מדרך עוז - יוונים נקבצו עלי... ופרצו חומות מגדלי... והנהיגו דמקורטיה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה להצלחה ובריאות לאפרת שילת בת חווה,

הצלחה לכל התורמים המסייעים לארגון הרצאה,

לעילוי נשמת יוסף טיירי בן אברהם וטוב בן יחיא,

הורי בחמים, נוחתם אלו.

הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

אומר שאת הגאון הצדיק רבי גרשון ליברמן,

זכר צדיק וברכה, הוא הכיר בישיבה.

והם למדו יחד בביאליסטוק.

הגאון הצדיק רבי גרשון נמנה עם הבחורים המבוגרים

והוא נמנה עם הצעירים.

הדרכים נפרדו במלחמה,

את הרב יעקב תפסו והיגלו לסיביר,

והוא ניצל מהמצות ולא נתפס.

כך, הוא ניצל מהכיבוש הגרמני.

ואילו רבי גרשון נכלא בגטו בווילנה,

ייסד שם ישיבה במחתרת,

נשלח למחנה העבודה באסטוניה

וייסד גם שם ישיבה במחתרת,

התגלגל לאושוויץ ושרד בחסדי שמיים.

הם נפגשו שוב במחנה העקורים

שנוסד על שטח מחנה הריכוז ברגן-בלזן,

והם ראו שם קבר אחים שנקברו בו יותר מ-30,000 יהודים, השם ינקום דמם.

הנהלת המחנה לא הייתה דתית,

אבל רבי גרשון הקים שם ישיבה גדולה שבה למדו בני ישיבות לשעבר ובני נוער שנפשם חשקה בתורה.

ארגן רשת שיעורי תורה ותלמוד תורה לילדים

וגייס את רבי יעקב לעבור במחנות של הפליטים שהוקמו ברחבי גרמניה לייסד עוד ועוד תלמודי תורה וישיבות.

התקציב אינו בעיה,

הוא ישיג כספים ככל שיידרש.

שאלתי אותו, כיצד אתה עושה זאת?

איך מתחולל הפלא?

איך אתה מצליח לשכנע את שלטונות הכיבוש

ואת הנהלת המחנה להחזיק תורה ולתמוך בישיבה?

אמר לי, הכול כתוב בתורה.

אם יעקב אבינו יכול היה לפעול על עשיו,

שבא להרוג אותו ו-400 איש עמו,

ונשא עיניו לשלל העצום והרב,

שהיה ליעקב אבינו 600,000 חדרי צאן

וגמלים וחמורים ועבדים

ושפחות וכסף וזהב לרוב,

והביא את עשיו למצב שיחבק אותו וינשק אותו,

אז אפשר לפעול הכול.

זה כתוב בתורה במפורש,

שאפילו את עשיו אפשר כאויב להביא למצב של חיבוק ונישוק.

רבי שמעון בר יוחאי

אומר שקרה פה נס והוא נישק אותו בכל ליבו.

אבל רבי יעקב תמה ואומר לו, אבל איך? אבל איך?

איך?

איך אתה מצליח לשכנע אותם?

אמר לו, אני אזכיר לך סיפור.

הרמב״ם הקדוש, כל עיסוקו היה בתורה הקדושה.

אבל אם אין קמח,

אין תורה.

וכל תורה שנעימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון.

הוא החליט להשתלם בחוכמת הרפואה

והתדפק על דלתו של רופא מומחה גדול במצרים והציע עצמו כעוזר.

בהיותו שם הוא קרא את כל ספרי הרפואה

של הרופא,

למד את כל הרזים של רכיחת הסממנים,

פקח עין,

ורכש את כל סודות המקצוע, למרות שהרופא הזה לא רצה שהוא ידע.

והרמב״ם בא אליו כאילו הוא חירש,

אז הוא לא פחד, כי הוא לא שומע כלום מה הוא מדבר,

והיה איתו.

יום אחד הוא בא לרופא לבית חולה מעורפל הקרה,

בדק אותו ביסודיות והגיע למסקנה,

תולעת חדרה למוחו דרך מחילות האף.

לפי הסימנים הנקוטים בידו,

היא מחוללת שמות בצד הימני הקדמי של המוח,

לפיכך אין ברירה,

הרדים את החולה,

קדה חור זעיר בגולגולתו,

ועמד להכניס לתוכו מלקחיים ארוכות ועדינות,

זה היו האמצעים פעם,

ולתפוס את התולעת ולהוציא אותה.

ולפתע הופתע,

העוזר הרמב״ם

אמר לו,

יש לי שאלה,

המלקחיים יחדרו בעד קליפת המוח, יגששו בתוך המוח, יחפשו אחר התולעת,

שהיא תתפתל ותתחמק,

והאם המלקחיים לא יעשו שמות ויחוללו הרס יותר?

אמר לו, סביר להניח שכן,

אבל יש מצבים בהם אין ברירה,

חייבים לקחת את הסיכון.

ואם נניח את התולעת, יתכרסם לו את כל המוח.

אמר לו, תניח לי רגע, אני אנסה איזה משהו. בסדר?

טוב.

הרופא ממתין.

הרמב״ם יצא החוצה, חזר עם עשב ריחני,

הניח בצמוד לחור שניקב בגולגולת,

התולעת הריחה את העשב

והגיחה החוצה,

עלתה על העלה בשביל לאכול אותו,

ולא נותר, רק לחבוש את המקום.

הרופא השתגע.

מאיפה הלך הפטנט הזה?

אמר לו, זו גמרא מפורשת בתלמוד שלנו,

בכתובות עין זן.

והסיפור ידוע, סיים רבי גרשון,

אז כל אדם והעלה שלו, תסתכלו שם בגמרא, בסימן עין זן,

מה כתוב שם על רעתן, שנכנס זבוב,

גם כן,

מה עושים כדי להוציאו, משהו דומה לזה.

מכל מקום,

אז זה סיפור ידוע.

זאת אומרת, לכל אדם יש את העלה שלו.

אני שם לו את העלה, והוא יוצא, יוצא לקראת העלה. היום יש עלים ירוקים, קוראים להם דולרים.

בן אוד דאשה ירביסני.

דאשה,

דולר של אמריקה.

אז זה בירגרג חורוס.

אדם נהיה חרוץ כשהוא רואה את הירקרק.

אז זאת אומרת, לכל אחד יש את העלה שלו, צריך למשוך אותו לעלה,

שיגיע לעלה.

איך יעקב אבינו צד

את עשיו

בעזים 200 וטיישים 20,

רחלים 200 ועינים 20?

ואיך אני צד את הנהלת המחנה,

מחנה של גרמנים, איך אפשר לשכנע אותם לתמוך בתורה?

הוא אומר, בכך שאני מבטיח שהישיבה

היא תתחום את הצעירים במסגרת לימודית ולא ישוטטו מובטלים ויחפשו פורקן למארץ הנעורים.

אתה צריך לזהות

מה קונה את השני ומה חשוב עבורו,

ותשכנע אותו בנקודות שהוא זקוק להן,

מעניינות אותו.

היה גוי פיקח שאמר אני מאוד מאוד אוהב עוגת תותים

אבל כשאני הולך לדוגדגים

אני תוקע להם תולעים בחכה

אבל מה זה הדגים לא אוהבים עוגות קצבת

והם להוטים אחר תולעים מתפתלות

אז כדי לדוג אותם מה אני אתן להם? עוגת תותים שאני אוהב?

אני אתן להם מה שהם אוהבים

וככה אני אמשוך אותם אל החכה.

ההבנה הזו

היא שהביאה להצלחה כבירה של הישיבה שלו בצרפת.

הגיעו בחורים מבתים כרחוקים

והפכו לבני ישיבה,

לבני תורה לכל דבר.

חדורים ברוח המוסר הנובהרדוקי

משום שהוא מצא בגרשון את המפתח ללבם,

הוא ידע לשים להם את העלה שימשוך את התולעת.

אבל אותו עלה שהיא אוהבת,

את המילה הטובה,

את הקירוב, את החום,

איש לפי אוכלו.

אומר רבי ינקוב, כשהגעתי לארץ ישראל,

ההבנה הזאת הנחתה אותי.

כשעמדתי בראשות ישיבת חדרה,

הגיעו בחורים, מרקעים שונים,

כל אחד עולם מלא,

וידעתי,

אם רצונך לפתוח ארון,

אל תשבור את הדלת.

תמצא את המפתח המתאים.

