הרב אליעזר בן דוד - שיעור תורה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אפשר להתחיל פה לילה.

‫שבוע סוף.

‫כתוב בבראשית,

‫והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך.

‫ויאמר אלוקים היא אור ויהי אור.

‫אם העולם תוהו ובוהו וחושך,

‫ואשר שם את האדם בעולם,

‫מוכח אור, צריך אור,

‫אחר איך הוא יחיה?

‫בוודאי ייפול בבור.

‫הכישלון בטוח.

‫אז יש אור.

‫אחר כך אומרים, חזר שהאור הזה, ‫הכנוז ברוך הוא, גנז אותו.

‫אז אין אור בעולם.

‫יש שמש, שמש זה לא אור, זה מנורה.

‫בזמן שיש מנורה, יש אור. ‫אין נורה, אין אור. ‫העולם אין לו אור. העולם חושך.

‫כמו פה, לא יהיה חשמל, חושך. ‫זה חושך. העולם חושך.

‫בא נר אחד כמה שעות, עובר פה, ‫ומטמיע קצת, מציע לנו קצת, והולך.

‫אז איך השם רצה שאדם יחיה ‫בעולם של חושך?

‫גנז זה לצדקים. ‫מה זה לצדיקים לעתיד לבוא?

‫העולם זה עולם הזה, ‫זה לא בעתיד לבוא.

‫אנחנו לא חיים בעתיד לבוא, ‫חיים פה.

‫את האור צריכים פה.

‫מה זה אור כשם גנז אותו ‫לצדיקים לעתיד לבוא? ‫הצדיקים עכשיו, יש להם את זה או לא קרם? ‫צריך להיות שיש להם, ‫אחרי לא יכולים צדיקים.

‫בלי אור איפה שהצדיקים.

‫בדבר אחר כתוב,

נראה אלוקים נשמת אדם.

היש לו נר, השם נתן לאדם נר.

בשביל מה צריך נר? שבהושך יהיה לו אור שמאיר לו.

אבל מה זה נר הזה?

איך מאיר? איך מגשן?

רק קשה לי הרבה השאלה הזאת.

אני אוהב ללמוד בזמן אחרון.

כתוב שאפשר ללמוד תורה במספרים.

ספר סיפור וספר במספרים.

אז התחלתי ללמוד את הפרשת שמות ומספרים.

תפלא,

שמות לא מדובר בכלל על עבר.

כתוב אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שבאים עכשיו, לא שבאו מצרימה.

הייתי ללכת באו מצרימה, לא?

באים מצרימה, כל תור באים מצרימה.

גם היום יש אנשים שבאים מצרימה.

איך באים מצרימה?

אני עכשיו לא מוסטר לעמוד על הנקודה הזאת, אבל זה בדיוק, לפי המספרים, זה גימטריה, אלה שמות זה בראשית ברא,

את הארץ,

פני ישראל, את השמיים, ואת הארץ, את יעקב.

כל זה הולך ומסתדר.

הגעתי ללב תוהו ובוהו וחושך.

יצא לי גימטריה,

את יעקב, איש וביתו באו, איש וביתו.

זה לא כתוב,

כשיעקב יד, במצרים לא כתוב איש וביתו.

פה כתוב תוספת איש וביתו באו.

מה זה איש וביתו?

שאדם מתחתן זה גיהינם, זה טוב ובוהו וחושך?

אחר כך כתוב, ויאמר אלוקים יהי אוהב ויהי אור,

יצא לי גימטריה, יהי אור ויהי אור, קידושין.

בדיוק קידושין.

מה הפילושין האלה?

באמת איש וביתו זה גיהינם, זה תוהו ובוהו וחושך.

זה הסכנה האיומה ביותר שאדם מתחתן.

יש לו קשר עם התאוות,

אין דבר, השונא,

השונא של האדם בעולם זה תאוות.

כך כתוב המסיאל שלים,

שאלה שמרחיקים את האדם מהקדוש ברוך הוא, זה תאוות.

תאוות העולם הזה.

אז כל תאווה זה שונא של האדם, רוצה להרחיק אותו מהקדוש ברוך הוא. אין תאווה יוצאה גדולה ממה שהתחתן, זה עולם תאווה. בלי תאווה אפשר להתחתן.

אז זה מסוכן מאוד, הרבה נופלים בזה מאבדים את העצים.

כל העולם נופלים בזה.

אז מה?

יש קידושין.

מה היה דבר שקידושין לפני חתונה?

פעם גוי אחד שאל אותי, זה כבר סיפור אחר,

במטוס.

בא אליי, שאל אותי,

אשתו באה לשאול אם אני את בעלי החולד הבריטי,

שיש איזו שאלה.

אמרתי, כן.

אחר שנתן את הקרטיס שלו, ראיתי בני גויים, הוא גוי חשוב, בני גויים.

שאל אותי מה ההבדל בין החתונה היהודי לחתונה של הנוצרים.

אלה אוכלים, ואין אוכלים, ואלה לוקדים, ואלה לוקדים,

ואלה,

בא רע ופה בא שקשיש, מה, מה, מה הבדל? מה, מה, מה, מה, מה הוא יותר נורא?

אמרתי לו, את השלכם אני לא מכיר.

אבל דבר אחד אני יודע,

אתם מתחתנים חיובי ואנחנו מתחתנים שלילי.

מה, פשוט, הרבה שואלים אותם, מה פתאום?

אנחנו מתחתנים שלילי. מה הפירוש?

מתי האדם קונה את אשתו?

בקידושין או בחופה?

בקידושין.

בקידושין, היא כבר אשת איש,

הוא כבר, יש לו אישה, הוא הולך הביתה, הוא הולך הביתה,

יש לו אישה בחלום,

יש לו בעל, יש לו בעל בחלום.

שנה של מה היה ככה קידושין.

ובזמן קידושין היא יותר אשת איש ממה שאחרי קידושין.

כי בזמן קידושין זה סקילה, אחרי קידושין זה חנק,

אז זה פחות, פחות אישות.

מה הולך פה?

וקידושין, מה זה קידושין? אסור.

אנחנו מברכים, השעה אסר לנו את ההרוסות לנו.

אז הקידושין זה איסור.

אנחנו מתחתן באיסור.

השתגע גוי, הוא אמר, בשביל מה אתם מתחתנים מכם?

אמרתי לו, זה בשביל שאם מחר האוכל נשרף, לא מגרשים את האישה.

לא התחתנו בשביל שטויות של העולם הזה. קודם כל,

קשר נפשי רוחני ביחד.

לא בשביל תאוות העולם הזה, שום דבר לא. זה צריך שנה שלמה להיות מצב כזה של איסור.

האיסור שומעת על הבן אדם.

אז יוצא לנו ככה.

תוהו ואבוהו וחושך זה

חיים של אדם, זה פשוט.

אבל מה צריך אור? מה האור זה קידושין?

מה זה קידושין?

זה איסור.

