פרקי דרבי אליעזר - ל' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור היום יהיה בעזרת השם לעילוי נשמת יוסף בן גאולה,

אמה בת מרגו,

יחיא בן מסעודה, דליה בת אסתר,

שאר נפטרי ישראל בתוך שנה זו, הריון תקין בעזרת השם לבת חן,

בת טובה,

שיהיה לה בעזרת השם לידה קלה בעיתו ובזמנו בעזרת השם.

לחזרה בתשובה שלמה ליוחי בן יפה, מרדכי בן לונה,

יפה בת גוהרה, אליהו בן יפה,

לבנת

בת יפה, זוהר בת יפה.

להצלחה, מורנו הרב אמנון יצחק בן רומי, השם ישמרו ויחיו, ימים ושנות חיים ושלום.

ובעזרת השם לזיווג הגון לכל הרווקים ובכללם.

שלמה בן יפה יזכה לזיווג הגון, הראוי לו מהרה,

כל השאר בעזרת השם.

בשורות טובות, גם להצלחה דורית בת קטיה בכל העניינים.

פואד מרת עימי, קטיה בת זולאי.

כן,

אנחנו בפרק, בפרק הדיר רבי אליעזר, פרק 50, המלך בשדה.

היום אנחנו שיעור בשדה.

כן, לא בבית הכנסת, יש שם הכנסת ספר תורה.

היום אנחנו פה, יש לנו גם קולות רעש, קולות רקע,

כלבים נובחים, כתוב אליהו הנביא בעיר.

כן,

יפה.

איש יהודי היה בשושנה בירה ושמו מרדכי.

רבי שמעיה אומר, וכי לא היה יהודי בשושנה בירה רק מרדכי?

מה זה איש יהודי היה בשושנה בראש, שמו מרדכי?

כאילו שרק מרדכי נמצא שם.

איפה כל שאר היהודים שהיו?

והרי כתוב, והיהודים אשר בשושנה בירה נקהלו, ונוח על נפשם, ועמוד בשונאיהם וכולי,

אלא לפי שהיה יהודי צדיק

ובן אבות,

היה לו יוחסין.

וגם היה מזרע המלוכה,

אז מזכירים אותו בדברי הכתובים לשבח,

מלשון חשיבות. איש יהודי, איש לשון חשיבות.

והיה עוסק בתורה כל ימיו,

ובפיו לא היה נכנס מאכל אסור.

שמעתם?

מה היה מקפיד מרדכי היהודי?

לא רק שהוא היה לובש את בגדי המלך, לא רק שהוא היה יושב או עוסק בתורה,

לא רק שהיה מתפלל כל הזמן

כמו שצריך,

אלא גם לא היה מכניס שום מאכל אסור לפיו.

ולפיכך נקרא איש יהודי,

כי הסממן,

הסמל של היהודי זה בדברים הללו.

ענייני כשרות,

חס ושלום שלא להיכשר באכילת נבלות וטרפות,

ענייני קדושה, פרישות,

צניעות, תפילה, זה הסממנים של יהודי.

ושמו מרדכי,

לפי שהייתה תפילתו נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא כמרדכי,

כמו בשמים,

זה היה נעים.

התפילה שלו הייתה נעימה.

בן יאיר שהיה מאיר פנים בהלכה.

בן שמעי שיצא לקלל את דוד.

בן קיש שהקיש על דלתי רחמים ונפתחו לו.

רבי שמעון אומר,

בואו ראה חוכמתו של מרדכי,

שהיה יודע בשבעים לשון, היה מראשי הסנהדרין מרדכי,

והיה שמו מרדכי בלשן.

והיה יושב בשער המלך לראות שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל דבר מאכל אסור.

מהו היה מקפיד מרדכי?

היה מקפיד שלא יאכלו דברים אסורים.

זה מה שהיה אכפת לו. אם כבר נמצאים אצל המלך

ואצל אחשוורוש,

איך כתוב במגילה? לעשות כרצון איש ואיש, והשתייח הדת אין אונס. כל אחד יכול לקבל מה שהוא רוצה.

איזה שפע שהוא רוצה.

נותנים לו הכל. כרצונו. כרצון איש ואיש.

מרדכי בכל אופן יודע שעכשיו נגמרו ימי הסעודות,

ועכשיו מה מתחיל?

אחרי ימי הסעודות מתחיל ימי המשתה הפרטיים של המלך,

אחרי שהוא מוצא לעצמו כלה

את אסתר.

אז מה עכשיו? בטח יגישו ממה שהמלך אוכל. מה המלך אוכל?

נבלות וטרפות.

לכן מרדכי יושב בשער להקפיד

שחס ושלום, חס וחלילה, לא רק

הוא בתור איש יהודי ישמר,

אלא גם אסתר וגם נערותיה שלא יאכלו כל מיני דברים לא טובים.

ושמע שני סריסי המלך שהיו מדברים בלשון כשדים,

ואומרים זה לזה, עתה ישכב המלך משכב הצהריים,

וכשיעמוד משנתו ויאמר לנו תנו מעט מים,

מה ניתן לו?

המלך יקום מהשינה בצהריים, מה ניתן לו? ניתן לו סם המוות בכיתון של זהב.

נשים לו רעל בתוך

הקנקן מזהב, עם המים בפנים.

איך מרדכי ידע את זה?

הוא שמע את שיחתם של בגתן ותרש.

באיזה שפה הם דיברו?

בשפה התרסית,

לא פרסית,

אלא בשפה התרסית.

והוא שמע את השיחה הזאת,

ושמע מרדכי לשונם, ונכנס והגיד לאסתר.

הוא הולך מספר ללוחש באוזנה של המלכה.

ואסתר מגידה למלך בשם מרדכי, שנאמר,

ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

ומכאן אמרו חכמים כל האומר דבר בשם אומרו,

מביא גאולה לעולם.

אתה רוצה בתור יהודי שבזכותך יבוא מלך המשיח,

תאמר דבר בשם אומרו.

יש הרבה רמאים ושקרנים וזייפנים וחנפנים וכולי.

מכל מיני כתות שונות.

והוא אומר, כאילו, הוא חידש את הדבר והוא עשה את הדבר.

הוא לא שמע את זה מהאחר.

אתה גוזל את דברו.

ולא רק אתה גוזל את דברו אלא אתה מעכב את ביאת המשיח.

מה אתה עושה בעצם הפעולה שאתה עושה? אתה רוצה לגדל את עצמך לכמה דקות?

וכי הגדלות הזו יש בה ממשות, היא שווה משהו?

היא כלום.

היא הייתה, רגע, עשו לך פששש וזה נגמר.

קיבלת את השכר בעולם הזה.

מה עם העולם הבא?

שום כלום.

לכן באים רבותינו ואומרים כל האומר דבר בשם אומרו,

מביא גאולה לעולם.

אתה רוצה להביא גאולה לעולם? תגיד דבר בשם אומרו.

וכשעמד המלך ממשכב הצהריים,

אמר לשני סריסיו הנהוגים להשקותו,

עשקוני מים, המלך היה צמא, רצה לשתות.

נתנו לו הסם בכיתון של זהב.

שמו בפנים את הסם המוות.

אמר המלך,

אני רוצה לשתות, אני נורא צמא, אבל אני חייב לבדוק את המים.

ככה, כנראה, אמר, חלמתי חלום בלהות.

המים האלה אמרו לי בחלום שהם לא טובים.

מה תעשו?

שפכו את המים הללו לפניי, שפכו את המים.

אמרו לו, אדוננו,

חבל על המים עד שהלכו לבאר.

