מעלת חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל | הרב יעקב יוסף זצ"ל

- - - לא מוגה! - - - 

בכל חיים חיותו

גם בתורה שבעל פה, גם בתורה שבכתב

וזכינו להכיר

את אותו איש האלוקים.

היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.

אם היו אומרים לי את כל הדברים על אותו אדם לא הייתי מאמין.

אבל זכינו להכיר,

ראינו את האדם כמעט כל יום הייתי גם שכן שלו

וראינו איך הוא היה מורם מעם.

אנחנו אנשים, בני אדם, בשר ודם.

כל אדם יש לו רגעים שהוא רגוע, שלו,

רוצה,

הוא חושב על עבודת השם לפי רצונו.

יש לנו גם רגעים שאנחנו מתפרצים,

לא שולטים בעצמנו.

צריך שמישהו, איך אומרים,

ישים מצוץ אש וידליק אותנו.

ואז אנחנו מאבדים הרבה מכל מה שעשינו.

כל אדם שכועס כי הוא לא עבוד לעבודה זרה וכולי,

אנחנו יודעים את התוצאות,

מה קורה באותם הרגעים שהאדם מתחמם ועושה שטויות.

הרב, היה לו שליטה עצמית מלאה.

ראיתי את הרב ברגעים הקשים ביותר שהיה לו.

לא היה מושג כזה שהרב יאבד את העשתונות.

תמיד הייתה לו את השליטה העצמית,

אם זה בעניינים גשמיים, אם זה בעניינים רוחניים.

תמיד לעולם הוא הלך

בדרך הישרה והסלולה שהקדוש ברוך הוא מתווה לנו.

זו הייתה הנהגתו בכל משך חיים חיותו.

תודה.

הרב, לא נולד עם כפית זהב ובמילים מעטות

החיים לא ינעימו לו.

הרב, היה מלא ייסורים.

אני יודע את הייסורים שהרב עבר,

ואפילו אחי, למרות הכול,

היה מדייק.

היה מגיע לישיבה,

היה מלמד אותנו.

אנחנו התלמידים אף פעם לא הרגשנו מה עובר על הרב,

אם זה בבית או מחוץ לבית,

את כל אותן הבעיות, כל הצרות.

בישיבה היה יושב, לומד איתנו את דברי התנאים,

האמוראים, הפוסקים,

והכל היה לעסוקי שמעתתא

אליבא דהילכתא.

האב היה כמעיין המתגבר.

לא היה שני לו בעולם בהבנת הפשט,

בהבנת

דברי התוספות והפוסקים.

אין לי פעם שיחה עם האבא

על ראש ישיבת פורת יוסף הקודם,

מורנו ורבנו רבי עזרא תהיה.

האבא תיאר לי

את גדלותו,

איך הרב היה לומד את הסוגיה.

אנחנו יכולים ללמוד את הסוגיה הרבה ימים, הרבה שעות.

ואילו ראש הישיבה

היה דקות מספר,

כבר היה מקפל במוחו את כל הסוגיה בעמקות נפלאה.

אבא תיאר את הגדלות.

היה לי קצת אומץ.

חכם מן ציון אז עדיין היה חי.

שאלתי אותו,

אמרתי לו, וחכם מן ציון מה?

הוא אומר לי, לא פחות.

אבא הרי למד איתו.

אבא הכיר אותו מקרוב, ידע את הכישרונות העצומים שלו,

ידע את

השכל הזך.

אמר לי, הוא לא פחות.

וכך היה.

מכל קצווי תבל, כל גדולי העולם שרצו,

הייתה להם כתובת אחת ויחידה,

היו שואלים אותו.

גם אבא, לא פעם אבא היה נעזר בו מאוד.

אנחנו היינו שכנים,

אנחנו הגענו בקומה ראשונה,

וחכם מן ציון היה גר בקומה שנייה.

כשאבא היה לומד סוגיות קשות,

אם זה בראשונים, באחרונים, מערש גרמיזן או דברים אחרים,

לפעמים היו איזה קטעים שאפשר לפרש כך, אפשר לפרש אחרת.

אבא היה נתקע

ולא היה יכול להמשיך את התשובה בהלכה.

אבא היה אומר לי,

חכם מן ציון בצהריים צריך להגיע מהישיבה.

