רמת השרון - האגו הישראלי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מעשה שאנחנו עושים פה בעולם הזה, ולו הקטן ביותר, הוא עולה למעלה בהשפעתו,

משפיע על כל העולמות למעלה,

ומוריד שפע מלמעלה למטה בהתאם למה שעשית כאן. רציתי לדעת מה עם המלחמה על תל אביב.

היות והם מכריזים כולם שהפעם הם ישלחו טילים לכל מרחבי ישראל, ובפרט לתל אביב, לפוצץ את האגו הישראלי.

אני כועס על מישהו, כועס ממש מאוד, וזה קשור לערב הזה.

אני לא הצלחתי לקנות כמעט הרבה דברים ממה שאמרת. יש שידור חוזר בשביל זה.

אני רואה הרבה את השידורים שלך. מה אומרת התורה, הפשט או הסוד לגבי המלחמה?

מדברים על זה גוג ומגוג, אומרים יהיה ככה, יהיה ככה,

תאריכים,

כבוד הרב אומר שזה או-טו-טו. מה אומרת התורה? היה לנו ניסיון מאוד קשה,

ולא לעשות הפלה.

זה עד הרגע האחרון.

והיו הפלות לפני כן.

בעזרת השם, נעשה ונצליח,

והשם עלינו ורחמם ירוויח.

הדברים שאנחנו נאמר הערב יהיו

לעילוי נשמת ציון בן מרים,

יצחק בן זרח, מזל טוב בת מרים,

עובדיה בן חוה,

מרים בת סלח ועקיבא בן זריפה, מנוחתם עדן.

ולהצלחה ופרנסה טובה של דליה בת בדריה,

דרור בן דליה ומשפחתו,

יניב בן דליה ומשפחתו,

ולזרע הקודש למשה שילה בן בדריה.

ותודה לחברת co.team ציוד הגברה ותאורה.

כן, רבותיי, היום אנחנו נלמד חומר חשוב ומיוחד מאוד מאוד מאוד.

תהיו בעיקרון, אני הולך להגיד לכם הרבה דברים,

לא מעט הרבה דברים,

אבל דברים שיעזרו לכם מאוד במשך כל החיים,

אם תיישמו אותם.

בפרשת השבוע למדנו על קורבן פסח.

בבית אחד יאכל,

לא תוציא מן הבית,

ועצם לא תשברו בו.

בקורבן פסח יש הרבה מאוד מצוות.

יש דיני קורבן פסח,

שבהם יש מצוות שחיטת הפסח,

מצוות אכילת בשר הפסח.

לא לאכול את הפסח נע ומבושל רק צלי אש,

לא להותיר מבשר הפסח.

שלא נאכיל מן הפסח קורבן הפסח לישראל משומד.

לא נאכיל מן הפסח לגר ותושב.

לא לשבור עצם מן הפסח, הכוונה מן הקורבן.

ולא יאכל ערל מן הפסח.

כל הדברים האלה, מצוות רבות יש ופירוטים רבים בעניין זה.

ובואו נלמד מה יש בזה.

המפתח לעבודה ולשלמות

הוא המעשה.

זאת אומרת, כל המפתח שאדם רוצה להשיג בחיי הרוחניות שלו זה מעשה.

מה כוחו של מעשה?

מעשה, פירושו של דבר שאדם עושה את מעשה המצוות.

מה הכוח של מעשה?

הרמ״ה כתב,

הרמ״ה מרבי משה ישראליש,

בביאור ברכת רופא חול בשר ומפליל עשות,

שמפליל עשות זה במה ששומר את רוח האדם בקרבו,

וקושר דבר רוחני בדבר גשמי.

זאת אומרת,

אנחנו מברכים ברכת אשר יצא,

בראבו, נקבים נקבים,

מחללים חללים,

מהם סתומים, מהם פתוחים,

שאם ייסתם אחד מהם הוא ייפתח, אינו יכול לחיות, עפדו שעה אחת.

ברוך

רופא חול בשר ומפליל לעשות.

ברוך.

מה זה רופא קול בשר ומפליל לעשות? מה מפליל לעשות?

אנחנו כולנו מלאים נקבים, אז איך הנשמה לא פורחת?

מה מחזיק את הנשמה בתוך הגוף?

מה קושר דבר רוחני בדבר גשמי?

זה מפליל לעשות.

הקדוש ברוך הוא מפליל לעשות.

לדוגמה, המוח הוא עבר גופני גשמי.

ועל ידי המוח נוצרת מחשבה רוחנית

והכרה אמיתית.

מוח גשמי, מחשבה זה רוחני.

וממוח נוצרת מחשבה רוחנית והכרה אמיתית.

איך נקשרת הרוחניות

בעבר גשמי?

זה מפליל לעשות.

אי אפשר לאדם לעמוד על סוד זה.

ועל דרך זה גם יש להבין

מה הכוח של מעשה שאדם עושה.

איך ממעשה גשמי יבש,

אדם מניח תפילין ביד,

אדם מתעטף בציצית,

אדם מנענע לו לאו,

אדם עושה מעשה פיזי גשמי יבש,

איך נוצרת מזה רוחניות באדם?

איך הוא נהיה אדם רוחני מזה, ממעשים פיזיים כאלה?

גם בזה אין לנו מהלך.

אבל בואו נתבונן מה אומר בעל החינוך,

ריבו של הרמב״ן, שכתב

על תרי״ג מצוות,

לפי הרמב״ם,

באר את כל התרי״ג מצוות.

הוא אומר בספר החינוך מצוות ט״ז״

על הלאו שלא לשבור עצם מקורבן פסח.

אז הוא אומר ככה, הוא כתב את הספר

כאילו לנערים שלא יודעים מספיק,

כמו הבן שלו,

ככה לתת להם תזכורת.

אבל זה ספר שנלמד בעיון גדול מאוד,

יש ספר מנחת חינוך,

חבר הזמן על הספר הזה.

אבל הוא מדבר כאילו הוא מדבר אל איזה נער,

והוא אומר ככה,

ואל תחשוב לתפוס על דבריי ולומר,

בלמה יצווה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזיכרון לאותו הנס?

למה צריך כל כך הרבה מצוות זיכרון לאותו נס?

הלא בזיכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו

ולא יישכח מפי זרענו.

תן לי לזכור דבר אחד,

יותר טוב לזכור עשרה דברים, חמש עשרה דברים.

אז הוא אומר, אם אתה תחשוב לתפוס אותי על דבריי ולומר, למה השם מצווה אותנו בכל אלה לזיכרון אותו נס?

והלא אפשר בזיכרון אחד ולא יישכח.

עונה כבר

כי לא מחוכמה תתפסני על זה,

ומחשבת הנער ישיעך לדבר כן.

ועתה בני התה אוזנך ושמע אלמדך בתורה ובמצוות.

דע

כי האדם נפעל כפי פעולותיו.

זאת אומרת, פעולות שאדם עושה

הן גורמות לאדם

להיות נפעל על ידם, להתפעל מהם.

ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם.

אם טוב ואם רע.

זאת אומרת,

כל המעשים שאדם עושה במשך היום הם שמעסיקים את ליבו ומחשבותיו,

בין אם הם טובים ובין אם הם רעים.

זאת אומרת,

מה שאתה מתעסק,

מחשבותיך

כל הזמן טרודות באותם עניינים.

ואפילו רשע גמור בלבבו.

אדם בלב שלו הוא רשע.

וכל יצר מחשבות ליבו כל היום, רק רע.

אבל אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו

בהתמדה בתורה ובמצוות,

ואפילו לא לשם שמיים,

מיד ינטה אל הטוב ובכוח מעשיו ימיט היצר הרע,

כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

אתה לוקח רשע,

נותן לו שכר,

אומר לו, קח, תעשה מצוות האלה והאלה והאלה,

ונותן לו להיות טרוד כל הזמן במצוות.

סופו שהוא יתהפך לצדיק,

יבטל את יצרו הרע,

כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

ואפילו הפוך,

אם יהיה אדם צדיק גמור

ולבבו ישר ותמים,

והוא חפץ בתורה ובמצוות,

אם אולי יתעסק, יעסוק תמיד בדברים של דופי,

כאילו תאמר דרך משהו.

‫שכריחו המלך ומינה אותו באומנות רעה,

‫כי למה שהוא יעשה מעצמו? ‫הרי הוא צדיק.

אבל בא המלך והכריח אותו ‫לעשות דברים שהם לא טובים,

‫אומנות רעה.

‫באמת, אם כל עסקו תמיד, ‫כל היום באותה אומנות,

‫ישוב לזמן מן הזמנים, מצדקת ליבו, ‫להיות רשע גמור.

כי ידוע הדבר

ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו.

זאת אומרת, אם אדם רוצה להתמיד

בצדקות, אז יעשה פעולות של צדקות.

אם הוא רוצה להתמיד ברשעות, ‫הוא עושה פעולות של רשעות.

אבל עם מהפכים גם,

שרשע עושה פעולות של צדיק,

‫תמיד הוא התהפך צדיק,

והפוך.

‫על כן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

‫רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

‫לפיכך,

‫הרבה להם תורה ומצוות.

למה?

‫כדי להדפיס בהם את מחשבותינו.

‫כי אם אתה, יש לך כל כך הרבה תורה ומצוות ‫לעסוק בהן,

‫אז המחשבה תהיה תפוסה כל הזמן, במה?

בעניינים רוחניים.

ולהיות בהן כל עסקנו,

‫לעיתים לנו באחריתנו,

‫כי מתוך הפעולות הטובות,

‫אנחנו נפעלים להיות טובים,

‫וזוכים לחיי עד.

‫ורמזו על זה, זיכרונם לברכה, ‫כשאמרו בגמרא במנחות,

‫כל מי שיש לו מזוזה בפתחו,

‫וציצית בבגדו,

‫ותפילין בראשו,

‫מובטח לו שלא יהיה חטא.

‫למה?

‫לפי שיש לו מזכירין הרבה.

‫לפי שאלו מצוות תמידיות,

‫והוא נפעל בהן תמיד.

‫זאת אומרת, הוא הולך ונתקל בהן תמיד.

‫המזוזה בכל הפתחים שהוא עובר,

‫הציצית שהיא בבגדו כל הזמן,

‫והתפילין שהוא מניח בכל יום.

‫ואלה מצוות תמידיות.

‫לכן אתה, ראה גם ראה,

‫ממלכתך ועסקיך,

‫כי אחריהם תימשך

‫ואתה לא תמשכם.

‫אומר

בעל החינוך, תדע לך,

‫תבדוק במה אתה מתעסק כל היום,

‫אתה תימשך אחרי המעשים שאתה עוסק בהם,

‫אתה לא תמשוך אותם.

‫מה לבטחך, היא צריכה לומר,

‫אחרי היות ליבי שלם ותמים ‫באמונת אלוקים?

‫מה הפסד יש כי אם מתענג לפעמים ‫בתענוגי אנשים,

‫לשבת בשווקים וברחובות,

‫להתלוצץ עם הלצים ולדבר צחות?

‫וכיוצא באלו הדברים,

‫שאין מביאים עליהם קורבן האשמות וחטאות.

‫מה, זה לא עבירה?

‫ככה יאמר הנער.

‫הלא גם לי לבב כמוהם,

‫קוטני עבה ממותניהם, ‫האצבע הקטנה שלי יותר עבה ממותניהם,

‫מדוע ימשכוני הם אחריהם?

‫מה, אני פאתי?

‫אני אמשך אחריהם? ‫סמוך עליי, אבא.

‫אימא, תסמכי עליי.

‫אומר בעל החינוך, ‫אל תסמכי עליה ולא עליו.

‫הישמר מפניהם, פן תלחת ברשתם.

