הרב שלמה רביבו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כתוב בפרשה

ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך.

התורה אומרת

נוח צריך אתה לבוא ובניך ואשתך.

אז הגמרא בסנהדרין דורשת אומר רבי יוחנן

מכאן שבתיבה

נאסרו בתשמיש המיטה.

למה?

כי הגמרא מתחילה

אתה ובניך ואחרי זה אשתך. קודם כל אתה, אשתך ובניך תבואו לתיבה.

מה זה אתה ובניך ואחרי זה אשתך?

מכאן, וזו הגמרא הלומדת שכשיש זמן צרה, צער,

אז אסורים.

אז פה אני רוצה לשאול אתכם שאלה, שאלה פשוטה.

מה הראייה שרבי יוחנן מוציא פה מהתורה שהם נאסרו?

אולי מה שהקדימו

אתה ובניך ואחרי זה אשתך?

כי יש לנו סוגיה באוריות מפורסמת, בדף יג כתוב במשנה

בן קודם לבת.

אם יש לך להציל

שתיים מתביעה,

יש שם בן ויש בת,

אז הדין הוא שצריכים להציל את הבן.

למה?

כי הוא מחויב בתלמוד תורה,

אז בן קודם לבת.

לא רק זה, הוא מחויב בעשה, היא פטורה מעשה,

אז בן קודם לבת בעצם.

אז מה הראייה? למה התורה הקדימה פה, אפשר לומר?

את בניך לאשתך בגלל שבניך זה בן מחויב בתלמוד תורה, מחויב בעשה.

אבל אשתך היא לא מחויבת בעשה. אז לכן בן קודם לבת, כמו שהגמרא אומרת, באוריות.

אז מה הראייה מפה? שממה שהקדימו את הבן לאשתו,

רבי יוחנן אומר לנו בגמרא בסנהדרין,

מכאן ראייה, אומר רבי יוחנן,

שהם נאסרו, אז האדם נאסר באשתו. מה הראייה?

לעולם, משהו הוא הקדים, זה בגלל הסיבה שאני אומר לכם.

ככה שאלתי לפני כמה שנים את מרן הרב שטיינמן.

והכל, כן, וזה גמרא גם שבן קודם, זה מלחמת הגמרא באוריות.

מתי שהם יצאו?

כן.

מתי שהם יצאו?

כן. כי שם אין כבר הצלה, ביציאה אין הצלה.

לכן אין שום בעיה.

אבל פה בכניסה היו מצילים אותם מהמבול,

אז פה יש דין הצלה, וכמה שצריך להציל,

אז לכן אני כתוב קודם כל,

נוח ובניו שעליהם יש דין הצלה, קודם אשתו.

מה הראייה שהם נאסרו בגלל שהקדימו את הבנים לאישה שנאסרו להם? מה הראייה?

מה שהקדימו את הבנים לאישה בגלל שהם חייבים בהצלה?

אתם יודעים,

הרי זה דין להלכה המשנה הזאת,

שאדם חייב להציל בן קודם לבת. זה נפסק להלכה, שולחן ערוך.

תודה רבה.

יש הרי את הסיפורים הידועים עם רבי שועה ברדוקי.

רבי שועה ברדוקי היה תלמיד של הגאון מווילנה.

הוא רצה מאוד לעלות לארץ.

אשתו שמה נפטרה בחוץ לארץ, אשתו של רבי שועה ברדוקי.

אחרי זה הוא התחתן עם עוד אישה פה, בת של

התלמיד האחר של הגאון, נשק לו ו...

אבל הוא רצה לעלות לארץ,

הוא היה לו בן ובת.

היה לו בן ובת.

אז רבי שועה ברדוקי רצה לעלות לארץ עם בנו ובתו.

ואתם יודעים שהמעבורות של פעם, הספינות, שמה, זה לא מה שיש לנו היום.

גם היום יש תביעה.

אבל כל שכן מה שאז, הפיראט בזמן הפיראטים היה,

זה משהו ש...

וכמובן,

כשנסע רבי שועה ברדוקי עם הבן והבת שלו,

מקום כנס דבר כזה, הכל היה כמובן תפילות, ו...

זו הגמרא של דרך סכנה.

ובאמצע הדרך באמת,

רבי שועה ברדוקי נקלעה כל הספינה לסערה,

והמצב היה נורא.

אנחנו תמיד קוראים שהספינה חישבה להישבר,

היא לא חישבה,

שם הספינה נשברה,

כפשוטו,

וכולם נפלו למים, טבעו.

אז רבי שועה ברדוקי,

רבי שועה ברדוקי

ניסה עם איזה עץ, שהבן והבת שלו יתפסו באיזה עץ, בסערה,

אבל הסערה התמשיכה, כל כך היה חזק,

שגם הם נפרדו מהעץ.

והתחילו לדבוע ממש, אז מיד הוא שכה לכיוון הבן, שם אותו על הכתף,

שכה לבת,

סוף כל סוף,

לאט לאט עד שהסערה נרגעה,

רבי שועה ברדוקי עם שתי הילדים על הכתף שלו.

הבן הקטן על הכתף הימני,

הבת על הכתף השמאלי,

וככה רבי שועה ברדוקי שוחה ושוחה ושוחה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

אז ככה רבי שועה ברדוקי שוחה.

אחרי חצי שעה, 40 דקות, 50 דקות כבר הוא מרגיש שהידיים בקושי זזות,

אבל זה החיים שלו והילדים, ממשיך עוד קצת, עוד,

עד שהוא הגיע למצב שהוא לא יכול ממש להזיז את הידיים.

כל אחד יושב לו על קצה בכתף,

הוא לא יכול להזיז את הידיים, הכל כבר...

נו,

שועה ברדוקי.

מצב כזה הוא אומר, אם אני ממשיך ככה עוד כמה דקות,

השם ירחם, גם רבי שועה ברדוקי וגם הבן והבת שלו תובעים.

מה עושים?

חשב רבי שועה ברדוקי ואמר, אם אני מפיל אחד מהילדים שלי למים,

אני שם את השני במרכז הגב,

אני יכול לשחות.

ככה, כל אחד בקצה, אני לא יכול ככה. אבל אם אני מוריד אחד ואחד אני שם במרכז הגב שלי, אני יכול לשחות.

נו, את מי להוריד?

אדם שהוא מגיע למצב כזה, שאלות כאלה חמורות,

השם ירחם, שאף אחד לא יתנשא בזה.

הבן או הבת,

נטרף את דעתו של בן אדם.

אבל אדם גדול בתורה כמו רבי שועה ברדוקי,

הכל מבוסס על התורה הקדושה.

אז הוא מביא את הסוגיה שאמרתי לכם בהוריות.

בן קודם לבת.

למה? כי בן חייב מתבטסת, תלמוד תורה.

בת פטורה מעשת ותלמוד תורה.

רק בגלל זה.

בלי החלק הזה צריכים לדעת

שבת יש לה הרבה...

כל הדבקות בתפילות שלהם, אנשים,

הרגש שלהם, הקשר לקדוש ברוך הוא בתפילות, זה דבר בפני עצמו,

שזה מעלה יותר גדולה, גדולה מאוד.

אבל תלמוד תורה כנגד הכל.

אז לכן תלמוד תורה זה בן קודם לבת, רק בגלל החיוב תלמוד תורה.

טוב, רבי שועה ברדוקי,

משנן להם, אומר לילדים, תשמעו, מכין אותם למצב.

המצב הוא כך וכך, אני לא יכול להמשיך לשחות.

ככה, שלוש, תנו, נתבע.

אז הוא אומר, לפחות

אני צריך להוריד אחד ואת השני אני אשים במרכז.

והוא אומר להם, את מי אני אוריד?

ואז הוא אומר להם, יש לנו משנה, סוגיה, בהוריות,

בן קודם לבת.

אבל הילדה הקטנה, כמובן,

לא מוכנה לשמוע, מה פתאום, מה פתאום, מה פתאום, מה?

והיא לא מוכנה לרדת.

תופסת בו יותר חזק.

רבי שועה ברדוקי רואה שאין ברירה,

אז הוא בכוח מנער אותה,

רואה שהיא לא מתנגדת, אז הוא תופס אותה בכוח, בחוזקה.

עיניו דומעות, הגרון נחנק.

אדם בכוח הולך להפיל את הבת שלו למים, זה ניסיון שהשם ינחם.

מצב קשה, אבל אין ברירה.

שלושתם הולכים לתבוע.

אז עם כוחות נפש עצומים, זה ההלכה.

אז רבי שועה ברדוקי מוריד את הבת בכוח,

והוא מנסה להתנתק מהרגש ומהחשבה, כי זו ההלכה,

הוא חייב להציל את עצמו.

ואז בכוח, בעוצמה, בבת אחת, הוא זורק אותה למים,

והוא מנסה להתנתק ולשחות לכיוון השני, כדי...

ואז הבת טיפה התחילה לבלוע מים,

והיא צעקה, צעקת אימים, אבא!

