מצפה רמון - מצפה רמון

בהנ"ו והעב"י!

הדברים שנאמר הערב יהיו לע"נ וכו' מנ"ע, להצלחת ובריאות איתנה וכו' פנחסוב, ברכה והצלחה חזרה בתשובה שלימה וכו' שמירה מעין הרע בן זכר וכו' ולהצלחת וכו' אלמליח מארגן ופעיל שופר, וכו' ופרנסה בשפע וכו' הריון תקין עובר בריא ושלם לידה קלה ע"ד הטבע ופרנסה בשפע וכו' שלום בית וכו' צדיקים ויראי שמים וכו' רפואה שלימה בריאות איתנה פרנסה בשפע שמירת הלשון צדיקים ויראי שמים וכו' לע"נ וכו' ונחת מכל יוצאי חלציהם וכו' אמונה ובטחון שמירת הגוף והנפש עליה רוחנית בתורה וכו' הריון קל ובריא

תודה רבה לכם על האמן…

[אמן!]

תהיו בריאים!

04:40

פרשת תצוה

כן רבותי!

בפרשת "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" - יש לנו מה ללמוד!

"ואתה תצוה" זה שאומר הכתוב: "זית רענן יפה פרי תואר קרא השם שמך"

"וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל! כמו גפן ותאנה תמר ארז?

אלא, מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרים אותו ואחר כך מורידים אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטים אותו מעלים אותו לגת, ונותנים אותו במטחן, ואחר כך טוחנים אותם, ואחר כך מקיפים אותו בחבלים, ומביאים אבנים ואחר כך נותנים את שומנן - כך ישראל; באים עובדי כוכבים וחובטים אותם - ואחר כך עושים תשובה, והקב"ה עונה להם!"

אז למה אנחנו נקראים "זית"?

כמו הזית עד שיצא ממנו ה"שמן למאור" האור הגדול עד שיצא ממנו צריך לעבור כל כך הרבה תהליכים… כך ישראל עד שתוציא מהם את מה שהם מסוגלים להגיע בתשובה ומעשים טובים - צריך לשלוח את אומות העולם עובדי כוכבים, שיבואו ויחבטו בישראל! עד שהם יעשו תשובה - ויצא מהם האור 'אור התורה'!!

"דברי חז"ל אלה הם אות ומופת ללימוד המוסר! כי המצב של כלל ישראל דומה למציאות הזית שטמון בתוכו "שמן זית זך!" אמנם אין הזית נותן את שמנו בנקל אלא דרושה עבודה רבה ומיגעת כדי להוציא את השמן הנמצא בתוכו, ואם לא מתיגעים וטורחים בכל העבודות הללו - הזית יהיה פרי חמוץ ומר! כן מצב כלל ישראל ומצבו של כל יחיד ויחיד; כל מי שלא מתייגע לעקור את הרע מתוכו ולהוציא את החלק הטוב שבו - יתכן שיחיה חיים שלמים וארוכים ולא יכיר לעולם את השמן הטמון בו, את האור הגדול!

ואין הדברים אמורים רק בפשוטי העם, אפילו בקרב לומדי התורה, יתכן שכל חייהם יחיו רק עם מציאות הזית, ולא יגשו כלל אל האור הנמצא בהם! כשם שיתכן ואדם אוכל זיתים ומברך עליהם 'ברכות הנהנין' ועדיין לא טעם כלל מן הטוב האמיתי שהוא השמן המצא בגוף הזית, כן יתכן במי שעושה מצות ולומד תורה ואין זה אלא כאכילת זית ללא טעימת שמן שהוא האור האמיתי!

לעומת זאת החלק הרע הנמצא בנו הרי הוא גלוי לעין וצלול ואין דרוש שום מאמץ להוציא, אלא פורץ ויוצא מאליו! וכמו שכתוב: "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום!" ואם כן מה רבה העבודה המוטלת עלינו כי אנחנו נדרשים ליגיעה מרובה וכוחות להוציא את הטוב שנמצא בנו ולחסום את כוחות הרשע שלא ינהיגונו.

