מרכז שפירא - שאלות של "מאמינים"...

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם. נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה להצלחת תלמידי ישיבת תורת עציון ותלמידי מכינת עוז שלמה.

הערב הגיעם לרפואת הרב חיים מאיר בן מילכה מהרם.

ואלה עילוי נשמת הורי וחמים, מנוחתם עדן.

ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם, עץ ואבן, כסף וזהב אשר עמהם.

התורה גודרת את השיקוצים

מבפנים עם עץ ואבן,

וזהב מתנוצץ ממעל לשמות את העיניים.

ואין תוכו כברוא.

בכסף וזהב מצפים עץ ואבן, ומושכים ברשת את כל בני חאלד.

ולזאת מזהירה התורה ואומרת, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה.

דהיינו, שבקרב הלב פנימה קבור שורש

עמוק

של רדיפת ההבל.

והיה בשומעו את דברי האלה הזאת,

ובכל זאת התברך בלבבו, שלום יהיה לי,

למען שפות הרבה את הצמאה.

אומר הרמב״ן, הצמאה זה התאווה.

לא יווה השם סלוח לו.

אדם שאומר שלום יהיה לי ולא מתפעל מהברית והעליה שהקדוש ברוך הוא מצווה ונמשך אחרי תאוותיו,

השם לא יווה לו, כי אז ישן אף השם באיש ההוא,

והוא נחרט מהעולם הבא.

תקוות האנוש

זה אם לבבו שלם עם השם.

וגם אם לאדם יש צמאון תאווה,

בכל זאת הלב לא יניח לו להמשיך יותר עוד,

ויכה לבבו בקרבו

לבקר את מעשיו.

זאת אומרת, אדם גם שנמשך אחרי תאווה.

אם יש לו לב שלם עם השם,

אז לא ייתן ללב למשוך אותו יותר מדי,

אלא צריך שהלב יכה בקרבו לבקר ביקורת לעשות על מעשיו.

אדם כזה יש לו שורש בתשובה,

כיוון שהלב כבר מרגיש מה יהיה סוף דרכו.

אבל מי שאומר בלבבו בשרירות ליבי ילך,

מלבד צמאון של התאווה שכבר יש לו,

יימשך בהמשך ליבו לתאווה שגם עתה הוא שבע ממנה ואינו מתאווה.

וזה מה שאומרת התורה למען שפות הרבה את הצמאה.

הצמאה, אמרנו, זה התאווה, הרבה הוא כבר רבה.

ובכל אופן זה יצטרף ביחד

והוא ירד לטמיון.

מאחר ואין לו לב לבקר את מעשיו,

אז כבר לא יהיה לו שורש לשוב בתשובה,

ולכן השם אומר שהוא לא יווה לסלוח לו.

לכל העולם יש סליחה,

גם לאחאב הרשע, גם למנשה,

אבל לאדם שאומר שלום יהיה לי, הוא לא מתפעל.

הוא שומע.

יש קללות, יש תוכחות, יש הכול, לא מדבר אליו.

אם זה לא מדבר אליו, שידע

שלא יווה השם סלוח לו.

היוצא מזה, מי שאינו מפחד

ורק אומר שלום יהיה לי, לא ניתן לסליחה.

והנה לא נעשה שקר בנפשנו ונראה את מצפון נפשנו,

ובו אנחנו יכולים לראות

את המצפון.

האם אנחנו מפחדים מהאלה ומהברית,

או שאנחנו לא מפחדים?

אם אנחנו רואים את דברי האלה,

שדברי האלה האלה עושים שמות,

כי מי קורע את כל הלבבות?

מי שופך את דמנו בראש כל חוצות?

רק דברי האלה הזאת.

כשאנחנו עוברים על דברי תורה,

כל מה שבא עלינו בפרט ובכלל זה הכול רק

ממה שאנחנו עוזבים את דרך השם.

יש מעשה עם החפץ חיים שפעם אחת סוחר

מסין ובא לקנות באירופה בדרך, הוא עבר דרך ורשה לראדין,

והוא הגיע לחפץ חיים, אז הוא שאל אותו מה קורה בסין.

אז הוא אומר לו, היהדות במצב קשה,

קשה למצוא מניין, שמירת שבת,

כשרות המטבח, שחיטה.

נו, אומר לו, חפץ חיים זה מצב עולמי,

בכל העולם יש בעיות כאלה, באוסטרליה, באפריקה, בכל מקום.

שואל אותו, ועל מה מדברים בחדשות בסין?

אז הוא מתפלא,

מה לחפץ חיים על חדשות, מה קורה בסין?

אז הוא אומר לו, לפני שיצאתי,

בנו סכר גדול שם, להפשיר כמה אדמות חקלאיות,

והסכר פרץ,

ושטף מאה אלף סינים שמתו מהשיטפון.

אוי ואי, אוי ואי, אמר

החפץ חיים.

וזה צריך לעורר אותנו.

אז אותו יהודי מתפלא, אומר לו,

כבוד הרב, אני דיברתי איתך על המצב של היהדות, לא התפעלת כל כך. אמרתי לך שמתו מאה אלף סינים,

התפעלת כל כך ואמרת אוי ואי ואי,

מה קורה פה?