רבי שועה ברדוקי כולו,

אבא זה אבא,

כולו הזדעזע, לא היה מסוגל,

חזר, לקח אותה,

שם אותה על הכתף שוב,

וניסה שוב לשחות, וסחה, וסחה עוד איזה עשרים דקות.

אחרי עשרים דקות של שחייה,

פתאום הוא רואה איזה נקודה,

רחוק, הוא אומר, או, זה אי, יש לנו שם אי,

וזה נסח בו שוב כוחות חדשים.

יש לי אין להגיע,

ואז רבי שועה ברדוקי שוחה לכיוון האי, שוחה, שוחה,

עד שהוא הגיע ממש סמוך לאי כבר,

אבל ממש סמוך לאי,

התעלף, הם כבר הוציאו אותו מהמים, זה כבר היה על שפת המעי,

הוציאו אותו מהמים

הילדים, הבן והבת שלו,

והוא היה ככה שמונה שעות נרדם, לא היה לו,

אחרי שמונה שעות...

שעות ככה הוא קם מעורפל ועוד לא מתאושש.

ואז ביתו ניגשת אליו

לרבי שואה ברדוקי ומסתכלת לו בעיניים

ואומרת לו, אבא,

היא אומרת לו, מה,

איך רצית לזרוק אותי למים?

לא רק רצית, איך זרקת אותי למים?

הוא אמר, לא היה לי כוחות,

הייתי חייב לזרוק אותך, לא יכלתי להמשיך.

אמרה לו, לא היה לך כוחות?

אז איך אחרי זה כן שחית?

איך שחית אחרי זה? כן היה לך כוחות.

אז איך עשית לי את זה?

מישהו הברדוקי עוד אומר לבתי,

האמיני לי

שברגע שזרקתי אותך למים,

לא היה לי שום כוח לזוז עוד.

אמר לה, סנטימטרים, הידיים כבר היו ממש במצב שאי אפשר.

הייתי חייב להוריד מישהו כדי להשאיר את השני במרכז הגב.

רק כשצעקת אבא,

הצעקה הזאת שלך נסחה בי כאלה כוחות חדשים,

שזה מה שנתן לי אחרי זה את הכוח לשחות.

הצעקה שצעקת אבא חלחלה עליי פנימה עמוק עמוק, וזה נסח בי כוחות חדשים,

וככה יכלתי להמשיך.

אחרי זה שהם הגיעו לארץ, רבישוע ברדוקי,

היה לו בחורבה בירושלים, עבוד כנסת שמה,

כל שנה הוא היה מדבר,

אז הוא היה מספר את הסיפור שלו,

והוא אמר שבזה הוא הבין את הפסוק,

תנו עוז לאלוקים.

אנחנו יכולים לתת עוז כוח כביכול לקדוש ברוך הוא?

אז הוא אמר, כן, כשאדם נגזר עליו כבר גזירה,

הקדוש ברוך הוא גזר,

על פי בית דין, הקדוש ברוך הוא גזר, אז זהו, זה לא צריך לשנות.

אבל אם יהודי צועק לקדוש ברוך הוא, אבא,

עם כל הלב, עם כל הרטט, אבא לקדוש ברוך הוא,

אז תנו עוז, אז אפילו שנגזרה גזירה, הקדוש ברוך הוא יכול להציל אותו.

הצעקה מכל הלב נותנת כביכול כוח לקדוש ברוך הוא לבטל את הגזרה, לראות שבאמת באמת אתה מרגיש שרק בלי דבר תלוי עם כל הלב.

וזה כך כל שנה הוא היה דורש.

תנו עוז לאלוקים, הוא הבין אז את הפסוק הזה.

מכל מקום לענייננו, אני רק הבאתי את זה לנושא שלנו,

שהנה, זה הלכה למעשה.

הפסק בשולחן ערוך, שהבן קודם לבת.

אז אני שואל שאלה פשוטה,

אז מה הראייה שממה שהתורה הקדימה את...

ממה שהתורה הקדימה

את הבנים לאשתו, סימן שהוא אסור באשתו, בתיבה, כי זו הסכנה, מה הראייה?

מה שהקדימו את הבנים לאשתו, כי האדם מחויב להציל קודם בן ואחרי זה בת, לפני אשתו.

ככה שאלתי את מרן

הרב שטיינמן,

שהשם יאריך ימיו בטוב ובנעימים.

מעברת גיל 100, וכל העולם זקוק לו,

גדול הדור.

אז הוא אמר לי, לפני כמה שנים הוא אמר לי שנכון,

אבל כיוון שפה זה אשתו,

אשתו היא כגוף אוי.

אשתו היא כגופו. הרי הוא ציין לי את הגמרא, שהגמרא אומרת

בגיטין, שאין פה דין,

כן?

אין פה דין יותר מכדי דמיהן. היא סוגיה שאם באו שבהים גויים ושבו מישהו

והם דוחים עליו סכומי עתק, אסור לפדות אותו יותר מהמחיר שלו.

למה?

כי אחרי זה הם ילמדו לעשות עוד פעם, מה שעושים היום, מה שאתם רואים היום.

הם עושים מה שהם רוצים, אחרי זה נותנים איזה הרוג או משהו, ומבקשים את כל החיילים שלהם. זה מה שהם עושים היום.

אם זה נותן, אומרת הגמרא, סכום עתק להם,

אז הם עוד פעם יחטפו ועוד פעם יחטפו ויבקשו את זה.

לכן אומרת הגמרא, אין נותנים יותר מכדי דמיהן. אסור.

יש מחיר שאותו נותנים, לא יותר מכדי דמיהן.

אבל אומרת הגמרא, זה הוא הביא,

אז זה הביא למען הרב שטימאן,

שיאן לי את זה שכתוב בתוספות שאם זה אשתו,

אז אפילו יותר מכדי דמיהן. למה?

כי כמו שאדם על עצמו יכול להציל את עצמו בכל מחיר,

אז אשתו כגופו.

אז גם על אשתו יותר מקדמן.

מלוא אמר לי, פה אפילו שצריך אדם להציל קודם בן לפני בת תמיד,

אבל אם זה אשתו, אשתו שכמו גופו,

שאת גופו הוא מחויב קודם להכל.

אז ככה הוא אמר לי, לכן,

ככה הוא תירץ לי, שפה היה צריך להיות כתוב קודם אשתו, מצד הדין שאני אומר.

כי גם לגבי להציל מישהו, יש אשתו ויש בן אדם,

אז אשתו קודמת כי אשתו כגופו.

ככה הוא תירץ לי את השאלה ששאלנו.

כן?

אז למה כתבנו פה את הבן קודם? מכאן מוציאה הגמרא בסנהדרין, אמר רבי חנון, שהם נאסרו,

הוא היה נאסר באשתו, ולכן הקדימו את הבן לבת להגיד לך שהוא נאסר באשתו.

אבל אחרי זה חשבתי שהיה אפשר לתת איזה תירוץ, עוד תירוץ פשוט,

שכל הדין שבן קודם לבת לגבי חיוב ההצלה,

זה אם אתה יכול להציל אחד.

אז תמיד הבן קודם לבת.

אבל פה בן קודם מציל את כולם, כולם נכנסים לתיבה.

אז רק בסדר?

אז זה לא קושייה מה שאני שואל. חשבתי שאולי זה לא קושייה, מה שאלנו.

מה הראיה?

אולי מה שכתוב פה, בן לפני אשתו, בגלל שאדם מחויב להציל את הבן קודם הבת.

זה כשמחויב בחיוב ההצלה שאני יכול להציל רק אחד, שתיים. אז יש לך דיני קדימה.

אבל אם פה את הבן קודם מציל את כולם,

מה זה משנה מה הסדר שהם עולים?

אז בסדר, היית צריך להגיד קודם כל את אשתך, אפילו. וממילא אם היה צריך להגיד את אשתך, ובכל זאת

התורה אומרת את בניך,

אז מפה יש מה שרבי יוחנן מוציא מכאן שנאסרו בתיבה.

זה היה עוד אפשר להגיד.

על החלק הזה,

גם עוד אפשר, אבל זה לא כל כך תשובה טובה,

שהרי שם מדובר קודם מתן תורה, אז הם לא התחייבו עוד בתורה.

אז האיש והאישה שווים,

אבל מצוות אשה האיש גם התחייב, ואישה לא פטורה מאשה.

ויש מצוות אשה שכבר הם התחייבו, פרייה ורבייה,

שהאיש יתחייב.

אז לא נוכל לתרץ, זה היה קודם מתן תורה.

כי גם קודם מתן תורה,

יש חיוב של האיש במצוות אשה שהוא חייב, והאישה לא חייבת, ואז כבר היה כן מצוות פרו ורבו,

שהאיש התחייב בה, וזו מצווה על האיש.

אז לא נוכל לתרץ שזה קודם מתן תורה, היה התירוץ הזה.

בסדר? אז יש לנו תירוץ, ברוך השם, שלמה?

