החפץ חיים בספר חיזוק הדת פרק י'. בפרק זה יבואר מגודל ההתחזקות שצריך לאדם לתורת ה'.

כתוב בתורה, "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך". הורה לנו הכתוב שנזכור תמיד ענין יציאת מצרים השגחתו ונפלאות אשר עשה לנו בחסדו, ויהיה לנו תועלת מזה שעל ידי זה נתחזק לידע תורתו ויהיה שגור בפינו, "למען תהיה תורת ה' בפיך", נראה מזה כי נחוץ לנו ידיעת התורה מאד, עד שכל הענינים העיקריים הנחוצים מאד, דהיינו אמונתו והשגחתו שנתברר ע"י יציאת מצרים, מכל מקום תכלית ידיעתנו כל זה הוא כדי שנזכה לעוד עילוי גדול יותר והיינו שיהיה תורתו שגור בפינו.

ועוד מקרא מפורש יותר מזה, שנוקב ויורד עד התהום בגודל החיוב לתורה, הכתוב בפרשת נצבים, "לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו, אמרו חז"ל, לא בשמים היא, שמזה מוכח שאפילו אם היתה בשמים היינו צריכים לחפש אחר איש שיעלה בשליחות כולנו לשמים לבקש מה' שיוריד לנו על ידו את התורה. והנה מכתוב זה נראה עוד יותר גודל הנחיצות לאדם לתורת ה', עד שהצריכה אותו התורה לבקש אף אחר השתדלות נוראה שלא תמצא שום דרך כי אם בדרך נס, כי כשאדם מלובש בחומר אי אפשר להיות במרום בלי מזון ומחיה, והיינו משום שבאמת האדם כשהוא חי חיי זמן על פני האדמה, צריך להתבונן תמיד כי לא לעולם חוסן ובודאי לבסוף יכלו כוחותיו וייבש גופו וישוב לאדמתו, ואם כן כל עמלו וכל יגיעותיו לריק ישובו. וגם מצוי שאפילו אותו הזמן הקצר שחיה פה על פני האדמה היו רוב ימיו בכעס ומכאובים ואם כן מה היה לו מימיו המועטים, ועל כן מוכרח לבקש איזה השתדלות שמאותו הזמן הקצר שחי על פני האדמה יצמח לו נטיעה של חיי עולם, וזה על ידי אור התורה שבלימודה ובקיומה יחיה ה' יתברך את גופו ויקום לתחיה ויחיה חיי עולם. כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל", כל מי שיש בידו אור תורה, אור תורה מחיהו, וכל מי שאין בידו תורה אין תורה מחיהו. מה זה הפסוק "כי טל אורות טלך"? אורות זה ירקות, כמו שהטל על האורות על הירקות מחיה אותם ומצמיח, בזמן הקיץ אין גשמים אז איך הירקות צומחים - מהטל, אז טל אורות יהיה טלך, טל של התורה נקרא טל אורות, אז מי שיש לו את הטל הזה הוא יקום מן האדמה ויחיה, שזה טל של התורה, אפילו עמי ארצות שיעמדו גם כן, איך יעמדו עמי ארצות? הרי אין להם טל של התורה? אלא משיא בתו לתלמיד חכם, העושה פרקמטיא עם תלמיד חכם ומטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים אם הוא עושה כן אז הוא גם יקום לתחיה.

זהו שאנחנו אומרים בברכת התורה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כל זה מרומז בתורה במה שכתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע". וביותר מזה, שהיא גופה מליצה על האדם שיעמוד לתחיה, התורה עצמה היא המליץ, הטוב הסנגור הכי טוב שימליץ עלינו לתחיה. כמו שכתוב בפסוק, "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תסיחך. אמרו חז"ל באבות, והקיצות היא תסיחך, לעולם הבא, שהיא מסיחה עבורו שיקיץ לתחיה. וזה גם רמוז בתורה ככתוב "אם בחוקותי תלכו", דהיינו שתהיה עמלים בתורה כמו שפירש רש"י, מסיים על זה הכתוב, "ושכבתם ואין מחריד". בזמן שתשכבו גם בקבר ברמז, לא יהיה מי שיחריד אתכם.

עוד צריך לידע, שלא כמו שיעלה לכאורה על הדעת שרק בעולם הזה צריך האדם לבקש מה' שייטיב לו, כי גם שם צריך שיעשו לו טובות הרבה, ז"א צריך טובות הרבה גם לעולם הבא, לכן אדם צריך לבקש מה' שייטיב לו גם בעולם הזה.