זה לא היה כמו היום ברזים, תמי ארבע, תמי שש, לא יודע, כל מיני שמות כאלה ואחרים.

לפני שבוע בדיוק בא אלינו לבריתות,

לחדר ניתוח, איזה יהודי, להתקין את המתקן של הברזים.

כל המתקנים האלה, כן?

בקיצור, אז דיברנו איתו שם על חשיבות של הברית מילה והכל. הוא אמר, אני רוצה להיבדק.

רוצה להיבדק, נמצא עראל.

בא להתקין מים, ונמצא ערל, ועשו לו ברית, ישתבח שמולה.

מה?

באזור הארבעים.

כן, באזור הארבעים.

אתם יודעים מה זה? יהודי מגיע, אתם לא יודעים מה, כשבורור מסובב, למה הוא שלח דווקא אותו לשם כדי שיבוא להתקין את המים, כדי שייצא מזה ברית מילה ליהודי.

אתה אומר ליהודי בן ארבעים, אתה ערל, חס ושלום.

קשה לקבל את זה.

אני עבר לי ברית, הוא אומר, הכל בסדר, אבל כן, אבל תערל.

אמרו לו אותם בגתן ותרש, אדוננו, המים הללו יפים.

זה מים טובים, מים קרים, מים ברורים.

בשביל מה?

למה לעשות כזה דבר?

למה לשפוך אותם?

אמר להם המלך, כך עלתה לפניי לשופכן.

זה מה שאני רוצה. אני מבקש מכם,

בכל לשון של בקשה, שתשפכו את המים הללו.

מיד

שפכו אותם לפניו, הוא מצא בהם סם המוות.

במדרש, מדרש אסתר, מובא שם דבר פלא.

איך המלך בדק את זה שבאמת המים הללו ששמו לו שם הם מים עם סם המוות?

איך הוא בדק את זה?

כתוב שהביאו לשם כלבים רעים.

ככה אומר המדרש, הביאו כלבים רעים,

והכלבים הללו, איך הם שותים את המים? מישהו ראה פעם?

איך החיות שותים מים?

הם לא לוקחים יד ושותים ככה כמו הקוף. הקוף הוא עוד איכשהו דומה.

אה? דומה לבן אדם, עוד איכשהו.

הכלבים מלקקים עם הלשון.

שפכו את הקיטון של המים הללו, הכלבים הללו לקקו, לקקו, ופתאום, ואידום הארון. בופ, נפלו אחורה ומתו.

זה היה סימן לאחשוורוש שהמים הללו באמת היו רעילים,

כפי שמסר מרדכי ולחש באוזנה של אסתר ממשהו שם עם מקטן ותרש.

מיד המלך גוזר עליהם גזירה. מה הגזירה?

תולים אותם.

וציווה המלך לתלותם, שנאמר, ויתלו שניהם על עץ.

וכל דבר שהיה למלך,

היו כותבים אותו.

הדור הקודם מכיר את זה שכל דבר שהם היו עושים, היו רושמים.

היום כבר בקושי רושמים.

לא רק שלא רושמים, בקושי אפילו זוכרים דברים.

תשאל את החבר שלך, מה היה לך לפני יומיים?

או מה לבשת? מה אכל דם?

איפה אני זוכר? בקושי אני זוכר מה היה לפני שעה.

אתה רוצה להגיד לי מה היה לפני יומיים? מה היה לפני חודש? מה היה לפני שנתיים?

ולעומת זה,

בזמנם היו מציינים את הכול ורושמים.

שעה כזאת, ככה וככה וככה. יש אנשים עד היום, אבל מהדורות הקודמים, המבוגרים יותר, שעדיין כותבים את זה.

אנחנו נראה את זה מצוי ביומנם של גדולי ישראל, זה נקרא.

ספר זיכרון שהם רושמים כל דבר ודבר מה הם עשו,

למה? כדי לראות באמת, עושים אחר כך במשך השנה, מה שנקרא איזון.

לראות מה הדברים הטובים, מה פחות טובים, מה לשפר, מה לא לשפר, בפרט בימים הללו.

אז לכן הדברים הללו נכתבו לפני המלך לזיכרון.

בשביל מה?

הקדוש ברוך הוא רצה את זה.

כל זה כדי שבסופו של דבר יצא מזה תועלת עם מרדכי, בזמן שהמן יבוא,

חס ושלום, לטכס עצה כנגדו.

ובדלוסכמה שלו,

היה לו יומן שנקרא דלוסכמה. וכשהיה רוצה לדעת דברים,

אם הוא רוצה להגיד מה היה לפני חודש,

תזכירו לי מה היה,

היו מקריאים לו מהספר. מי היה הסופר שלו,

דבר פלא? זה היה הבן של המן הרשע, שימשי.

הוא היה הסופר של המלך אחשוורוש, והוא היה רושם את כל הדברים.

כן.

וכתבו את הדבר הזה שהגיד מרדכי על ספר דברי הימים לפני המלך.

רבי פנחס אומר,

עכשיו נושא חדש,

רבי פנחס אומר, היו לפנים בעולם שני עשירים.

עשירי העולם הכי גדולים מהיו,

הראשון זה היה קורח.

קורח הזה היה עשיר,

המדרש אומר שהיו לו 300 פרדות שסוחבים את המפתחות של האוצרות.

את המפתחות של האוצרות, לא את המפתח בכל פרד,

אלא שקים של מפתחות, שני שקים בכל צד, אם לא יותר,

זה רק מפתחות של התיבות של האוצרות שלו, עד כדי כך הוא היה עשיר.

ובכל אופן הוא חיפש גדולה

ואמר למשה רבנו, למה, מי אתם, למה?

רצה, חיפש משרה.

ואיך התגלגל האוצר שלו? אז הסברנו כמה וכמה פעמים שהאוצר של קורח התגלגל בגלל שהוא עזב, הוא היה משבט לוי, הרי שבט לוי לא נשתעבד.

והקב' ברוך הוא כבר הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום והנום אותם ארבע מאות שנה,

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

אבל למי מגיע רכוש גדול? למי?

שפעל, למי שעבד. שבט לוי שישב במזגן ועסק בתורה,

ולא עבד קשה. לא מגיע לו עכשיו כסף, לא מגיע לו ממון,

כי השכר

של היהודי

שיושב ועוסק בתורה לא בעולם הזה, אלא בעולם הבא. פה בעולם הזה סובלים.

אבל בעולם הבא ישתבח שמו לעד, שם זה הווילה האמיתית. הנה, פה גרים כמו בשכונת הארגזים בתל אביב.

אבל איפה הווילה האמיתית? זה עכשיו זמני הכול.

הווילה האמיתית זה למעלה בשמיים.

איך?

נכון, פה זה הזמני, נכון.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא?

כוח שראה שכל אחד שואל מהשכן שלו כלי כסף וכו' זהב לפני שיוצאים ממצרים. הוא אומר, רגע, מה איתי?

גם השכן שלי מצרי, אני גם רוצה לקחת ממנו משהו.

ואז הוא מגיע והוא דופק בדלת של השכן. הוא אומר לו, תביא לי גם רכוש, קצת בדים, קצת תכשיטים.

אמר לו, בסדר.

אבל בעיני הקדוש ברוך הוא זה לא היה טוב,

כי הוא הבטיח בשבועה.

והקדוש ברוך הוא חותמו אמת, ואם הוא אמר משהו,

זה יתקיים, ברוך שאמר, והיה עולם.

אז איך הוא יכול לתת למישהו דבר שלא מגיע לו בדין,

כפי ההבטחה שלו, חס ושלום מצוין, שהקדוש ברוך הוא משנה מדיבורו? חס ושלום, אסור להגיד כזה דבר.

