הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק סז | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: 

לעילוי נשמת שמואל בן אידה - מנוחתו עדן תהיה נפשו צרורה בצרור החיים אמן. 

שולה שולמית סוליקה בת שרה - רפואה שלמה מהרה וכל הישועות לא תסבול כלל אריכות ימים ושנים ותהיה שמחה ומאושרת, החלמה מהירה ללא כאב כלל אמן כן יהי רצון. 

שמחה אשר בן פרידל - יזכה להתמיד בלימוד תורה לשמה בקניינה זיווג הגון מהרה עם אשה צנועה למהדרין יזכו להקים בית נאמן בישראל לעבודתו יתברך והצלחה רוחנית בקדושה וטהורה לכל משפחתו אמן. 

הכרת הטוב וכפיות טובה סז, 

הכרת הטוב במשנתו של רבי אריה לוין זצ"ל 'רבם של האסירים' ;

בצוואה הוא כתב: "הייתי נזהר מאוד מבלי להיות כפוי טובה חלילה, למי שהיטיב עמי כמו שאמרו חז"ל: "כל הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בטובתו של הקב"ה" ואמרו במדרש רבה (שמות ד ה): "הפותח פתח לחברו את נפשו חייב ליתן עליו" וזאת עמדה לי, שהיה לו הכרת הטוב. 

הכרת הטוב במשנתו של רבי דב בעריש וינדנפל זצ"ל הרב מצי'בין; 

הרב זצ"ל כשהיה בגלות בעיר למברג, בתקופת מלחמת העולם השניה קיבל חבילת מזון מיהודי אחד והוא לא הכירו, החבילה היתה לזמן מה מקור מחיה לו ולמשפחתו הוא לא הפסיק כל העת להתענין ולברר: 'מי הוא אותו שליח אלמוני?' אבל העלה חרס בידו, רבנו לא נח ולא שקט עד שש שנים לאחר המלחמה ואז נודע לו סוף-סוף הכתובת של אותו יהודי בלונדון ומיד שיגר לו מכתב: 'תודה!' מקירות ליבו. שש שנים, הוא מנסה לאתר את הבן האדם שהביא לו חבילה, בשביל להכיר לו טובה, קיבל את הכתובת שלח לו מכתב תודה. 

יום שישי האחרון הגיע לי זר פרחים הביתה מישהו כתב: 'הכרת הטוב!' אבל לא כתב מי הנותן, והכרת הטוב צריך שידעו מי הנותן, אתם רואים הוא מחפש אותו שש שנים, איפה אני אחפש עכשיו את הבן אדם של הפרחים? - השם ישלם גמולו טוב! אבל לפעם הבאה צריך לכתוב. 

הכרת הטוב במשנתו של רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בעל ה'אבן האזל'; 

להכיר טובה למי שגרם להרהורי תשובה, תשמעו מעשה - לא תאמינו! מסופר על מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל שלעת זקנתו וחולשתו הרבה, בא לעליה לתורה של הבן של הצדיק רבי שלום אייזן, הוא כבר זקן, חלש, יש עליה לתורה, של בר מצווה, של יהודי צדיק בשם רבי שלום אייזן הוא מטריח את עצמו לבוא. 

שאלו אותו: 'למה הטריח את עצמו כל כך?' 

ענה: "שיש לו חובת הכרת הטוב כלפיו" 

'מה הכרת הטוב?' כולם תמהו: 'מה החובה של הכרת הטוב כלפיו?' 

אז הוא ענה להם ככה: "כשהוא הזמין אותי בהזמנה לבוא לעליה לספר תורה, אז הוא חשב: מה, כבר רבי שלום אייזן עושה בר מצווה?! הרי זה רק עתה הוא נישא - עברו שלוש עשרה שנה כל כך מהר?! וואי, איך הזמן עובר כל כך מהר! צריך להספיק לעשות תשובה' וכיוון שבגללו חשבתי: 'שצריך לעשות תשובה' אז יש לי רגש הכרת הטוב כלפיו וזה מחייב אותי! לכן באתי", ההזמנה שלו גרמה לי להתעורר לתשובה שהזמן טס עברו שלוש עשרה שנה איך אני לא אכיר לו טובה על הרהור תשובה שהוא גרם לי בהזמנה? 

