הרב אבנר עוזרי 23/06/14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו בשבת דף ט עמוד ב',

למדנו אתמול את הסוגיה,

הגמרא מבארת את המשנה,

מה שאסרה לעשות כמה וכמה דברים סמוך למנחה של כל יום, לאו דווקא של ערב שבת,

לא להסתפר אמרה המשנה,

לא להיכנס למרחץ, לא בורסיקי שזה עבוד אורות,

לא לאכול ולא לדין.

הגמרא,

יש לה שני מהלכים, כלומר שתי דרכים

איך לפרש את המשנה.

דעת,

הדעה הראשונה,

סוברת שמדובר בסמוך למנחה הגדולה.

ומה שאסרה המשנה להסתפר,

וכן שאר דברים, מרחץ בורסיקי לאכול דין,

כל זה אמרו דווקא בדברים שדרכם להימשך הרבה זמן.

בדברים שדרכם להימשך זמן רב,

אז אסור לעשותם, להתחיל בהם גם סמוך למנחה הגדולה.

לפי זה, מה?

לפי זה יוצא,

כן, רבי יהושע בן לוי אומר שאסור לאדם שיטעום כלום קודם,

קודם, כיוון שהגיע הזמן תפילת המנחה, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל,

קודם שיתפלל תפילת המנחה.

על מה הוא מדבר?

פשטות, הוא מדבר על מנחה קטנה.

עכשיו, אם אני מבאר שמה שהמשנה אמרה, שאסור להסתפר, וכל שאר הדברים שהוזכר במשנה,

כל זה מדבר סמוך למנחה הגדולה, ובדווקא דברים שדרכם להימשך זמן רב,

ממילא יוצא שאותם דברים שאין דרכם להימשך זמן רב,

הוטל לעשותם סמוך למנחה הגדולה.

כמו למשל,

הביאה המשנה דוגמה לאכול.

מה זה שאסרה המשנה לאכול סמוך למנחה גדולה,

לפי הביאור הזה?

דווקא סעודה גדולה,

כגון סעודה, תירוסין, נישואין, ברית מילה.

אבל סעודה רגילה שהאדם אוכל מדי יום ביומו ארוחת צהריים,

יאכל הוא לאכול סמוך למנחה גדולה או לא?

יאכל.

ואפילו כשהגיע הזמן למנחה גדולה,

אבל ייתכן שזמן סמוך למנחה הקטנה, לא ייתכן, אלא נראה בתוך דברי ביהושע בן לוי,

כן,

שיהיה אסור גם סעודה רגילה של כל אדם להתחיל לאכול סמוך לזמן מנחה הקטנה.

אז אם נאמר למשל היום,

נאמר שהיום זמן מנחה גדולה הוא ב-1315.

נאמר,

חצי שעה קודם, כמה זה? ב-1515.

מה אסור לאכול ברבע לאחת?

רק סעודה גדולה. כלומר, ללכת ולאכול סעודת ברית מילה

או אירוסין בנישואין, אסור.

אז מה צריך לעשות קודם? קודם כשאדם נכנס לסעודה שכזו,

מה הוא צריך לעשות?

להתפלל,

כן?

אבל כשהגיע הזמן מנחה קטנה,

נאמר שהיום זה בסביבות חמש,

כן? נאמר,

אז סמוך למנחה קטנה אסור להתחיל לאכול גם סעודה קטנה.

אדם שלא אכל ארוחת צהריים.

תמוך הוא נשאר במנחה קטנה. מה?

בסביבותו בן לוי, ביסטוננט, הגיע הזמן למטרה. כן.

מהי נפקא מינה?

בואו נשאל ככה, לא, מהי נפקא מינה? מה ההבדל?

הגיע הזמן זה... לא, זה ברור לי, את ההבנה הזו, פשוט, אני מבין, אני מתכוון לומר, מהי נפקא מינה? מה ההבדל?

למה במנחה גדולה אסרו סמוך

ואילו במנחה קטנה לא יאמרו סמוך?

מצאנו גם בשאר מצוות שיאסרו סמוך, שלא יפספס אותה.

אז מסתם גם פה זה דבר.

אתה מבין, אומנם רבי יהושע בן לוי אומר, כאבי משגיאה זמן צפילת המנחה,

אבל ייתכן שכל מה שהוא הזכיר זה בגלל שהוא אמר אסור לטעום.

משמעותו גם אכילת פירות,

גם אכילה קטנה עד קבצה.

אתה מבין, זה ייתכן באמת שזה רק שהגיע הזמן לתפילת מלאכה.

אבל להיכנס לסעודה רגילה,

אז כבר סמוך,

אסור שיהיה.

אבל על כל פנים מה שיוצא לפי התירוץ הראשון בגמרא,

שמה שאסור סמוך למנחה גדולה זה סעודה גדולה.

אבל סעודה קטנה מותר,

מובן?

בואו נלך עכשיו לפי הדרך השנייה בגמרא,

שמדובר באמת אפילו סעודה קטנה וסמוך למנחה גדולה.

גם זה אסור.

שמעתם?

אסור לנו להתחיל לאכול,

אסור לנו להתחיל לאכול ברבע לאחת

גם את הסעודת הצהריים הרגילה שלנו.

ולמה?

שמא יימשך.

אולי

הסעודה תימשך

הרבה זמן.

ככה כתוב בגמרא, דילמט אל-המשוך.

אם הסברה משום חשש היא יימשך,

אז מסתמך כשיהיה שומר או שיהיה שעה קבועה, זה כבר יותר קל. אנחנו נראה בהלכה.

מאיתיים אני רוצה לבנות את הדברים,

לראות איך פסקו ראשונים, ואחר כך נראה את ההלכה.

את גוף הגמרא כבר למדנו אתמול, אני רק מסכם את זה בקצרה.

מה אומר כבודו?

רצית לשאול שאלה?

כן. בואו נראה את התוספות.

כן, אבל אפשר להתקשר ב-1.5?

טוב, בסדר.

טוב, טוב, טוב.

תספורת.

אם הוא מתחיל לאכול,

אבל מה הרידה שיכול לקרות בזמן שפערנו?

ומתחילה מתחילה לא לאכול.

לא הבנתי.

עוד פעם.

מה אמרתי?

מותר לאכול, כן. אם הוא מתחיל, זה נקרא התחיל מטר, זה בסדר.

מותר לו לכתחילה, להתחיל,

אם זה לפני רבע לאחת,

אין שום בעיה.

לא משנה.

לא משנה.

אפילו באופן הזה שהוא התחיל לאחר שהגיע הזמן של סמוך, כלומר, מרבע לאחת,

התחיל באחת לאכול,

שאז זה היה באיסור, בכל זאת הם התחילו, אין מפסיקים.

אז בזה שהתחיל בהיתר, פשוט ופשוט, זה אפילו כתחילה.

הוא בא ושואל, מותר?

תגיד לו, כן, אין בעיה.

אבל אם הגיע כבר השעה אחת והוא בא ושואל אותך, מותר? תגיד לו, לא, אסור.

ואם הוא בכל זאת כבר נטל ידיים והתחיל לאכול, אה?

לא, אם הוא יצא את התחילה ביותר,

למה הוא נכון, מה, התנועה לא מבקשת שהוא לא אשכח?

מה ההבדל בין ה... אבל יש איזשהו גבול עד כמה, הלוא זה רק חשש, כן?

זה לא ברור שהוא ישכח.

חשש. או,

עד כמה חששנו? האם נחשוש מהבוקר?

נו, תגיד לי אתה.

גם מהבוקר אני צריך לחשוש שאולי לא יתפלל את מנחה, אז לא יאכל.

אל תאכל לו לפני תפילת שחרית.

שמעתי שאתה תשכח תפילת שחרית.

וגם אחר תפילת שחרית, שם לא תתפלל מנחה.

וגם לפני מנחה שימצאי שכח ערבית, וכן הלאה, אז לא יאכל כל היום.

פשוט זה לא מסתבר.

כשזו השאלה של חשש, אז חייב לשים איזשהו גבול.

מהו הגבול?

באו חכמים בעומק דעתם,

וברוחב ליבם הבינו שהגבול הוא חצי שעה לפני הזמן,

כבר אפשר לאסור עליו, כי ה...

גם מהניסאים שהם ראו,

מחליקים חכם כבר ניסן,

חתרו ואמרו, חתרו וראו גם בפי עצמם. כן.

תראו, עכשיו את התוספות שהוא דן, איך לפסוק להלכה.

תוספות

בתספורת של בן אל עשה. אמרנו, לפי התירוץ הראשון,

מה שאסרה המשנה להסתפר סמוך למנחה גדולה,

זה תספורת של בן אל עשה. זה לא מה זה בן עשה.

זה היה תספורתו של הכהן הגדול,

שהיא הייתה לוקחת שעות

עד שגומרים לספר אותו.

למה?

בגלל שהיו צריכים לעשות לו תספורת כזו,

שהראש של כל סערה עליונה יגיע לו עיקר הסערה התחתונה.

כלומר, זה היה ממש בצורה מסודרת מאוד,

שאף סערה לא עלתה על גבי חברתה.

למה זה נקרא בן אל עשה?

הוא היה חתנו של רבי, כמו שראשי מביא,

והוא פיזר הרבה ממון, כלומר הוא הוציא המון כסף בשביל לדעת מה זה היה התספורת הזו.

עשה מחקר, בקיצור,

עשה מחקר גדול עד שהגיע להבין מה זה התספורת הזו.

הוא היה להסתפק בך על יום כישורים כל הזמן?

לא, לא, כתוב כהן גדול מדי שבוע בשבוע, צריך להסתפק.

מלך כל יום,

אבל כהן גדול מדי שבוע.

מדי שבוע? כן.

בסדר, יש איזשהו גבול, לא צריך להגזים.

בסדר.

ברור.

תבוא.

אני לא יודע מה הטכניקה, יכול להיות שיש איזושהי טכניקה.

של אומנות מיוחדת, איך לעשות את זה.

אומר לך את האמת.

אנחנו, אני באמת לא מבין. אני,

יבוא בן אדם ויספר לי שהוא הולך סערה סערה, מה אתה נורמלי, אם אתה אתה.