מגיעים אליי הורים אוהבים, דואגים,

ישבורים ורצוצים,

איבדו את הילד שגולש במורד,

הקריבו כה הרבה למענו,

בחנו אותו, חזרו איתו, שיננו איתו,

הושיבו אותו לידם בתפילה,

הקפידו שיטול ידיים, יברך.

בקיצור,

הלעיטו אותו בעוגות קרם וקצפת.

אבל הוא אוהב תולעים.

ואני פותח להם,

להורים,

אני פותח להם להורים את המשניות לרמב״ם,

ופותח להם את ההקדמה של פרק חלק בסנהדרין, פרק יוד,

ואומר להם, בואו, בואו נלמד קטע קצר.

ביחד,

פותח הרמב״ם.

שים בדעתך

כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה,

וזה הטוב הגדול לו.

כמובן שאין דבר יותר טוב לילד מאשר ללמדו תורה, זה הטוב הגדול לו.

לעניין מה שישיג מן השלמות, בזכות התורה הוא ישיג את השלמות.

בדרך ארץ, במידות, בידיעת התורה, במצוותיה.

אלא שהוא,

הילד, למיעוט שניו, עדיין הוא קטן,

וחולשת שכלו,

אינו מבין את מעלת אותו הטוב,

ולא מה שיגיע לו על ידו.

כשמהטוב הזה הוא יזכה על גן עדן ולהיות למעלה עם הצדיקים וכו'.

ולפיכך,

בהכרח,

בהכרח יצטרך המלמד

שהוא מושלם יותר ממנו,

שיזרז אותו אל הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שנותיו.

ויאמר לו, קרא,

ואתן לך אגוזים או תאנים,

ואתן לך מעט דבש.

היום תקבל ביסלי ומחר במבה,

וכל יום יפנק אותו, ובזה הוא יקרא וישתדל.

לא לעצם הקריאה,

כיוון שאינו מבין מה עלתה.

הוא לא קורא בשביל לקרוא.

הוא יקרא כדי לקבל את המאכל,

שנחשב בעיניו הרבה יותר מהלימוד,

כשהוא רואה בו עמל והגיעה ועוסק בו

רק להגיע לאגוז ולדבש.

שאלתי את ההורים, באיזה גיל מדובר?

אז ענו לי, חמש-שש.

אמר, אז נמשיך.

הרמב״ם ממשיך.

וכשיגדל ויבין יותר,

וממתקים לא ידברו אליו,

ויתעניין בדברים אחרים,

מה צריך לעשות.

יזרזו אותו ויעוררו תאוותו מאותו דבר הנחשק בעיניו,

ויאמר לו מלמדו, קרא ואקנה לך נעליים יפות

או בגדים הדורים.

ובזה ישתדל לקרוא

לא לעצם הלימוד, אלא לאותו מלבוש.

והבגד ההוא נכבד בעיניו יותר מן התורה,

והוא אצלו סיבת לימודו.

למה הוא לומד? בשביל הבגד.

שואל רבי ינקב את ההורים,

באיזה גיל מדובר?

מתי?

הגיל שהילד מעניין אותו בגדים ומותגים, מתי?

אמרו ההורים, 15, 16. הוא אומר, נמשיך, הרמב״ם ממשיך.

וכאשר יתגבר יותר ויתבזה בעיניו, זה הדבר גם כן,

באיזה גיל כבר בגדים הדורים לא מדברים אל הנער?

ההורים אמרו, כבר לא יודעים.

כבר גיל מסובך, לפעמים זה נמשך, לפעמים זה נקצר.

הוא אומר, הלאה, נמשיך עם הרמב״ם.

יתמקד במשהו חשוב מזה,

ויאמר לו, ריבו,

למד פרשה זו בתורה,

או פרק זה במשנה ובגמרא.

ואתן לך דינאר אחד,

או שני דינארים.

או כזב,

אז הוא משתדל לקרוא כדי לקבל את הממון.

והוא נכבד בעיניו יותר מן הלימוד.

אני סיפרתי אתמול או שלשום,

שככה אני עושה עם הנכדים שלי, וברוך השם, כמעט כולם מוציאים 100,

100, 100, 100, 100. 100, לא נותן על 95, רק 50 שקל,

אבל על 100, 100.

וזה עובד. מה זה עובד?

עובד!

נכד אחד בעל חמישה מבחנים.

אני חושב שהם היחידים מבקשים להיבחן כל הזמן.

טוב, אומרים לו ההורים, הבנו את העיקרון.

אומר להם, לא,

עוד לא התחלתם להבין.

הרמב״ם מתמצת כל כך במילים,

מכל שכן במשפטים, וכאן הוא עוד לא סיים.

אז נמשיך.

וכשיתגבר ויבין יותר,

והכסף לא ייחשב בעיניו,

שידע שהוא דבר טפל וישאף למה שנכבד ממנו,

באיזה גיל זה קורה?

אה, אפילו ההורים עוד לא הגיעו לגיל הזה.

שכסף כבר לא ייחשב בעיניהם והתורה תיחשב יותר מכסף?

זה אפילו ההורים עוד לא הגיעו לגיל הזה.

אז מה יאמר לו ריבו?

יאמר לו, תלמד,

כדי שתהיה ראש ודיין,

ויכבדו אותך בני אדם,

ויקומו מפניך כמו פלוני ופלוני,

ואז הוא קורא ומשתדל להשיג את המעלה הזאת.

ותהיה המטרה כבוד, לקבל כבוד, שיכבדו אותו בני אדם,

וינשאוהו וישבחו אותו.

וכל זה מגונה.

אבל מה לעשות? צריך את זה בגלל מיעוט השכל של אנשים. מה לעשות?

הילדים הם גודלים, אבל נשארים ילדים. רק מחליפים את המשחק.

פעם היה להם אופנוע קטן שהיו קוראים להם

במצ'בוקס.

והיו עושים

ועושים על השולחן ככה.

היום עושים את זה על הכביש.

אבל זה אותו משחק, רק יותר גדול. אתה גדלת והמשחק גדל.

אבל אתה עדיין משחק.

אין הרבה...

האנשים שהגיעו לשלמות השכל, התוכן אין לו דום דעת, זה מבקשים רק באמירה.

אבל לא מתכוונים ברצינות.

כי אם יבינו באמת את האמת,

אז הם יברחו מכל התאוות. כי מה צריך את התאוות? מה, אנחנו ילדים?

אתה מפתה אותי בסוכריה, ואני אעש הו.

תתן לי שני טיישים, ארבעה חמורים, אז אתה יודע שאני כבר אנשק אותך ואחבק אותך?

מה קרה לך?

אז לכן כל זה מגונה,

אבל בגלל מיעוט השכל של האדם,

על כל זה עד הרמה הזאת שהגענו עם הבן אדם,

זה נקרא לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות,

ואפילו שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

והזהירו אותנו, חכמים,

אל תעשם עטרה להתגדל בהם,

ולא קורדום לחפור בהם.

לא בשביל כבוד, לא בשביל פרנסה.

אך כשאנו רואים את מיעוט שכלו שאינו מבין חשיבות התורה והוא חפץ בדברים אחרים,

עלינו לקיים את מה שכתוב,

ענק כסיל כאיוולתו,

ונפתה אותו במה שחשוב בעיניו,

עד שירצה באמת מצד שיהיה אמת,

וילמד תורה לשמה,

ויעבוד בוראו מאהבה.

זה לא כל אדם זוכה להשיג את זה בסופו של עניין.

אבל עדיין צריכים לנסות אפילו לעולם ילמד אדם תורה

שלא לשמה.

אבל העיקר שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

ורק כשאדם עושה את האמת מפני האמת,

הוא הגיע לשלמות הדעת.

הגמרא מספרת שרב נקלע למקום אחד והייתה בו בצורת.

גזר תענית ולא ירדו גשמים.

רב היה גדול הדור.

תנא ופליג,

כמו שכתוב בעירובין נ',

קראו לו רבנו שבבבל,

כמו שכתוב בחולין צדיקי.

רב לא סח שיחה בטלה מימיו,

כמו שמביא רמב״ם מלקוט דעות,

פרק ב' ה' ד'.

רב לא הביט מחוץ לארבע אמותיו

הוא. תמיד היה הולך

עם חיניים מושפלות ולא הביט חוץ לארבע אמותיו,

שתי מטר.

לא הביט.

רב, זה רב,

גזר תענית ולא ירדו גשמים.

עבר אחד לפני התיבה,

מישהו אחר,

אמר משיב הרוח,

נשבה הרוח,

אמר מוריד הגשם, ירד גשם.