לכן,

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

גלגל את גלגל העין של קורח לנקודה אחרת, והוא ראה משהו נוצץ, מרחוק.

אמר למצרי, רגע, שוויה, עוד רגע אני מגיע אליך, חכה רגע.

הלך לשמה, ושמה חפר,

וגילה את האחד משלושה מטמוניות

שהטמין יוסף הצדיק.

מה עשה יוסף הצדיק?

הרי כל המצרים שרצו לאכול, היה רעב.

כל המצרים שרצו לאכול, מה אמר להם? תביאו את הכסף שלכם, ואני אתן לכם תמורת זכיתים, ניתן לכם אוכל.

אותו דבר גם אלו שהיו באים מכל העולם כדי לקנות ממצרים,

לשבור שבר במצרים,

כולם היו משלמים ממון רעב כדי לקבל אוכל כדי לקבל חיתים וכו'.

מה עשה יוסף הצדיק?

הטמין את שלושה האוצרות הללו גדולים בשלושה מקומות שונים במצרים,

כדי שהמצרים לא יקחו.

אומרת הגמרא,

אחד מהאוצרות נתגלה לקורח.

האוצר שקורח קיבל זה האוצר עם הרמה הכי פחותה, הכי נמוכה מבחינת עבדות

של הכסף.

יש בן אדם רודף אחרי ממון, יש לו תאווה גדולה

אחרי הכסף.

זה הכסף הזה, הוא הכסף הכי גרוע.

ואיזה כסף זה היה? זה היה הכסף של המצרים שהיו מתעסקים בכל מיני דברים לא טובים, זה היה הכי פחות.

מי קיבל את זה? קורח.

ולכן באמת זה אחד התשובות שהכסף הזה גם נקבר באדמה ואף אחד לא נוגע בו עד היום הזה.

למה?

כי זה לא ראוי לנגיעת בני אדם, כי זה לא טוב.

השתמשו עם זה לדברים לא טובים, לכן סתם אדם לא ראוי לגעת בו, מלבד קורח,

ובסופו של דבר זה גם נקבר איתו באדמה.

האוצר השני, אומרת הגמרא, נתגלה לאנטונינוס. מי זה היה אנטונינוס?

הוא היה חברותא של רבי, רבי יהודה הנשיא.

הם היו יושבים ועוסקים, הוא היה גוי.

והגב' ברוך הוא נתן לו שכר את האוצר השני.

האוצר השלישי זה היה האוצר הבינוני של אנטונינוס.

מה שנקרא, המצרים, ככה, חסידי אומות העולם.

זה נקרא אז, עם הכסף הזה נתנו לאנטונינוס.

שהיה לו מידות טובות, מה שנקרא, ישר עסק בתורה וכולי, אפילו שהיה גוי.

וכיבד, כמובן, את רבי.

אבל האוצר השלישי, שזה היה אוצר נקי, זך, מעם ישראל, וכולי וכולי,

שאין בו גזל, אין בו כל מיני עבירות,

האוצר הזה גנוז לצדיקים לעתיד לבוא.

זה אומרת הגמרא, אף אחד לא נוגע בו.

זה בשביל הצדיקים לעתיד לבוא, בעזרת השם.

אז זה היה קורח.

קורח היה אחד מתוך שניים שהיו עשירי עולם.

אתם יודעים מה זה? זו עשירות מופלגה. לא כמו היום שמספרים לנו שהוא עשיר והוא חי על חשבון הבנק או על חשבון השוק השחור.

לא מדובר בעשיר כזה.

פה מדובר בעשירות שהיא שלו.

ומן השמיים גלגלו שהעשירות הזאת תהיה שלו.

והמיליונר השני, מי זה היה?

כולנו חושבים שזה היה אחשורוש. אבל זה לא היה אחשורוש, מי זה היה?

המן הרשע.

המן הרשע, גם הוא היה עשיר גדול.

נכון?

והמן היה עשיר באומות העולם, שלקח את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קודשי הקודשים.

וראה המלך את עושרו ואת עשרת בניו,

ורצה המלך לרומם אותו ולגדל אותו כדי שהוא יקבל תמלוגים.

חנוכיה של בית המקדש,

כיעור של בית המקדש, דברים שהם שווים.

שנאמר, ביום ההוא גידל המלך אחשורוש את המן בן עמדתא.

למה? כי מי שיש לו ממון יש לו גדולה, ואחשורוש פחד. הוא הרי היה, מה היה אחשורוש? היה שומר בעורבת הסוסים.

והוא אמר, וגם אחשורוש היה עשיר.

המגילה מתארת לנו איזה עשירות, על רצפת בעד ושש ודר וסוחר, איזה אשקות בכלי זהב, כלים מכלים שונים. גם הוא היה עשיר.

אבל הוא היה באחוז נמוך לעומת מה שהיה עשירות לאמן.

ואנחנו יודעים שלמי שיש לו כסף, מה שנקרא, הוא השולט, נכון?

בעל המאה, אומרים רבותינו, הוא בעל הדעה.

פתגם יפה.

אחשורוש פחד על המשרה שלו.

הוא אמר, עכשיו אמן, מה יעשה?

עם כל הכסף והכול,

יקנה את הבחירות לנשיאות בארצות הברית.

ישלוט בכל העולם כולו. פרס ומדי, מה יהיה? יסלקו אותי מהמשרד שהגעתי לתפקיד הזה, מבירה עמיקתה ל...

איגרא רמא? לא כדאי.

לכן, מה אמר? בואו אני אקרב אותו,

ואז הוא יקבל תפקיד טוב, מה אתה רוצה? שר האוצר, שר הפנים, מה אתה רוצה?

תבחר מה שאתה רוצה, אני אתן לך, העיקר תשתוק.

ככה הוא אומר, אנחנו נהיה מאותה צלחת והכול יהיה בסדר. הוא לא, לא יהיה לו מחשבות לעקוף אותי.

עובדים רבותינו ואומרים שהמן רצה לעקוף את אחשוורוש.

עובדה

שהוא רצה להרוג אותו בתכנון של משהו, הוא עשה לו עם ושתי.

קודם אני אהרוג את המלכה,

אחר כך אני אהרוג את אחשוורוש,

אחר כך אני אתחתן עם אסתר.

וזה ראשית יהיה בתור שפחה.

ככה הוא תכנה.

זו הייתה התוכנית שלו, אבל ברור הוא הפר את עצתו וקלקל את מחשבתו.

שנאמר ביום ההוא,

גידל המלך אחשוורוש את המן בן עמדתא, וציווה המלך להיות כל העם קוראים ומשתחווים לעמו. הוא נתן לו כזה כבוד, אחשוורוש,

כדי שהוא יתבלבל.

לפעמים נותנים בעם כבוד והוא מתבלבל,

מרוב הכבוד הוא כבר משתגע. ככה עשה אחשוורוש לעמן.

ומה עשה המן?

מה הכבוד שהמן חיפש?

עשה לו צלם מורכם על בגדיו,

שתי וערב,

על הבגדים שלו, דמות כזו.

וכל מי שהיה משתחווה לעמן,

לא הם משתחווה דווקא לעמן ממש, אלא לצלם הזה,

לתועבה שעשה לו.

ומרדכי, כשראה את זה, הוא לא קיבל.

הוא אמר איך יהודי יכול להשתחוות לכז דבר?

יהודי קדוש מבטן ומלידה, הוא יכול לכרוע ולהשתחוות?

שבעת הבנים של חנה, מדרש באיכה רבתי מספר את זה.

שבעת הבנים של חנה,

שמסרה את נפשה,

בסופו של דבר, אחרי שהיא קפצה מהגג, מה שנקרא, התאבדה.