כשהוא יעלה את המדרגות תגיד לו שייכנס, אני צריך אותו.

וכך היה.

החכם היה נכנס,

יושבים, לומדים יחד,

מפענחים מה הפשט האמיתי, מה הדרך הנכונה והישרה,

ורק אחרי זה אבא היה יכול להמשיך

ולעסוק באותה התשובה, להמשיך ולכתוב את אותו הפסק.

היה לו, כמו שאמרתי, עיון זך.

לא פעם אני,

כששמעתי אותו הן בשיעור והן גם כשלימד אותי באופן פרטי,

גם אני הייתי נדהם מהעמקות שלו.

יש לו בן יחיד, ייבדל החיים חכם אליהו,

וכשהרב היה הולך עם אשתו,

אי אפשר היה להשאיר את הבן לבד.

כשהביביסיטר אי אפשר להביא בת,

זה ייחוד,

למדנו לפני חודש.

אז הרב היה מזעיק אותי, אני הייתי משגיח על הבן,

ואחרי

כמובן לתת לי כסף לא הייתי מוכן לקבל,

אבל לפותרו בלא כאילו מי אפשר.

אז הרב היה לומד איתי כמה דקות, זה היה הפיצוי.

כל מה שהייתי לומד במשך היום,

בתוך חמש דקות הרב היה קורא איתי,

מייד היה אומר,

בלי לראות, היה רואה את הדברים מבפנים, את דברי התוספות,

היה אומר על זה את הפירוש של המהרשה,

פני יהושע,

משמרות כהונה ומפרשים אחרים.

בתוך דקות

הרב היה מסכם לנו את הסוגיה,

והיה זה זכרנו.

וכן, על זה הדרך.

גם גדולי הדור הספרדים וגם גדולי הדור האשכנזים,

כולם,

ידעו מיהו החכם,

מיהו הגדול שבגדולים,

שהיה לו עיון עמוק,

שהיה חודר ואומר את האמת לאמיתה.

יש היום בדור שלנו גם תלמידי חכמים גדולי תורה,

אבל אינם בטוחים בעצמם שזה הפשט האמיתי.

לומדים את הדברים, אבל עדיין נשארים בספק קול דהוא.

אצל הרב לא היה ספק קול.

הרב היה בטוח בעצמו,

היה אומר את הדברים

לעסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.

היינו לומדים את הסוגיה.

בסוגיה אתה יכול להגיד.

אתה יכול לפרש כך, יכול לפרש כך.

מחלוקת בין מהרשה למארם שיף, איך לפרש.

אתה יכול לומר,

יש לך מרחב תמרון,

אין שום עוון להגיד מה אתה מבין,

איך אתה הבנת את הסוגיה, קושייה, תירוץ.

אחרי שהיינו לומדים את הכול,

מגיעים תחנה סופית.

הרב היה קורא לנו גם את השולחן ערוך.

אבל לפני שהרב היה מתחיל לקרוא את השולחן ערוך,

הרב היה אומר הקדמה.

עד עכשיו הבנו את הגמרא, את התוספות.

שאלנו קושיות, תירוצים.

עכשיו

על דברי מרן השולחן ערוך אין קושיות,

אין תירוצים,

אלא אנחנו צריכים רק להבין,

להשתדל, להעמיק, להבין.

זהו הסיכום להלכה.

זאת אומרת, אתה יכול לנסות להתחכם אם זה בדברי אגדה.

אתה לומד פילוסופיה, אתה רוצה לדעת

מה היה עם האתון של בלעם.

יש הרבה פירושים.

יש שבעים פנים לתורה.

ואולי אחד יגיד לך מה היה, איך היה.

אולי גם יגיד לך איפה עכשיו נמצאת האתון. אולי אתה רוצה סיבוב?

למה לא?

הכל אפשר. איך אומרים? הכל פתוח. שבעים פנים לתורה.

מה יש? תאמר כך, תאמר אחרת.

זה לא נפקא מינא למעשה.

אבל אחרי שלמדנו את הסוגיה בפרק איזהו נשך,

אחרי זה אתה יושב ולומד את השולחן ערוך,

זה כבר נפקא מינא הלכה למעשה.

יש איסור ריבית או אין איסור ריבית, וכן הלאה.

