גבעת כ"ח - למה זוכים בחסד אחד?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה והרוויח.

הערב יהיה לרפואת הנפש והגוף, רפואה שלמה, מהרה, לסמדר בת רחן.

כל בני המשפחה המורחבת של תקווה בת רחל, שיחיו ויזכו לחיים טובים של שלום, בריאות ועלייה רוחנית, להתחזקות בתורה ומצוות,

ובפרט אלכסנדר בן רייזל.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת הורי וחמים, מנוחתם עדן.

אמן.

וירוץ העבד לקראתה,

ויאמר הגמיעיני נא מעט מים מקדך.

אם נתבונן בכל המידות כולם,

נמצא שכל חסרון פרטי

הנובע ממידותיו של האדם

לא ראוי לכנות בשם חסרון פרטי,

אלא זה ייחשב לחסרון כללי.

לאדם יש מידות רבות.

צריך לדעת מה להשתמש בהן.

כל מידה יש לה שימוש לטובה ולרעה.

צריך לדעת להשתמש בהן לטוב.

ואם יש לו חסרון במידה מסוימת, לא חסרון גמור,

פרט מסוים במידה מסוימת,

אז לא נוכל לומר שיש לו חסרון פרטי,

אלא זה נחשב חסרון כללי בכל המידות.

משום שכל המידות תלויות

ונאחזות

כל אחת בחברתה

וחברתה בחברתה.

כגון גאווה.

אם יש לאדם גאווה,

אז זה גם גורם לכעס.

זה גורם לקנאה.

זה גורם לתאווה.

כי בעל הגאווה חושב שמגיע לו הכל.

אז אם יש לך חסרון בגאווה, זה לא רק בגאווה.

זה בהרבה מידות.

זאת אומרת,

חסרון במידה אחת זה לא חסרון פרטי,

אלא כללי.

שכל המידות תלויות זו בזו.

ואם ייכשל באחת מהן,

הוא ייכשל בכולן.

זאת אומרת, לא יוכל אדם לומר,

מה לי אם יחסר לי הפרט הזה?

בשאר המידות אני בסדר, פה אני לא כל כך.

אם היה באמת, כמו שהוא אומר, שפרט

זה עומד בפני עצמו,

אז זה לא היה כל כך רע.

אבל אם הפרט הזה יגרום קלקול

לכל הפרטים כולם של המידות,

אם לא יעמוד בניסיון במידה אחת,

אז זה יפעל עליו שלא יעמוד בכל המידות כולם.

כי מיד שייתן מקום אל מידה זו,

ישיג על ידה צמאון בכל המידות כולם, מזה אל זה.

וכך מראה הניסיון

למי שבוחן את עצמו.

ייתכן

שבזה טעה שלמה המלך,

כשהרבה לו נשים.

הוא סבר כנראה שכל מידה זה דבר בפני עצמו,

וזה לא יגרור אחד את חברו.

ואם ייכשל בפרט אחד,

אין המכשול אלא מכשול פרטי.

לכן הוא חשב ואמר כך,

אני ארבה ולא אסור.

התורה אמרה לא ירבה לו נשים. למי נאמר? למלך.

לא ירבה לו נשים.

מה זה לא ירבה?

מותר לו 18. אבל לא ירבה יותר.

הוא אמר, אני ארבה

ולא אסור.

כי על הפרט הזה הוא היה בטוח בעצמו שיתגבר על יצר הרע ולא יעשה עליו שום רושם.

אבל מה התברר בסוף?

כתוב כי נשב הטו את לבבו.

למה לא ירבה לו נשים, פן יסירו את לבבו.

אז הוא אמר,

אני ארבה נשים, לקח אלף,

ולא יסירו את לבבי. ומה העידה התורה על הבשור?

שייטו את לבבו.

זאת אומרת, זה גרר הדבר לעשות הטיה בלב,

מאחר

שמידה אחת נוגעת לכל המידות.

וגם נוגעת

למה שיצמח מזה לסוף חייו.

כי לעת זקנתו הטו את לבבו,

וברור שזה היה מסובב מן ההתחלה.

על ההקשה הזאת

ימצא אדם בעצמו באופן יותר בולט ויותר נגלה,

שלא יימצא חסרון פרטי שיתחיל מן הפרט ויסיים אל הפרט,

אלא לדעת שמה שמתחיל מן הפרט,

הסיום יהיה בכלל כולו.

זאת אומרת, תמיד השלכה של פרט אחד תבוא על כל כלל המידות.

ולכן,

הרבה אנשים, אם נשאל אותם,

מי גרם שנהרס כל מצבכם הרוחני,

יגידו שהכול התחיל בפרט אחד שקשה להם מאוד לפרוש ממנו.

וזוהי המידה הראשית לכל המידות כולם,

ובעת שהוא יחשוב אודות תיקון המצב,

ייפול מיד במחשבתו הפרט הזה שגרם לו,

ומפניו הוא מתייאש מכל החלקים כולם.

למה? כי הוא יודע שאפילו אם יסכים מאה הסכמות

על כל המכשולים כולם,

וההסכמות יהיו תקפות כאילו, רציני, אמיתי.

אבל אם יניח את החלק הזה,

שגרם לו את ההתחלה,

סופו שיגרום החלק הזה להרוס לו את כל החלקים כולם.

מדוע?

כי כל המידות אחוזים זה בזה כשלשלת,

כמו טבעות בתוך שלשלת.

שאם נופלת טבעת ראשונה, ייפלו כל הטבעות כולן.

משל למה?

אדם קנה כובע יפה, חדש,

שם אותו על ראשו.

אחרי שהוא מסתכל במראה, הוא אומר, לא מתאים כובע כזה חדש

עם בגדים שאינם נעים.

אז צריך לקנות בגדים נעים.

והוא מסתכל שוב פעם במראה, והוא רואה, כן, אבל הנעליים לא מתאימות.

אז הוא קונה גם נעליים מתאימות.

הוא אומר, אבל זה עדיין לא מושלם, צריך גם שעון זהב.

ואחרי שהוא כל כך ככה מסודר ומגונדר,

אז הוא אומר, כבר לא מתאים לי להסתובב עם החבר'ה. אני כבר צריך חברה מכובדת.

ואז הוא מחפש להגיע לחברה מכובדת,

וככה הוא פורש מהעבר שלו. הוא כבר נמצא בעתיד עם חליפה וכובע ושעון.

עד שבסוף הוא יפרוש לגמרי מכל התורה כולה, והכול התחיל עם כובע.

ככה זה נגרר. דבר גורר דבר, הכל קשור. הא בהא תליא.

נמצא שכל המידות כולן הם מסובבים אחד את חברו,

ומסובבים ומסובבים אחד מן חברו,

ואין אדם יכול מפני זה לוותר אפילו על חלק אחד.

לא רק מפני אבידת החלק לבד,

אלא מפני אבידת הכלל כולו.

טוב, אחרי שהבנו את זה,

אנחנו צריכים לשמוח.

מה השמחה?

כיוון שמוצא אדם בעצמו את ההרגש הזה, וכבר מבין שבאמת בגלל שיש לי סיבה אחת, זה גורם לי בכול. לדוגמה,

אדם הוא עצלן.

אז מה זה עצלן?

הוא עצלן בכול.

הוא עצלן לעבוד, הוא עצלן ללמוד, הוא עצלן ללכת לבקר, הוא עצלן בהרבה דברים.

זה מתפשט לו על הכול.

אדם שהוא קמצן.

אז הוא קמצן, גם לעצמו, גם...

גם במאכלו, גם בבגדיו,

כל שכן לתת מתנות לאחרים,

גם ברוחניות הוא מחפש מצוות הכי זולות, תפילין זול, מזוזה זולה,

כל דבר, קמצאן,

זה משליך על הכול.

זאת אומרת, אבל,

אם בן אדם מבין שפרט אחד הוא משליך על כל המידות כולם ועל כל ענייניו,

אז נפתח לנו פתח תקווה,

גם בשביל לתקן.

כי כמו שמחוט הסערה של מידה אחת יכול לקלקל את כל המידות כולם,

ככה בצד השני.

אם אדם יתקן את חוט הסערה האחד,

הוא יכול לתקן בזה את כל המידות כולם.

למה?

כפי שהוא יתקן,

אז בכולם הוא ישמור כפי מידת התיקון.

אם הוא החליט להיות מהיום זריז,

אז הוא יהיה זריז בכול, הוא יקום לתפילה מוקדם, הוא יזדרז לעבודה, הוא יזדרז לכל מצווה,

בכל דבר.

הוא יתחיל רק תיקון אחד בדבר אחד,

אבל זה ישליך לו כבר על הכול.

ולא צריך להתחיל מכל המידות כולם.

אלא צריך ללמוד לעשות פעולה אחת

שתהיה טובה.

אבל בכל החלקים שיש בה,

וזה יפעול עליו עד אשר ידע לעשות כן עם כולם.

