הצרעת ומעשה נפלא בתיקונו של גחזי משרת אלישע הנביא ע"י האריז"ל

ספר תורת חסד חומש ויקרא פרשת מצורע מאמר נורא בענין הצרעת ומעשה נפלא בתיקונו של גחזי משרת אלישע הנביא ע"י האריז"ל

א] מהו הרמז העמוק הצפון בתורה בתהליך טהרתו של המצורע, שטעון כיבוס בגדים, גילוח השיער וטבילה? 

ב] מדוע לכל שערה ושערה יש גומא נפרדת? 

ג] מהו עומק דברי חז"ל: 'אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא!' ? מה ענין נימא [שערה] לכלל זה? 

ד] בשל איזה חטא לקה נעמן בצרעת? [בהפטרת תזריע] ומה היה תיקונו? 

ה] מה היה החטא שנענש עליו גחזי בצרעת? [בהפטרת מצורע] ומה היה תיקונו המופלא? 

ו] מדוע גחזי עלה בגלגול להיות כלב? וכיצד האר"י ז"ל הקדוש תיקן את עוונו?

 לשון הרע הוא חטא שרק נדמה לחטא קל 

נאמר בתורה: "וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר" (ויקרא יד, ח). 

אומר הבן איש חי (דרושים): רואים מכאן שטהרתו של מצורע תלויה בשלושה (3) דברים; (1) כיבוס בגדים (2) גילוח שער (3) וטבילה במים שמרמזים על שלושה ענינים נפלאים! 

כיבוס בגדים - דרך בני אדם לזלזל בחטאים קלים עד שאמרו על כך חז"ל: 'רובם של ישראל חוטאים באבק לשון הרע ובאבק גזל!' מפני שהחטאים הללו קלים בעיניהם. לכן רמזה התורה: דע לך! שחטא הוא כמו כיבוס בגדים בגד שהתלכלך מאוד בכיבוס הראשון ירדו בקלות רוב הכתמים הגדולים אבל כדי לנקותו לגמרי יש לעמול בכוח ולשפשף את הכתמים הקטנים שנשארו. 

כך ממש בניקיון החטא חטא גדול אדם מנקה יותר בקלות מהסיבה הפשוטה כיון שהכיר בפשעו תיכף ומיד מתחרט חרטה גמורה ומתחנן למחילה.

אבל חטא "קל" כמו לשון הרע אינו שב עליו מהרה ועל כן רומזים לו: צריך כיבוס בגדים בעמל ובכוח רב! עד שיתכפר לו. 

לכל שערה יש גומא נפרדת 

גילוח שער - אמרו חז"ל (במדרש רבה טו, ג) ובמדרש תנחומא (ו') מעשה נפלא! 

מעשה בכהן שקשיי הפרנסה דחקוהו אמר לאשתו: שהוא רוצה לצאת לחו"ל לכמה שבועות אולי יאיר לו ה' את מזלו שם אבל בטרם יצא הוא מבקש ללמדה את דיני 'מראות נגעים' המקצוע שהוא מתמחה בו. 

והנה תוך כדי שלימד את אשתו את כל ההלכות החמורות אמר לה: 'דעי לך! שלכל שערה ושערה בראש יש גומה נפרדת שממנה היא יונקת את חיותה ואילו היו יונקות שתי (2) שערות מאותה גומה - מיד היו עיניו של אדם כהות!' 

אמרה לו אשתו: 'ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! ומה אם דואג הקב"ה לכל שערה ושערה לפרנסתה! לאדם עצמו לא כל שכן?! ולמה תצא לחו"ל לחפש את פרנסתך?'. 

על פי זה מבאר הבן איש חי: 'שפעמים רבות אדם מדבר לשון הרע מתוך קנאה וצרות עין בזולת! ומה לו כי יקנא?! הרי גילוח השיער מרמז לו: שידע ויכיר כי לכל שערה יש גומה נפרדת וכך גם לכל אדם קצב הקב"ה את פרנסתו. 

אין אדם נונע במוכן לחבירו כמלא נימא 

וזהו שאמרו חז"ל (במסכת יומא דף לח, ב): 'אמר בן עזאי: 'בשמך יקראוך ומשלך יתנו לך' פירש רש"י: 'הסר דאגה מליבך שמא יקפח פלוני את פרנסתך כיון שיקראו לך בשם שלך וממה שנקצב לך יתנו לך!'. 

