פרשת משפטים, מאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

מאמר ג] "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז); 

א] את מה הקב"ה לא ברא? 

ב] עד כמה חמור השקר? ובמה זוכה האדם על ידי האמת? 

ג] "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים קמה, יח) וקשה: כי פעמים רבות אדם מתפלל מעומק ליבו ובכל זאת לא נענה תיכף ומיד?

 ד] אם אכן האמת גדולה כל כך כיצד זה ראינו בתורה ג' (3) פעמים ששינו מהאמת? ואיך יתכן שמובא בש"ס כמה וכמה פעמים שצריך 'לשנות מהאמת!' באופנים מסוימים? 

ה] איזה עונש קיבלה שרה אימנו ע"ה על שכיחשה! ואמרה: "לֹא צָחַקְתִּי" (בראשית יח, טו)? 

ו] מהו הלקח הנורא שלומדים ממעשה נבות היזרעאלי?

 הקב"ה לא ברא את השקר; 

נאמר בתורה: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" מבאר הספורנו: 'שלא די להימנע משקר אלא החיוב הוא להתרחק מכל דבר שעלול להביא לשקר!'.

ובמסכת אבות (סוף פרק א' משנה יח): 'רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: 'עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַדִּין, וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם!'

ובתיקוני זוהר (ס"ג) מבואר: 'שבמידת האמת ברא ה' את העולם! ועל האמת עומדים עולמות עליונים ותחתונים ובזמן שנעשה שקר חס ושלום יהרס הבנין!' 

ומוסיף הזוהר הקדוש: 'שבזמן השקר - שולט הס"מ! דכתיב: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב) והשקר גרם לחורבן בית ראשון ושני!' 

ועל כן במגן אברהם (מטריסק האזינו) מדגיש: 'שהפוגם דיבורו בשקרים - הרי הוא ממשיך עליו את שליטת הנחש הקדמוני שאין לו רגליים! כפי שהתבאר (בפרשת בראשית) שלשקר אין רגלים!'

ובתנא דבי אליהו (זוטא ג') הוסיף דבר מדהים!

'הכל ברא הקב"ה בעולמו! חוץ מן השקר ומן העוולה - שאותם לא עשה הקב"ה! 

שנאמר (בספר דברים לב, ד): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". 

הקב"ה שונא שקרנים! והדובר אמת גוזר - והקב"ה מקיים! 

ולפיכך, יובן מדוע במסכת סנהדרין (דף ק"ג): 'אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: 'ארבע (4) כתות אין מקבלות פני שכינה; חנפנים, שקרנים, מספרי לשון הרע וליצנים!' ראשי תיבות חשמ"ל וכולם דברים התלויים בלשון! 

מבאר השל"ה הקדוש (שער האותיות, שתיקה): 'שאין הכוונה דווקא לשקרן המרמה בעסקיו, אלא אפילו מי שמשקר סתם בדבריו - אינו מקבל פני שכינה!'. 

ובמסכת פסחים (דף קי"ג) הגדילו בחומרת השקרן: 'שלושה (3) הקב"ה שונאן! המדבר אחד בפה ואחד בלב' וכו' הקב"ה שונא את השקרן! 

מבאר רבינו בחיי (כד הקמח, אמונה): 'שהשקרן גרוע ומאוס כל כך לפני הבורא כיון שמחלל את שפתיו שהם כלי הדיבור שניתנו לו על מנת שיספר בשבחי הקב"ה! שנאמר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כב, לב). 

מאידך, כמה גדולה מעלתו של הדובר אמת!

בספר חסידים (סימן מ"ז) כתוב: 'שמי שמדבר תמיד אמת - כל דבריו מתקיימים! כי היות ואינו משקר לעולם מסייע לו הקב"ה שכל מה שמבקש הוא גוזר למטה וה' מקיימה למעלה! שנאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ!" (איוב כב, כח).

ומוסיף העץ יוסף: 'שבתהילים (קמה, יח) נאמר: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" וקשה: וכי אדם שמתפלל מעומק ליבו ובאמת מכוון בתפילתו נענה תמיד?! הלא עינינו הרואות שפעמים רבות מתפללים בכוונת הלב ולא נענים מהשמים? 

אלא, ביאור הפסוק הוא: שרק מי שיש לו את מידת האמת אז "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" ומי שזוכה להגיע להיות 'דובר אמת' יזכה: שה' יתברך יהיה קָרוֹב אליו וישמע את תפילתו!