האיסור.

האדם הראשון,

השם שמה אותו, שם את האדם, תוהו ואבוהו וחושך.

מה ציווה לו

שהוא ינצל מכל העסק הזה?

מצוות עשה או מצוות לא תעשה.

דבר אחד ציווה לו אל תאכל איסור.

איסור דק.

איסורים.

האיסור?

האדם הולך ברחוב. על מה צריך לחשוב?

מה לראות ומה לא לראות?

מה מותר לי ומה אסור לי?

כל רגע צריך לחשוב מה אסור לי.

אדם מתעורר בבוקר.

זה איסור או מותר?

זה נורא ואיום.

אסור להיות ער במיטה. צריך לקום מיד.

באותו רגע אסור לו לחשוב שום דבר אחר. רק שאחשוב על הקדוש ברוך הוא.

ולא יכול להגיד שם ה' אסור לתפילה בלי שם ה'.

רק מפוצח את העיניים שלו מוכרח לי להגיד מודה אני לפניך מלא חי וקיים.

אסור לו לחשוב דבר אחר.

תודה רבה.

ברגע שאדם מתעורר יש לו כבר איסור, מה אסור לו?

כל דבר בחיים, השאלה מה אסור לנו לעשות,

מה מותר לי לעשות, לא.

מותר זה יאלד דברים מותרים.

הכשרים יש הרבה.

מאיפה מאצנו ההכשר הראשון בתורה,

שהתורה הכשילה דבר טמא.

דבר טמא, והתורה נתנה הכשר.

אתם זוכרים כולכם, מה היה?

עשת שפעת תואר,

אשת גויה, היתומאה, אסורה.

ההצורה נתנה הכשר, אפשר להכשיל אותה.

מי השתמש בהכשר הזה?

דוד המלך.

כמה חתימות היה שם, מסתרמו כל הבדצים.

הכשרים.

מה יצא מזה?

אבשלום, זה תוצאה של ההכשרים.

אתם מבינים מה זה הכשרים?

אל תחפש מה מותר לך, תחפש מה אסור לך.

אל תחפש הכשרים, תחפש איסורים.

ההכשרים לא בונה את האדם,

הוא מכניס אותו לבור תהום ובור ותחת וכל תאוות של העולם הזה בהכשר.

תחפש מה אסור.

אבל אומרים כוח זה היתר העני.

היתר זה לא הכשר.

היתר זה לא הכשר.

זה יותר לומדים מהתורה וזה דבר שמותר, לא דבר שהיה אסור, אני מכשיר אותו.

כל תאווה בעולם אסורה, אנחנו מכשירים אותו.

זה אסור, מכשירים.

היום הגענו למצב הזה,

אני רוצה להדגיש את הדבר, מה זה הכשרים,

או מה זה תאוות,

או מה זה איפה מגיע אדם בסופו של דבר.

אתם יודעים שהיום

המון העם, אני מדבר על המון העם,

אולי אפילו יש כאלה יותר מזה.

אתה רואה אותם,

ברוך השם אתם את החכמים,

פאות, דקה, הכל הכל הכל הכל.

אבל שונא ברכת המזון.

הולך חתונה שעתיים אוכל ומחפש איך לא לברך ברכת המזון.

אם אין לו זמן, מביאים לו גלידה, יש לו זמן לגלידה.

מה הוא אוהב יותר, גלידה או ברכת המזון?

אם הגענו למצב כזה שאני אוהב גלידה יותר מבין בגלל זה, אני יהודי בכלל?

מה זה יהודי שאוהב את הקדוש ברוך הוא,

אוהב את המצוות של הקדוש ברוך הוא, אם אני אוהב, לא אוהב, אני רוצה לברוח ממנו,

אז מה?

מה אני? זה החשדים, זה המצב שמביא אותנו.

פעם היה רב אחד גדול,

זאת אומרת, אחד מהגדולים של החסידים,

חסיד ברץ,

הוא אחד מהמחנים הכי גדולים של המורים בארץ.

הוא בא בבית ספר שלנו, הוא אמר שאני מקפיד הרבה על הפפסי,

לילדים שלא ישלו פפסי קולה,

אני חושב שזה שני איסורים,

חוץ מזה, חוץ מזינות.

הבא אליי, אומר לי, הרב, למה אתה כל כך מקפיד על הפפסי?

הרב שלנו לא מדבר על זה, מה, מה, מה?

אמרתי לו, אם אני אעניין לך, אתה תקיים, לא תשתום, מה אני מבטיח לך.

פתחתי לו משנה ברורה,

ביור ההלכה, דף הראשון שלו במשנה ברורה, מי שמקיים את זה, הוא גם אמר לו, אין לו בעיה בחיים שלו, רק דף הראשון שלו במשנה ברורה,

לא יותר.

בביור ההלכה, במצוין כתוב,

אם אדם שותה דבר

לשם תענוג,

רק בגלל שזה טעים,

אבל זה לא בשביל הבריאות שלו, הוא צריך את זה בשביל הבריאות שלו, לעבודת השם,

זה נקרא זינות.

מפורש כותב שזה זינות.

אמרת לו, תקראנו.

הוא אומר, אחר חודשיים הייתה איזו אספה של ההורים,

אז הוא עמד ואמר, מאז שהרב הראה לי את זה, אני כבר לא שותה פפסי.

זה תאוות.

כל תאווה בעולם

זה זינות.

מפורש כתוב, לא תעצורו אחרי אהובכם ואחרי עיניכם,

זה זינות.

זה זונים אחריהם.

האם מותר, אסור? לא כתוב, זה מטס. אתה הולך ברחוב. מה אתה רוצה לראות? את החנויות?

למה לא נרחק אני?

אגיד לכם משהו.

כל מה שאני אומר, צריך הכשל שלכם אחר כך. אם לא תגידו, אז אני מוותר על הכול.

בא בלעם הרשע.

רצה להילחם עם הקדוש ברוך הוא

נגד עמי, לבטל את עם ישראל.

לא הצליח.

כל מה שהעשה לא הצליח.

ארבעים ושתיים קורבנות היליס ולא הצליח.

בסוף מה אמר?

או מצאתי את הסוד.

מה טובו אוהריך יעקב משכנותיך ישראל.

יהודים צנועים יש להם אוהל,

אחד לא רואה מה עושה, והשני,

כל אחד בבית שלו.

או זה, השם אוהב את זה ולא יכול. אם כי אני צריך לעשות שהם יצאו מהאוהל שלהם, יקלקלו את האוהל הזה,

אז השם ישנא אותם ואני אצליח.

הצליח.

איך עשה את זה?

זה יריד.

מה?

הביא את היריד.

לא.

עשה מרכז מסחרי.

זה הכול.

סופר. מרכז מסחרי אחד.

חנויות ראווה של בגדים כשרים.

מהדלין מיני מהדלין או מהאנשים האלה,

ש-40 שנה לא לבשו בגדים חדשים.