ומוסיפים בגמרא: 'אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא הנימא!'. 

ויש להבין: מה עניינה של הנימא [שערה] לפרנסתו וכבודו של אדם? 

מבאר הבן איש חי באופן נהדר! 

כשם שלכל שערה יש את הגומה שלה ולעולם אין שתי שערות יונקות מאותה גומה! כך הם הדברים לגבי פרנסתו של כל אדם מה שנגזר עליו – יקבל! וממילא אין לו כל טעם להתיש את כחו ולנסות להסיג גבול לצעוק להתווכח ולדבר לשון הרע על הזולת משום שבין כך ובין כך יקבל אך ורק את שלו!

גסות הרוח 

טבילה במים - במסכת ערכין (דף טז, א) אמרו חז"ל: שנגעים באים על גסות הרוח. 

ולכן אדם שמרגיש עצמו מורם מעם גבוה מעל כולם ומרשה לעצמו להטיח ביקורת במעשי הבריות באו ורמזו לו: תטבול במים ולמד ענווה ושפלות ממים שדרכם לרדת למקום שפל. 

ומזה הטעם גם מביא עץ ארז ואזוב ושני תולעת לרמז: שכיון שהגביה את עצמו כארז צריך להשפיל את עצמו כאזוב ושני תולעת. 

ומסיבה זו גם נאמר בתורה (ויקרא יג, יג) שאם: "כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וכו' טָהוֹר הוּא!". 

כי לכאורה תמוה: אם בצרעת קטנה נטמא קל וחומר כשהיא מתפרסת על כל גופו?! 

אלא כאשר לאדם יש פגם קטן מנסה הוא להסתיר אותו בבגדיו וכלל לא מעלה על דעתו לשוב בתשובה על כן נטמא ומתחיל תהליך נורא - הוא מתרחק מהבית יושב בדד עושה חשבון נפש לעצמו מביא קרבן ומגלח את כל שערו ורק אז נשבר ליבו ומפסיק להתגאות ולהציק לכולם. 

אבל אם כל גופו מכוסה בצרעת - לא יוכל להסתיר זאת כי כולם מיד רואים ומביטים בקלונו ממילא כבר אינו זקוק לתהליך של טומאת צרעת שכן מיד נשבר ליבו בראותו שכולם מביטים בו ומתלוצצים עליו. 

נעמן חטא בגאווה 

ועל פי זה התבאר להפליא! שלחטא לשון הרע יש בדרך כלל שני (2) שורשים במידות האדם; 

[1] או שמדובר באדם בעל גאווה שמרגיש עליון על כל העולם ומרשה לעצמו להשתלח ולמתוח ביקורת על כולם [ורמזו לו את ענין הטבילה במים שהיא היפך הגאווה] או (2) שמדובר באדם שבגלל מריבה כספית משתלח בחבירו [ורמזו לו את ענין גילוח השיער שלכל אחד יש גומה משלו]. 

ומכאן יובנו שני המקרים של המצורעים המפורסמים ביותר - נעמן וגחזי. 

שכן בשתי הפטרות מדברים עליהם: בתזריע - על נעמן ובמצורע - על גחזי. נעמן חטא בגאווה וגחזי חטא בחמדת ממון כפי שיתבאר בהרחבה:

נאמר בהפטרת תזריע: "וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל" וכו' "וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע" (מלכים-ב ה, א) ומדוע נצטרע? 

ממשיך הנביא במלכים לספר: שהיתה נַעֲרָה יהודיה שבויה אצלו ונעמן ניסה בכל דרך לרפאות את הצרעת אך ללא הצלחה ובשעה שכבר אחז בו היאוש אמרה לו הנערה היהודיה: שילך לנביא בארץ יִשְׂרָאֵל ויתחנן לפניו שירפא אותו! הלך נעמן אל המלך שלו מלך ארם וזה שלח מכתב למלך ישראל: 'הנני שולח לפניך את שר הצבא שלי ועליך לרפא אותו!' 

קרע מלך ישראל את בגדיו ואמר: 'הא-לקים אני לרפא מצורעים?!' ("הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת") ובאותה שעה היה משוכנע שמלך ארם מחפש עילה לפתוח במלחמה! 