‫רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם,

‫ואתה את נפשך תציל.

‫ואחר דעתך זו, ‫אחרי שאתה יודע את הדברים האלה,

‫אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצוות

‫בעניין זכירת נישאי מצרים. ‫יש הרבה מאוד מצוות ‫של זכר נישאי מצרים.

‫אל יקשה עליך.

‫שהן עמוד גדול בתורתנו,

‫כי ברבות עסקנו בהם ‫נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו.

‫כמה שאנחנו עסוקים ומתעסקים יותר ‫בעניין יציאת מצרים במצוות ‫שהתורה נתנה לנו,

‫היא גורמת לנו להתעסק ‫בדברים שאנחנו נתפעל מהם

‫ונהיה רוחניים בהתאם למה שהתורה מכוונת.

‫ולכן גם זה מהפלא של מפליא לעשות.

‫למה? כיוון שיש מספר עולמות, ‫אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

‫אצילות למעלה,

בריאה, יצירה, עשייה, ‫והקדוש ברוך הוא הושיב אותנו ‫דווקא בעולם העשייה, בעולם המעשה,

‫למטה למטה, צמוד לעפר.

‫הכי גשמי, למטה, למטה, למטה.

למה?

‫כיוון שהחידוש הגדול של עולמנו זה הוא ‫שכאן נגמר ונשלם הכול ‫על ידי מעשי האדם.

פה הכול נגמר ונשלם. ‫כל השתלשלות העולמות, מלמעלה עד למטה,

‫פה האדם בעצמו גומר ומשלים ‫את הכול במעשיו.

‫כי לכל הרוחניות

ולכל השלמות ‫זוכים דווקא על ידי מעשים.

‫שמעתם? מעשים, לא כוונות,

‫לא דמיונות, לא חלומות,

‫שום דבר.

‫מעשים, מעשים, מעשים, מעשים, מעשים.

‫זה נקרא הלכה למעשה.

‫הלוכי למייסה.

‫שמעתם את האשכנזים אומרים למייסה?

‫נו, למייסה מה?

למייסה. ‫זו הכוונה, למייסה זה למעשה.

‫נשאלת השאלה, איך ממעשה גשמי ‫נוצרת רוחניות,

‫ועל ידי זה מושפע שפע רב ‫לכל העולמות?

‫מעשה שאנחנו עושים פה בעולם הזה,

‫ולו הקטן ביותר,

‫הוא עולה למעלה בהשפעתו,

‫משפיע על כל העולמות למעלה,

‫ומוריד שפע מלמעלה למטה,

‫בהתאם למה שעשית כאן.

‫כל פעולה שאדם עושה למטה ‫מושכת

או שפע מלמעלה או פשע מלמעלה.

‫יש צינורות רוחניים שדרכם ‫הכול יורד לעולם התחתון,

‫מהעולם העליון,

‫אבל על ידי זה שאנחנו מנענעים ‫את העולמות במעשים שלנו.

‫נבצר מאיתנו לדעת איך זה פועל,

‫אבל הניסיון מורה לנו שכך הדבר.

‫שימו לב מה כותב הרמב״ם ‫בביאור המשנה.

המשנה אומרת,

‫הכול צפוי,

זה רבי עקיבא אמר,

‫והרשות נתונה,

‫ובטוב העולם נידון,

‫והכול לפי רוב המעשה.

בשביל להרוויח אתכם שהמתנתם ‫כל כך הרבה,

‫אז אני אסביר לכם את המשנה הזאת.

‫הכול צפוי

והרשות נתונה,

‫ובטוב העולם נידון,

‫והכול לפי רוב המעשה.

‫המאמר הזה אומר הרמב״ם ‫כולל דברים גדולים,

‫וראוי היה המאמר הזה ‫שיהיה לרבי עקיבא,

‫וזה פירושו בקצרה.

אבל זה בתנאי, הוא אומר,

‫שתדע כל מה שקדם בפרקים הקודמים.

‫אומר הרמב״ם,

‫כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך,

‫הוא משיג אותו,

‫וזה מה שאמר רבי עקיבא, הכול צפוי.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ‫הוא קורא כל הדורות מראש,

‫הוא ידוע אצלו הכול, ‫מה יהיה עד סוף הדורות,

‫והוא משיג את הדברים,

‫ועל זה הוא אמר שהכול צפוי.

‫אבל אחר כך הוא אומר,

‫אבל לא תחשוב

שבהיותו יודע המעשים ‫יתחייב ההכרח,

‫כאילו הוא מכריח אותך לעשות

מה שבידיעתו.

‫כלומר, שיהיה אדם מוכרח במעשיו ‫על מעשה מן המעשים.

‫אין העניין, כן,

‫אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה.

‫וזה מה שאמר,

והרשות נתונה.

‫נכון שהכול צפוי,

‫אבל הרשות נתונה.

רוצה לומר,

כל אדם רשות נתונה לו.

כמו שביארנו בפרק שמיני,

‫מהלקות תשובה,

‫ואמר

שדין השם יתברך עם בני האדם,

‫אומנם הוא בחסד ובטוב,

‫לא כפי הדין הראוי עליהם.

‫אוי ואבוי, אם הקדוש ברוך הוא ‫היה דן אותנו לפי המעשים שלנו,

‫לא היינו נשארים רגע.

‫אלא הקדוש ברוך הוא דן אותנו בחסד ובטוב, ‫לא כפי הדין הראוי.

כמו שביאר התברך מדרכיו ואמר, ‫ערך אפיים

ורב חסד ואמת.

‫ואמרו החכמים, זיכרונם לברכה, ‫ערך אפיים, לא ערך אף.

אפיים

לצדיקים ולרשעים

מאריך אפו לכולם ואמר הנביא

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו

ואחר כך אמר

שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה

אבל לפי רוב מספר המעשים

לא מעשה אחד גדול בומבסטי קובע אלא הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה מעשים זה מה שקובע והכל לפי רוב המעשים

והוא שהמעלות

אומנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות אם אתה רוצה מעלות טובות שיהיו לך

אתה צריך לכפול את המעשים שלך פעמים רבות

ועם זה יגיע קניין חזק

זה יהיה המידה והמעלה שתשיג

כנויה לך בקניין חזק, לא יתבטל

לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול מפעולות הטובות

כי בזה לבדו לא יגיע לו קניין חזק

אם תעשה דבר אחד שכל העולם ידבר עליו

עשית אותו פעם אחת גדול אבל פעם אחת וגדול לא קנית בזה שום קניין חזק

והמשל בדבר

כשייתן האדם

למי שראוי

אלף זהובים בבת אחד לאיש אחד

ולאיש אחד לא ייתן כלום

לא יעלה בידו מידת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול

אחד נתן 50,000 דולר לבן אדם אחד שראוי לתת לו

ולעניים אחרים לא נתן אגורה

לא יעלה בידו מידת הנדיבות

כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים

ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות

כי אדם שנותן מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קניין חזק

זאת אומרת מי שנותן מספר פעמים רב יותר הוא קונה קניין בנדיבות

היה רב אחד שאמרו לו שיש עשיר בעיר אבל קמצן לא רוצה לתת כסף

ובכסף שלו הקטן הוא יכול לפרנס את כל העיר

אבל קמצן

אמר תשלחו אותו אליי

שלחו אותו

אמר לו אני רוצה שאתה תעשה משימה קדושה

אני לא יכול להתעסק בזה

אני טרוד בהרבה עניינים

אבל רצוני שאתה תחלק סכום כסף גדול שאני אתן לך משלי

וכל יום תחלק למאה עניים כסף כל יום 100 עניים ואני גם אתן לך שכר על זה

אמר העשיר מסכים

גם לקבל משכורת

וגם לחלק כסף של אחרים

וגם יגידו שאני נדיב איזה יופי

הסכים

כל יום מודיע לאנשים לבוא אליו הביתה

תור גדול מחלק כל יום אבסורד עוד יום עוד יום עוד יום

עבר חודש הבן אדם הולך כמו טווס ברחובות

הנדיב הנדיב הנדיב הנדיב הנדיב

אחרי חודש הרב קרלו אמר נגמר לי התקציב

אמר מה עד שנתרגלתי ועד שזה אמר לו עכשיו תמשיך משלך

הוא קנה כבר מידת הנדיבות הוא לא יכול כבר הוא רגיל לתת 100 לכל יום תכפיל

הבן אדם קנה כבר מידת הנדיבות

בזה שנותן פעם אחת לבד אז התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפועל טוב

אבל אחר כך פסקה ממנו

אז מה שווה? אז הוא לא קנה נדיבות בזה.

לכן אם רואים שאדם בנה בית כנסת גדול ב-6 מיליון דולר, 6 מיליארד דולר, כמה שהוא רוצה,

זה לא מראה על נדיבות,

זה מראה פרסום, זה מראה כבוד, זה מראה חשבונות אחרים.

אבל אדם שנותן, נותן, נותן, נותן, נותן ומפרנס רבים,

זה ודאי יש לו קניין בנדיבות.

אבל בואו תראו מה כתוב. וכן בתורה אומר הרמב״ם,

אין שכר

מי שפדה אסור,

אדם שהיה במאסר,

במאה דינרים

או עשה צדקה לעני במאה דינרים,

שזה כדי מחסורו, יש מצווה לתת לו כדי מחסורו,

כמו שפדה עשרה אסורים או השלים חסרון עשרה עניים,

כל אחד בעשרה דינרים.

זה ברור, הוא אומר.

גם בתורה,

אם אחד הוציא פדיון שבויים, בן אדם אחד מבית הסוהר,

במאה,

או אם הוציא עשרה במאה,

אחד

שהאכיל עני במאה,

או האכיל עשרה בעשרה,

ודאי שזה שנתן יותר פעמים, על פי התורה עשה מצוות יותר וקנה גם את הקניין. כי לפי רוב המעשה,

רוב המעשה,

אבל לא לפי גודל המעשה,

דנים את האדם לפי רוב המעשה.

זה מסביר הרמב״ם להראות לנו עד כמה מעשים קובעים וכמה שריבוים קובע יותר ויותר.

המעלות לא יגיעו לאדם לפי גודל המעשים,

אלא לפי רוב מספר המעשים,

שהמעלות יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות.

והמשל בזה,

כמו שאמרנו,

הרי דווקא מרוב מעשים נוצר קניין חזק באדם ובמידת הנדיבות,

וזה דברים מפליאים.

אם אדם יהיה חושב מחשבות גדולות על עניין הנדיבות,

ויחדש בה חידושים עמוקים ואמיתיים,

לא יקנה על ידי מחשבותיו מידת הנדיבות.

ואם ייתן לאלף עניים

זוז אחד,

בזה יקנה קניין חזק בנדיבות,

יוצא מעשים גשמיים יבשים

מולידים מידה ומעלה בלב,

כי הלבבות נמשכים

אחר הפעולות.

אז תזכרו יסוד אחת גדול בחייכם,

מה שאתם עושים כל הזמן,

וחוזרים וחוזרים ועושים,

זה משתרש בכם והופך להיות בכם קניין ומעלה טובה או רעה.

זאת אומרת, אם אדם רוצה לצאת ממצב שהוא יודע שהוא קמצן נגיד,

הוא צריך לחלק אפילו כסף קטן,

אבל לחלק הרבה פעמים, הוא יקנה מידת הנדיבות.

כל פעולה,

אם אדם ירבה בה, יקנה בה קניין.

אז מעשים גשמיים יבשים מולידים

מידה ומעלה בלב,

ומחשבות עמוקות אולי יעוררו את האדם למעשה נדיבות פעם אחת,

אבל קניין בנפש לא נוצר על ידם.

וזה פלא.