מה זה פה?

זה היה נראה משהו שהוא לא שייך אל העולם הזה בכלל.

זה אומר שאתה יודע, יש לך מחקר, מה יוצא לך? כן, מה יוצא לך? אבל מה יוצא לך?

אתה יכול, יש לך מחקר, יש לך מחקר, אבל אפשר עוד איך שהוא סופר לך.

כן, אבל עם כל זה גם אני...

היום, גם היום, תלך תבדוק את העניין הזה, שתהיה בדיוק.

טוב,

אני רואה את התוספות.

זה לא רחב, אבל זה נכון לסמוך במחק כאלה. לא.

גם סבוכו למנחה גדולה, הוא מחמיר יותר מהתירוץ הראשון.

התירוץ הראשון סובר שמה שעשו סבוכו למנחה גדולה זה דווקא דבר שזרקו להימשך זמן רב. סעודה גדולה, תספורת של בן אל-עסה, התחילה הלאה והלאה.

אבל לפי הרב אחבר יעקב, אסור אפילו דבר רגיל, דבר סטנדרטי.

גם זה אסור לי, סמוך למנחה גדולה.

מובן?

אז הוא מחמיר יותר.

מה, מה?

אסור להתפלל במנחה קטנה. לא חייב להתפלל במנחה קטנה. מי מתפלל?

או, אז אתה שואל, מה יהיה הדין אדם שדרכו להתפלל במנחה קטנה?

זה דרכו.

יש זמן קבוע לתפילה,

יש לו בית מדרש קבוע להתפלל בו, בית כנסת קבוע.

אה, אם באופן מסוים הוא פשוט שינה את הרגלו.

שינה את הרגלו.

הכל טוב ויפה, השאלה היא אם אנחנו צריכים לחשוש

שאולי הוא לא יתפלל במנחה קטנה.

מה זה אומר?

נכון?

זה גוף הכתוב בר יעקב.

אם אתה נפל בלחה קטנה, אין לך,

לא מקל.

אל תן להגיד שעתיים, שלוש, חמש שעות כזה,

נכון, זה קשה מאוד לומר.

זה חשש רחוק.

זה חשש, אתה מתווכח לא איתי, אתה מתווכח עם הרב יעקב. נו, אני צריך להביא אותו לפה בשביל שתדבר איתך.

אבל זה מה שהוא אומר.

אבל הם היו אוכלים הרבה זמן.

בסדר, אבל הוא שואל שש שעות, שש שעות, יש איזה איזה גבול.

כמה היו אוכלים? שעה, שעה וחצי, שעתיים?

נו, בסדר, אבל...

אה, שמעת?

רונן אומר שהוא חושש שאולי ירדמו.

אבל כתוב דלמאט אלה משוכם, מה זה למשוך כאילו להרדם?

אז תגיד, תתפלל בכלל דולר.

הוא צודק, כשבן אדם אוכל הרבה, אז מה האוכל הוא נורדם?

אז תבטל ממך, שאלה לגמרי. יודע, צדיק נפש בהם תוך.

אז תבטל, ככה אתה מבטל ממך, שאלה לגמרי.

מה זה נבטל? לא הבנתי.

מה זה נבטל?

אם אתה אומר אפילו לעשות כלום, אז אתה תבטל בממשלה גדולה, אז אתה תבטל ממך, שאלה לצורה המשוכה, איפה... קודם כל, קודם כל,

מאיפה אתה לוקח שאסור לעשות כלום?

זה לא אמרתי,

וגם לא המשנה.

המשנה הזכירה כמה דברים,

תספורת, מרחץ, בורציקי.

היא לא הזכירה את זה סתם בתור, איך אומרים, רק סימן בעלמא.

היא הזכירה מה אסור.

אם אתה רוצה לנסוע עכשיו,

אז יגידו לך שאתה רוצה לנסוע לפני שאתה מתפלל?

זה לא כתוב פה.

אפילו ללמוד לא כתוב כאן. לעבוד.

גם לעבוד לא אמרו. בורציקי אמרו.

אז מה, כל דבר?

לא אמרו שום דבר.

אמרו איזה דברים אסורים.

כל דבר אפשר להימשך, הוא אומר. נו, מה אני, אני אתווכח איתך.

רבי החברה יעקב מתווכח איתך, לא אני.

הוא אומר שכל החסה של, אתם ימשו לך איזה באכילה.

הוא לא אמר את זה בשאר דברים.

בשאר דברים זה סיבה אחרת. תספורת, הוא אמר חסה שמאי, יישבר המספריים.

כבר, איך קוראים לו, בדין, אולי פתאום יסתרו את הדין וכן הלאה.

מה שלמדנו אתמול.

נראה ביחד איתכם את התוספות בתספורת של בן אל-עשה.

נראה דאה כהילכתא.

אתם רואים את התוספות?

כן.

דאה כהילכתא ושרה סעודה קטנה במנחה הגדולה עד זמן תפילה.

מה הוא מתכוון?

תוספות אומרים נראה שההלכה כמו מי.

כמו התירוץ הראשון או כמו התירוץ השני?

כמו התירוץ הראשון.

כן, אני פשוט רוצה שלאט לאט שגם הם ילמדו איך ללמוד את הגמרא,

את הרשי, תוספות,

יחד איתכם.

כלומר, היה לנו בגמרא שתי דרכים. דרך ראשונה שסוברת,

שאסרו דווקא דברים שדרכם להימשך זמן רב,

ואלפי התירוץ השני אסרו גם דברים סטנדרטיים,

ועל זה אומרים תוספות, נראה דהכי הלכתה, נראה שככה ההלכה,

כמו התירוץ הראשון, שכל מה שעשו זה דווקא דברים שדרכם להימשך זמן רב,

אבל לסעודה רגילה, למשל,

סטנדרטית, יהיה אפשר לאכול סמוך למנחה גדולה?

לפי התירוץ הזה?

כן,

זה מה שאומרים תוספות.

ושר סעודה קטנה במנחה הגדולה עד זמן תפילה.

ודווקא סעודה גדולה,

כגון סעודת אירוסין ונישואין

וסעודת מילה, אסור,

אבל לא סעודה קטנה.

עוד לא כרב אחא בר יעקב דעשר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

כלומר,

ההלכה לא תהיה כמו רב אחא בר יעקב,

שסובר שאסור גם דברים סטנדרטיים סמוך למנחה גדולה. אין ההלכה כמוהו.

למה? דהלכה כלישנה כמה,

דסתם לנשס.

זה אתם חייבים לדעת, שמה שכתוב כאן, סעודת אירוסין ונישואין,

ברור שלא הכוונה דווקא נישואין,

אלא סעודה כזו שהעומדן שלנו אומר שזה יארך הרבה זמן.

יכול להיות שכמה וכמה חברים,

ארגנו איזשהו כנס, כנס היובל,

כנס היובל. טוב, נו, זה כנס היובל, זה לא אורוסין, זה לא נישואין.

אבל זו סעודה גדולה, הרבה מוזמנים,

ויש דרשות וכל מיני דברים.

נו, אז באופן נורמלי זה יכול להימשך הרבה זמן,

הסבירות שם היא יותר מאשר סתם סעודה רגילה,

אז ודאי שזה יעשו.

מובן?

זה לא מוזמנים בקטנה. מה?

שסעודה קטנה מותר.

הפוך.

סעודה גדולה אסור. בר יעקב אמר שסעודה קטנה אסור.

רבחה בר יעקב סובר שאפילו סעודה קטנה אסור.

להלכה לא פוסקים כמוהו.

למה? כי השס סתם. כלומר, כשהביאו לנו את התירוץ הראשון,

אמרו מי אמר אותו? לא.

הגמרא אומרת, סתם באמת מדובר במשנה סמוכה למלחמה. אני לא אומרת מי אמר את התירוץ הזה בכלל.

אני קורא את התוספות, אגב, אגב, רק ארמי.

אנחנו מדברים על תוספות.

הוא אומר לי, אבל פלוני אלבוני אוחז אחרת. תודה רבה.

מה תוספות אוחזים אבל?

נכון.

נכון מאוד.

נכון.

נכון מאוד.

בפשטות לא אומרים את זה בתלמוד.

מצאנו את זה במשנה.

המשנה, כאשר מוזכרת בסתם, אז כתוב סתם ואחר כך מחלוקת ואחר כך סתם, הלכה כי סתם.

אבל, אבל לא, בגמרא, בתלמוד.

גם במרן.

כן, מרן, סתם יש אומרים, כן.

בואו נראה. דה הלכה כי ישנקם עד לסתם לנשס.

ורב אשי, שהוא בת רע, סידר את השס.

אבל מי סידר את השס?

רב הינה ורב אשי.

אז מאחר ורב אשי הוא היה בדור האחרון של האמוראים,

שהוא סידר את השס,

והלכתה כבתה, לגבי רבחה בריאקו.

כלומר שהכלל אומר, הלכתה כי בתרה,

ומיהו, תחשבתם שרות, תדלקו כמה שורות,

שלוש שורות תדלקו, ומיהו, בתוספות, בתוספות.

השורה השלישית מההרחבות בתוספות,

ומיהו,

סמוך למנחה הקטנה אסור אפילו סעודה קטנה.

ואם התחילו,

מפסיקים.

אנחנו באנו והצגנו את הדברים שאפשר ללמוד כך, אפשר ללמוד כך.

אבל הגמרא הלכה ופרשה את המשנה הסמוך למנחה גדולה

ועל זה אמרה ואם יתחילו אל מפסיקין

מכאן וילך אתה כבר לא יודע מה יהיה הדין סמוך למנחה קטנה

מה יהיה הדין? זה אתה לא יודע

אז עכשיו אתה צריך לבדוק בעצמך האם יש לך הוכחות לבוא ולומר שהדין יתחילו אל מפסיקין הולך גם על מנחה קטנה?

אין לך מקור לזה

אומרים התוספות

אם זה סמוך למנחה קטנה אפילו עם סעודה קטנה אם יתחילו יפסיק אפילו סעודה קטנה

כל שקר לצרות הגדולה.

לא לצרות הגדולה איתו. אם התחילו היינו סמוך למלאכה גדולה, סמוך למלאכה קטנה זה נקרא תחילת, זה נקרא זמן איסור.