אלא שיש להבין: מדוע לא שלח מלך ישראל את נעמן היישר אל אלישע הנביא שירפאו?! ולמה קרע מלך ישראל את בגדיו?! 

ובאמת ממשיך הנביא ומספר: ששמע אֱלִישָׁע הנביא ש: מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קָרַע אֶת בְּגָדָיו ושלח לו: "לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ? יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל!" (שם פסוק ח)

"וַיָּבֹא נַעֲמָן" (שם פסוק ט) ובירושלמי כתוב: 'שבא עם כל רכושו!' הכל היה מוכן לתת ובלבד שירפאו אותו וכשהגיע אל אלישע הנביא אלישע אפילו לא יצא לקראתו לקבל את פניו אלא רק שלח לו שליח: 'שיטבול בירדן שבע (7) פעמים'. 

ונעמן נפגע מאוד! אפילו לא יוצאים לקראתו לא מקבלים את פניו ועוד מבקשים ממנו: 'לטבול בירדן' וכי אין לו נהרות בארם?! ביקש ללכת לביתו.

אמרו לו נעריו: 'אם אלישע היה מבקש ממך לעשות דבר גדול כדי להתרפאות וכי לא היית עושה?! וכאן ביקש ממך דבר פשוט! מה תפסיד מכך?! תטבול בירדן ואם יצליח – יצליח!' 

טבל נעמן שבע פעמים ונעשה בשרו כמו בשר של ילד קטן. 

חזר נעמן לאלישע ועתה הוא התקבל. וכאן באמת קשה: למה מלכתחילה לא קיבל אותו אלישע אלא רק עכשיו קיבל אותו?! 

השפלתו של נעמן היא תיקון חטאו 

הביאור מפורש בספר מלכים-א' (פרק כב) והוא הקדמה למעשה של נעמן. 

בזמן אחאב מלך ישראל היה שלום עם מלך ארם לא היתה מלחמה. 

ובזמנו של אחאב הרשע עם ישראל עבדו עבודה זרה והחטיא אחאב את עם ישראל ואין לו חלק לעולם הבא!

ובאותם הימים ביקש אחאב: להילחם ולכבוש את רמות גלעד. ושלח ליהושפט מלך יהודה: 'בוא ועזור לי להילחם נגדם!' 

אמר לו יהושפט: 'אבוא איתך, אבל תחילה נשאל את הנביא אם יצליח ה' דרכינו?' 

הביא אחאב ארבע מאות (400) נביאים וכולם אמרו: 'שהוא ינצח!' 

אמר לו יהושפט: 'אלו לא נביאים! שכך מקובלני מבית אבא: 'שאין שני (2) נביאים מתנבאים בסגנון אחד (1)!' וכאן כולם מתנבאים אותו הדבר... האם אין לך נביא אחר?!' 

אמר לו אחאב: 'יש נביא אחר ושמו מיכיהו אבל תמיד הוא מתנבא לרעתי!' והטעם פשוט: כי מיכיהו היה נביא אמת. 

שלחו להביא את הנביא והתנבא מיכיהו: 'שעם ישראל יתפזרו במלחמה "כְּצֹאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה" (במדבר כז, יז) אף אחד (1) מהם לא ימות זולת אחד 'הרועה'. 

כלומר רק אחאב הרועה ימות במלחמה! 

אמר אחאב ליהושפט: 'הוא אשר אמרתי לך נביא זה תמיד מתנבא לרעתי! אך בוא והילחם בכל זאת שכן לטענת כולם אין לך מה להפסיד כי אתה וחייליך תצאו לשלום!' 

יצאו למלחמה ומלך ארם ציווה את חייליו: 'שלא לירות חיצים בחיילי ישראל אלא להרוג אך ורק את אחאב!' ומדוע? מבאר המלבי"ם: 'כיון שהיו לו מרגלים והאמין לדברי הנביא מיכיהו ולפיכך ציווה לירות רק באדם אחד באחאב המלך!

החליט אחאב להתחפש לחייל רגיל עם שריון וקשקשים ואף אחד לא ראה אותו. 

ואז אומר הנביא: "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מלכים-א כב, לד) בלי כוונה נורה חץ והרג בדיוק את אחאב מלך ישראל! 

ואכן עם ישראל ברחו כולם כנבואת מיכיהו נביא האמת. ומי היה החייל שירה? אמרו חז"ל: נעמן!