מובא במדרש בקוהלת: "רבי שמואל ברבי יצחק מתני לה בשם רשב"א: "שבעה הבלים שאמר קוהלת - כנגד 7 עולמות שאדם רואה"

"7 עולמות עובר האדם בחייו וכל תקופה היא עולם מלא! ודרושה יגיעה רבה להתגבר על המכשולים המיוחדים לתקופה זו;

"בן שנה דומה למלך - הכל מחבקים ומנשקים אותו!" תקופה זו כאשר התינוק מוטל בעריסה והכל דואגים וטורחים עבורו מחבקים ומנשקים אותו כשם שמכבדים את המלך - הוא עולם מלא! וחייבים אנו להתמודד עם עולם זה; וכל הגאוה הנמצאת בנו - נובעת מאותו עולם שבו כולם מכבדים אותו".

מאז שהיינו קטנים התרגלנו להיות 'מלך' ואנחנו רוצים שימשיכו 'לנשק ולחבק' אותנו…

"על זה אמר שלמה המלך עליו השלום: שהעולם הזה נחשב להבל! וכל שלא יתייגע לעקור את הדברים הנגרמים מאותה תקופה - לא יוכל להתגבר על כוחותיו ומידותיו!

"בן שנתיים ושלוש - דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין, בן 10 שנה - קופץ כגדי"

"והתכונות האלה נמצאות אפילו בנו וחייבים להתמודד עימן!"

"בן 20 - כסוס", משפר עצמו כל הזמן ורוצה לשאת אשה, נשא אשה - הרי הוא כחמור, הוליד בנים - מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות, הזקין - הרי הוא כקוף!"

"וכל אותן התקופות, דומה בעיניו, כאילו ואין לפניו אלא אותו עולם, ומבלעדי זאת - אין כלום!

ודומה כאילו שמלבד הזית וטעמו אין בו כלום, ואינו מרגיש כלל במציאות השמן הנמצאת בגוף הזית.

עלינו להתמודד עם תחושה זו, כשנתבונן למפרע על התקופה החולפת בחיינו, כשם שהגדול מביט על מעשי הקטנים שמשחקים בחולות, או על הנער שקופץ ומשחק כמו גדי… - בודאי הוא בז להם ולמעשיהם! ונראה בעיניו כאילו היא שטות גמורה היא!! מבזבזים את החיים ולא מנצלים אותם!!!

כמו כן חייבים אנו לראות את תקופת הבחרות והנישואין! ועל זה אומר קהלת, שכל התקופות והעולמות - אינן אלא "הבל הבלים"; 7 הבלים כנגד 7 התקופות שמנה פה קוהלת.

"והוצרך לומר זאת מפני כל תקופה שהיא עולם מלא ונסיונותיו עמו!

בראתי לו תורה תבלין - רמח"ל

הרמח"ל ב'מסילת ישרים' כתב: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין"

אז השם אומר: יש יצר -ה-רע אין יותר רע ממנו! אני בראתי אותו. אבל נתתי תבלין שימתק אותו - זה התורה!

"ואי אפשר בשום פנים שירפא אדם מזאת המכה - בלי זאת הרפואה!"

כמו שאומרים לנו שלדלקת צריך אנטיבוטיקה, ואספרין לא יועיל

- ככה אומר הקב"ה: אין שום תרופה נגד יצר הרע, רק התורה הקדושה, זה התבלין. אני בראתי את יצר הרע ואני בראתי גם את התרופה, והתרופה זה התורה.

"ומי שיניח את התרופה ויקח זולתה - אי אפשר שיוכל להתרפא מיצר הרע! ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר בו מדרגה אחר מדרגה, והוא לא יבין עד שימצא את עצמו שקוע ורחוק מן האמת מרחק גדול! שאפילו הרהורי דברים לבקש את האמת לא יעלו על ליבו"

"ללא יגיעה נמצא האדם דוגמת הזית, שאינו יודע ואינו מבין שלא נגע כלל באמת, וכן כאשר אינו טורח בעבודתו הרוחנית ולא נוטל את האמצעים הראויים החושך מתגבר עליו ואינו מהרהר כלל שיש דרכים אחרים ומצבים שונים שבהם נמצאת האמת, ממילא כוחותיו ומידותיו הרעים - שולטים בו באין הפוגה !