ממשיך תוספות ולא קיימה לאן קרא ביהושו ואף על גב דהשס

רבי יהושע בלוייהו עמוק אליהו בסעודה קטנה

בסמוך למנחה קטנה, ואם יתחילו אל מפסיקין, כמו ששאל עכשיו תמיר.

תמיר אומר, אבל אתמול היה לנו איזשהו כיוון במשנה שמדובר במנחה קטנה.

ועל זה אמרה המשנה, אם יתחילו אל מפסיקין.

אז למה התוספות פוסקים כביכול,

שמנחה קטנה יהיה הדין אם יתחילו מפסיקין?

אומר תוספות,

מכל מקום,

כיוון דמסיק סתם השס האחי,

משמע דבהד אם יתחילו מפסיקין קיימא לן כבתי. כלומר,

כלומר ככה,

אתה הולך,

אתה הולך ומביא לי, הלוא כל מה ששיננו את ההבנה של בבכי קטנה,

זה הכל בגלל רבי יהושע בן לוי,

נכון?

אבל ההלכה לא קיימא לן כרבי יהושע בן לוי,

אנחנו לא פוסקים כמו רבי יהושע בן לוי, שאסור לטעום קודם זמן תפילת המנחה.

אז למה אם כן אתה אומר לי כאן,

שאם יתחילו מפסיקין,

מכוח מה אם יתחילו מפסיקין? רק מכוח דברי רבי יהושע בן לוי.

אבל לא קיימא לנקיבת, לא, הלכי לא כמוהו.

אומר תוספות, מכל מקום.

וכיוון דמסיק סתם אשס הכי משמע דמאדים התחילו מפסיקין,

קיימא לן כבתי.

כלומר, יש פה שתי דברים בתוך דברי רבי יהושע בן לוי.

א', שהיה אסור לטעום.

מה זה לטעום?

אפילו פירות.

מצד שני, מצד שני אתה לומד מדברי רבי יהושע בן לוי,

שאם אסור לטעום, אז ודאי שהם התחילו מפסיקין.

אז את החלק הזה שאנחנו אומרים שאסור לו לטעום,

בזה אין הלכה כמוהו.

לא קיימא לן כמו רבי יהושע בן לוי בפרט הזה, שאין לטעום אפילו אכילת פירות אסורה.

זה לא.

מותר.

אבל סעודה ממש,

אכן היא הלכה כמו רבי יהושע בן לוי, שאם התחילו, מפסיקין.

הלכה קטנה.

על זה מדובר.

במובן? אז יוצא, אם כן, מתוך דברי התוספות,

שסמוך למנחה גדולה,

אסור סעודה גדולה,

אסור

סעודה גדולה,

וגם בזה אם התחילו אין מפסיקין,

אפילו שהתחילו באיסור,

כן?

סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה, ודאי מותר.

לא רק סמוך למנחה גדולה, אלא אפילו אחר שנכנס זמן תפילת מנחה גדולה,

גם זה מותר,

אבל כשהגיע הזמן של סמוך למנחה קטנה,

אסור לאכול אפילו סעודה קטנה,

אבל דווקא סעודה קטנה.

ואם התחיל,

הוא חויב להפסיק.

אבל לאכול פירות,

אין הלכה כמו רבי יהושע בן לוי,

יכול לאכול מפירות.

אתה רוצה לקחת תפוח,

פשוט אתה מרגיש איזה שיעור לעב כלשהו.

אומרים לך, אל תאכל.

אז מה תעשה? איך תוכל להתפלל ככה? אתה מרגיש רעב, זה מציג לך.

אז דבר שהוא בגדר טעימה, למשל, לקחת פרי,

התירו לך.

תתפלל, ואחר כך תיגש לאכול.

זה מה שיוצא מתוך

דברי התוספות כאן.

מובן?

אף דמור מפחיקים,

אולי זו שאלה מוגדרת.

דמור מפחיקים, ואין בעת רבה, ואין בירתו.

כן.

עכשיו הוא יברך במקצת המזון, ואחר כך הוא יתפלל או אם הוא יתפלל ושאת הפורטנד יחזור לבוא?

אם הוא צריך לצאת החוצה, אז בסתרמה יברך בקדמה זו.

אבל באופן שיכול להתפלל על שולחנו,

סמוך לביתו,

אז אני חושב שלא צריך לחזור, לא צריך לטול ידיים.

זה לא הפסק.

נדמה לי, אבל בכל זאת אנחנו נפתח.

נהיה חכמים אחר כך שנגיע לזה.

יש פה מי שדן בזה. מדוע יש שמקלים בזמננו להתחיל לאכול שעודה קטנה גם לאחר זמן מנחה קטנה?

הלו, לפי התוספות, מה יוצא?

שאסור.

נכון?

אז למה בכל זאת יש הרבה שמקלים בזה?

אז הוא מביא...

מי... מי... תוכנית?

אתה צודק, ועדיין תמותן.

מי יתקשיב?

כי כתוב, בארבע וחצי,

ובשש וחצי, מונחם.

כתוב גם על הארץ, חסרות.

אז הוא כותב פה כמה וכמה טעמים,

גם את הטעמים שלכם.

הוא כותב שמאחר שמנהג להתפלל מנחה בציבור,

ויש עדיין ציבור שלא התפללו,

והוא יודע שהוא דרכו להתפלל בציבור.

אז אין חשש שהוא ישכח.

מובן?

עצם זה שהוא לא התפלל היום עם הציבור,

זה יזכיר לו את העניין.

ועוד,

שהשמש מזכיר לציבור להתפלל.

כלומר, זה מדובר בזמנם,

שהיה מצב שהגבאי של בית הכנסת

היה הולך לכל המתפללים לזרז אותם לתפילה.

מובן?

אז לכן, מאחר ויש מי שנותן לו תזכורת להתפלל,

אז אין חשש שהוא ישכח.

לפי זה,

אם זה במקום שאין שם עניין,

אז באמת יהיה לו בעיה.

אז הוא לא יוכל לסמוך על זה.

מובן?

כן, זה ודאי.

אה, אם אנחנו מתחילים מוקדם יותר.

נו, בסדר, ודאי ש...

יש פה שאלה מעניינת.

אמרנו לגבי תספורת, אם אתם זוכרים,

לפי רב אחא בר יעקב,

שלמה אסרו אפילו תספורת רגילה? חיישין השם יישבר הזוג.

מה היה היום בזמננו שיש לספר נורמלי כמה וכמה מכונות תספורת?

יש לו גם מספריים ספייר?

האם יש את החשש הזה או לא?

טוב, אני ראשית את החכם.

אז יש בזה דעות.

מגן אברהם אומר שאם הטעם הוא משום שחיישין השם יישבר הזוג,

אז חיישין השם יישבר זוג אחד, אבל שמא יישבר שני זוגות או שלוש זוגות,

זה לא חיישין.

כמו שמביאים שם לגבי כהן גדול ביום הכיפורים שהיו מביאים עוד אישה.

חיישין השם תמות אשתו.

הלא כתוב בתורה וכיפר בעדו ועד ביתו.

נדמה לי שהרב, איך קוראים לו?

הרב

ליבוביץ'.

הוא מלמד אתכם יומה, אז הוא לימד אתכם את העניין הזה של

אישה שצריך להאכיל הכהן הגדול.

כתוב, וכיפר בעדו ועד ביתו, וחזל אומרים, מה זה ביתו? ביתו זו אשתו.

נו, מה יהיה אם פתאום אשתו תמות באמצע היום כיפור?

הוא לא יהיה כשר לעבודה, כי צריך שיהיה לו אישה.

אז כתוב שמכינים לו אישה.

אז כתוב שיש מנדמה שאומר,

אם אתה חושש כבר למצב הזה שאשתו תמות,

אז אם כן, מה יעזור שתאכיל אישה? אולי גם היא תמות.

כן. אם כן, אין לדבר סוף.

אתה מבין?

בסדר, אבל אם כן, אין לדבר סוף.

טוב, בכל אופן,

כך כותב המגן אברהם, שלגבי החשש שמא יישבר הזוג, המספריים,

כל זה דווקא באופן שיש לו אחד בלבד.

אבל אם יש לו כמה וכמה, לא חי שינה.

אבל יש אחד מהפוסקים האחרים, מעלייה רבה,

שאומר שלא חילקו, כמו שאמר תמיר,

לא פלוג,

אז אין מקום להבדיל, בין אם יש לו רק אחד, יש לו כמה, בכל מצב, חי שינה.

שאומר מחלוקת,

שאומר מחלוקת, כל דבר תמיד יש לי תהילים נכון,

אם אדם מתפתח מהתנועות, הוא בא עם נכונה.

שמה החשש עוד יותר גדול.

שמה החשש עוד יותר גדול.

שהוא יצא חצי מסופר, חצי חצה עם קרחת,

יש יותר בעיה.

דובר על זה, חי שינה, שמה אתה מתקלקל, מה?

לא היה מצב כזה.

גם לי יש מכונה בבית.

חסר פעמים שפתאום באמצעת הספורט המכונה התקלקלה.

ואז אתה בכל זאת מתעקס לתקן אותה,

בתכלס, הזמן עובר.

מזכיר לי סיפור שהיה לי כשאני הייתי,

הייתי בישיבה קטנה, כשהייתי בחור בין

בין חמש עשרה וחצי, שש עשרה,

בא אליי איזשהו

עיראקי, בחור עיראקי.

הוא אמר לי שלפי הבן אישך יש עניין לעשות קרחת ככה,

שלא יישאר שום סערה.

כן, ודאי.

אז הוא ביקש ממני

שאני אעשה לו איזה משהו שיהיה סוג קרחת כזו.

מתי מצאנו את הזמן לזה?

אחרי סעודת שחרית, עד אז תחיית הסדר.

הסדר מתחיל בתשע,

ובשמונה וחצי,

בשמונה וחצי עד תשע היה זמן של בין אלה בין אלה.

טוב, מה עשיתי?

ישנה משחה, משחת...

מישהו זה נקרא בזמנו.

ישנה משחה שמורחים, אז מלכתי לו.

טוב, לפתע המשגיח נכנס באמצע.

הוא רואה את זה, הוא אומר, מה זה?

אז הוא מייד מבקש ממנו שידכא את עצמו ומייד ייכנס.

מה שיצא שחלק היה מסופר, חלק מקורח,

וככה הוא נכנס.

אתה מבין?

אבל אדם נורמלי לא מסוגל לזה.

אדם נורמלי לא מסוגל לזה.

אתה מבין? אז מה?

פתאום תתקלקל לך המכונה, או פתאום הוא סגר לך, זאת אומרת, כמו שאומר תמיר. הוא אומר, מה תעשה?

נו, מה תעשה? תגיד לי אתה, מה תעשה?

תלך לקחת לבית הכנסת?

לא.

אבל אני לא צריך לכל ספרים יחד, זה לא...

מה?

לא ספרים יחד, במקרה של עונש, זה לא בציבור. בסדר, אז הנה, אז הוא הפסיד תפילה בציבור.

אבל כשהוא שואל אותי לכתחילה,

אם יש לחשוש לזה, אז חשש ודאי יש.

אלא מה, אם קרה בכל זאת? נו, נו.

אז כשכבר קורה, אז נדע לענות אז מה צריך לעשות.

אבל כשהשאלה היא לכתחילה, אם אפשר לסמוך על זה,

אי אפשר לסמוך על זה.

הפוך,

היום אצל ספר,

יש לו את האומנות שלו, שהוא יכול להסתדר גם במצבים האלה.

גם במצב שפתאום יש הפסקת חשמל,

יכול לגמור את זה עם מספריים.

אבל אתה, בתור האדם שמספר את עצמך, איך תסתדר?

אתה...

אי אפשר.

עד עומר, כן.

רגמרה עומר, כן.

נו, אז מה עשית?

סיפרתי.

הנדב כמו מוזר כמה זמן.

כן, בסדר, אני מדבר על החשש, הוא אמר לי שהחשש

שמא יישבר הזוג.

כמה שזכור לי.

אני לא יכול לומר בוודאות, אבל ככה זכור לי.

אבל בסדר, סתם לא רק זוג אחד, היה עניון, היה בטוח כמה זוגות.

אני אומר, נותן טעם בטלה תקנה.

אני אגיד לך את האמת, למעשה יש בזה מחלוקת גדולה-גדולה.

האם תקנות שתיקנו חכמים וכתבו בזה טעם,

כשבטלה טעם, בטלה תקנה.

יש תושבות על זה במסכת ביצה, תסתכל שם בדף כמדומני ה' עמוד ב',

כמדומני,

או ו' עמוד ב', שמדבר על עניין הזה באריכות.

הגאון מבין, אני יודע שדעתו היא שגם אם בטל טעם, לא בטלה תקנה.

למה? הוא אומר שחכמים אמרו לך את הטעם,

הם אמרו את הטעם הנגלה, אבל יש הרבה טעמים נסתרים,

שאת זה אתה לא יודע אם זה יתבטל.

לכן אין לבטל תקנה, גם אם מתבטל הטעם.

אתה יודע, אני הייתי ממוספת שאלות, הוא אמר את הטעם, אני חמיגה.

אם חכמים תוכלו על מנת שיוכלו לבטל,

אז באופן הזה, כאילו,

הוא מבטל אותה, אבל מראש על בית דין הקודם הוא תיקר על מנת, כי אם זהו, אז זהו. זה ודאי. זה מוכח בגמרא בגיטין.

מוכח בגמרא בגיטין

שיש דברים שהם מראש מתנים שיוכלו אחרים לבטל אחריהם.

אבל באופן סתמי,

אז לא.

זה לא, זו שאלה אחרת. מה שאנחנו אומרים, מה שאתה מדבר, זה עניין אחר.

האם יש כוח ביד בית דין אחר, שהוא

קטן ממנו, לבטל תקנה של בית דין קודם לו?

זה עניין אחד.

אתה אבל נכנסת קודם, שאלה אחרת. האם כשכתבו החכמים,

טעה בתקלה והתבטל הטעה,

התבטלה התקלה או לא?

עכשיו תסתכל בבקשה איפה, איזה סימן

מובאות כל ההלכות הללו.

תסתכל בזה, בניהו מצווה.

אתה כבר התקדמת, ברוך השם, שמואל.

אז בואו נראה.

מה שאומר, אתה אומר שיש תעני מסתרים.

כן.

אם ההלכה,

אתה צריך להבדיל בין תקנות של חז'ל

לבין חששות שקיימות.

אם זה תקנות,

אז על זה אמר הגאון מבין,

שגם בטל הטעם לא בטלה התקנה. אבל התקנות הן החששות. אתה מבין?

אבל אם זה לא תקנות, למשל כאן,

כאן זה לא תקנה.

בואו, חכמים וחששו למצב מסוים.

אמרו לך, אדוני, למה? מה העניין שאסור לאדם להסתפר?

שמא לא יתפלל כתוצאה מזה, נכון?

אז זה חשש.

כשזה חשש, אז בואו נבדוק מה הסיבה לחשש הזה.

אם הסיבה, כמו שאמרה הגמרא, שמא יישבר הזוג,

אז פה שייך לבוא ולומר שכשאין את החשש הזה,

אז לא.

אתה מבין מה אני אומר?

זה לא תקנה.

זה לא גדר של תקנה.

למשל, הגאון מבין המתייחס למצב הזה, שאמרו,

תקנו חכמים שאדם יאכל שום ערבי שבתות. יש כמה וכמה דברים שהגמרא באה וקמה בפרק מרובע, מביא את העניין הזה.

אז הוא אומר שם,

בכל מצב חייב שיאכל.

אי לכאורה, אבל הם אמרו טעם, ולא תמיד שייך הטעם הזה. לא משנה, תראו את זה שם.

בכל זאת,

לא בטלה התקנה.

עוד דבר. למשל, אסור לשתות דבר מגולה.

למה? חיישינן שבע שתה ממנו נחש.

נו, מה יהיה עדין?

מה זה יין? יין, חלב,

מים, לא, לא כל דבר. לא כל המשקיעים.

וסימנם חיים. חלב, יין, מים.

אז חיישינן השמה הטיל את ארסו בתוכה.

בכל אופן,

אז השאלה מה יהיה היום. היית נא, היום בזמננו, שאין נחשים מצויים בינינו. מאדי,

נדמה לי שבמופע בשולחן הלוך או ברמה,

שהיום מלאכה ישינן לאגי.

אבל דעת הגאון, כמו שאני זוכר,

אין הבדל.

צריך לחשוש לזה.

החזון איש, למשל, גם כן אוחז כך.

שבכל מצב, לא לשתות דבר שהוא היה בגילוי.

ואז הם פסולים לשתייה, ומאלה פסולים גם לנטילה.

בסדר. אז ייתכן שהם אלה שיחמירו. אני לא מחמיר.

משום שיש גדולים וטובים שלא חששו היום, בזמננו,

שאין נחשים מצויים בינינו.

אבל אלה שחוששים,

יכול להיות ש... יכול להיות. אני לא בדקתי.

יכול להיות שהם סוברים שגם לנטילת ידיים יהיה בעיה.

או שיגידו לא, מאחר שזה חשש גרידא, וזה לא סכנה, זה רק הלכה.

יש עוד חשש. אחרי פסולים שתייה, זה פסולים גם לנטילה.

וזה הכל על סמך חשש, יכול להיות שזה כאילו.

חשש שני, אם הפיור בתוך הפיור, יש חשש שני שוכח את הידיים שלו,

וזה לא מהם שיקינו אותם, אלא מהם שמישהו הולך את הידיים. אה, על זה לא מדברים.

כן, על זה לא מדברים. שעצה בהם מלאכה.

על זה לא מדברים.

טוב, אני קורא לפניכם, כן?

ברש, ל״ב,

הלכה ב'.

בסדר גמור. אנחנו נראה

קודם כל, הלכה ב'. לא יישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל,

ולא ייכנס למרחץ, ולא לבורסיקי,

ולא לדין, ולא לאכול.

ואפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

נו, אז כמו מי פסק לנוע בשולחן ערוך?

מרן הבית יוסף כתב בשולחן ערוך,

לא כמו התוספות,

אלא פוסקים להלכה כמו רבי אחא בר יעקב, שאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

ואם התחיל באחת מכל אלו,

אני כבר הסברנו, בשביל זה הבאתי קודם את ה...

את ההסבר למה לא נזרם, נו.

תכף נראה גם בהלכה את העניין הזה.

ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק,

אף על פי שהתחיל באיסור.

והוא,

שיהיה שעות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו ומלאכתו.

אבל אם אין שעות להתפלל אחר כך, צריך להפסיק מייד.

כלומר, מה יהיה הדין אם הוא אוכל חצי שעה

קודם השקיעה?

נו,

חצי שעה קודם השקיעה.

אז אם הוא יגמור, מה הוא יגמור?

חמש דקות קודם.

בחמש דקות הוא יכול לגמור תפילת מנחה?

אז אם אין אפשרות אחר סעודתו להספיק להתפלל תפילת המנחה, לא על זה אמרו, אם התחילו, אין מפסיקים,

אלא הוא מחויב להפסיק.

עכשיו, כשהוא מחויב להפסיק, ממתי הוא מחויב להפסיק?

האם רק עד הזמן הזה שלוקח לו זמן תפילת המנחה, או מייד?

נגיד למשל שהוא התחיל לאכול בחמש וחצי,

ובשש זה השקיעה.

עכשיו, אם הוא יאכל את סעודתו הרגיל,

אז יעבור זמן תפילה, כבר יגיע השקיעה.

הוא יוכל לאכול עד רבע לשש, כי אצלו מספיק לו רבע שעה של תפילה

או מאחר שהוא הגיע למצב

שהוא התחיל בזמן הזה שהוא יכול לפספס בכלל תפילת המנחה, אז הוא חייב להפסיק מיד

זה מה שכתוב במראה

הוא חייב להפסיק מיד

עכשיו בואו נראה

מה כותב לנו על זה

בעל המשנה ברורה

לא יושב אדם לפני הספר

עכשיו

אומר ככה, הנה כל זה הסעיף לעניין אכילה, להסתפר, להיכנס למרחץ,

זה משנה בשבת,

מה שאצלנו, דף ט עמוד ב',

ולא בערה משנה איזה מנחה, אם מנחה גדולה

או מנחה קטנה, אתם יודעים מה זה מנחה גדולה, מנחה קטנה, כבר הסברנו אתמול,

יש מישהו שלא יודע מה זה מנחה גדולה, מנחה קטנה?