ממש כמו ש"ס... 

הכרת הטוב במשנתו של החזון איש רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל; 

פעם הוא ציווה, על אבי המחבר: להיכנס אליו, פעם ציווה, האבא של המחבר: 'להיכנס לחזון איש ולבקש ממנו: 'להתפלל על אמא', אמא חלתה ו'צריך ללכת לחכם שבעיר לבקש: 'ברכה' הרופאים לא ידעו מה יש לה 

למחרת הייתי בבית וסיפר לי אבי: 'שאמא החלימה' כמו שחלתה בפתאומיות נרפאה בפתאומיות. וציווה עליי: 'לגשת לרב החזון איש לספר לו: 'שהיא כבר בריאה!' 

באתי לבית רבנו בשעות הערב נקשתי בדלת פתח לי את הדלת הבחור דוד פרנקל הוא היה משמש הרבה את רבנו, וכשראה אותי סירב לי להניח לי להיכנס, התווכחתי אתו זמן מה עד שנענה והכניסני. 

כששמעה רבנו שאמי החלימה אורו פניו! ואמר לי בשמחה גדולה: 'אין לך מושג איזה מצווה עשית! כל העולם באים אלי לספר את הצרות אבל כשבאה הישועה - אין איש טורח לספר לי על כך! תודה לך שבאת לשמח את ליבי'. 

למה האבא שלח את הבן להודיע? אפשר שזה מעוד טעם... אם לא יודיעו לו שהיא החלימה - יכול להיות שהחזון איש ימשיך להתפלל עליה! בשעה שהיא כבר בריאה, צריך להודיע. 

וגם על זה התלונן הבבא סאלי: 'כולם באים להגיד לי את הצרות - ואף אחד לא אומר לי את הישועות!' 

החזון איש זצ"ל נסע לתל אביב במונית עם רבי דוד פירנקל ועוד תלמיד חכם אחד, לאן הם נוסעו? לבר מצווה של הבן של רבי מנדל דויטש זצ"ל, זאת למה? לאות הכרת הטוב לרבי מנדל, שעזר לו עם החבילות ברדתו מהאוניה כשהגיעו יחד ארצה. הגיעו ארצה באוניה מי עזר לו? רבי מנדל עזר לחזון איש להוריד חבילות מהאוניה, אז הוא זוכר לו הכרת הטוב, אז כשמגיע הבר מצווה הוא טרח להגיע לבר מצווה בגלל שהוא עזר לו להוריד את החבילות. 

פעם אחת הגיע רבי מנדל, לבית של החזון איש, והרבנית טענה: 'שהדבר מפריע את הלימוד של בעלה!' 

אמר לה החזון איש: 'הלוא זה רבי מנדל שעזר לנו עם החבילות לרדת מהאוניה!' 

ואז היא נתנה לו להיכנס - הפלא ופלא. 

פעם שכב החזון איש על חוף הים לצורכי בריאות, ניגש אליו יהודי שהיה נדמה לו שהרב שוכב פרקדן והעיר לו: 'שאסור לשכב כך!' 

רבנו הסתובב לעבר האיש ונענע בראשו כאומר: "יישר כוחך!" בין אם ההערה מוצדקת או לא אבל הוא רוצה שלא יכשל באיזה שהוא מצב שהוא לא ראוי, אז הוא אמר לו קודם כל: 'יישר כוח!' מה הוא התכוון? לטובה הוא התכוון אז צריך להגיד: 'יישר כוח!'. 

