להשמר מההרגל והשגרה שלא תהיה מצות אנשים מלומדה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 15.07.2020, שעה: 07:04
"אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר כח, ב) אתמול למדנו "בְּמוֹעֲדוֹ" היום אנחנו לומדים "תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי": "בא וראה, בכל הקורבנות לא כתוב כמו שנאמר כאן, "תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי" הזוהר הקדוש פרשת פנחס, ויש לבאר: היות וקורבן התמיד נקרב פעמיים ביום, עלול להיהפך לדבר שבשגרה ובהרגל, "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) ללא התפעלות ודבקות שצריכה ללוות את עבודת השם בכל עת.
כמו שפרש הרמב"ן זכרונו לברכה לעניין הקורבנות, בכל קרבן לשון קרבה ואחדות, "קרבן" זה מקרב ומאחד את המקריב עם הבורא. ועוד ובעבור שמעשה בני אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה, ציווה השם כי כאשר יחטא יביא קורבן כנגד המעשה, יסמוך את ידיו על ראש הקורבן - זה ננגד המעשה. וכנגד הדיבור - יתוודה בפיו. וכנגד המחשבה - ישרוף באש את הקרב והכליות שהם כלי המחשבה באברים של הבהמה, כלי המחשבה והתאווה.
ואת הכרעיים - זה הידיים והרגליים של האדם שעושים את כל מלאכתו, ויזרוק את הדם על המזבח כנגד דמו ונפשו. כדי שיחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו. וראוי שישפוך דמו וישרוף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה. זאת אומרת דבר שאין בו חפץ ואינו ממלא את יעודו - אז מחזירים אותו לדרך יצירתו. איך יוצרים נגיד כלי זכוכית? לוקחים את החול שורפים שורפים שורפים ויוצרים זכוכית, ואם הכלי לא מצליח? מחזירים אותו עוד פעם לאש והוא נמס ועושים עוד פעם כלי.
אם אדם לא ממלא את היעוד שלו - מחזירים אותו לעפרו מחדש, הבן אדם לא מילא את היעוד שלו, אז היה צריך בעצם לשרוף אותו וכו' ולהחזיר אותו לתחילת הווייתו. במקום זה הקב"ה מסכים לקבל כפרה בתנאי: שאתה תעשה כנגד הדיבור המחשבה והמעשה שאתה חטאת בהם, תעשה לך תשובה על זה בדיוק, "תשובה המשקל" תסמוך על זה את הידיים
וכנגד הדיבור תתוודה וכנגד כלי המחשבה - אתה כנגד זה תתבונן היטב: מה היה אמור להיעשות בך. הדברים האלה אמורים לקרב אותך אל הבורא יתברך, כי בן אדם אמור לצאת לעמוד התליה כמו שאומרים,
ופתאום אומרים לו: "אתה יודע מה? תביא כבש - ונפטור אותך!".
מי לא יעריך את המחילה הזאת? מי לא יתקרב יותר למוחל?! מובן שתכלית כל קורבן של יחיד או של ציבור הוא לקרב או לאחד אותם עם הבורא יתברך, וכאן בקורבן התמיד, בגלל שמקריבים קורבן התמיד בבוקר בשחר ובין הערביים כל יום פעמיים, אז כל פעם שמקרבים את זה עלול לפוג רגש החידוש, לכן הוזקקה כאן הדגשה "לְהַקְרִיב לִי" תמיד תזכור כשאתה מקריב זה לא פעולה סטנדרטית כזו רגיולר.
אתה צריך להבין זה "לְהַקְרִיב לִי" כל פעם שאתה הולך לעשות את הפעולה אתה צריך לזכור שההקרבה היא לִי!. כדי להתחזק שמימית, כי על ידי ריבוי ושפעת העבודה התמידית פעמיים ביום - זה מקליש מחליש את ההתרגשות וההתלהבות עד כדי אדישות. מה שאין כך בשאר הקורבנות שהם אינם תדירים, מתחדש בהם רגש ההתלהבות וההתפעלות שמרומם את הנפש. כמו שספרו לנו חכמים זכרונם לברכה בתוספתא פאה:
"אחד אמר לבנו: "להקריב עולה לקורבן, מפני המצווה שזכה למצוות "שכחה"!"