נמצא, שחובת לימוד המוסר הכרחית לנו לגלות את האמת שלנו ולהוציא את האור מקרבנו.

פורים

והנה אנחנו מתקרבים לימי הפורים שבאים עלינו לטובה! ויתכן שיעברו עלינו הפורים האלה, נקרא את המגילה שוב… נקיים מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, אבל את האור האמיתי במגילה לא נמצא ולא נראה ולא נבין! ורק על ידי עמל - אפשר לזכות להגיע לאמת ! וכבר נאמר: "אדם לעמל יולד".

יש לנו משימה בחיים; זה להוציא את האור הפנימי שלנו האור הרוחני החוצה! מעל החומר. וכמו שהזית, אם לא כותשים אותו הדק הדק עד שיוצא ממנו השמן וכל התהליכים שצייננו, אי אפשר להגיע למיטב שבו! ככה בן אדם, אם לא יתייגע בלימוד המוסר כראוי - לא יוכל להוציא מעצמו את הטוב שבו!

ואנחנו נהיה לפני פורים, וצריכים לזכור שכמו שבפורים היתה גזירה גדולה על היהודים! אנחנו גם נמצאים עכשיו בתקופה קשה לעם ישראל! ואז - 127 מדינות הכריזו "להשמיד להרוג את כל היהודים!" והיום - לא כולם אומרים בקול רם, אבל אין פחות מהמספר הזה ש'לא אכפת להם - שאנחנו נתאדה!…'

הבעיות הם קשות !! מסביבנו - אויבים, האיסלמיזציה - גואה! אנחנו חיים במחלוקות, אין לנו בנין רוחני יציב, ואנחנו צריכים להתמודד מול כל הסכנות האורבות!

וצריכים ללמוד: מה עשו באותם ימים? איך נפטרו מהצרה?

אז היו שם 2 צדיקים; מרדכי ואסתר. ומה אפשר לעשות איתם בשביל להציל עם שלם! מצפרניהם של כל כך אויבים 'המנים' כמו שיש היום? איך אפשר להנצל?

 - הם לא הקימו 'יחידות מיוחדות' ולא רכשו מטוסי אף 35… ולא עשו שום דבר מהסוג הזה…

הם הגבירו את האור! הם הגבירו את האור של היהודים. כנגד החושך של "הנהנו מסעודתו של אחשורוש" של החומר של החומריות של הכבוד, של הלהיות שותף עם הגוים… הם הבינו שאת זה צריך לדכא! ולהאיר את הנשמה!!

לכן הם התענו 3 ימים ו-3 לילות - התישו את הכוח הפיזי לחלוטין, והגבירו את האור הרוחני - עשו תשובה!

והקב"ה פשוט שינה את הגזירה: "ונהפוך הוא! אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" זה כל הפטנט, כתשו את הזית טוב טוב; לא אוכלים ולא שותים 3 ימים - זה לא פשוט! תנסו… ואחרי זה, מה שנשאר זה רק חיבור לקב"ה! אין שום טעם בחיים, שום הנאה, רק חיבור לקב"ה ורוחניות.

וזה שינה את הגזירה, וכל הכח של 127 מדינות - הכל נהפך עליהם!

נו, יש מישהו היום שיאמץ שיטה כזאת עכשיו מול כל האויבים ויעמוד ויכריז לפני כל האומה:

"בואו נקבל עלינו תענית, ונשוב בתשובה לפני אבינו שבשמים, וממילא יתפוגגו כל האיומים והסכנות, והקב"ה יהפוך את הכל שנוכל להגיע סוף סוף לגאולה, כמו בנין המשכן דאז - בנין בית המקדש דהיום ויבוא שלום על ישראל כמו שצריך!"

מי יכול לעשות כזה דבר? אתם מכירים איזה מנהיג שיכול לעשות דבר כזה? לעמוד לפני כולם! ולהכריז: שזה מה שצריך לעשות!

 - חבל על הזמן… רק חומר וחומר, ועוד חומר, ועוד חומר ועוד חומר…

בואו תראו איך התנהג יעקב אבינו עליו השלום;

כתוב: "ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים" מאיפה היה להם עצי שיטים למשכן? במדבר מאיפה יש עצי שיטים? מהיכן הקרשים?

