תמלול
חכמת המצפון פרשת בא - מאמר רנ"ג | הרב שמעון משה חי רחמים
- - אין זו הדרשה, אלא עיקרי הדברים מספר 'חכמת המצפון' מאמר רנג - -
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות י"ב כ"ב).
מאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע (ב"ק ס́.), לבד מה שהיתה להם כבר לישראל מצוה המגינה עליהם מפני המשחית, ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית, ניתוספה כאן מצוה של ואתם לא תצאו.
כיצד הגנתה של מצוה זו, אנו מוצאים בפרשת הפיכת סדום כשהציל הקב"ה את לוט, נאסר עליו להביט בפעולות של דין הנעשים בסדום, מבט על פעולות של דין יכולה להביא להרגשה אצל המביט כאילו הוא עומד חוץ לדין, כאילו הוא יכול לעמוד גם במידה של דין, משמעות הציווי של אל תביט אחריך היא, שגם אתה חייב בעונש של דין זה, הצלתך באה מכיון שעמד לך זכותו של אברהם, בזכות זה אתה ניצול למרות היותך חייב, אם תביט בהפיכתם הרי תיהפך לנציב מלח כפי שמחייב המצב שלך, ותבט אשתו ותהי נציב מלח.
באותו מהלך מתפרש גם המצוה של ואתם לא תצאו, משמעות המצוה היא, בזמן שמידת הדין פועלת אין לכם תקומה, יציאת מצרים באה רק מטעם שהגיע זמן הגאולה, מטעם של זכות אבות, ההבטחה לאבות בעיתה אחישנה, מצד המצב שלכם ואתם לא תצאו, הסתתרו והתחבאו בבית של דם פסח כדי שלא יפגע הדין בכם, אם תצאו מאותו הבית, כאילו המצב העצמי שלכם מחייב הצלה, שוב ניתנה רשות למשחית לחבל.
למדנו כי חוץ מהידיעה על מדת הדין, קיים ציווי של פחד הדין, רק קיומה של מצוה זו יש בכחה לשמור מפגיעה של דין, המצוה למסור לבנים עניני יציאת מצרים כוללת גם מצוה והוראה זו, מסרו לבניכם כי רק אם תפחדו מדין תוכלו לעלות ולהצליח, אדם שאינו מפחד אדם שאומר יהיה טוב, לא יוכל להצליח, רק אדם שהוא מלא פחד ואימה מדין, רק כשהוא מפחד שמא גם בו תפגע מידת הדין, ומבקש צד רחמים וחסד לבל תפגע בו, רק אז קיימת אפשרות שיוכל להצליח.
הענין של הקב"ה חישב את הקץ מתפרש במפרשים בכמה אופנים, יש שפירשו כי הקב"ה חישב את החשבון ארבע מאות שנה מאז ברית בין הבתרים, אמנם על הפסוק ליל שימורים הוא לה́ אנו מוצאים פירוש שונה, רש"י מפרש שהיה הקב"ה שומר ומצפה לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים, הספורנו מפרש בהרחבה, שהיה מצפה להוציאם כי לא ענה מלבו, אבל לא מצא את ישראל מוכנים וראויים לגאולה עד אותה הלילה, ואותה היה משמר ומצפה כי חפץ חסד הוא, כאמרם ז"ל שהקב"ה מחשב את הקץ.
המשגיח זצ"ל היה רגיל לבאר דברים אלו במהלך זה, אחת ממדותיו של הקב"ה היא החסד, לבד מגוף הפעולה של חסד אנו מוצאים כי הוא חפץ חסד, מדת חפץ חסד היא מדה הקודמת לגוף החסד, אותה מידה של חפץ חסד פועלת בזמן של כי לא ענה מלבו, אבל לא מצא את ישראל מוכנים וראויים לגאולה כמ"ש בספורנו, אותו זמן שישראל לא היו מוכנים לגאולה שלא נזדככו עדיין נשמותיהם, עדיין לא היה זמן ראוי לפעולה של חסד, אך במה שנוגע לחפץ חסד לא היו מעכבים, משמר ומצפה כי חפץ חסד הוא.
יחד עם פחד הדין שהוא תנאי לכל עליה והצלחה, צריך לדעת כי פועלת גם מידה של חפץ חסד, גם בזמן של פעולות דין המטרה היא רק חסד, רצונו של הקב"ה היא לעולם חסד, יסוד המידות הוא אל רחום וחנון, ליל שימורים של פסח אינו נוגע לזמן זה גרידא, שימורים לדורותם, בכל דור ודור בשעה שרואים דין חייבים לחיות עם שתי ידיעות אלו, פחד ואימה של ואתם לא תצאו, וידיעה כי גם בשעת הדין פועל הענין של חפץ חסד.
שתי הנהגות אלה דין וחסד באים בעצם כסדר אחד, תכלית הבריאה היא ליהנות מזיו השכינה, תכלית שכל אחד ואחד חייב להגיע אליו, אבל אי אפשר להגיע לתכלית זה בלי דין, כי בלי דין אין כאן אלא ויתור בעלמא, כדי שיהיה החסד של ליהנות מזיו השכינה שלם באה מידת הדין, על כל אדם בחייו הפרטיים עוברים זמנים של נסיון זמנים של דין, על האדם להכיר בהם כנסיון שנועד כדי להתעלות על ידו, אילמלא היה אברהם אבינו עובר עשרה נסיונות, לא היה מגיע למדריגותיו של אברהם אבינו.
החסרון של דורנו הוא בזה, שבנסיון רואים רק את מדת הדין, אבל אצל הקב"ה הוא ליל שימורים להוציאם, יחד עם הנסיון שניתן לאדם ניתן גם הכח לעמוד בו, על האדם לנצל כח זה, אם תתעקש תצליח לצאת מן הנסיון באופן של התעלות, בהרבה הזדמנויות אנו מזכירים זכר ליציאת מצרים, הסבא זצ"ל מסלבודקא פירש, כי המצב של יציאת מצרים בא לישראל פעם אחת למעשה, להלכה יוכלו לעולם לשאוב מאותו מצב פתרונות לבעיות השונות, הנהגות החיים, בעיות בחיים, התשובות על כל אלה חייבים להוליך לפרשת יציאת מצרים, שם ראו שהקב"ה מנהיג את העולם.
(מערכי לב).