ולפיכך מובן הכל: נעמן היה חייל רגיל וחטא בגאווה בשעה שהלך וסיפר לכולם על גדולתו וחכמתו הרבה שהוא - ורק הוא - מצא את אחאב והרגו וכעונש על הגאווה - קיבל צרעת. 

וזהו שפתחו בהפטרה: "וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל" וכיצד? "כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע" זהו חטאו של נעמן.

ואז כששלח מלך ארם מכתב למלך ישראל היה זה יהורם בן אחאב מלך ישראל שקרע את בגדיו. ומדוע קרע את בגדיו? והלא יכול היה לבקש מאלישע: 'לרפאות את נעמן!' 

והטעם ברור: כיון שיהורם בן אחאב הלך בדרך אביו עם נביאי הבעל וכיצד יבקש בקשה כזו מנביא ה'?! לכן הבין: שאין מנוס וקרע את בגדיו. 

אבל אלישע הנביא ראה: שזו הזדמנות לקידוש ה' בעולם! ושלח ליהורם: 'תשלח את נעמן אלי'. נעמן הגיע ולא הכניסו אותו לנביא אלא רק לבסוף הוא נכנס מדוע? 

מבאר החיד"א: כיון שכל חטאו של נעמן היה גבהות הלב! לכן השפיל אלישע את גאוותו אפילו לא קיבלו את פניו אלא רק שלחו לו הודעה: 'שילך לטבול בירדן' ואז כשנכנע נעמן וטבל - התרפא שכן תיקן את החטא וממילא כבר נכנס והתקבל בביתו של הנביא אלישע. 

חטאו של גחזי חמדת הממון 

ובהמשך המעשה אנו מגיעים אל הפטרת מצורע ושם מסופר על גחזי שהוא המצורע המפורסם ביותר בתנ"ך! וכך נאמר בהפטרה: "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר" (מלכים-ב ז, ג) אמרו חז"ל (במסכת סנהדרין דף קז, א): 'זה גחזי ושלושת (3) בניו!' ומה חטא גחזי שנענש בצרעת?

גחזי היה נערו של אלישע וראה: כיצד נעמן עומד בפני אלישע בפה פעור כשכולו נדהם! איך הצליח לרפא אותו באמצעות טבילה פשוטה בירדן?! 

ואז הכריז נעמן: "יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל" (מלכים-ב ה, טו) וביקש נעמן לשלם לאלישע - שהרי הסכים לתת את כל רכושו לצורך רפואתו. 

אולם אלישע סירב! ומדוע? פירש רש"י: 'כיון שהיה בכסף תערובת עבודה זרה!'. 

אבל המלבי"ם והשם משמואל (ויקרא רכג) ביארו טעם נוסף: שכן אסור היה לאלישע לרפא גוי! ומדוע אם כך ריפא אותו? והטעם הוא: כיון שהיה כאן היתר חד פעמי כהוראת שעה שמותר לרפא גוי למען מטרה נעלה של קידוש שם שמים! וכפי המבואר במסכת יבמות (דף עט, א) שפעמים שמותר לעקור אות אחת מהתורה כדי לקדש שם שמים בפרהסיא! ועל כן גם לא לקח ממנו כסף כדי להגדיל את קידוש ה'. ובאותו רגע נשבע אלישע: "חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח" (מלכים-ב ה, טז).

באותה שעה היה נעמן בזעזוע נורא מגדלותו של אלישע! כזה איש א-לקים, גם מצליח לרפא וגם לא לוקח כסף?! אמרו חז"ל (במסכת גיטין דף נז, ב) שקיבל נעמן על עצמו: להיות גר תושב! הוא תכנן לפרסם בכל ארם: 'שיש אלוקים בְּיִשְׂרָאֵל!' קידוש ה' כל כך גדול תכנן לעשות!! 

והנה בדרכו חזרה ראה את גחזי רודף אחריו מיד נעצר נעמן ופנה ביראת כבוד לנערו של אלישע: 'מה רצונך?' 

אמר לו גחזי: 'אחרי שהלכת באו שני (2) נערים עניים לאלישע ואלישע ביקש: 'שתביא כסף! לא בשבילו אלא בשבילם'. 

אמר לו נעמן: 'תשבע!' 