כשאדם זורע בשדה ובא אחר כך לקצור - יש מצוות "שכחה". זאת אומרת: אם הוא שכח איזה מקום מסוים לקצור אותו - צריך להניח אותו ובזה הוא מקיים מצוות "שכחה" והוא זכה למצווה הזאת ובשביל זה הוא שלח את הבן להקריב קורבן עולה להודות להשם ולשבח את שזכה במצווה זו. ומה שקנסו חכמים: "לכוליה משמרת של מרים בת בילגה,
"אמר אביי: "אין כדאמרי אינשי: "שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה"
ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה?
אמר אביי: "אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו"
רש"י אמר: "אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה עבודה לא אמרה כן". הגמרא נו, ב' בסוכה מספרת שהיתה אחת, מרים שהיתה בת בילגה, והיא היתה מבזה את המזבח
והיתה קוראת לו "לוקוס לוקוס! עד מתי אתה אוכל ממונם של ישראל?!"
לוקוס לוקוס זה זאב זאב, כאילו המזבח אוכל יותר מידי קורבנות לוקח את הכל, איך, איך היא יכולה להתבטא ביטויים כאלה? היא היתה ממשפחת הכהנים. אז מה אומרת הגמרא? שמה שאומר הילד זה מה ששמע מהאבא והאמא שלו. אז היא שמעה כנראה שהאבא כבר מרוב העבודה שהוא עובד ומקריב כל יום קרבנות והכל - זה כבר קלש אצלו זה כבר נהיה מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה., והיא לא ראתה כמו שאדם מתפעל והלך ועשה וזה... אז היא דיברה שטויות וכו'.
השאלה: איזה מן ביזיון אפשר לנהוג בעבודה שהיא מרוממת את האדם לתענוג העילאית ביותר – וזה קירבת השם, כל היום במקום הקורבנות שבמקדש, מה עוד יש יותר דרגה גבוהה מזה וקירבה לקב"ה? אלא בעל כוחנו לומר שזאת הסיבה גופא: ריבוי בשפעת העבודה שתפס רובו של יום של הכהן, הוא גרם למצב כזה שאביה היה מבזה את העבודה. לא ביזוי ממש בהטחת דברים כמו שהיא אמרה, אלא ההרגל של העבודה על כל הריבוי של הקורבנות התמידיים - המעיטו והחלישו את ההתלהבות והשמחה של העבודה ופג מהם הרעננות וההתפעלות.
מספיק שהוא בא הביתה ועושה: "אוף! אין לי כח כבר, אין לי כח! כמה עבודה?! כמה זה..."
כאילו עבד בקצביה אצל דאבח. זאת אומרת: בן אדם מרוב הרגל וכו'. לכן יש דין בבית המקדש שמי שהיה נכנס מצד מזרח יוצא בצד מערב, מי שבא ממערב יוצא..... שלא יתרגל שנכנס באותו פתח ויוצא מאותו פתח - הוא מתרגל. אז כשיהיה לו חידוש כל זמן - אז להיכנס ולצאת תמיד מפתח אחר, תארו לכם מה זה שכניסה ויציאה מאותו פתח יכולה כבר ליצור הרגל, אז לכן הדין הוא להיכנס ולצאת ככה, אתם מבינים.
ודוד המלך אומר (תהלים כז, ד): "וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" מה זה לְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ? שכל הזמן אפילו אני נמצא בעולם האמת - יהיה לי כל הזמן את ההרגשה שאני מבקר, כאילו ביקור, פעם ב... באים לבקר, אז זה יוצר התחדשות ורעננות. "הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ" (משלי כה, יז) לא יותר מידי להיות, כי בסוף ימאסו בך וגם אתה תמאס בהם, לכן צריך אדם תמיד שיהיה לו חידוש והתרעננות, במה זה תלוי? התבוננות - "קָרְבָּנִי ... לִי" לי לי תזכור שכל מה שאתה עושה זה "לי", ו"לי" אתה לא יכול לעשות את זה בכפיף דליל, אתה צריך לשים לב מה אתה עושה.
אמר הכתוב (משלי כז, ז): "נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת" נפש שהיא שבעה אוכלת כל הזמן, נגיד אחד שהוא נמצא אופה, כל הזמן הוא במאפיה, עוגות עוגות עוגות,
אתה לא יכול להגיד לו: "תשמע, איזה עוגה זאת!"...