שאלו אותו, מה מעשיך?

מה זכויותיך?

אמר להם, מלמד תינוקות אני,

ומלמד בני עניים

כבני עשירים.

הן איפה ואיפה.

ומי שאין לו,

איני גובה ממנו שכר לימוד.

ויש לי אקווריום.

אתם יודעים מה זה אקווריום?

של דגים.

וכל מנדפשא משחיד נא ליה מניהו.

כל מי שפושע בלימודו לא רוצה ללמוד,

מה אני עושה? אני משחד אותו מהם,

מהדגים.

תן לו דג זהב.

איזה מותק אתה, בוא חמודי.

איזה דג אתה רוצה מהאקווריום?

ומוציא לו את הדג ונותן לו.

לא גוער,

לא צועק,

לא מוציא מהכיתה,

לא שולח הביתה,

לא מבייש

ולא דורש חתימת הורים.

משחד אותם בצנצנת עם דג נוי.

והתלמידים החרוצים רועים ומקנאים

כדי להתעצל.

ומסדר נא ליה.

ואז אני יושב איתו ומסדיר לו את התלמוד שלו שהוא לא יודע.

חוזר איתו,

מתקן אותו,

משלב אותו בלימודים

ומפייס נא ליה.

ואני מפייס אותו,

משדל אותו בדברים, מרצה אותו עד דעתי וקרעי,

עד שהוא מועיל בטובו לבוא וללמוד.

אחד כזה אומר משיבו רוח

ומוריד את שהשם,

ומה שרב לא היה יכול לעשות, הוא עשה.

זה הילדים של הקדוש ברוך הוא.

והיום לא מקבלים בנות לסמינרים ולא מקבלים לישיבות ואומרים אלה בעלי תשובה לא ואלה ככה ואלה ככה וזה עשה ככה, זורקים אותו לגמרי ולרחוב יהיה אחר כך פושט גמור וכולי וכולי.

איבוא ואיבוא.

הגמרא מספרת

בבבא מציעה פה ה'

שרבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא

נקלע למקומו

של רבי אלעזר,

בנו של רבי שמעון בר יוחאי,

והתעניין בבני משפחתו.

ואמרו לו שיש לו בן שהתקלקל,

הנכד של רבי שמעון בר יוחאי,

והוא הידרדר ומבוסס במדמנה של התהום.

אני לא רוצה להגיד אפילו מה הוא היה עושה,

אבל מי שירצה יסתכל שם.

ומה הוא עשה בשביל להחזיר אותו?

קרא לו?

והסמיך אותו לרבנות.

אבל רב צריך גם לדעת ללמוד.

אז הוא מסר אותו לרבי שמעון

בן איסי,

שהיה חתנו,

ובכל יום,

בכל יום היה אומר למלמד,

נמאס לי,

אני חוזר לחבר'ה.

והיה אומר לו, מה עולה בדעתך?

וכי עשו אותך רב?

וכי ילבישו אותך גלימת זהב?

האם יעריצו אותך ויקבלו את מרותך?

תישאר פה, תקרא רב.

והסכים עוד יום, ועוד יום, ועוד יום, סחב, סחב, סחב.

בסוף מספרת הגמרא שנעשה גדול כאביו.

רבי אלעזר הגיע למדרגה של רבי שמעון.

שרבי שמעון בן ירוחאי אמר, הבן שלו, אלעזר,

אמר עליו

שאם יש שניים בדור

בני עלייה,

זה אני ובני.

והיה קורא לו פניאל,

שראה פניאל.

אז זוהר מספר שהוא פגש את רב אבנון אסבא מעולם האמת, שבא.

ועוד מעלות גדולות לרבי אלעזר.

והבן שלו הזה שהיה מקולקל, מדורדר,

חזר בתשובה והגיע למדרגה של אבא שלו,

שזה דרגת רבי שמעון.

אתם שומעים מאיפה אפשר להגיע ולאן?

ועל מי שעשה זאת אמר רבנו הקדוש, לוקח נפשות חכם.

לא נפש אחת,

כי לא יהיו בנים ובני בנים ודורות שלמים.

אז זה לא לוקח נפש, נפשות.

מי שמחזיר אחת בתשובה,

זה דורות שלמים.

וכתוב בפסוק ששלמה אומר אותו, לוקח נפשות חכם, לוקח זה לא בכפייה,

לא בהטלת מרות,

לא במלקחיים,

אלא הוא שם לו את העלה,

את העלה,

ומשך אותו אל העלה,

כל אחד עם ממשיכה שהוא נמשך,

וזה נקרא חכם.

חכם לוקח נפשות חכם.

אתם שומעים איך עובדים?

ככה עובדים.

עכשיו בואו נראה מה עושה השטן.

יש לו תפקיד בעולם.

חפץ חיים זכר צדיק וברכה שאל.

כשיעקב אבינו נותר לבדו,

בא סמ״מ,

ראש כל השטנים,

ונאבק עימו על עלות השחר.

נשאלת השאלה,

למה לא לחמה סטרה אחרה באברהם אבינו,

ששבר את הפסלים?

וקרא בשם ה' בכל מקום,

ואיחה את העולם כולו וחיבר אותם לקדוש ברוך הוא.

למה לא נלחמה סדרה אחרה ביצחק אבינו,

ששב וחפר את הבארות של אבים,

וגילה שוב את אור האמונה שסיתמו הפלשתים?

למה הסדרה האחרונה נטפלה רק ליעקב אבינו?

זה שואל החפץ חיים.

והתירוץ, הוא אומר,

אברהם אבינו היה עמוד החסד,

חסד לאברהם.

יצחק אבינו היה עמוד היראה, פחד יצחק.

אבל הפחד הגדול של הסיתרה אחרה זה היה ממידת האמת של יעקב.

אמת ליעקב.

אין אמת

אלא תורה.

יעקב אבינו יושב אוהלים,

אוהלי התורה.

ולית לך מילה לטברה יצר הרע אלא אור רייתא.

אין לך דבר שיכול לשבור את היצר הרע אלא התורה.

משום כך יתנכל לו.

אולי בכך יחליש

את התורה חלילה.

אבל אנחנו יודעים כי אדרבא,

כשאנחנו מחזיקים במעוז התורה,

לא יוכלו לנו.

לא, לא יוכלו.

כמו שנלמד תכף

על החשמונאים ועל היוונים.

וכמו שאמרו,

שלא עמדו בעולם פילוסופים כמו בלעם בן בעור

וקו נימוס הגרדי.

נתכנסו כל עובדי הכוכבים אצלם

ואמרו להם, תאמרו לנו,

אנו יכולים

להזדווג לאומה זו,

לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם.

ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולן,

אין אתם יכולים להזדווג להם.

שכך הבטיחם אביהם ואמר להם,

הקול קול יעקב.

בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות,

אין הידיים ידי עשיו,

ואם לאו,

אז הידיים ידי עשיו, אתם יכולים להם.

זאת אומרת, אם אנחנו יושבים ועוסקים בתורה ובתפילה

ותופסים את בתי המדרש כמו שצריך,

שום עשיו, כל אמריקה ואירופה ורוסיה וכולם לא יכולים עלינו כהוא זה.

אבל אם אנחנו עוזבים,

ידם נוצחת.

זה שכתב רשי

וזכרתי את בריתי יעקב.

בחמישה מקומות נכתב יעקב עם ו'

מלא

ואליהו חסר בחמישה מקומות. כתוב אליה.

יעקב נטל אות משמו של אליהו

ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו.

היינו, כאמור, יעקב אבינו הוא עמוד התורה,

ובזכות התורה תבוא הגאולה.

כידוע,

כשם שיש גאולה כללית לעם כולו ותבוא בזכות התורה,

כמו שכתוב, אין הגלויות מתקבצות אלא בזכות משניות,

שנאמר בהושע,

פרק ח' פסוק י'

גם כי יבנו בגויים אתה אקבצם.

מה זה, יבנו?

לשון משנה.

גם כי ישנו בגויים

עתקה בעצם.

אז כמו שתבוא הגאולה בזכות התורה,

יש גם

גאולה פרטית לכל אדם ואדם,

בבחינת

קרבה אל נפשי גאלה למען אויביי פדני.

ככה אומר דוד המלך

במזמור סט.

וכשם שבגאולה הכללית יישחט יצר הרע

וייסוף השטן,

כך הזוכה לגאולה פרטית בזכות התורה,

בראתי יצר הרע, בראתי תורת ולין לו,

ואין חירות מיצר הרע אלא על הלוחות.