בגלל החלק הזה, כמו שאנחנו אומרים,

שתי התירוצים, או מה שמרן הרב שטימן אומר, שישתוק את גופו,

אז לכן היה צריך להקדים את אשתו,

או מה שאני אומר לכם, שפה זה בעצם, אין דין קדימה פה,

כי כולנו מציגים, קדימה זה רק שאחד אתה יכול להציל,

אז אנחנו אומרים אז דין קדימה.

אבל מכל מקום, פה מבוארנו פה, רבותיי, דבר נורא.

דבר נורא.

שבין קודם לבת, מה זה חיוב תלמוד תורה? איי, איי, איי.

בין קודם לבת, למה? כי הבן חייב בתלמוד תורה.

מה זה כוח של תורה, רבותיי? אני רוצה להקריא לכם גמרא שאתם מכירים,

אבל רבותיי, אתם תשמעו פשט בגמרא הזאתי.

אה, לא הביאו לי את הגמרא פה.

יש גמרא בברכות, יש מסכת ברכות?

הגמרא במסכת ברכות,

בדף ס״א,

הגמרא שמה אומרת,

דבר נורא רבותיי. אתם מכירים את הגמרא, אבל בואו תשמעו פה היום פשט

כמה דברים חדשים בגמרא הזאתי.

הגמרא אומרת בברכות,

תנו רבנן.

מעשה ברבי עקיבא, גמרא מביאה שמה,

שבזמן רבי עקיבא הרומאים גזרו שאסור ללמוד תורה.

היה אסור ללמוד תורה. מי שלומד תורה, הורגים אותו.

כן? מי שהיה לומד תורה, הורגים אותו.

אז בזמן רבי עקיבא נאסר ללמוד תורה.

אומרת הגמרא, ורבי עקיבא יכול להפסיק מלימוד תורה.

רבי עקיבא היה לומד תורה,

יישר כוח, והיה מקהיל קהילות מהרבים. לומד, לא מפסיק את התורה הקדושה.

אז פגשת אותו הגמרא שם ואומרת

פפוס בן יהודה, היה אדם שקראו לו פפוס בן יהודה, הוא אמר לרבי עקיבא אני לא מבין אותך

ככה אומרת הגמרא, הוא אמר לו אני לא מבין אותך

הוא אמר לו פפוס בן יהודה

איך אתה עוסק בתורה? אמר לו עקיבא,

אי אתה מתיירא מפני המלכות?

אתה לא מפחד שיתפסו אותך ויהרגו אותך?

ככה פפוס בן יהודה אומר לרבי עקיבא, אתה לא מפחד, מה אתה לומד תורה?

הרומאים יתפסו אותך, יהרגו אותך.

אתה לא מפחד?

אומר לו,

אמשול לך משל, כולם מכירים את הגמרא הזאתי.

אומר לו רבי עקיבא לפפוס בן יהודה, בוא אני אמשול לך משל.

למה הדבר דומה?

לשועל שהיה מהלך על גבי הנהר, שועל הולך על גבי הנהר

ורואה דגים, הוא ראה שם דגים, הוא היה רעב, רצה לאכול איזה ארוחת דגים.

אז מה אומר להם השועל?

וראה דגים שם שהיו מתקבצים ממקום למקום,

אמר להם, מפני מה אתם בורחים?

למה אתם בורחים? מה אתם רצים פה? מה הלחץ?

אמרו לו, מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם. אתה לא רואה פה רשתות?

הדייגים רוצים לדוג אותנו.

אמר להם אותו שועל.

רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם, בואו אני אשמור עליכם, נעלה ליבשה,

נדור ביחד,

כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם.

בואו נדור ביחד.

איפה הם דרו אני לא יודע, אבל אולי במבול,

אז בתיבת נוח, כולם היו ביחד, אמנם הדגים לא היו בפנים,

כתוב בחזל שהם היו סביב התיבה,

כי הכל היה רותח, רק סביב התיבה היה אוק והדגים התקבצו מסביב, כי היה רותח.

אז אולי זו הכוונה, בקרבת מקום. אפשר, כן?

אז אומרת הגמורה,

שאמרו לו, אתה פיקח שבחיות?

אתה השועל שאומרים עליך שאתה פיקח שבחיות?

לא פיקח אתה אלא טיפש, אמרו לו הדגים.

ומה במקום חיותנו? החיים שלנו זה במים, בלי זה אנחנו מתים.

ובכל זאת במקום של החיות שלנו,

אנו מתייראים, מפחדים מהדייגים.

במקום מתעטרנו, אנחנו יוצאים מהמים, אנחנו ודאי מתים.

על אחת כמה וכמה, איך נצא? אנחנו ודאי מיד נמות.

אומר לו רבי עקיבא לפפוס בן יהודה ככה,

אף אנחנו עכשיו, שאנו יושבים ועוסקים בתורה,

שכתוב בה, כי חייך ואורך ימיך,

אז עשו גזירות, יכולים להרוג אותנו, אין מה לעשות, אבל זה החיים שלנו.

אם אנו הולכים ובטלים אליהם, אתה רוצה שאני אפסיק ואני לא אלמד תורה?

על אחת כמה וכמה.

אתה רוצה ש... מיד, כאילו, כמו שאני מת, בלי תורה זה מיתה.

ממשיכה הגמרא ואומרת,

אמרו,

לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וכבשו אותו. עוד מעט נמשיך את ההמשך של הגמרא.

אבל קודם פרופור, אני פה רוצה להגיד נקודה מאוד חשובה.

מאוד מאוד חשובה. צריכים לדעת פה נקודה שאני רוצה להגיד.

בעצם מבואר פה

שהוא אמר לו רבי עקיבא, החיים שלנו זה התורה. בלי תורה

זה מיתה ממש.

עכשיו אנחנו לומדים, נכון,

זה שעלינו רוצים להרוג אותנו הרומאים,

אבל מה לעשות, בגלל זה נפסיק, ודאי נמות.

כל שכן היום יש הרבה גזרות על לומדי התורה.

השטן כל פעם בא בלבוש אחר, פעם ברומאים, פעם אפילו באנשי יהודים,

שכביכול יהודים שמתנהגים כמו רומאים,

וגזרות על תלמוד תורה, כל מיני צורות, השטן מחליף פנים כל פעם.

כן?

אבל זו המלחמה שלו.

אתם יודעים, במאמר המוסגר,

חפץ חיים פעם אמר.

חפץ חיים אמר שכתוב, קראנו בפרשת בר... בפרשה שלנו,

שכתוב,

יש פסוק בפרשה עצמה, אצלנו.

בחזר יש עוד פסוק אחר, לפתח חטאת רובט, שכבר העצר הרע,

כשהאדם בא אליו איך שהוא נולד, כבר יש יצר הרע.

לפתח חטאת רובץ, אבל גם אצלנו בפסוק,

כתוב פה גם עוד פסוק.

אז באו לחפץ חיים, ואמרו לחפץ חיים,

מה שייך לפתח חטאת רובץ? מה שייך שיש יצר הרע כבר איך שאדם נולד?

מה ראית בילד קטן שיש לו יצר הרע?

איפה ראית?

שאלו פעם אתה חפץ חיים,

איזה עץ שער רע יש לילד קטן?

איפה ראינו שיש לו עץ שער רע? ראיתם איזה עץ שער רע לילד קטן?

אז אמר החפץ חיים, כן.

אמר להם חפץ חיים, ילד קטן,

יהודי לא רוצה לאכול. אתה רואה את האימא רצה הרע, תאכל, תאכל, לא רוצה, למה הוא לא רוצה לאכול?

העץ שער רע מוריד לו את החשק לאכול, שיהיה חלש,

כדי שלא יגדל חזק.

הוא אומר, גוי קטן תמיד אוכל, העץ הרע נותן לו, תאכל, תהיה חזק, שתעשה צרות ליהודים, שתפריע לתורה.

יצר רע כבר מגיל תינוק.

ככה אמר חפץ חיים, באמת ראיתי את זה, אבו דה רבנותסון, תראו, באבו דה רבנתן כתוב את זה להדיא.

באבו דה רבנתן כתוב שהיעץ הרע, השטן הוא,

בא כבר לילד מגיל קטן, אל תאכל,

אל תשתה.

אבל אתם רואים לכם, האמא רצה ומנסה להאכיל אותו, מה? זה אוכל, מה הבעל? למה אתה לא רוצה לאכול?

זה העץ הרע נותן לו, אל תאכל, שיהיה חלש,

שלא יוכל לגדול בתורה, לא יהיה רע שמיים, לא יהיה כלום, יהיה חלש.

זה העץ הרע. ואצל גוי הוא אומר לו, תאכל, שתהיה חזק, תוכל לעשות נזק.

ככה כתוב בעבוד הרב נתן.

דברים נוראים.

אז העץ הרע, מי תמיד רודף?

כל פעם מחליף פרצוף, אבל העץ הרע תמיד רודף אחרי כמה שפחות ילמדו, כמה שפחות יעסקו בתורה.

אז שימו לב, משהו מעניין מאוד שאמר מורדכי גיפטר, ראש ישיבת טיילס,

זיכרונו לברכה,

אחד מגדולי ראשי הישיבות, מורדכי גיפטר.

