משניות שביעית - פרק ד' | הרב יהודה דוד שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

היום נלמד, בעזרת השם,

מסכת שביעית, פרק ד'.

אומרת המשנה בראשונה,

היו אומרים,

מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,

כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו את הגס הגס.

המשנה פה מדברת

על אדם שרוצה ללקט עצים

לצורך בישול בשדה, לצורך בישול בבית,

לצורך חימום בבית. הוא רוצה עצים,

ויש לו עצים ואבנים בשדה שלו.

אז כתוב פה שבראשונה,

שבתחילה

היו אומרים, חז'ל קבעו, חז'ל פסקו,

שמלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,

זאת אומרת, שאדם, מותר לו

ללקט

בשדה שלו

מותר לו ללקט

אבנים ועשבים

כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו,

כמו שהוא מלקט מתוך של חברו.

אבל מה מותר לו ללקט? את הגס הגס. זאת אומרת שבשדה שלו מותר לו ללקט רק

עצים גסים.

זאת אומרת, אם יש לו ענפים גדולים,

מותר לו ללקט אותם.

אצל חבר שלו באמת מותר לו ללקט, למדנו אתמול,

גם ענפים קטנים יותר.

כי אנחנו לא גוזרים, אנחנו לא חוששים שמא האדם בא לתקן את שדה חברו.

אם הוא בא ללקט

משדה חברו עצים, מותר לו גם ללקט דקים.

אבל כשהוא בא ללקט מתוך שלו, מותר לו רק את הגס הגס.

אז הביאור במשנה,

שכמו שאצל חבר שלו מותר לו ללקט הכל,

כך גם אצלנו מותר לו ללקט את הגס הגס.

בשדה שלו מותר לו ללקט עצים גסים.

כי כשהוא מלקט עצים גסים,

אנחנו מבינים שהוא לא עושה את זה לצורך

תיקון השדה.

כי אם הוא היה בא לתקן את השדה,

הוא גם כן היה מלקט את העצים הדקים,

ואת זה הוא לא מלקט.

ממשיכה המשנה,

מי שרבו עוברי עבירה.

התרבו עוברי עבירה,

מסבירה ברטנורה שהיו מלקטים בשדותיהן

בין דקים

בין גסים,

והם אומרים, בגסים ליקטנו.

התכוונו ללקט רק את הגסים.

אז בעצם נוצר מצב שהגיעו לידי מכשול,

ואנשים בעצם התכוונו לתקן את השדה שלהם,

ומערימו,

ועשו כאילו שהם מלקטים רק את הגס,

אז התקינו שיהיה זה מלקט מתוך של זה,

וזה מלקט מתוך של זה,

שלא בטובה,

ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות.

אז מה התירו?

אמרו שאסור לאדם ללקט

מתוך שדהו בכלל,

בין עצים גסים ובין עצים דקים.

מה מותר לו כן?

ללקט את זה לחברו.

אתה רוצה עצים

לצורך הסקה?

לצורך בישול,

לך לשדה של החבר שלך, ככה משמה.

חבר שלך שירצה, הוא יוקח ממך.

אבל שלא בטובה. מה זה שלא בטובה?

שהוא לא יבוא ויחזיק לו טובה.

או, תודה רבה שליקטת לי את העצים.

אני כעת, בממוצעי שביעית, אוכל ישר להתחיל לעבוד באדמה.

את זה אסור לו.

ואין צריך לומר שיקצץ לו מזונות. אומרת המשנה שגם לא צריך לומר שלקצץ מזונות זה ודאי שאסור.

זאת אומרת, להגיד לו, תשמע, אם אתה תעבוד יום שלם בשדה שלי,

ואתה תלקט את העצים, את האבנים, את העשבים,

אני אתן לך ארוחת צהריים טובה. זה אסור לו להגיד.

זה ודאי שאסור לו להגיד.

ממשיכה המשנה, משנה ב'

שדה שנתכווצה

תזרע במוצאי שביעית.

מה זה שדה שנתכווצה?

שניטלו קוציה בשביעית,

אומר אמרת נורא.

זאת אומרת,

אם לקחו,

הורידו את הקוצים,

אז כבר היכין אומר שניטל הקוצים התלושים שבשדה בשביעית,

מדובר בקוצים התלושים.

אבל מחוברים,

למידי אסור מדאורייתא

ולא תזרע במוצאי שביעית.

הוא עובר על איסור דאורייתא, אז קונסים אותו באמת שלא יזרעו במוצאי שביעית. בכל אופן, פה מדובר שאדם נטל,

הוריד את הקוצים התלושים בשביעית,

הדין הוא תזרה במוצאי שביעית.

מותר לו בכזה שדה לזרוע במוצאי שביעית,

היות

שהוא לא שיבח את הקרקע פה.

הוא רק הכין אותה, זאת אומרת,

גרם שהוא יוכל בקלות לזרוע בשביעית, אבל הוא לא שיבח את הקרקע עצמה.

ממשיכה המשנה,

שנטייבה או שנדהירה,

לא תזרה במוצאי שביעית.

אם חרשו את השדה.

אומר הברטנורה, הוא מביא בשם הירושלמי,

שמדובר פה בזמן, בשעת הסכנה.

אני קורא את הברטנורה בתוכו,

ומתניתין איירי בשעת הסכנה,

שהייתה המלכות אונסת על המס המוטל על הקרקעות,

והתירו לך ראש בשביעית

כדי ליתן המס הקצוב מתבואתה למלך.

הייתה גזירת מלכות שכל אדם שיש לו שדה ויש לו קרקע,

חייב לחרוש ולזרוע ולקצור ולהביא למלך מס.

ואם באותה שנה

הוא לא היה זורע וחורש וקוצר,

לא היה לו מה להביא מס,

אז המלך היה יכול לתפוס אותם בבית הסוהר עד שימותו וכולו.

זה היה זמן של פיקוח נפש.

אז התירו

באמת לזרוע.