אמת קודמת לתורה; 

ולפיכך, יתבארו דברי הגמרא (במסכת שבת דף ל"א): 'אמר רבא: 'בשעה שמכניסים אדם לדין לעתיד לבוא אומרים לו: 'נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה?' וכו' 

אומר האליהו רבא: 'קודם שואלים אותו: 'האם נשא באמונה?' ורק אחר כך: 'אם למד תורה?' ומדוע? 

כיון שאם משקר - הרי הוא מחלל את ה'! ומה תועיל לו התורה שלומד?!

ואם כן האמת קודמת ללימוד תורה! 

והוסיף הבן איש חי (בן יהוידע סוטה ל"ה): 'אל תחשוב בלבך לומר; 'מעט שקר עם אמת' שכן כשאמר אמת ושינה מעט נעשה א מת ועירבוב אמת ושקר גורם לשלושה (3) דברים מאוד לא נעימים! אש, קר, מת, אותיות אמת שקר מעורבבות. 

ולפי זה תמוה מאוד! כי אם גדולה כל כך מעלת האמת ושנואי השקר כלפי הקב"ה כיצד זה הובאו בתורה ג' (3) פעמים ששינו מהאמת?

האחד (1) הגדול מכולם שהקב"ה בעצמו שינה מהאמת! ואמר לאברהם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה וכו' וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יג) כאשר שרה באמת אמרה: "וַאדֹנִי זָקֵן" (בראשית יח, יב) ושינה הקב"ה מהאמת 'משום דרכי שלום'? 

והמקום השני (2) אצל אחי יוסף שחששו! ואמרו: "לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (בראשית נ, טו) ולכן שינו מהאמת! "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" (בראשית נ, טז-יז) והרי יעקב לא ציווה מאומה! שכן פירש רש"י: 'שיעקב כלל לא חשד ביוסף שיתנכל אליהם!'? 

והשלישי (3): כשהקב"ה ציווה את שמואל הנביא: "מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי" (שמואל-א טז, ב) ומשוח אחד מבניו למלך 

ושמואל שאל את הקב"ה: "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" 

אמר לו הקב"ה: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי" ושם בבית לחם כבר תמשח אותו למלך (שם פסוקים ב-ג).

זאת אומרת שהיה פה ציווי מפורש: לשנות מהאמת? 

לשנות משום דרכי שלום – מותר! לשקר – אסור!! 

וביאורם של דברים יתבאר להפליא! על פי הגמרא (במסכת יבמות דף ס"ה) שהוכיחו רבי אליעזר ב"ר שמעון ורבי נתן מהמקומות הללו: שמותר ואף מצוה לשנות משום דרכי שלום!

שכן אצל שרה אימנו - כדי להשכין שלום בין בני זוג שינה הקב"ה בכבודו ובעצמו מהאמת! ואחי יוסף למען שלום המשפחה שינו מהאמת. וגם שמואל הנביא נהג כך 'משום דרכי שלום' שלא יחשב כמורד במלכות. 

אבל, יש כלל ראשון העולה מדברי הגמרא: 

לשנות - מותר. לשקר – אסור! 

ובספר נהרות איתן (עמוד ק"ה) הרחיב את הדברים באופן נפלא!

הרמב"ם (הלכות גזילה ואבדה יד, יג) פוסק: 'שאם מביא שלום בין אדם לחברו ומוסיף וגורע כדי לחבבן זה על זה - מותר. 

מותר אבל בתנאי ראשון שלא ישקר!' 

אלא אפשר להוסיף כמו אחי יוסף שאמרו: 'שאביהם אמר משהו... שכלל לא אמר!' וברור שיעקב היה מסכים לתוכן הדברים! וכמו שמואל שאמר: 'שבא לזבוח' והוסיף את ענין הזביחה על התוכנית המקורית: 'שבא למשוח את בן ישי למלך!'. 

ומותר גם לגרוע! כמו שהקב"ה גרע את דברי שרה ולא סיפר שאמרה: "וַאדֹנִי זָקֵן". 

'אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם'; 

ועל פי זה נבין את המשנה הידועה (במסכת אבות א, יב): 'הִלֵּל אוֹמֵר: 'הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם'.