נעשה להם בגדים ותמציא שם אישה זקנה,

כשרה עם פענות, עם הכל הכל הכל.

ואתה תהיה הכל בסדר.

וזה הקרה. זה מה שקרה.

זה הכול.

היום עושים מזוזר ועושים רבנים והולכים שמחים שכולם צריכים לבכות על זה, לסקול את ההצמחנות.

אני הולך ברחוב, מה אני צריך לראות?

מה אסור לי לראות?

אם אני אומר שתאווה הגדולה ביותר זה השנאה שלנו, זה תאווה.

כל מה שאומר הברית מילה, אומר הרמב״ם, מה השם עשה ברית מילה על האדם,

לא לחתוך את העבר, זה לא הברית.

לחתות תאווה, לא לרדוף תאוות,

זה הברית מילה שלנו.

אז לוקחים את עבר התאווה וחותכים אותה.

אני אומר, יהודי ישראל תמיד בכיס שלו סכין.

ברגע שיש לו תאווה, לחתוך.

כך כתוב.

כך אנו מברכים את הילד, לא שכחתם?

איך מברכים אותו? גם הסימנים אומרים ככה, בחר הברית.

כשם שנכנס לברית,

כך ייכנס לתורה לחובר מעשים טובים.

איך הוא נכנס לברית?

חתכו אותו,

שבחו את דמו, וככה ייכנס לתורה לחובר מעשים טובים. זו הברכה.

זו הברכה האמיתית.

יהיה מוכן לחתוך, יהיה מוכן לשפוך טעמה, לא לעשות עבירה,

לא לחפש תאוות.

והיום,

היום כל החיים שלנו זה תאוות.

מכניסים לנו עם כל החוברות

שמינים ואפיקורסים, אני קורא להם.

אני אמרתי בפירוש לרבנים שמדפיסים את החוברות האלה ואני שורף אותן עם דברי תורה שלהם.

כך כתוב, ספר תורה שכתבו מין.

מה זה מין?

מי שבא ואומר לי, לך בית מלום בפסח בחוץ לארץ, זה נקרא מין ואפיקורס, ואני צריך לסלוף אותו. זה הכול. שייח, שם מהרתי מן המהרין. לא מעניין אותי בכלל?

לא ככה זה?

מותר?

כל החוברות מלא, תחפש את זה יותר יפה, זה בגיד יותר יפה.

איך מותר להגיד?

פעם היה פיס, עשו לי צדיקים,

פיס של פנטהאוס.

זוכרים את זה? לפני שנה 2003. פנטהאוס, פנטהאוס, פנטהאוס.

פגשתי את השערים ראשיים שלהם בסן פולו,

התערוכה אצל הבצטילים,

הרב, זמי וכל הכול.

נכנסו אליי, אמרתי להם, אתם רשעים.

אני לא מתבייש בהם.

אתם מכניסים לאנשים לאהוב פנטהאוס?

זה נקרא תורה?

אנשים שבחיים שלהם אין להם דירה בקושי שלושה חדרים, ואתה בא,

אומר להם, תעשה, תעשה פיס, אולי פנטהאוס זה יפה, ועוברות, מדפיסים כמה יפה להיות פנטהאוס, כמה יפה.

הרי מפורש כתוב,

בית יפה, בית נאה.

מה עושה את האדם? מרחיב דעתו של אדם. מה אומר המהרשע?

כמו בלעם הרשע.

מה אתה מכניס?

לא, אנחנו לא עשינו את זה, עשה את זה משום אחר, וכל מיני תילוצים.

אמר פילוש.

אני צריך להכניס לי, בבית שלי להכניס כל היום להתגעגע, זה לא מספיק לך?

מה שטוב לך זה לא טוב? צריך יותר? צריך יותר? איפה גמרנו?

כל התורה כולה להסתפק במועט.

לא לחפש תאוות, לא לחפש עוד.

ואנחנו, אנחנו, כל הזמן עוד.

כל הזמן עוד.

זו זמינות?

זמינות.

בא אליי ילד אחד.

ילד בן שלוש עשרה, בגלל איש קטנה.

ילד טוב, לומד טוב, באמת ילד טוב, משפחה טובה.

הוא אמר לה, ואני בא הביתה, יש שעות שאני, אין לי מה לעשות.

רוצה מכשיר הזה שיש לו צעצועים, רק רק צעצועים.

הטלפון הזה של צעצועים

לקנות את זה.

אמרתי לו, כתוב, ספר תורה שכתבו מין אסור לקרוא בו, נכון?

צריך לשרוף אותו.

ספר תורה, מהזין למדה מהזין. אין בית כנסת לתורה אחרת.

רק ספר תורה זה שכתבו מין.

וממילא אסור לקרוא בו.

תגיד לי,

מי עשה את המכשירים האלה, ראשי ישיבות או מינים ואפיקוסים?

אז איך אפשר מכשיר שהם עשו מין, אני אשתמש בו, איך אפשר?

וכאלה שגם מתפלסים ושפרנסה מתפלסים בשביל זה. זה אותה הבעיה.

אתה יודע, מי עשה את זה?

ראשי ישיבות עשו את זה?

תלמידי הלימודים, מי עשה את זה?

מינים ואפיקוסים. כל צעצור בשביל הזדנות, בשביל כל מיני שטויות שלהם.

אחרי מי היה קונה את זה בעולם?

אני צריך להשתמש בזה?

אם אין לי ספר תורה, ספר תורה שכתב מין. מה זה מין?

מין זה מישהו. מכניס לי תהה וגלידה. זה מין, זה הכול.

תהה בגדים יפים.

תהה בית יפה. זה נקרא מין. תההב את העולם הזה. זה נקרא מין. ככה במפורש כתוב. זה המין.

וזה אני צריך ללכת אחריהם? אני צריך להשתמש בהם?

כל התורה תלוי, כל אדם ראשון היה תלוי בדבר אחד. הנר שכתוב, נר לוקים לתת אדם,

השכל של האדם,

להיזהר מאיסורים.

זה הכול.

זה הנר.

זה הנר של אדם.

כאילו כשאתה הולך בתוהו ובחושך, ממה צריך להיזהר?

לא ליפול.

לא מחפשים מה כן לי, מה כן, מה לא יהיה.

זה מה שמחפשים בתוהו ובחושך.

ככה זה החיים, ככה זה, כל החיים בתוהו ובחושך.

תחפש, תחפש מה. מספרים פעם בירושלים,

בירושלים הקודם,

יהודי אחד

הביא מאירופה בגדים, סמלות לנשים, מודע חדשה,

אבל הכל כשר, מהרין מן המהרין.

ואתם יודעים במשל עם איזה בגדים יש לאנשים.

את זה, מודע יש שם.

הביא את ירושלים.

עכשיו רצה למכור.

בת באה היא את ניל השבט, מתאר למכור את זה,

ירדפו אחרי תאוות.

מה, לא למכור מתקן יפשוט רגל? אין לו מה לעשות.