התוספת יום טוב מביא שאלה של הראשונים,

ואם תאמר,

ומשום ארנונה התירו לחרוש ולזרוע,

דאבי איסורא דאורייתא?

איך התירו בשביעית לזרוע ולחרוש?

אז מה, ויש לומר, דמאיר בשביעית בזמן הזה דרבנן.

תירוץ ראשון הוא מתרץ,

שמדובר בשביעית בזמן הזה דרבנן,

אז משום הפסד ממון גדול התירו.

אי נמי,

יש לומר, דה פיקוח נפש הוא,

כמו שאמרנו, ששואל להם המלך מס,

ואין להם מה יפרו,

הוא מתים בתפיסת המלך.

תפיסת המלך זה הכוונה בבית הסוהר.

אז הם היו מתים שם,

אז לא היו צריכים עד כדי כך למסור את הנפש,

והיה מותר להם לחרוש.

נחזור למשנה,

אז אם השדה הזו נטייבה

או נדהרה,

לא תיזהרה במוצאי שביעית.

אז נחזור לברטנורה,

שנחרשה היטב,

שכל העולם חרושים פעם אחת,

והוא חרש שתי פעמים.

הוא חרש,

הוא חרש

בשדה

והתירו לו לחרוש, אבל מה התירו לו לחרוש? פעם אחת.

והוא הלך וחרש פעמיים,

כדי שהשדה תשתבח יותר.

זה אסרו לו.

ואם הוא עשה את זה, שנטייבה,

לא תיזהרה במוצאי שביעית.

הוא בעצם שיבח את הקרקע יותר,

אז אסרו עליו,

הענישו אותו, קנסו אותו,

שבמוצאי שביעית לא יזרע.

הציור השני של המדומה במשנה, שנדיירה.

מה זה שנדיירה?

שעשו ממנה דיר לבהמות.

ואת זה עשו בצורה אסורה.

לא כמו שלמדנו אתמול,

שהוא עושה דיר לבית צעתיים,

ולאחר מכן הוא אוסף את האשפה, עושה שלוש אשפות,

אלא הוא עשה את זה לדיר והשאיר

מפוזר בשדה את כל הזבל.

ואז השדה משתבח,

וכשהוא חורש במוצאי שביעית,

יש לו כבר קרקע משובחת.

אז זה אסרו עליו גם כן.

ואם הוא עשה את זה,

הוא לא אסף את הזבל בשלוש השפעות,

אז הדין הוא לא תיזהרה במוצאי שביעית.

אסור לו לזרוע בקרקע במוצאי שביעית.

ממשיכה המשנה,

שדה... למה זה מוצאי שביעית?

זהו, לא כתוב פה.

חיפשתי דווקא ולא מצאתי.

רגע, רגע, בוא נראה, נביא פה משהו.

בהלכה כתוב פה,

אסיר הקוטפים התלושים

משדהו בשביעית, או סיקי לבנים באיסור

משם בשביעית, מותר לזרוע בשמינית,

אבל בנחרשה

או נסבלה בשביעית,

אסור לזרוע בשמינית.

ככה היה, יש פה הלכת הגבירתא,

בסוף כל פרק ופרק,

הוא כותב פה, אסור לזרוע בשמינית.

משמע מפה,

שכל שנה שמינית אסור לו. זאת אומרת, הוא הפסיד שנה.

מוצאי שביעית פרושה כל השנה, שמינית, ככה בפשטות מאשמה פה.

טוב, ממשיכה המשנה.

שדה שנטייבה

בית שמאים אומרים.

אין אוכלים פירותיה בשביעית,

ובית הלל אומרים אוכלים.

מה זה שדה שנתעייבה? כמו שראינו מקודם,

שחרשו אותה בשדה.

אז הוא מביא פה ביכין,

קודם כל, לפני שנגיע ליכין, בואו נראה מה המחלוקת.

אם חרשו את השדה,

אז בית שמאים אומרים, אין אוכלים פירותיה בשביעית.

זה מובן.

אבל מה בית הלל אומרים? אוכלים.

שואל פה היכין, ותמוה,

הרי אפילו ספיחי שביעית

שגדלו בלי חרישה

עשורים באכילה משום עוברי עבירה.

מה עוברי עבירה?

שזרו בצנעה

ואמרו שספיחין אין.

שואל היכין, התפארת ישראל שואל,

איך בתילל מתירים

לאכול

פירות משדה שנתעייבם בשביעית? פה מדובר בשביעית.

מתרץ היכין, לפני שהוא מתרץ ומנסה את זה, ואין לו מר דאחה מאירי בספיחי שישית שנכנסו לשביעית.

דראנית תיבה קטני.

וכיוון שכבר ידל בשישית, איך יחרוש על גבו?

הוא אומר שלא יכול להיות שהמשנה מדברת פה ששדה שנחרשה בשביעית,

בתילל מתירים לאכול את הפירות,

מדובר פה בשדה שנחרשה בשביעית פירות ששתלו אותם בשישית,

והם כבר גדלו בשישית והוא רק בא לחרוש.

הוא אומר, זה לא שייך במציאות.

אי אפשר לחרוש שדה שכבר יש שם עגבניות ופלפלים שגדלו בשדה, כי זה הורס את כל היבול.

אלא על כוכו מדובר שעדיין לא גדל פירות פה, לא גדלו הירקות.

איך זה יכול להיות?

ונראה לי,

דאחה בשדה אילן שנחרש מהירים.

הוא מתרץ פה שני תירוצים. התירוץ הראשון מדובר פה בשדה אילן.

אז נחזור למשנה.

שדה שנתעייבה, שדה אילן, שדה של אילנות,

היו חורשים בין האילנות.

זה היה דרכם, לחרוש בין האילנות.

בשביל לשבח את השדה.

אז בית שמה היו אומרים, אין אוכלים פירותיה בשביעית.

עברת איסור, אסור לאכול את הפירות בשביעית.

ובית הלל אומרים,

אוכלים.

בית הלל התירו לאכול.

הם לא גזרו,

כי בפועל הפירות גדלו וזה רק שיבח.