הוא אמר דבר מעניין ונורא מאוד. הוא שאל פה שאלה יפה.

למה רבי עקיבא,

שהוא עונה לו, הוא צריך להגיד לו,

תראו מה הוא אומר לו.

אם המשל של הדגים,

אז מבואר אמר לו ככה,

תראו, המילים של הגמרא, מה הוא אמר לו?

אם שואל לך משל, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מעליך על גבי הנער,

וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום,

אמר להם, מפני מה אתם בורחים? אמרו מפני רשתות.

אמר להם, רצונכם השתלו ליבשה ונדור כשם שידעו אבותיי אבותיכם?

כן.

למה צריך את כל המהלך הזה?

להביא לו מהדגים,

יגיד לו פשוט כל הסיפור. מה, יגיד לו רבי עקיבא, יגיד לו, תשמע,

אנחנו בלי תורה לא יכולים לחיות.

זה החיים שלנו.

אם נעזוב את התורה,

אנחנו מתים.

מה הוא צריך להביא לו את כל הסיפור הזה עם הדגים?

מה המשל של הדגים? יגיד לו את הנקודה המרכזית.

אנחנו בלי תורה זה מיתה,

עם תורה זה החיים שלנו, אנחנו לא יכולים להפסיק.

מה הוא צריך להביא לו את כל המשל הזה עם הדגים?

שולח המשל עם השועל והדגים. מה, צריך את כל המשל עם הדגים?

אבל אמרו לכם, גיפטר,

כשאנחנו נראה דג במים,

אז אתה רואה אותו שוחה בנחת, הולך מפה לשם.

כשמוציאים דג מהמים,

אז מי שלא מבין בדגים בכלל,

אז פתאום אתה רואה את הדג, הרי כשמוציאים אותו מהמים הוא משתולל, הוא קופץ.

אז אדם שבכלל לא מבין בדגים יגיד, או,

התחיל לחיות הדג הזה.

עד עכשיו היה פה שקט ככה, ופתאום אתה רואה אותו מקפץ לכל הכיוונים.

תראו איך דג, אחרי שמוציאים אותו מהמים, ברגעים הראשונים,

הוא משתולל.

אז אדם שלא מכיר ומבין בדגים, יגידו,

סוף סוף הדג הזה עכשיו מתחיל לחיות, תראה איך הוא קופץ, איך הוא משתולל,

איך הוא...

עכשיו חי.

אבל מי שמבין בדגים, מה יגיד לנו?

איזה משתולל? עכשיו הוא במהלך של גסיסה הדג הזה.

מה שהוא קופץ, הוא גוסס.

לכן אתה רואה אותו קופץ, מקפץ, משתולל את הדג.

אמר מותחי גיפטר, זה מה שאמר לו רבי עקיבא לפפוס בן יהודה. אמר לו, תשמע,

אתה רואה

שאנשים, הנה הגויים אתם, פתאום חיים, יש לכם כסף וזה,

נהנים, הכול, אתם חושבים שהנה אתם צודקים, ברוך לכם טוב.

או דוגמא, בחור שעזב ישיבה לפעמים,

אתה רואה אותו פתאום מתחיל לעשות כסף וקנות זה, וללכת למכוניות,

ופתאום אנשים חושבים, אה הנה, תראה,

כיף לו פתאום.

אומר מותחי גיפטר, רבי עקיבא בא ללמד,

תדע לך, זה תהליך של גסיסה.

האדם הזה הוא גוסס.

הוא עושה כסף, הוא גוסס, הוא מתנתק מהקדוש ברוך הוא, הוא נחרט,

וזה התהליך של הגסיסה, כמו הדג הזה, קופץ, מקפץ, משתולל.

אבל הכל זה תהליך של גסיסה.

אמר לו רבי עקיבא, אתם הגויים, זה הכל תהליך של גסיסה, יש לכם, אתם קונים.

אבל אתם מתנתקים, זהו, נגמר, הקדוש ברוך הוא.

זה צריך לדעת, זה מה שמותחי גיפטר אמר.

זה הגמרא שלנו. אבל בואו אני רוצה ללמד פה יותר עומק, עוד

עומק שנראה פה מה זה תלמוד תורה.

הגמרא ואומרת.

עומרו, אומרת הגמרא, לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא

וכבשו בבית האסורים.

תפסו את רבי עקיבא שהוא לומד תורה ושמו אותו בבית האסורים.

אחרת תפסו גם לפפוס בן יהודה וגם אותו כבשו,

על משהו אחר.

אמר לו פפוס בן יהודה על רבי עקיבא בבית האסורים, נפגשים בכלא.

אמר לו, אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה,

ואוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

אשריך רבי עקיבא נתפסת על דברי תורה,

אבל אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

איזה דברים בטלים פפוס נתפס?

אני רוצה להגיד לכם מה שכתוב בגאון,

גם הברכה שמואל בחלק ד', התכוונו בני בהקדמה, מביאי את זה.

אבל הגאון באימרי נועם, זה לא מוכר, אבל תשמעו פה גמרא מאוד מעניינת,

ותראו מה זה חידוש נורא רבות. שימו לב טוב.

יש גמרא,

הגמרא נמצאת בתענית,

יש פה תענית? פסחים יש פה?

גם בפסחים.

פסחים יש פה? גם לא.

בסדר, יש פה גמרא.

הגמרא מספרת את זה בתעלית, אבל גם בפסחים היא מדברת על זה.

אומרת הגמרא,

גמרא שם מספרת על אותו, על רבי יוסף ברדה, רבי ישועה,

שהוא נחלש והוא מת, ראה מה של... והחיו אותו,

אז הוא סיפר מה הוא ראה למעלה.

בין הדברים שהוא מספר שם, בין הדברים שהוא אומר שהוא ראה למעלה.

מעלה, ושומעתי שהיו אימרים.

מה אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו?

קודם כל, תלמוד תורה, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, זה אלף בית.

אחרי זה שומעתי עוד שהיו אימרים,

הרוגי מלכות,

אין אדם יכול לעמוד במחיצתם.

והגמורה אומרת, מי אלה הרוגי מלכות?

אם תגיד רבי עקיבא וחבריו, לא צריכים להגיע להרוגי מלכות, אומרת הגמרא.

הם בלי זה הגיעו לדרגות של תורה והכול.

אז הגמרא אומרת, מה הן יועיל להם רבי עקיבא וחבריו משום הרוגי מלכות ותו לא?

הם לא צריכים לזה.

אלא, אומרת הגמורה, הרוג אלוד.

זה הולך על הרוג אלוד.

מה זה הרוג אלוד?

זו סוגיה בתענית,

בדף יח, תראו, בגמרא בתענית דף יח, היו שני אחים.

ששם היה,

הגמרא אומרת, בתענית יח,

שהיה מעשה, יש פה תענית, הגמרא אומרת בתענית יח דבר נורא,

שהרגו את הבת של המלך

והעלילו את זה על היהודים, והמלך רצה להרוג את כל היהודים.

היו שם שתי גויים,

שתי גויים שהם ראו את המצב, הם ידעו שזה לא היהודים,

והם אחזו מהיהודים,

ראו כמה היהודים הם אנשים שכל כולם, למרות שכל הגויים תמיד מנסים לרדוף אחרי היהודים,

אבל היו שתיים שבאמת הכירו וראו.

מה הם עשו? אומרת הגמרא, אותם שניים.

אומרת הגמרא, השתיים האלה אמרו,

הלכו למלך, אמרו שאנחנו הרגנו. הם לא הרגו.

אמרו, אנחנו הרגנו

כדי להציל את היהודים, שלא העלילו את זה על היהודים.

ואז הרגו את שתיהם.

מי אלה היו שתיים האלו?

אומרת הגמור, לוליאנוס ופפוס בן יהודה.

היו שתיים, אחד קראו לו פפוס ואחד אוליאנוס. תראו את הגמרא בתענית.

נורא נוראות.

אז מי הם?

זה פפוס, שאנחנו מדברים עליו, עכשיו שהוא נתפס.

אה?

הוא התגייר, הוא התגייר.

הוא התגייר, אז בדרך כלל גרים או אברהם או יהודה.

הם התגיירו, והם הלכו, השתיים האלה התגיירו ואמרו שהם עשו את זה.

אז הגמרא פה מעריכה, ככה אומר הגאון, שזה אותו פפוס.

זה הפפוס שלנו, זה אותו פפוס, אומר הגאון מווילמן.

ודבר נורא.

אז אלה, שתי האחים האלה, שהגמרא עליהם אומרת,

שהרוגי לוד, זה נקרא הרוגי לוד, הסיפור הזה היה בלוד.

שעליהם אין מה שקראתי לכם פה,

שהגמרא פה אומרת בפסחים,

שהוא שמע,

שמעתי שהיו אומרים, הרוגי מלכות, אין אדם יכול לעמוד במחיצתן.

אלה מסרו את נפשם על כלל ישראל,

ואי אפשר, אף אחד לא יכול לעמוד במחיצה שלהם,

של שתי האנשים האלו, כן?