אבל כך מצאו בעלי העבודה בניסיונם.

זה כוחו של מעשה למעשה.

סוד זה של המעשה, רבותיי, הוא יסוד גדול בתורה.

עכשיו, בואו תשמעו דבר מדהים, מה אומר הגאון מווילנה

על הספר הכוזרי.

זה לשונו.

אמר שספר הכוזרי,

ספר קדוש וטהור,

וכל עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו.

אני חוזר עוד פעם.

ספר הכוזרי שכתב רבי יהודה הלוי

הוא ספר קדוש וטהור,

וכל עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו.

זאת אומרת, אם מישהו מכם רוצה ללמוד את העיקרים והיסודות של התורה הקדושה שלנו,

בהתייחס גם לנצרות והאסלאם,

ייקח את הספר הזה.

בספר הזה, למי שלא יודע, מלך כוזר

חלם חלום,

שבא אליו מלאך בחלום,

ואמר לו,

כוונותיך רצויות,

מעשיך לא רצויים.

וכמה לילות המלאך בא אליו ואומר לו אותו דבר.

אז הוא הבין שמשהו לא בסדר,

הוא מנסה, הוא היה עובד עבודה זרה,

הוא היה מנסה לעבוד את האל הגדול,

הוא לא ידע איך עובדים אותו, הוא ידע מה זה עבודה זרה, מה שלימדו אותו.

והמלאך בא ואומר לו,

הכוונות שלך, אתה מתכוון באמת לאמת,

אבל מעשיך לא רצויים.

ואז הוא החליט לחקור.

הוא הזמין את החכם הנוצרי את הכומר,

כי הוא אמר, הנצרות גדולה בעולם.

שאל אותו את כל השאלות.

ואחר כך אמר לו בסוף תגיד לי

אם

לא הייתה נצרות,

היה רק אסלאם ויהדות.

מה היית בוחר?

אמר לו, ודאי יהדות.

אמר לו, למה ודאי יהדות? אומר, האסלאם יצא ממנה.

שאלת מוסלמי, את החכם המוסלמי,

כל השאלות שהוא רצה על הדת,

בסוף אמר לו, תגיד,

מה היה קורה אם אין אסלאם והיה רק נצרות ויהדות?

מה היית בוחר?

אמר לו, ודאי יהדות.

אמר לו, למה?

אמר לו, שנצרות יצאה מהיהדות.

לקחת יהודי, שאלת אותו את כל השאלות שהוא רצה.

בסוף אמר לו, אם לא היהדות,

והיה רק נצרות

והיה אסלאם, מה היית לוקח? אמר לו, זין ולאו זה טרפה.

זאת אומרת,

מי שיקרא את הספר יש שם תשובות לכל השאלות.

עיקר יסודו של ספר הכוזרי הוא החלום של מלך כוזר,

כשאמרו לו מן השמיים, כוונתך רצויה,

מעשיך אינם רצויים.

על זה מייסד רבי יהודה הלוי, זכותו תעמוד לנו,

כי כוונותיו של אדם יכולות להיות רצויות מאוד,

ובכל זאת לא יראה הצלחה בעבודתו,

כי זאת תלויה במעשים רצויים.

אדם אפילו שהתכוון, כוונות הכי גבוהות, הכי חשובות, הכי נקיות, הכי טהורות,

לא יכול לא לראות הצלחה במעשיו, הוא לא מבין, אני מתכוון לטוב, אתה יודע, כל הזמן רק חושב טוב, מה לעשות, איך לעשות.

אומרים לו בשמיים, הכוונות שלך רצויות,

אבל למייסד, למייסד אין כלום,

כי זה תלוי במעשים רצויים.

וכלשון רבי יהודה לוי, תראו דבר מדהים מה שהוא אומר.

אם כלי המקדש נעשו בדיוק כפי שנאמר בתורה,

שורה השכינה במשכן.

ואם אחת הזוויות של המזבח עגולה ולא

אמרו בעד כהלכה או אם חסר אחד הכפתורים במנורה,

אין השכינה יורדת.

שמעתם? בית המקדש בנוי בתפארתו,

הכל מאה אחוז, פינה אחת רק, פינה אחת,

עגולה במזבח,

לא יורדת שכינה.

ישרו את זה, ייסדרו, יורדת שכינה.

במנורה יש כפתורים,

נפל כפתור אחד,

לא יורדת שכינה.

סידרו את הכפתור, יורדת שכינה.

אתם יודעים למה זה דומה?

יש בן אדם, חשוב מאוד, יש לו חליפה,

שלושה כפתורים.

נפל לו כפתור, אומרים, אתה לא בן אדם.

איך זה הולך?

איך קשור הפיזי עם הרוחני?

איך קשור?

אומר, וכן הוא בכל המצוות, רבי יהודה הלוי, וכן בכל המצוות.

מצווה שהיא לא מושלמת,

לא שורה עליה שכינה.

כך בכל המצוות. אלה חוקי התורה שקבע הקדוש ברוך הוא.

כי את השכינה הקדוש ברוך הוא מוריד.

והמעשים שמביאים להשראתה של השכינה,

בידינו לעשותם, בידינו. אנחנו יכולים לעשותם.

אנחנו יכולים לעשות מעשים, שימו לב,

שגורמים להורדת שכינה.

אם אדם מישראל מקיים את המצוות כתיקונן,

מוכרח הבורא כביכול להשרות את השכינה עליו.

שמעתם?

אם תעשו את המצוות כתיקונן,

מוכרח כביכול הקדוש ברוך הוא להשרות את שכינתו עליכם.

מה צריך לעשות בשביל זה?

מעשים כתיקונם.

כמו שאין לנו מהלך

בקשר של המוח עם המחשבה, איך מוח קשור למחשבה,

ואיך משיכת הלב אחר המעשה,

איך הלב נמשך אחרי המעשים הפיזיים שאנחנו עושים,

כך איננו יודעים,

כיצד על ידי כלים שנעשו מזהב וכסף ונחושת,

בשיעור נכון ובצורה נכונה אנחנו מורידים את השכינה.

אך זאת עלינו לדעת.

כי כך התקין המפליא לעשות הקדוש ברוך הוא,

שהמפתח לכל השלמות ולכל מעלה הוא הלמייסה.

המעשה שהאדם עושה.

ואני אספר לכם סיפור.

היה פעם מישהו שזלזל,

אמר, מה זה הקופסאות האלה השחורות שאתם שמים ביד ובראש?

אמרו לו, תשמע, זה תפילין, זה דבר גדול, קדוש, זה...

אמר, מה זה, שמים קופסאות על הראש וזה, מה זה?

מה זה עושה? איך זה פועל? מה זה? אומרים, זה קשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, ישר בפרשיות שבתורה מדברות על יציאת מצרים,

ויש קשר רוחני בין מעשי המצוות הגשמיות לבין הזה.

אז הוא אומר, אני לא מבין. ממש כמו שאנחנו אמרנו פה, שלא מובן איך כפתור יכול זה, ואם לא זה,

איך זה הולך?

הביא לו משל

המשיב ואמר לו, היה פעם אחת אדם

שומא

שלא רואה בשתי עינם,

ופעם לקח אותו חברו בדרך,

הוא שמע קול המון עם.

שאל אותו, מה זה?

הוא אמר,

יש פה הרבה אנשים שהם רוצים להיכנס לקונצרט.

אמר לו, מה זה קונצרט?

אמר לו, קונצרט זה,

יש איזה כמאה נגנים עם כלי נגינה שונים שנמצאים על במה,

והם שרים מוזיקה.

מוזיקה.

שרים מוזיקה.

אז הוא אומר לו,

והכלים האלה שהם עושים, וזה פה ושם, מה זה עושה?

הוא אומר, זה נותן לאנשים השראה, שאנשים

ממש נפשם יוצאת החוצה, מאושרים, מתרוממים, רוממות הנפש, הרוח,

משהו,

משהו.

אנשים דוממים ומקשיבים ועולים בעולמות מרחפים.

אמר לו, תכניס אותי לבפנים.

הוא אמר לו, אתה לא תראה.

אמר לו, לפחות אני אשמע.

בסדר, הכניס אותו.

והוא שמע מוזיקה

חבל על הזמן.

היה בהלם.

הוא היה שומע את הצלילים.

הוא אומר לו, מה זה?

‫אז הוא אומר, שששש,

שששש,

‫שקל, מה זה?

אז הוא אומר לו, זה כינור.

מה זה כינור?

הוא אומר לו, זה חתיכת עץ,

‫ושמים על זה מיתרים

ולוקחים מקל

שיש עליו שערות של סוס,

זנב של סוס,

ושמים את הזנב של הסוס על המתרים,

וזו המוזיקה שאתה שומע מהכינור.

אמר לו, מזנב של סוס יוצא כזה קול?

אמר לו, כן.

אמר לו, ומה זה שאני שומעת טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, אמר לו, זה עוד.

אמר לו, מה זה עוד?

אומר לו, לוקחים קלווסה

וחותכים

ועושים מזה ככה חצי עיגול כזה,

וסוגרים, יש מיתרים,

ועם הציפורניים עושים טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, טינג, עם ציפורניים עושים עם קלווסה ככה כזה קולות?

אמר לו, כן.

וככה התחיל להסביר לו את כל הזה,

פתאום הוא שומע בום, בום, בום, בום, בום, בום, בום, מה זה?

אמר לו, זה טוב.

אמר לו, ממה עושים את זה?

אמר לו, זה מעור של פרה.

מה, עור של פרה עושה כזה קולות?

אמר לו, כן. אמר, מה זה, גן חיות?

אמר לו, לא.

אבל מוזיקה כזאת יוצאת מכל בעלי החיים האלה?

אמר לו, כן.

אמר לו, עכשיו תבין,

אם מזנב של סוס, מקלווסה,

ציפורניים,

מעור של פרה,

אפשר להשמיע דברים כאלה שהאדם יוצא את נפשו מרוב עושר ועונג,

עכשיו תבין

שמהעור של הפרה של התפילין ששמים על הראש והרצועות,

יש

יש קשר ישיר מהמוח והלב

אל הקדוש ברוך הוא למעלה.

כמו שאתה לא מבין,

איך אפשר להשמיע צלילים כאלה,

מעוררי הנפש,

מכאלה דברים פחותים,

ככה אתה צריך להבין

שיש דברים שהם גשמיים, גסיים, פיזיים,

שיוצרים ערכים רוחניים כאלה ואחרים.

עד פה הבנתם את החלק הראשון?

למה יישא צריך לעשות? הבנתם? למה יישא?

ריבוי המעשים משנה את המעלות והכול.

עכשיו אני רוצה להכניס אתכם למשהו יותר עמוק.

אלה שכבר ישנים יצללו יותר בשינה,

ואלה שערים אולי יתעוררו יותר, כי זו ההזדמנות שלכם.

אני לא יודע אם תשמעו עוד פעם דרשה כזאת,

שתגדיר לכם את הדברים כל כך עמוק.

הרמב״ן כותב בביאור הפסוק הראשון של התורה, אבל זה קצת יותר קשה, תקשיבו טוב.

לא הכול תבינו, לא נורא,

אבל יש שידור חוזר, תוכלו לשמוע את זה עוד פעם.

הקדוש ברוך הוא

ברא כל הנבראים

מאפיסה מוחלטת,

ואין אצלנו בלשון הקודש,

בהוצאת היש מהעין

אלא לשון ברא.

זאת אומרת, העולם נברא.

כל היש שיש בעולם

נברא מעין, מאפס מוחלט,

והתורה משתמשת בזה בלשון ברא, בראשית

ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

מאפס מוחלט.

ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה

הווה מן העין התחלה ראשונה.

אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט

יסוד דק מאוד,

אין בו ממש.