אה, אתם יודעים מה זה מנחה גדולה, מנחה קטנה?

בסדר גמור.

עכשיו הלאה,

לא בארה המשנה גם מה שאסרה לעניין אכילה האם זה דווקא הסעודה הגדולה או אפילו סעודה קטנה

לא בארה

ויש שם בגמרא שני תירוצים אומר המשנה הברורה

ולתרוויהו עיירה המשנה במנחה גדולה לפי שני התירוצים בין לפי התירוץ הראשון בגמרא

בין לפי התירוץ השני מדובר במשנה במה? במנחה גדולה את זה אסרו רק מה הוויכוח בין התירוץ הראשון לתירוץ השני?

שלפי התירוץ הראשון מה שאסרו מנחה גדולה זה דווקא סעודה גדולה.

אבל לפי התירוץ השני אסרו אפילו סעודה קטנה.

אבל מה הדין סמוך למנחה קטנה?

על זה לא מובא בגמרא כלום.

הלאה.

ויש, כן.

עכשיו לפי התירוץ הראשון בגמרא,

שכל מה שאסרו זה סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה,

אבל אם זה סעודה קטנה מותר לו להתחיל

כל זמן שעוד לא הגיע הזמן של סמוך למנחה קטנה.

אבל יש מקילין עוד שאפילו סמוך למנחה קטנה גם כן מותר להתחיל סעודה קטנה.

יש כאלה שסוברים לא.

מאחר שבמשנה דיברו רק על מנחה גדולה,

אז לא נזכר איסור אכילה סמוך למנחה קטנה.

הסעודה הקטנה סמוך למנחה קטנה יהיה מותר.

אם גדולה לא, קטנה כן?

מה?

אם גדולה לא, קטנה כן? מה גדולה לא? גדולה ודאי אסור, אבל קטנה כן.

כן.

גדולה אמרו שעשו,

וקטנה של חרוך, זה יותר ברור לי.

כיוון שאתה צריך לדעת שמה שאמרו כאן, סעודה קטנה,

זה לא רק כוונה שברור הדבר שיעבור זמן תפילה.

מדובר שהוא מתחיל בזמן כזה שהוא יכול לגמור את הסעודה,

ועדיין יישאר לו זמן להתפלל.

בין סעודה גדולה אסרו אפילו סמוך למנחה גדולה,

כי שמה דרך הסעודה להימשך הרבה זמן.

לכן אסרו אפילו אם הוא מתכנן לגמור את זה קודם,

קודם שיגיע השקיעה.

אבל סעודה קטנה לא אסרו מלחי שינה.

לפי התירוץ השני בגמרא,

שאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה,

אז יוצא אם כן שזה המחלוקת בין שני התירוצים.

ממילא, הפוסקים, לאחר שראו את דברי התלמוד,

שיש בזה שני תירוצים בגמרא,

וזה נפקא מינא, מאיה עדין, סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה,

כן?

וממילא יש גם נפקא מינא, לפי היש בכלים, סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה,

אז יש בזה מחלוקת הפוסקים. מי זה הראשונים?

הריב והרמב״ם פסקו כמו התירוץ האחרון.

כמו מי זה? כמו מי?

כמו רבח אבר יעקב.

שאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

אבל הרמב״ם פסק כתירוץ הקמא. הרמב״ם סובר כמו התירוץ הראשון. שמה?

כל מה שאסור סמוך למנחה גדולה זה דווקא סעודה גדולה,

אבל סעודה קטנה מותר.

זהו, המחבר, כלומר מרן,

פוסק כמו הריב הרמב״ם.

שאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

מובן?

כל שכן, אם אסור אפילו סעודה סמוך למנחה גדולה, כל שכן שאסור סמוך למנחה קטנה.

ואפשר שאם יש לו... אה, להסתפר סמוך למנחה.

סמוך למנחה הכוונה סמוך למנחה גדולה,

כאשר כתב המחבר.

ואף שעד סוף זמן המנחה יהיה שהות הרבה.

אם זה סבור למלחה גדולה, אז לכאורה אל תשקיע, יש המון זמן

אז למה חוששים? למה אומרים אל תסתפר?

חי שינן

חי שינן שמה יישבר הזוג ויחזר אחר אחרת ויעבור המלחה

ואפשר שאם יש לו שניים או שלושה זוגים מוכנים לפניו, שארי

אומר המשנה ברורה

לפי זה יכול להיות בהחלט שאם יש לו כמה וכמה זוגות מספריים

במה שנקרא אצלנו כמה מכונות תספורת,

שגם אם תתקלקל אחת עדיין יש לו מכונות אחרות שבהן יכולו להשתמש,

אז יהיה מותר,

אין בעיה להיכנס ולהסתפר תספורת סטנדרטית

סמוך למנחה גדולה.

כי אם כל האיסור להסתפר סמוך למנחה גדולה אפילו תספורת רגילה,

זה דווקא בגלל שמא יש שובר הזוג,

אז אם אין את החשש הזה, ככל שיש לו כמה וכמה זוגות, אז מותר.

מובן?

כשמגיע, מה מה אמרת?

לא הבנתי.

נו זהו, עוד יותר בעיה.

למה? מה זה משנה?

מה זה משנה, נו?

זה היה סבבה, בגלל שדרכם היה ללכת להסתפר אצל ספח.

אבל אדם שמספר את עצמו,

יש לו רק מכונת תספורת אחת,

אותו קיים, אותו חשש,

שמא היא תתקלקל לו.

אז אמרת, זה היה מפסח, הוא צודק. כן, הוא פשוט...

הוא התבלבל, הוא.

אתה חשבת שמה שהוא אמר בתספורת עצמית מותרת,

זה הכוונה לסמוך למנחה כל יום, לא על זה מדברים.

מדבר לגבי האיסור של להסתפר בערב פסח אחר חצות, אתה מבין?

הלאה.

כשמגיע זמן המנחה, נכון שלא ייקח ילד בחיקו.

אמרתם עוד הלכה.

שעדיף שבן אדם

ייזהר לא לקחת ילד שיכול לטנף את בגדיו

כשהגיע זמן המנחה.

זה שמא יטנף בגדיו,

ובעוד שיחזר אחר מים כדי לנקות את עצמו,

יעבור מנחה או יתאחל לבוא לבית הכנסת.

הוא לא מזכיר כאן, זו האמת.

האמת, פה הוא לא מזכיר.

האם זה סמוך למנחה גדולה או מנחה קטנה?

כן, אותו דבר.

כן, כן, כן.

אותו דבר.

סמוך למנחה היינו חצי שעה קודם.

דהיינו, דהוא תחילת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה.

אין חילוק בין אם היום ארוך או קצר. לעולם חשבי נא לדעה זו סמוך למנחה

אחר חצי היום.

כלומר,

תמיד זה חצי שעה קבועה.

זה לא כמו שאר השעות שאנחנו עושים, זה שעות זמניות.

מישהו יודע מה זה שעות זמניות?

יש מושג שנקרא שעה זמנית, אתם יודעים איזה שעה זמנית?

מה שאנחנו למשל מתפללים עד ד' שעות מתחילת היום.

האם זה שעה קבועה כל יום אותו דבר, או שזה משתנה?

היום אפשר להתפלל, נאמר, עד תשע ו.

דקה, דקה. אתם שומעים?

נו, אז למה זה משתנה? פעם זה תשע ו, פעם זה תשע וחמישה, פעם זה תשע ורבע.

למה זה משתנה באמת?

התשובה היא כי זה בנוי לפי מה?

בדיוק.

כך בודקים את השעות הזמניות. כלומר,

אנחנו מחלקים את השעות של כל היום ל-12.

אז אם למשל היום מתחיל ב-18,

נאמר,

ומסתיים ב-8,

אז כמה שעות רגילות של בנות 60 דקות יש פה?

כן, כמה שעות רגילות יש?

14. 14, נכון?

אתה לוקח את ה-14 ומחלק את זה ל-12.

כמה אתה מקבל כל שעה זמנית?

70 דקות.

נכון.

אבל אם זה 14,

אז זה תוספת של עוד שעתיים מכל 12 שעות.

שעתיים זה, כמה זה? 120 דקות.

כשאתה מעצמי ואתה מחלק ל-12. אני רוצה שכל אתה מוסיף עוד 10 דקות בכל שעה.

אוי ווי ווי ווי ווי.

דברת האחרונה הייתה הרבה, היום הכי ארוך כהן.

אה, כן?

טוב,

נמשיך.

אז אמרנו שאסור להיכנס למרחץ בורסיקי לדין.

הלאה.

עכשיו, בואו נגיע לעניין של סעודה קטנה סמוך למלחה גדולה. דעת מרן שאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למלחה גדולה.

היינו סעודת כל אדם.

למה? חיישין על שמה יימשך.

אם התחיל,

אינו מפסיק.

מה זה אם התחיל אינו מפסיק?

מה הכוונה?

זה לא רק אם התחיל סמוך למלחה גדולה,

אלא אפילו אם התחיל אחר שהגיע הזמן למלחה גדולה,

גם אז הוא לא מפסיק.

אומנם כשיגיע החצי שעה שקודם עם מנחה קטנה,

הוא צריך להפסיק.

אבל כאן, במנחה גדולה,

אם התחיל, אפילו התחיל באיסור,

אפילו התחיל אחר שהגיע זמן תפילת מנחה גדולה,

כל זמן שלא הגיע הזמן עם מנחה קטנה,

אינו חייב להפסיק.

זה לדעת מרן.

אבל הרמה כותב,

כן,

כן, מפורש.

אבל,

זאת אומרת, אם תפילת מנחה קטנה הם עושים,

הם עושים מיד.

זהו, מה שהוא אמר כאן,

מה שהוא אמר פה להבדיל,

והוא שיהיה שאות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו ומלאכתו,

שהם התחילו אין מפסיקים.

זה מדבר על מנחה גדולה פה.

מנחה גדולה,

אז אמרו הם התחילו אין מפסיקים,

כי יש לו שאות ביום אחר שיגמור את מלאכתו או את אכילתו.

אבל אם אין שאות להתפלל,

אחר כך צריך להפסיק מיד.

אבל השאלה היא,

אפילו התחיל בהיתר.

חצי שעה,

לא,

מבחינת זמן מנחה קטנה הם הולכים, והם צריכים להפסיק.

אז אמרתי, מה זה מה שאני אומר, נו?

שהוא חייב להפסיק.

מההתחלה? ודאי, ודאי. תראה את זה, לא חצי שעה.

כן, אני אומר לך שלפי שיטתו, אפילו מנחה גדולה,

גם חייב להפסיק מיד.

אם הוא יודע שהסעודה הזאת תימשך

ולא יהיה שאות להתפלל אחר כך,

באופן נורמלי, נאמר ככה, הוא עשה,

הוא עשו סעודת ברית בשעה שלוש בצהריים,

שזה עדיין זמן מנחה גדולה,

והוא יודע שהשקיעה,

והוא יודע שהשקיעה היא

ב-1700,

נאמר.

אז אסור לו סעודה גדולה. אבל סעודה רגילה,

מה הדין?

סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה,

מותר או אסור?

לא. דעת מרן,

אין הבדל.

אסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

בדיוק.

עכשיו, מה יהיה הדין אם הוא יודע,

אם הוא יודע שהסעודה שלו תימשך

באופן נורמלי, לפי איך שהוא מכיר את עצמו, הסעודה שלו נמשכת

שלוש שעות.

לפי החשבון, הוא רואה שהשלוש שעות האלה כבר יעבור השקיעה.

אז מה הדין?

האם הוא יכול לומר לו, לא, לא, אני הפעם

אשתדל לצמצם את סעודתי,

ומייד אחר שעתיים אני כבר אקום להתפלל,

או שמאחר שדרכו לאכול שלוש שעות את סעודתו,

הוא חייב להפסיק.

אז מה כתוב לנו כאן בהלכה?

שהוא חייב להפסיק.

אם אדם יודע שהדרך שהוא אוכל את סעודתו זה כמות זמן שכבר יעבור השקיעה,

מחויב הוא להפסיק מייד. מה זה מייד?

לא אחר שיגיע הזמן שוודאי יעבור לו הזמן תפילה,

אלא מייד, כבר מתחילה סעודתו.

גם לבעיה.

בעיה של מה?

מהי הבעיה?

מה הקושי?

מדברים פה אפילו על סעודה קטנה שתהיה ברגע.

הוא אסור להם זימון, הוא לא יכול להם ללכת לזימון.

אה, זה לא.

אם אפשר, או שהוא מרגש לזימון ועולה של מים ושתיים ועוד.

או שהוא עומד מייד, ולא תהיה, אז אני אגיד לך את האמת.

יכול להיות שיהיה מותר לו להתפלל, אנחנו נראה את זה בהמשך.

אם הוא יתפלל באותו מקום שבו הוא אוכל, מה הבעיה? אבל לפחות שיתפלל.

לפחות שיתפלל.

אנחנו חושבים שמא יעבד את תפילתו, נכון?

אז לכתחילה, לכתחילה היה אסור לו לעשות את זה. אבל מדובר פה במצב כזה שכבר התחיל.

אם התחיל, אנחנו מחייבים אותו להפסיק.

אז הוא יפסיק להתפלל.

הוא צריך לדעת, כן, לפי הזמן שלו.

מתי בדרך כלל הוא גומר את סעודתו?

כן, גם זה כלול. גם זה כלול מסתעמה, כן.

זה נכון היום

להתפלל,

כי הוא מציע להגיע על זה. נכון.

להתפלל איזה מקום שבו הוא אמור להתפלל אחר שיגמור את סעודתו.

אם הדרך להגיע לאותו בית כסף ששם התפלל לוקח הרבה זמן,

צריך להקליט את זה בתוך החשבון.

מובן.

אבל אם הוא יודע שאם הוא יאכל עכשיו,

אז לפי מה שהוא מכיר את עצמו יגיע השקיעה.

אלא מה? הוא אומר, לא, היום אני אתאמץ לגמור קודם.

הוא יכול לסמוך על זה או לא? אומרים לו, לא, אדוני, אל תסמוך על זה.

מאחר ולמעשה אתה באופן רגיל, באופן נורמלי, אתה יודע שאתה עלול לפספס את הזמן תפילה,

אז תפסיק מייד.

בכל זאת, חוששים שמא.

חוששים שמא.

אני אגיד לך כנראה גם למה לא היה לך את הסיפור הזה.

מסתם בגלל שיש לך מקום קבוע וזמן קבוע.

אז זה יותר קל.

אבל אם לא, אז לא.

ויש חולקים וסבירה לא הוא, אומר הרמא,

לסעודה קטנה מותר,

ואינו אסור רק בסעודת נישואין או מילה.

כלומר, דעת הרמא לפסוק כמו מי, כמו התירוץ הראשון בגמרא,

שמה שעשו זה דווקא סעודה גדולה.

אבל סעודה קטנה מותר,

סמוך למנחה גדולה.

ויש, אומרים,

דעפילו סעודה גדולה,

סמוך למנחה גדולה, שרי.

יש דעה נוספת

של בעל המאור, שזה אחד מהראשונים,

שסובר שמותר,

אפילו סעודה גדולה, סמוך למנחה גדולה.

מאיפה הוא לוקח את זה?

טוב, אני לא אאריך עכשיו.

מאיפה הוא לוקח בעל המאור

את ההיתר הזה?

הוא בונה את הדברים באיזו צורה בגמרא,

שמכוח זה הוא הגיע למסקנה הזו,

שמה שכתבה כאן הגמרא,

זה לא אליבא דה הלכתה.

מובן? ממילא, מאחר וכן,

אז אין איסור לאכול אפילו סעודה גדולה, סמוך למנחה גדולה.

ויש אומרים,

זה סעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה, שערי,

אבל יש דעות הסוברות,

שמותר לאכול

אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה.

אם כן,

בואו ונראה

כמה וכמה דעות יש לנו.

יש לנו דעה שאסור,

אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

זו הדעה שהיא הכי מחמירה.

סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

יש מי שאמר שכל מה שעשו זה דווקא סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה.

אבל לא, סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

יש מי שמקל סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה.

אבל סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה.

יוצא שסמוך למנחה גדולה מותר הכול.

סמוך למנחה קטנה אסור הכול לפי השיטה הזו.

השיטה שעוד יותר מקלה היא סוברת שמותר אפילו שעודה קטנה סמוך למנחה קטנה.

זה דעת המאור.

לא, זה לא דעת המאור, זה דעת הטור בשם הרי

מבעלי התוספות.

בכל אופן, יוצא שיש כמה וכמה דעות

שזה מחמיר.

הדעה הכי מחמירה, אפילו שעודה קטנה סמוך למנחה גדולה,

הדעה הכי מקלה שאפילו שעודה קטנה סמוך למנחה קטנה,

אבל מה יהיה הדין, אני שואל אתכם,

שעודה גדולה סמוך למנחה קטנה, מה יהיה הדין?

שעודה גדולה סמוך למנחה קטנה.

פה אין דעה שמתירה.

לא, אז זה דעות, עוד פעם.

לגבי שעודה קטנה סמוך למנחה גדולה או קטנה,

בזה דעות.

אבל שעודה גדולה סמוך למנחה קטנה.

אז אין מי שמתיר כאן, מובן?

ונהגו,

מה?

גם סעודה קטנה, גם סעודה קטנה, זה לא... אז אמרנו, זה דעות.

יש מי שמתיר אפילו את זה.

אם זה סעודה קטנה.

אבל גם אמרנו מבט קטנה שאומרים ש... לא, הוא לא דיבר על ימינו.

הבאנו את הדעות בעצמה.

דעה ראשונה שאסור אפילו סעודה קטנה סמכו למלאכה גדולה.

כל שכן סמכו למלאכה קטנה.

זו הדעה הכי מחמירה. אבל קודם אמרנו שהיום

נהדו לעתיד. עד לכם, אני עוד לא...

נהגו להקל כשתי הסברות, אומר הרמה.

דהיינו, בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה,

ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה.

כלומר,

תופסים את הקולות מכל הצדדים, שמה?

שאם זה סמוך למנחה גדולה מותר אפילו סעודה גדולה.

ואם זה סמוך למנחה קטנה מותר סעודה קטנה,

אבל לא סעודה גדולה.

הרמה.

נהגו להקל.

אתם שומעים?

אז כך פוסק הרמ״ה, הרמ״ה פוסק,

שכל מה שעשו זה רק סעודה גדולה סמוך למלאכה הקטנה.

אבל שאר דברים,

שאר דברים אתה יכול לסמוך על מי שמקל,

כך אומר הרמ״ה.

המנהג אומר הרמ״ה, מנהגם היה שסעודה גדולה התירו אפילו סמוך למלאכה,

אם זה סמוך למלאכה גדולה, התירו אפילו סמוך למלאכה גדולה,

ואם זה סעודה קטנה, מותר אפילו סמוך למלאכה קטנה.

כל מה שנשאר עצום זה רק סעודה גדולה סמוך למלאכה קטנה.

ואפשר,

אומר הרמ״ה,

למה נהגו להקל מכל הצדדים?

לתפוס את הכולות.

אתם רואים שכתוב בגמרא שמי שתופס את הכולות,

מקולי דמר ומקולי דמר, רשע.

אחד שמחפש את הכולות מכל הצדדים,

הוא בגדר רשע.

אחד שכל הזמן מחמיר מחומרי דמור ומחומרי דמור,

עליו נאמר והכסיל בחושך הולך.

ואחד שמקל מכל הצדדים,

זה נקרא הרשע.

למה לא אומר החסיל?

על מי?

אה, טוב.

אז הראשונים מפרשים שזה דווקא בחומרות כאלה שהן סותרות אחת את השנייה.

אתה מבין? שיש פה איזושהי סתירה.

לכן עליו נאמר והכסיל.

לכן קראו לו והכסיל.

אבל אם זה לא חומרות שסותרות אחת את השנייה, למה לא?

יש חומרות. למה לא? אדרבה, הוא מן הספק חושש לאלה שאוסרים.

לדעתי של הסביבה ולאנשים שאתה נמצא איתם, זה לא משלום ואיזה דמור.

יותר מדי, לא, לא, לא על זה נאמר. מדובר פה על עניין הלכתי גרידא.

שמה רשי מביא במקום

דוגמה כמה,

מה עושה את הבהמה או את האדם צרפה עליה? חשב כטרפה.

אתה מבין?

למשל,

אז יש שם דעה סוברת שכבר בחיסרון של קיסר,

כן?

אולי,

אם יש איזשהו נקב בחוד השדרה, אז זה הופך אותו לטרפה.

אז לגבי רציחה אם בן אדם הורג אותו,

אז הוא,

מצד אחד הוא מחמיר, שזה יחסים כטריפה בבהמה.

אתה מבין?

ומצד שני, לגבי טומאת אוהל, אדם שכבר היה טריפה,

אז הוא לא מטמא באוהל משהו.

אתה מבין? אז כאילו פה הוא מחמיר לטמאות באוהל,

ומצד שני הוא מחמיר לא לאכול,

וזה דברים שסותרים אחד את השני. אם אתה מחזיק אותו כמו מת,

אז יטמא באוהל. ואם לא, אז זו לא טריפה, אז איך אתה תופס את החומרות?

צריך להסתכל. אני פשוט אומר לך, מתוך הזיכרון זה קצת מעורפל אצלי,

אבל תוכל לפתוח בגמרא בראש השנה.

שם נדמה לי זה מובא בדף י״ג עמוד ב׳ משהו,

אולי בי״ג עמוד ב׳,

העניין הזה.

אם זה לא סותר אחד את השני הזה בסדר.

טוב,

תזכיר לי, אני אראה לך את זה בפנים, נו.

בסדר?

הלאה.

אומר ההרמה, ואפשר אתה משום דבר עכשיו קוראים לבית הכנסת.

לא חיישי נדמה אי אפשר ולא להתפלל.

למה מקילים ותופסים את הקולות?

כי מכיוון שבין כך החשש הוא רחוק שהוא ישכח להתפלל. למה החשש הוא רחוק?

כי קוראים לבית הכנסת.

זה היה בזמנם שהיו דואגים לקרוא לבית הכנסת.

למשל פה,

אדם שעובד פה למטה, והדרך הוא לומר שמישהו יורד למטה

ומעלה את כולם להתפלל למעלה.

נו, אז מה אתם אומרים?

אז אין את החשש.

משום שיש מי שדואג לעדכן את כל אלה של למטה שמתפללים למעלה.

מיהו, בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה,

כך אומר דעת הרמה.

כן, אמנם נוהגים לעכל העולם, אומר הרמה, אבל ראוי להחמיר.

סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה.

ואפילו אם התחיל קודם לכן,

כשמגיעה מנחה קטנה והשעה עוברת,

צריך לקום ולהתפלל.

גם אם הוא התחיל קודם לכן,

לפני הזמן,

בכל אופן, כשמגיעה מנחה קטנה, חייבו לקום ולהתפלל.

לכן, אם אתם תשימו לב,

תמיד כשמתאספים לברית מילה,

משתדלים להתפלל מנחה קודם לכן.

יש מניין בתוך העולם.

כי יש להחמיר, לחשוש לדעה הזו, הסוברת, שסעודה גדולה אסרו אפילו סמוך למנחה גדולה.

כל שכן וכל שכן, זה ממש, אין מי שמקל בזה,

אם זה סמוך למנחה קטנה.

כלומר, דרכם של הספרדים בני עדות המזרח,

לא כמו האשכנזים לעשות את הברית מילה מיד בבוקר, תחילת היום,

אלא הרבה פעמים עושים את זה שעות מאוחרות.

פעמים זה מתקרב אפילו לשקיעה, עד כדי כך.

אז פה אסור בשום פנים ואופן להתחיל את הסעודה,

אם לא שיתפלל תפילת המנחה מקודם לכן.

אבל אז פה, מובן.

זה אלה שהם לא שמורים מנחה קודם לכן.

אני מדבר על אותם אלה שעדיין לא התפללו.

אז אלה, כשאם נכנסים לסעודת ברית,

מחויבים לפני האכילה להתפלל.

אין את הקולות, וראוי להחמיר, נכון.

אז מה אתה צריך לעשות במקרה כזה?

להגיד לאותו יהודי שאתה...

הספרדי, שאין לו משהו לסמוך,

שיכול להקל את הדברים האלה?

מותר לך,

מותר לך, ואולי אפילו מצווה לך, לבוא ולומר שדעת מרן,

לא להקל בזה.

לצעוק עליו, אין לך שום היתר.

לא, אני לא עושה את זה לגבי הספרדי. אה, לגביך? בסדר, לגביך?

לגביך אתה צריך ל...

אתה צריך לאחוז כדעת מרן שאסור.

שאסור. כן,

מרן אומר שאפילו סעודה קטנה.

גם לדעת מרן זה נוסף, וגם לדעת מרן,

כאילו שהיום אנחנו רגילים להתפלל.

אתה מחפש כולה או מחפש את ההלכה? עוד פעם.

מחפש את ההלכה. אז את ההלכה. ההלכה צריך להתפלל קודם.

כן.

אה, אז לא תפלל.

על זה לא אמרו שתלבזבז את ה...

תפספס את התפילה בציבור בגלל זה.

לא.

לא אמרו שתאבד תפילה בציבור בגלל זה.

לא, אני יכול לא לאכול, אני יכול לצום.

רק כי אני אוכל. לא חייבו אותך לצום.

הסברה נותנת שלא חייבו אותך לצום.

חייבו אותך להתפלל לפני האכילה, אבל לא חייבו אותך לצום.

ממילא במצב כזה תוכל לסמוך על הסברה שאתה,

יש מי שדואג להזכיר לך, אתה אומר, מה הכי טוב? תגיד לי מישהו שיזכיר לך.

תקשיב, תקשיב, מה שאני מדבר.

נו, אתה תלקחת במלאכה קטנה, אז ודאי, זה אותו דבר.

בסדר.

בסדר.

אז אתה יכול לסמוך על אלה שאומרים את הסברה הזו,

שמאחר ויש לו זמן קבוע לתפילה, לא חשוב שיהיה משם מה ישכח.

הלאה.

ועד אסור לאכול סעודה קטנה,

זה הלכה ג', בהמשך,

מביא לנו מרן. כל מה שעשינו,

סעודה קטנה,

אפילו סמוך למנחה גדולה לדעת מרן,

היינו כשקובע לסעודה,

אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות מותר,

והוא עדיף לאכול פת קבצה,

כדרך שאדם אוכל מלוא קיבה, מותר.

כלומר, מותר לאדם לאכול פירות

או פת קבצה,

כי זה לא סעודה רגילה, רק לטעום בעלמא.

ואפילו הגיע הזמן מנחה קטנה,

אפילו אם הוא אוכל הרבה פירות, אומר המשנה הברורה,

זה לא מקרה סעודה.

והוא עדיף שמותר לאכול

עוגות,

בורקסים,

כל זמן שלא קובע עליהם סעודה, לא אוכל שיעור גדול,

אז מותר קודם שיתפלל תפילת המנחה.

מה שהיתרנו לאכול פת קבצה, זה דווקא קבצה ולא יותר,

אומר המשנה בראש.

עד קבצה ולא יותר מקבצה.

מובן?

כן, כן.

אז הוא מביא פה את העניין הזה של מרחץ, להיכנס למרחץ.

ויש שמדקדקים להיזהר.

יש אנשי מעשה נוהגים להתפלל קודם שהולכים לבית המרחץ.

ויש שמדקדקים להיזהר להתפלל מקודם אפילו כשהולכים לבית המרחץ,

סמוך למנחה הגדולה,

דהיינו אחר חצות. כלומר, רק כדי כך. יש כאלה שמקפידים

שלא ילכו לבית המרחץ

כשהגיע הזמן

תפילת המנחה הגדולה.

אבל יש כאלה שמדקדקים לא להיכנס למרחץ אפילו אם עוד לא הגיע הזמן.

זה רק חצי שעה קודם, גם זה אסרו,

גם זה הם אוסרים עצמם.

כך מביאה המשנה ברורה.

אמנם הנוהגים להקל בזה אין למחות בידם,

די יש להם על מה שיסמוכו.

אבל כל זה דווקא אם השמש מכריז

גם לאנשי בית המרחץ לצאת מבעוד יום, איזה זמן קודם השקיעה,

וכדי שיספיק להם מעט אחר צאתם להתפלל בזמנה,

די אליו הכי, לא נוכל לסמוך על זה כלא...

כלומר, גם אלה שמקלים להיכנס למרחץ,

זה הכול בתנאי שהם אמורים להוציא את כל

המתרחצים לפני זמן מסוים קודם השקיעה.

אבל אם זה פתוח בלי הגבלה

ואין מי שנותן תזכורת, אז אדם לא יוכל.

אבל מסתמה, אם הוא יעמיד שומר לזה,

תבקש ממישהו אחר שיזכיר לך

בשעה מסוימת שעדיין לא התפלת ממך.

אבל מסתמה זה בסדר.

כן, אבל בסדר.

אז תתמנה מישהו שידאג לך.

זה הכול.

מה הבעיה?

צלצל למישהו שייתן לך תזכורת בעוד ארבע שעות.

מה זה משנה? אין שם פלאפון, אתה לא יכול לזה? אם אין דרך

להזכיר לך, אז אתה בבעיה, נו, זה מה שכותב פה.

יש לך אפשרות שתהיה לך תזכורת דרך הטלפון בעצמו?

נו, וזה יכול...

להוריד לך במקום שומר.

מסתמה זה כן טוב.

מסתמה זה כן טוב.

אני רוצה לפתור את זה עוד שעתיים ועוד.

כן, כן.

כן, שום בעיה.

הרבה פעמים אני השתמשתי בזה בשביל כל מיני דברים שהיו חשובים לי.

השתמשתי בזה וזהו.

עשו שיצור, נכון?

לא, מה בטוח?

כן, כן. אם אתה מבין מה כוונת הצלצול, זה מספיק.

אם אתה מבין מה כוונת הצלצול, אתה יודע, תעשי.

שימו לב למה שאני אומר, לא סתם...

אם אתה בטוח בזה, אז זה בסדר.

הפוך, מנחה, לא במקרה.

טוב.

אז אני אומר תמיד זה לפני השקיעה.

לפני השקיעה, בזמן כזה שעדיין אתה יכול לעצמי להתפלל.

לא סמוך לשקיעה ממש, אז...

נו, זה בסדר.

זה בסדר. זה בסדר גמור.

כן.

אז את העניין הזה של

מה שלמדנו במשנה,

הבאנו בזה דעות, כמו שאמרנו, אם לפסוק כמו הדעה הראשונה או כמו הדעה השנייה,

והגדיל על כולם, זה בעל המאור שבכלל פוסק

שהתירו אפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה.

אפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה.

וזה לא מצאנו בגמרא.

כל זה בגלל

שכנראה שהוא סובר.

כל הבעיה הייתה מצד רב יהושע בן לוי,

נכון?

אז הוא אומר, ומה יעשה?

אלמלא רבי יהושע בן לוי, הייתי יכול לומר שהמשנה מדברת בסמוך למנחה קטנה.

אז מאחר ולא קיימה לן, אומר בעל המאור של רבי יהושע בן לוי,

לא קיימה לן.

אז אין לי שום מניעה,

אלא אני יכול להסביר את המשנה כפשוטה, סמוך למנחה קטנה.

הוא לא אמר שזה עזר בסדר.

הלוא למעשה הגמרא באה ואמרה, למה שלא תפרש את המשנה שמה שעשו זה מנחה קטנה ולא מנחה גדולה?

בגלל שהיה עקש שאלה מכוחת דברי רבי יהושע בן לוי.

שמה אמר רבי יהושע בן לוי? כיוון שהגיע הזמן לתפילת המנחה,

אסור לטעום, נכון?

אסור לטעום, נכון?

אם זה הכול מכוחת דברי רבי יהושע בן לוי,

אבל אם לא היה רבי יהושע בן לוי, הייתי יכול לפרש את המשנה סמוך למנחה קטנה?

הייתי יכול לפרש.

אז מאחר שבגמרא,

במסכת אחרת רואים שאין על החקר רבי יהושע בן לוי,

ממילא חוזר להיות שאין לי שום מניעה לפרש את המשנה סמוך למנחה הקטנה

ממילא אומר בעל המאור אז מה אסרו?

אסרו דווקא סמוך למנחה קטנה

אבל לא סוד אבל לא מנחה גדולה, מנחה גדולה לא אסרו

ואם לא אסרו אז גם שעודה גדולה לא אסרו

לא אסרו כלום

מובן לכן אומר בעל המאור שעודה גדולה סמוך למנחה גדולה

מותר

אבל מה יעדים סמוך למנחה קטנה?

סמוך למנחה קטנה, מה יעדים?

אז פה אתה יכול לפרש מה שעשרה המשנה זה דווקא סעודה גדולה, סמוך למנחה קטנה?

אתה יכול לומר לא, שגם מנחה קטנה סעודה קטנה אסור סמוך למנחה קטנה.

וזה שתי הדעות האחרונות שעליה הרמב״ם

שאם המשנה מדברת סמוך למנחה קטנה

ומה שעשו זה סעודה גדולה,

אז רק זה עשו, אבל סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה,

מותר.

אבל אם אתה מפרש שהמשנה אסרה אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה,

אז עשו.

מובן.

אז בלמעשה יוצא כך,

להלכה למעשה, לדעת מרן המחבר את השולחן ערוך,

פוסק הריב והרמב״ם.

שאפילו סעודה קטנה סמוך למנחה הגדולה אסור.

למה?

מצאנו בגמרא שהגמרא הביאה שתי תירוצים.

התירוץ הזה שרווח בלעקב הובא לבסוף,

לומר שההלכה כמוהו,

שאוסר אפילו סמוך,

אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

לעומת זאת,

הרמב״ם פסק כמו התוספות,

שאדרבא, ההלכה כלישנה כמו הלשון הראשון בגמרא,

שמה שאסרו סמוך למנחה גדולה זה דווקא סעודה גדולה,

אבל לא סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה.

מובן.

אחר כך הוסיף הרמב״ם והביא שתי דעות נוספות שמקלות.

דעת בעל המאור שאסרו סמוך למנחה גדולה, סעודה גדולה.

אבל לא אסרו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. זה לא אסרו.

נכון, אתם מבינים?

והוסיף להביא את היש אומרים,

לפי בעל המאור, הסעודה גדולה

אסור סמוך למנחה גדולה. סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה גם אסור.

לפי בעל המאור זה יוצא כך, סמוך למנחה גדולה מותר הכול.

אפילו סעודה גדולה.

אם זה סמוך למלאכה קטנה, אסור הכל, אפילו סעודה קטנה.

והדעה האחרונה שמקלה סוברת שאפילו סעודה קטנה סמוך למלאכה קטנה מותר.

מה כן אסור לכל השיטות?

יפה, זה מה שאסור לכל השיטות.

זה אין פה מי שמקל.

למה זמורה לא נותנת את העניין?

אז מי שמקל, סליחה, אז מי שמקל,

מי שמקל, אומר הרמה,

יש לו עוד מי לסמוך לגבי סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה, או סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה.

אבל סעודה גדולה סמוך למנחה קטנה, אין מי שמקל.

או סעודה קטנה במלאכה גדולה.

מה?

או סעודה קטנה במלאכה גדולה. במלאכה גדולה, כן.

זה פשוט.

זה ודאי שמותר לפי הרמה.

זה דעת הרמה עצמו,

שסעודה קטנה סמוך למנחה גדולה מותר.

זהו, נסיים כאן.

התלמוד,

אז אתה צריך לדעת

שבזמן חכמי התלמוד,

התלמוד התחבר בשביל

לפרש את דעת דברי המשנה.

זה לא התחבר בתור ספר הלכה.

עכשיו, בזמנם, תבוא ותשאל מה היה בזמנם,

בזמנם היו שנהגו כך, והיו שנהגו כך.

בהחלט ייתכן שמה שהיום אתה רואה את זה בפוסקים בתור מחלוקת,

כבר בזמן חכמי התלמוד היו שתי דרכים לזה, יש שהיו מקילים ויש שהיו מחמירים.

התלמוד לא היה תפקידו לבוא ולהכריע בין שתי השיטות הללו.

ואגב, גם באותם מקומות שכתוב בתלמוד והלכתה,

לא תמיד פוסקים הלכה כמו שכתוב בתלמוד, אגב שכתוב בהלכה.

אתה צריך לדעת מה להתחבר בספרי ההלכה המקובלים אצלנו, שזה שולחן ערוך,

שזה רמב״ם,

אבל לא לפסוק מכוח גמרא, ובוודאי לא מתוך משנה.

זמן הרמב״ם, זמן הרמב״ם, בגלל שרחבה הייתה דעתם

לדעת לבד איך להוציא את ההלכה מתוך הסוגיה, אז כן.

אבל היום אין לנו את הדרגה הזו.

אלא,

אם זה שאלות שהתחדשו ולא כתובים במפורש

בתוך דברי הגמרא,

אלא אתה צריך להוכיח מכוח דקדוקים ועיון רב בתלמוד בסוגיות,

אז זה נשאר לפוסקי הזמננו,

פוסקי הדורות,

להוציא גם דברים שמתחדשים במשך הזמן.

אתה מבין?

אבל לזכות להיות תלמיד חכם,

שמאסיק שמאטה אליבא דה הלכתה,

אחד מהעיר ושניים ממשפחה, וגם זה הרבה.

אתה מבין?

קשה מאוד למצוא אחד כזה שיכול להוציא את ההלכה מתוך הסוגיה.

עסוקי ישמע איתה אליבא דה הלכתה, זה לא כמו שהעולם מבינים,

תלמד את הסוגיה וגם תלמד את ההלכה.

זה יפה שאתה יודע בסוף גם את ההלכה.

אבל הדרגה של תלמיד חכם זה שהוא יודע לבד להוציא מתוך

לימודו את הסוגיה, את ההלכה.

דוגמה כמו רבי יושב איינשטיין, הוא היה אחד כזה שיכול לנתח את הדברים מתוך

תחילת הגמרא,

להתפלפל בדברי הגמרא,

עד הפוסקים, ואז להוציא

פסק הלכה על כל מיני דברים שהתחדשו.

כן.

לא עברת על כולם, אבל הבאתי לך דוגמה בלבד.

לא.

לא.

לא מחייב שכל מי שנקרא פוסק, הוא גם יודע להוציא

את ההלכה מתוך הסוגיה.

יכול להיות שהוא למד את הפוסקים,

ועל פי זה הוא יודע להוציא מה הוא מבין לפי הפוסקים.

אבל להוציא את זה מתוך התלמוד זה כבר דרגה הרבה הרבה יותר גבוהה.

טוב,

כן.

אתה יכול אבל לסמוך על ההלכה שלא תפסק את ההלכה, נכון?

לא.

לא, לא,

לא, לא, לא. כל זמן שלא ראית את זה בתוך השולחן ערוך.

אה, זה לא אומר שטעים. לא.

גם אם כתוב בתלמוד והלכתה,

לא תמיד ההלכה כמו שהתלמוד מסיק.

לכן לעולם אין לפסוק אלא מה שכתוב בתוך השולחן.

כאן ארוך.

כמו שיש סבירה ויש סבירה ויש סבירה לדעת.

כן.

כן. רבי יחנן המלך אשר אומר עשו הכל שבו לכל זכות ולזכות ולשרות ולפיכוח כרבו לעולם תרום ומשרות.

שנה אמור על הנוי חופש למען שלו. ירדיל תרום ידירו.