובות וכל מיני מקומות שפנו אליי והעברתי למועלים אחרים שיזכור אותי הקדוש ברוך הוא עדיין לא זיקה לברית בראש שנה. אבל

מי יודע?

אולי פתאום בדקה ה-90 יהיו כמה אפילו.

כן? אי אפשר לדעת.

אז זה מעלה מאוד מאוד חשובה.

באמירת כתר יתנו לך, עכשיו אנחנו אומרים,

יהיה מקום כבודו לעריצו.

בעיה הזו הבאנו כוונה מה אדם צריך לכוון, ואחת מהכוונות זה צריך לכוון שלושה דברים.

הדבר הראשון זה

שיזכה

לעושר מופלג לעבודתו יתברך.

כוונה שנייה בבנים צדיקים ותלמידי חכמים. וכוונה שלישית לרוח הקודש.

כן, אדם שיכוון את זה בנוסח של התפילה שהבאנו פה,

בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יושיע אותו שבעזרת השם יזכה.

בנוסף לזה שאנחנו אומרים אלוהינו לאבותינו מפני חטאנו גלינו מארצנו.

כך כותב החידה בספרו כ-1,

סימן ז', זה מועיל הכוונה הזו שהוא

מכוון לתיקון ניצוצות הקרי. שכבת זרע לבטלה אדם משחית הוא מכוון בדבר הזה, זה מועיל לו.

כמובן שאם הוא לא עשה תשובה, לא מועיל לו שום דבר.

זה בנוסף לתשובה גם מועיל לו הדבר הזה.

יש אנשים, את ה'עלינו לשבח' אוהבים תמיד להגיד ברחוב בדרך לבית.

עלינו לשבח' לא נתקן להגיד אותו ברחוב.

נתקן להגיד אותו בבית הכנסת.

עלינו לשבח מילה במילה עד אסו. ביום הוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

אם יש קדיש קדיש, ואם אין אז יגדל אלוקים חי.

לא בורחים החוצה עד שלא נגמרת התפילה. מאה אחוז.

וחוץ מזה אין עניין להיכנס להיות מהעשרה הראשונים, יש גם עניין רק,

אלא יש גם עניין לצאת מהעשרה האחרונים.

ולא כתינוק הבורח מבית הספר, יאללה כבר מדי נגמרת התפילה שאני כבר בורח לאכול.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה שאדם יקפיד בדבר הזה.

כמו שאמרנו זה לא חג,

לא אומרים, לא מועדים לשמחה ולא חג שמח. ראש השנה לא נקרא מועד, הוא נקרא יום טוב בלבד. לכן מברכים

האחד את חברו, לשנה טובה תכתבו ותכתבו ותכתבו,

או תכתבו ותכתבו בספר חיים טובים.

זה מה שאנחנו מברכים אחד את השני.

כן.

יש אנשים שאוהבים לטייל.

אחרי הארוחה הוא אומר, אני חייב לטייל, להוריד את ה...

אז אם הוא צועד לבית שלו מהשטיבלך או לבית מדרש, זה בסדר.

אבל סתם קרא לטייל בראש השנה זה לא זמן של פורקן לטיולים.

לא בעיירות של קק״ל ולא בכל מיני מקומות אחרים.

ולא בקק״ל של בני ברק,

ששם נוהגים לעשות הלוך חזור את רבי עקיבא. אם רבי עקיבא יודע שילכו עליו הלוך חזור,

הוא בטוח לא היה רוצה שיקראו את הרחוב על שמו,

עוד בבני ברק.

כן. זה לא מתאים, הדבר הזה, שאנשים יוצאים, במיוחד בראש השנה, ושוטפים, חס ושלום, חס וחלילה, את העיניים

מכל מיני מראות.

בפרט בראש שנה ובעשרת ימי תשובה.

בפרט. וכל שקן כל השנה כולה, שהאדם צריך לשמור את עיניו

מראות בשווא. והאדם, חס ושלום, חס וחלילה, נכשל בדבר הזה.

בסדר?

יפה מאוד.

אז כמו שאמרנו, לא לשכוח לגבי העניין של עשיית מלאכה.

אנחנו באמת נוהגים לעשות את המלאכה רק מצד הכוכבים והלאה לצורך היום טוב השני.

קודם לכן, לבשל ביום טוב ראשון בשביל יום טוב שני,

אנחנו לא מבשלים, אלא לצורך

היום עצמו, ולא לשאר ימים.

בראש השנה אנחנו עושים גם תשליך.

יש כאלו שהם סמוכים לים, אז הם הולכים לים,

משליכים את הכול. יש כאלו שהם לא סמוך לים, אז הם עושים תשליך בגיגית

או בבריכה.