זה יסוד עצום מה שאנחנו לומדים עכשיו,

ונותן תקווה לכל אדם שמיואש מעצמו.

נמצא

שהאדם שמרגיש בעצמו שיש לו הרבה חסרונות

והוא מושחת בכל המידות כולם,

עד שאינו יודע ממה להתחיל,

אם יבין

שכל החסרונות משתלשלים ממידה אחת לחברתה בדרך של סיבה ומסובב,

הוא יבין גם כן שאין צורך להתחיל מכולם ביחד,

אלא צריך להתעכב על פרט אחד,

ואותו לעשות בשלמות,

כיוון שכל אחד גורר את חברו.

אין צריך לכולם אלא לאחת מהם,

ושם ילמד לתקן היטב, אבל בכל הצדדים,

ואז יהיה לו דרך לכולם ויתבע את עצמו לתקן את כולם כפי שתיקן את הפרט במידה הזאת.

וכיוון שהם תלויים זה בזה,

אז כמו שבקלקול

ממידה אחת ופרט אחד שבה אפשר לקלקל את כל המידות,

ככה הדבר גם בתיקון.

אם מתקנים פרט אחד אפילו במידה אחת, זה יתקן את כל המידות.

כמו שבהתחלה הוא חשב להימשך אחרי רצונו,

כי חשב שהוא טוב,

שמה שהוא רוצה זה טוב,

והלך אחרי רצונו בפרט אחד,

והפרט הזה גרר את חברו,

ואז הוא נמשך אחר רצונו בכל המידות.

למה?

כי המקור שלו היה הרצון,

והרצון תוקף אותו בעוד עניינים.

וממילא אם הוא חושב שהרצון טוב,

אז בכל העניינים הוא הולך אחר רצונו.

אבל הגיע הרגע שהוא הבין שהרצון שלו משך אותו,

להוציא אותו מן העולם,

ככתוב, הקנאה, התאווה והכבוד,

מוציאים את האדם מן העולם,

והבין שהשכל הוא החשוב, הוא הטוב

והוא הערב.

אז עכשיו, אחרי שהוא הבין זאת,

אם יעשה פרט אחד מדרכי השכל,

זה יפעל עליו גם כן לסובב את כל הפרטים לטוב,

כיוון שהוא החליט שהרצון הוא רע,

והשכל הוא הטוב.

ומעתה הוא צריך להנהיג את כל המידות בדרכי השכל.

עד כאן זו הקדמה.

עכשיו בואו נראה אותה במציאות.

בעת שהלך אלי עזר לבחון את רבקה,

אם היא צדקנית, אם לא,

אם היא ראויה ליצחק,

הבן של אברהם,

במה בחן אותה?

בדבר קטן,

שלכאורה הרבה תמהים,

איך אליעזר בנה על הפעולה הזאת ואמר,

כי אותה הוכחת ליצחק.

אם היא תעשה מה שאני אומר,

אם היא תעמוד בניסיון שאני מתווה,

זו ראייה שהיא הראויה ליצחק.

אבל אולי היא תעשה את הפעולות שהיא עשתה בגלל בושה, לא נעים לה. פנו אליה וביקשו ממנה,

הגמייני נע מעט מים מקדך.

אולי מהבושה היא התביישה.

ואז היא נתנה לו לשתות וגם לגמלים וכולי.

אולי זה מבושה.

אולי זה משום כבוד, כשהיא ידעה שאחרי שהיא תעשה כן,

אז יגידו לה, כל הכבוד לך, יופי.

מי אמר שזה בגלל שהמידות שלה מתוקנות כולן?

ועוד,

שאפילו עשתה באמת,

לא בגלל כבוד ולא בגלל בושה.

למה הוא סמך על זה שהיא מושלמת בכל שאר המידות?

אולי בשאר המידות היא כעסנית, קמצנית, לא נקייה,

כל מיני מידות, מה חסר מידות שאישה יכולה להיות לא מושלמת בהן?

אולי היא דווקא בעלת מעלה במידת ההטבה והחסד,

אבל במידה אחרת חסר לה שלמות לגמרי.

אז איך הוא הכיר באמת שהיא מתוקנת בכל המידות?

ועל זה הוא סומך על המבחן הזה שהיא תהיה ראויה ליצחק.

שלא נשכח, מדובר בילדה בת שלוש.

ילדה בת שלוש.

מגיל שלוש, כמה יכולה להתחלף ולהשתנות?

עכשיו, אם נבקש

לבחון

ולבדוק

מה היה המבחן שלו,

אז בואו נשאל שאלה, מה ההבדל בין אדם השלם,

אדם שהוא שלם פירושו שהוא שואף לשלמות בכל מעשיו,

לבין אדם הבלתי שלם,

לא שהוא חסר,

בלתי שלם. מה ההבדל בין שלם לבלתי שלם?

היכן מונח ההבדל ביניהם?

אז בואו נראה.

אדם שהוא בלתי שלם,

אם נבקש ממנו דבר,

די לו אם ייתן לנו את הדבר שנשאלנו ממנו לבד

בכמות ובאיכות.

אבל שיתבונן הבלתי שלם מן השאלה שביקשנו ממנו לדון מעצמו, להשלים את כל החלקים שאפשר לעשות בפעולה הזאת,

הוא לא יבקש.

זאת אומרת, אני מבקש ממישהו כוס תה, אפשר לקבל כוס תה.

בשמחה, בשמחה הוא רץ והוא מביא לי כוס תה.

הוא נקרא אדם השלם או הלא שלם?

זה נקרא לא שלם.

לא שלם.

למה?

כי האדם הבלתי שלם, כשנבקש ממנו דבר, די לו אם ייתן לנו את הדבר הנשאל לבד,

בכמות ובאיכות.

אבל שהוא יתבונן

מן השאלה, בקשה שביקשנו ממנו לדון מעצמו, האם אפשר להשלים

את כל החלקים שאפשר לעשות בפעולה הזאת,

זה הוא לא יבקש.

זאת אומרת,

אה, ביקשת תה,

פתאום הוא מגיע עם תה, ביסקוויטים, עוגה,

סוכר בצד,

כפית,

אה, יא.

זה נקרא שלם.

למה? הוא מחפש את כל אפשרויות השלמות לעשות.

אבל האדם השלם לא יסתפק במילוי השאלה לבד,

אלא הוא ישקוד להשלים את הדבר לפי האפשרות.

ואם יגדיל האפשרות, יש אפשרות, יש ביסקוויטים, יש עוגה.

עשיית הדבר על שאלתו בכמה חלקים

שלא שאל השואל,

הוא לא יגביל את פעולתו.

כדי לצאת ידי השואל לבד, אלא ישנים כל הדבר עם כל החלקים שיש בו.

זה נקרא אדם שלם.

אתה רוצה לשתות?

כן.

מה אתה רוצה, חם או קר?

קר.

מים או מיץ?

מים.

מביא לו מים.

יופי.

זה בלתי שלם.

אחד שלם מביא מים, מביא מיצים, מביא עוגיות, מביא זה, מביא הכל, מביא פירות, שם לו בשולחן.

מה שאתה רוצה תיקח.

כשאתה מצמצם ומצמצם ומצמצם, מה אתה רוצה, מה אתה רוצה, מה אתה רוצה,

אתה מחפש להביא כמה שפחות.

אבל אם אתה לא שואל שאלות ואתה מגיש,

אז אתה מארח בשלמות.

עכשיו,

את הדבר הזה מצינו אצל רבקה.

מה ביקש ממנה עלי עזר?

הגמייני.

מה פירוש?

רק אותי.

הגמייני. אותי.

אני רוצה לשתות.

מעט מים, הוא ביקש. מעט מים.

לא הרבה, משמע מעט.

לא הרבה.

מקדח.

הגמייני. מעט מים. מקדח.

אל תשאבי לי מים מהבאר.

כשהוא אומר מקדח, רק מה שיש לך בקד.

אז תשקיעי אותי רק מים מעט מים מהכת שלך.

ומה היא עשתה?

היא השקטה אותו ואת הגמלים שלו. גמלים שותים ל-40 יום.

והשקטה אותו ואת גמליו עד תומם.

ושאבה מן הבאר

הרבה מאוד מים.

והשלימה את כל החלקים

שיכולים להימצא בהטבה הזאת,

הגם שהוא לא שאל ממנה את כל זה.

זה נקרא שלמות.

והנה,

אפילו אם לא הייתה משקה, גם אותו.

נגיד הוא אמר לה, הגמייני נא מעט מים מקדח,

והיא לא השקטה אותו.

או אם הייתה משקה אותו אבל משהו שאל ממנה, נותנת לו מכה, תשתה בבקשה.

בבקשה.

לא היה מזה ראייה שהיא לא בעלת הטבה.

זה לא ראייה שהיא לא בעלת הטבה.

כי על פי הדין,

כיוון שהייתה קטנה בת שלוש שנים,

והוא, יש לו הרבה עבדים,

היא לא מחויבת להשקות אותם.