ושם היה הרב מדייק,

כל מילה ומילה בדברי מרן מפרש לנו,

וזהו זה.

אל תנסה להתחכם.

בדור שלנו, לצערנו,

המציאות השתנתה.

במידה מסוימת איבדנו שליטה.

יש חלק מהישיבות

שראשי הישיבה,

אין להם

את ההבחנה הזו.

אני מכיר תלמידי חכמים, אנשים שיש להם ידיעה יפה מאוד.

יש להם את המחשב,

אוצר החוכמה, שמע עשרות אלפי ספרים.

כל מה שאתה רוצה, אתה מוצא שם.

אבל,

תחנה סופית.

להגיע,

לסכם את ההלכה,

לא תמיד הם אומרים את הדברים בצורה נכונה. הרבה פעמים,

איך אומרים בעברית פשוטה? מזייפים.

ולמה?

החיסרון שלהם הוא.

הם למדו, קראו ושנו,

ולא שימשו תלמידי חכמים.

מה זה שימוש תלמידי חכמים?

תצא ברחוב, תשאל, נגיד לך האדם הזה,

אני, ברוך השם, היום זכיתי.

האם בבוקר

אני הבאתי לרב כוס קפה?

הרב הגיע מוקדם, לפני עמוד השחר,

אני הבאתי לו מייד כוס קפה.

בשעה שלוש וחצי,

נכון, אני לא מזלזל בזה.

חשוב מאוד להביא לרב כוס תה, כוס קפה,

גדול שיבושה יותר מלימודה, אבל מה שהגמרא התכוונה,

אשר יצק מים על-ידי אליהו,

אין הכוונה שהביא לו רק מים לנטילת ידיים,

אלא הכוונה היא

כשאדם מתבונן,

רבו, הרב, פוסק הלכה.

כך הוא קיבל מרבותיו.

מדוע ולמה הרב פוסק ככה?

בגלל שהמנהג ככה?

בגלל שעריף הרמב״ם ומרן אומרים ככה? וכן הלאה.

לשים לב ליסודות

של ההלכה,

ומזה אתה יכול לבנות

את הבניין כדי שאותו האדם יהיה גם פסקן.

הרבה אנשים, כמו שאמרתי היום,

למדו, אבל לא זכו לשמש את גדולי הדור בנושא של ההלכה.

אז הוא יכול להקשות קושייה, לתרץ.

כישרון,

כישרון גאוני יש להם.

תענוג לשמוע את ההברקות שלהם,

אבל לפעמים ההברקה היא דבר יפה מאוד,

אבל להלכה ולא למעשה.

אתה בודק את זה מבחינת האמת,

אתה רואה איך אומרים בתחנה הסופית, זה מזייף.

ולכן אנחנו נזהרים מאוד,

ולא מכל אדם שיבוא ויגיד,

אני למדתי בישיבה, אני למדתי בכולל.

ברוך השם, יש לנו עשרות אלפי תלמידי חכמים שלומדים בישיבות בעולם,

אבל חלק מהם, כמו שאמרתי,

לא זכו לשמש

את אותם תלמידי חכמים הפסקנים,

ולכן כשהם מגיעים להלכה למעשה הם טועים,

שוגים הרבה.

לא חשוב לי מה הצבע של הכובע שהחכם הזה לובש,

מצנפת

או מגבעת,

כיפה שחורה או כיפה סרוגה.

חשוב לי מה החשיבה שלו.

ואם האדם הזה,

אתה שומע את הסיכומים שלו,

אתה רואה שהוא מגיע לתחנה הסופית עם כל מיני דברים משונים.

אתה מבין מיד, האדם הזה למד.

קרה, הוא גרס הרבה,

אבל לא זכה לשמש את גדולי הדור

כדי שתהיה לו דעה ישרה ולעסוקי אש מעתתה לבד הלכתה.

אז יכול להיות שהרב הזה מתאים להיות בסתיו,

בקיץ, בחורף, אני לא יודע איזה שם תדביק לו,

אבל אתה שומע את השטויות שלו,

אתה רואה איזה לא זה.

אז הוא יכול להגיד לך, הרשב״א אומר כך,

הראש אומר כך, זה אומר כך, בסדר, שמענו את השיטות.