הם היו גודלים גם בלי חן, בלי החרישה הזאת.

ממשיכה המשנה עוד מחלוקת.

בית שמאי אומרים,

אין אוכלים פירות שביעית בטובה,

ובית הלל אומרים, אוכלים בטובה

ושלא בטובה.

אם נכנסתי לשדה של השני ואכלתי פרי של שביעית,

אומר בית שמאי, אומרים בית שמאי,

אין אוכלים פירות שביעית בטובה.

זאת אומרת,

אני לא אמור להחזיק לו טובה.

להגיד לו, תודה רבה,

נהניתי מהפירות שלך, הם תפוחים טובים,

אסור לי לשבח אותו.

הנה זה נפקא מינאות לאתרוגים.

יש הרבה שהולכים בשביעית,

סוף השביעית, לשדה של אתרוגים, ולוקחים אתרוגים טובים.

הוא נהנה מהאתרוג, הוא מגיע ל...

זה אתרוג יפה, קיבלתי ממך תודה רבה, בזכותך היה לי השנה,

אסור להגיד לפי בית שמאי.

ובית הלל אומרים,

אוכלים בטובה ושלא בטובה.

אני יכול להגיד לו תודה רבה, ואני יכול גם לא להגיד לו.

התורה הפקירה את זה.

אז זה לא... אז אין לו רשות.

זה לא שלו, הוא לא בעלים על זה.

הוא רוצה להגיד תודה, הוא לא רוצה לא להגיד תודה.

רבי יהודה אומר, חילוף הדברים,

זו מקילוי בית שמאי ומכורה בית הלל,

שבית הלל החמירו,

הוא הפך, רבי יהודה.

הוא אמר הפוך, לא כמו שלמדנו כעת, שבית הלל הם המקילים,

והם אתרים לקחת בין בטובה ובין שלא בטובה.

אלא

בתהילל מחמירים,

ואומרים שמותר לקחת דווקא שלא בטובה,

אבל בטובה אסור.

אז מה יוצא פה לפי בתהילל, לפי רבי יהודה,

שאם אני קוטף אתרוג מהפרדס של החבר שלי,

לא צריך להגיד לו תודה רבה.

היום בזמננו רוב הבעלי, פרדסים של אתרוגים,

הם לא נותנים להיכנס בצורה חופשית.

הם אומרים, תבואו בין השלטות האלה,

והאלב אני אקטוף איזה אתרוג שאתה רוצה.

כי האתרוגים זה עץ מאוד עדין ומושקע,

ובקלות אפשר להרוס את זה.

אז בשביל זה הם שמים בן אדם שיקטוף

בשביל הבני אדם.

אז אולי לזה כן מותר להגיד יותר רבה, לשירות הזה.

ממשיכה המשנה, משנה ג'.

חוכרים נראים מן הנוכרים בשביעית,

אבל לא מישראל.

מותר לסקור שדה, אני אומר לו, אני רוצה בראש השנה, מוצאי הראש השנה,

אני רוצה שתביא לי שדה.

מותר לסקור מהנוכרי בשביעית שדה חרושה. אני אומר לו, אני רוצה למוצאי שביעית

שדה מוכנה לזריעה.

תהיה חרושה, תהיה מושקעת.

הדין הוא שמותר,

אבל לא מישראל.

אסור לי להגיד ליהודי, אני רוצה בג' תשרה,

אני רוצה ממך שדה מוכנה לזריעה. מדוע?

פשוט

כי זה יגרום לו לחרוש בשביעית.

אני גורם לו שהוא עושה איסור, אז זה אסור.

ממשיכה המשנה, ומחזיקים ידי נוכרים בשביעית.

מותר להחזיק ידי נוכרי בשביעית.

מה הפירוש?

כשאני רואה נוכרי שעובד בשביעית בשדה,

מותר לי להגיד לו,

יישר כוחך.

מה זה יישר כוחך?

יתחזק הכוח שלך, תעבוד טוב, בהצלחה.

מותר לי לשבח אותו על זה.

הוא לא עושה איסור.

אם הוא היה עושה איסור, הוא היה אסור לי.

הוא לא עושה איסור,

אז הדין הוא שמותר.

אז הוא מחזיקים ידי נוכרים בשביעית,

אבל לא ידי ישראל.

כמובן שאם רואים יהודי שעובר איסור,

אסור להגיד לו,

תצליח וכו'.

ושואלים בשלומן מפני דרכי שלום.

פה מדובר לא בשביעית, לאו דווקא בשביעית.

כשאני פוגש גוי,

מותר לי

לשאול בשלומו

מפני דרכי שלום.

הברטנורו מוסיף, ואפילו ביום חגם,

ברמדאן שלהם, בחגים שלהם,

אז גם כן מותר לנו לשאול בשלומם מפני דרכי

שלום.

ממשיכה המשנה, משנה ד',

המדל בזיתים.

אחד שיש לו מטה של זיתים,

מסביר הברטנורא, כשהזיתים מקורבים

זה לזה.

יותר מדי.

נוטל אחד ומניח שניים, או נוטל שניים ומניח אחד,

כדי שיגדל ויתאבא. זה נקרא מדל.

ויש מפרשים, לשון דלדול ודילוח ודלות, שמדלדל שדהו מן הזיתים. בכל אופן,

מה הוא עושה פה, הבן אדם הזה?

הוא צריך

עצי זית

בשביל לבשל. הוא צריך עצים בשביל לאפות,

בשביל לחמם את הבית שלו.

ויש לו כעת מטה של זיתים צפוף,

והוא רוצה לדלדל, לקחת כמה עצי זית.

בשביעית, מותר או אסור?

אומרת המשנה, מותר.

בית שמאי אומרים,

יגום,

שהצורה שמותר לו זה אם הוא גומם ומקצץ את האילן.

תודה רבה.

ברוך אתה ה'

למלך העולם שהכל נהיה בדברו.

בית שמאי אומרים, יגום.

מה זה יגום?

אומר ברטנורא, גומם,

הוא מקצץ האילן ומשאיר השורש בארץ.