כיוון שהם יכולים להשקות את עצמם ואת גמליהם.

אבל בכל זאת,

אם הייתה משקה אותו רק לפי מה שהוא ביקש,

לא היה ראייה באמת

שהיא בעלת מידות.

כי אפשר היה לומר שהיא עושה את זה משום בושה. לא נעים לה, פנו אליה,

אז היא עושה.

אבל כשהיא עשתה למעלה מבקשתו

והיא השלימה את כל החלקים בלי בקשה,

יש מזה ראייה מוחלטת

שהיא בעלת מידות מתוקנת.

ולא רק בעניין הטבה,

אלא גם בכל המידות כולם, כמו שלמדנו קודם.

אם אתה מחסיר פרט במידה, זה חסר בכל המידות.

אם אתה מתקן בשלמות,

פרט במידה אפילו,

אתה תהיה מושלם בכל המידות.

למה?

כי אם היא הייתה עושה את זה משום בושה,

המידות יש להן גבול.

ולפי גבול הבושה,

ככה יגביל אדם את הפעולה. יש גבול, אני מתבייש. לא, לזה אני מוכן. זה אני כבר לא מוכן, כי הוא מתבייש.

הבושה מגבילה.

אז היה לה רק, אם היא עשתה, משום בושה.

אז הוא ביקש ממנה גמיני והתביישה,

כי לא נעים לה, הוא פנה אליה וכולם מסתכלים.

אז היא הייתה נותנת לו רק לשתות מה שהוא ביקש.

אז היינו יכולים להגיד שזה יכול להיות משום בושה.

למה?

כי לבושה יש גבול. היא אומרת, מה,

אני אלך ואתרח ואעשה, ואעשה, ואעשה?

אז לא הייתה ראייה שהיא מתוקנת, לא הייתה ראייה.

אבל עכשיו, כשהיא עשתה יותר מגבול המידות,

יש לנו מזה ראייה שהיא לא עשתה את זה מטעם המידות,

אלא מטעם השלמות.

זאת אומרת, רבקה אמנו הייתה שלמה בשלמות.

כל דבר שהיא עושה,

היא עושה בשלמות.

פרפקט ציוניסט, זה נקרא.

אדם שרוצה שלמות של 100% בכל דבר.

אז זה לא רק בדבר מסוים,

זה בכל דבר שהוא נוגע,

בכל דבר שהוא עושה,

הוא עושה אותו בשלמות. ממילא זה על כל המידות.

לזה היה לו ראייה, לאליעזר,

שהיא מתוקנת בכל המידות גם כן.

ומאיפה, מאיפה אליעזר יודע את הסוד הזה הגדול של המידות?

אתם יודעים מאיפה?

כתוב שהוא היה מושל בכל אשר לו.

אומרים חכמים שהוא היה מושל בייצרו כמו אברהם אבינו.

כמו שאברהם אבינו שלט ברמח איברים ושסה גידים שלו,

גם אליעזר עבדו היה שולט בייצרו כמו אברהם ריבו.

מי ששולט בייצרו הוא שלם במידות.

כי מאיפה תוקף אותנו יצר הרע? מהרצונות, מהמידות שבלב.

לכן אומרים, ותאר ליבנו,

כדי שנוכל לעובדך באמת.

כי המידות יש בהן רצונות, מאוויים,

חמדות,

חשק.

כל זה בא מהלב.

עיניים בלב שני סרסורי החטא.

עין רואה ולב חומד וכלי מעשה גומרים.

זאת אומרת, בלב נמצאים המידות.

הוא שמשל בכל מידותיו,

הוא יודע איך משתלטים עליהם.

אז לכן הוא נתן את הניסיון הזה ובחן אותה.

כי הוא ידע שאם אמצא אותה

שלמה במידת החסד,

ברור לו שהיא מתוקנת בכל השאר.

השלמות לא יכולה להימצא בפרט אחד.

כי המידות תלויות זו בזו.

ואם הייתה חסרה בשאר המידות,

אז היא גם הייתה צריכה להיות חסרה במידה הזאת.

וכיוון שראינו שכאן היא השלימה

בשלמות גמורה,

יש לנו ראיה שכמו שעשתה כאן,

כך היא בכל המידות כולם.

לכן

בנה אליעזר על פעולת ההטבה הזאת,

שהיא מתוקנת במידותיה.

עכשיו אלינו.

לכן אדם שרוצה לתקן את מידותיו,

לא יבלבל את דעתו בשאלה איך ייתכן שאני אתקן את כל המידות שלי כולן בפעם אחת.

אלא ישתדל להגיע לשלמות

אשר יש ביכולתו,

בכל פעולה להשלים אותה אבל בכל החלקים שיש בה.

אם זה בסור מרע

ואם זה בעשה טוב.

התורה מתחלקת לשתיים,

סור מרע ועשה טוב. מצוות לא תעשה ומצוות עשה.

ובזה הוא יבוא מהפרט

עד לכלל כולו,

בדרך של סיבה ומסובב.

זה חייב להשליך לו על הכל.

אבל זה לא יבוא מאליו.

בלי השתדלות.

אלא צריך לעשות את זה,

לקחת מידע,

להיות מודע למה שהוא עושה,

לעבוד עליה על הצד השלם,

לקחת ספר אורחות צדיקים

שבו מתוארות המידות,

מה טוב בהם ומה לא טוב, מה לקרב ומה לרחק.

רבנו בחייה בחובת הלבבות, בסופו

ללמוד מהם המידות, מה הגנאי שבהם, מה פגום בהם,

מה מותר ומה אסור.

זה יעבוד!

כשישלים מידה אחת על מתכונתה היא כבר תשליך על כל המידות כולן.

ולכן הפרט הזה שאדם יחליט ללכת עליו יסייע לו גם ביכולת להלך

בכל כלל מידותיו

בדרך סיבה ומסובב.

כי מי שיודע את הדבר הזה שלמדנו,

הוא יודע שיתקן את כל המידות כולן.

ועכשיו נראה

מה גודל השלמות בדבר אחד

ומה החסרון האפשרי.

לא יאומן כי יסופר.

ותיכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב

עד אם קילו לשתות.

אנחנו לא היינו עומדים בזה.

לא מצד הרצון, גם מצד היכולת.

להשקות עשרה גמלים זה לא דבר פשוט.

בת שלוש.

עכשיו, אנחנו רוצים לקבל שכר על המצוות שאנחנו עושים.

ואנחנו רוצים גם לקבל שכר על

מצוות שאנחנו עושים חסד.

אבל

מימינו לא שמענו חסידות נפרזת כזו כמו שנדבר עכשיו.

ונביא ראיה מפסוק מפורש

שהשומע ישתאה.

לא נשמע כזאת.

נכון שגמילות חסדים

זו מצווה רבה,

אבל גמילות חסדים היא ממעט בכמות,

בין אם זה מצד מי שפועל את החסד

ובין אם זה מצד מקבל הפעולה,

כי זה לא חסר כל כך

וזה לא נהנה כל כך.

האם בשביל דבר כזה יכול להיות שכר גדול ונורא?

ואפילו נצחי?

נגיד אחד דפק אצלך בדלת ואמר, סליחה, אפשר לשתות חצי כוס מים.

אתה אומר, מה הבעיה? בבקשה.

נותן לו חצי כוס מים.

אתה חסרת משהו?

כלום.

אין לזה ערך אפילו כספי.

והוא נהנה ממה?

חצי כוס מים.

מה נתת לו?

100 שקל? 200 שקל?

חצי כוס מים.

כמה זה שווה?

אין לזה ערך.

האם אפשר שאדם במעשה חסד כזה קטן,

שאתה לא חסרת כלום, הוא לא נהנה כל כך הרבה,

תקבל שכר לעולם ולעולמי עולמים?

זה הפרזה.

אבל יש לנו פסוק מפורש.

לדוגמה,

מי לא יבין

שאיש נכבד,

שיש ביכולתו,

כמובן שישתדל בכל מאמצי כוחו להשיא את הבת שלו

בבית מכובד יותר מערכו,

והוא מוכן לפזר על זה הון רב

בשביל להשיג חתן מכובד מבית מכובד יותר ממנו.

ומכל שכן, ברור שאיש נכבד,

שיש ביכולתו,

ישתדל בכל מאמצי כוחו להשיא את ביתו

בבית, כמו שאמרנו,

ומכל שכן, אם המחותן

הוא יותר עשיר ויותר מכובד ממנו באין ערך.

ועוד יותר,

אם גם הבית שלו,

של המחותן מלא חוכמה,

וכל החכמים מקדימים לפתחו ללמוד חוכמה ממנו.

ומכל שכן,

אם המחותן הוא המלך,

כמה מיליונים הוא יוציא כדי להתחתן עמו,

כדי שיהיה לו כבוד

ולהצלחת ביתו.

ועוד יותר,

אם גם חתן דומה לו.