חרות, חרות על הלוחות,

אל תקרא חרות אלא חירות.

ולכן הסטרה החרם מתגברת ביותר למנוע מאיתנו ללמוד תורה.

והייצר הרע מתגרה בתלמידי החכמים ביותר לנתק אותם ממנה.

ואספר לכם סיפור.

בחור ישיבה בא לפני הרב,

אסבא מסלובודקה, זכר צדיק לברכה,

והראה לו מכתב

שהגיע מהבית, זה סיפור מקוצר.

אבא שלו כתב לו שהוא הגיע לזקנה ותשכוחו,

מבקש שיחזור לעיירה לעזור לו בהחזקת החנות.

יוכל להקדיש לתורה את רוב היום, אבל יעזור גם כמה שעות.

אמר לו הרב,

אסבא מסלובודקה לתלמיד ישיבה, אמר לו שב ותלמד

ואני אטפל בכך.

כתב להורים של הנער,

אלו שנות העלייה והגיבוש,

שנים בהן התעצב את דמותו של בניכם,

שיהיה לגאון ולתפארת.

ככל שקשה לכם הדבר,

כדאי לשאת בנטל,

להניח לו לפרוח ולשגשג.

הסכימו.

כעבר זמן הגיע השבור ורצוץ.

האימא כתבה שאביו נפטר לבית עולמו וכל עול הפרנסה נפל עליה עם נטל הבית.

אנא,

שוב

ושא עימי בעול.

אמר לו הסבא מסלובודקה, שב ותלמד,

אני אטפל בכך.

כתב להם, חבל לקטוע את עלות הבן בתקופה גורלית זו.

מודעו לקשיים,

אבל לפום צעראגרא

יגדל בתורה וביראה

וייסב לך נחת מלוא חופניים.

הבן נהג אבלות שבעה ימים בישיבה

והתעלה בתורה.

לא ארכו הימים

והגיע להציג מכתב שלישי שהגיע מהבית.

שרפה השתוללה בעיירה,

כילתה את כל בקתות העץ,

ביתם הפך לאפר,

החנות עלתה באש על כל תכולתה,

ויש לשקם הכל מן היסוד. הוא חייב לבוא,

כותבת האימא.

אין ברירה, אמר לו הסבא מסלובודקה,

חייבת למהר ולנסוע ולעזור ככל יכולתך,

אבל תתבוננה ותראה.

כדאי היה לשטן

להבעיר עיירה שלמה באש כדי לנתק בן תורה אחד מלימודו.

כמה יצר רע מוכן להשקיע בבן אדם,

העיקר שלא ילמד.

ואם הוא לא מצליח,

שלא ילמד,

שילמד פחות.

ואם ילמד גם,

שידבר באמצע.

וישתה הרבה תה, זה טוב לשתות הרבה תה.

ואם אפשר גם גת.

העיקר

שלא ילמד.

והיוונים

אחזו במלאכת זו

כדי לבטל את ישראל מתורתם,

וכיוון שאנחנו מגיעים לחנוכה,

אז קצת,

קצת נתבונן בדברים.

אתם שמעתם על דבר כזה שהיו מתייוונים,

שהלכו אחר תרבות יוון.

אבל אתם מכירים מתייוונים שמדליקים נרות?

מתייוונים,

שזה ההפך מהדתיים,

ומדליקים נרות.

אז ישר כולם קופצים על הכותרת ואומרים, זה החילונים.

החילונים מחללים שבת, עוברים חבירות, עושים מה שבא להם, אבל חנוכה!

היי, מהדרין מן המהדרין!

לא מדליקים נר כל יום,

שמעיקר הדין איש וביתו זה נר אחד לכל בני הבית.

ביום הראשון אחד, ביום השני אחד, ביום השלישי אחד, ביום... כל יום אחד,

של כולם.

זה מעיקר הדין.

יש מהדרין

שמדליקים אחד בשביל כל אחד.

זאת אומרת, אם יש שבעה אנשים בבית, מדליקים ביום הראשון

כל אחד אחד.

וביום השני

כל אחד אחד.

זהו.

עד היום השמיני.

אבל יש מהדרין מן המהדרין שזה הולך ומוסיף.

ביום הראשון אחד,

ביום השני שתיים,

ביום השלישי שלוש וכן הלאה,

ארבעים וארבעה נרות.

וכולם האטריד.

איך זה?

אבל הפעם אנחנו לא נדבר לא על חילונים ולא על אף אחד, נדבר על עצמנו.

איי, איי, נתאר לעצמנו משפחה שהיא מסיבה לליל הסדר.

האב הלבוש, גמיס,

מכין עצמו להגיד את מצוות היום הגדת לפניך.

עבדים היינו לפרעה במשרים.

איזה יופי, כולם מנגינות, יא, לאולאו.

והם מתחילים בעשר המכות.

והזאטוט שואל, אבא,

מה זה עבד?

מה עשו לנו המצרים?

או,

עונה לו, אבא, תאר לך,

המצרים היו צדים צבי וצולעים את בשרו ולא היו מכבדים אותנו.

והיינו מתגרים מריח.

העיניים של הילד, הזאטוט, מתעגלות.

זהו?

ועל זה כל המהומה?

בשביל זה היכו את המצרים בעשר מכות והצביעו אותם בים?

ובשביל זה הצטווינו בפסח מצרים ובפסח דורות?

אז קודם כול נקדים ונאמר שהמצרים באמת עשו כך.

וחכמים, זיכרונם לברכה, מציינים את האטימות המרושעת

וההתעלמות מהרגשות של עובדי הכפייה.

בני ישראל היו עובדי כפייה, משעובדים ומעונים.

וזה רמוז בכתוב.

בשבתנו על סיר הבשר,

בו אוכלנו לחם לשבע.

האדון אכל לחם, בשר,

והם אכלו רק לחם לשבע.

נתנו להם להריח, עשו את זה לידם,

ולא נתנו להם לטעום.

נו, אבל לומר שזאת הייתה רק הרשעות שלהם?

האם נתעלם מכל השעבוד הנורא, מהחומר והלבנים, מזה שהשליכו את הילדים ליאור?

מזה שמחמחו את הילדים בלבנים?

מזה שרחצו בדם שלהם?

ולהתמקד בפרט הזה השולי והזניח בשבתנו על סיר הבשר ואוכלנו לחם לשבע?

ודאי שלא.

ודאי שלא.

מוסכם הלוכם.

הואיל וכך,

איך אנחנו שרים?

מעוז צור ישועתי.

נסביר את השאלה.

יוון הייתה מלכות של רשע.

היא עמדה על עם ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם חוקי רצונך.

הם גזרו גזרות על ישראל,

ביטלו דתם

ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות,

ופשטו את ידיהם בממונם ובגופם.

כלשון רבנו הרמב״ם, זכר צדיק וברכה,

והייתה עת צרה לישראל.

מה לך יוצא להסתכל? שואלים את היהודי.

על שמלתי את בני,

בגלל שהוא עשה ברית מילה לילד.

הוציאו אותו לסכלה.

מה לך יוצא לי שרף?

עוד יותי תפסו אותו, שורפים אותו.

למה?

על ששמרתי את השבת.

מה לך יוצא להרג?

על שאכלתי מצה.

על שעשיתי סוכה.

על שנטלתי לו לב.

על שנחתי תפילין.

על שעשיתי רצון אבי שבשמיים.

והמרד, על מה פרץ?

מרד בית חשמונאי?

על שביקשו להכריח את מתיתיהו,

הכהן הגדול,

להקריב חזיר לעבודה זרה.

ומכל אלה, מה מציין הפייטן?

אתם יודעים את השם של הפייטן שכתב מעוז צור?

מרדכי, ריבי מרדכי זכר צדיק וברכה.

הוא כתב את הפיוט מעוז צור, וזה בראשי תיבות שלו.

מעוז צור זה המ״ם,

וכן הלאה.

הוא אומר, יוונים נקבצו עליי,

הוא מדבר שם על ארבע הגלויות. במעוז צור יש את ארבע הגלויות.

יוונים נקבצו עליי,

אזי בימי חשמנים

ופרצו חומות מגדלי וטימאו כל השמנים.

מה זה פרצו חומות מגדלי?

המשנה אומרת,

מסכת מיתות,

פרק ב',

משנה ג',

חומה פנימית הייתה בהר הבית,

ופרצו בה היוונים 13 פרצות,

וכשניצחו מלכי חשמונאי

סתמו ותיקנו כנגדן

13 שתי חוויות.

