אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
בספר לקח טוב מביא משל על ענין זה מהגר"י גלינסקי, כידוע הבדואים מקום חיותם במדבר, על כן את המים הנצרכים להם למחייתם נאלצים לשאוב מבורות הנמצאים מרחק רב ממקום מגוריהם ולטלטלם על גבי חמורים. ויהי היום מספר אנשים מקרב הבדואים ביקרו בכרך גדול ולתמהונם ראו שבכרך לא נזקקים להביא מים ממרחקים, בכל בית מצוי ברז שממנו נובעים מים מתוקים. חמדו הבדואים את השכלול הנפלא ורכשו כמות ניכרת של ברזים כדי להתקין אותם באהלים במקום מושבם. כשתמה מלאכת הרכבת הברזים נוכחו לדעת לאכזבתם כי אין מים יוצאים מתוכם. מיד הזעיקו את בעלי המלאכה שבעיר שיבואו לראות, מדוע שונים הברזים שלהם ואם לא עבדו עליהם ומכרו להם ברזים שבעצם לא עושים את העבודה. כשהגיעו לעירם גיחכו על בורותם כיצד יעלה על דעתכם שיצאו מים מהברזים אם לא תחברו אותם לצינור המים המוביל לבאר. כך התורה, מבטיחה שפע ברכה הצלחה, אבל אם רק נשכיל להתחבר אל מקור מים חיים זה התורה. וזה מה שאמר, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים. ככה מתלונן ירמיה על בני דורו, שבמקום שיתחברו לקב"ה שהוא מקור מים חיים עזבו את מקור המים החיים וחצבו להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים. לא תבוא ישועה מהממשלה הזאת ולא משום ממשלה, רק אם אנחנו נבין ונשכיל שאם בחוקותי תלכו נקבל את כל ההבטחות, צריך לדאוג שאנחנו ברוחניות נעשה על אוטומט, הכל באוטומט, ברור שרק לזה הולכים, אין מקום אחר ללכת, ובגשמיות צריך לחשוב כדאי לא כדאי, עכשיו לא עכשיו, אולי בכלל לא ולא צריך וכן הלאה. לא כמו שאנשים שוגים ואומרים שעבודה חייבים וללמוד מתי שאפשר, תורה חייבים ועבודה באמת לא צריך אבל אם אתה אין לך בטחון שהמזונות קצובים ואתה לא מאמין אז תלך תעבוד, אבל כמה תעבוד - מעט מאד כי ההשתדלות לא מביאה שום דבר. ידוע שהגזרה מלגלגת על החריצות, אז לכן כדאי לשמוע לתורה, אולי סוף סוף אנשים כבר יתבגרו, בני שלשים ארבעים חמישים שישים שבעים שמונים ותשעים ועוד לא קלטו את הפסוק הזה אם בחוקותי תלכו ושהכל תלוי שם.