ועכשיו סיפור מדהים! ואחריו יותר מדהים!! בזמן 'מלחמת השחרור' בערב שבת הגיע איש הגנה אל רבנו ויעץ לו: 'לעזוב את הבית בליל שבת השעה סכנה מהתקפה של ערבים!' הבית של הרב היה בקצה העיר באמצע רחוב חזון איש באמצע! איפה שהתלמוד תורה שמה, שמה זה היה קצה העיר, ושמה היה הצריף שלו, לא היו הרבה אנשים כי הוא היה פה, היה פה רק כמה משפחות בהתחלה הוא היה בהתחלה וסביבו התקבצו כולם ונהיה היום מאה תשעים אלף (190,000)! אז זה היה נקרא 'קצה העיר' 

ואז אמר רבנו להגרש"ז אולמן בנימה של זלזול: 'הם רוצים לשמור עליי?!' אבל המשיך ואמר: 'היות והם מתכוונים לטובתי אין מן הראוי להראות בפניהם להראות בפניהם ככפוי טובה', אילו נותנים עצה טובה להתרחק מהבית אם תהיה התקפה בקצה הם יתקפו את הבית הראשון וחלילה תהיה סכנה, אז לא ראוי לראות בפניהם כפוי טובה, אבל מישהו צריך להיות בבית בשביל המניין 'ותיקין' מתפללים בנץ בבית הזה, 

אז הוא ביקש מהרב אולמן: שישן אצלן בבית, והוא יצא לישון אצל רבי שמואל גריינמן ומסר לו מפתח של הבית, ועשה בו קשר כדי שיוכל לטלטלו בכנף בגדיו ובקש: 'לא לפרסם את הדבר!' כדי לא להכניס את הציבור לפחד. 

בבוקר הגיע רבנו מוקדם לפני כל המתפללים כדי שלא ידעו שהוא הלך ללון במקום אחר. 

למחורת שוב באו ואמרו לו מה'הגנה' עוד פעם: 'לא כדאי לישון בבית כי עלולה להיות התקפה של ערבים...' 

ואז הוא אמר: 'מספיק הראתי להם שאני כבר לא כפוי טובה!' - וישן בבית. שמעתם? הוא לא מאמין בזה בכלל! לכן הוא נתן למשהו אחר לישון בבית, והוא לא ביטל את ה'וותיקין' אבל בכל אופן משהו דואג כאילו, אז צריך להראות לו שאתה לא כפוי טובה, סתם הוא טרח בא ואתה מזלזל ככה?! אז פעם אחת בשביל להראות להם שהוא לא כפוי טובה הוא עשה את זה. 

ועכשיו, סיפור-סיפור! בשעת הבוקר מוקדמת לאחר תפילת שחרית בותיקין הלכו החזון איש והבחור שמואל צבי קובלסקי במשעול הפרדסים, כל בני ברק היתה פרדסים. בהמשך הרחוב חזון איש של היום מה שנקרא היום רחוב עזרא, באותם ימים והרחיקו-והרחיקו לכת, ולפתע התקדרו השמים מעבים ומטר עז ניתך ארצה! עכשיו אין הגנה פרדסים ואין סככות ואין כלום. עמדו השנים בצד הדרך בלי מגן בלי מחסה רחוקים ממקום ישוב. ולפתע נעצרה לידם משאית ענק הנהג פתח את הדלת והזמין אותם לעלות, שכן הוא נוסע לכיוון בני ברק. הגשם שוטף הדלת פתוחה, הזמנה בעינה אך החזון איש לא נחפז להענות לבקשה 

בישוב הדעת של גדול הדור, איש ההלכה הוא שואל את הנהג: 'אתה שכיר או בעל הרכב?' אם הוא שכיר - אין לו רשות לעלות נוסעים על רכב של בעל הבית בלי רשות, ועל חשבונו של בעל הרכב אתה יכול לעלות אנשים?! 

