"ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור, כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל". במכילתא איתא על "כה תאמר", כה בלשון הקודש, כה - כסדר הזה, כה - כענין הזה, כה - שלא תוסיף ולא תפחית. אז כה תאמר בא להגביל שזה בא בלשון הקודש כסדר הזה כענין הזה ולא תוסיף ולא תפחית. למי כה תאמר? לבית יעקב, מי אלה בית יעקב? אלו הנשים, כה תאמר, תאמר בלשון רכה, אמירה זה לשון רכה. אמור ראשי דברים לנשים, ותגד לבני ישראל, אלו האנשים הגברים להם תגד, לא תאמר אלא תגד. ותדקדק עמהם ואמור להם. עד כאן דברי המכילתא.

רש"י ז"ל מוסיף, ותגד - דברים קשים כגידים, עד כאן לשונו. אז יש אומרים שגידים זה צמח  מר, שאם אדם טועם אותו אז זה מר לו  מאד, אז הדברים קשים פירושו כמו שזה מר לך בפה ככה הם יישמעו לך קשים ומרים.

וקשה להבין, איך נשתנו אותם הדברים? הרי אמרנו כה, כה, בלשון הקודש כה כסדר הזה, כה כענין הזה כה, לא תפחית ולא תוסיף. אז אחרי שאמרנו שזה צריך להיות כה איך זה מתפצל שהנשים שומעות את זה באמירה רכה והגברים שומעים את זה בהגדה קשה. ואין כאן שינוי לשונות לנשים ולגברים, ואיך משתנה באותו הענין לנשים רכה ולגברים כגידים, ולא עוד אם נדקדק יותר מבפנים, הרי כתוב לנשים זה ראשי דברים, ואצל הגברים תדקדק עמהם.

ואפשר לומר שהענין משתנה לפי השומע. אותם דברים הנשים שומעות אבל הן שומעות בזה רכות, והגברים שומעים בזה קשה כגידים, כי בדברים הנ"ל בפשטות נשמעו דברים רכים, מה היו הדברים? "אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". זה דברים רכים או קשים?

אני אגיד את זה בסגנון אחר, תגידו לי אם זה רכים או קשים והאם המשמעות תשתנה. "אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". מה אתם אומרים? זה אותו דיבור, לא? בדיוק אותו, אבל הטון שונה, אבל הוא שינה את המשמעות? אתה אומר כן שמואל, למה הוא שינה את המשמעות, מה בגלל שהרמתי את הקול? מה עשיתי? מה מה מה השתנה? העובדות השתנו? המנגינה, אז מה, במה יש משמעות, הנה אני קורא עכשיו, תגיד לי מה המשמעות משתנה, "אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" "אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". מה השתנה? אל תגיד סתם, תגיד מה? הרי אתם שמעתם עכשיו את הדיבור הזה, נגיד שהיו פה נשים אז הן לכאורה היו צריכות לשמוע את הדיבור, הוא לא אמר בשני טונים, הוא אמר את זה בלשון רכה, הוא לא אמר בדיבור השני, אני רק המחשתי כאילו מה יקרה, מה, מה שמעו? מה שמעו? הם שמעו את הצליל שלו שונה? מה הם שמעו? או שמא נאמר ככה, מה הבנה, ברור שהבנה מה הבנה, הנה עכשיו אני קורא אחרת, מה הבינו הגברים מה הבינו הנשים, הנה "אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, גברת שמואל, מה את מבינה עכשיו כשאני אמרתי עכשיו, אני אחזור עוד פעם, תסבירי לי כל פעם שלש מילים, בסדר? מה הבנת? עכשיו מר שמואל, עשיתי למצרים מה הבנת? מה אמרתי, אשר אמרתי למצרים, בתור גברת מה הבנת, אשר עשיתי למצרים - המכות, מה הבינו הנשים אשר עשיתי למצרים, מה הן הבינו? נו תדבר, מה המכות, מה הם הבינו שמה אשר עשיתי למצרים מה זה? מה עשיתי? מה עשיתי למצרים? הכיתי אותם, נכון? מה הבינו הגברים "אשר עשיתי למצרים", מה הם הבינו? אם זה אותו דבר אז איך אצל הנשים זה תאמר ואצל הגברים זה תגד, מה השתנה? אני אמרתי באותו טון, אני אמרתי פעם אחת, משה רבינו אמר פעם אחת, ואלה שמעו והבינו כך ואלה שמעו והבינו כך, אז אני שואל, מה היה פה? כן, אל תסביר כלום, דבר בתור גברת ובתור גבר. בתור גברת, הנה, אשר עשיתי למצרים מה אתה מבין? בתור גברת, מה אמר משה רבינו בשם ה', מה הוא אמר? הם הבינו אמירה רכה, מה הם הבינו? שהוא נתן להם עשר מכות, ומה הבינו הגברים? נכון, ומה הם הבינו הגברים? הגברים הבינו - הוא נתן להם מכות, הא, זה הכוונה? מה?מה אתה מדבר איתי, דבר איתי על השלש מילים ששמעת, בתור גברת בתור גבר. תגיד מה שמעו? אמרנו את זה, מה אתה חוזר, תגיד מה שמעו, איך נהפך אצל הנשים לתאמר שזה לשון אמירה רכה, ואיך אצל הגברים זה הפך להיות כגידים, מר, מר, אם קיבלו המצרים עשר מכות מה אמר ומה טעים לנשים? מה השתנה, זה אותם המילים.