באבות דרבי נתן מתואר: כיצד השכין אהרן הכהן שלום בעם ישראל? אלפי פעמים! כאשר שני (2) בני אדם רבו ביניהם הלך אהרן הכהן לאחד מהם 

ואמר לו: 'בני! תראה את חברך כמה עצוב הוא כמה דעתו מטורפת עליו תראה כיצד קרע בגדיו ואמר: 'איך אשא פני לחברי? בושתי הימנו! וגם נכלמתי שאני הוא שסרחתי'. 

וכשראה אותו אדם את דמותו של אהרן הכהן גדול הדור כל כך מתרפסת - נכנסו הדברים ללבו! והוא קצת התרכך מהפגיעה שפגעו בו 

ואז הלך אהרן ואמר את אותם הדברים לצד השני - וכשנפגשו השניים היו נופלים זה על צוארי זה ובוכים.

אהרן שינה 'משום דרכי שלום' ולא שיקר! אלא רק הוסיף. ולשנות, כלומר; להוסיף או לגרע - מותר. 

והבן איש חי (בן יהוידע שם) מוסיף פנינה נפלאה! שקר בגימטריה שווה: דרך שלום! 

ישבח את הכלה וישבח את המקח; 

ובגמרא (במסכת כתובות דף ט"ז) כתוב: 'תנו רבנן: 'כיצד מרקדין לפני הכלה?' כלומר איזה שבחים מותר לומר בפניה. 

בית שמאי אומרים: 'כלה כמות שהיא!' זאת אומרת ישבח במה שיש ולא ישקר ואם אין מה לשבח – ישתוק. 

ובית הלל אומרים: שתמיד יאמר 'כלה נאה וחסודה!'. 

הקשו בית שמאי מהפסוק בפרשה זו: 'וכי אם סומא היא או חיגרת! כיצד יאמר 'כלה נאה וחסודה'?! והרי מפורש: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"? 

אמרו להם בית הלל: 'לדבריכם מי שקנה מקח - ישבחנה או יגננה? פשוט שישבחנה! מכאן אמרו חז"ל: 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות!'. 

ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ס"ה) פסק כבית הלל: שיאמר 'כלה נאה וחסודה!' וביאר הטורי זהב את שורש הויכוח בין בית הלל לבית שמאי: שהלא תמוה מאד! מה השיבו בית הלל לבית שמאי? כי הרי עדיין נקרא שאומר שקר! וכי משום שלקח מקח רע מותר לשקר?!

אלא, שטענו בית הלל: אם ישתוק - גם זו תהיה בושה גדולה! 

ועל כן יאמר לשון המשתמע לשני (2) פנים; 'כלה נאה וחסודה!' והלשון יתפרש: שאפילו אם יש בה מום - בכל אופן בעלה נשא אותה! ולכן סימן: שהיא נאה וחסודה כלפי בעלה! ובעיניו 'חוט של חסד משוך עליה!' ומוצאת חן היא. 

והקשו בית שמאי: 'הרי כולם סביבה יחשבו שזה שקר! וכי חוט של חסד משוך עליה בעיני כולם?!' 

ענו בית הלל: 'הכל כבר יודעים את המנהג, שמי שלוקח מקח מן השוק - תמיד תשבח אותו בפניו! שלא יצטער כיון שכשהקונה מרוצה סימן: שהמקח טוב בשבילו! ולפיכך, גם כשאומרים 'כלה נאה וחסודה!' מבינים כולם: שהלשון משתמעת לשני פנים והכוונה שבעיני בעלה היא נושאת חן! לכן ודאי אינו שקר'.

ואם כן יצא הדין: שמותר רק לשנות 'משום דרכי שלום' ואת זאת אפשר לעשות באחד משני האופנים; האחד (1) שמגרע או שמוסיף והשני (2) שאומר לשון המשתמעת לשני פנים. 

וכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה קנ"ז ורל"ב): שאם אדם נמצא בסכנת נפשות או הפסד ממון יכול לומר לשון המשתמע לשני פנים ולהציל את עצמו או את נכסיו! כל זה בתנאי שעושה למען השלום שכן העולם עומד; עַל הַדִּין, וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם!' 

שרה אימנו נפטרה בבהלה בעקידת יצחק בגלל ששיקרה בלידת יצחק; 

ואם כן כבר מובן היטב: שאפילו הקב"ה בעצמו שינה מדברי שרה ואף על פי שאמרה: "וַאדֹנִי זָקֵן" סיפר הקב"ה לאברהם שאמרה: "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" ולשנות כלומר לגרע מעט מדבריה מותר היה למען השלום. 