נשאלת השאלה?

זה כל מה שהפייטן מצא להגיד לנו מכל מה שעשו

היוונים?

זהו, מה עם הכיבוש?

מה עם הדיכוי?

מה עם הגזרות?

מה עם השמדות?

ואפילו ביחס לבית המקדש עצמו,

הרי היוונים השביתו בו את עבודת הקודש,

הפכו אותו לבית עבודה זרה, רחמנא ליצלן,

שיקצו את אבני המזבח,

הקריבו עליהם לאליליהם.

ומכל אלה מזכירים רק שפרצו פרצות

בחומה פנימית נמוכה עשרה טפחים גובהה?

זהו.

וכשגברה יד ישראל קבעו הודיה תמידית

לציון סתימת הפרצות הללו.

השתחוויה כנגד כל פרצה שנסתמה.

13 השתחוויות.

כשהיו נכנסים משמה היו הולכים לצד מזרח ומשם נכנסים.

וכנגד כל פתח הם עשו פרצה,

היוונים,

כדי שייכנסו ישר בלי להקיף להגיע דרך המזרח.

אחר כך באו ישראל וסתמו אותם וקבעו שכל מי שעובר שמה והוא עובר על פתח שנסתם,

ישתחווה.

אז היה צריך להשתחוות ל-13 פרצות שהם פרצו,

וישראל סתמו.

כל פעם עוברים ליד הפרצה שנסתמה, משתחווים.

וזה דבר, דבר שצריך להבין.

ודאי ביקשו אותנו,

להנחות אותנו להסב את תשומת ליבנו

ולרמוז

שכל הגזרות והשמדות, כל יוון,

מתמצת באותן פרצות

והמשמעות שלהן.

זאת אומרת, כל מה שהם רצו זה לפרוץ פרצות.

ואנחנו צריכים להבין מה המשמעות.

עכשיו בואו נכיר אותם. מי זה יוון?

נראה אם אתם תזהו אותם היום.

מי זה יוון?

מה העניין של יוון?

אז ככה, יוון נתנה לעולם את הפילוסופיה,

את תרבות הגוף,

את החוכמה היוונית

ואת הדמוקרטיה.

מה הצד השווה שבהם?

הכול משחק.

אין פה שום אמת.

כל זה משחק.

הפילוסופיה היא משחק אינטלקטואלי

שלא מחייב שום דבר.

זאת אומרת, אם אתה פילוסוף גדול,

ואתה מגיע בהכרת שכלך לדברים גבוהים,

כמו שאריסטו,

התפעל ממנו מאוד הרמב״ם,

ואמר שהוא...

קרוב לנבואה בשכלו.

אבל זה רק משחק אינטלקטואלי.

למה?

תפסו את אריסטו בקלונו.

עושה מעשים אלה שאתם קוראים היום בכותרות, כל פעם תופסים אנשים בכל מיני עניינים.

זה מה שתפסו אותו.

ושאלו אותו, איך זה? אתה פילוסוף כזה גדול, כל כך נערץ.

איך אתה עושה דברים בזויים כאלה?

אתם יודעים מה הוא ענה?

כשאני עושה את זה, אני לא אריסטו.

יש אריסטו פילוסוף, יש הבהמה.

עכשיו אני הבהמה.

אז הפילוסופיה כולה שקר, כי היא לא מביאה אותם לתכלית מה שהשיגו.

לדוגמה, אדם שלומד מוסר ולא מקיים משהו שהוא לומד במוסר, הוא כמו אריסטו.

היה להם תרבות הגוף, הגוף, ספרטה.

כל הספורט, אצטדיונים, גלדיאטורים,

מלחמות, הכול, שברים, מה שאתם רוצים.

ספורט.

ודאי שזה לא משקף דבר.

אתם שמעתם שאחד ששיחק בכדורגל,

הוא נהיה גאון,

הוא נהיה אדם ישר,

הוא נהיה משהו מיוחד.

יש אחת שקיבל כמה גביעים עכשיו, קוראים לו רונלדו.

רונלדו.

ותפסו אותו עכשיו, שואלים, מאות מיליונים.

ממש ישר.

לשער הוא בועט ישר.

אבל במיסים הוא גם בועט.

אז זאת אומרת,

זה לא הופך אותם לאנשים יותר טובים.

הספורט לא הופך את האנשים ליותר טובים.

לא במידות,

לא באישיות, במאומה.

כל גורילה הייתה מנצחת בהיאבקות.

אם היו שמים גורילה מול אלה שמתאבקים,

היא הייתה לוקחת אותם בקטנה.

כל צבי היה זוכה במרוץ.

אז את אומרת, מה אתם רוצים להיות? חיקוי לחיות? לדגים? למי אתם רוצים להיות?

לקנגורו?

לקפוץ קפיצה משולשת? זהו.

זה תכלית האדם. זה תרבות יוון.

החוכמה היוונית

היא שפת רמזים מתחכמת.

והדמוקרטיה

אתם שמעתם עליה?

גם אם הייתה מתממשת בטהרתה,

הייתה מקסם שווא.

אין דמוקרטיה בעולם. הכול דיקטטורה בשם הדמוקרטיה.

רק דואגים,

כמו בבחירות לשופטים.

איך אמר?

ברק זה משפחה.

אי אפשר פה להכניס פוליטיקה.

אבל כשהייתה צריכה להיכנס שופטת בכירה מאוד, הוא אמר, היא לא באג'נדה שלנו.

זה לא פוליטי.

זה ממש משפחתי.

אבל אתם יודעים מה הבעיה של הדמוקרטיה?

שגם הבורים ביותר

קובעים

בבעיות עתירות ידע.

עכשיו, צריכים להחליט בכל נושא.

נושא כלכלי, נגיד.

אז מי צריכים שמה לשבת?

הכלכלנים הכי בכירים מלהחליט.

לא.

אבל אם יש לך אצבע בתוך המאה ה-20,

לא משנה מה אתה בור ועם הארץ ולא גמרת כיתה ג',

ואתה יכול להצביע כמו הבן אדם הכי בכיר בכלכלה,

והאצבע שלך בשבילו אותו דבר.

אם מדברים מביטחון,

אז גם אחמד טיבי יכול להצביע בעד הביטחון של מדינת ישראל.

וגם זה עכשיו שנתפס, שהכניס את הפלאפונים והקול, הוא גם מצביע.

זה דמוקרטיה.

זאת אומרת, לא צריך חכמים, לא צריך כלום. צריך אצבעות.

יש 120 אצבעות?

מה זה משנה של מי?

אפילו מי שיש לו תשע אצבעות, יכול להצביע.

ועל אחת כמה וכמה כשהמשחק מכור לדמגוגים,

מי בדרך כלל נבחר, אתם יודעים? מי שיודע לדבר. למה ביבי כבר ארבע קדנציות?

כי הוא יודע לדבר יותר מכל המגמגמים שם.

וגם הוא רהוט באנגלית.

אז זה עושה רושם על הציבור.

אבל תארו לכם שביבי היום מדבר ב...

אני רוצה לומר לך,

מה אני רוצה לומר לך,

שני גמגומים היו אומרים, אז זה יהיה ראש ממשלה.

אפילו אם הוא היה חכם ומבין ומשכיל, אבל מגמגם.

בגלל שהוא דמגוג, הוא יודע לדבר,

הוא יודע זה,

אז הוא מצליח.

אבל הרצוג נשמע נחנח.

אז זה לא אחד, אתה מבין, שאתה יכול להגיד, תן לו מדינה והוא יסדר הכול.

צריכים אחד שאומר, אני אפציץ את איראן,

אני אפציץ.

ארבע קדנציות הוא אומר שיפציץ, יפציץ אותנו במילים,

ובססה אחת לא נפלה.

כל זה, כל יוון, זה אנטי-תזה ליהדות.

כל יוון זה תשליל של התורה.

כל יוון זה בא לשלול את התורה לחלוטין.

כל התרבות הזאת, שאימצו אותה פה בארץ ישראל,

אימצו אותה, זה השלטון שלנו.

כל זה הוא ההפך מהתורה,

שכן התורה אמת כתוב בה.

אין בה זיוף, היא לא משחק,

היא חותרת לאמת,

היא מפלסת דרך למהות.

לא זו בלבד שעניינים לא נחתכים בתורה בהצבעות של בורים,

בקול של המון,

אלא אפילו ברוב של דיינים,

שכולם דיינים, היא לא נחתמת.