אבל זה היה אחרי שהיא ידעה שכל הבנים שלה, מגדול ועד קטן,

מגדול ועד קטן,

לא השתחוו לצלם.

ומה אמר המלך להם? עזבו, אל תשתחוו, רק תרימי, אני זורק לך את המפתחות, רק תרים.

תוך כדי אבל לי יש את החוויה, לא, אפילו הקטן שבקטנים אמר, אני אחלל את שם השם.

אני בתור יהודי יכול לעשות פעולה שכזאת?

חס ושלום, חס וחלילה, להשתחוות לצלם? אפילו זה מראית עין, שימו לב.

אדם הולך למקום לא טוב,

אבל הוא לא אכל שם, הוא לא שתה,

הוא לא רקד,

הוא לא עשה שום דבר,

הוא לא עישן,

הוא לא עשה שום דבר רע.

אבל מספיק כשראו אותך כבר חילול השם.

הקטנצ'יק שבקטנים, מתוך שבעת הילדים, הוא אומר למלך, לא, אני לא משתחווה.

אמר המלך, ככה, כולכם עקשנים, גם אתה הוציא אותו להורג.

וחנה רואה את זה שנשחטו שבעת בניה בזה אחר זה. אתם יודעים מה זה?

אדם, לא עלינו, לא עליכם, נפטר לו ילד,

כבר חרב עליו עולמו.

נפטר לו אחד משבעה קרוביו, כבר מרגיש, זהו כבר,

שהקדוש ברוך הוא, חס ושלום, חס וחלילה, לא איתו.

אבל כבר רבותינו מבטיחים לנו, בכל צרתם לא צר.

הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בכל צרה, בכל הזדמנות,

בין טוב, בין לא טוב הקדוש ברוך הוא איתנו.

לכן, כשראה את זה, מרדכי אמר, אני לא משתחווה, נקודה.

ונתמלא המן חמא,

שלמהו מרדכי לא איכה ולא השתחווה, ונתמלא המן חמא עליו.

ואמר, היהודים הללו היו שונאים אבותיי מעולם.

הרי המן הזה מזרעו של עמלק.

הוא אמר, תמיד היהודים היו שונאים. אולם אמר, המשפחה שלי אשמה,

האבות אבותיו אשמים, שהם באו וקיררו את האמבטיה.

ויבוא עמלק, ויילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם.

לא אמר את זה. הוא אמר, לא, תמיד מאשימים את היהודים. היהודים האלה,

הם אשמים, הכל בגללם, הכל בגללם. הם שונאים את אבותיי.

ככה אמר המן.

עד היום זה ככה. נכון, נכון.

אמת.

ועכשיו אני אומר למלך שיעבד אותם לעולם ויעדין, יש לי הזדמנות.

עכשיו אני אגיד למלך, זהו, מה עשה? נכנס לפני המלך ואמר לו, אדוני המלך,

נכנס לרשוורוש.

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך.

אף פעם לא תראו אותם ביחד. תמיד הם רבים.

אה?

אומרים, גם כשיהודים רבים יוצא מזה דבר טוב. שני יהודים רבים, פותחים בית כנסת חדש.

תמיד יוצא מזה דבר טוב.

או, זה יוצא קרה, יוצא עוד שיעור, יוצא עוד פה. תמיד כשרבים יוצאים, אצל היהודים.

אצל אומות העולם זה לא ככה.

תמיד הצד השני, חס ושלום, מפסיד. אלו, יודעים, תמיד הצד השני, כל הצדדים מרוויחים.

השתבח שמולד.

ולכן אינם עושים את רצון המלך.

ואם הם לא עושים את רצון המלך, למלך אין שווה להניחם. לא משתלם למלך להשאיר אותם בכלל. לכן בוא נהרוג את כולם. ככה תכנן המן הרשע לעשות.

מתי? ביום אחד, כן?

ההרג הזה צריך להיות ביום אחד, חס ושלום.

אם על המלך טוב,

קח את חצי ממוני ותן לי רשות עליהם. מה אמר המן?

לא תביא לי. אני אתן לך חצי מהממון שלי, מהעושר שלי. אני אתן לך, אתה יודע מה תהיה?

אתה תהיה עשיר יותר ממני, ממילא המלכות אצלך תהיה חזקה.

עכשיו, כבר לא תפחד.

לא צריך לתת לי משרה, רק תן לי לאבד את היהודים.

אמר לו המלך ככה, אשוורוש גם היה אוהב כסף.

אמר לו ככה? בסדר, אין שום בעיה. הרי הם נתונים לך חינם.

ורוח הקודש, אומר אפיר גדר רבי אליעזר, מכרזת ואומרת,

פסוק בישעיה נבי גימל, חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.

אתם, עם ישראל נמכרתם בחינם.

לאמן הרשע, אחשוורוש...

אמר לו, לא צריך את הכסף שלך, הכל בסדר.

רק תיקח אותם, חינם.

ולא בכסף תיגאלו. גלות להיגאל.

גאולה אי אפשר לקנות בכסף.

רואים, יש היום, ברוך השם, הרבה עשירים.

יכולים להביא את הגאולה עם הכסף שלהם?

לא.

לא יכולים.

הכל בסופו של דבר נשאר,

והאדם עוזב את הכול.

ואם צריך להיות, הגאולה תהיה.

אם מתעכב, אתה מצטרך לפשפש במעשיו.

רבי יוסי אומר,

אסטרוגולוס גדול היה אמן.

אמן היה בן אדם מוכשר מאוד.

הוא היה גם צופה ורואה בכוכבים.

וכתב איגרות פתקין והפיל גורלות לדעת בין יום ליום ובין מזל למזל ובין חודש לחודש. היה אסטרולוג אמן.

רואה בקפה, רואה בכוכבים, כל מיני חרטון.

שנאמר, הפיל פור הוא הגורל לפני המן.

וכתב ושלח בכל המדינות להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, בשלושה עשר,

לחודש שנים עשר וחודש אדר, ביום השלישי במזל אריה.

נתן להם בדיוק הכול מדויק.

וכששמע זאת, מרדכי קרע את בגדיו ולבש שק ואפר.

ויצא לרחוב העיר, והיה צועק ואומר, ריבון העולמים!

לא נשבעת לאבותיי להרבות זרעם ככוכבי השמיים,

ועכשיו אתה נותן אותם כצאן לפני הטבח?

הרי אתה, ריבונו של עולם, הבטחת

לאברהם אבינו, ליצחק אבינו, ליעקב, לכל האבות הקדושים, הבטחת שעם ישראל ירבה ככוכבי השמיים.

כפי שאת כוכבי השמיים אי אפשר לספור,

כפי שאת חול הים

אי אפשר לספור, כך זרעו של עם ישראל לא ימנה ולא יספר מרוב.

ואיך עכשיו אתה מפיל אותנו, חס ושלום, בידי צורר,

בידי המן?

כמו צאן שהולכים לשחוד אותו.

ושמעה אסתר ותשש כוחה, שנאמר,

ותתחלחל המלכה מאוד, היא פחדה,

רעדה כולה,

ושלחה וקראה להתך נאמן ביתה,

לדעת מה נעשה?

ויצא התך אל מרדכי וסיפר לו את הדברים.

ונכנס התך והגיד לאסתר, וראה המן להתך יוצא ובא.

ראה אותו כשהוא נכנס, אמר, בטח זה מלשין. מה עשה? שלף את החרב שלו המן והרג את התך.

הרג אותו.

ולא מצאה אסתר איש אחר נאמן לשלוח למרדכי.

הוא היה, התך היה איש סוד של המלכה.