די הוא כבר טעם את הכל, הוא כל הזמן 'בטעימות', כל הזמן בטעימות, הוא לא יכול כבר, היא "תָּבוּס נֹפֶת" גם אם תיתן לו נֹפֶת תתן לו דבש,
- "לא יכול כבר! די, לא יכול!",
מלא שבע.
רבי שמעון בן מנסיה אומר: "נֹפֶת" - נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת, נֹפֶת - זה תלמיד שלמד מתחילתו". אחד גדל בבית חרדי, כל ימיו הוא לומד, כל הזמן, זה נקרא תלמיד שלמד מתחילתו, זה נקרא נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה והיא תָּבוּס נֹפֶת. אין לו התחדשות ורעננות, וזה כבר רוטינה, הוא כל הזמן לומד בכולל זה לא.... כאילו
- "היום אני הולך למצוא דברים חדשים!"...
"וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק" זה המשך הפסוק, וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר מָתוֹק, "זה תלמיד שלא למד מתחילתו". נגיד בעלי תשובה, אנשים שהתחילו עכשיו ללמוד - פשששששש. אצלהם "כָּל מַר מָתוֹק"! זאת אומרת הם יושבים ומתענגים ממש על כל סוגיה אפילו היא קשה לפצח אותה, אצלו בגלל שהוא רעב, הוא לא יודע כלום פתאום הוא מבין כמה הוא לא יודע, "תראו כמה יש, תראו תראו כמה יש ללמוד!", אז הוא נהיה רעב! והרעב הזה כל מר מתוק. זה בילקוט משלי כז'.
מי שלומד וטועם מעט מנֹפֶת התורה, הוא משביע את עצמו ונעשה לו הרגל, וניטל ממנו תאבון הדעת להעמיק ולחדש, חדשים לבקרים, הרי הוא מתבוסס ומתבזה ונפשו תקוץ עליו. אבל תלמיד שנדמה שעוד טרם התחיל, שבכל יום ובכל שעה תורה לו כחדשה, הרי כל המרירות וכל היגיעה קשה - בשבילו זה מתוק ונעים לחיך בכל שעה.
"אתה יודע כמה ישבנו לפצח את הסוגיה? אנחנו כבר שבוע על זה ועוד לא הצלחנו!",
אבל הוא מפסוט, הוא מפסוט אצלו זה התחדשות ורעננות. זה כמו אדם שמחפש מטמון, הוא יודע שיש מטמון! הוא יודע שיש מטמון, אז הוא אף פעם לא מתייגע,
אמרו לו: "תשמע, יש ארגז מלא מטבעות זהב מימי קדם, זה נמצא פה בשטח בחצר!",
הוא יחפור אפילו ק"מ בעומק, כל הזמן כמה שהוא יחפור הוא יהיה יותר מפסוט,
הוא אומר: "עוד מעט אני מגיע, עוד מעט אני מגיע, כי זה ברור שהמטמון פה!",
לכל סוגיה יש את הפיצוח, צריך לעמול, בשבילו זה משהו, כשהוא ימצא את הארגז ויפתח - ואי ואי ואי.
כותב המחבר: "זכורני שפעם כשהייתי בהתבודדות עם בני חבורתי לפני חג הפסח, ונזדמן שבערב החג היה זמן של ברכת החמה מזדמן פעם בעשרים ושמונה (28) שנים. מה מאוד הייתה אז התרגשותנו והשתפכותנו לקב"ה!". זה דבר גדול שבן אדם זוכה, להגיד ברכת החמה כשהיא חוזרת כל 28 שנה מהמסלול, ביום רביעי ביום לידת החמה באותו מקום בשמים, כל 28 שנה. זכיתי כבר פעמיים, עוד 17 שנה יש עוד אחד, שלוש פעמים מי שזוכה - זה יפה מאוד, כל הכבוד!.
"ברכת החמה". אז הוא אומר: "שההתרגשות היא גדולה מאוד!", אתה מבין זה מזדמן מצווה של פעם אחת של 28 שנה..... כמו כן הזדמן לי פעם להתכבד בברכה "שהחיינו" על מצוות "כיסוי הדם" וברכתי, ברכתי בחרדת קודש ובהתפעלות, והשוחט שעמד לידי הביט עלי באדישות, למה? כי הוא רגיל כל יום הוא מברך. ואכן עלינו להתאמץ להשתדל שבכל משימותינו או בקיום המצוות והמעשים הטובים. צריך שתלווה אותנו הקריאה של הקב"ה,
מה הוא אמר למשה: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ" תזכרו למי אתם מקריבים, מה אתם עושים? למי אתם עושים? "לְהַקְרִיב לִי", לא להפסיד את הכוונה לאלוקים, שירגיש: שיש מי שגזר את כל המצוות, לא ישכח את מי ששלח אותו, המשלח זה הקב"ה, ולא ישכח אותו לא רק כשהוא עושה את השליחות את המצווה, אלא גם לאחר השליחות שלא ישכח את הבורא יתברך, גם אחר השליחות.
כמו שכתוב על הפסוק (שמות יט, ח): "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל השם" מלמדת אותנו התורה דרך ארץ, שישיב אדם תשובה לשולחו, שכן אמר משה אף על פי שהוא יודע להשיב תשובה. הקב"ה שולח אותו לעם להגיד משהו, העם אמר מה שאמר, אז השם יודע שהעם אמר או לא אמר? בטח שהוא יודע, הוא יודע עוד לפני שהוא שלח אותו, הוא יודע הוא קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ (ישעיה מא, ד), כן אבל דרך ארץ שלחו אותך תחזיר תשובה. תחזיר תשובה,
זאת אומרת צריך לזכור את המשלח לא רק לפני השליחות גם לאחר השליחות. הלימוד המוסרי: שיש בני אדם שמרכזים מחשבתם במעשה שליחותם של עבודה ומצוות, עד שלפעמים מרוב ההרגל הוא שוכח את המשלח! את המצווה. ועלינו להמציא תחבולות, תחבולות מוסריות, איך לרענן את המחשבה ולהחיות את הלב, ולהתקרב אל השם יתברך בכל פעולה ומעשה טוב. לכן תקנו חכמים להגיד: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" לפני כל אחד, לא להגיד את זה גם לשם ייחוד קודשא... כי גם זה הרגל.
אלא לחשוב מה שאומרים כי 'מצוות צריכות כוונה', ככה נפסק בשולחן ערוך 'מצוות צריכות כוונה', אם אתה לא מתכוון לשם המצווה והמצווה - אתה לא יוצא ידי חובה. מצוות צריכות כוונה. אז צריך אדם לרענן את עצמו כל פעם ולזכור שיש לו חסד, כל מצווה זה הרבה יותר מיהלום, כי "וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ח, יא) "וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג, טו), לא חפצים של תורה, כי הרי כנגד התורה שאנחנו לומדים, כל מצוות התורה שקולות כנגד מצווה אחת מילה אחת שבתורה,
וְכָל חֲפָצֶיךָ כל זהב ויהלומי וכל העולם כולו - הכל חרטה ברטה בשביל מצווה אחת. אז בא נגיד שזה רק יהלום, יהלום גדול 500 קראט, בסדר, אין דבר כזה אה? נגיד, אז אם אתה הולך כל פעם למצוא אחד כזה אתה יכול להתרגל להגיד כאילו.... אתם רואים של"בילי הדבילי" (ביל גייטס) יש למעלה ממאה מיליארד (100,000,000,000) והוא לא מסתפק הוא רוצה להרוג אנשים ולהרוויח עליהם כסף, לא יאומן כי יסופר! זאת אומרת: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה, ט),
"יש לו מנה רוצה מאתים (200)", יש לו 200 רוצה 400, "אוהב מצוות לא ישבע מצוות" הוא רוצה מצוות עוד עוד עוד עוד... כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסב). אדם אם הולך וראה שלמישהו היה חור בשקית, וכל פעם נופל יהלום יהלום והוא מוצא, הוא פעם לא יתעייף בשביל להתכופף ולהרים נכון? ופה לא צריך להתכופף בשביל לעשות מצוות, בקומה זקופה אפשר לעשות אותם. אבל צריך לזכור - מי שלח את היהלום, מה הוא ציווה, איך לקבל את המצווה, לשמוח בזריזות בשמחה,
שבע עשרה (17) תנאים למצווה לשמה, ואז אדם זוכה, או אה! מצווה אחת לשמה אם זכה! הרי הוא בן העולם הבא, שווה או לא שווה, צריך להתרענן, לא להיות רגיל ונדוש, עושה כאילו לצאת ידי חובה, אדם צריך לזכור כל הזמן, ובפרט בתפילה, אנשים אין להם התפעלות והתרגשות מהתפילה, אבל אם שמים לב מה כתוב ומה אומרים - פששששש. רק לשבת על מזמור אחד, והבין מה מדברים לראות כל יום ללמוד מזמור להבין על מה מדברים, ולהתקדם להתקדם, ואתה מגלה אוצרות! אוצרות שזה לא נגמר.