ומדוע באמת ביקש שישבע? כיון שאלישע נשבע: 'שלא יקח כסף!' ולא יתכן שנשבע לשקר!! 

וגחזי נשבע!!! 

חזר גחזי לאלישע והנביא שאל אותו: 'היכן היית?' 

השיב גחזי: 'התהלכתי לתומי אנה ואנה'. 

הטיח בו אלישע הנביא: 'שקרן! וכי סבור אתה שאינני יודע שנשבעת לשקר?! צרעת נעמן לא תסור ממך עד עולם!'. 

מה היה חטאו של גחזי? 

בגמרא (במסכת ערכין דף טז, א) מבואר: שחטא בשבועת שקר! 

אולם הוסיף הרלב"ג: שחטאו היה גדול הרבה יותר שהרי חילל שם שמים! שכן מה יספר נעמן כשיחזור לארם? שיש נביא אמת בישראל שריפא אותו על ידי הירדן אבל יהיה חסר שלב נוסף בקידוש ה' שכן ריפויו כבר לא היה בחינם - הוא שילם לו! יוצא שגיחזי חטא בחילול ה'!

וחז"ל (בירושלמי) הצביעו על השורש של שני (2) החטאים הללו; חילול ה' ושבועת שווא - והוא חמדת הממון. כי אף על פי שגחזי היה גדול בתורה! אבל היה צר עין – חמדן. והעובדה שחמד ממון שאינו שלו ולא הבין: שיש לכל שערה ושערה גומה משלה - זהו עומק חטאו ועל כך נענש בצרעת. 

כפתור ופרח! 

תחילת התיקון של גחזי במחנה ארם 

וכיון שחטא בחמדת הממון נתבונן ונראה: כיצד תיקן את חטאו בכמה וכמה שלבים; 

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל (צדקת הדרך, עג): שכאשר אדם חוטא, הקב"ה מזמן לו הזדמנות לתקן את חטאו בדיוק כפי שחטא! וכמאמר חז"ל: 'באותה אישה ואותו מקום' וזאת כדי שיעשה את תשובת המשקל.

ועל כן בהפטרת השבוע מסופר בנביא על ארבעה (4) מצורעים שהם; גחזי ו (3) בניו שהיו מחוץ למחנה ישראל. ובמחנה ישראל היה רעב כבד! במשך שנים רבות!! 

אמרו הארבעה: 'אין טעם להיכנס לעיר! שנאמר: "וְהָרָעָב בָּעִיר" (מלכים-ב ז, ד) וגם אין סיבה לשבת כאן ולמות אלא: "לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה" (שם). 

באו למחנה ארם "וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ!" (שם פסוק ה) כי הקב"ה עשה נס גדול - הִשְׁמִיעַ אותם קוֹל חַיִל גָּדוֹל (שם פסוק ו) וכך כולם ברחו והשאירו אחריהם שלל עצום! ישבו גחזי ובניו "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שם פסוק ח) ולקחו כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים. 

לאחר מכן אמרו: "יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים?!" (שם פסוק ט) נספר לעם שלנו את הבשורה! קראו לשוער וסיפרו לו ויצא העם במהירות ובזזו את מחנה ארם בשמחה ובצהלה שפע אוכל ושפע כסף. 

ולמה מספר הנביא את כל זאת? 

מבאר רבי צדוק הכהן: כי זהו תחילת תיקונו של גחזי, הרי חטא בחמדת הממון שחמד ממון שאינו שלו על כן התחיל את תיקונו בכך שראה ממון רב ולא שמר אותו לעצמו אלא החייה והעשיר את בני עמו. 

ולאחר מכן מיד מסופר בנביא: שעזר גחזי לאשה אחת והיא אותה אשה שאלישע החיה את בנה וסייע לה גיחזי שיחזירו את הנחלה שלה ובזה שסייע לה שיחזירו את השדה שלה המשיך את תיקונו על חטא חמדת הממון. 

ומוסיף רבי צדוק: שאף על פי שאמרו בגמרא (במסכת סנהדרין שם): 'שלגחזי - אין חלק לעולם הבא!' ובפרט שהלך אלישע עצמו לדמשק להחזירו בתשובה וגחזי סירב. למרות זאת 'דורשי רשומות אמרו: שלבסוף כן זכה לעולם הבא!'. 

וכיצד בא אל תיקונו הסופי? 

מעשה נורא בימי האר"י הקדוש 

בספר מעין השבוע (עמוד רלט') מביא מעשה נורא! שארע בימי האר"י הקדוש; 

שני (2) ידידים טובים היו משחר ילדותם יוסף חבליו ושלמה אלבוחר שני הידידים שגדלו בעיר צפת ושהוריהם התגוררו בשכנות היו קשורים זה בנפשו של זה כדוד ויונתן והיו מבלים בצוותא בימים ואפילו בלילות. 

הם למדו יחדיו באותו תלמוד תורה ומשבגרו החליטו: שגם בישיבה דרכם לא תיפרד ופנו בצוותא ללמוד אצל האלשיך הקדוש. 

והנה הגיע פרק 'האיש מקדש' והכל היו סבורים שבשלב זה כבר תיפרד החבילה וכל אחד מהצמד יבנה את חייו לעצמו אולם לא כך היה, משמים סובבו שינשאו בסמיכות והם צירפו ביחד את מעות הנדוניה שלהם ופתחו בשותפות בית מסחר לאריגים ההצלחה האירה פנים לשני השותפים החדשים ולא רחק היום עד שנעשו לעשירים הגדולים ביותר בעיר צפת! 

השנים חלפו הכל זרם על מי מנוחות אבל עננה קטנה העיבה בכל זאת על חייהם של השניים; שכן בעוד שלמה אלבוחר חגג כמעט מידי שנה ברית או בר מצוה לילדיו שנולדו בזה אחר זה הרי שיוסף חבליו נותר חשוך בנים (ל"ע). 

אומנם שני הידידים היו עשירים אבל רק שלמה אלבוחר עשיר היה גם בילדים ואילו יוסף חבליו השתתף בכל ליבו בשמחות שחגג שלמה אלבוחר ואהב את ילדיו של ידידו אהבת נפש כאילו היו ילדיו שלו אך לילדים משלו לא זכה. 

כך היו פני הדברים במשך זמן רב אולם שנים של צער עשו בסופו של דבר את שלהם שרה אשתו של יוסף שהתמודדה כל השנים עם יסורי העקרות התחילה מתוך כאבה העמוק להתלונן באוזני בעלה על שלמה שותפו ומן הצד שכנגד אשתו של שלמה אלבוחר שתמיד היתה חולה במחלת הרדיפה ומשוכנעת שהכל צרי עין ומקנאים בעושרה חששה יותר מכל מאשתו של יוסף חבליו שרה והקפידה כל העת להחביא את ילדיה מפניה וגם היא לא טמנה ידה בצלחת וניסתה לשכנע את בעלה: 'לפרק את השותפות בינו לבין ידידו!'.

כך הלך וגבה לו ההר בין השנים עד שביום בהיר אחד - אחרי שנים ארוכות של ידידות יפה שגשוג פריחה וצמיחה - פירק שלמה אלבוחר את השותפות. 

וכעוצמת החברות עוצמת הפירוק: ברעמים וברקים ובקול רעש גדול בחשדות על גניבה ועוד ועוד האשמות וסכסוכים מרים. 

מכאן והלאה נפרדו דרכיהם של הידידים לשעבר כל אחד מהם פתח בית אריגים משלו ומיד חל מפנה חריף: יוסף חבליו חשוך הבנים הגדיל את הונו והעשיר עוד יותר משהיה קודם לכן ושלמה אלבוחר לעומתו ראה כיצד הגלגל מתהפך עליו: הוא הפסיד את כל הונו ומעושרו האגדי לא נותרה אלא האגדה...! 

ומעתה החלה הקנאה לפעפע בלבו של שלמה אלבוחר כארס. הבטלה שנכפתה עליו עקב מצבו הכלכלי הקשה הותירה בידו זמן פנוי בשפע והוא ניצל אותו כדי לטפח את הרגשות ההרסניים שגאו בתוכו... 

ובאותו זמן יוסף חבליו היה כבר לעשיר העיר ומבאי ביתו של האר"י הקדוש ובכל עת היה שופך את ליבו לפני האר"י וטוען: 'מה בצע לי בעושרי אם אני חשוב כמת ללא בנים?!' 

אך האר"י הקדוש דחה אותו פעם אחר פעם.

והנה באחת הפעמים הבטיח האר"י ליוסף חבליו: "כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י). 