המטר יורד בעוז והנהג מודיע: 'שהוא בעל הרכב' 

פניו של החזון איש אורו והוא דחק בבין הלוויה שלו לעלות על המשאית, למושב ליד הנהג יש שמה רק מקום אחד בלבד, הבחור התנגד התפתל וניסה לתמוך ביד של הרב לסייע לו לעלות לתא של הנהג, אבל החזון איש הדף אותו בנחישות פנימה, בצורה שלא ניתן להתנגד ולא שעה לתחנוניו של הבחור ולבקשות. ובכל אותה עת כמובן הגשם ממשיך לרדת... 

והבחור שואל: 'למה? רבי! למה, למה?' 

והחזון איש עונה לו: 'כי אני חייב לך הכרת הטוב שהסכמת ללוות אותי בטיול, אז אתה ראוי לשבת ליד הנהג! ואני ישב מאחורה' 

הבחור בצר לו מצא את הנימוק ששכנע את החזון איש וקרא: 'אבל רבי! מה ויאמרו הבריות כולם ירננו עלי? הם יראו שאני יושב ברווחה ליד תא הנהג המוגן והרב יושב מאחור בארגז משאית פרוץ?!' 

מעניין, הטיעון הזה כאילו דואג לעצמו: 'אם יראו אותי שהוא יושב ברווחה וזה...' והוא יכול להיות שהוא התכוון לחילול השם יש חילול השם בזה: 'איך ואתה נותן לרב לשבת מאחורה ואתה יושב מקדימה?' אולי הוא חשש מזה, 

- וזה הנימוק שיש להתחשב בו, אמרו חז"ל (ביבמות קג): "הצדיקים טובתם שלמה!". 

עלה החזון איש ישב בארגז של הרכב שהיה מוגן מפני הגשם ביריעת ברזנט כבדה וקרה, והורה לנהג: 'לנסוע' 

כשהגיעו לפאתי הישוב, לבתי העיר הראשונים ביקש החזון איש מהנהג: 'לעצור' 

והתחלף עם הבחור, שלא היה חילול השם, שלא יגידו את מה שהוא אמר... 

הכרת הטוב היא התשתית לכל! אין מידה רעה כמו 'כפיות טובה' כך מובא בספר החסידים (תרסא) ואין בעל מידות כחזון איש, 

פנה אל הנהג שאל אותו: 'במה אני יכול לגמול עמך חסד שעשית עימנו? במה אני יכולה לברך אותך?' 

ענה לו הנהג ואמר: 'יש לי כל; בריאות, משפחה, ילדים, פרנסה!' 

הבחור ראה שיש עת רצון אצל הרב החזון איש ואמר לו: 'רבי, אני זקוק לברכה!' 

- 'על מה?' שאל אותו החזון איש, 

אמר לו: 'אני צריך חברותא טובה!' עוד באותו יום גשום הסדיר החזון איש: שרבי שלמה ברמן זצ"ל החתן אצל הסטייפלר היה מראשי הישיבה, ואז מהבחורים המבוגרים ומהאריות שבחברותא - שילמד אותו בחברותא! ובנוסף לכך קבע עמו חזון איש עצמו לימוד בחברותא כל יום; בבוקר, ובערב! החברותא בבוקר היתה במהלך הטיול כמו שהם תמיד מטילים בבוקר, כאשר החזון איש קורא בעל פה את דברי הגמרא ומבאר אותם כדרכו בבהירות ובעמקות, בתקופה קצרה סיימו שתי מסכתות על בוריין וכן את 'שר הגמול' להרמב"ן זללה"ה. 

חצי שנה לאחרי המאורע שהוא סידר לו את החברותא, את הרב ברמן. 

שאל החזון איש: 'האם הברכה לחברותא טובה אכן התקיימה?'... 

שיר: "הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''... 

*אנו מודים לה'! שקמנו הבוקר בריאים ושלמים לעבודתו יתברך, להתפלל ותיקין, ציצית, תפילין, ברכות, שמונה עשרה, קריאת שמע, שירים, שיעור, - 'הכרת טוב' להכיר טובה לה'! 

לכן: (שיר): 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''... 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":