אז הוא אמר לו, אתה בטח עברת דרך ורשה לפה, נכון?

בוורשה יש מיליון גויים, שליש מתוכם יהודים.

אם עומד

אדם במרכז העיר ומדבר ויידיש,

עם מי הוא מדבר?

הוא אומר, בטח, הוא מדבר ליהודים.

אבל הרוב שם הגויים, הוא אומר לו.

הוא אומר לו, כן, אבל הגויים לא מבינים יידיש.

אם הוא מדבר יידיש, הוא מדבר ליהודים.

אמר לו, זה בדיוק מה שרציתי שתשים לב.

כשהקדוש ברוך הוא שוטף מאה מיליון סינים,

הוא מדבר אלינו.

סינים מבינים למה הם נשטפו מאה אלף?

הם לא יודעים למה נשטפו.

אבל הקדוש ברוך הוא לעורר אותנו,

אז הוא מראה לנו,

במקום להכות אותנו, הוא מכה את הגויים.

ואנחנו אמורים ללמוד מזה.

אמרתי, אך תראי אותי, תקחי מוסר

על ידי זה שתראו מה אני עושה בעולם.

תבינו מה יכול לבוא לכם על פי האלות והקללות והתוכחות,

שתדעו.

אז אני מקרב, כשתדעו שיש חדשות בעולם,

זה לא נאמר לשם, זה מדברים ביידיש בשבילנו.

מי לוקח בכלל מה שקורה מסביב כאילו נוגע אליו?

אוי, מסכנים, קרה כך. אוי, מסכנים, קרה כך.

כל המסכנים האלה, נכון,

מסכנים,

אבל זה גם מאותת לנו, לכל אדם ואדם מישראל.

הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו,

וזו הדרך שהוא מדבר.

אין היום נביאים.

הייסורים מדברים איתנו.

בכל זאת רואים

שאדם זה לא נוגע לבשרו ממש.

והוא אומר, שלום יהיה לי.

נכון, ההוא מסכן ואלה מסכנים, אבל אני,

שלום יהיה לי.

אבל מי שנגע בו אפילו בקצה מטה הזעם יודע כאב מן נורא.

ואם נתבונן, טוב, אתם צעירים,

אבל אם נתבונן ותשאלו את הזקנים,

לפני שנים,

בעת שהיה עוד פחד אלוקים שולט בבתי הכנסת,

כשהיו מגיעים ימים נוראים

והיו מכינים עצמם לקום באשמורת לסליחות,

היה מוכיח מה לפתוח מעט את ליבות בני ישראל,

שהלבבות כבר לבד היו מלאים פחד אלוקים,

ובזיק קטן,

בניצוץ קל מפיו,

כבר נגע במטמון של אש

לאהבה שהייתה בתוך ליבותם.

על מה נאמר עתה ועל מה נדבר

העיניים

חשכו מרעות, איך נסתמו הלבבות,

איך הוקל הדעת

וכמה הגיעות אנחנו צריכים להתייגע

ולא מוצאים דרך איך לפתוח את הלב אפילו כפתחו של מחט.

אם כי אנחנו יודעים כמו אבותינו שימים נוראים זה ימי הדין והמשפט והם מגיעים והגיעו

ואנחנו גם אומרים סליחות

אבל איפה הפחד?

איפה הבחיות?

כל המעשים כגוף בלי נשמה

ועל זה יש להמליץ שומע תפילה

עדיך כל בשר יבואו

שומע תפילה זה בקשה מהלב

כיוון שתפילה זה מהלב לעובדו בכל לבבכם

אבל מה אנחנו אומרים?

שומע כל בשר עדיך כל בשר יבואו

באים עם בשר

בלי רוח פנימית

בלי רגש

בלי יראה בשר הגיע לסליחות

אבל איפה הנשמה?

איפה פחד אלוקים?

השנה הזאת עברה

13 חודשים

55 שבועות

9,240 שעות

554,400 רגעים

הקדוש ברוך הוא השפיע לנו את כל זה חיים,

בריאות,

מזון

ועל מה הוצאנו כל זאת?

בעיקר על מה הוצאנו כל זאת?

במילוי רצוננו ועבודת בשרנו

ואת פיו מרינו

אבל אנחנו נמצאים פה בפני בחורי ישיבות

איך אפשר להגיד את פיו מרינו?

מה אנחנו לא לומדים תורה? לא מקיימים מצוות?

תכף נברר.

ועכשיו אנחנו ניגשים ומבקשים שהוא ימחק לנו את כל אלה

ואין רגע בלי פגע, בלי חטא ועוון

ואומרים לו

לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך

אז איך אדם לא מתבייש

שהוא בא בידיים ריקניות

דרך השער,

מקיש בפעמון,

הולך בקומה זקופה

ואומר ריבונו של עולם באתי

באתי לפניך

והבאתי הרבה מזומן

לא בחסד

ולא במעשים

כדלים וחרשים באנו לפניך. איזה חוצפה.

בא בלי כלום, באתי.

הנה אני פה.

קדימה, תסלח.

הפסוק אומר, ושבת עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו

ככל אשר אנוכי מצווך, יום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.

אספורנו כותב

ושבת עד אדוני אלוהיך.

זאת אומרת, התשובה צריכה להיות שאנחנו עושים תשובה כדי לעשות

את רצון הבורא בלבד.

וזוהי התשובה שאמרו חכמים, שמגעת עד כיסא הכבוד.

ושמעת בקולו

ככל אשר אנוכי מצווך היום,

אבל לא מצוות אנשים מלומדה כמו שעשית עד עתה.

נמצא שאפילו בעת שאדם מקיים את כל התורה כולה, עם המצוות והדקדוקים,

עד שלא ניתן אפילו להצביע על שום חטא שהוא נכשל בו,

מי יכול להגיד שהוא קיים את כל עשה שבתורה ולא עבר על שום לא תעשה שבתורה?

וקיים את כל המצוות בדקדוק.

ונגיד שנמצא אחד כזה.

אי אפשר להצביע על שום חטא שנכשל בו.

אז על מה יחייבו אותו תשובה?

על כל פנים,

מכיוון שעד עכשיו העבודה מתוך הרגל

או מצוות אנשים מלומדה,

זה מחייב ומצריך

לשנות את דרכו ולשוב בתשובה.

כמו שמצינו שהנביא ישעיה מוכיח את דורו בדבר הזה,

שאפילו שהם עושים את כל המצוות,

ההרגל שולט עליהם,

וכך הוא תובע אותם ומוכיח.

ויאמר אדוני,

יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו, כי בידוני,

ולבו רחק ממני,

ותהי ראתם אותי

אז מדברים על ירעים.

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה,

זאת אומרת עושים הכל מכוח הרגל,

לכן

הינני אוסיף להפליט העם הזה הפלא ופלא,

פירושו מכות על מכות יקבלו העם הזה.

חכמים אומרים שהעונש חמור עוד יותר מכל התוכחה וכל זה מפני שהמצווה שהם מקיימים,

מצוות אנשים מלומדה,

בלי רגש,

בלי עיון בדבר, בלי התחדשות.

כתוב אשר מצווך היום,

כאילו קיבלת את התורה היום.

איך ילד מחכה לבר מצווה?

מתי הוא יניח תפילין פעם ראשונה בחיוב?

זה חידוש בשבילו.

ואחרי זה הוא כבר מניח תפילין אותו דבר?

היום הוא מניח אותו דבר?

אנשים בני שלושים, ארבעים, חמישים מניחים כמו בבר מצווה?

איפה זה?

מצוות אנשים מלומדה.

מישהו מתעטף בטלית,

וזה לא מצוות אנשים מלומדה.

והעניין מובן לפי קביעת חכמים, זיכרונם לברכה, ששגגת תלמוד עולה זדון.

מתלמיד חכם תובעים על השגגה כמו על הזדון

משום שאצלו היסח הדעת

שמביא אותו לשגגה

הוא גופו זדון.

גם לצד החיוב,

אם הוא כן עושה מצוות,

ובכל זאת הוא מתעלם מלחשוב על מחשבת המצוות,

את הכוונה למי הוא עובד,

הרי מצוות צריכות כוונה כמו שפוסק מרן,

אז נשארת המצווה בגדר של מצוות אנשים מלומדה,

כפי שאנשים פשוטים עושים אותה, ולכן התביעה כנגדו

גדולה וחמורה הרבה יותר.

ממשיך אספורנו ואומר,

ובכל נפשך,

אחרי שהוא אמר, ושבת עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך,

אומר, בכל לבבך ובכל נפשך,

שלא תמנע מזה נפש המתאווה כשאתה מכיר את גודל העניין.

היינו, שתנקוט בידך את ההפך המידה של מצוות אנשים מלומדה.

אתה חייב

בכל נפשך לקיים את התורה והמצוות,

אפילו שיש לך נפש מתאווה.

אבל כשאתה מכיר את גודל העניין שאמרנו עכשיו,

אתה צריך לנקוט את ההפך המידה של מצוות אנשים מלומדה.

כשאתה מכיר את גודל העניין של המצווה,

אז לא תמנע את הנפש המתאווה בקרבך לעשות מעשים טובים ביתר שאת.

ולעולם

אל יהיה אדם מסתפק ושבע רצון ממעשיו,

אלא תמיד ישאף למעשים נכבדים ביותר ממה שעשה עד כה,

וגם

לעשותם

באופן הנעלה ביותר.

אבל אם לאיש חסר כוח אשתו ככות לזה,

זה מוכיח שלא עשה את התשובה הנכונה.

גם אדם שעשה תשובה עכשיו ואמר שהוא חוזר בתשובה, מתחרט על העבר ומקבל על העתיד.

אם אין לו השתוקקות מרגע שהוא קיבל על עצמו והוא משתנה לגמרי, פירושו של דבר,

אני לא אותו דבר, זו לא אותה גישה, לא ללימוד, לא לתפילות, לא לכל דבר.

אם זה לא השתנה הוא לא השתנה והתשובה אינה תשובה נכונה.