כי הלכה פסוקה היא

דיינים רבים ככל שיהיו,

אם יביעו דעתם בכל אחד,

פה אחד,

אם כולם ינמקו זאת בנימוק אחד,

יחשבו כולם דיין אחד.

ככה אומרת התורה.

אין דבר כזה.

כתוב, אחרי רבים להטות,

משמע, חייב להיות מיעוט שמתנגד.

חייבות להיות דעות שונות,

אם זה תוכים.

כמו שאומרים, הקואליציה מחייבת

שכולם יצביעו.

אז זאת אומרת, זה אפילו כולם דיינים, כולם חכמים, כולם גאונים.

האמת אומרת, אין מצב שכולם יגידו אותו נימוק ואותו טעם, הכול אותו דבר.

יותר מזה.

שניים,

שאמרו טעם אחד,

אפילו משני מקראות,

אין נמנים אלא כאחד.

מי אומר את זה? הרמב״ם באלכות סנהדרין,

פרק י' הלכה ה'.

והואיל והתורה אמת,

והיא חותרת אל הדעת הפנימית,

לבנות אישיות,

להשריש אמיתות,

לעצב מידות,

לפיכך היא תוחמת תחומים

והיא מבדילה הבדלות,

שכן קשר הדוק יש בין דעת

להבדלה בהבחנה.

אם אין דעה,

הבדלה מיניין.

אם אין לאדם דעת, איך הוא יבדיל בין לבין?

להורות בכל דבר את המידה ולקבוע את הגבול לתורה קובעת.

להורות

בין הטמא

ובין הטהור.

להבדיל,

בין הקודש ובין החול.

וגם בקודש עצמו יש הבדלות.

מחיצה לבנים ממחיצה,

עשר קדושות במקום,

חמישים שערים בבינה.

הציווי שלפני מתן תורה היה ציווי של הגבלה בתחימת תחומים.

ישראל לחוד,

הזקנים לחוד.

אהרון מחיצה לעצמו,

משה מחיצה לעצמו,

וכל אחד מהעם יש לו מקום נבדל.

בכל שנה לפני חג השבועות אנחנו קוראים פרשת במדבר.

הפרשה הזאת קובעת את החניה של כל שבט בפני עצמו.

שלא ירמה אדם את עצמו,

שלא יהרוס לפנים ממחיצתו.

אל תעלו בהר!

אם אתה לא במדרגה הזאת,

היזהר!

שיהיה כל אחד מכיר את מקומו. איזה הוא חכם?

המכיר את מקומו.

וזה אחד מקנייני התורה.

שכן הרמייה העצמית

והאמת אינם דרים בכפיפה אחת.

אדם מרמה את עצמו,

חושב את עצמו, אכבר מן עצמו.

אבל זה לא הולך ביחד עם אמת.

הבנייה לגובה,

במקום להעמיק יסודות,

הסוף שלה קריסה.

כמו אילן,

שהענפים שלו מרובים אבל השורשים מועטים,

רוח קלה הופכתו על פניו.

כך אדם

שחוכמתו מרובה ממעשיו,

הרבה אנשים אנחנו רואים שהם יודעים לדבר בקיאים בשס,

אומרים לך עמודים,

שורות, מבחן סיכה.

איזה התפעלות.

יואו, אתה יודע מה הוא יודע?

בואו נראה במעשים אם הוא מקיים.

אם רוב חוכמתו על מעשיו, אין חוכמתו מתקיימת.

זה הכל חרית ברית.

אבל מי שמעשיו מרובים מחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

בעבר כולם ידעו את הסוד הזה.

אני ברייה וחברי ברייה.

אני איני מתגדר במלאכתו,

והוא אינו מתגדר במלאכתי.

כל אחד בתחום שלו,

כל אחד מכיר את מקומו.

אמרו על האומה שלנו שהיא משולה לגפן.

העלה אינו מתיימר להיות זמורה.

הקנוקנת

אינה משווה עצמה לאשכול.

כל אחד יודע את מקומו.

כל אחד ודרגתו.

יש לקשור את ההדס

גבוה יותר מן הערבה.

ולהשפיל את ההדס והערבה לתוך איגוד על עולם.

ודרוג פנימי בתוכם.

התלמידים היו יושבים לפני ריבותיהם בסדר חשיבותם.

צוערי הסנהדרין ישבו לפי סדר גדלותם.

וחברי הסנהדרין

ישבו כסדר גדלותם.

כל דרגה נמדדה ונשקלה.

היו מגדולי הגדולים

שהיו מצופי המרכבה, שזכו לעלות לשמיים

באמירת שם,

וידעו לענות על כל שאלה,

אבל לא נסמכו בשמיכת חכמים.

לא קיבלו תואר של חכם כמו שקיבלו האחרים.

מי הם?

בן עזאי ובן זומא.

הם עלו לשמיים ודעו לענות על כל שאלה,

אבל לא נסמכו.

ומאלו שנסמכו,

היו שנסמכו להוראה,

אבל לא לדיינות.

לאלו,

ולא להתיר בכורות במומיהן,

והיו שנסמכו לחצאין.

אמרו להם, כשתהיו במקום פלוני, בו אין מי שיפסוק,

מותר לכם לפסוק.

אבל כשתשובו לכאן,

יש גדולים מכם.

כל אחד צריך להכיר את מקומו.

והתארים נשקלו ונמדדו.

היו שנקראו בשם אבותיהם בלבד.

גדול מרב רבי.

גדול מרבי רבן.

גדול מרבן שמו.

מרבי. רבי. יהודה.

אבל יש רבן. גמליאל.

ויש הלל. א-זקן. רק שמו.

רבי קטן מרבן.

ומי שקוראים אותו רק בשמו, בלי תואר קודם,

הוא יותר גדול מכולם.

אבל חוכמת יוון הייתה ההפך הגבור.

היא הייתה חוכמה חיצונית.

אין מהות.

אין פנימיות.

הכול זה רעש.

תקשורת.

הכול זה שואו.

כוח.

פיזי. מכניקה.

כל החריט הכול זה חיצוני.

ולכן נקראו בחושך

זו מלכות יוון.

כי בחושך

אין הבדלה.

כשהולכים בחושך

לא מבדילים.

אין הבחנה.

כולם שווים.

קופצים בראש.

מביעים דעה.

דמוקרטיה.

באמת תבוא.

אצבעות העיקר.

כולם שווים.

אתם רואים?

הנשים שוות לגברים.

שריונר ושריונרית.

כולם שווים.

כולם.

גם טרוריסטים שווים.

גם חבר כנסת טרוריסט

זה בעל זכויות כמו אזרח הגון.

זה דמוקרטיה.

היא מתגרת

את כל הציבור.

כן.

זה היה העניין של הפרצות בחומה.

הייתה זו החומה הפנימית

בבית המקדש,

שהבדילה בין מקומם של הנוכרים

למקומם של היהודים.

נוכרים יכלו עד מקום מסוים,

וממקום מסוים לא יכלו. רק היהודים יכלו להיכנס.

אבל גם את היהודים העולים למקדש,

תחמה ועיכבה.

נכנסתם בעד שערי הר הבית.

מצויים אתם עדיין עם הנוכרים במחיצה אחת.

עכשיו מה צריך לעשות היהודי?

לכו סחור סחור עד לשער המזרח

ותיכנסו במחיצה נוספת.

היוונים לא סבלו זאת.

הם פרצו 13 פרצות

כנגד כל שער בחומה החיצונית,

שהבא ייכנס פנימה מייד, בלי הדרגה,

בלי חציצה.

אין, לשבור את כל המחיצות.

כולם שווים.

גויים, יהודים, אין מעלות.

יש אצבעות.

דמוקרטיה.

שהבא ייכנס מייד, בלי הדרגה, בלי חציצה.

וכשגברו חשמונאים וניצחום,

לא זו בלבד שגדרו את הפרצות,

אלא שעל כל פרצה שנגדרה גזרו השתחוויה.

מה המטרה של השתחוויה?

היא ההפך של בנייה לגובה.

אתם רואים כל אומות העולם מה עשו?

גורדי שחקים, כמו המגדל של בבל.

גורדי שחקים, הכול לגובה.

איפה אנחנו מתפללים?

ממה המקים גרודיך?

אנחנו לא.

לא עושים מגדלים וזה.

אנחנו לא מחפשים.

אנחנו רוצים הכנעה,

השתחוויה,

התבטלות, ולהפנים דברים בפנים.

לא שואו,

לא הצגה, לא חיצוניות, הכול נוצץ.

עבודה. עבודה על הפנימיות.