יא בה ביי.

והנה,

רבקה אימנו,

אם לא הייתה בה מידת גמילות חסדים מהפלגה רבה,

עד שהתשוקה שלה הייתה כל כך רבה גם לעשות טובה קטנה

לאנשים אשר הטובה לכלום נחשבת להם.

והיא רק שמחה לעשות

גם טובה קטנה כל כך

לאנשים האלה.

כמו שהיא אמרה, שתה, אדוני,

וגם לגמליך אשאב.

וכי האנשים שהלכו עם אליעזר,

היה קשה להם לשאוב מים לגמלים.

אז מה הטובה שהיא עשתה להם?

נגיד, אחד עומד בקיוסק

והוא מבקש שיביאו לו בקבוק משקה,

ויש ילדה בת שלוש שאומרת, לא, אני אביא לך.

והיא לקחה מהמוכר את הבקבוק

והביאה עכשיו לא. מה הבעיה בשבילו להושיט את היד ולקחת בעצמו את הבקבוק? מה?

כאילו, מה הטובה הגדולה?

מה זה להשקות?

זורקים את הדליל למטה ומרימים אותו עם גלגלת וזה מתרומם, ובא הגמל ושותה. מה הבעיה?

אדם מבוגר זה בעיה?

אז איזה הטבה, באיזה סדר גודל היא עשתה להם?

אבל היא עונגה ועידונה להיטיב עם זולתה.

היא לא מעניין אותה אם הוא צריך את זה,

הוא לא צריך את זה.

קשה לו? לא קשה לו?

היא רוצה לעשות חסדים, אבל חסדים בשלמות?

עכשיו תקשיבו טוב.

אבל עם כל זה,

אם לא הייתה בה מידה הזאת

והיא לא הייתה עושה את זה על כל צדדי השלמות,

נגיד שהיא הייתה נותנת לא לשתות ומהכת שלה

ולא שואבת,

היא הייתה מאבדת את ביתו של אברהם אבינו שהיה מפורסם בכל העולם

ושהוא נקרא נשיא אלוהים בעיני כל העולם כולו.

זה היה מחותן שהיא הייתה מפסידה,

ואת הבן שלו שהיה יצחק אבינו העולה התמימה.

שני אנשים

שהם רגלי המרכבה,

האנשים הכי חשובים בעולם שבשבילהם נברא כל העולם כולו.

והייתה מאבדת גם את הבעל

שהוא דומה לחותן,

יצחק אבינו.

זה מה שהיא הייתה מאבדת אם לא הייתה עושה בדיוק מה שהיא עשתה,

כמו

שחשב אליעזר שכך היא צריכה לעשות וזאת הבדיקה.

אם היא לא תעמוד בבדיקה,

היא לא נבחרת להיות אשתו של יצחק

וכלתו של אברהם.

זה שכרה בעולם הזה.

שבזכות מה שהיא עשתה, היא זכתה

לחתן כזה ולחותן כזה.

אבל לעולם הבא מה היא זכתה,

הלוא היא אמא של כל ישראל.

רבקה אמנו.

בשביל ישראל נברא כל העולם כולו. בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ, אין ראשית אלא ישראל.

בראשית, בשביל ראשית, בשביל ישראל,

נברא כל העולם כולו. ומי אמא של ישראל רבקה? ואיך היא נבחרה?

בגלל השלמות במעשה.

ואם לא הייתה עושה את זה בשלמות והיה חסר משהו,

לא הייתה זוכה

כלל וכלל,

ולא היינו יודעים שהייתה ילדה כזאת בעולם.

בזכותה יהיה בית המקדש השלישי

בזכותה מלכות בית דוד.

וכל העולם הבא של ישראל

זה הכל בזכות רבקה.

ובגלל מה?

שהיא אמרה, וגם לגמליך אשאב.

מישהו ביקש ממך?

אף אחד.

אבל בגלל שהיא עשתה את זה,

היא זכתה. ואם לא הייתה אומרת זאת ולא עושה זאת,

לא הייתה זוכה.

מבהיל.

אדם שכל ימיו עושה חסדים,

אבל פעם אחת אם הוא לא יעשה את החסידות כראוי,

האם נעניש אותו עונש כזה שהוא יפסיד את כל הרווח העצום הזה?

פעם אחת אם היא לא הייתה אומרת גם לגמליך אשאב,

הייתה מפסידה את הכול.

ובשביל פעם אחת היא הרוויחה שכר הרבה כזה.

נוח.

איש צדיק היה בדורותיו.

הוא ניצל ממבול.

וכתוב שהוא היה בתיבה

12 חודש.

שנה תמימה.

מסירות נפש.

הוא מבוקר ועד לילה 24 שעות היה עושה חסדים מאכיל את כל הבעלי חיים.

בתנאים היגייניים שואפים לאפס.

עם ריח מסריח של כל הבהמות

ושל כל הגדולים שלהם.

גן חיות סגור.

אתם יודעים איזה ריח מסריח?

וצריך כל הזמן לתת להם לאכול.

ולפנות גם את מה שהם עושים.

פעם אחת

הוא איחר לתת לאריה אוכל. איחר.

לא נתן. לא שלא נתן.

נתן.

באיחור.

חלע.

נתן לו מכה. עשה אותו נכה.

אפילו כשאתה עובד

בגמילות חסדים, במסירות נפש, שנה תמימה, בהתנדבות.

בלי משכורת.

בהתנדבות. לא ישן. לא אוכל.

אבל אם אתה מאחר פעם אחת לעשות את החסד,

חלע.

מקבל מכה.

מה זה?

זהו זה.

אם עושים חסד צריך בשלמות.

ולא פעם אחת.

ולא פעמיים. תמיד. אם פעם אחת לא תעשה כמו שצריך,

מי יודע מה תפסיד? מי יודע מה הפסדת?

מי יודע מה הפסדת?

אז רואים מפה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה.

צדקתך.

רואים הקדוש ברוך הוא כשהוא עושה צדקה עם הבריות?

זה כמו הררים של אל. לא הררים כמו בעלפים. זה הררי אל.

זאת אומרת, היא עשתה צדקה וחסד?

תראו לאיזה גבהים היא העפילה להיות אימא של כל ישראל.

אבל גם משפטיך,

תהום רבה.

כשהקדוש ברוך הוא עושה משפט, זה יכול להגיע עד התהום למטה, למטה, למטה, לאין שיעור.

זאת אומרת,

אם היא הייתה מפספסת את הפעם הזאת ולא אומרת גם לגמליך אשאב,

היא הייתה מפסידה את הקול בכל מכל קול. והייתה נשארת אנונימית,

אף אחד לא יודע בכלל שהייתה אחת כזאת בעולם.

אבל למה היא זכתה?

כיוון שהיא כיוונה ללכת בדרכי השם יתברך.

כמו שהקדוש ברוך הוא, עולם חסד ייבנה,

בנה את העולם בחסד, הוא לא חייב לאף אחד כלום.

רק להתחסד עם הבריות.

אז היא הלכה בדרכיו, כמו שאברהם הלך בדרכיו, כמו שיצחק, כמו האבות והאימהות.

כולם הלכו בדרכי הבורא.

ולכן גם חסד הכי קל

גדול מאוד.

חסד הכי קל

גדול מאוד.

נמצא שהכל תלוי בכוונת הלב.

בכוונה אי אפשר בלי מחשבה.

אז צריך לחשוב בדברים האלה, מה שלמדנו.

אני אספר לכם סיפור קצר, מה שהיה איתי,

סיפרתי אותו פעם,

אני חוזר שוב.

יום אחד הייתי אצל רופא שיניים,

והיה לו אבא זקן,

והוא התווכח איתי.

והוא אמר לי

שהוא כועס מאוד על הרב עובדיה יוסף,

בגלל שהוא אמר שכל אלה שמתו בשואה

זה גלגולים,

וכולי וכולי וכולי, והוא לא מקבל את זה.

ואני לימדתי זכות

מניעה ויכוח. הוא טוען בכו ואני טוען בכו.

הוא לא הסכים כל כך לקבל,

כי הוא ניצול שואה.

טוב,

נגמר הוויכוח, הכל טוב, יפה, בלי הסכמה, בלי הסכמה.

קשה לו לקבל את הדברים, אף אחד לא יכול להגיד מה היה שם ולמה היה.

שנינו באים לצאת

מה היה גשר.

אז פתחתי את המטרייה

וליוויתי אותו לרכב שלו.

הרופא שיניים,

שהוא הבן שלו,

ראה את זה וכל כך התפעל.

מה זה התפעל?

שאני פתחתי מטרייה וליוויתי את אבא שלו עד לרכב,

למרות הוויכוח שהיה בינינו וכולי וכולי.

הוא נתן לי במשך שנים טיפול שיניים חינם.

ואני שאלתי אותו, מה עשיתי?

זה דבר פשוט.

