"וידבר משה לפני ה' לאמר: הן בני ישראל ושמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים"

אמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש: שזהו אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. דהיינו, הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה? וזה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה.

ויש להתבונן, מהי וקל וחומר הוא זה בבני ישראל כתיב, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. בכל זה לא היה בפרעה משעבדם? הם סבלו מקוצר רוח, מעובד הקשה. זה היה בפרעה שאתה יכול לעשות קל וחומר? ככה מקשים.

ועוד יש להעיר בעצם הדבר, הרי כתוב "ויאמן העם". אז איך זה מסתדר שמצג אחד "ויאמן העם" ומצד שני הם לא שומעים אל משה? משם יש ללמוד שיכול להיות באדם שני כוחות מתנגדים זה לזה ודבוקים יחד. דהיינו, שיש מקום לומר "ויאמן העם", וגם לא שמעו אל משה. מאמינים ואינם מאמינים כאחד.  ככה נפתל לבו של האדם שיכול להיות בו מקום לשני הפכים. וזה סוד גדול שידוע לאותם המעמיקים בכוחות הנשם של האדם, ויודעים דרכי ליבו.

וכבר המליץ החכם בפנינים, במשלי כה: "שמים לרום והארץ לעומק ולב מלכים אין חקר". יש שלושה דברים אומר שלמה המלך, שאין להם חקר. אי אפשר לעמוד על תכליתם.

"שמים לרום"- אין קץ, אומר המלבי"ם, לעולמות שיש למעלה. אין קץ. "שמים לרום", מי יכול לחקור את הכל.

"והארץ לעומק"- מי יחקור את כל תהום רבה למטה מה יש שם ומה קורה?

"ולב מלכים"- מיסטר טראמפ עכשיו נבחר, מי יכול לחקור את הלב שלו?! עכשיו הוא צריך להכיר את כל המלכים, את כל המדינות, את כל האפשריות, את כל האופציות, מה יכול להיות וכל החלטה שלו. הוא החליט עכשיו לא להכניס מהגרים, אז כל המדינות הערביות החליטו עכשיו שאמריקאים לא יוכלו גם כן אליהם. ונהיה בלאגן. וככה. לב מלכים, אין חקר, מי יכול לחקור? מי יכול לברר? עד איפה זה צריך להצטנף וללכת כל החישובים. לא יאומן! וכמה דברים זורמים אליו כל רגע. שמה מנסים לעשות הפיכה, ושמה רוצים ככה, ופה הולכים לתקוף, ושמה הולכים ככה, ושמה הסינים הולכים לעשות עם הכלכלה עכשיו ככה, וזה יהיה ככה, ויהיה ככה. כל רגע זורמים אליו מידע, עם מידע, עם מידע... את כל זה הוא צריך לכלכל ולחשב ולהחליט מה עושים. ומאז שהוא נכנס תוך שבוע הוא כבר חתם על צווים נשיאותיים, מה של חתמו שלושה נשיאים במשך שלוש קדנציות. לחתם זה הבעיה. השאלה אם זה חוקי אם זה רלוונטי, אם זה יחול. אם לא, כמה יהיה לו עכשיו בלגאנים. אז הוא בחור נמרץ, כן, איש עסקים. חותם, רגיל לחתום. אבל בוא נראה מה יקרה עם כל זה.

"ולב מלכים אין חקר".

נמצא שבלב האדם שהגודל שלו כטפח, ככה הגודל של הלב. כל בן אדם יש לו אגרוף, זה הגודל של הלב שלו. נמצא שבלב האדם אשר גודלו רק כטפח, שם נמצאים הרבה מאוד דרכים ונתיבות מיושרות ועקלקלות אין מספר, כאורך השמים לרום ועד הארץ לעומק. ממילא נבין כמה עניינים נסתרים ומהופכים מן הקצה לקצה, ויש לכולם מקום בתוך לבו של האדם.  