היום, כשמתחתנים, לא התימנים,

אשכנזים,

מקבל כל חתן חנוכיית כסף.

מי מוכן להדליק בחנוכיה של ברזל?

אז הנה, תלמדו עכשיו

שהחשמונאים הדליקו בחנוכיית ברזל.

אכן כן.

מלכי בית חשמונאי,

כתוב שעשו שפודין של ברזל.

אחר כך כתוב שהם העשירו

עשאום של כסף.

אחר כך כתוב, חזרו ועשירו

עשאום של זהב.

זה גמרא בראש השנה עמוד כד.

הרי זה פלא!

יש לנו כלל נקוד.

בידינו שאין ציבור עני.

כלום לא היו יכולים לערוך מגבית?

להתרים נדיבי לב?

לכל עם ישראל לא היה ממון לעשות מנורה אחת מכסף?

היום כל החתן אשכנזי מקבל מנורה מכסף.

אבל כאן גלום הלקח.

פה תמצית הרעיון.

אם המצב הכלכלי הוא של ברזל,

היו עושים של כסף?

זו הייתה רמייה.

יש לכם כסף?

לכסף?

לא.

אז תעשו ברזל.

אם תחזרו ותעשירו,

תעשו מכסף.

עוד תעשירו, תעשו מזה. עכשיו מה יש לכם?

תעשו לפי מה שיש.

בלי התחזות.

כי זאת הייתה התייוונות.

הכול נוצץ, הכול מצועצע,

הכול מכסה על הריקבון.

הכול אריסטו.

בהמו.

אם היו עושים כך, אנטיוכס

היה חוגג את ניצחונו.

הנה, הוא שכנע את כולם ללכת בדרך שלהם,

שהכל יהיה נוצץ. תפרנים והכל, שהכל יהיה נוצץ.

עכשיו אנחנו חוזרים להתבונן על הביקורת על עצמנו, על עצמנו.

אמרנו שלא נדבר על החילונים.

אפילו שהם מדליקים מהדרין מן המהדרין והם מתייוונים.

אנחנו עכשיו מדברים עלינו, על החרדים.

בכל המישורים,

בגשמיות,

קבע רוחניות.

כאשר כל חתן לובש פרק,

כמו ער הוא לובש פרק,

כל אברך קרוי רב,

כל צורב שרק התחיל, מחבר ספר,

וכל מגיד שיעור, הרב הגאון.

כשבונים לגובה גורדי שחקים,

האדמה רועדת מתחת.

זה הכול חרית.

זה יוון.

וביותר במישור הכלכלי,

כתוב בחולין פ״ד.

מי שיש לו מנה מאה,

ייקח ליטרה ירק,

עשרה מנה ייקח ליטרה דגים,

חמישים מנה ייקח ליטרה בשר,

מאה מנה

ישפטו לו קדירה בכל יום.

לפי היכולת,

לפי האמצעים.

ככה צריך בן אדם להתנהג.

באיזה בית

לא עושים סיר מרק ובז'ר כל יום?

וחלבה ומרק.

וחובס.

בגמרא נאמר שלכל דרגה של עושר

יש גם דרגה של רמת הביגוד שלה.

שלמה המלך

השתאה כשאמר, ראיתי עבדים על סוסים.

אם היה רואה אותנו שלמה מלאך

עם האוברדרפט

ועם החובות,

ומתנהגים כאילו כרטיס אשראי,

בלי סוף.

ואחר כך חובות ושוק עפור ויריות.

אנשים אביונים,

בעלי רכב,

מי היום אין לו רכב?

יש כאלה באים אצל

הרב קניבסקי שליטא ואומרים לו שרצים לקנות רכב. הוא אומר, מה רע בחמור?

הוא מתכוון ברצינות, הוא לא צוחק.

מה רע בחמור?

אנשים קשי יום לבושים כבני מלכים.

הם לא יקנו בגדים פשוטים, הם מותגים.

כשנכנסים אצל הרב קניבסקי והוא רואה אחד עם חולצה,

הוא אומר לו, מה הסוס עושה עליך?

יש כאלה, יש להם סוס פה בחולצה.

כל מיני פרסומות של כל מיני חברות.

הוא אומר לו, מה הסוס עושה עליך?

בצורכים מצרכי מותרות?

אז בחנוכה הזה אולי, אולי תזכרו את הדרשה שאמרתי, אולי.

כשנעמוד ליד חנוכיית הכסף,

נזכור במנורה העשויה שפודין של ברזל שהדליקו בה חשמונאים,

וניזכר בפרצות שפרצו היוונים שכולם שווים,

וניכנס ישר,

בלי להכיר את מקומו.

נזכור שהם גם נגדרו על ידי עם ישראל.

גם נזכור בהשתחוויות שתיקנו לנו בשלוש עשרי הפרצות.

אם ניזכר בכל זה, אולי נבין את מה עוזצור ישועתי.

יוונים נקבצו עליי,

אזי בימי החשמנים,

ופרצו,

פרצו,

חומות מגדלי.

ותימאו כל השמנים, סוף סוף אנחנו מבינים

מה כתב הפייטן בשורה הזאת.

אבל אחרי שהבנו,

כל המטרה להפנים,

כי אם לא נפנים, נשאר יוונים.

תודה על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך אתה ה' אלוהינו, מלאכו אלוהינו, שהכל נהיו בדבורו.

כן, אפשר להעביר תמונה.

כן,

שאלה?

אין שאלות, ברוך השם. התימנים מאז ומתמיד היו מבינים מהר.

הקליטה עשר.

או!

הנה, יש לנו אחד, ברוך השם,

לא תימני.

תן לו, רגע, רגע, רגע.

על גוג ומגוג אתה רוצה, נכון?

כן. טוב.

ובכן, אני אסביר.

כשיש גוג ומגוג לא שמים מוזיקה.

זה מלחמה.

אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה

הכי קרובה

לגוג ומגוג.

לא רק בגלל שהתאריך מתקרב יום-יום-יום-יום,

אלא בגלל מה שאנחנו רואים מסביבנו,

שעל הדברים שאנו רואים היום נאמר מראש בנביאים.

כתוב בזוהר הקדוש, והקראתי את זה כמה פעמים בעבר,

שבאחרית הימים

יילחמו עשיו ישמעאל

אלו כנגד אלו,

ואחר כך

יבואו להילחם בישראל, כמו שכתוב בנביא,

ואספתי את כל הגויים למלחמה על ירושלים,

ונשסו הבתים, ונשים תשכבנה וכו'.

כל התיאור שמובא בזכריה יג', יד',

ובספר יחזקאל, לח' ולט'.

היום אנחנו רואים מלחמות סביבנו,

ובעצם כולם מכוונים נגדנו, רק בינתיים השם עושה וסכסכתי מצרים במצרים,

חרבום טובו בלבו,

וקשתודום תשומרנו.

אז בינתיים הם הורגים עצמם בעצמם.

אבל באמת כולם מכוונים, ברגע שנתפנה מהסכסוך הפנימי, סוני, שיעי וכו',

וג'יהאדי נגד הנוצרים,

אנחנו נתפנה אליכם, התוכנית זה להגיע אליכם.

כמו שאיראן אומרת,

כמו שהחמאס אומר,

כמו שדאעש אומר, כמו שכולם אומרים.

כמו ש...

האו״ם יוצא נגדנו מהבוקר עד הערב ומאה עשרים וכמה מדינות כל פעם מצביעות הצבעות

נגד עד שבנקי מון

סוף סוף התפטר מן עולמו הדין

ויצא מן האו״ם ואמר אכן האו״ם היה מוטה

כנגד ישראל. ומי עמד בראש האו״ם?

בנקי מון.

אז זאת אומרת, כל העולם נגדנו.

אנחנו רואים את זה יום-יום. זה לא רק מה שאומרים בהגדה של פסח, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.

והכי חשוב, הקדוש ברוך הוא לא מניחנו בידם, אויביו. אם פעם אחת היה מתפספס

לא היינו פה.

אבל עכשיו זה כבר תכליתי.

גמרנו. זהו.

עכשיו מדברים על אטומים ואטומים, ופוטין מאיים. אטום על פולין ואטום על איטליה ואטום על צרפת ואטום על ארצות הברית,

וצפון קוריאה גם כן אטום, אטום, אטום, וגם אמריקה לא טומנת ידה וכו' וכו'.

כולם מדברים על סוף העולם.

ולהגיד כבר מלחמת העולם השלישית,

אפילו הרמטכ״ל לשעבר, שר הביטחון,

הרמטכ״ל או שר הביטחון. יעלון, מי היה?