סתם דוגמה, אני אתן לכם שיש לכם ציור, בסוגריים,

כמו גז.

משהו, יסוד דק מאוד, אין בו ממש,

אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל.

והוא החומר הראשון שנקרא ליוונים

היולי.

החומר ההיולי.

ואחר ההיולי לא ברא דבר,

אבל יצר ועשה ממנו.

מאותו רגע שנוצר היסוד הדק שאין בו ממש הנקרא היולי בפי היוונים,

לא יצר שום דבר אלא רק ממנו,

ועשה ממנו.

כי ממנו המציא הכול והלביש הצורות ותיקן אותן.

שימו לב.

והחומר הזה שקראו היולי

נקרא בלשון הקודש תוהו.

הקדוש ברוך הוא ברא תוהו ובוהו.

מה זה תוהו?

כמו שאנחנו אומרים לשון תהייה, אדם תוהה,

שאינו יודע מהו,

כי לא לבש צורה שיתפס בה שם כלל.

למה אנחנו קוראים בשם?

לאיזה צורה? שאנחנו מזהים.

אבל מה שלא מזהים, לא קוראים לו שם.

אז זה נקרא תוהו, תהייה.

זה נקרא ההיולי, שעדיין אין בו צורה ואי אפשר להגדיר אותו בשם.

זה נקרא תוהו.

והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקודש בוהו.

מה זה בוהו? מורכבת משתי מילים

בוהו.

יש תוהו,

ויש בוהו.

כמו המילה לא תוכל עשו הוא,

שכותבים את המילה עשו הוא בפסוק עין,

שין, הו,

אבל למעשה זה שתי מילים,

עשו, עין, שין, וו,

הוא, הו, א',

רק הוו והא' חסרות, זה לשון מקוצר.

אז גם בוהו,

זה למעשה היה צריך להיות עם ו' וא',

בוהו.

אבל זה כתוב בוהו ו' ה' ו'.

בקיצור למדנו שמה שהם קוראים היולי אצלנו זה תוהו, ואחר כך הקדוש ברוך הוא על התוהו שהוא ההיולי שם את הבוהו יצר והוציא ממש את כל הדברים.

זה לא החלק שחשוב שתדעו כל כך כמו שאת ההמשך.

בשאר ימי בראשית

הוציא הקדוש ברוך הוא בכל יום דבר אחד.

מן הכוח ההיולי אל הפועל.

כמו שאמרנו, שהכוח ההיולי

יכול לקבל

כל צורה ולהוציא אותה אל הפועל.

הרי שכל עניין מעשה בראשית שארך שישה ימים ובשביעי שבת,

אחרי בריאת היש מאין,

היה בגדר של הוצאה מהכוח אל הפועל.

זה היה בכוח של ההיולי ויצא אל הפועל. כל יום יצא דבר אחר.

על דרך זה מבאר הרמב״ן את הפסוק אשר ברא אלוקים לעשות.

כי בשבועת ימי בראשית, שימו לב,

גלומים כבר

כל ששת אלפים שנים של העולם

ברגע שנברא העולם.

הכול היה כבר בתוך התוהו.

והכל גלום בפנים.

ועכשיו צריך להוציא רק מן הכוח אל הפועל.

ובכל אלף מהן יוצא שוב אל הפועל מה שהיה בכוח בימי בראשית.

באלף הראשון יצא אל הפועל מה שהיה גלום ביום הראשון.

עד שיום השישי

יום בריאת האדם

בבריאה ביום שישי

יוצא אל הפועל באלף השישי שבו יתגלה המשיח האדם הגדול.

כמו שהאדם נברא בשישי כך באלף השישי ייברא מלך המשיח האדם הגדול.

וזה כבר היה גלום בבריאה בנקודת הפתיחה.

נמצא לפי זה.

כי כל הבריאה מההתחלה עד הסוף

היא מהלך אחד ללא הפסקה של יציאת כוחות אל הפועל. כל הזמן יוצאים הכוחות שהיו בכוח בפוטנציאל אל הפועל.

והן ימי בראשית עצמן והן כל ששת אלפי השנים שהעולם קיים.

והנה תלמדו מכאן דבר מדהים.

אם כל הבריאה הועמדה על יסוד זה,

נבין כי גם האדם נברא במעלות בכוח.

כל אחד מאיתנו יש לו מעלות בכוח בפנים, תמונות בו.

וכל עבודתו בחייו היא להוציא את הכוחות אל הפועל.

כולכם בעלי כוחות אדירים,

אבל צריך להוציא מן הכוח אל הפועל.

ולא רק כוחות עצמנו,

גם התורה ניתנה לנו שנוציא את הגנוז בה אל הפועל.

לפסוק הלכות,

לעמוד על סודות,

ולקיים אותה בפועל בקיום המצוות.

ועוד זאת,

יתרה מזאת, שימו לב,

כי הרבה עולמות ישנם למעלה מעולמנו,

ובכל העולמות האלה גנוזים כוחות וסגולות עד אין שיעור,

וכולם עומדים מעל לעולם העשייה,

ומחכים לאדם

שעל ידי מעשיו יוציא את כל הגנוזות אל הפועל.

אנחנו יכולים להוריד מהעולמות העליונים את כל מה שגנוז למטה אל הפועל.

לאדם ניתנה נשמה עליונה.

ומי יודע כמה קדושה

וכמה מעלות טמונות בה,

וכולן בכוח.

העבודה שלנו היא להוציא כוחות אלה כולם אל הפועל.

לגלות את כל המעלות ולקנות אותן בקניין,

עד שהדרך שיעבור לו האדם היא לב טוב.

אתם רואים, לפעמים חוזרים בתשובה,

שהיו במדרגה נחותה ופחותה מאוד בחייהם,

עושים עבירות למכביר

לא רק כלפי התורה, גם כלפי החברה.

ומרגע שהם חזרו בתשובה, פתאום אתה רואה שהשתנו לחלוטין,

לא רק בקיום התורה והמצוות,

אלא התעדנו, התרככו,

פתאום נדיבות, חמלה,

סבלנות, דברים שלא הייתם מאמינים.

והאנשים השתנו לחלוטין.

זה היה אצלם בכוח.

והתשובה גרמה שהם הוציאו את זה לפועל, זה היה בעיה.

מי שקנה מידות טובות

עד שהוא נהיה בעל לב טוב בוודאי זכה כבר לכל השלמות. שימו לב, מי שיש לו לב טוב,

לא סתם לב טוב שהוא נותן פעם, פעמיים, שלוש צדקה לאנשים.

לב טוב פירושו הוא לא צר עין,

הוא לא מקנא באחרים, הוא עוזר לסולת.

הכל הכל אצלו טוב, המבט שלו על הכל חיובי.

אדם שקנה מידות טובות עד שנהיה לו לב טוב,

בוודאי זכה כבר לכל השלמות.

אבל עדיין, עדיין הלב טוב צריך להגיע גם לכלל מעשה.

אם הוא לא הגיע לידי מעשה עם הלב טוב, זה לא מספיק.

ושוב אנחנו זקוקים לרמב״ן שכתב בפרשת העקדה

על הפסוק והאלוקים נישא את אברהם.

למה הקדוש ברוך הוא נישא את אברהם? הרי הוא צופה את הכל מראש, הוא יודע שאברהם יעמוד בניסיון.

למה הוא צריך לנסות את אברהם?

אז צריך להבין שעניין הניסיון,

היות ולאדם יש רשות מוחלטת בידו, כמו שלמדנו, הכל צפוי והרשות נתונה.

אם ירצה אדם יעשה, ואם לא ירצה לא יעשה, כי הרשות נתונה לעשות מה שהוא רוצה.

אז זה נקרא ניסיון מצד המנוסה, מצד האדם זה נקרא ניסיון, לא מצד ה'.

מצד ה' הוא לא מנסה, הוא יודע בדיוק מה יהיה.

מצדך זה נקרא ניסיון.

אבל המנסה יתברך רוצה,

הוא מצווה את האדם כדי שיוציא את הדבר מן הכוח אל הפועל. למה הוא מנסה את האדם? לא בשביל לדעת אם הוא יעמוד בזה.

הוא רוצה שהוא יוציא מן הכוח אל הפועל, אבל בלי שיהיה לו ניסיון,

הוא לא יוציא.

איפה יראו את אהבת אברהם אבינו אם הוא לא לוקח את הבן שלו היחיד,

שהוא צריך להמשיך אותו?

והוא מוכן לשחוט אותו בין 37 לקדוש ברוך הוא.

איפה יראו את האהבה הזאת בפועל?

זה שה' יודע שהוא כזה?

ודאי שהוא יודע, אחרת לא היה מנסה אותו.

אבל העולם ראה שאדם יילוד אישה שהיה מוכיח את כל הדור ואומר, ה' לא רוצה קורבנות אדם.

פתאום ה' אומר לו, אתה תיקח את הבן שלך.

והוא לא ממרד פיו והוא לא מהרהר אחריו.

ובאהבתו את ה' הוא הולך לעשות זאת.

זה בגלל שה' רוצה שהוא יוציא את זה מן הכוח אל הפועל. למה?

שיהיה לו שכר של מעשה טוב ולא שכר של לב טוב בלבד.

יש הבדל גדול ועצום בין לב טוב למעשה טוב.

ודע,

כי הקדוש ברוך הוא צדיק יבחן.

הוא לא בוחן רשעים, הוא בוחן צדיקים.

כשהוא יודע בצדיק שיעשה את רצונו

והוא חפץ להצדיקו,

יצווה אותו בניסיון.

אז אם בא לכם ניסיון, אל תפחדו.

השם רוצה שאתם תראו לו ולעולם כולו במעשים, בלמעשה,

שאתם עומדים בניסיון.

זה הוא רוצה.

תוציאו מן הכוח אל הפועל את הכוחות שלכם.

והוא לא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו.

כי אין מה להוציא מן הכוח אל הפועל. הם לא יוציאו מן הכוח אל הפועל. אז בשביל מה לנסות אותם?

והנה כל הניסיונות בתורה לטובת המנוסה.

אז הרי שגם לב טוב עדיין אינו התכלית האחרונה.

והמידות הטובות

מוכרחות להגיע לכלל מעשה.

ואם שכר המעשה הטוב הוא הרבה יותר גדול

מאשר שכר של לב טוב,

אז אנחנו מבינים שהמעשה הטוב הוא יצירה חדשה לגמרי לעומת טוב הלב.

מעשה טוב, תזכרו, הוא יצירה חדשה.

כשאדם אומר לך, תאמין לי, אתה יודע מה אני רציתי לעשות?

תאמין לי, אתה יודע מה זה?

אל תאמין כלום.

מעשים קובעים, לא כוונות ולא דיבורים.

מעשים,

מעשים.

מעשה טוב זה יצירה חדשה.

על העקדה עצמה,

שלא נחשוב שזה היה בקלות לאברהם אבינו וליצחק אבינו.

חוץ מזה שהאבא צריך לעקוד את הבן,

והבן צריך לאפשר לאבא לעשות את זה,

הרי הבן לא הצטווה בעקידה.

יצחק היה יכול לברוח.

הוא אמר לו, אבא, מה קרה לך?

וילכו שניהם יחדיו.

אהב לזבוח והבן לזמח.

לא ניסיון כאן.

אבל חכמים מספרים שהיו טענות חזקות שטען עליהן השטן כדי לעכב אותם,

וכמה מכשולים העמיד להם בדרך להר המוריה.

בא לאברהם, אמר לו, מה קרה לך? אתה הולך לעקוד את הבן היחיד שלך?

מה יהיה איתך?

הולך ליצחק, רואה שאברהם לא שומע לו.

אומר לו, אבא שלך זקן, הוא כבר השתתע.