בכל זאת, שתי אלה,

הנה, זו הגמרא בדף יח עמוד ב', השמות שלהם, הגמרא פה מזכירה את זה גם.

לוליאנוס ופפוס.

כן?

לוליאנוס ופפוס, זה הגמרא בדף יח עמוד ב'.

אז עליהם שהם הרוגי מלכות, ששלום בירייה יכולה לשער את השכר שלהם,

כי הם מסרו את עצמם,

על זה אומר פפוס, אותו פפוס, אומר רבי עקיבא,

אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה,

ואוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטלים.

איזה דברים בטלים, שואל הגאון מווילנה?

זה דברים בטלים?

הציל את כל כלל ישראל.

זה נקרא דברים בטלים?

מה זה, אוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטלים.

פפוס נתפס על דברים בטלים?

הלך להציל את כל כלל ישראל, איזה דברים בטלים?

אומר הגאון מווילנה,

ביחס לתלמוד תורה, זה נקרא דברים בטלים. אתם שומעים?

ככה אומר הגאון. ביחס לתורה, זה גם נקרא דברים בטלים.

גדול המעשה, לא? מה? גדול המעשה, מה כתב אותו? מה? ממה? זה דבר גדול, אבל תלמוד תורה זה יוצא. הגמרא אומרת, מסכת מגילה מפורש,

גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות.

גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות.

אנשים לא יודעים מה זה הכוח של תורה, לא יודעים מה יש להם ביד.

היה בזמן רב חצקי לוינשטיין,

משגיח של ישיבת פונוביץ',

היה בחור שביום שישי נסע לים והוא הציל את החבר שלו מטביעה בים

בתל אביב שרתון.

ואחרי זה הוא הגיע לישיבה והוא דיבר, אמר להם, התפרסם שהוא הציל את ההוא. פשש, כל הכבוד, כל המציל, מציל עולם שלם.

המשגיח, רב חצקי אל רע שמדברים.

מה קרה? אז אמרו לו שהוא הציל את ההוא מטביעה.

רב חצקי נתן שם דפיקה על השולחן, אמר לו, אתה הלכת לים, הם למדו תורה פה.

מה?

הזכות של כל אחד שישב ולמד פי כמה משלך.

למה? כי גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות.

רק כשאתה מגיע למצב של מצווה, אתה חייב להפסיק בשביל לקיים.

כי זה החיוב. אתה רואה מישהו שצריך להפסיק את הלימוד ולהציל אותו.

אבל זה שהיה פה בכלל לא היה שם,

זה גדול יותר, כי זה הגמרא. גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות.

אנשים לא יודעים מה זה. מה?

נכון. לא דיברנו על מרדכי עכשיו. אבל מרדכי, לכן כתוב שם, ויהיה רצוי לרוב אחיו. אומרים את הגמרא, למה?

כי בהתחלה היה עוסק בתורה, היה רצוי לכל אחיו.

אחרי שהתעסק בהצלת נפשות,

יש לו שכר על זה,

אבל זה לא כמו אחד שכל הזמן עסוק בתורה.

נהיה רק לרוב אחיו.

פרשו ממנו חלק מהסנהדרין. הוא לא אשם, הוא חייב לעשות את זה.

אבל אחד שלא מזדמן לו הדבר, יש לו מעלה יותר גדולה.

אחד שעסוק בתורה, יש לו את המעלה היותר גדולה.

שתלמוד תורה כנגד כולם.

ולכן רק בסוף רצוי לרוב אחיו.

אבל אחד שנזדמן לו להציל. חייב להציל. חייב להפסיק ללמוד ולהציל.

וזו מצווה גדולה.

אבל מי שעסוק בתורה, זו דרגה יותר גבוהה.

תלמוד תורה כנגד כולם, אתה אומר את זה כל בוקר.

זה לא סתם מילים.

ותלמוד תורה כנגד כולם.

איך פעם אמר לי מרן הרב שטיימן?

הוא אמר לי שהיום יש יהלומים מתחת לרצפה ואנשים מתעצלים להתכופף לאסוף אותם.

כל רגע של תורה זה עולמות,

אנשים מתעצלים ללמוד, אין להם כוח, מחפשים ללכת, לצאת, לטייל, העיקר לא.

יהלומים, כל רגע של תורה, תלמוד תורה כנגד כולם.

תלמוד תורה כנגד כולם?

כל רגע של תורה זה עולמות.

זה מאוד קשה, אבל מאוד קשה. מה קשה?

כן.

נכון.

הוא לא מפסיד את השכר.

כן.

זה מה שהשם עושה. נכון, נכון.

נכון, הוא צריך לעשות את זה.

אז זה לא קשור למפסיד.

אז אני אומר, למה ירד לו?

כי כרגע הוא הפסיק מעצם הלימוד.

הוא היה מחויב לעשות, זו לא סתירה.

יש דבר, אני הוצאתי ספר על מגילת אסתר.

כל הפסוקים במגילה.

אוצרות שלמה, שם אני מעריך, שם אני מעריך. באוצרות שלמה על מגילת אסתר, הוצאתי על כל המגילה.

פירוש של כל פסוק, פסוק בהרחבה.

שם אני מעריך על הנקודה הזאת מאוד, אני מביא חז'לים שיש דברים, וזה איש תז,

שהתז אומר,

שהוא מעריך על הנקודה הזאת, שאם אדם,

אדם שהוא שקוע בתורה, אז הקדוש ברוך הוא לא מביא לו, לא מסובב לו,

שיגיע לו הפרעות אפילו של הצלה.

אם אדם הוא שקוע בתורה כל כך חזק, אז הקדוש ברוך הוא לא מסובב לו אפילו דברים כאלה.

יש דברים שחייבים להציל, אז זה מסובב לבן אדם.

אבל זה לא קשור לחלק של תלמוד תורה, אחת שהוא המשיך... לא היה שקוי, אתה אומר. לא, היה שקוי. אני אומר, בדרך כלל, בדברים האלה, שאדם,

זה מה שרב חצקל אמר להוא, אתה היית בישיבה, לא הלכת על הים,

היית שקוע בתורה, אתה, המעלאה שלך יותר גדולה ממי שהלכנו שם.

לא סיבבו דבר כזה, זה דבר גדול להציל.

כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הוא הציל עולם מלא.

אי אפשר חס ושלום שלא, חס ושלום אנחנו מורידים בדרגות האלה.

בדרגה של מי שמציל זה עולם שלם,

אבל תלמוד תורה זה מעל הכול, מי ששקוע בתורה. אבל אדם שמציל נפש של תלמיד חכם,

אז לא רק שהוא הציל נפשו,

כל התורה של התלמיד חכם הזה היה חס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס וחס ו

אתה צריך לדעת עוד דבר, וזה מה שהחזונאי שכותב באגרות,

שאתה חושב שתלמוד תורה זה רק מעשה שלי.

החזונאי שאומר, באגרות שלו,

כותב החזונאי שיש תמיד שרי חוץ ושרי פנים.

יש כאלה, והוא מסביר החזונאי שיש כאלה היום, למשל, אפילו בחזרה בתשובה.

הוא אומר, יש כאלה שמחזירים בתשובה.

או יש כאלה שנלחמים בצבא ומצילים.

אומר החזונאי, אלה שלומדים תורה בהתמדה בבית מדרש,

הם השרי פנים,

הם משפיעים על כל העולם בתורה שלהם, שהם יתחזקו.

ואלה שמחזירים בפועל בסוף הם השרי חוץ, הם קוצרים את הפירות.

הם מדברים ומחזירים אותם בתשובה, זה רק בכוח אלה שלמדו תורה.

אותו דבר אומר החזון איש, כל אחד שבאמצע תוספות מציב שתי חיילים בחזית. חזון איש שכתב את זה, למה? כי הכוח של התורה, אתה חושב שזה רק על מה שלמדת, לא.

הכוח של התורה, שכל אחד לומד,

זה השפעה על כל העולם, זה לא רק השפעה עליך,

זה השפעה על כל העולם. הזכות של התורה היא נותנת יותר ממה שאתה חושב שדברים אחרים נותנים.

וזה לא משפיע רק על הלימוד שלי.

וזה אומר החזון איש באגרות.

השרי פנים, אלה שלומדים את התורה כל הזמן,

כן?

הם אלה שמשפיעים על כל הבריאה, הכל על כל הבריאה.

זה תלוי גם בלי תורה. יש תורה שהאיש, ארבעת המחצבות יש תורה של החזונית.

הוא גם לומד וגם מרזים, הרב אמנון.

אבל מה שהוא מדבר זה גם, הוא גם מדבר תורה. מה הוא מדבר, אתה חושב? היה עדיף שישב לפי... אבל גם הוא מדבר, מה שהוא מדבר, הוא מדבר תורה.

הוא מסר, פעם אמרתי, דיברתי על זה, הוא מוסר נפשו בשביל כלל ישראל.

זו המסירות נפש שלו. הוא יכל לשבת ולגדול ולראות עוד יותר ועוד יותר,

וזו המסירות נפש בשביל כלל ישראל.