ואכן כך היה ותהום כל העיר! ליוסף חבליו עשיר העיר נולד בן לאחר ציפייה של עשרים ושש (26) שנה! 

שמונה (8) ימים חלפו ובהגיע יום הברית הוזמנו כל בני העיר [כמעט] לחגוג את סעודת המצוה בתפקיד הסנדק המיועד כובד כמובן האר"י הקדוש והכל נהרו להשתתף בשמחתו הגדולה של הגביר הבית התמלא מפה לפה ובתוך כל ההמולה איש לא שם לב שמישהו נכנס אל המטבח... 

ובינתיים המתינו האורחים הרבים לבואו של הסנדק ולעריכת הברית אולם האר"י הקדוש בושש מלהגיע הקהל העצום נאלץ לשבת ולהמתין חצי שעה שעה... שעתיים... אך האר"י טרם נראה באופק... 

רק כעבור זמן רב ממש בסמוך לשקיעה הגיע האר"י סוף-סוף לתמיהת הנוכחים לשמע איחורו הוא פתח והסביר: 

גחזי התגלגל בכלב אלפי שנים 

'בדרכי הנה רדף אחרי כלב גדול ונבח בקול מתחנן! בכלב הזה' הסביר האר"י: 'התגלגלה נשמתו של גחזי אשר נותרה אלפי שנים ללא כפרה ועתה הוא ביקש והתחנן לפני: 'שאערוך לו תיקון'.

שאלתי אותו:' מה הטעם שהתגלגלת בכלב טמא?' 

והשיב לי גחזי: 'מלבד החטא עם נעמן חטאתי בעבירה נוספת! שכן אלישע הנביא שלח אותי להחיות את בן השונמית ואמר לי: 'קח את מקלי ותניח על הילד' אבל בספר מלכים-ב' (פ"ד) מבואר: שהנער לא התעורר! ומדוע? אלא המשיך גחזי לספר לאר"י הקדוש: 'רציתי לבדוק את כוחו של המקל ולכן הנחתי אותו על כלב מת והכלב אכן קם לתחייה! ומכיון שהשתמשתי כבר בכוחו של המקל על הכלב - לא התעורר בן האשה השונמית לתחייה על ידו ואלישע נאלץ ללכת לבית האישה השונמית בעצמו; שם פיו על פה הנער עין על עין וגהר עליו עד שקם לתחייה. 

וזהו שאמרו חז"ל (במסכת סנהדרין דף מז, ב): 'שאלישע היה תלמידו של אליהו הנביא ואליהו בירך את אלישע תלמידו: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (מלכים-ב ב, ט) אליהו הנביא החיה אחד (1) ואלישע החיה שנים (2); את בן השונמית ואת נעמן ש: 'מצורע - חשוב כמת!'.

על כל פנים גחזי שחטא ולא האמין באלישע והחיה כלב במקום את הילד - התגלגל בכלב אלפי שנים!' והאר"י המשיך וסיפר: 'שאמר לו: 'שאם ימסור את נפשו עבור כלל ישראל - זה יהיה תיקונו!' 

והנה כל אותו הזמן שסיפר האר"י את סיפורו המופלא עמדו הנשים במטבח ועסקו בבישול כשידיהן בוחשות במרץ בסירי ענק לפתע ללא הודעה מוקדמת התפרץ כלב ענק למטבח ונכנס הישר לתוך היורה הרותחת! הנשים המבוהלות נמלטו בצווחות בהלה מן המטבח ותדהמה נפלה על הנוכחים: הסעודה נפגמה! לא ניתן לאכול מן הסיר! 

הגיע האר"י הקדוש והרגיע את כולם: 'אל בהלה! להיפך, הכלב הזה הוא גחזי שבא להציל אתכם כי במותו בא על תיקונו שכן הדגים היו מורעלים על ידי שלמה אלבוחר שרצה להשבית את שמחתו של יוסף חבליו ולא השכיל לדעת: שלכל אדם יש את פרנסתו שלו ולכל שערה יש את הנימה שלה! ובא גחזי שחטא גם הוא באותו העוון אלא שבמשך אלפי שנים השכיל לתקן את תאות הממון החמורה כל כך והציל את נפשותיכם!!'

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת 'מצורע' מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: פרשת אחרי מות, מאמר ארץ ישראל - לחץ כאן].