ל"ג בעומר - רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

בס"ד

ספר תורת חסד, חומש ויקרא, מאמר 'רשב"י' לג' בעומר.

ל"ג בעומר 

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)

א] בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות ומשום כך שמחים באותו היום. ובנוסף ידוע שביום זה נפטר רבי שמעון בר יוחאי ולכן שמחים אך מה הקשר בין הדברים? 

ב] יתר על כן הרי כל התלמידים נפטרו ולא נשאר אף אחד ואם כן על מה השמחה?! 

ג] ביום פטירת צדיק פסק מרן השולחן ערוך זיע"א: 'שיש היתר להתענות אפילו חל בראש חודש!' וממילא תמוה כיצד אצל רבי שמעון בר יוחאי נהפך יום פטירתו להילולא? 

ד] מדוע רבי שמעון בר יוחאי הוא היחיד מכל התנאים הקדושים שיכול לפטור את כל העולם מן הדין? 

ה] למה רק רבי יהודה הנשיא הביא את כל אנשי דורו לגן עדן? 

שמחה בל"ג בעומר על ריבוי התורה 

ברמ"א סימן תצ"ג ב' פסק: שבל"ג בעומר מרבים קצת שמחה. 

ושני (2) טעמים לזה; 

האחד (1) משום שביום זה נפטר רבי שמעון בר יוחאי. 

והשני (2) כתבו הפוסקים: משום שבאותו היום פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. 

והקשה הפרי חדש על הטעם השני: על מה השמחה? הרי לא נשאר אף אחד מן התלמידים? 

ועל הטעם הראשון קשה: שהרי ביום פטירתו של הצדיק מותר להתענות! כמו שפסק השולחן ערוך סימן תק"פ: שביום ז' אדר יום פטירת משה רבנו (ראה כתבה ליום השנה...).

וכן בראש חודש אב יום פטירת אהרן הכהן רשאים להתענות. ואם כן מותר להתענות ביום פטירת צדיק אפילו אם יחול בראש חודש. אז איך יתכן שבל"ג בעומר יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי לא די שלא מתענים אלא שמחים?! 

מבאר החיד"א זצ"ל (מראית העין): שבאותו יום שפסקו כ"ד אלף (24,000) תלמידי רבי עקיבא למות הלך רבי עקיבא לרבותינו שבדרום והיה זה יום ל"ג בעומר ועל זה השמחה! כיון שמתוך שיא הייאוש לאחר שאלפי תנאים נפטרו ולא נשאר מהם שום זכר והיה העולם שומם!! שוב חזר רבי עקיבא והסמיך חמישה (5) תלמידים ביניהם את רבי שמעון וחזר עולם התורה לפרוח! 

ולאחר שנים הסתלק גם רבי שמעון בר יוחאי באותו יום ושוב פרחה ושגשגה ידיעת התורה משום שאת ה: 'אדרא זוטא' כתב רבי אבא בשם רבי שמעון בר יוחאי באותו יום שנפטר. 

ולפי זה יובן היטב כמה קשורים הדברים זה לזה שאותו יום בו פסקו תלמידי רבי עקיבא למות הוא אותו יום שנפטר רבי שמעון בר יוחאי וסיבת השמחה בו היא על ריבוי התורה שבעל פה הנגלה והנסתר שהיה באותו היום. 

אמנם רבי שמעון בר יוחאי למד בקטנותו תורה מרבן גמליאל ולאחר מכן למד י"ג (13) שנה אצל רבי יהושע תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי כמבואר במסכת ברכות (דף כח, א) אבל את עיקר תורתו למד מאת רבי עקיבא כפי שאמרו חז"ל (במסכת גיטין דף עז, א) שלמד רבי שמעון בר יוחאי אצלו י"ג שנה. ומתבאר בחז"ל שרבי עקיבא היה מוסר התורה שבעל פה והעביר את תורתו לרבי מאיר ולרבי שמעון בר יוחאי ושאר תלמידיו ועל ידם פרחה התורה עד שנתגלתה גם תורת הסוד ונכתב הזוהר הקדוש! ובמסכת שבת (דף קמז, ב) כתוב: שרבי שמעון בר יוחאי היה רבו של רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה שהוסיף להפיץ תורה בישראל וחיבר את המשניות. 

[הרב אמנון יצחק שליט''א מדליק נר לטובת נשמת התנא האלוקי רבי מאיר בעל הנס זתע''א, בצרפת, לקראת ההרצאה השניה במרסיי בעזרת השי"ת]

השמחה על שרבי שמעון בר יוחאי פוטר את כל העולם מן הדין 

ובספר שיח יצחק הביא תירוץ נפלא! נוסף מדוע כל כך שמחים ביום ל"ג בעומר? 