ועל זה זוכה, הוא מוסר נפש על זה,

ועל זה הוא זוכה.

יש גם עוד דבר,

אז אני אגיד לך על זה, וכבר פעם מרן הרב שטימן אמר את זה למישהו.

יש אנשים שכל אחד יש להם את הכישורים שלהם, יש לו כל אחד ייעוד בעולם.

יש אנשים שיש להם כל אחד ייעוד שזה נתן להם בעולם.

יש כאלה שהייעוד שלהם זה כמו שהוא נתן לו את הכוחות המיוחדים האלה גם להחזיר. לא כל אחד יכול להחזיר.

יש אנשים שהייעוד שלהם ללמוד כל היום גמרא. יש כאלה שהם אנשים שתלוי בייעוד של בן אדם.

והשם יכוון את האדם לייעוד שלו.

ולכל אדם יש את הייעודים שלו.

אבל יש את הייעוד.

התשבורות צריך, כל אחד יש לו חלקים בייעוד,

מה הוא בא, מה הוא מיועד לעשות בעולם הזה.

אתה מבין? ולכל אחד.

זה היה מסירות נפש שלו.

זה מסירות נפש שלו, וזה היירוד שהשם רוצה.

אז יש לו את המסירות, על המסירוס נפש הזה עצמו הוא מקבל שכר.

נכון, נכון. ועל זה כתוב שהוא זכה הרבה מרדכי, תראה, זה אני מעריך בספר של מרדכי אסתר.

נכון, כל עם ישראל קוראים את המגילה,

והמגילה זה גם תורה בזכותו.

כל מגילת אסתר.

לא, לא בדרך כלל, אם הוא באמת חייב.

זה ודאי, אף אחד, הוא חייב, אסור לעשות, חייב להפסיק בשביל להציל.

זה אמרתי, רק אמרתי שמי שלא,

אחד ששקוע בלימוד, לא מגיע למקומות שם, לא מגיע לים להציל, זו המעלה שלו יותר גדולה.

אבל אחד שכבר הגיע לים, ודאי, ואתה באמצע משנן משנה, ואתה רואה מישהו טובה, תעזוב את המשנה ואתה חייב להציל אותו.

רק עדיף לך אם היית נשאר ללמוד מאשר נשאר לטייל

ולהיות שם.

אפילו שאתה בדרך בין להם לדבר,

אבל אם אתה צריך להפסיק,

זה היה עדיף.

וזה הכוח של תלמוד תורה, רבותיי.

תלמוד תורה כנגד כולם, זה, מה?

כתוב אחד הם ערבים ואחד הם ערבים,

ואיבד שאחד הם יבוא לשמיים. נכון.

אבל לא משנה עכשיו למה אני פחות או למה אני יודע. לא, מה זה אחד עממית? אחד יבוא ויגיד, אני אחד עממית, אני ללמד חצי שעה ביום וזהו.

אוי ואבוי, ישתבעו אותך לביטול תורה.

מה זה?

אחד הפשט הוא, אחד צריך, אדם צריך לחיות את החיים שאיך, אדם, איש כאלה שעובדים, צריכים פרנסה לבית.

אז צריכים, אז השעות של העבודה שלך זה פרנסה, בסדר.

יש לך שעות שאתה צריך לקבוע עתים לתורה.

בשעות שקביעים לתורה אתה חייב לקבוע. אתה צריך גם לאכול וגם לישון להתקיים, אדם צריך את זה לעצמות היום.

אבל בשעות של לימוד אתה חייב כמה שאתה יכול ללמוד.

אתה צריך לסדר לעצמך, אני צריך לנוח כך,

צריך לאכול כך ואני מביא פרנסה הביתה כך.

בשעות האלה אתה צריך, אבל אחד שתמיד יגיד,

אחד אדם אמיתי, אני חצי שעה אלמד וילדך לישון שעתיים. ביטול תורה, מה זה ילדך לישון כל היום?

מה זה אחד אדם אמיתי? אחד אמיתי שהפשט הוא שהוא לא יכול בגלל המצב שיש לו.

אז הוא לא אשם כמו אחד אמרבה.

עליו תביעה.

כי הוא יש לו זמן, לך יש לו פרנסה,

הוא יש לו ביטחון,

יש לו דברים אחרים, לך אין את זה.

אז כאמור, אתה לא, אין עליך תביעה.

אבל לא שהפשט הוא אחד עממית, אני אעשה כמה שאני רוצה וזהו, חס ושלום.

יש ביטול תורה.

האדם חייב על ביטול הרשש, מה שהוא כותב דברים נוראים.

הרשש, בהקדמה שלו,

בזה, לפני התקיעות, מה שהוא מדבר שם חזרה בתשובה בראש השנה,

הדבר הכי נורא הוא מדבר עליו שם, זה ביטול תורה.

הוא מביא שם דברים נוראים, לא זה הזמן לדבר על זה, אבל הוא מעריך באריכות גדולה מה זה ביטול תורה, אתה מפסיד עולמות.

תלמוד תורה כנגד כולם.

תלמוד תורה זה החיוב הכי גדול שיש, כנגד כולם.

ואדם מנצל, כל רגע של ללמוד תורה הוא מחיה את עצמו ומחיה את העולם.

אז זה גם חייב להיות מטריד.

אז אני אומר, אדם צריך ללמוד, ודאי להטמיד כמה שיותר. כל אחד לפי כוחותיו בדברים שלו, אתה לא חייב ללמוד,

אחד שקשה לו ללמוד גמרא, שילמד משנה, שילמד חוכמה, אבל הוא צריך ללמוד, להיות שקוע.

כל רגע של תורה זה עולמות.

אנחנו לא חיים את האמונה הזאת,

אבל זה חזל אומרים, תלמוד תורת כנגד כולם,

אז ודאי שהאדם צריך.

רק יש כאלה שצריכים לנביא פרנסה,

זה משהו אחר,

אז מותר להם לנביא פרנסה.

אבל גם בשלוש, אבל גם בשלוש צריך לנוח, אז תשומי את ההפסקות האלה. ודאי צריך לנוח, לכן אני אומר, אחד שבישיבה,

למשל, אחד שבישיבה הוא בכולל,

אז החיוב שלו זה בשעות הכולל והישיבה.

יש לך הפסקות של ישיבה,

שפקת צהריים, שפקת לילה, עד 11,

הסדרים זה החובה שלך. גם הסדרים, זה נתנו שאתה יכול לנוח. נשמע עליהם, אתה ממשיך הלאה להתמיד.

עכשיו, אדם שהוא כן דברים עושה, אז הוא צריך לסדר לו את היום, לפי הכוחות.

צריך מנוחה, צריך אכילה, צריך שתייה, צריך שחרור, אבל לשעות שקבועות, שאסור לך להפסיק אותן.

יש חיוב תלמוד תורה,

ותלמוד תורה זה כנגד כולם.

תלמוד תורה כנגד כולם.

וזה ודאי שיש את החיוב הזה. יותר מזה, אני אגיד לכם, יש גמרא.

תלמוד תורה זה המצב שם ביטול תורה.

מי?

זה שחזר מהים. כן, זה מלבד זה.

שזה עשה תורה, זה ודאי.

יש גמרא,

שאולי אנחנו נדבר על... אתם יודעים שדוד המלך, רבותיי,

עבר המון תלאות, דוד המלך.

דוד מלך ישראל עבר המון המון תלאות.

ובאחד הבריחות של דוד המלך שהוא בורח,

היה מצב שלא היה לו מה לאכול.

היה רעב ללחם.

אז הוא הגיע לכהן גדול, נבי עיר הכהנים. הוא הלך לכהן גדול.

והוא אמר לו, אני... הוא ראה אותו, הוא, חתן של המלך שאול.

הוא לא ידע שדוד בורח משאול, ששאול רוצה להרוג אותו.

אמר לו, אני חייב לאכול משהו, פיקוח נפש, אני והאנשים שלי. אין לנו אוכל.

אמר לו, אין לי אלא לחם הפנים.

יש בית המקדש, לחם הפנים.

בוא אני אתן לך לחם הפנים.

נתן לו כיכרות שלחם הפנים, של הכהנים.

היה מותר לדוד, זה היה פיקוח נפש. דוד אכל עם האנשים שלו את הלחם הזה.

הוא אמר לו, אני צריך גם חנית.

אז הוא נתן לו חנית. כתוב שם שהיה תלויה בבית המקדש. תראו את הרדק.

הרדק בנביא, תראו שם שהוא מעריך שאת החרב של גוליית

תלו בבית המקדש, לזכר הנס.

אז הוא הביא לו את החרב הזאת של גוליית.

הוא הביא לו את החרב של גוליית.

ואחרי זה גם מבואר בגמרא,

בנביא, תראו, מבואר בנביא שהוא שאל לו גם בהורים ותומים, שאין נשאלים אלא למלך.

אבל הוא ידע את חתן המלך, במלחמו של המלך.

אחרי זה דוד המלך

אומר לאנשים שלו, תראו, דוד בורח ממני,

קשרתם עליי קשר, תראו את הפסוקים.