דבר ראשון בשכבו בקבר, ידוע שצריך עליו שמירה שלא יתדבקו עליו כוחות הטומאה, ועל זה אמר הכתוב "בשכבך תשמור עליך", יש שבעה דינים קשים מאד בקבר שאדם יורד לבפנים, חוץ מחיבוט הקבר תולעים וכו', באים שלשה מלאכים ומטילים עליו שלש טיפות ומלקים אותו שמה ופולסא, לא פשוט מה שעושים, מחברים נשמה וגוף ומעמיקים לו קומה וחצי מקומתו, ושמה הוא מקבל חביט חביט זה עוד טרם הנסיעה למעלה. ויש כאלה שחיבוט הקבר זה לא רגעים ולא שעות, יש כאלה ימים. בשכבך תשמור עליך בקבר, כמו שאמרנו ברמז "ושכבתם ואין מחריד" אז זה דבר ראשון, צריך להתפלל ולבקש שהקב"ה ישמור עליו אבל אם הוא יבוא בלי תורה מי ישמור עליו? עם התורה צריך עדיין להתפלל שתהיה שמירה והגנה. גם זה מדובר בתורה שהיא לשמה, לא בתורה סתם. אבל יש גם בתורה שלא לשמה יש גם מעלה, תיכף תשמעו.

דבר שני שינצל מן הגיהינום, והתורה מצלת אותו  מהגיהינום, כדאיתא בזוהר הקדוש שאפילו תורה שלא לשמה מועילה על כל פנים להצילו מן הגיהינום. ז"א בסוף הוא יינצל מהגיהינום זכות התורה תעמוד לו. אז ז"א צריך תורה בכל מקרה. בלי תורה אתה מסובך לכל אורך הדרך.

דבר שלישי שיזכה על ידה לעולם הבא, וכדאיתא באבות, אל תתאווה לשולחנם של המלכים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם. וזה הכל על ידי התורה שמאיר לעתיד לבוא אור על ראשם כמן כתר, ככתוב "בי מלכים ימלוכו" מאן מלכי רבנן, אלה תלמידי חכמים המובהקים, הם נכתרים בכתרה של התורה.

דבר רביעי, שאפילו אם יהיה בגן עדן צריך לרחמים מרובים, כמו שכתב הגאון באדרת אליהו בספר דברים, פרשת דברים, ששבעה רקיעים צריך להעלות מגן עדן התחתון לעליון, יש גן עדן תחתון פה בעולם הזה בכדור הארץ, ויש גן עדן עליון למעלה, לא כולם זוכים לגן עדן עליון, מי שזוכה זוכה לתחתון זה איפה שהיה אדם הראשון. אבל הגאון אומר שיש מהתחתון עד העליון שבעה רקיעים, ועל כל מקום ומקום צריך ליתן דין וחשבון בפני עצמו, ז"א עוד פעם הוא עובר דין, בשביל להכנס לגן עדן תחתון עם מה שיש לך בדין ראשון אומרים אתה שם, רוצה לעלות יותר גבוה, בדיקה מחודשת. ז"א כביכול, אתה בא לבית דין ובודקים לך את הגוף, את התרי"ג מצוות שלך בנשמה, איך המצוות היו באופן ככה כללי מה שנקרא, אצל רופא פנים, אח"כ אתה רוצה לעלות לרקיע יותר עליון, אז זה כבר בדיקה עם לדים, כבר מסתכלים עליך יותר טוב, יותר מדוקדק אם אתה זכאי לעלות יותר, אתה רוצה לעליון יותר כבר רנטגן, צריכים לעשות לך כבר רנטגן בדקויות לבדוק, אח"כ אם אר אי, זה בדרך משל, וככה כל הזמן מדקדקים עוד יותר ועוד יותר דק דק עד אין נבדק, אחרת אתה לא יכול לעלות להגיע לגן עדן העליון. ויש את המעשה שסיפרנו, אני לא אחזור עליו עוד פעם, בפלטי בן ליש, שהוא התגלגל במתיא בן חרש, וכיון שהוא זן את עיניו מאשתו של דוד, למרות שהוא לא נגע בו ותקע סכין בינו לבינה, אבל הוא נהנה ממנה בראיה, והראיה הזאת היתה אסורה, אז לכן הוא הגיע לעולם העליון למקום הראוי לו, אבל לא הסכימו לקבל אותו, למה? כי בעולם העליון יושבים צדיקים עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, אז נהנים מזיו השכינה זה בראיה, אז בראיה מי שפגם בעיניים לא יכול להיות שם, מכיון שהוא פגם בעיניים היה צריך לרדת עוד פעם בגלגול להכנס במתיא בן חרש, ולעמוד בנסיון העיניים שלא יחטא פעם אחת. ובאמת הוא לא חטא מעולם, הוא ישב בבית המדרש, אש מלחכת סביבותיו ולומד בתורה, פעם עבר השטן וראה, אומר הא, זה לא יחטא? מכיר אותו מהעבר, זה לא יחטא? אני חייב להכשילו, איך שהוא יצא מבית המדרש נתדמה לו כאשה יפה מימות תובל קין, והוא הסיר את מבטו, ראה שזה לא הולך, ביקש מתלמידו שיחמם לו את המסמרון וליבן את הברזל ונתן בעיניו וסימא את עיניו. וכיון שסימא את עיניו הקב"ה שלח את המלאך רפאל לרפא אותו, הוא לא הסכים, חזר לקב"ה, אמר לו תגיד לו שאני מבטיחו שהוא לא ייכשל יותר, והוא עמד בנסיון והחזיר לו את מראה עיניו אחרי סימוי עיניו במסמרון מלובן .