אולם בהקשר הזה של הולדת יצחק היה עוד ענין של שקר: 

בחומש (בראשית יח, טו) כתוב: "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה" וכאן היה זה שקר! ולא שינוי שהרי צחקה אך אמרה שלא עשתה כן!

מביא הספר חסידים דבר מבהיל! על עונשה של שרה בעקבות כך: 

ידוע שנפטרה שרה בבהלה עצומה כשבא אליה השטן וסיפר לה: 'שהנה יצחק בנה האהוב בזה הרגע נשחט!' ומתוך בהלה השיבה את נפשה. ומדוע נפטרה באופן מבהיל כל כך ולא כדרך כל אדם? 

כיון שכיחשה בעטיו של יצחק - נפטרה בבהלה בגלל עקידת יצחק!!!

מבהיל על הרעיון! 

ומעשה נפלא הובא בגמרא (ירושלמי ברכות ז, ב): 'בימי רבי שמעון בן שטח היו שלוש מאות (300) נזירים! לחצי (1/2) מהם הוא מצא 'פתח' ולחצי לא מצא. 

שלח רבי שמעון לינאי המלך: 'יש כאן שלוש מאות נזירים וכל אחד מהם צריך להביא שלוש (3) קרבנות! תביא אתה חצי ואני אתן חצי' 

שלח ינאי המלך ארבע מאות וחמישים (450) קורבנות. 

הלך אדם אחד והלשין לפני ינאי המלך: 'שבעצם רבי שמעון בן שטח מצא לחצי מהנזירים פתח וביטל נזירותם ולא הביא משלו אף לא קרבן אחד!' 

ותמוה אם כן: כיצד שיקר רבי שמעון בן שטח?

והמשך המעשה היה: 'ששאל ינאי המלך את רבי שמעון: 'למה הערמת עלי?' 

והשיב לו: 'לך יש כסף! ולי יש חכמה! ובחכמת התורה מצאתי לחצי מהם פתח, שנאמר: "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף" (קהלת ז, יב). 

וכך מבאר הפני משה: 'שטען; 'לא שיקרתי! אלא שכשמצאתי פתח - נחשב כאילו הבאתי משלי!' 

נבות היזרעאלי; 

ולסיום, יובאו דברי הגמרא (במסכת סנהדרין דף ק"ב) שיש בהם לקח נורא!

אחאב מלך ישראל חמד את הכרם של נבות היזרעאלי שלח אחאב לנבות: 'תמכור לי את כרמך ואתן לך כמה כרמים טובים בהרבה!' 

סירב נבות! ואמר: 'הכרם ניתן לי בירושה מאבותי ובעד שום הון שבעולם לא אמכור לך!' 

שמעה איזבל אשת אחאב ועשתה מעשה אשר לא יעשה! שיחדה שני (2) עדים שיעידו על נבות שחייב מיתה על עבירה שכביכול חטא בה ונהרג נבות בבית דין! 

והגדילו אחאב ואיזבל חטא על פשע ולקחו את כרם נבות! וזהו שנאמר: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ!" (מלכים-א כא, יט)

ולאחר פטירתו של נבות נאמר (בספר מלכים-א כב, כ): "וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב" מי יגרום לו לצאת למלחמה ולמות? וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו" כלומר, הוא יגרום במחזה שווא לנביאי הבעל לראות כאילו אחאב מנצח במלחמה! ועל ידי זה ימות אחאב.

ומי היה הרוח? אמר רבי יוחנן: 'רוחו של נבות!' 

"וַיֹּאמֶר (ה') תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן" (שם פסוקים כא-כב) 

אמר רבינא: 'מה הפירוש "צֵא"? – 'צא ממחיצתי! שכן כתוב: "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהלים קא, ז). 

מבהיל הדבר! 

נבות שנרצח בשקר ורוחו רוצה לנקום את נקמתו ולהיות 'גואל הדם' של עצמו אומר לו הקב"ה: על כל פנים אם תשקר - צֵא ממחיצתי! 

ללמדך, שבכל אופן שיהיה ולצורך המטרה הכי נעלה עדיין אסור לשקר!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת משפטים מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'פרשת משפטים: מאמר 'עבד עברי' - לחץ כאן].

לצפיה בשיעור מכבוד הרב שליט"א: 'פרשת משפטים - מדבר שקר תרחק' - לחץ כאן

.