בן אדם, יש גשם, מה, ניתן לו ללכת בגשם? יש לי מטרייה, מה הבעיה?

לא הלכתי לקנות, יש לי מטרייה, פתחתי ולקחתי אותו, מה קרה?

לא.

הוא התפעל, הוא אומר, לא כל בן אדם היה עושה את זה. בפרט לא אחרי ויכוח.

זהו, חסד.

קטן,

פשוט, טבעי.

אתה לא יודע מה זה פועל.

אם זה פועל ככה על אנשים שמתפעלים,

איך בשמיים מתפעלים?

כי להתגבר

על מידות,

זה לא כל כך קל.

אחרי ויכוח יש אנשים שיגידו, או, איזה כיף, שילך בגשם, מגיע לו.

אבל זה ככה.

בשמיים מתפעלים מכל דבר.

ואנחנו יכולים, צריכים וחייבים

לתקן את המידות. כי הגאון מווילנה אומר,

שאם אדם בא לעולם ולא תיקן את המידות, למה לא חיים?

כי אם אדם עושה את המצוות מתוך אנוכיות,

ממידות שהן פגומות,

הוא לא יקבל שכר.

כי מצוות צריכות להיעשות לשם שמיים נטו.

לא בגלל אינטרסים, או מתאים לך, או נוח לך.

ומתי שלא נוח לך, לא נוח לך, אתה לא עושה.

אז אתה עובד אצל עצמך.

יצר הרע מפעיל אותך.

הוא אומר לך עכשיו, לא בא לי, כן בא לי. אז אצל מי אתה עובד?

אצל היוצר או אצל היצר? אצל מי?

מצווה צריך לעשות בכל מצב.

אבל לא תמיד אתה מוכן.

מי מונע ממך?

יצריך הרע.

במה הוא משתמש?

במידת העצלות, האכזבה, הדיכאון, כל מיני דברים.

אז אם אתה לא מתקן את המידות,

אתה נפול שבוי בידיו של היצר.

חייבים

לתקן את המידות

כדי להוות את השם באמת ובתמים.

על זה מקבלים שכר.

וגדול מאוד מאוד לאין שיעור.

אתם רואים מה זה.

מקרה אחד שהתורה מגלה במעשיה של רבקה,

הרים אותה לרום המעלות.

אימא של כל העולם כולו,

שבלי ישראל אין עולם,

והיא מחזיקה את כל העולם כולו.

ואיך? בחסד.

וזכור לכם שעל שלושה דברים העולם עומד,

על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.

זה אחד מהעמודים שמחזיקים את העולם,

גמילות חסדים.

אז לכן מי ששלם

במידה אחת אפילו,

אבל בכל צדדי השלמות,

זה ישליך בדרך סיבה ומסובב על כל המידות האחרות,

ויוכל לתקן את עצמו במאה אחוז.

לא צריך לתקן הכול בבת אחת,

מתחילים עם אחת,

משלימים,

וממילא זה משליך על הכול.

עד כאן,

למי שיש שאלות,

בבקשה.

כן, בשורה שנייה, שאלה.

אמרה על רבקה, שהייתה בת שלוש, שהיה לה את הדעת

להתחבר לאלוקים ורצתה כל הזמן לתת חסדים ולעזור.

ילדה בת שלוש,

היא בקושי יכולה להרים כאן מים והיא בקושי...

אתה יודע, זה כאילו, זה לא נשמע לי הגיוני איך ילדה בת שלוש, מהבחינה השכלית שלה, מכל הבחינות,

איך היא מסוגלת

כביכול לא להיות אנונימית ולהיזכר למשך אלפי שנים.

שמעתי.

אז אתה מתייחס להבנה שלך ולמה שאתה ספגת בשביל להבין.

אבל אתה לא יודע את ההיסטוריה.

כתוב שאברהם אבינו בגיל שלוש הכיר את בוראו.

היום מדענים,

אחרי שחקרו את היקום ויודעים כל כך הרבה דברים,

עוד לא השיגו משהו בן שלוש השיג.

אז איך זה יכול להיות?

אם יש היום מדענים גדולים שיודעים להעיף חלליות לשמיים

ולשלוח להם אספקה

ולעשות כמעט כל דבר,

איך הם לא מכירים את הבורא בתוך הבריאה?

איך ילד בן שלוש הכיר?

זה כל אחד והסרט שלו, אתה יודע. בסופו של דבר הם חיים בסרט אחר. איזה סרט? איזה סרט? אני לא יודע באיזה קולנוע אתה מבקר,

אבל זה לא תלוי בסרטים.

עכשיו תבין,

דורות ראשונים היו הרבה הרבה יותר שלמים מהדורות האחרונים.

אנחנו תמצית של התמצית של התמצית של התמצית. אתה מכיר תהי?

שמים תה בהתחלה, הוא חזק מאוד.

בעוד כוס הוא פחות,

בחמישית בקושי יש צבע,

בעשירית אין כלום.

זה רק תופס מקום.

אנחנו תמצית של התמצית.

הדב הראשון היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

עובדה שאנחנו בדור הזה, זה אומר שיש לנו כנראה את החוזק הזה לשרוד בדור הזה, אם אנחנו באנו בדור הזה.

מתי תתן לי לענות תשובה שלמה?

עובדה, הורדתי את הקוקו עם כבוד הרב.

לפני איזה חצי שנה אירחתי שיער במשך ארבע שנים והורדתי אותו פשוט יום אחד.

פעם שעברה כבוד הרב ניגש אליי אחרי ההרצאה וביקש ממני להוריד, ואמרתי איפה אני ואיפה זה.

והנה, בסוף הורדתי.

יפה. ואני פה שוב פעם.

אז אני אוכל להשלים את התשובה.

אז עכשיו,

מי שהיה קרוב יותר להתחלה הוא היה יותר שלם בדעות.

לדוגמה, אתה רואה שהמצרים בנו פירמידות,

והיום הסינים שיכולים בשבוע לבנות בניין של עשר קומות,

לא הצליחו לעשות חיקוי לפירמידות.

לפני כמה שנים הם ניסו ולא הצליחו.

ואז היו אנשים שהיו

לפני ארבע אלף שנה.

איך הם הצליחו ולא היו להם את התנאים שלהם, לא מנופים ולא כלום.

איך הם ידעו לחנות אנשים,

והיום לא יודעים את סוד החניתה,

ועוד כל מיני דברים.

רק שתדע שאברהם אבינו,

כשהוא יצא מבטן אמו,

אז כתוב באיוב שהם היו יוצאים מהבטן,

הם היו יוצאים והולכים ומדברים לבד,

והם היו חותכים את הטבור.

לא גיל שלוש של אז,

גיל שלוש של היום.

בכלל לא.

שלוש מאות של היום, לא שלוש של אז.

אז לכן אתה צריך להבין, כשאומרים לנו חכמים שהיא הייתה בת שלוש,

או-אה.

אתן לך דוגמה. אתה פה נמצא ביישוב תימני קצת, כן? יש פה תימנים?

כן. יופי.

יש ילדים פה בגיל שנתיים וחצי, שלוש, שכבר מתרג'ימים בבית כנסת, נכון?

כן. באשכנזים וספרדים.

בקושי בגיל שש מתחילים להגיד, אבא, אימה, גדי.

אמורי לוקח אותם בגיל שלוש. כן, אמורי.

אז איך בגיל זה הם כבר יודעים לקרוא תרג'ום,

חוץ מהפסוק?

יודעים גם תרג'ום, כבר שתי שפות הם יודעים.

למה?

תלוי. איפה גודלים, מי מחנך

ומה מחנכים. זה פוטנציאל

של אחרי ארבעת אלפים שנה.

אז זה ילדים בגיל שנתיים וחצי פה.

תאר לך גיל שלוש אז.

זה משהו אחר לגמרי, לגמרי, לגמרי.

הבנתי. תודה רבה. תהיה בריא, תהיה בריא.

כן, הגברת פה.

תודה רבה לכם, כבוד הרב. אני באתי במיוחד לפה היום כדי לבקש ממך שתברך אותי לזיווג.

אני קיבלתי על עצמי כיסוי ראש,

זכות ההרצאות שלך,

ובאתי במיוחד לפה.

אני מבקש ברכה.

את גרושה?

כן.

כמה זמן?

שנתיים.

יש ילדים?

כן, שניים.

אני אשמח שתברך גם אותם,

שיהיו תלמידי חכמים גדולים.

טוב.

את מוכנה ללמוד שלושה חודשים ספר שערי תשובה של רבנו יונה חצי שעה כל יום? כן.

מה שמך ושם האימא?

איילת רחל, בת אורית.

עוד פעם?

איילת רחל, בת אורית.

איילת רחל, בת אורית,

תזכי לזיווג הגון מהרה בזכות הלימוד.

מילדייך יגדלו ביראת שמיים.

אמן. תודה, כבוד השר. כן, שאלה.

תן לבחורצ'יק באמצע.

שלום, כבוד הרב. וברכה.