החליטו מקופה של צדקת העיר לקחת את הסמלות ולשרוף אותן ולתת לו את הכסף שלהן.

מעשה שהיה, וככה עשו.

כי זה לא סמלת, זה מכניס לך עוד אחת, עוד אחת, עוד אחת, עוד אחת.

כל תאווה מושך,

אל תדע משהו אחר, מושך עורלתו, איך מושכים עורלה?

עוד תאווה אחת, עוד קצת. עד כשמגיעים למצב ששונאים בריקת המזון ואוהבים גלידה.

זה גמרנו עם הבן אדם, זה גמרנו, גמרנו.

אין לו מה לעשות.

אפילו הוא יברך בגדים, הוא לא אוהב לברך.

גלידה הוא אוכל ככה.

איך אני מברך בגדה מזון?

שיברך ככה בגדה מזון. ברוך.

אתה,

השם, יתענג על כל מילה ומילה.

יצאתו חבל, יצאתו חבל. אבל בגידה לא יצאתו חבל.

וכתוב, כל הבעיה של העולם הזה,

כל הנקודה, מה אדם משיג מהעולם הזה, זה תאווה.

למי מתאווה?

זה עולם הבא שלו.

מתאווה גלידה, יכניס אותו להר של גלידה, וזה העולם הבא שלו. זה הכול.

מה שהוא מתאווה יקבל.

כך כתוב במפורש.

כשהאדם נפטר, מביאים לפניו את כל התאוות.

גם הקבוצה הוא מציץ מפינה אחת.

אם הוא אוהב את הקבוצה הוא ידבק לה'

הוא ידבק. אז אחד כסף אוהב כסף.

יהיה כסף, יעשו אותו בכספת.

יחד אחד זה הארץ שלו בכספת. זה הנשמה שלו.

זה הגיהנן שלו. אין לדעת הגדול.

מה שהוא אוהב הוא יקבל.

כל הבעיה היא מה אדם אוהב.

מה אדם, על מה הוא מתענג.

על מה הוא מתענג?

אם אדם מבין שכל העולם זה סכנה,

זה איסורים, אז הוא יודע שכל דבר שאני הולך ברחוב

זה איסור.

אני רואה

סמלות של אישה

ובחנות. מותר להסתכל, ללאוט את זה?

איסור חמוס.

כל סגן שאישה לבושה סמלו, אני יכול להיות ברחוב, אישה הזאת יש לה פאה או אין לה פאה?

אם אני יודע זה עבדתי איסור דבר איתה.

איך אפשר להסתכל?

תעשו לך להסתכל.

כמה איסורים יש כשאדם הולך ברחוב?

כמה אדם יוצא מהבית שלו, כמה חשבונות צריך, על מה לחשוב בדרך?

על מה לחשוב בדרך?

אני רוצה דבר אחד, אני אשים על עצמי, תאמרו לי,

האם אני מקיים

אתרוג בפסע, בסוכות? אני הולך, משתגע רק אם זה אתרוג מהודר, נכון?

למה אובלכתחה בדרך גם אני מקיים?

כל מה שאני הולך בדרך חושב על דברי תורה?

ככה זה?

מה קרה במצווה הזאת, במצווה הזאת, זה גם מצווה אובלכתחה בדרך.

מה לומך בדרך חושב כל מיני דברי? הכי הרבה, יש לי מחשיש ומנגל לי כל מיני שטויות.

אמר, איפה אובלכתחה בדרך?

איך אני... למה אני לא מקיים את זה? מה קרה במצווה הזאת? זה גם מצווה דאורייתא.

זה יותר מאשר אתרוג. אתרוג פעם בחר בשנה וזה וזה יום-יום, כל רגע ורגע.

היה אני מקיים?

לא.

חשבתי אולי, אני אשב אתמול בדרך,

אולי פעם לקחת ספר, לקרוא משהו בספר, אני יודע מה.

לא.

יש מצווה שאני הולך בדרך לחשוב על דברי תורה.

לא הכול.

אני עושה, יש לי דירה בקומה רביעית.

אז שואלים אותי איך אתה עולה ארבעה. אני לא עולה ארבעה קומות, אני עולה קומה חזק.

מה אני עושה? אחרי כל קומה כולם עומדים וכל אחד צריך להגיד את זה חידוש תורה.

עושים אום לחידוש תורה, עכשיו עלים עוד קומה.

אז תמיד עולים קומה אחת, לא יותר מזה. אז אף פעם לא עולים ארבעה קומות. פתאום מגיעים לארבעה.

אז אני פוגש יהודים,

עולים איתי ביחד. אני אומר, תגיד לי על מה אתה חושב.

‫לא, אין תשובה.

‫אין תשובה.

‫פעם היום פוגשים ילד, ‫היו אומרים לי, פסוק לי פסוקך.

‫תפסוק לי, תגיד איזה פסוק ‫אתה עוסק היום.

‫היום תקרא ילד, אפילו מתעלמותה, ‫תגיד לו פסוק לי פסוקך, ‫הוא יודע להגיד לך משהו?

‫להגיד לך אופניים, גלגלים, ‫זה, זה, זה, כל משהו, עסוק.

‫איפה פסוק לי פסוקך? ‫על מה אתה חושב כל היום?

‫יהודי הולך ברחוב, ‫הוא אמר, תגיד לי, ‫אני אומר, תגיד לי אתה, ‫מה אתה חושב עכשיו? תגיד לי. ‫מתבייש להגיד, לא רוצה להגיד לי.

‫אין לו מה להגיד.

‫אז איפה אנחנו נמצאים?

‫הרי זה, זה מצווה, ‫שכל יום אנחנו קוראים, ‫אז הוא הולך לך בדרך ובשוכבך ובקומך.

‫אני שוכב במיטה, ‫אני מתעורץ, אין לך שוב על דברי תורה.

‫אין לי, אין לי משהו אחר לחשוב, ‫אסור לך שוב על דבר אחר. ‫זו מצווה תורתא.

‫זו כל הנקודה שמה שרציתי, ‫שלמדתי מהמצב הזאת,

‫מהקידושין,

‫שהאיסורים בונה את האדם.

‫האיסורים מבטיח לאדם אור בחיים שלו,

‫מציל אותו מכל מיני סכנות, ‫מכל מיני בורות, ובחושך ואפלה.

‫אנחנו צריכים לדעת את האיסורים, ‫מה אסור לי,

‫לא מה מותר לי.

‫מה אסור לי לעשות?

‫יש הרבה דברים אסורים.

‫ראיתי את זהר הקדוש שאומר,

‫השטן יש לו אלפי כתות מלאכים,

‫שהתפקיד שלהם

‫להסיר את האדם שיסתכל ‫על מה שלא צריך להסתכל,

‫שידע מה שלא צריך לדעת.

‫מה אני צריך לדעת? מה קורה ביפן? ‫מה מעניין אותי?