נמצא שגם האדם השלם

יש לו לעשות תמיד תשובה, להוסיף באיכות המעשים הטובים שלו

ולהגיע שהשאיפה תהיה אך ורק לתורה ומצוות, שלא יעסיק אותו שום דבר אחר בחייו.

רבנו סעדיה גאון היה עושה תשובה בכל יום

על מה הוא עשה תשובה, הוא לא עשה עבירות,

והוא קיים מצוות.

אלא הוא אומר, היום שלמדתי,

מה שלמדתי היום לא למדתי אתמול,

היום אני מכיר את הבורא יותר ממה שהכרתי אותו אתמול,

משמע שאתמול עבדתי אותו בהכרה פחותה.

ולא כראוי לעבוד אותו. היום שאני מכיר אותו יותר,

ואני קרוב אליו יותר, אני מבין כמה פיחות היה בעבודתי אתמול.

על זה הוא שב בתשובה.

אז איפה אנחנו, ואיפה תשובתו של רבנו סעדיה גאון?

הפסוק אומר, אדוני אדוני, אל רחום וחנון,

ערך אפיים ורב חסד ואמת.

הגמרא בראש השנה י״ז אומרת

ורב חסד

מטה כלפי חסד,

נושא עוון, מה זה?

מעביר ראשון ראשון.

ומבואר בראשונים שכל זה מדובר על דין של לעתיד לבוא,

ולא על הדין של ראש השנה.

רב חסד

זה לא בראש השנה, זה לעתיד לבוא.

וכך מובא בפירוש בהשגות הראב״ד לרמב״ם

בעלקות תשובה, פרק ג' להלכה ה׳.

ובטעם הדבר שחלוק הדין של לעתיד לבוא מהדין של ראש השנה,

פירש הרשב״א שהנהגה זו

של הטיה כלפי חסד

אינה אלא בעת הדין לעתיד לבוא.

למה?

כי אז כבר לא יוכל אדם לתקן את מעשיו.

זהו.

אבל עכשיו בראש השנה דלתי תשובה פתוחים לפניו.

ומחסדי השם יתברך

שהוא תולה לו עד יום הכיפורים

בעשרת ימי תשובה.

אבל ההנהגה של הטיה כלפי חסד אינה שייכת לדין הזה,

כי יש לך את האפשרות עכשיו

לחזור בתשובה

ויכופר לך.

למה אתה מחכה?

למה צריך להטות?

עשה תשובה

ותגמור את הסיפור.

מכל זה מובן כמה צריך אדם ללבוש חרדה אם אינו שם בימים האלה,

כי זוהי סגולת הזמן.

חסד השם יתברך שממציא את עצמו אלינו עכשיו,

דירשו השם בהימצאו קראו בהיותו קרוב

כדי שתועיל התשובה ותתקבל סליחה וכפרה.

ואם אדם לא מנצל את הימים האלה

שטועין לו התשובה

ואינו משתמש בסגולה הזאת

ומשיב רקם את היד הפשוטה לקבל שווים,

הוא לא ראוי לחסד,

כי הוא מזלזל

בכל ערכו של הדבר.

אם השם ממציא את עצמו ובעד אליך,

ורוצה לתת לך תשובה ואתה לא,

מושיט לו את היד ומסכים לעשות תשובה,

איזה חסד מגיע לך,

על מה יסלח לך, אם אתה מזלזל בדבר.

מסבירים את זה על פי משל,

אבא שלא ראה את בנו שנמצא במדינת הים שנים רבות,

שלח לו מכתבים,

ביקש מאנשים שיפנו אליו, שיחזור אליו, שיענה לו,

לא שומע מהבן כלום.

הצליח לברר איפה הוא נמצא ומה הכתובת,

בחצת הים,

והנגיע עד אליו,

ובאמת על הדלת כתוב שם של הבן.

הוא דופק בדלת, לא עונים, דופק, דופק, חצי שעה,

לא עונים.

דופק אצל השכן, אולי אתה מכיר אותו, ראית אותו? הוא אומר, כן.

ראיתי אותו לא מזמן, הוא עלה מהמכולת.

ממשיך לדפוק חזק-חזק,

פתאום הוא שומע קול מנומנם.

אז הוא אומר לו, תפתח, אבא, אבא פה!

אז הוא שומע קול שעונה לו מבפנים,

פשטתי את קוטנתי,

אככה אל בשינה,

רחצתי את רגליי,

אככה אטנפם,

אבא, אני עייף, פעם אחרת, ביי.

איזה חוצפה.

אבא שלך בא מעבר לים, מגיע עד אליך, לא ענית לו למכתבים.

שום דבר שיגר אליך אנשים, לא עזר, הוא כבר בדלת!

דופק, מה אתה עונה לו?

אין לי כוח בשבילך,

אני פשטתי כבר, אני עם פיג'מה, אני כבר במיטה,

אין לי כוח.

זה בין רשע מרושע.

הקדוש ברוך הוא שולח לנו איתותים.

לא מבינים.

מעורר אותנו לתשובה. מביא לנו מעשים לראות, שמועות, ידיעות.

לא עוזר, לא חוזרים.

מגיע בעשרת ימי תשובה. דרשו השם בהימצאו, הוא דופק בדלת. כל דודי דופק. פיתחי לי אחותי רעייתי.