דוד המלך אומר, האם קשרתם עליי איזה קשר נגדי?

אף אחד לא מגלה לי איפה דוד המלך.

אז בא דואג האדומי

ואומר למלך, אני יודע,

ראיתי את הכהן הגדול נותן לו לחם,

נותן לו חרב, נותן לו הכול.

שמע את זה, שאול קרא לכהן גדול.

אמר לו, מה אני שומע, נתת לו כך וכך?

אמר לו, למה לא? החתן של המלך.

אמר לו, מה, אתה לא יודע שהוא בורח ממני ואני רוצה להרוג אותו? אמר לו, מאיפה אני יודע?

החתן של המלך, אני צריך לתת לו.

שאול לא רצה להאמין לו, שהוא לא ידע.

אמר לו, אתה חייב מיתה, אתה וכל נביר הכהנים וכל הילדים ואנשים וטף. הוא אמר לאבנר בנר להרוג.

אבנר בנר לא רצה להרוג, אמר לו המלך, אני לא חושב ש... לא?

פה נגד ההלכה,

נגד ההלכה הוא לא שמע למלך. זה לא נקרא מורד המלכות,

כי ההלכה, הוא אמר לו, הוא לא ידע, אסור להרוג אותו.

הוא לא ידע.

ואותו דבר אמסאל גם לא רצה להרוג אותו.

ראה שאול, שאף אחד לא רוצה להרוג אותו,

אמר לדואג האדומי, אתה סיפרת לי את זה שהוא נתן,

אתה תהרוג אותם.

דואג האדומי הרג את כל הכהנים,

מעולל ועד יונק, ילדים, תינוקות הוא לא השאיר.

רצח ברברי של כל הילדים של הכהנים,

נשים, ילדים.

את כולם הוא השמיד. רק אחד נשאר וברח אל דוד המלך.

אחד מהם הצליח לברוח.

והוא סיפר את זה לדוד המלך, את כל מה שקרה.

בואו תראו מה הגמרא אומרת בסנהדרין.

יש גמרא בסנהדרין כובב כמדומני, כובב, בואו נראה עוד רגע.

אומרת הגמורה.

איך מה?

איך זה קרה שדוד המלך לברוח? לא, דוד לא ברח, דוד היה הפוך.

כהן אחד מהם הצליח לברוח,

הוא בא לספר לדוד את זה.

דוד כל הזמן היה בבריחה מהם.

פה שאול הלך לקרוא לו, הם לא חשו שיש בעיה, הם באו.

הם לא ידעו, באמת, הכהן גדול לא ידע את זה.

הכהן גדול לא ידע שהוא בא.

בורח ממנו.

הם באו לטומאה, לשאול, לא חשבו שהוא יעשה להם דבר כזה.

ולכן אבנר בן נר לא רצה כלום. מה? זאת התביעה גם על דוד, הוא לא אמר על כל זה,

הוא לא בורח.

אולי היה נותן לו, הוא היה פיקוח נפש, אין עליו שום תביעה.

הוא היה פיקוח נפש, היה צריך לאכול. הוא היה מצב של פיקוח נפש, הוא אכל אפילו לחם הפנים.

הוא היה אומר לו שהוא בורח, הוא לא היה נותן לו.

ומה הוא רצה ל...

מי בסרט להרבותם?

אה?

הוא לא עשה שום דבר, הם אחזו שלא ככה, אשר הוא לא עשה להם כלום.

לא, זה לא מורד, כי הם אחזו על פי דין, הם אמרו שהם מאמינים לו,

לכהן גדול.

אז זה סתם להרוג אותם, זה לא על פי דין.

אומרת הגמרא,

שימו לב מה הגמרא אומרת.

אומר אביט צחוק, מה הפשט בפסוק, מה ידכתיב

ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקיי?

אומר לו הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע.

מה לך לספר חוקיי? מה אתה לומד את התורה שלי?

כשאתה מגיע לפרשת מרצחים,

מה אתה דורש?

שהוא לא תרצח, כתוב אצלי בתורה.

מה אתה דורש? דרשת, רצחת את כל נובי רכוהנים,

נשים, ילדים, את כולם.

מה אתה דורש? אתה מגיע לפסוק הזה.

אומר לו הקדוש ברוך הוא עוד.

כשאתה מגיע לפרשס, מספרי לשון הרעה, מה אתה דורש?

סיפרת לשון הרעה,

שגרם כזה נזק לשאול, שהוא גזר, אמר לך להרוג אותם. איך אתה דורש את הפסוקים האלה?

אז מה לך לספר חוקיי? מה אתה לומד את התורה שלי בכלל?

בא לך לספר חוקיי? הרגת את כל נוב.

עכשיו אני רוצה שתדעו מי זה דואג האדומי.

בואו תראו, כשדוד המלך הוא בא לספר לו את כל זה,

מה דוד המלך עושה?

דוד המלך מתפלל דבר נורא, שימו לב לקדוש ברוך הוא.

אומרת הגמרא,

עומר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, ימות דואג,

תהרוג עכשיו את דואג, תראה איזה רוצח הוא, דואג האדומי.

אנא הקדוש ברוך הוא, דוד המלך מתפלל לקדוש ברוך הוא,

כשהבחור הזה מספר לו, הכהן שניצל,

ומתפלל דוד המלך,

הקדוש ברוך הוא, אנה תהרוג את דואג האדומי.

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

אומר לו הקדוש ברוך הוא, חיל בלה ויקיענו.

מה הפשט?

חיל בלה אומר את הקדוש ברוך הוא, חיל בלה ויקיענו,

אמתן לו, אני לא יכול להרוג אותו עד שישכח את התורה שלו. הוא למד הרבה תורה.

אז חיל בלה עד שהוא יתחכה,

עד שהוא יקיע את כל התורה.

כשהוא ישכח את התורה,

אני יכול להרוג אותו. כל זמן שהתורה אצלו, אני לא יכול להרוג אותו.

תראו מה זה כוח של תורה.

אדם רוצח,

מספר לשון הרע, אבל הוא למד הרבה תורה. דויג האדומי היה תמיד חכם גדול.

אומר לו הקדוש ברוך הוא,

אני לא יכול להרוג אותו. המתן עד שתשכח תורה מפיהו.

חילבלה ויקנו עד שתשכח ויוציא את התורה.

רק אני רוצה לפניכם, אמר לו דוד המלך, אבל כן.

חילבלה ויקירים.

מה אתה מתכוון?

איך הוא אומר?

תמיד החכילבלה, אם לא, חילבלה. חילבלה.

זה רק לדרשה.

נכון. אז הגמרא דורשת את הפרשו, מה זה? חכה עד שהוא יקיא את זה.

עד שהוא יקיא את כל מה שהוא למד,

שיקיא את זה.

שישכח את התורה, אז אני יכול להרוג אותו.

בואו נראה מה הוא למד בעצם. בואו רק תראו מה הגמרא,

יש המשך למטה בסוגיה.

מה היה דואג האדומי? שתבינו.

אומרת הגמרא, עומר רבי יצחק, מה ידכתיב? איה סופר ואיה שוקל.

מה זה איה סופר?

סופר את כל אותיות שבתורה.

היה דואג האדומי, סופר את כל אותיות שבתורה.

אתם יודעים מה זה היה? בעל פה ידע את כל האותיות של התורה.

אומרת הגמרא, שהיה בוקי בחסרות ויתרות.

שוקל כל אותיות שבתורה.

תראו מה למה ממשיכה הגמרא ואומרת.

היש שיקל ששוקל כל קלים וחמורים, הוא היה שוקל כל קל וחומות שבתורה.

אומרת הגמרא שהספר שלוש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באוויר.

מה?

ארבע פירושים בראשונים.

רש״י מתחיל פה, מה זה מגדל הפורח באוויר?

זה אחד הפירושים של רש״י

שזה הל״מ,

מה שלמעלה מן הל״מ,

למה היא כפופה?

או מגדל הפורח באוויר, אומר רש״י זה נכנס לארץ העמים,

סוגיה שזה נכנס לארץ העמים בשדה, תיבה ומגדל.

פירוש שלישי, מגדל הפורח באוויר זה הנושא של כישוף.

מה שרבי עקיבא לימד אז עם הנטיות, את רב לזר,

כל הנושא של כישוף. והמגדל יש רביעי, זה שרוב הראשונים לומדים את זה, מגדל הפורח באוויר,

זו הסוגיה של אוהלות, הסוגיות הכי קשות.

זה סוגיה באוהלות, פרק ד', כל הסוגיה של מגדל הפורח באוויר.

ארבע פירושים פה ברשי.

הוא היה שולט בהכל,

כי בכל התורה כולה.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, תן לו עד שישכח את התורה, ואז אני יכול להעניש אותו.

ואז התפלל דוד, אנא הקדוש ברוך הוא, אז תעשה שהוא ישכח את התורה מיד.

אומר לה קדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

תשכיח אותו מיד, אל תמתין, כן? אל תם,

זה הוא אמר לו, תתפלל דוד שהקדוש ברוך הוא,

תמהר ותשכיחנו, אומר רשי. אל תמתין לו עד שישכח לבד, אומר רשי,

אלא תמהר ותשכיחנו.