להיעזר בו בדברים האלה, כן.

אבל

לומר שההלכה כדבריו,

כמו שהגמרא אומרת על דוד המלך,

והשם עמו שההלכה כמותו בכל מקום רחוק מאוד מהמציאות עם אותם האנשים.

לא פעם היה לנו ויכוח עם האנשים האלה.

אנחנו מסכמים הלכה למעשה, לפי הכללים, כללי ההלכה.

קיבלנו הוראות מרן.

כשיש לך מנהג, הולכים לפי המנהג.

ואתה מדבר איתם.

הם לא הולכים בתלם.

אתה אומר לו, צריך להיות כך וככה סיכום.

ואולי נאמר לא, אולי נאמר כך.

מה זה אולי נאמר?

מי אתה שתאמר,

תבוא ותנסה לשנות

מדברי מרן או מהמנהג וכיוצא בזה?

יש להם את החיסרון היסודי הזה.

איזהו חכם המכיר את מקומו, כך לימדו אותנו חכמינו.

והם, במחילה מכבודם,

לא מכירים את מקומם.

זו הביקורת שיש לנו על חלק מאותם האנשים.

ולכן,

כשאנחנו באים,

שואלים את הרב,

אני יכול לשאול את הרב פלוני?

עונה לי לא.

למה לא? מה יש?

גם הוא חמישים שנה לומד תורה,

גם הוא יודע להגיד מה אמר רשב״א, מה אמר פלוני, אלמוני.

אבל

אותו הרב,

לא היה לו את מה שצריך להיות בתחנה הסופית, היינו שימוש תלמידי חכמים.

זה חיסרון גדול של הדור הזה,

כי התמעטה ההבנה בהלכה,

הלימוד היסודי של לימוד ההלכה, שהיה נפוץ יותר בדור הקודם,

התמעט בדור הזה,

ואין לנו את ההנהגה הרוחנית

שמעין הקבינט הרוחני שהיה אמור להנחות אותנו,

חסר לנו מאוד בדור הזה.

ולכן אנחנו מכבדים את כולם.

כבוד? למה לא? תכבד.

אין שום בעיה.

אבל כשאתה מגיע,

שאלה, הלכה למעשה,

שם אתה כבר צריך להיות זהיר כדי שלא יכשילו אותך.

אתה שואל את החכם, אתה סומך עליו,

ואתה עושה את הדברים הלכה למעשה.

לפעמים מי שאמר לך הוא לא צדק, מי שאמר לך הוא שוגה וטועה.

ולכן אדם צריך לשים לב בדברים האלה.

החכם אומר לך כן, על זה אתה יכול לסמוך.

הוא תמיד חכם, הוא בסדר.

מצוין. אתה יכול לשאול אותו,

יש לך אפשרות להגיע אליו בקלות,

או בטלפון, או פנים אל פנים, מצוין.

אבל כשהרב אומר לך לא,

תבין מייד,

יש כאלה טיפשים, שואלים את הרב למה לא,

גם הוא לומד.

מה הרב יגיד לך? יגיד לך את כל הדברים שאמרנו עכשיו?

לא תמיד לא נעים לרב לבוא ולומר, תשמע, פלוני הוא לא פסקן, הוא חצי עם הארץ.

איך אמרו חכמים?

רחמנא ליצנן מחצי חכם.

ואז אם הוא יגיד לו את הדברים האלה, אולי אותו הטיפש ילך ויגיד לו, פלוני אמר עליך כך וכך,

תהיה להיות שמח.

כן.

הרב לא תמיד נעים לו, אבל הרב

לא ממליץ ללכת לאותו פלוני, לשאול אותו,

תבין לבד.

אתה רוצה, כמו שאמרתי, לשמוע מחשבת ישראל, פרשת שבוע? למה לא? תשמע,

אין שום בעיה. אנחנו לא אומרים,

אסור לשמוע.

אנחנו לא סותמים לא את הפה ולא את האוזן לאף אחד.

אבל כדי לפסוק

שתהיה הפסיקה להלכה למעשה,

שם באמת אדם צריך להיות יותר נבון וחכם כדי שהכול יצא, בעזרת השם,

תמיד יהיה מדויק, יצא מתחת ידו דבר שהוא מדויק.

מראנו חכם מן ציון זכה,

הוא היה צמוד לראש הישיבה רבי עזרא תהיה,

יחד עם כל אותם גדולי הדור,

הגאון רבי יהודה שאקו שהיה אב בית הדין,

הגאון רבי יעקב עאדה,

הוא היה צמוד איתם עשרות בשנים.

הוא לא רק ידע מה הם פוסקים,

מה הדין אם האדם הזה שכח לומר ענינו והתחיל לומר רפאנו.

הוא לא רק את ההלכה הזו שמע מהם וידע איך פוסקים,

אלא

היה לו גם את הגישה היסודית.

הוא ראה באופן יסודי איך החכמים האלה מנווטים,

איך ובאיזה צורה הם מגיעים אל התחנה הסופית,

ולכן הפסקים שלו,

הפסקים מוצקים מאוד.

כשהוא היה אומר לנו דברים, כמו שאמרתי, הכל היה

אליבא דהילכתא להלכה ולמעשה,

ולא היה מקום לנטות ימין ושמאל.

לא פעם היו כאלה טיפשים שהיו מקשים עליו.

לפעמים יש איזה ספר שיצא בדור שלנו,

מקשים עליו קושייה.

אומרים לו, רבנו, אתה אומר כך,

אבל בספר מקווה המים הוא אומר אחרת.

איך אתה מקשה על החכם? אם היה לו שכל לתלמיד הזה,

לא היה אומר כך,

כי הרב היה הרבה יותר גדול מספר מקווה המים.

אז מה אתה מקשה עליו?

הוא הרבה יותר ענק בתורה.

הוא לא היה עונה בסגנון שאני אומר, לא היה אומר את האמת.

היה אומר, מקווה המים זה האחרון, נכון? גם אני אחרון.

כך היה עונה בלשון יפה, לשון נקייה,

אבל כשהרב היה בטוח מעצמו שזו ההלכה,

לא היה נבהל.

גם אם תביא לו איזה ספר,

תקשה לו קושייה, כתוב בספר זה וזה,

הרב היה נשאר איתן בדעתו,

הרב היה ממשיך בצורה עקבית באותה ההלכה שאמר.

יש כאלה תלמידי חכמים

שהגמרא אומרת בלשון,

במשפט קצר

אור הייתה מרתחה להוא.

זאת אומרת, אדם לומד תורה, התורה יש,

וזה מחמם אותה, מרתיח אותה.

כשהוא אומר הלכה,

שמעו לו זה מצוין,

אבל לפעמים יש אופוזיציה.

יש אנשים שומעים

לחכם השני.

אם האדם הזה הוא ענוותן, אכפת לו.

אני אמרתי את שלי, תרצה, תעשה.

אתה לא רוצה, בלש, בעיה שלך.

אבל כמו שאמרתי,

אדם עמל הרבה כדי להוציא את ההלכה לאורה,

ובסוף הוא רואה,

האדם הזה מזלזל בהלכה והולך ועושה דברים אחרים.

הרבה מהחכמים כועסים מאוד.

כועסים ומתחיל להיות, איך אומרים, שמח,

מתחיל להיות מחלוקת.

זה אומר כך וזה אומר כך.

הרב כל ימיו ברח

מהמחלוקת.

הרב היה אלוף, אומן בקטע הזה.

הוא היה אומר,

אני צריך לומר איך ההלכה.

מה, אני הוצאה לפועל של הקדוש-ברוך-הוא?

מה, הוא חייב אותי להצליח?

שמה שאני אמרתי זה כך יהיה?

מי שרוצה,

ברוך הבא, ישמע לי.

מי שלא רוצה, לא ישמע.

שלום עליכם. ברוכים הבאים.

בזמנו אנחנו זוכרים פסק הלכה שהרב אמר בזמנו.

הוא דיבר לפני 40 שנה על השכונות החדשות,

רמות, נווה-יעקב והר-נוף.

הוא אמר, דעתי, שם צריכים לקרוא את המגילה,

לא בטו כמו בירושלים, אלא יד.

הרב כתב בזה גם תשובה בספר אוכל לציון, חלק א',

לפני 40 שנה היה נתק.

לא היה חיבור בין ירושלים לאותן השכונות,

וכך דעת רוב החכמים הייתה.

אבל היו חלק מהחכמים,

הרב של ירושלים, הרב משאש,

הרב מרדכי אליהו, ועוד, שאמרו את הדבר.

הרב אמר את שלו.

אבל אחרי שאמר את שלו,

ביקש בה שיעור, זה היה באוהל רחל, שם הרב היה אומר,

הוא אומר, אל תשאלו אותי יותר בזה.

אמרתי, זהו, מספיק.

הרב הבין,

מעבר לזה, מתחילים האנשים להתווכח ולהתקוטט.

תמיד לכל גבאי יש אופוזיציה.

אם הוא יאמר יעלה ויבוא,

יש אנשים שיגידו לא יעלה ולא יבוא.

וכל אחד, יש לו מנדה אמר, אני פוסק כמו חכם מן ציון, השני אומר כמו הרב משאש.

הרב לא רצה שיהיה מחלוקת.

הרב אמר, אמרתי את שלי, זהו.

כמו שאמרתי, אנחנו לא המוציא לפועל,

אנחנו לא עובדים בהוצאה לפועל של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא לא חייב אותנו,

ותמיד גדול השלום.

לפני 40 שנה הייתה איזו שאלה שהתחדשה עם העופות.

היו בעופות,

בריאה

הייתה מוגלה והיה ויכוח קשה בין הרופאים הווטרינריים והחכמים.

בעקבות זה גם היה ויכוח ביניהם.

חלק מהרופאים טענו שהטרנגול הזה לא ראוי לחיות שנה. זה כמו הסרטן המוגלה הזאת.

ויש חלק שקיבלו את זה, חלק לא.

הרב היה דעתו להתיר.

הרב כתב פסק, תראו את זה באורך לציון חלק א',

שם הרב כתב את דעתו בער היטב.

אבל היה מישהו שלא הבין אותו.

היה איזה אברך אחד,

היה יודע הלכה, כמו שאני יודע,

טייס.

כך הוא הבין בהלכה.

וקרא את הפסק של חכם מן ציון,

היה לו 62 קושיות על הרב.

שלח מייד, יש לו השגה. מה, בטח הפסק של הרב, הכול טעות חלילה.

טוב, הרב קרא את זה,

מאוד כעס

איך האנשים האלה מבזבזים את הזמן ולא לומדים להלכה למעשה כמו שראוי.

אבל אחרי שבועיים, באותו מקום, באותו בית-מדרש, היה אזכרה.

הרב אף פעם לא היה בא לאזכרה.

אותה השאלה, פתאום אני רואה את החכם נכנס.

כשמה הוא בא?

להראות אין מחלוקת.

אני אוהב אתכם, אתם יהודים טובים, אנחנו חברים.

למרות שהם פגעו בו,

אבל אין מחזיקים במחלוקת.

זה גדלות, גדלות נפש, מה שהרב עשה.

לא היה צריך ללמוד מוסר. היינו רואים את הרב,

זה היה לימוד המוסר החי שלנו.

אשרנו שזכינו ללמוד תורה אצל אותו החכם,

מה?

אחרי שהחכם יגמור.

הרב צריך לדבר עכשיו.

אתה רוצה ללכת לחיים טובים?

היה צום היום, אני לא אומר שאתה חייב להישאר עד הסוף.

אבל האחרים ימכרו את הנר?

אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמנון נימה.

רבנו חכם מן ציון אהב אותן.

אהב את עם ישראל אהבת נפש.

דאג לעם ישראל אם תלמודי תורה או הדברים האחרים.

עכשיו עם ישראל נמצא בסכנה נוראה.

מצד אחד, הגוי הפרסי רוצה לשלוח עלינו פצצת הטום.

מצד שני,

לא פחות מסוכן מהריסייך ומחריבייך, ממך יצאו.

גם הוא, נכון.

אני מבקש לא להשמיץ את העדה.

העדה קדושה.

רק יש אחת שיצא לטרפות רעה.

הקב' ברוך הוא ישמע את התפילה שלו, של רבינו,

של כל הצדיקים.

שהקב' ברוך הוא יחיש את גאוננו גאולה קרובה במהרה בימינו אמן ואמן.

בכבוד כבוד הרב יעלה ויבוא וימשיך.