נעבור עוד קצת, כתוב "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", מה שמעו הנשים? שהוא נשא אותם על כנפי נשרים והביא אותם, שהוא נשא אותם על כנפי נשרים והביא אותם, מה שמעו מה הבינו, למה אצל הגברים זה היה מר כגידים, ואצל הנשים זה לא היה מר, זה היה סבבה, איזה כיף איזה סבבה היתה טיסה על הנשרים ואיזה יופי, מה, מה השתנה? מה אתה מדבר איתי סיפורים של פעם, דבר איתי על המילים ששומעים באוזן, מה הם שמעו? מי שומע? מה יש תוכחה בזה אני רוצה להבין, לא הבנתי אבל כתוב "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", מה יש פה בגידה? מה יש פה לא טוב? "והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" מה גידים, מה לא טוב? שאתה תהיה ממלכת כהנים, שאתה תהיה ממלכת סגולה, מה לא טוב? הנשים שמעו מבסוטיות, והגברים מבעוסים, מה למה? מה קרה? איזה שעבוד כבר אמר לך לקח אותו אלי, והייתם לי סגולה זה כבר... אז שאלתי אותך שלש מילים בהתחלה ולא ידעת מה ההבדל, פתאום אתה מסביר לי מי זה הנשים? עוד פעם אני מסביר, גברת שמואל, עוד פעם, אשר עשיתי למצרים, מה הבינה האשה? נו, הסברת לי מה זה נשים, אתה פתאום מבין, הא? אז אתה לא יודע. מה הקשר, תגיד לי מה הם שמעו, אותה אמירה זה שמע בלשון רכה זה שמע כגידים, מה זה?

ככה לומדים רבותי, לא קוראים כמו חנג'ורי, קוראים קוראים וזהו ממשיכים סיימנו רבי חנניה והולכים הביתה, מה היה פה? אומרים לנו שהיה פה משהו, מה זה המשהו? כתוב לא תוסיף לא תפחות לא תעשה, כענין כה כה בדיוק, תגיד להם אותו דבר, אבל זה יוצא אמירה וזה יוצא כגידים, איך זה? מה קרה פה? אלא אפשר לומר שהענין משתנה לפי השומע, אותם הדברים הנשים שומעות בזה רכות, והגברים שומעים בזה קשה כגידים. כי בדברים הנ"ל בפשטות שומעים דברים רכים, "אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", הכל זה מחמאות ודברים נעימים ורכים, אבל אם השמיעה היא יותר בעמקות, ובבחינה של מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן אתה שומע לאו, אז הדברים הם קשים קשים כגידים, מה פירוש? אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, למה זה? מחמת שלא שמעו לקולי, אז הם ק יבלו עונשים קשים ומרים, לץ תכה זה פרעה ופתי יערים אלו ישראל. אז אתם צריכים לפחד מעונשי שמים, אם לא תשמעו תפחדו מעונשי שמים, כי אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים, צדקת, עשר המכות, אבל האשה שומעת איזה כיף, הם קיבלו מכות, איזה סרט זה היה, ראינו את זה כל החדשים, איך נהנינו וזה, אבל הגבר איך הוא שומע? אם הוא לא יעשה מה שה' רוצה גם הוא יקבל כמו פרעה, זה מה שהוא שומע. אייי, אשה אומרים לה יוצאים לטיול, אה יוצאים לטיול זה, אבל הבעל אם הוא שומע יוצאים לטיול כמה כסף יעלה לו עכשיו, הוא שומע משהו אחר, המילה טיול מעלה לו פיוזים, הוצאות, הוצאות, היא מדברת על כיף והוא מדבר, אייי. גם אתם צריכים לפחד מעונשי שמים, אם לא תשמעו, "והייתם לי סגולה מכל העמים", איזה הבטחה, "והייתם לי סגולה מכל העמים" דברים מעודדים מחמאות, אבל מתי? אם תשמעו בקולי, ואם לא אתם גרועים מכל העמים, כי עליכם תעלה התביעה יותר גדולה.