מה קרה לך? אתה רוצה לתת לו שהוא זה? תראה איפה,

איפה, איפה, איפה השא?

איפה השא? הוא לוקח אותך, אומר, עקידה, איפה השא?

אתה השא.

הוא שואל אותו, איפה?

הוא אומר לו, עשה לעולה, בני.

וילכו שניהם יחדיו.

הוא רואה שהוא לא אוכל על שניהם, אז הוא מעמיד להם נהר בדרך.

והגיעו מים עד נפש.

אז אברהם צועק לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אתה רוצה שאני אעמוד בזה?

אז תשחרר אותי ממנו.

תן לי לעבוד.

כמה לא רצה השטן שאברהם יעמוד בניסיון, כי אנחנו מתפרנסים עד היום

מהעקידה.

זכות יצחק אבינו העקידה ותקיעת שופר,

זכר לאלו של יצחק,

זה מה ששומר עלינו מאז ועד היום.

כל צעד וצעד היה ניסיון.

כל קושי העבודה הוא, שימו לב, מסקנה, כל קושי העבודה הוא להוציא את המעשה הטוב אל הפועל.

להוציא את המעשה הטוב אל הפועל.

מה הכי קשה?

להוציא מעשה טוב אל הפועל.

הרבה אנשים יהנהנו לך בראש, נכון, כן, בטח, זה טוב, כן.

אבל כשמגיעים למייסע, לא עושים שום דבר.

אומרים כן, כן, כן, כן, כן, כן.

דוגמה לעניין,

חכמים זיכרונם לברכה אמרו

שנסמכה פרשת פוטיפר לפרשת תמר.

למה התורה

הסמיכה את פרשת פרשת פוטיפר לפרשת תמר?

תקשיבו טוב.

אשת פוטיפר

ניסתה להיות עם יוסף.

תמר,

כלתו של יהודה,

ניסתה להיות עם יהודה.

אומרים חכמים זיכרונם לברכה,

מה זו לשם שמיים, אף זו לשם שמיים.

תמר התכוונה

לזמן את עצמה ליהודה כדי שיצא ממנה זרע קודש מיהודה.

ומה יצא ממנה?

פרץ וזרע שמהם יוצא מלך המשיח.

גם אשת פוטיפר

ראתה את יוסף ואת קדושתו,

ונתעוותה לא להעמיד ממנו זרע כשר.

מה זו התכוונה לשם שמיים,

אף זו לשם שמיים.

אבל מה גדול ההבדל ביניהן?

תמר, כשהודיעו ליהודה,

זינתה תמר כלתך,

מה הוא אמר? פסק דין, הוציאוה ותישרף.

אז היא שלחה לו, הקרנה למי אלה?

הוא השאיר אצלה חירבון כשהוא היה אצלה. אמרה לו, תכיר למי אלה.

מה הוא אמר? צדקה ממני.

הוא הודה ואמר, צדקה ממני.

אבל למה היא אמרה לו, הקר למי אלה?

למה היא לא אמרה לו, זה ממך?

היא אמרה,

מוטב שהיא תושלך לכבשן האש ותישרף עם שני התינוקות שיש לה בבטן,

ממה שהיא תלבין את פניו ברבים.

לכן היא אמרה לו,

הקרנה למי אלה? אם ירצה להכיר,

אז היא ניצלה.

אם ירצה לא להכיר, להגיד, לא יודע מה נדבר את שטויות,

היא מוכנה לסרף.

זו הייתה תמר.

אבל מה היה עם משת פוטיפר?

שיוסף סרב לה,

הלשינה עליו,

והיה נוח לה שייהרג.

ואיפה על שם שמיים שלה?

אז כוונות לחוד ומעשים לחוד.

בכוונות שתיהן התכוונו לשם שמיים.

אבל כשזאת לא הצליחה לה,

אמרה שייהרג.

והאחרת אמרה, אני מוכנה לסרף.

אתם שומעים איזה דבר? זאת אומרת, אל ת...

התפעלו מכוונות טובות,

המעשים קובעים, המעשים הם שקובעים בעצם מי זה האדם שלפנינו.

יש הרבה שמכוונים ליבם לשם שמיים,

אבל כשהדברים יוצאים אל הפועל,

נהפכת הקערה על פיה ויוצא ההפך הגמור לשם שמיים.

כי זהו הקושי

להוציא דברים מן הכוח אל הפועל.

עד שניתן לומר

כי הפועל הוא יצירה חדשה לגמרי לעומת הבכוח.

מי היה אבי המוציאים לפועל?

אברהם אבינו עליו השלום.

הרבה חכמים גדולים הגיעו להכרות אמיתיות,

אבל לא הוציאו אותם לכלל מעשה.

או שהם הסתפקו בחוכמתם ואמרו אנחנו יודעים כן אני מבין כן כן כן,

או שנכשלו בביצוע ההכרה.

ועכשיו תשמעו דבר מדהים.

למה כוזרים, מלך כוזר שהיה גוי ועובד עבודה זרה,

למה הוא זכה לגילוי של מלאך שיבוא ויגיד לו כוונותיך רצויות מעשיך אינם רצויים?

ולמה לנו בלילה לא בא מלאך ואומר כוונותיך רצויות מעשיך לא רצויים?

למה אנחנו לא זוכים למלאך?

למה אנחנו לא זוכים? למה הוא זכה?

דרך אגב, הוא גייר אחר כך את כל העם שלו,

כל הכוזרים, התגיירו שש מיליון איש.

תקראו בגוגל,

מלך כוזר.

ויש שאלה עצומה

על מה שמצינו שבא בחלום הלילה לכוזרי ואמר לו,

כוונתך רצויות, אבל מעשיך אינם רצויים?

השאלה היא,

הלוא גם אנחנו מבקשים את האמת, לכאורה אנחנו גם מבקשים את האמת,

ואנחנו מתייגעים כל כך הרבה ולומדים כל כך הרבה ומשתדלים ומנסים לחכות

אנשים שנראים בעינינו, שראויים לחיקוי.

למה, למה אנחנו לא מגיעים לשלמות שתשרה עלינו שכינה?

למה לא במלאך ומעורר אותנו? למה?

ואין מי שיכול לומר חזק בדעתו שהוא מכוון אל האמת גם במעשים,

גם במעשים,

לא רק בכוונות.

ותמיד אנחנו מסופקים ולא יודעים בבירור באיזה דרך נלך.

למה אלינו לא באים מלאכים לברר אם המעשים שלנו רצויים או לא?

התשובה היא, יש שתי כוונות,

שתי כוונות רצויות, שימו לב.

יש כוונה רצויה שרוצה את האמת,

ורצונו לבקש את האמת זה בשלמות גמור,

במסירות נפש,

שכל מה שהוא מכיר הוא חי על פי זה במציאות, בפועל ממש.

כשאני למדתי קיצור שולחן ערוך,

וככה התחלתי את התשובה שלי,

כל מה שלמדתי, כל יום הייתי לומד סימן,

כל מה שלמדתי, קיימתי.

לא, זה לא, זה אחר כך,

זה פעם אחרת,

זה אני לא מבין,

זה נראה.

אבל לא ראיתי שעושים ככה.

בלי קונצין.

זה מה כתוב, זה מה שצריך לקיים.

כמה אנשים יש כאלה שמה שהם מכירים,

הם חיים על פי זה במציאות, בפועל ממש,

בלי שום שינוי בין ההכרה למעשה.

זו כוונה אחת.

אבל יש מין שני,

שהרצון והכוונה לאמת

זה רק בחינת מחשבה טובה.

לו יהי, אה, הלוואי והייתי יכול זה, אה,

תאמין לי כמה אני רוצה, אה.

יואו, איך אני מחכה לרגע שאני יכול לתפוס ספר ללמוד, אה.

אוי, אוי, אוי, אוי, כל הזמן הנחות של כוונות טובות.

ונשאר רצונו בכוונתו בלבד, ואינו מוציא לפועל לחיות על מה שכבר נתברר לו.

לכן אצל הכוזרים,

שכל מה שנתברר לו, הוא חי על זה. הראייה שהוא גייר שש מיליון, לא את עצמו רק.

שש מיליון.

זאת אומרת, ההכרה שלו הייתה חזקה והוא חי על פיה.

זה מה שכתוב.

צדיק באמונתו יחיה.

צריך לחיות את האמונה שאתה מאמין בה.

הוא היה חסר לו רק בירור, כי הוא לא ידע באמת מה הדרך.

לכן זכה שיבררו לו מן השמיים ושלחו לו מלאך.

כי במקום שאין שכלו מגיע,

אז הוא לא יגיע.

אז שלחו לו מלאך,

שיגיד לו מה הוא רוצה, מה הוא צריך לעשות.

מה עשה?

הוא אמר לו מה לעשות?

הוא אמר לו מה לעשות?

הוא לא אמר לו מה לעשות.

הוא הבין שאם הוא אומר לו ככה, סימן שמעוררים אותו, אז מה הוא עשה?

מחקר.

הזמין את החכם המוסלמי, את הנוצרי ואת היהודי, וישב ולמד ושאל וברר ועקר.

וכשהגיע למסקנה, פעל ועשה.

אבל אנחנו,

שגם במקום שהשכל שלנו מגיע ואנחנו מבינים,

אנחנו לא חיים על זה.

אז מה יועיל הבר, בשביל מה להטריח את המלאך?

אפילו המלאך יגיד לך מה לעשות, כבר התורה אמרה לך מה לעשות,

ואתה יודע בדיוק מה צריך לעשות ואתה לא עושה.

למה להטריח את המלאך?

אם הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לך מה לעשות ואתה לא עושה.

מילא, אתה לא מבין משהו,

ואתה מחפש תמיד את האמת והכוונה האמיתית לקיים,

ישלחו לך מלאך.

זה לא חייב להיות מלאך מן השמיים,

זה יכול להיות גם בשר ודם.

אבל זה בתנאי שאתה מחפש את האמת לעשות,

אבל אם לא, זה לא.

לכן הכל תלוי במידה שאדם מוכן למסור את נפשו עבור האמת, להפקיר את הכל,

לא להסתפק בכזבים ושקרים,

כמו יתרו,

שהיה מוכן למסירות נפש עבור הכוונה הרצויה של דרישת האמת. לכן עזרו לו מן השמיים לשפר את מעשיו וחיתנו אותו עם משה רבנו.

מי שבאמת רוצה את האמת,

אין גבול למה שהקדוש ברוך הוא מוכן לתת לו.

ולכן מלך כוזר שכוונתו הייתה רצויה,

זיכו מן השמיים,

איך יהיו מעשיו רצויים?

אז לכן אנחנו צריכים לדעת, יהודים יקרים,

שאנחנו לא נחיה בדרך שאנחנו מתפשרים.

אנחנו לא מוכנים להפקיר עבור האמת

את הצלחות העולם הזה.

ואנחנו לא מוכנים להפקיר בשביל האמת את הדמיון של תענוגי העולם הזה.

ואם כן, הרצון שלנו הוא רצון שטחי.

אז ממילא מה אתה מצפה, שבין השמיים יעשו איתך?

אבל אברהם אבינו, תשמעו מה קרה איתו, זכה לגילוי שכינה. הוא היה חולה, בא אליו הקדוש ברוך הוא,

לבקר את החולה.

תוך כדי ההתגלות שהקדוש ברוך הוא מדבר אליו,

הוא ראה שלושה ערבים עומדים,

ומיד ביקש מהקדוש ברוך הוא,

אמנם מצאתי חן בעיניך,

אל נא תעבור מעל עבדיך.

והשאיר את הקדוש ברוך הוא,

ממתין לו, הוא הלך לטפל בשלושה ערבים,

לתת להם לאכול ולשתות.