שהנה אף לא אחד מכל הצדיקים שהיו הבטיח לכלל ישראל: 'להינצל מיום הדין!' ואילו במסכת סוכה (דף מה, ב) נאמר: 'אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי: 'יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין!'.

כלומר במאמר זה מבטיח רבי שמעון בר יוחאי שבזכותו יגיעו כל היהודים לגן עדן וכיון שכידוע שאיפתו של כל יהודי באשר הוא לזכות לגן עדן ולמחילת עוונות על זאת השמחה הרבה ביום זה. 

ועתה לאחר שהובן מדוע רבה השמחה בל"ג בעומר נותר לבאר ענין עצום: מדוע דווקא רבי שמעון בר יוחאי מבטיח הצלה מיום הדין? הרי אין לזה אח ורע! מדוע מכל התנאים הקדושים רק רבי שמעון בר יוחאי הוא היחיד שמבטיח סנגוריה כזו לכלל עם ישראל? 

והנה רבינו חננאל ביאר: שכיון שרבי שמעון בר יוחאי לא קיבל מזכויותיו כלום בעולם הזה! על כן יכול היה בזכויותיו הרבות להציל את כלל עם ישראל מן הדין. וכעין זה כתב בספר חסידים (בולוניא סימן תרי"א): שצדיק כמוהו שהצטער במערה י"ג (13) שנה! צער רב שקול צערו כנגד העינוי של כלל רשעי עם ישראל!! שהלא סבל גם צער הגוף בחולי וגם ייסורי נפש ולא היה לו נחת רוח מאשתו וילדיו ולא היו בני אדם אצלו ועל כן כבר קיבל פורענות עבור כלל עם ישראל. 

גוף ונשמה 

אולם המהרש"ם (חלק ב בהקדמה) הוסיף ביאור מרהיב! שעל ידו יתבהר עומק יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי. 

במסכת סנהדרין (דף צא, א) מסופר: ששאל אנטונינוס את רבי שאלה מעניינת מאוד! הנה כל אדם יוכל לפטור את עצמו מדין שמים על ידי טענה חזקה: 'הגוף יטען: שהנשמה אשמה! והראיה: שמאז שיצאה מהגוף הוא לא חטא כלל'. 

ואילו הנשמה תטען: 'שהגוף אשם! כי הרי מאז שפרחה ממנו היא לא חטאה'. 

השיב לו רבי במשל: 

למלך אחד היה פרדס יפיפה והוא ביקש להציב בו שני (2) שומרים נאמנים אשר ישגיחו עליו אבל כיון שחשש המלך שהשומרים עצמם יתפתו ויאכלו מהפירות הנאים לכן בחר בשני בעלי מום; האחד עיוור והשני חיגר. 

אמר החיגר לעיוור: 'רואה אני פירות נאים מאוד! אבל אינני יכול ללכת לקחתם'. 

השיב לו העיוור: 'אני יכול ללכת אבל אינני רואה דבר'. מה עשו? רכב החיגר על העיוור ואכלו להנאתם. הגיע המלך לאחר זמן וראה את הפרדס פגום! טען העיוור: 'אני לא רואה דבר וכיצד יכולתי לגנוב?!' 

ואילו החיגר טען: 'אני לא יכול ללכת וממילא אני ודאי פטור!'.

מה עשה המלך? הרכיב את החיגר על העיוור ודן את שניהם כאחד. 

לפי משל זה ביאר רבינו הקדוש: כך יעשה הקב"ה לעתיד לבוא יכניס את הנשמה לגוף וידון שניהם כאחד. 

אלא שבמסכת שבת (דף צב, א) יש מחלוקת: מה הדין כאשר שני אנשים עשו יחד מלאכה בשבת? וההלכה היא: שאם כל אחד מהם יכול היה לעשות את המלאכה לבדו - אזי שניהם פטורים! אבל אם היו חייבים זה את עזרתו של זה; חכמים מחייבים ורבי שמעון בר יוחאי פוטר. 

ואם כן מבאר המהרש"ם ביאור נפלא! הרי הנשמה והגוף לא יכולים לחטוא זה בלא זה ודעת חכמים: שאם חטאו ביחד חייבים. ולכן פסק רבי: שלעתיד לבוא יכניס הקב"ה את הנשמה לגוף וידון את שניהם כאחד כדעת חכמים שהלכה כמותם כי: 'אחרי רבים להטות'. מה שאין כן לדעת רבי שמעון בר יוחאי: הנשמה והגוף פטורים! ואף על פי שלא נפסק כמותו מכל מקום ביום ל"ג בעומר עצמו פוסקים כמותו. 

כי בזוהר הקדוש מבואר: שביום שנפטר תנא קדוש פוסקים במתיבתא דרקיע ככל הדינים שפסק התנא! ועל כן רבי שמעון בר יוחאי ביום ההילולא שלו יכול להציל את כל העולם מן הדין כיון שדעתו היא: ששנים שחטאו - גוף ונשמה – פטורים. 

ועל כך השמחה רבה והתפילות במירון עצומות ונוראות ביום ל"ג בעומר - על מחילת העוונות בזכותיה דבר יוחאי!

אנשי דורו של רבינו הקדוש נכנסו לגן עדן בזכותו 

וזכות כזו עצומה להגן על כלל ישראל מצאנו באופן דומה מעט בעוד מקום אחד (1) בלבד! בש"ס: אצל רבינו הקדוש תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי. 

במסכת כתובות (דף קג, ב) מסופר: שבאותו יום שנפטר רבינו הקדוש יצאה בת קול ואמרה: 'מי שהשתתף בהלווייתו והספדו של רבי - מזומן לחיי העולם הבא!' 

והיה כובס אחד שבכל יום היה מצוי תדיר אצל רבי אולם באותו יום בדיוק לא יכול היה להגיע להלווייתו של רבי אך כיון ששמע את הבת קול הבין: שרק הוא מכל אנשי דורו לא יזכה לחיי העולם הבא ומשום כך עלה לגג ונפל ומת מתוך צערו!! יצאה בת קול ואמרה: 'גם הכובס ההוא מזומן לחיי העולם הבא!' על צערו שלא זכה להתעסק בכבודו של רבי.

ובירושלמי (הלכה ג) מסופר אותו מעשה בהרחבה יתירה: 

יום שישי היה אותו היום ונתאספו כולם בכל עיר ועיר וערכו הספד בקהילה גדולה בהתעוררות עצומה וכך התקבצו להם רבבות אנשים בתהלוכה מרשימה שהמשיכה מעיר לעיר והאריכו בדברי תורה והספד כיאה להלוויתו של נשיא ישראל והנה נעשה נס! לא שקעה החמה והספיקו כולם עוד לחזור לבתיהם ואף הספיק כל אחד מהמשתתפים למלאות חבית מים ולהדליק נר ורק אז שקעה החמה. ומיד לאחר מכן קרא התרנגול. 

הבינו כולם: כי נעשה נס! ושעכשיו למעשה כבר הקיץ הבוקר של יום השבת וחששו: שמא חיללו שבת!! יצאה בת קול ואמרה: 'שיזכו כולם לחיי העולם הבא!'. 

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק 

הקשה רבי יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל (הקדמה לנחל יצחק חושן משפט ו'): מדוע רק דורו של רבי זכו לשכר כזה? למה לא מצינו אצל שאר התנאים קדושי עליון כפרה על כל הדור ביום פטירתם? 

ותירץ באופן נפלא! 

במדרש רבה (ויקרא כ, יב) אמרו חז"ל: 'כשם שיום הכיפורים מכפר - כך מיתת צדיקים מכפרת!' והנה במסכת יומא (דף פה, ב) דעת חכמים: שיום הכיפורים אינו מכפר סתם כך אלא רק אם עשה תשובה - מתכפר לו! מה שאין כן בלא תשובה יום הכיפורים אינו מכפר. ולפי זה גם מיתת צדיקים איננה מכפרת בלא תשובה. אולם דעת רבי: שגם בלא תשובה 'עיצומו של יום הכיפורים – מכפר!'. 

ואם כן כיון שמיתת צדיקים שקולה ליום הכיפורים - כל שאר חכמי ישראל לא כיפרו על דורם במיתתם שכן צריך בנוסף למיתת הצדיק גם עשיית תשובה! אבל לעומת זאת ביום פטירתו של רבינו הקדוש הרי פסקו כדעתו ולשיטת רבי כאמור גם בלא תשובה צדיק מכפר על כל הדור כמו יום הכיפורים ממילא בדין הוא: שיזכו כולם לחיי עולם הבא. 

על כל פנים רבינו הקדוש תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי יכול היה לעזור רק לבני דורו כיון שרק אנשי דורו זכו וראו בפטירתו ולדעת רבי: 'מיתת צדיקים תכפר גם בלא תשובה!' מה שאין כן לנו גם רבינו הקדוש אינו עוזר שהרי השיב רבי לאנטונינוס: ששנים שחטאו – חייבים! ולפיכך ידון הקב"ה 'גוף ונשמה כאחד!' ועל כן אין לנו להישען אלא על רבי שמעון שפסק: 'ששנים שעשו – פטורים!' ולכן גוף ונשמה ינצלו מהדין.

ובפרט בדורנו שהשטן מרקד ודחוקה השעה כלל עם ישראל מבקשים ומתחננים בל"ג בעומר על ציונו הקדוש להמליץ זכות על עם ישראל שכן: 'כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק!'.

[קרדיט: גם מאמר זה על ל"ג בעומר מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: פרשת: אחרי מות, מאמר: ארץ ישראל - לחץ כאן].