זכינו שיש לנו בדור כזה צדיק כמוך,

שיינתן לנו את הדרך.

כן.

ויש לי שאלה אחת וכמה ברכות.

בבקשה.

שאלה אחת. אני כבר כמעט שנה וחצי לא אוכל בשר.

אשריך לחיי העולם הבא.

מאז ששמעתי את ההרצאות של הרעב והכל.

ויש לי שאלה לגבי מרק עוף בשרי.

אם נגיד עם תבשיל, כוס כוס,

יש בעיה או ש...

לא הבנתי.

המרק בשרי?

לא, לא. חווייץ' מרק.

מרק בשרי, כן.

המרק, יש בו בשר?

לא, לא.

כלום אין בו. כלום, כלום. מים.

כן. ושמו חווייג'.

כן. והחווייג' לא בשרי.

בשרי.

איך הוא בשרי?

חווייג' מרק עוף בשרי.

החווייג' קוראים לו חווייג' מרק, אבל הוא לא בשרי.

אבקת מרק עוף.

אבקת מרק עוף זה משהו אחר.

אם זה אבקת מרק

שיש בה משהו מבשרי, אז ודאי שזה בשרי.

אם אין בה בשרי, היא בעייתית גם בלי זה.

כל אבקת מרק היא בעייתית,

משום שיש בה הרבה חומרים שהם בעייתיים מצד הכשרות

ומצד הבריאות.

לכן לא אוכלים בכלל אבקת מרק.

עכשיו,

אם תשים כל דבר במרק,

כל זמן שאין בו חלק בשרי,

אז הוא לא בשרי.

אם יש בו, אז הוא בשרי.

עכשיו,

אם תשים בסיר שהוא בשרי,

אז גם כן תהיה בעיה.

למה?

כי אם הסיר בשרי ואתה מבשל בו,

אם זה בתוך 24 שעות,

אז זה בעיה.

ואם זה אחרי 24 שעות, זה גם בעיה.

כי אם זה איסור שהיה בסיר,

אז זה גם לא מועיל 24 שעות. בנבלות וטרפות זה איסור.

וכיוון שזה איסור בלע,

אז זה בעיה.

אז צריך הגעלה של הסירים לפני הבישול.

בסדר, תודה. ויש לי כמה ברכות.

תגיד את מה שאתה רוצה ואת השמות, ואני אענה אמן.

יש את אחי עידו בן חווה, אז לזיווג.

הגון מהרה.

אמן.

אמי, חווה בת יהודית לבריאות, שפע, הצלחה, פרנסה, הכול טוב.

אמן.

ושאתה תעלה בתורה בירת שמיים. אמן.

ודוד שלי רונן,

בן יהודית, לרפואה שלמה מהרה.

אמן.

ודבר אחרון, יש לי טסט בקרוב שבשביל השם, ואני אעבור אותו.

בעזרת השם, וגם להתחזק, לעלות בתורה והכול.

השם יזכה אותך להתחזק,

ושלא תהיה לך תקלה.

אמן. תודה רבה, כבוד הרב. כן. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כול, אתה יכול לברך את אמא שלי?

כן.

שברך אותה לבריאות.

שם ושם האמא.

שם של המאירה, בת אוסנת.

השם יזכה אותה לרפואה.

תקופה שלמה מהרה.

אמן.

ואם כבודו יכול לברך אותי לזיווג?

השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה. תלמד אבל שעתיים תורה כל יום בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף.

אני לומד מסכת כתובות. לא חשוב מה.

העיקר שעתיים רצופות בתענית דיבור.

תהיה בריאה.

שלום כבוד הרב, קוראים לי אלון.

יש לי שאלה האמת טיפה קצת עמוקה.

אני כן שומר תורה ומצוות, שבת, כל התורה,

בעיקר משתדל.

אני רוצה לדעת בדיוק מה האמת האמיתית.

כאילו,

כל אחד מתרגם את זה בצורה טיפה קצת שונה.

ואני רוצה באמת להאמין בצורה הכי ישרה שיש,

ובאמת שזה יבוא מעומק הלב.

הדרך הפשוטה זה לעשות את כל מה שכתוב בשולחן ערוך,

בספרי המוסר,

ואז אתה מכוסה במאה אחוזי הדרך התורה וזה האמת לאמיתה.

זהו.

מה עוד?

מה לא?

שיבקש לו ברכה, אני יודע.

לא הבנתי.

קיבלת את התשובה או לא קיבלת?

קיבלתי את התשובה, רק רציתי לשמוע את זה.

מאה אחוז. הייתי צריך לשמוע את זה קצת טיפה ממקור...

עכשיו אתה רוצה ברכה?

כן. שתזכה ללכת בדרך האמיתית למיטה ולעלות מעלה-מעלה.

אמן.

כן, מה שכחת?

תגיד את השם.

יהונתן בן גליה. יהונתן בן גליה, רפואה שלמה והחלמה מהירה.

כן.

עוד שאלה?

יש לי הצעה לאלה שמעוניינים לעשות חסד עם אחינו בית ישראל.

יש עוד הרבה יהודים שצריכים לחזור בתשובה ולהכיר את השורשים שלהם.

לצערנו, לא כולם זכו.

יש הרבה שזכו והרבה עדיין שלא.

אז הקמנו קרן הרצאות,

שכל מי שרוצה להיות שותף בהרצאות שאנחנו אומרים בכל רחבי הארץ,

תורם

שקל וחצי, או מדויק שקל שישים ושש,

ביום, חמישים שקלים בחודש, עשרה חודשים בלבד.

זה חמש מאות שקלים מכספי מעשר, והוא שותף בהרצאות,

בדברי תורה, בחזרה בתשובה.

יש לו זכות גדולה לאין שיעור בעולם הזה ולעולם הבא.

אם מהגביעיני,

מעט מים מקדח.

ככה זכתה רבקה,

בלהציל נפשות,

שזה למעלה מפדיון שבויים,

זו זכות שאין כדוגמתה,

ומשלמים עליה גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.

אלה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה,

הקרן קיימת לעולם הבא, ביניהם זה גמילות חסדים.

אין חסד יותר גדול מלהציל יהודים,

שבמקום שילכו חליל על גיהינום,

ייכנסו לגן עדן.

אז מי שירצה מכספי מעשר,

חמישים שקלים בחודש, שקל, שישים ושש ביום,

זכות גדולה.

כל יום הוא עושה חסדים ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות.

כן, שאלה.

בהנחה שכל התנ״ך נכון,

אז למה אני צריך לעבוד את אלוקים?

איזו סיבה יש לי?

תראה, יש לך אפשרות לעבוד את עצמך,

אם אתה עבודה זרה,

יש לך אפשרות לעבוד את היצר הרע שלך, גם הוא עבודה זרה,

ויש לך לעבוד את מי שיצר אותך.

כשאתה עובד אותו,

אתה עובד בשבילך בעצם.

זאת אומרת, כשאתה מכיר

מי שמחיה אותך,

אתה צריך להכיר לו טובה. זה אחד.

ושתיים,

אתה מקבל על זה את כל השכר בעולם הזה ולעולם הבא.

קיבלת עיניים.

צריך לברך למי שנתן לך פוקע עיוורים.

אם תהיה חלילה סומה,

ויגידו שיש איזה רופא בבית חולים שיכול לפקוח את עיניך,

שתראה מה שלא ראית עד היום,

אני מאמין שאתה תגיד לו טובה,

תודה,

ותקנה לו אפילו מתנה,

ותשבח אותו בכל מקום.

למה אתה צריך לעשות את זה?

למה אתה צריך לעשות את זה?

אני כן מכיר לו תודה, אבל אני חושב שלעבוד כל יום.

מה זה לעבוד? בשבילך, לא בשבילו.

אתה נהנה.

אני, שעושה פעולות מסוימות, מקבל עליהן שכר. לדוגמה, אתה עובד, נגיד, בבית חולים,

אתה מציל אנשים, אתה עושה דברים טובים, יפה,

אבל נותנים לך בסוף משכורת,

וגם אומרים לך תודה, וגם קונים לך מתנות.

לא הבנתי.

אני לא חושב אבל שזה שהוא, נגיד שהוא יצר אותי,

אני חושב שזה נותן לו את הפריבילגיה להחליט בשבילי שאסור לי, למשל, לאכול עכשיו חזיר.

אני לא רואה למה אני צריך להקשיב לזה בלי למצוא סיבה משלי לא לאכול חזיר.

הבנתי. אז אני אשאל אותך שאלה.

אני עשיתי את הכוס הזה,

והוא לא מוצא חן בעיניי.

אני יכול לשבור אותו או לא?

אתה יכול לשבור אותו.

לא הבנתי. אבל נגיד שעכשיו הכוס הזה,

פתאום אומר לי, הלו, הלו,

עשית אותי?

אל תיגע בי יותר. שמעת?

עכשיו אני עומד בזכות עצמי?