ז"א מה אני נשאתי אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, בשביל מה? בשביל שתהיו לי סגולה מכל העמים, אבל אם אתם לא תהיו, אם לא תשמעו לי אז אתם יותר גרועים מהם, ואז מה יהיה? מה שהיה למצרים. זה שומעים הגברים, זה כגידים, זה מר, מר, מר. כשבן אדם אומר לך אתה יודע כמה אני השקעתי בך וכמה זה וכמה זה וכמה זה, יש אחד אומר פששש תראה אתה רואה כמה הוא החשיב אותי כמה זה כמה זה כמה זה כמה זה, אבל הוא מבין שזה הוא מגלה לו כמה חוב יש לו עכשיו להחזיר על מה שהוא קיבל וכו' וכו' וכו'. כן.

אויויויו, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, מתי? אם תשמעו בקולי, ואם לא תשמעו אז יולך אתכם ה' ואת מלככם אשר תקימו לכם אל גוי אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם, והייתם למשל ולשנינה, ואינו דומה שמיעה לשמיעה, אינו דומה אינו דומה שמיעה לשמיעה, ועל דרך זה אומרים חז"ל, "וישמע יתרו" וכי יתרו שמע וכל העולם לא שמעו? אלא כל העולם שמעו, שמעו ולא נשברו, והוא שמע ונשבר, וכפף עצמו מלפני ה' והתקרב ליראתו, זה ההבדל. כולם שמעו, אבל שמעו עמים ירגזון, במקום וישמע יתרו ובא וזכה להיות חותן משה. הוא שמע נשבר ליבו כפף קומתו הלך עזב את מקומו ונכנס תחת יראתו של הקב"ה. גם הגויים שמעו, "שמעו עמים" שמעו, אבל ירגזון, התעצבנו, התעצבנו, לא רצו להתכופף לקב"ה, אז יש שמיעה ויש שמיעה, תלוי מה אתה רוצה לשמוע, אתם מבינים, זה כל הסוגיה של החיים עכשיו, כל מה שאתם רואים מסביב יש כאלה לא רוצים לשמוע יש כאלה רוצים לשמוע, יש כאלה אומרים הגזמת... לא שומע, לא מעוניין בכלל לשמוע, הוא דוחה את השמיעה, כל מה שאתה רוצה להגיד לו הוא לא רוצה לשמוע וגם אם הוא שומע זה רק בשביל לסתור, לא בשביל לקבל, לא מה תסביר מהתחלה איך מה מו מה הראיה בא, נדבר, אז אם ככה מה מה מה יתכן, לא יתכן, מה עובדות, מה נעשה עם עובדות, אבל עובדות מדברות, אז מה נעשה, אז מה נסביר, לא לא שומע, לא שומע, ההוא מתכסה בזה שהוא אומר אני לא אכפת לי מה שהרב שלי אומר אני עושה...

אמרנו כבר שנשאת ונתת באמונה זה צריך גם לבדוק את האמונה, צריך לשאת ולתת באמונה במי שאתה מאמין, במה שאתה מאמין,  צריך כל הזמן למשמש ולראות, דברים משתנים, צריך לראות.

וכן איתא בשמות רבה כ"ז ט', הדא הוא דכתיב "שמעו ותחי נפשכם", היאך, איאך חביבים ישראל, שהוא מפתה אותם. אמר להם, אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה, והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו, וכן בידיו, וכן ברגליו, ובכל איבריו, ונמצא שכולו רטיות, תחבושות, כולו תחבושות גבס, כי נפל מראש הגג, כל האיברים נפגעו, אבל אומר הקב"ה אני איני כן, אלא רמ"ח איברים באדם, והאוזן אחד מהם, והגוף כולו מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים. שמעו ותחי נפשכם, אם תשמעו כמו שאני רוצה שתשמעו, כמו שצריך לשמוע, כל האיברים, כל הנפש, הכל הכל הכל יתרפא, הכל, באבר אחד, לא צריך רטיות על הכל, לא צריך יסורים, לא צריך מחלות, אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין.

וכן אתה מוצא ביתרו שעל ידי שמיעה זכה לחיים ששמע ונתגייר, שנאמר "וישמע יתרו את אל אשר עשה ה' למשה ולישראל".