יונתי תמתי, כמה הוא מבקש.

פיתחי לי.

מה עונים לו? אין לי כוח לעשות תשובה.

פשטי תקוטנתי.

אין לי כוח לעשות תשובה.

זהו, זה אני.

מה לעשות?

אין לי כוח.

תשובה זה מחייב הרבה, ואין לי כוח לזה.

אני דתי מספיק דתי.

מה אתה מבקש ממני? יותר מדי. כל מה שאמרנו פה זה מוגזם, זה יותר מדי.

זה היה בזמן הנביאים, בזמן התורה, וזה. אני נמצא ב-2019-2020,

אנחנו עכשיו לא פנויים לזה,

יש לנו הרבה דברים לעשות, וזה.

זה רשע מרושע.

אדם כזה יכול לקבל סליחה?

אדם כזה יכול לבקש כפרה?

אם אתה לא פותח את דלתי הלב,

פיתחו לי פתח, הוא אומר, רק אם תפתחו לי פתח חודו של מחט מפולש,

מצד אל צד, בתוך הלב שלכם,

אני אפתח לכם כפתחו של אולם, פירושו פי מיליונים.

אני אתן לכם סייעתא דשמיא.

אתם יודעים מה זה אומר? זה מחריד.

אם אדם פותח פתח כחודו של מחט, השם פותח לו סיוע מן השמיים פי מיליונים.

מי שלא נפתח לו סיוע פי מיליונים,

הוא לא פתח עדיין פתח כחודו של מחט מפולש,

מצד לצד, שייכנס האור האלוקי פנימה לתוך הלב.

למה?

כי המידות מעכבות.

יש לו תאווה ויש לו עצלות ויש לו כבוד ויש לו גאווה ויש לו ויש לו ויש לו.

הוא מעובה במידות רעות שלא נותנות לאור האלוקי להיכנס.

הוא לא ענה והוא לא צנוע והוא לא שקט והוא לא נדיב והוא לא זריז.

הוא לא שמח,

תמיד לא מרוצה.

נו, איך הקדוש? אומר, תפתח לי! תפתח, תראה מה אני אתן לך.

קח לדוגמה את אברהם אבינו.

מהאדם הראשון עד נוער עשרה דורות שהיו בהם מכחיסים

לפני הקדוש ברוך הוא, עד שהביא עליהם את המבול. לא הבינו.

מנוח ועד אברהם עשרה דורות שהיו בהם מכחיסים לפני הקב' ברוך הוא,

עד שאברהם אבינו נטל שכר כולם. מה זה אומר?

הקדוש ברוך הוא משפיע שפע של סיעתא דשמיא על כל העולם

כל מי שרוצה יכול לקבל, תפתח את הלב, תקבל

כל הלבבות היו סגורים

עשר דורות

עשרה דורות

בא אברהם, פתח את הלב שלו על הקדוש ברוך הוא ומצאת את לבבו

נאמן לפניך

שפך לו הקדוש ברוך הוא בקונוס את כל הסיעתא דשמיא

של כל העולם ללב אחד

ללב של אברהם שהפיץ את האמונה בכל העולם, הוא קיבל סיוע אלוקי

כנגד כל העולם והצליח להשפיע על העולם כולו.

הוא הביא האמונה המונותואיסטית בכל העולם כולו.

זאת אומרת, אם אתה פותח פתח,

הקדוש ברוך הוא נתן לך סיעתא דשמיא לאין שיעור,

לאין שיעור.

אז זאת אומרת,

מי שמזלזל בימים האלה ולא מנצל את הגעתו של הקדוש ברוך הוא והוא פושט את יד ימינו,

איי איי איי כמה זה מוסר.

הפותח יד,

הקדוש ברוך הוא פותח יד, נותן יד לשווים.

הייתי בהרצאה בארצות הברית,

בית כנסת של פרסים.

היה שם תימני בשורה ראשונה.

הסתכלתי עליו במשך שעתיים שדיברתי,

בתום השעתיים, כשהרגשתי שהוא מבושל מספיק,

היה לי כוס תה.

אמרתי לו, סליחה, אתה מוכן לבוא רגע? מה אתה רוצה? הוא שואל אותי.

אמרתי לו, יש לי פה תה, אני לא רוצה לשתות, אני רוצה לתת לך לשתות.

הוא אומר לי, תודה, אני לא מעוניין.

אמרתי לו, אבל אין דבר, בוא תיקח.

בוא, תהיה לך זכות, תיקח.

לא, אני לא רוצה לשתות.

טוב, אני מתעקש, מחזיק את היד ככה.

אחרי עוד כמה שניות אני כבר מחזיק את היד ככה,

ואני אומר לו, בוא, כואבת לי היד, תעשה טובה. נו, בוא תיקח, תשתה.

אבל אני לא רוצה.

אמרתי לו, לא נורא, אפילו שאתה לא רוצה, אבל אתה יודע, היד שלי כואבת, אז בוא תיקח.

בסוף הוא קם, לקח.

אמרתי לו, תשתה.

בא לשתות, אמרת, תברך?

אז הוא אמר, משהו כזה, ואמרתי לו, בארצה לשבת, אמרתי, תמתין, אל תשב, רק רגע. שאלה,

כמה זמן אתה מכיר אותי?

אמר, שעתיים.

אמרתי לו, תראה,

שעתיים אתה מכיר אותי,

לפני כן אתה לא מכיר אותי,

ואני פונה אליך עם כוס תש, אתה לא רוצה לשתות, ובמשך דקה אני מחזיק את היד,

ואתה מרגיש שאתה מייבש לי את היד, ולא נעים לך, כולם מסתכלים שהיד שלי מתייבשת,

ואתה לא רוצה לשתות, ובכל אופן קמת, כי לא נעים, הבן אדם מחזיק את היד

במשך דקה.

תגיד לי, בן כמה אתה? אומר לי, ארבעים משהו.

אמרתי לו, אתה יודע שמגיל שלוש עשרה אתה מייבש את היד לקדוש ברוך הוא,

שהוא פותח את ידו לתת לך לשבים שתשוב בתשובה, ואתה מייבש לו ככה את היד?

אני אחרי דקה הסכמת לשתות מה שאתה לא רוצה לשתות,

והבורא עד עכשיו מחכה לך.

אתה קולט מה עשית?

הוא חזר בתשובה.

היום הוא נהג מונית ברחובות.

יהודי טוב

מקפיד היום על כלה כבחמורה, והעמיד דור ישרים יבורך, יש לו נכדים כבר ונכדות.

הכול מכוס תה. ודקה

שהיד שלי באוויר.

מה עם הקדוש ברוך הוא?

פותח יד לקבל שבים,

יורד עד לפה,

דופק בדלת, פיתחי לי.

אחותי, רעייתי, יונתי, כנסת ישראל, תפתחו.

פשטתי את קוטנתי.

איזה בושה, איזה בושה.

מה עם כל ההטבות?

אתה רואה בעיניים, שומע באוזניים, הולך ברגליים,

מניע את האיברים.

כל זה בחינם?

איפה אתה מחזיר לקדוש ברוך הוא?

בשביל מה באת לעולם?

אתה בעל חי?

או אתה נשמה שצריכה לעזוב פה ולחזור

ולספר לקדוש ברוך הוא מה עשית כאן.

בשביל מה באת?

מצינו בתורה,

עזוב, תעזוב עמו.

יש מצווה?

אם אתה רואה את חמור שונאיך רובץ בדרך,

אתה צריך לעזור לו. עזוב, תעזוב עמו.

אבל מה?

זה שיש לו את החמור,

אומר, הואיל בעליך המצווה לפרוק, תפרוק.

הוא לא,

הוא לא עוזר לו.

אז כתוב שהוא פטור.

נגיד אני עובר באחד, אני רואה אותו שונא,

שמצווה לשנותו כי הוא עבר עבירה, ומצווה לשנותו על פי התורה,

ובכל אופן התורה אומרת, תשמע, עזוב, תעזוב עמו. אבל עמו.

זאת אומרת, תעזור לו.

לא לבד, תעזור לו.

הוא אומר לי, תשמע, כיוון שהמצווה עליך,

אז אתה תעשה את זה לבד.

אם הוא אומר ככה, אני פטור,

כי נאמר עמו.

אותו דבר,

מאחר והבעל דבר בעצמו לא חושש ואינו עושה שום פעולה להציל את נפשו, זאת אומרת, אדם לא חוזר בתשובה, לא עושה שום דבר.

לא רק שהוא מעכב את הכפרה,

אלא הוא מכביד את מידת הרחמים על עצמו.

ואז השם לא עוזר לו.

השם מוכן לעזור לך. בא לתאר, מסייעים לו.

בתנאי שאתה בא לתאר, אתה עושה את הפעולה הראשונית.

אבל אם אתה לא עושה כלום,

הקדוש ברוך הוא לא יעזור לך.

כי בדרך שאדם רוצה ללך,

במוליכין אותו.

ולכן נאמר, שובה ישראל

עד אדוני אלוהיך.

אתה צריך להתחיל, שובה.

ורבי מאיר אומר, בפסיקתא דרבי כהנא כבה,

עד לא יתעוות סנגוריה קטגוריה.

אתה יכול להפוך את הסנגור לקטגוריה.

מידת הרחמים עצמה שלא תהפך למידת הדין. שובה ישראל עד אדוני זה רחמים,

אלוהיך זה מידת הדין.

תיזהר שלא תהפוך את מידת הרחמים לדין.

אבל יש תחבולה על ידי תשובה ועל ידי יום הכיפורים.

ועל ידי זה יש קטגוריה גדולה, אם לא משתמש בזה,

והוא לא מקבל את הסנגוריה.

עכשיו בואו נבין מה מצבנו.

שאלו לחוכמה חותמה עונשו,

אמרה הנפש החוטאת היא תמות.

מי שחטא חטא בשגגה

ימות.

שאלו לנבואה חותמה עונשו,

אמרה חטאים תרדף רעה.

אין מה לעשות,

חייב לרדוף אחרי משחטה חטא אחד,

חייב לרדוף אחריו רעה.