ולא יישרש לגמרי,

שלא יראה כאבדת האדמה.

מותר לו רק לקצוץ

עד השורשים.

אם אדם רוצה לקצוץ

עץ בשביעית, בצורה שמותר לו,

אז הוא קוצץ רק לפי בית שמאי עד השורש, בלי השורש.

בזיתים מדובר פה.

עוד מעט נראה שגפנים זה שונה.

ובית הילל אומרים, ישרש.

בית הילל מתירים גם כן

להוציא עם השורש.

וזה לא נראה כאילו שהוא בא לעבוד את האדמה.

ומודים במחליק.

אם הוא מחליק,

מה זה מחליק?

אומר הברטנורא, כגון אם נוטל שלושה זיתים זה בצד זה,

והוא מחליק את פני הקרקע,

יאמרו לו, עבודת קרקע הוא מתכוון, ואסור.

אז אם הוא רוצה להחליק גם בית שמאי

וגם בית הילל יודו שאסור לו להשריש,

לשרש,

אלא מותר לו רק לגום מעל הקרקע.

ממשיכה המשנה איזוהו המיידל, אחד או שניים.

הוא מוציא עץ אחד או שניים,

אבל עדיין נשאר פה מטע של זיתים שאי אפשר עדיין לזרוע בתוכו.

והמחליק,

שלושה זה בצד זה.

אם הוא מוציא שלושה

עצי זיתים, זה אסור בשביעית.

כי זה כבר נראה כאילו שהוא רוצה לעשות איזושהי שורה של זריעה באמצע של משהו אחר,

אז אסור.

באמת דברים אמורים מתוך שלו,

אבל מתוך של חברו אף המחליק ישרש.

אם הוא עושה את הפעולה הזו של דלדול, אז...

או מחליק בתוך שדה חברו,

אז לכול העלמא מותר גם כן לשרש.

למה?

כי האדם לא חשוד שהוא בא לתקן את שדה של חבר שלו בשביעית.

כמו שנאמר, אין אדם חוטא ולא לו.

הוא לא חוטא בשביל החבר שלו, הוא לא בא לתקן את השדה של מישהו אחר.

ממשיכה המשנה, משנה A. המבקיע בזית

לא יכפהו בעפר,

אבל מכסהו באבנים או בקש.

אחד שמבקיע בזית,

זאת אומרת שהוא רוצה לקחת ענף אחד או שתיים מעץ הזית.

הוא לא מעוניין

להוריד את כל העץ,

הוא רוצה לקחת ענף או שתיים.

עכשיו, מה הבעיה?

הכתוב פה, לא יכפהו בעפר.

הוא היה רוצה לחפות את זה בעפר בשביל שלא יתייבש.

המקום שהוא חתך,

אם הוא מתייבש, הוא לא יגדל שמה שוב.

אז מה הוא עושה?

מה עושים בדרך כלל?

מכפים את זה בעפר,

וזה נעשה טיט, וזה משביח את האילן.

את זה אסור.

להשביח את האילן אסור.

במקום שהוא קצץ את הענף, אסור לחפות בעפר.

אבל מה מותר לו כן?

אבל מכסהו

באבנים או בקש, ואז זה לא מתייבש.

אומר הברטנור, הדבק אם הושיב שומר שלא ייבש.

זה לא גורם, זה לא משביח את האילן,

אלא הוא סך הכול מונע את ההיזק שלא יתייבש.

הוא שם איזשהו מכסה שלא יתייבש.

זה לא משביח.

ממשיכה המשנה, הקוצץ קורות שקמה.

עץ השקמה הוא היה עץ

עבה שעושים איתו קורות לבניין. עץ חזק, עץ עבה, ועץ שמתחלף.

קצצתי אותו, הוא לא מתייאש, הוא גדל עוד פעם מחדש.

אז היו קוצצים את זה לצורך בניין.

הקוצץ קורות שקמה, גם כן, לא יכפהו באפר,

אבל מכסהו באבנים ובקש בשביל לשמור שלא יתייבש.

אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית, מפני שהיא עבודה.

בתולת שקמה

זה שמעולם לא קוצצו אותה. זה עץ השקמה, אותו עץ,

רק מעולם לא קוצצו אותה. פעם הראשונה אסור לקצץ אותה בשביעית. מדוע?

מפני שהיא עבודה.

ככה היא משתבחת.

קוצצים אותה,

ואז היא מגיעה ביתר שט ויתר עוז, היא יותר עבה, יותר גדול, יותר חזק.

אז זה אסור בשביעית, פעם הראשונה.

רבי יהודה אומר,

כדרכה אסור לקצוץ,

כמו שקוצצים כל השנים, את בתולת השקמה אסור,

אלא

או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ.

הדרך הייתה תמיד, אומר ברטנורא,

שאין דרך לעולם לקורותי אלא למטה מעשרה

ומעל טפח. היו קוצצים בדרך כלל מטפח עד עשרה טפחים,

אבל ממש צמוד לארץ לא היו עושים,

ומעל עשרה טפחים לא היו עושים.

אז התירה ביהודה לקצוץ את בתולת השקמה בשינוי מכל השנים.

או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ.

משנה ו',

המזנב בגפנים והקוצץ קנים.

אחד שהיה מזנב בגפנים, מה ברור שמזנב בגפנים?

אומר הברטנורא,

מקטע

זנבות הגפנים

כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגבר כוחו.

או הקוצץ קנים,

הכוונה סתם בסוף, אני יודע, ליד הנהרות גודלים קנים.

אז אחד שמזנב בגפנים,

רבי יוסי הגלילי אומר, ירחיק טפח.

אומר תפארת ישראל,

אולי נקרא קודם את המשנה הראשונה,

וצריך עיון.

איך מותר לזנב בגפנים? מה זה נקרא לזנב בגפנים? כמו שראינו פה כעת,

שהוא מקטע זנבות הגפנים,

הוא חותך את הזנב של הגפן,

ואז זה גודל ומשתבח,

וצריך עיון.