הם מוכרים הרבה בריכות.

מי יודע אם זה לא בשביל התשליך.

בתשליך הזה יש עניין שיהיה גם דגים,

כן?

יש עניין שיהיו מים זורמים,

כן?

כתבנו את זה. בדרך כלל נוהגים לעשות את זה ביום טוב הראשון,

או ביום טוב השני.

הולכים לשם, המים זורמים, או באר שנובעת מקרקע איתה, אומרים שם את סדר התשליך

שמובא במחזורים.

מאוד חשוב הדבר הזה, שלא יעמדו בערבוביה גברים ונשים.

כן? נשים יכולות לעשות תשליך בבית, ישימו קערה,

ימלאו אותם מהר, ושם יגידו את התשליך. הם לא חייבים להיות עם הגברים באמירת התשליך.

אם כבר הן באות, שיעמדו בצד בצד בצניעות גמורה.

לא עומד בצניעות גמורה, עדיף שלא תגיד תשליך.

אחרת, ישליכו אותך למים.

זה לא מתאים לדבר הזה.

הלאה.

אדם שלא עשה תשליך עם הציבור יכול לעשות את זה לבד.

ביום השני אין עם זה שום בעיה.

נשים, כמו שאמרנו, לא חייבות בתשליך.

בסדר? לא חייבות. שב ואל תעשה עדיף.

כבר בת,

תשמרי על הכללים.

יפה.

לגבי הוצאת המחזורים

בתשליך זה באמת מקום שאין בו עירוב, זה בעיה.

לטלטל בו.

בסדר?

לכן מאוד חשוב הדבר הזה להקפיא. בדרך כלל עושים את זה בתוך חצר בית הכנסת וכו', למקום שהוא מגודר.

כשאנחנו אומרים פסוקי מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלות וכו' וכו', אנחנו רומזים ומכוונים בי' ג' מידות.

השם השם אל רחום וחנון ערך הבין ואחסו אמת וכו'.

בסדר?

מה?

ביום טוב יש צורך. כן, ביום טוב יש צורך, נכון.

אמרתי, אם זה היה נופל בשבת.

הלאה.

כשאנחנו אומרים, מגיעים לתיבות ותשליך באמצולות ים כל חדותם,

שם אנחנו מנערים את הבגדים. אין עניין להוציא את המפתחות ואת כל הדברים מהכיס.

כן?

אפילו שאין בכיס את כל הפירורים שנשאר לו, מהסוכריות או מהקרקרים שהילדים שלו שמו בכיס,

הילדים הקטנים.

ולכן, נקה את המכנסיים לפני כן, תכבס אותם שיהיו נקים מראש שנה,

אם הם חדשים אז עוד יותר זה,

ותשליך עם צורך. ככה מנערים קצת את הבגד, לא מוציאים עכשיו את כל הכיסים החוצה.

אז מה צריך לכוון? להשליך את כל המקטרגים והמלאכי חבלה מעליו,

שהם דבוקים עליו. מאיפה הם דבוקים? העוונות שהוא עשה.

הם נדבקו עליו, ככה עושים את זה ג' פעמים.

על פי הסוד, הנה, על פי הקבלה,

יש לנער בעת אמירת התשליך את בגד הציצית.

שמעתם את זה?

חאנג'ו לעיני פעם ראשונה.

מנערים את בגד הציצית, למה? שהיא נקראת אלמנת השכינה.

בסדר?

יפה.

לאחר מכן אומרים כל כלי יוצר עלייך, שירה מעלון מהמקים, רבי חנניה, קדיש על ישראל.

סיימנו את התשליך, לא יושבים לדבר, זה לא מושב לצים.

ומושב לצים לא ישב, לא יושבים במושב לצים. לכן סיימת את התשליך,

זה לא הפסקת סיגריה, ביום טוב עדיף גם לא לעשן.

זה לא פשוט דבר, אדם שמעשן ביום טוב צריך לדעת איך להניח את הסיגריה, שלא לכבות אותה וכולי, מלרגל.

לכן עדיף ביום טוב כמו שבת, לא לעשן יומיים. זה גם בריא לבריאות, לנפש של האדם. אתה מנסה החלטה,

אני יותר לא מעשן מעכשיו והלאה.

אבל לאדם שקשה לו ועקוב ולא יכול, טוב, בסדר, פיקוח נפש.

כן, פיקוח נפש דוחה יום טוב.

אבל לצורך אוכל נפש זה נקרא אוכל בשבילו הסיגריות.

למרות שזה לא אוכל, סם מוות, חס ושלום.