אלא, יעקב אבינו עליו השלום נטע אותם בשעה שירד למצרים.

אמר לבניו: "עתידין אתם להגאל מכאן! והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלים: "שתעשו לו את המשכן" אלא נטעו ארזים שבשעה שיאמר לכם: "לעשות לו את המשכן" יהיו ארזים מתוקנין לכם"

מיד עמדו ועשו כן.

יעקב אבינו כשירד למצרים עם בני ביתו, הוא היה בצער גדול שהוא נאלץ לעזוב את ארץ ישראל! וללכת למצרים הטמאה "ערות הארץ", עד שהקב"ה עודד אותו שלא יפחד.

ולמרות הטירדות המרובות להתכונן לנסיעה; להכין שם גם ישיבה על ידי יהודה, לבקש מפרעה שיהיו נפרדים מהמצרים בארץ גושן, ההתרגשות שהוא עומד לפגוש את בנו "יוסף חי" - למרות כל זאת, הוא לא שכח, וציוה שיביאו ארזים למצרים עבור המשכן שיבנה בעוד מאות שנים!! תראו איזה הכנה של אבי האומה הישראלית.

"וקשה להבין: מה החרדה הזאת? דוקא בשעה שמלאה כל כך בענינים דחופים! היוקר של הלחם…"

של הבנזין, יש עליה! עכשיו כולם עסוקים בזה, מישהו חולם עכשיו על בנין בית שלישי, מישהו חולם על זה?

אף אחד לא חולם על זה!

והוא מאות שנים לפני!! עם כל הטרדות הממש גדולות!!! הוא דואג שיביאו את העצים למצרים.

וכן 'יוצאי מצרים' אחרי מאות שנים של שהיה ושיעבוד, בשעה שיש התרחשויות גורליות! ו'עשרת המכות' ומשתנה מצבם מן הקצה אל הקצה!! כולם תפוסים במחשבות…

והנה, מה הם דואגים לפני שהם יוצאים?

 - לקחת איתם את הארזים, בשביל שיוכלו לבנות את בית המקדש.

כולם יוצאים במהירות בבהילות ובחיפזון ממצרים, אבל לא שוכחים לקחת את הארזים! וזה לא משקל קל… - וכל זה בשביל להכין את מה שצריך לבנין המשכן.

רואים מפה, את האחריות של אבות האומה ומסירותם הרבה לכלל ישראל! שהטריחו את עצמם כל כך לעשות כל שבכוחם לשם ביסוס יסודי הדת לדורות הבאים!

יעקב אבינו דאג לא רק ל'נטיעת ארזים למשכן' אלא גם לנטוע בלב בניו שהם יצאו ממצרים: "ואל תשכחו לטעת ארזים!" ממילא הוא מכניס בהם את האמונה הגדולה שהם יוצאים ממצרים. השתוקקות למשכן - שתתגלה בו השכינה! הוא לא סמך על דיבורים בלבד, וסיפורים, אלא, עשה מאמצים שזה יתבטא במעשים אמיתיים! כדי שיקבעו בליבותם, ולא יטשטש הדבר במהלך הזמן! לכן התחיל בצורה מעשית בהכנות לבנין המשכן תקופה ארוכה לפני שנצטוו, כדי לעשות את ענין המשכן - חלק בלתי נפרד בתודעה של צאצאיו!

עצם הדבר שהטריחו עצמם למטרה זו, למרות שחלק מהם לא זכו לראות זאת, זה היה זכות גדולה לישראל!

כמו שאנחנו יודעים, שדוד המלך טרח מאוד בשביל שיבנה בית המקדש על ידו, ולא זכה. ושלמה בנו הקימו! אבל מה כתוב? "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" לא לשלמה! למה?

משום שהוא מסר את נפשו על בנינו!

אז רואים שהזכות של מי שמכוין להנחיל את התורה, את המצות לבסס את הדת גם לדורות הבאים - אפילו שהוא לא יהנה מהפירות - זכותו גדולה מאוד! והוא נחקק בתורה הקדושה!!