לא היה מספר את הכול.

ולכן אמרה, אם ככה,

אני בעצמי אבוא למרדכי.

לא היה נאמן יותר מהתך, ואם התך כבר לא נמצא בין החיים,

אז אני בעצמי אהיה שליחה.

אמרה היא בעצמה לבוא אל מרדכי, שנאמר, ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי.

אמרה לו, לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן,

וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים.

ואלו הן,

איזה שלושה ימים?

שלושה עשר וארבעה עשר וחמישה עשר.

זה הימים שאנחנו חוגגים בהם

את ימי הפורים.

יג באדר,

יד באדר וטו.

אבל זה לא היה בחודש אדר, זה היה בכלל בחודש ניסן.

כל המעשה הזה של פורים,

זה נעשה במשך שנה, יש אומרים יותר אפילו.

יום רבא במאיים לועז, אפשר לראות שם את זה.

אמר לה מרדכי, והלא יום שלישי יום פסח הוא.

צריכים להקריב קורבן פסח.

איך נעשה צום?

מותר להתענות ביום טוב?

אסור לאדם להתענות ביום טוב, אפילו תענית חלום

נדחית.

אז איך?

אמרה לו, אתה ראש לסנהדרין, ואתה אומר דבר זה?

אתה ראש כל עם ישראל עכשיו, איך אתה אומר כזה דבר?

ואם אין ישראל, אם לא יישאר מעם ישראל, מה שווה?

למי קורבן הפסח?

למי יחגגו את פסח כל שנה?

איך ינקו את הבית כל שנה?

איך ישאירו עבדים היינו?

מי יכין מצות? בשביל מי יעשו את הכול? בשביל אומות העולם?

זה עכשיו שעת חירום, מה לעשות? חייבים להתענות.

שמע מרדכי את דבריה ועשה ככל אשר צוותהו. פתאום היא נהפכה להיות הרבנית של מרדכי.

זאת שמדריכה את מרדכי,

כיצד לנהוג כשמרדכי, ראש הסנהדרין, תלמיד חכם גדול,

שנאמר ויעבור מרדכי, מלמד

שעבר יום הראשון של פסח אצל מרדכי וכל עם ישראל בלי אכילה ושתייה.

באותה שנה לא אכלו מצות

ולא שתו יין.

פלאי פלאים.

וביום השלישי לבשה אסתר בגדי מלכות והלכה וקראה למלך ולאמן לסעודה שעשתה בחמישה עשר בניסן.

כיוון שאכלו ושתו, אמר המן בליבו, המלך בטח מגדל אותי. אה, הצעתי לו עצה טובה, עכשיו הוא נותן לי תשלום.

וגם אשתו אסתר, שמחה בתשלום הזה.

עד כדי כך שהיא גם קראה אותי לסעודה, היא מרוממת אותי.

ואין גדול ממני בכל המלכות, נכנס בו זיק הגאווה בנוסף לגדלות העושר שלו.

שנאמר, ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב ל...

שמח על העצה שלו, וטוב לב על הכבוד שנתנו לו.

בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ובאותו הלילה נדדה שנת המלך,

מי זה, איזה מלך?

מלך מלכי המלכים, מלכו של עולם, הקדוש ברוך הוא.

ונדדה גם שנת המלך שבארץ, של אחשוורוש,

ונבהל אחשוורוש ועמד משנתו,

וראה בחלומו את המן שנותן עליו את החרב, סייף, להורגו.

ונבהל ועמד משנתו, לא יכול להירדם. איך זה יכול להיות שהמן,

שאכלתי איתו לפני דקה ושתינו מחיה,

שם לי חרב על הצוואר, מה קורה פה?

ואמר לבני המן שמשב וסופרים שלו לקרות בספרים, לידע מה שעברו עליו.

תקראו לי מה קורה פה בספרים, אני רוצה לדעת.

ופתחו הספרים, כתוב שם שהם דפדפו כל פעם,

וזה היה נפתח להם בזה של מרדכי,

במעשה הטוב שעשה מרדכי,

וכל פעם דילגו לעמוד אחר, ועוד פעם הכתב היה חוזר

ונכתב להם. עד שהם ראו שזה מן השמיים,

הם לא יכולים להחליף כבר ספר, כי אחשוורוש מאיץ בהם שיקראו לו.

כמה זמן אתם מדפדפים? תתחילו לקרוא.

יש פה ספר עבה, כבר לא היה להם ברירה,

אז הוא אמר את הדברים שמרדכי עשה.

ופתחו הספרים ומצאו את הדברים שהגיד מרדכי אל בקתנה ותרש, ולא היו רוצים לקרות, והיו הכתובים נקראים אליהם,

שנאמר, ויהיו נקראים לפני המלך.

כתבו, נקרא לפני המלך.

קוראים לא נאמר, אלא נקראים מאליהם.

ומיד אמר המלך לעבדיו, קראו לי לאמן.

אמרו לו, בדיוק עכשיו הוא מצלצל בפעמון של הווילה, אדוני המלך, של הארמון.

אמר המלך, הם מתו הדבר שראיתי בחלום.

אם אמן עכשיו הגיע,

כנראה שזה לפי התוכנית שהראו לי בחלום, והחלום הזה לא חלום בלהות,

אלא חלום אמיתי.

לא בא השעה הזאת אלא להורגני.

כנראה שהוא בא להרוג אותי.

אמר להם, אמרו לו שייכנס. נכנס.

אמר לו המלך, אני רוצה לגדל ולרומם איש אחד.

ככה הוא אומר לו.

מה לעשות?

לא.

אמר המן בליבו, למי יחפוץ המלך לעשות ייקר יותר ממני?

וכל זרעם של עמלק אומרים בליבם, ואין מגלים את הסוד בפיהם.

ככה כתוב על עמלק כשהם מדברים לליבם ולא מוצאים החוצה מה שהם חושבים.

אמר לו, אדוני המלך,

אם אתה רוצה לעשות עיקר

לאיש אשר אתה חפץ בו, יביאו לבוש אשר לבש בו המלך ביום שהמליכו אותו.

ואת הסוס אשר רכבת עליו, ואת הכתר אשר ניתן בראשך ביום שמלכת.

אמר לו המלך הרשוורוש, רשע,

לא דייך במה שנתתי לך אלא גם על הכתר שבראשי?

מה הנחת לי?

אם אני המלך, לפחות הכתר שיישאר על הראש. אתה רוצה את הסוס, אין בעיה, קיבלת.

אתה רוצה את הבגדים? קיבלת. אבל גם את הכתר אתה רוצה?

מה עוד?

אולי גם תיקח את המלכה?

כן?

לפי התוכנית.

כיוון שראה המן שהמלך כעס על הכתר, חזר ואמר ונתון, הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפחדים. בלי כתר, אדוני המלך. בלי כתר.

תן לי רק את הבגדים ואת הסוס, ומישהו שירכיב.

אמר לו המלך מיד, צא.

ויעשה כן למרדכי, יהודי יושב בשער המלך.

כששמע זאת, המן נבהל, נבעט ונבהל. אמר לו אדוני המלך,

יש הרבה מרדכי.

איזה מרדכי התכוונת?

אמר לו היהודי.

אמר לו, יש יהודים הרבה ששמע מרדכי.

הוא ניסה להתחמק, כל מיני תירוצים.

אמר לו, יושב בשער המלך.

אמר לו, אדוני המלך, לא הייתי חושב כי אם על גדול מזה היית אומר.

אבל לזה תן שדות וכרמים ודיו. מה אתה נותן לו עכשיו לרכוב על הסוס? תן לו שדה, תן לו כרם, סתום לו את הפה.