דוד המלך עליו השלום, בכל פרקי התהילים כיוון לכל מה שאדם עלול ויהיה נצרך להתפלל להשם יתברך וכל אחד מוצא את עצמו בתהילים, כאילו דוד המלך דיבר עליו, אבל צריך להבין מה הוא אמר, ולהבין מה הקשר בין פסוק לפסוק שאחריו לפניו וכן הלאה, וכן הלאה, אבל זה צריך ריענון, אם אין ריענון אז הכל נדוש והכל עושים רק שיגרא דלישנא. דרררררדדדדדדד,
ושאדם מתעורר פתאום רואה שהוא בתפילה, הוא היה במקומות אחרים, חשב פה חשב שם נזכר בזה... טיפל בהוא טיפל בהם, עשה ככה עשה ככה. זה נקרא שאנשים כמו "קורבן תמיד" פעמיים ביום ועכשיו 'התפילות כנגד התמידים', התפילות כנגד התמידים, כמו ששם כשמקריבים צריך רעננות כל הזמן. אז התפילות זה במקום זה, אז צריך להיות "קָרְבָּנִי לִי" לִי לזכור 'לפני מי אתה עומד', ולהתפלל כמו שצריך, השם יזכנו להיות דשנים ורעננים תמיד אמן ואמן, אמן!!
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
שלום לכבוד הרב, בהמשך לשיחת הרב מיום רביעי שבוע שעבר, ב"ה זכינו להשלים את התרומה לתרומת מטר (קמפיין שופר גדול) לבניית בית הכנסת בירושלים. (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv). בהזדמנות זו, אני (א...) רוצה להודות לרב באופן אישי, ע"כ שלפני כשנתיים וחצי אבי (אלישע בן יהודית ואברהם ז"ל) שלא התחסן בזריקת הקורונה אך נפטר (ל"ע) כשהוא בן 59 שנים בלבד! (לאחר שיצא מקורונה, נפטר מוירוסים קשים של ביה"ח שנדבק בהם. כמובן הם קראו לזה פטירה מקורונה...) זה היה הלם גדול בעבור כולנו! לאחר כחודשיים שלא הצלחתי לקום מזה, לא הסכמתי לקבל את הפטירה ולהשלים עם זה, לא הצלחתי לחזור לשיגרה תקינה ועוד. הרב אירח אותנו בביתו באחד הערבים, חיזק וניחם אותנו באופן אישי וסיפר לנו על הוריו ז"ל שג"כ נפטרו מרשלנויות קשות ועל קבלת הדין, ובירך אותנו. וב"ה דברי החיזוק והניחום חדרו ללב ועזרו לי ממש לחזור לעצמי. ממש תודה רבה על הקדשת הזמן, הסבלנות הרבה, על דברי החיזוק והניחום! יה"ר שהקב"ה ישמור על הרב ושתהיה לרב ולמשפחה שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה, בריאות, ובשורות טובות בעזרת השי"ת אמן.
כבוד הרב שלום! ברוך ה' אחרי הרבה מניעות ופחדתי שלא אצליח... זכיתי לפני ראש השנה (תשפה) ובוצעה ההוראה לתרומה לקמפיין (שופר גדול) בהצלחה! ולא רק זה, גם זכיתי לתרום עוד מטר! שיהיה על שם אמי מורתי הי''ו. ורוצה למסור תודה לנציג 'שופר' שציטט את כבודו: 'שאנשים נכנסים לחובות על שטויות! כל שכן ששווה להיכנס ל''חובות'' לכבוד ה' יתברך!!' וזה עשה עלי רושם גדול. יה"ר שתהיה לכם שנה טובה ומבורכת יחד עם כל הקהילה הקדושה שעוסקת במלאכה החשובה אמן! (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv).
מי לא יזכה?! שעות ספורות לפני יום הדין! ב"ה גדול הדור שליט"א הרב אמנון יצחק משתדל כל כך להציל אותנו בדין עורו ישנים עורו! השופר הגדול בזכות התרועה דהיינו תורה ע', שזה רחמים ובזכות סוד התורה שבע"פ של ע' פנים לתורה, גדול הדור רוצה להמיר למי מעם ישראל שח"ו נדון למיתה (ל"ע) ובזכות האות ע' של תרועה שהיא סוד ה: ע' פנים לתורה מבקש להחליף את גזר הדין על ידי המעות והמות יהפוך למ-ע'-ות שבזכות הצדקה ניצלים ממות, וזו לא "סתם" צדקה זו צדקה ושותפות בסוד ה-ע' פנים שעל ידי זה גדול הדור שליט"א מציל למעלה ממליון נשמות ישראל מאבדון. אז מי שטרם התעורר, תעבירו שיפנימו את הזכות ושיצליחו להתגבר על היצר לפני החתימה! (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv).
ב"ה אני תוך כדי בדיקת המאכלים לחג ולשבת (ראש השנה הבעל"ט) שם לי את המירב (מיקס קליפים [2023] shofar.tv/videos/17157) ובכל משפט של הרב - מוצא את עצמי קשור באופן כלשהו; ישיר או עקיף, ובטוח שעוד הרבה כמוני מרגישים כך. אז תודה שיש אותך כבוד הרב 🙏.
שלום לכבוד הרב. ראיתי את ההודעה ששלחו לרב, על היהודי הנ"ל שמפרנס יחיד ועם חובות ובכל זאת לקח מטר (קמפיין שופר גדול) והתחברתי לעניין שאכן זה הכל תלוי בלב. אינני מעוניין חלילה לעשות השוואות ואינני מתלהב ומחשיב עצמי כגיבור וודאי לא מעוניין בפרסום, אבל אולי זה ישפיע לטובה על אחרים אז אכתוב את מצבי. כשנה ללא הכנסה והחובות הצטברו של מעל 150,000 שקל שתופחים (ל"ע) ועם מספר יפה של ילדים (בכוונה מצמצם בפרטים) וכמובן שעל פי הטבע לא מובן (כך כולם מסביב תמהים): איך ניתן להסתדר?! וב"ה כבר הרבה זמן זוכה לחיות את ההרגשה שאנחנו כאן חיים בניסים!! כאשר כל יום החוב מרובה משל חברו עד שיתקיים בנו: "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר" (בראשית מא, יד) בס"ד. ואולי לומר שחיים כאוכלי המן... ובניגוד לעבר (מפעל הדיסקים וכדומה) שפספסתי! בגלל תירוצים כלכליים (לכאורה מוצדקים אבל תמיד היו שם...) הפעם ויהי מה! אני לוקח מטר (לקמפיין שופר גדול) והשי"ת הטוב ידאג להשלים לנו את זה כי זה למען כבוד שמו. מצפים ומקווים לישועה וגאולה כללית ופרטית. מודים לרב על הזכויות שמזכה אותנו תמיד יה"ר שתכתבו בספר החיים ובספר הזיכרון (אמן). (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv).
כבוד מורי ורבי אלופי ומיודעי ב"ה שמעתי את השיעור של הבוקר (מי לא יכול לתרום מטר לקב"ה? shofar.tv/videos/17436) והכול תלוי איפה הלב והשכל מונח, אמנם אנחנו במינוס ומפרנס יחיד ואפילו עם חוב בחוץ וב"ה עדיין לא מוותרים לקחת חלק (קמפיין שופר גדול) וברוך השם זכינו לקחת מטר ועוד מתרימים 120 אלף בעזרת השי"ת! ויה"ר שהשי"ת יזכה אותנו ליותר... אז חברים! הכול תלוי איפה הלב מונח! 'עורו ישנים... מה לך נרדם?...' אכן, לא כל האנשים מבינים מה הזכות הזאת שאפשר ע"י להנצל בדין!!! הלוא, תתעוררו! (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv).
רבנו הטהור והקדוש אני לא מעכלת! ב"ה הגענו ליעד של 120 אלף (קמפיין שופר גדול, משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv). כל כך מאושרת רק מוכיח ש: 'אין דבר העומד בפני הרצון!' וכשבאמת רוצים משהו ומתפללים עליו - הקב"ה מסייע. ”הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו).