שאלו לה תורה,

אמרה יביא חטאת ויתכפר. צריך להביא קורבן,

ואז עם התשובה יתכפר לו.

שאלו לה קדוש ברוך הוא.

אמר להם יעשה תשובה ויתכפר.

אז מה מבואר עד כאן?

שמי שעבר על שוגג אחד,

התורה אומרת יביא חטאת ויתכפר.

אז רואים

שהשוגג הוא חמור ביותר

עד שצריך מיתה.

והתורה אומרת תביא כפרה במקומך קורבן.

זה על שוגג.

למזיד אין לתורה שום פתרון.

מי שעשה עבירה אחת בחייו, מזיד.

אין לתורה פתרון. אין לי בשבילך.

אין תשובה.

רק הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אמר.

כי על פי שכל לא ייתכן תשובה. על פי שכל אין מצב לתשובה.

אדם הרג את הנפש.

אז מה הוא יגיד? סליחה, אני מתחרט על העבר, מקבל על העתיד,

לא להרוג עוד.

החזרת, אתה מת.

מה מועיל תשובה?

על פי שכל תשובה לא מועילה.

רק הבורא,

לפני השברת העולם,

הכין את המידע שנקרא תשובה, משבעה דברים שנבראו לפני בריאת העולם,

שבלעדי התשובה העולם לא קיים. אדם היה חוטא, דבר אחד מת על המקום, לא נשאר אף אחד.

אז השם הכין מראש את העניין של התשובה.

ועקירת הרצון היא כעקירת

החטא.

אבל אם אתה עוקר את הרצון, אם אתה עושה באמת תשובה אמיתית,

יש בזה הרבה פלפול, לא לעכשיו.

מכל מקום הקדוש ברוך הוא חידש חידוש בעולם

שקוראים לו תשובה.

מי שלא מנצל את זה,

מצבו החמור ביותר.

וצריך לעשות תשובה

עד שיעיד עליו יודע תעלומות,

שהוא לא ישוב לזה החטא לעולם.

מה זה תשובה?

אתה תגיד,

אוי, סליחה, ותמשיך עוד פעם.

אוי, סליחה, ותמשיך עוד פעם.

האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיק, אין בידו לעשות תשובה.

תשובה צריכה להיות חד פעמית,

ולעולם אתה לא חוזר, ושהשם יכול להיות העד שיעיד שאתה לא תשוב לזה שוב.

ודבר כזה לא שייך בשוגג,

כי איך ייתכן מצב שהוא לא ישוב לחטוא בשוגג,

אפילו אם ייזהר ויקבל עליו דקדוק מרובה?

מכל מקום ייתכן דבר.

כי הרי שוגג זה בלי פשיעה כלל.

באדם יכול להיות שוגג

בשגיאות מייבים.

אז לכן

יש שתי תחבולות לדבר.

בזה אני מסיים, רבותיי, תשימו לב, שתי התחבולות האחרונות

לפני יום הכיפורים,

אם אתם רוצים לעבור את הכול על הצד הטוב ביותר,

אחרי כל מה שאמרנו.

אחת,

זה על פי האלשך הקדוש,

והשנייה,

על פי החידה בחומת ענך.

אם אדם שומר את נפשו מזדון, זה האלשך הקדוש אומר,

יישמר מן השמיים משגגה שלא יבוא לידי מכשול.

אין אדם שוגג אלא אם כן קדם לו מזיד.

ומי שנשמר ממזיד

לא ייכשל בשגגה.

הקדוש ברוך הוא שומר אותו מן השמיים.

כמו שפרשו על הפסוק, גם עבדך נזהר בהם

בשומרם עקב רב, שגיאות מי יבין,

מנסתרות נקני.

אחרי שאתה נזהר עד קצה היכולת

מכל מה שאתה יודע,

גם עבדך נזהר בהם

ושומרם עקב רב, אפילו הדברים הקלים ביותר.

אז שומרים אותו ממכשול.

אבל זה דווקא אם נשמר מכל ענייני מזיד,

שאם לא כן,

לא שייך.

וכאשר נזהר מן הכל

רגלי החסידה ושמור,

זה תחבולה אחת. להיזהר, לא לעבור מזיד.

יש עוד תחבולה אחת,

זה להיות ממזכי הרבים.

כי המזכה את הרבים...

אין חטא בא על ידו.

היחידי מכל הצדיקים בעולם

שהקדוש ברוך הוא מבטיח שהוא שומר אותו מחטא,

בעצם מהיותו מזכה הרבים,

זה רק הוא.

למה?

כיוון שהוא מזכה את הרבים ורוצה להביאם לגן עדן,

הקדוש ברוך הוא לא ייתן שהוא יהיה בגיהינום

ותלמידיו יהיו בגן עדן.

לכן הוא שומר עליו, כיוון שרצית לזכות אותם לגן עדן, גם אתה תהיה איתם.

אז הוא מוכרח שהוא יישמר מחטא.

אז שומרים אותו מן השמיים,

שלא ייכשל בחטא,

שלא יזדמן לפניו שום דבר חטא.