ואני מבקש ממך, אל תיגע בי. אני אחליט אם אני רוצה להתפוצץ או אני רוצה להישאר. אל תתערב.

אם היית שומע כזה, זו הייתה סיבה בשביל לפוצץ אותו.

אז עכשיו הבורא, במקום שיפוצץ אותך רק על הדברים שאתה אומר,

אז הוא אומר לך, לא.

אני בראתי אותך ונתתי לך בחירה.

אתה יכול לבחור לאכול חזיר,

ואתה יכול לבחור.

אני אומר לך לא לבחור כך,

כי אני מבקש את טובתך,

ואני הבדלתי אותך מאחרים,

ואני עשיתי אותך באופן כזה שאתה לא תעשה כך.

אני יודע היום שיש חוק.

עורכי דין

לא יכולים להתנהג כמו שהם רוצים.

זאת אומרת, הוא צריך לבוא לבית המשפט

עם בגדים ועם עניבה,

ולפעמים עם כובע מיוחד,

ורק ככה הם יכולים לעמוד מול השופט.

לא הבנתי.

אני הוצאתי תעודה, אני שילמתי עליה, לא אתה.

ואני רוצה לבוא עם מכנסיים קצרים.

מה זה פוגע ביכולות שלי לשכנע אותך שהלקוח שלי צודק?

אדוני,

אנחנו, מערכת המשפט,

קובעת איך אתה תתנהג.

שמעת?

הם לא בראו את העורך-דין,

והם אומרים לו איך להתנהג.

לא הבנתי.

חוצפה.

זה אדם אינטליגנט,

והיום לא בא לו לבוא עם בגדים וחליפה.

אין דבר כזה.

אוקיי, גם עוד משהו.

אתה לא חושב שברגע שאני עוקב נגיד אחרי כל המצוות,

אבל אם אני עושה את זה רק בשביל להגיע לגן-עדן,

אז אתה לא חושב שזה מוריד את כל המשמעות של טוב ורע והופך אותי לאינטרסנט?

קודם כל, אתה צודק הפעם.

וכתוב במפורש,

שאל תהיו משמשין את הרב על מנת לקבל שכר,

אלא שלא על מנת לקבל שכר.

והוא בעל השכר ייתן שכר, אבל לא זאת הסיבה. צריך לעשות את האמת בגלל שהיא אמת.

לא בגלל שכר.

אבל הוא משלם שכר.

וזה מדרגה.

מה שאתה אמרת עכשיו זה באמת מדרגה.

מי שעושה באמת, זה נקרא שהוא עושה לשם שמיים.

דיברתי על זה קודם.

לא לאינטרס שלו.

אם הוא עושה לאינטרסים שלו, הוא עובד אצל עצמו, אמרתי קודם.

וזה נקרא עבודה זרה.

לכן צריך לעבוד את הבורא שברא אותנו לטובתנו.

והעולם הזה זה רק עולם ההכנה לעולם האמיתי הנצחי.

כי הנשמה שלנו היא נצחית.

הגוף שלנו

זה בסך הכל כמו פיג'מה.

פושטים את זה.

משאירים את זה בקבר.

אבל האדם, הנשמה, הוא קיים.

ולכן הנשמה זה הדעת,

זה האינטליגנציה,

זה המצפון.

זה האדם.

הגוף זה רק בית קיבול לנשמה.

ברגע שיוצאת, הגוף נופל.

כמו תרנגול שחוט.

אבל האדם זה הנשמה.

והנשמה היא נצחית, כי היא חלק אלוקא ממעל.

ואנחנו הברואים היחידים בעולם בעלי בחירה.

כל בעלי החיים

הם בעלי אינסטינקטים.

אין להם בחירה,

אין להם דעה כמו אדם,

אין להם...

אינטליגנציה, כמו שאנחנו מדברים.

זאת אומרת,

נברא אדם בצלם אלוקים.

והאדם הזה צריך להיות חכם לעשות מה שטוב לו לפי מה שאומר לו היצרן.

כשאני קונה מוצר,

נגיד מכונת כביסה,

אני מקבל הוראות יצרן. כתוב לי איך להתנהג עם המכשיר.

וכתוב שאם אני אעשה כל מה שכתוב, יש אחריות.

ברגע שאני אעשה פעולות שהן לא כפי מה שכתבו לי,

אין אחריות.

גם הבורא אומר, אני היצרן, אתה מוצר, יש הוראות יצרן.

אם תלך לפי ההוראות שלי, יש עליך אחריות. אני אחראי, לא אענה לך שום רע.

אם לא, אין אחריות.

ואז תתחיל להסתבך.

עכשיו תאר לך, בן אדם אומר, מה פתאום,

אני אשמע להם מה שהם רוצים לפי מכונת כביסה?

הם אומרים לי, איזה הפקת כביסה להכניס?

אני אכניס מה שאני רוצה.

מה, אני אפעיל כמה שאני רוצה? ואני אלחץ על הכפתור השני דווקא.

מה הוא יגיד לי? אני קניתי. מי שילם את הכסף? אני.

אז מה הוא מתערב לי?

בסדר, אין בעיה, תלחץ פה, תלחץ שם.

התוצאות ברורות, מה יהיה בסוף.

בסוף תצטרך את החברה שיעזרו לך לתקן.

בשביל מה לך להגיע למצב שיצטרכו לתקן אותך אחר כך?

לך ישר,

תעשה מה שנכון.

אם יש לך שכל,

אז תאמין שזה הכי בטוח.

טוב, תודה. תהיה בריא.

שאלה נוספת באחרונה.

הנה בסוף יש יהודי שם.

אני אתן לכם בסוף ספרים,

חינם

ושערי תשובה וילקוט לשון הרע ועוד כמה.

בציציות וכיפות למעוניינים. כן.

התחרט. התחרט, טוב.

אפשר להתחרט, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול אותך על הנושא שככה בשנים האחרונות, אני לא יודע כבר כמה זמן,

לכל הנושא של הבשר.

כן.

שיש רבנים שכן הולכים אחריהם. בהתחלה אמרו הרב לנדה, הרב

הרמחפורד, ואחרי זה הוציאו, הפיצו, סרטונים ודברים, כמה שלא, גם אם זה דרכך עם הסרטונים בתוך הבפנים, של האנשים בפנים,

שמראים כמה שהדברים פסולים,

ואחרי זה בכל החדשות,

ולאו דווקא מחייב דרך כל היהדות. טלוויזיה, כן. כן, טלוויזיה, כמו שאתה קורא לזה,

לכולם.

ואיזה דרך אחת יש לנו כדי להבין מה כן אפשר ומה לא אפשר? אי אפשר בשר ועופות בכלל,

בכלל, בכלל, בכלל. בארץ ובעולם. בכלל. אני אצלך נמצא בעמותה של השופר. בכפז, בכפז.

אם אתה בכפז,

אז מתי שאנחנו שוחטים ויוצא, אתה יכול לקבל, אבל מעט.

עכשיו שחטנו 40,

יצא אפס.

לפני כחודש שחטנו 40, יצא אפס.

לפני זה עשינו איזה 100, יצא שלוש.

זאת אומרת, זה לא כמו שאנשים מוכרים, כמה אתה מזמין, תקבל.

אין דבר כזה.

זה שקר, זה בלוף, אין במציאות כזה דבר.

אז לכן צריך להאמין, זו בעיה.

אין מה לעשות, עד שיבוא גואל צדק, בינתיים לאט-לאט אנחנו משתדלים.

כרגע יש עופות,

הצלחנו קצת,

עד שייגמר,

תבוא עוד נגלה, נראה אם יצא וכו'.

ואם אצלנו עושים שחיטה קשרה, שחיטה קטנה, סליחה, במושב אצלנו. אי אפשר, אי אפשר, אני אסביר לך למה.

אלה שבודקי הסכינים לא מדקדקים בהם, כמו שאנחנו מדברים,

שלא יהיה שום הרגש ולו הקל ביותר ושום שינוי.

אלה שהרגילים לשחוט, רגילים להעביר דברים כאלה. זה אחד.

שתיים, שוחט, שאילו הוא בודק בעצמו את עצמו,

זה בעיה.

לא, זה כמה שוחטים? זה שישה, שבעה שוחטים. לא משנה השוחטים, מי הבודקים. צריך, בודקים בעלי הרגש ויראי שמיים מרבים.

באנשים שצריכים להיות יראי שמיים מרבים, אני אתן לך דוגמה.

שאלו את הרב קרליץ,

מה זה יראי שמיים?

אז הוא אומר, אם אתה רואה שוחט שהוא יושב

באולם חתונות

והוא אוכל ממה שמגישים, אין לו יראת שמיים.

זאת אומרת,

אם השוחטים שאתה מדבר עליהם הם אוכלים בכל מיני מקומות,

חבל לך על הזמן, הם לא נאמנים בכלל.