כן, אז לכן ישתדל, אין לו ברירה, ישמור על הכללים, לניח את הסיגריה, שלא תיקבע והכול כמו שצריך.

לכן סיימת את התשליך, זה לא הזמן להפסקת עשר סיגריות,

מיד חוזרים בחזרה, יושבים בשיעור,

פעילים,

לא חסר מה לעשות, מה ללמוד.

יפה. יש לנו את התוספות, החל בעזרת השם מראש השנה,

מתפילת ערבית, שזה התוספות שאנחנו עושים אותן בתפילה.

זוכרנו לחיים, מי כמוך,

וכן על זה הדרך, המלך המשפט.

בשבת תשובה, בעזרת השם, יש לנו המלך הקדוש,

בברכת מעין שבע, המלך הקדוש שאין כמוהו.

זו תוספת מאוד מאוד חשובה,

שהרבה אנשים מההרגל שוכחים אותה.

לכן מה עושה הרב? השליח ציבור, החזן, וכן על זה הדרך,

גם אומר לציבור את זה, שיזכרו,

כן, והשתתפו. ודבר נוסף, גם הוא דופק.

זה כמו שעושים בראש חודש, שדופקים ככה פעמיים על השולחן, לתת להם סימן שלא ישכחו אותה, יעלה ויבוא.

וכל אותו דבר ככה לדפוק, לפני שהוא אומר את זה, ואז הוא אומר, המלך, ואז כולם, או שיעריך בתיבת המלך,

ואז כולם ידעו, לא להגיד האל הקדוש, אלא המלך הקדוש שאין כמוהו.

יפה.

אה...

במוצאי ראש השנה, אחרי שאכלנו יומיים,

כן, כמו שצריך, יש לנו צום גדליה.

מתחיל למחרת צום גדליה מעלות השחר ואצאת הכוכבים.

מאוד חשוב שאדם לא יחרוג מלצום את הצומות שתיקנו חזל, אפילו שזה לא צומות חיוב,

זה רק צומות מדי רבנן,

יגיד לו, אני יכול לעכל, אני יכול פה. אם אתה מגימל בעלי הברית, בסדר,

אין בעיה.

אבל אם אתה לא מגימל בעלי השמחה,

אז אתה מחויב,

כמו כולם, להתענות בצום גדליה. בדרך כלל,

הצום הוא פשוט, כן, כולם יודעים את ההלכות של צום גדליה, מוצאים ספר תורה וכולי, קוראים פרשת והיכל, גם בתפילת שחרית וגם בזה.

ובנוסף לזה, גם בקודם התפילה,

כן, של תפילות מדחת, שמים גימל עגורות בצדקה, אגרא ותעניתא צדקתא,

כן, זאת אומרת,

במסכת ברכות, כמדומני, כן, חטא,

שם מסייעים את הכסף לצדקה וכולי,

ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שאת התענית הזו,

כשם שהומעת חלבנו ודמנו,

כרב ברוך הוא ימעט מאיתנו את כל האיסורים,

את כל העוונות והכול, ויכתוב אותנו ויחתום אותנו לחיים טובים ולשלום. בשונה מכל תעניות החובה, באמת,

אפשר לצחצח שיניים בתענית הזו,

כמובן שיש מי שכתב אפילו שיכול לטעום כדי לתקן את התפשיל שלו, להוסיף מלח והכל, אבל מיד יפלוט את זה החוצה.

לכן, בן אדם נורמלי, בדרך כלל, כשהוא צריך ללכת את השיניים לא בולע את המים.

זה מים לא נגיים, מלוכלכים, כן, של כל השאירות, של הלכלוך וכולי, מהלילה, אווירים שבפה וכולי. אותו דבר גם משחת שיניים,

כן, זה יותר גרוע מסלמונלה.

לכן, לא טוב לבלוע את זה.

אדם משתדל בעזרת השם, גם מי שיש לו, סובל, מה שאני כמובן אחריו, ולא יכול,

וכולי, צחצח את השיניים שלו, ישתדל באמת לפלוט את הכול החוצה.

יהי רצום בעזרת השם,

שתזכו כולכם להיכתב ולהיכתם ספרם של צדיקים לחיים טובים שלום, שנה טובה ומבורכת,

ומי ייתן בעזרת השם ונזכה עוד השנה לגאולה השלמה,

ובמניין בית מקדשנו ותפארתנו,

ובבוא לציון גואל במהרה בימינו, אמן ואמן.

שנה טובה ומתוקה.

רבי חנן אומר, כשהוא אומר,

אזריו ברור לדקות ישראל, לפיכך

ובלהם תורה ומצוות, שנאמר, ה' חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויעדיר.