בנתיבות החיים - יב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים,

שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא,

בענייני נישואין ושלום בית.

נעשה ונצליח.

הכותרת להיום, קורות ביתו של האדם מעידים בו.

אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך הספר נתיבות חיים בענייני הבית היהודי, שלום בית.

סייעתא דשמיא שיהיה לכולנו חודש טוב ומבורך.

לעולם יהיה אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי ומודה על האמת בלבבו וישכים ויאמר וכולי.

זו האמרה שאנו קוראים כל בוקר בקורבנות בכל יום ויום.

בהוראה הזו מבטאים

אנו ביותר את מבחן החיים

שלנו בתור בני אדם.

וזאת על פי הוראת חזל הקדושים.

לעולם יהיה אדם.

מהיכן מגיעה

המימראה הזאת? המימראה הזאת מגיעה דווקא מבעלי המוסר.

שקודם כל אדם

חייב להיות אדם.

וכפי שאומרת התורה, אתם קרואים אדם.

קודם כל תהיה בן אדם.

וגם אחר כך

אתה תגיע למעלה של

ירא שמיים.

כי יראת שמיים שאין בה השלכות מעשיות על פנימיותו,

שהם המשפיעים של בסתר כבגלוי, איננה יראת שמיים.

בבית יכול האדם להתעלות בעבודת השם מתוך צניעות ופשטות,

בלא פרסומות והתרברבות.

יראת שמיים בסתר בחדרי חדרים,

יש בה את העוצמה האמיתית לבנות את האדם ואת משפחתו.

וכפי שהמדרש מספר בכהן אחד שהיה ירא שמיים בסתר, והיו לו עשרה בנים מאישה אחת,

שישה זכרים וארבעה נקבות.

ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומתחנן ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יצא אחד מהם לידי עבירה ולידי דבר מכוער, חס ושלום.

לא נכנס אותו כהן לבית עולמו עד שראה כהנים גדולים ומפרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמישים שנה,

ואחר כך

נטמן לבית עולמו.

ומאידך גיסא,

עלול ביתו להיות מקור לפורענות,

כמאמרם של חכמינו זיכרונם לברכה במסכת אבות ד',

כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי,

אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם.

שמא יאמר אדם, מי מעיד בי?

מי יגלה קלוני ברבים?

הרי אני נמצא בחדרי חדרים, מי רואה?

לפיכך אמרו אבותינו את דברי הגמרא בתענית יא,

אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו,

שנאמר, כי אבן מקיר תזעק

וכפיס מעץ יעננה.

אז אנחנו רואים שאף על פי שהאדם חושב שהוא מסתיר,

לכאורה ההסתרה היא עכשיו,

אבל עתידית בוודאי ובוודאי שזה נקרא דבר שבגלוי, ולא רק בגלוי אלא לעיני כל קרוביו וכל בני משפחתו וכל מכריו.

והדברים מעוררים בנו תמיהה,

וכי יעלה על הדעת שאבן תזעק מקיר?

עד היכן מגיעים דברי הכתוב?

והאם ניתן בכלל להעניש אדם

על סמך עדות של אבן?

תתארו לכם, מביאים את האבן לבית המשפט ואומרים, הנה האבן הזאת תעיד בפני השופט.

וכי אפשר לקבל עדות מאבן?

לו יצויר שבבית ניצבות שני מכונות,

שיש לכל אחת מעין מצלמה שמצלמת את הנעשה שם,

ותכונת מכונות הללו להשמיע קול שאומר היום,

יום שבת.

עליכם להיזהר שלא לחללו,

והמחלל את השבת חייב מיתה.

האם יעלה על הדעת

שעל בסיס אזהרתם של מכונות הללו יוציא בית דין

את המחלל להורג,

ויחשבו כשני עדים אשר יתרו בהם באותו אדם?

בוודאי שלא.

אחרי הכל,

אלו מכונות בעלמא שתוכנתו על ידי בני אדם.

אם כן, כיצד בשמיים מקבלים את העדות של קירות הבית ואבני הבית מעידים על האדם

כדי לחייב אותו בעונשים כאלו גדולים?

אלא, אומרים חז״ל, הביאור הוא שבשמיים כללי העדות שונים ממקום מושבנו בארץ.

בבית דין של מעלה, כל דבר שיש בו חיות

מהווה עדות חיה להעיד על אנשים.

ולאבן

כלפיס ישנה חיות,

ובכוחה למסור אף עדות בשמיים.

ויתרה מכך,

העניינים הללו אינם מתייחסים רק לעדות בעולם האמת,

אלא גם בעולם הזה בכוחם לשמש כעדים.

ואם נתחייב אדם מתא יד העדים,

אומרת התורה, תהייבו בראשונה לאמיתו.

כפי שאומרת הגמרא בתענית ח',

מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישא הנה.

אמרה, מי מעיד?

אין פה עדים, אין פה שום דבר. פגשת אותי עכשיו.

הנה, אתה טוען שאתה רוצה להיות החתן המיועד לי.

בבקשה, אין בעיה, תביא שני עדים.

והיו שם באותו מעמד בור וחולדה.

אמר הבחור,

הב... הבחור, בור וחולדה,

עדים בדבר.

הם היו העדים.

לימים עבר על אמונתו,

ונשא אישה אחרת,

והוליד שני בנים, ואחד נפל לבור ומת,

ואחד

נשכה אותו חולדה, ומת.

קיבל זיהום, מת.

אמרה לו אשתו, מה המעשה זה שבינינו,

שאני מביאה לך בנים, והבנים הללו מתים במיתות משונות?

אחד נושך את אותו חולדה, אחר נופל לבור.

מה הולך? עשית בדק בית.

ואמר לה כך וכך היה מעשה.

נזכר באותו מעשה שהבטיח שהבור והחולדה,

לאותה משודכת הם יהיו העדים.

אמר הנה, המקום ברוך הוא נפרע ממני.

הדומם,

החי והצומח,

הם יכולים להבחין בין טוב לבין רע.

כפי שאומר השיעי הקדוש בספר ויקרא,

ואיש אשר ייתן שחובתו בבהמה מות יומת, ואת הבהמה תהרוגו.

מה אשמה מסכנה הבהמה?

התשובה היא שותפה.

שותפה.

משמע שבעלי חיים אינם יכולים להבחין בין טוב לרע.

ואם אדם חטא, הבהמה מה חטאה.

אלא מפני שבא לאדם תקלה על ידי הבהמה,

אמר הכתוב, הוציאוה ותסכל.

צריך לסקול אותה.

וקל וחומר בין בנו של קל וחומר

לאדם

שיודע להבחין בין טוב לבין רע,

וגורם רעה לחברו לעבור עבירה.

דברים אלו הם דברי רשי הקדוש שאין לה בהמה בחירה

ונטייה לרע.

הם סותרים לכאורה את דברי רשי בפרשת בראשית,

שאחר שרצח קין את הבל,

נאמר, ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את ימי אחיך מידך.

ומפרש שם רשי על המקום יותר ממה שנתקללה היא כבר בעוונה של

ארוע האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, בפרשת בראשית.

בזה עוד הוסיפה לחטוא, הוסיפה חטא על פשע.

ויש להתבונן ולרדת לעומקו של דברי רשי,

כיצד ניתן להעניש את האדמה על כך שבלעה את דמו של הבל,

וכי יש לה חופש

של בחירה, האם היא יכולה שלא לבלוע?

והלא זה טבעה של האדמה לבלוע כל דבר שנשפך עליה.

ואם כן, מדוע הטיל בה הכתוב אשמה עד שצריך להעניש אותה בעטיו של מעשה קין?

אלא מוכח לנו מכאן, מוריי ורבותיי, שאכן הייתה לאדמה בחירה

לא לבלוע ועל כן היא נענשה.

יוצא איפה שיש לדומם גם יכולת להבחין בין טוב

לבין רע.

ואם נתבונן ונעמיק בדברי רשי הללו, הם אינם סותרים זה את זה,

שכן ביחס לבחירתו של האדם

אין מציאות נחשבת לבחירה

וליכולת הבחנה בין טוב לבין רע,

וברם ביחס לעצמם ולקיומם,

הרי שבידיהם היכולת להבחין בין טוב לבין רע.

הגמרא בעבודה זרה דף ג אומרת לעתיד לבוא אומרים עובדי הכוכבים לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם,

ישראל שקיבלוה היכן קיימוה?

נתת לעם ישראל את התורה, איפה הם קיימו את התורה?

אומר להם הקדוש ברוך הוא אני מעיד בהם שקיימו את התורה כולה,

ואומרים לפניו ריבונו של עולם כלום יש אב שמעיד על בנו?

איזה עדות זאת?

זה קרוב.

כיצד אתה יכול להעיד על בניך דכתיב בני בכורי ישראל?

אומר להם הקדוש ברוך הוא, אם ככה אתם צודקים, טענה צודקת, אז אתם יודעים מה?

שמיים וארץ יעידו בהם

שקיימו את כל התורה כולה,

ואומרים לפניו ריבונו של עולם,

שמיים וארץ הם נוגעים בעדותן, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי,

אז איך יעידו?

ומכאן אנו רואים שהדברים השייכים לעצם הקיום,

יש לשמיים ולארץ יכולת להבחין בין דבר טוב לבין דבר שאיננו טוב.

אחרת,

כיצד היה צד להתיר להם לשמש כעדים של עם ישראל?

ויתרה מזאת, בגבולות מסוימים מלבד הבחירה,

ניתנה להם אף רשות להביע רצונות אישיים,

אף כנגד רצונו של אדם,

כמובא במדרש בשמות רבא כא,

כשהלך משה רבנו לקרוע את הים,

לא קיבל על הים להיקרע, אמר מה פתאום?

אמר לו הים מפניך איני נקרע,

אני גדול ממך,

שאני נבראתי, אומר הים, ביום השלישי לבריאה,

ואתה נבראת ביום השישי,

ואם כך, למה שאני אשמע בקולך?

כיוון ששמע כך משה נבהל

והלך אצל הקדוש ברוך הוא,

ואמר לו, הים איננו רוצה להיקרע.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נתן יד ימינו על ימינו של משה,

מיד ראה הים לקדוש ברוך הוא שנתן יד ימינו על משה,

ולא יכול היה להתעכב,

וברח מיד.

אמר לו משה, מפני מה אתה בורח?

אמר לו, היה מפני יראתו של המקום ברוך הוא,

ומיד, וירם משה את ידו,

והים נבקע.

לכאורה התנהל פה ויכוח בין משה רבנו לבין הים.

הים עומד על דעתו, והוא לא מוכן לשמוע בקולו של אדון לכל הנביא, משה רבנו.

ורק כשהקדוש ברוך הוא מתערב

בוויכוח הזה ומניח את ידו כביכול על

ידיו, על ידו של משה הימנית,

אז פתאום נהפך להיות הים לדבר שיש לו בחירה.

הדומם הזה שנקרא ים,

פתאום הוא מתחיל לדבר,

פתאום הוא מתחיל להתווכח

עם משה רבנו.

הכיצד?

עוד מקור לכך הגמרא אומרת,

במסכת בבא מציע דף נט,

את דברי המחלוקת המפורסמת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי תנורו של עכנאי.

רבי אליעזר היה מטהר ורבי יהושע מטמא.

אמר רבי אליעזר עם הלכה כמותי,

קוטלי בית המדרש יוכיחו.

היטו קוטלי בית המדרש ליפול, כבר התכופפו.

גער בהם רבי יהושע אמר להם, אם תלמידי החכמים מנצחים זה את זה בהלכה,

מה אתם קשורים לעניין?

מה טיבכם?

והגמרא ממשיכה לספר לנו שקוטלי בית המדרש לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע,

ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מתין ועומדין.

להבדיל כמו מגדל פוזה, פיזה,

פיזה, כן, שם אותו פוזה נשאר כל הזמן.

ככה נטו ונותרו כך.

כי אם יחזרו אחורה, אז שלום יהיה זלזול.

ואם ילכו קדימה, גם יהיה זלזול.

אז אנחנו נשארים מן הגזרה, נשארים כך.

והדברים שוב פעם תמוהים, וכי יש לכותלי בית המדרש הבנה

והכרעה על מעשיהם?

וזאת עוד.

מחד גיסא ציווה רבי אליעזר את הכותלים להוכיח צדקתו,

והם נטו ליפול. ומאידך גיסא,

רבי יהושע אומר להם להישאר זקופים ולא להתערב במחלוקתם.

אולם הם מחליטים לעשות דבר מחודש ושונה מהוראתם של החכמים

להישאר מתאים ועומדין.

אז אנחנו לא נתיישר בחזרה,

אבל מצד שני אנחנו נישאר מותאים וגם עומדים, לא נופלים.

ומכאן אנו רואים שיש להם,

גם לקירות, לאבני הכותל הללו, רגישות

והבנה בכבודם של חכמים,

ובכוחם אף להביע דעה עצמית,

להשכיל ולעשות מעשה שאיש מחכמי התורה הקדושה לא ייפגע.

ולא רק הדומם יכול להבחין בין טוב לרע,

אלא גם הצומח יכול להבחין בין טוב לרע.

כשאמר הקב' ברוך הוא לאדמה תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע,

עץ פרי עושה פרי,

רצה הקדוש ברוך הוא שטעם העץ ופריו יהיו שבין.

והאדמה לא עשתה כן,

מרדה בדברי המקום ברוך הוא,

וכתיב בתורה, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע.

ועץ עושה פרי למינו,

לא ועץ פרי עושה פרי למינו,

שינתה.

ולפיכך, כשקילל הקב' ברוך הוא את האדם הראשון על עוונו,

נפקדה גם האדמה על עוונה ונתקללה.

לא פסח עליה הקב' ברוך הוא.

הוא מוכח מכאן שאף

בצומח ישנה בחירה

שלולא כן,

למה המקום ברוך הוא צריך להעניש את האדמה?

וחלילה לפרש לנו שהדברים אולי נאמרו בדרך משל,

שאין

המקרא יוצא מידי פשוטו.

כך אמרו לנו חז״ל.

גם בעלי החיים מסוגלים להבחין בין טוב לבין רע.

אנחנו רואים אדם הולך לגן חיות עם הילדים,

והם זורקים לקוף בננה,

והקוף מחייך.

מיד הוא יורד למטה,

הוא לוקח את הבננה, והוא כבר פשוט יודע לפתוח את הכל בלי ברכה, כי הוא קוף, והוא אוכל.

נגמר הסיפור.

והוא יודע שאת הקליפה, מה עושים? זורקים לאחורה ככה, פשוט נגמר, ואף אחד שילך שם לא יחליק.

וכנ״ל לגבי שאר הדברים שנותנים לו,

מיני קטניות ומיני פירות וכולי.

מאין לקוף חוכמה?

אה, אז אולי למאן דאמר שבאו מהקופים.

אז יש לו קצת חוכמה, לא?

חס ושלום לחשוב ככה.

זאת אומרת שגם לבעלי החיים הקדוש ברוך הוא נתן את הדעת,

וזה מה שאנחנו מזכירים בכל יום, את התרנגול, זה מספיק לנו.

הנותן לסכבי בינה להבחין בין יום ובין לילה.

יום חמישי שעבר, בדיוק יצאתי משיעור,

אז אני שומע,

11 בלילה,

אני שומע תרנגול על העץ, קו קורי קו, בתל אביב.

אמרנו, מה הולך פה, זה סין?

אני יודע שבסין גדלים תרנגולות על העצים.

אבל בתל אביב ככה, ויש אור, אמרתי, כנראה זה מה 5G. זה משבש להם את הדעת עד כדי כך שהם מבחינים, בטוחים שעכשיו זה אור שמתחיל להעיר השחר.

הם מתחילים עם קו קוריקו,

או שהשעון שלו התקלקל, בסוללה התקלקלה של התרנגול.

זה מפחיד הדבר הזה.

ואנחנו מזכירים את זה כל יום כברכה, נותן לשכבי בינה להבחין בין יום ובין לילה.

זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא נתן לכל הבריאה כולה,

בין חי, בין צומח, בין דומם, בין מדבר, בין בלתי מדבר.

כל הקדוש ברוך הוא נתן להם דעת ותבונה להבדיל בין טוב

לבין רע.

ועל כן גם בעלי החיים מסוגלים להבחין בין טוב לבין רע,

והם דברים המורגשים אף בחוש,

שהרי גם לבהמה יש יצר להזיק,

לנשוך ולבעוט.

ובמקום אחר מסופר על חמורו של רבי פנחס בן יאיר.

זה היה חמור משודרג, רבותיי,

שלא רצה לאכול עד שיעשרו תחילה את התבן.

מאיפה הוא יודע?

כמו הוא ישב בבית המדרש,

למד בכוילה לחמורים.

מאיפה הוא יודע? הוא צריך לעשר את התבן.

אלא אנחנו רואים שיש השפעה.

השפעה

של הבית עצמו, איפה שהוא נמצא בו, איפה שהוא שועה בו, איפה שהוא אוכל בו,

איפה שהוא ישן בו, זה גם משמיע על הדברים הכי הכי הכי רחוקים

והכי גשמיים זה משפיע.

במדרש רבה,

במדבר כג מסופר לגבי אליהו הנביא זכור לטוב ונביאי הבעל

אמר להם אליהו הנביא אביהו בחרו שני פרים תאומים והטילו עליהם גורלות.

אחד לאדוני ואחד לשם הבעל

ונתקבצו כל נביאי הבעל ונביאה אשרה ולא יכלו להזיז את רגלו של הפר עד שפתח אליהו ואמר לו לך עימהם.

השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם

אני וחברי יצאנו מבטן אחת

מפרחת וגדלנו במרעה אחד

והוא יעלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו ואני יעלה בחלק של הבעל להכעיס את בוראי,

את בוראי?

הכיצד?

אנחנו מכירים את ויפתח השם את פי האתון, כן?

בפרשת בלק.

אבל הנה לנו גם בדברי הנביאים

שגם שם שוב פעם

בא בעל חיים בתלונה לאליהו הנביא, בתלונה מאה אחוז צודקת.

מה עונה לו אליהו הנביא זכור לטוב?

פר, פר, אל תירא.

לך עימהם ואל ימצאו עלילה.

שכשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על ידי חבריך,

כך הוא מתקדש עליך.

הוא פשוט לנו שגם לגוי יש את היכולת של הבחירה וההבחנה בין טוב לבין רע, כמו שאנחנו רואים עכשיו,

שהרבה מזהירים מפני החיסולים,

הרבה מזהירים מפני כל התרמית,

מפני כל השקר.

מזהירים, תיזהרו.

מה להם ולעם ישראל? להפך, תתחסנו.

תעודדו את עם ישראל להתחסן.

כל הכבוד.

למה אתם שונאים אותם?

אתם רוצים שלום חזרה אלה בצרתם.

והנה אנחנו רואים את חסידי אומות העולם הללו,

עוד לפני שייתנו להם את המדליות

ואת הצלשים,

ואורי זה פלא,

ומזהירים,

ולמזהיר ולנזהר שלומי מיתן כמי נהר.

מזהירים, תיזהרו לפני שיבוא הגל הבא, זה הנהר.

תיזהרו.

וכפי שמצאנו לגבי בלעם הרשע, שהקדוש ברוך הוא אמר לו לא ללכת לקלל את ישראל,

והוא בחר למרות זאת ללכת,

אף לכלל הגויים ישנה בחירה להועיל או להרע לעם ישראל,

והוא העיקרון שעל פיו מקבלים הם שכר ועונש לעתיד לבוא.

ועל כל פנים יש לנו הבדל מהותי ביכולת להבחין בין טוב לבין רע,

שיש לדומם ולצומח

ולחי ולגוי.

לבין יכולת הבחירה אצל היהודי.

יכולת הבחירה שונה לגמרי.

הדומם בכוחו להבחין בין טוב ובין רע רק בגבולות טבעיים ומצומצמים מאוד,

אותם נתן לו הקדוש ברוך הוא כחקיקה.

גבול ההבחנה של הצומח גדול במידת מה משל הדומם.

גבולו של החי גדול משל הצומח,

ושל הגוי גדול משל כולם.

ואילו ההבחנה בין הטוב לבין הרע מצויה אצלנו, אצל העם היהודי,

שונה במהותה מאבחנתם של הדומם

והצומח והחי והגוי.

בימינו קצת קשה להגיד את זה,

כי אנחנו רואים השם ישמור ויציל יהודים שהם לא מתבוננים בכלל.

וילכו אחרי ההבל ויאבלו, אהבלים ממש.

ליהודים יזכור ניתנה בחירה להחליט לעשות טוב או רע.

יש בו את הכוח להיות אדון על רצונותיו,

נטיותיו ואף יצריו.

האדם בכלל והיהודי בפרט מסוגל לעשות נגד רצונו,

היינו נגד הרצונות הטבעיים שבו,

וכוח זה אין לשום נברא בעולם כי הם אינם יכולים

לפעול נגד הטבע.

האדם מסוגל להחליט כי הוא נמנע מאכילה ביום מסוים, מעכשיו תענית ארבעים.

הבהמה, לעומת זאת, איננה מסוגלת להגיע לרמה כזו של בחירה.

לכל היותר באפשרותה להחליט איזה אוכל להעדיף.

האם את הקש הזה, או את החציר, או את הפלפלים.

אבל לא מעבר לזה.

היכולת להבחין בין דוב ובין רע מצויה אצל האדם שונה מזו של בעלי החיים,

עד שההבחנה אצל בעלי החיים אינה נחשבת כלל להבחנה ביחס

של כלפי האדם,

ועל אחת כמה וכמה שמדובר

בעוד הבחנות בין הצומח לבין הדומם.

אצלנו,

העם היהודי,

יכולת ההבחנה בין טוב לבין רע הינה עוצמתית

שונה במהותה מזו של גוי.

ליהודים ניתן את הכוח לבנות עולמות

ואף להחריבן,

כוח שאיננו מצוי אצל שאר היצורים,

וליתר דיוק גדול כוחות

היהודי אחר קבלת התורה ומיני אז

זכו לומדי התורה לשמה שכל הטבע כולו יהיה משועבד עליהם כעבד לאדונו.

דומה הוא הדבר למכונת מלחמה ענקית המצויים בכפתורים מכפתורים שונים.

ישנם כפתורים שאין בלחיצתם כל השפעה או השלכה קיומית למכונה

וישנם כפתורים שהלוחץ עליהם בזמן הלא מתאים בכוחם להרוס את המכונה כולה.

ויתר על כן, ישנו כפתור אחד

מרכזי וחשוב שבלחיצתו יורה המכונה מטח של טילים לכל עבר. איך כולם מפחדים?

שטראמפ לא ילחץ על הכפתור האדום.

אוי ואבוי אם הוא ילחץ על הכפתור האדום.

הכפתור המרכזי הזה של העולם מצוי

אך ורק בידיו של היהודי.

כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, הכל בשביל עם ישראל.

בילים, דבילים,

כל השפנים וכל הדמויות והכול וכזה, ואיזה שמות, משמות, זה כמו חרטומי מצרים.

פריס, שמריס, איזה שמות יש להם, השם ישמור?

ממש חרטומים של ימינו.

כמו במצרים, ממש ההיסטוריה חוזרת.

בדיוק, רק לפי השמות אתה מזהה שהם,

ספק אם הם בכלל שייכים לעם היהודי.

אבל כל זה עדיין הקדוש ברוך הוא נותן לנו כדי לעורר אותנו,

כי בכוחנו לבנות

או להרוס.

שאר הכפתורים כולם מצויים אצל כלל האנושות.

אין בהם כלל השפעה מעשית ישירה על אחרים.

לכל היותר יש בכוחם של כפתורים מסוימים לקלקל את המכונה עצמה,

אבל אינם מסוגלים להרוס את הסביבה. ראיתם במי הם משתמשים?

לוקחים דמויות של יהודים,

משכנעים אותם, מדברים על ליבם וכולי, ואיתם משתמשים.

וזה מה שאור כותב.

הפסוק, מעריסייך ומחריבייך ממך יצאו.

אי אפשר לקחת הורסים ומכריחים ממקומות אחרים,

והם יכפו על עם ישראל. לא, עם ישראל חכם, הוא לא יקבל.

צריך להשתמש בהורסים ומחריבים מתוככי עם ישראל.

ואחר שהתברר לנו שיש לנו יכולת של הבחנה בין טוב לבין רע בגבולות מסוימים וגם לדומם, ניתן לנו להבחין מהו מקור

הכוח שיש לאבן לזעוק ולהעיד על האדם.

האבן שמעידה על האדם אינה כמצלמה נצחית,

המראה או הניצבת.

האבן, יש בה חיות לכשעצמה,

ולכן חלילה כשאדם עושה עבירות הוא עלול להמית את הרוחניות

שבאבני קוטלי ביתו.

ומשום כך,

אבן שכזו,

שהיא כבר הגיעה למדרגה של מיתה,

אומרים עליה את דברי הכתוב, אבן מקיר תזעק.

למה תזעק?

כי אוי ואבוי, אני מפסידה את החלק שבי,

את החלק החי שבי, אני מפסידה על ידי הפעולה שעשית.

תאצילו!

הטומאה הזאת כורת

ואומרת לה פרוש, תפרשי.

ופתאום, אתה מבין? פתאום נהיה רטיבות, פתאום נופל, פתאום נהיה צרעת, פתאום פה, פתאום שם. למה האבן הזו לא רוצה להיות? לא רוצה לשהות במקום שכזה.

אולם כאשר האדם מקדש שם שמיים בסתר,

קבע גלוי, דהיינו גם בחדרי חדרים,

הרי שבכך הוא משדרג ומעלה את אבני הכותל של חדריו למדרגות רוחניות וגבוהות,

עד כדי כך קבעי כוחם להשפיע אור רוחני החוזר חזרה גם על האדם.

וזהו הסוד שבאמת הכהן הגדול היה מגיע לבית של המצורע, או לבית אשר בו נגע עצרת, ומתבונן.

מה תפקידו של הכהן?

הכהן היה מורם מעם.

הקרוב ביותר אצל הקדוש ברוך הוא,

הן בקדושה והן ברוחניות,

ורק הוא זה שיכול לבוא לבית

שטמון בו גם רוחניות,

אבל אולי ישנו גשמיות בפנים,

ולהתבונן ולראות.

האם הנגע הזה זה נגע משמעותי?

נגע שבאמת יש פה פגיעה בקוטלי הבית?

ממילא אם הפגיעה הזאת רוחנית, אז צריך לסלק את האבנים הללו

מחוץ למחנה ולקבור אותן,

כי הם לא שייכים אצל מקום כזה,

או שחס ושלום, חס וחלילה,

סליחה,

או שבאמת זה שום דבר.

זה דבר שהוא מוגדר בגדר של נגע טהור,

ואם הוא מוגדר בגדר של נגע טהור, להפך,

אדרבה, חזק חזק ונתחזק,

בעל הבית צריך עוד יותר לחזק את הקדושה בבית,

עוד יותר לחזק את השמירה בתוך הבית, ממילא גם הוא ישפיע על הבית כולו.

עכשיו בדיוק,

אם נתבונן, נבין מה המשמעות שגדולי העולם השאירו את הבית שלהם כמו שהוא.

לא רצו לסייד ולשפץ אותו,

לא רצו להדר אותו ולשבח אותו. למה?

כי קוטלי הבית הללו ספוגים עכשיו בקדושה,

ביראת שמיים, בתורה, במוסר,

במצוות ומעשים טובים שמשפיעים אפילו, אז למה לזרוק את הכיסא?

למה לזרוק את המיטה של הסוכנות?

למה להשתמש במזרון שהוא יותר מפנק?

הרי המזרון הזה, כל דבר ודבר, כל דומם וכל חי וכל צומח שנמצא בבית,

ספג קדושה, אז חבל לסלק את הקדושה הזאת מהבית.

כי אפילו שהיא שעתה על דברים שהם דוממים,

אפילו שהיא שעתה על דברים שהם צומחים,

אפילו שהיא שעתה על דברים שבכלל אין השכל,

הפשטותי מבין שהיא נמצאת בתוכם,

חבל לסלק אותם. להפך, הם יכולים להוסיף לי עוד לאווירה,

עוד לקדושה.

ולכן הם היו בורחים מכל ענייני העולם הזה ואך ורק

מתבוננים בדברי התורה הקדושה.

כי התורה הקדושה נזכור לא רק כשהיא נותנת

לאדם חיים, אלא גם לכל

הסובב אותו.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנן בקשה אומר, עצי הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל.

לפיכך בא להם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.