מה אתה רוצה עכשיו לתת לו כל מיני דברים?

מה יועילו לך שתיתן לו עכשיו סוס וזה?

אמר לו המלך, לך עשה כאשר דיברת.

מהר.

וגם אני יכול לתת לו כל מה שגזרת בפיך. אתה יודע מה?

גם את השדות וגם את הכרם אני גם אתן לו.

אבל אתה, לך תעשה מה שאמרת.

אמר לו המלך, חי ראשי ומלכותי.

לך נאה לעשות כן. אתה ראוי לתפקיד הזה להרכיב אותו ולהלביש אותו.

ומיד לקח המן הלבוש והסוס והלך אצל מרדכי.

ושאל לו לשלום. אמר לו מרדכי, אין שלום, אמר השם, לרשעים.

אתה רוצה להגיד לי שלום, יא רשע מרושע, אני לא עונה שלום לרשע.

אין שלום לרשעים, אמר השם.

זה פסוק בישעיה מ' ח' ב'.

אמר לו המן, קום!

תלבש בגדי מלכות של מלך!

אומר לו מרדכי, אמר לו, שוטה שבעולם.

אין אתה יודע שיש לי שלושה ימים לובש שק ואפר,

ויושב עליו ממה שעשית לי?

אתה לא יודע שאני יושב, מתאבל פה שלוש ימים בגלל הגזרה שעשית?

מה אתה אומר לי עכשיו ללבוש בגדי חתנים, בגדי מלכות?

וחוץ מזה אתה רוצה שאני אלבש בגדים של המלך,

עם כל הריח של הזיעה והאפר והלכלוך?

תוליך אותי לבית המרחץ.

מה עשתה אסתר באותו רגע? ציוותה לכל איש שיעמוד

בבני לא יהיה, יחיה.

ואם יאמר להדליק, אל ישמעו לו.

זאת אומרת, היא ציוותה שאף הכולה מסגרו את הבתי מרחצאות,

וגם אם המן יבוא ויגיד, אז טוב, רק תדליק את העצים, את האש.

להסיק את האש כדי שהאמבטיה תהיה חמה, שיהיה נעים לרחוץ את מרדכי, שמרדכי יתקלח,

גם זה לא להדליק.

ואוי ואבוי מי שיפר את גזירת המלכה לפתוח בית מרחץ או להסיק עצים.

עד כדי כך.

הלך המן והדליקו בנפשו בעל כורחו, הלך וכימם את האמבטיה, אסף את העצים,

ושלח לבנו הגדול לקרוא אל מרדכי למרחץ. אמרו, עכשיו האמבטיה מוכנה, תקרא למרדכי.

לקח מרדכי

והיכה אותו ברגליו, לקח איזה מקל שם מהמקלון, נתן לו צ'פחה ברגליים.

אמר לו, למה לא?

בא אביך בעצמו, נתן לבן של המן.

אמר לו, למה אבא שלך לא בא?

למה הוא שלח אותך? נתן לו מכות.

והלוא הוא עבד שלי עכשיו.

איך הוא עבד שלו? אז המדרש מספר שהם היו שניהם

קצינים מובחרים בצבא, גם המן, גם מרדכי.

והמן,

סליחה מכבודכם, היה חזיר, בעל תאווה. אז הוא אכל ושתה,

ולא חשב להשאיר קצת לחם וקצת מים להמשך המלחמה,

להמשך הדרך.

אבל מרדכי, כתוב, צדיק אוכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר.

אוכל קצת.

הוא שמר, ונותר לו הרבה. המן ביקש, אמר, תעשה טובה, תביא לי.

אני צמר, רעב, חם.

עייף, אני רעב.

אמר לו, מרדכי, אין בעיה, אתה רוצה? אני אתן לך את הכל, אבל בתנאי אחד.

תחתום לי שאתה עבד שלי לעולם.

המן, לא היה לו ברירה, חתם לו.

איפה היו נוהגים לעשות את החתימה?

על הנעל.

היו לוקחים את הנעל מהאור, ושם היו חורטים את זה, חותמים שם.

ולכן כל פעם שהוא היה הולך, למה המן היה מתעצבן והיא מלא המן על מרדכי חמא?

כי כל פעם שכולם משתחווים, מרדכי היה מרים את הרגל.

הוא אומר לו, איך אני יכול בתור,

נו, אדון שלך להשתחוות לך?

אתה העבד שלי, אתה צריך להשתחוות לי, כי אני קניתי אותך עכשיו. הנה השטר הוכחה בנעל.

כך הוא היה מתעצבן.

לכן כשהגיע הבן שלו, נתן לו מכות.

מרדכי אמר לו, איפה אבא שלך העבד שלי?

מה הרוח שבח? בוא בוא, תגיד לו שיבוא.

הלך הוא בעצמו בעל כורחו.

אמר לאבא שלו, המן הגיע.

צודק, באמת אני עבד שלו.

הלך הוא בעצמו בעל כורחו להיכנס עמו לבית המרחץ,

וגילח את ראשו, עשה לו תספורת,

והוציאו והלבישו.

אמר לו, עלה רכוב על הסוס. טוב, תעלה רכוב על הסוס.

אמר לו, לא, אני לא יכול. אמר לו מרדכי, אני זקן, קשה לי, לא יכול לעלות על הסוס.

אומר המדרש, מה עשה?

כך איש חילאי בתעניתא ולא יכיל נעני,

נכחש גופי מהתענית.

אני עכשיו חלוש מהתענית, אדם צם שלושה ימים רצוף, הוא חלש.

זה לא יום אחד כיפור, אנחנו אחר כך, במוצאי כיפור, כבר בונים את הסוכה, יש לנו כוחות,

גם רוחניים וגם גשמיים מהצום, ולא מרגישים אותו.

שלושה ימים צוהר,

לא צחוק.

יש כאלו בימינו שגם עשו את זה, כולל נשים.

יפה, אז הוא עשה ככה, הוא אמר, אני קשה לי לעלות, מה אתה רוצה שאני אעלה על הסוס גבוה? אני עייף, זקן.

מה עשה המן? הרקין את צווארו, התכופף. ככה עשה גיבנת כזה, אמר לו, טוב, תעלה.

ועלה עליו, ככה כתוב שהוא דרך עליו גם,

חזק ככה, נתן לו מה שנקרא צ'פחה.

ועלה עליו, ורכב על הסוס,

ורכב עליו.

מדמדלי קרא חדה בתשבה בקרא אחריתה.

יפה.

אז זה מה שהוא עשה לו, כמו שאמרנו עם הרגל.

אמר לו,

והלא כתיב בתורה, אמר גם היה יודע תנ״ך, כן? לא היה פראייר.

אמר לו, יש פסוק במשלי,

שאמר אותו שלמה המלך,

משלי חף דלת יוזין,

בנפול אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגיע ליבך.

אז איך אתה עכשיו שמח ככה, אתה דורך עליי ואתה שמח, מאושר?

אסור לך לשמוח.

אבל שלמה המלך, חכם מכל אדם, אמר את זה.

אמר לו, הנה מילא דישראל, לא...

מה ששלמה המלך התכוון, בנפול אויביך אל תשמח, אם זה אויב מעם ישראל שלך.

זאת אומרת, יש יהודי ששונא לחברו, הוא נקרא אויבו,

אז באמת אצלו אסור לשמוח. אבל גוי, מצווה לשמוח.

אבל באומות העולם, מה כתוב בדברים ל״ג כ״ט? ואתה על במותיהם הוא תדרוך, דרך עליו, נתן לו שפחה, דרך עליו ככה.

כן.