"מצד שני, אנחנו רואים: שחוסר השתוקקות להשראת השכינה - נחשבת גם לעון!"

אם לא משתוקקת שתשרה שכינה בישראל כמו שאנחנו לומדים בפרשיות האלה - אז זה גם עון גדול!

כמו שאמרו חז"ל: "שכל אותם אלפים שנפלו בימי דוד - לא נפלו אלא על שלא תבעו את בנין בית המקדש"

זאת אומרת חובתנו לתבוע את בנין בית המקדש ולהביא לגאולה השלימה ממש בכל יום להשתדל לעשות כן כדי שיגיעו הימים האלה שעם ישראל מצפה להם אלפי שנים!

"בכל דור ודור חלה אחריות על הגדולים לדאוג להמשך היהדות לדורות הבאים!

וכן מצינו אצל רבי יהודה בן בבא שמסר את נפשו ! לסמוך את תלמידיו בשעת הגזירה - כדי שלא יתבטלו דיני קנסות מישראל!

וגם מדברים בעלמא אנחנו רואים, חוני המעגל שפגש אותו איש אחד

ושאל אותו: "אתה שותל עץ חרובים!? והרי זה יתן פירות בעוד 70 שנה?" וזה כשהוא היה מבוגר!

אמר לו: "אתה ברור לך שתחיה 70 שנה כדי שתוכל לאכול מפירות העץ?"

אמר לו: "אני באתי לעולם - חרובים מצאתי, כשם ששתלו אבותי בשבילי - כן עלי לשתול בשביל בני!"

אני באתי ומצאתי עולם מסודר ומתוקן, אני ממשיך להשאיר כך ולדאוג כך שיהיה גם לצאצאים שלי"

זאת אומרת מחובתינו להעביר הלאה את המסורת, את היהדות את התורה והמצוות, ולהנחילם גם לדורות הבאים!

"וזה קיום העולם שכל דור נושא באחריות לדור שאחריו, ובמיוחד במסירת התורה, וזה אחד מתפקידים החשובים של חכמי ישראל, שידאגו גם שלא יהיה שיבוש בקבלה שקיבלנו דור אחר דור ובמסורת!

כמו שאמרו חכמים: "שמא יראו התלמידים - ויקבעו הלכה לדורות"

זאת אומרת שלא יהיה שיבוש, כיון ששיבוש עולה - עולה…,

"ותלמיד חכם לא יסתגר בדל'ת אמותיו בלבד ויעסוק בתורה, אלא צריך לדאוג לדורו וגם לדורות הבאים!

וכבר מצאנו שהואשמו הזקנים ופנחס בראשם והסנהדרין שהיו אחרי יהושע, על שלא התמסרו לביצור הדת בזמנם! וזה גרם ל'מעשה פילגש בגבעה' שמופיע בסוף ספר שופטים, עם כל האסון הנורא שהיה שם! ומתו 72 אלף מישראל!! - בגלל שהם לא הלכו ממקום למקום להרביץ תורה - ועל כן הגיעו למעשה זה, שהיתה מלחמה בין השבטים, ונפלו 72 אלף!! "

זאת אומרת חוב גדול יש עלינו! בני ישראל, בניו של יעקב אבינו: להעמיד את התורה, לבסס אותה, לבצר את מקומה, ולדאוג להנחילה גם לדורות הבאים.

וגם חובה עלינו לדעת: מה טמון בכל אחד ואחד מאיתנו, יש בנו אור גדול! אור גדול לכל העולם כולו!!

אבל צריך לעשות כתישה!!!

במקום שיכתשו אותנו עובדי אלילים - עדיף שנכתוש את עצמנו לבד - בספרי המוסר ובדברי חכמים; נקבל את הדברים, נשמע להם, ונחסוך לעצמנו את הצרות.

ואם נתכוין באמת לבנות את בנין בית מקדשנו - זה לא כל כך מסובך.

אבל צריך מנהיגים שיקומו ויגידו ויכריזו.

ואכן ישמעו להם כמו ששמעו למרדכי ואסתר - וככה באה הגאולה לעם ישראל וזכינו לימי הפורים!

אלה דברי ההקדמה שלי לערב זה