זה לא מספיק מקצוע,

לא מספיק לדעת לשחוט. כולם הולכים להרוג את העופות וגם את הבהמות.

זה לא בעיה.

גם אתה, אם תיקח סכין, אתה תהרוג אותה חופשית.

אבל הנקודה זה,

היראת שמיים זה תנאי מעבר.

יש עוד דברים שהם צריכים לחזור על לימודם כל חודש,

והם צריכים, זה לא כל כך פשוט.

כשאין את זה,

זה לא מתחיל.

ואחרי שיש את זה, צריך מיומנות ומומחיות.

וצריך להיות אחד שהוא שוחט שוחט כמויות, כמויות, בשביל שיהיה מיומן.

וגם פרק זמן סביר ובהפרשים ולבדוק אחרי כל בהמה את הסכין במתינות, שיש זמן לבדוק, וביבש, לא ברטוב וכו' וכו' וכו'. סיפור, בקיצור.

כן.

טוב, הבנתי. ושתהיה התחזקות רוחנית. אבל עוד דבר צריך, לא רק לבדוק בסיר את הזה, גם צריך לבדוק תולעים בדגים ובתוך

אם בדגים איך.

אם בדגים אנחנו אומרים שזה הדבר הכי פחות בעייתי מבשר,

מבחינת הדגים שאנחנו מקבלים, הקפואים.

לא, לא. תראה לא, תראה לא. יש בעיות, תקשיב. יש בעיות. יש דגים שהם מזויפים.

לא כולם כמובן, אבל יש.

דגי טונה זה בעיה.

למה יש טונה טמא ויש כשר?

וזה דומה מאוד מאוד.

כשאתה מקבל את זה כבר, כשזה בלי אפשרות לזהות, אם יש סנפיר בקשקסר אתה בבעיה.

יש דגים שהם פחות בעייתיים.

הבד״ץ מפרסם

מי הדגים שאין בהם חששות.

אבל יש דגים שיש בהם גם תולעים.

אז צריך לדעת איפה מחפשים את זה ואיך בודקים את זה, וצריך שולחן שיקוף בשביל לראות את זה.

כדאי לקנות דגים חיים ולא קפואים,

כשאתה רואה עדיין את הסנפיר בקשקסת.

אם אתה קונה פילה ואתה לא יודע אם המקום שמוכר הוא ירא שמיים אמיתי והשגחה היא ראויה וכולי, זה גם כן בעיה.

אבל דגים זה פחות בעיה בכללי מאשר בשר ועופות, שזה בעיה אמיתית לצערנו הרב.

עכשיו יש עלי ירק כגון פטרוזיליה וכוזברה ושמיר.

יש את הירקות ויש את הפירות.

כל אלה צריך לימוד איך בודקים אותם.

זה לא חוק מה לעשות סלט ולאכול סלט חי.

צריך לדעת איך בודקים.

אז באתר שופר יש כל דבר ודבר איך בודקים,

איך מסתכלים, איך שוטפים, עד שאפשר יהיה לאכול.

ובאיזה יש נגיעות יתר.

יותר מזה,

התבלינים שאתם קונים, אם אתם קונים מהמכולת או מהסופר,

הם מלאים תולעים קטושות

וגם לכלוך.

למה? כי לא מנקים אותם, טוחנים אותם כמות שהם.

אז נכון שבסוף התולעים אתה לא רואה אותם, כי הם נטחנו לגמרי,

אבל יש איסור ביטול לכתחילה.

אסור לבטל איסור לכתחילה.

הנה, לדוגמה, דג.

תסתכל איפה נמצאים תולעים. הנה, כרגע אתה לא רואה תולעת,

אבל תראה איך הוא יודע להוציא את התולעת ומאיפה.

ותראה איזה גודל.

תראה, זה אותו צבע, לא ניתן להוציא.

אני עכשיו לוקחת אותו כדי שתראו בעצמכם מה יש בפנים

בכוח הדג עצמו.

כל הדג מפוצץ בתולעים.

איזה דג זה הוא?

אני לא מזהר.

החברה של דלי דג.

אני אצלם כרגע את הסופית שלו.

פניתי עם שתי שקיות שלו.

למה אתה לא מראה את ה...

כן, הנה, נו.

תקטור.

מה עם עצמך?

מה עם עצמך?

מה עם עצמך?

אבו, אתה שיש בידו?

נוכלי.

כן.

אתה רואה את התולעת?

אתה רואה?

אתה רואה איפה הוא משך אותה?

אתה רואה?

קטנה באותו צבע, קשה מאוד להבחין.

אז אם אדם לא יודע ולא יודע מה לחפש,

אז הוא אוכל את זה.

זה מהקטנות, מהקטנות תראה לו מהגדולות,

למה אתה מראה לו מהקטנות?

בקיצור, צריך ללמוד את הנושא. מטבח יהודי זה לא פשוט. יש ספר שלם על הכשרות,

פרסמתי אותו בעבר.

ניתן להשיג אותו בחנויות

ולשבת ללמוד את זה. אי אפשר לאכול ככה סתם חופשי על הבר, וגם לא אצל אחרים.

אתה לא יודע אם הם בודקים או לא בודקים. במסעדות, באולמות חתונות,

תשכחו לאכול. מי שאוכל, אוכל ודאי איסורים וכמויות.

בשום אולם חתונות

לא ניתן לבדוק את כל הירק והכול כפי שצריך.

אין דבר כזה. אז איך כל הרבנים מתירים? ראשי העדה החרדית, הרב לנדא,

הם רשומים על כל הממצעים. הם לא מתירים.

מה לא מתירים?

אז רשום על זה חותמות, יש על זה דברים. חותמות, אבל לא על התולעים.

חותמות על זה שופרשו תרומות, מעשרות, שאר הדברים. על התולעים אין אחריות.

עכשיו כבר התחילו לכתוב, בעקבות זה שאני יצאתי נגד,

שיש חובה לבדוק מתולעים, יש חובה לכתוב מתולעים. איך בפפריקה מתוקה בשמן, אחרי שטוחנים הכול, אומרים, יש חשש לאיך אני יכול לבדוק דבר כזה. אי אפשר לבדוק, לכן אני אומר,

או שתקנה לבד ואתה תבדוק, תראה

הם טוחנים את הפפריקה האדומה עם הגבעולים

עם התולעים

עם האבק, יש מלא אבק על זה, ועם העובש.

30 אחוז זה עובש.

אני בדקתי 10 קילו, 3 קילו היה עם עובש.

וכשיש בפפריקה כבר תולעים הם קטנטנות,

צובות קטנות קטנות,

אם אתה לא תראה את זה בשיקוף,

לא תבחין בכלל.

יש לנו חבר'ה פה שבודקים כל היום,

יש לנו סרטונים מלא ונמצאים באתר, אתה יכול לראות, אתה תיבהל.

כמויות.

אתם קונים סילן,

סילן, כן? תמרים שהם...

הראינו סרטון, זה נמצא ברשת, אפשר לראות שם. סילן,

כשעומדים משטחים שלמים של תמרים כאלה, כולם מתולעים.

אני לא יודע מה יש יותר, תולעים או תמרים.

עד כדי כך.

יש לך את הסרטון של הסילן?

טוב, הלאה, קדימה.

זהו, שיהיה לידה קרה לאשתי.

הנה, תראה דוגמה אחת נוספת, תראה לנו.

תראה, תראה איזה חמור, תראה.

תראה, תראה איזה תולעת.

תראה.

תראה איזה עורף.

תראה, תראה עוד אחד, תסתכל.

תדע, בחוץ לארץ יש אלפים.

של בודקי תולעים שיושבים בתחנות שלהם, כאילו בתי חרושת,

וכל העבודה שלהם להוציא תולעים.

ככה זה נראה.

אבל מי שלא בודק, בתי אבוים.

טוב, למדנו הרבה.

לסיכומו שיהיה התחזקות רוחנית לי ולמשפחתי. אמן.

ולאשתי לידה קלה ועובר בריא ושלם.

אמן.

בזמנו ובעיתו.

אמן.

השם יברך את כל הקהל, ברוכים תהיו לשם,

והריני נותן לכם כמה מתנות.

מי שירצה,

רגע, רגע, סליחה, אני שכחתי משהו. מי שירצה,

למלא הוראת קבע, יכול, אמרנו.

עכשיו, אני מבקש, מי מוכן לרפואת צמדר בת רחל, שהערב נעשה לרפואתה,

לקבל על עצמו למשך חודש ללמוד שתי הלכות? הנה אני אתן ספר.

שתי הלכות למשך חודש לרפואתה,

להציל יהודייה בשביל שתחיה.

אז מי שמוכן ירים את היד ושלא יצטרך הוא לרפואה,

שיהיה בריא תמיד.

בבקשה להרים את היד?

יופי.

אז תבואו, אני אתן לכם ספרים. בבקשה.

אריה בן שלום, רפואה שלמה.

ריבי חנניו ואנעגשי עומר.

תודה רבה.