כבוד הרב שליט"א, ערב טוב ומבורך, תוך כדי בדיקת אוכל לשבת, אני שומע את זה [ הכל מאיתו יתברך [רחובות 2005] | חוזרים בעבר shofar.tv/videos/14851] וחושב על זה: איך אין לאנשים כסף לתרום?! הרי בין אם רוצים או לא רוצים, אנו מוציאים 5 שקלים ביום בלי לשים לב, אז למה הם לא מנתבים את זה לייצור זכויות?! בדברי תורה שאני מעביר לחברים מהעבר אני מדבר על זה ובשיעור אתמול, היה אחד שהתחיל לשמור שבת דווקא אחרי ההרצאה שהיתה בנס ציונה ב 2016 למניינם (shofar.tv/lectures/954). כנראה הם לא מבינים באמת את הזכות... ב"ה לקחתי הלוואה בסך מטר בשביל להיות שותף בבניין קפ"ז (קמפיין שופר גדול) וחי מקצבת נכות שבקושי מספיקה לדברים בסיסיים תרמתי ואני לא מתחרט על זה בכהוא זה! ואם הייתי יכול לקחת עוד מטרים הייתי לוקח בלי להסס! (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv).
שלום עליכם רבנו, אני מאוד רוצה להודות לכבוד הרב על השיעורים היקרים, (בלי תפילה לא מקבלים, ע"פ הספר אוחילה לאל shofar.tv/lessons/category/64?cat=526&lang) כמה מרובים חסדי השי"ת! התפללתי על ספרי לימוד שהיו חסרים לי ועל חובות שיש לי והודיתי להשי"ת כאילו כבר נושעתי והנה לפני שבוע השי"ת שלח שליח עם סכום כסף שהספיק לספרים והשבוע שתי מעטפות שאוכל לשלם חלק מהחובות. אכן, כמה טוב השי"ת. יהי רצון שנזכה להיות דבוקים בו חזק להרגיש כבנים לאב באמת אמן!
כבוד הרב היקר, תודה על השיעור בבוקר המחזק: 'מי לא יכול לתרום מטר לקב״ה?' (shofar.tv/videos/17436) ״מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת" (תהלים ל, א) - לתורמי המטר! חיזוקים מחזקים, מרגשים ומשמחים שב"ה עשינו את זה ובשמחה! ששילמנו עבור הקב״ה 90 אלף שקל! הרי כמה אנחנו עוד חייבים לו! והחוב אליו עוד ענק... ענק!! חיבת לשתף: בתחילה חשבתי לתרום רק מטר ואז אמרתי: ״ילה' עוד חצי, 13 אלף - לא נורא 360 לחודש' ואז אמרתי: 'אם כבר - קחי 2 מטר -2 שמות!' (לספר הכפרות והישועות! בניני האומה shofar.tv/lectures/1631 נקודת זמן 1:28:33) וברוך השם הקב״ה פתח לי את הלב והרצון לעוד מטר וזכינו אני וביתי לתרום 3 מטר! אמרתי עוד שם של אבי ז״ל, כי חשוב לי ששמו יהיה מונצח, הרי אני חייבת לאבי ז״ל את זה, בפרט על כל הצער שצערתיו עד שחזרתי בתשובה! חייבת לומר: בחיים לא הוצאתי 90 אלף וב"ה כבר שכחתי מזה כזה מהר! רציתי לקנות רכב חדש להשתדרג ושמחה שבמקום הרכב הכסף הלך לשם, לא כאב לי ששברתי חסכונות, אין בי פחד לרגע ודאגה של ה 36 תשלומים של 1666 בחודש יודעת: שזה יעוף מהר והקב״ה ישלם הכל ויתן יותר. כשאומרים לי, אלה שעדין לא זכו להבין את הזכות ״את לא נורמלית״ אני עונה: ״כשאגיע למעלה אחרי 120 שנה יראו לי כמה בזבזו על הטומאה (רח"ל) - אז למה על הקדושה התקמצנת?!' והוספתי: ״בורא עולם "חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (משלי כ, כז) יודע שמסוגלת לתת ולא אתן!? אין תירוצים! כל מי שחושש ומתלבט, לחזק, שלא יפחדו! אין פחד! כי הכסף הזה של הקב״ה ממילא. אני חד הורית, עובדת בנקיון משרדים וסומכת על הקב״ה שלא יחסר לי ויודעת שאדרבה יהיה לי יותר! וכשתרמנו אני וביתי את ה 3 מטר נפתחו עוד דלתות עוד משרדים עוד פרנסה כי: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"!! (דברים ד, לב). (משלימים את מהפכת התשובה charidy.com/shofar.tv).
© 2024 כל הזכויות שמורות