ובא מרדכי לפני המלך, והמן מכריז לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש.

אבל מביתו.

למה?

היא שפחה עליו את הספונג'ה,

את המים של הספונג'ה.

וכשהיא רעתה שזה המן, זה אבא שלה, מה עשתה? היא התאבדה מהגג, קפצה מהקומה, וופ, מתה.

אז אבל בגלל שבתו מתה.

וחפוי ראש ממה שהראה לו, איזו ביזיונות הוא חטף.

אם אתם זוכרים את החידוש שסיפרתי לכם בשם הרב לוינשטיין,

תמיד נוהג להגיד את זה לפני פורים, זה חידוש נפלא מאוד.

כתוב שם,

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, חלת וחור, ועיר שושן צהלה ושמחה.

ואז ליהודים הייתה רב השמחה.

איך אומרים ביידיש? וו זה פשט.

מה הפירוש?

רק בגלל שהוא לבש בגדים? שמחו?

וכי הבגדים מעידים על האדם? האדם מעיד על הבגדים, הפנימיות מעידה על החיצוניות. איך אומרים החילונים?

אני דתי בלב, הם צודקים.

הפנימיות מעידה על החיצוניות של האדם, לא החיצוניות.

הוא יכול להיראות מיליון דולר מבחוץ, והוא אפס מאופס.

הוא יכול להיראות תלמיד חכם, והוא השקרן הכי גדול, הרמאי הכי גדול, הגנב הכי גדול, חס ושלום.

מה היה פה?

אומר המדרש, ככה מביא הרב לוינשטיין,

הוא אומר דבר נפלא. הוא אומר, כשמרדכי נכנס למקווה,

אמר המן, יש לי עצה. גם ככה הוא הולך ללבוש את הבגד של המלכות של המלך, נכון?

יש לי רעיון.

מה הרעיון?

בוא, אני אלבש את החליפה של מרדכי, את החולצה הלבנה,

את הטלית,

את הציציות, את הכובע שלו,

ואז מי ייזהה? לשתינו יש זקן אותו דבר.

מסדרים ככה זקן יפה, הכול.

בגובה אנחנו אותו דבר,

ברוחב אותו דבר, אז מי ייזהה?

אני אשים את המקבעת ככה למטה,

אתם מכירים את האנשים שהולכים ככה עם המקבעת למטה, ואף אחד לא ייזהה שזה המן.

ממילא כולם יחשבו שמי נמצא על הסוס?

המן,

ומרדכי סוחב אותו.

אבל כל זה היה עד שמרדכי היהודי יצא מהמקווה,

מהבית מרחץ.

כשהוא יצא מהבית מרחץ, הוא מסתכל, הוא רואה את המן לבוש בחליפה שלו.

הוא אומר לו, תגיד לי, מה אתה עושה?

הוא אומר, מה, אני התלבשתי ש... איפה אני אחזיק את הבגדים האלה? אני צריך לסחוב אותם כל הדרך? אמרת, אני אתלבש בבגדים שלך, את הבגדים שלי השארתי בבית המרחץ.

מחר אני אקח אותם.

אמר לו מרדכי, אין לי בעיה עם כל הבגדים,

אבל עם הציצית,

עם הטלית קטן, יש לי בעיה.

אני לא יכול ללבוש בגדים, לא משנה של מה זה, בלי טלית קטן,

ציצית, כל רגע ורגע שיהודי לובש, זה מצווה.

אמר לו, תביא לי את הציצית, תשאיר את הבגדים. אמר המן כולו, חתיכת בד עם ארבע כנפות. בסדר, יאללה, קח אותו, נו מה.

אז בסדר.

כשהגיעו לרחובות של שושן,

באמת כל היהודים היו בטוחים

שמרדכי היהודי סוחב את המן.

המן נמצא על הסוס,

ומרדכי איפה נמצא?

למטה והוא סוחב אותו. למה? הם הסתכלו על החיצוניות,

לא הסתכלו על הפנימיות,

כמו שצריך להסתכל.

על התפאורה הם הסתכלו.

אבל כשהגיעו לרחובות היהודיים בשושן,

מה כתוב שם?

ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות.

אמרו שהוא מיד תכלת. מה זה תכלת? תכלת זה ציצית.

בהתחלה הם כולם

נהיו עצובים, אמרו, אוי ואבוי, תראה איזה חילול השם. גדול הדור, ראש הסנהדרין,

סוחב את המן על השער. אוי ואבוי, התחילו לבכות.

אחד הילדים מהחיידר, חכמים, הילדים של היהודים, אה?

הוא אומר, לא, ממתי המן לובש ציצית?

זה רק מרדכי על הסוס.

כי המן לא יודע מה זה ציצית. אם המן לא יודע מה זה ציצית, הוא גם לא ילבש ציצית.

כי מה הוא קשור לציצית?

לכן, אם תתבוננו טוב, תראו שמרדכי נמצא על הסוס עם הציצית,

והמן נמצא עם הבגדים של מרדכי בלי הציצית למטה.

אה, ככה.

בלבוש מלכות חלת וחור, מה ההמשך? והעיר שושן צהלה ושמחה.

עכשיו, היה להם סיבה לשמוח.

למה היה להם סיבה לשמוח?

כי הם ראו שמרדכי על הסוס, והמן סוחב אותו, אז אין שמחה יותר גדולה מזו.

לכן, אבל וחפוי ראש,

איזה ביזיונות הוא קיבל,

הוא חשב לעשות את זה לטובה, ואת זה יצא לו להפך.

אמנם הוא לכלך את החליפה ואת הכובע של מרדכי,

כי הבת שלו שפכה על זה את כל הספונג'ה,

את המים של הספונג'ה.

אבל הוא ראה זה פלא,

שאת כל הביזיונות עדיין חטף המן.

כן,

בואו נזדרז.

אמרה לו זרש אשתו וכל אהביו, לא שמעת במה שנעשה לפרעה במצרים? מה, אתה משוגע?

מה אתה עכשיו מחפש לך כותרות בעיתון?

לא שמעת מה פרעה חטף?

איזה מכות היה?

אם מזרע היהודי מרדכי, אכלת אותה, אתה לא יכול עליו.

נפולתי פה לפניו, כי לא תוכל.

ובאותה שעה באו נערי המלך ולקחו את המן, אפילו לא הספיק להתקלח.

לקחו את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר, מתי זה היה? בי״ז בניסן.

כיוון שאכלו ושתו, אמר לה המלך, מה שאלתך, המלכה, ותינתן לך אומה בקשתך?

אמרה לו אדוני המלך, אם הלך טוב, תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.

לפי שבא אדם אחד וקנה אותנו להשמיד, להרוג ולאבד,

ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, הייתי שותקת, החרשתי.

אמר לה המלך, מי הוא זה ואיזה הוא?

מי זה הבן אדם הזה?

אמרה לו אסתר, המן הרע הזה! ומיד חפו פני המן, ישמי, כניעה עגבנייה.

והמלך קם בחמתו ממשתה היין ונכנס לגינת הביתן. ומה עשה מיכאל המלאך?

ירד במיוחד מן השמיים והיה מקצץ את הנטיעות

בפרדס המלך. לאחר שבראש היה גינה יפהפייה.

ובא מיכאל עם המלקחיים האלו, איך זה נקרא?

המזמרה. המזמרה. עזוב, התחיל לחתוך שם.

ראה המלך, אמר, מי הוא? מי הוא זה? מי זה פה הגנן הזה?

זה לא התאריך שהגנן צריך לבוא ללחצות? מה הוא עושה פה?

אמר לו, אני הבן של המן הרשע.

אמר, אמר לי לעשות פה זה, שיפוץ.

לסדר פה את זה, גיזום, גיזום.

מיד וחמתו בערה בו, התחיל לכעוס פי כמה יותר.

מיד שב המלך מגינת הביתן, ומה עשה מיכאל?

הגביע להמן מעל אסתר, הרים את המן, הופ! והפיל אותו על המיטה.

כאילו, חס ושלום, חס וחלילה, רצה המן לעשות עבירה עם אסתר המלכה. עד כדי כך זה היה נרעל בעיני אחשוורוש.

אמר המלך אחשוורוש, הגם לכבוש את המלכה אם היא בבית?

אתה לא מתבייש?

לא מספיק שרצית את הכתר שלי.

לא מספיק שבאת עם ריח מסריח למשתה.

לא מספיק שאתה צורר של כל היהודים, כולל של אשתי, ועכשיו אתה רוצה גם, חס ושלום, לעשות עבירה עם אשתי?

תתבייש לך.

מיד ציווה המלך לתלותו,

שנאמר, ויאמר המלך תלו עליו,

ובאותה שעה מעשה אליהו הנביא זכור לטוב.

נדמה כחרבונה אחד מסריסי המלך.

ואמר אדוני המלך, יש עץ בבית של המן,

שהעץ הזה, מאיפה זה? הוא מבית קודש הקודשים. שמעתם? לא סתם עץ.

זה היה עץ מבית קודש הקודשים.

והוא הגובה שלו חמישים אמה.

זה מהארזים שנדע יעקב אבינו,

והוריד אותם למצרים,

וכולי, וזה התגלגל והכל והכל, ומזה המן לקח ועשה עץ גבוה חמישים אמה.

שנאמר ואת אולם העמודים עשה חמישים אמה אורכו.

זה מובא.

בנביאים,

מלכים א'.

ומיד ציווה המלך לתלות אותו על העץ, שנאמר ויאמר המלך תלו עליו לקיים מה שנאמר בעזרה,

התנסח העם מן ביתה.

ואומר ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, ולקח המלך

את כל אשר להמן, ונתן למרדכי ואסתר. ביום בהיר

נהיה מרדכי עשיר עולם.

לקיים מה שנאמר וביתני ולו יתעבד על דנה.

וציווה המלך ליהודים שיעשו כתוב ביניהם, וכתבו ושלחו ספרים בכל מדינות המלך להרוג ולאבד בשונאיהם.

וב-13 לחודש 12 במזל האריה,

אותו תאריך שהאמן כתב, והאריה הוא מזל שמולך ומושל על כל החיות כולם שבגלגל

של המזלות

וכל מקום שהוא רוצה הוא הופך את פניו, האריה יכול להתהפך לפה בגלגל ולשם

ואשר חשב והפך את פניו להשמיד ולהרוג את כל היהודים התהפכו הפנים שהשונאים עכשיו

של עם ישראל נהרגים ועם ישראל הורג אותם

שנאמר ונהפוכו אשר ישלטו היהודים, רבי אליעזר אומר

ארבעים בנים היו לאמן

היה מבורך בבנים

ארבעים בנים

עשרה היו סופרי המלך ולכן הם הוזכרו במגילה כי הם חשובים

ושלושים היו במשרות שונות בכל המדינות

שנאמר ואת עשרת בני אמן תלו

רבי פנחס אומר מלך מרדכי על כל היהודים שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ומה המלך לובש פרופיה כך היה לובש מרדכי

ומה המלך עטרה בראשו כך מרדכי המעוטר בראשו שנאמר

ועטרת זהב גדולה

ומה המלך אימתו בכל הארץ כך הייתה אימת מרדכי עליהם שנאמר כי נפל פחד מרדכי עליהם

ושמעו הולך בכל המדינות ומה המלך מוניתה שלו הולכת בכל הארץ שמו כן הולך לפניו

כך היה מרדכי מוניתה שלו הולכת בכל הארץ בכל המדינות שנאמר ושמעו הולך בכל המדינות

ומה מוניתה שלו היה מה היה למרדכי

מרדכי מכאן ואסתר מכאן. למה? שהיה איש דובר

טוב ושלום לכל זרעו.

שנאמר כי מרדכי יהודי משנה למלך אחשורוש, ועליו הכתוב אומר שמור טעם וראי השאר כאחרית לאיש שלום.

אז אנחנו רואים מהו בדיוק השלום שזכה לו מרדכי, למרות שאנחנו לא נמצאים עכשיו בפורים,

אבל הבאנו את דברי הפיר כדי רבי אליעזר.

נעבור בקצרה בעזרת השם למוסר, כי אי אפשר בלי מוסר, ובפרט בימים הללו.

בשבוע שעבר דיברנו על הנושא שנקרא ביזיון,

ואנחנו ממשיכים אותו השבוע.

על אחת כמה וכמה אומר הפלא יועץ,

צריך להיזהר שלא להיות כפוי טובה ולא לבזות אדם שקיבלת ממנו הנאה.

מישהו עזר לך, תוקיר לו טובה.

אתה חייב

להוקיר ליהודי הזה טובה, ואפילו הנאה כל דעו.

ובשום פנים, צא ולמד

מה שאמרו בגמרא בברכות ג' נ' עמוד ב',

שאין לבזות את האוכלים.

אתה לא יכול לבזות את האוכל.

ואמרו בירה דשת ימיני מיה לא תשדבה קלה.

בור ששתית ממנו מים,

אל תזרוק בו אבן.

ומשה רבנו עליו השלום לא היכה את היהור בגלל זה.

למי הוא נתן להכות היהור? לאהרון אחיו.

למה?

לפי שהיהור הציל את משה רבנו,

שנאמר ותסם בסוף על שפת היהור, ולכן גם הוא לא היכה את עפר הארץ.

למה?

כי היה בו עוד מעשה שהוא עשה, שהוא הרג את המצרי, וייך את המצרי, והתמנהו בחול.

האדמה פתחה את הפה כדי לבלוע אותו.

הכרת הטוב לא מקים, דבר שעשה לי טובה.

לא מזלזלים בדבר שעשה לי טוב.

כל שכן קל וחומר לאדם שהיטיב עמו בכוונה מכוונת,

אדם עשה לך עזרה,

עזר לך, נתן לך משהו, צריך שתהיה אהבתו שמורה לנצח.

ואף אם חברו יכה, אז מה הוא עזר לי? היום אומרים, אה?

אז מה אם הוא עזר לי? גם אני עזרתי לו מלא פעמים.

מה כבר הוא עשה? מה כבר הוא עשה? זה כפוי טובה.

זה כפוי טובה.

ואף אם חברו יכה אותו אחרי שהוא עזר לו, הוא ישמור את רוחו ויעשה כל מה שמוטל עליו לעשות.

תלמד הגנה עצמית, אל תכה אותו בחזרה.

למה? יכול להיות שהמכות הללו זה חינוך בשבילך, איך להתנהג.

ולא יאמר, כאשר עשה לי אני אעשה לו, אה הוא עשה לי ככה, גם אני אנקום בו.

ואשיב החורפי דבר, כי עבירה בידו ואין פוטר אותו מאבד טובה הרבה.

לכן יושב בדד וידום, כי נטל עליו נוטל שכר הרבה, ולא זו שידום,

אלא שלא יקפיד כלל מחמת הידעות נבזה בעיניו, ונפשו כעפר יד שישווה בעיניו הכבוד והקלון.

וזוהו מידת הנשתוון, מידה שהיא שווה.

כי אשרי מי שיגיע למידה זו שאין לך מידה טובה,

הימנה.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנניה בן הקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך בא להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויעדיל.