---

http://live.shofar-tv.com/videos/3446
30-12-13
"...אל יעקב ואל שדי" איתא במדרש רבה, אמר לו הקב"ה למשה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, חבל על אלה שאבדו ולא נמצאים, הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מידותי. אמרתי לאברהם "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" ביקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מידותי, אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתננה, ביקש לשתות מים ולא מצא ולא הרהר אחר מידותי, אמרתי ליעקב "והארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה" ביקש מקום לנטות אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה כסיתא, ולא הרהר אחר מידותי, ולא שאלני מה שמי כשם ששאלת אתה, ואתה - תחילת שליחותי אמרת לי מה שמו, ולבסוף אמרת "ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה".
קשה לכאורה להבין מה הקובלנא על משה רבינו ע"ה, מה חטא בזה שהתאונן לפני הקב"ה על בני ישראל הנתון בצרה גדולה, ועל קושי השעבוד ההולך ומחמיר מיום ליום, האם זה דומה לענינים של האבות שהם לא הרהרו אחר מידות ה' בחייהם הפרטיים, באופן כזה בודאי גם משה לא היה מתרעם, והיה מקבל באהבה ובשמחה את היסורים. לא כן בצרות הכלל, דוקא אז אסור למנהיג לעבור בשתיקה ולקבל באהבה את צרות עמו, אילו היה שותק היה חוטא, כי איך המנהיג יכול לראות באבדן עמו? וזה רצונו של הקב"ה שיעכבו אותו, כמו שאב שמכה את בנו רוצה שאחרים יבואו ויעכבו אותו, כי הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, למה הוא נתן הקב"ה כח לצדיק לבטל? זה רצונו.
וכן כשבני ישראל חטאו בעגל אמר משה, "למה ה' יחרה אפך בעמך" ולא מצינו שהקב"ה התרעם על זה.
ונראה לומר שהטענה למשה לא היתה על שצעק על צרת עמו מתוך מרירות הלב, אלא על הביטוי, "למה הרעות לעם הזה", אמר לו הקב"ה, אתה מהרהר אחר מידותי, כי במידות של הקב"ה אין רע, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. כשצעק לקב"ה "למה יחרה אפך בעמך" לא התרעם הקב"ה, כי הצדיק צריך לצעוק ולבטל הגזרות, אבל מה שאתה אומר, למה הרעות, שעשיתי רע, בזה אתה מהרהר אחר מידותי. האבות הבינו כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ואתה מהרהר אחר מידותי שאני עושה רע, זו הטענה על משה רבינו.
"והנה ארחות ישמעלים וגמליהם נושאים נכאות וצרי ולוט", ומפרש רש"י, למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרם של הצדיקים, שאין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ואיתרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים, ליוסף נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע, על זה אמר הסבא מקלם, רבי שמחה זיסל זצ"ל, רואים מזה עד כמה היסורים ניתנים בחשבון ובמידה. יוסף סבל יסורים נוראים, והצער הזה של ריח רע לא היה מגיע לו, עשה הקב"ה שערביים הללו שדרכם לשאת דברים שריחם רע, שעכשיו ישאו דברים שריחם טוב, שלא יוזק מריח רע, כי מה שאדם לא צריך לסבול - אינו סובל אפילו כל שהוא. גם בתוך הגזרה שצריכים למכור אותו ולהביא אותו למצרים כעבד, גם בתוך זה יש דקדוק מה שלא מגיע לא מקבלים, לא מגיע לו להריח ריח רע, אז מסדרים לו במיוחד ארחות ישמעאלים שנושאים בשמים, שכל הדרך יהיה לו בשמים, בתוך הגזרה של המכירה והעבדות - בשמים.
הרב ניימן זצ"ל אומר, ידידי הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם זצ"ל הראה לי דבר נפלא בענין זה. כשבני ישראל ביקשו בשר, הקב"ה אמר "התקדשו למחר" ומפרש רש"י, הזמינו עצמכם לפורענויות, אתם מבקשים בשר הא? לא מספיק המן וכל ההטבות שאני נותן, אתם מבקשים בשר, אין בעיה, תתקדשו למחר, תזמינו את עצמכם לפורענויות, תתכוננו מה יהיה מחר. ובכל זאת כתוב, "וכאמתיים על פני הארץ", מפרש רש"י שהיו פורחות בגובה עד שהן כנגד ליבו של אדם, כדי שלא יהיה טורח באסיפתן, לא להגביה ולא לשחוט, השלו עף, באיזה גובה? אמתיים, מטר עשרים בערך, שבן אדם תופס אותם בידיים ולא צריך לא להתכופף ולא להגביה, הם מקבלים עונש עד שיצא הבשר מהאף שלהם, כמו שאומרים, ויהיה להם לזרה, אבל להתכופף לא מגיע להם, שמעתם בתוך היסורים להתכופף לא מגיע ולהגביה לא מגיע להם, אע"פ שהקב"ה גזר עליהם כליה, כליה! מחמת אותו דבר עצמו בכל זאת, מה שהם לא צריכים לסבול דאגו בשמים שלא יסבלו, עד כדי כך שלא יהיה להם טורח באסיפתם. אתה שומע? זה כמו שמוציאים בן אדם להורג בגרדום, במקום להוליך אותו בשלשלאות של ברזל ברגל מאה מטר, מסדרים לו מרצדס עד לגרדום, כי לא מגיע לו, אתה מבין, ללכת ברגל ולסבול.
ואני מוסיף על זה כי ממכירת יוסף ומפרשת בהעלותך זו למדנו, שהקב"ה נותן לאדם יסורים ומראה לו שהיסורים הם טובים לו, והיסורים הם ממידת הרחמים, מפני שהקב"ה אוהב אותו, כי באותו הזמן הוא מראה לו שהוא דואג גם על דבר קטן שלא יריח ריח רע, ושלא יהיה לו טרחה באסיפת השלו, זה עדות שכל ה יסורים הם ממידת הרחמים, כי הוא רואה שהקב"ה לא הסיר ממנו את טובו, וכן רואים בכל צרות הכלל שהקב"ה עושה באותו הזמן עושה הרבה טובות בכדי שנבין שהכל הוא מצד הטוב והרחמים, לא יאומן כי יסופר איזה התבוננות והסתכלות זו מפליאה לראות שבתוך הדין כביכול זה בעצם יסורים של רחמים, והקב"ה משאיר סימניות שתוכל לראות הנה, זה לא דין חריף עד הסוף, זה לא דינא קשה, דין הרפה, אתה רואה שמקבל דין שבעצם מהותו הוא רחמים, מאהבתו יתברך לתקן את בריותיו שלא יבואו לפניו חייבים ששם זה גרוע ביותר כי שם אין רחמים בדין, רק פה בעולם הזה, והסימן זה מה שבתוך כל היסורים נותנים לך לבחון ולראות שלא הכל רע.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....