למה אני צריך לדעת את זה?

‫למה אני צריך לדעת? מה קורה? ‫בתשמה?

‫כל הזמן על התעת להתעניין, ‫תדע מה שצריך לדעת.

‫פעם שאלו אותי, כמה נכדים יש לך?

‫אני לא יודע.

‫בשולחרוך לא כתוב צריך לדעת ‫כמה נכדים יש לך. ‫זה הרבה שאידע מה שכתוב בשולחרוך, ‫צריך לדעת.

‫לדעת דברים שלא כתוב בשולחרוך, ‫למה אני צריך לדעת? בשביל מה?

אם זה בשביל ההלוך כתוב בחייו על דעת הזה, אני רוצה לדעת, אבל אם לא, למה אני רוצה לדעת?

אני רוצה לפחות, אני רוצה לראות שיש לנו רק בורא עולם נתן לנו דרך עצה איך לחיות בעולם הזה.

ואחד הבסיס היחידי זה מה שקרה עם אדם הראשון ועם כהן, לא אחנה, הפסיד הכול בשביל שעל האיסור שהאשם הזה עשו, לא קיימו את זה.

אל תאכל, אכל גם אנו עם החיים, גם אנו, גם אמה עם האדם.

זה הכול.

האיסורים זה מי שבונה את האדם, השם רצה אור, אור שהשם נתן, גנוד לצדיקים,

וגנוד לצדיקים זה אור האיסורים,

זה מעיל לו את הדרך.

האיסורים, אציל אותו מהבורות, מכל מיני סכנות.

אסור, מה זה אסור?

אסור. יש תאוות שאדם לא יכול להתגבר עליהן,

אז החכמים הלכו לעשות איסורים מקודם,

כמו ייחוד וזה, שזה יותר קל לעמוד באיסור.

כי אם נשאר את האיסור אתה לא תגיע באמת לכל העבירה שהתאווה יכולה להתגבר עליך.

כל הנקודה היא,

כל הנקודה היא בדיוק הפוך ממה שהיום הולך עם כל המכשירים, כל הדברים,

הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל.

‫אחד רוצה, יש לו בעיה עם הישיבה שלו,

‫אז הוא מכניס אותי בסין,

‫מכילה סינית, נו. ‫אז אני צריך ללכת הביתה, לאחד את הילדים שלהם, ‫מכילה סינית.

מה יש?

‫תשב, תחשוב, מה יותר כדאי לך? ‫אתה לא מכיר את המכשירים האלה?

‫מי מכיר אותם?

‫זה עצמו איסור לדעת אותם.

‫זה עצמו. ‫אני שאלתי אם זה לא נקרא מסחר בקובייה, ‫שפסור על העדות.

‫זה מסתובב עם קובייה, ‫או איזה מה כדאי, אם כדאי, לא כדאי, ‫מה לעשות, להרוויח, להרוויח, להפסיד לעצמו. ‫זהו, זו כל הבעיה של קובייה, מה, מה, מה?

‫כל מיני דברים היום, השאלה היא,

‫כל אדם שרוצה באמת את עצמו, ‫להציל את עצמו, ‫לדעת שהעולם הזה, ‫זה תוהו ובוהו וחושך, ‫לא נשתנה כלום,

‫לא נשתנה שום דבר, לא לחשוב.

‫המדע הכשיל את פס החושך ‫יותר גדול ממה שהיה מקודם.

‫אין, אין אור בעולם.

‫הכול סכנה, הכול, אין אוהבים. ‫כל דבר בעולם שונא אותי ורוצה להכשיל אותי, ‫רוצה להפיל אותי בבור, ‫זה כל העולם הזה.

‫אין דבר יותר מזה.

‫רק האיסורים יכול לשמור עליי.

‫ועזה להתחתן, בלי קידוש שנאי אפשר להתחתן.

‫צריך לחיות בהתחלה באיסור.

‫אם אני חי עם אשתי שנה באיסור, ‫אז אני יכול לחיות איתה, ‫אני יכול לשמור את עצמי.

‫החיים מתחיל באיסור, לא בהיתר.

‫זה לא יעלה.

‫ויהי אומר, יהי אור ויהי אור, ‫תעשו חשבון, בלי אוכל שום גמדריה פשוטה.

‫זה בדיוק אותו דבר.

‫איש הוא ביתו.

‫זה הנקודה, זה כל הדברים האחרים. ‫אדם יכול לאכול.

אני יכול לאכול?

‫אסור לי לאכול.

‫שלטו ידיים קודם.

‫זה איסור.

‫אני אשלטול ידיים.

‫אסור לאכול בלי נטילת ידיים.

‫אני מתעורר.

‫מותר לי במיטה להגיד, ‫או, עוד רגע אחת,

‫מותר לי, אסור לי.

‫זה לא טעה לך, מה מותר לעשות?

‫מעט שנות, מעט נמוד, אוי ואבוי, ‫מה שכתוב אחר כך זה, ‫מה היא מביאה מעט של מעט, ‫עוד מעט, עוד קם, עוד דקה,

‫עוד קצת, עוד קצת, מה זה עושה אחר כך?

‫כל דבר, כל דבר, זה ה...

‫באיסור של דבר זה, ‫אנחנו לא מקפידים על זה.

‫הולכים ללמוד הלכות, כוללים הלכות, ‫כולם כדי איך לחפש היתרים.

‫אני רוצה לחפש איסורים, ‫לא מחפש היתרים.

לחפש איסורים.

‫וזה הרבה יותר ממה שהיתרים,

‫וזה מה שבונה את האדם. ‫רק איסורים בונה את האדם.

‫כי כל העולם הזה הוא חושך ואפלה, ‫הכול שונאים. ‫הכול מכניסים אותנו לבורות ‫שאין הצלה מהן.

‫רק האיסור יכול לשמור עליי. ‫זה הכול.

וזה השם יעזור לנו, שנדע, ‫לדעת, האור של החיים זה האיסור.

‫הנר שהשם נתן לנו בשכל שלה, ‫שהשכל של האדם הוא איסור.

‫מה בהשכלה עושה?

‫אין איסורים, הכול מותר.

‫זו בדיוק הבעיה, עושה חושך ואפלה, ‫ואז הם רואים את התוצאות ‫בעולם, מה קורה.

‫זוהי עבודה שלנו,

‫לדעת להאריך שבת. ‫מה אסור בשבת, ‫לא מה מותר בשבת?

‫בא אליי מישהו בשבת,

‫שאני רוצה שיהיה סנדק.

‫אמרתי לו, מה עם אבא של אשתך?

‫הוא אומר לי, הוא לא שומר שבת.

‫אמרתי לו, הכסף שלו היה טוב.

‫הבת שלו היה טוב. ‫לא אמרתי שלא שומר שבת, ‫לא לקחת את הכסף. ‫עכשיו פתאום אתה לא אומר ‫שלא שומר שבת?