מובן

עד כמה נכון וכדאי הדבר להיות ממזכי הרבים,

מלבד עצם העניין שבזה,

שכל זכות הרבים תלויה בו,

כמו שכתוב אצל משה רבנו,

משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויה בו.

כל מה שעשו ישראל הכל תלוי בו,

וכל מה שעושים היום כל ישראל הכל זה זכותו.

ככה מי שמזכה את הרבים, כל הזכויות שייצאו מהם שייכות לו.

ואדם שנמצא בציבור,

ועוד אם הוא נמצא בישיבה,

ואם הוא ראש ישיבה,

זכות הרבים

שומרת עליו שלא ייכשל בחטא.

כל זה מדובר

שהוא לא רוצה לחטוא.

את הבחירה לא שוללים ממנו.

אבל אם אדם ירצה לעבור עבירה אפילו במזיד, אף אחד לא מונע אותו.

אבל לא ימציאו לפניו מכשול.

זאת אומרת, מי שמזכה את הרבים באמת,

זכות אבותם מסייעתם,

וצדקתו עומדת לעד.

כל יחיד

שעולה ומתחזק,

הוא מועיל לכולם בתורה, במידות ובעיראת השם. זאת אומרת, כל בחור ישיבה

שהוא בעצמו מתחזק לבד,

גם זה משפיע על אחרים.

כשרואים שהוא השתנה וקיבל עליו הנהגות חדשות,

מועילות, בהשתוקקות,

והוא עושה את הכול ברצינות, עם כוונות,

לא בהרגל, לא מצוות אנשים מלומדה,

זה משליך על האחרים.

וכל מי שילמד ממנו,

אפילו בדרך חיקוי,

כנעת סופרים תרמי חוכמה,

כל הזכויות מצטברות אצלו, אפילו כשלא דיבר איתם.

כל שיקר אם השפיע עליהם.

ואמר, בוא, אני ואתה נעשה כך, בוא נקבל עלינו כך וכך.

וכל מי שעושה ומסייע ומוכיח ומשפיע,

זכות הרבים תלויה בו.

אז לכן צריך שהקבלה תהיה כהוגן

עד שיעיד עליו יודעת תעלומות.

והעצה הגדולה ביותר זה זיכוי הרבים,

כיוון שהזכויות שלו נכפלות

בכל הזמנים,

וכפי מספר האנשים והפירי פירות שלהם,

עד סוף הדורות.

וזו השמירה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם.

אם כן, לסיכום,

היות שאנחנו נמצאים כרגע בימים ספורים מיום

החתימה הסופית,

ואם אנחנו בינונים,

אז ניתנו לנו הימים האלה בשביל שאנחנו נוכל

לשנות את המצב.

ומסתכלים

על הנטייה שלנו, איפה אתה נוטה.

האם אתה נוטה באמת בלבך לשנות דרך לכיוון החיובי האמיתי,

או שאתה במקום,

או שחלילה הפוך,

פן יש בכם שורש, פורה ראש ולענה.

אם לבבו פונה מעם השם,

אפילו אם הפנייה היא כלילה בתוך הלב,

לא נרגשת מחוץ,

אבל כבר פונה,

עליו נאמר כל הפרשה, כי אז יעשן אף השם,

והשם לא יסלח לו, וכו', על פנייה בלב.

וכיוון שהלב יכול לפנות ימינה ושמאלה, כמו שאומרים,

אז כיוון זה מסור בידינו והבחירה בידינו,

חייב אדם להטות את עצמו לצד הנגדי, לברוח,

להביא רץ למצווה ובורח מן העבירה.

אפילו מצווה קלה, תרוץ, תרוץ. למה? כי מצווה גוררת מצווה.

ואם אתה נוטל עבירה, היא תגרור אותך לעוד עבירה,

ומי יודע איפה אתה תיעצר.

לכן,

היום יותר קל כשנמצאים בקבוצה,

אז צריכים כל אחד לחזק את השני, ובפרט כשנמצאים במקום קדוש ולומדים תורה.

והסביבה היא טובה.

לכאורה אין סיבה שאחד

ייפלט החוצה,

או שהלב שלו יפנה למקום אחר.

לכן, נצלו את הזמן שאתם נמצאים כאן

ותחליטו החלטות נבונות.

האמת שזה קצת קשה,

כי אלף נכנסים למקרא ורק אחד יוצא בסוף להוראה מאלף.

לא כולם מצליחים לטפס מי יעלה בהר ה'

ומי יקום במקום קדשו.

לעלות בהר ה' זה קשה,

קשה, אבל בכל אופן יש כאלה שמצליחים לעלות.

אבל מי יקום, מי יעמוד שם ויוכל להיות בראש הפסגה

לאורך זמן

עד שיגיע מועדו לתת דין וחשבון לפני בורא עולם?

זו עבודה.

אבל בשביל זה נשלחנו מפה.

הנשמה ירדה לפה, להיכנס לגוף העכור

רק למטרה הזאת, לא באנו בשביל לנגב חומוס.

אז לכן,

אם אתם הבנתם את מה שאני אמרתי,

אני מאחל לכם שתצליחו לעשות תשובה אמיתית,

ושבעזרת השם תחתמו בספרם של צדיקים ומורים אמן.