והנה הנשים, מה קורה עם הנשים? לאו בנות הוראה הן, ככה אומרת הגמרא בירושלמי פסחים פ' פרק ח' הלכה ד', ובשביל זה אמר הנשים שמעו רכות בדברים אלה, ז"א הן לא יורדות לבדוק דברים לעומקם של דברים, לכן הן שמעו בראשי פרקים, ז"א אין להן סבלנות לשבת ולדקדק בכל דבר, תנסו לקחת אשה ולהכנס איתה לסוגיה לפרק אותה וכו', מה אתה רוצה ממני בסוף ,בקיצור מה אתה רוצה, תגיד לי בקיצור מה אתה רוצה, אין לה סבלנות, לאו בנות הוראה, הן לא יכולות לנחות להוראה עד תחתית ותחתית ותחתית, לא כולן ימצאו כאלה שיהיו, אבל תמיד מדברים בדרך הכלל.

ובשביל זה אמרו הנשים שמעו רכות בדברים האלה, הגברים שמעו דברים קשים כגידים, ויתרו שמע טוב, טוב כדברי הזוהר עד שנשבר לפני הקב"ה, והנביא כל כך מתאונן, שמעו שמוע ואל תבינו, כי יש מידת הבנת השמיעה, לא כל אדם זוכה לכך, כי שמעו עמים ירגזון, ונשארו גויים כמו קודם, שמעו ולא הבינו טוב.

אז יתכן אצל בן אדם שמפריע לו בכלל לשמוע, הוא לא רוצה לשמוע, למה? כיון שהשמיעה תחייב אותו לשנות את דרכו והרגלו ,וזה קשה לו אז הוא לא רוצה לשמוע, לא מעוניין, לא מעוניין, שמע יש הרצאה של פלוני, לא לא לא לא לא, שמעתי עליו שהוא חביבי אומר את האמת בפנים מגזים מפחיד, לא עזוב, עזוב, לא רוצה לשמוע. וזה סותם אזניו מלשמוע וזה העונש הכי גדול, שהקב"ה אמר לנביא "ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", מי שפותח את האזניים ומי שפוקח את העיניים והלב שלו מבין זה הרפואה, תשובה, הוא ישוב בתשובה ורפא לו, אבל אני אומר לך, השמן את לב העם הזה, שהוא לא רצה שהם יחזרו בתשובה ושיקבלו את העונש, אז מה הוא אמר אזניו הכבד, למה אם לא הוא באזניו ישמע ואז לבבו יבין ושב ורפה לו. פירש רש"י, נתנו ליבם לא לשמוע דברי נביאות, לא רוצים לשמוע את הנביאים, למה? שהיו יראים שמא ייטיבו בעיניהם הדברים של הנביא ויבינו בליבם מה הוא אומר וישובו לה'. אבל אדם בכל אופן מחוייב להתגבר על יצרו הרע, ולהטות אוזן, ולשמוע טוב טוב דברי חכמים א מיתיים ותוכחתם, ויזכה להחיות את נפשו, כמו שאומר הנביא, "שמעו ותחי נפשכם".

מפה למדנו שיש אוזן ויש אוזן, עכשיו תבדקו איזה אוזן יש לכם, ואם אתם לא י ודעים איזה אוזן אז תראו את התוצאות איך אתם נראים בעיני ה' ותבינו איזה אוזן יש לכם. כי שמעתם הרבה דברים בימי חייכם תורה מוסר מידות והכל, ואם זה לא הפך אתכם להיות מה שזה אז האוזן שלכם סתומה, לא רק בדונג אלא בעוד כמה דברים. אוזן צריכה להיות לפחות כמו של יתרו, אז אם האוזן תביא לתוצאה כזאת יש לך אוזן טובה, אבל אם לא אתה בבעיה, האוזן שלך כבדה, אתה כבד שמיעה, כבד שמיעה, אתה שומע הכל אבל דברי תורה, דברי מוסר, דברי חכמה דברים שמחייבים אתה לא שומע טוב. וזה מפחיד, כי הכל נמצא באוזן, זהו, נתנו לנו כלי שמרפא את כל הגוף, את כל הצרות, את כל המחלות, אבל אם משתמשים באיבר הזה בשביל לשמוע את מה שהתורה ביקשה, אם לא אז אוי ואבוי. יחייבו את האדם על כל שמיעה ושמיעה שהוא שמע ולא קיים ועל כל אי שמיעה ואי שמיעה שהוא לא רצה לקיים. אז זה לא יעזור אם אתה לא רוצה לשמוע או מתחמק, זה לא עוזר, כי שגגת תלמוד עולה זדון. אם אתה חושב שתוכל להשתמש בתירוץ אני לא ידעתי, אני שוגג, לא ידעתי, זה עולה זדון, זה זדון, לא רצית לדעת, לא רצית לברר, לא רצית לבדוק, לא רצית לשמוע.

רבי חנניה בן עקשיא אומר....