מה היה?

גם וגם.

אז הוא אמר את זה במפורש,

וככה אמרו,

והכול מוכן.

עכשיו אתם יודעים, פוטין בחור עצבני.

אם ידליקו אותו,

הוא כבר איים, הוא לא יכול לחזור בו. הוא אמר שהוא כמו בשכונה, הוא לא מחכה לתת מכה שנייה, הוא יהיה הראשון.

והוא הציג את כל הארסנל של הטילים שיש לו.

ויש לו טיל, קוראים לו השטן הגדול,

שהוא פי עשרים אלף מהפצצות שנפלו על נגסקי וירושימה. הנה, אתם רואים מה קורה שם.

זה הכול חרית ברית לעומת מה שיקרה.

וכתוב

שהמלחמה תהיה בתכלס

המוכרעת וההכרעה שמונה שניות.

תראו איזה טילים, זה בקטנים,

זה בינוני.

זאת אומרת,

הולך להיות פה חרבודרב שכתוב בנביא כמה ימותו

שני שליש מהעולם.

ארבע וחצי מיליארד לפחות.

ואחר כך, והבאתי את השלישית,

הנותרים, באש,

וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב.

אתם יודעים שכסף

הוא לא מזוקק, צריך

לבחון אותו,

צריך לצרוף.

למה?

יש תשע קראט,

שמונה עשרה קראט, ויש עשרים וארבע קראט. אבל צריך לצרוף מהשיגים שיש בו.

אז הקדוש ברוך הוא יעשה את הצירוף הזה וישאיר רק את

מי שהם

זהב טהור.

בין מישראל, בין מאומות העולם.

כי יש חסידי אומות העולם,

ויש גם כאלה שיצטרכו לשרת אותנו.

כתוב שכל מי שיהיה לו ציצית קטן,

יהיו לו 2,800 עבדים.

אז צריך הרבה, הרבה אגויים להשאיר גם כן. לכן אנחנו בסך הכול נעמדים עכשיו,

לפי מה שעשו ספירה

בשבוע שעבר, 14.5 מיליון.

אבל הודיעו שכל שנה אנחנו מאבדים 100,000 יהודים.

למה? כי הם מתבוללים.

אין מי שימשוך אותם, יקרב אותם.

אין מי שיראה להם את ההבדל בין יוון לזה.

כולם יוונים כמעט.

כולם לא מתייוונים, יוונים כבר.

זאת אומרת,

תרבות הגויים זה החיים שלהם.

ויש כאלה קצת לומדים תורה.

נו, זה עוד צריך להיות עם עורף,

מה שהוא יודע.

אבל כשמישהו לוקח את התורה ברצינות ומבין שזה חובה עליו, בשביל זה הוא ירד לעולם,

ועל זה הוא ייתבע,

ועל כל מצווה קלה כבחמורה ידונו אותו,

אפילו אם הוא שמע את זה, הוא לא מעלה על דעתו שזה ברצינות.

כי אם כן,

הוא לא היה זז מהספר,

ולא היה עושה עבירה אחת, ולא היה מוותר על מצווה אחת.

אבל אם הוא פרווה או פשרן,

או כך וכך, זאת אומרת שהוא לא מאמין באמת באמת שזה עד כדי כך.

אי אפשר להגזים, זה לא עד כדי כך.

זה יווני.

זאת אומרת,

גוג ומגוגי בפתח,

זה עניין של התפרצות ברגע, התפרצות ברגע, כי אין ברירה.

אם פוטין, נגיד, שולח פצצת אטום, נגיד,

אתם חושבים שהמערב ישתוק?

הרי אם הוא שלח אחת הוא יכול לשלוח שתיים, ואם הוא שולח שתיים הוא יכול לשלוח ארבעה,

ואם הוא ישלח אחת, מה, הוא לא יודע שהוא יקבל מכה שנייה,

כמה עשרות, אם לא מאות,

כי אחרת הוא יש לו 8,000 טילים.

אז מה הוא יעשה?

מה יעשו? אחד, שתיים, אינדנדינו, כמו ישראל והחמאס.

אלה שולחים טיל ואלה מפציצים להם את החול.

לא, זה כבר לא יהיה ככה. ואז ילחצו כולם על הכפתורים,

מי שמספיק, מספיק.

אנחנו נמצאים הכי קרוב לזה.

ומה שעובר מסביבנו, זה כמו שאומרים, התראה אחרונה.

ומי שעוד לא האמין,

אז החבית מסביבנו כבר נשרפת,

חומר נפץ נדלק,

ומי שנמצא באמצע, ואנחנו באמצע, יש מזל שקצת ים יכול לקרר אותנו במקרה ויהיו פה שריבות,

אז אפשר לסחוט אולי קצת במים.

אבל אם לא,

זה בעיה.

אנחנו מוקפים למעלה מחצי מיליארד מוסלמים ששונאים אותנו, מכל הכיוונים.

מכל הכיוונים. אנחנו במזרח התיכון,

כמו סרדין בים.

אבל כמובן שאנחנו, יש לנו F-35,

והוא בכל התנאים יכול לטוס חוץ מערפל.

אם יש ערפל, אז הוא לא יכול להגיע מאיטליה,

וכבר התגלה ברוח הראשון שלו שבערפל הוא עמא ודרמא.

לא רואה.

בקיסור,

המצב לא כל כך מלבב,

אבל למדנו היום שאם נשב ונלמד באמת

בבתי כנסיות ובתי מדרשות,

אפילו שהכל כל יעקב, אין ידי עשיו שולטות בנו.

זו שמירה שהשם הבטיח.

זה עובד.

אבל אם חס ושלום אנחנו נפקיר את זה, ואנחנו נסמוך על כוחי ועוצם ידי,

ונחשוב שעם זה אנחנו ננצח,

הקדוש ברוך הוא הוא

הלוחם,

איש מלחמות,

והוא גם אל נקמות,

ויש לו חוב פתוח עם אומות העולם, והוא רוצה לגמור את החוב הזה.

אבל זה תלוי אם נהיה ראויים או לא.

אז כמה ייפגעו מישראל,

זה תלוי כמה מישראל יבינו שלא צריך להיות יוונים,

אלא צריך להיות מבני החשמונאים.

לצאת נגד תרבות יוון ולסלק אותה מהבית.

אבל אין, כל התוכניות בטמבלוויזיה,

זה הכול של תרבות יוון.

הכול תרבות יוון.

הכול.

הצגות, שירים,

יש שם תוכנית פחזבל,

יש שם כל מיני דברים, ספורט, הכול זה יוון, הכול זה יוון.

ודמוקרטיה, לא לשכוח שיש לכל אחד אצבע,

הוא יכול להצביע.

זהו.

וככה זה נראה.

אבל אני שמח שהגענו לסיום,

ולכן התפללתי בראש השנה וביום הכיפורים שהקדוש ברוך הוא סוף סוף יביא כבר את מלחמת גוג ומגוג,

שיתקיים יתג'דל ויבגדש שמיה רבו.

הפסוק שאומר והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים ידעו כי אני השם,

שזה יהיה אחרי גוג ומגוג,

על זה אנחנו אומרים קדיש כל אלפי שנים האלה.

ממתינים מתי כבר?

מתי יתגדל ויתקדש שמו הגדול?

שכל העולם יכירו את השם,

שביום ההוא יהיה שם אחד ושמו אחד,

ואז יבואו כל אומות העולם לישראל וירצו להתדבק בזרע יעקב,

וכל מה שהתנבאו הנביאים לאחרית הימים

יתקיים במהרה בימינו אמן.

עוד שאלה, בבקשה.

כן, תן לו בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אולי נקבל ברכה אם אין שאלות לזיווג הגון.

תלמד שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים,

השם יזכה אותך בזיווג הגון. אמן ואמן.

תהיה בריא.

עוד שאלה, ונסיים את החרב.

מוצאי שבת מדליקים נר ראשון של חנוכה.

כשתשירו מעוז צור, אם אתם שרים,

אז כדאי שתזכרו את זה, זה חשוב מאוד.

על הפרצות בחומה.

מה רצו הימנים?

כן, עוד מישהו?

אני מודה לכם.

ברוכים תהיו להשם.

השם יזכה אותנו לראות

בבניין ירושלים, במהרה בימינו, אמן ואמן.

מי שרוצה ציציות, כיסויי ראש כיפות,

יתקדם לפה, ניתן לו. תודה לכם.