דהיינו, זומר, דאסרו מדאורייתא.

ואירי שר רבי עקיבא.

והרי אסרו לקצות בתולת שקמה, אפילו מתכוון לעצים, די מכל מקום לתקן כדי ליל.

ככה המשנה הראשונה שואל על פירוש הברטנורא.

ולולי דבריהם נראה,

דמזנב לב היינו זומר.

דזומר היינו שקוצץ כל הזמרות.

ואחה אינו אלא מזנב שחותך קצה הזמרות.

טוב,

ובזה אינו מתקן האילן,

אלא מקל עליו שלא יתייבש מתוך כובד וריבוי הזמרות.

אז הוא כותב פה שהוא מקצץ רק קצת את הקצוות,

וזה לא זומר שעושים יותר.

אז הוא כותב פה, ובזה אינו מתקן האילן, אלא מקל עליו שלא יתייבש.

אז הצורה הזו של זינוב שקצת עושים, ככה כותב הרמב״ם,

הוא מביא בשם הערוך והרמב״ם,

שמתוך כובד וריבוי הזמרות, אז זה מייבש את האילן.

עץ הגפן הוא עץ שהוא לא חזק, הוא לא מחזיק חזק.

אז מותר להוריד אותו קצת לזנב בשביל

שלא יתייבש.

היה מותר לגזור את העצים האלו.

הרבה זמן לא הייתי מבין, אבל הייתם שם עצים גדולים, וזה מפריע לעבוד, כאילו השקנים. עצי מאכל?

לא.

אז כבר נראה בסוף הזה, נראה בדיוק מתי מותר לגזור.

כן, אני אומר במשנה י', בעזרת השם נראה את הלכות קצת עילן, ואז בעזרת השם שם נדבר על זה, נראה אם מישהו מביא שם משהו.

אז אומרת המשנה הלאה.

ראינו פה המזנב בכפנים והקוצץ קנים.

רבי יוסי גליל אומר, הרחיק טפח.

הצורה שמותר לו בקוצץ קנים, כן, להרחיק טפח מהקרקע.

זו הצורה שמותר לקצוץ קנים, או לזנב כפנים גם כן.

שלא יקצוץ את זה מדי סמוך לקרקע אלא עד טפח מותר.

ירחיק טפח.

אבל איך אתה מקוצץ? מהטפח מהקרקע? אז אתה מוריד את כל העץ, כל השיח.

מה נשאר לזה? אז אתה לא מכין את הקרקע לזריעה, אבל אתה מתקן את העילה?

מה אתה שואל שכשקוצצים את זה, אתה מוריד את הכול.

איך מותר?

אתה שואל על... בואו נדבר על... קוצץ קנים זה מובן.

שנייה למדנו שאילן שיש לו,

כשמטפח עד עשר הפחים עשו לה. בפתולת השקמה, כן.

כי בתולת השקמה,

כשהדרך לגזור אותו בין טפח לעשרה טפחים.

ככה היה זה, וזה היה רק לעצים, בתולת השקמה,

הגידול שלו... אם אתה מוריד אותו אחד, זה משאיר טפח, הוא לא יגדל עוד?

אם אתה מוריד... לא, אז זה לא... זה יגדל עוד. למה שזה לא יגדל? יגדל עוד. זה מה שאתה מתקן אותו, אתה משבח אותו. אתה שואל, כן. לפי המשנה הראשונה, איך הוא יסביר את זה? רגע, בואו נראה.

גם אצל חולים שיוצאים, כאילו, בדרך, כאילו, למשל יש לי רימון.

יש לי מעבר קטן, הוא יוצא והוא שורד את האנשים כאילו בדרך. אני חושב שזה מותר. אני לא ראיתי עכשיו, אני זכור לי שלפי...

זה מופיע לאנשים. לאנשים אז מותר. לא עושה את זה בגלל שאתה עושה את זה. כן, כן.

תקצץ אותו, וזה תוקע את האנשים.

כן.

הוא שואל שאלה אחרת, כן, מה הבנת?

שדווקא המעשה, כאילו, שהוא עושה, שהוא ירכיב טפח,

שהוא עושה את זה בקצץ,

אבל זה לא מוריד לגמרי,

מקצץ זה רק בקצוות.

אבל הגפן,

הוא מהקרקע מתחיל, למה שאתה...

הוא יצא הרבה פעמים מהקרקע?

כן. הוא יוצא במקום אחד, אבל הוא יוצא בכמה מקומות.

בכמה מקומות. נו.

הוא אומר שמעל הטפח תעשה שהטלון תיררג, כי הוא מתקן את הגפח.

זאת אומרת, הוא לוקח את זה,

הסיבה שהוא מזנב בגפנים פה, כי הוא צריך את העצים.

הוא לא עושה את זה בשביל, לצורך שיבוח הקרקע.

בואו נקרא את היחיד. נראה לי דמזנב אינו כמו מזמר, דהילות עם אחי,

איך השער בעקיבא, אף שכוונתו להעצים.

על כל פנים, מי כמשומרי את העין?

ועוד,

הרי דבר שאין מתכוון,

עם פסיק רשע אסור לכולם, אפילו דבר שלא מתכוון, עם פסיק רשע אסור.

והרי על כורח השביח הגפן על ידי מלאכת דאורייתא.

אלא זה אומר הוא שחותך ראש הגזע, ומזנב קוצץ הענפים מהצד לעצים כשצריך.

מדובר פה, נראה במשנה האחרונה,

שמדובר עדיין שאין פה עדיין פירות.

אין פה עדיין עץ, כשכבר,

יש בצורה מסוימת עדיין, שעדיין הפירות לא במצב מסוים.

כבר נראה במשנה האחרונה בעזרת השם.

אז הוא קוצץ קצת בשביל העצים, אז הוא לא משבח את העץ. אם הוא היה משבח גם את הסור.

וזה יגדל הלאה.

כן, אבל... אתה משוויה אותו שיהיה, שיתפתח יותר.