‫תלך רב חיים קניבסקי. ‫אני ידעתי מה אני אגיד לו.

‫אמר לו, לך תחפש רב ‫שהוא שומר שבת.

‫בא אליי,

‫אומר לי ככה, אמר לי הרב.

‫אגיד מה אמרתי לו?

‫הרב לא יכעס עליי.

‫אמרתי, תחפש איתו רב אחד ‫שהוא שומר שבת.

‫אני לא מכיר רב כזה.

‫למה?

‫תשחקו עליי, למה? ‫אגיע אליכם.

‫אם הרב אומר מה שלומך, ‫זה כבר חילוש שבת.

‫בקושי ייצרו לו מה שבת ושלום. ‫רק שבת,

שלום אחד, לא יותר מזה.

‫אם אני אומר לו מה שלומך, ‫זה כבר חילוש שבת, ‫תחפשו בהלכה, אם אני לא צודק.

‫לא, ככה, ככה. ‫-אמר אבי שמעון בר יוחאי, ‫אימא שלו שתו, כי היא שבת היום. ‫-כן.

‫איך אפשר? איך אפשר לדבר בשבת?

‫איך אפשר לדבר בשבת?

‫זה נורא.

‫איפה אנחנו נמצאים? ‫יושבים על השולחן, ‫כל מיני פטפוטים, ‫כל מיני סיפורים, ‫כל מיני דברים. ‫איפה מותר? איך מותר?

‫איך מותר?

‫אני שומע לפעמים בחולים, ‫השם צעקים.

‫חביבים תורה יותר מזה. ‫איך כתוב? יש אי כזה חביב, חביב.

‫אז שמי שתורתו,

‫או אמרתי פעם לילדים, ‫תגידו לי, אם סוחר אחד בא,

‫יש לו יהלום,

‫ומוכר אותו לעגבניה, ‫הוא חכם או טיפש?

‫כולם אמרו שהוא טיפש.

‫אמרתי, אנחנו צועקים, ‫טוב לי תורת פיך מערפי זהב וחסף.

‫אם יש לך חמש שאתה קורא ‫ללמוד תורה, ‫ואני מוכר אותו לעגבניה, ‫אני חכם או טיפש?

‫זה המצב.

‫מצב. אתה אומר, אתה צועק.

‫חביבים, חביב להם תורה, ‫אני רוצה באמצע השירה שלך, ‫הפסידו לך, ‫תגיד לו, תגיד משניות בשבת.

‫אתה מוכן להגיד?

‫לא.

בו בו בו, מוכן לעשות. ‫אבל אתה אומר שחביב לך תבדל תורה, ‫תגיד תבדל תורה, נראה אותך.

‫לא, הכל דמיונות.

‫זו עבודה, זו עבודה, ‫שאנחנו מחפשים ככה, לא.

‫איסור, איסור, איסור, איסור. ‫-אשר נעזור.

‫שנזכור אותנו לדעת, ‫האור הזה שיער לנו,

‫יהיה לנו אור, לא נחיה בחושך.

‫הנר שלנו שהדלק,

‫אבל מצא דבר פלא, דברים ארוכים.

‫יש פסוק בשל השירים, אבל זה,

‫אבל יוצא לתוצאה ככה, הנר,

‫ממה הוא מאיר?

‫נר זה כלי.

‫צריך שמן.

‫מאיפה בא השמן?

‫מהבטן.

‫תלוי מה אתה אוכל.

‫אבל מצא דיסציפולום מפורש כותב,

‫אם אדם אוכל דברים מותרים,

‫ולא דברים אסורים,

‫הוא,

הגוף שלו יאהב תורה,

‫השכל שלו יאהב תורה, יבקש תורה.

‫השכל עובד.

‫נר אלוקים, נשמת אדם, חופש. ‫מה הוא חופש?

‫חזרי בטן. ‫מה יש בתוך הבטן שלך?

‫אל תחשוב שאתה חושב שאתה מבין.

‫תחשוב מה אכלת.

‫זה מה שמשנה לך את ההבנה שלך, ‫את הכול,

‫את הרצון שלך אפילו.

‫זוהי עבודה של אכילת, ‫זו עבודה שהנר, ‫יש לנו נר, אבל צריך שמן.

‫את השמן הזה, כל החנוכה, אמרתי, ‫כל הניסים, תחזרו בצד.

‫כיצד שמן שלא נגע בו תמא, ‫זה מה שכל האור שלנו בחיים.

‫השמן הזה של נוברקת תמא, ‫זה מה שבונה את הכול. ‫זה הכול, זה הכול, זה הכול.

‫שם יעזור לנו שנדע, נדע לאכול טוב, ‫נדע לאכול טוב.

‫אכילה שמביא לנו,

‫אכילה שמביאה אהבה לבריקת המזון.

‫אהבה לבריקת המזון, ‫לא אהבה לעוד שטויות.

‫עוד שטויות. לא.

‫אני אמרתי, פעם הייתי במעברה, ‫אתם לא הייתם במעברות.

‫אנחנו הייתי במעברה כשבאנו לארץ.

‫אז מה היה האוכל שלנו?

‫לחם, מרגיינה וריבה.

‫אז היינו ברכים בבריקת המזון.

‫הכול סעודה, נכנסים בבריקת המזון. פשוט, ‫אף אחד לא חשב אחרת.

‫היום, ברוך השם, יש אורז, יש בשר, יש טקווויר,

‫הכול, הכול על השולחן.

‫אז אדם, לא אברך ברכת המזון.

‫מי השונא שלי שגורם ‫מי לא לברך ברכת המזון?

‫השבע שהשם נתן לי?

‫זה נוח, זה נוח.

‫זו הנקודה.

‫איך לעורר שאני אהב ברכת המזון, ‫הגוף שלי יבקש ברכת המזון.

‫יחכה לביקה, יתענג בבריקת המזון, יתענג.

‫פעם היה אחת בעל תשובה,

‫אני זוכר, בא אליי, אומר לי הרב,

‫כשאני מראה בבקשה מזון,

‫אני מגיע לעולם אחר לגמרי.

‫איזה מילים, איזה תענוג, ‫איזה דברים יש,

‫אנחנו קוראים אותו, ‫לא חושבים בכלל מה שאומרים.

‫איזה אדם מדבק, כמה הנאה יש ‫מכל מילה של בבקשה מזון.

‫שמעזור לנו, שנזכה,

‫להיות לנו אהבה לקדוש ברוך הוא,

‫אהבה למצוות של הקדוש ברוך הוא, ‫אהבה בכל דבר ‫שמקרב אותנו לקדוש ברוך הוא,

‫ולק עם אהבה אנחנו נהיה ‫דבוקים בהשם,

‫ואתקיים בכולנו, אתם מדבקים בהשם אלוקיכם,

‫חיים כולכם היום.

‫רב, אני רציתי רק שאלה, ‫איך הרב התחיל ‫עם המוסד אור החיים?

‫אמרתי לכם, אני לא התחלתי.