וקבע בזה הלכה שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה.

והקדוש ברוך הוא המתין לו.

והשם עודנו עומד על אברהם,

היה צריך לכתוב.

רק מפני כבוד שמיים כתוב ואברהם עודנו עומד לפני השם.

הרי קבלת פני שכינה זה התכלית ותקוות אדם שיכול לזכות.

ופסק אברהם אבינו עליו השלום הלכה שהכנסת אורחים אפילו שזה מעשה קטן ויבש

גדולה ממנה מהקבלת פני שכינה.

וזה גם כבודו של הקדוש ברוך הוא.

כשאדם מתפנה והולך אל המעשה לעשות מעשה פשוט של הכנסת אורחים זה נקרא להוציא אל הפועל את הטוב שבו לעומת גילוי שכינה.

וזה עדיף.

זה עדיף. והקדוש ברוך הוא לא כעס והיה מרוצה וחקק את זה בתורה.

כמה שהאדם מוציא יותר מהכוח אל הפועל

הוא יוצר חדשות.

הוא נהיה יוצר תורה והוא גם עושה את עצמו.

תשמעו איזה חידוש אדיר יש.

בזה אנחנו מסיימים.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק אם בחוקותיי תלכו

ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם.

אמר רבי חמא ברבי חנינא

אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם

כאילו אתם עשיתם אותם

ועשיתם אתם.

לא רק שעשיתם אותם את המצוות גם עשיתם אתם אתם עושים את עצמכם.

אמר רבי חנינא בר פאפי

אמר להם, אם שמרתם את התורה הרי אני מעלה עליכם כאילו עשיתם עצמכם קודם

ועשיתם אותם.

לא קיימתם אותם רק,

אלא שומר תורה למעשה נחשב לו כאילו יצרת מצוות עצמן,

כי כך הוא.

הוא יוצר תורה עכשיו,

הוא יוצר מעשה וקיום.

קיום המצוות בפועל בשלמות,

זה דורש עמידה בניסיונות רבים,

כוונה רבה ודקדוק על כל פרט,

עד שקיום המצווה היא יצירה שלמה של האדם,

ולעומתה המצווה שכתובה בשולחן ערוך

היא עדיין בכוח.

ועוד זאת,

כי האדם המקיים מצוות נחשב לו כאילו הוא עשה את עצמו מחדש,

ברייה חדשה.

אתם יודעים שילד שנהיה בר מצווה נכנסת לו נשמה חדשה?

ברייה חדשה. קודם הוא לא היה בר חיוב,

הוא נהיה בר חיוב, נשמה חדשה יורדת לו.

אכן, המקיים מצוות בשלמות נהפך לאיש אחר.

בלי מצוות הוא אדם בכוח.

המעלות הגנוזות בנשמתו אינן יוצאות אל הפועל,

כי רק המצוות הן סוד ההוצאה אל הפועל הגמור.

הווי אומר,

כי המפתח לכל עבודת האלוקים ולכל שלמות

הוא הלמייסה,

המעשה שאדם עושה.

ואשריו של מי שעושה מצוות באופן תדיר

וללא הפסקה וכל ימי חייו,

כי הוא מתפעל מהם ונהיה לאיש אחר לגמרי,

עד שהוא יכול להגיע למדרגה של מלאך ממש,

כאליהו הנביא,

ויכול להשרות על עצמו שכינה במעשי המצוות שהוא עושה.

הנה למדנו.

למה הרבתה התורה בקורבן פסח שהתחלנו בהתחלה?

כדי שנרבה בפעולות מעשיות, כי על ידיהן אנחנו מתפעלים,

והלבבות נמשכים אחרי הפעולות,

וככה זוכים לרוחניות מרובה יותר ויותר,

עד כדי השראת שכינה במעשים שאנחנו עושים.

כוונות לא מספיק,

מעשים צריך.

הרב, רציתי לדעת מה עם המלחמה על תל אביב.

לא סיפרת.

יוסי פלד,

שהיה בעבר אלוף פיקוד הצפון,

אמר כי איש אינו יודע מתי יפרוץ העימות בצפון,

והוא אמר שאי אפשר לישון בשקט בלילה, ציטוט,

בשל המצב.

מה שאני אומר כבר חודשים הוא אמר עכשיו.

אבל לדעתו המוכנות גבוהה יותר מאז שגבי אשכנזי מונה לרמטכ״ל.

זה דבריו.

והוא אומר כך, ציטוט,

אנחנו הולכים לעוד סיבוב בצפון,

אך איני יודע מתי,

כמו שאף אחד אחר אינו יודע.

גם לא ידענו שמלחמת לבנון השנייה תפרוץ.

והוא הוסיף, המטרה הראשונית של ישראל

היא להבטיח את הקיום של מדינת היהודים לתמיד.

מה שהוא רומס כאן,

שהמלחמה הקרובה תהיה מלחמה קיומית,

אם נתקיים בכלל או לא.

והמטרה שלנו היא להבטיח את הקיום של מדינת היהודים לתמיד,

מה שאומר שאנחנו צריכים לפרק את האויבים הפעם לחלוטין,

כי אחרת

יהיה עלינו איום קיומי.

אך אם יהיה עימות בצפון,

אנחנו נראה את לבנון וסוריה כאחראיות למצב.

חיזבאללה בלבנון

צבר יכולות גבוהות ממה שהיו לו ערב היציאה למלחמת לבנון השנייה.

זה היום כמעט צבא סדיר כבר.

והוא אומר,

קיבלנו מההיסטוריה מתנה חד-פעמית את הבית היהודי.

אם נאבד אותו, לא תהיה לנו הזדמנות שנייה.

זאת אומרת, הוא אומר, המלחמה היא קיומית

ממש והסכנה היא של חורבן טוטאלי שמכוונים הפעם האויבים.

אלוף פיקוד צפון הנוכחי,

איזנקוט,

מנסה להרגיע את מה שאמר השר לשעבר פלד,

אבל בין הדברים שהוא אומר,

מפקד פיקוד צפון הבהיר כי האיום המשמעותי עבור ישראל מגיע מכיוון טהרן.

יש איום שבעיני הוא משמעותי מאוד,

הדגיש איזנקוט,

האיום משפיע מאוד בזירה הצפונית והוא האיום האיראני.

הוא איום רב-ממדי,

ששני האיומים שלו נמצאים בסדר-היום הישראלי,

לדבריו.

לאיראן יש פוטנציאל איום גרעיני,

יכולת קונבנציונלית כתלהי שיהב.

לאיראן יש את כוחות אלקוטס,

שהם זרוע ארוכה של השלטון האיראני,

לייצוא חזון משמרות המהפכה.

וכמובן, כולנו יודעים שהם חזית אחת עכשיו, איראן, סוריה,

לבנון וחמאס.

כל אלה חזיתות.

יש לנו אויב בפוטנציאל כרגע, זה טורקיה,

שגם היא כנראה לא תיתן לנו גב אם לא תיתן לנו עורף.

עוד דבר שהתפרסם,

שתוך זמן קצר, לא יותר מכמה שבועות,

העשרת האורניום למטרות בניית נשק גרעיני יתאפשר,

אלא שמנהיג איראן אייתוללה עלי חמינאי ונשיא איראן החליטו להתגרות ישירות בנשיא אובמה ובשש המעצמות ובישראל.

וזו הסיבה מדוע בימים האחרונים התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני בירושלים לישיבה דחופה.

לא רק שהם לא מפסיקים עכשיו להעשיר אורניום,

אלא הם עוברים את סף העשרת האורניום למטרות צבאיות,

ובואו נראה מה אתם מסוגלים לעשות לנו,

אומר אחמדי לעולם.

אתם גברים?

נראה מה אתם עושים.

לא רק שהם לא ניסו להסתיר את הצעד,

אלא הכריזו עליו בפומבי.

ואחמדינג'אד

יבשר ב-1 בפברואר

לבין ה-11 שבו

כשאיראן תחגוג את ניצחונה של המהפכה המוסלמית מלפני 31 שנה,

שזה הייסוד של איראן המהפכנית,

איראן חייבת

לא רק להגיב מיד על כל תזוזה מדינית צבאית אמריקנית-ישראלית,

אלא מעתה תהיה תגובתה

תגובת מנע.

ככה החליטו באיראן.

איראן תגיב מראש על תנועות מצד ישראל ומצד אמריקה.

והנה, כמו שהם עשו עכשיו,

ישראל עורכת תרגיל בצפון.

מה עשתה איראן?

הורתה לסוריה וחיזבאללה

להיערך כנגד,

והם הזיזו כוחות

שריונים ואחרים כנגד כוחות צה״ל. יש גיוס מילואים בצפון,

בלבנון ובסוריה כנגד.

זאת אומרת, הם לא ממתינים

עד שאנחנו נעשה משהו והם יגיבו,

הם עושים

מנע

זאת אומרת.

בינתיים יש מהלך של גרירת רגליים של הנשיא אובמה וממשלת ביבי,

ובינתיים קיבלו מרווח של חמישה חודשים שעברו כבר, והם הצליחו להשאיר אורניום לדרגה של 20%. ובכל אופן, הצרפתים אומרים שלפי המידע המודיעיני יש להם

נשק גרעיני בפיתוח בשלבים אחרונים,

אם לא, כבר מוכנים,

ובמצב הזה כבר אי אפשר יהיה לעצור תקיפה צבאית ישראלית על איראן,

ואנחנו חייבים להקדים אותה,

כיוון שזו מלחמה קיומית.

אם תהיה לו פצצה הוא לא מחכה יום ויומיים ומג'נון אמיתי ולוחץ לפוצץ.

כי בעיניו זו מצווה דתית,

והוא מקיים מצווה דתית.

אז לכן,

היות והם מכריזים כולם

שהפעם

הם ישלחו טילים לכל מרחבי ישראל, ובפרט לתל אביב, לפוצץ את האגו הישראלי שזה תל אביב,

מחובתי כיהודי שדואג לאחד, להזהיר.

אז זה מה שעשיתי,

וחילקתי מאה אלף דיסקים בתל אביב,

ועוד מאה אלף בערי השדה,

ועוד מיליון עכשיו אנציקלופדיות חינם?

לפני המלחמה על תל אביב.

אז בואו נשמע את הג'ינגל ונראה איך זה עובד. בבקשה.

מה יהיה עם תל אביב?

עשרות אלפי טבעים.

מה יהיה עם תל אביב?

תל אביב!

מה יהיה?

כתוב שבאחרית הימים תהיה מלחמת גוג ובגוג,

האסלאם יילחם בנצרות,

וזה מה שאני אומר.

מקלטת 51, אני אומר את הדברים האלה כבר 20 שנה.

ועכשיו הגיע הפאזל האחרון שאומר שכל מה שאמרתי אמת.

ועכשיו אין לנו מלחמת שם, רק על המלחמת שם בשמיים.

אז יש עצה פשוטה, יודעים מפה. צריך להתקרב, להבין שבשמיים. צריך לחזור בתשובה. מי שיחזיק בשם,

מי שיחזיק בו באמת,

את המבחן האחרון של גוג ומגוג הוא לא פשוט.

זה לא מדברים על 300 טילים, זה קשקוש.

אתם ראיתם איזה טילים יש להם עכשיו לאירנים?

יש להם טילים שמתוך טיל אחד נופלים 1,400 פצצות מצרר.

אלה מתכוננים רציניים.

עזה מלאה מפוצצת, ועומר נפץ.

פה האירנים כבר חימשו את חיזבאללה עוד פעם פי שניים כבר ממה שהיה להם קודם. תל אביב!

כשאני אמרתי מה נעשה כשיהיו 20 אלף טילים מעל ישראל מנסראללה אנשים צחקו.