הוא עושה את זה בשביל שלא יפסד, שלא יתייבש.

כן, אבל המשנה אומרת, אבל המשנה אומרת שבשביל שלא יתייבש, זאת אומרת, דבל זיתי.

כן.

אז זה מה שכתוב פה. האמת היא, הנה יש לי תירוץ אחר על זה שלך, ואולי זה גם מתרץ על מה שאתה אומר.

הרמב״ם כותב, ירחיק טפח.

אומר הרמב״ם, בפירוש המשניות להרמב״ם,

רצונו לומר להרחיק מן הגפן טפח, או משורש הקנה.

מה ברור להרחיק מן הגפן טפח? מה זה הגפן?

יכול להיות שהכוונה מהגזע העיקרי.

זאת אומרת, לא הכוונה מהאדמה טפח, מהקרקע.

אלא הוא מזנב ב...

שירחיק מהגפן, מהגזע העיקרי יותר, אולי זה הכוונה ברמב״ם פה.

או משורש הקנה, בקנה הוא כותב מהשורש.

בגפן הוא לא כותב מהשורש.

מן הגפן טפח.

כן.

הוא לא חובר לקרקע, נובעת גיל שלו.

אז אם זה מה... אם אה...

אבל איפה זה נמצא?

הם בשקים של לילות, הוא לא חודר.

אפשר לשתול אותו.

לא הבנתי. איפה הוא? גדל בבית?

לא, ממש לא. אז זה גדל באיסור.

לא הבנתי, זה גדל... בכלל אין בעיה, אם יש.

אבל למה? זה גודל מאד... זה צומח מאדמה. לא, לא, לא, לא. לא יודע, הבנתי. בגלעית. איפה הוא גדל, אבל?

הוא גדל בשישית?

איפה הוא גדל? מתי הוא גדל? בשביעית הוא גדל באדמה.

אם בשישית. אם בשישית, אין בעיה. אבל דבר שגודל בשביעית, אפילו בתוך זה, אם הוא יונק מהקרקע, גם כשהוא מעל ה...

הוא יונק מהקרקע.

נותק. מה, הציץ יונק מהקרקע? גם בין הציצים האלה שמגדלים על החלונות. על החלונות. אז כתוב שאם זה באמת, יש הלכה, שאם זה יוצא מהחלון,

והוא גם, יש לו... אז הוא כן יונק מהקרקע. איך הוא יונק מהקרקע? נכון.

עם הנוף שלו בחוץ.

איך היא נופלת?

היה מחלוקת גדולה, נראה לי, בין הרב אוזנר. לא זוכר.

גם העלים יונק. זה מה שכתוב.

אם הוא בתוך התקרה, בתוך הבית ממש אין בעיה.

אבל אם הוא יוצא החוצה,

אז יש לו כן יניקה.

הוא יונק, ככה כתוב.

אם הוא בחור בכלל ועציף בכלל, אין בעיה, כי זה לא יונק בכלל.

אם יש חור אחד, בטח שזה יונק.

אחורו, ודאי שיונק.

אבל לא, אם הכל בתוך הבית, אז בסדר.

קונים את זה בחלון, ויש חלק שיוצא מחוץ לבית.

אם בבית יש לו חור, אז מעל הקרמיקה אתה שואל.

כן.

אז זהו, זו הייתה המחלוקת בין הרב אוזנר.

הייתה בזה מחלוקת בין הרב אוזנר לבין, לא זוכר, גם מגדולי הפוסקים של הדור האחרון.

לפי ההיגיון זה לא.

אז הרב אוזנר כתב שזה באמת חוצץ.

אחרי תקופה,

מסופר שם שהוא החליף את הבעלתות בבית.

והוא ראה שאיפה שיש את העציץ שלו, הוא הרים את הבעלתות שם, וראו שיש שם שורשים.

השורשים ינקו,

ובכל שיש, הוא גר בקומת קרקע,

אז יש לו קרקע, אז שורשים,

דרך זה,

כשהיית מרים את זה, לא היית רואה שורשים, לא ראו שורשים על הבעלתות.

אבל זה ינק גם כן דרך הקרקע.

יש לו לפעמים יניקה חזקה מאוד של מרחקים, זה מה שכתוב.

אז היום, גם אני באתי לגדל בבית,

אז אמרו שאם זה בולט החוצה, ראיתי בפוסקים שאם זה בולט החוצה, אז באמת זה בעיה.

עוד יותר, יש כאלה שמחמירים, כן, זה,

שהיום לא מוכרים פרחים בצורה מסוימת, כי כשאתה לוקח את זה הביתה,

אם זה לא סגור טוב, אז זה יכול גם כן לנהוג תוך כדי.

זה הידור שיש כאלה שמהדרים, מכשרים מסוימים, מחמירים מאוד.

טוב, נמשיך הלאה.

אז מה שאמרת בעצם,

מה שאמרת בעצם, הקציצה היא,

אם קוצצים באמת זה משבח,

אבל לא כל דבר חזל אסור. זאת אומרת, יש דברים קטנים שכשעשו את זה לצורך שהאילן לא יכביד ולא ייפסד,

אז אמרו שכן, מותר, כן, זה מה שכתוב פה.

אז המזנב בגפנים, ממשיכה, ונחזור שוב, המזנב בגפנים והקוצץ קנים.

רבי יוסי הגלילי אומר, ירחיק טפח.

כמו שראינו שהרמב״ם מביא,

שירחיק טפח מן הגפן או משורש הקנה.

רבי עקיבא אומר, קוצץ כדרכו,

בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה.

רבי עקיבא באמת מתיר.

וכמו שראינו מקודם, שהסיבה שהוא התיר זה היות

והוא עושה את זה רק בשביל להקל על האילן שלא יתייבש מתוך כובד וריבוי הזמרות.

על אף שכמו שאתה אומר, שבעצם זה גם כן משבח,

אבל המטרה שלו זה בשביל להקל על האילן, אז התירו.

עכשיו שסילה,

על שום שסילה חדשה, למשל.

כמה אנשים בעד ציץ, בעד ציץ.