התפלל דוד למלך, לקדוש ברוך הוא, תמהר, שישכח את זה כדי שהוא ימות מהר,

ככה באמת אחרי זה מיד הוא שכח ואחרי זה הסיפור איך שהוא מת צעיר וכו', גם דואג האדומי.

אז יכל, תראו מה זה כוח התורה, אדם שמרצח, אדם הכל, אבל יש לו כוח לימוד תורה, אי אפשר.

הוא רשע, הוא הכל, אבל הוא למד הרבה תורה.

אז למה הוא לא יצטרך שיחזור בתשובה?

מי?

אחרי שהוא רצח ככה אנשים, זה מידות רעות, זה נושא בפני עצמו.

רצח כל נוביר הכוהנים,

אמר לקדוש ברוך הוא,

אל תמתין לו, שישכח את התורה ויוכל להרוג,

ושיוכל וימות.

ואומר רבי צחוק, זה מה שאנחנו צריכים לקחת מהגמרא הזאת.

ואומר רבי צחוק, מה ידכתיב?

רבי צחוק ממשיך ואומר,

ופה זה החידוש שצריכים לדעת את זה, חשוב מאוד.

זה חמרה, שהוא מתח את כל נובי הכוהנים,

כן, כן.

למה?

אז יש בזה מחלוקת, יש, האורחיים הקדוש אומר שמי שיש לו בחירה,

האורחיים הקדוש אומר מפורש,

שמי שיש לו בחירה יכול להרוג מישהו אפילו שלא נגזר עליו מיטה.

יכול להיות שלבן אדם לא נגזר מיטה,

בעל בחירה יכול להרוג אותו.

בזה האורחיים הקדוש מסביר את הנושא שהם שמו אותו האחים בבור.

מה רצו להציל אותו? הרי הבור מלא, נחשים ועקרבים.

הנחשים והעקרבים יהרגו אותו.

מה הם שמו את יוסף בבור?

אומר האורחיים הקדוש, כי אם הם היו הורגים אותו, להם יש בחירה,

אז יכול להיות שלא מגיע לו.

ואז אפילו שלא מגיעה לו המיטה, הם יכולים להרוג בן אדם על ידי בחירה.

אבל הנחשים והעקרבים, חיות לא יכולים להרוג בן אדם אם לא מגיעה לו המיטה.

ואז זרקו אותו לבור, כך כותב האורחיים הקדוש.

אז אומר האורחיים הקדוש,

שאדם שיש לו בחירה יכול להרוג מישהו אפילו שלא נגזר עליו.

ומצאנו לזה רבנו כהנן מפורש של הסוגיה בחגיגה דף ג', כידוע,

על מרים, שהשטן הלך להרוג את מרים ההיא,

מגדלת שיער, והוא רק את המרים השנייה וכו' וכו'.

כתבתי על זה בספר על עבודה זרה שלנו, משנת שלמה,

אריכות גדולה, ראיות לאורחיים מהרבה הרבה מקומות,

הבאתי ראיות לאורחיים הזה מכמה וכמה מקומות בשאס,

למרות שרב חיים ולושינר חולק.

רב חיים ולושינר כותב שלא שייך להיות,

אם לא נגזר על בן אדם, אפילו אדם עם בחירה לא יכול להרוג אותו.

כך כותב רב חיים ולושינר,

אבל הבאנו הרבה ראיות כמו אורחיים, מראשונים ומעוד ומפסוקים,

שגם אדם שלא נגזר עליו מיתה,

אם

זה אדם עם בחירה, יכול להרוג אותו.

אני פעם דיברתי על זה, אני חושב באיזה מקום פה,

ויש גם תוספות בבבא קמא,

באזור הדפים פ' ומשהו כמדומני,

בבבא קמא יש תוספות שלגבי ורפו ירפא.

אז כתוב בגמרא שם, ורפו ירפא, מה זה? הגמרא דורשת שמכאן ניתנה רשות לרופא לרפות.

ורפו ירפא.

מכאן שניתנה רשות לרופא לרפות.

תוספות שם, מה זה ורפו ירפא?

ורפו, מכאן שגם ניתנה רשות לרופא, מה זה ורפו ירפא?

מספיק ורפוא לבד.

אז אומר תוספות שיש

חולי הבא בידי אדם ויש חולי הבא בידי שמיים. כלומר, הייתי אומר שאפשר לרפות רק חולי שבא לך בידי אדם.

מישהו נתן לך מכה, סכת החולי.

אז פה אתה יכול לרפות, אבל חולי שהשם נתן לך,

מה אתה הולך לרפות אותו, הרופא?

השם נתן לו בן אדם מחלה, אתה מרפא לו אותו?

אל תרפא אותו, השם נתן לו את המחלה.

ורפו ירפא, שגם מה שהשם נתן לך אפשר לרפות.

פעם הלכתי, שהלכתי, כשהייתי עוד בחור בפונוביץ', צעיר,

שהייתי מאורס, הלכתי לבקר את

ראש ישיבת פונוביץ', רב אורך דוב פוברסקי.

הוא היה, סידר לי את הקידושין, אז הלכתי לבקר אותו. הוא היה, עשה אז ניתוח של קילה.

אז הלכתי לבקר אותו. אז הוא דיבר איתי על רפואי רפיא אז, על התוספות הזה.

ואז הוא אמר לי, מה פשוט בתוספות?

הרי גם רפואה בידי אדם,

זה הכל מידי שמיים.

מה זאת אומרת?

ורפו ירפא למה שתיים?

פחד, הייתי אומר, שאני יכול לרפות רק מה שבידי אדם.

אבל מה שבידי שמיים לא יכול לרפות. בא הפסוק השני, שגם מה שבידי שמיים אתה יכול לרפות.

מה זה בידי אדם? גם בידי אדם זה בידי שמיים. מי שנותן לי מכה, אם לא נגזר עליי, לא ייתן לי.

אז אמר לי, רב ברליניה, ראי מהתוספות הזה לא אמר לך עם הקדוש.

שאיפה שיש לך בחירה,

אז אפילו שלא נגזר עליך,

אפשר להר.

פלא, אז זה הפסוק הראשון, אז בידי אדם הפשט הוא, זה לא קשור לשמיים,

אין, זה לא היה גזירה על זה, זה בידי אדם.

ועל זה הפסוק שהייתי יכול לרפות לבד, אבל אולי מה שהקדוש ברוך הוא נתן למישהו במחלה, אי אפשר לרפות,

לכן צריך ורפו ירפא, כן?

אז זה מכל מקום, זה אריכות בפני עצמה, אריכות גדולה הנושא הזה.

בעניין הזה של ורפו ירפא, זה נושא אריכות גדולה מאוד,

שאדם שיש לו בחירה, אז אפילו שלא נגזר לכאורה מהחיים,

אפשר לתת לו. אבל זה עצמו, אבל גם הוא יש קירה. מה?

כן,

התכוונתי להגיד,

אם מישהו מתכנן להרוג מישהו בכוונה, אז הנרצח אפילו שלא נגזר עליו, הוא יכול להרוג אותו.

זה בחירה, אבל אם אדם פתאום נעשה תאונה בקיר,

אז זה לא בכוונה אתה עשית את זה,

או חיה, או כל דברים האלה, או סתם תאונה שלא בכוונה.

איפה שזה בכוונה בחירה, מישהו מנסה לעשות, מישהו להרוג אותו,

אז זה נקרא שבעל בחירה,

אפשר להרוג, הוא יכול להרוג מישהו אפילו שלא נגזר עליו. זה ארוח חיים הקדוש.

ועל זה רב חיים וולוז'יני חולק. תראו,

בשנת שלום העבודה זרה, אני מעריך המון המון בזה, לא זה הזמן שלנו.

גמר המעשה, זה רק הקדוש ברור, הוא קובע בסוף.

מה המעשה? מה זה גמר המעשה?

זאת אומרת, אם אדם רוצה לרצוח בן אדם... אז אמרתי לך, שזה מחלוקת, ארוח חיים אומר לא כמו שאתה אומר.

ארוח חיים הקדוש, קודש קודשים, אומר לא כמוך.

אומר ארוח חיים הקדוש.

אז אני מסביר על מה, אומר ארוח חיים הקדוש. רב חיים וולוז'ינר חולק עליו,

אבל זה ארוח חיים הקדוש.

ארוח חיים הקדוש אומר שאפילו שלא נגזר.

כן?

אז מפורש באור חיים הקדוש.

שנייה, כשקין הרג את הבל נגזר על הבל שהוא יהרוג אותו, או שזו הייתה החלטה של קין?

מה? כשקין הרג את הבל. אז זה פיזי לא נגזר עליו, זה רצון שלו.

קין שהוא הרג את הבל, זה לא נגזר עליו.

לפי האורחיים זה רצון שלו, כן?

טוב, אני רואה שהגיע כבוד הרב בן יאיש, אז אני אסיים בכבוד, כבוד הרב.