על זה אומר הבן איש חי, למה הוא עשה זאת? הרי היה יכול להמלט מהראיה האסורה בעוד דרכים בלי לסמא את עיניו, אלא הוא ידע שהוא בא לעולם בגלגול זה והוא חייב לתקן את זה, לכן עדיף לו לאבד את העיניים רק שלא יכשל ויחזור עוד פעם, הוא רוצה להגיע לעולם העליון היכן שמקומו, ועל זה אומר הבן איש חי שכששאלו בגמרא איש את חברו במה היה זהיר אביך, אז נשאלת השאלה מה פירוש במה אבא שלו היה נזהר באיזה מצוה, מה זה צריך להזהר בכל המצוות, למה הוא נשאל במה אבוך אבא זהיר טפי, למה צריך לשאול שאלה כזאת? כי הם ידעו את סוד הגלגולים שלהם וידעו על מה באו לתקן בעולם הזה בפרט. לכן מזה ידעו ממה שהוא זהיר יותר שזה סיבת גלגולו בעולם בפעם הזאת.

מכל מקום רואים כשמגיעים למעלה למעלה אז יש בדיקה מחודשת ואז לא מעבירים אם יש בעיה, ואם הוא רוצה להמשיך לעלות יצטרך לבוא לתקן עוד פעם. אז לכן  צריכים להזהר בזה. גם מי שחטא עד גיל עשרים ואין עונשים בבית דין של מעלה עד גיל עשרים וגם עד גיל 13 שפה לא מענישים, אבל בשמים שמגיעים מענישים, בעולם הזה לא, בעולם העליון כן, אז מי שמאכיל את בניו ובנותיו מאכלות אסורות וכו', שיקח בחשבון שהם יצטרכו לתת דין וחשבון על התגעלות במאכלות אסורות, לא רק הילדים גם ההורים ודאי, והם מחטיאי הרבים. אז ז"א צריך להזהר מאד מאד שהרי יש מעשה מפורסם מהארי הקדוש שהמרח"ו תלמידו המובהק שאל אותו מה עליו עוד לתקן בעולם? אז הוא אמר לו צריך לצום שלשה ימים רצוף 72 שעת כיון שבינקותו הוא הכה את אמו על דדיה שלש מכות, בהיותו יונק, ועל שלש מכות אלה כתינוק על אמא שלו צריך שלשה ימים תענית בשביל שיגיע לעולם העליון לא יעכבו א ותו בשביל זה.

אז זה לא פשוט רבותי. הגאון אומר שיש שבעה רקיעים שצריך לעלות מגן עדן התחתון לעליון, ועל כל מקום ומקום צריך ליתן דין וחשבון בפני עצמו, דהיינו אם זכה ע"י מעשיו שהכניסוהו לגן עדן התחתון והתעדן שם בכל מיני עדיון שיש שם, הפרלקיטים שלו מבקשים עבורו שיעלו למעלה יותר, ששם העידון הוא יותר גדול, אבל מידת הדין מעכבת, שיהיה דין וחשבון חדש, ראוי לפי מעשיו, שיעלו את נשמתו לשם.