‫אגיד לכם מה שיש, ‫אני אגיד לכם את זה, ‫אחריו שואל אותי.

‫אני הייתי שובב קצת בילדותי.

‫באתי לארץ, ראיתי את כל הבעיות,

‫והצלחתי הרבה בחורים מהקיבוצים, ‫הרבה, הרבה, הרבה.

‫אז הייתי בחזון איש, ‫הייתי כל יום בא אליו, החצן,

‫להקים ישיבה, ‫הקים לעשות, להציג אנשים, לעזור.

‫הוא אפילו גירש את ייפונוביץ' ‫שאני לא אלך לעסקנות, ‫אלך ללמוד תורה.

‫לא, הוא לא רצה שום דבר.

‫כל שבועיים באתי אליו עם הצעה חדשה, ‫אפילו,

אז זה היה עיתון חרדי,

‫להקים עיתון חרדי, ‫כל מיני דברים ציבוריים.

‫לא, לא.

‫עד שהלכתי להתחתן, מצאתי שבכל הארץ

‫לא הייתה בת ספרדייה ‫בבית יעקב בסמינר, בתיכון.

למה? ‫כי התיכון היה עולה כסף.

‫עד כיתה ח' לומדים, ‫בכיתה אחרת הולכים לעבוד.

‫אפילו בנות של רבנים.

‫והולכים לעבוד שבוע, שבועיים, חודש. ‫בהתחלה עושים ככה,

‫את היד כדי למכור את העיתונים החילונים,

‫לא לגלול יותר מה. ‫אחרי חודשיים כבר הכול הלך לבנים. ‫לא היה.

‫לא היו כוללים ספרדים. ‫אף בת לא הסכימה להתחתן ‫עם אברך ספרדי.

‫הבטות של רבנים גדולים ‫שהסכימו בשלושה יתלאים,

‫שעבור קצר,

‫גילוי ראש וסינמה.

‫אם לא, לא מוכנות להתחתן עם אברך.

‫לא היה דבר כזה. ‫לא היה אברך בחורים.

‫אז ראיתי, ראיתי, ‫בת אחת הייתה בבית יעקב, ‫והיה ניסים, זה עוד ניסים של אימים.

‫לקחתי אותה, אני, זה הכול.

‫אז ראיתי עוד כמה בנות ‫שגומרות כיתה ח' בטבריה, ‫שלוש, ארבע בנות.

‫הלכתי לחזון איש. ‫אמרתי לו, אני יכול לעשות, ‫אולי להכניס אותם לתיכון,

‫ואני אאסוף כסף ואשלם את הכסף שלהם.

‫אמר לי, תתחיל לעשות משהו.

‫אמרתי לו, מה עם התורה שלי?

‫תמיד אתה אומר לי, אל תעשה. ‫אומר לו, תשתדל

‫לא להתפטל בתורה הרבה, ‫תעשה את זה.

‫אז באתי אליו ואמר, ‫אני רוצה את הכסף הראשון. ‫הלכתי לבנות את הכסף הראשון.

‫אבל זה ככה, זה ככה התחיל.

‫והיום, היום, אם אתם רואים, ‫פעם אחת בגין,

בגין, שאמרתם על בגין,

‫שהמדינה נהפכה מעבודה, מסימון לימין,

‫בא לבני ברק,

‫הראש של החירות בבני ברק אמר לו,

‫אתה יודע מי גרם שהמדינה נהפכה ‫מהסימון לימין?

‫הבנות של אורח חיים, וזו אמת.

‫הבנות האלה הלכו לאט-לאט מכל הארץ.

‫היו אפילו רבנים,

‫שאני אומר להם, ‫תשלח את הבת שלך, ‫לא, אני רוצה שיביא לי 25 לילה לחודש,

‫אני מחכה נתתי לו 25 לילה לחודש ‫כדי שישלח את הבת שלו.

‫ולא שלא היה לי כסף, ‫אני עשיתי את הכול חובות, הלוואות, ‫זה לא היה קל, לא היה כסף,

‫אבל לא יכולתי לא להציל בה. ‫ככה התחלנו עם שלוש-ארבע בנות.

‫והיום,

אם יש לך אלפי בחורי ישיבת ספרדים, ‫יותר מאשכנזים היום, ‫בחורי ישיבת ספרדים,

‫זה כולם נכדים של אורח חיים.

‫הסבא או הסבתא או האימא או זה, ‫הכול באו לאורח חיים.

‫כולם כמעט.

‫ערפי משפחות יש, אלפי משפחות יש, ‫והלכו לכל העולם, לכל הארץ,

‫והחליפו את המשפחות, ‫את האווירה של המשפחות.

‫והיום זה, ברוך השם, זה רק, ‫באיזה מה שהתחלתי לעשות, ‫עם עוד אחת, עוד אחת ועוד אחת, זה לא היה קל.

‫שנה שנייה הייתה 16 בנות,

‫שנה שלישה 22 בנות, ככה זה, ככה.

‫הייתי, זה כבר 60 שנה. ‫-איך התחברתם לרב פרדו? ‫איך היה?

‫עד הבוקר אני יושב פה סיפורים שלהם.

‫אני הלכתי לזה, לתל אביב,

‫היה לי חבר שם,

‫שהיה לו, התחתן אני חושב, משהו, ‫הלכתי לבקר אותו.

‫הגיע זמן מנחה.

‫איפה יש מנחה ואיפה קרוב יש מנחה? ‫יש בחנות אחת שיש מנחה, ‫זו החנות של הרב פרדו.

‫הלכתי לבקר את פרד מנחה, ‫בדוב, אני הייתי לומד אז בפונוביץ', ‫וזה רבו שככמון, חשבו שנייה אשכנזי.

‫פתאום ראו שאני צפרדי, מתפלץ צפרדי.

‫אז הרב יפאל הלל,

‫הכוון שלו, אמר לו, הרב פרדו, ‫דאיך תשאל אותו,

‫הוא אמר, צפרדי, אשכנזי, ‫אולי רוצה משהו, ‫נעזור לו, משהו.

‫הוא ערב אחריי ברחוב,

‫אומר לי, מה, אמרתי, ‫מה, אני חשב שספרדי מלך ייתן לי חמישה שאלה? ‫בסוף הסיבה הזו ‫יש דבר כזה בנות, ‫ואנחנו צריכים עזרה. ‫הוא אומר, טוב, תבוא אליינו, ‫אנחנו נעזור לך. לא הלכתי.

‫כך שמעתי שהם גבאים בפורת יוסף, ‫היה ישירה של פורת יוסף.

‫הלכתי אליהם.

‫אני לא רוצה לעבוד ועד,

‫אתם תהיו ועד, ואני אוסף את הכסף, ‫ואני אתן לכם, ‫ואתם תהיו ביקויות על הכסף.

‫ואני לא רוצה את זה כי זה. ‫ככה התחלתי.

‫שנתיים היה ככה.