שיעזו, שיעזו, איך הישראלי אומר, שיעזו, שיעזו, שיעזו, שיעזו, שיעזו, שיעזו, מה עשית, עד שעקלו בכלל מה היה.

בעיה, גוג ומגוג, רבותיי, יגבה שני שלישים מהעולם,

מי שלא מבין את המספרים, אני אבאר.

4,000 מיליון איש ימותו.

ימותו.

ימותו.

אז צריך זכויות בשביל להישאר.

זה לא תלוי בהגנה,

לא בגגות מבטון,

לא באזורים שהם נגד טילים,

שום דבר לא יעזור.

שום דבר לא יעזור.

שום דבר לא יעזור. מה יהיה?

זה יהיה ביולוגי, כימי, אטומי. תל אביב! כל המרחים בישים שהמציאו בני האדם, ובפרט אמריקה,

ובספרים כתוב שמה שהיה בסדום קטן על אדום.

תל אביב!

כן, מה רצית עוד לשאול בהמשך?

הפשט, מה אומרת התורה, הפשט

או הסוד לגבי המלחמה?

מדברים על זה גוג ומגוג, אומרים יהיה ככה, יהיה ככה,

תאריכים,

כבוד הרב אומר שוו-טו-טו.

מה אומרת התורה? תראה, אני כל ההרצאות האחרונות מדבר מה אומרת התורה. תסתכל בשידור חוזר על ההרצאות האחרונות, תראה בדיוק, אני מקריא את כל הפסוקים מיחזקאל ה'-ט,

זכריה יג'-י'-ד',

תוכל לשמוע את זה בהרחבה.

אני לא רוצה לחזור כל פעם מחדש,

כי רואים אותנו גם בשידור ישיר עכשיו מכל העולם,

אז כל פעם אני חוזר על אותן שאלות.

לא, השאלה שלו היא אם זה יהיה כתוב בתורה.

זה כתוב, מה זה אם יהיה כתוב?

התורה כבר כתובה, אין אם יהיה, זה כבר כתוב.

על זה נאמר ככתוב, כן.

כבוד הרב, רציתי לדעת בבקשה מהי גדולה של כיסוי ראש

ומה המשמעות שלה.

כיסוי ראש זה חיוב מן התורה לאישה,

כשהיא צריכה לחסות את ראשה.

המעלה של זה היא גדולה מאוד,

היא גורמת לטהרה בבית של בני גדולים בדור,

היא גורמת לעשירות.

אם היא לא הולכת,

אז זה בדיוק הפוך מכל מה שאמרתי.

אישה שזוכה ללכת בכיסוי ראש,

אז יש נשים שלדוגמה היו עקרות,

שמו כיסוי ראש, נפקדו, יש נשים שהיו חולות במחלות קשות,

שמו כיסוי ראש ונתרפאו.

הרבה דברים גדולים יש בכיסוי ראש, זה צניעותה של האישה בת ישראל,

ביתו של הקדוש ברוך הוא, מלך מלכה מלכים הקדוש ברוך הוא,

וזוהי הזהות

של אישה יהודייה כשרה,

שהולכת בכל מקום ומקום. לא רק אישה שאינה,

שהיא נשואה, גם אישה שהיא אלמנה או גרושה חייבת בכיסוי ראש.

וזו מעלה גדולה מאוד,

והרבה ברכה בזה, והרבה הפסד הם לא שמים.

חוץ מזה שהיא חוטאת ומחטיאה גם את הרבים בהליכתה כך,

גם אסור לברך ולהתפלל לפניה.

משום ששיער באישה ערווה, ואסור להגיד ברכות כנגדה.

אפילו בעלה יושב על שולחן ורוצה לברך,

הוא לא יכול כנגדה לברך,

עם גלויית ראש.

אז זה חמור מצד אחד, ושכר אדיר מצד שני.

ואם יש כיסוי ראש עם סמל, זה עוד יותר טוב.

ואם זה בשלושה צבעים, זה נפלא. יש לי שלושה צבעים.

או שחור או לבן או ביש. מה את מעדיפה?

- לבן. לבן?

תן לה, תן לה. קח, קח, תן לה.

שלוש, לא לבן. שלוש.

קח, הנה.

אשרייך שזכית. שלמה בשבת. לא בשבת. התחלתי עם שבת. לבן בשבת, שחור בשבוע, בימים טובים חום.

אשריך. יאללה, סימי, שנראה.

נראה.

נראה אם זה מתאים.

יאללה, בכבוד. תנו למחיאות כפיים. מה קרה איפה נרדמת?

יפה מאוד. יפה מאוד, יפה מאוד. מה שמיך?

מה שמי? כן.

ליזה שמואל.

ליזה שמואל בת? ליזה בת שמחה.

שמחה, השם יזכה אותך לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה ונחת. ולבן זכר. ובעזרת השם לבן זכר. בנחת במעשי ידייך, ותזכי לבן זכר, ירא שמיים.

אשמח לסגורים, אשמח לסגורים, אשמח לסגורים.

אנא. כן.

אומרים שבדרך שאדם רוצה ללכת, מוליכין אותו.

כן.

והבל ייטער משאין בידו.

וכשאתה עושה רצון השם,

אז זה מעל הכל.

היה לנו ניסיון מאוד קשה.

זה לא לעשות הפלה.

זה עד הרגע האחרון.

והיו הפלות לפני כן.

וברוך השם, הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו לשלוש ילדים,

שהראשון מהם זה הבן שלי, הוא נמצא כאן עם הרבה בעיות רפואיות.

המון המון.

ופשוט ניבאו לו את השחור ביותר,

ועל הגויים אפילו מוות.

ובגלל שראו שאני עם כיסוי ראש בסקירת מערכות,

הרופא דיבר איתי על דין רודף.

הוא אמר לי את הדברים הכי קשים ולא הסכמתי לשמוע.

ואני אמרתי לו, לרופא האחרון שבדק אותי,

זה היה בכל זאת שהוא ביקש שאני אעשה הפסקת היריון.

אני אמרתי לו, אתה תראה שהקדוש ברוך הוא ינצח.

אבל הבן שלי נולד פגוע.

ואז אני עשיתי הסכם עם השם ואמרתי לו כזה דבר,

אני עשיתי את שלי,

אני הבאתי אותו,

אני רוצה שאתה תעשה את שלך.

כל מה שהם אמרו,

בחלק מהדברים הם צדקו.

אני הבאתי את הילד שלי כי אני יודעת שיש לך זכות הרבים,

ושאתה יכול לעזור לי,

כי קוראים לו נחמן.

ואני רואה, נחמן היום בשלוש, בשלושה חודשים.

הוא לא הולך, הוא לא יושב, הוא בקושי זוחל.

יש לו ראש מעוות,

אפשר לראות את זה, הוא פשוט כרגע ישן.

הוא לא מדבר בקושי כמה מילים מעוותות.

יש לו הפרעות אכילה, יש לו כליית פרסה, יש לו פריקת ירכיים,

יש לו פרכוסים,

שלוש ניתוחים בראש, וגם פותחים את הבטן, ניתוח בגב, ניתוח ברגליים.

מפה ועד להודעה חדשה, ילד בחינוך מיוחד.

הם לא מנבאים לו מי יודע מה.

אני רוצה שתסתכלו.

את הערב הזה, אם זה גם יכול לחזק אנשים, מה טוב.

אני מוכנה לקבל על עצמי הכל, כל מה שהרב יגיד,

באמונה שלמה, שכמו ש... אני אמרתי לה'

כמו שאיבדתי את הילד הזה בשבילך,

שאמרתי לו, אני רוצה שהילד הזה ילך רק לתלמוד תורה, אבל רק לשם.

לא רוצה כלום, מוכנה לוותר על הכל.

אני רוצה שהילד הזה יקום על הרגליים, כמו כל ילד רגיל,

כמו כל ילד רגיל בגילו,

שילך לתלמוד תורה עם פאות, עם ציצית, עם הכל. אני מוכנה לתת את הכל, הכל. אני מוכנה לוותר על כל הגשמיות שלי ולהתחזק יותר. ומה שהרב יגיד לי אני אעשה, שהילד הזה, אני לא יודעת מה, בתוך תקופה מסוימת בקרוב

יקום על הרגליים לעשות קידוש השם וללכת איתו מול הרופאים האלה שצחקו עליי.

ולא רק זה, כשהוא היה עוד מאושפץ בבית חולים לילדים,

סגן המחלקה, בעלי נמצא פה וקשה לי לחזור על הדברים, כי זה פשוט הפיל אותו מהיהדות.

אמר לו, אני במקומך, הייתי שם את הרגש בצד ועובד עם השכל. והוא לא הבין למה. הוא אמר לו, תזרוק את הילד במוסד עד שהוא ייגמר.

והוא בא אליי, זה היה ערב פורים. הילד היה מפרכס בי-סוף, היה לו חיידק בראש. כדי להוציא את החיידק היה לו נקסט חיצוני במשך חודש ימים, זה לא יוצא עם אנטיביוטיקה ולא ניתוח.

והוא אמר לו את מה שהוא אמר לו, והוא בא להגיד לי.

ואני אמרתי לו,

הוא יגיד לי מה יהיה עם הבן שלי, הרי הוא באותו רגע יכול להתמוטט.

נחזקתי את בעלי והוא יצא.

כשהוא יצא אני התמוטטתי, זה היה בתיפול נמרץ, זאת אומרת נפשית.

וזה היה ערב פורים, ואני אמרתי לו, ריבונו של עולם, תראה להם שאתה רופא כל בזר ומפליא לעשות. ועמדתי מול החלון.

הרי בתיפול נמרץ שם היו הרבה ילדים ערבים,

הם התייחסו אליהם יותר מאשר אליי. עליי הם צחקו כאילו עם כיסוי ראש.

הייתי יושבת ואומרת, תיקון הכללי,

ופתאום הקטורת, ואני לא יודעת מה, ו-12 פסוקים, וכל מה שאפשר להגיד.

וצחקו עליי, וממש צחקו עליי, וראיתי את הזלזול,

אבל לא היה אכפת לי.

כי אמרתי לו, הקב' הוא תאר להם שאתה רופא כל בצר ומפעיל לעשות.

הילד שלי היה במצב של חיים למוות, עם החיידק הזה.

ואני נרדמתי באחד בלילה ל-20 דקות, כי כבר לא יכולתי, התמוטטתי, כי רק אני הייתי איתו כל הזמן.

בעלי לא יכל להיכנס אחרי מה שהרופא אמר.

ואז התעוררתי בבלילה, אמרתי לי, איפה הילד שלי? מה קרה לו? איפה הוא? תראו לי אותו. היא אמרה לי, תראה, הגיע הילד מולך. אמרתי לה, הוא פרקס? אמרה לי, לא, 20 דקות הוא לא פרקס.

אמרתי, אם ככה, זה סימן משמיים.

למחרת הוא יצא,

ויום למחרת הוא נותח, ואחרי שלושה ימים היינו בבית, ברוך השם.

ואז יום שישי אחד אני יושבת, כשהוא בגיל חצי שנה, אני אומרת לו, הקב' ברוך הוא, אני מחזיקה את הברכיים של הבן שלי, ואני אומרת לו, תראה,

אל תעשה לו ניתוח בברכיים, ואני רוצה שהילד הזה ילך כמו כל ילד רגיל. תיקח את הניתוח,

ואני מבטיחה לך שאני אקח אותו לתלמוד תורה.

הרב,

אני פונה אליך, כמו שראיתי את הנס המצולם של הילד ההוא מארצות הברית.

אני מוכנה לעשות הכול, הרב, הכל, הכל, הכל,

שהילד שלי יהיה רגיל לחלוטין,

יהיה לו ראש רגיל,

הוא ידבר וילך כמו כל ילד.

