עין יעקב - פסחים טו-יז | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסרט פסחים,

פרק שלישי, דף

מט עמוד ב, נעמוד א,

עוד טו.

והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון, פסוק בזכריה יד.

מאי, שואלת הגמרא, אור יקרות וקיפאון,

אמר רבי אלעזר זה אור שיקר בעולם הזה וכפוי לעולם הבא, כפוי הכוונה צף,

כך מסביר השיעי הקדוש.

רבי יוחנן אומר, אלו נגעים ואוהלות שיקרות הן בעולם הזה וכפויות הן לעולם הבא.

רבי יהושע בן לוי אומר, אלו בני אדם שהם יקרים בעולם הזה וכפוין הן לעולם הבא.

כי הד רב יוסף ברא דרב יהושע, דרבי יהושע בן לוי,

היחלש והתנגד.

כי הדר אמר להבוה, מהי חזית?

אמר לה עולם הפוך ראיתי,

העליונים למטה ותחתונים למעלה.

אמר לבני, עולם ברור היית,

זהו העולם באמת, האמיתי.

ואנן, היכי חזתינן תמן,

אמר לה, כי היכי דחשבינן הכה חשבינן הטה.

איך שאדם

מוערך, מחושב,

פה כך ומחושב שמה.

ושמעתי שהיו אומרים,

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו,

ושמעתי שהיו אומרים אשרי הרוגי מלכות שאין כל בראייה יכולה לעמוד במחיצתן.

ומה עינינו?

מיהם הרוגי המלכות?

אלימה רבי עקיבא וחבריו, משום דהרוגי מלכות ותו לא,

אלא הרוגי לוד.

טז, ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קודש להשם.

מה יהיה על מצילות?

אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים,

עד שעה שהסוס רץ ומיצל.

היום ציינו להם המוני אנשים את יום ירושלים, כאילו שרק היום אנחנו זוכרים את ירושלים.

להפך,

היא הנותנת כל השנה כולה מלבד היום.

אנחנו צריכים לזכור את ירושלים כי אבא שלנו,

ביתו אשר היה בירושלים מקום בית מקדשנו ותפארתנו חרב,

ואין לאבא שלנו בית.

ואם אין לאבא שלנו בית,

איך אנחנו יכולים למלות שחוק פינו ולשוננו רינה?

ולכן, לאו דווקא ביום הזה אנחנו צריכים לשמוח, או,

כבשנו את ירושלים. לא,

על זה בכלל לא דיברו חז״ל, לא דיבר הכתוב,

אלא כל-כולה של השמחה היא לכשייבנה בית המקדש,

אז יבינו וישכילו בדיוק

לדעת מהי השמחה האמיתית.

ולכן, אומרת הגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים עד שעה שהסוס רץ ומיצל.

רבי אלעזר אומר, כל מצילות שתולין לו לסוס בין עיניו

יהיה קודש להשם.

רבי יוחנן אמר, כל ביזה שבזזו ישראל עד שעה שהסוס רץ ומיצל יהיה קודש להשם.

בישלמה למאן דאמר, כל ביזה, היינו דכתיב,

והיה סירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח.

אלא למאן דאמר, הן נחתרת,

מאי והיה אסירות כמזרקים, איך

נדמה מילתא למילתא.

אומרת הגמרא, מילתא אחריתא,

כאמר, דמיעתרו ישראל ומתנדו ומיתו.

אז עם ישראל דואגים לתת את נדבותיהם.

אומרת הגמרא, בישלמה למאן דאמר, כל ביזה, היינו דכתיב, ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות.

אלא למאן דאמר, הן נחתרת, מאי ולא יהיה כנעני עוד?

אמר רב ירמיה, אמר רב אביה,

אין כאן עני.

לא לנקוט את הלשון כנעני, אלא אין כאן עני.

וכנעני מנהלן, דאקרא תגר,

דכתיב, וירא שם יהודה בת איש כנעני, ושמה שועה.

מאי כנעני? אילא אם הכנען ממש.

אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק

שאסור להתחתן עם כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו,

וכולי, גם כפי שהזכיר נוח.

ובא יצחק והזהיר ליעקב,

וכי יעקב לא הזהיר את בניו?

ואז היא ליהודה ונאסיף בת כנעני,

לכאורה יעלה עליה עד שהוא התחתן עם אישה

שאיננה מזרעו של אברהם אבינו, אלא מזרעו של כנען,

אלא אמר יש לה כשבת גבר תגר,

דכתיב כנען בידו מאזני מרמה.

ויהי בית אימה מהך אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ.

יז, והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

עת ועד עיד נא לב אחד הוא?

וכי עד עכשיו הקדוש ברוך הוא לא אחד?

בוודאי אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד.

אלא אמר רבי יעקב בר חנינא, אמר רב אסי, לא כי העולם הזה, העולם הבא.

העולם הזה,

על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמיטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דה אין האמת.

אבל העולם הבא כולו הטוב והמיטיב ושמו אחד.

ומהי אחד?

עתו.

העיד נא לב שמו אחד הוא?

אלא אמר רב נחמן בר יצחק, לא כי העולם הזה העולם הבא.

העולם הזה נכתב בי' ה'

ונקרא באלף ד',

אבל העולם הבא כולו אחד

נכתב בי' ה' ונקרא בי' ה'.

סבא רבא למדרשא בפירקא

אמר להאו סבא לעולם כתיב

ורבי אבינה רמי

כתיב זה שמי לעולם, פסוק בשמות

וזה זכרי לדור דור

אמר רבי עברו אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא

נכתב אני ביוד ה' ונקרא אני באלף ודלת

ולמה כי אסור לומר את שם השם

משום קדושת השם

ולכן משנים במקום י' ה' ו' ה'

אנחנו אומרים א', ד', נ', י' שזה הכוונה לשם עדנות

שבו הקדוש ברוך הוא נקרא

וזה הברכה שלנו ברוך אתה עדו

יפה מאוד

נעבור בסייעתא דשמיא על הפה ליועץ

זכותו תגן עלינו אמן

אנחנו בערך דינים

זאת תורת האדם אשר חננו ה' דעת להיות יודע ספר

זאת תהיה תורה לשמה

דהיינו כשהיא לשמור ולעשות ולקיים

וכן לא יעבור מלהיות לומד מדי יום ביום הלכות פסוקות לדעת את אשר יעשה

כי אשר אינם יודעים דינים בחשיכה התהלכו

ובכל צואה התלכלכו

והיה העקב למישור הלוך וחסור ושגגת תלמוד למי שהיה יכול ללמוד עולה לזדון

והנה כי כן לימוד שולחן ערוך אורח חיים עם כל הפוסקים והאחרונים הוא חיוב

לעסוק בהם מדי יום ביומו כמו תפילה ותפילין

וכן שער דינים הנצרכים לכל אדם משאר שולחן ערוך גם בהם יהגה

ומי האיש שחפץ חיים ילמד אורח חיים

והאיש אשר חפץ שלא תאונה אליו רעה ילמד יורה דעה

ואשר אינו יודע ספר יחפש אחר ספרי הלועזים

ולא לסמוך עליהם מעשה להקל

כי לפעמים יש בספרי האחרונים שהוא אסור

אלא מהן המי על ההחמיר

כי המחמיר תבוא עליו ברכה

ולעניין כולה לא יעשה כי אם על פי חכם הבקיא בחדרי תורה והולך אל חכמים יחכם

וזהו רעת האדם בארץ שהאיסור דומה לו כמישור

ואינו נכנס לבית הספק כדי שישאל ואפילו במה שמסתפק אינו יודע לשאול

אלא הישר בעיניו יעשה

וכוחא דהתרא עדיף לה

והואי לנו מיום הדין שהאדם עתיד ליתן את הדין עד שלא ביקש

לדעת את הדין

ולא המדרש יכר אלא המעשה

ולא כל מה שלומד או שומע בלימודים דבר חדש

יהיה רשום לו בזיכרונו רשום בכתב להיות לזיכרון בין עיניו לדעת את אשר יעשה ולא יעבור

כי זה עיקר הלימוד והשמיעה

ובספיקא דה דינא ילך לחומרא

וראוי לירה מלעבור על הדין יותר ויותר מאשר יגור מפני חרב

ואפילו במידה דהפסיקא הלכתא לקולא בעל נפש יחמיר לעצמו

ונכתוב כותב הרב עוד בזה בכמה מקומות שכן דרכי להיות חוזר

ובזה ינצל מיקתו ותבוא עליו

ברכת טוב

ברוך אדוני לעולם

אמן ואמן.

רבי חנין המקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך בעלי המדרות ומצוות

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדיר.