ביאורים ומעשים בברכת המזון על פי הרב שטיינמן זצ"ל - ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת שלום אברהם בן שמחה שרה מנוחתה עדן

מריון בת בתיה עייזה חווה רפואה שלמה ובריאות איתנה זיכרון טוב ותזכה להיות סבתא בקרוב אמן

אמן

גולץ מנגליה יען בת בתיה

איזה איזה חווה

רפואה שלמה ובריאות איתנה במהרה וזיכרון טוב אמן

ליאור בן אנג'ליקה רוחמה יזכה על זיווג הגון מהרה עם אישה כשרה בריאות איתנה וברכה והצלחה

בכל אמן

ממשיכים בעניין ברכת המזון באורים ומעשים מתוך ההגדה של הרב שטיין

מובא בספר סערת אליהו עמוד יא

ומורגלה בפומה

של הגאון

כי עדיין לא הגיעה למידת ההסתפקות

שמעתי שפעם אחת בהליכתו לקבל עליו ייסורי הטלטול והגולה

בא לעיר מצהר אחת בפולין

ויבוא לבית המדרש בליל ה' בשבוע

וילמד שם כל הלילה בעין הפוגות'.

למחרת בבוקר

אחר תפילת שחרית

שהלכו המתפללים לבתיהם

וירא והנה אישה זקנה הגישה אוכל

לאיש זקן שגיא נהור

שישב מוכתר בטלית ותפילין

ולמד בקדושה ובטהורה

ויאכל את סעודת הבוקר

ויהי בתוך האכילה

ויאמר הזקן לזקנה

ראי נא מיהו פה בבית המדרש אשר למד בחשי כל הלילה

וקולו לא ניכר לי

בטח עובר אורחו

ולפי דעתי הוא אורח הגון וקדוש מאוד

ובקשי פניו כי יאכל איתי סעודת בוקר

וכן היה

ותקרא את האורח אל הלחם הכוונה לגאון מוילנה

ולא אהבה בראשונה

באומרו כי אולי סעודה שאינה מספקת היא

אסור לסעוד אצל אדם שהסעודה לא מספיקה לו

ויפצר בו הזקן ויאמר אה

יש ויש איתנו מאכל הרבה

וישאלהו על ככה

מאיפה יש לכם כל כך הרבה שאתה אומר

תלברר שהסעודה מספקת

ויאמר הזקן

הנה אשתי הזקנה הולכת תמיד בבית הריחיים שמה לאסוף

על פי רשות בעל הריחיים את שארית אבק הקמח

אשר סביב בית הריחיים

ומזה אנו אוכלים לה שבע ברוך השם

ומתפרנסים על ידי זה גם שאר עניים על שולחני

ויאכלו שמה מהמאכל הנעשה מקמח ומים

וייעודו ויברכו להשם

ולפנות ערב

ביקש כי ישבות אצלו גם כן בשבת קודש

הסעודה הזאת שדיברנו הייתה ביום שישי בבוקר

כי הוא הגיע לשם ביום חמישי בלילה

וישאלהו גם כן על ככה

מאיפה יהיה לך אוכל בזה

ויענהו הזקן כי בשבת קודש הוא מתנהג כמנהג בעלי הבתים הגבוהים

יען

שזה דרך אשתו הזקנה להיות בבית המטבחיים של עופות

ושמה היא מורטת את הנוצות של העופות

להקל על בעל הבית

ועל כן נותנים לה בשכרה

את הרגליים

והראש מהעוף

שהמריא את הנוצות

אז יש לה ראשים של תרנגולים ורגליים של תרנגולים

ומזה תעשה שבת קודש בבשר לרוב

וקמח יש להם די

מקמח אבק הרחיים

ובעליצות נפש

שמח הזקן על התנהגותו

ויחן

וישבות אצלו הגאון

הביט

וירכי אנשים רבים מבני העניים

תלמידי חכמים

ויראי אלוהים

אוכלים וסועדים אצלו בשבת קודש

ושמחים על המאכלים

כשמחת סעודת שלמה בשעתו

ולומדים ומודים לה' ברגשי קודש

וביותר הזקן שהוא סגיא נהור לא רואה

ממש השכינה שורה עליו

מכל זה הצטער הגאון

זיכרונו לחיי העולם הבאה ואמר תמיד

בענוות רוחו

כי עוד לא הגיעה למידת ההסתפקות

של הזקן הקדוש הזה.

הרב שטיינמן אומר שעם כל פרישותו

של הגאון

מחיי העולם

והסתפקותו בלחם צר

ומים לחץ

הגאון מווילדה היה אוכל כזית פת בבוקר

וכזית פת בערב

שהוא משרה אותם

בתוך מים

עד שהלחם מתפורר כמו לציפורים

והיה שותה את זה

שלג

כי הוא לא רצה גם ליהנות מהטעם

גם אוכל מעט

וגם לא רוצה ליהנות מהטעם

זו הייתה ההסתפקות

של הגאון מחיי העולם הזה

אבל הוא ראה בזקן הזה מחייב עבורו

הוא ראה בו דוגמה חיה למדרגה גבוהה יותר של הסתפקות

אף כי בעצם ההסתפקות במועט

לא יעלה על הדעת צמצום רב יותר

הגאון מווילדה מאשר שני כזיתים לחם שרויים במים

שנהג לאכול הגאון בעצמו

אבל ברגשות האושר והשמחה שבהסתפקות לא רק להסתפק

הוא ראה אצל הזקן הזה כל כך שמחה ואושר

בהסתפקות

אז אומר הגאון שניתן לדעת על קיומו של סולם בין כמה מעלות

מידה כזו של אושר שגילה האיש בתחושה שלו

כי מתנהג הוא באכילתו הוא אומר כדרך בעלי בתים חשובים

כאילו הוא מרגיש שהוא אוכל כמו עשירי העיר

זו כבר דרגה גבוהה באמת

שאליה שאף הגאון מווילנה להגיע

הגאון מווילנה הוא היה גם רופא

כל מה שהוא היה מתפרנס

בסוף היום היה זורק מהחלון

בסומך ובוטח על הקדוש ברוך הוא שמחר ייתן לו מזונות מחדש

זה לא הסתפקות

והוא עדיין מבין שהזקן הזה במעלה יותר ממנו

למה?

השמחה, ההודאה לשם,

העליצות,

ההרגשה שהוא כמו משועי העיר

זה לא יאומן כי יסופר

עד שכל הזמן היה מדבר על זה הגאון מווילנה

נודה לך אדוני אלוהינו

אדם שאכל פת ומברך ברכת המזון

לכאורה היה צריך בברכה להודות על הפת שהוא אכל, מה אכלת? תברך על מה שאכלת

אז מדוע מזכירים בברכת המזון חסדים נוספים?

יציאת מצרים,

ארץ ישראל,

ברית,

תורה

אומר הרב שטיינמן

כשאדם מודה על חסד השם עליו להזכיר עוד חסדים

כדי לעורר ולהגביר בו את רגש ההתפעלות

כי על ידי כך הוא מעצים את ההודאה לבורא עולם

זאת אומרת יש צורך להגביר את ההתפעלות כמה השם נתני, לא רק להם נתני

הוציא אותנו ממצרים, הכניס אותנו לארץ

ברית ותורה, כל הדברים הנפלאים, צריך להודות, זה מעצים את ההודאה

ועוד יש לומר

שבעצם תמיד צריך להודות לשם על הכל

ולכן בזמן שאדם נצטווה להודות על משהו מסוים

אז הוא כבר מוסיף בהודאה את שאר הדברים

וכך מצינו במקרא ביקורים

כשאדם בא עם הביקורים,

פירות ראשונות שביקרו אצלו בכרם בשדה

והוא מביא את זה לירושלים

אז הסיבה שבגללה הוא בא לבית המקדש

זה משום ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה

זה הסיבה

להביא את הפירות הראשונים שיצאו לו, הבכורים

וכיוון שנותן הודאה לבורא עולם

הוא לא מסתפק בהודאה רק על הביקורים בלבד

אלא מתחיל לספר מארמי עובד אבי

במודל הקדוש ברוך הוא על יציאת מצרים ועל ירושת הארץ

על שנחלת לאבותינו ארץ חמדתו והורחבה ועל שהוצאתנו אדוני אלוהינו מארץ מצרים

זאת אומרת

רואים שבמקום שאתה בא להודות על דבר מסוים לשם אתה צריך להזכיר עוד חסדים וטובות שעושים לך על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת

ערב הבוקר וצהריים

יש לדקדק

למה אנחנו אומרים בנוסח של ברכת המזון

על שנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה

ועל שהוצאתנו

מארץ מצרים

נחלת הארץ אנחנו משבחים שהקדוש ברוך הוא נחיל לאבותינו

וביציאת מצרים לא מזכירים את אבותינו

אלא שהוצאתנו

האם זה נוסח מדויק זה לפי מה שצריך

אנחנו יצאנו ממצרים

אבותינו נחלו את הארץ או שאנחנו יושבים פה עכשיו

המברך היה צריך להגיד

שהוא שמח שהשם הנחיל לו

את הארץ ושהוציא את אבותינו ממצרים

ולא אומרים כך

אומר הרב שטיינמן נראה שהנוסח כאן מדויק היטב

כי אמנם גם יציאת מצרים הייתה לאבותינו ולא לנו

אבל חייב אדם לראות כאילו הוא עצמו יצא ממצרים

לפיכך אנחנו מדייקים ואומרים על שהוצאתנו

שאנו עצמנו יצאנו ממצרים שאם לא היינו משועבדים

עד היום לעולם

ועוד יש להעיר כאן מדוע אנחנו מקדימים

לשבח על נחלת הארץ

לפני שאנחנו משבחים על יציאת מצרים

הרי סדר הדברים היה קודם יצאנו ממצרים ואחר כך נחלנו את הארץ ונכנסנו

אמנם אומר הרב שטיינמן ניתן ליישב

שהבטחת הארץ לאבותינו

הייתה עוד לפני שירדו למצרים

השם הבטיח לאברהם

ליצחק בן יעקב

את הארץ עוד לפני

אולם לא ניתן לומר כן

אומר הרב שטיינמן אבל אי אפשר לומר כן

למה מאחר שהברכה והשבח כאן מכוונים

למה שהיה בפועל

ולא רק להבטחות

והוא אומר וצריך עיון

אבל יש אפשרות להסביר

כיוון שהתכלית

היא הכניסה לארץ ישראל

אז לכן מזכירים את התכלית בהתחלה

אז התכלית זה שהנחלת לאבותינו ארץ חמדת טובה ורחבה

ועל שהוצאתנו השם אלוקינו ממצרים כדי לקיים את ההבטחה הזאת

ולא רק ההבטחה אלא את התכלית

שזו הייתה התכלית סוף מעשה במחשבה תחילה

ועל בריתך שחתמת בבשרנו אומרים בברכת המזון

על שום מה במיוחד אנחנו מודים על ברית זו של המילה ומדגישים שחתמת בבשרנו

אפשר להזכיר את המילה בלי להגיד שחתמת בבשרנו למה כתוב שחתמת בבשרנו

אומר הרב יש לומר משום שאין זו סתם ברית

אלא הדבר הזה משנה את מהותו של האדם

כמו שכתב

בספר החינוך

במצווה ב'

שרצה השם יתברך לקבוע בעם

אשר הבדיל להיות נקרא על שמו ישראל אות קבוע בגופם

להבדילם משאר העמים בצורת גופם

כמו שמובדלים מהם בצורת נפשותם

שהבדילנו

לכן מודים על כך במיוחד שחתמת בבשרנו ושינית את מהותנו מכל אומות העולם

ועוד אפשר לפרש

לפי המבואר בגמרא במנחות מ״ג בשעה שנכנס דוד

לבית המרחץ

וראה עצמו עומד

ערום

אמר

אוי לי שיעמוד ערום בלא מצווה

וכיוון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו

דהיינו אף על פי שהייתה לו מזוזה בפתחו

מכל מקום הוא חיפש שתהיה לו מצווה הנראית בגופו

וכיוון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו

על זה הוא אמר למנצח על השמינית

שזוהי מצווה הנראית בגופו

על כך משבחים במיוחד ועל בריתך שחתמת בבשרנו

זאת אומרת אין בן אדם

יהודי שמל

שאין מצווה עליו קיימת כל הזמן

כתוב שפעם האור החיים הקדוש ושיירה

שרצו לעלות לירושלים

לרבי שמעון בר יוחאי להילולה

אז בדרך הם עברו במקום שהיו שם אריות

ולקראת השיירה הגיעו אריהו שניים

וחשפו את המלתחות ועמדו וכולם פחדו לא נתייבשו

ומה הוא עשה?

הרים את השמלה והראה לאריהו את ברית קודש

ובאריהו העריות ברחו

וככה הם ניצלו

ברית קודש זה לא מספיק כן צריך להיות גם שומר

כמו יוסף הצדיק

והיה לו עוד מעשה אורח עם הקדוש עם עוד אריה

שפעם אחת

הוא היה חייט שעושה זה יש אומרים מרקחת יש אומרים זה

והוא תמיד היה עובד עד שנגמר לו המעות

אז הוא עובד שהוא עושה כדי צורכי אכילה ואחר כך

יושב לומד בלי

המלך ידע

שהוא היה מומחה ורצה בגד בשביל הבת שלו לחתונה

שאומרים קראו לו בן עתר שהוא היה גם מוכר

מרקחת וכולי

בקיצור

הוא אמר לשליחים של המלך שהוא מצטער כרגע הוא לא יכול לעשות את זה

זה ייקח זמן עד שיגמרו לו מעות

באו למלך אמרו לו ככה אמרו לו תגידו לו אם הוא לא יעשה מיד מה שאני אומר אני גוזר על המיטה מכניס אותו לגובה האריות

חזרו אליו הוא לא התפעל בכלל מה שהמלך אומר ואמר

אני עדיין

נשאר בדעתי שאני לא עושה שום מלאכה בשואה שיש לי מה לאכול

טוב גררו אותו כמו שאומרים

שמו אותו באצטדיון

הרעיבו אריה שלושה ימים

והכניסו אותו באמצע הזמינו את כל הקהל

והמלך שמה כולם יושבים מסתכלים

איך עכשיו ישסע אותו הארי

והארי פתחו לו את הסורג

הוא נכנס בסערה פנימה

הגיע עד אליו

ראה את הקדוש הזה

השפיל מבטו

לא עשה לו כלום

זרקו עליו חפצים ניסו לחמם אותו שיעשה משהו זה שום דבר

כמו החתול

ואז המלך הבין את קדושתו של האיש

ומינה אותו שר אצלו במלכותו

וביטל גזרות על היהודים

וליהודים הייתה רווחה ומנוחה מכל השטויות של הגויים

בזכות אור החיים הקדוש

ועל תורתך שנממתנו הגמרא בסנהדרין ה מסופר על רב ששהה בין רועה בהמות

שמונה עשר חודש

רב

שהה

בין רועה בהמות שמונה עשר חודש

כדי ללמוד את מומי הבהמות

לדע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר

וכתב על כך החפץ חיים זכר צדיק ברכה בתורת הבית פרק זן

לכ נא וראה גודל יגיעתם בתורה

שאפילו להשיג איזה פרט קטן שנחסר להם

היו מתרצים להתבזות בתכלית הביזיון

רק כדי להשיג את הפרט ההוא

ואפילו בשביל ידיעה קטנה

היה רב מתרצה להתבזות

ולדור אצל אנשים פחותים במשך זמן רב

שאפילו לשאר בני האדם היה דבר זה ביזיון גדול

וכל שכן איש רומא מעלה כמו רב

אכן בשביל חביבות התורה היה מתרצה על הכל

אז החפץ חיים מתפעל

מזה רואים את גודל היגיעה לתורה

שאפילו להשיג פרט קטן

מה זה מום קבוע,

מה זה מום עובר בבהמות.

רוצה לראות.

לא מעתיק ממישהו אחר שאמר ככה והוא אומר גם הוא.

לא, לא, הוא רוצה ללמוד בעצמו לדעת את הדבר על בוריו מקרוב.

לא ללמוד מסכת חולין בלי לראות בהמה.

בלי לדעת איפה מקום הטרפש ואיפה מקום הריאה ואיך מה ומה זה זה ומה זה זה.

בלי מעשי

זה לא מעשי.

מה היו מתרצים בתכלית הביזיון?

למה? כי כידוע רועים בדרך כלל אנשים פשוטים וגסים, רחוקים מתורה, מיראת שמיים, מדרך ארץ.

לא כל הרועים הם כמו דוד ומשה.

ואף על פי כן עזב רב את מקומו ושהה בין הרועים שמונה עשר חודש ללמוד

מה נחשמו.

היום אנשים אפילו שמעתיקים ספרים מגוגל

לא מדקדקים במה שהם מעתיקים ועוד מקלקלים.

הייתי אמור לתת

שיעור בבוקר בפרקי אבות.

ואני תמיד עובר קצת לפני, להסתכל

שהמקורות שמביאים נכונים.

ולתדהמתי אני מוצא טעויות

איומות

איומות.

מעתיקים את הברטנורה הפוך ממה שהוא כותב.

מוסיפים מילים שמשנות את המשמעות.

דברים איומים.

יש על זה הסכמות כאילו. מי שקורא וואי אומר גאונה גאונים.

כל הספר העתקות.

אז לפחות תעתיק כמו בן אדם.

אל תכשיל את הרבים. יוצאים דינים עקומים.

דברי שקר והבל לא יאומן.

אז הפסקתי.

לא יכולתי להמשיך.

עכשיו אנחנו נעשה את הספר בעצמנו על ידי החבר'ה שלנו.

בעיה לעתיק?

מה בעיה לעתיק?

היום כל אחד מעתיק מגוגל כמה דברים. הוא כותב ספר כאילו, מה נא אמר?

לקחת כל תנא ולרכז כמה דברים ועובדות מחייו זה בעיה?

להגיד את הברטנורה כאילו בשפה פשוטה? בסדר, תגיד.

בשפה פשוטה, אבל אל תשנה את מה שהוא אומר.

לא יאומן כי סופר? חמור ביותר?

ואנשים מסכנים שלא בודקים.

הם לא כמו רב הולכים שמונה עשרה חודש לשבת בשביל לבדוק דבר מקרוב.

השם עזר שאני משתדל לא להגיד שטויות ולהסתכל לפני כן.

ופתאום אני רואה דברים לא היו ולא נבראו.

הפוכים מן הדין לגמרי.

עד הרגע זה מזעזע אותי.

אוי ואבוי אם הייתי אומר את זה ככה בלי לבדוק.

זה להשריש טעויות.

והמחבר של הספר אמר לפני כן

היזהרו חכמים בדבריכם

שמא תחובו חובת גלות.

הוא פירש את זה.

אז תיזהר בהעתקתך?

לא יאומן כי סופר.

אבל רב לא חשש להיות אפילו עם הרועים.

כי אם זה היה מישהו אחר מי יודע מה היה בסופו מה היה קורה איתו.

כי הסביבה משפיעה והאווירה משפיעה ולהיות עם אנשים גסים כאלה כל הזמן.

אבל רב לא פחד כי הרגיש עצמו מחוסן מהשפעתם.

אבל בכל אופן זה לא נעים להיות בחברה כזו.

מחברת חכמים

גדולי עולם

לאנשים

שכל הזמן הם בהמות

ואין להם שיג ושיח בתורה.

אבל מה לעשות?

תורה היא וללמוד אני צריך.

הוא לא הלך ללמוד מהם הבנות או איזה סברות.

אלא בגלל שלהם יש ניסיון עם הבהמות.

ביקש ללמוד מהם את המציאות של המומים.

רואים מכאן שאדם שכל שאיפתו לדעת התורה ולהעביר את התורה כהווייתה

מוכן למסור נפש על כך.

היזהרו חכמים בדבריכם

שלא ישתו התלמידים מים הרעים.