הפסוק אומר: "הן בני ישראל לא שמעו אליי מקוצר רוח". מה זה "קוצר רוח"? הספורנו פירש: לא נתנו לב להתבונן. הפירוש הוא שרוחם נקמץ ונתכווץ. וע"י זה לא שמעו אל משה. כלומר, לא נתן להם לבם להתבונן ולשמוע דברים הנאמרים להם. ומחלה זו היא מחלה רוחנית אשר בן אדם עלול לחלות בה.

היה לכם את זה כבר כמה פעמים, שאין לכם סבלנות מה שנקרא לשמוע. "בסדר, בסדר, שמעתי,. אין לכם כח, אין לכם סבלנות לשמוע. קוצר רוח. זו מחלה רוחנית. מה קורה? הרוח נקמץ ונתקבץ ועל ידי זה לא שמעו למשה. כלומר, לא נתן להם הלב להתבונן ולשמוע דברים הנאמרים להם. אפילו רוצים לגאול אותם! לא רוצה לשמוע.

בשבת למדנו דרך אחרת בהבנת הדברים, אבל עכשיו אנחנו לומדים עוד דרך.

ואומנם נגפים על ידיה, על ידי המחלה הזאת, שנקראת "קוצר רוח", אומנם נגפים על ידה רוב באי עולם מדור לדור. אם הלב היה פתוח להקשיב, לשמוע, לקבל, היו נצלים הרבה, מרווחים עולם הבא גדול מאוד. אבל אין לאנשים מה שאנחנו קוראים ביום "סבלנות". זה לא סבלנות, זה מחלה שקוראים לה קוצר רוח.

ביארה לנו התורה הקדושה כי הסיבה לאי שמיעתם הייתה מקוצר רוח. לפי זה האדם שאינו מתבונן, הרי הוא חולה במחלה הנקראת בלשון התורה: קוצר רוח. אדם שלא חי בהתבוננות ולא מתבונן בדברים, אדם הזה חולה במחלת קוצר רוח. נקרא לזה בקיצור "קצרת".

מעתה נתבונן במעשה פרעה. הרי הוא משכים בכל בוקר והולך על שפת הנילוס, שם הוא עושה את צרכיו כבהמה. ולאחר מזה נכנס לביתו, יושב על כסאו כמלך בכיפה, ומכריז: "לי יאורי ואני עשיתני". הוא ברא את עצמו. טמבל לולו!

איך בראת את עצמך, תגיד לי בדיוק? אם היית לפני שהיית, אז לא בראת את עצמך. תמיד היית. ואם לא היית, איך בראת את עצמך? הרי לא היית בשביל לברוא את עצמך. טמבל לולו! אבל אחרי שהוא עושה גדולים וקטנים, יושב על הכיסא ואומר אני עשיתי את עצמי והיאור הוא שלי. היש לך שטות גודלה מזו? ומי יאמין לו? גם תינוק בעריסה ימלא את פיו שחוק ממנו.

ובכל זאת, כן הוא הדבר. והתורה קבעה בזה מסמרות. ואל תתמה. האם אדם יכול לרמות את עצמו כל כך? שהרי אמו חכמים זכרונם לברכה על כמה רשעים בעולם שיודעים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו. כמו נמרוד. שהיה מכיר את בוראו ומורד בו. והאם אין בזה פליאה עצומה? איך יכול להיות אדם מצד אחד מכיר את בוראו, זה השגה נוראה! הוא ידוע את ה' שהוא ריבון כל העולמים, הוא יודע את נוראותיו, יודע את גבורותיו, הוא יודע גם את אפסיותו הגמורה של הנברא, ואפילו האכ 10:05 יש בכח אנוש? למרוד בו. ומאיך והיכן לקח את העוז והחוצפה לזו?