אני מוכנה לתת אותו לקב' ברוך הוא, רק לתלמוד תורה.

אני מוכנה הכול.

טוב, אני אסביר לך משהו. קודם כל,

מה שאני מבקש ממך זה רק דבר אחד, להודות לקדוש ברוך הוא על כל רגע שזכית לילד כזה.

תקשיבי טוב,

שזה ודאי ילד עם נשמה גדולה שבא לתקן דבר מקודם.

זה שיהיה לך ברור.

זה שהוא נפל בחלקך עם אמונה כמו שלך,

זה זכות בשבילך.

את יכולה להמשיך לבקש מה שאת רוצה מהקדוש ברוך הוא,

שהוא הולך לתלמוד תורה, ואפשר שתזכי גם לראות את זה.

אבל לא להרהר אחרי הקדוש ברוך הוא מילה.

לא מעניין אותנו אם הרופאים יראו או לא יראו.

אותנו מעניין דבר אחד, שאת מקבלת אותו כמו שהשם נתן,

כמו שהתכוונת לקבל,

ובעזרת השם יתברך, בזכות האמונה ובלי שום טרוניה,

הקדוש ברוך הוא יזכה אותך, הולך לבית המדרש,

בריא ושלם לעבודתו יתברך כשאר כל האדם.

רגע, אז בינתיים עד שהוא יעלה אני רוצה לתת לכם משהו שתעשו לרפואת הילד. תקשיבו טוב.

בעזרת השם יתברך אני רוצה לחלק לכם טפסים

שכל אחד מכם יקבל על עצמו ללמוד חודש ימים, פעם בשבוע.

פעם בשבוע, חודש ימים.

שיעור תורה, שלושת רבעי שעה, חצי שעה, שעה,

עם חברותא שאנחנו נשתדל לסדר לו,

ולנשים נשתדל לסדר מי שהיא תוכל ללמוד איתם.

וזה יהיה לרפואת

הילד שלה ששמו נחמן בן,

נעמי שיזכה לרפואה שלמה מהרה בזכות התורה הקדושה.

אז אני נותן לכם טפסים רגע,

כל אחד ימלא את פרטיו,

יצלצלו אליו ויתאמו איתו באיזה יום, באיזה שעה הוא יכול ללמוד, חצי שעה, שעה לרפואת הילד, פעם בשבוע.

חודש.

ארבע פעמים.

והשם יעזור שזכות התורה שלכם והרצון שלכם

יעזרו לרפואתו של הילד, בעזרת השם.

שלום כבוד הוריו. שלום. יש לי כמה שאלות.

הראשונה,

האם מה שאנחנו לומדים בבטן של אימא שלנו זה מה שלימדו בתקופת משה רבנו בבטן של אימא שלום?

לומדים כולם מאז ועד היום את כל התורה כולה.

אותו דבר בדיוק.

The same thing.

יש לי עוד שאלה.

כן.

מדוע בני ישראל,

כאילו אנחנו כיום, לא הולכים עם שמלות כמו אבותינו?

למה גדולי הרבנים לא משנים את זה?

נהגו כבר העולם ללכת בדרך זו, והולכים בדרך זו.

אוקיי.

ואיך אני יכול לזכור את כל מה שאני לומד כדי לעלות מעלה-מעלה בתורה?

לשנן ולשנן ולשנן ולשנן.

אוקיי.

ועוד שאלה.

אומרים, ללמוד וללמד,

לשמוע ולעשות.

את מה שאני לומד חובה עליי ללמד.

את מה שאני שומע, מה ששמעתי ממך,

חובה עליי גם ללמד.

קודם כל גם לעשות.

אה? קודם כל לעשות.

אבל אין עליי חובה ללמד את זה. כאילו אם אני שוכח, ללמד את זה מישהו. ללמוד וללמד זה לא שחייבים ללמד את כל מה שלמדת.

זה שאיפה טובה מאוד,

אבל צריך לשאוף גם ללמד אחרים, לא רק ללמוד בעצמו,

כי העיקר של האדם זה לתת לאחרים.

ויש לי עוד שאלה.

אם אני כועס על מישהו, כועס ממש-ממש, וזה קשור לערב הזה,

ולא הצלחתי לקלוט כמעט הרבה דברים ממה שאמרת.

יש שידור חוזר בשביל זה.

כן, אני רואה הרבה את השידורים שלך.

אז איך אבל אני מוחל לו בלב שלם, באמת בלב שלם.

מה פירוש? איך אתה מחליט שאתה מוחל לו בלב שלם?

זה קשה, אבל עדיין בתוכי יש משהו שאומר... קודם כל תמחל לו בלב שלם, אפילו שזה לא שלם, ואחר כך תמשיך עוד למחל לו בלב שלם, עד שתנקה את הכול.

ועוד משהו אחרון. אני אוכל לדבר איתך בסוף הערב על משהו פרטי, אישי? עד למכונית בריצה, כן.

היא קרובה, אין זמן.

אין לו מה לעשות.

טוב, תודה. תהיה בריא.

כבוד הרב, אני הגעתי מפתח תקווה עם החבר'ה שלי לכאן,

והתחלנו לבנות כולל בפתח תקווה, ואנחנו באמצע הבנייה,

והגיעה העירייה ויוצא לנו צו הריסה מיידי,

וכבר השקיעו שם כמעט 40,000 שקל.

אני רוצה את הברכה שלך, אם אפשר... קודם כל זה בגלל השכנים?

בגלל השכנים.

הבנתי. ואי אפשר לפייס אותם, הם אנטי?

אנטי, אנטי. יש שם אנשים שעשו את המוות, וראש העיר מסכים,

הוא בא את זה, אין לו שום בעיה.

אבל הגיע איזה בחור ממשרד הפנים והחליט שזו עבירה על החוק.

מה עבירה? כי זה בבית פרטי? לא, זה מגרש ששייך לשאס.

שטח ציבורי.

לא הבנתי. אם זה שטח ציבורי, נתנה לך העירייה או לא נתנה?

יש שם בית ספר של מוסדות...

מי הוציא אתכם, העירייה?

אנחנו באמצע הבנייה.

מי הוציא, העירייה? העירייה הוציאה צו, הריסה על המקום. עוד פעם, מי הוציא אתכם? מי נתן לכם להיכנס?

ש״ס.

ומה, הם לא יכולים ללחם את המלחמה אם זה שטח שלהם? לא יכולים.

הם עושים את כל המאמצים והם לא יכולים. אנחנו באמצע הבנייה, השכננו 40... אז יכולים לפנות לבית המשפט, אם זה ציבורי.

מה ההבדל אם זה יהיה גן ילדים של חילונים או שזה יהיה כולל של דתיים?

אם זה ציבורי,

זה צריך לשרת מטרות ציבור,

ואם זה מה שהציבור רוצה באזור וזה מה שזה מוקצה לדברים כאלה,

כאלה או אחרים,

אז למה אתם שונים?

לפנות לבית המשפט ולהגיד שידונו בעניין.

אנחנו פשוט השתלטנו על המקום, כבוד הרב, קיבלנו אישור לזה, וכבר יש בנייה, השקיעו 40,000 שקל. כן. וכולם אומרים כן, כן, בסדר, אבל בכל זאת יש צו הריסה. אני הייתי מבקש ממך אולי ברכה, אם אפשר. טוב, ניתן לכם ברכה, אבל צריך גם למעשה,

למה אי-זה? צריך לעשות מעשי.

מה שאמרתי לפנות דרך בית המשפט. טוב מה השם מה השם שלך שלי השם צבי בן אולגה. צבי בן אולגה השם יזכה אותך שתהיה לך עצה טובה ותבונה איך לכלכל מעשיך שיגרמו שלא יסגרו את הכולל.

אמן ועוד דבר אחד קטן החבר שלי פה

אני רוצה שהוא ישים ציצית עליו הוא לומד איתנו בכולל כבר הרבה זמן היה לו קוקו והוא חזר בתשובה ובעזרת השם בזכותך אני מקווה שהוא ישים ציצית הוא קצת בטח יכעס עליי הוא לא יכעס הוא אוהב ציצית הוא חיכה לזה

אין לנו ימים של אושר אמנם יש לך קוקו אבל זה לא סותר

כל באהבה כי אלוקים שומר עליהם רמה שיבוא סדר טובה סבל נבחן מילה רק את הכל באהבה מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

כיסוי ראש, מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

בבקשה

יסוי ראש, מי מהנשים רוצים את זה רק את הכל באהבה מסיעתם הכל באהבה גמר של חברת הכל באהבה מבחינתו נעשוי פקודת ראינו בנושא ברכת

מבחינת הכל באהבה

יש לי פה גם ספרים, ספרים לחלק במתנה, תמתינו.

שם הכבול באהבה, כי אלוקים שורים עליך,

רבות יענות זה דבר טובה,

רבות יתרו לברח, אז תבטיחו לברחם, כי אלוקים שורים עליך,

מה שירוק גם לבעלה סמל מבית מילה קרד עולמי אהבה כי אלוקים שומעים עליהם מה שירוק גם לבעלה סמל כמו אקסימה

ואין לנו אמים להישאר אין לנו אלה אדמים

אבינו שבשמים אתה שומעים ולבמן ואין לנו אמים להישאר אלא אין אלה אדמים אבינו שבשמים

רגע אני רוצה לברך שנייה אני רוצה לברך אלה שתרמו מניות משה אברהם בן חנה רפואת הנפש והגוף

השם יסיר ממנו את החולי פרנסה טובה יוכל לעבוד השם בתורה ובתפילה ונחת רוח מכל ילדיו

ונחתנם בזיווגים אמיתיים ויינצלו כל בני ביתו מהמלחמה תפואה שלמה לדניאלה בת ביאטריס מחנת בת יונה חנה זיווג הגון והצלחה לנועם בן מרסלה טל בן מרסלה שלמה בן שושנה עמרי בן שהין והצלחה ליעל בת מרסלה ולעילוי נשמת מרקוס בן אלגרה מנוחתו עדן

דניאל בן ירדנה איילת לימור בת מזל למשפחת הררי

תרמו עוד מניה יזכו הם ילדיהם הוריהם אחיהם אחיותיהם וילדיהם וכל המשפחה הרחבה להיות במחיצת הרב בעולם הבא ולהתנצל מכל עונש ואיסורים כלשהם וזה נחשב לעסק בגמילות חסדים פשוט וברור שר הבת אסנת זיווג הגון ושכל משפחתה ינצלו מלחמת גוג ומגוג יזכו לחיי העולם הבא

אסנת בת שולמית זרע בר קיימא יניב בן אסנת ומשה בן מלכה חזרה בתשובה

יפה שלי בת שמחה חיים מיכאל בן זמירה שלום בית וחזרה בתשובה קרן בתשרה עדיאל בן מיכל הצלחה שלום בית פרנסה הצלחה בחינוך הילדים

אסף בן זילפן נעמה בת זמירה ורדה עלייה רוחנית פרנסה טובה ונחת מהילדים אלה שתרמו עבור הציציות ומטפחות וכיפות לחלוקה בהרצאות שרון בן מרים נזכה לזיווג הגון מהרה מרים בת בדה רפואה שלמה מהרה

כן

חצי שעה אחד שניים מי שמוכן ללמוד חצי שעה כל יום לרפואת הילד,

אני נותן לו, אבל הוא לומד חצי שעה לרפואת הילד כי תרמו את זה בכסף בבקשה

אההההההההההההההה

ההההההההה

ההההההההה

תודה רבה.

תודה רבה.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הנכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו עשר,

בני ברק או לטלפן למספר 03-6777779 וגם לפקסס ל-0.