ובודאי צריך אז לרחמים רבים להיות זוכה בדין, וכידוע מזוהר הקדוש שממעשה המצוות האדם זוכה רק לגן עדן של מטה, אבל  ממחשבת המצוה זוכה האדם לגן עדן של מעלה. מגוף המצוה המעשה שאתה עושה אתה יכול לזכות על המעשים האלה בגן עדן תחתון שהוא שייך פה עוד לעולם הזה, אבל המחשב של המצוה היא היא שמזכה אותך לגן עדן עליון, אז כמה חשוב שכל מצוה תהיה במחשבה הראויה, שאז המצוה בשלמות. זה מה שנאמר "מצוה לשמה".

זהו שכתוב "כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם" ז"א מה מובא במשפט? כל מעשה עם הנעלם, מה זה הנעל ם- זה המחשבה. מעשה זה גוף מעשה המצוה, והנעלם זה המחשבה שהיתה במצוה, על זה יביאו את הכל במשפט.

אם כן כמה רחמים צריך האדם ששולקים כל מצוה במחשבתה שלא יצא קטרוגין עליו.

ותדע אחי, מיהו המטיב לאדם להצילו מכל קטרוג ולהעלותו מעלה מעלה לכל עניני הטוב הצפון? התורה הקדושה שלמד בעולם הזה היא המליצה עבורו בכל המקומות כמובא בזוהר הקדוש. כל מאן דאישתדל באורייתא לשמה כד נפיק מאיה עלמא אורייתא אזלת קמי והכרזה קמי והגנת עלי דלא יקרבון בהדי מרהון דדינא, קד שכיב גופא בקברא אי נתרת ליה, כד נשמתא אזלת לאיסתלקא למיטב לאתרא אי אזלת קמא דההיא נשמתא וקמא תראין איתברון דאורייתא עד לעלת לדוכתא. אומר הזוהר הקדוש, כל מי שמשתדל בתורה לשמה, איך שהוא יוצא מן העולם הזה התורה הולכת לפניו ומכריזה לפניו, ומגינה עליו שלא יקרבו אל הנשמה הזאת כל ממוני הדינים, וכשהוא שוכב הגוף בקבר היא שומרת לו שם, ושהנשמה עולה לשוב למקומה למעלה היא הולכת לפניה ושוברת כמה שערים, וכל השערים נשברים מפני התורה שלו עד שהוא עולה הנשמה עולה למקומה. זהו שאמר הכתוב "אשת חיל מי ימצא גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", היה לכאורה צריך לומר, גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייו, חייו של הבן אדם, אבל האמת מי זה אשת חיל, כל זה נאמר על התור הקדושה, אז אשת חיל זה התורה, והיא גמלתהו טוב ולא רע, "כי לקח טוב נתתי לכם ולא רע, והיא שומרת עליו כל ימי חייה שלה של התורה, וכמה חייה של התורה - נצח, אם היה כתוב כל ימי חייו הייתי מבין שהיא שומרת רק בעולם הזה, כל ימי חייו, אבל לאחר מכן כבר התורה לא  מועילה לו, אומר הפסוק לא, כל ימי חייה היא גומלת לו טוב ולא רע. אז לכן כך נאמר, אם כן זה לעד ולעולמי עולמים, וכל הטובות שצריך בין בקבר בין לעולם התחיה, בין לעולם הבא, בין להנצל מיום הדין הגדול והנורא שיהיה לעתיד לבוא, כמו שמובא במדרש במשלי פרק י', אמר רבי ישמעאל, בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם, וזה לשונו:

אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שת"ח בא לפניו אומר לו, כלום עסקת בתורה? ואומר הן, אומר לו הקב"ה, הואיל והודית לי אמור לפני מה שקרית ומה ששנית, ואתמול הסברנו באריכות בהרצאה בירושלים איך זה עובד ומה יהיה, ומכאן אמרו, כל מה שקרא האדם יהיה תפוס בידו, ומה ששנה יהיה תפוס בידו שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין. היה רבי ישמעאל אומר, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפילה ובתחנונים לפני המקום, ואמר "ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה", היינו, אני אערוך ואסדר בעל פה את כל תלמודי, ואצפה שלא אתבייש בבוקר שזה עולם הבא, בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי גיהינום מתגברים בו, והם נוטלים אותו ומשליכים אותו לגיהינום. מקרא בלא משנה ישר לגיהינום.

בא מי שיש בידו שני נדרים או שלשה, הקב"ה אומר לו בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? אם הוא אומר להם הניחוהו מוטב ואם לאו ה' ירחם, וכן הלאה. בקיצור יום הדין הגדול והנורא הוא קשה מאד.

אז אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם, ואם כן כמה צריך האדם להתדבק בה בימי חייו בזכרו שבעל כרחו יצטרך לבסוף שהיא תגמול לו טובה, זהו שאנחנו אומרים בסיום איזה מסכת, הדרן עלך והדרך עלן דעתן עלך דעתך עלן לא נתנשי מנך ולא נתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא אתי, והורו לנו בזה חכמים בבירור, שמבקשים אנחנו מהתורה הקדושה שלא תשכח אותנו להמליץ עלינו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

וכשנתבונן בכל הדברים האלה בנחיצות הענינים ונכוון בהם מאד, מה שאמר הכתוב, שאפילו אם היתה בשמים היינו צריכים לחפש אחרי איש שיעלה השמימה לבקש מה' שיוריד אותה אלינו, אתם שומעים, והיום היא נמצאת מאחורינו בספריה, וצריך רק להושיט את היד ולהתחיל ללמוד, אבל עצל טמן ידו בצלחת נלאה השיבו אל פיו, כמו עצל יש לו כבר צלחת לפניו, יש לו כפית בצלחת, והוא עייף אין לו כח להרים את הכפית לפה.

פעם היינו צריכים לדעת את כל המשנה בעל פה, "ושננתם לבניך", דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם, היינו צריכים לדעת כל המשנה בעל פה, נחלשו הדורות בגלל גזרות וכל מה שהיה, אז אמרו עת לעשות לה' הפרו תורתך, רבי ישב וכתב לנו את כל המשנה והכל. נו, ואחרי שיש משנה אנחנו מבינים את המשנה? לא מבינים את המשנה, באו  חכמי התלמוד פתחו לנו את המשנה והזכירו לנו את המשנה, אז היינו צריכים לזכור את כל הש"ס את כל התלמוד בשביל להוציא משמה דין, עד שבאו עורכי ההלכות הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל מי שהיו, ותמצתו לנו, לקחו את כל מה שכתוב בגמרא ושמו לנו את זה כפסקי הלכות שנוכל להתמצא ולידע ארחותינו מהבוקר עד הלילה כל השנה כל החיים בכל ענין. נו, אז צריך ללמוד את כל השו"ע בשביל לדעת איך יהודי יתנהג, וכמה אנשים יודעים את כל השו"ע? אז יצאו עכשיו קיצורי שו"ע, מה שיותר נוגע כאילו לחיי היום  יום וכו' וכו', וגם בקיצורי שולחן ערוך לא בקיאים בזה, אז נהיה ילקוטים, ילקוטים, ונהיה תמצית של ילקוטים ואח"כ נהיה ספר שלם על מצוה אחת, ספר שלם על כל מצוה יש ספר שלם, שתוכל למצוא את כל הדינים ואת כל המתפצל וכל הציורים וכל המצבים הכל, וגם זה לא מועיל, אז מוציאים דפים בשבת ועלונים ודרשה על מצוה אחת ואהיה כבר די, הביאו לנו את הכל שולחן ערוך, הכל מוכן, רק תושיט את היד ותקח. והיום לאלה שלא מצויים כל כך בספרים ובספריות יש להם את הרב גוגל, אתה שואל שאלה בגוגל וכבר הוא החילוני נותן לך את התשובות יותר טוב ממה שאתה הדתי יודע, וגם זה מתעצלים לעשות. נו, אז מה יגיד אדם, איזה פתחון פה יהיה לו לפני הקב"ה אם הכל היה מצוי תחת ידיו?

עכשיו מה שאנחנו אמרנו ומה שאנחנו אומרים תמיד, זה לא תפקיד שלי רק להגיד, ואח"כ מאשימים רק אותי, למה אתה אומר למה הוא אומר למה תמיד הוא, למה לא כולם אומרים, למה רבנים אחרים שותקים, למה זה, מה הוא החליט לו פתאום שהוא עכשיו מוכיח את כולם. אז בואו אני אראה לכם מה כתוב בספר מעשה בראשית ואני מקריא לכם מתוכו.

כידוע לכם שכל ישראל ערבים זה לזה, כן, הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, זה נצטוינו כולנו ונשבענו על זה שאנחנו ערבים זה לזה, ואם אתה לא מוכיח אתה נתפס בעוון של חברך, וכשלו איש באחיו, איש בעוון אחיו, אם אתה מוכיח אתה נפטר מהעוון של אחיך, אם אתה לא מוכיח את דמו מידך אבקש. אין דבר כזה לא להוכיח, סנהדרין ופנחס נענשו בגלל פילגש בגבעה שמתו שבעים אלף מישראל שהיה להם להוכיח אותם וללכת כל יום לעיר אחרת ולהודיע ברבים את התורה את מוסרה ולתקן מה שצריך לתקן, אם לא עשו כן הם נתבעו על שבעים אלף מישראל, והקולר תלוי בראשם, וזה לא משנה כמה גדול תהיה, ואין יותר גדול מפנחס "בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את בני ישראל" במעשה פילגש בגבעה הוא נתבע. אה, אבל אומרים יש לו רקע טוב, הוא צדיק גמור, הוא הציל את כל ישראל, כן הוא הציל פעם עכשיו הוא לא הציל, ותובעים בן אדם על כל דבר ודבר שהיה בידו להוכיח ולא הוכיח. ואם אתם חושבים שזה מוטל רק על מי שיכול להוכיח בכל העולם והוא לא מוכיח הוא נתפס בעוון, לא, הנה בואו תשמעו.

נתחייבנו אנו ואבותינו בדין ערבות, ואין יכולים להפטר ממנה, וזה מזמן נתינת התורה, שנעשו כל ישראל ערבים זה לזה, וכמו שכתוב, רבי אומר, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני הושוו כולם לב אחד לקבל עליהם עול מלכות שמים בשמחה, שנאמר "ויען כל העם כל אחד", ולא עוד, אלא שהיו ממשכנים עצמם זה על זה, ואם כן, כל אחד ואחד קיבל שתי קבלות שהוא בעצמו יקיים התורה והמצוות. אני מקבל על עצמי לקיים את התורה ואני מקבל על עצמי שגם חברי יקבל את התורה, שתי קבלות כי משכנו זה על זה. וגם שישגיח על חברו שגם הוא יקיימם, ולא יניחו לעבור עליהם, כי כל ישראל ערבים זה לזה, וזה הטעם שכאשר אמרו נעשה ונשמע שלח ה' לכל אחד ואחד מהם שני מלאכים, כי אחד בשביל מה שקיבל על עצמו והשני על מה שנעשה ערב גם על חברו, ונתחייב להפריש את חברו מלעבור עבירה.

ולזה אמרו במדרש רבה, בפרשת ויקרא, שה פזורה ישראל, למה נמשלו ישראל לשה, כמו השה שהוא לוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישים, כל האיברים מרגישים תן מכה באיזשהו מקום כל האיברים מרגישים, אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים. מי לא נענש? מי שהוכיח. מי שהוכיח הוא פטור מדין ערבות, אם לא הוא נתפס כדין ערב. אבל אם אתה עשית את השליחות שלך שקיבלת על עצמך, אתה נפטר. לא עשית - אתה תשלם.

תני רבי שמעון בר יוחאי, משל לבני אדם שהיו באים בספינה, ובא אחד מהם והתחיל לעשות נקב בקרקע הספינה, אמר לו מה אתה עושה? אמר לו מה אכפת לך, הלא רק במקומי אני נוקב, אמר לו אוי בער, אבל כשיעלו המים כולנו נטבע בים. כן אם יש איש חוטא וכשמוכיחים אותו הוא אומר מה אכפת לכם, הלא אינו מזיק בעווני כי אם לעצמי, אבל האמת כי בעוונו מזיק לכל ישראל, כי כולנו ערבים זה לזה, ולכן הדין שכל אחד מישראל מוציא את חברו בקיום המצוות אע"פ שהוא כבר יצא כגון קידוש ושופר וכיו"ב, איך, אני כבר יצאתי ידי חובת שופר, איך אני יכול להוציא אותו? מדין ערבות, אז זה לא רק לקיום המצוות, זה גם לא לעבור עבירות, דאם יחסר לחברו כאילו חסר לו, כמו שאומר הרא"ש בברכות פרק ג'.

וכן מחוייב כל אחד להפריש את חברו מאיסור של לא תעשה, כמו שכתוב ביורה דעה סימן ש"ג. שאם אחד רואה בחברו שהוא לבוש שעטנז בשוגג, צריך חברו להפשיט ממנו הבגד אפילו בשוק, ואף לדעת הגהות אשרי שם שאין צריך להפשיט ממנו בשוק משום כבוד הבריות, מכל מקום מי שיגיע לביתו צריך להודיעו כדי להפרישו מן האיסור. אז גם אם אתה נוקט כהגהות אשרי ואתה לא תפשיט אותו בשוק, אבל כשהוא יגיע הביתה אתה צריך להודיע לו שהוא צריך לפשוט את הבגד ולא ללבוש אותו שוב.

וכן בכהן, שישן בבית שיש שם מת, והוא אינו יודע שמישהו נפטר עכשיו, הוא ישן, צריך להודיעו כדי להפרישו מהאיסור. וכן בכהן אמרנו שישן בבית ויש שם מת והוא לא יודע, חייב חברו להקיצו להודיעו להפרישו מן האיסור, ואע"פ שאינו יודע, מכל מקום הוא עושה איסור בשוגג. אבל הכהן לא עושה במזיד, הוא ישן, הוא שוגג, אומר אעפ"כ, גם מי שעושה עבירות בשוגג צריך להודיעו. כן. לא משנה אבל כך כתוב. אח"כ נדון כבוד הרב אני ואתה, רגע כבוד הרב. ולאחר שייוודע מצוה להפרישו מהאיסור. עיין ביורה דעה סימן שע"ג, בהגהה בש"ך שם, ועיין שאלות ותשובות נודע ביהודה קמ"א סימן ל"ה. אז שמה מבואר.

ולפי זה, שימו לב, אף אדם צדיק, מי נקרא צדיק? השומר עצמו מלאכול מאכלות אסורות, יוכל להיות כי אחרי מותו יתבעו אותו שהוא אכל מאכלות אסורות. אדם צדיק שנזהר ולא אכל מאכלות אסורות, יכול שיתבעו אותו שהוא כן אכל מאכלות אסורות, וכאשר יאמר לא אכלתי מעולם, ישיבו לו הלא ידעת כי כל ישראל ערבים זה בזה, וזכור כי איש פלוני אכל מאכלות אסורות ביום פלוני, ואתה עמדת מרחוק ולא הוכחתו ולא מחית בידו, לכן מגיע לך עונש כאילו אתה בעצמך אכלת מאכלות האסורות. ולא יאמר אדם, הלא איני יחיד בעירי ומדוע יהיה עונש עלי לבד, זה אינו, כי כשנתחייב אדם בערבות גדול של כמה אלפים שקלים, אפילו שנתערבו עמו יש עוד ערבים ביחד, כשמגיע זמן הפרעון אפילו אם יגיע אליו רק איזה חלק מן הערבות הוא עולה גם כן לסך גדול. וזה שאנו אומרים, "אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך" "אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו", מה זה הכפילות, לא כפילות, זה לא ענין אחד, קודם אנחנו  מבקשים על  מחילת עוונות ופשעים שלנו, ואח"כ אנחנו מבקשים שטרי חוב שאנחנו ערבים על שטרי חוב שלא באו על ידי פשעינו, כי אם על ידי ערבות של אחרים. נו, אז צריך להוכיח במאכלות אסורות ובשאר עבירות ובכל דבר? אז אם אני מוכיח רק ויש טענות עלי, אני מודה לטוענים, אבל אני את נפשי הצלתי, כמו שכתוב בפסוק, "ואתה את נפשך הצלת" הוא בעוונו ימות ואתה את נפשך הצלת. אז אנשים מבקשים ממני אל תציל את עצמך תמות איתנו. תשכחו מזה, מתוקים, מי שרוצה למות וולקם, אני רוצה לחיות לא רק בעולם הזה, גם לעולם הבא, ואני מזמין אתכם לחיות איתי גם לעולם הבא, חבל שיזרקו אתכם אח"כ לגיהינום גלל שזה שלא הוכחתם כי לא נעים וכל מיני חשבונות, אבל יורה דעה זה שו"ע, הוא אומר שי שחיוב, מה נעשה?