‫אחרי שנתיים על הפרדווין ‫נכנס יותר בעניינים.

‫הייתי בחורס הארץ חודשיים, חזרתי.

‫בשטרה התעופה אמרתי לו, ‫אני עוזב.

‫ברגע שעזרתי, אז הוא היה מוכרח ‫להיכנס יותר לתוך העניינים. ‫לאט-אט מכר את החנות שלו ‫וכל הפעלים שלו,

‫ואני אמרתי, אני מקבל שכר על הפרישה ‫יותר ממה שעל הדרישה. ‫זו הייתה האמת.

‫ככה התחלת הפרדווין. ‫והוא בנה והוא עשה את הכול.

‫ולמה כמותו יצא אחרי שנתיים? ‫-מה? הלכתי לכולל, ‫חשבתי ללמוד.

‫יש מי שייעשה.

‫מה? חשבתי לעזור בתחנת דלק ‫כדי לראות כסף שיוכל ללמוד. ‫לא, לא, לא. אספתי פה ושם.

‫האלפין היה צוחק עליי, ‫אומר, אתה בא כל חודש, לוקח, ‫מפה לוקח, מפה לשם. ‫אמרתי, מה אני אעשה לכם? ‫אתם רוצים לו חודש לתת, ‫אתהי מוכרח לעשות ככה.

‫ככה התחלתם, מה?

‫היה לי כסף, לא שזה היה לי.

‫היה לי כסף,

‫הבאתי בית-הן פרס, הייתי, ‫היה לי כלים כסף, שטיחים.

‫מחאתי את הכול. ‫הייתי בבאר יעקב, קניתי דירה בבאר יעקב.

‫חדר אחד, מזה עולה חדש. ‫היהיה אז 500 דירה, היה הרבה כסף.

‫ואני קניתי, הלך, כיצד רהיטים קניתי?

‫שבוע לפני חתונה באה המשטרה ומגרשת אותי,

‫היה אסור לו למכור את הדירה הזאת.

‫והוא כבר אכל את הכסף, ‫אני מכיר אותו חצי, ‫ואין לו, אין לי מה לעשות כבר.

‫עמדתי ברחוב עם האגרה, עם הדברים,

‫שהשבוע הבאה חתונה, איפה אני אהיה?

‫היה, איך החזון השתם מדי? ‫היהייתי ככה, זה הדלת שלנו.

‫אז זה היה ברמת גן, איזה מגרש,

‫אם מישהו היה לו שם צריף,

‫אם מישהו גר במגרש הזה, ‫הוא לא משלם הרבה מיסים בצריף. ‫אם הוא לא משלם הרבה,

‫ופחד להכניס אנשים ‫בגלל שלא יצאו אף פעם משם,

‫אבל החזון איש אמר לו דיברת, ‫הוא מכיר אותו שהוא אחראי עליי, ‫הוא יודע שאני לא אעשה, ‫אז הוא נתן לי

את הדירה הזאת.

‫אחר חודשיים באתי אליו, ‫הייתי מתפעל איתו כל יום. ‫אני הייתי שליח ציבור לסדר איזה שנה

‫של אבא שלי.

‫אמרתי לו,

‫אני מתחיל להתקלקל ברמת גן.

‫אמר לי, מה אתה רואה? ‫אני קראת הזקן שלי, ‫מתחיל

לסדר אותו ככה.

‫אני מתחיל להתקלקל. ‫אז הוא מייד צילפן לרב לבקוביץ', ‫היה לו צריף שלו ריק. ‫הוא בנה בית, רצו להרוס את זה,

‫אמר לו, תזכיר את זה לבן דוד.

‫אז הוא הזכיר את זה, ‫ושם קם אורחיים וקם הכול. ‫זה היה עד עד פונוביץ'.

‫עד עכשיו יש שם שני אתרוגים, ‫עצי אתרוגים,

‫זה הכול, מה שאנחנו יש לנו משם.

‫ככה זה התחיל, הכול הסתר דשמיא.

‫אם הייתה לי דירה, ‫הייתי נישר בבאר יעקב, ‫לא היה שום דבר.

‫ככה זה, מה ככה? ‫יש פה חומס עדה.

‫למדתי פעם על זה, ‫מתי אברהם אבינו עשה יותר? ‫בזמן שהיה לו כסף או לא היה לו כסף? ‫שאני היה לווה כסף מהגויים.

‫מתי עשה יותר, אברהם אבינו? ‫מה אתם אומרים?

‫אברהם כבד, בהוד בכסף, ‫מקנה בזהב. ‫היהיה טוב או לא טוב?

מה?

טוב.

‫היה חורבן. ‫עד היום אנחנו סובלים מזה. למה?

‫כשהיה בחרן,

‫היה לווה כסף,

‫כתוב, את הנפש שהשעה עשו בחרן.

‫אחרי שהיה לו כסף, ‫לא כתוב שהשעה עשו נפש בקנען.

‫וגם בן אחיו היה על יולדו לוט,

70 שנה עבד עליו, ‫שיהיה בתשובה צדיק,

‫והוא גם עזב אותו והלך.

‫עכשיו תארו לכם, ‫למה הוא לקח אותו במזויר הקדוש?

‫בגלל שידם מעל לוט צריך לצאת מלך המשיח.

‫עכשיו, אם היה לוט נשאר אצלו,

‫הבנות שלו והבנים של אברהם אבינו, ‫הנכדים מתחתנים ביחד, ‫לא יצא ללכת ללבן.

‫בגלל שקרה ככה, ‫המשיח בא מתוך הלכלוא הזה ‫של אהרון מואב,

‫עד היום אנחנו סובלים.

‫אז מה אברהם הרוויח שייתר עושר?

‫תראו, סוף. ‫אנשים לא קוראים את הסוף, ‫קוראים את ההתחלה.

‫מה הרוויח אברהם אבינו? ‫הפסיד את הכול.

‫את בן אחי מבסיס, ‫שהוא כל כך עבד עליו. ‫זה ככה זה כסף. ‫תדעו לכם. ‫מה אתה פחד אותך עכשיו?

‫יותר טוב לעשות בלי כסף, ‫עושים יותר ממה שאין כסף.

‫גם הסעתא דשמיאו ‫הוא שהשם לוקח מאדם את הכסף. ‫זה סעתא דשמיאו.

‫אם לא היה לו הרוח חיים, ‫אם היו לא לוקחים לי את הדירה, ‫לא היה לו הרוח חיים. ‫זה פשוט זה ככה, זה ככה.

‫ברוך תהיה רב. ‫-השם ישמור אתכם, תהיו בריאים.

‫אז יחד אני אומר, מה שאומר, ‫אז זאת גורמתו לכל ישראל,

‫אז יקרא כל הכבוד לצלמות ושוחות, ‫שמעברו לנו עוד פעם, ‫נכתוב, נכתוב, נכתוב, נכתוב, נכתוב, נכתוב, נכתוב.