פעם הוצאתי קלטת על זה: "אולסי פרי והנמלה". אתם שמעתם על זה? היה פעם שחקן כדורסל קראו לו אולסי פרי, הוא היה גובה 2.20. בשביל להמחיש מה זה אדם מורד בהקב"ה, אז אמרתי שפעם אולסי פרי הלך ברחוב, הוא ראה נמלה. והנמלה התנפחה ככה ועמדה ואמרה לו: "אתה לא תעבור פה". הסתכל עליה התעלף. כאילו צוחק. אומרת לו "שמעת?!" וכל הנמלים שמה אמרו "בוא נא אל תסתבך איתה". אז אולסי פרי אומר :"אם אני מוציא רק את האמצע הבומבילה שלי ואני עושה ככה, אני מועך את כל השכונה של הנמלים. מה אתם מבלבלים את המוח". מה היה היחס בין הנמלה לבין אולסי פרי? 2.20. זה היחס בינהם. היא כמה? מילימטר? 2 מילימטר? הוא 2.20 מטר. זה מעלף! מעלף! שנמלה עומדת מול ענק כזה אומרת לו...

אז מה היחס בין אדם לבין הקב"ה? מי אתה. 1.70 ומה הגודל של השמים ושמי שמים שלא יכלכלוך, ואתה עומד זעיר, והגמד, ואתה אומר להקב"ה: "לא רוצה לשמוע לך! לא בא לי! עזוב אותי! לא רוצה!"...מה היחס? איפה ההיגיון? אבל יש לאדם חוצפה ועוז לעמוד ככה ולהתריס נגד הקב"ה. מכיר את בוראו ומורד בו.

ועל כן, צריך אתה לומר כי כל אדם אפילו הגדול ביותר, מכיוון שאדם הוא ומאדמה נוצר, עלול הוא לחלות במחלה הנקראת "קוצר רוח". היינו, שאי ההתבוננות יכול הגיע עד כדי שגעון ממש. שגעון ממש. מצד אחד יודע את ריבונו, מצד שני מתכוון למרוד בו.

אתם יודעים עד כמה זה חמור אדם שעובר עבירה אחת במזיד, הוא נקרא רשע. הוא לא רק נקרא רשע, הוא פסול לעדות. אלה שלוקחים עדים לכתובה ולוקחים עדים שעברו עבירה אחת במזיד, זה נקרא מכיר את הבורא ומורד בו. הוא ידוע שיש בורא לעולם, הוא יודע שאמר שאסור, והוא לא עושה בטעות או בשוגג, הוא במזיד יודע שאסור ועושה נגד בוראו. אדם כזה פסול לעדות. זה לא אדם. והוא לא יכול להעיד. אדם הזה פסול לעדות.

אז לכן, מצד אחד יודע את ריבונו, וצד שני מתכוון למרוד בו. ואם כן, מה תתמה על פרעה שנשתטה להאמין בעצמו.  ואמר "כי לי יאורי ואני עשיתיני". מה אתה מתפלא עליו?!

אומנם מדרגות רבות בזה. יש כל מיני דרגות בשגעון. ישנם אנשים שתתקוף אותם החולי הזה לעיתים רחוקות. ושי מהם שיחלו בעיתים תכופות. קצרי רוח. זה מחלה רוחנית. גם בעצם המחלה לפעמים היא באה בחוזק, באופן רציני מאוד, ולפעמים אינה מסוכנת בהרבה.

וכן הדבר במחלת השגעון הרוחני. הכל לפי מה שהוא אדם. אבל על כל פנים מה אומרים העולם? אומרים על משוגע אין מה להקשות. מה אתה מקשה קושיות על משוגע? משוגע לא מקשים קושיות. איך הוא עושה, איך הוא לא עשוה. תגיד לי מה אתה משוגע? כן, הוא משוגע! מה אתה שואל אם הוא משוגע או לא משוגע?! אין שכל אין דאגות.

מעתה קל וחומר שעשה משה רבנו ברור ומבואר! שאלנו איזה קל וחומר? עם ישראל לא שמעו לשמה מקוצר רוח ומעבודה קשה.  אז הוא אומר "ואיך ישמעני פרעה". שאלו: מה קל וחומר? פרעה לא היה לו בעיה של קוצר רוח ועבודה קשה. הוא מלך, יושב לו בארמון, אין לו את הלחץ הזה של בני ישראל. אבל הייתה לו את המחלה של קוצר רוח גם כן. נכווץ לבבו והוא לא מתבונן. לא מתבונן זה בדיוק המחלה שלהם. אצלהם זה בא מעבודה קשה, ואצלו מהשגעון. אז איך ישמעני פרעה?

מעתה קל וחומר עשה משה רבנו ברור ומבואר. שהרי בני ישראל שהם זרע קודש מחצבתם בני אברהם, יצחק ויעקב. אם הם לא שמעו אליי, כלומר, הם נדבקו במחלת קוצר רוח שלא להתבונן, קל וחומר פרעה הרשע, שרוחו קצרה ועומדת מכבר. הוא כבר מזמן כזה. עד כדי שהוא מטעה את עצמו, ואת המשתטים אחריו לאמר :"לי יאורי ואני עשיתיני". אז על אחת כמה וכמה שהוא לא ישמע אליי, אומר משה רבנו. ולא יתן לב להתבונן. ולכן זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. וזה קל וחומר ברור ומבורר.

עוד נקודה שנעיר: יש מעשה שזעירי פעם אחת ירד לאלכסנדריה שבמצרים, וכידוע עשרה כבים של כשפים ירדו לעולם, תשעה נטלה מצרים. רוב המכשפים בעולם היו במצרים. אז הוא רצה לרכב, קנה חמור והחמור צמא ונתן לו לשתות מים. וידוע שהכשפים נבדקים ע"י מים חיים. מי שרוצה לבדוק אם יש כישוף, נותן את הדבר המכושף בתוך מים חיים,ואז מתבטל הכישוף. ברגע ששתה החמור מהמים, הפך להיות קורת עץ. זאת אומרת הוא רכב על כישוף שהיה קורת עץ והכישוף הפכו אותו לחמור. הלך אצל המוכר ואמר לו: "תחזיר לי את הכסף". אמר לו :" חביבי, פה במצרים מי שקנה משהו ולא בדק, האחריות עליו". היית צריך לבדוק. יכולת לבדוק במים חיים והיית מברר. לא היית קונה. לא בדקת? אכלת אותה! אין פה 14 יום להחזיר. במצרים אין. זה מעשה אחד.

 ינאי נכנס לאכסניה וביקש לאכול ולשתות, והמלצרית מרשת בשפתיה על הכוס. אז הוא הבין שיש פה כשפים. לקח את המים שהיא הביאה לו, שפך טיפה, יצאו עקרבים. שפך את שארית הכוס, ולא שתה. אמר לה: "אני שתתי את שלכם, עכשיו תשתי את שלי". נתן לה לשתות והפך אותה לחמור. גם הוא ידע כשפים. הפך אותה לחמור ורכב עליה ברחוב. חברתה שראתה זאת, ביטלה את הכשפים. והוא רכב על המלצרית. שני מעשים שמובאים.

אמרנו שכשפים מתבטלים במים. ופה אנחנו רואים שכישפו את המים. איך זה מסתדר? מעשה שהיה, מובא בתנ"ך: אליהו בהר הכרמל, אוסף את נביאי הבעל והאשרה, להוכיח האם ה' הוא האלוקים או הבעל. ואז הוא מבקש שכל אחד ינסה להוריד את אש מן השמים ושהאש תאכל את הקורבן, את הפר, שכל אחד הקריב. הם ניסו עד עלות המנחה. לא נשמע שום דבר. ואח"כ הוא אמר: "ענני ה', ענני". והקב"ה שמע לו, ירדה אש ושרפה את כל הקורבן. ולא רק זה, הוא עשה תעלות ומילא אותם מים ושפך מים על הפר, כאילו אפילו שהאש לא תאחז, לא תאחז בכלל בקורבן, עם כל זה ירדה אשד ושרפה את המים, את הכל, ואת התעלות ואת הקורבן והכל, וכל העם צעק "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים". ורדפו אחרי הנביאים האלה של השקר שבל בעל ואשרה והרגו אותם.

וכתוב למה הוא אמר פעמים "ענני ה', ענני"? "ענני" פעם ראשונה שתרד אש מן השמים, ו"אנני" פעם שנייה שלא יאמרו מעשי כשפים הוא. איך יגידו מעשה כשפים? הרי הכשפים נבדקים במים? איך הם יגידו מעשי כשפים? הרי כשפים נבדקים במים.