אז לכן יהודים יקרים, גם החפץ חיים אומר כעין הדברים האלה וכבר הקראנו חלק מהם, וככה נוקטים כולם, צריכים להזהר ולהזהיר. וזה דבר פשוט, כי כל מי שרואה דבר סכנה באופן גשמי לגופו של חברו הוא מיד מודיעו, אבל אם זה לעניני רוחו הוא שותק.

על זה אומר השל"ה הקדוש, בפתיחת ספרו בהקדמה, אומר היו שריה כאיילים, למה חרב הבית? היו שריה כאיילים, מה איל הולך ראשו תחת זנבו של חברו, ראיתם פעם חדר של אילים איך הם הולכים? אתה רואה רק גבים, רק גבים, איפה הראשים? הכל תחת הזנב של חברו, ככה היו בזמן החורבן, אף אחד לא הסתכל על השני מה הוא עושה, כולם מורידים את הראש כאילו לא ראו שום דבר ולא הוכיחו. אומר רבי יונתן אייבשיץ ביערות דבש, שעל זה חרב הבית. על זה חרב הבית. מה זה שנאת חינם אומר רבי יונתן אייבשיץ, אתם יודעים מה זה שנאת חינם? שנאת חינם לפי רבי יהונתן זה שעושים גמילות חסדים בגוף עם כל אחד ואחד מישראל, משתתפים בלויות, בניחום אבלים, בביקור חולים, בצדקה, בכל הדברים אנחנו בסדר גמור, אבל שאנחנו מגיעים למצות תוכחה זה שנאת חינם, למה? בקל בקל אתה יכול להציל את חברך, בקל. לומר לו אחי, למה לא תעשה כך, למה תעשה כך, בקל, תגיד זה הכל, ישמע ישמע, לא ישמע לא ישמע, אבל אתה צריך להגיד, אם לא זה שנאת חינם. האדם הזה יאבד את עולמו. אדם זה יאבד את עולמו.

לכן אנחנו הולכים להוציא בקרוב, לוקחים אחריות בשביל ישראל, למרות שאחרים לא כל כך אכפת להם, ואנחנו קוראים לכם בהזדמנות זאת מי שרוצה להשתתף איתנו, אנחנו הולכים להוציא מאות אלפי דיסקים חדשים עכשיו בנושא הכשרות, בכל נושאי הכשרות שדיברנו לאחרונה שיגיע גם לבתי החרדים שהם רק שומעים משמועות של אחרים ששמעו שמועתי, ונכשלים בלשון הרע ומאבדים את העולם הבא ואת הזכויות שלהם מעבירים אלי, חבל אני מפוצץ כבר, אני רוצה להגיד לכם, תחוסו על נשמתכם, תתחילו להקשיב, אני לא רוצה להרע לכם, אני רוצה להיטיב לכם. אבל אם תבדקו כמוני את מה שאני בדקתי תמצאו לפחות כמוני. ואני כשאני בודק בודק יסודי עם עובדות עדים עדויות מוקלטות ומצולמות, ואתם רואים שאני מראה כל פעם עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, והשמעתי באחרונה גם מה אמר הרב עובדיה יוסף בענין זה גם של ההשגחה, שהוא היה מודע למה שעושה מחפוד וכו', ויעץ לי עצה שהיא לא בדיוק כמו שלמדנו כרגע. אבל אני כבר קיבלתי הוראות מהרב יהודה שפירא מה לעשות, ועשיתי כפי מה שהוא אמר, ויצאתי ידי חובה לפני 14 שנים, אבל כיון שהם התחילו להשמיץ מחדש, כמו שהסברתי בהרצאות האחרונות לא נותרה ברירה אלא להעמיד את הדברים על דיוקם ולהוכיח לעולם מיהם המשקרים המסלפים ומחטיאי הרבים ומי דואגים לזכות את הרבים. מי שירצה לשמוע מה אמר הרב עובדיה יוסף יוכל לשמוע באתר שופר או באפליקציות, אנחנו נוציא מאות אלפי דיסקים מיד בימים הקרובים ומי שירצה לתרום ולהצטרף במניה של אלף שקלים בעשרה תשלומים להיות נוטל חלק בזיכוי הרבים וכך יצא ידי חובה שהוא מוכיח ומזהיר לפחות ומתריע, אפילו מספקות דאורייתא, והיה זה שכרו ואת נפשו יציל.

ברוכים תהיו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...