אין חיבור לכל הכל כך,

שזו הסתכתית פלסטיקה.

אתה לא יכול לנקוב.

אתה רוצה לעשות פרשן נקוב.

נקרה חור שבאמת עשם כמו שתקבור.

אתה שואל האם מותר בשביעית לזרוע בתוך הבית

בלי שיש... הוא לא נקוב.

אני לא יודע.

לא ראיתי לאחרונה, אני חושב שאין בזה בעיה, אבל אני לא יודע.

קיבלתי שזה נקוב, בטח. זו פשיטה, שנקוב זה הרבה בעיות. לא, הוא מדבר על לא נקוב.

לא נקוב. שואל בלא נקוב. מה הבעיה, למה נקוב?

גם אני ככה חושב, אני לא יודע.

אני לא ראיתי עכשיו לאחרונה.

זה לא היה לי נפקא מינא, לא בדקתי.

גם אני חושב ככה. כי אם ככה, למה לא עשו עגבניות מלפפונים?

אני שואל, גם למה לא עושים... אתה יכול לעשות עגבניות מלפפונים? תעשה בתוך...

ואין לו חור.

ואין לו חור.

אז בכלל יש שוקלו גם על רשימה.

זה לא קשור אליו.

יכול להיות שהוא כן? אני לא יודע. אני לא יודע.

אני עזרתי את כל העציצים של קול מיני היבש. זה גם לא חוכמה גדולה.

לא, יש דברים שמותר, כן. צריך לבדוק איך מותר, שלא ינזק, מה?

לא, מותר לתת מים קצת. כן.

טוב.

אם ירצה שאתה רוצה, נבדוק מחר, אני אגיד לך תשובה, אם תהיה פה מחר.

טוב, נמשיך את המשנה.

נמשיך את המשנה.

אילן שנפשח,

קושרים אותו בשביעית, לא שיעלה, אלא שלא יוסיף.

אילן, שהענף שלו נסדק.

זאת אומרת, הענף היה כבד מדי,

הוא פשוט נקרע מהגזע.

הוא הולך להישבר. התחיל כבר להישבר.

אז הדין הוא שמותר לקשור את הענף הזה לענף גבוה יותר,

אבל לא להצמיד אותו לגזע שיתחבר חזרה. זה אסור לו. אילן שנפשח,

קושרים אותו בשביעית כדי שלא ייסדק יותר,

אלא שלא יוסיף.

שלא יוסיף. שלא יתווסף, להיסדק יותר זה מותר. שלא יהיה נזק יותר גדול.

משנה ז',

עכשיו אנחנו עוברים נושא,

ממתי יכולים פירות האילן בשביעית?

הפגים, מי שהזריחו.

אסור לי לקחת

פרי שהוא עדיין לא בשל וללקוט אותו.

התורה אמרה,

תהיה כל תבואתה לאכול.

עוד פסוק, מן השדה תאכלו את תבואתה.

בכל אופן, ההכרזה דרשו שהסיבה מותר לאוכלה ולא להפסד.

אז אי אפשר לאכול לפני שיתבשל.

זה נקרא שאתה מפסיד, אסור לקטוף לפני כן.

אז מהמתי?

שואלת על משנה, אכולים פירות האילן בשביעית?

הפגים, מי שיזריחו.

פגי תאנה,

מי שיזריחו, ממתי שהם מתחילים להעדים,

אז מותר לקטוף אותם

בתנאי שהוא אוכל בהם פיתו בשדה.

מותר לו לקטוף בשביל לאכול את זה בשדה.

דרכם היה, כשזה מתחיל להעדים,

לאכול דרך, בצורה ראית, את התאנים.

זו הייתה הצורה של פגי תאנה.

ביכלו,

אם זה כבר גדל הרבה וכבר התבשל,

קונה את זה תוך ביתו ואוכל את זה רגיל, אין בעיה.

ולכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע, חייב במעשרות.

הזמן שזה נכנס,

שהוא מתחייב במעשרות,

זה ממתי שזה ביכלו,

שזה כבר מבושל טוב,

מי זה מתחייב במעשרות.

משנה החטא,

אנחנו כעת עוברים לענבים, הבוסר,

מי שיביא מים.

הבוסר,

מותר לקטוף אותו מי שיביא מים. מסביר רבות, נורם,

שסוחטו ויוצא ממנו משקה.

כשהוא קטן, הענב עדיין, אם נסחוט,

הוא עוד יבש.

אבל כשהוא מביא מים,

מותר להוריד את זה מהעץ,

אבל בתנאי לאכול בו פיתו בשדה.

הוא יכול לאכול אותו רק בשדה.

בשדה אין דרכם לאכול את הענבים גם

כשהם עדיין בוסר, כשיש בהם מים.

אבאיש.

אם כבר הענבים הגיעו למצב שזה אבאיש,

מה פירוש? שזה נתבשל בצורה כזו שכשרואים בענב, רואים את החרצן בתוכו.

אז הדין הוא שכונס לתוך ביתו,

וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות.

הוא מתחייב במעשרות בזמן שהוא אבאיש, שהוא הגיע לדרגת בישול כזו.

עכשיו, המשנה, משנה ט' מדברת על זיתים.

משיכניסו רביעית לסאה.

אם יש לי סאה זיתים,

ואני יכול על ידי סחיטה להוציא רביעית,

לוג זיתים,

אז הדין הוא שפוצע ואוכל בשדה.

מותר לו לפצוע את הזית ולאכול את זה בשדה.

ככה היו ממתקים את המרירות של הזיתים בשדה. נותנים להם פציעה, ואז זה היה נהיה מתוק.

עד היום ככה, כי...

פוצע ואוכל בשדה.

הכניסו חצי לוג.

אם כבר הזיתים השתבחו יותר וכבר מכניסים חצי לוג,

אז קוטש וסח בשדה. מותר לו כבר לכתוש ולסוך.

אם הוא קיבל איזושהי מכה, מותר לו לסוך את השמן על ידו, על גופו.