אמרנו שכשפים נבדקים במים חיים דווקא. אם אתה נותן לחמור לשתות מן ההר או מן הבאר מים חיים או ממקור של מים חיים, שמה הם נבדקים. אבל במים בכוס שהם מים שאובים או בתעלה שאתה שם, שזה מים שאובים, אז אפשר לכשף גם את המים האלה. כי הם לא מים חיים. עד פה ברור? אז צריך להתפלל "ענני ה', ענני". אז גם שאתה אומר "חיה יחיה", אתה צריך להגיד "ענני ה', אנני". למה? יבוא מישהו בשם רובי ויגיד "מעשה כשפים הוא". מה שכל ישראל שעבדו עבודה זרה לא אמרו אחד מהם מעשה כשפים, והוא אמר ישר "מעשה כשפים". ואח"כ כמובן "חס ושלום לא אמרתי". אבל מה, כבר למדנו שיש מחלה כזאת "קוצר רוח" שפשוט מאוד לא ידועים מה מדברים. מצד אחד יכולים להגיד כשפים, ומצד שני "לא אמרתי". זה אותו לב. אין בעיה נפתח ועיקש.

מכל מקום, זה היה המעשה עם אליהו הנביא. אז אליהו הנביא אמר והכל התברר.

עכשיו נשאל שאלה עם פרעה: פרעה כל הארץ שלו מלאה כשפים, ובאים משה רבנו ואהרון הכהן ועושים לו אותות. מה הוא מבין? זה כשפים. גם הם מכשפים. ואהרון זורק את המטה "ויהיה לתנין". נהיה לתנין. אומר בעיה? ייאלה תקרא לאשתי, תקרא לילדים שלי, תקרא לכולם. כולם עשו תנינים. מה הבעיה לעשות תנינים?! כן, רק התנינים שלו דוממים, לא זזים. והתנין של אהרון הוא תנין חי! הוא בלע את התנינים. אז יש הבדל. מה זה זה? זה לא אותו הדבר. אומר: לא, לא, הם יודעים יותר כשפים ,טוב. בוא נראה אותם, עוד משהו.."

 נו? ואז מה קורה? הופכים את היאור לדם. גם הם עושים דם. אבל אצלהם זה דם צבע. צבע. אבל אצל אהרון שהוא מכה את היאור, זה הופך להיות לדם ממש. "ויבאש היאור", והדגה מתה והסריחה. זה דם ממש. נו? ופרעה מכחיש. איך אתה מכחיש? אם אתה אומר שהגם הם מכשפים, פה אתה לא יכול להגיד שהם מכשפים. למה  אתה לא יכול להגיד הם מכשפים? למה? למה אתה לא יכול להגיד הם מכשפים?

כי זה מים חיים! ומים חמים התברר עם זה כישוף או לא. אז אם זה היה כישוף זה לא היה מצליח!  אז מה קרה פה? זאת אומרת, שאדם שהוא שקרן לא מעניין אותו עובדות! "אל תבלבל אותי עם עובדות. בלי הוכחות, אני אומר לך שזה כישוף". אבל אתה יודע הרי שכישופים מתבטלים מזה. לא, לא עוזר שום דבר!

אח"כ מכה של כינים, שהמים לא הצליחו בכלל לעשות כזה דבר. למה? כי פחות משעורה זה אין כישוף. כישוף לא תופס מפחות משיעור של כשעורה. אז ממילא הם אמרו כבר "זה אצבע אלוקים", זה כבר לא כישופים. זה עזר משהו? שקרן נשאר שקרן! מה אתה מבלבל אותי עם עובדות? מה אכפת לי מה אתה מדבר? ככה זה העולם. העולם לא מעניין אותו בכלל מהעבודות, לא רוצה לשמוע. נכון ניסיתים להסביר לכמה אנשים כמה דברים? "לא רוצה לשמוע". אתם אומרים: "תשמע, בוא תשמע יש קלטת שלמה, הכל הוכחות על בשר, נבלות וטרפות. "לא, לא, לא רוצה לשמוע". מחלה של קוצר רוח. כולם לוקים בקצרת.