הכניסו שליש.

אם כבר הזיתים האלו כבר מכניסים,

אפשר להוציא מהם זיתים שליש.

זאת אומרת, שליש מהכמות הסטנדרטית.

אומר ברטנור שנתגדלו שליש ממה שעתידים להתגדל.

אי נמי,

שמוציאים מהם עכשיו שליש ממה שהם הוציאים לשיאה כשהם התבשלו יפה,

אז מה הדין?

אז קוטש בשדה

וכונס לתוך ביתו,

וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע.

מותר לו כבר במצב הזה להכניס את זה לבית שלו, לקטוש בשדה, לעשות, להתנהג עם זה כמו כל השנים.

וכן ההלכה היא לעניין מעשרות,

שאז זה כבר מתחייב במעשרות.

ושאר כל הפירות האילן,

כי הוא נתן למעשרות,

ככה הוא נתן לשביעית. כשזה מתבשל, אז מותר.

הברטנור המביא,

שדווקא טעינים, ענבים וזיתים,

הייתה רגילות שלהם לכל את זה גם קודם הבישול המלא שלו.

אז זו הסיבה שאיתרנו. אבל בשאר פירות האילן,

דווקא כשהתבשלו לגמרי,

רק אז מותר.

עוד משנה אחת, משנה אחרונה, משנה י',

ממתי אין קוצצין האילן בשביעית?

ממתי אסרו לקצות את האילן בשביעית?

בית שמאי אומרים,

כל האילן,

משיוציא.

אומר הברטנורא,

משיוציא תחילה תהלין

בימי ניסן.

הברטנורא היחיד קודם,

אין קוצצין את האילן בשביעית, משום זה לא אוכלה, אמר רחמן, אבל לא להפסד.

הסיבה היא שמה שמותר זה דווקא לאכול, וכשאתה קוצץ את האילן

אתה מפסיד את הפירות.

הוא מביא עוד פירוש, ואני שמעתי.

כיוון דווקרינו רחמנא לפירות, אם יקצה צמא וגוזל את הרבים.

אחת שקוצץ את הפירות, אז הוא גוזל את הרבים.

אז ממתי לא קוצצים את האילן בשביעית?

מי שיוציא.

בית שמאי אומרים,

מי שיוציא, מתחיל להוציא תעלים,

אז זה כבר מזיק לפירות,

אתה מפסיד את הפירות. לפני כן, אין עדיין הפסד לפירות.

זאת אומרת, אין עדיין פירות.

ובית הילל אומרים, איך ערובין מי שישלשו.

מה פירוש? אומר הרב אטונורמי, שיתחילו להכביד

ולתלות כעין שלשלת.

אז כבר זה נחשב ברי,

ואני צריך לדאוג שזה לא ייפסד.

אז אסור לי כבר לקצוץ

את האילן.

והגפנים, מי שיגרהו,

אומר הרב אטונורמי, שיסעו גרעינים.

או פירוש עיני ממתי שזה נעשה כפול הלבן בגודל.

והזיתים, מי שיאנצו,

מי שיגדל הנס שלהם.

ושאר כל האילן, מי שיוציא את העלים.

לכל האילן,

כיוון שבא לעונת המעשרות,

מותר לקצצו.

פירות האילן שבא לעונת המעשרות, מותר לקצוץ.

זאת אומרת שכבר גדלו,

הפירות גמרו לגדול. אז אפילו שעדיין יש פירות,

זה כבר יגיע לעונת המעשרות וכבר יתבשל.

אז זה כבר לא מפציץ את הפירות, כבר לא יונק מהעץ.

אז מותר לקצצו.

פה אנחנו רואים במשנה הזו, השאלה ששאלת מקודם,

שאיסור הקציצה זה דווקא כשזה מפריע לפירות,

כשזה גורם שיגדלו פחות פירות, שהפירות...

אז ממתי שהפירות מתחילים לגדול,

שיוציאו עלים וכו', אז אסור כבר לקצוץ עד שהפירות מתבשלים.

משמע מפה שסתם אילן אין בו בעיה

לקצוץ אותו אם הוא מפריע.

ממשיכה המשנה הלאה.

כמה יהיה בזית ולא יקוצנו?

רובע.

לא כל עץ

שגודל בו קצת כבר אסור לקצוץ אותו.

מדובר פה כעת לא בשביעית, לא בשמיטה.

כמה יהיה בזית ולא יקוצנו?

זאת אומרת, אני לא מדובר על שמיטה,

מדובר על שאר השנים.

יש הלכה שאסור לקצוץ אילנות.

בואו נקרא את הבארתנורא.

לאו השביעית כאי, אלא שיהיה אסור לקצוץ אותו משום קוצץ אילנות טובים.

כי דכתיב, יש לנו איסור מהתורה.

כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות.

יש לנו איסור דאורייתא לכרות

עץ מאכל.

כשאנחנו היום רוצים לבנות בניין ויש שם עצים,

אז אסור לקצוץ את האילן, וזה סכנת נפשות.

אלא מה עושים?

מותר להזיז אותו הצידה,

יש כאלה שלוקחים ולשים אותו במקום אחר.

ליהודי ודאי שאסור לעשות את זה.

אז הדין הוא,

ממתי אסור?

ממתי שהוא מוציא רובע.

אם הוא מוציא רובע הקו,

אז הדין הוא שכבר אסור לקצוץ אותו, זה כבר נקרא עץ חשוב שאסור לקצוץ אותו.

רבן שמעון בגמליאל אומר, הכל לפי הזית.

בודקים כל עץ לפי

העץ שלו. אם הוא אילן חשוב כזית הנטופה,

אז אסור.

זאת אומרת, אם הוא מוציא פירות חשובים,

אז אסור בים לו, אז מותר.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן, ירוויח להניע בקשה. אומר, יצא הקדוש ברוך הוא זכויות לישראל,

ככה רבה לתואר המצוות, שנאמר אדוני לחפץ למעט, יתקעו בתואר ידי יש מניין? אין מניין.